פיצוי גבוה על ליקויי בנייה - רשלנות הקבלן ואחריותו

 

צדדי ג'

1. נעים עתאמנה

2. חיים גביזון  ע"י עו"ד ש. שמלה

3. ניסים ניסים ע"י עו"ד משה בן ארוש

4. מצרפלס אגודה שיתופית בע"מ – ההודעה נדחתה

5. עמאד אגבארייה – ההודעה נמחקה

 

צד ד'

מצרפלס אגודה שיתופית בע"מ – ההודעה נדחתה

 

1.תביעה כספית בסך 1,437,553 ₪ בגין ליקויי בנייה ואיטום.

 

כללי

 

2.התובעים הם בעלי זכות החכירה במגרשים ברחוב דגניה 41 א' וברחוב דגניה 41 ב' ברעננה.

 

התובעים 1 – 2 (ג'יי והדסה) הם בעלי הזכויות בבית הדרומי, הקדמי, ברחוב דגניה 41 א', הידוע כגוש 7655 חלקה 238 תת חלקה 4 (להלן: הבית הדרומי).

 

התובעים 3 – 4 (איתן ואלינור)הם בעלי הזכויות בבית הצפוני, העורפי, ברחוב דגניה 41 ב', הידוע כגוש 7655 חלקה 238 תת חלקה 3 (להלן: הבית הצפוני).

 

3.התובעים התקשרו עם הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) בהסכמים לבניית בתיהם בחלקות האמורות.

 

ביום 22.5.05 נחתם הסכם בין התובעים 1 – 2 לבין הנתבעת, וביום 10.6.05 נחתם ההסכם הנוגע לתובעים 3 – 4.

 

לפי ההסכמים, הנתבעת התחייבה לבנות את הבתים "עַד מפתח".

 

על בניית הבתים הוחל חוק המכר (דירות), לרבות תקופות הבדק שבו.

 

התמורה בגין ביצוע הבנייה הועמדה על סך של 310,000 דולר עבור הבית הדרומי וסך של 318,840 דולר עבור הבית הצפוני.

 

4.הנתבע 2 (להלן: הנתבע) הוא מנהלה של הנתבעת, ובסוף ההסכמים חתם על ערבות אישית, במסגרתה ערב לכל התחייבויות הנתבעת על פי הסכמי הבנייה.

 

5.צדדי ג' הם קבלני משנה או ספקים בפרויקט הבנייה:

 

צד ג' 1 (עתאמנה) – ביצע לפי הנטען עבודות איטום של רצפת המרתף לבית הצפוני. ההודעה נגדו נמחקה, בהיעדר מסירה כדין, וזאת נוכח החלטות מיום 28.2.17 ומיום 15.3.17.

 

צד ג' 2 (להלן: גביזון) – ביצע עבודות איטום של מרפסות, מקלחות ותעלות וכן הגבהת איטום המרתף הדרומי.

 

צד ג' 3 (להלן: ניסים) – הוא קבלן אינסטלציה וביוב שביצע את עבודת האינסטלציה והביוב בכלל הפרויקט, לרבות הנחת צינורות.

 

צד ג' 4 (מצרפלס) – היא החברה שסיפקה צינור מים שהתברר כצינור בלתי מתאים, לפי הנטען. ההודעות נגדה נדחו לבקשת המודיעים, ללא צו להוצאות.

 

צד ג' 5 (אגבאריה) – הוא קבלן שביצע עבודות איטום של הבית הקדמי. ההודעה נגד אגבאריה נמחקה לבקשת הנתבעים, בהיעדר המצאה.

 

הנתבעים הגישו הודעה לצד שלישי נגד קבלן איטום נוסף, יצחק שניר (להלן: שניר), אך בשלב מוקדם של ההליך ביקשו למחוק אותה (החלטה מיום 7.10.13). שניר זומן כעד מטעם התובעים.

 

העובדות הצריכות לעניין

 

6.בניית הבתים נעשתה על ידי הנתבעים, והם נעזרו בקבלני משנה, חלקם צדדי ג'.

 

7.בהסכם ניתנה לתובעים אפשרות למנות מפקח מטעמם, אך הם לא מינו מפקח. בדיעבד, התובעת 4 (להלן: התובעת) ראתה עובדה זו כטעות (עמ' 93 ש' 14). הנתבע טען שבא כוחם של התובעים דאז ביקר בשטח פעמים רבות, וכן גם אביה של התובעת ונציגים של התובעים, אך אין לטענה זו תמיכה ראייתית מינימלית. איש מאותם אנשים לא זומן להעיד. לפי עדותה של התובעת, עורך הדין טיפל בביצוע תשלומים בלבד (עמ' 93 ש' 30 – 31). אין כל סיבה להניח שעורך דין מיומן דיו כדי לבצע פיקוח הנדסי, או שביצע פיקוח כזה. גם אם אקבל את עדותו של הנתבע בנקודה זו, לפיה בא – כוחם של התובעים אותה עת ביצע תשלומים לאחר שאישר את העבודה, הרי לכל היותר דובר בהתקדמות לפי שלבים. אין עדות לפיה עורך הדין בדק את איכות העבודה, ואין עדות כי ביצע פיקוח צמוד ויומיומי.

 

מכל מקום, טענת הנתבעים אינה רלבנטית. קבלן חייב לבנות בית באופן תקני, ללא ליקויים. אם קיימים ליקויים, אין הדבר גורע מחובתו לשאת בעלויות התיקונים. קבלן אינו משתחרר מאחריות זו משום שהמזמין לא מינה מפקח. אף לו מונה מפקח, לא היה הדבר גורע מאחריות הקבלן (לכל היותר, במצב כזה, ניתן היה להשית אחריות משותפת גם על המפקח).

 

8.יש לציין כי העבודה התנהלה ללא יומן עבודה (עדות הנתבע – עמ' 118 ש' 29 – 30). בנוסף, לפי עדותו של הנתבע, לא היה מנהל עבודה (עמ' 118 ש' 20 – 21).

 

9.לפי הראיות, הבתים נמסרו בתחילת שנת 2008. בחודש 3/08 התובעים 3 – 4 נכנסו לביתם (הצפוני), לאחר שהכינו אותו. הבית הדרומי הושכר. אף כאן, טענת הנתבעים (וחלק מצדדי ג') כי התובעים "אשמים" משום שלא ביצעו בדיקה במועד הכניסה, אינה ממין העניין. ראשית, טענה זו, בדומה לטענה בדבר היעדר מפקח, היא בגדר "היפוך היוצרות" שבו המזיק (הקבלן המקצועי) "מאשים" את הניזוק (המזמין), בכך שהיה תמים ו"סמך" על הקבלן כי יפעל כשורה. שנית, טענה זו אינה יכולה לפטור מאחריות לליקויים בעבודת הקבלן, אלא לכל היותר להתייחס להוכחתם, סוגיה שתידון בהמשך. שלישית, אין תשתית ראייתית לכך שאת כל הליקויים (למשל, בנושא האיטום) ניתן היה לגלות בבדיקה כזו.

 

10.לפי עדותה של התובעת, בחורף 2008, בסביבות חודש 12/08, התגלתה תופעה של רטיבות חמורה בבתים.

 

תופעה זו מתועדת היטב במיילים, מוצג 7 למוצגי התובעים: מייל ראשון מיום 31.12.08 המתעד נזילה בעליית הגג, מייל נוסף מיום 3.2.09 המתאר סיכום פגישה ומתייחס לרטיבות בקיר חיצוני בבית הצפוני.

 

11.לטענת התובעת, היא דיווחה על כך לנתבע, והאחרון ציין ש"דבר כזה עוד לא קרה לו מעולם" והסתפק בביצוע תיקונים קוסמטיים, דבר שהוביל לכך שהרטיבות חזרה על עצמה.

 

12.בהמשך, לפי עדותה של התובעת, בחודש אוגוסט 2009, אירעה בקומת הכניסה בבית הצפוני נזילת מים, כתוצאה מקרע בצינור המוביל מים למתקן ייצור הקרח במקרר. עם איתור מקור הנזילה, התובעים 3 ו- 4 ניסו לאתר את ברז המים המוביל מים לצינור שנקרע, אך לא הצליחו משום שברז המים הותקן על ידי הנתבעים במקום מוסתר. עקב כך, התובעים נאלצו לסגור את ברז המים הראשי עד לבואו של שרברב, שגם הופתע כאשר ראה את מיקום הברז. התרחשות זו מתועדת במייל מיום 5.8.09, מוצג 7 למוצגי התובעים.

 

13.בנוסף, לפי עדותה של התובעת, באותו חודש אירע הפיצוץ הראשון בצינור המים הראשי המוביל מים לבית הצפוני. פיצוץ זה גרם להצפה חמורה של מרתף הבית הדרומי (עקב כשל באיטום – על כך בהמשך). כמויות המים שדלפו היו עצומות, ובגינן העירייה דרשה תשלום של 20,481 ₪. עקב כך התובעים ביקשו לבטל את חיוב המים – מוצג 5. הדיווח על הפיצוץ מתועד במייל של התובעת לבא כוחם דאז, מיום 20.8.09 (מוצג 7). לפי מייל זה ומיילים נוספים, הנתבע הגיע למקום, אך לא הצליח למצוא את מקום הפיצוץ, מאחר שהצינור הוטמן עמוק מאוד. לאחר מכן, הנתבע הזמין מומחה שניסה לאתר את המקור באמצעות גלאי מיוחד, ללא הצלחה. המייל מתעד את העובדה שהתובעים החליטו להפעיל את הביטוח. בסופו של דבר, חברת הביטוח נשאה בעלות התיקון, ואילו הנתבע דחה את דרישת התובעים לשאת בנזקים שנגרמו להם (חשבון המים) (מייל מיום 24.9.09). לפי עדותה של התובעת, שלא נסתרה (ואף מגובה בחו"ד המהנדס אורמן – סעיף 9.3), מאוחר יותר, לאחר כשלושה שבועות, הנתבע מצא פתרון מאולתר, בדמות "השחלת" צינור בקוטר קטן יותר. ניסים, שהוזמן אף הוא, היה שותף ל"פתרון".

 

לפי גרסת הנתבע, צינור המים כלל לא הוטמן עמוק. הנתבע העיד כי לא הייתה כל סיבה להטמין את הצינור בעומק של 1.8 מ', וכי הצינור היה בעומק של 60 ס"מ (עמ' 128 ש' 1 – 3). הנתבע הסכים כי בסופו של דבר הנזילה לא אותרה, ואז הוחלט לבצע את הפתרון של השחלת צינור בקוטר קטן יותר (עמ' 128 ש' 6 – 8). גם לפי עדותו של ניסים, אין היתכנות לטענה בדבר הנחת הצינור בעומק של 1.8 מטרים (עמ' 140 ש' 12 – 13, עמ' 141 ש' 20 – 22). ניסים טען, כי הוא הציע לנתבע שני פתרונות חלופיים: להשחיל צינור בקוטר נמוך יותר, ולחילופין, אם לחץ המים ירד – להחליף את הצינור (עמ' 140 ש' 31 – 32).

 

14.לפי עדותה של התובעת, בסוף חורף 2009 שוב הופיעה רטיבות, ובחודש 3/10 החלו לטפטף מים מתקרת המטבח בבית הצפוני. לטענת התובעת, הנתבע, שנקרא למקום, טען שהסיבה לכך היא כובד משקלם של המתרחצים בג'קוזי המותקן בקומה למעלה, דבר הגורם לתנודות האמבטיה. לדבריה, הנתבע ביצע תיקון שטחי קוסמטי בלבד.

 

כאן יצוין כי הנתבע לא הציג עדות נגדית לדברים אלו (קרי: הטענות להמשך הרטיבות וביקורו של הנתבע בחודש 3/10). הנתבע התייחס בתצהירו אך ורק לכך שלא היו פניות בכתב במהלך התקופה, ולכך שהפניות עד לחודש 9/12 היו "בעניינים מינוריים" כהגדרתו (סעיף 5 (ד) לתצהירו).

 

15.ביום 22.10.10 אירע בבית הצפוני פיצוץ של צינור באסלת שירותי ההורים שבקומה השנייה. פיצוץ זה גרם לנזילה שהגיעה עד למרתף הבית. עקב הפיצוץ והנזילה, התובעים הפעילו את חברת הביטוח, ושרברב מטעמה תיקן את הפיצוץ. בנוסף, המבטחת ביצעה על חשבונה את כל התיקונים שנדרשו בעקבות הנזילה: החלפת ריצוף המרתף וחדר שינה הורים וייבוש רצפת המסדרון בקומה העליונה. כמו כן, חברת הביטוח פיצתה את התובעים על נזקי התכולה (עלות ניקוי השטיחים שנרטבו ופיצוי בגין ירידת ערכם –חו"ד השמאי קייזר מיום 15.3.11 שצורפה למוצגי הנתבעים).

 

כפי שיובהר בהמשך, המומחה התייחס לאירועים הביטוחיים, אירוע זה והאירוע הנוסף, וקבע כי חדירת הרטיבות לקירות הבית אינה קשורה לאירועים הביטוחיים, שכן באותם אירועים נזקי הרטיבות היו מתוך פנים הבית.

 

במהלך ביקור שמאי חברת הביטוח (השמאי קייזר), התובע 3 ציין בפניו כי הבית "ללא אירועים קודמים" (חוות הדעת מיום 28.3.11, מוצגי הנתבעים). הנתבעים טענו כי רישום זה מוכיח שלא היו בעיות בבית עד אותו מועד. אין בטענה זו ממש. התובע 3 אינו דובר היטב את השפה העברית, ולפי אותו דו"ח התובעת 4 כן התייחסה לקיומה של חדירת מים עקב איטום לקוי (עמ' 5 לחוות הדעת של השמאי קייזר מיום 28.3.11). יתרה מכך, הנתבע עצמו הודה כי הגיע לבצע תיקונים בשנת 2009 לאחר שהוזמן בגין תלונות וטענות שונות, ולא שלל את עדותה של התובעת ביחס למקרים נוספים.

 

16.לפי עדותה של התובעת,בחורף שנת 2010 ובשנת 2011 הרטיבות חזרה על עצמה בשני הבתים, ואילו הנתבע שב וביצע תיקונים שטחיים בלבד. התובעת ציינה כי בשלב מסוים חדלה מפניות באמצעות המייל, משום שהנתבע השיב באופן טלפוני בלבד, ולכן בשלב מסוים ההתנהלות מול הנתבע הייתה טלפונית בלבד (עמ' 96 ש' 8 – 10).

 

אני מקבלת את עדותה של התובעת בנושא זה. ראשית, התובעת הותירה רושם מהימן בעדותה, לא התחמקה ממענה כן ושלם לשאלות שונות, גם בלתי נוחות לעמדתה. המייל של התובעת מיום 3.2.09 מוכיח שכבר אז הנתבע הופנה לבעיית רטיבות בקיר חיצוני. שנית, הנתבע לא הציג גרסה שלו בנושא זה. שלישית, עדותו זו של הנתבע, לפיה עד לשנת 2012 היו פניות בנושאים מינוריים אינה מתיישבת בשום צורה ואופן עם הקביעות הברורות של המומחה מטעם בית המשפט בתיק זה, לפיהן היו נזקי רטיבות בבית, ועם התמונות שהוצגו, המתעדות נזקים אלו. בלתי מסתבר כי תלונות על נזקים מסוג זה לא הובאו לידיעתו של הנתבע. רביעית, עדותו זו של הנתבע בדבר פניות "בנושאים מינוריים" אינה מתיישבת בשום צורה עם האמור במכתב מיום 14.10.12, עליו חתום הנתבע. באותו מכתב, הנתבע כתב כי בכל פעם שהתגלו בעיות, הוא הגיע ביום שהודיעו לו על כך, וכי הדבר נכון "גם לבעית הרטיבות וגם כאשר צינור המים התפוצץ" (כלשונו). כלומר: הנתבע הודה שהיה ידוע לו אודות בעיית רטיבות. חמישית, עדותה של התובעת נתמכת ברישום בחו"ד השמאי קייזר מיום 28.3.11, שם התובעת מסרה למבטחת (בתחילת שנת 2011) על קיומה של בעיית איטום בקיר המערבי, וכי "הקבלן מטפל בבעיות אלו במסגרת אחריותו". הנתבעים טענו, כי אמירה זו מוכיחה שאכן טיפלו בבעיה, אלא שבטענתם קיים כשל כפול: האחד, לו טיפלו כראוי, לא הייתה הבעיה קיימת כעבור שנה, כאשר המהנדס ברגמן הגיע למקום. השני, אם נכונה טענתם של הנתבעים כי טיפלו בבעיה, המשמעות היא שהנתבעים ידעו בשנת 2011 על בעיית רטיבות, שלא ניתן להגדירה כ"בעיה מינורית". זאת, בניגוד לעדותו של הנתבע לפיה עד לשנת 2012 טיפל ב"בעיות מינוריות" בלבד. אף אין ממש בטענת הנתבעים הנתלים בחו"ד השמאי קייזר מיום 12.4.11 (גם במוצגי הנתבעים), שם נרשם כי "הנזקים הנלווים עקב כשלים במערכות האיטום הינם זניחים" (עמ' 10 לחוות הדעת). חו"ד השמאי קייזר אינה קבילה כחו"ד בתיק זה. יתרה מכך, העלויות שנקב המומחה מטעם בית המשפט בנושא תיקון נזקי הרטיבות אכן לא היו גבוהות, אולם עלויות תיקון התשתית (כלומר: ביצוע האיטום וכל הנלווה לכך) היו העלויות הגבוהות יותר. מובן, כי חו"ד השמאי קייזר, שהיא חוות דעת מטעם חברת ביטוח, האמונה על תיקון נזקים בלבד (ואינה מבטחת או מממנת תיקון תשתיות) לא אמורה הייתה להתייחס לעלויות אלו. ניתן להיווכח בכך גם מתוך עיון בפירוט העלויות. בחו"ד השמאי קייזר ההתייחסות הייתה לנזקים ולא לתיקון תשתיות (ביצוע איטום וכיו"ב). לבסוף, האמור בעמוד 10 לחו"ד השמאי קייזר – מיום 12.4.11 מדגים שוב את העובדה שהבעיות הנובעות מאיטום לקוי נמשכו לאורך השנים ותוצאתן נצפתה על ידי השמאי קייזר כאשר טיפל באירוע הביטוחי.

 

17.ביום 25.10.11 התרחש פיצוץ נוסף בצינור המים הראשי. גם אירוע זה טופל על ידי המבטחת.

 

18.בחודש 3/12 התובעים הזמינו את חוות דעתו של המהנדס ברגמן.

 

הפנייה למהנדס ברגמן נעשתה כנראה לפי הפנייתו של ברוך דיל (להלן: דיל), המטפל בתחזוקת המבנים השייכים לתובעים. המהנדס ברגמן נתן לתובעים חוות דעת בדבר הליקויים הקיימים בבתים (עמ' 94 ש' 14 – 16). לאחר קבלת חוות הדעת של המהנדס ברגמן, התובעים פנו למר דוד אילוז (להלן: אילוז), מחברת "מבנים" לקבלת הצעת מחיר לתיקונים. התובעת ציינה כי הפנייה לאילוז הייתה על סמך היכרות טובה ארוכת שנים (עמ' 95 ש' 22 – 24). אילוז נתן הצעת מחיר.

 

אין מחלוקת כי הצעת המחיר וכן חוות דעתו הראשונה של המהנדס ברגמן לא הועברו לנתבעים בשלב זה, אלא רק בשלב מאוחר יותר (עמ' 95 ש' 25 – 28). כמו כן, התובעים לא בחנו הצעות מחיר של קבלנים נוספים (עמ' 100 ש' 22 – 32).

 

19.לפי הראיות שהובאו, אילוז שוחח עם דיל, וכן עם בא כוחם דאז של התובעים (מוצג 9 – פסקה אחרונה לעמוד הראשון וכן עמ' 77 ש' 26 – 28). השלושה החליטו להתחיל בביצוע העבודות, שכן הליקויים אינם חשופים לעין, ולהזמין את המהנדס ברגמן בשנית, לאחר חשיפתם. דרך הפעולה נמסרה לתובעת, ולאחר אישורה, החלו העבודות, בסביבות חודש יולי 2012 (עדותו של אילוז – עמ' 80 ש' 28, עדותה של התובעת – עמ' 97 ש' 18 – 20).

 

20. לטענת התובעת, התובעים החליטו לבצע את התיקונים הדרושים בעצמם באמצעות אילוז, נוכח העובדה שהנתבעים כשלו במתן מענה מתאים לליקויים.

 

21.אילוז העיד כי לפני שהחל בביצוע העבודות, הוא יצר קשר עם הנתבע, ומסר לנתבע את עיקרי הדו"ח של המהנדס ברגמן. מאחר שהנתבע עמד על כך שביצע את האיטום ואת הניקוז כהלכה, התובעים הורו לאילוז להתחיל בביצוע העבודות בבית הצפוני.

 

לעומת זאת, לפי עדותו של הנתבע (סעיף 17 לתצהירו) אילוז שוחח עמו פעם אחת בלבד, בשיחה קצרה ביותר, ובה שאל כיצד פועלת מערכת הניקוז בחצר האנגלית בבית הדרומי. לדבריו של הנתבע, הוא הסביר לאילוז כיצד המערכת פועלת, ופרט לכך לא היו בין השניים שיחות כלשהן (עמ' 124 ש' 31 – עמ' 125 ש' 18).

 

לפניי שתי גרסאות. נטל ההוכחה מוטל על התובעים. איני רואה לקבל את גרסתו של מר אילוז, שלא נתמכה במסמכים שניתן היה להמציאם (כגון: פירוט שיחות). יתרה מכך, אף לו התקבלה גרסתו של אילוז, אין בכך כדי לתרום לתובעים, שכן ברור לחלוטין שלא ניתן לקבל טענה לפיה שיחה על פה, ארוכה ככל שתהיה, יכולה להוות תחליף להעברת מסמכים כתובים, לא כל שכן בהיקף התיקונים בתיק זה. אילוז אף הודה, שלא הקריא את הדו"ח של המהנדס ברגמן (עמ' 82 ש' 29 – 30).

 

22.לפי עדותו של אילוז, במהלך ביצוע העבודות נחשפו ליקויים נוספים בעבודת הנתבעים, ואז הוזמן המהנדס ברגמן למתן חוות דעת נוספת. איני רואה לפרט את הליקויים השונים שאילוז העיד עליהם, מהטעם שבנושא זה ניתנו חוות דעת מקיפות ומפורטות של שלושה מומחים וביניהם המהנדס אורמן, המומחה מטעם בית המשפט. לענייננו, המהנדס ברגמן אישר את דרך הפעולה שהקבלן אילוז הציע (עמ' 88 ש' 7 – 10, 14 - 16).

 

23.בין לבין, ביום 28.9.12, הווה אומר: לאחר תחילת העבודות בבית הצפוני, ולפני תחילת העבודות בבית הדרומי, התובעים פנו אל הנתבעים במכתב דרישה (מוצג 12). למכתב הדרישה צורפה חוות דעתו של המהנדס ברגמן.

 

24.לטענת הנתבע, בשלב זה נודע לו לראשונה כי קיימת חוות דעת מומחה. הנתבע הודיע במכתב מיום 2.10.12 כי הוא ישמח להיפגש עם התובעים כדי להביא את המצב לשביעות רצונם. הנתבע ציין כי "זו חובתי וגם רצוני", הוסיף שילמד את דו"ח המהנדס, ויתאם פגישה לאחר החג.

 

25.במענה לכך, ביום 9.10.12, התובעים דחו את טענותיו של הנתבע, לפיהן הופתע מהאמור במכתב מיום 28.9.12, ואפשרו לו פרק זמן של 48 שעות להודיע, האם חוות הדעת (של המהנדס ברגמן) מקובלת עליו, והאם הוא מוכן לבצע את התיקונים בה תחת פיקוחו והנחייתו של מהנדס.

 

26.במכתב נוסף, מיום 14.10.12, הנתבע ציין כי "בכל פעם שנתגלו בעיות או ליקויים, והודעתם לי על כך, תמיד באתי באותו יום, והתיקונים נעשו באופן מידי. זה נכון גם לבעיית הרטיבות וגם כאשר צינור המים התפוצץ". הנתבע הוסיף שהוא עומד מאחורי עבודת האיטום, שנעשה באופן מקצועי ומדויק, והוסיף כי לא שמע תלונות מהתובעים במשך שנה.

 

אם כן, במכתב זה, הנתבע אישר את טענת התובעים לפיה לכל הפחות עד סוף שנת 2011 קיבל תלונות שונות מהתובעים, שכללו גם תלונות בנושא רטיבות.

 

27.בינתיים, בתאריך 18.11.12 התרחש אירוע ביטוחי נוסף. פילטר מים של המקרר התפוצץ. לפי מסמכי המבטחת, שצורפו כמוצג לתצהירו של הנתבע, באירוע זה התובעים פוצו על ידי המבטחת בגין נזקים לפרקט ולשטיחים.

 

28.בתכתובת נוספת, שני הצדדים התבצרו בעמדתם.

 

במכתב מיום 31.10.12 הנתבע ציין כי ניסה לתאם פגישה עם התובעים באופן מידי, באמצעות הטלפון, ללא הצלחה, והבהיר כי אין לו אחריות אישית. הנתבע דרש לאפשר לו להביא מהנדס מטעמו וכן לתאם מהנדס אובייקטיבי.

 

במכתב מיום 28.11.12 התובעים כתבו לנתבע כי איבדו את האמון בו, מה גם שבמכתב קודם הנתבע התנער מאחריותו האישית.

 

במכתב נוסף מיום 3.12.12 הנתבע הודיע עמדתו כי מכתבי התובעים מעידים שהתובעים החליטו לפעול באופן חד צדדי, ולערוך עבודות ושיפוצים נרחבים, שאין להם קשר לנתבעת. הנתבע שב והדגיש כי התובעים חייבים היו לאפשר בדיקה מטעמו, בטרם שינו את המצב.

 

29.בינתיים, אילוז המשיך בביצוע העבודות.

 

בהמשך, אדון בהתאמה שיש בין ביצוע העבודות לבין חו"ד המהנדס ברגמן. בכל מקרה, מובן כי לא ניתן לקבל את עמדתו של אילוז בקשר לליקויים, סיבתם או עלותם. אילוז הוא הקבלן שביצע את התיקונים כנגד תשלום תמורה. התובעים הגישו חוות דעת מטעמם (של המהנדס ברגמן) ואין לאפשר הגשת "חוות דעת" נוספת בדמות עדותו של הקבלן המבצע. לא כל שכן, כאשר לפי הסקירה דלעיל ברור, שלנתבעים לא ניתנה הזדמנות ממשית לבדוק ולתעד את המצב בטרם ביצוע התיקונים.

 

מנגד, מובן כי היעדר הסכם כתוב בין התובעים לבין הקבלן אילוז, אינו פוגם בעמדה המקצועית של המומחה מטעם בית המשפט, בנושא התיקונים שיש לבצע או עלותם. כמו כן, בכל מקרה שקיימות תמונות מזמן אמת, שהמומחה מטעם בית המשפט יכול היה להסתמך עליהן, אין מניעה לבסס עליהן את ממצאי העובדה, כפי שעשה המומחה מטעם בית המשפט (ר' עדותו של אילוז ביחס לתמונות שצילם – עמ' 83). התמונות הוגשו גם באמצעות עדותה של התובעת (ר' למשל סעיפים 134 ו- 138 לתצהירה) וגם באמצעות חו"ד ברגמן (שהוגשה ללא חקירה) ובאמצעות אילוז, שאישר בתצהירו כי התמונות משקפות את המצב שהיה במקום (סעיפים 26 – 27 לתצהירו). אין בסיס לטענתם של הנתבעים בדבר היעדר קבילות של תמונות שהוגשו שלא באמצעות מי שצילם אותן. תמונה ניתן להגיש גם באמצעות עד המאשר כי התמונה משקפת את מצב הדברים שראה, וכך הוא הדבר בענייננו.

 

30.לסיכום הפרק העובדתי:

 

הוכח באופן ברור כי לאחר המסירה של הבתים התגלו ליקויים שונים ובעיקר ליקויי איטום (רטיבות). עדותה של התובעת מגובה במיילים מזמן אמת, ואף בדיווח שמסרה לחברת הביטוח, כפי שמופיע בחוות דעתו של השמאי קייזר מיום 28.3.11. העובדה שהתובעת לא התייחסה במיילים ל"איטום" אינה מלמדת דבר. התובעת הצביעה על בעיית רטיבות, שאינה אלא תוצאה של בעיית האיטום, וניתן לקבל כי אדם שנתקל ברטיבות, יתייחס למה שעיניו רואות ולא לסיבה. התובעת היא עורכת דין במקצועה, ולא מהנדס או קבלן. גם גרסתו של הנתבע (מכתב מיום 14.10.12) מצביעה על כך שהוא ידע על קיומה של בעיית רטיבות, וקיבל תלונות על כך לפחות עד סוף שנת 2011. אני קובעת כי הנתבע ידע על קיומה של הבעיה עוד בשנת 2009, כאשר חדרו לבית מים, עקב פיצוץ הצינור. למרות האמור, עד שנת 2012, שעה שהובא המהנדס ברגמן, הבעיה לא טופלה ולא תוקנה. בצדק קבע המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס אורמן, שהייתה רטיבות (הניכרת בתמונות במוצג 26) והתייחס לליקויים שהובילו לבעיה זו. כאמור, האירועים המפורטים לעיל מצביעים גם על כך שהיו כשלים נוספים, שתועדו במיילים של התובעת.

 

מתן הזדמנות לתקן

 

31.הדין קובע כי אם השירות שניתן על ידי קבלן לא היה בהתאם למוסכם, על המזמין להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון - על המזמין לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקן (סעיף 3 (א) לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 (להלן: החוק)). מזמין שלא עשה כן, אינו רשאי להסתמך על הפגם, אלא אם הקבלן ידע על הפגם (סעיף 3 (ב) (1) לחוק).

 

עם זאת, החובה אינה מוחלטת. כאשר הקבלן אינו מודה בקיום הליקויים או ניתנה לקבלן הזדמנות לתקן את הטעון תיקון, והוא ביצע זאת באופן חלקי תוך נקיטת סחבת בלתי סבירה או באיכות שאינה נאותה, או כאשר נעשו מספר ניסיונות כושלים של הקבלן לתקן את הליקויים, אין מקום לכפות על המזמין לתת לקבלן הזדמנויות חוזרות ונשנות לבצע את התיקונים (ראו: ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858, 863 (1996); ע"א 656/99 בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1, 13 – 14 (2003); ע"א (מחוזי חי') 52575-05-15 גלבוע נ' בן ג'ויה (20.10.15); ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד נז(6) 83, 92 (2003)).

 

32.בפן העובדתי, אני קובעת כי הנתבעים ידעו על חלק מהליקויים ולבטח ידעו אודות הליקויים המשמעותיים, הקשורים לרטיבות, כמו גם הליקוי בצנרת. זאת, כפי שעולה מהאירועים שנסקרו לעיל, שהנתבעים לקחו חלק בהם. הנתבע ידע על קיומה של בעיית הרטיבות כבר ביום 3.2.09, לפי הודעת המייל ששלחה התובעת. הנתבע לפי הודאתו ידע כי בעיית הרטיבות קיימת לפי מכתבו מיום 14.10.12, שם הזכיר את בעיית הרטיבות וציין כי "לא שמע" מהתובעים במשך שנה. הנתבעים בפועל ביצעו תיקונים במהלך השנים, אף שתיקונים אלו לא פתרו את הבעיות. עצם ביצוע התיקונים, מעיד על כך שהנתבעים ידעו על קיומו של הפגם. לפיכך, מתקיים החריג הקבוע בסעיף 3(ב)(1) סיפא, לחוק.

 

33.בנוסף, אני קובעת כי בענייננו התקיים החריג בדבר אובדן הזכות לתקן.

 

כפי שעולה מהסקירה לעיל, בתחילת הדרך התובעים דיווחו לנתבעים על כשלים שונים בזמן אמת. "זמן האמת" אינו חודש מרץ 2012, אז התובעים הזמינו את המהנדס ברגמן, לאחר שהתייאשו ממתן מענה נאות, אלא בשנת 2009, כאשר התובעים גילו את הרטיבות ודיווחו עליה, בעת שהמרתף הוצף. תכתובות המיילים כמו גם הראיות שסקרתי לעיל מצביעות על פניות אלו (בכך שונה ענייננו מת"א (מחוזי ת"א) 38594-02-10 משהב חברה לשיכון בנין ופתוח בע"מ נ' יונס (1.9.16), שם לא היו ראיות לפנייה "בזמן אמת"). המענה שניתן על ידי הנתבעים לא היה נכון ולא היה מספק. האפשרות למתן הזדמנות לתקן אינה עומדת לעולם ועד. לפי העובדות שנסקרו לעיל, הנתבעים פטרו את טענות התובעים בתליית האשם בנושאים שאינם קשורים לעבודתם, וכאשר טיפלו, עשו זאת בצורה לא מספקת או לא מקצועית. כך, לגבי "השחלת" צינור בקוטר נמוך יותר בתוך צינור קיים, כך, לגבי "הדבקת" טלאי על צינור סדוק (במקום להחליפו) (עמ' 36 ש' 24 – 28 – תמונה בעמ' 330 למוצגי התובעים). כך גם לגבי האיטום. הנתבעים ידעו אודות בעיית הרטיבות, ולא ניתן לומר שטיפלו בה ביעילות אם הבעיה נותרה בעינה גם ארבע שנים לאחר המסירה. כינויים של ליקויים אלו כליקויים "מינוריים" (עמ' 161 ש' 34) מצביעה על רמת ההתייחסות של הנתבעים לבעיה. הנתבעים ידעו אודות הצפת המרתף עקב הפיצוץ בצינור, אך לא העלו (או לא רצו להעלות) בדעתם כי ההצפה קשורה לכך שבוצע איטום בצורה לקויה (כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט באופן חד משמעי). ארבע שנים הן די והותר זמן לצורך פתרון בעיית איטום. את הסיבה לכך שארבע השנים לא הועילו לסיים את בעיית האיטום, ניתן למצוא במכתביו של הנתבע מיום 2.10.12 ומיום 14.10.12. בשניהם, הנתבע עמד על כך שאין כשל באיטום. לנתבע לא היה מענה ממשי לשאלה, מה הטעם במתן הזדמנות לתקן ליקוי שהוא עצמו כפר בו (עמ' 126 ש' 1 – 8). גם במהלך הליך זה הנתבעים עמדו על גרסתם, לפיה בוצע איטום (תצהיר הנתבע – סעיפים 15 (ג) ו- 16 (א). זאת – לאחר חו"ד המומחה מטעם בית המשפט, שהוא מומחה ניטראלי, שקבע כי לא בוצע איטום (או לא בוצע כהלכה) ("מבחן התוצאה" כפי שכינה זאת המהנדס אורמן - עמ' 55). בכך טמונה הראיה הטובה ביותר לכך, שלא היה מקום לאפשר לנתבעים עוד "הזדמנות תיקון", ואף לא הייתה תועלת במתן הזדמנות כזו. מסקנה זו גם חולשת על המלל במכתביו של הנתבע, לפיו לכאורה היה "פתוח" להסכים לתקן את הליקויים, לוּ אך ניתנה לו ההזדמנות. מלל זה לא היה אלא מן השפה ולחוץ. אם לאחר חוות דעת של המומחה מטעם בית המשפט הנתבעים המשיכו להכחיש את עיקרי הליקויים, הרי בוודאי בשנת 2012 לא היה ממש ב"פתיחותם" לקבל את הליקויים או להסכים לתקנם (ולעשות כן באופן נאות).

 

אם לא די בידיעת הנתבעים, ואף לא די בכפירתם בקיומם של הליקויים ובטיפול הבלתי מוצלח בתיקונים שנמסרו לטיפולם, כל העובדות לעיל מבססות בהחלט את אובדן האמון של התובעים ביכולת התיקון של הנתבעים. מעבר לדברים שמניתי לעיל, הראיות הדגימו עבודה בלתי מקצועית של הנתבעים לאורך כל הדרך. הנתבעים הגישו הודעות לצדדים שלישיים נגד קבלני השלד. במהלך שמיעת הראיות התברר כי הנתבעים אפילו לא טרחו לברר האם מדובר בקבלנים רשומים וכי לא הצליחו לאתרם (עמ' 119 ש' 10 – 18, עמ' 122 ש' 30 – 32 – לגבי אגבאריה נטען כי הוא היה קבלן רשום אך הדבר לא נרשם בהסכם ולא הוצגה ראיה לכך). הנתבעים לא קיבלו ביטחונות לביצוע, לא קבעו תקופת בדק כנדרש, והפסיקו את עבודתם של קבלנים מטעמם בטרם הושלמה (עמ' 120 – 121). עבודות האינסטלציה בוצעו לפי תכנית אדריכלית, ללא תכנית אינסטלציה (עמ' 139), לא נוהל יומן עבודה ולא הועסק מפקח. לכן, אני מקבלת את עמדת התובעים לפיה בנקודת הזמן שבה התגלו להם הליקויים והיקפם, ובהתחשב בכך שלא ניתן פתרון במשך מספר שנים, ומענה קודם שניתן על ידי הנתבעים לא היה מקצועי, איבדו הנתבעים את זכותם לתקן.

 

34.אף אלמלא קביעותיי העובדתיות דלעיל, הרי מהבחינה המשפטית, על פי הפסיקה הנוהגת כיום, אי מתן הודעה על ידי המזמין או אי מתן הזדמנות לתקן (ללא הצדקה), מסתכמים לכל היותר בתוצאה כספית, ולא בשלילה גורפת של הזכות לקבל סעד.

 

בעניין זה אני מפנה לע"א 155/08 (מחוזי חי') פיורה נ' עד הואזה בע"מ, (21.1.09) – סעיף 12 לפסק הדין (להלן: עניין פיורה). שם, בית המשפט (כב' השופט י. עמית) קבע כי אם מזמין לא עמד בתנאי סעיף 3 (א) לחוק, אין בכך כדי לשלול באופן גורף את זכאותו לפיצוי, וזאת מכוח דיני עשיית עושר או דיני החוזים. כב' השופט עמית הפנה לפסיקה הקיימת בסוגיה זו בחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: חוק מכר דירות) לפיה אי עמידה של המזמין בנטל של מתן הודעה ומתן הזדמנות לתקן, תביא להפחתת חיוביו של הקבלן רק באותה מידה שבה הקבלן נפגע כספית. כמו כן, בית המשפט בעניין פיורה הפנה לכך שכאשר לא ניתנה לקבלן ההזדמנות לתקן, נחסכו ממנו במקביל העלויות והטרחה הכרוכים בתיקון (סעיף 12 לפסק הדין). יצוין כי רשות הערעור שהוגשה על פסק דין זה נדחתה (רע"א 1777/09 עדירן פיורה השקעות בע"מ (1996) נ' עד הואזה בע"מ (30.3.09)). בית המשפט העליון לא קבע עמדה בסוגיה זו, אף שציין כי הגישה הפרשנית שנקט כב' השופט עמית מקובלת עליו.

 

הנתבעים מצדם הפנו לעניין ת"א (מחוזי ת"א) 454/80 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית בע"מ, תש"מ(3) 485 (1980) (להלן: עניין איליט)), שם נקבע כי המזמין אינו זכאי להסתמך על פגמים כאשר לא הודיע לקבלן על קיומם. איני מוצאת כי פסק דין זה חל בענייננו. ראשית, באותו פסק דין עצמו כב' השופטת בן עתו ציינה את העובדה שבמקרים מסוימים משמעותה של המחלוקת אינה אלא ההפרש הכספי בעלויות התיקון בין הקבלן המבצע לבין קבלן מזדמן. כלומר: גם בעניין איליט הוכרה העמדה לפיה אפשרי שהתוצאה של הפרת סעיף 3 (א) לחוק תהיה תוצאה כספית בלבד. שנית, פסק הדין ניתן על יסוד נסיבותיו, שהיו, בין היתר, תניה חוזית מפורשת המקנה לקבלן זכות תיקון, תניה שפורשה כתנאי מתלה וכן אי מתן הודעה כלשהי לקבלן במהלך כל התקופה (נסיבות שאינן מתאימות לענייננו). איני סבורה שפסק דין זה סותר את פסק הדין שניתן בעניין פיורה, לעיל, ואף לו סתר, עדיפה בעיניי העמדה שהובעה בפסיקה העדכנית. העמדה בעניין פיורה אף אומצה הלכה למעשה בפסיקה מאוחרת יותר (ר' למשל ת"ק (שלום קריות) 2111/05 אליהו נ' מורן חב' לבניין בע"מ (21.7.09), תא"מ (שלום צפת) 1954-04-11 פלה נ' ח'ליל (28.6.16), תא"מ (שלום צפת) 23458-04-12 סעדה נ' בן הרוש (26.9.15)). גם בפסק הדין הנוסף העדכני יותר אליו הפנו הנתבעים (ת"א (מחוזי ת"א) 38594-02-10 משהב חברה לשכון בנין ופיתוח בע"מ נ' יונס (1.9.16)), בית המשפט המחוזי ציין כי אחת האפשרויות להפרת החובה בדבר מתן הזדמנות לתקן תהיה הפחתת הפיצוי, ולא שלילתו המוחלטת (סעיף 56 לפסק הדין).

 

35.מנגד, אני מקבלת את טענתם של הנתבעים בכל הנוגע לבירור חבותם. הלכה למעשה הפנייה אל הנתבע נעשתה לאחר שאילוז ביצע חלק מהתיקונים, ללא מתן הזדמנות לבדוק את הליקויים ועלותם, ותוך מתן פרק זמן בלתי סביר לכל הפחות לתעד את הליקויים. המומחה מטעם בית המשפט הצביע על הקושי הקיים בכך. יחד עם זאת, זוהי סוגיה עובדתית, ולא משפטית עקרונית. בתיק זה מונה מומחה מטעם בית המשפט, שנתן דעתו לליקויים שבאחריות הנתבעים ולעלות תיקונם. כפי שניתן להתרשם בהמשך, ברוב המכריע של הליקויים, המומחה מטעם בית המשפט יכול היה לקבוע ממצאים ולנמק קביעתו כדבעי.

 

טענת הליקויים ומתן ההזדמנות לתקן בהיבט של ההודעה לצדדים שלישיים

 

36.אשר לצדדים השלישיים, אני מוצאת כי גביזון לא קיבל הודעה מספקת בנושא הליקויים. לעומת זאת, ניסים ידע על הליקויים באחריותו.

 

גביזון:

 

37.טענה אחת של גביזון, היא ביחס לסתירה הקיימת, לכאורה, בין עמדת הנתבע, לפיה גביזון "ביצע עבודה מצוינת" או שלא הייתה בעיית איטום (עמ' 110 ש' 29, עמ' 130 ש' 23 – 32) לבין ההודעה לצד שלישי. אין ממש בטענה זו. הודעה לצד שלישי אינה אלא תביעה מותנית, שבמסגרתה, רשאי המודיע לכפור בתביעה העיקרית, אך להוסיף ולטעון כי אם עמדתו לא תתקבל, הוא זכאי לשיפוי מהצד השלישי. לכל היותר, עמדת הנתבעים לפיה גביזון ביצע עבודה מצוינת, וכי לא הייתה כל בעיה באיטום, מדגימה שוב מדוע הנתבעים איבדו את זכות התיקון.

 

38.טענה אחרת של גביזון היא ביחס לשורש העילה כלפיו. לטענתו, ביצע את האיטום במהלך החודשים מרץ – אוגוסט 2007, וסיים את האיטום בתחילת חודש 9/07. עוד טען, כי קיבל את שכרו, לאחר שבוצעו בדיקות הצפה. תעודת האחריות שניתנה, לדבריו, היא למשך 5 שנים, כך שאין טענה חוזית. אין ממש בטענה זו. תקופת ההתיישנות הקבועה בדין היא זו הקובעת לגבי עילות חוזיות או נזיקיות. תעודת אחריות אינה מקצרת את תקופת ההתיישנות. מי שביצע עבודה לקויה, אחראי הן מבחינה חוזית (כלפי המזמין) והן מבחינה נזיקית (כלפי הניזוק) ללא שום קשר לתקופת האחריות שניתנה.

 

39.טענת הנזק הראייתי שהעלה גביזון, זהה לטענה דומה שהעלו הנתבעים. התשובה לטענה זו היא, כאמור, במישור העובדתי, ותידון בפרק הנוגע לליקויים עצמם.

 

40.מנגד, אין מחלוקת כי גביזון למד על הטענות בנושא האיטום רק בשלב התביעה המשפטית (סע' 10 – 12 לתצהירו, שלא נסתרו). נושא זה הוא באחריותם של הנתבעים. אין שום ראיה לקשר בין התובעים לבין גביזון. לא הוצגה תעודת אחריות שהתובעים קיבלו מגביזון לפי הנטען, ואם גביזון נתן תעודה לנתבעים, הם לא העבירו אותה הלאה. זאת ועוד, אחת הסיבות לכך שהנתבעים איבדו את זכות התיקון, נעוצה בעובדה שהם ביצעו תיקונים שטחיים, לא הכירו בבעיית איטום, וממילא, לא סברו כי יש מקום לערב את קבלן האיטום. התוצאה היא, כי ביחסים בין הנתבעים לבין גביזון, הנתבעים לא נתנו לגביזון אפשרות לתקן, ועל כן, במסגרת היחסים ביניהם, יש להפחית מהשיפוי 10% מהסכומים שנקבעו, תוספת קבלן מזדמן כפי שקבע המהנדס אורמן.

 

ניסים:

 

41.אשר לניסים, מאחר שלפי הראיות שנסקרו לעיל דווח לו בזמן אמת על פיצוצי הצנרת וההצפות, והוא אף הגיע למקום, אני מוצאת שיש מקום להורות על שיפוי מלא.

 

סיכום הסוגיה של מתן הזדמנות לתקן

 

42.א.הנתבעים איבדו את זכות התיקון על פי הפסיקה, בנסיבות העובדתיות שהוכחו.

 

ב.אף אלמלא נקבע כך, התוצאה המשפטית לכל היותר היא הפחתה כספית של עלות התיקונים, ולא שלילה גורפת של הפיצויים.

 

ג.משמעות העובדה שלא ניתנה לנתבעים הזדמנות לתעד את הליקויים בזמן אמת, היא ברמת הוכחתם של הליקויים, ולא בשלילת הזכות לפיצויים.

 

 ד.אשר לצדדי ג': לגביזון לא ניתנה הזדמנות לתקן, ולכן, יש מקום להפחתת העלויות בטווח האחוזים שקבע המומחה מטעם בית המשפט. ניסים יחויב בשיפוי בעלות המלאה שקבע המומחה.

 

טענת הבוררות

 

43.תחילה אציין כי בהיבט המהותי, הנתבעים לא הצביעו על שינוי מהותי במצבם, לו הופעל סעיף הבוררות. גם כאן וגם שם, נדרשים היו הנתבעים לשאת בעלות הליקויים הנובעים מעבודה לקויה. לגופו של עניין, אין ממש בטענה בדבר הפעלת סעיף הבוררות. למרות הטענות שהעלה במכתבו, הנתבע לא פנה מיד לערכאות בדרישה לממש את סעיף הבוררות ואף לא עשה כן לאחר שהוגשה התביעה הנוכחית. זאת ועוד, הנתבעים טענו להשתתפות של צדדים שלישיים, שסעיף הבוררות לא חייב אותם, כך שלא הייתה אפשרות להפעיל את המנגנון ההסכמי. בנוסף, אני מקבלת את טענת התובעים לפיה לא ניתן היה להפעיל את מנגנון הבוררות גם מהטעם שהבוררים היו עורכי הדין של הצדדים (או מי שעורכי הדין ימנו). כל זאת, כאשר עורך הדין מטעם התובעים דאז החל לנהל עסקים משותפים עם הנתבעים לאחר מסירת הבתים (עמ' 111 ש' 8 – 10).

 

ליקויים ועלויות תיקון

 

הקדמה

 

44.במהלך שמיעת התיק ניתנו מספר החלטות עקביות שקבעו כי למעט המומחים (שני המומחים מטעם הצדדים שלא נחקרו וכן המומחה מטעם בית המשפט – שנחקר), העדים לא יתייחסו לנושאים שבמומחיות. עניין שבמומחיות טעון חוות דעת מומחה (עע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים תכנון תיאום וניהול פרויקטים בע"מ, נט(2) 145 (2004)). השאלות האם היו ליקויים, מה הם ומה עלות תיקונם, טעונות הכרעה של מומחה, ואין קבילות לעמדה של עד עובדתי בנושא.

 

חוות הדעת מטעם הצדדים

 

45.התובעים הגישו את חוות דעתו של המהנדס ברגמן, יחד עם הצעות מחיר של הקבלן אילוז. הנתבעים הגישו את חוות דעתו של המהנדס יקי נחמן.

 

46.המהנדס ברגמן נתן מספר חוות דעת בנוגע לבית הדרומי ולבית הצפוני. בחוות הדעת מוצג 8 למוצגי התובעים, מיום 21.3.12, המהנדס ברגמן התייחס בעיקר לבעיות הרטיבות עם המלצות לטיפול. חוות הדעת בנושא הבית הדרומי כללה גם התייחסות לשיפועים שגויים בכביש הגישה לחנייה. חוות הדעת בנושא הבית הצפוני, התייחסה גם לאיטום גג הרעפים. המהנדס ברגמן לא נקב בעלויות. מוצג 9 למוצגי התובעים היא הצעת מחיר של הקבלן אילוז, לפיה עלות האיטום לפי חוות הדעת מוצג 8 עומדת על סך של 540,000 ₪ בצירוף מע"מ, לשני הבתים (ניתן פירוט).

 

ביום 31.10.12 המהנדס ברגמן הוציא דו"ח משלים (מוצג 10 למוצגי התובעים). באותו דו"ח צוין כי הוא אינו מהווה מפרט טכני לביצוע העבודות, ואינו חלופה לשירותי פיקוח. בעת ביקורו של המהנדס ברגמן חלק מהעבודות כבר הושלמו, והוא התייחס לעבודות שבוצעו ולעבודות שיש עדיין לבצע.

 

מוצג 13 למוצגי התובעים הוא אומדן עלויות שהגיש אילוז, ביחס לעבודות איטום שבוצעו. לפי נספח זה, עלות עבודות האיטום היא כדלקמן: בבית הדרומי – 297,061 ₪ בצירוף מע"מ, בבית הצפוני– 324,736 ₪ בצירוף מע"מ. מוצג 15 למוצגי התובעים הוא אומדן עלויות שהגיש אילוז ביחס לעבודות איטום שטרם בוצעו. האומדן עמד על סך של 123,540 ₪ בצירוף מע"מ לבית הדרומי ועל סך של 144,115 ₪ בצירוף מע"מ לבית הצפוני. צירוף הסכומים מוביל לעלות כוללת של 420,601 ₪ בצירוף מע"מ לבית הדרומי וסך של 468,851 ₪ בצירוף מע"מ לבית הצפוני. מוצג 14 למוצגי התובעים הוא קבלות על סכומים שונים שהתובעים שילמו לקבלן אילוז בין החודשים 9/12 – 1/13.

 

מוצג 16 למוצגי התובעים הוא חוות דעת נוספת של המהנדס ברגמן ביחס לליקויי הבנייה בשני הבתים. מוצג 17 הוא הצעת מחיר של הקבלן אילוז ביחס לליקויי הבנייה. הצעת המחיר לבית הדרומי היא בסך של 87,635 ₪ בצירוף מע"מ ולבית הצפוני– 78,607 ₪ בצירוף מע"מ.

 

ההתייחסות היחידה של המהנדס ברגמן לעלויות היא במוצג 18 שהוא מיום 7.4.13. שם, המהנדס ברגמן ציין כי בדק את החשבונות בגין האיטום החוזר והשיקום ומצא את רמת המחירים "סבירה ותואמת הסטנדרטים והמחירונים המקובלים". ההליך, שבו המהנדס ברגמן אישר בדיעבד עמדה של הקבלן המבצע, אינו מיטבי.

 

47.המהנדס יקי נחמן, מטעם הנתבעים, התייחס בחוות דעתו לחוות דעת מטעם התובעים ולעבודות שציין המהנדס ברגמן, וחלק עליהן. אשר לאיטום, המהנדס נחמן לא אישר עבודות כלשהן, מהטעם העיקרי לפיו הכשלים באיטום לא הוכחו או אינם קשורים לנתבעים. בנושא ליקויי הבניה אישר סך של 7,894 ₪ בצירוף מע"מ לבית הדרומי וסך של 13,464 ₪ בצירוף מע"מ לבית הצפוני.

 

48.הצדדים הסכימו כי חוות דעת המומחים מטעמם תוגשנה, והמומחים עצמם לא ייחקרו.

 

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

 

49.המהנדס דן אורמן מונה כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה או המהנדס אורמן).

 

50.הפסיקה קבעה לא אחת כי סכסוכים שעניינם ליקויי בניה מחייבים היכרות מעמיקה עם תחום מקצועי זה. לכן, לצורך הכרעה בסוגיות מעין אלו שבמחלוקת, בית המשפט נעזר במומחה ניטרלי הבקיא בתחום. נקבע כי חוות דעת ניטרלית של מומחה, תתקבל בדרך כלל גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לרוחם של כל הצדדים (ראו: ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פסקה 3 (28.2.05) (להלן: עניין סגל)).

 

כך הוא הדבר בענייננו.

 

51.אפתח בחוות הדעת עצמה: מדובר בחוות דעת מפורטת מאוד, המתפרשת על פני 45 עמודים, כאשר כל פרט ופרט כולל את הטענות השונות ואת העמדה המנומקת של המומחה. המהנדס אורמן התייחס הן לתיקונים שכבר בוצעו, והן לליקויים שעדיין קיימים. לפי האמור בחוות דעתו, היא נערכה לאחר שני ביקורים במקום, בנוכחות הצדדים, הקבלן אילוז (שביצע את התיקונים בפועל), והמומחים מטעם הצדדים. הווה אומר: כל טענה שמי מהצדדים – עדים עובדתיים ומומחים כאחד רצה להעלות, הועלתה או ניתן היה להעלותה בפני המומחה. זאת, גם לפני מתן חוות הדעת וגם לאחר מכן (נשלחו שאלות הבהרה והמומחה נחקר).

 

טענת התובעים, לפיה המהנדס אורמן (ואף המהנדס ברגמן) לא יכולים היו לעמוד על הליקויים, משום שמרביתם סמויים מן העין, או כי המהנדס אורמן התעלם מכתבי הכמויות של הקבלן אילוז, והטענה ההפוכה של הנתבעים, לפיה המהנדס אורמן "קיבל ספר מוכן" (חו"ד ברגמן על בסיס הטבלאות של אילוז) אינן עומדות במבחן המציאות. לפי העדויות, המהנדס ברגמן ביקר פעם נוספת, לאחר שהעבודות התחילו וניתן היה לעמוד על מלוא היקף השיפוצים. העבודות תועדו בתמונות ובסרטים, וכך, התאפשר לשלושת המהנדסים שנתנו חו"ד בתיק זה לעמוד על המצב ה"סמוי מן העין" ועל המצב בזמן אמת (כך למשל, מוצג 26 למוצגי התובעים, שהוא תמונות שצולמו בזמן אמת, הוצג למהנדס אורמן והוא נחקר על חלקים ממנו). חשוב מכך, ניכר מתוך חוות דעתו של המהנדס אורמן כי הוא לא הלך שבי אחר שום "הַכְתבה" כזו או אחרת, אם אלו "רשימותיו" של הקבלן אילוז או טענות כוללניות של הנתבעים. המהנדס אורמן בחן כל טענה וטענה בקפידה ולגופה, נימק כל קביעה (נימוקים שעמדו במבחן החקירות הנגדיות), וציין באופן הוגן את הנושאים שבהם ההכרעה היא משפטית או תלוית עובדות שלא היה ניתן לקבוע. חלק ניכר מהמחלוקות התייחס לא לליקוי עצמו, אלא לעמדה המקצועית של המומחה מטעם בית המשפט בקשר לאופן התיקון של הליקוי או עלותו.

 

52.חקירה ממושכת לא הפריכה להפריך את העקרונות בחוות דעתו של המהנדס אורמן. נהפוך הוא, חוות הדעת חוזקה בהסברים ברורים ומפורטים שהותירו רושם של ידע מקצועי נרחב ומהימן. המומחה התייחס לא רק לניסיונו המקצועי במתן חוות דעת לבית המשפט (עמ' 22 ש' 2 – 3), אלא לניסיון נרחב בפרקטיקה ממש, המצביע על כך שהוא "חי את השטח", ותוך כדי כך הפגין אף בקיאות רבה בתיקונים לגופם ובחומרים הנדרשים (עמ' 21 ש' 6 – 9, ש' 29 – 31, עמ' 22 ש' 3 – 6, 9 – 12, עמ' 23 ש' 13 – 14, עמ' 24 ש' 24 – 29, עמ' 28 ש' 11 – 13, עמ' 32 ש' 3 – 6, עמ' 33 ש' 24 ואילך, עמ' 39 ש' 10 - 12). זאת ועוד, המומחה לא נרתע מתיקון חוות דעתו במקומות בהם סבר שנשמטו דברים או כאשר חלו טעויות (הוספת עלות פנלים - עמ' 23 ש' 26 – 28, תיקון שטח העבודות – עמ' 24 ש' 7 – 9, הוספת עלות הזרקות – עמ' 28 ש' 28 – 29, הוספת עלויות פירוק והזזת רהיטים – עמ' 31 ש' 8 ואילך, ור' גם עמ' 45 ש' 16 - 20), ואף לא נרתע מלציין במופגן שהוא נכון לשנות במקומות נוספים, אם יוצגו לו ראיות מתאימות (עמ' 26 ש' 6, 29 - 30). עובדה זו כשלעצמה מצביעה על כך שהמומחה לא "התבצר" בחוות דעתו בצורה סתמית, והפגין יושרה מקצועית שחיזקה מאוד את מעמדו הן מבחינה מקצועית והן מבחינת מהימנות. עובדה זו כשלעצמה מחזקת מאוד את חוות הדעת ואת האמור בה.

 

53.בהמשך אגע בפרטי חוות הדעת לגופם, אך מצאתי להתייחס באופן כללי לסוגיה העיקרית שחזרה בחקירה הנגדית מטעם התובעים, והיא סוגית העלות.

 

התובעים הלינו על כך שהמומחה נקב בעלויות נמוכות באופן משמעותי מהעלויות המקובלות. אני מוצאת שהמומחה נתן מענה מלא ומשכנע לסוגיה זו. תחילה המומחה עומת עם עלויות שננקבו בחוות דעת שמאית שניתנה לתובעים באחד האירועים הביטוחיים שאינם קשורים לתובענה זו (חו"ד השמאי קייזר, שצורפה למוצגי הנתבעים). המומחה הבהיר כי חוות דעת זו נערכה על ידי שמאי, שאינו מהנדס בניין ולכן אינה יכולה ללמד דבר (עמ' 20 ש' 12 – 13). אוסיף ואציין כי אם ביחס למהנדסי בניין שהגישו חוות דעת מטעם הצדדים, בתיק הרלבנטי לחוות הדעת (הווה אומר: המהנדסים ברגמן ונחמן) קובעת הפסיקה כי העלויות שקובע המומחה מטעם בית המשפט עדיפות, על אחת כמה וכמה נכונים הדברים ביחס לחוות דעת שאינה קשורה לתיק ולא נערכה על ידי מהנדס בניין.

 

לפי בקשת התובעים, המומחה התבקש לפרט את התמחור לפרטי פרטיו, ואף בכך עמדה קביעתו בהצלחה (עמ' 20 ש' 31 – עמ' 21 ש' 4 – ביחס לעלות ריצוף, עמ' 22 ש' 10 – 12 ביחס לעלויות פירוק, עמ' 35 ש' 11 – 15, ש' 25 - 32 ביחס לעלויות איטום, עמ' 40 – ביחס לעלויות תיקון של כביש הגישה, עמ' 41 ש' 4 – 6 – ביחס לעלויות צביעה). המומחה ציין את פרטי ניסיונו, מעבר להיותו מומחה מטעם בית המשפט בתיקים, גם כמי שמשמש מהנדס מפקח בליווי פיננסי של פרויקט בנייה (עמ' 21 ש' 6 – 8).

 

המומחה אף עומת עם מחירון דקל. כאן זה המקום לציין שהתובעים עצמם נמנעו מלהניח תשתית עובדתית לכך שמחירון דקל אמור להיות בבחינת "כזה ראה וקדש". המהנדס ברגמן עצמו, הסתפק באמירה כללית לפיה העלויות בהן נקב אילוז תואמות "מחירונים מקובלים". כלומר, לפי מומחה התובעים עצמו, אין מחירון מסוים שהוא מחירון מחייב. המהנדס ברגמן לא מצא לציין בחוות דעתו כי במצב הקיים בשוק עלויות התיקון מתומחרות בדיוק לפי מחירון דקל, או מחירון כלשהו אחר, וכלל לא נקב במחירון דקל. התובעים לא עימתו את המומחה עם תקדים כלשהו שלפיו הוא היה מחויב לנקוב במחירים של מחירון מסוים (שהמהנדס ברגמן לא ציין). לא זו אף זו, הוצג בפני המומחה מחירון דקל משנתון בלתי רלבנטי (2016), כאשר המומחה הבהיר שעלויות העבודה עלו באופן ניכר בשנים שמאז חוות הדעת ועד היום (עמ' 21 ש' 27 – 30). המומחה הבהיר פרמטרים לחישוב שמובילים לעלויות שונות על בסיס מחירון דקל (כמו: קומה וסוג העבודה) (עמ' 22 ש' 14 – 15, עמ' 23 ש' 4 - 9). המומחה אף ציין כי מחירון דקל משמש כבסיס להצעות מחיר, ואף עמדה זו לא נסתרה באופן כלשהו (עמ' 23 ש' 18 – 20). לבסוף, יש לציין כי חלק ניכר מהתמחור שצוין ביחס למחירון "דקל" כלל מרכיבים שלא היה מקום לקחת בחשבון בעלויות התיקון (כגון: עלויות ריצוף שאין צורך לרכוש ביחס לתיקונים – עמ' 40 ש' 15 – 17), כך שהתמחור של המומחה היה אף גבוה מהאמור במחירון דקל (עמ' 40 ש' 15 - 17).

 

אינני מקבלת את התזה לפיה המומחה התעלם מהמפרט שהוגש (מוצגים 13, 15 ו- 17 למוצגי התובעים, הצעות המחיר של הקבלן אילוז). באותה מידה ניתן לטעון שהמומחה התעלם ממפרט המחירים של המהנדס נחמן. המומחה אינו צריך לסכם את חוות הדעת מטעם הצדדים או להעתיקן. תפקידו של המומחה הוא לקבוע באופן עצמאי את העלות, לאחר עיון בכלל המסמכים ושמיעת טענות הצדדים, וזה בדיוק מה שעשה המומחה, כפי שעולה גם מדבריו בחקירתו הנגדית. איש מהצדדים לא חלק על כך שהמומחה ביצע תהליך ארוך של שמיעת הצדדים והתייחסות נפרדת לכל טענה וטענה (עמ' 29 ש' 8 – 12).

 

ניכר היה מתוך החקירה הנגדית של המומחה, מספר פעמים, כי העלויות והעבודות להן טענו התובעים הן מופרזות (עמ' 22 ש' 12, עמ' 30 ש' 11 – 19, עמ' 31 ש' 5 – 6, עמ' 42 ש' 9 - 10). לבד מהעובדה שעל פי הפסיקה קיים משקל משמעותי לעמדתו של המומחה מטעם בית המשפט, הרי הפער הממשי מקים קושי מהותי לבסס ממצאי עובדה על העלויות בהן נקב אילוז. דברים אלו באו לידי ביטוי ברכיבים השונים שלגביהם המומחה עומת עם העלויות בהן נקב אילוז. לשם ההמחשה, המפרט של אילוז כלל פירוק ארון אמבטיה, אף שפירוק כזה כלל לא נדרש בקשר לליקויים, המפרט כלל איטום וצביעה של כל הקירות, אף שהוכחה חדירת רטיבות בקיר אחד בלבד. דוגמה נוספת היא בור הניקוז בגינה (סעיף 7.4). לשם ביצועו אילוז התייחס לפירוק כל הגינה וכל הריצוף במרפסת. כך גם, המפרט של הקבלן אילוז כלל משאבת ניקוז, אף שזו לא בוצעה (עמ' 45 ש' 13) וביחס לכלונסאות הדיפון, קיים קושי ממשי לקבוע שניתן היה בכלל לבצע איטום חיצוני כפי שנטען (עמ' 47 ש' 11 – 17). דוגמאות אלו יידונו בהרחבה בסעיפים הרלבנטיים. הווה אומר: עוד בטרם אדון בחקירתו של המומחה מטעם בית המשפט, שהותירה רושם מהימן ואמין, התובעים ביססו את תביעתם על מפרט ועל נתונים מספריים שאינם עומדים במבחן המציאות.

 

54.כל הטעמים לעיל מבהירים מדוע בנסיבותיו של תיק זה במיוחד, אין מקום לקבל את העלויות ששולמו בפועל, ואין אפשרות ליישם קביעה לפיה "אין מדקדקים" בהוצאותיו של המזמין. ההלכה הנוהגת בבתי המשפט היא אימוץ עלויות סבירות, והלכה זו אף מתיישבת עם הוראות סעיף 4 (א) (1) לחוק. אין לפניי מצב שבו הפער בין חו"ד המומחה מטעם בית המשפט לבין מומחה התובעים הוא בשיעור 10% או אפילו 20%, אלא הפערים משמעותיים ביותר. בנתונים אלו, את סבירות ההוצאות יש לבחון לפי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, כמקובל (ראו עניין סגל – סעיף 3 לפסק הדין), מסקנה זו מתחייבת גם נוכח הקביעה הקודמת בדבר הוכחת הליקויים מקום בו לנתבעים לא ניתנה הזדמנות לתעד אותם.

 

55.מנגד, נוכח העמדה הביקורתית המקצועית שהפגין המהנדס אורמן, אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה המהנדס אורמן נתן חוות דעת על סמך עובדות שיצרו התובעים. עיון בחוות הדעת מעלה שהמהנדס אורמן התייחס לממצאים מצולמים, ולא ראה לקבוע ממצאים שלא נתמכו בתמונות או בממצאים ברורים מהשטח. הדברים עלו באופן ברור גם בחקירתו הנגדית (כפי שיבואר בדיון הפרטני בהמשך). המהנדס אורמן לא קבע עלויות כלשהן, במקומות בהם סבר שאין ליקוי (ר' למשל סעיפים 8.8.1, 9.1.1, 9.7.1, 9.8.1, 9.14.1, 9.15.1, 9.16 ו- 9.17), או במקומות בהם לא שוכנע שבוצע תיקון בפועל (ר' למשל סעיפים 6.5, 8.4.2, 9.10.1). כאשר מצא ביצוע, שלא ניתן היה לעמוד על סיבתו, ציין זאת במפורש והותיר להכרעת בית המשפט (סעיף 6.6.4). גם מתוך חוות הדעת וגם מתוך החקירה הנגדית עולה כי המומחה לא היה "חותמת גומי" של מי מהמומחים מטעם הצדדים, בכלל זה המהנדס ברגמן, ובוודאי לא שימש כ"חותמת גומי" של הקבלן אילוז. נכון שהמומחה פעל לפי סדר הליקויים שציין המהנדס ברגמן (עמ' 52 ש' 7 – 8), אך מדובר בדרך פעולה לגיטימית, שמטרתה לבחון את כל הסוגיות השנויות במחלוקת. לא היה בשיטה זו כדי לקבוע דברים לגופו של עניין ולראיה, עמדת המהנדס ברגמן נדחתה במקרים רבים (חלק מהסעיפים פירטתי כאן).

 

זאת ועוד, הסעיפים שציינתי לעיל, בהם המומחה לא פסק דבר, מדגימים היטב את העובדה, לפיה המהנדס אורמן פסק לתובעים עלויות תיקונים אך ורק במקרים בהם מצא ליקוי במועד הביקור הראשון של המהנדס ברגמן (מרת 2012), שניתן לקשור אותו סיבתית לעבודת הנתבעים. לא ירדתי לסוף דעתם של הנתבעים, שטענו כי לא הוצגו למומחה אסמכתאות לליקויים לפני מועד ביקורו של המהנדס ברגמן (עמ' 53 ש' 12 – 13). ראשית, גם אם למומחה לא הוצגו אסמכתאות כאלו, הרי לבית המשפט הוצגו גם הוצגו, בתכתובות המייל ועדויות הצדדים אודות ההצפה במרתף, פיצוץ הצינור ועוד. שנית, המהנדס אורמן ערך ניתוח קפדני ומנומק של חוות דעת ברגמן, והתייחס לא רק לקיומם של הליקויים, אלא גם לקשר בינם לבין עבודת הנתבעים. אדגים קביעה זו באופן פרטני בפרק הדן בליקויים עצמם. ניתן לסכם ולומר כי את ה"נזק הראיתי", אם היה, ספגו התובעים, שכן המומחה לא אישר עלויות שלא עמדו בתנאים המצטברים האמורים.

 

כך גם, אין כל משמעות לטענות הנתבעים באשר למכרז קבלנים או הצעות מחיר חלופיות (עמ' 100). המהנדס אורמן קבע עלויות מקובלות, ולשם כך בדיוק מונה. מאחר שפסיקת העלויות תיעשה על פי חוות דעתו, הרי אין הנתבעים ניזוקים גם במצב שבו התובעים שילמו עלויות גבוהות מהמקובל, ומכאן, שאין ממש בטענותיהם בסוגיה זו.

 

56.לא ירדתי לסוף דעתם של הנתבעים בנושא האשם התורם. הנתבעים הם מי שבנו את הבתים, פיקחו על הבנייה, ואחראים לתוצאה. לתובעים אין כל אחריות לליקויים או להיווצרותם, שהרי הם שכרו את הנתבעים לצורך בניית הבתים בשלמותם. אם כוונת הנתבעים לכך שהעלויות הוכברו עקב בחירת קבלן יקר או ביצוען של עבודות נוספות, הרי התשובה לכך היא בעובדה שפסיקת העלויות נעשית בגין הליקויים הקשורים לנתבעים בלבד, ובעלות שפסק המומחה מטעם בית המשפט.

 

 

 

סקירת הליקויים

 

57.מטעמי נוחות, אתייחס לסכומים שפסק המומחה, שהם עלויות לקבלן מזדמן, לפני מע"מ ופיקוח. ככל שמצאתי לפסוק סכומים, הם יירשמו בכותרת תתי הסעיפים, לרבות התייחסות להודעה לצדדים שלישיים, ברכיבים שבהם הנתבעים דרשו השתתפות (לפי הטבלה שהוגשה ביום 31.1.17).

 

הבית הדרומי

 

58.המומחה ציין כי בשנת 2009 אירע פיצוץ בצינור מים חיצוני שגרם לחדירת רטיבות למרתף הבית הדרומי. בהמשך, אירעו פיצוצים נוספים בצנרת, בשנים 2011, 2013 ופיצוץ אחרון בספטמבר 2014.

 

ליקויי רטיבות

 

מרתף – מעטפת פנימית (סעיף 6.1) – 53,950 ₪

 

59.המומחה ציין שכבר בשנת 2009 היה ברור לנתבעת שקיים כשל באיטום המרתף. פיצוץ קו מים בחצר לא היה צריך להביא לחדירת רטיבות למרתף, ובוודאי לא בהיקף של הצפה. המומחה ציין כי להערכתו היה כשל באיטום המפגש בין קירות המרתף לבין רצפתו. בנוסף, המומחה העריך כי בעת יציקת הקירות לא בוצע פרט איטום עצר כימי בין הרצפה לבין הקירות.

 

לפי הערכתו של המהנדס אורמן, ביצוע התיקון היה אמור לכלול פירוק ריצוף, הוצאת החול הרטוב או ייבושו, ביצוע איטום פנימי, איטום שלילי והחזרת ריצוף בשטח כ- 95 מ"ר.

 

את עלות התיקון העריך בסך של 40,000 ₪.

 

60.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם הנתבעים, המומחה פירט את עלות התיקון כדלקמן: עבודות ריצוף כולל פירוק וריצוף מחדש וסילוק פסולת: 28,500 ₪ (95 מ"ר * 300 ₪ למ"ר), עבודות איטום רולקות 6,000 ₪ (40 מ' * 150 ₪ למ"ר), איטום קיר מערבי: 3,000 ₪ (לפי 20 מ"ר * 150 ₪) וייבוש רצפת בטון וחול – 2,500 ₪.

 

הנתבעים טענו כי ההצפה נגרמה עקב הנחת צינור לא מתאים. המומחה דחה טענה זו בנימוק שהמרתף היה צריך להיות אטום מבחוץ. המומחה הוסיף כי לא ניתן לקבוע בוודאות מנין חדרו המים, והסבירות היא שהמים חדרו בין הקירות החיצוניים לרצפת המרתף (ולא דרך הקירות לאחר אירוע פיצוץ הצינור, כפי שטענו הנתבעים). כמו כן, המומחה ציין כי לדעתו, הכמויות הגדולות של המים לא גרמו לנזק ליריעות האיטום החיצוני של המרתף. המומחה אמנם הביע עמדתו כי יכול שיצרן הצינור (מצרפלס) אחראי במידה מסוימת, אך הנתבעים וצד ג' 3 בחרו שלא להמשיך בהודעה נגד מצרפלס. בסופו של דבר, אין טענה שהצינור כשלעצמו היה פגום. אם נבחר צינור לא מתאים בקוטרו, אין לתלות את האשמה ביצרן הצינור, אלא במי שתכנן או במי שהניח צינור שקוטרו אינו מתאים.

 

המומחה התבקש להבהיר האם בדק בפועל האם בוצע עצר כימי או לא, והסביר כי לפי ניסיונו חדירת מים בהיקף שתואר על ידי הצדדים, נגרמת מכשל חמור באיטום ובכלל זה כשל או העדר איטום בין יציקות. בכל מקרה, בין אם בוצע עצר כימי ובין אם לאו, חדירת רטיבות בהיקף כזה מצביעה על כשל באיטום. החקירה הנגדית (מטעם הנתבעים) לא קעקעה עמדה זו, שכן המומחה הבהיר שהמבחן הוא מבחן התוצאה. הווה אומר: נוכח העובדה שהייתה חדירת מים בתחתית הקירות הרי בין אם בוצע עצר כימי, ובין אם לא בוצע, היה מקום לבצע תיקון של האיטום (עמ' 55 ש' 14 – 17). עמדה זו הגיונית על פניה, ואני מקבלת אותה. כפועל יוצא, אין כל משמעות לשאלה האם עצר כימי בוצע או לא בוצע, שכן גם אם בוצע, היה זה באופן בלתי יעיל או לא נכון.

 

61.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים המומחה ציין כי בבתים בוצעו תיקוני איטום בשיטת "איטום שלילי", לפיה אוטמים את הקירות מבפנים. לפי חוות דעתו, בעת ביקוריו לא מצא חדירת רטיבות למרתפים. עוד ציין כי לא ניתן לבצע איטום חיצוני בקירות המרתף הפונים לשכנים ממערב. את עלות ביצוע איטום חיצוני בקירות מרתף דרומי צפוני ומזרחי, אם בכל זאת ייקבע שיש לבצע איטום מהחוץ, העריך בעלות של 40,000 ₪, כולל פירוק תכסית והחזרתה.

 

הווה אומר, המומחה הבהיר כי לו בוצע איטום חיצוני במקום האיטום הפנימי (שבוצע בפועל), העלות לא הייתה משתנה. המומחה הסביר כי לא היה מקום לבצע את שני האיטומים, שכן די היה באיטום מסוג אחד כדי לפתור את הבעיה (עמ' 26 ש' 16 – 20). המומחה הבהיר כי לבטח די היה באיטום חיצוני, במקום האיטום הפנימי היקר שבוצע, ללא כל הצדקה ממשית. גם קביעה זו אני רואה לקבל, שכן עמדת המומחה לא נסתרה בחקירה הנגדית, נומקה והוסברה היטב מספר פעמים (עמ' 32 ש' 23 – 27). זאת ועוד, כפי שציינתי המומחה הפגין עמדה מקצועית עניינית, ולא התבצר בדבריו, ולראיה, כאשר התייחס לקיר הצמוד בין שני הבתים, תיקן והבהיר כי ביחס לקיר זה נדרש איטום פנימי, אף שהיה מקום לבצעו בדרך אחרת, ולא כפי שנעשה על ידי הקבלן אילוז (עמ' 33 ש' 4 – 9).

 

62.הנתבעים טענו כי חדירת המים הייתה דרך חור בחצר האנגלית (עמ' 129 ש' 15 – 17). המומחה לא עומת עם אפשרות זו, וביסס את עמדתו על תמונות שהוצגו לו. לכן, טענה זו לא הוכחה.

 

63.בחקירה הנגדית המומחה מצא שיש להוסיף שיפולים (פנלים) (קיימת טעות סופר בפרוטוקול), ועלות זו העריך בסך של 2,000 ₪ (עמ' 23 ש' 24 – 26). יש לשים לב כי המומחה התייחס לעלות נוספת של התקנת פנלים, וקבע כי הפירוק כלול באותה עלות (עמ' 23 ש' 26, 30 – 31). כמו כן, המומחה מצא שהשמיט את ההזרקות שבוצעו והעריך עלות זו בסך של 4,750 ₪ (עמ' 28 ש' 28 – 29). אשר להזרקות, המומחה ציין כי איתר בתמונה כ- 25 סיכות הזרקה בקיר אחד, ואף ביקר את אופן ביצוע ההזרקות (צפוף, הווה אומר: כמות זריקות גדולה מהדרוש) (עמ' 38 ש' 6 – 9). אף כאן, שוב, הראיה האובייקטיבית היחידה היא התמונה שהוצגה, שהמומחה התייחס אליה. בנוסף, המומחה הוסיף עלות של פירוק וכן הזזת רהיטים, בסך של 5,000 ₪ (עמ' 31 ש' 22 – 26). גם עלות זו אני מוצאת לאשר בהיותה סבירה ונדרשת, נוכח סוג התיקון והיקפו.

 

64.מנגד, כאשר המומחה נשאל באשר לשטח המרתף, התברר כי ביסס את חוות דעתו על שטח של 95 מ"ר, בעוד שהשטח בפועל הוא 86 מ"ר (עמ' 24 ש' 12). אשר לשטח האמבטיה – אני מקבלת את עמדתו של המומחה לפיה לא היה מקום להביא בחשבון את שטח חדר האמבטיה. המומחה ביסס עמדתו על כך שמדובר בחדר שנעשה בו איטום מיוחד (עמ' 24 ש' 17) והבהיר כי מחדר האמבטיה לא חדרה רטיבות. אף קביעה זו לא נסתרה (עמ' 24 ש' 21). בהמשך, המומחה הבהיר ש- 86 מ"ר כאמור כוללים את חדר האמבטיה (עמ' 25 ש' 1 – 2), ולכן יש להפחית את שטחו. כמו כן, יש להפחית את עובי הכלונסאות. התוצאה המתקבלת, היא 78 מ"ר, ובהתאמה, הפחתת 5,400 ₪ מהעלות (עמ' 56 ש' 8 – 20). המומחה לא נשאל ביחס להפחתת רכיבים אחרים שקבע. נוכח מהותם של רכיבים אלו אין בהכרח השפעה של השטח על עלותם, ולכן, איני רואה מקום לניכוי סכום נוסף כטענת הנתבעים.

 

פועל יוצא של קביעה זו של המומחה, שלא נסתרה, הוא העובדה שאין מקום לפצות בגין פירוק של ארון חדר רחצה או פעולות אחרות שבוצעו בחדר הרחצה, שכן כפי שעולה מעדותו המפורטת של המומחה, חדר הרחצה נאטם באופן מיוחד (משום שמדובר ב"חדר רטוב") ואף לא ניתן היה להבחין ברטיבות, מאחר שחדר זה מכוסה בקרמיקה (עמ' 31 ש' 1 – 6).

 

65.גם ביחס למחלוקת הנוגעת לתיקון ממוקד או מקיף, ראיתי לאמץ את עמדת המומחה, שהייתה מנומקת וברורה, והתבססה על ממצאים בשטח. המומחה ציין כי הרטיבות חדרה במפגש בין הרצפה לבין הקיר. את עמדתו המומחה ביסס הן על תמונות התובעים (עמ' 323 למוצגי התובעים – עמ' 26 ש' 3 - 4) והן על הביקור במקום (עמ' 25). המומחה הסביר כי אין שום מקום לבצע איטום מלא, שעה שהבעיה היא נקודתית (עמ' 25 ש' 24, עמ' 26 ש' 25 – 26), ואף היה פתוח לשינוי חוות דעתו ביחס לנקודות איטום נוספות, אם תוכחנה (עמ' 26 ש' 6, 29 – 30). בסופו של דבר, בהיעדר ראיות לנקודות נוספות, המומחה נותר איתן בעמדתו לפיה אין מקום לביצוע איטום כללי, אלא רק בנקודות התורפה (עמ' 26 ש' 31 – 32, עמ' 30 ש' 5 – 6, עמ' 33 ש' 12 - 16), בקיר מסוים אחד (עמ' 50 ש' 24 – 28).

 

66.למעלה מהצריך, אני מוצאת כי התובעים לא הוכיחו ביצוען של עבודות בכל הקירות. מפרט של הקבלן המבצע הוא מפרט בלבד. אין לפניי דו"ח של מפקח שעקב אחר הביצוע, עובדה שהמומחה ציין (עמ' 29 ש' 21). אפילו המהנדס ברגמן, מטעם התובעים, הדגיש כי חוות הדעת שנתן כמעקב לביצוע העבודות אינן תחליף למפרט או לשירותי פיקוח. כפועל יוצא, הראיות היחידות שיש בנושא הביצוע הן אמירתו של הקבלן המבצע, שאינה נתמכת במהנדס מפקח וכן תמונות. התמונות – בניגוד למפרט של הקבלן המבצע, התייחסו לקיר אחד בלבד, כך שיש מקום לקבל את הראיה האובייקטיבית, ולא את המפרט האמור. לכך יש להוסיף את עדותו של המומחה, שהייתה אמינה בעיניי, באשר לדברים שהועלו בשני ביקורים שערך במקום, ולפיהם נמסר לו על ביצוע תיקון בקיר אחד בלבד (עמ' 29 ש' 15 – 17, 25 – 27). אם כן, כל השאלות שנגעו לתיקונים נרחבים בכל הקירות היו בלתי רלבנטיות לעובדות שהוכחו (עמ' 35 ש' 19).

 

67.בסופו של דבר, קביעתו של המומחה בדבר ליקוי רטיבות ממוקד והצורך בתיקון ממוקד נתמכה בתמונות. עמדתו – לפיה לא היה צריך לבצע תיקונים ושיפוצים בחדר האמבטיה (בהיעדר בעיית רטיבות שם) – נומקה ולא נסתרה, וכך גם העמדה לפיה ניתן היה לבצע איטום חיצוני (בעלות זהה) (עמ' 37 ש' 2 – 9).

 

68.איטום הרצפה:

 

לאחר שהמומחה נחקר, העיד יצחק שניר, מטעמם של התובעים.

 

שניר העיד ביחס לבית הצפוני, כי הגיע לשטח, ולא ראה כלל יריעות איטום של הרצפה. מטעם זה, סירב לתת אחריות לאיטום המרתף (עמ' 68 – 69). אני מקבלת את עדותו זו של שניר. ראשית, מדובר באדם שהוא לא מעוניין בתוצאות המשפט. יתרה מכך, הנתבעים מצאו לשלוח הודעה לצד שלישי נגד שניר, ולאחר מכן חזרו בהם ומחקו את ההודעה. התנהלות דיונית זו מתיישבת עם האפשרות שדבריו של שניר, לגבי אי-נכונותו לתת אחריות לאיטום, משום שלא בוצע איטום של הרצפה כהלכה (עמ' 68 ש' 8 – 12), התקבלו על ידי הנתבעים. ההפנייה של הנתבעים לסעיף 1.2 להצעת המחיר של שניר (נספח ט' לתצהירי הנתבעים) אך מוכיחה כי שניר העלה את דרישת השיפולים מראש, ומכאן, הסיבה בגינה אכן סירב לתת אחריות לאיטום, משום שדרישתו המקדימה לא בוצעה. אין ממש בטענת הנתבעים לפיה שניר "לא זכר" את ההתרחשויות. עדותו של שניר הייתה ברורה, ואת הדברים שלא זכר, הוא ציין במפורש (ר' למשל עמ' 69 ש' 23, עמ' 74 ש' 24). שניר זכר היטב את המצב בשטח, דבר שהוא הגיוני נוכח העובדה ששניר סירב לתת אחריות לאיטום, משום שלא בוצע איטום של הרצפה.

 

השאלה היא, האם עדותו של שניר תקפה גם ביחס לבית הדרומי. אני מוצאת שהתובעים הוכיחו במידה הדרושה במשפט אזרחי, כי דין האיטום במרתף הדרומי כדין האיטום במרתף הצפוני. מדובר בשני בתים שנבנו באותה מסגרת. עדותו של הנתבע בנושא האיטום נמצאה בלתי מהימנה. היעדר האיטום ברצפה מתיישב עם הנזקים הקיימים. נוכח האמור, יש להכיר בעלות תיקון איטום הרצפה גם בבית הדרומי.

 

ברשות בית המשפט, המומחה הופנה לעדות של שניר, וציין כי אם תתקבל, יש להוסיף סך של 7,600 ₪ בגין איטום הרצפה.

 

69.לסיכום רכיב 6.1:

 

איטום לפי חוות הדעת: 40,000 ₪

 

בניכוי שטח:(5,400 ₪)

 

תוספת פנלים:2,000 ₪

 

הזרקות: 4,750 ₪

 

פירוק והזזת רהיטים:5,000 ₪

 

איטום רצפה:7,600 ₪

 

סך הכול:53,950 ₪

 

70.ההודעה לצד שלישי נגד ניסים:

 

הנתבעים דרשו ברכיב זה סך של 20,000 ₪. ניסים לא בנה את השלד, ואף לא ביצע את האיטום. אמנם ניסים טיפל באינסטלציה, בכלל זה הנחת הצינור שאירע בו פיצוץ, אך עמדת המומחה, שהובאה לעיל, הייתה כי נדרש היה בכל מקרה איטום חיצוני שימנע חדירת מים. לכן, אינני מקבלת את ההודעה לצד שלישי ברכיב זה.

 

מרתף – חצרות אנגליות מזרחי ודרומי (סעיף 6.2) - 7,000 ₪

 

71.המומחה ציין כי בביקור של המהנדס ברגמן מיום 21.3.12 נמצאה פריצת מים מתחתית קירות מזרחי ודרומי באולם המרכזי של המרתף. הקירות גובלים עם החצרות האנגליות הנ"ל.

 

72.המומחה מצא כי בוצע איטום רצפה וקירות שתי החצרות האנגליות, בעלות אותה העריך בסך של 3,000 ₪. כמו כן, המומחה מצא כי לפי התמונות בוצעה צנרת ניקוז לחצרות כולל אביזרים באורך כ- 20 מ'. המומחה העריך את העלות בסך של 4,000 ₪.

 

73.הנתבעים חלקו על כך שהאיטום לא בוצע במקור, וטענו כי לא ייתכן שבמהלך ארבע שנים (ממועד המסירה – 2008, עד שנת 2012) לא היה איטום. אני מוצאת כי היעדר האיטום והיעדר הניקוז, הוכחו בחו"ד ברגמן מיום 21.3.12, סעיף 1.1, תמונות 15 – 17. זאת ועוד, לפי עמדת גביזון, הוא לא טיפל באיטום בחצרות האנגליות (עמ' 156 ש' 25). עמדה זו התקבלה הלכה למעשה על ידי הנתבע, שהודיע בישיבת יום 13.2.17 כי הוא לא דורש מגביזון שיפוי בגין רכיב 6.2 (עמ' 172 ש' 14). אם גביזון לא ביצע את האיטום, ואף אין טענה שבעל מקצוע אחר ביצע איטום זה, המשמעות היא, שהוכח כי מי שביצע את האיטום בסופו של דבר היה אילוז.

 

74.לסיכום רכיב 6.2:

 

אני פוסקת סך של 4,000 ₪ בגין צנרת ניקוז וסך של 3,000 ₪ בגין איטום.

 

לפי טיעוני הנתבעים כפי שהוגשו ביום 31.1.17, אין דרישה לשיפוי מניסים ברכיב זה. הדבר תואם את עמדתו של ניסים בסיכומיו, לפיה הנתבע הכחיש את האפשרות שטיפל במערכת הניקוז באדניות בחצר האנגלית.

 

מרתף – חצר אנגלית צפונית (סעיף 6.3) – 8,200 ₪. השתתפות ניסים– 4,000 ₪.

 

75.המומחה התייחס לחוות דעתו של ברגמן, שמצא שלא בוצע חיבור תקני של ניקוז הרצפה לשוחה, וכן מצא כי שוחת הביוב שקעה (סעיף 1.2 א' לחו"ד ברגמן מיום 21.3.12).

 

76.המומחה ציין כי לא צורפו תמונות 1 – 4 לחו"ד ברגמן. תמונה 5 מיום 31.10.12, אינה מוכיחה שפורקה שוחה. בתמונות 747 – 751 רואים שבוצעה חציבת בטון סביב השוחה ורואים שלא קיים איטום קיר החצר האנגלית הגובל עם קיר המרתף וקיר הבטון חשוף כולל ברזל גלוי.

 

לפיכך, המומחה מצא כי נדרש היה לפרק את רצפת החצר, לאטום את הקיר הגובל עם המרתף, לבצע התאמות לשוחה כולל חיבור נקזי החצרות המזרחי והדרומי והתקנת מאריך, לצקת רצפת בטון ולאטום את הרצפה וקירות החצר.

 

77.את עלות תיקון האיטום המומחה העריך בסך של 3,000 ₪ - באחריות קבלן האיטום

 

את עלות תיקון הניקוז העריך בסך של 4,000 ₪ - באחריות קבלן אינסטלציה.

 

78.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים, המומחה הוסיף סך של 1,200 ₪ עבור חציבת הבטון מסביב לשוחה, החזרת החוליה והמכסה ויציקת בטון ברצפה סביב השוחה. זאת לאחר עיון בתמונות של ברגמן בהן רואים שפורקה החוליה העליונה של בור הסניקה.

 

79.חוות דעתו של המהנדס אורמן ברכיבים אלו לא נסתרה, הוא לא נחקר בקשר להם, ואני מקבלת עמדתו.

 

80.לסיכום רכיב 6.3:

 

המומחה אישר עלויות בסך של 8,200 ₪.

 

81.הודעה לצדדים שלישיים:

 

הנתבעים דרשו מניסים סך של 4,000 ₪. ניסים טען בסיכומיו, כי שקיעת השוחה הייתה תופעת לוואי מובהקת של שקיעת האדמה, עקב הכשל באיטום. טענה זו לא הועלתה בפני המומחה, ולפיכך, לא הוכחה, וקביעתו של המומחה שמצא כי קבלן האינסטלציה אחראי לתיקון הניקוז, לא נסתרה.

 

הנתבעים חזרו בהם מדרישת ההשתתפות מגביזון ברכיב זה (עמ' 172 ש' 14).

 

מרתף – איטום וניקוז חלונות עליונים (סעיף 6.4) – 1,000 ₪

 

82.המומחה מצא כי במפגש בין סבכת החצר לחלון המרתף המזרחי לא בוצע גימור אסתטי, ויש לשפר עיבוד כולל חרירי ניקוז בפרופיל הסבכה ואדן החלון.

 

83.המומחה העריך את העלות בסך של 1,000 ₪, באחריות הנתבעת. הצדדים לא העלו טענות ברכיב זה.

 

מרתף – מערך ניקוז תחתון (סעיף 6.5)

 

84.המומחה ציין כי במרתפים בבתים פרטיים אין חובה להתקין שוחת אגירה ומשאבת סניקה כמו במרתפים ציבוריים. בכל מקרה, בעת ביצוע התיקונים על ידי התובעים אלו לא בוצעו. לפיכך, עמדת המומחה לפיה אין לפסוק פיצוי ברכיב זה מתקבלת.

 

סדקים בקירות חוץ/חדירת רטיבות דרך הטיח (סעיף 6.6) – 4,770 ₪

 

85.המומחה מצא כי בחזית המערבית נצפה כי בוצעה צביעה של מחצית הקיר, כולל קיר הגמלון. המומחה ציין כי אינו יכול לבדוק מדוע נצבע הקיר המערבי.

 

את עלות צביעת הקיר המערבי העריך בסך של 4,500 ₪, אך הותיר העלות כשאלה עובדתית, להכרעת בית המשפט.

 

המומחה ציין כי לא צורפה תמונה המצביעה על סדקים מחדירי רטיבות. בכל מקרה, כלל את החזית הצפונית והמערבית. כמו כן, המומחה ציין כי בתמונות שנשלחו לו, נצפים נדבכי ראש ללא סדקים. המומחה חזר על עמדה זו בחקירתו הנגדית (עמ' 38 ש' 30 – 32). בנושא זה אני מקבלת את עמדת המומחה. המומחה התייחס לתמונות שמשקפות מצב וביצוע עבודות בזמן אמת. לו אכן היו סדקים, לא הייתה כל מניעה לצלם ולתעד גם אותם, והיעדר תיעוד משמעו שהתובעים לא עמדו בנטל להוכיח קיומו של ליקוי כאמור.

 

לא מצאתי לאשר רכיב זה. מדובר ברכיב השנוי במחלוקת עובדתית, ומאחר שלנתבעים לא ניתנה הזדמנות לבדוק את הקיר לפני הצביעה, והתובעים לא הציגו ראיות המוכיחות כי הצביעה בוצעה עקב כשל בעבודת הנתבעים, התובעים לא הוכיחו רכיב זה.

 

86.באשר לקיר בחזית הצפונית, נמצאו סדקים נימיים בשליכט הצבעוני. המומחה מצא כי יש לצבוע את הקיר הצפוני בצבע השליכט ללא גרגירים , לכיסוי הסדקים הנימיים.

 

את עלות צביעת הקיר הצפוני העריך בסך של 5,400 ₪.

 

בחקירה הנגדית, המומחה אישר הפחתה של עלות זו בסך של 630 ₪, נוכח קיומם של פתחים (בשטח של 7 מ"ר, כפול העלות של 90 ₪ למ"ר) (עמ' 59 ש' 4 – 5).

 

87.בחקירתו הנגדית, המומחה נשאל ביחס לעלות של פיגום. לפי עמדתו של המומחה, עלות זו בדרך כלל אינה קיימת, שכן ניתן להשתמש בפיגום נייד, המצוי בדרך כלל ברשותם של קבלנים העוסקים בצביעה (עמ' 39). כך או כך, אין כל מקום להתייחס לעלות נוספת זו, שעה שאין כל ראיות לכך שנשכר פיגום. כמובן, העובדה שקיים פער בין העלות למ"ר צביעה כפי שקבע המומחה, לבין העלות שדרש הקבלן אילוז, אינה גורעת מחוות דעתו של המומחה, כפי שהובהר בפרק העוסק בעלויות.

 

88.לסיכום רכיב 6.6:

 

עלות צביעת קיר מערבי:לא מאושרת

 

עלות צביעת קיר צפוני:5,400 ₪

 

בהפחתת שטח:(630 ₪)

 

סך הכול:4,770 ₪

 

גג רעפים ותעלות מרזב בהיקף הגג (סעיף 6.7) – 2,000 ₪. השתתפות גביזון – 2,000 ₪

 

89.רכיב זה מתייחס לחוות דעתו של ברגמן מיום 21.3.12, שמצא ליקויים באיטום תעלות, באיטום דפנות והיעדר שיפועים בתעלות המרזב, והליקויים תוקנו לפי המלצותיו.

 

90.גביזון טען כי ביצע הצפות גם בתעלות הגג (עמ' 138 ש' 1 – 2). התשובה לטענה זו טמונה גם במבחן התוצאה וגם בתמונות מזמן אמת. כפי שציין המומחה, בתמונה 135 נצפית שלולית בפינת תעלת מרזב. בתמונה 133 נצפית שכבת איטום לא חלקה. בתמונה 134 נצפים קילופים קטנים בשכבת האיטום הבהירה ובתמונה 140 נצפה קילוף בשכבת האיטום. המומחה לא נחקר על קביעותיו אלו. התמונות מוכיחות איטום פגום במועד בדיקתו של המהנדס ברגמן.

 

91.המומחה ציין כי בהיעדר חדירת רטיבות מהתעלות, לדעתו לא הייתה הצדקה למריחה חדשה גורפת על כל האיטום הקודם. נדרש היה לבצע תיקון שיפועים בפינת מרזב ולמרוח מחדש שכבת סיקה טופ סיל ברצפות התעלות בהן נצפו קילופים.

 

את עלות התיקון העריך בסך של 2,000 ₪, באחריות קבלן האיטום.

 

לא ירדתי לסוף דעתו של גביזון, שהתייחס לחלקה הראשון של הקביעה (שלילת הצורך במריחה חדשה גורפת) אך התעלם מחציה השני של הקביעה (שאכן היו קיימים תיקונים נקודתיים, בעלות שהמומחה העריך, ולפי התמונות שצוינו לעיל). את קביעת המומחה יש לקרוא כמכלול, והיא לא נסתרה.

 

92.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים, להן צורפו תמונות, ציין המומחה כי בתמונות רואים שנקוו מים בתעלות, והתיקון כלול בחוות דעתו. בחקירה הנגדית המומחה עמד על דעתו כי לא מצא שיפועים, וכל הטענות בסוגיה זו – היפותטיות (עמ' 40 ש' 3 – 4). התובעים לא עימתו את המומחה עם תמונות המצביעות על שיפועים בזמן אמת, ומשכך, לא הפריכו את עמדתו בסוגיה זו.

 

93.מנגד, המומחה הסכים אמנם כי מצא שתעלות המרזב לא עברו ניקוי שוטף (עמ' 57 ש' 12 – 18), אך אין לעובדה זו כל קשר לליקוי המבני שציין.

 

94.במהלך חקירתו של אילוז ציין האחרון כי פריט זה תוקן על ידו, משום שדובר בליקוי הנובע מעבודתו (עמ' 86 ש' 7 – 8). אולם, עיון בסעיף 6.7 מעלה כי המומחה התייחס לליקוי שהיה קיים לפני עבודתו של אילוז. במשמע: התובעים זכאים להחזר בגין העלות האמורה. אשר לתיקון שנדרש עקב העובדה שהתיקון של אילוז לא היה מוצלח – אילוז ביצע אותו (לפי עדותו) והעלות לא נתבעה ולא ננקבה.

 

סופו של דבר, יש לקבל את העלות שנקבעה בחוות דעת המהנדס אורמן.

 

95.הודעה לצד שלישי נגד גביזון:

 

אין מחלוקת שגביזון ביצע את עבודת האיטום במקום זה. מאחר שמצאתי כי הוכח הליקוי, אני מקבלת את ההודעה ברכיב זה.

 

איטום פגום של גגות רעפים (סעיף 6.8) – 3,000 ש"ח. השתתפות גביזון: 3,000 ₪

 

96.המומחה מצא במהלך הביקור כי בגגות בוצע איטום על ידי מריחת מריסיל. בגג המזגנים מעל המבואה נצפו סימנים לחדירת רטיבות מהגג התחתון. המומחה ציין כי ניתן להניח שחדרה רטיבות מהגג העליון ונדרש איטום חוזר. לגבי הגג התחתון, המומחה מצא כי נדרש לתקן גימור איטום מעל הרולקות המזרחיות, באורך 20 מ'. אף קביעות אלו מבוססות ראייתית, כדרכו הזהירה של המהנדס אורמן. המומחה התייחס גם לתיקוני רטיבות שראה בעין, וגם לחו"ד ברגמן מיום 21.3.12 סעיף 5 ותמונות 5 – 7, המתעדים את הליקוי. למעט טענות כוללניות, המומחה לא עומת באופן ספציפי עם נימוקים וראיות אלו.

 

97.המומחה העריך את עלות התיקון לגג עליון בסך של 2,000 ₪ ובגג התחתון בסך של 1,000 ₪. האחריות הוטלה על קבלן האיטום.

 

98.גם אם בוצע תיקון על ידי אילוז, אין בכך כדי לשנות את עמדת המומחה לפיה האיטום עדיין אינו תקין, ונדרש תיקון נוסף (ר' דיון בליקוי 6.7).

 

99.לפיכך, ומאחר שעמדת המומחה לא נסתרה, אני פוסקת ברכיב זה סך של 3,000 ₪.

 

100.הודעה לצד שלישי:

 

אין מחלוקת כי גביזון טיפל באיטום במקום זה. לפיכך, ונוכח עמדת המומחה שקיים ליקוי וכי הליקוי באחריות קבלן האיטום, ההודעה לצד שלישי מתקבלת.

 

ביצוע כושל של פרטי אטימה במפגש גגות עם דירת השכן (סעיף 6.9) – 1,000 ₪.

 

101.המומחה מצא כי הגימור במפגש הגגות בוצע באופן רשלני. נדרש היה להתקין פח תעלה נעוץ בקיר, ואת הרעפים להניח על התעלה. פרט חיבור הרעפים לקיר בוצע עם גימור בטון בצורה גסה. המומחה מצא כי יש צורך לבצע את הגימור בצורה מקצועית עם תעלות פח. את עלות התיקון העריך בסך של 1,000 ₪ באחריות הגגן.

 

102.הצדדים לא חלקו על עמדת המומחה בסוגיה זו, ויש לקבלה.

 

103.הודעה לצד שלישי:

 

בהודעת הנתבעים התבקשה השתתפות של גביזון בסך של 1,000 ₪. כאמור, המומחה מצא כי רכיב זה הוא באחריות גגן. ברכיבים אחרים התייחס באופן מפורש לקבלן האיטום. איש מהצדדים לא ראה לשאול את המומחה אודות הבחנה זו. נוכח חוסר הבהירות בנקודה זו, ומאחר שגביזון בתצהירו לא כלל רכיב זה בין העבודות שהוזמנו ממנו, איני מקבלת את ההודעה לצד שלישי בסעיף זה.

 

שיפועים שגויים בכביש גישה לחנייה (סעיף 6.10) – 9,500 ₪. השתתפות ניסים – 2,000 ₪

 

104.המומחה מצא כי השיפועים של הריצוף המשתלב בוצעו באופן תקין עם שיפוע מהבניין אל השביל ושיפוע לכיוון הרחוב, פרט לקטע הרחבה המרוצפת סמוך לדלת יציאה צפונית. המומחה מצא כי יש להנמיך את הריצוף ולהתקין מדרגה נוספת ביציאה מהדלת האחורית, כולל הנמכת הריצוף סביב החלון האנגלי.

 

את עלות התיקון העריך בסך של 5,000 ₪.

 

אף בסוגיה זו לא היה ממש בטענות התובעים, שהתייחסו לתמחור. בסופו של דבר, המומחה הראה כי אפילו לפי מחירון "דקל" (שאליו התייחסתי לעיל), העלות בה נקב היא גבוהה וזאת משום שמחירון "דקל" כולל את הריצוף עצמו (בעוד שבחוות דעתו לא היה צריך להוסיף את עלות הריצוף – שכן יש להשתמש בריצוף הקיים) (עמ' 40 ש' 15 – 17).

 

105.הנתבעים השיגו על קביעותיו של המומחה, מהטעם שביצוע השיפועים יבטל חנייה קיימת לפי היתר הבנייה. אף כאן לא מצאתי פגם בעמדתו של המומחה, שהסביר, בליווי תמונות ותכנית, כי השיפועים אינם תקינים, כי ממילא במקום כפי שהוא היום לא ניתן לחנות, וכי בכל מקרה, נדרש תיקון השיפועים, שאינם תקינים ובמקביל, ניתן לתקן את החנייה (עמ' 57 – 58).

 

106.בנוסף, בתחתית הקירות נמצאה עליית רטיבות קפילרית הגורמת להתנפחות ולקילופים של הטיח ושל השליכט הצבעוני. המומחה מצא כי יש לתקן את הטיח על ידי שכבת טיח הידראולי כולל תיקון שליכט גוון הקיים.

 

את עלות התיקון העריך בסך של 2,500 ₪.

 

107.בנוסף, המומחה מצא כי בהיקף מוצאי המרזבים וסביב מגופים לא בוצע גימור תקין.

 

את עלות התיקונים העריך בסך של 2,000 ₪, באחריות קבלן האינסטלציה.

 

108.לסיכום רכיב 6.10:

 

תיקון שיפועים שגויים:5,000 ₪

 

תיקון טיח:2,500 ₪

 

גימור היקף מרזבים ומגופים:2,000 ₪

 

סך הכול:9,500 ₪

 

109.הודעה לצד שלישי:

 

בהודעת הנתבעים צוין כי ברכיב זה מבוקשת השתתפות ניסים – סך של 2,000 ₪. ניסים טען בסיכומיו כי שינוי הגבהים נבע מעבודתו של קבלן הגינון, שנעשתה לאחר שניסים סיים את עבודתו. טענה זו היא בגדר השערה, שלא הוכחה עובדתית ואף לא הועלתה בפני המומחה. לפיכך, אני מקבלת את עמדת המומחה בנושא, ואת ההודעה לצד שלישי ברכיב זה.

 

פריצת מים מחלון מערבי בעליית גג (סעיף 6.11) – 1,000 ₪

 

110.המומחה מצא בביקורו סדק עובר לקיר חוץ ליד החלון, העלול להחדיר רטיבות, ומצא כי יש לתקן את הסדק משני הצדדים. את עלות התיקון העריך בסך של 1,000 ₪.לא הועלו טענות ביחס לרכיב זה.

 

שיקום נזקי רטיבות (סעיף 6.12) – 4,000 ₪

 

111.המומחה מצא כי בקומת המרתף בוצעו תיקוני טיח וצבע מחדירת רטיבות. בחדר מדרגות נמצאו כתמים בקיר הדרומי, ובקירות קומה עליונה נמצאו כתמים מרטיבות הגג.

 

את עלות תיקוני הטיח והצבע כולל מרתף העריך בסך של 4,000 ₪.

 

112.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים המומחה ציין כי אם התובעים רוצים לצבוע את כל הבית מחדש, העלות שהוצעה על ידי הקבלן סבירה, אך אין להשיתה על הנתבעים. לפי עמדתו, אמד את עלות תיקון הטיח והצבע רק בשלושה מקומות בהם הייתה רטיבות. על עמדה זו המומחה חזר בחקירה הנגדית, והבהיר כי עמדה זו אינה מובילה ל"טלאים" שכן הערכת העלות התייחסה לצביעת קיר שלם (עמ' 41 ש' 10 – 11). עמדת המומחה לא נסתרה ולכן, אני מקבלת את העלות כפי שקבע.

 

ליקויי בנייה (בית דרומי)

 

הפרשי גבהים בין מבואת כניסה חיצונית לבין שביל הגישה (סעיף 7.1) – 6,500 ₪

 

113.המומחה מצא כי במשטח הכניסה לבית בוצע ריצוף משתלב המתוחם בין קירות עץ. בין המשטח לבין ריצוף השביל קיים הפרש גובה של 28.5 ס"מ. המומחה קבע כי יש לבצע תיקון, בעלות של 6,500 ₪. התיקון – באחריות הנתבעת. לא הועלו טענות ברכיב זה, ואני מאשרת אותו.

 

מדרגות שיש מחליקות במבואת הכניסה לדירה (סעיף 7.2) – 300 ₪

 

114.המומחה מצא כי המדרגות החיצוניות מקורות וממוקמות בצד הדרום מזרחי שאינו חשוף לגשם יתר על המידה. לפיכך, מצא כי יש להתקין פסי מגן נגד החלקה בשתי המדרגות החיצוניות, בעלות של 300 ₪, באחריות הנתבעת.

 

115.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים, המומחה ציין כי המדרגות מקורות, כולל שוליהן, ופונות לחזית דרום מזרח, לכן, אינן חשופות לגשם ברוב ימות השנה. עוד ציין, כי קבע שיש מקום להתקין פסים נגד החלקה לשם הזהירות בלבד. לחלופין, היה וייקבע כי יש להחליף את כל המדרגות, המומחה העריך את עלות החלפת שלחי המדרגות, לפי שאלת ההבהרה, בסך של 2,700 ₪.

 

116.עמדתו של המומחה, לפיה אין צורך בהחלפת המדרגות, נומקה בהרחבה בחקירה הנגדית, ואף כאן, לא נסתרה. המומחה עיגן את עמדתו בתקנות הקיימות (עמ' 42). המומחה הבהיר כי עמדתו ביחס לפסים למניעת החלקה ניתנה לשם הזהירות. לפיכך, אני מוצאת לאשר את העלות הנמוכה שבה נקב (300 ₪) ללא תוספות כלשהן.

 

העדר תפר התפשטות במבואת כניסה לדירה (סעיף 7.3) – 2,000 ₪

 

117.המומחה מצא כי בקיר הגדר המערבי נדרש לתקן סדק אנכי בקיר דופן הגדר, סדק אופקי בקיר הגדר וכן לתקן תפר התפשטות בין קיר הגדר לקיר הבית כולל תיקון שליכט צבעוני. את עלות התיקון העריך בסך של 2,000 ₪. לא הועלו טענות ביחס לקביעה זו, והיא מתקבלת.

 

העדר מערך ניקוז גשמים בגינה (סעיף 7.4) – 3,200 ₪

 

118.המומחה קבע כי בגינה קיימים שיפועים לכיוון דרום מזרח. המומחה מצא כי יש להתקין שוחת ניקוז בפינת הגינה. את עלות התיקון העריך בסך של 3,200 ₪.

 

המומחה ציין כי המרזב לא נשפך לגינה, אלא יוצא לכיוון שביל הכניסה, ואינו גורם להצפות בגינה.

 

119.בחקירתו הנגדית המומחה התבקש להתייחס לעלות של הקבלן אילוז ברכיב זה (עמ' 42 ש' 9 – 10). הקבלן אילוז העריך פרט זה ב- 40,000 ₪. התברר, כי בעוד שהתיקון התייחס לשוחת ניקוז, הערכת העלות של הקבלן אילוז (שקיבלה אישור בדיעבד של המהנדס ברגמן) כללה פירוק הגינה וריצוף מחדש של המרפסת, עבודות שאין להן שום קשר לתיקון המדובר (עמ' 42 ש' 9 – 10).

 

120.נוכח האמור, אני רואה לאשר את העלות כפי שקבע המומחה – 3,200 ₪

 

שפיכת מי גשמים ממרזב בצמוד ליסודות (סעיף 7.5) – 500 ₪.

 

121.המומחה מצא כי מוצא המרזב הדרומי נשפך בקצה מדרגות חוץ ואינו קרוב ליסודות. באשר למוצא מרזב צפוני ומזרחי, מצא כי נדרש להתקין שקתות בטון להרחקת מי גשם מהקירות. את עלות התיקון המומחה העריך בסך של 500 ₪, באחריות הנתבעת.

 

122.הודעת צד ג':

 

הנתבעים תבעו שיפוי מניסים ברכיב זה. אין יסוד בחוות דעת המומחה או בראיות הצדדים לכך שניסים אחראי להתקנת המרזבים, ולכן, איני מקבלת את ההודעה ברכיב זה.

 

מגופי מים בגובה מזערי חשופים לפגיעות (סעיף 7.6)

 

123.המומחה ציין כי פרט זה כלול בסעיף 6.10, לכן לא קבע עלות נפרדת ונוספת.

 

מבנה שגוי של גג הרעפים (סעיף 7.7) – 1,000 ₪

 

124.המומחה לא מצא ליקוי. המומחה ציין כי גג הרעפים בוצע מעל תקרת בטון טכנית, ובמצב כזה, אין חובה לבצע איטום עם יריעות ולוחות או.אס.בי.

 

125.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים, בהן התבקש המומחה להעריך ביצוע מחדש של הגג, המומחה ציין כי גג הרעפים עומד בדרישות תקן 1556. לפי תקן זה נדרש איטום גגות עם לוחות OSB ומעליו יריעות נייר ביטומני בשני מצבים: הראשון, גג על גבי תקרה יצוקה שבו החלל מנוצל למחיה. השני, גג אגדים מעל תקרת חדרי מגורים. במקרה זה, בוצעה תקרה יצוקה שלא משמשת למחייה, כך שאין צורך באיטום נוסף. את העלות אם עמדתו תידחה, המומחה העריך בסך של 12,000 ₪. מנגד, המומחה מצא שיש לבצע עיגון אגדים, בעלות של 1,000 ₪, כמפורט בסעיף 9.9.2 לחוות דעתו.

 

126.גם ברכיב זה חקירתו הנגדית של המומחה לא קעקעה את חוות דעתו. המומחה, שעומת עם תקן 1556 הבהיר חד משמעית, כי אין בנמצא גג רעפים שבו מבוצעות יריעות איטום, וכי התקן הרלבנטי מתייחס לתקרה (ולא לגג שיש בו שיפוע). באשר לשאלה, האם גג הבית כאן עומד בדרישות התקן ביחס לשיפוע מינימלי (35% ומעלה), מקובלת עלי במלואה עמדת המומחה. ראשית, אין כל חוות דעת בתיק לפיה השיפוע נמוך מהשיפוע האמור. התובעים הציגו תשובה חלקית של המומחה (בעמ' 42) ואילו בהמשך (עמ' 43) המומחה הבהיר כי כאן השיפוע היה גבוה מהנדרש בתקן. שנית, לגופן של ראיות, המומחה עיין בתכניות ומצא ששיפוע הגג הוא 45 אחוזים, כלומר: למעלה מדרישת התקן ביחס לאיטום גם לגבי רעפי חרסית – סעיף 3.6 לתקן ישראלי 1556) (עמ' 43 ש' 22 – 28, עמ' 44 ש' 6). לבסוף, המומחה הסביר גם בחקירתו הנגדית, הפעם באריכות, כי יש להבחין בין "גג" לבין "תקרה" וכאשר קיימת תקרת בטון, כמו בענייננו, אין כל צורך באיטום נוסף (גם אם קיים גג רעפים מעליה) (עמ' 43 ש' 5 – 10). גם יישום של תקן הוא נושא שבמומחיות, ההסבר של המומחה היה מלא וברור, ואני מקבלת אותו.

 

לפיכך, יש לאשר את העלות בגין עיגון האגדים בלבד, סך של 1,000 ₪

 

איטום מסדים (סעיף 7.8)

 

127.המומחה ציין כי פרט זה כלול בסעיף 6.10

 

חדר שירות בעליית הגג (סעיף 7.9) – 500 ₪. השתתפות ניסים – 500 ₪.

 

128.המומחה מצא כי יש להחליף צינור שרשורי של ניקוז אסלה לצינור פלסטי קשיח, כולל עין ביקורת עם מכסה מתברג. את עלות התיקון העריך בסך של 500 ₪, באחריות קבלן האינסטלציה. לא הועלו טענות ביחס לרכיב זה.

 

129.ההודעה לצד שלישי:

 

ניסים טען כי לפי חקירתו הנגדית של הנתבע, הנתבע הוא מי שביקש לשנות את מיקום האסלה, ולכן, אין מקום לדרישת ההשתתפות ממנו. אמנם, הנתבע הסכים כי ביקש לשנות את הנקודה, אך הוסיף וציין כי עדיין נדרש היה לבצע את העתקת הנקודה עם צינור תקני ומתאים (עמ' 134 ש' 2 – 4). עמדה זו אני מקבלת. ניסים הוא בעל המקצוע, ועליו היה להניח במקום צינור תקני, גם אם הנקודה הוזזה. למותר לציין, כי עמדת המומחה, שאף הוא מצא כי מדובר בנושא שהוא באחריות קבלן האינסטלציה, לא נסתרה.

 

עיבוד לקוי בהיקף חלון הממ"ד (סעיף 7.10) – 800 ₪

 

130.המומחה מצא כי יש לשפר גימור טיח וצבע, לקבלת בליטת טיח אחידה עם גליפים אחידים. את עלות התיקון העריך בסך של 800 ₪. הצדדים לא טענו דבר ברכיב זה ואני מקבלת אותו.

 

מעקה בטיחות בחלון נמוך בפינת האוכל (סעיף 7.11) – 1,000 ₪

 

131.המומחה מצא כי במטבח הותקן חלון נמוך בגובה 60 ס"מ מהרצפה. בצד החיצוני, הגובה בין אדן החלון לבין הרצפה, הוא כ- 130 ס"מ. המומחה מצא שקיים הפרש גובה של 70 ס"מ בין מפלס המטבח לבין מפלס החצר, דבר המחייב התקנת מעקה. כן ציין כי יש להתקין שבכה בחלון לפי קביעת המהנדס ברגמן. את עלות התיקון העריך בסך של 1,000 ₪. אף לגבי רכיב זה לא הועלו טענות, ואני מקבלת אותו.

 

זכוכית בטיחות (סעיף 7.12) – 4,000 ₪

 

132.המומחה ציין כי לפי המהנדס נחמן, נמסר לו שהותקנו זכוכיות רבודות (טריפלקס). המומחה קבע כי יש להמציא אישור ספק האלומיניום לזכוכית בטיחות בחלונות חדרי רחצה ובדלתות יציאה למרפסת.

 

133.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים, ששאלו האם הומצא אישור ספק האלומיניום וכן ביקשו להעריך בכל מקרה עלות החלפת החלונות בזכוכית בטיחות, המומחה ציין כי הומצא לו מפרט קבלן האלומיניום "אבי תריסי השרון בע"מ" לפיו תוכננו בחלונות אלו זכוכית טריפלקס בשני הבתים. בחקירה הנגדית המומחה הסכים שבהיעדר אישור של קבלן האלומיניום, יש להחליף את הזכוכית בחלונות. המומחה נקב בעלות של 500 ₪ למ"ר (מינימום) (עמ' 44).

 

המומחה הבהיר כי הוגש מפרט של הקבלן, אך לא צורף אישור שהותקנה בפועל זכוכית טריפלקס (עמ' 50 ש' 8). מאחר שלפי חו"ד ברגמן אין על הזכוכית סימון מוכר, אני מוצאת כי ברכיב זה יש מקום לפסוק את העלות. אמנם, בשאלות הבהרה נוספות שנשלחו למומחה (מטעם הנתבעים), צורף אישור המתקין, אך המתקין לא הובא להעיד, וממילא לא הוכח שבפועל הזכוכית הותקנה. מדובר בנושא שהיה בשליטתם של הנתבעים, והועלה כבר בעת מתן חוות דעת המומחה, שניתנה כשנתיים לפני מועד שמיעת הראיות. העלות חושבה לפי הערכות שני הצדדים (ר' סעיף 3 (א) (3) לעיקרי הטיעון מטעם הנתבעים, שהוגשו ביום 31.1.17).

 

עלות החלפת צינור אספקת מים ראשי – 4,000 ₪

 

134.בחקירה הנגדית המומחה הסביר כי לא נקב בעלות זו משום שנמסר לו שהצינור הוחלף. המומחה העריך את העלות, אם הצינור לא הוחלף, בסך של 4,000 ₪ (עמ' 48 ש' 6 – 8). מאחר שאין ראיה להחלפת הצינור, יש לקבל עלות זו.

 

הבית הצפוני

 

רקע

 

135.המומחה התייחס לאירועים הביטוחיים, וציין כי בבית זה אירעו שני פיצוצים בצנרת פנים, בשנת 2010 ובשנת 2012. פיצוצים אלו גרמו להצפות ולנזקים, וטופלו ע"י חברת הביטוח.

 

בתשובה לשאלות הבהרה מטעם הנתבעים, המומחה ציין כי לא קבע שהייתה רטיבות מאסיבית בתוך הבית בגין האירועים מיום 18.11.10 ו- 22.12.10. לטענתו, בחוות דעתו הסתמך על מסמכים שנשלחו אליו בקשר לאירועים הביטוחיים והשפעתם הובאה בחשבון רק לעניין הפיצוי שהתקבל מהביטוח. המומחה ציין כי חדירת הרטיבות אינה קשורה לאירועים הביטוחיים, שהיו נזקי רטיבות מבפנים ולא מקירות חוץ. לשאלה נוספת, המומחה הבהיר כי בכל מקרה לא לקח בחשבון את האפשרות שפיצוץ הצינורות בחצר גרם לרטיבות במרתף הבית הצפוני, שכן מרחק מקום הפיצוץ הוא 20 מטרים מהבית הצפוני.

 

רטיבות במרתף (סעיף 8.1) – 70,000 ₪. השתתפות ניסים – 8,000 ₪.

 

136.המומחה ציין כי לפי החומר שהועבר לרשותו, הייתה רטיבות במרתף גם לפני האירוע הביטוחי הראשון. יחד עם זאת, ייתכן כי האירועים הביטוחיים (בצינור ובפילטר) החריפו את הנזקים שנגרמו למרתף, בעיקר לפרקט.

 

בדומה לבית הדרומי, המומחה העריך כי היה כשל באיטום המפגש בין קירות לבין רצפת המרתף. המומחה הניח שלא בוצע ביציקת הקירות פרט איטום של עצר כימי בין הרצפה לקירות. בנוסף לכך היה כשל באיטום קיר מערבי. ביצוע התיקון אמור לכלול פירוק ריצוף, הוצאת החול הרטוב או ייבושו, וביצוע איטום פנימי במפגשי קירות-רצפה ואיטום שלילי בקירות, וכן תיקון הפרקט.

 

137.הדברים שנסקרו בנושא הבית הדרומי, יפים גם לכאן, בכל הקשור להשגות התובעים בנושא איטום שלילי, היעדר איטום ברצפה, היעדר הצורך באיטום חדר האמבטיה וקבלת עמדת המומחה ביחס לתיקון ממוקד. המומחה לא ראה לנכון לפסוק בגין איטום בכלל הקירות, כאשר הוכחה בעיית איטום בקיר המערבי בלבד (עמ' 26 ש' 31 – 32). יתרה מכך, גם לפי אמירת התובעת, המשוקפת בדו"ח קייזר מיום 28.3.11, אירועי חדירת המים היו עקב איטום לקוי בקיר המערבי (דהיינו, קיר אחד – כקביעת המומחה, ולא כל הקירות. באשר לקיר המערבי, המומחה ציין כי מדובר בקיר דיפון הגובל עם נכס השכן ממערב. במקרה כזה, מבצעים איטום פנימי, כפי שבוצע בפועל.

 

138.המומחה ציין כי מאחר שהדיירים פוצו בגין רטיבות במרתף, עלות התיקונים היא במחלוקת משפטית. את העלות העריך בסך של 45,000 ₪.

 

אני קובעת כי התובעים זכאים לעלות זו, וזאת מהנימוקים הבאים: ראשית, אין הוכחה שהתובעים פוצו בגין התיקונים שקבע המומחה, והמומחה הסכים לכך (עמ' 44 ש' 25 – 32), שנית, מקובל וידוע כי חברות ביטוח מפצות עבור החזרת המצב לקדמותו, אך לא בגין תיקוני המבנה (שאינם בגדר אירוע ביטוחי). שלישית, התיקון והפיצוי באמצעות המבטחת היו בשנת 2010, ואינם מתייחסים לאירועים מושא התובענה. אשר לאירוע הביטוחי השני, כפי שעולה מדו"ח השמאי, הפיצוי היה בגין נזק לפרקט ולשטיחים, ואינו רלבנטי לתובענה זו.

 

139.המומחה דחה את טענת הנתבעים, לפיה האיטום כָּשל עקב כמות המים הרבה שנבעה מפיצוץ הצינור. המומחה הבהיר כי במצב של פיצוץ צינור, שנמצא מתחת לפני הקרקע, קיימת ספיגה של מים בקרקע, ולכן, אין "הצפה" בכמות מים משמעותית (בדומה להצפה של מי גשמים) (עמ' 55 ש' 28 – 31), ומדובר בהצפה שאיטום נכון אמור היה לתת לה מענה (עמ' 56 ש' 1 – 7).

 

140.גם ביחס לבית הצפוני, השטח תוקן בחקירתו הנגדית של המומחה. השטח לפי התכניות הוא 86 מ"ר, וממנו יש להפחית את שטח חדר האמבטיה (3 מ"ר) (עמ' 60 ש' 30 – 32). בבית זה אין מקום להפחתת שטח נוסף של הכלונסאות (עמ' 62 ש' 20) ולכן, מדובר בהפחתה של 12 מ"ר לעומת השטח שננקבע בחוות הדעת, ובמכפלת המחיר למ"ר (300 ₪) – הפחתה של 3,600 ₪.

 

141.כמו כן, המומחה ציין כי לפי דו"ח של "נו ליק" קיימת חדירת רטיבות בקירות הגובלים עם האדניות. לפי התמונות המומחה העריך כי מערכת הניקוז באדניות כנראה לא פעלה באופן תקין. את עלות תיקון הניקוז העריך בסך של 8,000 ₪, באחריות קבלן האינסטלציה.

 

בחקירתו הנגדית, הנתבע טען כי מי שביצע את מערכת הניקוז באדניות היו התובעים עצמם, שהניחו אדניות ואדמה (עמ' 134 ש' 6 – 7), ואולם, טענה זו לא הועלתה בזמן אמת, וב"כ התובעים התנגד להרחבת החזית (עמ' 134 ש' 11). בדומה, אני דוחה את טענת הנתבעים (בסיכומיהם) לפיה, האדניות עצמן הן אלו שהובילו לכשל בניקוז (עמד 171 ש' 1 – 2). מעבר לכך שלא הונחה תשתית עובדתית כדבעי, מדובר בטענה שבמומחיות לכל דבר ועניין, והנתבעים לא מצאו להעלותה בפני המומחה, לא בשאלות הבהרה ולא בחקירה הנגדית.

 

142.המומחה מצא כי נדרש לבצע איטום קירות בחצרות האנגליות. את עלות תיקון האיטום העריך בסך של 6,000 ₪.

 

143.באשר לשוחת אגירה ומשאבת סניקה, המומחה ציין כי במרתפים בבתים פרטיים אין חובה להתקין שוחת אגירה ומשאבת סניקה, ומכל מקום, תיקונים אלו לא בוצעו בפועל.

 

המומחה נשאל בנושא זה בשאלות הבהרה ובחקירה הנגדית (עמ' 45). המומחה עמד על דעתו בדבר היעדר הצורך לבצע ניקוז במרתף, ונימק אותה היטב (עמ' 45 ש' 7 – 9). מאחר שנושא זה עלה עוד בשלב שאלות ההבהרה, ניתן היה לצפות כי המומחה יעומת עם ראיות כלשהן המצביעות על כך שעמדתו אינה תואמת סטנדרטים מקצועיים מקובלים, אך הדבר לא נעשה. זאת ועוד, אף כאן התברר כי המפרט של קבלן התובעים כלל פרט שלא סופק (משאבה) (עמ' 45 ש' 13). לכן, אני דוחה הדרישה לעלות זו.

 

144.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים, המומחה השיב כי העלות בה נקב כוללת את העבודות הנלוות (פירוק טיח, חפירת גינה ועוד).

 

145.ביחס למרתף הצפוני, הובאה עדותו של הקבלן יצחק שניר, שלפיה הוא ביצע איטום של קירות המרתף בלבד, ללא הרצפה (עמ' 70 ש' 1 – 5). לפי עדותו של שניר, כאשר הגיע לבצע את איטום הקירות, הרצפה הושלמה, אך לא היו שוליים של יריעות איטום שניתן היה לראות לו בוצע איטום ברצפה(עמ' 74 ש' 28 – 30). שניר העיד כי לא נתן אחריות לאיטום המרתף, משום שלא ביצע איטום של הרצפה (עמ' 69 ש' 16 – 18). לעומתו, הנתבע טען, בעדות משלימה, כי בוצעה יציקה מעבר לגבולות לפי תכנית הקונסטרוקציה, כאשר נלקחו בחשבון שיפולים. לכן, לפי טענת הנתבע, שניר קיפל את היריעות שהונחו ואטם מסביב (עמ' 110 ש' 19 – 28). הנתבע הוסיף וטען כי כלל לא הייתה חדירת מים מהקיר בבית הצפוני, אלא רק דרך החצר האנגלית ובנקודה אחת בצד הדרום מערבי. מהטעמים שפורטו לגבי ליקוי 6.1, אני מעדיפה את עדותו של שניר בסוגיה זו.

 

146.נוכח עדותו של שניר בנושא היעדר איטום ברצפה ובהתאם לתשובותיו של המהנדס אורמן מיום 11.1.17, יש להוסיף עלות איטום רצפה, סך של 7,600 ₪ (להרחבה אני מפנה לדיון ביחס לבית הדרומי – ליקוי 6.1). בנוסף, עלות פינוי הרהיטים – 5,000 ₪, ועלות נוספת של פנלים (2,000 ₪) נדרשת גם ביחס לבית זה שכן מדובר בעלויות נפרדות לכל אחד מהבתים. אשר להזרקות, איני מוצאת מקום לפסוק סכום נוסף. בעדותו של המומחה, שציין כי מצא שיש מקום להוסיף סכום נוסף בגין הזרקות הוא לא התייחס ספציפית לאחד הבתים (עמ' 28 ש' 28 – 29). המומחה לא התבקש להפריד או להוסיף עלות לאחד הבתים, ומכאן, אני מוצאת כי המומחה נקב בעלות נוספת לשני הבתים גם יחד.

 

147.לסיכום רכיב 8.1:

 

עלות תיקונים:45,000 ₪

 

בהפחתת שטח:(3,600 ₪)

 

תיקון ניקוז באדניות:8,000 ₪

 

איטום בחצר אנגלית: 6,000 ₪

 

איטום רצפה:7,600 ₪

 

פינוי רהיטים:5,000 ₪

 

פנלים:2,000 ₪

 

סך הכול:70,000 ₪

 

148.ההודעה לצד שלישי:

 

הנתבעים דרשו מניסים סך של 8,000 ₪ (בעיקרי הטיעון שהוגשו ביום 31.1.17).

 

יצוין כי במסמכים שהוגשו לפני ניהול ההוכחות הנתבעים דרשו מניסים גם את הסך של 45,000 ₪. דרישה זו נזנחה בעיקרי הטיעון שהוגשו לאחר שמיעת ההוכחות, ולא היה מקום לאשרה לגופה, מאותם נימוקים בגינם לא ראיתי לפסוק השתתפות של ניסים בסעיף 6.1. טענתו היחידה של ניסים ביחס לרכיב זה הייתה הצטרפות לטענת הנתבע, לפיה התובעים הם האחראים לבעיית הניקוז (עקב הנחת האדניות). טענה זו דחיתי לעיל, ובהתאם, קיימת אחריות לניסים כפי שקבע המומחה, ויש לקבל את דרישת ההשתתפות.

 

אטימה וניקוז חלונות אנגליים במרתף (סעיף 8.2)

 

149.המומחה ציין כי תיקונים אלו כלולים בסעיף 8.1.

 

קיר חיצוני מערבי בקומות מעל המרתף (סעיף 8.3) – 2,400 ₪

 

150.המומחה ציין כי לא צורפה תמונה, אך בביקור בדק את הקיר מתוך דירת השכנה, ומצא שבוצע תיקון סדק. לפי בדיקתו, בחלק התחתון של הקיר בוצע תיקון איטום עם יריעות ביטומניות וסימני תיקון לאורך הקיר התחת- 15 מ'. כמו כן, מצא סימני תיקון ומעט סדקים נימיים. המומחה מצא כי יש לחדש צביעה להבלעת סימני התיקון וסגירת הסדקים.

 

את עלות תיקון הסדקים העריך בסך של 1,000 ₪.

 

151.בתשובה לשאלות הבהרה ששלחו התובעים, עם תמונות, המומחה ציין כי בתמונות שצורפו זיהה את מקום הרטיבות בקיר הפודסט, ויש להוסיף לעלות התיקון 800 ₪ לתיקון איטום קיר חיצוני. כן הוסיף עלות תיקון סדק אופקי שבוצע על ידי הקבלן אילוז בקיר המערבי – 600 ₪.

 

152.לא הועלו טענות ביחס לקביעותיו של המומחה בחוות דעתו ובתשובות לשאלות הבהרה, ואני מקבלת אותן. לפי חוות הדעת והתשובות מדובר בעלות כוללת של 2,400 ₪.

 

גג רעפים (סעיף 8.4) – 100 ₪

 

154.המומחה ציין כי בעת הביקור לא מצא חדירת רטיבות מגג הרעפים, ולא צורפו לו תמונות מחו"ד ברגמן. לפי תמונות וידאו שהומצאו לו, ציין כי נראה שיש סדקים קטנים בטיט ברכס הצפוני. מעבר לכך, לא מצא ליקויים ברעפים. המומחה ציין כי בצילומי הווידאו לא נצפה כי בוצעו תיקונים ברעפים. את עלות התיקון העריך בסך של 100 ₪.

 

155.בתשובות לשאלות הבהרה ששלחו התובעים, עם תמונות, ביחס לסעיף 8.4.2 המומחה ציין כי בתמונות נצפה גג רעפים עם אותו סדק הכלול בסעיף 8.4.1 לחוות הדעת.

 

156.בהיעדר טענות לסתור, אני מאשרת את העלות כפי שקבע המומחה.

 

מרפסת סלון (סעיף 8.5) – 3,500 ₪

 

157.המומחה ציין כי בעת הביקור לא נמצאו סימנים לחדירת רטיבות מצדי ויטרינת הסלון. כן ציין כי לא הוצגו תמונות מחו"ד ברגמן מיום 21.3.12. בעת הביקור, המומחה מצא שהריצוף במרפסת הגן פורק והוחלף. המומחה ציין את טענת התובעים, לפיה הייתה רטיבות. המומחה קבע כי לפי התמונות קיים תיעוד לתיקונים בויטרינת הסלון. את עלות התיקון העריך בסך של 3,500 ₪, באחריות קבלן איטום ספים.

 

בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים, שצירפו תמונות, המומחה ציין כי לא נשלחה תמונה המתארת רטיבות משני צדי הויטרינה, אך בכל מקרה, הוא כלל בחוות דעתו איטום סף הויטרינה. לפיכך, יש לאשר את העלות כפי שנקבעה על ידי המומחה.

 

158.הנתבע צירף כנספח י"א לתצהירו תמונה המצביעה על ביצוע איטום, לפי הנטען, במרפסת הבית הצפוני. ראשית, תיעוד הליקוי קיים בחוות דעת המהנדס ברגמן מיום 21.3.12, תמונות 12 – 14. שנית, המומחה לא עומת עם תמונה זו בחקירתו הנגדית או בשאלות הבהרה, ומובן, כי הערכה של המשמעות המקצועית של תמונה זו, אם בכלל, היא עניין שבמומחיות. בהקשר זה, יש לציין כי המומחה הבחין בנושא זה בין "קבלן איטום" (גביזון) (שעליו השית ליקויים אחרים) לבין "קבלן איטום ספים". לא ברור האם התמונה מתייחסת בכלל לליקוי שעליו מדובר, שכן לא בהכרח קיימת זהות בין שני התחומים. כאמור, המומחה לא נשאל בנושא וקביעתו נותרה בעינה.

 

159.הודעה לצד שלישי:

 

נדרש סך של 3,500 ₪ מגביזון. נוכח האמור לעיל, ומאחר שהמומחה לא התבקש להסביר עמדתו בדבר הטלת האחריות על "קבלן איטום ספים" (להבדיל מקבלן האיטום), אין לפניי הוכחה ברמה המספקת כי ההסכם מול גביזון כלל סוגיה זו. לכן, אני דוחה את ההודעה לצד שלישי ברכיב זה.

 

תעלות מרזב בהיקף הגג (סעיף 8.5.2) – 2,000 ₪ השתתפות גביזון – 2,000 ₪

 

160.המומחה מצא כי בתעלות המרזבים בוצע איטום עם חומרי איטום פולימריים. במספר מקומות נמצאו קילופים קטנים והתנתקות החומר מהקיר. בבדיקה באמצעות דלי מים המומחה מצא שקיים שיפוע מינימלי אך קיימת התנקזות של רוב המים לכיוון הנקז. המומחה מצא עוד כי בפרפט הצפוני לא בוצע חומר איטום כלשהו. המומחה מצא כי יש לתקן את הליקויים על ידי מריחת שכבת איטום נוספת כולל בפרפט. את עלות התיקון העריך בסך של 2,000 ₪, באחריות קבלן האיטום.

 

161.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים, שם התבקש להעריך את עלות תיקון השיפועים בתעלות, המומחה ציין כי מה שנדרש לעשות תומחר והעלות הנדרשת לא משתנה.

 

162.גביזון טען כי ביצע הצפות גם בתעלות הגג (עמ' 138 ש' 1 – 2). גם כאן, קיימים ממצאים המוכיחים כי האיטום לא בוצע כהלכה: חו"ד ברגמן המציינת מציאת סדקים נתמכת בממצאים של המהנדס אורמן, בדבר קילופים והתנתקות של חומר איטום.

 

163.אין רלבנטיות לשאלה האם אילוז ביצע תיקונים בנקודה זו אם לאו (פרו' – עמ' 88). המהנדס אורמן התייחס לליקוי מבני, בבית שהקימו הנתבעים, ולכן, אם הליקוי קיים, יש לפסוק את עלות תיקונו. לכן, אני מקבלת את הדרישה ברכיב זה ואת העלות שקבע המומחה – 2,000 ₪

 

164.הודעה לצדדים שלישיים:

 

הנתבעים דרשו סך של 2,000 ₪ מגביזון. אין מחלוקת שגביזון ביצע את האיטום במרפסות, ונוכח הוכחת הליקוי, אני מקבלת את ההודעה ברכיב זה.

 

מרפסת עליונה (סעיף 8.6) – 2,000 ₪

 

165.המומחה ציין כי לפי תמונות שצולמו ביום 10.9.12 קיים איטום ברצפה, וקיימת עגלת בטון מתחת למסילה עם גוון שחור של איטום. המומחה העריך כי סביר להניח שהייתה חדירת רטיבות מסף הוויטרינה. זאת, על סמך שתי תמונות, שאחת משקפת את הטענה בדבר אי ביצוע איטום. את עלות התיקון העריך בסך של 2,000 ₪, באחריות קבלן איטום ספי דלתות וחלונות.

 

166.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים, המומחה ציין כי אם הטענה בדבר הצורך בהחלפת הריצוף כולו תתקבל, הרי עלות התיקון כולל החלפת כל הריצוף היא 5,000 ₪ במקום 2,000 ₪. מאחר שהמומחה לא מצא צורך בהחלפת כל הריצוף, ונוכח נימוקיו, איני רואה לפסוק עלות נוספת זו.

 

167.הנתבעים חלקו על הקביעה בדבר אי ביצוע איטום. הנתבע וגביזון העידו כי בוצעה בדיקת הצפה, שהייתה תקינה (גביזון – עמ' 137 ש' 21 – 22). בחקירה הנגדית, הנתבע שב וטען כי במרפסות בוצע איטום, ולאחר מכן בדיקת הצפה, שהייתה תקינה (עמ' 130 ש' 26 - 27). אף כאן, המומחה הפעיל את "מבחן התוצאה" והבהיר כי גם אם נעשה איטום, הוא לא נעשה באופן תקין (עמ' 60 ש' 11). לפי עמדתו, גם לא נצפה בתמונות ביצוע של איטום ביריעות ביטומניות (עמ' 60 ש' 13).

 

עם זאת, המומחה ציין כי אין אפשרות לדעת האם בעיית הרטיבות בנקודה זו נובעת מהשבר בברז, או מרטיבות (עמ' 60 ש' 18 – 21). בכל מקרה, המומחה ציין כי לא הציע איטום מחדש של המרפסת, אלא התייחס לחדירת רטיבות מהמרפסת לתוך הדירה ולצורך בתיקון האיטום מתחת לוויטרינות (עמ' 60 ש' 24 – 26).

 

168.אני רואה לקבל את עמדת המומחה. ביחס לעלות – עמדתו לא הופרכה. ביחס לביצוע האיטום, המומחה הפעיל את "מבחן התוצאה" העונה להיגיון ולשכל הישר, ואף התייחס לתמונות המדגימות באופן ברור ביצוע איטום לקוי. לפיכך, יש לקבוע ברכיב זה סך של 2,000 ₪.

 

169.השתתפות צדדי ג':

 

הנתבעים דרשו סך של 2,000 ₪ מגביזון. מהטעמים שפורטו ביחס לליקוי 8.5 (גם שם המומחה התייחס לקבלן איטום ספים) ומאחר שאף באשר לליקוי זה המומחה לא נחקר, איני רואה לקבל את ההודעה ברכיב זה.

 

איטום פגום של גג המזגנים העליון (סעיף 8.7) – 500 ₪

 

170.המומחה מצא כי בגג המזגנים קיים איטום תקין וכי לא הוצגה לו חדירת רטיבות בעבר מגג זה. המומחה מצא כי בקירות בהם בוצעו קדחים להעברת צנרת מזגנים קיימים קילופים בשכבת האיטום. המומחה קבע שיש לחדש את האיטום סביב הצנרת. עלות התיקון הוערכה על ידו בסך של 500 ₪.

 

171.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים, שביקשו להעריך עלות תיקון שיפועים ואיטום גג עליון, הרמת מדחסי מזגנים והתקנתם מחדש לאחר האיטום, המומחה ציין כי לא הומצאו לו תמונות, ולכן, אינו יכול להעריך את עלות התיקון. זאת, למעט תמונה אחת – תמונה 11, שבה צולמו ליקויים באיטום צנרת מזגנים, וליקוי זה נכלל בחוות דעתו.

 

172.קביעותיו של המומחה ברכיב זה, לרבות הסבריו בתשובות לשאלות ההבהרה, לא נסתרו, ואני מקבלת אותן.

 

רטיבות בתקרת המטבח (סעיף 8.8)

 

173.המומחה לא מצא סימנים לחדירת רטיבות בתקרת המטבח, וציין שכנראה חדרה רטיבות מאירוע פיצוץ הצינור בקומה א', שטופל על ידי חברת הביטוח.

 

174.התובעים לא הוכיחו את הטענה לפיה הרטיבות בתקרה נבעה מאיטום לקוי של הג'קוזי, וממילא, אין לפסוק עלות ביצוע רובה או איטום גומחת מזגנים (שאלת הבהרה מטעם התובעים).

 

חדירת מים מחלון פינת האוכל (סעיף 8.9) – 800 ₪

 

175.בעת הביקור המומחה מצא סימנים לחדירת רטיבות בקיר מימין לחלון ובקיר במפלס 20 ס"מ מתחת לחלון פינת האוכל. המומחה ציין כי יש לתקן איטום סביב החלון ואיטום מתחת לאדן החלן, ולאחר האיטום יש לתקן קילופי צבע בקירות. את עלות התיקון העריך בסך של 800 ₪, באחריות קבלן איטום ספי חלונות. לא הועלו טענות בקשר לקביעה זו ואני מקבלת אותה.

 

חלון צפוני בחלק עליון בחדר מדרגות (סעיף 8.10) – 800 ₪

 

176.המומחה ציין כי בקיר חלון חדר המדרגות נמצאה חדירת רטיבות מתחת לחלון, וכי יש לאטום את החלון. את עלות התיקון העריך בסך של 800 ₪. לא הועלו טענות ביחס לקביעה זו, והיא מתקבלת.

 

תיקוני טיח וצבע בקומת המרתף (סעיף 8.11) – 4,000 ₪

 

177.המומחה ציין כי בקומת המרתף בוצעו תיקוני טיח וצבע עקב חדירת רטיבות. המומחה מצא כתמים בקיר הצפוני בחדר המדרגות, בקירות קומה עליונה וסדק מרטיבות הגג. את עלות תיקונים אלו העריך בסך של 4,000 ₪. אף ביחס לרכיב זה לא הועלו טענות.

 

ליקויי בנייה בבית הצפוני

 

קיר דופן כלונסאות (סעיף 9.1). – 2,500 ₪

 

178.המומחה ציין כי מדובר בכלונסאות דיפון צפופים שעליהם נסמך קיר בטון גבוה, כך שסטיות קטנות אינן משמעותיות. המומחה לא מצא בשלד הבית כשלים קונסטרוקטיביים. את עלות תיקון האיטום בקיר המערבי המומחה כלל בסעיף 8.1.

 

179.המומחה ציין כי סטייה בקו הכלונסאות אינה משפיעה על יציבות המבנה. בתמונות שהוצגו לעיונו, בוצעה חפירה, וניתן לראות שהקיר נשען על הכלונסאות. המומחה הוסיף כי בכלונסאות דיפון לא מבצעים יישור על ידי יציקת בטון בגב הכלונסאות. בקירות דיפון יישור הקיר מבוצע מבפנים כולל איטום, ולהערכתו, היישור בוצע. המומחה ציין כי אין מחלוקת שחדרה רטיבות מקיר מרתף מערבי. ביצוע האיטום הפנימי היה צריך להתבצע באמצעות חמרי איטום פולמריים בהתזה ולא ביריעות איטום ביטומניות.

 

180.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים, המומחה השיב כי האיטום החיצוני שפורט בחוות דעתו כולל את כל הכלונסאות החשופים. שני הכלונסאות שצוינו בחוות דעתו הם בהקשר לטענה לסטיות מהציר. בכל מקרה, עלות האיטום של כל הכלונסאות כלולה בחוות דעתו, בסעיף 8.1. המומחה ציין כי בתמונה שנשלחה אליו נצפית סטייה של כ- 6 כלונסאות ולא שניים, ויש להוסיף לעלות התיקון בגין ביטון הכלונסאות לפני האיטום סך של 2,500 ₪.

 

181.סוגיה זו הובהרה בהרחבה גם בחקירתו הנגדית של המומחה. המומחה הבהיר כי תפקידם של כלונסאות דיפון אינו להשפיע על יציבות המבנה, אלא למנוע קריסת אדמה מהחוץ פנימה, בזמן יציקת המרתף. לאחר יציקת המרתף, אין עוד צורך בכלונסאות הדיפון, שכן הקיר, התקרה והרצפה ממלאים את התפקיד של מתן חוזק סטאטי (עמ' 45 ש' 26 – 29). גם עמדה זו נומקה היטב ולא נסתרה בספרות מקצועית או באופן אחר.

 

אשר לאיטום, המומחה הבהיר היטב כי אין אפשרות כלל לבצע איטום חיצוני של הכלונסאות, ולכן, במצב של קיום כלונסאות דיפון האיטום מבוצע פנימה. ההסבר לווה התייחסות לתמונות, שהדגימה את העמדה היטב, ועמדה זו אף הייתה הגיונית לגופה (שכן אין אפשרות להגיע לצד החיצוני של הכלונסאות, המשיק לאדמה, לצורך ביצוע איטום) (עמ' 46 – 47). המשמעות היא, שהמפרט של הקבלן אילוז אינו עומד במבחן המציאות. ראשית, אין תמונה המוכיחה ביצוע איטום חיצוני, והתמונות הקיימות הן ביחס למקומות שלא היו בהם כלונסאות דיפון. שנית, אין זה מסתבר שניתן היה לבצע איטום כזה, לעומק של 3 מ', תוך שימוש במחפר, והכל במרווח של כ- 40 ס"מ (עמ' 47 ש' 11 – 17).

 

אם נסכם, בקטע של כלונסאות דיפון מבוצע איטום פנימי, שעלותו הוערכה ברכיב של איטום המרתף. המומחה אישר תוספת של 2,500 ₪ כבר בשאלות ההבהרה בגין תוספת של איטום, ואין ראיה לכך שבוצע איטום חיצוני בכלונסאות, ואף בלתי סביר שבוצע איטום כזה.

 

182.לכן, יש לקבל את עמדת המומחה, ולקבוע ברכיב זה סך של 2,500 ₪.

 

מבנה שגוי של גג הרעפים (סעיף 9.2) – 1,000 ₪

 

183.המומחה ציין כי גג הרעפים בוצע מעל תקרת בטון טכנית, ולכן, אין חובה לבצע איטום עם יריעות ולוחות או. אס. בי.

 

184.המומחה הוסיף כי בגג בוצעו אגדי עץ משולשים. בקטע הקיר הגבוה האגדים מעוגנים בחגורת בטון, ויש לעגנם בחלק הקיר הנמוך עם ברגי ג'מבו לבטון, כולל פירוק והרכבת שתי שורות רעפים תחתונות. את עלות התיקון המומחה העריך בסך של 1,000 ₪.

 

185.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים, בנושא ביצוע מחדש של הגג כולל יריעות איטום, המומחה הפנה לתשובתו ביחס לבית הדרומי וציין כי הגג עומד בדרישות התקן. באותה תשובה המומחה ציין עלות קשירת אגדים בסך של 1,000 ₪ וכן ציין לחילופין עלות ביצוע מחדש של הגג אם תתקבל טענת התובעים (סך של 12,000 ₪).

 

186.מהטעמים שפורטו בדיון ביחס לבית הדרומי (ליקוי 7.7), אני מקבלת את עמדת המומחה, לפיה לא נדרש ביצוע של איטום הגג. לפיכך, ברכיב זה אני פוסקת סך של 1,000 ₪.

 

צינור אספקת מים ראשי (סעיף 9.3). – 14,800 ₪ - השתתפות ניסים: מחצית – 7,400 ₪

 

187.לפי חו"ד המומחה, קו המים הראשי להזנת הבתים בוצע באמצעות צינור מצרפלס דרג 10 בקוטר 32 מ"מ. המומחה התייחס לאירועים שפורטו לעיל (פיצוץ בצינור בשנת 2009, שתוקן על ידי הנתבעת. פיצוצים בקווי המים בשנים 2011, 2013 ופיצוץ אחרון בחודש 9/14). בבית הדרומי, בוצעה החלפת צינור לצינור מסוג דרג 16. בבית הצפוני, בוצעה השחלת צינור בקוטר 25 מ"מ לתוך הצינור המקורי.

 

188.המומחה ציין כי לפי נסיונו קיימת תדירות יתר בפיצוצים בצנרת פלסטיק, יחסית לצינור מתכת עטוף. המומחה ציין כי לפי דעתו, תכנון קו ההזנה עם צינור דרג 10 במקום דרג 24 או דרג 16 לפחות הוא מוטעה. עוד ציין כי לא הומצאה לו תכנית אינסטלציה עם פירוט סוגי הצינור הנדרשים. בהנחה שתוכנן צינור דרג 10, הפיצוצים בצנרת מקורם בתכנון לא שמרני. המומחה מצא כי יש לבצע החלפת הצינור הקיים לצינור דרג 16 בקוטר 32 באורך כ- 37 מ'. את עלות התיקון העריך בסך של 14,800 ₪. התמחור (לפי אורך) הוסבר בחקירתו הנגדית של המומחה ולא נסתר (עמ' 61).

 

189.ניסים עבד ללא תכנית אינסטלציה, כפי שהתברר בחקירתו הנגדית. לפי עדותו של ניסים, הוא ביצע את העבודה לפי ניסיונו (עמ' 139 ש' 10 – 12, 14 – 15, עמ' 143 ש' 22). אשר ל"השחלת" הצינור לצינור הקיים, ניסים טען, לראשונה בחקירתו הנגדית, כי הציע שתי חלופות לנתבע: האחת, להשחיל צינור בקוטר נמוך יותר והשנייה, להחליף (עמ' 140 ש' 31 – 32).

 

190.נוכח האמור, אין ספק כי לפי עמדת המומחה הוטמן צינור בקוטר בלתי מתאים. לא ניתן לדעת האם כך תוכנן הדבר (שכן לא הוצגה תכנית אינסטלציה), אך בכל מקרה, ניסים עבד ללא תכנית, אף אם הייתה. לפיכך, אני מקבלת את עלות החלפת הצינור – סך של 14,800 ₪.

 

191.ההודעה לצד שלישי:

 

הנתבעים דרשו השתתפות מלאה של ניסים. בחלוקה בין שני הצדדים, אני מוצאת להטיל עלות זו על שניהם בחלקים שווים. ניסים, כקבלן מיומן, צריך היה לפעול לפי תכנית אינסטלציה, ואף לדעת כי הצינור אינו מתאים בקוטרו. מנגד, אין ראיה כי הנתבעים, כקבלן ראשי, נתנו לניסים תכנית אינסטלציה שבה פורטו הדרישות ביחס לצינור, או פיקחו על עבודתו. לפיכך, ניסים יישא בסך של 7,400 ₪.

 

זכוכית בטיחות (סעיף 9.4) – 4,000 ₪

 

192.לאור הנימוקים ביחס לליקוי 7.12, ומאחר שלא הובאו ראיות קבילות לפיהן הותקנו זכוכיות רבודות, אני פוסקת סכום זה.

 

ניקוז מזגנים (סעיף 9.5) – 1,400 ₪

 

193.המומחה ציין כי היחידות החיצוניות של מזגני הקומה העליונה מתנקזות לגג העליון ומשם למרזב. לפי עמדתו, אין חובה לחבר ניקוז יחידה חיצונית למערכת דלוחין. עוד ציין כי לפי תמונות שהומצאו לו, פתח המוצא של המרזב היה קבור מתחת לריצוף המשתלב שבחצר, ובוצע בו חור מאולתר וניפל. את עלות התיקון המומחה העריך בסך של 1,200 ₪.

 

194.המומחה מצא כי לא בוצע איטום קיר סביב צנרת מזגן של קומת המרתף. את עלות התיקון העריך בסך של 200 ₪ באחריות מתקין הצנרת.

 

195.לא הועלו טענות ברכיב זה, המסתכם בסך של 1,400 ₪.

 

צינור הסנקה מבור ביוב במרתף (סעיף 9.6) – 1,000 ₪

 

196.המומחה ציין כי תיקון מערכת הניקוז במרתף כלול בסעיף 8.1.

 

197.עוד קבע כי הומצאו לעיונו תמונות תיקון צינור הסניקה שניזוק מקדיחה בקיר שבוצעה על ידי החשמלאי. המומחה מצא כי נדרש היה להחליף את קטע צינור ההסנקה. את עלות העבודה העריך בסך של 1,000 ₪. אף רכיב זה מתקבל, בהתאם לעמדת המומחה שלא נסתרה.

 

היעדר מערך ניקוז גשמים בגינה (סעיף 9.7)

 

198.המומחה ציין כי בגינה הצפונית לא נצפה כי בוצעו קידוחי ספיגה וכמו כן, לא הומצאה לו תכנית המחייבת ביצוע קידוחי ספיגה. המומחה הבהיר כי חשיפת אחד הקידוחים דרשה חפירה שעלולה הייתה לפגוע בגינה. המומחה לא מצא נזקים או סימנים להצפות מים בגינה, ולדעתו קיימת ספיגה טבעית של הקרקע, כך שאין צורך בשינויים כל שהם.

 

199.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים, שביקשו להעריך הקמת מערך ניקוז מי גשמים בגינה, המומחה ציין כי לדעתו אין צורך בתיקון כלשהו בגינה, דבר העלול לפגום בתכסית ובמראה הכללי. אם הטענה תתקבל, העריך את עלות התקנת קידוח ספיגה או חפירה לגילוי הקידוחים בסך של 5,000 ₪.

 

200.מאחר שהמומחה לא מצא צורך בביצוע קידוחי ספיגה, ואף לא מצא עדות לביצועם, איני רואה מקום לפסוק עלויות ברכיב זה.

 

רטיבות עקב דליפת צנרת (סעיף 9.8)

 

201.המומחה ציין כי בעת ביקורו הוא לא מצא רטיבות מתפרצת מחדר הרחצה שבקומה א'. כמו כן, בקירות מצדי דלת חדר הרחצה לא מצא כתמי רטיבות. המומחה ציין כי יכול שממצאיו של המהנדס ברגמן היו בקשר לפיצוץ בצינור המים שאירע ביום 8.11.10.

 

202.בשאלות הבהרה, התובעים ביקשו התייחסות המומחה לרטיבות בקומה א' כאשר הפיצוץ היה בקומת הכניסה. המומחה ציין כי היה גם אירוע של פיצוץ צינור מים בקומה עליונה, בשנת 2010 (וכי בחוות דעתו החליף בתאריכים של האירועים). בכל מקרה, שני האירועים הוגדרו כאירועים ביטוחיים ועלותם כלולה בתמחור שערך בסעיף 8.1.1.

 

203.נוכח עמדת המומחה, שלא נסתרה, איני פוסקת עלויות ברכיב זה.

 

אספקת מים (סעיף 9.9) – 1,500 ₪. השתתפות ניסים – 1,500 ₪.

 

204.המומחה ציין כי הוצגו לו תמונות לפיהן צנרת וברזים בגינה העורפית היו טמונים בקרקע. בוצעו תיקונים כולל החלפת צנרת חלודה והתאמת גובה הברזים. את עלות התיקון העריך בסך של 1,500 ₪, באחריות קבלן האינסטלציה.

 

205.הודעה לצד שלישי:

 

ניסים לא העלה טענות בנושא רכיב זה, ונוכח עמדת המומחה, אני פוסקת השתתפות בסך 1,500 ₪.

 

צינור מרזב (סעיף 9.10)

 

206.המומחה ציין כי מרזב בחזית דרומית כלול בסעיף 9.5. בעת ביקורו, לא הוצגו לו תיקונים בשני מרזבים, והוצג לו תיקון רק במרזב הדרומי.

 

207.בשאלות הבהרה מטעמם, התובעים הפנו לתמונות לפיהן ניתן לראות את המרזב השקוע, והמומחה התבקש להעריך את עלות העבודה. המומחה לא שינה מעמדתו, והפנה לעלות התיקון שקבע בסעיף 9.5.1. מאחר שהמומחה קבע עלות בסעיף נפרד, אין מקום לפסוק עלות זו בכפל.

 

מדרגת שיש מחליקה במבואה העליונה (סעיף 9.11) – 1,600 ₪

 

208.המומחה מצא כי מדובר במבואה מקורה, למעט המדרגה בהיקף המשטח, שאינה עומדת בדרישות התקנות. לפי ממצאיו, יש לבצע טיפול למדרגת השיש לחספוס פני המדרגה למניעת החלקה. את עלות התיקון העריך בסך של 1,600 ₪.

 

209.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים, בהן המומחה התבקש להעריך עלות החלפת כל המדרגות, המומחה הפנה לתשובתו לליקוי 7.2, שם צוין כי קבע להתקין פסים נגד החלקה לשם הזהירות, וכי עלות החלפת שלחי המדרגות אם תתקבל טענת התובעים היא בסך של 2,700 ₪.

 

210.בנושא זה דנתי בבית הדרומי (ליקוי 7.2). עמדת המומחה לפיה אין צורך בהחלפת כל המדרגות מקובלת על בית המשפט, נומקה כדבעי, ולפיכך, נפסקת העלות הנמוכה.

 

דלת כניסה ראשית (סעיף 9.12) – 600 ₪

 

211.המומחה ציין כי לפי תמונות 24, 25, נצפית התקלפות הצבע בכנף הדלת ובבסיס המלבן. המומחה מצא כי נדרש לבצע תיקוני צבע. את עלות התיקון העריך בסך של 600 ₪.

 

212.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים, המומחה ציין כי גם אם יוחלף מלבן הדלת יידרש לצבוע אותו, ולכן, העלות זהה. את עלות החלפת המלבן העריך בסך של 1,000 ₪.

 

213.הצדדים לא טענו ברכיב זה, ואני מקבלת את עמדת המומחה בחוות דעתו, שלא ראה צורך בהחלפת המלבן. העלות, לפיכך, 600 ₪

 

חיבור לא תקני של אסלות לביוב (סעיף 9.13) – 800 ₪. השתתפות ניסים – 800 ₪.

 

214.המומחה מצא כי באסלות קומה עליונה נדרש להחליף ניפל נקז אסלה לניפל עם עין ביקורת וכן להחליף את הצינור השרשורי של נקז האסלה לצינור קשיח. את עלות התיקון העריך בסך של 800 ₪, באחריות האינסטלטור. לא הועלו טענות ביחס לקביעה זו.

 

215.הודעה לצד שלישי:

 

אף כאן, נוכח עמדת המומחה ובהיעדר טענות של ניסים ברכיב זה, ההודעה מתקבלת.

 

מעקה בטיחות בחלון נמוך בחדר אוכל (סעיף 9.14)

 

216.המומחה מצא כי הפרש המפלסים בין רצפת פינת אוכל לבין קרקע החצר נמוך מ- 60 ס"מ, ולכן אין חובה להתקין מעקה. הצדדים לא חלקו על עמדה זו.

 

אף מים בדופן בליטות זיזיות ותקרות (סעיף 9.15)

 

217.המומחה מצא כי בדופן הקיר מעל תקרת מבואת הכניסה ובתקרה בוצע גימור שליכט צבעוני מגורגר. בפינות טיח מגורגר נוצר אף מים טבעי מבליטות הגרגירים. המומחה לא מצא כתמים או נזקים לתקרה גם לאחר 6 שנים. הצדדים לא חלקו על קביעה זו.

 

צינור ביוב חשוף בגינה ללא פתחי ביקורת (סעיף 9.16)

 

218.המומחה ציין כי אין פירוט בחו"ד ברגמן במה מדובר ולא צורפו תמונות. לפיכך, אין לפסוק דבר ברכיב זה.

 

עיבוד לקוי בהיקף חלון הממ"ד (סעיף 9.17)

 

219.המומחה מצא שפרט הגימור תקין. אין מקום לפסוק ברכיב זה.

 

ניקוז דוד חימום (סעיף 9.18)

 

220.המומחה מצא בעת הביקור כי הדוד הועבר לחלל הגג, כולל אגנית ניקוז וצינור ניקוז.

 

221.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים המומחה השיב כי העברת הדוד בוצעה על ידי התובעים, כולל אגנית ניקוז, ולכן לא היה ניתן לבדוק את המצב המקורי של הדוד. בכל מקרה, העריך את עלות התקנת אגנית וצינור ניקוז בסך של 500 ₪. אני מוצאת כי אין מקום לאשר את העלות, שעה שלנתבעים לא ניתנה הזדמנות לבדוק את המצב לפני הביצוע.

 

סיכום ביניים

 

222.עלויות תיקון בית דרומי (רטיבות וליקויי בנייה): 119,220 ₪;

 

בצירוף הצמדה למדד תשומות הבנייה של חודש 11/14 שפורסם ביום 15.12.14 (ר' תשובת המהנדס אורמן מיום 12.3.17 לשאלת הבהרה של בית המשפט) – 122,248 ₪;

 

בצירוף מע"מ: 143,030 ₪.

 

223.עלויות תיקון בית צפוני: 115,300 ₪;

 

בצירוף הצמדה למדד תשומות הבנייה של חודש 11/14 – 118,229 ₪;

 

בצירוף מע"מ: 138,328 ₪.

 

224.סך הכול עלויות תיקון, כולל שערוך ומע"מ, לשני הבתים: 281,358 ₪

 

225.מתוכן, עלויות המושתות על צדדי ג':

 

ב.גביזון – 7,000 ₪ (סעיפים 6.7, 6.8, 8.5.2)

 

בצירוף הצמדה למדד תשומות הבנייה מחודש 11/14: 7,178 ₪;

 

בצירוף מע"מ: 8,398 ₪

 

ג.ניסים – 24,200 ₪ (סעיפים 6.3, 6.10, 7.9, 8.1, 9.3, 9.9, 9.13)

 

בצירוף הצמדה למדד תשומות הבנייה מחודש 11/14: 24,815 ₪;

 

בצירוף מע"מ: 29,034 ₪.

 

תוספות לעלויות

 

קבלן מזדמן

 

תביעה עיקרית:

 

226.בתשובה לשאלות הבהרה מטעם הנתבעים, המומחה ציין כי ההפרש בין עלויות קבלן מזדמן לבין עלויות נתבעים הוא קטן, וזאת עקב היקף התיקונים. את ההפרש העריך המומחה ב- 10%. המומחה ציין כי, לפיכך, אם התיקונים יבוצעו על ידי הנתבעים, יש להפחית 10% מהתיקונים, אך לא בסעיפים שהם אומדן לעלויות תיקונים שכבר בוצעו או שיעורי פיצוי.

 

227.בחקירתו הנגדית (על ידי הנתבעים), המומחה הבהיר כי העלות שנקב מתייחסת לביצוע כל התיקונים במאוחד, כך שאין מקום להפחתה נוספת בעלות על ידי הקבלן העיקרי (עמ' 51 ש' 25, עמ' 52 ש' 4 – 7). מנגד, שלל את עמדת התובעים לפיה אין הבדל בין קבלן מזדמן לבין הנתבעים והסביר, כי במקרה של הראשון קיים רווח קבלני, ואילו האחרון מעונין לבצע תיקונים ללא מרכיב של רווח (כדי להקטין עלויות תביעה) (עמ' 62). אף הסבר זה הגיוני על פניו.

 

228.בסעיפים 32 – 33 לפסק הדין קבעתי כי עמדת התובעים בדבר תיקון על ידי קבלן מטעמם הייתה מוצדקת בנסיבות העניין. לכן, זכאים התובעים לעלות התיקונים לפי מחיר לקבלן מזדמן ואין מקום להפחתה בעלויות שננקבו בסיכום הביניים.

 

הודעה לצד שלישי:

 

229.גביזון: מאחר שגביזון לא ידע ולא יכול היה לדעת אודות הליקויים, לא עודכן ולא נעשתה אליו כל פנייה, וכפי שבואר בסעיף 40 לפסק הדין, יופחתו מהשיפוי 10% בגין עלויות קבלן מזדמן. הסכום המתקבל הוא 7,635 ₪.

 

230.ניסים – כפי שבואר בסעיף 41 לפסק הדין, יש לכלול עלויות קבלן מזדמן.

 

פיקוח 

 

231.לפי הראיות שהוצגו, בעת ביצוע התיקונים, התובעים שכרו את שירותיו של דיל כמפקח. לפי מוצג 24 שולם לו שכר בסך כולל של 59,000 ₪ נכון ליום 24.10.13.

 

232.המהנדס אורמן אישר פיקוח בשיעור של 5% מהעלויות שננקבו בחוות דעתו. מאחר שנשכר מפקח בפועל, יש מקום לאשר עלות זו (באופן יחסי לליקויים שאושרו) - סך של 14,068 ₪.

 

233.בהודעות לצד שלישי, מהנימוקים שפורטו לעיל, אני רואה להוסיף עלות פיקוח רק לגבי ניסים, הווה אומר, סך נוסף של 1,452 ₪.

 

סיכום עלויות תיקון ליקויי רטיבות וליקויי בנייה – נתבעים וצדדי ג'

 

234.עלויות תיקון לשני הבתים, משוערכות, בצירוף מע"מ ופיקוח: 295,426 ₪.

 

 

235.צדדים שלישיים:

 

גביזון – 7,635 ₪.

 

ניסים – 30,486 ₪.

 

אובדן דמי שכירות

 

236.התובעת העידה כי כתוצאה מהליקויים ואי התאמות בבית הקדמי דרומי, נאלצו התובעים 1 - 2 לוותר לשוכרים על דמי שכירות לחודש, בסך של 12,500 ₪ - מוצג 22.

 

יצוין כי מוצג 22 אינו כולל את ההסכם המלא, ובדפים שצורפו אין התייחסות לתמורה, עם זאת, כחלק מנספח 22 צורף מכתב חתום על ידי השוכר, לפיו הוסכם בינו לבין המשכירים כי ינוכה שכר דירה של חודש, בגין ההפרעות שנגרמו לשוכרים כתוצאה מביצוע התיקונים במהלך החודש שבו בוצעו העבודות.

 

237.עדותה של התובעת בנושא זה הותירה רושם אמין. בנוסף, היא נתמכת בראיות שהציגו את הליקויים שהיו קיימים, וביחס להיקף התיקונים מדובר בעלות סבירה ביותר (גם ביחס להיקף שימוש בבית). לפיכך, אני מקבלת אותה, ופוסקת אובדן דמי שכירות בסך של 12,500 ₪ ובצירוף ריבית והצמדה (שנעשו ממועד מכתבו של השוכר, 10/13, אף שהתיקונים בוצעו כפי הנראה קודם לכן) – 12,736 ₪.

 

עוגמת נפש

 

238.התובעים עתרו לפיצוי בגין עגמת נפש בסך של 50,000 ₪ עבור כל בית, וסך הכול 100,000 ₪.

 

239.בפסיקת עגמת נפש יש לקחת בחשבון את משך התקופה עד לביצוע התיקונים על ידי קבלן ששכרו התובעים, היקפם הכספי של הליקויים ומהותם כמו כן, יש להביא בחשבון את העובדה כי מידת הסבל ואי הנוחות הנגרמים למשפחה עקב ליקויים בדירתם היא משמעותית מאוד. כאשר מדובר בנזק מסוג רטיבות, יכול שעלות תיקון הנזק לא תהיה משמעותית, אולם הנזק שהסב הליקוי והסבל הכרוך בליקוי מסוג זה עלולים להיות גדולים לאין שיעור, זאת בשים לב לתקופה הארוכה במהלכה התובעים חיים בדירה עם הרטיבות. (ראו: ת"א (מחוזי נצ')1129/01 יהודה נ' ריג'י חברה לבנין בע"מ (17.6.04) , פסקה ג והפסיקה המובאת שם).

 

הנתבעים טענו כי אין מקום לפסוק עגמת נפש בקשר לתובעים 1 – 3, שכן הם לא העידו. בנסיבותיו של תיק זה, אינני מקבלת את הטענה. כפי שהוכח מתצהירה של התובעת 4, והנספחים לו, התובעת 4 טיפלה בכל הקשור לנזקים ולליקויים, בשני הבתים. מדובר בקרובי משפחה, ושני הבתים טופלו כאחד. עובדה זו משתקפת היטב בתכתובת המיילים נספח 7 לתצהירה של התובעת, שם היא מתייחסת לשני הבתים ולטיפול בבעיות שהתעוררו בשניהם. עדותה של התובעת 4, כמו גם המסמכים שצירפה, מצביעים על תהליך ארוך שהיו טרחה, טרדה ועגמת נפש בצדו.

 

הרטיבות בבתים הופיעה כבר בחודש דצמבר 2008, חודשים ספורים לאחר שהבתים נמסרו לידי התובעים, כמו כן, התגלתה נזילה חמורה עקב פיצוץ הצינור בחודש אוגוסט 2009, אשר גרם להצפה של מרתף הבית הדרומי, גם במהלך השנים 2010 ו- 2011 התובעים סבלו מרטיבות קשה ומפיצוץ בצינור מים. בכל אותם שנים התובעים אפשרו לנתבעים לתקן את הליקויים, אולם הליקויים תוקנו באופן בלתי מספק ולא מקצועי, כך שלא רק שהבעיות לא נפתרו במשך זמן רב, אלא החמירו וחזרו על עצמן במשך השנים. כתוצאה מליקויים אלה, לתובעים נגרם סבל רב, והם נאלצו לשאת בהוצאות כספיות לא מבוטלות, לרבות הפסד ימי עבודה.

 

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ולאחר עיון בפסיקה דומה, מצאתי להעריך את עגמת הנפש (ביחס לשני הבתים), בסך של 60,000 ₪. בפסיקת הסכום הבאתי בחשבון גם את הטענות בדבר הנזק שנגרם לגינה בעת פיצוץ הצינור (מעבר לרכיב של עגמת נפש, אמנם הוצגה קבלה (נספח 25 לתצהיר התובעת), אך היא ניתנה בחודש פברואר 2013, ואין לה עיגון ממשי בחו"ד המומחים).

 

לשם השוואה, בע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (28.2.05), בית המשפט פסק סך של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש בצירוף ריבית לכל דייר, אך שם בית המשפט פסק פיצוי נמוך יחסית בגין ליקויי בניה; ת"א (מחוזי י-ם) 1042/97 אבנר נ' סולל בונה בע"מ (11.4.05), בית המשפט פסק סך של 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש, שם דובר היה בפיצוי בגין ליקויי בניה שנע בין 17,000 ₪ ל-46,000 ₪ לכל משפחה; בת"א (שלום ת"א) 53349/05 דוד נ' דואק מישקיט חברה לייזום ובניה בע"מ (29.3.07), בית המשפט פסק פיצוי בגין עוגמת נפש המהווה 10% מסכום הפיצוי שנפסק לתובעים (ליקויי בנייה – בעיקר רטיבות); ת"א (שלום נת') 22373-03-12 כונן נ' ד. רוטשטיין- חברה לבניה ונכסים בשרון בע"מ (23.5.16), בית המשפט פסק סך של 75,000 ₪ המהווים כ- 40% מהסכום שנפסק בגין ירידת ערך. יש לציין ששם דובר היה בליקויים שנמשכו 16 שנים והתובעים נאלצו להתמודד גם מול תביעות ששכניהם הגישו; בת"א (שלום ת"א) 34646-07-11 הורניק נ' קרן פז חברה לבניין בע"מ (4.11.13), בית המשפט פסק סך של 74,672 ₪ בגין הליקויים וסך של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש (המהווים 20% מהסכום שנפסק).

 

סיכום הנזקים בתביעה העיקרית

 

עלויות תיקונים בשני הבתים כולל שערוך, מע"מ ופיקוח:295,426 ₪

 

דמי שכירות:12,736 ₪

 

עגמת נפש:60,000 ₪

 

הסכום לפיצוי עומד על סך של 368,162 ₪.

 

ערבות אישית של הנתבע

 

240.התובעים טענו כי הנתבע חייב אישית בתשלום הסכומים שנפסקו. התובעים הפנו להסכמים לפיהם הנתבע חתם על ערבות אישית לפיה הוא ערב לכל התחייבויות הנתבעת על פי הסכמי הבנייה, "עד למסירת החזקה למזמין על פי תנאי ההסכם".

 

לטענת התובעים, מסירת החזקה הוגדרה בסעיף 10 להסכמים, בין היתר, כאשר -

 

"עבודות הבניה וכל הקשור אליהן הושלמו לפי היתר הבניה, התוכניות, המפרט, רמת הבניה, לוח הזמנים ויתר הוראות ההסכם".

 

כמו כן, התובעים טענו לאחריות אישית מכוח דינים נוספים.

 

241.הנתבעים חלקו על האחריות האישית הנטענת. לטענתם, הערבות האישית של הנתבע להתחייבויות הנתבעת סויגה –

 

"עד למסירת החזקה למזמין עפ"י תנאי הסכם זה".

 

לטענת הנתבעים, החזקה נמסרה עוד בפברואר 2008, אז ניתן טופס 4 לשני הבתים. לפיכך, באותו מועד, פקעה הערבות האישית.

 

242.אני מקבלת את התביעה האישית נגד הנתבע 1, שהיא מבוססת גם מבחינה חוזית וגם מבחינה נזיקית.

 

243.האחריות החוזית:

 

נוכח התנאי בסעיף 10 להסכם, המגדיר את המסירה גם לפי טיב הביצוע, הרי מסירה שבה רמת הבניה אינה לפי המוסכם, לאו מסירה היא.כאן, במהלך שנים רבות לאחר המסירה התגלו כשלים בבנייה. בחוות דעת המומחה התברר כי עסקינן בכשלים יסודיים, דוגמת היעדר איטום. בנסיבות אלו, לא ניתן לראות את המסירה כמסירה התואמת את רמת הבנייה המוסכמת.

 

לכן, הערבות האישית של הנתבע לא פקעה.

 

244.האחריות הנזיקית:

 

לפי הראיות, הנתבעת היא חברה פרטית, שהמנהל היחיד שלה הוא הנתבע. לנתבעת אין עובדים, ולפי עדותו של הנתבע, הוא זה שביצע בפועל את ההסכם, וכן את הניהול והפיקוח, ושכר קבלני משנה לפי הצורך (עמ' 114 ש' 9 – 12, עמ' 118 ש' 29 – 30). גם גביזון העיד כי מי שעבד באתר היה הנתבע עצמו (עמ' 136 ש' 5 – 6)

 

החבות בנזיקין היא חבות אישית, לנושא משרה בחברה אין חסינות מפני חבות בנזיקין (רע"א 7875/06 זלץ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, (29.11.09) – פסקה 12 לפסק הדין). מי שביצע בפועל את העבודות ופיקח עליהן היה הנתבע עצמו. הראיות שפורטו לעיל מצביעות באופן ברור על כך שהעבודות בוצעו באופן רשלני. בין היתר: קבלני שלד שאינם קבלנים רשומים (עמ' 119), היעדר איטום, התעלמות מעמדתו של שניר שסירב לתת אחריות בזמן אמת, עבודה ללא מנהל עבודה או מפקח (עמ' 119), ללא רישומים מסודרים והיקף ליקויים שאינו עומד במבחן של קבלן סביר וזהיר. לפיכך, מוטלת על הנתבע חבות אישית בגין הכשלים והליקויים שנמצאו.

 

245.הרמת מסך:

 

עיקרון האחריות הנזיקית שדנתי בו לעיל מקיים את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת (ע"א 8910/05 א.אדמון בע"מ נ' וינבלט, (20.9.07) – סעיף 32 לפסק הדין). אני מוצאת שהפסיקה שהובאה על ידי התובעים מצביעה על כך שלא די בקיומה של חברת יחיד כדי להצדיק את הרמת המסך, אלא נדרשים תנאים נוספים כדי לעשות כן, כגון חוסר תום לב או שימוש לרעה במסך ההתאגדות. רשלנות אינה עילה להרים מסך, אלא לקביעת אחריות בנזיקין. פועל יוצא מהאמור, איני רואה מקום לקבוע אחריות אישית של הנתבע מכוח דיני הרמת המסך.

 

246.בסיכומי התשובה, התובעים הפנו לפסיקה נוספת, לפיה יש להטיל אחריות אישית גם מכוח חובת תום הלב (ת"א (מחוזי ת"א) 1642/97 ס.א.י-ירק בניה והשקעות בע"מ נ' הרדופים יוזמה בבניה בע"מ (22.5.05)). איני רואה לקבוע אחריות אישית בעילה זו. ראשית, לנתבעים לא ניתנה הזדמנות להשיב לסוגיה זו, נוכח עיתוי העלאת הטענה בסיכומי התשובה. שנית, ספק בעיניי האם הוכח חוסר תום לב של הנתבעים. חוסר תום לב אינו רשלנות, ואפילו לא רשלנות גסה, אלא התנהגות מודעת ומכוונת. איני סבורה שקיימות די ראיות לקבוע ממצאים המייחסים לנתבעים התנהגות כזו. אף אין צורך להכריע בסוגיה זו, שכן את האחריות האישית ניתן לגזור מהעילה החוזית ומהעילה הנזיקית (ראו: ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי (1.8.10) פסקאות 47 – 49).

 

סוף דבר

 

247.התביעה מתקבלת בחלקה.

 

248.אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 368,162 ₪.

 

כן אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים את הוצאות המשפט (שכר המהנדס ברגמן בגין חוות הדעת שנתן, שכר המומחה מטעם בית המשפט, שכר עדים, הוצאות מסירה משפטית אם היו ורבע מאגרת בית המשפט) בצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומן ועד היום.

 

בנוסף, יישאו הנתבעים, יחד ולחוד, בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 75,000 ₪.

 

סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

 

249.אני מחייבת את צד ג' 2 (גביזון) לשלם לנתבעים סך של 7,635 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪.

 

אני מחייבת את צד ג' 3 לשלם לנתבעים סך של 30,486 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,600 ₪.

 

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 ימים.

 

ניתנה היום, כ"א אדר תשע"ז, 19 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.

 

חתימה