פסק דין
המחלוקת בין הצדדים בערעור זה הינה טיבם של תשלומים אשר שולמו למערער 1 מאת מעבידתו
במסגרת הסדר פשרה שהושג בינו לבינה לאחר מאבק משפטי ואשר נוכה מהם מס במקור. המערער
טוען כי החלק הארי מן הסכום הינו סכום המהווה פיצוי נזיקי לרבות בשל עגמת נפש שאינו
חב במס בעוד המשיב סבור כי הסכומים כולם מהווים הכנסה חייבת במס. שנת המס שבמחלוקת
הינה שנת 2001 בה התקבלו התשלומים בידי המערער.
השתלשלות האירועים אליבא המערער בקליפת אגוז:
להלן- החברה( חברה) .Computer Associates Israel Ltd C.A המערער 1 הועסק בחברת
אף היא חברה ישראלית .Computer Associates International C.A ישראלית בבעלות חברת
)להלן- חברת האם(, וזאת משנת 1991 עד ל 1999. פיטוריו של המערער אירעו פרק זמן קצר
לאחר שקיבל הודעה כי לאור שביעות הרצון מתפקודו, יזכה הוא להעלאת שכר. המערער אשר
זכה לשבחים בכל תקופת עבודתו וידע כי מעריכים מאד את תרומתו לחברות, סבר כי
הפיטורים התרחשו על רקע מסע נקמה אישי של חלק ממנהלי החברות וכי פיטורים אילו היו
שלא כדין. התנהלות אותם מנהלים כלפיו גרמה לו לדבריו נזקים רבים לרבות עוגמת נפש
מרובה אשר אף הובילה לפגיעה בבריאותו עד כדי אשפוז בבית חולים, פגיעה בשמו הטוב
בדרך של הכפשות חסרות רסן בפני גורמים מובילים בשוק המחשבים, שוק בו פעל , וכיוצא
בזה. מלבד זאת הייתה חבה המעבידה סכומים במישור יחסי עובד מעביד שבין הצדדים ועל כן
הוגש על ידי המערער, בשלב ראשון לדבריו, כתב תביעה בבית הדין לעבודה )ע"ב 911090/99
; להלן - כתב התביעה( כנגד החברה וחברת האם. במהלך המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים
הושג הסדר כולל, לדברי המערער, הכולל את מכלול הסעדים שהיה בדעת המערער לתבוע מאת
החברות האמורות לרבות סעדים שלא פורטו בכתב התביעה בבית הדין לעבודה ושהיו נתבעים
בתובענה נפרדת אלמלא הושג אותו הסדר, לרבות סעדים ניזקיים. ביום 15.4.2001 נחתם
נסכם הפשרה לפיו התחייבה החברה לשלם למערער סך של 660,000 ח"ש כמפורט להלן:
א. א. סך של 55,000 ח"ש בגין הפרשי שכר.
ב. ב. סך של 7,300 ח"ש בגין ביטוח מנהלים וקרן השתלמות.
ג. ג. סך של 110,000 ח"ש בגין הוצאותיו של המערער בניהול התובענה.
ד. ד. סך של 380,000 ח"ש פיצוי בגין עוגמת נפש ונזק כמתואר בסעיף 63 לכתב התביעה.
ה. ה. סך של 107,700 ח"ש בגין הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף 72 לכתב התביעה.
החברה שילמה את הסך הנ"ל למערער ודיווחה על מלא הסכום כשכר עבודה, על אף שקבלה בקשה
לעצור את הדיווח האמור והניכוי במקור בעקבותיו, הן מהמערער והן לדבריו, מגורמים
בנציבות מס הכנסה אשר אליהם פנה המערער מבעוד מועד קודם לניכוי והעברת הכספים, וזאת
על מנת לברר את טיב התשלום קודם לכן. לטענתו הניכוי במקור נעשה במכוון כשאותם
גורמים בחברה דורשי רעתו מכוונים לכך.
המערער דיווח שנת 1999 רק את סך ה 55,000 ח"ש )פריט א' לעיל( כהכנסה החייבת במס בעוד
605,000 ח"ש דווחו על ידו כהכנסה פטורה.
הסכם הפשרה שולל מהמערער את הזכות לתבוע בנזיקין את החברה ולמעשה סותם את הגולל על
מכלול טענות המערער כלפי החברות. המערער מבקש להסיק כי בכל פריטי הפיצוי הנובעים
מיחסי העבודה מפנה הסכם הפשרה לסעיפי התביעה בלשון "כאמור" בעוד שבקשר עם הסעד
הנזיקי, מפנה ההסדר בלשון "כמתואר". משכך, לגישתו אותו סעיף 63 )פריט ד' לעיל( הינו
סעיף המתאר את הסעד הנזיקי שאינו נובע מיחסי העבודה ועל כן מדובר בסעד נפרד המזכה
אותו בפטור ממס. גם אם לא דייקו הצדדים להסדר הפשרה בניסוח נאות של סעיף הפיצוי
הנזיקי אזי, טוען המערער, כוונתם הייתה, וזו הוכחה לגישתו, כי הסכום בסך 380,000 ח"ש
נועד לפצותו בגין נזקי גוף, נזקים נפשיים ועוגמת נפש. המהות האמיתית של הפיצוי היא
זו שתשפיע על סיווגה של ההכנסה ולא הלשון שבה נקטו הצדדים וראה ע"א 175/79 מנהל מס
שבח נ. אביבים בע"מ פד"י)804,802 )1. ראשי הנזק הכלולים בהסכם הפשרה רחבים מאילו
שבכתב התביעה ואין להקיש מלשון כתב התביעה לגבי טיב התשלום בקשר עם נזקי המערער.
בתמיכה לעדותו העיד המערער את פרופ' גליקסברג, עימו נועץ בעניין עמדת המשיב. פרופ'
גליקסברג הבהיר כי לאחר שבחן את הסכם הפשרה קודם לחתימתו אישר בפני המערער כי פיצוי
בגין עגמת נפש אינו חייב במס והוא מחוץ לבסיס המס בישראל. פרופ' גליקסברג אישר
בעדותו כי בחן את כתב התביעה שהוגש בבית הדין לעבודה וטיוטת כתב תביעה שהוכנה לקראת
הגשתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. על סמך המידע שמסר לו המערער והמסמכים האמורים
הביע את דעתו המקצועית כאמור. זהו המידע ואילו המסמכים שהיו גם בפני המשיב אולם
המשיב הגיע למסקנה שונה מעמדת פרופ' גליקסברג. לטעמו של המערער יש להעדיף את עמדתו
של פרופ' גליקסברג שהוא משפטן בעל שם ועו"ד מומחה בתחום המס אשר הביע עמדתו
המקצועית. לגישתו של המערער די בתשתית העובדתית שהציג בדבר נזקיו שנגרמו בשל
התנהלות החברות כלפיו או מי מטעמן, כדי לעגן את אי חבותו במס. אין המדובר בפיצוי
בגין מניעת רווחים או כטובת הנאה שביחסי עובד ומעביד בלשון סעיף 2(2( לפקודה מס
הכנסה ]נוסח חדש[, התשכ"א - 1961 )להלן - הפקודה(. תקבול זה הוא ללא מקור )ראה ע"א
533/89 זילברשטיין מינץ נ. פשמ"ג , פד"י מז)376 )3(. לו סווג התקבול כהכנסה, אזי
לגישת המערער יש לפוטרו מכוח לשון סעיף 7(9( לפקודה הפוטר "כל סכום הון שנתקבל
כפיצויים כוללים על מוות או חבלה". חבלה, לרבות חבלה נפשית כעמדת פרופ' יורן בספרו
"היבטי מס כפיצויי נזיקין" )בעמ' 57(. אין לראות את התשלום כויתור על "נכס" ועל כן
אין לחייב "ויתור" זה מכוח הוראת סעיף 88 לפקודה. לכל היותר, אם בנכס עסקינן אזי
הוא נכס בשימוש אישי שאינו בא בגדר "נכס" החייב ברווח הון בעת מכירתו. הפרשי ההצמדה
והריבית הנלווים לפיצוי צריכים שיהיו פטורים שהרי הם "נצבעים" בצבע הקרן. הואיל
והקרן אינה חבה במס או פטורה ממס, כך גם הפרשי ההצמדה והריבית הנלווים לה. המערער
הבהיר בסיכומיו כי לא ביקש לקזז הפסדים בדו"ח שהגיש. לדבריו פקיד השומה דחה בקשת
קיזוז הפסדים, בעוד לא הוצגה כל בקשה כזו. המערער הכביר מאמץ ניכר בהציגו את מגעיו
עם גורמים בנציגות מס הכנסה אשר סברו, על בסיס המידע שהיה בפניהם, כי המערער אינו
חב במס בגין התקבול האמור. המערער טען להסתמכות על מצג זה שהוצג לו מאת עובד רשות
מנהלית ועל התנהלות שאינה תמת לב שעה שהמשיב שינה את עמדתו ובחר לחייבו במס עם קבלת
הדו"ח השנתי.
המשיב בסיכומיו הבהיר את עמדתו לגבי מספר נקודות נוספות שלא זכו להתייחסות מלאה מאת
המערער על אף שהועלו בנימוקי הערעור ומהלך ההליך השומתי. נקודות אילו מצריכות הכרעה
ואדון בהן אחת לאחת כדלקמן:
א. א. סך 110,000 ח"ש החזר הוצאות המערער לניהול תביעתו נגד החברה. סעיף 83 לנימוקי
הערעור רואה בסכום זה הכנסה חייבת. בעוד בסיכומים קובע ב"כ המערער בלא הצדקה או
אסמכתא כי המשיב פטר סכום זה.
המשיב מבהיר כי ראה בסכום זה הכנסה חייבת. יחד עם זאת הכיר בהוצאות המערער בסך של
156,673 ח"ש אשר הוכחו לו במהלך דיוני השומה.
אעיר כבר כאן כי במצב דברים זה אין אני מוצא מקום להתערב בקביעת המשיב הן משום עצם
ההכרה בהוצאות המערער והן משום שהמערער לא הבהיר ולא ביסס את טענתו כי סכום פיצוי
זה פטור ממס או לא בא בגדר בסיס המס.
ב. ב. סך של 7,300 ח"ש בגין ביטוח מנהלים וקרן השתלמות. תשלומים אילו נובעים מיחסי
העובד מעביד שבין המערער והחברה. לא הוצגה כל תשתית ראייתית בקשר עם הפרשים אילו.
האם אילו לא הופקדו בהתאם להוראות הפקודה או אם הם חורגים מהתקרות הקבועות בפקודה
בקשר עם הכנסות שהחיוב במס בהם נדחה או מעבר לסכום המזכה בניכוי או כי משיכתם הייתה
פטורה ממס וכיוצא בזה, אין כל ביסוס ראיתי. בהיות סכום זה נובע מעבודתו של המערער
הרי שעמדת המשיב הרואה בהם הכנסה חייבת בדין היא.
ג. ג. המשיב קבע למערערת בשומה תוספת בשל הכנסות המערערת 2 שלא דווחו וזאת מתוך
הצלבת דו"ח המערערים עם דו"חות מעסיקיה של המערערת 2. המערערת לא העידה כלל ואין
התייחסות לשאלה זו בסיכומי המערערים. מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיב כי יש לדחות את
הערעור ככל שהוא נוגע לתוספת זו בהעדר תשתית ראייתית סותרת או טענה חולקת.
ד. ד. נושא קיזוז ההפסדים - נדון בסיכומי המשיב בהרחבה אולם המערער בסיכומיו בסעיף
78 מבהיר כי המערער לא תבע קיזוז הפסדים בדו"ח. משכך בהיעדר מחלוקת בעניין זה
הערעור נדחה ככל שהוא מתייחס לשאלת קיזוז ההפסדים. למעלה מן הנדרש אעיר כי הערתו של
ב"כ המשיב בקשר עם אי היכולת "לשמור" את ההפסדים ולהעבירן לשנים הבאות לאור לשון
סעיף 28 לפקודה, ראויה היא.
שני הצדדים אינן חלוקים כי דין הפרשי ההצמדה והריבית כדין הקרן . ככל שאילו צמחו
בשל מה שכונה בידי המערער סכום הפיצוי הנזיקי בעוד המשיב מכנה סכום זה כ"דמי
הסתגלות" הוא הסכום של 380,000 ח"ש המהווה את גרעין ערעור זה, הרי ההכרעה בשאלת
סיווגה של הקרן תכריע גם את סיווג התקבול בגין הפרשי הצמדה וריבית.
ובאשר לעמדת המשיב בקשר לסכום השנוי במחולקת:
המשיב מזכיר כי הטוען לפטור או לאי חבות במס נושא בנטל לשכנע כי הוא זכאי לפטור ראה
למשל ע"א גיורא ארד נ. מנהל מס ערך מוסף, פד"י מו)101 )5.
המשיב סבור כי לשון סעיף 63 לכתב התביעה מעידה כי הפיצוי ששולם למערער "כמתואר
בסעיף 63" אינו אלא פיצוי הנובע מיחסי עובד מעביד שבין המערער והחברה בפרט על רקע
ביצוע התשלום במסגרת הסדר שנעשה בתיק התובענה בבית הדין לעבודה.
גובה הפיצוי הגבוה מעיד גם הוא שמדובר בתשלום בגין "תקופת הסתגלות" בשל פיטורי
המערער מעבודתו ולא בשל נזקים לא ממוניים כגון עגמת נפש. סכום התביעה בבית הדין
לעבודה עמד על כמיליון וחצי שקלים חדשים . המשיב מצביע על כך כי על פי גישת המערער
רק 60,000 ח"ש שולמו בגין תובענה זו בעוד יתרת הפיצוי שולמה בשל נזקים שטרם נתבעו.
יחס זה שבין סכומי הפשרה לתובענה מעיד גם הוא, לטעמו, כי מדובר בפיצוי החב במס
בהיותו תשלום הסתגלות או תשלום הנובע מיחסי עובד מעביד. זאת ועוד, הסכום המצוין
בטיוטת כתב התביעה שלא הוגשה, של שני מיליון שקלים חדשים, אינו מגובה בכל תחשיב או
חוות דעת ולכן בלתי מוכח מה גם שסכום זה אינו יכול להוות סכום סביר בגין עגמת נפש
או פגיעה בשם טוב בפרט על רקע מגבלות גובה הפיצוי שבחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה
1965, סעיף 7א.
המשיב מצביע על כך כי אל נוסח טיוטת כתב התביעה שהיה בדעת המערער להגיש כנגד החברה
בבית המשפט המחוזי בתל אביב , כמו גם במהלך ערעור זה, לא צורפה חוות דעת רפואית
בדבר נזקיו הגופניים- נפשיים של המערער. נזקים אילו לא מוזכרים בנוסח הסכם הפשרה .
כך גם אין הסכם הפשרה מזכיר פיצוי בשל פגיעה בשמו הטוב של המערער.
פיצויים בגין הפרת חוזה עבודה דינם כפיצויי הון חייב במס בסכומים העולים על הפטור
הקבוע בסעיף 7(9א( לפקודה, ראה ע"א 506/71 חיים חפץ נ. פקיד שומה חיפה, פ"ד כז)1(
212. לחלופין מהווה הפיצוי האמור "נכס" כמשמעותו בסעיף 88 לפקודה בהמשך להלכת אברך
) ע"א 182/72 אברך נ. פקיד שומה תל אביב 3, פ"ד כז)477 )2.
החברה סברה כי מדובר בתשלום הנובע מיחסי עובד מעביד ולכן ניכתה ממנו מס במקור. יש
בך להעיד לגבי אומד דעתה של החברה כצד להסכם הפשרה, כך ב"כ המשיב המלומד.
דיון
אמנם המערער לא השכיל לבנות מסכת ראייתית מספקת בקשר עם טענותיו על אף זאת דומה כי
אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכם הפשרה שהושג הינו הסכם שבא לאחר מסכת של התרחשויות
שאירעו בין המערער לבין החברה וגורמים בתוכה. אין אני נכון לקבל את עמדת המשיב
כאילו כל הסכום כולו, השנוי במחלוקת מבחינת חבותו במס נובע אך ורק מיחסי העבודה
שבין המערער וחברה. אין ספק כי הסדר הפשרה סתם את הגולל על מכלול הטענות שהיו
למערער כלפי החברה ובכלל זה טענות בקשר עם פגיעה בשמו הטוב ועגמת נפש מרובה. יחד עם
זאת תמים דעים אני עם המשיב כי הסכום הוא גבוה מדי בשביל לראותו כולו כפיצוי לא
ממוני נזיקי. עיון בהסדר הפשרה כמו גם באותו סעיף 63 לכתב התביעה שבבית הדין לעבודה
מלמד כי הצדדים התכוונו לכלול תחת פריט פיצוי זה הן את הסעדים הממוניים אותם מכנה
המשיב " תשלום הסתגלות" והן את הפיצויים הנזיקיים - שאינם ממונים.
סעיף 1.ד. להסכם הפשרה קובע:
" סכום של 380,000 ח"ש ישולם בגין פיצויי עוגמת נפש של התובע, ונזק כמתואר בסעיף 63
לכתב התביעה"
הן מזה והן מזה כאמור.
סעיף 63 לשונו:
" התנהגותן חסרת תום הלב של הנתבעות, הסבה לתובע נזק כבד ורב לשמו הטוב ולמוניטין
המקצועי הרב שרכש במשך כל שנות עבודתו בענף המחשבים, נזק אשר בא לידי ביטוי בקשיי
השתלבותו של התובע במשרה אחרת ובמקום אחר, ובתנאי העסקה אשר נופלים בכמה מונים
מתנאי ההעסקה אצל הנתבעות, כאשר כל הנזק הזה מיוחס אך ורק לנתבעות ובעטיין בא לתובע
נזק זה. הנתבעות אף הסבו לתובע נזק בכך שפעלו בניגוד להתחייבויותיהם להמשיך ולהעסיק
את התובע, וכל זאת בהעדר סיבה ראויה לפיטוריו, אשר כאמור נעשו ללא סמכות, ללא עילה
וללא כל צידוק. בגין נזקים אילו זכאי התובע לתשלום עבור תקופת הסתגלות בת 12 חודשים
לפחות, ובסך של 443,000 ח"ש".
ממסמכים אילו עולה כי הסכום הנקוב בסעיף 1.ד להסדר הפשרה כולל הן פיצוי כללי בגין
עגמת נפש ושאר הנזקים להם טען המערער והן תשלום דמי הסתגלות. מטבע הדברים כדרכם של
הסדרי פשרה הרי הסכום מבטא רק חלק מהסכום שתבע המערער כדמי הסתגלות בשל פיטוריו.
מכוח הסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 156 לפקודה בחרתי לקבוע כי הסך של
221,500 ח"ש מהווים תשלום דמי הסתגלות והיתרה הינם פיצוי לא ממוני בגין שאר נזקיו
לרבות עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב של המערער, הכל לצרכי מס.
חישוב דמי ההסתגלות מביא בחשבון את הסכום שנקב המערער בסעיף 63 לכתב התביעה בבית
הדין לעבודה כשהוא מחולק ב 12 חודש שזו תקופת ההסתגלות שנתבעה. תקופות התשלום של
דמי הסתגלות, הינן מגוונות ותלויות בהסכמי עבודה אישיים או אחרים, במדיניות המעסיק,
בדרגתו של העובד בגובה משכורתו לפני הפיטורין אשר משמשת ברגיל כגורם המוכפל בחודשי
ההסתגלות וכיוצא בזה. תקופה מקובלת לעובד בדרגה נמוכה מזו של המערער הינה של 3
חודשי הסתגלות. דרך אחרת היא תשלום חודש הסתגלות בגין כל שנת עבודה של העובד המפוטר
ובמקרה דנן המערער עבד קרוב ל- 8 שנים אצל החברה. הואיל ומדובר בהסדר פשרה שהושג
בין המערער לחברות ובהתחשב בדרגתו של המערער ותרומתו לחברה הנחתי בתחשיבי כי ניתן
להעריך כי תקופת ההסתגלות של עובד ברמתו הייתה נקבעת לששה חודשים. 37,000 ש"ח לכל
חודש כפי שנתבע בסעיף 63 לתובענה כפול ששת חודשי ההסתגלות מהווה את הסכום האמור
לעיל. דמי הסתגלות הינם תחליף שכר בדרך כלל ומכל מקום מקורם ביחסי העבודה. מקבל אני
את עמדת המשיב כי דמי הסתגלות חבים הם במס. דמי הסתגלות מצטרפים לסך סכום ההון
-סכום חד פעמי - המשולם לעובד שעבודתו הופסקה כלשון סעיף 7(9( לפקודה.
הסכום של 158,500 ח"ש אינו חב במס לאחר ששוכנעתי כי הוא תשלום בגין נזקיו האחרים של
המערער שאינם ממקור החב במס. אין אני יכול להתעלם ממסכת האירועים שתוארה על ידי
המערער ואף פורטה בכתבי התובענות. מסכת זו לא היוותה "תכנון מס" ואין להתעלם
מטענותיו של המערער הגם שהן טענות לכאורה , בקשר עם אותה מסכת , טענות אשר הובילו
את החברות להגיע עימו להסדר פשרה . נוסח סעיף 1.ד. תומך בכך כי הפיצוי רחב הוא
מ'דמי הסתגלות' גרידא. הסכום האמור לעיל, מהווה להערכתי סכום סביר בנסיבות העניין
לסילוק כל שאר טענותיו של המערער כלפי החברות. גם בכך יש תמיכה לשיטת ההערכה שנקטתי
לעיל.
הפרשי ההצמדה והריבית ייוחסו באופן יחסי לחלק הפיצוי החב במס והחלק שאינו חב במס
כיחס חלקים אילו.
השומה תתוקן בהתאם לפסק דין זה.
הואיל וסוגיה זו הינה למעשה הסוגיה היחידה המצריכה הכרעה, אין אני דן בשאר נושאים
שהועלו. כן בחרתי שלא לדון בטענת המערער בעניין הסתמכותו על אמרתו של פקיד ציבור
וזאת לאור החלטתי דלעיל. עוד אינני נצרך להתייחס לעדותו של פרופ' גליקסברג אשר אישר
כי סכום שהוא פיצוי לא ממוני בין עגמת נפש וכיוצא בזה אינו בא בבסיס המס. אין חולק
על קביעתו העקרונית של פרופ' גליקסברג וזו מיושמת על הסכום הבא בגדר קטגוריה זו
מתוך מכלול הפיצוי.
בנסיבות אילו אין אני עושה צו להוצאות.
ניתן היום ט"ז בשבט, תשס"ה )26 בינואר 2005( שלא במעמד הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
אלטוביה מגן, שופט
001146/03עמה052 אלטוביה מגן