פיצויים בסך מיליון שקל לתובע בגין נזקי גוף

1.התובע הגיש נגד שני הנתבעים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב פגיעתו בשתי תאונות.

התאונה הראשונה ארעה לתובע ביום 14.9.07 (להלן: "התאונה הראשונה"). לטענתו, במועד התאונה הוא עבד בשרות הנתבעת מס' 1, קיבוץ גנוסר (להלן: "המעביד" ו/או "הקיבוץ") ובמהלך עבודתו הוא החליק במטבח ונחבל בכף ידו הימנית.

התאונה השניה ארעה לתובע ביום 13.7.08 (להלן: "התאונה השניה"). לטענת התובע במועד התאונה השניה הוא נהג ברכב מס' רישוי 7592108, אשר היה מבוטח אצל הנתבעת מס' 2, ביטוח ישיר- חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"). תוך כדי נהיגה ארעה התנגשות עם רכב אחר, והתובע נחבל בגופו.

2.המעביד כפר באחריותו לתאונה הראשונה וכן כפר בנזקים הנטענים על ידי התובע. המעביד טען גם כי עיקר נזקיו של התובע נגרמו עקב התאונה השניה.

המבטחת הודתה בחבותה לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה השניה, אך כפרה בנזקים להם טען התובע ובקשר הסיבתי בינם לבין התאונה השניה.

לאור עמדת המעביד, אדון בתחילה בשאלת החבות בתאונה הראשונה.

התאונה הראשונה

3.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית (ת/4) . בתצהירו טען התובע כי עבד כטבח בבית המלון קיבוץ גינוסר תקופה של שנה, לאחר שעבר במקום גם קורס הכשרה. באשר לנסיבות התאונה טען התובע כדלקמן:

"3) עיקר העבודה שלי בתור טבח מתבצעת במטבח.

במטבח קיים חדר קירור שם מאוחסנים מוצרי גלם, המשמשים אותנו לצורך הכנת ארוחות.

חדר הקירור משמש הן את עובדי המטבח , הטבחים והמלצרים.

4) על רצפת המטבח וחדר הקירור , תמיד היו מים ונוזלים אחרים (כגון שמן ורוטבים) אשר נשפכים על הרצפה בתהליך הכנת הארוחות או בתהליך העברת מוצרי המזון, בתוך המטבח או מחדר הקירור ואליו.

אציין כי מים ונוזלים אחרים נוטפים גם מהפירות והירקות לאחר רחיצתם ובמהלך העברתם מהמקרר למטבח ובמהלך עיבודם במטבח.

5) אציין כי רצפת המטבח ורצפת חדר הקירור עשויה ממרצפות רגילות ומחליקות ולא היה על הריצפה כל משטח גומי או משטח אחר למניעת החלקה.

6) ביום 14.9.07 עת עבדתי במטבח של בית המלון, בשעה 1900 לערך, בזמן שיצאתי מהמקרר לכיוון המטבח הראשי, ידיי היו עמוסות, והלכתי לכיוון המטבח, אז דרכתי על נוזל שהיה על הרצפה כתוצאה מכך החלקתי, נפלתי ונפגעתי בגופי במיוחד ביד ימין".

4.התובע מסר ביום 19.11.07 הודעה לחוקר מטעם הקיבוץ, מר רוני דותן (נ/6). בהודעה נאמר כדלקמן:

"אני עובד כטבח בבית ההארחה של קיבוץ גנוסר מזה כ- 8 חודשים.

בתאריך 14.9.07 התחלתי בעבודה במשמרת ערב בשעה 17:00.

בערך בשעה 19:00 הכנסתי למקרר חלב מוצרי מזון שאספתי והם היו בתבנית שאני אחזתי ביד מלאה במוצרי מזון חלביים.

אחרי שנכנסתי לחדר קירור חלבי רציתי לצאת ועברתי במפתן כשהדלת פתוחה.

ברגע שדרכתי על משטח שלפני הדלת בפרוזדור אני מיד החלקתי ונפלתי על יד ימין.

אני באותו זמן הייתי לבד ואח"כ בא עובד מטבח ועזר לי לקום.

תמיד היה לכלוך שם ואני לא זוכר ממה החלקתי ברצפה.

מנקים שם את הריצפה וזה מקום תמיד נקי והם מנקים את זה ואם יש רטיבות גם מנגבים".

החוקר לא הגיע לחקירה על ההודעה שגבה. ב"כ התובע הסכים להגיש את ההודעה בהסתייגות ואמר כי "ישבו איתו החוקר, ביחד עם מנהל העבודה בשם סלמן ואמרו לו שהוא חייב לחתום על זה אחרת יפוטר". ב"כ הקיבוץ השיב כי אינו מסכים לכך.

5.לתצהיר התובע צורף טופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה מיום 14.9.07 בו נרשם כי בזמן שהתובע "עבד במטבח הוא החליק ונפל וכתוצאה מכך קיבל מכה בכף יד ימין".

גם בטופס הודעה על פגיעה בעבודה שצורף לתצהיר, ועליו חתום גם התובע, נאמר כי "החליק במטבח ונפל עם יד ימין".

בגיליון חדר המיון של בית החולים "פוריה" מיום התאונה נרשם כי נפגע בתאונת עבודה וכי "לדבריו בזמן עבודה נפל על יד ימין".

6.בחקירה נגדית של התובע הוא השיב כי היה הטבח ותפקידו היה גם לדאוג לניקיון המקום, דהיינו אם היה רואה לכלוך או רטיבות מתפקידו היה לאמר לאחרים, שעבדו בעבודות ניקיון בלבד, לנקות. הוא שב ואמר כי המרצפות היו רגילות, ללא גומי נגד החלקה.

לדברי התובע, במועד התאונה היה לחץ בחדר האוכל והוא נכנס למקרר להוציא סיר. לדבריו, התאונה קרתה ממש במפתן חדר הקירור. התובע נשאל האם כשנכנס לחדר הקירור ראה משהו יוצא דופן והשיב כי כל הזמן היו שם נוזלים וכל הזמן היו קוראים לאנשי הניקיון לנקות. התובע נשאל שוב ושוב האם כשנכנס לחדר הקירור ראה נוזלים על הריצפה ושב והשיב אותה תשובה "כל הזמן יש נוזלים". כשנאמר לו על ידי בית המשפט כי הוא חייב להשיב ספציפית לשאלה ונשאל שוב האם כשנכנס לחדר הקירור ראה נוזלים ליד הדלת השיב שראה ושהיו במקום נוזלים. התובע התבקש לתאר באיזה נוזלים היה מדובר והשיב באופן כללי: "חומרים שתייה שמן, חומרי גלם וזה, היה כל הזמן..." וכשהתבקש שוב לפרט השיב שהיה "שמן ומים הכל רטוב". לדבריו, הוא כל הזמן היה קורא לאנשי הניקיון לנקות וכי "אבל נכנסתי בלחץ לקחתי סיר ויצאתי אמרתי להם לנקות". בהמשך השיב התובע כי אינו יודע איזה חומר היה על הריצפה וכשנשאל מדוע אמר "שמן ומים" השיב "כי זה מה שיש במטבח" אבל ספציפית אינו יודע.

התובע השיב עוד כי לא כל הריצפה היתה רטובה "נכנס מישהו מלצר ובדרך שלו, פה יש קצת פה יש קצת, לא כל הריצפה". כאשר נשאל לכמות הנוזל השיב "שלולית, אני לא יודע מה בדיוק...תקשיב, היה נוזל, היה מקרר בדרך היה נוזל". בהמשך נשאל שוב לכמות הנוזל והשיב "לא יודע, חצי כוס פה שלולית פה נקודות". התובע נשאל מדוע לא עקף את השלולית והשיב: "כי בזמן לחץ אני לא יכול לעמוד לנקות את השטח.... כי היה הרבה, היה שלולית פה ונקודות פה ואני לא הסתכלתי מה יש ומה לא, הייתי במהירות ולחץ".

התובע השיב כי לפני התאונה הוא החזיק בידו סיר גדול עם נוזל, ללא מכסה. הוא החזיק בסיר בשתי ידיו. הסיר לא הסתיר לו את הדרך והוא ראה על מה הוא דורך. כשנשאל שוב , מדוע לא ראה את השלולית השיב "יש הרבה , אמרתי לך, יש הרבה שלוליות פה ושלולית פה והייתי בלחץ, לא ידעתי מה יש ומה לא".

התובע אישר כי בהודעה לביטוח הלאומי כתב כי החליק. לשאלה מדוע לא כתב כי החליק על נוזל השיב:

"אני בטוח שהחלקתי, היה משהו שהחליק עליו, לא היה הכל טוב וגומיה וזה משהו טוב ואני עושה, היה שם, לא היה שם גומיה ולא היה שם כלום, החלקתי שמה אז בטוח על נוזל".

התובע אישר כי דיבר עם הקב"ט לאחר התאונה, אך לדבריו לא המשיך לעבוד לאחר מכן.

7.מטעם התובע הוגש תצהירו של מר שריף שואפר (ת/1), שהיה מנהל חדר האוכל של בית המלון. בהתאם לאמור בתצהיר, במועד התאונה, כאשר נכנס למטבח בכיוון חדר הקירור, הוא שמע צעקה ואז:

"רצתי ומצאתי את ס' ט' כשהיה שרוע על הריצפה וניכר היה שהוא נפל קודם לכן, אציין כי היכן שס' ט' שכב, היה נוזל על הריצפה.

אני עזרתי לט' לקום, הושבתי אותו והמשכתי בעבודה.

אציין כי רצפת המטבח וחדר הקירור עשויה מרצפות רגילות וחלקות, ללא כל משטח גומי או משטח PVC או משטח אחר למניעת החלקה".

בחקירה נגדית השיב כי התובע שכב ביציאה מחדר הקירור. התובע צעק ואז הוא הגיע למקום עם עוד אחרים והם הרימו את התובע והושיבו אותו על כיסא. לדבריו, הוא לא ראה את התובע נופל, אולם התובע אמר לו שהחליק. כמו כן אמר שהיו במקום נוזלים. הוא עצמו ראה את הנוזלים אבל לא ידע להסביר באיזה נוזלים מדובר וכמו כן לא ידע מה היתה כמות הנוזלים. טען כי היה משטח רטוב, כאילו שטפו את הריצפה ובהמשך אמר כי זה לא היה כתם של מים אלא רצפה רטובה . לשאלה היכן היו הנוזלים השיב כי המקרר הוא קצת בשיפוע כלפי חוץ והנוזלים היו ביציאה, בדלת של המקרר.

העד הופנה בחקירתו הנגדית לדבריו בתצהיר לפיהם היכן שהתובע שכב היה נוזל והשיב כי:

"בסדר, אבל גם נוזל, בשאר המקרר היה נוזלי. לא בדיוק איפה שנפל, כן".

ב"כ הקיבוץ המשיך לנסות לקבל מהעד פירוט לגבי הנוזלים ומיקומם אך העד לא יכול היה להשיב ואמר רק כי הכל היה רטוב.

8.מטעם הקיבוץ הוגש תצהירו של מר כאמל עזאיזה (נ/5) מנהל המטבח בבית המלון. לדבריו, במסגרת תפקידו היה אחראי, בין היתר, גם לניקיון המטבח וחדר הקירור. הוא שלל את האמור בתצהיר התובע, לפיו על ריצפת המטבח וחדר הקירור "תמיד היו מים ונוזלים אחרים (כגון שמן ורוטבים)" וטען כי האיזור באופן כללי נקי ומסודר. הוא הוסיף כי:

"4) מטבע הדברים, לאחר הפעילות המתבצעת באופן רגיל באיזור המטבח וחדר הקירור, קורה שנשפכים דברים על הריצפה. כשזה קורה, יש הנחיה כללית לנקות , ומיד דואגים לנקות את מה שנשפך בעזרת מטלית.

קיימת הנחיה לכל עובדי המטבח לשמור על הניקיון ולנקות כל מפגע מייד כאשר הוא מתרחש.

במטבח יש כחמישה עובדים הדואגים לניקיון, תפקידם לשטוף סירים, מקררים וכו', וגם לנקות את הריצפה.

אני עצמי מפקח על קיום ההנחיות בנושא הניקיון.

5) התובע ידע על ההנחיה הזו, ומתפקידו היה בין היתר לדאוג לניקיון אתר העבודה. אם התובע ראה רטיבות כלשהי על הריצפה – מתפקידו היה להתריע על כך, לדאוג לנקות את המקום, או לדאוג לכך שהמקום ינוקה מיידית על ידי אחרים.

6) גם הטענה שהמרצפות במטבח ובחדר הקירור "מחליקות" אינה נכונה. אני נמצא במקום שנים רבות, מדי יום ביומו, ואני יכול להעיד עם כך שהמרצפות כשלעצמן אינן מחליקות ואינן גורמות להחלקה.

7) לא ידוע לי מידיעה אישית על נוזל כלשהו שהיה במקום אירוע התאונה , במועד שבו אירעה, ולא הייתי במקום ביום התאונה".

9.בחקירתו הנגדית של העד הוא אישר כי המטבח מרוצף במרצפות רגילות ואין עליהן דבר נוסף נגד החלקה. העד אישר כי קורה שנשפך נוזל במטבח אך יש במקום עובדי ניקיון (חמישה עובדים במשמרות) שמנקים כל הזמן וכמו כן יש אחראי משמרת. במקרה ונשפך משהו על הריצפה קוראים להם לנקות.

לדברי העד לעובדים במטבח יש נעלים מיוחדות שמסופקות להם על ידי הקיבוץ ואלה נעלים "לא מחליקות". לשאלה מדוע מספקים להם נעלים לא מחליקות והאם נכון שזה מכיוון שלפעמים יש דברים שמחליקים השיב העד כי זה נכון.

10.בסיכומים טען ב"כ התובע כי אין מחלוקת כי התובע החליק בזמן עבודתו. לטענתו, יש לקבל את גרסת התובע והעד מטעמו כי החליק על נוזל וכי הקיבוץ לא הביא כל עד להזים עדותם זו (למרות שעל פי עדות עד ההגנה יש במקום מספר עובדי ניקיון וגם מנהל משמרת). לטענתו, הקיבוץ גם לא חלק על העובדה כי במטבח נמצא, כמעט קבוע, נוזל על הריצפה, שמקורו במצרכים הנמצאים במטבח ובמקרר.

ב"כ התובע טען כי העובדה שהתובע התקשה להצביע על סוג הנוזל וכמותו, אינה צריכה לפעול לרעתו, מאחר והוכח כי נפל בכניסה למקרר וכן הוכח כי במקום נמצאים בד"כ נוזלים, ואין לצפות מהתובע, שיבדוק את הנוזל עליו החליק, לאחר שנפגע וסבל מכאבים.

ב"כ התובע טען כי אחריות הקיבוץ לארוע התאונה נובעת מכך שלא סיפק לתובע מקום עבודה ומשטח גישה נקיים ובטוחים. הקיבוץ היה מודע לקיום נוזלים על ריצפת המטבח והמקרר, אך לא הציב עובדים שתפקידם לייבש את הנוזלים מיד עם היקוותם וכאשר עובדי הניקיון מגיעים לבצע את הניקיון רק לאחר שקוראים להם, כאשר הם עובדים בעמדת שטיפת הכלים. כמו כן לא דאג הקיבוץ לכך שהמרצפות לא יהיו מחליקות. הקיבוץ היה צריך לצפות שעובדים, והתובע בכללותם, יחליקו על נוזלים המצטברים על רצפת המטבח, והוא לא עשה את המוטל עליו למניעת סכנה זו.

ב"כ התובע טען כי אין להטיל על התובע כל אשם תורם , כאשר לא נטען כי פעל בניגוד להנחיות שניתנו לו. אפילו התובע לא שם לב לנוזלים בפתחו של המקרר, אין מקום להטיל עליו אשם תורם, מאחר ולא די ברשלנות רגילה של עובד לשם הטלת אשם תורם.

11.ב"כ הקיבוץ טען כי התובע לא ידע להשיב על מה החליק ומדוע החליק וכי עדותו, כמו גם זו של העד מטעמו, לא היתה מהימנה. ב"כ הקיבוץ טען כי לא הוכח קיומו של מפגע כלשהו, כי עובדים מטעם הקיבוץ עסקו כל העת בניקיון כל מפגע שנוצר, וכי אין לייחס לקיבוץ כל רשלנות.

ב"כ הקיבוץ טען כי העובדה שהתובע נפל אינה מעידה בהכרח על קיומו של מפגע וכי אדם יכול למעוד וליפול ללא קשר לקיומו של מפגע וכי כל עוד לא הוכח קיומו של מפגע – דין התביעה, שעילתה רשלנות, להידחות.

ב"כ הקיבוץ טען כי התובע מסר גרסראות רבות וסותרות הן בעדותו והן סמוך לאחר התאונה, בחדר המיון, בתביעה למוסד לביטוח לאומי ובחקירתו, וכי באף אחד מהמקרים לא טען כי החליק על נוזל אלא רק מסר כי החליק/נפל על ידו.

ב"כ הקיבוץ טען גם כי אין להאמין לגרסתו של העד מטעם התובע, מר שריף טואפרה וכי מעדותו של עד זה לא עולה כי היו במטבח מפגעי סדר וניקיון. עוד טען כי עד זה לא היה עד ראיה לתאונה והעובדה שהתובע לא הביא לעדות כל עד ראיה לתאונה עצמה פועלת לחובתו (כאשר העד שהביא הוא עד שפוטר על ידי הקיבוץ, כפי שאישר בחקירתו). ב"כ הקיבוץ טען כי גם עד זה מסר גרסאות שונות , הוא לא ידע לאמר איזה נוזל ראה ובניגוד לעדות התובע לפיה היו שלוליות מפוזרות במטבח, העיד כי כל הרצפה היתה רטובה.

ב"כ הקיבוץ טען כי התאונה ארעה במטבח של מלון, ומטבע הדברים אין מדובר במקום סטרילי, קורה שנשפך נוזל על הריצפה ועל הקיבוץ לדאוג לעובדים שידאגו לניקיון וסילוק מפגעים – וזה מה שעשה בפועל.

ב"כ הקיבוץ הפנה לעדותו של מנהל המטבח, מר עזיזה, שהעיד כי המטבח בדרך כלל מקום נקי ומסודר, כי היה זה, בין היתר, תפקידו של התובע עצמו לדאוג לניקיון המטבח ולהתריע על קיום מפגעים. בנוסף, על פי עדותו, המרצפות במטבח לא היו מחליקות והתובע לא הביא כל עד מומחה שיעיד על טיבן של המרצפות ועל העובדה שהיו מחליקות.

ב"כ הקיבוץ הפנה לפסיקה לפיה עצם נפילה או החלקה אינה מלמדת על התרשלות (ע"א 683/77 ברוק נ. עירית ת"א, פ"ד לד(2) 157, ע"א 371/90 סובחי נ. רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345 וע"א 145/80 ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113. כן הפנה לע"א 417/81 מלון רמדה נ. אמסלם, פ"ד לח(1) 72, שקבע כי לא ניתן לדרוש ממעביד למנוע לחלוטין קיומם של מים או חומר אחר במקום כלשהו על רצפת המטבח, חומרים הנמצאים במקום "באופן טבעי".

ב"כ הקיבוץ טען עוד כי קיומו של נוזל על ריצפת המטבח הוא סיכון טבעי , שהיה על התובע כטבח לצפות קיומו, וכי היה על התובע עצמו לנהוג בזהירות מירבית בעבודתו. עוד טען כי היתה זו חובתו של התובע לדאוג לניקיון הריצפה, ככל שהיה שם מפגע וכי התובע לא הביט לכיוון הליכתו ולא נזהר, וכי גם אם היה מוכח קיומו של מפגע, היה מקום לייחס לתובע אשם מכריע, העולה בנסיבות המקרה כדי 100%.

דיון

12.אין חולק כי חובתו של מעביד לספק לעובדו סביבת עבודה בטוחה (ע"א 663/88 שירזיאן נ. לבידי אשקלון, פ"ד מ(3) 225). יחד עם זאת, המעביד אינו מבטח ואחריותו אינה מוחלטת (ע"א 371/90,שם). העובדה שעובד החליק/נפל במקום עבודתו אינה מעידה בהכרח על כך שארעה עקב התרשלות ו/או על אחריותו של המעביד (ע"א 498/93 סבן נ. רותם חברה לביטוח בע"מ (28.12.93). אפילו מדובר ב"סיכון" – אין מטילים אחריות על מעביד בשל התממשותו של סיכון "רגיל" , המצוי באופן רגיל במקום העבודה, אלא רק בשל סיכון "בלתי רגיל".

13.מהראיות בפני לא ניתן לקבוע קיומו של סיכון ספציפי במועד התאונה בעטיו החליק התובע, ותשובתו של התובע , לקראת סיום חקירתו הנגדית, לפיה "החלקתי שמה אז בטוח על נוזל" מלמדת כי גם הוא לא יכול להצביע על מפגע כלשהו שגרם לנפילתו, ודי בכך על מנת לדחות את תביעתו.

יתרה מזאת, אפילו היה מדובר ב"סיכון" לא ניתן לקבוע מהראיות כי מדובר בסיכון "בלתי רגיל", אלא רק בסיכון "רגיל" שנובע מהפעילות השגרתית הרגילה במטבח וההלכה היא כי המעביד אחראי לסיכון ה"בלתי רגיל" בלבד (ע"א 417/81, שם). התובע העיד כי תמיד היתה רטיבות במטבח וכשנשאל ספציפית על מועד התאונה השיב כי היו שלוליות "פה ושם". העד מטעמו גם הוא טען כי תמיד היו נוזלים מהפעילות במטבח, אך לעומת התובע, הוא שלל קיומה של שלולית וטען כי כל הריצפה היתה רטובה.

14.אפילו אקבל את גרסת התובע והעד מטעמו בדבר העובדה שתמיד היו נזילות של נוזלים במטבח בכלל ובדרך למקרר בפרט, הן התובע, הן העד מטעמו והן העד מטעם הקיבוץ, אישרו כי במטבח היו דרך קבע עובדים שהיו אחראיים על הניקוי של כל מפגע רטיבות והיה זה חלק מתפקידו של התובע, לדאוג לקרוא לאותם אנשי ניקיון . לא ניתן לדרוש ממעביד לספק לעובד סביבת עבודה "סטרילית" לחלוטין, שמשמעותה הטלת אחריות מוחלטת וזמינותם של עובדי הניקיון בנסיבות שתוארו – די בה כדי לענות על חובתו של המעביד (ע"א 8263/98 צים, חברת השיט הישראלית בע"מ נ. בן מויאל, פ"ד נה(3) 666).

על כך יש להוסיף את העובדה שמחקירתו הנגדית של מנהל המטבח עלה כי סופקו לכל העובדים נעלים מיוחדות, נגד החלקה.

15.מכל האמור – אני קובעת כי לא הוכח קיומו של מפגע וכי יש לדחות את תביעת התובע נגד הקיבוץ בהעדר אחריות.

16.יצויין כי ככל שהייתי מוצאת כי במועד התאונה החליק התובע עקב קיומו של מפגע שהיווה סיכון "בלתי רגיל", היה מקום לייחס לתובע אשם תורם מירבי אם לא מוחלט. ככל שדובר היה במפגע חריג שהתובע היה ער לו כאשר נכנס לחדר הקירור, היה זה מתפקידו לקרוא לאנשי ניקיון על מנת שינקו את המקום. אפילו לא עשה כן, היתה זו חובתו לנקוט זהירות מירבית ולא לדרוך במקום שם ראה שיש מפגע (ודוק: התובע עצמו לא טען שלא היה מודע לסיכון שבהחלקה על מפגע רטיבות וכאמור, היה זה בין היתר תפקידו לדאוג לניקיון).

17.לאור קביעתי –אדון להלן בנזקי התובע בעקבות תאונת הדרכים מיום 13.7.08.

התאונה השניה

הנכות

18.בתאונת הראשונה נגרם לתובע שבר בשורש כף יד ימין. מומחה רפואי מטעם התובע, ד"ר גנאים מאג'ד, קבע לתובע נכות בשעור של 30% בגין כאבים לאורך יד ימין, נפיחות וצבע כחול בכף יד ימין והגבלה קשה בתנועות כל מפרקי האצבעות ושורש כף היד.

ד"ק ג'טלני מטעם הקיבוץ קבע לתובע נכות בשעור של 25% בגין ליקויים אלה.

ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה גם היא נכות בשעור של 30% בגין הגבלה וכאבים בשורש כף יד ימין ובגין R.S.D . ועדת הרשות גם המליצה על הפעלת תקנה 15 במלואה, באופן שנכותו של התובע הועמדה על 45%.

19.ממקום התאונה השניה הובהל התובע לבי"ח צפת כשהוא מחוסר הכרה. בבי"ח צפת בוצעה אינטובציה , הוחדרו נקזים בין צלעיים ומשם הועבר התובע לבי"ח רמבם. בבי"ח רמב"ם אובחנו, בהתאם לאמור בסיכום האשפוז, הפגיעות הבאות:

"ראש: שבר בבסיסי הגולגולת עם נזילת CSF משתי האוזניים ודימום תוך חדרי משמאל, דימום סב-דוראלי פריאטלי דו צדדי מינימלי ודימום תת עכבישי. שבר הקיר לטרלי של הסינוס המקסילרי עם המוסינוס.

צוואר : ללא עדות לפגיעה בעמוד שידרה צווארי או בכלי הדם הצוואריים.

חזה: חזה אוויר + דם דו צדדי. קונטוזיות ריאתיות דו צדדיות. שברים בצלעות 1-3 משני הצדדים. שבר בראש עצם הבריח משמאל. אמפיזמה תת עורית נרחבת.

בטן ואגן : קרע דרגה ראשונה בטחול. ללא עדות לפגיעה בשאר אברי הבטן....

גפיים : ללא נפיחות, דליות, בצקות, אודם או רגישות וללא הגבלה בתנועה. דפקים היקפיים נמושו היטב".

בבדיקת CT של עמוד השידרה הצווארי נמצאו:

"שבר בפרס אינטראטיקולרית מימין של חוליה 7  C.

לא ניתן לדון על תוכן תעלת השידרה מ- 5  C עקב ארטיפקטים מהכתפיים.

שבר בזיז רוחבי ימני של 1 D.

אמפיזמה נרחבת תת עורית , בין הרקמות הרכות של הצוואר ופרה ורטברלית".

התובע אושפז בבי"ח רמב"ם עד יום 22.7.08 ומשם העובר לשיקום לבי"ח לוינשטיין, שם היה מאושפז עד יום 12.10.08.

בבי"ח לוינשטיין התלונן התובע על כאבים בעצמות – כתף לטרלי של המותן ויד ימין. בבדיקה נרשם כי "בעקבות כאבים באיזור מותן וכף יד ימין נצפו שברים ישנים".

בבדיקת התפקוד המוטורי של התובע נמצא:

"מצב פונקציונלי:

פונקציות גבוהוהת : מבצע ריצה, קפיצה, מתקשה עדיין בקפיצה על רגל אחת למס' פעמים רב, מסוגל לבצע כ- 3 קפיצות.

מדרגות – עולה ויורד 50 בעזרת מעקה באופן עצמאי.

הליכה – ללא הגבלה (550מ' ב- 6 דקות).

פונקציות בסיסיות – עצמאי.

מצב פיזיקלי:

טונוס: בגדר הנורמה מלבד F מוגבר בגע"ש.

תחושה : תקינה.

טווחים פסיביים: הגבלות בתנועות הכתפיים דו"צ בF160: LT , בF120 : RT

תנועות אקטיביות : ג"ת : תנועות מלאות, חולשה קלה (5 -) סביב ירך LT וברך RT.

ג"ע – הגבלה בתנועות הכתפיים LT – תנועה לא מבודדת AB + F כ- 3/4 טווח, ב100 : RT מעלות F.

תגובות ש"מ – יעילות, עדיין מתקשה בשמירה על ש"מ דינאמי ברמות גבוהות.

דינמיקה:

משמעותית ומהירה. בהגיעו (ממחלקת ט"נ) , נזקק לעזרה קלה במעברים, הליכה לא איכותית. קיבל טיפול פיזוטרפי פרטני יומיומי לשיפור יציבה, יציבות, תנועתיות, טווחים כוח וסיבולת".

בסיכום מחלה של העובדת הסוציאלית בבי"ח לוינשטיין נרשם כי הוא עצמאי בתפקודיו היומיומיים ובשרות עצמו וכי הוא לן בביתו ומגיע לטיפולים מידי בוקר.

כן נרשם כי סובל מהפרעות קוגניטיביות (הפרעות בארגון חזותי – ויזומוטורי , ליקויים הן בתחום החשיבה המופשטת), כאבים בעקבות הפרעות אורטופדיות.

20.בתחום האורטופדי מונה מומחה , ד"ר צבי כהן.

התובע התלונן בפני המומחה על כאבים בצוואר, בכתף שמאל, בע"ש גבי ומותני, באגן, ובכף יד ימין. טען כי אינו מסוגל להשתמש ביד ונזקק לעזרה בכל פעולה, כולל רחצה.

ד"ר כהן מצא בבדיקתו את הממצאים הבאים:

"רגישות לאורך שרירי עמ"ש צווארי משמאל עם הגבלה מזערית בתנועות. עוות וכאבים בחלק הלטראלי של עצם הבריח בכתף שמאל עם הגבלה בטווח התנועות, רגישות מעל עצמות האגן עם הגבלה בטווח תנועות מפרק ירך שמאל ובבדיקת עמ"ש מותני נמצאה הגבלה בתנועות עם חסר נאורולוגי (מוטורי, תחושתי והחזרים) ברגל שמאל".

ד"ר כהן ציין כי בבדיקת EMG ומיפוי עצמות אין עדות לממצא חולני.

ד"ר כהן קבע לתובע נכות בשעור של 15% בגין ההגבלה בתנועות הכתף (לפי תקנה 41(ב) לתקנות המל"ל ו- 10% מותאם בגין כאבים באגן שמאל והגבלה בתנועות מפרק ירך שמאל, לפי תקנה 41(4)ב'.

ד"ר כהן ציין כי "לאור פגיעת הראש ומאחר ואין עדות לפגיעה שרשית מותנית ואין הסבר לפגיעה הנאורולוגית בגפיים התחתונות, אני ממליץ על בדיקה וחוות דעת רפואית בתחום הנאורוכירורגי".

21.בחקירתו על ידי ב"כ המבטחת אישר ד"ר כהן כי אין אינדיקציה בתיעוד הרפואי שעמד בפניו לפגיעה באגן משמאל ובמפרק הירך משמאל. לדבריו, בפני רופא קופת חולים קשר התובע את הכאבים באזור זה לתאונה. הוא הסכים עם ב"כ המבטחת "שזה קצת פרובלמטי מבחינה אוביקטיבית לייחס את זה לתאונה".

ד"ר כהן הסביר כי לא קבע לתובע נכות בגין המגבלה המזערית שמצא בתנועות עמוד השידרה. לדבריו "מאד קשה למדוד את הזוויות בתנועתיות, בטח בעמוד השידרה. מאד קשה, ואין איזה שהיא מגבלה, אני תמיד נוהג לחלק את זה ל- 75% - 50% - 25%, אין דרך להתמודד עם זה, ואם אני לא מוצא את אחוזי ההגבלה בתנועה, אני לא נותן אחוזים בגין אותה הגבלה, גם אם היא מזערית".

ד"ר כהן התייחס לפגיעה בפלג גופו השמאלי של התובע ואמר כי קשה לו להסביר את נושא ההגבלה בתנועה. לדבריו, ביקש מהנוירולוג להתייחס לפשר הכאבים בפלג גוף שמאל, מאחר ולא מצא לכך הסבר.

22.בחקירתו על ידי ב"כ התובע אישר ד"ר כהן כי בתאונה נגרמו לתובע שברים בחוליה ובבסיס חוליה 1D, אך לדבריו, שברים אלה לא היו בגוף החוליות. כמו כן אישר כי לתובע הגבלה קטנה בתנועות הן בצוואר והן בגב. ד"ר כהן אישר גם כי בתיעוד הרפואי לפני התאונה אין אינדיקציה לבעיות במפרק הירך.

23.בתחום הנוירולוגי מונה כמומחה פרופ' נתן בורנשטיין.

במבוא לחוות דעתו מציין פרופ' בורנשטיין כי:

"מעברו הרפואי הינו בריא בדרך כלל. בשנת 2001 נרשם כי סובל מירידה בשמיעה בשתי האוזניים. היה מעורב בת.ד. ב- 1.9.02 ונבדק בבי"ח פוריה. ב- 2003 הופנה ליעוץ פסיכיאטרי עקב לחצים. ב- 2004 בגלל כאבי ראש היה במעקב נוירולוגי וא.א.ג. ב- 14.9.07 תאונת עבודה עם כאבים בשורש כף יד ימין. טופל בטרמדקס אוקסיקונטין ופיזיוטרפיה ומרפאת כאב, אובחן כסובל מ- CRPS בידי ימין והיה בטיפול ממושך עד היום נמצא בפיזיוטרפיה".

בפני המומחה התלונן התובע על כאבים מפושטים במקומות שונים בגוף: חזה, כתף שמאל, אגן משמאל ובגב, ועל כאבי ראש. טען כי במיוחד מטרידים אותו כאבי הראש והכתף. כמו כן התלונן על סחרחורת בשינוי תנוחה, סיוטי לילה, לחץ נפשי, חוסר סבלנות ומחשבות טורדניות.

בפרק "דיון וסיכום" בחוות הדעת נאמר :

"בבדיקתו הנוירולוגית הדגים ירידה בתחושה בפלג גוף שמאלי עם תבנית שאינה מצייתת לאנטומיה נוירולוגית ידועה. גם בבדיקת הושטת הידיים היתה צניחה ללא פרונציה (הדגשה במקור – ב.ב) שלא הופיעה בעת הסחה (בספירה מ- 10 אחורה במהירות לא נצפתה הצניחה). גם במבחן אצבע אף באופן מעושה לא הגיע לקצה האף באופן ישיר וחלק אלא ב"שבירת" התנועה לפני האף. באופן אוביקטיבי אין עדות לחסר נוירולוגי מוקדי בבדיקתו.

לאור האמור נראה לי כי למר ט' ס' נגרמה נכות נוירולוגית של 5% בגין התאונה הנדונה הדבר מתאים לסעיף 34 בין א' לב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי".

פרופ' בורנשטיין המליץ על מינוי מומחה בתחום הפסיכיארטי לאור העובדה שעיקר תלונותיו של התובע הן בתחום הנפשי- התנהגותי.

24.בחקירתו של פרופ' בורנשטיין על ידי ב"כ התובע, טען ב"כ התובע כי המומחה התעלם מממצאי הבדיקות שנערכו לתובע לאחר התאונה, כאשר קבע כי לתובע היה דימום "קשתי" ולא דימום "תוך חדרי". פרופ' בורנשטיין אישר כי סיכום המחלה לא עמד בפניו, אך לדבריו עוצמת הדימומים אינה משנה ומה שמשנה זה התוצאות.

לדברי המומחה הוא לא בדק האם יש לתובע טשטוש ראיה בעין שמאל , מאחר והתובע לא התלונן על כך ואף לא התלונן על בעיות בראייה. המומחה הופנה לכך שבמסמכים מרופא העיניים נרשם כי התלונן על טשטוש ראיה והשיב כי נרשם שם כי הראיה תקינה.

בהתייחס לחולשה ביד שמאל השיב המומחה כי לא מצא חולשה שמקורה נוירולוגי. לדבריו "אני חשבתי שהירידה בתחושה לאורך כל מחצית הגוף השמאלית שלו היא לא ממקור ניאורולוגי, מה שנקרא to say tha least , היא לא מצייתת, נגיד ככה, כדי לעשות את זה בצורה עדינה, הירידה בתחושה בפלג גוף שמאל לא צייתה לניאורולוגיה ולאנטומיה ניאורולוגית שמקורה במערכת העצבים המרכזית".

פרופ' בורנשטיין אישר כי מצא ירידה בתחושה בפנים משמאל , אך לדבריו הוא הדגיש בחוות דעתו, בשני סימני קריאה "כולל ויברציה של הקולן" והסביר :

" כי אין מצב שירידה של קולן, כב' השופטת, את רוצה שאדגים מה אני עושה? שמים את הקולן על המצח במרכז ואח"כ בודקים האם יש הבדל בין שתי... היות והתחושה הזאת היא לא תחושת מגע, אלא תחושה שעוברת דרך העצם, לא צריכה להיות שוני בין צד שמאל לצד ימין. זה האמצעי שלנו לראות האם התחושה הזאת מקורה ניאורולוגי או לא, ולפי דעתי, ולכן הדגשתי, כולל ויברציה של הקולן".

גם באשר להפרעה בתחושה ברגל שמאל השיב פרופ' בורנשטיין כי זה לא קשור למקור ניאורולוגי או לפגיעה מרכזית ניאורולוגית מוכרת. לדבריו, לאנטומיה הניאורולוגית יש תבנית מוגדרת ואצל התובע הוא לא מצא דפוס מוגדר שכזה .

פרופ' בורנשטיין הסביר עוד כי התובע התלונן על חולשה בפנים, ביד וברגל, בצד שמאל וכי בבדיקתו לא מצא לכך מקור ניאורולוגי. לדבריו "כשבדקתי אותו חשבתי שיש ניסיון העצמה של ההפרעה הניאורולוגית שלא מצייתת, לא מתאימה למה שקרה לו וגם לא מתאימה לבדיקה, הבדיקה שלו לא היתה ניאורולוגית אמיתית, מה לעשות".

פרופ' בורנשטיין הופנה לבדיקת CT שנערכה לתובע. לדבריו, בבדיקה לא נכתב שיש נזק סטרקטוראלי למבנה המוח. מופיע נזק אטרופי אך אטרופיה לא גורמת להפרעה בתחושה בפלג הגוף השמאלי ועל מנת שתהיה ההפרעה בתחושה חייב להיות נזק ברקמת המוח.

פרופ' בורנשטיין הופנה לממצאי בדיקה של המומחים הנויורולוגיים בבי"ח לוינשטיין שמצאו אצל התובע חולשה בפלג גוף שמאל. פרופ' בורשנטיין השיב כי הוא מתייחס לממצאי בדיקתו בלבד, ולא לממצאים של אחרים.

פרופ' בורשנטיין אישר כי בבדיקה בבי"ח לוינשטיין נמצאה אצל התובע פגיעה קוגנטיבית: "הפרעות בארגון חזותי, ויזו-מוטורי וחשיבה מופשטת". לדבריו, הוא ביצע לתובע "מבחן מנטלי קצר". לשאלה מדוע לא היפנה את התובע לבדיקה נוירו-קוגנטיבית השיב כי חשב שעיקר בעייתו של התובע הינה ברמה הקוגניטיבית. חשיבות המבחנים הנוירו-קוגניטיביים היא לבדוק פגיעה בתפקוד יומיומי אבל מבחינתו הוא לא מצא הפרעה משמעותית שחייבה בדיקה כזאת וגם התלונות של התובע היו ברמה ההתנהגותית-נפשית ולא ברמה הקוגניטיבית .

פרופ' בורנשטיין הופנה על ידי ב"כ התובע לממצאי בדיקות שנערכו לתובע בבי"ח לוינשטיין, לאחר מועד חוות דעתו, לפיהן התובע "ממשיך לסבול מכאבי ראש, סחרחורות, כאבים בכתף, בעיה קוגנטיבית, קשיים ביכולת הקשב והריכזו , קשיים בבקרה עצמית יעילה, אימפולסיביות". לטענתו, עדיין בכל הממצאים הנ"ל מדובר בהפרעה שרובה נפשית. גם כאשר הופנה לממצאי בדיקה שפסלה את התובע מנהיגה השיב כי גם שם עיקר הבעיה היתה אי התאמה "אישיותית".

פרופ' בורנשטיין הופנה לעובדה שעשו לתובע בבי"ח בצפת חור בעצם הגולגולת לשם החדרת נקז והדבר מקנה נכות בשעור של 5%. לדברי פרופ' בורנשטיין הוא לא התייחס לכך ולא ידע אם קיים חסר בעצם.

באשר לסחרחורת השיב פרופ' בורנשטיין שוב כי מבחינתו היא לא מקנה נכות. לטענתו, המדובר בסחרחורת שנגרמת לתובע, לדבריו, עקב שינוי תנוחה, היא מזערית, ואינה מצדיקה קביעת נכות בגינה.

פרופ' בורנשטיין טען כי בבדיקת אצבע-אף שביצע לתובע, התובע "בילף", וגם כאשר הופנה לסיכום המחלה מבי"ח צפת, לא שינה דעתו (שם נרשם שלושה חודשים אחרי התאונה "אי דיוק קל" בלבד).

פרופ' בורנשטיין שלל את טענת ב"כ התובע לפיה הבדיקה שנערכה לתובע ארכה, לדבריו, רבע שעה בלבד ולא בוצעו כל הבדיקות הנדרשות.

25.מומחה בתחום הריאות, פרופ' חיים ביטרמן, קבע כי לתובע לא נותרה נכות בעקבות התאונה.

26.בתחום הנפשי מונה כמומחה ד"ר אנוך פיאר-דן. התובע התלונן בפני המומחה כי מאז התאונה הוא מרגיש שהוא "אפס" ולא שווה שום דבר. טען שמרגיש עייפות רבה, אינו מבצע שום פעילות, מתקשה להירדם, מצב רוחו דכאוני, מרבה לצעוק על כולם, חסר סבלנות ואינו מסוגל לקבל את מצבו. פוחד להרדם, מפחד מהמוות ומהתאונה, חושב הרבה על אביו שנהרג בתאונת דרכים בהיותו בגילו של התובע. התלונן על סחרחורת. טען כי רישיון הנהיגה נלקח ממנו הוא אינו עצמאי. מרגיש כלוא. מרגיש שכולם דואגים לו אבל הוא מפריע להם.

התובע אמר עוד למומחה כי בעקבות תאונת העבודה בה נפגע בידו הפסיק לעבוד, אך היה מלא מוטאביציה להחלים למרות שסבל מכאבים קשים, היה מלא תקוה שיחזור לעבודה ולא נזקק לטיפול נפשי.

ד"ר אנוך קבע בסיפא לחוות דעתו:

"אין ספק שהפגיעה המשמעותית שנשארה היא בתחום הנפשי-רגשי – מר ס' נמצא במצב דכאוני מובהק, הפוגע באופן ממשי בתפקודו, פוגע ביוזמה וביכולת להנות, לבנות תקוה, מונע ומעכב את תהליך ההשלמה ליצירת איזון חדש בחייו.

מכך, אני קובע למר ס' 20% נכות לפי סעיף 34ב' של תקנות המוסד לביטוח לאומי" (בחקירתו לב"כ המבטחת הסביר כי הסעיף נרשם בטעות והנכות היא לפי סעיף 34ג' לתקנות).

27.ד"א אנוך אישר בחקירתו לב"כ המבטחת כי תיתכן נכות נפשית ללא חבלת ראש. עוד אישר כי האמין לדברי התובע ולא ביקש מסמכים לאמת את דבריו.

ד"ר אנוך טען כי לא עמדו בפניו מסמכים לפיהם התובע סבל מדיכאון לפני תאונת הדרכים. הוא ראה את המסמכים לפיהם התובע ביקר אצל קב"ן, אך הבין מהתובע שלא רצה לשרת בצבא ולכן חיפש תירוץ לכך והלך וקב"ן. יחד עם זאת, הוסיף ואמר כי ככל הנראה היתה לתובע בעית אישיות אם שוחרר על רקע נפשי. ד"ר אנוך התרשם כי תאונת הדרכים גרמה להחמרה של ממש במצבו הנפשי של התובע, במיוחד על רקע העובדה שאביו נפטר בהיותו באותו גיל של התובע במועד התאונה, כשלכך יש להוסיף את נתוני האישיות הבסיסיים שלו.

ד"ר אנוך נשאל האם לפני תאונת הדרכים היה התובע "בריא" והשיב כי לא היה בריא כיוון שסבל מכאבים מה- RSD (באחוזים אולי 5% או 10%), כאשר התאונה החמירה את מצבו הנפשי. הוא אישר כי התובע השתמש באותן תרופות נגד חרדה ודיכאון לפני תאונת הדרכים.

לב"כ התובע אישר ד"ר אנוך כי עקב תאונת הדרכים נגרמה לתובע נכות של 20%, במנותק מנכותו הקודמת לפני התאונה.

28.לאחר סיום הראיות, וטרם הגשת הסיכומים, הגיש ב"כ המבטחת מסמכים מתיקו הרפואי של התובע (שהתקבלו אצלו רק בשלב זה). ממסמכים אלה עולה בתאריך 1.9.02 נפגע התובע בתאונת דרכים וכי בעקבות תאונה זו הוא סבל מסיוטים, נדודי שינה, התפרצויות זעם ומצב רוח ירוד והיה בטיפול במרפאה לבריאות הנפש בצפת.

המסמכים הומצאו לד"ר אנוך והוא נשאל שאלת הבהרה האם יש בהם כדי לשנות את קביעתו. ד"ר אנוך השיב כי אינו רואה מקום לשינוי באחוזי הנכות שקבע.

29.בסיכומים טען ב"כ התובע כי יש מקום לקבוע לתובע נכות גבוהה יותר מזו שנקבעה על ידי המומחים בתחום האורטופדי והנוירולוגי. לחילופין ביקש ב"כ התובע להורות על מינוי מומחה נוסף בתחום הנוירולוגי.

באשר לתחום האורטופדי טען ב"כ התובע כי היה מקום לקבוע לתובע נכות בשעור של 10% עקב הגבלת התנועות בעמוד השידרה, בהתאם לסעיף 37(5) לתקנות . לטענתו, הסעיף מקנה נכות גם אם ההגבלה בתנועות הצוואר מזערית והתקנות לא מדברות על זווית מסויימת של הגבלה, כפי שציין ד"ר כהן.

הוא הדין באשר להגבלה בתנועות עמוד השידרה הגבי – כאשר סעיף 37(7) לתקנות קובע נכות בשעור של 10% בגין הגבלה קלה , כפי שמצא גם המומחה.

לפיכך, ביקש ב"כ התובע לקבוע לתובע נכות בתחום האורטופדי כדלקמן:

15% בגין הגבלה בתנועות כתף שמאל,לפי סעיף 41(ב)(4)(ב).

10% בגין הגבלה בתנועות מפרק ירך שמאל, לפי סעיף 41(ג).

10% בגין הגבלה בתנועות עמ"ש מותני, לפי סעיף 37(5)(א).

10% בגין הגבלה בתנועות עמ"ש מותני, לפי סעיף 37(7)(א)

סה"כ נכות משוקללת בשעור 38%.

30.באשר לתחום הנוירולוגי טען ב"כ התובע כי פרופ' בורנשטיין טעה כאשר קבע לתובע נכות בשעור של 5% בלבד בגין פגיעת הראש הקשה ממנה סבל התובע, כאשר בעקבות התאונה סבל התובע מאובדן הכרה, שבר בבסיסי הגולגולת עם דליפה של נוזל השדרה משתי האוזניים, דמם תת קשתי, דמם תת עכבישי ובצקת מוחית.

ב"כ התובע טען כי המומחה התעלם בעת בדיקת התובע ועריכת חוות הדעת מהעובדה שהתובע סבל מדימום תת חדרי, מכך שלתובע היה דימום תת עכבישי חריף ולא קל, מכך שלתובע בעיות בתנועות העיניים וטשטוש ראיה ומהפגיעה הקוגניטיבית. המומחה לא היה בקי בפרטי הניתוח שעבר התובע ומה גודל שטח העצם שהוסר והוחזר (דבר שמשפיע על גובה אחוזי הנכות שיש לקבוע לתובע), וכמו כן התעלם לתופעת הריור ממנה סובל התובע, ומהסחרחורת. בנוסף, לא עיין בבדיקת ה-CT שבוצעה לתובע אלא רק בתשובה לבדיקה וכן לא היפנה את התובע לבדיקת MRI.

ב"כ התובע טען גם כי לא היה מקום לקביעת המומחה בדבר חוסר אמינות הבדיקות אצבע-אף שבוצעו לתובע והפנה לממצאי בדיקה דומה שנערכה לתובע בבי"ח צפת.

לאור כל הליקויים הנ"ל ביקש ב"כ התובע למנות מומחה נוסף בתחום הנוירולוגי, על מנת שיבצע בדיקות נוספות ויחווה דעתו באשר למצבו האמיתי של התובע. לחילופין, ביקש להעמיד את נכותו של התובע בתחום הנוירולוגי כדלקמן:

5% בגין כאבי ראש, כפי שקבע המומחה.

10% בגין סחרחורת.

20% נכות קוגניטיבית.

20% בגין מצב של חולשה ביד וברגל שמאל.

31.ב"כ התובע ביקש לאמץ את הנכות בתחום הנפשי שנקבעה על ידי ד"ר אנוך.

32.גם ב"כ המבטחת ביקש להתערב בקביעות המומחים הרפואיים, אך זאת בתחום האורטופדי והנפשי.

ב"כ המבטחת ביקש לאמץ את הנכות שנקבעה בתחום הנוירולוגי וטען כי אין מקום להשגות ב"כ התובע על הנכות שקבע.

33.בתחום האורטופדי טען ב"כ המבטחת כי לא היה מקום לקבוע לתובע נכות בשעור של 10% בגין כאבים והגבלה בתנועות אגן שמאל, לאחר שד"ר כהן לא מצא כל עדות לפגיעה באזור האגן, ואישר זאת גם בחקירתו.

באשר לטיעוניו של ב"כ התובע טען ב"כ המבטחת כי ד"ר כהן השיב במפורש בחקירתו כי ככל שנגרמו לתובע שברים בחוליות, מדובר בזיזי חוליות שאינם מותירים נכות.

באשר להגבלת התנועות בעמוד השידרה הצווארי טען ב"כ המבטחת כי המומחה ציין במפורש כי לא מצא כל הגבלה בתנועות המצדיקה קביעת נכות , ומכל מקום אין להגבלה המזערית שמצא כל משמעות.

34.באשר לתחום הנפשי טען ב"כ המבטחת כי ד"ר אנוך התעלם מנכותו הקודמת של התובע בתחום הנפשי, לפני תאונת הדרכים, וכי בחקירתו התגלו סתירות, כאשר מחד השיב לו כי לא לקח בחשבון נכות קודמת בשעור 5% עד 10% שהיתה לתובע לפני התאונה ומאידך, לב"כ התובע אישר בחקירתו כי כל הנכות שקבע, בשעור של 20% היא בעקבות תאונת הדרכים.

ב"כ המבטחת הוסיף וטען כי המומחה אישר כי טיפול נפשי עשוי לשפר את מצבו של התובע, אך התעלם מכך בקביעת נכותו הצמיתה בתחום הנפשי.

35.ב"כ המבטחת טען כי יש לקחת בחשבון את העובדה שלפני תאונת הדרכים סבל התובע מנכות רפואית בשעור של 30% לפחות בתחום האורטופדי, עקב הפגיעה ביד ימין, ובנוסף מנכות בתחום הנפשי.

36.בהחלטה מיום 3.11.13, שניתנה לאחר הגשת הסיכומים, הוריתי על מינוייה של פרופ' סילביה הוניגמן כמומחית נוספת בתחום הנוירולוגי (זאת עקב טענת ב"כ התובע כי המומחה פרופ' בורנשטיין לא התייחס לתלונות התובע וממי בדיקות אחרות שנערכו לו. התובע נבדק על ידי פרופ' הוניגמן ואף הופנה על ידה לבדיקה קוגניטיבית. בחוות דעתה מיום 28.4.14 (שניתנה מבלי שעמדה לעיונה חוות דעתו של פרופ' בורנשטיין), העריכה פרופ' הוניגמן את נכותו של התובע בשעור של 20% לצמיתות לפי סעיף 33(א)ב לתקנות הביטוח הלאומי, מותאם , בציינה כי:

"החולה סובל לדעתי מפגיעה מוחית על רקע טראומה קשה, שגורמת להפרעות בזכרון, להפרעה תפקודית אקסקוטיבית, שינויים במצב רוחו , שגורמים לחוסר התאמה סוציאלית והגבלה בכושר העבודה".

37.בחקירה נגדית לב"כ המבטחת (לאחר שהועמדה לעיונה חוות דעתו של פרופ' בורשנטין), השיבה פרופ' הוניגמן כי אינה מסכימה עם קביעתו של פרופ' בורנשטיין, אשר לדבריה שם את הדגש על הפגיעה המוטורית, וכי הנכות שנקבעה על ידה "בולעת" את הנכות שנקבעה על ידי פרופ' בורנשטין. היא אישרה כי קבעה נכות "מותאמת" לנכות בסעיף 33 לתקנות, למרות שהסעיף מדבר על הפרעות פסיכוטיות. לדבריה, היא התייחסה להתנהגות ומצבי הרוח של התובע (מצבי רוח, התפרצויות, ירידה בהגנות וחוסר התאמה סויציאלית) לא בהיבט של פגיעה פסיכיאטרית מאחר ויש הוכחה שהמוח של התובע, בעיקר באזור הפרונטלי והפריאנטלי פגוע, והכל הוא בהיבט נוירולוגי. כאשר הופנתה לממצאי הפסיכיאטר, ד"ר אנוך, לפיהם התובע נמצא במצב דכאוני הפוגע באופן ממשי בתפקוד, ביוזמה, ביכולת להנות, לבנות תקווה ומונע ומעכב תהליך של יצירת איזון, השיבה כי ממצאים אלה אינם מתאימים לתסמונת הנוירולוגית עליה היא מדברת. התובע נמצא במצב אפטי וימים שלמים הוא יושב בלי לנוע, בלי לעשות כלום. היא אישרה כי התלונות של התובע בפניה "כאבי ראש, סחרחורת לסירוגין, הפרעות ראיה, שינויים באופי, התפרצויות", יחד עם "דכאון וחוסר יוזמה", הן אותן תלונות עליהן התלונן התובע בפני הפסיכיאטר.

38.לב"כ התובע אישרה פרופ' הוניגמן כי התובע עבר קידוח בגולגולת ויש חוסר עצם קטן, אך לדבריה אין לכך משקל בתפקודו של התובע.

39.בסיכומי ההשלמה טען ב"כ התובע כי יש להעדיף את קביעותיה של פרופ' הוניגמן והנכות בשעור של 20% שקבעה לתובע בתחום הנוירולוגי, וכן יש לאמץ קביעתה כי אין חפיפה בין הנכות שקבעה לנכות שנקבעה על ידי ד"ר אנוך בתחום הפסיכיאטרי. בנוסף, טען כי יש לקבוע לתובע נכות נוספת בשעור של 7.5% בגין חוסר העצם בגולגולת.

40.בשים לב לכל האמור, ביקש ב"כ התובע לקבוע כי בעקבות התאונה השניה נותרה לתובע נכות כדלקמן:

15%- בגין הגבלה בתנועות כתף שמאל

10% - בגין הגבלה בתנועות מרפק שמאל

10% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש צווארי

10% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני

20% בגין פגיעה קוגניטיבית

7.5% בגין חוסר עצם בגולגולת

20% בגין הפגיעה הנפשית

סה"כ – 63.317%

41.ב"כ המבטחת טען כי הנכות שנקבעה על ידי פרופ' הוניגמן חופפת לזו שנקבעה על ידי ד"ר אנוך – 20%, כאשר מנכות זו יש לנכות 10% בגין מצב נפשי קודם.

42.בשים לב לטענותיו, טען ב"כ המבטחת כי יש לקבוע לתובע נכות בשעור של 15% בגין הכתף, 10% בגין המצב הנפשי (לאחר ניכוי 10% בגין מצב קודם) ו- 10% בתחום הנוירולוגי , סה"כ – 31%.

דיון

43.אקדים ואומר כי התרשמתי כי התובע העצים בתאור מגבלותיו, ולא בכדי גם המומחים התייחסו לחוסר אמינותו בקביעותיהם. הן התובע והן אחיו שהעיד לפניו, ס' ו', הגזימו בתאור מגבלותיו של התובע לאחר התאונות, אך המעיטו בתאור מצבו לפני שתי התאונות.

כך, בעדותו של ד"ר אנוך הוא השיב כי התובע אמר לו כי לא רצה להתגייס לצבא ולכן הלך לפסיכיאטר ויצר בפניו מצג בדבר נכות בתחום הנפשי. מאידך, אחיו של התובע העיד כי התובע רצה להתגייס לצבא וכי אינו יודע מדוע התובע לא גוייס.

התובע מצידו מסר לד"ר אנוך פרטים לא נכונים באשר להשכלתו של אחיו. בתשובות לשאלון שנשלח לתובע על ידי ב"כ המבטחת הוא השיב פרטים לא מדוייקים אודות מצבו לפני תאונת הדרכים ולא כלל גם את תאונת הדרכים משנת 1992.

באשר למצבו הנפשי טען התובע בחקירתו כי לא הוא התלונן על לחצים נפשיים ובעיות נפשיות , אלא שכך נאמר לו על ידי הצבא. כאשר התובע הופנה לכך שהופנה על ידי רופא המשפחה לייעוץ פסיכיאטרי בגלל לחצים נפשיים לפני הגיוס, השיב כי זה היה בגלל הצבא , אך שוב טען כי הוא עצמו לא הגיש זאת.

התובע גם ניסה להמעיט בחומרת תלונותיו בעקבות תאונת העבודה, וכאשר הופנה לרישום בתיקו הרפואי מיוני 2008, לפיו התלונן על דיכאון ועל בעיות שינה, השיב התובע כי הוא לא התלונן על בעיות שינה אלא שלא יכול היה לישון בגלל כאבים.

חוסר מהימנות של התובע בא לידי ביטוי במיוחד בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ המבטחת באשר למצבו לפני תאונת הדרכים. התובע השיב בחקירתו כי הוא לא היה מדוכא בגלל הפגיעה ביד, כי תפקד וכי האמין כי ישתקם ויוכל לחזור לעבודה. דברים אלה עומדים בסתירה לתלונותיו בפני הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (נ/4) שם נרשם בסעיף תלונות הנפגע כי:

"כאבים. לא יכול להחזיק דברים . זקוק לעזרה בכל דבר. לא יכול להתקלח. לא מפעיל את יד ימין עקב הכאבים".

בכרטיסו הרפואי של התובע מקופת חולים גם נרשם כחודש לפני תאונת הדרכים (ביום 25.6.08):

"בעיה : להמשיך הפעלת היד ריפוי בעיסוק תמיכה נפשית. להוסיף צימבלטה בערב באינדקציה של דכאון ושיפור הכאב והשינה".

בהקשר לתאונת העבודה מיום 14.9.07 הוגשה מטעם התובע חוות דעתו של ד"ר גנאיים מאג'ד, אשר בדק את התובע ביום 13.12.08. עובדה תמוהה במיוחד היא כי בחוות הדעת זו לא נזכרת כלל תאונת הדרכים שעבר התובע ביום 13.7.08. ד"ר מאג'ד מתייחס בחוות דעתו למצבו של התובע עקב תאונת העבודה בלבד. באשר לתלונות התובע נרשם:

"כאבים לאורך יד ימין, מתמקדים בכף היד, נפיחות וצבע כחול בכף יד ימין, מתקשה להתלבש לבד או לבצע היגיינה אישית מושלמת, לכן נעזר באחרים, הגבלה קשה בתנועות כל מפרקי האצבעות ושורש כף היד, כאבים בצורת זרם חשמל לכל נגיעה, לכן הולך תמיד עם שרוול ארוך, כאבים בלילה ולא יכול לישון על צד ימין".

כאמור, ד"ר מאג'ד קבע לתובע נכות לצמיתות בשעור 30% (כפי שנקבע גם על ידי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי).

44.אין חולק כי פגיעתו של התובע בתאונת הדרכים היתה קשה. יחד עם זאת, צדק פרופ' בורנשטיין באומרו כי מה שקובע בקביעת הנכות זה מצב הנבדק במועד הבדיקה ולא המצב במועד התאונה וככל שצדקו המומחים ביחסם לתובע חוסר מהימנות בתלונותיו – אין זאת כי הנכות שנקבעה משקפת את מצבו .

45.אציין כי פרופ' הוניגמן ייחסה מהימנות לתלונותיו של התובע ותאור מצבו, ובהתאם גם קבעה את נכותו. יחד עם זאת, השתכנעתי כי הנכות שנקבעה על ידה בתחום הנוירולוגי חופפת במלואה לנכות בתחום הנפשי, והיא אף אישרה בחקירתה הנגדית כי קבעה את נכותו של התובע על סמך תלונותיו, שהן זהות לחלוטין לתלונותיו בגינן נקבעה לו הנכות הנפשית. יחד עם זאת, בשים לב לקביעותיה, ולדברי ד"ר אנוך בחקירתו, איני מוצאת לזקוף על חשבון הנכות הנפשית מחצית בגין מצב קודם.

46.עוד אציין כי מיניתי מומחה נוירולוגי נוסף, לבקשת ב"כ התובע ולאור טענותיו כי המומחה לא התייחס להשלכות הפגיעה המוחית שנגרמה לתובע , דהיינו לכך שהתובע סובל מטשטוש ראיה, מחוסר עצם בגולגולת, מתופעת הריור ומהסחרחורת. מסתבר כי גם בנכות שנקבעה על ידי פרופ' הוניגמן אין כל התייחסות לתלונות אלה (אפילו שהיפנתה את התובע גם לבדיקה קוגניטיבית), ובפועל לא היה מקום למינוי הנוסף.

47.אשר על כן אני מעמידה את נכותו של התובע כדלקמן:

בתחום הנפשי – 20%

בתחום הנוירולוגי – 5% כקביעתו המקורית של פרופ' בורנשטיין + 5% בגין החוסר בעצם הגולגולת

בתחום האורטופדי – 15% בגין הגבלה בתנועות הכתף

10% בגין כאבים באגן שמאל והגבלה בתנועות מפרק הירך

5% הגבלה מזערית בתנועות עמוד השידרה

סה"כ – 47.5%

הנכות התפקודית

48.בסיכומים ביקש ב"כ התובע לקבוע כי בעקבות התאונה הראשונה נגרמה לתובע נכות תפקודית בשעור של 40% ובגין התאונה השניה , בשעור של 50%. ב"כ המבטחת ביקש להעמיד את נכות התפקודית בגין התאונה השניה על 25%.

49.בשים לב לקביעות המומחים, אני סבורה כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 40%, כאשר כל המומחים הסכימו כי אין השלכה (אם בכלל יש נכות) לחוסר העצם בגולגולת, וכאשר נשללו השלכות תפקודיות "לפגיעות" באגן ובעמוד השידרה. גם הבדיקות שנערכו לתובע לא הצביעו על כל מגבלה בתנועתיות, למעט ההגבלה בכתף שמאל וההגבלה הניכרת בעקבות התאונה הראשונה (שגרמה לכך שהתובע לא היה מסוגל להמשיך לעבוד במקצועו כטבח).

הנזק

הפסדי שכר

50.התובע יליד 3.1.84 ובמועד התאונה הראשונה היה בן 23. במועד זה סיים התובע לימודי טבחות, ועבד כטבח בקיבוץ . התובע הצהיר כי תכנן להמשיך וללמוד להיות שף ולצורך כך היה עליו לעבוד כ- 5 שנים ולעבור בחינות במהלך תקופה זו. על פי תלושי השכר שצירף התובע לתצהיר הוא השתכר כ- 5,000 ₪ לחודש, כשלכך נוספו, לדבריו, טיפים בסך 100-150 ₪ ליום עבודה.

51.מטעם התובע הוגש תצהירו של מר עאסקלה וואל, אשר למד יחד עם התובע לימודי טבחות. על פי תלושי שכר שצירף, שכרו לחודשים יוני-יולי 2010 עמד על כ- 10,000- 11,000 ₪, כאשר גם הוא הצהיר כי בנוסף הוא קיבל טיפים על בסיס יומי.

52.בסיכומים ביקש ב"כ התובע לקבוע את שכרו של התובע על סך 7,000 ₪ לחודש לעבר ו- 10,000 ₪ לעתיד.

53.ב"כ המבטחת טען כי יש לחשב את בסיס שכרו של התובע לעבר על סך 5,000 ₪ ולעתיד על סך 6,000 ₪.

54.נתוני השכר שהובאו על ידי התובע נראים לי סבירים, ככל שהתובע היה נפגע בתאונה השניה בלבד. יחד עם זאת אעיר כי משני תלושי השכר של מר וואל קשה ללמוד על השכר המדוייק (לחודש יוני 2010 המשכורת החודשית היא 10,010 ₪ וסה"כ התשלומים 10,487 ₪ ולחודש יולי 2010 המשכורת הבסיסית היא רק 4,741 ₪ וסה"כ התשלומים 11,160 ₪ (כאשר יתרת התשלומים כוללת נסיעות, הבראה, ושעות נוספות)). יחד עם זאת, אין ספק כי כושר השתכרותו של התובע נפגע בתאונה הראשונה , והוא לא היה מסוגל להמשיך לעבוד בטבח.

יש לזכור כי המוסד לביטוח לאומי הפעיל את תקנה 15 בגין התאונה הראשונה והעמיד את נכותו בשעור 45%.

55.בנסיבות אלה, ולאור טיעוני ב"כ התובע באשר לפגיעה התפקודית בעקבות התאונה הראשונה וקביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי – אני מעמידה את שכרו הפוטנציאלי של התובע "במומו", לאחר התאונה הראשונה על סך 3,000 ₪ ולעתיד, החל מ-1.7.10 על סך 6,000 ש"ח.

56.באשר לתקופת חישוב הפסדי השכר לעבר הרי שהתאונה הראשונה בה נפגע התובע היתה ביום 14.9.07 והשניה ביום 13.7.08. בעקבות התאונה הראשונה נקבעה לתובע נכות בשעור 30% החל מיום 1.9.08 . לפיכך, אני מסכימה עם טענת ב"כ התובע בסיכומים כי יש לייחס לתובע הפסד בשעור 100% לתקופה של שנה ממועד התאונה השניה. יחד עם זאת, ברור כי החישוב יעשה "במומו", כאמור לעיל.

57.לפיכך, חישוב הפסדי השכר של התובע הינו כדלקמן:

מיום 13.7.08 עד 13.6.09– 3,000 ₪ X 12 = 36,000 ₪.

בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (מאמצע תקופה) עד היום – 37,213 ₪

מיום 13.6.09 עד 1.7.10 – 3,000ש"ח X 0.4 X 13 חודש = 15,600 ₪

בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (מאמצע תקופה) עד היום – 16,011 ₪

מיום 1.7.10 עד 1.12.14 – 6,000 ₪ X 0.4 X 53 חודשים = 127,200 ₪

בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (מאמצע תקופה) עד היום – 128,682 ₪

מיום 1.12.14 עד גיל 67 (37 שנה ו- 1 חודש) –

6,000 X 0.4 X 267.993 = 643,183 ₪.

הפסד פנסיה

58.בגין הפסד פנסיה אני פוסקת לתובע סכום גלובלי של 80,000 ₪. בחישוב לקחתי בחשבון כי ככל שהתובע היה עובד היה מנוכה משכרו מידי חודש 5% (לעתיד, על סמך הנתונים לעיל, סכום מצטבר של כ- 30,000 ₪).

עזרת צד ג'

59.התובע טען כי הוא מוגבל בתפקודו ונזקק לעזרה יומיומית . ב"כ התובע טען כי בעקבות התאונה הראשונה נזקק התובע לעזרה מסיבית, שהלכה ופחתה עד שמצבו התייצב ואז נפגע בתאונה השניה ושוב נזקק לעזרה מלאה. ב"כ התובע ביקש להעמיד את העזרה החודשית על סך 5,000 ₪ סמוך לתאונה השניה ולעתיד על 2 שעות יומיות , בעלות של 45 ש"ח לשעה עד גיל 80.

60.ב"כ המבטחת טען כי התובע לא נזקק לעזרה ויש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על 25,000 ₪.

61.בשים לב לפגיעתו בתאונה, אין ספק כי סמוך לאחר התאונה, נזקק לעזרה צמודה של בני משפחתו (ובסיכום האשפוז נאמר כי אחיו שוהה לידו מידי יום וסועד אותו). גם לאחר שחרורו מבית החולים הוא נזקק לעזרה, ובין היתר לצורך הובלתו לטיפולים. גם אם התובע לא העסיק עזרה בשכר, זכאים בני משפחתו לפיצוי בגין העזרה לתובע (ע"א 1954/11 אבו אלהווא נ. עירית ירושלים (16.11.12). הוא הדין בזכאות לפיצוי לעתיד בגין העזרה שמקבל התובע מבני המשפחה.

62.בשים לב לאמור, אני פוסקת לתובע עבור עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, סכום גלובלי של 400,000 ₪ (בקביעת סכום זה לא לקחתי בחשבון את העזרה שהתובע קיבל ויקבל בגין פגיעתו בתאונה הראשונה).

63.גם בגין הוצאות אני סבורה כי יש לפסוק לתובע סכום גלובלי, במסגרתו אני לוקחת בחשבון את מגבלת הניידות של התובע שרישיון הנהיגה שלו נשלל בעקבות התאונה השניה. לפיכך, אני מעמידה סכום זה על 120,000 ₪.

נזק לא ממוני

64.על בסיס נכות בשעור של 47.5% ו- 95 ימי אשפוז – הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני מסתכם ב- 128,841 ₪.

סה"כ הנזקים

65.סה"כ נזקי התובע בגין התאונה השניה מסתכמים ב- 1,553,930 ₪.

ניכויים

66.לתובע שולמו תשלומים תכופים כדלקמן:

15,000 ₪ ביום 7.1.09

76,714 ₪ ביום 9.12.09

22,522 ₪ ביום 27.10.11

בשערוך להיום מסתכמים סכומים אלה ב- 132,249 ₪.

67.לסיכומים המשלימים צרפה המבטחת חוות דעת אקטוארית של השמאי שי ספיר מיום 17.6.14.

על פי חוות דעתו זו, מסתכמות קצבאות הנכות הכללית לעתיד בסכום של 625,950 ₪ ולעבר (מיום 11.10.08 עד 30.6.14) בסכום של 275,807 ₪ בתוספת שערוך בסכום של 13,006 ₪ וריבית בסך 10,771 ₪.

מאחר ונכותו של התובע כתוצאה מהתאונה הראשונה (אורטופדית ונפשית) שקולה כנגד הנכות כתוצאה מהתאונה השניה – יש לנכות מסכום הפיצוי המגיע לתובע את החלק היחסי בקצבאות הנכות הכללית (רע"א 3953/01 עמר נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ (18.5.03)) , דהיינו 312,975 ש"ל לעתיד ו- 149,792 ₪ לעבר, סה"כ 462,767 ₪.

סה"כ הניכויים

68.סה"כ הניכויים מסתכמים ב- 595,016 ₪.

התוצאה

69.אני מחייבת את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע את הסכום של 958,914 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשעור של 13% מהסכום הנ"ל ומע"מ.

70.אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת מס' 1 ובנסיבות איני עושה צו להוצאות.

71.יתרת אגרה תחול על הצדדים בשעורים הקבועים בתקנות.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ה, 03 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.