עת"מ 7972-05-16

רקע עובדתי ותמצית טענות העותרת:

העותרת, חברה בע"מ הרשומה ופועלת כדין בישראל, מפעילה בית אבות בתחומי המועצה המקומית זיכרון יעקב. יצוין כי בית האבות הנ"ל קיבל רישיון ניהול מכוח תקנה 4 לתקנות הפיקוח על מעונות, תשכ"ה-1965. בהתאם לרישיון שניתן ע"י משרד הרווחה והשירותים החברתיים (יצוין כי הרישיון שהוצג לבית המשפט היה בתוקף עד יום 30/6/16 ולא ידוע אם הוארך) וכן קיבל אישור מפעל חיוני על פי חוק שירות עבודה בשעת חירום שניתן ע"י משרד הכלכלה והתעשייה. תוקפו של אישור זה עד ליום 31.12.17.

העתירה מופנית כנגד המועצה המקומית זיכרון יעקב המסרבת ליתן רשיון עסק לבית האבות וזאת מהטעם שלא ניתן לעסק אישור לשימוש חורג במקרקעין ולחילופין, כי לא בוצעו הפעולות הנדרשות לתיקון התב"ע באופן שיאפשר מתן אישור לפעולת בית האבות במבנה שבו הוא פועל בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה. בהתאם מופנית גם העתירה כנגד המשיבה 2, שהיא הועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון, וזאת בגין סירובה לאשר את השימוש החורג.

בתמצית טוענת העותרת, הן בכתבי הטענות והן בטענות שהושמעו בפני במהלך הדיון, כי אין כל עילה שלא לאשר את פעולתו של בית האבות במבנה שבו הוא פועל, וכפועל יוצא מכך גם ליתן רישיון עסק כדין. העותרת ונציגיה אשר היו במהלך הדיון טוענים למעשה למעין התנכלות מטעם המועצה המקומית והועדה לתכנון ובניה, כאשר לטענתם הם מנסים כבר שנים להסדיר את חוקיות הפעולה במבנה ללא הצלחה.

לטענת העותרים השימוש שנעשה במבנה תואם את דרישות התב"ע. נטען כי מדובר באזור מסחר המצוי באזור מגורים א' ובהתאם לתכליות המפורטות בסעיף 13 לתב"ע, החל על ההמקום, מדובר ב"אזור למסחר – שבאזור זה תורשה בניה ושימוש במבנים לצורכי מסחר, בידור, מסעדות, בנקים, משרדים (ושירותים אישיים שאין בהם כדי לפגוע באיכות הסביבה)". הפרשנות שנותנת העותרת להגדרה זו של "שירותים אישיים" היא שהגדרה זו מכשירה את חוקיות פעולתו של בית האבות. עוד טוענים הם כי הם עומדים בכל הדרישות המקצועיות הנדרשות להפעלת בית האבות באופן שאין כל עילה לאפשר את המשך פעולתו.

להשלמת התמונה יצוין כי בית האבות הנ"ל קיים ופועל במבנה כבר משנת 2007. כאשר נפתח בית האבות לראשונה ניתן לו היתר לשימוש חורג לתקופה מוגבלת אשר חלפה זה מכבר. מאחר ולא הוסדר שינוי התב"ע (אין חולק כי המבנה עצמו נבנה בהיתר), לא ניתן עוד היתר לשימוש חורג וכפועל יוצא מכך גם לא ניתן רישוי עסק.

דיון:

לאחר שעיינתי בטענות ב"כ הצדדים , הן בכתבי הטענות והן בטיעוניהם כפי שהושמעו בפני, אני קובע כי העתירה, כפי שהוגשה, אינה יכולה לעמוד. זאת בשים לב לפגמים בהתנהלות העותרת, הן במהלך שנות פעולתו של בית האבות והן באופן שבו הוגשה העתירה. בהתאם יש לדחות את העתירה, בכפוף להבהרות כפי שיפורטו.

לכאורה, מופנית העתירה כנגד החלטות הועדה המקומית לתכנון ובניה מיום 13.4.16, החלטה המתנגדת למתן רישיון עסק בהעדר היתר לשימוש חורג והחלטת המועצה המקומית זיכרון יעקוב מיום 14.4.16 הדוחה בקשה למתן רישיון עסק בהעדר אישור של הועדה המקומית לתכנון ובניה. אלא שבפועל אין מדובר בהחלטות חדשות אלא בחזרה על החלטות ישנות שניתנו זה מכבר(לתגובות צורפו החלטות זהות משנת 2012, המאזכרות החלטות קודמות זהות), כאשר מזה שנים פועל העסק ללא רישיון וללא היתר לשימוש חורג. בפועל מדובר בעתירה המוגשת בשיהוי של שנים מאחר וחלף כבר זמן רב מעת שפג ההיתר הזמני לשימוש חורג אשר ניתן לעותרת עד שתסדיר את ענין חוקיות השימוש במבנה. העותרת לא הגישה בזמנו עתירה ולא טענה כי למעשה אין צורך בשימוש חורג, כפי שנטען בפני כעת, ובפועל השתהתה מזה שנים.

מעבר לשיהוי הדיוני – בפועל מפעילה העותרת את בית האבות ללא רישיון עסק וללא אישור לשימוש חורג תקופה ממושכת. עקב כך אף הוגש כנגדה כתב אישום (רע"ס 33921-11-13 בבית משפט השלום בחדרה). יצוין כי בכתב האישום הנ"ל התקיים דיון אחרון ביום 15.4.15, בפתחו הודיעו הצדדים כדלקמן: "הגענו להסכמה דיונית לפיה הנאשמים יודו בכך שאין רשיון לעסק נשוא כתב האישום החל משנת 2007...". בהמשך הוסכם כי הנאשמים יטענו לגבי הגנה מהצדק. עם זאת והחשוב בעניינינו הוא הודאת הנאשמים, בהם העותרת ונציגיה, בהפעלת העסק ללא רישיון עסק. מדובר, על פניו, בעשיית דין עצמית המהווה חוסר ניקיון כפיים. הלכה היא כי עותר העושה דין לעצמו באותו עניין בעניינו הוא עותר אינו זכאי לסעד מן הצדק במסגרת של עתירה מנהלית. "הלכה מקדמת דנא היא, שבית-המשפט הגבוה לצדק לא יושיט סעד לעושים דין לעצמם. חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא סעד מבית-משפט או אם עושה הוא דין לעצמו. שני אלה בה-בעת לא יעשה אדם, דהיינו: בית-משפט לא יושיט סעד למי שבמקביל לפנייה לבית-המשפט עושה דין לעצמו ומבקש להעמיד את זולתו בפני עובדות מוגמרות. הלכה זו הילכת-יסוד היא במשפט והגיונה נלמד מעצמו" [בג"צ 8898/04 ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (ניתן ביום 28.10.204). ראו גם: בג"צ 6102/04 מועדי נ' שר הפנים (ניתן ביום 26.9.2005);עע"מ 4525/06 עומר רשואן נ' משרד הפנים, (ניתן ביום 2.7.2006);בג"צ 7489/06 אריאל גרונר נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, (ניתן ביום 13.11.2006); בג"צ 10114/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, (ניתן ביום 1.7.2007); בג"ץ 17/06 צבח ואח' נ' שר הפנים (ניתן ביום 23.3.2006)].