פורע תוך זמנו

הרב בצלאל ווגל – דיין:

בדיון האחרון נשמעו טענות הצדדים בהרחבה.

האישה טוענת כי על המשיב לשלם לה סכום של 20 אלף ש"ח תמורת התשלום האחרון בו התחייב בהסכם הגירושין, ואשר תאריך פירעונו היה 31.12.19. המשיב טוען שהכסף הועבר לה זה מכבר בשלהי שנת 2018 לאור בקשתה של האישה להעביר לה את הכסף מוקדם מזמן הפירעון.

בהסכם הגירושין משנת 2015 התחייב לה האיש 144 אלף ₪ בששה תשלומים שהתפרשו על פני מספר שנים. לאחר בירור עם הצדדים, נמצא שאכן היה נוהג בין הצדדים שששת התשלומים שהתחייב לה המשיב במהלך השנים היו נפרעים מוקדם מתאריך הפירעון לפי בקשת האישה מאחר והייתה זקוקה לכסף.

כמו כן המשיב הציג הודעת סמס שהאישה שלחה למשיב ב5.12.19 בו היא מבקשת ממנו לפרוע לה את הכסף מוקדם בתמורה להפחתת הסכום התשלום.

לאור האמור, אע"פ שקיי"ל חזקה אין אדם פורע תוך זמנו, ולפי זה היה מקום לטעון שהאישה נאמנת שהאיש לא שילם את חובו בזמן, (ואמנם כיום הוא לאחר זמנו והגמ' הסתפקה אם אמרינן מיגו בכה"ג) מכל מקום, מאחר והנוהג הקבוע בין הצדדים היה לפרוע את התשלומים טרם זמנם, וגם יש הודעה שמלמדת שבתשלום האחרון גם הייתה כוונה כזאת, לפיכך ביה"ד דוחה את בקשת האישה.

יש להוסיף שהצ'ק האמור להיפרע עבור התשלום הנ"ל אינו בידי האישה, מה שמערער עוד את טענתה. ואמנם האשה טוענת שמעולם לא העביר לה את הצ'קים עבור התשלומים הנ"ל אלא אלו נשארו בידו של המשיב, אך מאחר והמשיב מתכחש לכך וטוען שהעביר לה את הצקים מראש עם חתימת הסכם הגרושין, לפיכך לא ניתן להוציא מידו.

במענה לדברי עמיתי הרב מונדשיין שליט"א, אוסיף כדלהלן:

לעניין חזקה אאפת"ז, החזקה נאמרה גם במלוה ע"פ כמבואר להדיא בסימן עח, אלא אם יש ללוה מיגו דלהד"ם, מה שלא שייך אצלנו שכן יש הסכם גירושין חתום בו נכתבו החובות.

ומה שמבואר בסימן מא שאם השטר אבד יכול לטעון פרעתי תוך זמנו, ראשית זהו מחלוקת גדולה וכתב שם הש"ך שיכול לטעון קים לי לעניין טענת פרוע. ורק לגבי גבייה ממשועבדים לכו"ע אינו נאמן. שנית, שם יש ריעותא באבידת השטר שעליו מעיקרא נסמך המלוה, משא"כ כאן שהסמיכה העיקרית היא על ההסכם המונח בבית הדין והוא בידה, והצ'קים זה פירעון של השטר חוב ולא השטר חוב עצמו, ועוד שהאישה טוענת שמעולם לא ניתנו לה הצ'קים, ואמנם אני מסכים שיש קצת ריעותא בכך שהצ'ק לא אצלה, אך אין זה אותה ריעותא שיש בסימן מא.

 אבל למעשה בנידון דידן יש לאב נאמנות לומר פרע בתוך הזמן במיגו שפרע לאחר הזמן וכמו שאכתוב לקמן בס"ד. ועוד נאמן הוא מהטעם שנכתב בפנים, שמאחר והחזקה אאפת"ז בנויה על טבע בני אדם שלא לשלם קודם הזמן, ובנידון שלפנינו הם יצאו מגדר ההנהגה של רוב בני אדם בודאי שכן ללא ספק הקדימו את הפירעון בתשלומים אחרים, לכן נראה שהם נוהגים שלא כרגיל וממילא אין להם תו במסגרת חוב דנן חזקה אאפת"ז. ודוק.

והנה אמנם, הטור בסימן פד כתב שבפוגם שטרו לא איתרע החזקה אאפת"ז, והוא כרמב"ם פי"ד ממלוה. ובשם רב האי כתב שחולק וכן במגיד משנה שם נסתפק בזה. ובמשנה למלך הסתפק אם ספק המ"מ רק לגבי שבועת פוגם בתוך זמנו או גם לענין ממון, והקשה שם מאי שנא שלגבי הוצאת ממון וחזקה שטרך בידי מאי בעי אמרינן אף בפוגם שטרו אבל שבועה אינו חייב. ולפי דברי האחרונים ששטרך בידי מאי בעי אינו מתורת ראיה אלא שנחשב מחזיק החוב ניחא לחלק, וכן מצאתי בגרש"ר ב"ב ה:.

ומצאתי בפת"ח חלק י פרק יא ס"ק לו שהסתפק באדם שמוחזק לפרוע תוך זמנו אם אמרינן ביה חזקה זו. ואפשר שתלוי בגדר החזקה, שאם הוא חזקה המהני להוציא כאנן סהדי, וכדמשמע מדברי רעק"א בשו"ת והובא בפת"ש בסימן עח אם כן לא מהני מה שמוחזק ורגיל להיפך, שהוא נגד אנן סהדי, אבל אם הוא רק ריעותא בטענה שטוען פרעתי ויסוד הנאמנות של המלוה מטעם שהטענה שטוען שכנגדו היא טענה גרועה (ועי' בזה בגרש"ר שם בארוכה), אפשר שבכהאי גונא שמוחזק לכך לפרוע תוך זמנו שוב לא אמרינן שריע טענתיה.

ומטעם נוסף נראה שנאמן האב, שבפת"ח שם הביא דברי גאונים כלל לט סימן ז שאם מרויח ע"י הקדמת הזמן אין אומרים חזאאפת"ז. ולפי זה בנידון דידן שהאב טוען שהרויח מכך שפרע מוקדם כי האישה ביקשה להפחית מהחוב 25 אחוז בגלל הפירעון המוקדם, ויש סייעתא לדבריו מהודעת האישה שביקשה ממנו מפורשות לעשות כן.

ובנוסף, מאחר והתביעה בפנינו נפתחה בתאריך 1.8.20, והדיון בעניינו התקיים בתאריך 22.6.20 לאחר תאריך הפירעון שהיה הרבה קודם בתאריך 31.12.19. ולפי זה הרי קיי"ל שהטוען לאחר זמן שפרע בתוך הזמן נאמן במיגו שהיה טוען שפרע כעת לאחר הזמן, ומאחר ואין בידי האישה שטר חוב, ואמנם טוענת שמעולם לא נמסר לידה הצ'ק, אבל מכל מקום אין בידה שטר חוב, ולכן נאמן האב לומר פרעתי.

הרב בצלאל ווגל - דיין

הרב פנחס מונדשיין – דיין: