פיצוי בעילה של מטרד ליחיד בגין רעש ממחסום שהוצב בסמוך לבית התובעים

מבוא ורקע עובדתי

1.         עניינה של תביעה זו הוא מחסום שהוצב בשנת 1997 על ידי הנתבעת (להלן גם: "המועצה") בשד' בן גוריון בפרדסיה בסמוך לביתם של התובעים. מחסומים הוצבו על ידי המועצה בשלוש כניסות ליישוב, אולם בעוד ששתי הכניסות הנוספות נסגרות בשעות הלילה, נותרת הכניסה מרחוב בן גוריון, שהיא הכניסה הראשית ליישוב, הכניסה והיציאה הבלעדית מהיישוב בין השעות 24:00 ועד 07:00.

2.         המחסום ברחוב בן גוריון כולל תא לשומר ("בודקה") המוצב באמצע הכביש על אי התנועה המפריד בין נתיבי הכניסה ליישוב והיציאה ממנו, ובנוסף לכך הותקן בכל אחד מנתיבים אלה מוט הרמה עם פתיחה/סגירה מבוקרת על ידי השומר המאייש את המחסום.

3.         ביתם של התובעים נמצא בתחילת רחוב בן גוריון (פינת רחוב הדקל) והוא הבית הקרוב ביותר לכניסה ליישוב המתבצעת מהכביש הראשי הבין עירוני (כביש 5613 - שד' הנשיא/רחוב הצנחנים). לפי חוות דעת שמאי שהוגשה על ידי התובעים מוצב מבנה המחסום במרחק של כ-23 מ' מהפינה הדרום מזרחית של בית התובעים וכל האגף המזרחי של הבית (הכולל מטבח, פינת אוכל, מבואה, חדר שינה הורים עם מרפסת וחדר שינה נוסף עם מרפסת) פונה אל המחסום.

4.         לטענת התובעים פגע המחסום קשות באיכות החיים שלהם ובערכו הכלכלי של הנכס שבבעלותם. טרונייתם של התובעים הינה לגבי שעות הלילה בהן מהווה כניסת בן גוריון הכניסה והיציאה היחידה מהיישוב, כשבשעות אלה מורד המחסום והשומר מבצע בדיקה לכלי הרכב ועקב כך נגרמים להם מטרדי רעש קשים עקב פתיחת וסגירת המחסום, דו שיח וצעקות, רעשי עצירה וחריקות בלמים של כלי הרכב, טריקת דלתות, האצת מנועים וצפירות של נהגים שנועדו לזרז את פתיחת המחסום.

            לבד מכך טוענים התובעים כי ארוע מוחי שני שהחמיר את מצבו של התובע 1 (להלן: "התובע") נגרם עקב המחסום ועקב מריבה בין התובע לבין השומר במחסום.

            בתביעתם עתרו התובעים לסעד כספי בלבד בסך 426,000 ש"ח הכולל ירידת ערך נכס התובעים בסך 55,000$ ופיצוי לשני התובעים בגין סבל, עוגמת נפש, סכנה לבריאות ואבדן הנאה מהנכס וכן הוצאות התאמה הנדרשות למזעור הנזק והמטרד בעתיד בסכום כולל של 200,000 ש"ח.

5.         המועצה טוענת כי הפעלת המחסום איננה עולה כדי מטרד, כי לחלופין עומדות לה ההגנות הקבועות בפקודת הנזיקין וכי לחלופי חלופין לא הוכיחו התובעים את נזקי הגוף והממון שנטענו על ידם.

6.         מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם ואילו מטעם הנתבעת העיד גזבר המועצה.

            כמו כן העידו לא פחות משבעה מומחים: שני שמאי מקרקעין, אחד מכל צד, שני פסיכיאטרים, אף הם אחד מכל צד, ושלושה מומחים לאקוסטיקה, שניים שחוות הדעת שלהם הוגשו מטעם כל אחד מהצדדים, ומומחה שלישי שהכין חוות דעת עבור המועצה אך נקרא לעדות על ידי התובעים.

העילה המשפטית - מטרד ליחיד

7.         עילת התובעים מבוססת על סעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה" או "פקודת הנזיקין") הדן בעילת המטרד ליחיד וקובע כדלקמן:

            " מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם, אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק."

8.         כפי שנכתב  בספרו של ד' קרצ'מר, מיטרדים, דיני הנזיקין- העוולות השונות- בעריכת ג. טדסקי עמ' 39 " עניינה של עוולת המיטרד ליחיד הוא באיזון בין דרישתו של אדם להנאה מלאה מזכויותיו במקרקעין לבין דרישותיהם של אחרים לנהל פעילות המשפיעה על הנאה זו"

בע"א 436/60 מאיר עזרי ו-3 אח' נ. ויקטור קליין ו-4 אח', פ"ד טו(2) 1177, 1188 נכתב כך:

"החוק בנוגע למטרד היחיד מבוסס על העקרון של הדדיות ולא בלעדיות. לכל אדם הזכות לעשות שימוש לגיטימי ברכושו ולהפיק ממנו הנאה מתקבלת על הדעת תוך הקרבה הדדית והתאמה הדדית כך שאדם ושכנו יוכלו לעבוד ולחיות זה ליד זה, לחיות ולתת לחיות" .

ובבג"צ 195/70 ק' כהנוביץ ואח' נ' מנהל התעופה האזרחית, פ"ד כו(1) 590, 593  נכתב כך אודות איזון האינטרסים:

"...אין להקריב את האינטרסים של האחד על מזבח האינטרסים של השני. בכל מקום שבו גר אדם, אין לשלול ממנו אפשרות של חיים אנושיים שלא יהיו מופרעים במידה בלתי סבירה בשים לב לטיב המקום ולתנאי הסביבה".

9.         איזון האינטרסים מצוי הן בסעיף הדן בעוולת המטרד והן בהגנות הקיימות לפי הפקודה (בהן נעסוק בהמשך).