עתירה להעלאת שכר טרחה של עו"ד כפי שנקבע ע"י ראש ההוצל"פ

1. המבקש - רו"ח במקצועו, עותר להרשות לו לערער על החלטתו של ראש ההוצל"פ בגדרה התקבלה בקשת המשיבים להפחית את שכר טרחתו משיעור של 20% - מהכספים שיוותרו בקופת הכינוס, כפי שנקבע בהחלטה שניתנה במסגרת מינויו (להלן: "ההחלטה הראשונה") -  לשיעור של 2%. ברקע צמצום נטל המס בגין מכר המניות נשוא תיק הכינוס. על פי הדרישה של המבקש שכ"ט של 2% מהווה 20,000 ש"ח וכמובן שכ"ט בסך 20% מהווה סכום של פי עשרה מכך.

לטענת המבקש, הוא לא היה נוטל על עצמו את התפקיד לו ידע שמדובר בשכר הטרחה שנפסק בסיומו של ההליך. עוד הדגיש את ההצלחה בעבודה שביצע ושהמשיבים לא התנגדו לשכר הטרחה אשר נקבע בהחלטה הראשונה, אלא לאחר שביצע את עבודתו או לפחות את מרבית המלאכה, כאשר כבר היה ברור שיצליח לצמצם את שעור המס.

המשיבים 2,1 ו - 5 התנגדו לבקשה והדגישו שלא קיבלו הזדמנות להגיב לבקשת המבקש לקבלת שכ"ט במסגרת ההחלטה הראשונה. ראש ההוצל"פ סקר בהחלטתו את השתלשלות ההליכים וקבע שבכל מקרה ההחלטה הראשונה לא הייתה מנומקת, לא התבקשה תגובת המשיבים, וכי הסכום של 20,000 ש"ח (2%) הינו סביר וראוי לנוכח מאמצי המבקש ובהתחשב בשעור החובות בתיק.

בדיון המונח בפניי נחלקו הצדדים בשני נושאים עיקריים. אחד, לטענת המשיבים אין לקרוא את ההחלטה הראשונה של ראש ההוצל"פ באופן שמוביל למסקנה כי נקבע שעור שכר טרחה  של 20%. בעניין זה עיינתי בבקשה במסגרתה התבקש ראש ההוצל"פ, למנות את המבקש ובנוסף -  " ג. לאשר לרואה חשבון שכ"ט בשיעור של 20%". ראש ההוצל"פ נעתר לבקשה :" כמבוקש". משכך, יש לקבל את עמדת המבקש בנקודה זו וכל שכן, נוכח טענת ההסתמכות שבוחנת את המצב הסובייקטיבי של המסתמך. הנושא האחר בו נחלקו הצדדים הוא מתי ידעו המשיבים על החלטת ראש ההוצל"פ לאשר שכר טרחה בשיעור של 20%. המבקש טען כי המשיבים ידעו על ההחלטה בדבר שכר טרחה בשיעור של 20% בסמוך למועד נתינתה ואילו המשיבים טענו כי ידעו על כך רק בסיום ההליך כאשר המבקש ביקש לקבל את הסכום השווה לשיעור של 20%. ראש ההוצל"פ הדגיש בהחלטתו שלא נתבקשה תגובת המשיבים לבקשה. מכאן, הנטל עובר למבקש לטעון אחרת ולא הוצגו מסמכים לתמוך בטענותיו. משיב 1 מסר כי ייתכן והסכים למינויו של המבקש אך לא לשכר הטרחה בשיעור של 20%. כאמור, לא די בכך וחשוב אף יותר שאין הוכחה שמשיב 1, הוא כונס הנכסים, ידע באותו שלב על החלטת ראש ההוצל"פ ביחס לשכר הטרחה. המבקש לא הצביע על תיעוד בתיק ההוצל"פ שמלמד כי המשיבים ידעו בסמוך למתן ההחלטה על שיעור שכר הטרחה שנפסק. יוצא, ששכר הטרחה בשעור של 20%  אכן אושר, אך לא ברור מתי המשיבים ידעו על כך לראשונה.

2.      לאחר עיון בתגובות הצדדים החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

צודק ראש ההוצל"פ שגם מכח תקנה 126א לתקנות ההוצל"פ מוענק לו שיקול דעת רחב לשנות החלטת ביניים שניתנה על ידו. אף צודק ראש ההוצל"פ שמתפקידו לבחון את היקף הפעילות של רו"ח בתיק הקונקרטי והסכומים הרלוונטיים להליך טרם יקבע שכר טרחתו. ברם, יש להתייחס למלוא התמונה בהליך דנא על השתלשלותו. ראש ההוצל"פ קבע שיעור שכ"ט בהחלטה הראשונה. מכאן נוצר בסיס לטענת ההסתמכות של המבקש, שהינה בעלת משקל.  המקרה מדגים שראוי שנותן ההחלטה, יהא זה שופט יהא זה ראש ההוצל"פ, ייתן את דעתו למשמעות ההחלטה "כמבוקש" ביחס לבקשה הנידונה. ניתן לקצר בפירוט ולציין למשל כמבוקש ביחס לסעיפים א', ב', ג'. כמובן, גם ניתן היה לקבוע כמבוקש ביחס למינוי וכי הבקשה בדבר שכר הטרחה תקבע בסיומו של הליך לאחר שמיעת הצדדים ובכפוף להתפתחות ההליכים.

מהמקובץ עולה כי המצב בתיק זה הינו מורכב. מצד אחד, מוסמך ראש ההוצל"פ לשקול מחדש את שעור שכר הטרחה אשר קבע. אך מהצד האחר לא ניתן להתעלם מצדקת טענותיו של המבקש במובנים שונים. נדמה, שהפתרון בתיקים אחרים הוא שהמצב יובהר כנדרש על ידי ראש ההוצל"פ. באשר לפתרון בתיק זה נראה כי יש לאזן בין האינטרסים השונים. בהחלטתו ראש ההוצל"פ פסק את שכר הטרחה של המבקש כאילו שלא ניתנה החלטה קודמת. זאת על פי שיקול דעתו תוך ההתייחסות להיקף העבודה שבוצעה על ידי המבקש. התוצאה חייבת לקחת בחשבון את התרשמותו ושיקול דעתו של ראש ההוצל"פ ביחס לנסיבות המקרה. זאת בד בבד עם השקולים האחרים שפורטו לעיל. מכאן, יש לשקלל את קיומה של ההחלטה הראשונה במסגרת התוצאה הסופית. ברור שלא מדובר במדע מדוייק. כן יהא זה נכון להעניק משקל לכך שלא הוכח כנדרש שהמשיבים ידעו על ההחלטה בדבר שכר הטרחה בשיעור של 20%. בנוסף, יש לשקול את טענת ההסתמכות של המבקש גם ביחס להיקף העבודה אשר ביצע אך גם לנוכח תוכן ההחלטה הראשונה והתוצאה אשר הושגה על ידו.

סוף דבר לאחר שעיינתי בטענות הצדדים והחלטת ראש ההוצל"פ סבורני כי דין הערעור להתקבל באופן ששכר הטרחה של המבקש יעמוד על שיעור של 7% ולא 2% כפי שנקבע.

בנסיבות העניין ולנוכח התוצאה אליה הגעתי אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום י"ב באייר, תשס"ט (6 במאי 2009) בהעדר הצדדים.