פוטקס תבניות בעמ נ' ג'

לפני תביעה בגין גניבת עין והפרת סימן מסחר רשום.

1. התובעת היא חברה העוסקת בייצור ושיווק של מוצרי פלסטיק ובהן קופסאות חשמל. שניים ממוצריה הן קופסאות המיועדות לארבעה מפסקי חשמל וקופסאות המיועדות לשלושה מפסקים אותן מתקינים בקירות תחת הטיח (להלן: "המוצרים"). לטענת התובעת, היא בעלת הסימן המסחרי הרשום מספר 239461 "פוטקס Photex" וסימן זה מופיע הן בהטבעה על כל מוצריה והן על התוויות המצורפות למוצרים רבים המיוצרים על ידה.

2. הנתבע הוא בעלים של עסק הנושא את השם "חשמל עיסא גרייס", המנוהל בכפר בעינה ועוסק, בין היתר, בסיטונאות בממכר קופסאות חשמל. לטענת התובעת, בעבר היה הנתבע רוכש מוצרים ממנה. הפעם אחרונה שבה רכש הנתבע מוצרים מהתובעת, הייתה בחודש 05/2019.

3. לטענת התובעת, באמצע חודש 09/19 התברר לה כי הנתבע מייצר ומפיץ קופסאות זהות לחלוטין לאלה שמיוצרות על ידי התובעת, בתפקודן, בצורתן, בגודלן, בצבען ואף נחזו להיות נושאות תו תקן. לטענתה, הנתבע אף הטביע על המוצרים המזויפים את סימנה המסחרי של התובעתPhotex ואת המילה "PATENTED". לטענתה, את המוצרים ארז הנתבע בחבילות בנות 10 מוצרים, עטופות בניילון נצמד, בדיוק כפי שנוהגת התובעת לעשות, ובתוך הניילון כלל תווית נייר הנחזית להיות כזו המעידה על כך שהמוצר יוצר ע"י התובעת והיא כוללת את שם המוצרים כפי שכינתה אותו התובעת "קופסה 4 מקום תחת הטיח" ו"קופסה 3 מקום תחת הטיח". בראש המסמך הוסיף הנתבע את סמלה המסחרי של התובעת.

4. לטענת התובעת בייצור מוצרים אלו או שיווקם, ביצע הנתבע עוולה של גניבת עין כהגדרתה בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 וכן הפרה של סימן מסחר רשום.

5. לטענתה, ביום 26/9/19 היא פנתה לנתבע במכתב על מנת שיחדל מגניבת העין ומהפרת סימן המסחר ובאופן כללי מ"זיוף" המוצר באופן מידי, וכן דרשה כי יחדל לאלתר מלמכור או לשווק או לייצר כל מוצר מפר או מטעה שכזה. עוד דרשה התובעת כי הנתבע יאסוף את כלל המוצרים המפרים המצויים בידו ויעבירם לידי התובעת לשם השמדתם. לטענתה, הנתבע השיב לה כי אינו מייצר את המוצרים המפרים וכי אין בדמיון שבין המוצרים הנמכרים על ידו לבין התבניות המיוצרות על ידי התובעת כדי להוות עילת תביעה. עם זאת, התחייב הנתבע שלא לשווק קופסאות חשמל עליהן מוטבע הסימן המסחרי של התובעת, אשר לא יוצרו על ידה.

6. לטענת התובעת, היא שלחה ביום 7/10/19 מכתב נוסף, בו עמדה על המצאת פרטי הצד השלישי ממנו רכש הנתבע את המוצרים האמורים לידיה. לטענתה, עד למועד הגשת כתב התביעה ועל אף שיחות בין בנו של הנתבע ובין אחד מבעלי התובעת, לא המציא הנתבע את הפרטים של אותו גורם שכנטען מכר לנתבע את המוצרים המזויפים. לטענתה, המסקנה העולה היא כי המוצרים האמורים יוצרו על ידי הנתבע או בהוראתו.

7. לטענת התובעת, הנתבע לא רק מוכר את המוצרים המפרים והמטעים ללקוחות קצה (חשמלאים וצרכנים פרטיים) אלא אף משווק את המוצרים המיוצרים לקמעונאים שונים באזור הצפון, תוך שהוא מטעה אותם לחשוב כי מדובר במוצרים המיוצרים על ידי התובעת.

8. מכאן תביעת התובעת אשר לפניי, בה היא עותרת למתן צו המורה לנתבע או כל אדם אחר מטעמה לחדול לאלתר מלמכור או לשווק או לייצר את כל קופסאות החשמל הנחזות להיות כאלה המיוצרות ע"י התובעת וכן לחדול מהפרת סימן המסחר של התובעת; לחייב את הנתבע להעביר לתובעת את כל מלאי המוצרים המפרים את הסימן המסחרי או נחזים להיות כאלה שיוצרו ע"י התובעת הנמצאים ברשותו של הנתבע לצורך השמדתם; לחייב את הנתבע בתשלום סך של 100,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות בגין ביצוע עוולת גניבת העין במכירת "קופסאות 3 מקום" הנחזות להיות מיוצרות ע"י התובעת; וכן לחייב את הנתבע בתשלום סך של 100,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות בגין ביצוע עוולת גניבת העין במכירת "קופסאות 4 מקום" הנחזות להיות מיוצרות על ידי התובעת.

9. לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה. לטענתו, הוא בן 74 שנים, נכה וסובל מעיוורון מוחלט ואף נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 100% בידי המוסד לביטוח לאומי. לטענתו, חרף מגבלתו הבריאותית שמלווה אותו מגיל 8, הצליח להקים עסק לשיווק מוצרי חשמל, בכפר בענה.

10. לטענתו, ייצור או שיווק של תבניות פלסטיק המותקנות מתחת לטיח, נעשה בעיקר ע"י חברת Gewiss S.p.A האיטלקית (להלן: "חברת גוויס"). לטענתו, בשנים האחרונות, מספר חברות בארץ מייצרות קופסאות דומות לחלוטין לאלו המיוצרות ע"י חברת גוויס, הן מבחינת צורה והן מבחינת צבע, ואלו מהוות למעשה חיקוי של הקופסאות המקוריות המיוצרות ע"י חברת גוויס. לטענתו, התובעת נמנית על אותן חברות יחד עם חברת איילה, חברת תבור וחברות נוספות. לכן, טוען הנתבע, כי אל לה לתובעת לבוא בטענות אליו, שעה שהיא מייצרת קופסאות המהוות חיקוי לקופסאות מקוריות שמיוצרות ע"י חברת גוויס.

11. לטענת הנתבע, הוא ממשיך לרכוש קופסאות אחרות, למשל מחברת איילה וחברת תבור, המייצרות קופסאות זהות לקופסאות המקור המיוצרות על ידי חברת גוויס, אך לא מוטבע עליהם שמה או סימן מסחרי של התובעת.

12. לטענת הנתבע, הוא לא שיווק מוצרים מפרים ובנסיבות העניין לא מתקיימים היסודות הנדרשים לקיומה של עוולת גניבת העין. לכן, לטענתו, יש לדחות את הסעדים בהם מבוקש לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק. עוד טען הנתבע, כי אין מקום לפסיקת פיצוי כלשהו ללא הוכחת נזק שכן לא קיים מנגנון לפסיקת "פיצוי סטטוטורי" מכוח פקודת סימני המסחר. לטענת הנתבע, סכומי הפיצוי בכתב התביעה הם מופרזים, לא כל שכן, בנסיבות האישיות של התובע.

13. לטענת הנתבע, התביעה הייתה מיותרת שעה שהתחייב במכתבו להימנע משיווק קופסאות שעליהן מוטבע שמה של התובעת ואשר לא יוצרו על ידה או קופסאות שמפרות את סימנה המסחרי, והוא חוזר על התחייבות זו גם במסגרת כתב ההגנה. הנתבע אף מסכים למתן צו מניעה האוסר עליו לשווק או לייצר קופסאות חשמל המפרות את סימנה המסחרי של התובעת.

14. לטענת הנתבע, הוא אינו מחזיק ולו בקופסא אחת, המפרה את סימן המסחר של התובעת. משכך טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה כנגדו.

     

    דיון:

15. התביעה שלפני עניינה בשני מוצרים אשר מיוצרים על ידי התובעת: "קופסה 4 מקום תחת הטיח" ו"קופסה 3 מקום תחת הטיח" כשמם אשר ניתן על ידי התובעת (להלן יחד: "המוצרים"). עילות התביעה הן שתיים: האחת, הנתבע ביצע עוולה של גניבת עין כהגדרתה בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. השנייה, הנתבע הפר סימן מסחר רשום.

16. בעוד הרישום של סימן מסחרי הוא זה אשר מקנה את הבעלות בו, בכל הנוגע לגניבת עין, התובע צריך להוכיח כי אכן רכש את המוניטין עליו הוא מגן. ראה בע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' Les Verreies De Saint Gobain, פ"ד מה(3) 224.

    הפרת סימן מסחר רשום

17. פקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 מסדירה את הרישום, השימוש והפרת סימני המסחר והוראותיה נועדו להגן על שם מסחרי המהווה את קניינו של האדם והמוניטין שרכש לו בעשותו שימוש בשמו וכן להגן על אינטרס הציבור למניעת הטעיה עקב שימוש בלתי מורשה בסימן מסחר. ראה בע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, נט(1) 873.

18. סעיף 46 לפקודת סימני המסחר קובע כי תוצאות רישומו התקף של אדם כבעל סימן מסחר, מזכה אותו בזכות לשימוש ייחודי בסימן המסחר, ביחס לטובין שלגביהם נרשם הסימן ובכל הנוגע אליהם, בכפוף לתנאים ולסייגים שנרשמו בפנקס סימני המסחר.

19. הפרת סימן מסחר, לפי סעיף 1 לפקודת סימני המסחר מוגדרת, בחלק הרלבנטי לעניין התביעה שבפניי, כך:

    "הפרה" - שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך -

    (1)בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר"

20. לפי סעיף זה, על מנת להוכיח כי שימוש בסימן מסחר רשום, בידי מי שאינו זכאי לכך, מהווה "הפרה", לא די להוכיח כי נעשה שימוש בסימן מסחר רשום או בסימן דומה לו אלא נדרש להוכיח כי השימוש כאמור נעשה בטובין שלגביהם נרשם הסימן או שהם מאותו הגדר.

21. בענייננו, השם "פוטקס Photex" נרשם כסימן מסחרי, שמספרו 239461. רישום זה כלל אינו במחלוקת. לטענת התובעת, הנתבע עשה שימוש בשם מסחרי זה הן על גבי המוצרים – קופסא 4 מקום תחת הטיח וקופסא 3 מקום תחת הטיח והן על גבי התווית אשר נמצאת באריזות המוצרים המזויפים. הנתבע טען כי הוא אינו מייצר או מוכר קופסאות שמוטבע עליהם סימן מסחרי של התובעת והתחייב אף להימנע מכך בעתיד.

22. מר רפאל אבן צור, סמנכ"ל התובעת, העיד כי לאחר שנודע לו כי הנתבע מוכר מוצרים הנחזים להראות כמוצרים שהתובעת מייצרת, ניגש לחנות הנתבע בכפר בענה וביקש לרכוש קופסא 3 מקום תחת הטיח וקופסא 4 מקום תחת הטיח מחברת "פוטקס" ולא מחברה מתחרה. לפי עדותו, המוכרת ביקשה מעובד אחר להביא את המוצרים, ולאחר כ-10 דקות (כאשר מחסן חנות הנתבע מצוי ממש בסמוך לחנות), הוא קיבל לידיו מוצרים. בהתאם לעדותו, מדובר במוצרים שלא יוצרו ע"י התובעת, אך הוטבע וסומן על גבם סימנה המסחרי של התובעת Photex והמילה PATENTED. כמו כן, העיד מר צור כי למוצרים המזויפים שנרכשו על ידו צורפה תווית הנושאת באותיות קידוש לבן, את שמה המסחרי של התובעת בראשם. הוצגו בפניי הקופסאות הכוללות את סימן המסחר של התובעת מוטבע על המוצרים ועל התווית. (המוצרים שנמכרו ת/24; וכן תמונות שבת/3 נספחים 11 ו-12). מר רפאל אבן צור תיעד את הרכישה, וצירף לתצהירו תצלום קבלה וסרטון (ת/1, נספחים 1 ו-2).

     

     

     

23. לאחר שבחנתי את הראיות שבפניי וכן שמעתי את העדויות, התרשמתי כי מדובר בסימן זהה (ולא דומה, להבדיל אולי מהקופסאות עצמן). לפיכך, אין התובעת, הטוענת להפרה, נדרשת להוכיח כי הסימן המפר גורם להטעיית הציבור. ראה בעניין זה רע"א 1400/97 פיקנטי תעשיות מזון (ישראל) בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ, פ"ד נא(1) 310 (1997); ע"א 45/08 מיגדור בע"מ נ' בוריס גייל (פורסם בנבו, 29.12.2010)). כמו כן, התרשמתי שמדובר בטובין הנמנים על "אותו גדר" כהגדרת הסעיף משמדובר בשני המוצרים המיוצרים על ידי התובעת ויוצרו או שווקו או נמכרו על ידי הנתבע: קופסה 4 מקום תחת הטיח וקופסה 3 מקום תחת הטיח. אלו אף הוצגו בפניי כאמור לעיל. לבסוף, אף התרשמתי כי הנתבע עשה "שימוש" על אף שאינו זכאי לכך. ויודגש, על אף טענת הנתבע שלא הוא ייצר את המוצרים נושא התביעה, לשון הסעיף קובעת כי המדובר ב"שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך" ולכן אין זה משנה אם הנתבע ייצר או שיווק או מכר את המוצרים. הנתבע, שני ילדיו העובדים עמו ועובד נוסף בעסקו, מר בכרי חסן, העידו כי רכשו מוצרים מאדם אחר, מר אחמד סריה, אותם מוצרים אשר הוצגו כמוצרים של התובעת. למעלה מכך שספק אם תיאור דברים זה מציג את העובדות כהוויתן, הרי שבעדות זו הודו הנתבעים כי עשו "שימוש" במוצרים. כאמור, הנתבע או מי מטעמו מכר מוצרים מאותו גדר לאלו המיוצרים ע"י התובעת, אשר מופיע בהם סימן זהה לסימן מסחרי רשום של התובעת. בכך ביצע הפרה כלשון ס' 1 המצוין לעיל. ראה בת"א (מחוזי חי') 4250-07-14 Gewiss S.P.A נ' חשמל תמנע בע"מ (6/9/15).

24. ברור כי טענת הנתבע שלפיה התובעת בעצמה מחקה מוצר אחר אינה מקנה לנתבע הגנה כלשהי, שעה שהוכח כי על הקופסאות שנמכרו בידי הנתבע, הוטבע סימנה המסחרי של התובעת וצורפה תווית הנושאת את סימנה המסחרי ובכך בוצעה הפרה של סימן מסחר רשום. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבע עשה שימוש בסימן מסחר זהה לסימנה המסחרי הרשום של התובעת, הן על גבי המוצר והן על גבי התוויות, בעוד הוא אינו זכאי לכך. בכך מתקיימת הפרה כהגדרתה בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר.

25. הסעדים המבוקשים בגין הפרת סימן המסחר הם מתן צו המורה לנתבע או כל אדם אחר מטעמה לחדול לאלתר מלמכור או לשווק או לייצר את כל קופסאות החשמל הנחזות להיות כאלה המיוצרות ע"י התובעת וכן לחדול מהפרת סימן המסחר של התובעת; לחייב את הנתבע להעביר לתובעת את כל מלאי המוצרים המפרים את הסימן המסחרי או נחזים להיות כאלה שיוצרו ע"י התובעת הנמצאים ברשותו של הנתבע לצורך השמדתם. יצוין, כי התובעת אינה תובעת דמי נזק לפי פקודת סימני המסחר אלא רק פיצוי בלא הוכחת נזק לפי חוק עוולות מסחריות, אשר יידון להלן.

26. סמכות בית המשפט למתן הצו המבוקש מעוגנת בסעיף 59 לפקודת סימני המסחר, "במשפט על הפרה יהיה התובע זכאי לסעד בדרך של צו מניעה ולדמי נזק בנוסף על כל סעד אחר שבית המשפט הדן בדבר מוסמך לתיתו, וכן יהא זכאי לסעדים המנויים בסעיף 59א.". הנתבע כלל אינו מתנגד למתן צו כאמור. משקבעתי כי הנתבע הפר סימן מסחר, הרי שיש מקום למתן צו המורה לנתבע או כל אדם אחר מטעמו לחדול לאלתר מלמכור או לשווק או לייצר את כל קופסאות החשמל הנחזות להיות כאלו המיוצרות ע"י התובעת וכן לחדול מהפרת סימן המסחר של התובעת וכך אני מורה.

27. אשר לסעד הנוסף המבוקש, ס' 59א לפקודת סימני המסחר מעניק לבית המשפט סמכות ל"סעדים נוספים", כלשונו:

    בית המשפט רשאי להורות, בסיום הדיון בתובענה, על אחד מאלה:

    "(1) על השמדת נכסים אשר הופקו תוך ביצוע ההפרה או אשר שימשו לביצועה (בסעיף זה - הנכסים); 

    (2)אם ביקש זאת התובע - על העברת הבעלות בנכסים לידיו, בתמורה לתשלום שוויים, כערכם אלמלא ביצוע ההפרה; 

    (3) על עשיית כל פעולה אחרת בנכסים, ואולם בית המשפט לא יאפשר החזקת הנכסים בידי הנתבע, גם אם הנתבע הסיר את הסימנים המפרים, אלא במקרים חריגים.

    (ב)צד המגיש בקשה להשמדת נכסים יודיע על כך למשטרת ישראל בדרך שיקבע השר, ובית המשפט לא ידון בבקשה בלי שנתן הזדמנות למשטרה לטעון את טענותיה.

28. מנוסח הסעיף ספק אם לבית המשפט סמכות להורות על העברת המוצרים דווקא לידי התובעת לצורך השמדתם. מכל מקום, משניתן צו כמפורט לעיל ומשהנתבע טען כי אין בידיו מוצרים אלו, וטענה זו לא נסתרה, דומה כי מתייתר הצורך במתן סעד זה.

     

    עוולת גניבת עין

29. ס' 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, מגדיר גניבת עין:

    "1. (א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.

    (ב)שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין."

30. עוולה זו נועדה להגן על המוניטין של מי שמוכר טובין או נותן שירות מפני מצג מטעה, כאילו מוצר או שירות אחר קשורים לבעל המוניטין. ראה בע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, נט(1) 873 (2004).

31. כדי להוכיח את יסודות העוולה, נדרשת התובעת להוכיח כי היא רכשה מוניטין בתחום פועלה והציבור מזהה את המוצרים נושא התביעה אותם היא מספקת, עמה בלבד. עוד נדרשת התובעת להוכיח כי הקופסאות אשר מכר הנתבע נחשבות בטעות כמוצריה של התובעת (ראה גם בע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, נט(1) 873 (2004)). לצורך הוכחת ההטעיה לעניין עוולת גניבת עין, עמדה הפסיקה על מבחן הכולל שלושה היבטים: מבחן המראה והצליל; סוג הסחורה וחוג הלקוחות; ויתר נסיבות העניין ((ע"א 261/64 פרו-פרו ביסקויט בע"מ נ' ל' פרומין ובניו בע"מ); וראה גם בע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, נט(1) 873 (2004); ג' גינת "גניבת-עין" דיני הנזיקין – העוולות השונות).

32. ובעניינו, לטענת הנתבע, הקופסאות נושא התביעה הם קופסאות שבמקור יוצרו על ידי חברת גוויס האיטלקית וקיימות מספר חברות המייצרות מוצרים דומים, בהם התובעת, חברת תבור וחברת איילה. התובעת מנגד טוענת כי מוצריה שונים ממוצרי מתחריה, דוגמת אלו שאוזכרו ע"י התובע. כאמור לעיל, הנטל בהוכחת התקיימות רכיבי העוולה, רובץ לפתחה של התובעת (ר' לעיל בע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' Les Verreies De Saint Gobain, פ"ד מה(3) )224).

33. לפי עדותו של מר צדוק ראובני, התובעת מתחרה במוצרים אשר מיוצרים על ידי חברת תבור, חברת גיוויס האיטלקית וחברת איילה ואולם אין כל מקום להחליף בין מוצריהם של היצרנים השונים ומוצרי התובעת נבדלים וממותגים באופן שאינו מאפשר החלפה שכזו. לפי עדותו של מר ראובני, בשל ניסיונו הרב, הוא מבחין בקלות בהבדלים בין מוצרי התובעת ובין מוצרי הנתבע המזויפים. כאמור לעיל, עדי התובעת הציגו בפניי תמונות המעידות על רכישת המוצרים המזויפים כנטען, הכוללים אף את הטבעת סימנה המסחרי של התובעת על גבי המוצר ועל גבי תווית אשר צורפה למוצרים. דיי בדברים אלו כדי לקבוע שהתובעת עמדה בנטל המונח לפניה להוכיח כי רכשה מוניטין בתחום פועלה והציבור מזהה את המוצרים נושא התביעה אותם היא מספקת, עמה בלבד. לא כל שכן, שעה שלפי עדותו של מר אבן צור, כאשר ניגש לחנות הנתבע, ביקש באופן מפורט את הקופסאות מחברת "פוטקס" ולא מתחרה. עדות זו לא נסתרה.

34. עוד נדרשת התובעת להוכיח כי הקופסאות אשר מכר הנתבע נחשבות בטעות כמוצריה של התובעת. כאמור לעיל ניתן לחלק את המבחן אשר הוכר בפסיקה, ל-3 מבחני משנה: מבחן המראה והצליל; סוג הסחורה וחוג הלקוחות; ויתר נסיבות העניין. אלו ייבחנו להלן כסדרם.

35. מבחן המראה והצליל – מדובר במבחן המרכזי. עניינו בהשוואת החזות והצליל לצורך בחינת מידת הדמיון. (רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438). הוצגו לפניי המוצרים של התובעת והמוצרים שנרכשו מהנתבע (המוצרים שנמכרו ת/2); וכן הוצגו תמונות שבת/3, נספחים 11 ו-12). התרשמתי כי מדובר בקופסאות כמעט זהות לחלוטין. כך לפי עדותו של מר אבן צור, הנתבע אף ארז את המוצרים המזויפים בחבילות בנות 10 מוצרים, עטופות בניילון נצמד, כשבתוכן תווית נייר הנחזית להיות כזו המעידה על כך שהמוצר יוצר ע"י התובעת. לפי עדותו בראש התווית אשר הוכנסה ע"י הנתבע הופיע באותיות קידוש לבנה סמלה המסחרי של התובעת אך בתווית שצורפה לאריזת קופסה 4 מקום הופיע מק"ט של מוצר קופסא 3 מקום, אותו נתנה התובעת למוצריה. לפי עדותו צבע הכיתוב על התווית לקופסא 4 מקום היה שונה (הנתבע השתמש בצבע כתום בעוד שהתובעת משתמש בצבע כחול) וצורת התווית הייתה שונה (הנתבע השתמש בתווית מלבנית לקופסא 4 מקום בעוד שהתובעת משתמש בתווית מרובעת לקופסא זו וכן הנתבע השתמש בתווית פחות מעוגלת מזו שמשתמשת התובעת לקופסא 3 מקום). פרט לכך המדובר כאמור במוצרים דומים להפליא וכמעט זהים זה לזה.

36. סוג הסחורה וחוג הלקוחות – לפי מבחן משנה זה, יש לבחון האם המוצרים פונים לאותו חוג לקוחות והאם משפיעה זהותם של הלקוחות על הסיכוי להטעיה. בעניין שבפניי, ברור כי משמדובר במוצר זהה כמעט לחלוטין, המוצר פונה לאותו חוג לקוחות ממש וכי סיכוי ההטעיה רב. בהקשר זה יצוין, כי טענת הנתבע שלפיה קהל הלקוחות אדיש בין הקופסאות מהחברות האחרות לא הוכחה בפניי.

37. יתר נסיבות העניין – זהו מבחן לוואי המאגד את כל יתר הנסיבות הפרטניות של המקרה המובא בפני בית המשפט, המלמדות על התקיימות הטעיה ואשר לא הובאו בחשבון במסגרת המבחנים האחרים שנבחנו. בענייננו, די באמור לעיל כדי לקבוע כי מדובר בהטעיה, ואין עוד צורך בנסיבות נוספות המלמדות על הטעיה. מכל מקום, לטעמי מהעדויות אשר נשמעו בפניי, אך מתחזקת המסקנה כי מתקיימת הטעיה. כך למשל בעדותה של ג'ריס נאהדה, עלה כי נמסרו ללקוחות חשבוניות שעל גביהן מצוין כי מדובר במוצרי פוטקס, מבלי שאכן היה זה כך בפועל. היא אף הוסיפה והעידה כלשונה "מה זה פוטקס" וכי "זה לא מותג", זאת, על אף שלתובעת סימן מסחרי רשום.

38. מהדברים האמורים לעיל עולה כי יסודות עוולת גניבת עין, לפי הגדרתה בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות מתקיימות בנסיבות שבפניי ולפיכך, נוסף להפרת סימן מסחרי כמפורט לעיל, עוול הנתבע בעוולת גניבת עין כלפי התובעת. כבר נקבע בפסיקה כי חיקוי מכוון של מוצרו של מתחרה, מעיד לכאורה על חשש להטעיה של ציבור הלקוחות ואין צורך בהוכחת כוונה להטעיה. ראה בע"א 5689/94 ורגוס בע"מ נ' נגה הנדסה בע"מ, פ"ד נב(1) 521.

39. משקבעתי כי עוול הנתבע בעוולת גניבת עין אפנה לבחון את הסעדים המבוקשים. התובעת עותרת לחייב את הנתבע בתשלום סך של 100,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות בגין ביצוע עוולת גניבת העין במכירת "קופסאות 3 מקום" הנחזות להיות מיוצרות ע"י התובעת; וכן לחייב את הנתבע בתשלום סך של 100,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות בגין ביצוע עוולת גניבת העין במכירת "קופסאות 4 מקום" הנחזות להיות מיוצרות על ידי התובעת.

40. סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות קובע פיצוי בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪. עוד בסעיף 13(ב) לחוק עוולות מסחריות נקבע כי "לענין סעיף זה יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת".

41. ההפרדה אשר מבצעת התובעת, בעניין הסעדים, שעה שדורשת 100,000 ₪ לייצור כל אחת מהקופסאות, היא הפרדה מלאכותית, ובהתאם להוראות סעיף 13(ב) יש להתייחס למעשים, המגוללים כמסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת לעניין סעיף זה ולכן, הפיצוי המקסימלי בנסיבות שבפניי הוא 100,000 ₪ (ולא 200,000 ₪ כמבוקש).

42. על הטעמים שבפסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק לפי סעיף זה עמד בית המשפט בע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, אשר צוטט לעיל: היעדר יכולת להוכיח את הנזק המדויק שנגרם בעקבות גניבת עין; הרצון להרתיע מעוולים בכוח. בבחינת השיקולים שעל בית המשפט לשקול בקביעת גובה הפיצוי כוללים, בין היתר, את עוצמת ההפרות, מספרן, משכן, אשמו של המפר, אופיו וגודלו של העסק המפר (ראה שם, בעמ' 905).

43. בענייננו, מחד גיסא, מדובר בעסק קטן של הנתבע, אדם בן 74 בעל נכות צמיתה בשיעור 100% בשל עיוורון, אשר כפי עדותו, אינו יודע קרוא וכתוב והוא עצמו בוודאי אינו יכול לעמוד על ההבדל שבין המוצרים, שתוארה על ידי עדי הנתבעת ופורטה לעיל. מאידך גיסא, הציג הנתבע חשבוניות מרכישות של מוצרים תחליפיים של חברות מתחרות לרבות, חברת איילה וחברת תבור, וכן הוצגו בפניי אסמכתאות אשר לכאורה מעידות כי סך המכירות באותה שנה למוצרים אלו, עמד על כ-45,000 קופסאות 3 מקום וכ-26,000 קופסאות 4 מקום. ברם, מספרים אלו לא נתמכו בעדויות ואף נסתרו בעדותו של מר ג'ורג' ג'יריס. כמו כן, בקביעת גובה הפיצוי בלא הוכחת נזק, שקלתי את עדותו של בכרי חסן, אשר עבד אצל הנתבע בשנים 2018 – 2019 אשר עלה בי ספק באשר למהימנותה. בהתאם לעדותו הוא זה אשר נסע לכפר ברטעה, נפגש עם מר אחמד סריה, ורכש ממנו קופסאות פלסטיק 4 מקום תחת הטיח וכן קופסאות פלסטיק 3 מקום תחת הטיח ושילם תמורתן למר אחמד סריה. לטענתו, בקשתו לקבלת חשבונית מס כדין לא נענתה על אף שביקש מספר פעמים. לפי עדותו, העסק של מר סריה כבר נסגר, ולאחר זמן מה כבר לא הצליח לאתרו או ליצור עמו קשר. לפי עדותו מדובר ברכישה חד פעמית. מהעדויות הנוספות לא התרשמתי כי אותו מר סריה מברטעה הוא אכן לקוח חד פעמי כפי שנטען. כך למשל, התברר במהלך עדותם של מר חסן ושל ג'ריס נאהדה, כי גב' נאהדה ג'ריס נתנה למר חסן, מראש, 1600 ₪ במזומן. לא ניתן כל הסבר הכיצד ידעה הגב' ג'ריס, כמה מגיע לאותו לקוח חד פעמי כנטען. מכאן כי אין לקבל את הטענות לפיהן מדובר ברכישה חד פעמית ובמספר מוגבל של יחידות. יתרה מכך, מחקירתו של הנתבע בפניי, בניגוד לנכתב בתצהירו, לא השתכנעתי כי אכן רכש קופסאות משך כל התקופה, מחברות מתחרות, ואין זה מן הנמנע כי במשך כל התקופה נמכרו אותן קופסאות נושא תביעה זו ללקוחותיו. לפיכך, תקופת ביצוע העוולה אשר נשקלה לצורך קביעת פיצוי ללא הוכחת נזק היא כשנה וחצי, החל ממועד הרכישה האחרון בחודש 05/2018 בו רכש הנתבע מהתובעת את המוצרים לאחרונה ועד למועד שבו התביעה הוגשה ביום 17/11/19. עוד שקלתי את סירובו של הנתבע להשיב לשאלת בית המשפט, אם הגיע להסדר בטענת זיוף עם חברת גוויס ולאחר מכן, כשנשאל שוב ע"י בא כוחו, השיב הנתבע כי הוא אינו זוכר מה היה באותו מקרה. נתון חשוב ונוסף אשר נלקח בחשבון הוא עמידת חברת פוטקס ומוצריה בדרישות התקן הישראלי כפי שעלה מעדותו של מר אבן צור. הלכה למעשה, כך לפי עדותו, הנפקות היא שעלולה להימכר קופסה, הנחזית להיות שייכת לחברת פוטקס, כשבפועל היא אינה עומדת בדרישות התקן ועלולה לגרום לשריפה או לכל נזק אחר המסכן חיי אדם ורכוש. מובן כי מדובר בחשש לפגיעה ניכרת במוניטין של חברת פוטקס ובחשיפה לסיכון רב בעצם האחריות אשר עלולה לעמוד בפניה התובעת. עוד שקלתי כי בהתאם לעדות הגב' ג'ריס, בכל החשבוניות נכתב כי המוצר הוא של פוטקס על אף שבפועל לא נמכרו מוצרי פוטקס כי אם המוצרים נושא התביעה ואחרים. לטענתה מדובר לטענתה ב"קופסת פלסטיק". עוד לפי עדותה, רק בהמשך, רישום זה שונה, מבלי שניתן כל טעם לכך. בנוסף לאלו, שקלתי גם את המחירים אשר ציינה התובעת לעלות כל אחד מהמוצרים כפי שהיא משווקת אותם (0.85 אגורות לקופסא של 3 מקום ו-1.85 ש"ח לקופסא 4 מקום). בהתחשב במכלול הנסיבות, בכך שאלו בוצעו תוך שימוש בסימן מסחר רשום מפר כאמור לעיל, ובהיבט המניעתי שבפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, אני קובעת כי הפיצוי יעמוד ע"ס של 50,000 ₪.

44. סוף דבר,

    התביעה מתקבלת כפי שפורט לעיל.

    ניתן צו המורה לנתבע או כל אדם אחר מטעמו לחדול לאלתר מלמכור או לשווק או לייצר את כל קופסאות החשמל הנחזות להיות כאלו המיוצרות ע"י התובעת וכן לחדול מהפרת סימן המסחר של התובעת.

    הנתבע ישלם לידי התובעת סך של 50,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (17/11/19) ועד לתשלום בפועל.

    כמו כן, הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 5500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 17,500 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

     

    ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"א, 01 יולי 2021, בהעדר הצדדים.