פיגור שכלי של המערער אינו פוטר אותו מאחריות פלילית לעבירות מין בהן הורשע

השופט י' דנציגר:

1.        בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.2.07 (הרכב כבוד השופטים ש' שטמר אב"ד, י' אלרון וכ' סעב) בתפ"ח 1065/04, במסגרתו הורשע המערער בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין), בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ו-345(ב)(5) לחוק העונשין וזוכה מעבירות של ניסיון לאינוס, לפי סעיפים 345(ב)(1) יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין ומעבירה של ניסיון למעשה סדום, לפי סעיפים 345(ב)(1) ו-345(ב)(5) יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין

2.        הערעור מכוון כנגד קביעתו של בית המשפט קמא לפיה הפיגור השכלי בו לוקה המערער אינו פוטר אותו מאחריות למעשיו על פי סעיף 34ח לחוק העונשין וכנגד קביעתו לפיה המערער הינו כשיר לעמוד לדין על פי סעיף 19ב(1) לחוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969 (להלן - חוק הסעד).

העובדות

3.       המערער הואשם כי יחד עם שני נאשמים נוספים, נהג לתקוף את המתלוננת, קטינה ילידת שנת 1992, אשר במועד הרלוונטי לאישום הייתה בת 10, סמוך לבית סבתה בעכו, במהלך החודשים מאי-יוני 2002, ולבצע בה מעשים מגונים, ניסיון לאינוס וניסיון לבצע מעשה סדום.

4.       המערער הואשם כי באחת הפעמים המתין למתלוננת, יחד עם הנאשמים האחרים, מחוץ לבית סבתה וכשהגיעה למקום לקחו אותה בכוח לחורשה סמוכה. שם, הפשיטו אותה מבגדיה והשכיבו אותה על הגב ולאחר שהתפשטו גם הם, נשכבו עליה כל אחד בתורו וניסו להחדיר את איבר מינם לאיבר מינה. לאחר מכן, סובבו אותה על ביטנה וניסו להחדיר את איבר מינם לפי הטבעת שלה. לאחר שניסיונותיהם לא צלחו, שפשף כל אחד מהם את איבר מינו בין רגליה עד שהגיע לסיפוק מיני.

עוד הואשם המערער בכך שבמהלך התקופה האמורה נהג לפגוש את המתלוננת, יחד עם הנאשמים האחרים, סמוך לבית סבתה במועדים שונים, להביאה לחורשה הנ"ל ולחדר מדרגות סמוך ולגעת בכל גופה בניגוד לרצונה ולמרות ניסיונותיה להתחמק ממגע עימם, וזאת לשם גירוי, סיפוק וביזוי מיני.

חקירת האירועים

5.       המתלוננת מסרה את הודעתה הראשונה במשטרה לחוקרת ילדים, הגב' דורית שחר, ביום 7.7.02, כחודש לאחר האירועים המתוארים לעיל. במסגרת הודעתה סיפרה המתלוננת על שני מקרי אונס שאירעו לה, כאשר לטענתה המקרה הראשון בוצע על ידי המערער ונאשם נוסף ואילו המקרה השני בוצע על ידי המערער בלבד.

ניסיון לחקור שתי חברות של המתלוננת - אשר אחת מהן הייתה עדת ראיה לאירוע והאחרת עדת שמיעה, אשר שמעה מהמתלוננת את פרטיו - נכשל, הואיל ואמה של החברה עדת הראיה התנגדה לחקירה ואילו ביחס לעדת השמיעה, קבעה חוקרת הילדים כי היא מתקשה לקבוע מהימנות עקב המלל הדל שמסרה.

6.       לבסוף, ביום 24.11.02 המליצה פקידת הסעד, גב' איילה חביב, לסגור את תיק החקירה כנגד הנאשמים, הואיל ועל פי התרשמותה בדתה המתלוננת את הדברים מליבה.

7.       ביום 14.5.03 התחדשה החקירה המשטרתית, עם חקירתו של המערער. במסגרת חקירתו הודה המערער כי נגע במתלוננת, למרות שלא רצה בכך, כיון שהיא "נדבקה אליו" ורצתה בכך.

8.       בעקבות חקירת הנאשמים, נחקרה המתלוננת בשנית. במסגרת חקירתה חזרה המתלוננת על עיקרי העובדות שסיפקה בחקירתה הראשונה. המתלוננת סיפרה כי במקרה הראשון, שאירע לעיני חברתה שנכחה במקום, הובילו אותה המערער יחד עם נאשם נוסף לפרדס תוך שימוש בכוח, שם הפשיטו אותה והמערער ביצע בה מעשים מגונים בעוד שהנאשם הנוסף עזב את המקום ולאחר מכן חזר ונגע בגופה. ביחס למקרה השני, סיפרה המתלוננת כי הסתובבה עם חברתה ואז הגיע המערער, רדף אחריה, לקח אותה לפרדס ונגע בגופה. לטענתה, חברתה ברחה מהמקום להזעיק עזרה.

בהמשך החקירה, הוסיפה המתלוננת וסיפרה כי באחד המקרים החדיר המערער את איבר מינו לאיבר מינה. לטענתה, היא נמנעה מלציין עניין זה במסגרת חקירתה הראשונה, כיון שהתביישה. יצויין כי בעקבות החקירה האמורה, רשמה חוקרת הילדים דוח, במסגרתו סיכמה את העובדות והתרשמותה מהמתלוננת ומהימנותה, וכן אסרה על  העדתה של המתלוננת בבית המשפט.

9.       לאור האמור לעיל, הוגש כנגד הנאשמים כתב אישום בגין ניסיון לאינוס, ניסיון למעשה סדום וביצוע מעשה מגונה, עבירות על סעיפי חוק העונשין המפורטים לעיל. לאחר הגשתו של כתב האישום, הופרד עניינם של שני הנאשמים הנוספים מעניינו של המערער, הוגש כנגדם כתב אישום מתוקן, הם הודו בעובדות המתוארות בו ודינם נגזר.

לעומתם, כפר המערער בעובדות כתב האישום. באת כוחו של המערער טענה בפני בית המשפט קמא כי הואיל והמערער לוקה בשכלו, לא ניתן להבהיר לו את כתב האישום, הוא אינו זוכר את עובדות המקרה ואינו עונה עניינית לשאלות המופנות אליו. לפיכך, ביקשה באת כוחו של המערער בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 8.11.04 "להפסיק את ההליכים נגדו בטענה כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין".

חוות הדעת שהוגשו בעניינו של המערער

10.     בפני בית המשפט קמא הוצגו ארבע חוות דעת שנערכו על ידי וועדות אבחון בהתאם לחוק הסעד וכן חוות דעת נוספת של פרופ' משה זכי, אשר הוגשה מטעם המערער. להלן תתואר תמציתן של חמש חוות הדעת האמורות.

11.     חוות הדעת מיום 17.7.03 (להלן - חוות הדעת הראשונה). חוות הדעת הראשונה הוכנה על ידי וועדת אבחון שמונתה מכוח חוק הסעד טרם ההליך בבית המשפט קמא וללא קשר לאירועים נשוא כתב האישום (להלן - וועדת האבחון). לפי מסקנותיה של וועדת האבחון בחוות דעת זו, בתחום האינטלקטואלי המערער הינו בעל ריכוז וקשב סבירים עם יכולת למידה ספונטאנית וכללית והוא מבין ומסוגל למלא אחר הוראות מורכבות. בתחום הרגשי, קבעה וועדת האבחון כי המערער הינו בעל תהליכי ביקורת ושיפוט לקויים, הבנה חברתית והפנמת נורמות חברתיות נמוכה, יכולת תבונה לקויה, תלות וצורך בהכוונה מתמדת. בנוסף, נקבע כי המערער ער לגירויים מיניים אולם מתקשה לעבדם וכי הוא בעל התנהגות אימפולסיבית במצבי לחץ, כאשר במצבים כאלו הינו סובל מחוסר שליטה על תגובות ויכולת השיפוט שלו מתערערת.