מבוא
- פסק דין זה עניינו שלוש תביעות שהגישו הצדדים - האישה הגישה תביעת נזיקין לחייב את האיש בפיצוי בסך מיליון ש"ח בגין נזקים שגרם לה ולילדים בהתנהגותו; והאיש הגיש שתי תביעות - להכריז כי ילדיו 'מורדים' ולבטל את חיובו במזונות כי אינם בקשר עימו, ותביעה נגד האישה לחייבה במאה אלף ₪ כי פגעה בפרטיותו בנספח שהגישה ובו תמונות עירום שלו במצב אינטימי עם אישה אחרת.
רקע
- האישה והאיש (להלן גם: "האם" או "האב") נישאו בשנת 1983, והתגרשו בשנת 2011.
נולדו להם 3 ילדים - בן יליד 1995, בת ילידת 1998, ובן יליד 2000, כיום בני 20.5, 17.5, 15 שנים.
- הצדדים מתדיינים משנת 2007 ואילך, הן בבית משפט זה והן בבית הדין הרבני ובבית הדין הרבני הגדול.
בשנת 2009 נקבע בבית הדין הרבני במסגרת תביעת גירושין שהגיש האיש, כי הסמכות לדון בעניין משמורת הילדים, מזונות אישה וענייני הרכוש - נתונה לבית הדין הרבני (החלטת ביה"ד מיום 27.5.2009).
הצדדים התגרשו לבסוף בשנת 2011, אולם לא סיימו את המחלוקות הרכושיות ביניהם והם ממשיכים להתדיין בבית הדין הרבני, לרבות בעניין זכויות בבית המגורים וחובות.
בשנת 2011 ניתן בבית המשפט פסק דין בעניין מזונות הילדים, ובנוסף הגישו הצדדים תביעות נוספות, בהן עוסק פסק דין זה.
כל ניסיון לעצור את הסחף בין הצדדים, לא צלח. בכל עת שמתקרב הליך לסיומו, מוגש הליך חדש. לאחרונה וטרם ניתנו הוראות להגשת הסיכומים, הגיש האיש תביעות נוספות בבית המשפט.
- בתום הליך הוכחות ארוך, הוגשו סיכומי הצדדים לרבות סיכומי התשובה. משכך ניתן פסק דין זה.
טענות הצדדים
טענות האיש
תביעה להכרזת ילדים "מורדים" וביטול או הפסקת דמי מזונות
(תמ"ש 30931-08-10)
- האיש הגיש כנגד שלושת ילדיו והאם, תביעה להכריז על הילדים "מורדים" ולבטל את חיובו במזונותיהם כל עוד עומדים בסרבנותם ואינם מוכנים להיות עימו בקשר, חרף ניסיונותיו לחדש את הקשר עימם.
- זמני השהות של הילדים עימו הוסדרו תחילה בבית הדין הרבני במסגרת תביעת המשמורת, הוגש תסקיר ונקבעו ההסדרים. בהמשך, נקבעו הסדרים גם בבית המשפט וניתן תוקף של החלטה להסכמות.
אך האישה סירבה לכבדם וסיכלה את הקשר בינו לבין הילדים ובכך גרמה לניכור, תוך שעושה שימוש נפסד בילדים.
- האב שכר דירה ורכש ציוד לילדים, אך בשבת הראשונה בה היו צריכים לשהות עימו והגיע לקחתם ראה ניידת משטרה שהזמינה האישה, שגם מנעה ממנו לשוחח עימם בטלפון בתירוצים שונים.
עם הבן הבכור אינו בקשר מאז 2008, בשל סירוב הבן. הוא ניסה להגיע לבית ספרו ומשנודע על כך לאם שלחה לו מכתב מתרה. עם האחרים נותק הקשר בשנת 2009. הבת כתבה לו הודעה ולפיה מבקשת לראות אותו ולדבר איתו בפרטיות, אך כעבור חודשיים כתבה לו הודעה שאינה מעוניינת שיבוא לקחת אותה ואינה רוצה קשר עימו. לבן הקטן קנה טלפון כדי לשוחח עימו אך האם לקחה אותו.
- האם ביזתה החלטה של ביה"ד הרבני הנוגעת להסדרי הראייה, מטרתה לסחוט כספים, האב עתר לבית הדין שימונה מומחה לצורך מסוגלות הורית שתבדוק את הנזק שגורמת לילדים ופנה לשירותי הרווחה וניתנה החלטה לחייב את הבן בטיפול פסיכולוגי. נקבע בתסקיר שיש ניכור הורי, הילדים מסרבים לכל קשר עימו, וניתן תוקף להמלצות לפיהן הילדים יקבלו טיפול פסיכולוגי. בפועל לא נעשתה כל התקדמות מצד האם.
- האב משלם מדי חודש סכום גבוה למזונות, אך אינו רואה את הילדים. יש להכריז עליהם כמורדים ולהורות על הפסקת או ביטול תשלום המזונות עבורם כל עוד עומדים בסרבנותם העיקשת.
תביעה נזיקית
(תמ"ש 19229-07-11)
- האיש הכחיש את הטענות שהועלו כנגדו בתביעה כסיפורים חסרי ביסוס, התביעה הוגשה מטעמים זרים ובניסיון להפעיל עליו לחץ. לא הייתה אלימות פיזית כנגד האישה, טענתה כי גרר אותה במדרגות שקרית, כך גם הטענות לאלימות רגשית או מילולית מוכחשות.
- אשר לטענת הבגידות, הרי היא מייחסת לו מעשה בגידה ללא סוף שלא היו. הם ניהלו במשך תקופה חיי נישואין פתוחים ובהם קשר עם אחרים. האישה היא זו שבגדה בו, היא זו שהסיתה את הילדים ועושה שימוש ציני במשטרה. הטענה שיש לו בת נוספת מגוחכת, היא זו שסיפרה על כך לילדים ועוררה את כעסם. הבת של בת זוגו היום אינה בתו.
- הוא לא פגע בילדים, לא היכה אותם, ולא הזיק להם. טענות האישה הן פרי דמיונה והן עברו גם לילדים. התיאור הפרוורטי מטעמה שהעלתה כלפיו כאילו הוא ישן ערום לצד בתו, לא היה ולא נברא, הוא גר אז בבית אמו ולכן גם התיאור לא אפשרי. כך גם תיארה האם את הסיטואציה מפי הבת עם מונחים שאינם תואמים שפתה של ילדה שהייתה אז בת 11 שנים.
תביעה נזיקית בגין פגיעה בפרטיות
(תמ"ש 13840-06-13)
- במסגרת התביעה הנזיקית שהגישה נגדו האישה, היא צירפה לתצהיר עדות ראשית מטעמה - נספח של תצלומים (סומנו 3א-3ד), בו הוא מתועד במערומיו לצד דמות נשית עירומה במצב אינטימי. תוכן הנספחים מהווה פגיעה בפרטיותו, צילומו היה ברשות היחיד בבית אימה של האישה, והתמונות הוצגו גם בבית הדין הרבני. הצילומים הושגו אגב פגיעה בפרטיות, הם פסולים מלשמש כראייה בהליך המשפטי, ועל האישה לפצותו בגין פגיעה בפרטיות ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪.
טענות האישה
תביעה לילדים מורדים
(תמ"ש 30931-08-10)
- האישה הכחישה טענות האיש למרידה מצד הילדים. לא די שאינו מגלה אחריות לפצות אותה ואת ילדיו על כל הסבל והנזקים שגרם להם, הוא רוצה כעת להכריזם כמורדים, במטרה לבטל חיובו במזונותיהם. הילדים חוו פגיעות קשות מהאב שחרוטות בלבם, מטבע הדברים מתקשים לפגוש בו ועוברים תהליך של שיקום. מדובר ברצון כן ואותנטי שלהם ואינו פרי הסתה שלה.
נכתב בתסקיר שאי אפשר לכפות על הילדים את קיום המפגשים בניגוד לרצונם וצריך הליך טיפולי, אך האב לא פעל לשם כך.
- הילדים שהו אצלו בסוף שבוע אחד ובו קרו מספר אירועים. הבת חזרה מהאב עם אותם בגדים ולא התקלחה ובשבוע שלאחר מכן סירבה ללכת אליו וכך גם הבן. האם הזמינה את המשטרה כי לא ידעה מה לעשות כשהילדים לא רצו ללכת והיא לא רצתה להפר את ההסדרים שנקבעו.
בית הדין הרבני לא שעה לבקשת האב ואמרו לו בדיון שכל מקרה לגופו, וכאן אין זה מתאים לחייב בסנקציות. האב הוא זה שפגע בילדים, אינו לוקח אחריות על מעשיו ומסרב להכיר בפגיעות ובנזקים שגרם להם.
- האם עודדה אותם להשתתף בטיפול, אך האב חיבל בכך והערים קשיים במימון. היא השתתפה בסדנאות הדרכה הורית והילדים השתתפו בטיפול מקביל. האב אינו מקיים המלצות התסקיר ולא מתאמץ לשמור עימם על קשר באמצעות מכתבים ומתנות קטנות, אלא הגיע לבי"ס בניגוד לרצונם ולהנחיות ולא משתתף בהדרכה הורית או בטיפול. האב הוא שהפר את הסדרי השהות, בעוד שהיא עודדה את הילדים לקיימם. היא קראה לו לנהוג באחריות בנוגע לביה"ס ולא איימה עליו, ובנוגע לטלפון, הבן לא השתמש בו.
- האב לא עומד בחיובי המזונות שנפסקו, חובו למזונות ובגין חלקו במשכנתא שלא שולם מגיע ל- 300,000₪. יש לדחות את תביעת הסרק ולהותיר את המזונות שנפסקו על כנם.
תביעה נזיקית
(תמ"ש 19229-07-11)
- האישה הגישה בשמה ובשם הילדים תביעה לפיצוי בגין מסכת אלימות ובגידות שחוותה מצד האיש ועליו לפצותם בסך מיליון ₪ בגין הנזקים שגרם וכן פיצוים עונשים. מעשיו ומחדליו של האיש גרמו וממשיכים לגרום להם נזקים כבדים. נגרם להם נזק לא ממוני, וכן נזק ממוני, לאור הטיפול הנפשי הממושך שנאלצו לעבור.
האישה סבלה מהאיש צער וסבל, הוא הוליך אותה שולל, בגד בה לאורך כל חיי הנישואים עם נשים רבות ונולדה לו ילדה מקשר אחר. הוא נקט כלפיה בהתעללות רגשית, באלימות מילולית ופיזית, וגם כלכלית, הותיר אותה חסרת כל ובחרפת רעב, ולא חסך מילדיו אירועי האלימות נגדה. הוגשו תלונות במשטרה ונוהל הליך פלילי. האיש עקב אחריה והתקין מצלמה נסתרת ומכשירי האזנה, מפר את פסק הדין למזונות והביאם לקשיים כלכליים.
- האיש גרם נזק לילדים, הטריד מינית את הבת כשהייתה בת 11, הוגשה תלונה והילדים נחקרו ע"י חוקר נוער. האיש חשף את הבן לסרטים פורנוגרפיים וכתוצאה מכך פיתח פחדים וסיוטי לילה. לאיש יש בת מקשר אחר והילדים גילו זאת אחרי שראו בטלפון שלו תמונות של ילדה על החוף ומצאו ברכב בקבוק עם שמה.
האיש לא שעה לצרכי הילדים, התעלם מצרכי הבת חולת הצליאק וניסה להאכילה מאכלים אסורים, הכריח את הילדים לאכול חמץ בפסח, הם חוו פגיעות קשות, עוברים תהליך שיקום ונדרשים לטיפולים מקצועיים ממושכים.
- כתוצאה מהתנהגותו ומחדלו של האיש, נגרם לאישה ולילדים נזק, עוגמת נפש וצער, בגין התקיפה, ההשפלה וההתעללות הרגשית. נזק ממוני בגין טיפול נפשי ממושך, טיפול תרופתי שלוקחת האישה, טופלה אצל פסיכולוג פרטי, מרכז "_____" ומרכז לנפגעות אלימות במשפחה.
תביעת האיש בגין פגיעה בפרטיות
(תמ"ש 13840-06-13)
- התביעה הוגשה בחוסר תום לב מצד האיש, שכן הוא הגיש בעצמו את התמונות כנספח לתביעתו הנוכחית. תלונה שהגיש למשטרה על הפרת פרטיות, נסגרה. התביעה היא ניסיון להתגונן מהתביעה הנזיקית שהיא הגישה על בגידתו בה והתעמרות נפשית, שהתמונות מוכיחות אותה ויש להן ערך ראייתי חשוב. בית המשפט כבר החליט שהתמונות יוצאו מהתיק וכך נעשה. כעת הן רק חלק מתביעה זו. גם בבית הדין הרבני האיש לא התלונן כשהתמונות הוצגו.
- הצילומים נערכו בבית אימה של האישה, אין מדובר במקום פרטי שלו, הוא הפך את ביתה לבית בושת ופגע בפרטיותה. המצלמות הותקנו שם בעת נסיעתה לחו"ל כי נגנבו מביתה תכשיטים ולשם הגנה על עניין אישי.
דיון
- נוכח התביעה הנזיקית שהוגשה כנגד האיש ובה טענות למעשיו, המשליכים ומשפיעים גם על הקשר עימו, הדיון יחל בתביעה זו. לאחריה תיבחן התביעה להכריז על הילדים כמורדים, וכן התביעה בגין פגיעה בפרטיות.
תביעה נזיקית
המתווה הנורמטיבי
- לצורך בחינת התביעה הנזיקית, יש לבחון האם גרם האיש במעשיו או במחדליו נזק לתובעים, האם בכך הפר חובה על פי דין, והאם משום כך עליו לפצותם.
- המונח "'נזק", מוגדר בסעיף 2 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"): "אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה".
ההגדרה הינה רחבה וכוללת נזקים פיזיים מוחשיים, ובלתי מוחשיים שלא ניתן לכמת אותם.
- הפסיקה החילה את דיני הנזיקין הכלליים על מקרים של אלימות במשפחה, והתייחסה לאלימות פיזית, אך גם מילולית ונפשית כגורמת לנזק, וכן לכאב וסבל, שהם ברי פיצוי. התביעה מפנה לשלוש עוולות, תקיפה, רשלנות, והפרת חובה חקוקה.
האם הוכחו העוולות הנטענות
אלימות פיזית
- עוולת התקיפה
סעיף 23 (א) לפקודת הנזיקין קובע מהי "תקיפה":
"תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן ניסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם. כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו."
עוולת התקיפה מקימה אחריות בנזיקין כאשר די בכוונה, אין הכרח בזדון (מניע פסול העומד מאחורי המעשה), אלא די בכך שהעושה - צופה תוצאה ידועה מפעולתו וחפץ בהתרחשותה. (תא (י-ם) 1244/97 חרר נ' קידר (17.11.2005); ד. קרצ'מר דיני נזיקין העוולות השונות-תקיפה וכליאת שווא (מכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, ג. טדסקי עורך, 1981)).
- האישה נשאלה בחקירתה האם ציינה את כל אירועי האלימות בבקשה לצו הגנה בשנת 2008 (42871-07) והשיבה כי את האחרונים (26.6.13 ע' 45 ש' 19- 24).
אירועי אלימות נוספים נטענים, לרבות אירוע נטען לפני עשרים שנה, משנת 1997, (ס' 113 לתצהיר) - אירוע אשר הוכחש על ידי האיש - לא הוכחו, לא הוגשה תלונה או ראייה. האירוע נזכר מספר פעמים במובאות בהליך זה, אולם תמיד מפי האישה, שטענה כי האיש השמיד הראיות שהיו לה.
לטענת האישה, האיש המשיך בהתנהגותו האלימה הן בהתייחסות לבאות כוחה, והן כלפי המומחית שמינה בית המשפט והעלתה זאת בכתב.
האיש הכחיש מקרי אלימות, טען כי לאורך השנים היה בעל ואב מצויין, לא היכה את האישה ולא את הילדים.
- הקושי הראיתי במקרי אלימות הקורים בבית פנימה הינו ידוע. ברם כאן הוגש כתב אישום כנגד האיש, שהודה בו, בהמשך להליך צו הגנה שניתן בגין אירוע ביום 14.11.2008. כך גם דברי הילדים, כפי שהובאו במסגרת חוות דעת המומחית. כמו כן נמסר שהילדים גם העידו כנגד האב במסגרת ההליך הפלילי, לאחר שהאב עמד על העדתם.
- ההליך הפלילי - כנגד האיש הוגש כתב אישום (ת.פ ______) ונוהל הליך פלילי בבית משפט השלום, בגין איומים, סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז -1977 (להלן: "חוק העונשין") ותקיפת סתם - בת זוג, סעיף 379, 382(ב)(1) לחוק העונשין.
- בהליך הפלילי נקבע בשנת 2013 כי האיש הודה - שנהג בתקיפה ואיומים כלפי האישה. הוא התקשה בלקיחת אחריות על המעשה בפני שירות המבחן, אולם לבסוף הודה לאחר ניהול ההוכחות. משכך ההליך לא הסתיים בהרשעה אלא בגזר דין של 360 שעות של"צ, וכן פיצוי כספי למתלוננת בסך 10,000 ₪:
"1. הנאשם הודה בביצוע העבירות הבאות:
א. איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז -1977.
ב. תקיפת בת זוג, עבירה לפי סעיפים 379 ו-382 (ב)(1) לחוק העונשין.
- בהתאם להודאתו נקבע כי הנאשם ביצע את העבירות האמורות.
- על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, הנאשם והמתלוננת היו בני זוג נשואים במועד הרלוונטי לכתב האישום, להם שלושה ילדים משותפים, והם התגוררו יחד בביתם ב_____ (להלן: "הבית"). במשך זמן מה טרם הגשת כתב האישום, היו הנאשם והמתלוננת בסכסוך משפחתי, וכתוצאה מכך לנו בחדרים נפרדים. בתאריך 14.11.08, בלילה, בבית, איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה שיוציא לה את שתי העיניים, יגרום לה לעזוב את הבית וייקח את הילדים. כשלושה או ארבעה חודשים עובר למועד המתואר, בבית, תקף הנאשם את המתלוננת על-ידי כך שהפילה ארצה ובעט בה.
(...)
- בכל הנוגע להודאת הנאשם ולקבלת האחריות על-ידו, אכן בפני שירות המבחן התקשה הנאשם ליטול אחריות מלאה למעשיו, ונטה להשליך את האחריות על המתלוננת.
ברם, הנאשם הודה בבית-המשפט, גם אם לאחר ניהול דיוני ההוכחות, ואף לאחר מכן בדברו האחרון, חזר ונטל אחריות למעשיו.
(...)
- ההליך מסתיים באי-הרשעת הנאשם.
ניתן בזאת צו של"צ בהיקף של 360 שעות. הנאשם יבצע את השל"צ במסגרת מועדון קשישים ב_____, בהתאם לתוכנית שגיבש שירות המבחן.
פיצוי כספי למתלוננת, עדת תביעה 1, בסך של 10,000 ₪. (...)"
(ת"פ _____, 16.5.2013).
- שירות המבחן התרשם מכך שהאיש אינו לוקח אחריות על התנהלותו הבעייתית, מתרכז בסיפוק צרכיו שלו ומתקשה להכיר בצרכי המתלוננת וילדיו.
מאידך, לא התרשם שהמתלוננת מאוימת או חוששת מפני הנאשם.
"שירות המבחן התרשם כי בין הנאשם למתלוננת ממשיך להתקיים קונפליקט המתבטא בקשייהם להגיע לפתרון בסוגיות הקשורות לחלוקת הרכוש. שירות המבחן מציין כי לא התרשם שהמתלוננת מאוימת או חוששת מפני הנאשם, כי מדובר באישה עצמאית, דעתנית, שמסוגלת להגן על עצמה.
שירות המבחן ציין כי ממכלול המידע שבידיו, ניתן להתרשם כי מדובר במערכת יחסים מורכבת וטעונה בין הנאשם למתלוננת לאורך השנים, אשר התבטאה, בין היתר, בבעיות אמון הדדיות, בלחצים כלכליים, בחלוקת תפקידים נוקשה ומתחושות תסכול הדדיות, אשר הצטברו מבלי שהצליחו לפעול באופן יעיל וקונסטרוקטיבי לניהול הקשיים בתקשורת ביניהם ולפתרון הקונפליקט.
שירות המבחן התרשם מנטייתו של הנאשם להתרכז בסיפוק צרכיו העצמיים ומקושי שלו לזהות ולהתייחס לצרכיהם של המתלוננת וילדיו, כן, התרשם שירות המבחן מקשייו של הנאשם, גם כיום, לבחון את הבעייתיות שבהתנהלותו, בקבלת אחריות לבעייתיות בהתנהלותו הזוגית עם המתלוננת בעבר, ולבדיקת אחריותו ותרומתו למשבר ביחסיו עם המתלוננת, כאשר ניכר כי הוא ממוקד בהשלכת האחריות על המתלוננת. כן התרשם כי הנאשם ממוקד בהצגה פסאדה של אדם חיובי, אך קיימים דפוסי חשיבה, עמדות ודפוסי התנהלות, אשר עשויים להצביע על קיום אלמנטים אלימים באישיותו ובהתנהגותו. שירות המבחן התרשם מיכולתה של התערבות טיפולית לתרום לעריכת שינוי חיובי בדפוסיו של הנאשם, אך ציין כי נוכח עמדתו של הנאשם השוללת הזדקקותו לטיפול, אין הוא יכול לבוא בהמלצה טיפולית לגביו."
(סעיף 7 לפסק הדין).
- על כן הוכח והאיש עצמו הודה בהליך הפלילי, כי ביצע את עוולת התקיפה הפיזית והאיומים כלפי האישה.
- עוולת הרשלנות - האם ביצע האיש עוולת הרשלנות כלפי האישה?
יסודות עוולת הרשלנות בסעיף 35 לפקודת הנזיקין הינם: קיומה של חובת זהירות, הפרת החובה, התרחשות נזק, וקשר סיבתי בין הנזק להפרת חובת הזהירות.
- קיומה של חובת זהירות - לפי סעיף 36 לפקודת הנזיקין אדם חב חובת זהירות "כלפי כל אדם (...) כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע" מהתנהגותו.
קשר הנישואין הינו קשר מיוחד, עמוק ואינטנסיבי, בעל זיקה היוצרת חובת זהירות בכל הקשור לעניינים העולים מתוך הקשר האישי והקרבה המיוחדת. (תמש 19480/05 פלונית נ' עזבון המנוח פלוני, ש' ויצמן (30.4.2006)).
קיימת חובת זהירות קונקרטית בין בני זוג שגדולה יותר מאשר בין אנשים זרים. על בן הזוג מוטלת חובת זהירות קונקרטית מוגברת, וכן חובה לנקוט בתום לב, נוכח מערכת היחסים הקרובה שבין האיש לאישה ולהיפך, אשר כוללת את החובה לנהוג בכבוד בבן הזוג. התנהגות מבזה משפילה ומתעללת, מהווה מעשה עוולה של רשלנות. (תמש 19480/05 לעיל; תמ"ש (י-ם) 18551/00, ק. ס. נ' ק. מ. (7.6.2004)).
- הפרת חובת הזהירות - במסגרת מעשה או מחדל רשלני, יכול לבוא גם מעשה רצוני שאינו סביר בקנה מידה אוביקטיבי. (ע"א 2034/98 אמין נ' אמין (1999)). עוולת התקיפה מקימה אחריות בנזיקין כאשר די בכוונה ואין הכרח בזדון. די בצפיות העושה תוצאה ידועה מפעולתו, ורצונו בהתרחשותה.
האיש ביצע עוולת התקיפה והפר חובת הזהירות כלפי האישה.
- האם כתוצאה מהפרת חובת הזהירות של האיש כלפי האישה נגרם לה נזק?
בהתאם להגדרה בסעיף 2 לפקודת הנזיקין לעיל, נכלל בה נזק שאינו ממוני (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פד לט (1) 113 (1985)), ראש נזק כללי, של כאב וצער. כך גם הוגדרה פגיעה באוטונומיה של אדם כראש נזק המזכה בפיצוי. (ע"א 2781/93 דאקה נ' בית חולים כרמל (1999)). פגיעה בגוף האישה, הינה פגיעה באוטונומיה שלה.
כתוצאה ממעשי האיש, לרבות ממעשה התקיפה, נגרם נזק נפשי לאישה כמפורט בחוות הדעת להלן.
- הפרת חובה חקוקה
סעיף 63 לפקודת הנזיקין קובע מהי הפרת חובה חקוקה, כאשר מופרת הוראה הקבועה בחוק וכתוצאה מכך נגרם נזק ניתן לעתור לפיצוי בגינו.
בפסיקה נקבע כי העוולה מכילה חמישה יסודות מצטברים להחלתה: חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק, החיקוק נועד לטובתו של הניזוק, המזיק הפר חובה המוטלת עליו, ההפרה גרמה לניזוק נזק, הנזק הנגרם הוא מסוג הנזק אליו התכוון המחוקק. (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113 (1982))
במקרה כאן הפר האיש חובה חקוקה המופיעה בחוק העונשין בסעיפים הבאים: סעיף 192- איומים, וסעיפים 379, 382(ב)(1) - תקיפת בת זוג.
על כן עומדת לאישה עילה נזיקית כנגד הנתבע מחמת הפרת חובה חקוקה או רשלנות.
- האיש העלה בסיכומיו, בנוסף להכחשת המעשים והעוולות, שתי טענות הגנה ספציפיות כנגד העוולות. האחת 'אשם עצמי תורם' מטעם האישה, להלן במסגרת הטענה לעוולת הבגידה. השניה - להפרעה אישיותית גנטית של האישה שהביאה לנזק הנפשי, להלן, במסגרת חוות דעת המומחית.
טענת הבגידה
- חלק ניכר מתביעתה של האישה - הוקדש לטיעונים בדבר בגידה נטענת מצד האיש בחיי הנישואין.
לטענתה, בגד בה וניהל מאחורי גבה מערכות יחסים עם נשים רבות לאורך השנים. בכך השפיל אותה, פגע בה, והבגידות היוו אלימות נפשית ורגשית כנגדה. על כך יש לפצותה בכסף. היא תיארה מספר מקרים שנודעו לה (ס' 96- 99, ס' 100, 112-114 לתצהירה). בגידתו מהווה רשלנות רבתי כלפיה שבוצעה בידיעה מלאה ובכוונת זדון לגרום לה נזק, צער ועגמת נפש. כראייה הציגה תמונות של האיש בתנוחה אינטימית עם אישה אחרת, שצולמו בבית אמה של האישה. בנוסף הכחישה קשר מטעמה מחוץ לנישואין.
- העדים מטעמה ציינו לעניין זה - הגב' ____ תיארה שבתקופה זו האישה מיעטה בקשר וירדה במשקל (ס' 19 לתצהירה), הגב' ____ תיארה שהאישה הייתה במצב נפשי קשה בשל הגילוי (ס' 5 לתצהיר), מר ____ (ס' 30 לתצהירו) ראה ביחד עימה את התמונות של האיש עם אישה אחרת (אשתו).
- טענת האיש מנגד הינה כי אכן ניהל מספר קשרים עם נשים אחרות, והודה בכך. אך זאת במסגרת 'נישואים פתוחים' שניהלו השניים ובהסכמה (16.6.13 ע' 16 ש' 11- 16). המספרים בהם נוקבת האישה מופרכים, לאישה לא כל נגרמה פגיעה, ולא ניתן לפסוק פיצוי על בגידה. בטענה זו הפכה האישה את התייחסותה אליו - מבעל מצטיין ואב טוב לאדם אלים מתעלל ופדופיל.
- בית המשפט העליון קבע כי ניאוף ובגידה אינם מהווים עוולה נזיקית או חוזית, ואין להחיל עליהם את דיני הנזיקין או לפסוק פיצוי בגין כך.
נקבע כי הדין הנזיקי אינו בבחינת 'חרב' אשר תלויה מעל מיטת בני הזוג, וניאוף - גם אם ניתן לצפות שיגרום לנזק נפשי לבן הזוג הנבגד - לא יהפוך לעוולה בתחום הנזיקין.
"המשפט אינו מכיר בעוולת ניאוף ביחסים בין בני הזוג עצמם. (...) ההתחייבות בין בני זוג לקבל על עצמם את האיסור של "לא תנאף" היא במישור החברתי-מוסרי -דתי, אך אין לייבאה אל תוך המשפט. הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג, ועוולת הרשלנות אינה "הנוסע השלישי" הנחבא בין הסדינים, בבחינת נטע זר אשר עלול לפתע להתעורר מתרדמתו ולרמוס את הפינות האינטימיות-רגשיות ביותר של בן אנוש. (...) ברי כי לא ניתן להתעלם מהמציאות השוררת (...) בעולם המערבי, באורחות החיים בכלל ובכל הנוגע למוסד הנישואין בפרט. שיעור הזוגות המתגרשים עלה, ומבלי להידרש לסטטיסטיקה לגבי אחוז בני הזוג המתנסים בבגידה במהלך חיי הנישואין, אין חולק כי המדובר בתופעה נפוצה. (...)
בהתחשב בכך שבגידה וניאוף נמצאים לא אחת ברקע סכסוך הגירושין, אך נקל לשער כי תביעות כגון דא יוסיפו שמן לתבערה-רבתי ביחסים בין בני הזוג, וישמשו כאמצעי לסחיטה ונקמה. (...)
קשה להלום כי בשם ההגנה על הפרטיות ושמירה על המרקם המשפחתי, המשפט ייכנס ברגל גסה למרחב הפרטי-אינטימי ביותר של בעלי הדין, במסגרת הליך משפטי שפגיעתו בפרטיות עלולה להיות אף קשה מהפגיעה בפרטיות מושא התביעה. (...)
טעמים חזקים שבמדיניות משפטית שוללים לטעמי הכרה בניאוף כעילה נזיקית או חוזית, הן בין בני הזוג בינם לבין עצמם והן בין מי מבני הזוג לבין צד שלישי. לצד האינטרס החשוב של שמירה על התא המשפחתי, יש לזכור כי אנו עוסקים בתחום המעוגן בחיי הרגש. בגידה לחוד, ותוצאות ממוניות לחוד. כפי שאין לבגידת מי מבני הזוג נפקות בשאלת השיתוף ברכוש או איזון המשאבים וכפי שאין להחיל על החוזה המשפחתי קני מידה חוזיים-מסחריים, כך גם אין להחיל בנושאים אלו סטנדרטים של דיני נזיקין. (...) סוף דבר, כי מטעמים של מדיניות משפטית, שבבסיסם רתיעה של המשפט להיכנס אל תוך מערכות יחסים אינטימיות בינאישיות ובינזוגיות, אין להכיר בעילת תביעה בנזיקין של ניאוף ובגידה."
(ע"א 8489/12 פלוני נ' פלוני, ש' עמית (29.10.2013)).
- בעקבות הלכה זו בה נקבע כי בגידה או ניאוף אינן מהוות עוולה נזיקית - לא ניתן לקבל עתירת התובעת לקביעת חבות בנזיקין בגין כך שהאיש קיים קשר או קשרים מחוץ לנישואין. עתירה זו להכרזה כעוולה ולנזקים שנגרמו בעטייה אינה מתקבלת.
- זאת, גם מבלי צורך להכריע האמנם קיימו הצדדים חיי נישואין פתוחים באותה עת, כעדות האיש (ע' 16 ש' 13 ואילך), עדות אליה הפנתה האישה עצמה, כחיזוק לטענותיה במסגרת תביעתו נגדה על פגיעה בפרטיות (ס' 43 לסיכומיה שם). או שרק האיש עשה כן כהכחשת האישה.
- האיש העלה טענת הגנה לעניין הבגידה, ולפיה יש לאישה 'אשם עצמי תורם' בהתגבשות נזקיה הנטענים (ס' 6.1 לסיכומיו). שכן על הנעוול רובצת חובה למזער את נזקו, אולם האישה לא עשתה כן, בחרה להשאר לחיות עימו ודורשת פיצוי בגין 25 שנה לאחור (ע' 54, ש' 16 - 27). לא זו בלבד שלא פעלה להקטנת הנזק, אלא שהביאה אותו על עצמה. וכלשונו: "(...) מטעמיה שלה, דווקא בחרה התובעת 1 לבחור ולבכר להשאר עם הנתבע 25 שנה למרות בגידותיו המרובות הנטענות בה. מדוע בחרה כן? אולי היה לה טוב?" (ס' 6.1 לסיכומיו).
אלא שלא הוכח כי האישה "נהנתה" מהבגידה או השקרים, גם אם הסכינה עימם ונותרה במסגרת חיי הנישואין. טיעון זה, טוב שלא היה מועלה כלל, והוא נדחה.
טענה לילדה אחרת
- טענה נוספת אשר לא הוכחה - כי בתה של בת הזוג הנוכחית של האיש, הינה בתו של האיש מרומן שניהלו בעת נישואיו לאישה. גם האיש וגם רעייתו כיום, הכחישו עניין זה.
האיש הכחיש זאת, וטען כי הילדה איננה בתו. (16.6.13, ע' 16 - 17 עד ש' 12)
אימה של הילדה, בת הזוג הנוכחית, הכחישה זאת.
"ת. אני מודעת לאזהרה, ואני עדיין חושבת שזה לא עניין שלך מי האבא של ___. אני הייתי אם חד הורית, מרגע שנולדה, היא הילדה שלי, אני טיפלתי בה, ולכן אני אומרת שהיא הילדה שלי. זה לא עניין של אף אחד בעולם." (2.7.2014, ע' 134 ש 26 - ע' 135 ש 7).
- לא מצאתי כי העובדה שהעדה סירבה להשיב מי האב - מהווה ראייה לכך שזו בתו של האיש.
- כך גם העובדה כי האישה נפגעה מקשר שניהל האיש, עדיין אינה מקנה לה זכות משפטית - כפי שעתרה במסגרת ההליך - לכפות על אישה אחרת בדיקת רקמות בניגוד לרצונה ולהבנתה את הורותה שלה. (החלטה מיום 23.4.14).
אין לאישה זכות בדין לדרוש עריכת בדיקת רקמות בבתה של אישה אחרת, רק לאור החשד כי זו בת של הגרוש. כך גם אין חבות על העדה לבצע בדיקת רקמות לבתה (שנולדה לה בעת היותה פנויה, ולפני שנים רבות) בגין דרישת האישה. לעדה יש זכות להורות על פי הבנתה, וגם לאותה ילדה (בתה של העדה) יש זכויות, והיא אינה אמורה להוות כלי שרת בידי מי מהצדדים כאן.
- לא הוכח כי הילדה היא בתו של האיש, וחזרה על הטענה אין די בה.
- אלימות נפשית ורגשית
טענה האישה לנזקים שנגרמו לה בגין אלימות והתעללות ונפשית ורגשית שנקט כלפיה האיש - אלא שגם כאן, מרבית הטענות התמקדו בניהול קשרים מחוץ לנישואין שהשפילו אותה, כתוצאה מחשיפת הבגידות היא שבורה רגשית, בכתה הרבה, ירדה במשקל, עד היום חשה מאוימת, אינה נותנת אמון בגברים, ונאלצה לעזוב את עבודתה.
בנוסף האיש איים שיקח את הילדים, אמר שהיא משוגעת, לא שווה כלום (ס' 67), פגע בפרטיותה, פגע בבטחונה העצמי והשפיל אותה.
- האיש הכחיש, לא כך התייחס אליה, כל השנים נחשב על ידה כבעל למופת, אך מרגע שהחליטה להזמין את המשטרה, השתנתה כל התנהגותה כלפיו והעלילה עליו.
- העדות מטעם האישה, חברותיה, תיארו את שסיפרה להם היא עצמה, בעקבות גילוי הבגידה.
הן עצמן לא שמעו את האיש מעליב את האישה - הגב' ____ (22.9.2014, ע' 164 ש' 28-31, ע' 165, ש 1-7), הגב' ____ (5.1.2014, ע' 123, ש' 23-27), ואילו הגב' ____ סיפרה שהאישה דיברה בשבח האיש (ע' 102 ש' 1-3, 28-32).
- ברם כאמור לעיל - בגידה לא הוכרה במשפט כעילה נזיקית, גם אם ניתן לצפות שגורמת לפגיעה רגשית.
לאחר שבגידה לא הוכרה כעוולה נזיקית, וכאשר טיעון האלימות הנפשית והרגשית הסתמך בעיקר על שנגרם מהבגידה, בנוסף להתנהלות המילולית, יש לכך השלכה גם לקביעה כאן.
- עם זאת מפסק הדין הפלילי עולה כי מערכת היחסים בין הצדדים הייתה רווית מתח (ס' 7 לפסק הדין), ובתסקירים מתוארת התעצמות הסכסוך כשעיקרה לאחר גילוי הקשר עם חברתה הטובה.
אלימות כלכלית
- טענה האישה, כי האיש מפר את פסק הדין למזונות וחובו בגין חלקו במשכנתא שלא שולם מגיע ל- 300,000₪, היא והילדים ניזוקים מכך, בעבר חיו ברמת חיים גבוהה, וכיום לוקחת הלוואות. בדיעבד נודע לה שהאיש הוציא כספים על נשים אחרות.
- לטענת האיש הוא עומד בחיובי המזונות, והחוב שנוצר הינו בגין החלק שחויב במשכנתא על הבית, כאשר הם מתדיינים על הבית בבית הדין הרבני. האיש אישר כי שילם חוב כספי בהוצאה לפועל תחת פקודות מאסר וצו עיכוב יציאה מהארץ (16.6.13, ע' 28), אולם טען כי את החיוב השוטף במזונות הוא משלם (ע' 28, ש' 15). בתקופת החיים המשותפים לא החסיר דבר, האישה עבדה ויכולה לעבוד גם היום.
- הטענה במהותה ובעיקרה הינה לאי תשלום חוב המזונות על ידי האיש. עניין זה נדון בערכאה אחרת, בלשכת ההוצאה לפועל במסגרת הליך לגביית מזונות אשר מתנהל כנגד האיש.
השאלה בגין מה נוצר החיוב, האם רק בגין החזר המשכנתא או בגין הוצאות נוספות תדון שם.
לא מצאתי להרחיב את היריעה ולפסוק במסגרת תביעת נזיקין פיצוי כספי בגין חיוב כספי שכבר נפסק (מזונות או מדור), ולפתוח פתח לתביעות נזיקיות בגין חיוב במזונות שלא שולם.
לזוכה יש מסלול לגביית חיוב כספי והוא מתבצע במסגרת הליכי הגבייה והסנקציות המופעלות בצידן.
הילדים
- הילדים עתרו, באמצעות האם, לפיצוי בטענה לנזק שנגרם גם להם כתוצאה מהתנהגות האב כלפי האם וכן כלפיהם. נגרם להם נזק כתוצאה מגילוי הבגידה של האב - באם, מהשקר בו חיו, מגילוי ילדה אחרת שנולדה לו, ממצוקה כלכלית שחוו בעוד הוא מוציא כספו על אישה אחרת,
וכן כשראו אלימות כלפי האם והשפלות וקללות כלפיה. נגרם להם נזק מכך שחשף אותם לסרטי אימה, פגע בערכי המסורת, הסית אותם כנגד האם והעמיד אותם בקונפליקט נאמנויות, וכן היה אלים כלפיהם, צעק וקילל, והטריד מינית את הבת.
- האיש הכחיש את הטענה כי עיוול כלפי הילדים. התביעה בשם הילדים שקרית, מי שעומד מאחוריה היא האם, שדאגה לספר לילדים על קשר עם אישה אחרת, ולא נולדה לו עוד ילדה בזמן הנישואים. הטענה לבגידה איננה עוולה נזיקית. הוא לא נהג באלימות כלפי הילדים, ודאי שלא הטריד מינית את הבת והדבר גם נסתר בחקירת חוקרת נוער בשנת 2009.
הבן הבכור
- בעת הגשת התובענה היה הבן ____ קטין בן 16 שנים, הוא יליד 1995, והתביעה הוגשה באמצעות האם. (מלאו לו 18 שנים ב 2013).
- דברי הבן הגדול הובאו בחוות הדעת:
"באופן כללי ___ מתאר את אביו כאדם "אלים ומפחיד. זו אווירה שהוא משדר" הוא זוכר את המכות שהיה מקבל ממנו בתור ילד קטן. לדוגמא, הוא זוכר שברח מבית הספר כשהיה בכיתה א', ואז האב "פוצץ" אותו במכות. הוא מתאר אותן כך: "מכות בטוסיק שאתה לא יושב שבוע". הוא גם זוכר שזה היה נוראי, שאמא בכתה בצד שיפסיק. ומוסיף "עכשיו, שאני מסתכל על זה, זה היה דפוק לגמרי. כל פעם שעשית משהו ממש לא בסדר- חטפתי מכות" (...) האחים מאששים את דבריו." (ע' 20 לחוות הדעת)
- בסיכומיו טען האיש כי מאחר ולא צורף יפוי כוח מטעם הבן הבגיר, יש למחוק אותו מהתביעה.
האישה השיבה בחקירתה כי התביעה הוגשה בעת שהיה קטין, משתדלת שלא לערבו, עדיין גר בבית, נאמר לה שאין צורך ביפוי כח בגלל מועד הגשת התביעה. (ע' 60, ש' 17- 32).
- בבקשת האב למחוק את הבן מהתביעה, שהוגשה לקראת תום שמיעת ההוכחות, ניתנה החלטה: "התובענה הוגשה ע"י האם בעת היות בנם של הצדדים קטין ובשמו. עובדת הפיכתו לבגיר מני אז הייתה ידועה היטב לאב, שלא פעל בעניין זה, ובחר להגיש הבקשה לקראת סיום ההליך, בשלב מתקדם של ההוכחות, לאחר חקירות הצדדים וערב חקירת המומחה. הבקשה נדחית". (החלטה בבקשה 98, 9.1.2015). לא מצאתי לשנות מהחלטה זו.
הבת
טענת ההטרדה המינית
- בתביעה נטען כי האיש הטריד מינית את הבת בגיל 11 כאשר בהסדרי השהות עימו לן איתה במיטתו כשהוא עירום, ואילץ אותה להתקלח עימו בעירום. (ס' 148 לתצהיר האישה). לאחר תקופה קצרה סירבה להיות עימו בסוף שבוע אצל האב.
- לטענת האיש, מעולם לא הטריד מינית את בתו ולא פגע בה מינית. האישה התלוננה על כך עוד בשנת 2009 ואילו היה בכך ממש הרי שהיו ננקטים נגדו הליכים כבר אז, אלא שהתלונה נסגרה לאחר שלא נמצא לה כל בסיס.
- דברי הבת הובאו בחוות הדעת:
"הוא היה מתעצבן ממש מהר... הוא כמעט אף פעם לא היה בבית... ואם הוא היה יותר, אז כבר היו מריבות...שישי שבת היה הכי גרוע, כי בשבת הוא היה בבית ואז היו צעקות כל הזמן, הוא מכה את אמא". (ע' 24 לחוות הדעת).
"בנוגע לשאלה אם היו לה חוויות מיניות עם אביה, הבת השיבה שהוא היה נכנס למקלחת שלה, למרות שביקשה שלא ייכנס "בכיתה ה' או ד'...ד' . לפעמים היה נשאר אפילו כמה זמן. ביקשתי שייצא והוא לא הסכים". היא מספרת שהאב נכנס להתקלח איתה למרות שלא רצתה, או שהיה אומר לה מההתחלה לבוא להתקלח איתו, והיה נעלב כשלא רצתה. "הוא היה חופף לי את השיער תוך כדי המקלחת. הייתי מבקשת ממנו שלא, אבל הוא לא התחשב בכך". האב לא היה נוגע לה באיברי מין, לדבריה. חזה נשי עוד לא היה לה כל כך. אחרי כמה זמן פשוט לא התקלחה אצלו בבית (היא מסבירה: בבית זה קרה כשהיא הייתה קטנה, ואמא לא הסכימה לזה. ואז, כשהגיעה אליו הביתה, הוא שוב עשה את זה)." (שם).
- האב הפנה בסיכומיו (ס' 9.3) לדיווח עו"ס לחוק הנוער ___, מיום 19.5.2009, בו נכתב:
"ב 19.2.2009 נפגשתי עם האם היא העלתה חשדות לגבי פגיעה מינית של בעלה בנפרד בילדיהם. הנחתי אותה לנהל שיחות עם שלושת הילדים (בנפרד).
וב 22.2.09 הנ"ל עדכנה אותי שהילדים שללו פגיעה מינית. אך העלו חוסר נוחות מול מתירנות מינית של האב - שינה ומקלחות משותפות. (...)
לאור כך הבהרתי כי לא אתערב כפקידת סעד לחוק הנוער והיא תעלה זאת במסגרת הדיונים על הסכם הגירושין והסדרי הראיה."
וכן למשוב מאת העו"ס לחוק הנוער מיום 13.9.2009 בו נכתב:
"(...)ביקשתי את האם לשוחח עם ילדיה (כל אחד בנפרד) ולבדוק האם מעבר להתנהגויות חסרות הגבולות של האב היו גם התנהגויות של נגיעה בהם או הטרדה מינית כלפיהם.
האם חזרה אלי לאחר מספר ימים וסיפרה כי כל השלושה שללו פגיעה או הטרדה מינית כלפיהם מצד האב."
- אשר לטענת האישה כי אין לאפשר הבאת דיווח עו"ס לחוק הנוער בסיכומים כשלא צורף להליך - אכן לא ניתן לצרף לראשונה מסמך לסיכומים, אלא שעיון בתיק מעלה כי המסמך נזכר לאורך כל השנים במסגרת ההליך.
מסקנות העו"ס נזכרו בדיון ביום 2.7.13 (ע' (80-81 לפרוטוקול), המומחית נחקרה על דיווח עו"ס לחוק הנוער אשר שללה פגיעה מינית בבת (ע' 243 11- 20, 249). האישה עצמה ציינה בתביעה שהטענה להטרדה מינית נחקרה על ידי חוקרת נוער (ס' 11- 13 לתביעה) וביקשה להסתמך על החקירה ותוצאותיה.
משכך ונוכח חומרת הטענה, לא מצאתי לפסול את צירוף מסקנת חוקרת הנוער.
- בתסקיר נוסף מטעם עו"ס לסדרי דין שהוגש כעבור מספר חודשים, לא נכתב על פגיעה מינית. נכתב שהנתק מהאב הינו בגין סיבה אחרת - ילדה מאישה אחרת.
"כיום שורר נתק בין האב לילדים. הילדים הגדולים והאם תולים את הסיבה העיקרית לכך בגילוי המפתיע והמרעיש מבחינתם, שלאב נולדה בת מאישה אחרת. לדברי האם, התברר לה בדיעבד שהקשר הזוגי הנוסף בחיי בעלה תרם לקריסתם הכלכלית." (תסקיר 14.10.2009, ע' 3)
- בעת שהוגשה התביעה טענה האישה שעתיד להפתח הליך פלילי, אך בפועל - המשטרה סגרה את התלונה שהגישה האישה כנגד האיש בגין חשד לפגיעה מינית בבת, לאחר חקירת המשטרה ומעורבות עו"ס לחוק הנוער. האישה אישרה כי התלונה נסגרה על ידי המשטרה. (ע' 78, ש' 17- 18).
- המומחית השיבה בעדותה, שלא ניתן לשלול זאת (22.3.15, ע' 243 ש' 3), אך גם לא ניתן לאשר זאת:
"ש. אז עוד הפעם. אז אני שואל, לא תגידי לי כן או לא. ___ התעלל מינית בבת שלו, או לא.
ת. אין לאף אחד דרך להגיש תשובה כזאת, וזה גם לא תפקידנו."
(22.3.15, ע' 243 ש' 5- 7).
- לא הובאו ממצאים חד משמעיים, לא נוהל הליך פלילי, מסקנת חוקרת הנוער בזמן אמת כי לא היתה פגיעה, מסקנת המומחית כי לא ניתן לשלול זאת, אך גם לא לאשר זאת. ההליך לא התמקד בשאלה זו, על כן ובהתאם ההתייחסות בסוגיית הפיצוי.
הבן הצעיר
- דברי הבן הצעיר הובאו בחוות הדעת:
"____ זוכר את אביו כאיש אלים מאוד. אל מול כעסו של האב, הוא זוכר שהיה שותק והולך לחדרו. כמו ___, גם את ___ האב הכה בישבן. (...)".וכן "אבא היה כועס נורא, צועק, מרביץ."
(ע' 28 לחוות הדעת)
- העדים מטעם האישה, אישרו בעדותם שלא ראו את שסיפרו עליו בתצהירם אלא האישה היא שסיפרה להם הדברים, וכן תיארו קשר טוב בין האב לילדים.
הגב' ____, העידה כי הנתבע היה אב טוב, הילדים אהבו אותו, והיא לא ראתה אותו נוהג באלימות כלפי הילדים או האישה. (22.9.2014, ע' 164 ש' 28-31, ע' 165, ש 1-7)
הגב' ____, העידה כי ראתה את הנתבע עם הילדים לאורך 5 שנים, והיה איתם בקשר טוב. לא ראתה אותו מרביץ להם אלא מחבק (ע' 123, ש' 23-27).
הגב' ____, סיפרה כי בעבר האישה העריכה מאד את האיש, אמרה שהוא אב טוב, ורצתה לשמח אותו. עד לסכסוך היה לאב קשר טוב עם הילדים. (ע' 102 ש1-3, 28-32).
מר ____ העיד כי מהצד, הקשר של האיש עם הילדים היה טוב. (5.1.2014 ע' 123 ש' 23-27).
נזק נטען לילדים - בגין ילדה מקשר אחר
- טענה מרכזית הייתה כי לילדים נגרם נזק רב מכך שגילו כי לאביהם יש בת מקשר אחר.
לטענת האישה, הילדים החלו לחשוד שיש לו קשר עם אישה אחרת וילדה מחוץ לנישואין, שכן ראו תמונה של ילדה בטלפון הנייד שלו ומצאו ברכב בקבוק עם שמה. לכן היא נאלצה, לפי הדרכה מקצועית שקיבלה לאשש את חששותיהם, ולהתמודד גם עם מצוקתם. (2.7.2014, ע' 73 ש' 3).
לטענת האיש, הסיפור לא היה ולא נברא, לא נולדה לו בת מקשר אחר. ככל שנודע לילדים על קשר עם אישה אחרת הרי שהדבר נעשה על ידי האם והיא זו שאמרה להם שיש לו בת נוספת.
- העדים - מטעם האם - העידו כי האם היא שסיפרה על כך לילדים. כך השיבה הגב' ____:
"ש. מאיפה הילדים יודעים של____ היה קשר עם נשים אחרות?
ת. מאמא שלהם
ש. נכון שאמא שלהם גם סיפרה להם שלאבא שלהן יש ילדה מאשה אחרת?
ת. נכון".
(5.1.2014, ע' 109, ש' 27- 30).
אימה של האישה השיבה:
"ש. נכון שהבת שלך סיפרה לילדים אודות אישה אחרת וילדה?
ת. בטח שהיא סיפרה להם וגם הילדה עצמה מצאה צעצועים ברכב של אביה ושאלה לגביהם.
ש. מאיפה את יודעת?
ת. הבת שלי סיפרה".
(22.9.2014, ע' 160 ש' 27-30).
- לא הוכח שבתה של בת זוגו הנוכחית של האב היא בתו של האיש, כפי שנותח בהרחבה לעיל.
מהעדויות עולה שהאישה סיפרה זאת לילדים. משכך לא מצאתי לחייב את האב בגין נזק נטען לכך.
- אשר לילדים לא נתקבלו הטענות לעוולות שנגרמו בגין גילוי הבגידה וטענה שגילו ילדה נוספת, אשר היוו חלק נכבד בתביעתם לנזק הנפשי והרגשי שנגרם להם.
אלא הוכח נזק נפשי - אף שאינו בהיקף שנכתב (והסתמך גם על טענות אלה) נוכח כך.
חוות דעת המומחה
- לאחר שנקבע כי אין לפצל את הדיון בין שאלת החבות לשאלת הנזק (רע"א 4878/12, (10.10.12)), מונה מומחה בהחלטה, ונקבעה זהותו.
- חוות דעת המומחה ד"ר ט.י" אבחון טיפול ושיקום כשחתומים עימה ד"ר פורת וד"ר קרמר, מיום 21.8.2013, הוגשה בתיק (להלן: "חוות הדעת").
- בהמשך הוגשה הודעה בדבר תיקון טעות סופר בחוות הדעת (17.9.13), וכן צורפה 'השלמה' לחוות הדעת, מיום 28.9.14, בה נכתב כי נתקבלו מסמכים רפואיים חדשים לעניין האישה משנות ילדותה, היא זומנה למרפאה לעימות עם תוכנם, ואין בהם כדי לשנות מהותית מחוות הדעת.
- טען האיש כנגד ההשלמה, והצגתה. דרך ההגשה בתיק, אכן הייתה שלא בדרך הנכונה. אלא שהמומחית נחקרה לעניין המסמכים הרפואיים והשיבה כי קיבלה אותם מב"כ האישה - לאחר שהאיש לא העביר לה את המסמכים. (ע' 273 - 276 לפרוטוקול המוקלט).
- האיש לא פעל במועד הקבוע בתקנות להצגת שאלות הבהרה למומחה, ולא לחקירת המומחה.
חרף המחדלים, ניתנה החלטה המאפשרת לאיש, לפנים משורת הדין, באיחור ניכר - להפנות שאלות הבהרה ולזמנה לחקירה (החלטה (12.1.2014, ס' 5- 6).
בנוסף ואף שהבקשה הוגשה באיחור, אפשר בית המשפט הזמנת מסמכים רפואיים בנוגע לאישה. בקשתו למנוע מהאישה לעיין בהם, נדחתה (14.8.14).
אלא שהאיש לא זימן את המומחית להעיד, חרף בקשתו וחרף החלטה שאישרה זאת - ומשכך בוטל דיון שנקבע, וכך גם בהמשך. נוכח התנהלותו והמחדלים מטעמו, בוטלו מועדים שנקבעו בתיק.
- הוגשה פניית המומחה לבית המשפט - בדבר איום, צעקות ולחץ מצד האיש על המומחה.
"בשלהי שנת 2014 איים וצעק מר ____על מזכירותנו עד שנאלצנו לבקש כי האינטראקציה עם המכון תתבצע דרך עורך דינו". (ס' 3). היא שמעידה מטעם המכון, האיש נוהג בדרך של "טרטור ומשחק" (ס' 7, 17.2.15).
ממצאי חוות הדעת
- בחוות הדעת נקבע כי לתובעת נכות נפשית של 50%, ולילדים - לבן הגדול 10%, לבת 50%, ולבן הצעיר 50%.
- בממצאי הבדיקות שפורטו בחוות הדעת נאמר בין היתר כי האישה והילדים פגועים מאוד מהתנהלות האב:
"מצאנו את ____ וילדיה פגועים מאוד. ____ מציגה תסמינים דכאוניים ופוסט טראומטיים, הילדים הצעירים ____ ו____ מציגים תסמונת פוסט טראומטיים חלקיים. הזיקה של הפרעות אלו להתנהגות של האב ברורה מתוך האיבחונים, ושלושת הילדים מעידים על אב מתעלל ואלים במשך תקופות ממושכות. חלק מהתסמינים הבתר החבלתיים קשורים באופן ישיר ממש לפחד מפני האב ומעשיו." (ע' 31 לחוות הדעת).
- בחוות הדעת נקבעה לאישה נכות נפשית של 50%, עם המלצה לטיפול פסיכותרפי ותרופתי.
"דיון אבחנתי
____ מראה סימנים לתסמונת פוסט-טראומטית ולדיכאון העולים הן מבדיקתה הקלינית והן מהאבחון הפסיכולוגי. (...)
אבחנה
Posttraumatic Stress Disorder
Major Depressive Episode
ADHD
הערכת נכות
____ סובלת מדיכאון מג'ורי ומתסמונת בתר חבלתית. על פי תקנות הביטוח הלאומי לקביעת דרגת נכות (מתוקן) היא עונה על הקריטריונים המופיעים בסעיפים 34 (א) 5 בנוגע להפרעה דכאונית מג'ורית: "רמיסיה חלקית עם אפיזודות אפקטיביות חוזרות ועם סימנים קליניים ברורים, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי, קיימת הגבלה ניכרת של כושר העבודה" ו-34 (ב) 5 בנוגע להפרעת דחק בתר חבלתית: "רמיסיה חלקית עם סימנים קליניים ברורים, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה קשה בתפקוד הנפשי והחברתי, ישנה הגבלה קשה של כושר העבודה", ולפיכך אחוזי הנכות מוערכים ב 50%. (...)
להערכתנו ____ אינה מטופלת באופן מיטבי כיום, והיא זקוקה לטיפול אינטנסיבי יותר הכולל טיפול פסיכותרפי קבוע וממושך וכן, נכון לתקופה זו, להתאמה של טיפול תרופתי שיצמצם את המצוקה בה היא מצויה."
(ע' 12- 13 לחוות הדעת)
- לבן ____ נקבעה נכות נפשית זמנית של 10%, עם המלצה לטיפול פסיכולוגי.
"דיון אבחנתי
בבסיסו, תפקוד האני של ___ הוא ללא פגע, אולם ___ חווה סערת רגשות אשר מהם הוא מנסה לשמור מרחק. (...) למרות נסיונותיו של ___ להציג חזות בריאה ושלווה, נראה כי ישנו מחיר לאירועים שחווה כילד וכמתבגר. (...) הוא נקט בטכניקות הימנעותיות ברורות במיוחד בסירובו לפגוש את אביו כליל.
5.4 אבחנה
Posttraumatic stress disorder, partial sysptoms
5.5 הערכת נכות
___ הוא צעיר שעבר פגיעה משמעותית במהלך התבגרותו סביב אכזבה עמוקה שחווה מאביו במהלך גירושי הוריו. הוא מביע חוסר אמון באביו, ואכזבה על החלטותיו ודרכי פעולתו של האב, ונראה כי הוא משלם מחיר אנרגטי- נפשי בנסיונותיו לשמור על חזות בריאה ושלווה , ולנתק עצמו מן האירועים.
על פי תקנות הביטוח הלאומי לקביעת דרגות נכות ( מתוקן ) הוא עונה על קריטריונים המופעים בסעיף 34(ב) 2 (...) ולפיכך אחוזי הנכות מוערכים ב 10%.
(...) זקוק להמשך מעקב ומומלץ שיילך אף לטיפול פסיכולוגי. מכל מקום, אין לקבוע כעת את נכותו הצמיתה, ויש לחזור על הבדיקה שוב בעוד שנתיים."
(ע' 22- 23 לחוות הדעת)
- לבת נקבעו 50% נכות נפשית, וצורך בטיפולי פסיכותרפיה, וטיפול תרופתי.
"6.3 דיון אבחנתי
___ מציגה סימפטומים של חוויה מחדש, למרות נסיונתיה להימנע מסימפטומים אלה. במיוחד בולטים חלומות הבעתה והתגובות הגופניות שתיארה. היא מתארת התנהגויות נמנעות בעיקר מאמצים להימנע מכל מגע עם האב ועם זכרונות ממנו, כמו גם עם החשש למפגש אתו כולל כזה שסבירותו נמוכה. (...)
- אבחנה
Posttraumatice stress disorder
6.5 הערכת נכות
כאמור, ___ סובלת מתסמונת בתר חבלתית. על פי תקנות הביטוח הלאומי לקביעת דרגת נכות (מתוקן) היא עונה על הקריטריונים המופיעים בסעיף 34(ב) 5 בנוגע להפרעת דחק בתר חבלתית (...) ולפיכך אחוזי הנכות מוערכים ב 50%.
(...) ___ צעירה עדיין, ומוקדם לקבוע האם תפתח בעתיד הפרעות אלה, אך היא בהחלט מצויה בקבוצת סיכון לכך, והתסמינים הנוכחיים שנמצאו יכולים להיות ראשיתן של הפרעות קשות וממושכות יותר. על כן מוקדם לקבוע ל___ אחוזי נכות לצמיתות, ויש לחזור על הבדיקה בעוד חמש שנים, לאחר שתעבור את גיל ההתבגרות ואישיותה תהיה מגובשת יותר.
להערכתנו ___ זקוקה מאוד לפסיכותרפיה לצורך עיבוד הטראומות שעברה. מומלצת גם הערכה פסיכופרמקולוגית, וזאת על מנת לשקול את הנחיצות ליטול תרופות אשר יסייעו בידה לשלוט בהצפות ובביעותי הלילה, הממררים את חייה."
(ע' 26- 27 לחוות הדעת)
- לבן הצעיר ____ נקבעה נכות של 50%, והמלצה לטיפול נפשי.
"7.3 דיון אבחנתי
הן הבדיקה הקלינית והן האבחון הפסיכולוגי תומכים בכך ש___ מגיב לאירועים קשים בעבר, ושהוא סובל מתסמונת דחק בתר חבלתית. התכונות והדינמיקה של הסימנים הקליניים הייחודיים שהוצגו יכולים להיות חלק מתסמונת זו, ו/או תוצאה של הפרעת קשה וריכוז(...).
7.4 אבחנה
Posttraumatice stress disorder
ADHD
6.5 הערכת הנכות
כאמור, ___ סובל מתסמונת בתר חבלתית, ובדומה לאחותו נראה כי הערכת הנכות העדכנית היא של 50%. עם זאת, שוב בדומה לאחותו, נראה כי ___ עלול לפתח בהמשך הפרעות אישיות או קשיים נפשיים אחרים, בעקבות הטראומה הממושכת שעבר בילדותו בצל אב תובעני ואלים, ובהמשך סביב גירושין קשים וטעונים. בהיותו הצעיר מבין הילדים, ____ נחשף לדברים כאשר אישיותו הרחוקה ביותר מבשלות, וככל הנראה גם במנות גדושות יותר (כמו הצפייה בסרטי אימה יחד עם האב, ובניגוד לרצונו וליכולותיו הנפשיות). חווית ילדות אלה הופכות את ____ למועד להתפתחות הפרעות נפשיות בהמשך, בפרט הפרעות אישיותיות, שלא ניתן לאבחנן לפני תום גיל ההתבגרות. לפיכך, נכותו של ____ צריכה לעבר הערכה מחודשת בסביבות גיל 20.
להערכתנו גם ___ זקוק לטיפול נפשי ממושך ויציב לצורך עיבוד הטראומות שעבר. כמו כן כדאי לשקול שימוש בתרופות לצורך הפחתת חרדה, בפרט כאשר החרדה ללא ספק גם מחמירה סימפטומים של קשיי קשב וריכוז."
(ע' 30 לחוות הדעת)
- המומחית קבעה כי לאיש הפרעת אישיות נרקסיסטית, תבנית אישיות הכוללת העצמה עצמית צורך בהערצה, וחוסר אמפתיה. (Narcissistic Personality Disorder). (ע' 18-19 לחוות הדעת).
כך גם השיבה כי לא היה מהימן, אינו מקבל על עצמו אחריות, ונוטה להאשים במצבו כל גורם שבא עימו במגע.
"(...) היה לא מהימן בכל האינטרקציות הישירות איתי. לא שיפוט בית משפט אלא כחלק מהערכה פסיכיאטרית, שאלת המהימנות היא חלק מהערכה." (ע' 379, ש' 19).
"זה מאוד תואם לקווי האישיות שתיארנו (...) שמהם יש קושי לקבל אחריות ואז יש נסיון למצוא את האשמים, מי האשם, המשרד אשם, הצד השני אשם, בית המשפט אשם, זה מאוד מתאים לדפוסים שתיארנו" (ע' 380 ש' 13).
- המומחית נחקרה ארוכות על חוות הדעת (פרוטוקול מוקלט מיום 22.3.15), וכיצד קבעה מהו הנזק שנגרם לתובעים. המומחית חזרה על עמדתה כי לתובעים נגרם נזק נפשי.
- המומחית אישרה כי קיבלה מסמכים רפואיים מהתובעת (ע' 273-276) וציינה בחוות דעתה מסמכים שהמציאה לה התובעת לרבות מהליך משפטי, תסקירים, תמונות ועוד. (ע' 4- 6 לחוות הדעת).
- לאחר סיום חקירתה, הגיש האיש "בקשה לפסילת חוות-דעת לאור תשובות המומחית אגב חקירתה- הנגדית מיום 22.3.15".
לטענתו- למומחית אין הכשרה מקצועית נדרשת; חרגה מהמנדט שהוענק לה במינוי; האצילה מסמכויותיה הפרסונליות למומחים אחרים; סירבה להשיב לשאלות הבהרה; בפניה הונחו מסמכים שאסור היה לה להסתמך עליהם; נוצר מגע חריג עם התובעת לאחר המינוי; הביעה דעתה בנושאים שלא נדרשה להם; התבטאויות קיצוניות כנגד הנתבע באופן המקים חשש כי אינה אובייקטיבית; חוות הדעת הוגשה בחלוף המועד שנקצב להגשתה;
- האישה התנגדה לבקשת הפסילה. לטענתה - האיש מטיל רפש במומחית ובמקצועיותה נוכח הקביעות בחוות הדעת; פועל בשיהוי רב; לא הגיש שאלות הבהרה במועד וכנראה לא שילם עבורן; המומחית פנתה מראש לצדדים במכתב והבהירה להם כיצד מורכב צוות המכון והאבחון; מסמכים הועברו כדין למומחית, לרבות החלטה על הוצאת התמונות; האיש היה צריך להעביר מסמכים למומחית ולא להפך, רק כשלא עשה כן, היא עשתה זאת; לא נוצר מגע חריג, הועברו מסמכים, המומחית מצאה לזמנה שוב; האיש שיתף פעולה עם איבחונו ומדוע מלין כעת; המומחית ערכה בדיקת מסוגלות הורית אך לא נתנה על כך חוו"ד והעידה כי האיש הוא שביקש להיבדק;
- משהוגשה הבקשה בתום סיום הליך ההוכחות חקירת הצדדים העדים והמומחית, ונוכח מחדלי האיש טרם החקירה, נקבע כי ידון במסגרת פסק הדין (החלטה 22.6.15), וכך להלן.
- נסיונה המקצועי הרב והמכובד של המומחית - לא נסתר ולא עורער. השכלתה, הניסיון שלה, כתיבתה ערכי אנציקלופדיה (ע' 205 לפרוטוקול) ועוד.
אשר לשאלות ההבהרה הנטענות, ניתנה לאיש האפשרות להגישן חרף האיחור. לא ידוע אם הועברו בפועל ומתי, אך לא נטען כי שולם שכה"ט תמורתן לצורך מתן התשובה ונוכח דרישת התשלום שהוגשה בתיק. (החלטה 28.9.14).
הרכב הצוות - צויין מכתב המומחית לצדדים שהוצא קודם לעריכת חוות הדעת, ובו הצגת התהליך אותו יעברו במכון והצוות הבודק (מיום 13.6.13). בפנייה מופיע שם המכון, והרכב הצוות הבודק.
לא הוגשה לכך התנגדות האיש, והדבר נשלל גם בחקירת המומחית (ע' 249-350 לפרוטוקול המוקלט).
אשר למסמכים שהגישה האישה למומחית (ע' 4-6 לחוות הדעת) - אכן הועברו מספר מסמכים שלא היה הכרח בהגשתם - גם אם צורפו לכתבי טענות - ומן הראוי היה לפנות תחילה לבית המשפט בטרם העברתם. כך למשל, התמונות שצורפו של האיש בתנוחה אינטימית עם אישה זרה.
אלא שהטענה כי מדובר במסמכים אשר מביאים לפסילת חוות הדעת - הינה טענה מרחיקת לכת, אינה מבוססת בממצאים העובדתיים בתיק זה ואינה מתקבלת.
יש לכך נפקות לעניין המשקל שינתן לחוות הדעת, והוא יובא בחשבון במכלול השיקולים.
מסמכים רפואיים שהעבירה האישה למומחית - הרי שהיה על האיש להעבירם אך לא עשה כן. בקשת האיש שלא להעביר את המסמכים הרפואיים לאישה או למומחית, נדחתה (החלטה 14.8.14).
המומחית נשאלה על כך והשיבה, כי ביקשה משני הצדדים להעביר לה מסמכים, אלא שהאיש לא העביר לה אותם (ע' 360 ש' 1-2, ע' 361).
אם כך וככל שלא עשה כן, מה לו להלין כשהאישה היא שעבירה אותם.
לטענה כי האיש עבר איבחון בניגוד למינוי שניתן - השיבה המומחית בחקירתה כי האיש הוא שביקש להיבדק ואמר שלא יתכן כי רק האישה והילדים יבדקו.
"ת. (...)ביקש לעבור אותם, כי הוא אמר שלא פייר שלא בדקו אותו ורק
ש. הוא ביקש לעבור את הבדיקות למסוגלות הורית?
ת. לגמרי. לא את הבדיקות למסוגלות הורית, הוא ביקש לעבור הערכה במכון,
ש. הוא ביקש ממך לעבור הערכה?
ת. כן, כן, הוא אמר לא ייתכן
ש. לצורך מה?
ת. הוא אמר שלא ייתכן שאני בודקת רק את האישה והילדים ולא אותו, על אף שאם מדובר בתיק נזיקין, אז לא רלבנטי. אבל הוא ביקש להיבדק." (ע' 198 לפרוטוקול המוקלט)
נתתי אמון בתשובתה.
לא הוכחה טענת האיש כי המומחית אינה יודעת מה כתוב בחוות הדעת. נהפוך הוא. (ע' 252 לפרוטוקול).
- בית המשפט נעזר בחוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט. המדובר בגורם חיצוני, אובייקטיבי ומקצועי, שמהווה אמצעי חשוב ומשמעותי, אשר יוצק תוכן קונקרטי עבור בית המשפט.
(בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני, ס' 32 (2.10.2008) (רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2) 321 (2001)).
חשיבות חוות הדעת שניתנת על ידי המומחה, מביאה לכך כי בית המשפט מאמץ את הממצאים שנקבעו והמסקנות הנגזרות מהם, במקרים רבים.
אולם לבית המשפט נתון שיקול הדעת האם לאמץ את חוות הדעת במלואה או בחלקה, או אף לסטות הימנה במקרים המצדיקים זאת. ניתן לקבל את הממצאים, קביעות בנוגע לדמויות הנבדקות או חלקן, ברם אין הכרח לקבל את כל חוות הדעת במלואה. (רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, לעיל; תמ"ש 15992-12-14 פלוני נ' פלונית, (1.3.2015)).
- נוכח כל שפורט לעיל, לא מצאתי לפסול את חוות דעת המומחית.
ינתן משקל מופחת לחוות הדעת, הן נוכח המסמכים שהוצגו לה, ומאחר וחלק ניכר מהנזק שנקבע הינו בגין טענות התובעים לבגידה וילדה נוספת - נדחו לעיל.
- טענת הגנה נוספת של האיש הינה ל'הפרעה אישיותית גנטית' של האישה, שהביאה לנזק הנפשי הנטען. מהתיק הרפואי עולה כי סבלה מגיל צעיר וממאורע טראומטי מילדות.
האישה הכחישה, טענה להרחבת חזית אסורה, היה לה משבר בגיל ההתבגרות ולא אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי.
הטענה הועלתה מצידו עוד במפגש עם המומחית (ע' 9 לחוות הדעת) אך נדחתה בחוות הדעת. כך גם נקבע כי אין במסמכים שהוצגו ועימות האישה עימם כדי להראות תחלואה נפשית בגיל צעיר ואין לשנות מחוות הדעת (לעיל).
הטענה לא הוכחה. אין די בתשובת אם-האישה בחקירתה כי בנה סובל מסכיזופרניה (ע' 154, ש 20-21), או בכך שאביה של האישה לקח בעבר ואליום וכיוצ"ב טיפולים במשפחה - כדי להביא למסקנה שלאישה יש הפרעה אישיותית גנטית, לאחר שהמומחית, אשת המקצוע, שללה זאת. הזדקקות לטיפול פסיכולוגי אין פירושו הפרעת אישיות.
מפגש עם הילדים
- מותב זה נפגש גם עם הילדים בחודש 5/2015 ושוחח עם כל אחד מהם בנפרד, בנוכחות עו"ס יחידת הסיוע. פרטי המפגש חסויים, נערכה תרשומת ע"י עו"ס יחידת הסיוע המופקדת בכספת בית המשפט.
פיצוי
- לאחר שהוכחו חלק מהעוולות הנזיקיות, והוכח נזק במשקלו כמפורט לעיל, יש לבחון מהו שיעור הפיצויים שיש לחייב בו את הנתבע.
- הפסיקה החילה את דיני הנזיקין על מקרי אלימות במשפחה, פיזית, מילולית ונפשית כגורמת לנזק, וכן לכאב וסבל, שהינם ברי פיצוי, כך גם נזק נפשי.
תכלית הפיצוי במקרה אלימות במשפחה, הינה להחזיר את המצב לקדמותו תוך העמדת הניזוק במצב בו היה ללא ביצוע העוולה, ולצורך הרתעה (תמ"ש (י-ם) 18551/00, לעיל).
פיצויים עונשים נועדו לענישה והרתעה, על מנת לבטא סלידה מהתנהגות המזיק, תוך התחשבות בחומרת ההתנהגות והערכת הנזק שנגרם. קביעת פיצוי בגין כאב וסבל, נתון לאומדן ולהערכה בהתאם לנסיבות כל מקרה, תוך שיקולים כגון נסיבות הפגיעה, משך הפגיעה, השלכות עתידיות בסיוע אחוזי הנכות שנקבעו.
- בעוולת התקיפה, להבדיל מעוולות הסל (רשלנות והפרת חובה חקוקה) אין הכרח לקיומו של נזק לשם פסיקת פיצוי ודי בעצם ביצוע העוולה, על מנת לזכות את הניזוק בפיצוי בגין נזק לא ממוני. (ע"א 243/83, לעיל; ע"א 1730/92 תמ"ש 2160/99 ל. נ' ל. (31.8.2005); תמש (חי) 9250-11-08, (15.08.2012)).
- על בתי המשפט לפעול על מנת לבער את נגע האלימות (בע"מ 1014/05 פלוני נ' אלמוני, (15.6.2006)), ולשם כך גם לעשות שימוש בפיצויים מוגברים, או בפיצוי בגין כאב וסבל, תוך שכל מקרה ייבדק לגופו. יש פסקי דין בהם נפסקו סכומי פיצוי בסך עשרות אלפים ופחות ממאה אלף ₪, ויש אחרים בהם נפסקו גם סכומים של מאות אלפי שקלים, בהתאם למקרה.
"בן זוג מכה צריך שידע כי ככל שיוכח הדבר, לא ינקה מפיצוי משמעותי, ונזכור כי הכוונה הנדרשת בעוולת התקיפה "אינה יסוד נפשי של רצון להזיק ולפגוע אלא כוונה במובן הצר של מודעות לשימוש בכוח נגד גופו של אדם אחר." (...) הרכיבים שראוי להביאם בחשבון במקרים כאלה הם אורך תקופת ההתעללות, מאפייניה הספציפיים ועוצמתה.
ט. לטעמי, השתת פיצויים בגין כאב וסבל שנגרמו בשל אלימות והתעללות עולה בקנה אחד עם הוראת חכמינו "לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו".
(בע"מ 7073/13 פלוני נ' אלמונית, ש' רובינשטיין (31.12.2013).
- נמצא כי קיים קשר סיבתי ישיר בין מעשיו של האיש כמפורט בפסק הדין הפלילי, לבין מצבה הנפשי של המערערת כפי שנקבע על ידי המומחית בחוות הדעת, ברם תוך ההפחתה הדרושה הן נוכח נזק שנקבע כי נובע מטענת הבגידה, והן מהרכיבים הנוספים שהופחתו בניתוח לעיל.
כך גם קיים קשר סיבתי ישיר בין מעשי האיש - למצבם הנפשי של הילדים וקביעת חוות הדעת, ברם גם כאן - בהפחתה נוכח הקביעה כי בגידה אינה מהווה עוולה לצורך תביעת נזק, לא הוכחה ילדה נוספת, ועוד כמפורט לעיל.
- התביעה הוגשה על סך של מיליון ₪ ופיצויים עונשיים, אלא שהתובעים לא פירטו מדוע דווקא סכום זה.
התובעים לא פירטו איזה סכום מתבקש עבור כל ראש נזק, איזה סכום נתבע עבור כל אחד מהתובעים, איזה סכום נתבע עבור איזו שנה במערכת היחסים ועוד.
כך גם לא הוגשו תחשיבי נזק, לא פורטו ראשי הנזק, ולא פורט כל הנדרש, לרבות לא תחשיב הוצאות כספיות נטענות.
התובעת נחקרה על כך ולא הייתה לה תשובה או הסבר לסכום הנתבע, מלבד כך שבית המשפט יפסוק. (26.6.2013, ע' 54, ש' 28 ואילך).
- צורף אישור הפסיכולוגית (נספח 11 לתצהיר) בדבר התקופות שהאישה הייתה מטופלת, כשנה וחמישה חודשים עד סוף 2008, וכן 12 מפגשים נוספים ב- 2010 במימון חלקי של קופת חולים, וכן אישור הפסיכיאטר ד"ר ___ שטיפל בחודשים 1-2/2012 במימון ביטוח משלים (נספח 13 לתצהיר). האישה זקוקה לטפול נפשי ותרופות (ציפרלקס) והוכח כי הייתה בטיפול נפשי. הילדים זקוקים לטיפול נפשי.
- משכך ובהתחשב בכל האמור לעיל, נפסק כדלקמן.
האיש יפצה את האישה בגין הנזק שנגרם לה בסך 350,000 ₪.
בנוסף ישלם לידי האישה את עלות הטיפול הפסיכולוגי אצל הגב' ___ (יתרת הסכום שלא מומן ע"י קופת חולים) והטיפול הפסיכיאטרי אצל ד"ר ___ (יתרת הסכום שלא מומן ע"י קופ"ח או הביטוח המשלים), וכן יממן טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי עד 40 מפגשים, וכן טיפול תרופתי במשך 18 חודשים - והכל כנגד הצגת קבלות.
בנוסף האיש יפצה את האישה בגין נזק לא ממוני, כאב וסבל, בסך של 70,000 ₪.
האיש יפצה את הילדים בסך 20,000 ₪ לכל אחד מהם.
כמו כן ישא בעלות טיפול פסיכולוגי לכל אחד מהם עד 20 מפגשים, כנגד הצגת קבלות.
- ההתנהלות הדיונית
לא ניתן לסיים פרק זה מבלי לשקף, ולו במעט, את ההתנהלות הדיונית.
האיש לא הגיש את כתב ההגנה במועד. לפנים משורת הדין, לא ניתן פסק דין בהעדר הגנה (20.3.12). כך גם לא הגיש במועד את התצהיר הנדרש בתביעה בה ניתנה לכך הוראה, כתוצאה מכך נדחה מועד הדיון. (החלטה 16.4.14)
כך גם לא פעל במועד הקבוע בתקנות להצגת שאלות הבהרה למומחה, ולא לחקירת המומחה.
חרף מחדליו, ניתנה החלטה המאפשרת לו, לפנים משורת הדין, להפנות שאלות הבהרה ולזמן המומחית לחקירה (12.1.2014, ס' 5- 6). כך גם הזמנת מסמכים רפואיים. אלא שגם אז לא זימן
האיש את המומחית לדיון שנקבע לחקירתה, וכתוצאה מכך בוטל הדיון יום קודם. כך גם דיון נוסף שנקבע לחקירתה.
בנוסף, רעייתו הנוכחית לא התייצבה לחקירה והיה צורך בהוצאת צו הבאה (26.6.13, 12.1.14), צירף מסמכים שלא כדין. כך למשל השלמת טיעונים הנושאת 582 ע'(!) לרבות מאות עמודי נספחים שאין זו הדרך להגישם (החלטה 1.1.15). גם התיקון לא בוצע במועד (9.1.15, 15.1.15).
ניתנה החלטה בה נכתב:
"בהליך דנן, נוכח מחדליו של הנתבע שאינו מגיש בקשה במועד הקבוע או בשלב הנכון, נדרש בית המשפט, פעם אחר פעם, להכריע מהו המתחם הראוי בין עמידה על סדרי הפרוצדורה ולוחות הזמנים כפי שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי ובהחלטות קודמות - לבין שמירה על זכויות מהותיות של הצדדים. אלא שלא ניתן לאפשר התנהלות זו ללא גבולות, וכאשר ההליך מצוי במסגרת שלב בירור הראיות ולקראת סיומו, ויש לבצע את האיזון המתאים" (החלטה 27.1.15).
בהמשך הסתבר כי האיש הקליט את המומחית ללא הרשאתה, וללא ידיעתה.
גם בעניין זה נדרש בית המשפט להחלטה מפורטת (29.3.15) בה נדחתה הבקשה להגיש את ההקלטה או להשמיעה.
"לא מצאתי כי ניתן להכשיר את הקלטת המומחית, שמונתה מטעם בית המשפט, ומשמשת זרועו הארוכה, הקלטה שנערכה ללא ידיעתה, תוך שהמקליט יודע על ההקלטה ויתכן כי אף מכוון חלק מהשיחה והנאמר בה לצרכי אותה הקלטה.
הקלטת המומחה שלא בידיעתו, פוגעת בחובת הגילוי הנובעת גם מעקרון תום הלב (רע"א 2948/10 לעיל)".
(ההחלטה הנושאת 5 ע', מיום 29.3.2015, נמצאת במלואה בתיק).
לא רק האיש הכביד על ההתנהלות, אף כי נשא בעיקרה.
שני הצדדים הכבירו בבקשות ובתגובות, לרבות בקשות לעיון מחדש שלא לצורך, וניתנו מאות החלטות בהליכים שנוהלו.
שני הצדדים ביקשו, מעת לעת, את דחיית הדיונים, כשגם התובעת ביקשה דחיית דיונים רבים, לרבות הוכחות (26.11.14).
בקשות הדדיות רבות הוגשו בטענה לאי הגשה כדין, ואי המצאה כדין.
בתום דיון ביום 27.5.15 נכתב:
"הדיון ארך שעות ארוכות.
סברתי, כי נכון יהיה בתום הדיון לומר לצדדים מספר מילים, לאחר שמותב זה פגש אמש בילדיהם המשותפים של הצדדים.
למרבה הצער, אף דבר זה לא התאפשר.
אין משקף מזה את ההתנהלות בין הצדדים, לאחר קרוב ל- 8 שנים של התדיינויות בערכאות השונות, כאשר תובענות חדשות מוגשות תחת סיום הסכסוך."
(27.5.15, ע' 209 לפרוטוקול).
- על כן ונוכח התוצאה, הנתבע ישלם לידי התובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך של 50,000 ₪.
הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל.
מימון המומחה - יוותר כפי שנקבע במסגרת ההליך.
תביעה להכריז על הילדים כמורדים
- פסק הדין למזונות הילדים ניתן בחודש 3/2011. באותה עת היה כבר נתון שהאיש אינו בקשר עם ילדיו, והדבר גם נכתב בפסק הדין. צוינה טענת האישה כי כתוצאה מכך חל עליה נטל מוגדל בגידולם שכן הם עימה כל השנה. נקבע כי לא ניתן לקבל את טענת האיש שלא לפסוק מזונות בגין סרבנות ובפועל חל מלוא נטל הגידול על האישה.
נכתב כי משמיעת העדים התברר שהכנסת האיש בפועל גבוהה ב- 15,000 ₪ ברוטו מההכנסה עליה הצהיר.
משכך נקבעו מזונות בסך 1,700 ₪ לכל קטין, 250 ₪ לחודש לבת חולת הצליאק, 3,250 ₪ לחודש השתתפות במדור לילדים (משכנתא) ומחצית מהוצאות חינוך ורפואה חריגות, עד גיל 18 או סיום תיכון, לפי המאוחר, ובתקופת השירות הצבאי - 600 ₪ לילד.
(תמש 4282-07, פסק דין 8.3.2011, כבוד המותב הקודם).
- הליך המשמורת והקשר עם הילדים התנהל בבית הדין הרבני, שם הוגש תסקיר ונשמעו ההורים, לרבות טענת האב שהילדים אינם בקשר עימו.
- בנוסף בשנת 2008 במסגרת הליך ה"ט שהגישה האם, הגיעו הצדדים להסכמה שאושרה בדבר שהות הילדים עם האב, באמצע השבוע ובסופי שבוע לסירוגין, וכן שהאב ימנע מלהלין את הקטינים במיטתו. (20.11.2008, 4281-07).
- אין מחלוקת עובדתית כי בפועל אין קשר בין הילדים לבין האב מזה שנים, אף כי כל אחד מההורים תולה הסיבה לכך בהורה השני. הסדרי השהות התקיימו תקופה קצרה, אולם פסקו, לאחר שהילדים סירבו לשהות עם האב.
- לטענת האב, פנה לחידוש הקשר לבית הדין הרבני ולשירותי הרווחה, שלא טיפלו בכך כנדרש. בית הדין הרבני הורה לעבור תחילה טיפול פסיכולוגי הוא שילם מראש, אך האם נמנעה מלהביא את הילדים. כמו כן פנה פעמים רבות למוסדות החינוך של הילדים.
לטענת האם, האב לא פעל כלל לצורך חידוש הקשר עם הילדים מעבר להעלאת טענות כנגדה. הוא אכן פנה למוסדות החינוך של הילדים - אולם זאת בניגוד לרצונם ולמרות שידע שמבקשים שלא יפנה לשם. ניתנה החלטת ביה"ד הרבני לתשלום עבור טיפול לילדים, אך האב לא שילם.
המתווה הנורמטיבי
- ניתן לבחון הפסקת החיוב במזונות או הפחתתם (ע"א 425/68 משכיל לאיתן נ' משכיל לאיתן, פד כג (1) 309), במקרים חריגים ולאחר בדיקת הסיבות לנתק, שכן לא בכל מקרה הילד הוא האשם בניתוק הקשר. מדובר בהליך חריג שיינקט במשורה, שכן תשלום המזונות הוא הכלל והפסקתו או הפחתתו היא החריג, ולאחר בדיקה שאין בעניין זה אחריות על האב בשל מעשיו. שכן הכלל נותר כשהיה - יש לספק מזונותיהם של ילדים על מנת לאפשר את צרכיהם הבסיסיים.
- יש לבחון בין היתר, האם סרבנות הקשר נובעת מרצונו האמיתי והעצמאי של הילד או שקיימת אשמה מצד האב למצב, או מצד האם; האם נקט האב בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים לצורך חידוש הקשר לרבות בפן הכלכלי כגון מימון הטיפול; האם ביטול המזונות עלול לגרום לסיכול הסיכוי לחידוש הקשר; מה תהא השפעת ביטול המזונות על אפשרות קיומו הסביר של הקטין. (תמ"ש (ת"א) 43572-12-10 פלוני נ' אלמונית, (5.4.2013)).
"ייתכנו מקרים בהם מסרב הילד לראות את אביו או את אמו (...) ועדיין לא יוכרז כילד 'מורד'. כאלה הם המקרים בהם לא ניתן לתלות את האשם בקטין וכאשר הנסיבות מצביעות על קיום צידוק לסרבנות. מן הראוי, אפוא, לבחון בכל מקרה את הסיבות להיווצרות היחסים הבלתי תקינים בין הילד ובין ההורה." (בע"מ 513/09 פלונית נ' פלוני, (14.4.2010)).
"ראש לכל יש לזכור, כי (...) גם בעניין זה יש חובה ליתן משקל לעקרון-העל של טובת הילד, בטרם ננקטים צעדים לרעתו. (...) תחולתו של עיקרון זה מחייבת לבחון האם הפסקת המזונות תפעל - בסופו של יום - לטובת הילד, ולטובת הקשר עם הוריו. במקרים חריגים וקיצוניים יותר, בהם מדובר בהתנהגות מחפירה, בקשר שלא נראית תקווה לשקמו ובמצב דברים בו אין זה הוגן לחייב את האב לפרנס את בנו ("כספומט") תוך התעלמות מהיחס המוענק לו – מחייב עקרון טובת הילד לוודא, לפחות, שאין פגיעה בצרכיו הבסיסיים. דברים אלה צריך שייעשו באיזמל עדין. דוגמה - גם אם לא דוגמה שאין בלתה - לאופן ההשפעה הראשון של עקרון טובת הילד היא החובה לבחון, כיצד תשפיע הפסקת המזונות על אפשרות חידוש הקשר, שהיא האינטרס האמיתי (למצער במישור הנורמטיבי) של כל הנוגעים בדבר. (ראה גם ע"א 1880/92 קטן נ' קטן, פ"ד מט (1) 215)). (...) כן נדרש בית המשפט לכך, שאין לראות בהפחתת מזונות אך משום צעד עונשי לילד המפר את החלטות בית המשפט (...) מובן שיש להתייחס גם להתנהלות האב העותר להפחתת הפיצוי, ולמניעים לעתירתו (...) גם במקרים בהם סבור בית משפט כי הפחתת המזונות היא הצעד הראוי או המתחייב (...) ברי כי על בית המשפט להתייחס להשלכות הכלכלית של הפחתת המזונות על הקטינים הסרבנים (...) נאמר כי במקרים בהם אין בנמצא מקור הכנסה חילופי, ואפילו בדוחק, זכאי גם ילד המתנהג בצורה מחפירה לקבל מאביו מזונות מדין צדקה (...) במסגרת זו קיימת חובה לבחון את האמצעי שפגיעתו פחותה, צמצום של היקף המזונות תחת ביטולם לחלוטין – כדי להשיג איזון ראוי בין שמירה על צרכיו הבסיסיים של הילד, לביטוי שיש ליתן להתנהלותו."
(בר"ע 3761/10, פלוני נ' פלונית ואח', ש' רובינשטיין (15.7.2010)).
- נוכח הטענות ההדדיות שהעלו ההורים, בגין מי לא מתקיים הקשר בין האב לילדים, הוזמן תסקיר עו"ס לסדרי דין. התסקיר מציין את העדר הקשר בין האב לילדים, לאור הכעס הרב של הילדים כלפיו בשל התנהגותו כלפיהם בעבר.
"מזה כ 4 שנים שאין כלל הסדרי ראיה. לאורך כל השנים הילדים מבטאים כעס רב כלפי האב ומסרבים לכל קשר עימו". (תסקיר 9.10. 12, ע' 2).
התסקיר מבהיר כי התנגדות הילדים לקשר עם האב לא הגיעה יש מאין, יש לכך תרומה לאב אולם הוא מסרב לקחת אחריות על כך. הומלץ בשלב זה לא להפסיק את החיוב במזונות, שמהווה האחריות ההורית היחידה שהאב לוקח על עצמו כלפי הילדים וחשוב שמסר זה ישאר.
- אשר למצב הילדים נכתב כדלקמן.
מצבו של הבן הגדול טוב, חברתית ולימודית. בשיחה אישית עימו הבהיר כי לא מוכן לקשר עם האב, ומבקש שיניחו להם ולאימו. (ע' 4).
לבת - יש קבוצת השתייכות חברתית ומביאה לביטוי את יכולותיה.
"לא מוכנה להיות בקשר עם אביה ולא מוכנה שיהיה נוכח בחיים שלה או שידע מה קורה איתה. (...) ניכר כי היא סובלת ממערכת היחסים הסבוכה והמורכבת עם האב. היא אינה מוכנה להזכירו לא בשמו ולא כ'אבא', מבחינתה הוא מחוק. היא מאד נפגעה מאביה בעצמה, ומזדהה גם עם אחיה ואימה שנפגעו. היא אינה מוכנה לראות אותו ולא להתראות עמו ולא לחדש עימו קשר בשום אופן. ___ מתבטאת באופן בוגר ובהחלט מבטאת דעה עצמאית ובטוחה בעניין זה." (ע' 3).
בביקור בית בשיחה אישית עם העו"ס, אמרה כי: "לא רוצה בשום אופן לראות את אביה, שעברה מספיק, ושעדיין סובלת מסיוטים". (ע' 4).
הבן הצעיר, ילד נבון וחברותי, בעל קושי לדחות סיפוקים, נקלע לויכוחים עם חברים ומורים (ע' 3). קיים מפגשים אישיים עם יועצת ביה"ס, המצב השתפר, אך "צוות ביה"ס מצא לנכון ש___ זקוק לתמיכה רגשית רחבה יותר". (ע' 4).
המחנכת מסרה, כי אף שפנו לאב שביכולתו לקבל מהם מידע לגבי הילדים - הרי שהאב לא פנה אליהם בעניין זה. "הם יידעו את האב, כי אם ברצונו במידע מביה"ס לגבי הילדים עליו להגיש בכתב בקשה לביה"ס. עד כה טרם פנה האב לביה"ס". (ע' 3)
- בסיכום כותבת העו"ס, כי המשבר במשפחה אירע כאשר שני הילדים הגדולים יותר היו בראשית גיל ההתבגרות, שהגביר את המשבר האישי שחוו. אלא שהאב מסרב לקחת כל אחריות על המצב שנוצר, ורק מאשים את האם. במצב כזה לא ניתן לחייב את הילדים לקשר עימו.
כמו כן, אין להפסיק את הקשר היחיד שנותר, חיוב המזונות, כי זה הוא המסר היחיד של לקיחת אחריות הורית מצד האב, ושל המשך מחויבותו כלפיהם.
"הילדים חוו משבר אמון קשה ביותר מול אביהם שבא לידי ביטוי כנתק ממנו. ההתרשמות כי האב מבחינתו חווה זאת כפגיעה קשה בו אישית ולא בהכרח הצליח להבין היכן היא האחריות שלו למצב, שכן עד היום הוא מאשים את האם בלבד במצב שנוצר. (...) חיוב של ילדים לקשר בעל-כורחו בגילאים אלו, תהיה בבחינת המלצה לא ברת ביצוע כלל. יש לזכור כי הילדים הם הנפגעים העיקריים מסכסוך מתמשך, וכמיהתם ככל הילדים לחיות את חייהם בשקט ובשלווה. יחד עם זאת, אומנם בפועל ישנו כעס רב של הילדים והם מסרבים לכל קשר, אך למעשה ישנו עדיין קשר אחד שלא ניתק ומהווה חוט מקשר בין הילדים לבין האב, ואולי אף פתח לשינוי בעתיד. זהו תשלום המזונות, בתשלום זה גם אם הוא מכביד כלכלית על האב הרי הוא כמסר ברור לילדים כי הוא האב, עדיין לוקח את האחריות ההורית שלו כלפיהם ולמרות הכעס ההדדי הרי הוא עומד במחוייבות הזאת שלו כלפיהם. ואולי בעתיד הילדים ילמדו להעריך זאת יותר ועל בסיס זה יתחיל לצמוח קשר. הפסקת המזונות כמוה כסתימת הגולל וכהתנערות מוחלטת מההורות." (ע' 5 לתסקיר).
הומלץ טיפול רגשי לילדים, הדרכה הורית לאם, הדרכה הורית לאב, על מנת ש"בהתאם להנחיותיהם ינסה האב באופן עדין ולא מאיים להתחיל ליצור קשר עם הילדים". (ע' 5).
האב לא מילא תנאי זה.
- הצדדים לא זימנו את פקידת הסעד לחקירה במסגרת דיון ההוכחות ולא ניסו לסתור את האמור בתסקירים.
- כמפורט לעיל, מונה מומחה על ידי בית המשפט, במסגרת התביעה הנזיקית. בחוות דעת המומחה נקבע כי הילדים פגועים מאד מהתנהגותו של האב וכי הדבר עולה בבירור מתוך האבחונים. (ע' 31 לחוות הדעת).
הובאו לעיל האבחנות בחוות הדעת אשר לפגיעות כל אחד מהילדים, הפגיעה הרגשית שנפגעו מהאב. נכתב כי שני הילדים הצעירים מציגים תסמונת פוסט טראומטיים חלקיים, כאשר הזיקה להתנהגות האב ברורה מתוך האבחונים. הילדים סיפרו על אב מתעלל (ע' 31 לחוות הדעת), הבן הגדול (ע' 20), הבת (ע' 24) והבן הצעיר (ע' 28).
מאידך, חלק מהקשיים שנכתב כי הילדים נחשפו אליהם הינם כדוגמת צפייה בסרטי אימה בניגוד ליכולות הנפשיות (לבן הצעיר) וכדומה, שאינם מהווים הצדק לניתוק הקשר.
- המומחית השיבה בחקירתה:
"אנו רואים חוות דעת סימנים לזה שהילדים מאויימים(...) הילדים מגיבים כמו ילדים שעברו טראומות מאוד משמעותיות(...) הילדים מראים סימנים נפשים מאוד מדאיגים".
(ע' 127 - 128)
"לפי מה שהילדים סיפרו ולפי מה שנתמך מאד בטסטים, הילדים עברו התעללות. בפרט שני הקטנים, הבת והבן." (ע' 255 ש' 6-7).
- גם לאחר התייחסות למשקל המופחת שניתן לחוות הדעת - אשר הרחיבה לעניין נזק נפשי בגין בגידה נטענת של האב וילדה אחרת נטענת, שלא הוכרו כעוולות - עדיין מסקנות חוות הדעת לא נשללו.
- במסגרת ההליך הפלילי שנוהל כנגד האב - הוא עמד על כך שהילדים יעידו, חרף גילם הצעיר. המומחית השיבה בחקירתה כי האב אינו רואה לנגד עיניו את טובת הילדים.
"ת. זה הרבה יותר בעייתי, להעמיד ילדים לחקירה בבית משפט, זה לא דבר מקובל שבדרך כלל משתדלים להימנע ממנו, והוא בדרך כלל לא רואה את טובת הילד" (ע' 383 ש' 18-20).
- העדר טיפול - מחד, האב כתב כי פנה לבית הדין הרבני בעניין זה, שילם מראש עבור טיפול פסיכולוגי שלא התקיים בעטייה של האם. מאידך, לא טען זאת לגבי השנים שחלפו מאז, ולא הובאו פניות נוספות ומעודכנות לבית הדין הרבני או לרווחה.
אף בתצהיר עדות ראשית של האב לא נכתב על גורם טיפולי מקצועי שלשירותיו פנה, כך גם לא טען זאת בחקירה, או בסיכומים.
בתסקיר לעיל אף צויין מפי המורה כי לא פנה לבית הספר לקבלת מידע (ע' 3 לתסקיר).
- עם זאת ובמקביל למעשיו ומחדליו של האב - לא ניתן להתעלם גם מחלקה של האם בהעדר הקשר.
מהתסקיר, ומכל המצוי בתיקים, עולה הזדהות הילדים עם האם, והצורך לפעול באופן אקטיבי לחידוש הקשר.
"בביקור הבית ___ שאל את אמו איך האב יוכל לקבל את חפציו (האם מצביע על חדר נעול בו מאוחסנים החפצים). האם הגיבה בכעס ואמרה לו שהוא חוצפן. הילד התכנס בתוך עצמו והשתתק." (ע' 5, תסקיר 14.10.2009).
"כמו שקורה ביחסים משפחתיים טעונים בחרו הילדים לשמור על קשר עם הורה אחד – האם ולהתנכר להורה שני – האב, כפתרון לקונפליקט הנאמנות." (ע' 7).
"האם יכולה לסייע ולקדם זאת, אם גם היא תפריד בין סכסוך הזוגי להורות ותיתן לילדים את ברכת הדרך לקשר טוב עם אביהם. גערתה של האם כלפי ___ על כך שביטא דאגה כלפי האב, גורמת לילדים להתבצר בעמדתם כדי "לשמור" על אמם. הייתי מבקשת מהאם לעשות מאמץ, למרות הקושי הרב ולהביאו למרכז הקשר לפגישה עם האב, גם אם הדבר דורש את הישארותה בקרבת מקום כדי להרגיע את הילד." (ע' 7).
- גם בתובענה לשלילת מזונות מהקטינים והכרזתם כ'מורדים', יש לבחון את עקרון טובת הילד, עקרון על שלאורו נבחנים ענייני קטינים בבואם לפני בית המשפט. (בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית, (1.5.2006); בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני, לעיל).
לצורך בחינת טובת הילד, נעזר בית המשפט בגורמים מקצועיים, לרבות תסקיר וחוות דעת הבוחנים מקצועית ואובייקטיבית את התוכן הקונקרטי במונח טובת הקטין (בע"מ 10060/07 לעיל; רע"א 4575/00 לעיל).
כפי שהובא לעיל, לבית המשפט שיקול דעת האם לאמץ את ההמלצות או לסטות מהן (רע"א 4575/00 לעיל).
- כל אחד מן ההורים משליך את האשמה לפתחו של ההורה השני. ברם זכותו של הקטין לקיים קשר עם שני הוריו.
זכות זו לקשר רציף, הינה גם הילדים וגם של ההורים. אולם לגבי ההורים - בצד הזכות עומדת גם החובה. קרי, חובתם של ההורים הינה לקיים קשר עם ילדם ולאפשר קשר זה עם ההורה השני.
זכות זו, שהינה זכות אנושית וטבעית, עוגנה בשיטת המשפט הישראלית, בפסיקה, בכתיבת המלומדים, ובדוחות הועדות שישבו על המדוכה בעניינם של ילדים.
- הזכות עוגנה באמנה בדבר זכויות הילד משנת 1989 (כתבי אמנה 1038, כרך 31 ע' 221). כך נכתב גם בדו"ח ועדת כב' השופטת רוטלוי, הועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט:
"עמדת ועדת המשנה, כפי שהיא מוצגת בדוח בנושא אחריות הורית, היא כי הזכות לקשר היא של הילד ועל ההורים מוטלת החובה לקיים קשר עם הילד ולמלא את אחריותם ההורית כלפיו גם לאחר הגירושין. בדוח אחריות הורית מוכרת זכותו של הילד לקשר עם הוריו והדבר נכון גם לאחר שההורים מתגרשים."
(ועדת רוטלוי - דוח הועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה, ועדת המשנה בנושא הילד ומשפחתו, דוח הועדה (2003), ע' 228).
בדו"ח הועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין - ועדת שניט, הוצע כי האחריות ההורית תעוגן בחוק, כאשר היא כוללת בחובה את קיום הקשר בין הילד לבין בני משפחתו, וכן את זכותו של הילד כי תמומש כלפיו האחריות ההורית על ידי הוריו (סעיף 2 - אחריות הורית, הועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין- ועדת שניט דוח הועדה (2013), ע' 50).
- בנסיבות כאן לא מצאתי כי הילדים אשמים בניתוק הקשר עם האב, והם אינם ילדים 'מורדים' באופן המביא לשלילת מזונותיהם.
בניתוק הקשר יש לאב תרומה ניכרת, ולא ניתן להטיל האשמה במלואה על שכם הילדים או האם, עד כדי הפסקת החיוב המזונות. כך כתבה העו"ס בתסקירה, כך התרשמה המומחית לעניין אחריות האב למצבם הנפשי של הילדים.
לא הוכח כי ביטול המזונות יביא לחידוש הקשר. נהפוך הוא, עלה כי הדבר יביא רק להתעצמות הטינה ותחושת הפגיעה, אך בעיקר - לפגיעה ממשית באפשרות קיומם הסביר, כשאין להביאם למצוקה כלכלית שהיא התוצאה של הפסקת החיוב במקרה דנן.
בפרט, כאשר נטען כי תכלית התביעה הינה לחדש את הקשר עם הילדים, ולא הפסקת התשלום.
לא הוכח שהאב נקט בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים, לצורך חידוש הקשר עם הילדים בשנים האחרונות ולא יזם הליך טיפולי משותף או נפרד עימם, שיש בו מן הריפוי.
למרבה הצער, לא השכיל האב להבין כי הגשת תביעה, ועוד תביעה, ועוד תביעה, ועוד אחת - כנגד האם - בערכאות השונות, תחת סיום ההליכים המשפטיים ומתן אפשרות לכל בני המשפחה להשתקם מניהול המאבקים הבלתי פוסקים - אינה תורמת לתחושות טובות מצד הילדים (בלשון המעטה) ואיננה מאפשרת גם להם להתקדם הלאה בקשר עימו. מבקשים הם שקט מהמאבקים המשפטיים.
- מאידך, לא ניתן להתעלם מההשפעה הרבה שיש לאם על הילדים, ולקשר הקרוב עד מאד ביניהם, שלא לומר הזדהות ברורה. לא ניתן לטעון שלעמדת האם אין כל נפקות להעדר הקשר המוחלט כאן בין האב לילדים.
אין ספק שעמדת האם מהווה תרומה נוספת להעדר הקשר, אף שאינה אומרת זאת בקול רם. אכן, האם נותנת לילדים לומר את דבריהם. אלא שדבריהם הושפעו גם ממקומה של האם בסכסוך מול האב.
נוכח התמונה הקשה שעלתה בפרק התביעה הנזיקית - אשר לפירוק מערכת הנישואין, הסיבות לכך, וטענות הבגידה החריפה בצד טענה לילדה נוספת - שנאמרו לילדים, הרי שלא ניתן להתעלם מהשפעת הטענות לפירוק הזוגיות על הילדים. כלומר, הילדים הושפעו לא רק מהמעשים עצמם, כי אם גם מדרך עיבודם.
- מותב זה נפגש כאמור עם הילדים, ושוחח עם כל אחד מהם בנפרד, בנוכחות עו"ס יחידת הסיוע.
- נוכח כל האמור לעיל, לא יבוטל חיוב המזונות, אלא יפוצל לשני חלקים, כאשר מתוך הסכום שנפסק - יופקד בתכנית חיסכון נפרדת על שם כל ילד סך 300 ₪ לחודש, לכל ילד.
תוכנית זו תשמר לילדים ועבורם בלבד, ותנתן לכל ילד, במועד בו יחדש את הקשר עם האב ויקיים עימו 5 מפגשים רציפים.
הפחתה זו מסכום המזונות, אינה בסכום שעלול לפגוע בקיומם הסביר של הילדים, ובה בעת מהווה מסר כי האב אינו מתנער מהם ויכול ותביא לחידוש הקשר.
- זאת, כל עוד הילדים הינם קטינים, ומכאן ואילך.
- אולם החיוב במזונות לא יימשך מרגע שהילד הפך בגיר בן 18 שנים או סיים את לימודי התיכון, לפי המאוחר (להלן: "המועד"). מהמועד ואילך הרי הוא נושא באחריות לבחירה אם לקיים קשר עם האב אם לאו.
משום כך, מהגיע כל אחד מהילדים למועד, וככל שבוחר שלא להיות בקשר עם האב, יפסק חיובו של האב במזונותיו.
- בהתאם, בטל חיובו של האב במזונות הבן הבגיר מהמועד ואילך, רטרואקטיבית.
האם טענה כי בהוצאה לפועל חוב מזונות בסך מאות אלפי שקלים. על כן הסכום שיש להשיב לאב (אם וככל ששילם עבור הבן לאחר המועד) - יקוזז מהחוב שם.
- נוכח התוצאה, כל צד ישא בהוצאותיו.
תביעה בגין פגיעה בפרטיות
- לטענת האיש, הצילומים שצירפה האישה כנספח לתצהירה, בהם הוא נראה במערומיו לצד אישה עירומה במצב אינטימי, היו ברשות היחיד, מהווים פגיעה בפרטיותו ולכן זכאי לשיפוי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪.
לטענת האישה, האיש בעצמו הגיש התמונות שוב כעת, יש להן ערך ראייתי בתביעת הנזיקין שהגישה בשל בגידה. בית המשפט כבר החליט שהתמונות יוצאו מהתיק, כך נעשה ולכן אין פגיעה בפרטיותו. הצילומים נערכו בבית אימה של האישה והמצלמות הותקנו שם לשם הגנה על עניין אישי ואין זה מקום פרטי של האיש.
דיון
- חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") קובע את איסור הפגיעה בפרטיות, בסעיף 1: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו".
סעיף 2 לחוק, קובע פגיעה בפרטיות מהי:
"2. פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
"1. לא יפגע אדם בפרטיותו של זולתו ללא הסכמתו.
- פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה: (...)
(3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;
(4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;
(...)
(9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;
(10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9);
(11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד."
- בפסיקה נקבע כי הזכות לפרטיות מוקנית לכל אדם, אשר זכאי לצנעת חייו ואין נכנסים לחייו הפרטיים. (ע"פ 5026/97 גלעם נ. מדינת ישראל (13.6.1999)).
הזכות לפרטיות עוגנה גם כזכות חוקתית, בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, סעיף 7: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו".
הזכות לפרטיות דבקה באדם ולא במקום, והיא חלה ללא קשר לזכויות קניין. (בג"צ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה, פ"ד סא (1) 581, הנשיא ברק (2006); ע"פ 2126/05 ג'רייס נ. מדינת ישראל (26.6.2006)).
- הזכות לפרטיות קיימת גם בין בני זוג נשואים, או שהיו נשואים. הנישואין עצמם אינם מבטלים את הזכות לפרטיות.
"האוטונומיה של הפרט היא גם האוטונומיה כלפי בו הזוג. (…) גם בחיי הנישואין שומר לעצמו כל אחד מהצדדים לקשר תחומים של פרטיות כלפי בן זוגו (…) מעצם הנישואין אין הסכמה משתמעת לפגיעה בפרטיות."
(בג"צ 6650/04, לעיל).
- חוק הגנת הפרטיות נועד לתת פיצוי על עוגמת הנפש, הנזק הנפשי שנגרם לאדם כתוצאה מכך שצנעת חייו והאינטימיות שלו הופרו. (ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' קדולנלד, פ"ד נח (4) 314, (2004)), ואין לפגוע בפרטיות אדם ללא הסכמתו, שיש לתת אותה מרצון חופשי, ו'מדעת'. (מ (מרכז) 13028-04-09 אליהו נ' עיריית טבריה, (11.3.2010);
- האישה אכן צירפה לתצהירי עדות ראשית מטעמה נספחים 3א - 3ד: צילומי האיש עם דמות נשית עירומה לצידו, במצבים אינטימיים.
- לאחר שהאיש עתר להוצאתם מהתיק, ניתנה החלטה:
"הנספחים שצורפו לתצהיר האשה, והאיש עתר להוצאתם, נספחים 3א - 3ד יוצאו מהתיק. יתירה מכך, הנספחים יוצאו באופן שיוגש עותק חדש מתצהיר ללא נספחים". (החלטה 16.6.2013).
- סעיף 18(2)(ג) לחוק קובע כי תהא זו הגנה טובה אם:
"(2) הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב באחת הנסיבות האלה: (...)
(ג) הפגיעה נעשתה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הפוגע;"
- כדי שתעמוד לאישה הגנה, עליה להוכיח שהתקיימו שני תנאים: פעלה בתום לב, ולשם הגנה על עניין אישי כשר.
- אשר לתום הלב, נקבע כי תום הלב נשוא ההגנה הינו סובייקטיבי. כלומר האדם עשה את המעשה בסוברו בתום לב שהוא רשאי, או חייב, לעשותו. (ע"פ 5026/97 לעיל, בג"צ 6650/04 לעיל).
חזקות תום הלב, מופיעות בסעיף 20 לחוק:
"(א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפגיעה בפרטיות באחת הנסיבות האמורות בסעיף 18(2) ושהפגיעה לא חרגה מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפגיעה בתום לב.
(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפגיעה בפרטיות שלא בתום לב אם הוא פגע ביודעין במידה גדולה משהיתה נחוצה באופן סביר לצורך הענינים שניתנה להם הגנה בסעיף 18 (2)."
יש לבחון האם מידת הפגיעה לא חרגה מתחום הסביר - שאז קמה חזקת תום הלב. אם הייתה ביודעין במידה גדולה מהנחוץ לצורך העניין שבגינו מוענקת ההגנה, אזי חזקה שלא בוצעה בתום לב. (ע"פ 5026/97 לעיל).
- במקרה דנן גם אם מתקבל טיעון 'תום הלב' בכל הנוגע לעצם זכותה של האישה לגלות האמנם מקיים האיש קשר נוסף מאחורי גבה - הרי שלא על כך הוגשה התביעה, כי אם על הפגיעה מעבר לנחוץ.
- האם פעלה האישה לצורך הגנה על עניין אישי כשר?
מאחר שהדין האישי החל על הצדדים הינו המשפט העברי, והעילות הנדונות בבית הדין הרבני אשר למערכת יחסים בין בני זוג לרבות לדיני האישות - יכול וניתן לראות בצורך להוכיח בבית הדין הרבני עילה מתחום המעמד האישי הרלבנטית שם ובעלת השלכות ונפקות משפטית כעילת הגנה, אף כי מובן שגם במסגרת דיון מסוג זה יש לכבד הפרטיות והכבוד של המתדיינים. אך לא כנגד כך עתר האיש, אף הוכח כי לא התנגד להצגתן בבית הדין הרבני.
לא כך הדבר - ככל שנוגע להצגת התמונות לאנשים נוספים בגדר טענת ה'פרסום', לצדדי ג', כדוגמת הגורמים שנחשפו להצגת התמונות בתביעה הנזיקית, וכן חברותיה של האישה, המומחית שמונתה.
טענת האישה כי מדובר בהרחבת חזית (לעניין החברות והמומחית) אינה מתקבלת, לאחר שהעובדה כי הוצגו התמונות לחברות - התבררה במסגרת הליך שמיעת ההוכחות, ולאחר שהאישה היא שהעבירה את התמונות למומחית במסגרת ההליכים שבין הצדדים.
שהרי לא יתכן כי תוגש תביעה נפרדת בגין כל גורם שהיה מעורב בהליכים ונחשף לתמונות, והנושא מתברר במסגרת תביעה זו.
- בחוות הדעת מאת המומחית, אכן מופיע כי הובאו בפניה התצלומים. (ס' 20 ה לחוות הדעת).
העדה הגב' ___ - אישרה כי האישה הראתה לה תמונה (ע' 164, ש' 18-19).
העדה הגב' ___ - אישרה כי האישה הראתה לה את התמונות (5.1.15 ע' 113, ש' 1-8).
העד מר ___, אישר כי הזמין את החברה להתקנת המצלמות ביחד עם האישה, וראה את הוידיאו והתמונות. (ע' 119, ש' 18-21). העד אישר כי לא קיבל הסכמת האיש לכך (ע' 196, ש' 15- 24). אלא שיצוין כי מר ___ היה באותה עת, בעלה של האישה הנוספת שצולמה בתמונות.
- לא הוכח כי האישה הראתה לילדים את התמונות, והיא גם הכחישה זאת במפורש (ע' 72, ש' 30), אף שאישרה כי סיפרה על קשר עם אחרת לאחר שחשדו בכך (ע' 72 ש' 32, ע' 73 ש' 1-8).
- טענה האישה, כי עומדת לה הגנה שבחוק גם מהטעם שהצילום נעשה במקום שאינו 'רשות היחיד' של האיש - בבית אם-האישה. הוא חדר לשם ללא הרשאה, כשהצילום נעשה לצורך הגנה מגניבות בביתה, בעת שהייתה בחו"ל, עניין אישי כשר של אימה.
- אלא שלא הוכחה "הסכמה" מצד האיש (כטענת האישה) בכך שהדבר היה בבית צד ג', אימה של האישה. החוק מגדיר הסכמה כהסכמה "מדעת, במפורש או מכללא", והסכמה כזו לא הוכחה, אשר לצילום במצבים אינטימיים.
אמה של האישה אישרה כי בעבר נתנה מפתחות מדירתה לאיש (ע' 152, ש' 13 - 20, ע' 161, ש' 16- 17). כך גם המצלמה הותקנה כשאם-האישה הייתה בחו"ל (22.9.14 ע' 151, ש' 22-25).
- העובדה כי אין זה ביתו שלו, אינה מהווה הגנה מפני הגשת צילומי העירום בתיק, ואינה מכשירה את הגשתן כפי שהוגשו. שהרי הגנת הפרטיות אינה על 'יחידה קניינית' כי אם על 'יחידה אוטונומית', לכל אדם המרחב הפרטי שלו.
"(...)צילום של אדם שלא בהסכמתו, הדיבור 'ברשות היחיד' אינו מצביע על 'יחידה קניינית'. הוא מצביע על 'יחידה אוטונומית'. הוא לא נקבע על פי דיני הנכסים. הוא נקבע על פי דיני הפרט. אכן 'הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם ולא של המקום'(...). אכן, סביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו. מרחב זה נע עם האדם עצמו.
היקפו של המרחב נגזר מהצורך להגן על האוטונומיה של הפרט. על כן הוא עשוי לחול גם במקום בו אין לפרט כל קניין (כגון בית הוריו, בית חולים, תא טלפון (...))". (בג"צ 6650/04 לעיל).
- צילום אדם שלא בידיעתו והסכמתו - גם אם נעשה במרחב הציבורי, וגם אם נעשה בבית של צד ג' שאינו קניינו של האדם שצולם, ולאחר מכן פרסומו של צילום זה, מהווה פגיעה בפרטיותו. בועת הפרטיות המקיפה את האדם, ממשיכה ומלווה אותו בכל מקום.
- גם אם נדרשה האישה להשתמש בצילום במסגרת ההליכים בבית הדין הרבני, שם נידונו העילות הנטענות לעניין חיי הנישואין ופירוקם - עדיין אין בכך הכשר להצגתם ליתר הגורמים.
- נכונה טענת האישה, כי הגשת נספח לבית המשפט בו מתנהל הדיון בדלתיים סגורות - איננה עולה כדי פרסום 'ברשות הרבים'.
ברם נספח ובו תמונות עירום, יש לצרף בדרך נאותה, גם כאשר ההליך מתנהל בדלתיים סגורות.
ניתן היה למצוא דרך חלופית להצגת התמונות לבית המשפט. כך למשל, לציין בבקשה קיומן של התמונות - ולבקש להגישן באופן חסוי, לעיון בית המשפט וב"כ הצדדים בלבד (ולא לצוות המשרד או המזכירות), וכן הפקדתן בכספת בית המשפט תחת סריקתן במערכת 'נט המשפט'. זאת, על מנת שלא תשזפנו עין כל הבא במגע עם התיק.
- אדם זכאי להניח כי צילומו במערומיו לא יופץ.
גם במסגרת תיקי משפחה שמתנהלים בדלתיים סגורות, יש מדרגים לצוות היכול לעיין במוגש, כאשר המדובר בתמונות עירום.
- בודאי שכך הדבר, בעת הצגת תמונות עירום של הזולת בפני אנשים נוספים, צדדי ג'.
- משכך, מצאתי לדחות טיעון חלופי של האישה, כי הדבר גרם לאיש לכל היותר 'אי נוחות זעירה' בגדר סעיף 6 לחוק, שאינה מהווה פגיעה של ממש.
- ברם - גם התובע אינו חף מהתנהלות תמוהה לעניין זה, המפחיתה ממשקל טיעונו שלו.
שכן אותו תובע, שהתרעם על הצילום ודרך הצגתו בפני אנשים אחרים - הוא עצמו בחר להציגן שוב בתיק- לאחר שהוצאו מהתביעה האחרת - באותה דרך ממש. הרי יכול היה גם הוא להפנות לקיומן ולבקש לצרפן בפרטיות מירבית - לכספת בית המשפט.
- על כן נקבע כי הייתה פגיעה בפרטיות האיש שנגרמה על ידי האישה, בצילום, בצירוף התמונות בדרך של נספח שאינו חסוי, ובהצגתן לאנשים נוספים - בהסתייגות לעניין הצגת התמונות כעת מטעמו של באותה דרך ממש, שתבוא לידי ביטוי בפיצוי הנפסק.
- סעיף 29 לחוק הגנת הפרטיות, קובע את הפיצוי ללא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על סך של 50,000 ₪ (בהצמדה) וכפל הסכום אם יוכח שהפגיעה היתה בכוונה לפגוע.
- בשאלת קביעת הפיצוי - כאשר מדובר בסכסוך בין בני משפחה, הרי שמתווסף רובד נוסף לשיקולים שיש לקחת בחשבון. מחד יש לנקוט משנה זהירות על מנת שלא להגביר את הסכסוך שכן מדובר בבני משפחה אחת ואין ללבות הסערה. מאידך, דווקא כאשר מדובר בבני משפחה, יש להורות על פיצוי הנפגע, שאדם שהיה לו קרוב ביותר פוגע בפרטיותו.
- בשקלול כל שפורט לעיל ובנסיבות העניין, מצאתי לחייב את האישה לשלם לאיש פיצוי בסך 40,000 ₪.
- נוכח התוצאה האישה תישא בתשלום הוצאות האיש ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.
הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל.
סיכום
- בתביעה הנזיקית - האיש יפצה את התובעים כפי שנפסק בס' 110 לעיל, וישא בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בהתאם לס' 112 לעיל.
מימון המומחה - יוותר כפי שנקבע במסגרת ההליך.
בתביעה להכרזת הילדים כמורדים, נקבע כמפורט בס' 136- 139 לעיל.
כל צד ישא בהוצאותיו.
בתביעת האיש בגין פגיעה בפרטיות - האישה תפצה את האיש כאמור בס' 168 לעיל, ותישא בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בהתאם לס' 169 לעיל.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל.
- המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים, ותסגור התיקים.
ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים ופרטים מזהים.
ניתן היום, ב' טבת תשע"ו, 14 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.
אילת גולן תבורי, שופטת