פל"א 1841-03-18 מדינת ישראל נ' עודה

אקדים אחרית לראשית ואומר כי מצאתי לזכות את הנאשם.

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 (נוסח חדש) תשכ"א -1961, נהיגה ללא ביטוח עבירה לפי סעיף 2 א' (נוסח חדש) תשכ"א -1961, והגשת בקשה לקבלת רישיון נהיגה בזמן פסילה עבירה לפי סעיף 66 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א -1961.

    

2. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום אך כפר בידיעה כי נהג בזמן פסילה, עבירת הביטוח היא פועל יוצא במידה ויורשע בנהיגה בזמן פסילה , לעניין עבירה לפי סעיף 66 לפקודת התעבורה, טענת הנאשם שזו לא בוצעה על ידו או בידיעתו.

    

   הצדדים הסכימו להגשת כל החומר ללא צורך בחקירת עורכיו והתיק נקבע לפרשת הגנה.

    

3. טענתו של הנאשם היא, כי לאחר שכשל ערעורו על גזר הדין בו הוטלו עליו 40 חודשי פסילה, לא השלים עם רוע הגזירה ופנה לעורך דין, לדברי הנאשם עורך הדין מוכר וידוע ואף התקבלו המלצות לגביו, שילם לעורך הדין סכום נכבד של כסף, לטענתו עורך הדין אמר לו שהוא מגיש ערעור ומחזיר לו את הרישיון והכל באופן חוקי ואכן כפי שהבטיח עורך הדין הנאשם קיבל את רישיונו בדואר רשמי של משרד הרישוי.

    

   לפיכך, הגנתו של הנאשם הנה כי סבר כי אינו פסול ומכיוון שמדובר בעבירה המחייבת ידיעה הרי שבמקרה זה הוא הוטעה לחשוב כי עורך הדין הצליח לבטל את "רוע הגזירה".

    

4. לצורך תמיכת הטענה הוזמנה נציגת משרד הרישוי על מנת שתסביר כיצד ייתכן כי על אף שהנאשם נפסל נשלח אליו רישיון נהיגה, וכן נעשו ניסיונות על ידי הנאשם לזמן לעדות את עורך הדין אליו פנה, ניסיונות אשר כשלו, שכן כפי שהתברר העד ריצה עבודות שירות, הזמנה אשר נשלחה אל השב"ס נענתה כי השב"ס אינו מבצע מסירות.

   ניסיונות נוספים לאיתור העד, בעזרתו של בית המשפט לא צלחו ולבסוף לאור התמשכות ההליך החליטה ההגנה להסתפק בראיות שבידה הכוללות הגשת פסקי דין אשר ניתנו כנגד עורך הדין בו דובר המלמדים כי אותו אדם שעל פי טענת הנאשם אליו פנה, איבד את רישיונו לשמש כעורך דין ואף על פי כן באותם מקרים אשר הוגשו לעיוני המשיך לתת שירות מול משרדי רישוי, כמו כן הצדדים הגישו לעיוני בהסכמה גיליון הרשעות של אותו אדם שם קיימות כנגדו הרשעות רבות בנושא זיוף, קבלת דבר במרמה ועוד.

    

5. יאמר עתה כי מאחר ולא הוצג לבית המשפט כל מסמך הקושר בין האדם אשר לגביו נטען כי הונה את הנאשם וגרם לו לחשוב כי הפסילה בוטלה, בית המשפט נמנע מלנקוב בשמו.

    

6. לטענת המאשימה, גרסת הנאשם אינה נתמכת במסמך המעיד על ההתקשרות עם אותו אדם, האחרון לא העיד בבית המשפט דבר שיש לזקוף לחובת הנאשם, המאשימה טוענת כי בפני השוטר בשטח במסמך אשר הוגש וסומן ת/2, ציין הנאשם את שמו של עורך הדין הקודם ושמו של עורך הדין אליו מייחס הנאשם את הסתמכותו בו לא הוזכר מעולם, גם לא במסגרת הודעתו בת'/1.

    

   לחילופין מדובר בעצימת עיניים שכן אין זה סביר לחשוב כי לאחר שהנאשם כשל בערעור בבית המשפט המחוזי, כאשר גזר הדין בעניינו הפך לחלוט, ניתן יהיה לבטל את רוע הגזירה ולפיכך, לכל הפחות, קיימת מבחינת הנאשם עצימת עיניים כמוה כידיעה על דבר הפסילה.

    

    

7. לאחר שהפכתי בדברים, ולא בנקל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לזכות את הנאשם מעבירה של נהיגה בפסילה שכן, כפי שיוסבר בהמשך, חדר לליבי ספק שמא היתכנותה של גרסת הנאשם יש בה כדי ללמד כי הנאשם יכול והוטעה לחשוב כי הפסילה בוטלה ועל כן בזמן שנהג, נהג במחשבה כי לא רשומה לחובתו פסילת רישיון ונהיגתו לפי הבנתו, בדין היא.

    

8. למסקנה זו הגעתי, מכיוון שנסיבות הוצאת הרישיון ממשרד הרישוי, כפי שהוסבר והודגם על ידי נציגת משרד הרישוי ע.ה. 1 הגברת יהודית גלבאוואר, מלמדות כי מדובר במלאכת מחשבת הדורשת הבנה של תהליכים פנימיים המתרחשים במשרד הרישוי, ויש קושי בסברה כי הנאשם ידע בעצמו לפעול באופן שכזה ואסביר.

    

9. ביום 14/9/17 נשמע ערעורו של הנאשם בגין גזר הדין אשר הטיל עליו 40 חודשי פסילה ת/7. בית המשפט המחוזי קבע כי על הנאשם להפקיד את רישיונו תוך 14 ימים קרי, יום 28/9/17, ביום 18/9/17 דווח במשרד הרישוי כי רישיונו של הנאשם אבד, (לא ידוע מי דיווח) ומשרד הרישוי הנפיק רישיון נהיגה זמני הדורש תשלום. מי שעשה זאת לא שילם מיד את התשלום אלא המתין עד שהפסילה תיכנס לתוקף, וטרם שהופקד הרישיון ביום 10/10/17 שולם הרישיון הזמני וביום 15/10/17 הופקד רישיון הנהיגה, נציגת משרד הרישוי הסבירה כי רק כאשר משולם הרישיון הזמני אשר הונפק נשלח רישיון קבוע בדואר.

    

10. קרי, מי שביצע את המהלכים כפי שהוצג לעיל, מבין ויודע כיצד מתנהלות המערכות וייתכן וביקש ליצור מצג כי לאחר הפקדת הרישיון נשלח רישיון חדש ממשרד הרישוי, דבר שיש בו ליצור רושם על הנאשם שהפסילה בוטלה בעקבות פעולה משפטית אשר בוצעה על ידי עורך הדין, זאת, אם יוצאים מנקודת הנחה כי גרסתו של הנאשם נכונה.

     

11. אמנם קיים קושי לקבל את גרסת הנאשם שכן אותו פלוני שלכאורה ביצע את המהלכים לעיל לא העיד ולא נמסר כל מסמך הקושר בין הנאשם לבין אותו האדם. ברם, בהודעה אותה מסר הנאשם תחת אזהרה ת/1 ביום האירוע שעה לאחר שנעצר אמר "...ולדעתי נגמרה הפסילה אפילו ממשרד הרישוי קיבלתי רישיונות אחרי שנגמר הפסילה. קיבלתי רישיון נהיגה" בהמשך "זה נגמר הפסילה, עשיתי ערעור במחוזי ת"א וקיבלתי חזרה את רישיון הנהיגה. אחר כך אחריי שבוע קיבלתי את הרישיון נהיגה הביתה ישר ממשרד רישוי". הנאשם הציג לחוקר את הרישיון אותו קיבל ממשרד רישוי.

    לשאלת החוקר כי הנאשם קיבל את רישיונו לפני הפסילה השיב הנאשם "איך לפני הפסילה? לא. אני קיבלתי אותו אחריי שנפסלתי בבית משפט".

     

12. דהיינו, הנאשם מציג רישיון נהיגה חוקי לכאורה, שלטענתו קיבל בדואר ממשרד הרישוי לאחר שנפסל, הדבר מעורר תמיהה ולכן מצופה היה מהחוקר להעמיק את החקירה בנושא ולבצע בדיקה פשוטה מול משרד הרישוי שתסביר כיצד ייתכן מצב שאדם אשר הפקיד רישיון נהיגה מקבל רישיון, ייתכן שבדיקת גרסתו של הנאשם הייתה מאששת או מפריחה את טיעוני הנאשם.

     

13. בנוסף בעדותו של הנאשם בבית המשפט העיד הנאשם כי לאחר שלא התקבל ערעורו, לא השלים עם רוע הגזירה ופנה לעורך דין "שהוא מוכר ממש" הנאשם העיד כי נפגש עמו במזכירות בית המשפט, לפי עדותו עורך הדין אמר לו שיגיש ערעור והוא יסדר הכל בצורה חוקית (ראה חקירתו הראשית של הנאשם).

    בהמשך, בחקירתו הנגדית, בתשובותיו לשאלות התובע אשר הביע תמיהה, יש לומר בצדק, כיצד ייתכן שהנאשם חשב והאמין כי לאחר האירוע החמור בגינו הורשע ולאחר שהוטלו עליו 40 חודשי פסילה וערעורו בבית המשפט המחוזי לא צלח, כיצד סבר כי ייתכן שניתן להשיב לו את הרישיון?

    לשאלות אלו השיב הנאשם כי הוא הופנה לעורך הדין על ידי אדם שלמרות שעשה תאונה תוך כדי נהיגה בשכרות ואף ריצה עבודות שירות קיבל את רישיונו בחזרה, הנאשם העיד כי פגש בעורך הדין במזכירות בית המשפט ולדבריו עורך הדין הוכר על ידי הסובבים ונוצר בו הרושם כי מדובר בעורך דין לכל דבר ועניין.

     

    אציין כי הנאשם לא עשה עלי רושם של אדם מתוחכם באופן מיוחד.

     

14. בנוסף לכל האמור, הוגשו על ידי הצדדים ובהסכמתם, פסקי דין המלמדים כי אותו אדם אליו מתייחס הנאשם כעורך הדין הוצא מלשכת עורכי הדין בשנת 2011, לדברי אותו האדם בפרוטוקול אשר הצדדים הציגו לעיוני נרשם מפיו כי על אף שאינו עורך דין, מתייחסים אליו כעורך דין.

     

    הרשעותיו הנם בתחום הזיוף והמרמה.

     

15. לפיכך ולאחר התחבטות הגעתי למסקנה כי גרסת הנאשם לחוקר ביום האירוע יחד עם אי בדיקת התכנות גרסתו, עדותה של נציגת משרד הרישוי והמסמכים אשר הוגשו מטעמה נ/1 המלמדים על תחכום בכל הקשור בקבלת רישיון הנהיגה, ובנוסף, באופן מוזר, נמחקו שמות הפקידים המטפלים ולאחר ששמעתי את עדותו של הנאשם בבית המשפט.

    כל אלו הביאוני לכלל מסקנה, כי לא ניתן לשלול את האפשרות כי "עורך הדין" אליו פנה הנאשם, אם אכן הדברים נכונים, יצר בפני הנאשם מצג כי הוא מתמצה בהליכים משפטיים וכי הוא מוכר וידוע ובהמשך קבלת רישיון נהיגה מגורם רשמי שהוא משרד הרישוי כפי שנאמר לו שיקרה, תומכים בגרסת הנאשם ולכל הפחות נשאר בליבי ספק שמא גרסתו של הנאשם מסתברת בנסיבות המתוארות ולפיכך לא ניתן לשלול את האפשרות כי בעת שהנאשם נהג הוא לא ידע כי הוא עושה זאת בזמן פסילה ועל כן היסוד הנפשי הנדרש בעבירת הנהיגה בפסילה, קרי, הידיעה, אינו מתקיים או לפחות קיים ספק לגבי התקיימותו.

     

16. אינני מקל ראש בטענת המאשימה כי גם אם גרסתו של הנאשם נכונה עדיין קיימת עצימת עיניים אשר כמוה כידיעה. ברם, אם גרסתו של הנאשם נכונה, אזי אותו אדם אשר התחזה לעורך דין פעל באופן המשרה ביטחון והנאשם שהנו הדיוט ואינו בקיא ברזי המשפט ובפרוצדורות, יכול היה לחשוב ולטעות טעות כנה לפיה עורך דין אחד יוכל לפתור בעיה שאחר לא הצליח.

     

17. ההכרה בהגנה בגין טעות במצב דברים, בהתאם לסעיף 34יח(א) לחוק העונשין החל בענייננו, איננה מותנית בהיותה של הטעות כנה וסבירה, אלא בכנותה של הטעות בלבד. עם זאת, סבירות הטעות עדיין יכולה לשמש את בית המשפט כאמת מידה לבחינת אמינות גרסת הנאשם לגבי טעותו. עבירת הנהיגה בזמן הפסילה הנה עבירה הדורשת מחשבה פלילית לשם התהוותה, ועל התביעה רובץ הנטל להוכחת קיומו של יסוד נפשי זה אצל הנאשם לצורך הרשעתו, בענייננו הנאשם הצליח לעורר ספק שמא הוטעה לחשוב כי הפסילה בוטלה באמצעות פעולה משפטית של עורך דין מוכר וממולח שמאחוריו הצלחות רבות.

     

18. יובהר כי, בעצם קבלת הרישיון באופן רשמי ממשרד הרישוי אין כדי להוות תמיכה בטענה של טעות במצב דברים זאת נוכח הוראתו המפורשת של המחוקק בסעיף 66 לפקודת התעבורה, הקובע, כי בעת הגשת בקשה לקבלת רישיון נהיגה או לחידושו, מוטלת המבקש החובה להודיע לרשות הרישוי על פסילה שהושתה עליו, ולא להיפך. מי שלא נוהג כך, לא רק שאינו רשאי לטעון כי הוטעה על ידי משרד הרישוי, אלא שבהימנעותו הוא מבצע עבירה.

     

19. בעניינו של נאשם זה, מאחר וקבעתי כי גרסתו יכולה להסתבר במארג הראיות אשר הוגשו לעיוני, יש כדי לקבוע כי מאחר שלא הנאשם הוא שפעל לצורך הוצאת הרישיון אלא אחר, כאמור, דווקא במקרה כזה יש בנסיבת קבלת הרישיון מגורם רשמי כדי לחזק את טעותו של הנאשם.

     

20. לאור כל האמור, מצאתי לזכות את הנאשם מהעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום, כאמור עבירת הביטוח היא פועל יוצא של נהיגה בפסילה ועבירה לפי סעיף 66 לפקודת התעבורה נקבע כי קיים ספק האם זו בוצעה על ידי הנאשם או בידיעתו.

     

    זכות ערעור כחוק.

     

     

    ניתנה היום, ח' סיוון תש"פ, 31 מאי 2020, במעמד הצדדים