1. 1. לפני תביעה כספית, לפיצוי בגין הפסד כספי שנגרם לתובעת בעת מכירת הרכב, אותו רכשה קודם לכן מהנתבע (להלן - "הרכב"), בשל תאונה שקרתה לרכב, בטרם רכישתו ע"י התובעת (להלן - "התאונה הקודמת"). תאונה, עליה לא ידעה התובעת, עם רכישת הרכב מהנתבע.
עיקרי העובדות
:
2. 2. ביום 28.1.04, רכשה התובעת מהנתבע, את הרכב, לאחר שנחתם ביניהם זכרון דברים, שצורף כנספח לכתב התביעה (להלן - "זכרון הדברים").
3. 3. בזכרון הדברים נרשם, בין השאר, כדלהלן:
"המוכר (הנתבע דנן) טוען כי כאשר קנה את הרכב, לאחר בדיקת מכון רישוי, לא היו ברכב תאונות שילדה (מכה בשאסי) וגם בתקופה שהרכב אצלי, לא עבר תאונה כלשהי. כפי שידוע למוכר, הרכב קיבל מכה במדרגה בצד ימין בלבד".
4. 4. התובעת, בחרה שלא לקחת את הרכב לבדיקה במכון לבדיקת רכבים ו/או במוסך ואמרה בעדותה, כי היה לה אמון בנתבע, אשר כאמור בזכרון הדברים, אמר שהרכב לא עבר תאונת שילדה וכי הלך למכון מוסמך כשקנה את הרכב, וכי הרכב לא עבר תאונת בהיותו ברשותו (עמ' 1 שורה 11-9 לפרוטוקול). על כך העיד גם בעלה של התובעת, כאמור בעמ' 1 לפרוטוקול.
5. 5. הרכב, עבר תאונה בתחילת שנת 2007 (להלן - "התאונה השניה"), בהיותו בבעלות התובעת. כתוצאה מכך, הוכרז הרכב כאובדן להלכה, כאמור בחוות דעת השמאי מיום 30.4.07, שחלק ממנה בלבד צורף לכתב התביעה (להלן - "חוות דעת השמאי").
6. 6. מחוות דעת השמאי, עולה כי לרכב היו
נזקים ישנים, אשר הביאו להפחתה בשיעור של 16% , מהפיצוי ששולם לתובעת ע"י המבטחת שלה , להחזר נזקיה בגין התאונה השניה. סכום ההפחתה עמד על סך של 11,840 ש"ח (להלן - "ההפרש"), כפי שעולה גם מאישור חברת הביטוח "הראל", שצורף לתביעה, בדבר תשלום הפיצוי לסילוק התביעה , בגין התאונה השניה.
7. 7. פניות התובעת לנתבע, לתשלום ההפרש ,נדחתה , הואיל ולדבריו , לא היה ידוע לו על תאונת שילדה, כפי שהצהיר בזכרון הדברים, וכי הוא עצמו רכש את הרכב במחיר מחירון, לאחר בדיקתו במכון. הנתבע, הוסיף וטען, כי הרשות היתה נתונה בידי התובעת לבדוק את הרכב בעצמה, קודם לרכישתו, ואין לה להלין אלא על עצמה, בפרט כאשר לדבריו הציע זאת לתובעת ובעלה, בטרם הרכישה.
8. 8. לא עלה בידי הנתבע להגיש בדיון, עותק מתוצאות בדיקת המכון וזאת לדבריו, לאור חלוף השנים ממועד הבדיקה ואי יכולת לשחזר את הממצאים .
9. 9. כך גם מטיעוני בעלי הדין ועדויותיהם משתמע, שהתוצאות לא הובאו לעיון התובעת, קודם לרכישת הרכב מהנתבע, ולמרות זאת החליטה לרכוש את הרכב.
10. 10. התובעת, עשתה מאמץ, והשיגה באמצעות חברת הביטוח שלה עותק מחוות דעת של שמאי קודמת,שהוגשה וסומנה ת/1 (להלן- "ת/1 "), בדבר פרטי התאונה הקודמת, שקרתה למבוטחים אחרים : מיצרי טלי ומרדכי, בעלי הרכב, בטרם מכירתו לנתבע. מת/1 עולה, כי ב-
22.1.03, עבר הרכב תאונה שנזקיה היו כאמור בעמ' 2 לחוות הדעת:
"פח חזית, דופן ימין, תא מנוע, מכסה תא מנוע, עמוד אמצע, מגן אחורי, ניזוקו טעונים תקון..."
בגוף חוות הדעת ת/1, בתיאור העובדות, נרשם בין השאר: "תיקון שילדה בלייזר".
בסיכום חוות הדעת, ת/1, הומלץ שהרכב יוכרז כאובדן כללי
(קונסטרוקטיבי), ללא תיקון בפועל, וביום 22.1.03 ניתן יפוי כוח להעברת בעלות ברכב , למרכז נזקי רכב בת-ים.
11. 11. הנתבע , רכש את הרכב בחודש מאי 2003 , קרי: מס' חודשים לאחר קרות התאונה הקודמת וטען כי בתקופת היותו בבעלותו, לא עבר תאונות למעט פגיעה במדרגה של הרכב, אשר בגינה נתן לתובעת הנחה בסך של 5,000 ש"ח בעת מכירת הרכב. כמו כן הציג הנתבע , אישור בדבר היעדר תביעות למבטחת שלו, בתקופת היות הרכב בבעלותו. כך גם טען והביא ראיה לכך , שרכש את הרכב ,בזמנו, במחיר מלא , לפי מחירון לוי יצחק.
מסקנות
:
12. 12. לא עלה בידי התובעת, להפריך את גירסת הנתבע, כי הוא
לא ידע על התאונה הקודמת, וכן לא הוכחה טענתה כי , לשווא , נתנה אמון בנתבע וכי הוא הפר את חובותיו כמוכר ונהג בחוסר תום לב.
13. 13. השתכנעתי מעדות הנתבע, שעשתה עלי רושם מהימן, ונתמכה במסמכים שהוגשו על ידו, כי הוא עצמו רכש את הרכב במחיר מלא , מבלי שידע שהרכב עבר תאונה. תמיכה מכרעת לגירסתו , היא התשלום המלא ,ששולם על ידו בעת הרכישה, לפי המחירון . בתמיכה לכך, הציג הנתבע אישור רכישת שיק בנקאי ב-5/03, בסך של 95,000 ש"ח כאשר שווי הרכב לפי מחירון לוי יצחק עמד על סך של 97,000 ש"ח, בזמנו,וזאת למימון הרכישה שהיתה באותו מועד .
14. 14. חוק המכר, תשכ"ח-1968, מחייב מוכר, למכור נכס שיש בו את התכונות הדרושות לשמוש הרגיל של הנכס ולמטרה המשתמעת מן ההסכם וגילוי מידע על אי התאמה של ממכר , ובכלל זה : סוג, תיאור, איכות בתכונות או בדגם של ממכר.