1.לפני תביעתה של גב' פ.פ. (להלן: "התובעת") להכרה באירוע הלבבי בגינו אושפזה
ביום 1.4.14 כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").
2.בהסכמה, מונה מומחה יועץ רפואי ד"ר ידעאל הר-זהב (להלן: "המומחה") על פי העובדות הבאות:
א.התובעת, ילידת שנת 1959, עובדת בחברת אמדוקס (ישראל) בע"מ משנת 2006 ועד היום בתפקיד של בודקת תוכנה.
התובעת עבדה בימים א' - ה' במשך כ- 9-12 שעות עבודה ביום.
ב.ביום 25.12.13 בשעות הצהריים התקיימה לתובעת שיחת הערכה לסיכום השנה במקום העבודה עם אחד ממנהליה הישירים. בפגישה הודע לתובעת כי אינה זכאית השנה לקבלת מענק.
ג.למחרת השיחה הומלץ לתובעת על ידי מנהל בכיר בחברה להיפגש עם שני מנהליה הישירים על מנת לבדוק את נושא הבונוס והערכת עבודתה.
התובעת קיבלה זימון לשיחת הערכה נוספת עם שני מנהליה הישירים, אשר נקבעה ליום 1.1.14.
ביום 1.1.14 התקיימה השיחה, במהלכה הוטחו בתובעת האשמות מקצועיות ואישיות ונאמר לה, בין היתר, שרק 10% מעובדי החברה אינם זכאים לקבלת הבונוס וכי היא נמנית עליהם. עוד נאמר לה שאינה בקיאה בקטלוג המוצרים של החברה.
ד.בתום השיחה הרגישה התובעת מצוקה גדולה ובכתה בנוכחות חברה לעבודה.
התובעת החלה לחוש כאבים באזור החזה וקושי בנשימה והתקשרה לבעלה שיבוא לאסוף אותה.
ה.התובעת נסעה יחד עם בעלה לרופא המשפחה בקופת החולים, שם בוצעה לה בדיקת א.ק.ג ולאחריה המליץ הרופא כי תתפנה באופן דחוף לבית החולים.
ו.התובעת נסעה לבית חולים אסף הרופא ולאחר בדיקות שעברה נמסר לה כי עברה אירוע לב של התקף לב והיא אושפזה ועברה צנתור.
3.ביום 1.11.16 ניתנה חוות דעתו של המומחה.
בחוות הדעת מנה המומחה את הקריטריונים להגדרת אוטם שריר הלב.
בתובעת לא התקיימו מלוא הקריטריונים, למרות זאת קובע המומחה כי לא ניתן לשלול כי התובעת לקתה באירוע לבבי חד, ככל הנראה NSTEMI כשמנגנון האוטם לא היה על רקע מחלת לב טרשתית כי אם אוטם מסוג 2, יתכן עקב ספזם של העורקים הכליליים.
יחד עם זאת מסקנתו הינה כי אין קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין האירוע הלבבי וזאת בשל העדר סמיכות זמנים.
על פי סיכום המחלה התובעת חשה כאבים ערב לפני האירוע, והאירוע הלבבי אירע בערב שקדם לאירוע בעבודה.
4.למומחה הועברו ביום 18.2.17 שאלות הבהרה והוא השיב עליהן ביום 23.2.17 כדלקמן:
א.האם יתכן כי חולה יסבול מכאבים עקב התרגשות, מתח רב ולחץ עוד טרם קיומה של שיחת הערכה בעבודה, אולם הכאב יחלוף ולא יתפתח לכדי אירוע לבבי?
כן.
ב.האם יתכן כי בעקבות התרגשות, לחץ ומתח רב בעקבות שיחה משמעותית הצפויה ליום המחרת יחווה חולה אירוע לבבי עוד טרם קרות השיחה?
אירוע לבבי יכול לקרות גם ללא סיבה חיצונית, כמו גם עקב גורמים שונים, כגון אירוע דחק קיצוני וחריג, והמנגנונים לכך תוארו בחוות דעתי. על מנת לקבוע כי קיים קשר בין האירוע הדחק ובין האירוע הלבבי, יש צורך בסמיכות זמנים בין שניהם, דהיינו, קיומו של אירוע הדחק, המפעיל מנגנונים פתופסיולוגיים הגורמים לשינוים בעורק הכלילי וכתוצאה מכך לאירוע הלבבי. גם מנגנונים אלו תוארו בחוות דעתי.
לא יתכן שאירוע לבבי יקרה לפני אירוע הדחק אשר אמור לגרום להופעתו.
ג.האם יתכן כי חולה יחווה אירוע לבבי אולם יוכל להמשיך לתפקד כרגיל עד כדי כך שישוב לעבודתו למשך זמן ארוך ויתפקד בצורה מיטבית מספר שעות לאחר האירוע הלבבי? האם אין ציפייה כי מי שחווה אירוע לב, לא יוכל לתפקד בצורה טובה לאחר האירוע בסמיכות זמנים כה קצרה?
תלוי בסוג וחומרת האירוע הלבבי. קיימים לא מעט מקרים שחולים לוקים באוטם שריר הלב, אשר מתגלה רק בדיעבד, מבלי שהחולה ידע על כך.
ד.האם אתה שולל את האפשרות, כי חולה יסבול מכאבים, הכאב יחלוף, אולם ביום למחרת יתפתח אירוע לבבי בעקבות מתח רב ולחץ נוסף?
לא.
ה.האם מצאת בתיעוד הרפואי, כי התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי עוד לפני ה- 1.1.14? אם לא, האם נכון לומר כי הכאבים שחשה ערב לפני האירוע בעבודה (מיום 1.1.14) לא היו כה חמורים, שכן הם לא הצריכו פניה לטיפול רפואי?
אכן מצאתי. בדיווח הרפואי של רופא קופ"ח (ד"ר יוליש מיכאל) מיום 6.1.2008 נכתב: "אתמול חשה בכאבים בחזה קדמי ללא קשר למאמץ, נשימה עמוקה, תנועות. הכאבים נמשכו כשעה וחצי וחלפו". האק"ג תואר כפתולוגי, אך ללא דינמיקה, בוצעה בדיקת אקו במאמץ, ללא סימני איסכמיה לבבית, אך עם שינוי אק"ג, והיא הופנתה לביצוע מיפוי לב במאמץ.
איני יכול לקבוע כי הכאבים שחשה ערב לפני האירוע בעבודה היו או לא היו חמורים, שכן אין תיאור של חומרת הכאבים בחומר הרפואי שהועבר לידי.
ו.האם ניתן לקבוע באופן מפורש, כי התובעת עברה אירוע לבבי עוד לפני בוקר ה- 1.1.14, כאשר אין כל תיעוד רפואי ובדיקות בזמן אמת לגבי מצבה הרפואי טרם בוקר ה- 1.1.14?
לא.
יתירה מזו, לא ניתן לקבוע בוודאות כי התובעת עברה אירוע לבבי גם למחרת, שכן, כפי שנכתב בחוות הדעת, בצנתור הודגמו עורקים כליליים תקינים, בבדיקת האקו תואר תפקוד לבבי תקין, ושינוי האק"ג והעליה הגבולית בטרופונין עשויים להיות מוסברים על רקע מחלת שריר הלב – הקרדיומיופטיה האפיקלית, שתוארה בבדיקת האקו.
ז.האם נכון, כי קביעתך כי "אין סמיכות זמנים", התבססה אך ורק על העובדות המוזכרות בסיכום המחלה במחלקת טיפול נמרץ לב מאסף הרופא?
כן. שכן סיכום המחלה נכתב על ידי הרופא המטפל, דמות אובייקטיבית שאינו מעורב בתביעה, ובו תיאור מפורט ביותר של הסימפטומטולוגיה עליה התלוננה התובעת.
ח.האם לא יתכן, כי אף אם האירוע הלבבי החל עוד קודם לבוקר ה- 1.1.14, האירוע בעבודתה של המבקשת מיום 1.1.14 החמיר את מצבה?
יתכן.
5.טענות התובעת –
א.די בתשובת המומחה כי יתכן שהאירוע מיום 1.1.14 החמיר את מצבה של התובעת כדי להכיר באירוע החריג מיום 1.1.14 כפגיעה בעבודה.
על פי הפסיקה גם החמרת מצב בשל תנאי העבודה מהווה קשר סיבתי כנדרש על פי הפסיקה.
ב.על פי המומחה יתכן כי הכאבים מהם סבלה התובעת ערב האירוע לא היו מתפתחים לכדי אירוע לבבי והיו חולפים. לא ניתן לשלול כי האירוע הלבבי מיום 1.1.14 היה בעקבות האירוע מיום 1.1.14.
ג.יתירה מכך לא הוכח כי התובעת עברה אירוע לבבי לפני 1.1.14.
ד.לחלופין יש לבחון את האירוע החריג מיום 1.1.14 בתוך מכלול האירועים אשר החלו ביום 25.12.13, בשיחת הערכה בה הודע לתובעת, כי אינה זכאית לקבל את המענק השנתי.
מדובר באירוע מתמשך אשר הגיע לשיא ביום 1.1.14 בשיחת הערכה השניה.
כבר נפסק כי "שיא" של מתח אחר תקופה של מתח מתמשך עשוי להיות ראשית ראיה לקיומו של אירוע חריג.
ה.לחלופי חלופין מבוקש למנות מומחה רפואי נוסף.
המומחה שלל קשר סיבתי בהסתמך על סיכום המחלה, שם נאמר כי ערב קודם לאירוע, בהיות התובעת במיטה, הופיעו כאבים בחזה.
מדובר בקביעה עובדתית אשר אינה נכללת במסגרת העובדות אשר נקבעו על ידי בית הדין.
כמו כן המומחה אינו מתייחס לאירועים הנוספים המפורטים בהחלטה, מחד שיחת הסיכום מיום 25.12.13, בה הודע לתובעת כי אינה זכאית לקבלת המענק, ומאידך העובדה כי הכאב שהחל ערב האירוע מיום 1.1.14 חלף וכי בבוקר למחרת הלכה התובעת לעבודתה כרגיל ושהתה בעבודתה זמן לא מבוטל.
6.טענות הנתבע –
א.חוות דעתו של המומחה הינה חד משמעית ולפיה אם אמנם עברה התובעת אירוע לבבי, הרי שהוא פקדה בלילה שקדם לאירוע בעבודתה ולפיכך נשלל הקשר הסיבתי.
ב.המומחה אמנם אינו פוסל אפשרות של החמרת מצב עקב העבודה, אך יש להדגיש כי את המילה "יתכן" יש לבחון תוך בחינת הקשר הדברים ובחינת מכלול התשובות בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה.
ג.חוות דעת המומחה היא בבחינת האורים והתומים המאיר את עיני בית הדין בשטח הרפואי.
ד.לא התגלה כל פגם בחוות הדעת ולפיכך אין מקום לפסילתה.
ההכרעה –
7.לאחר שבחנתי את חוות הדעת לרבות התשובות לשאלות ההבהרה ואת טענות הצדדים, מסקנתי הינה כי דין התביעה להתקבל.
8.ראשית, יש להדגיש כי האירוע החריג עליו הוסכם הוא השיחה מיום 1.1.14 ולפיכך אין מקום לטענת התובעת כי מדובר במתח מתמשך אשר שיאו הגיע ביום 1.1.14, או לטענה כי החשש מפני השיחה על רקע האירועים הקודמים מהווה כשלעצמו אירוע חריג.
9.שנית, יש להדגיש את משקלה הרב של האנמנזה הרפואית והפרטים המופיעים בה, גם אם אלה לא נכללו בעובדות המוסכמות, וזאת בהתבסס על ההנחה שבסמוך לקרות האירוע ימסור הנפגע את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הרפואי הנכון (דב"ע מט/0-93 המוסד לביטוח לאומי – הירשהורן פד"ע 349).
לפיכך כדין הסתמך המומחה על העובדות המופיעות בסיכום המחלה בדבר הכאבים אשר הופיעו ערב האירוע.
10.המבחן לפיו יש לבחון את השפעת האירוע על בוא האוטם הוא מבחן העיתוי, כלומר האם אלמלא האירוע החריג מיום 1.1.14 היה האירוע הלבבי מתרחש במועד שארע.
11.בחוות דעתו מיום 1.11.16 מניח המומחה, על אף הספקות, כי התובעת עברה אוטם חד בשריר הלב.
יחד עם זאת, בהיעדר סמיכות זמנים, קובע המומחה כי אין קשר סיבתי בין האירוע לאוטם, שכן האירוע הלבבי ארע בערב שקדם לאירוע בעבודה.
למסקנה זו הגיע המומחה לאור הרשום בסיכום המחלה כדלקמן:
"אתמול בערב הופיעו כאבים שחשה אותם ככאבים אפיגסטריים.
בלילה בזמן שהותה במיטה הופיעו כאבים דיפוזיים בחזה, נמשך כ 30-40 דקות עם הפסקה, ואז שוב פעם (סה"כ שעה וחצי), ונחלש. נרדמה. בזמן הכאב - תחושה של קושי בנשימה, הקרנה לידיים. ללא בחילה או הזעה.
היום הלכה כרגיל לעבודה אולם באמצע היום יצאה ופנתה לרופא המשפחה עקב תחושה של פלפיטציות".
12.לעומת זאת בתשובותיו לשאלות ההבהרה מבהיר המומחה, כי יתכן והכאבים שחשה לא התפתחו כדי אירוע לבבי, וכי האירוע הלבבי התפתח כתוצאה מהאירוע החריג בעבודה.
המומחה מאשר כי לא ניתן לקבוע כי התובעת עברה אירוע לבבי ערב לפני 1.1.14 על אף האמור בחוות הדעת מיום 1.11.16, ומכל מקום יתכן כי האירוע בעבודה החמיר את מצבה של התובעת.
13.תשובות אלה יש לקרוא על רקע העובדות כי אצל התובעת לא נמצאה מחלה טרשתית, כי גם בשנת 2008 חשה כאבים, נמצא אק"ג פתולוגי אך לא אובחן אוטם, וכי לאחר שהכאבים בלילה חלפו, הלכה התובעת לעבודה כרגיל, ורק באמצע היום פנתה לרופא עקב תחושה של פלפיטציות.
בהיעדר מסקנה כי הכאבים ערב האירוע החריג היו "מובילים" לאוטם, קל וחומר לאוטם ביום 1.1.14, הרי שלכל היותר התובעת היתה ביום 1.1.14 במצב "נחות" אשר החיש את בוא האוטם במועד שבא [ראה לענין זה דב"ע נד/0-186 אליהו אלבז – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 520; עב"ל 14882-12-12 אסתר יחיא – המוסד לביטוח לאומי (10.11.14)], או בלשון המומחה יתכן כי האירוע בעבודה החמיר את מצבה של התובעת.
14.הנתבע טוען כי את המילה "יתכן" יש לבחון תוך בחינת הקשר הדברים ובחינת מכלול התשובות.
לטעמי בחינת מכלול התשובות מביאה למסקנה כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי בנסיבות הענין השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
15.המסקנה איפוא כי התביעה מתקבלת.
האירוע הלבבי מיום 1.1.14 הינו בבחינת פגיעה בעבודה.
הנתבע ישלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין.
16.זכות ערעור על פסק הדין תוך 30 יום מהיום שיומצא.
ניתן היום, א' אייר תשע"ז, (27 אפריל 2017), בהעדר הצדדים.
