עניינה של תביעה זו בנזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1931, לאחר שמעד בשביל הגישה לבית הכנסת המופעל על ידי הנתבעת 1.
-
ביום 18.12.16 ביקר התובע בבית הכנסת ברחוב חי"ש 16 תל אביב. כשסיים להתפלל יצא מבית הכנסת בדרכו לביתו. על פי הנטען, שביל הגישה עליו צעד היה רטוב מגשם שירד זמן קצר לפני כן, והתובע החליק ונפגע בכתפו.
-
התובע טוען כי נפילתו הינה תוצאה של שילוב בין הליקויים והפגמים בשביל הגישה של בית הכנסת לבין הרטיבות שנוצרה בעקבות הגשם. על פי הנטען, האריחים המרצפים את השביל אינם עומדים בדרישות התקן הישראלי וכך גם עובדת היעדרם של מאחזי יד לאורך השביל המשופע.
-
לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת ערוכה על ידי ד"ר אלעזר אייל ביקלס, המפרטת את הליקויים בשביל הגישה שעליו מעד.
-
בנוסף הגיש התובע חוות דעת רפואית ערוכה על ידי ד"ר דרור רובינסון, לפיה עומדת נכותו כתוצאה מהתאונה על 25% בגין הגבלת רוטציה של הכתף, לפי סעיף 41 (4)(ג) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל), ועל 10% בגין צלקת ניתוחית.
-
הנתבעת לא הגישה חוות דעת בטיחותית.
-
לתמיכה בטענותיה הרפואיות הגישה הנתבעת חוות דעת רפואית ערוכה על ידי ד"ר גד ביאליק אשר קבעה כי נכותו של התובע עומדת על שיעור של 20% לפי סעיף מותאם 40(1) לתקנות המל"ל .
-
נוכח הפערים בין חוות הדעת מינה בית המשפט את ד"ר פריטש כמומחה בתחום האורתופדיה. בחוות הדעת שהוגשה על יד ד"ר פריטש ביום 11.2.20, העמיד המומחה את נכותו של התובע בעקבות התאונה על 20% לפי סעיף 35(1)(ג) לתקנות המל"ל.
-
הצדדים חלוקים הן לעניין אחריותה וחבותה של הנתבעת לנזקי התובע והן לעניין גובה הפיצוי.
-
נערכו שני דיוני הוכחות – בדיון שהתקיים ביום 23.5.19 נחקר התובע, לאחר שעתר למתן עדות מוקדמת נוכח גילו ומצבו הבריאותי. בדיון שהתקיים ביום 24.12.20 נחקרו עדי התובע - מומחה הבטיחות, ד"ר ביקלס ובנו של התובע ומטעם הנתבעת - מר צביקה אורן.
-
הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
אחריותה של הנתבעת 1 להתרחשות התאונה
-
השאלה הראשונה בה יש לדון הינה לעניין נסיבות התאונה ואחריות הנתבעת.
-
התובע מצהיר בתצהירו כי : "כשסיימתי להתפלל בשעה 08:00 בבוקר לערך יצאתי החוצה מבית הכנסת על מנת לשוב לביתי, והיציאה היא דרך שביל גישה המתחבר לרחוב והמדובר בשביל המרוצף באריחים לבנים ואפורים, עם שיפוע לא מבוטל, וללא מעקה. מאחר ובזמן שהתפללתי ירד גשם, שביל הכניסה לבית הכנסת היה רטוב לגמרי וכשיצאתי מבניין בית הכנסת והתחלתי לפסוע בשביל (למרות שהשביל הוא עם שיפוע ואין במקום מעקות) פתאום החלקתי על גבי אריח לבן שהיה חלק מאד בגלל הגשם".
-
הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מר צביקה אורן, הפעיל באגודת בית הכנסת ואחראי לפתיחת בית הכנסת ולסגירתו. על פי תצהירו, ביום נפילתו של התובע ירדו גשמים עזים. לאחר סיום תפילת השחרית ויציאת המתפללים מבית הכנסת, שמע לטענתו כי התובע נפל והגיע למקום נפילתו על מנת לסייע לו. על פי התצהיר, בעת הגעתו הבחין כי "התובע נועל נעליים שאינם מתאימות להליכה בגשם, שכן סוליית הנעל הייתה ישנה, שחוקה ומחליקה שאינה מתאימה להליכה בגשם" (סעיף 7 לתצהיר).
-
נראה, אם כן, כי אין חולק על נסיבות התרחשות התאונה, דהיינו על כך שבסיום ביקורו בבית הכנסת, החליק התובע עת צעד על שביל הגישה של בית הכנסת אשר היה רטוב מהגשם שירד לפני כן. למעלה מן הצורך אציין, כי עדותו של התובע לעניין זה הייתה עקבית, מהימנה ומפורטת ואין כל סיבה להטיל בה ספק. גם עדותו של עד הנתבעת, מר צביקה אורן מחזקת את תיאור הדברים, שכן מר אורן עצמו מצהיר כי שמע על נפילתו של התובע בשביל הכניסה ואף נזעק לסייע לו מיד לאחר מכן.
-
עיקר השאלה הינה באשר לאחריות הנתבעת לנפילת התובע, ובאופן ספציפי באשר לבטיחות השביל עליו צעד התובע.
-
התביעה דנן נשענת בעיקרה על עוולת הפרת חובה חקוקה כפי שהיא באה לביטוי בתקנות התכנון והבניה המפנות לתקנים הישראלים ת"י 2279 ות"י 1918, וכן על עוולת הרשלנות, הקבועה בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין").
-
התובע מבסס את טענותיו על חוות הדעת הבטיחותית שהוגשה מטעמו. חוות הדעת נערכה לאחר ביקור במקום הנפילה של ד"ר ביקלס ושל מר יוסי פטל ממכון התקנים הישראלי. מטרת הביקור הייתה לבחון את התאמת שביל ההליכה לדרישות הדין והתקן הישראלי ת"י 2279 : "התנגדות להחלקה של משטחי הליכה קיימים ושל מוצרים חדשים המיועדים למשטחי הליכה". בעקבות הביקור במקום קבע ד"ר ביקלס בחוות הדעת את הדברים הבאים:
-
השביל מרוצף באריחי אבן לבנים ואפורים.
-
באזור נפילתו של התובע שיפוע השביל לאורכו הינו בממוצע 7% (דהיינו כ- 4 מעלות) בעוד שהשיפוע בניצב לכיוון ההליכה הינו כ- 2%.
-
השביל תחום בסף מוגבה משני צדיו. לא קיים מאחז יד לאורך השביל.
-
תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל, 1970, מפנות לטבלה א 1 בתקן הישראלי ת"י 2279 לעניין ההתנגדות להחלקה של מישור ההליכה.
-
ממוצע תוצאות הבדיקות שערך נציג מכון התקנים הישראלי במקום התאונה הינו 39. על פי טבלה 4 מדובר בתוצאה בטווח דרגה X, דהיינו תרומת המשטח הרטוב במים לסיכוי להחליק הינה בינונית.
-
על פי דרישות התקן, במשטחים חיצוניים ששיפועם כ- 4 מעלות נדרשת תוצאת מינימום של 53, דהיינו תוצאה של דרגה W, ומכאן שמקדם ההחלקה של האריחים במקום הליכתו של התובע אינו עונה לדרישות התקן.
-
מקדם החיכוך של האריחים הלבנים נמוך ממקדם החיכוך של האריחים האפורים. אי האחידות במקדמי החיכוך גרמה אף היא להחלקת התובע.
-
תקן ישראלי ת"י 1918 מאוקטובר 2012 קובע כי כאשר כבש מגשר על הפרש גובה גדול מ- 20 ס"מ יותקנו בתי אחיזה שיאפשרו אחיזה משני צדי הכבש. מאחר שהשביל במקרה דנן מגשר על הפרש גובה גדול מ- 20 ס"מ צריכים היו להיות מותקנים בתי אחיזה, והיעדרם מהווה ליקוי אף הוא.
-
הנתבעת, כאמור, בחרה שלא להגיש חוות דעת בטיחותית מטעמה.
-
ב"כ הנתבעת חקר ממושכות את ד"ר ביקלס, ובסיכומיו העלה מספר טענות באשר לתקפות קביעותיו של ד"ר ביקלס.
-
הטענה העיקרית המועלית על ידי הנתבעת בסיכומיה מתייחסת לתקפות הוראות תקנות התכנון והבניה על מבנה בית הכנסת, נוכח הטענה כי בית הכנסת נבנה לפני עשרות שנים, עוד לפני התקנת התקנים ואף לפני התקנת תקנות התכנון והבניה. בנסיבות אלו טוענת הנתבעת כי במילא לא ניתן היה לחייב את הנתבעת 1 להחיל את התקנים המפורטים בחוות הדעת של ד"ר ביקלס, ואין מקום לראות בנתבעת 1 כמי שהפרה חובה חקוקה, שהרי חובות אלו לא היו קיימות במועד בניית בית הכנסת.
-
אינני סבורה כי יש במפורט לעיל כדי להביא לדחיית התביעה.
-
הצדדים אינם חלוקים על כי במועד התאונה- בשנת 2018 היו תקנות התכנון והבנייה והתקנים אליהם הן מפנות בתוקף. תקן 2279 הינו משנת 2005, ותקנות התכנון והבניה המפנות לתיקון זה הינן משנת 2008 (ראו התייחסות ד"ר ביקלס בחקירתו הנגדית – עמוד 19 שורות 31-35). גם אם אתייחס לתיקון שנעשה בתקן 2279 בשנת 2009 (כמפורט בחקירתו הנגדית של ד"ר ביקלס – עמוד 21 שורות 2-9), הרי שבמועד התאונה תקנים אלו ותקנות התכנון והבניה אשר הפנו אליהם היו תקפים.
-
טענת הנתבעת כי בית הכנסת נבנה שנים רבות לפני תיקון התקנות והתקנים הרלוונטים הינה טענה המבוססת על עדותו של התובע בחקירתו הנגדית, אזי ציין כי הוא נהג לפקוד את בית הכנסת נשוא התביעה מגיל שנתיים (עמוד 2 שורות 5-8 לפרוטוקול הדיון מיום 23.5.19). אלא שבדברים אלו אין כדי להבהיר מהו המועד בו הותקן שביל הכניסה או רוצפו האריחים. אין זה מופרך לצפות כי דווקא נוכח גילו המתקדם של מבנה בית הכנסת, חלקים מסוימים ממנו נבנו, תוקנו, שופצו או נסללו בשנים הרבות שלאחר ייסודו.
-
הנתבעת הלכה למעשה לא הציגה כל ראיה שיש בה כדי להעיד על מועד בניית השביל המרוצף עליו מעד התובע, ומשכך טענתה כי בעת ריצופו של השביל לא חלו התקנות והתקנים הרלוונטים נותרה בעלמא.
-
אלא שגם אם אקבל את הטענה כי אין לראות בנתבעת 1 כמי שהפרה את תקנות התכנון והבניה ואת התקנים אליהם הן מפנות, יש לקבל את התביעה בעילת הרשלנות אשר אינה נגזרת בהכרח מהפרתה של חובה חקוקה מסוימת.
-
בקביעת האחריות בעוולת הרשלנות, מתעוררות, כידוע, שלוש שאלות. האחת - האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, השנייה - האם הפר את אותה חובת זהירות, והשלישית - האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק. שאלת קיומה של חובת זהירות מצויה במבחן הצפיות, הטומן בחובו שני היבטים. ההיבט העקרוני, בו ניתנת תשובה לשאלה האם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית, וההיבט הפרטני, בו ניתנת תשובה לשאלה, האם ביחס לניזוק פלוני ונסיבותיו של אירוע מסוים, קיימת חובת זהירות קונקרטית.
-
בענייננו, הנתבעת 1 הינה בעלת השליטה והמחזיקה במקרקעין בהם ארעה התאונה, וכבעלת השליטה והפיקוח במקרקעין חלה עליה חובת זהירות כלפי צדדים שלישיים המבקרים במקום (ע"א 343/74 גרובנר נגד עירית חיפה פ"ד ל(1) 141); ע"א 683/77 ברוק נגד עיריית תל אביב - יפו, פ"ד לד(1) 157, ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נגד תנעמי, פ''ד נח(1) 1, ע"א 1068/05 עיריית ירושלים נגד מימוני (14.12.2006) ע"א 1531/04 סידי נגד מלכה (19.2.2007).
-
במסגרת חובת הזהירות של הנתבעת מול צדדים שלישיים עליה להבטיח כי המתקן שבשליטתה הינו בטיחותי ותקין.
-
שביל הגישה לבית הכנסת הינו חלק מהמתקן שבשליטתה של הנתבעת 1 והוא משמש את באי המקום הן לצורך כניסה והן לצורך יציאה מהמבנה. השימוש בשביל הכרחי על מנת לעשות שימוש במבנה בית הכנסת.
-
כמפורט בחוות דעת התובע, שביל הכניסה אינו מקורה, דהיינו הוא חשוף למזג האוויר ובעיקר לגשמים. רטיבותו של שביל הכניסה לבית הכנסת בעקבות ממטרים, קל וחומר בחודשי החורף, צריכה, אם כן, להיות צפויה על ידי הנתבעת 1, ועליה לוודא כי חרף הרטיבות הבלתי נמנעת, ימשיך השביל להיות בטיחותי ומתאים להליכת באי המקום.
-
הנה כי כן - לנתבעת חובת זהירות כלפי קהל המבקרים בבית הכנסת ובהם התובע אשר נהג לעשות שימוש שגרתי בבית הכנסת ובשביל הכניסה. על הנתבעת לצפות כי בעת ירידת גשם יירטב שביל הכניסה, בהיותו בלתי מקורה, ומשכך עליה לוודא במסגרת חובת הזהירות כי משטח השביל יאפשר הליכה בטוחה בנסיבות העניין.
-
השאלה הנשאלת הינה כמובן, אם חובת הזהירות של הנתבעת אכן הופרה, דהיינו אם שביל הכניסה היה בלתי בטיחותי. לעניין זה, כאמור לעיל, הובאה רק חוות דעת מטעם התובע. לחוות הדעת צורפה תעודת בדיקה של מכון התקנים מיום 10.1.18 (נספח ג' לתצהיר התובע) בה מפורט אופן בדיקת משטח השביל, תוך הבחנה בין מקדמי ההתנגדות להחלקה של כל אחד מהאריחים המרצפים את שביל הכניסה. כעולה מתעודת הבדיקה, ממוצע מקדמי ההתנגדות של האריחים עומד על 39, כאשר חלק מהאריחים (למשל אריחים לבנים) עומדים על 29.
-
ממצאים אלו, כעולה מחוות הדעת של ד"ר ביקלס ומהוראות תקן 2279, מעידים על כי מקדם ההחלקה של האריחים המרצפים את השביל היה בלתי תקין. טבלה א 1 לתקן 2279 פורשת את דרגות ההתנגדות המינימליות הנדרשות בהתאם לאזור שבו נמצא משטח ההליכה. טבלה 4 קובעת את משמעות דרגות ההתנגדות להחלקה של משטחי ההליכה לפי הבדיקה שנעשתה, באמצעות קביעת תרומת המשטח הרטוב במים לסיכוי להחליק וזאת באופן הבא:
דרגת המשטח
|
ממוצע תוצאות הבדיקה במטוטלת
|
תרומת המשטח הרטוב במים לסיכוי להחליק
|
Y
|
54<
|
נמוכה מאד
|
W
|
45-54
|
נמוכה
|
X
|
44-35
|
בינונית
|
Y
|
25-34
|
גבוהה
|
Z
|
25>
|
גבוה מאד- משטחים בדרגה זו אינם מתאימים לריצוף.
|
-
מכאן שבהתאם לטבלה, ממוצע מקדמי ההחלקה שנמצאו בבדיקת מכון התקנים (39 כאמור לעיל) הוא בדרגה X. כאשר משטח בדרגה X רטוב (וכאמור אין מחלוקת על כי בזמן צעידת התובע על השביל הוא היה רטוב מגשמים שירדו לפני כן) ,פירוש הדבר כי דרגת המשטח תורמת באופן בינוני לסיכוי להחליק.
-
יתר על כן, על פי תצהירו של התובע, אשר לא נסתר בעדותו, הוא החליק עת דרך על אריח לבן. על פי חוות הדעת של ד"ר ביקלס מקדם ההתנגדות להחלקה של האריחים הלבנים בשביל הכניסה עומד על 29, קרי דרגה Y. תרומת המשטח הרטוב במים לסיכוי להחליק בדרגה זו הינה גבוהה.
-
מקובלת עליי גם ההנחה של ד"ר ביקלס בחוות הדעת כי עצם עירובן של מרצפות בדרגות שונות של התנגדות להחלקה מהווה אף היא כשלעצמה סיכון.
-
יתר על כן, על פי חוות הדעת, ובהתאם לתקן 1918, כאשר השביל מגשר על הפרש גובה גדול מ- 29 ס"מ יש להתקין בתי אחיזה. הנתבעת אינה חולקת על כי שביל הכניסה בענייננו מגשר על הפרש גובה גבוה מ- 20 ס"מ, ולפיכך על פי הוראות התקן עצמן, היעדרם של בתי אחיזה, אינו תקין.
-
ודוקו- הנתבעת לא הציגה חוות דעת נגדית, ולפיכך לא הציגה ממצאים או מדידות המצביעים על מקדמי התנגדות שונים מאלו הכלולים בחוות הדעת שהוגשה על ידי התובע.
-
הנה כי כן- תקן 2279 ותקן 1918 קובעים קריטריונים שמטרתם להבטיח את בטיחות משטח ההליכה בו נעשה שימוש. מתוך אמות המידה שנקבעו ניתן ללמוד, על אודות סטנדרט הזהירות המצופה מבעל שליטה במקרקעין.
-
על פי המדידות שנערכו על ידי נציג מכון התקנים ושצוטטו בחוות הדעת מטעם התובע, משטח ההליכה עליו צעד התובע אינו עונה לדרישות התקנים הללו. הנתבעת לא הציגה ממצאי בדיקה אחרים. הלכה למעשה היא לא פעלה להגיש חוות דעת ומשכך ממצאי הבדיקה המוגשים במסגרת תעודת מכון התקנים לא נסתרו.
-
אכן, הועלו על ידי הנתבעת טענות שונות באשר לתחולת התקנים ולשינוי שנעשה בתקנים לאורך השנים, אולם הנתבעת לא התמודדה עם הקביעה המשתמעת מחוות הדעת של ד"ר ביקלס- כי מקדמי ההתנגדות להחלקה של האריחים שריצפו את שביל הכניסה לבית הכנסת היו בלתי בטיחותיים. אין היא מתמודדת גם עם הטענה כי העדרם של מאחזי יד במקום, נוכח השיפוע של השביל כמו גם מידת ההחלקה של האריחים, מהווה אף הוא ליקוי בטיחותי.
-
הגם שד"ר ביקלס נשאל שאלות מרובות על השינויים בתקנים לאורך השנים (ראו עמודים 22-23 לפרוטוקול הדיון מיום 24.12.20), לא הציגה הנתבעת נתונים שיש בהם כדי לסתור את המסקנה העולה מהתקנים שצוטטו בחוות הדעת של ד"ר ביקלס. הנתבעת לא הציגה טבלאות אחרות של מקדמי התנגדות (על אף שד"ר ביקלס נשאל עליהם) שקובעות מקדמים שונים, קל וחומר שלא הציגה טבלאות ההולמות את מקדמי ההתנגדות שנמצאו בבדיקת ד"ר ביקלס במקום האירוע.
-
בנסיבות אלו, לא נותר אלא להסיק כי התקנים ומקדמי ההתנגדות אליהם מתייחס ד"ר ביקלס בחוות הדעת אכן משקפים את סטנדרט הזהירות הנדרש.
-
נוכח האמור לעיל, מצאתי כי התובע הצליח להוכיח את אחריותה של הנתבעת אשר כבעלת שליטה צריכה הייתה להבטיח כי שביל הכניסה יהיה בטיחותי גם בעת גשמים לקהל הרחב הבא בשעריו של בית הכנסת.
-
אציין בשלב זה כי במהלך החקירה הנגדית של ד"ר ביקלס הוא נשאל רבות על אודות ניסיונו והכשרתו כמומחה. אלא שבסיכומי הנתבעת התמצו שאלות אלו בטענה כי ד"ר ביקלס אינו מומחה בטיחות וכי הדבר בוודאי מצוי בידיעתו השיפוטית של מותב זה (ראו סעיף 17 לסיכומים).
-
אינני סבורה כי יש בטענות אלו, קל וחומר בכלליות בהן נטענו, כדי לפגוע בכשירותו של ד"ר ביקלס. כפי שעולה מחוות הדעת, ד"ר ביקלס הינו בעל אישור כשרות לעסוק כממונה בטיחות, בעל דוקטורט במדעי הניהול בתחום הנדסת הבטיחות על ידי המכללה הבינלאומית שבלוס אנג'לס, מרצה מוסמך לבטיחות בבנייה, והוא עסק בייעוץ וכתיבת נהלי בטיחות לחברות שונות ביניהן מע"צ, נתיבי איילון, דניה סיבוס ועוד. יתר על כן, ד"ר ביקלס מציין בחוות דעת כי הוא מילא תפקיד של רכז תקינה לתקני בטיחות במכון התקנים הישראלי בשנים 1977-1979.
-
ניסיונו המקצועי של ד"ר ביקלס, הן כיועץ והן כמרצה, מכשיר אותו לתת חוות דעת בתחום הבטיחות, ושאלת הכרת התואר של ד"ר ביקלס הינה משנית לעניין זה. יוזכר כי על פי תקנה 125 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984 (התקנות שהיו תקפות בעת הגשת התביעה), מומחה הינו "מי שעוסק כמומחה בנושא שבמדע, במחקר, באומנות או במקצוע". על פי התקנות החדשות – תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018, "מומחה" הינו "מי שמוכר כמומחה לפי כל דין ובאין דין כאמור בעל ניסיון וידע בעניין שבמדע, במחקר באמנות או במקצוע..." . הכשרתו וניסיונו של ד"ר ביקלס עונים לדרישות התקנות לעניין זה.
-
הנה כי כן, מצאתי כי התובע הוכיח כי בעת ירידת גשמים, הופך שביל הכניסה לבית הככנסת לבלתי בטוח לצועדים עליו, הן משום שהאריחים המרצפים אותו חלקים יתר על המידה, הן משום שדרגת ההחלקה של כל אחד מהאריחים שונה, והן משום שאין בו מעקה יד אשר בו יכול הצועד להסתייע במידת הצורך. משכך ניתן לקבוע כי התובע הוכיח כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע.
-
על התובע להוכיח גם את הקשר הסיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק שנגרם לו. ודוקו- הנתבעת טוענת בסיכומיה כי הסיבה למעידתו של התובע הינה תחלואתו. התובע לדידה סובל מאוסטאפורוזיס, כפיפות גב עליון לפנים, חוסר יציבות וקשיים בהליכה ובעיות נוספות. כן היא טוענת כי הסיבה להחלקתו הינה נעליו השחוקות והפגומות.
-
סבורני כי גם לעניין זה נוטה הכף לקבלת גרסתו של התובע. הגם שעדותו של התובע לעניין זה הינה עדות יחידה, אני סבורה כי בנסיבות העניין הצליח התובע להוכיח ברמת ההסתברות הנדרשת כי נפילתו נבעה מהליקויים בשביל. בראש ובראשונה, כמפורט לעיל, מצאתי את עדותו של התובע מהימנה ואמינה לעניין נסיבות נפילתו. יתר על כן, כבר בתיעוד הרפואי שלאחר התאונה ניתן להבין כי התובע החליק על שביל הכניסה. כך למשל במסמך סיכום האשפוז מבית חולים הרצליה מדיקל סנטר מצוין האבחנה כי התובע "נפל בחצר בית הכנסת ביום גשום". בסיכום ביקור אצל רופאת המשפחה מיום 9.5.17 מצוין כי "התובע החליק בחצר בית הכנסת". ניסוח זה מרמז על כי התובע ייחס כבר מלכתחילה את נפילתו להחלקה, ולא לנפילה עצמית הנובעת מחולשה, סחרחורת, או כל ליקוי גופני אחר. לא מן הנמנע כי מצבו הגופני של התובע וגילו המתקדם הפכו אותו למועד יותר להחלקה, אלא שאין בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין תנאי השביל לבין נזקיו של התובע. בשביל נעשה שימוש על ידי ציבור מגוון בגילו וובמצבו הרפואי. על השביל המשמש את הציבור הרחב להיות מותאם לציבור זה. ממצאי הבדיקה של מכון התקנים מעלה סיכון בינוני עד גבוה להחלקה בנסיבות המפורטות, ויש בכך כדי להצדיק הטלת אחריות על הנתבעת גם בנסיבות העניין.
-
אשר לטענה כי נפילת התובע נבעה משימוש בנעליים שחוקות ומרופטות - אכן, עד הנתבעת, מר אורן הצהיר בתצהירו כי "התובע נועל נעליים שאינן מתאימות להליכה בגשם, שכן סוליית הנעל הייתה ישנה, שחוקה ומחליקה ושאינה מתאימה להליכה בגשם" (סעיף 7 לתצהיר). אלא שבחקירה הנגדית חידד העד ואמר כי : "לא כתבתי מרופטת. סוליה חלקה מחומר שהשתמשו בזה פעם. פלסטיק כזה חום כזה" (עמוד 42 שורה 30-31). דהיינו העד לא התרשם משחיקה בנעליים אלא העיד באשר לחומר ממנו עשויות סוליות הנעליים- תחום ידע שספק אם עד הנתבעת מוסמך וכשיר להעיד לגביו.
-
למותר לציין כי עד הנתבעת אף לא צפה באירוע התאונה (כעולה מחקירתו- עמוד 42 שורה 19 לפרוטוקול), ומשכך יכולתו להעיד על נסיבות הנפילה במילא מוגבלות.
-
בנסיבות אלו נותרה עדותו של התובע עצמו, אשר גובתה וחוזקה בחוות הדעת שהוגשה מטעמו.
-
לאור כל המפורט לעיל אני קובעת כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע וכי כתוצאה מכך הוא מעד ונפגע. לפיכך יש לראות בנתבעת כמי שהתרשלה כלפי התובע.
אשם תורם
-
בהתאם להוראות פקודת הנזיקין והפסיקה, האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו. בקביעת קיומו של אשם תורם יש לבחון תחילה אם בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר), שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית. כלומר, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל אחד מהם (ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו (2/12/09); ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 (2003)).
-
בענייננו, האירוע אירע לאחר ירידת גשמים עזים, ועל פי עדותו של התובע עצמו, הגשמים הראשונים לעונה (עמוד 2 שורות 15-16 לפרוטוקול הדיון מיום 23.5.19). מכאן שתנאי מזג האוויר ידועים היו גם לתובע אשר היה במקום, ואין צורך בידע מיוחד על מנת להניח כי יש בתנאי מזג אוויר אלו כדי להגביר את סכנת ההחלקה בשביל הכניסה לבית הכנסת. התובע גם הכיר את השביל משנהג לפקוד את המקום לעיתים תכופות. בנסיבות אלו אני סבורה כי התובע צריך היה להפגין יתר זהירות בצעידתו על השביל, ואני קובעת כי אשמו התורם של התובע עומד על 10%.
-
משנקבעה סוגיית האחריות, יש לדון בשיעור הנזק, ואולם קודם יש להתייחס לפגיעה הרפואית והתפקודית שנגרמה לתובע בתאונה.
מצבו הרפואי של התובע
-
לאחר התאונה הועבר התובע לבית החולים איכילוב. בבדיקות הדמיה הודגם שבר של ראש ההומרוס בכתף ימין בארבעה חלקים ופריקה של הכתף. ביום 10.1.17 עבר התובע במדיקל סנטר בהרצליה ניתוח החלפה מלאה של מפרק הכתף הימני במשתל מלאכותי. התובע אושפז במוסד השיקומי הפרטי "פאלאס אמריקה" עד ליום 10.4.17.
-
מומחה בית המשפט ד"ר פריטש, בדק את התובע ביום 7.10.19. בבדיקתו מצא המומחה, כי "התובע משתמש יפה ביד ימין הן כשמתלבש הן כשמתפשט, וכן נשען עליה בעלייה ובירידה ממיטת הבדיקה".
-
טווחי התנועה נבדקו ונמצאו:
-
Elevation 100 מעלות מקו הגוף לעומת 140 בצד שמאל.
-
External rotation- 35 מעלות. זהה לשמאל.
-
Internal rotation - L5 לעומת D12 משמאל.
-
המומחה העמיד את נכותו של התובע על 20% בשל מצב לאחר החלפה שלמה של הכתף בפרוטזה במנח תקין ללא התרופפות וזאת לפי סעיף 35 (1)(ג).
-
המומחה קבע גם כי המגבלות התפקודיות מהן סובל התובע בעקבות התאונה הינן פעולות עם היד מאחורי הגב ומעל לגובה הכתפיים.
-
בכל הנוגע לכאבי הגב עליהם הלין התובע, קבע המומחה כי התובע סבל מכאבי גב וכפפת זמן רב לפני התאונה, וכי מנגנון הנפילה ממילא אינו תואם חבלה בגב. לפיכך קבע כי נכותו של התובע בגב לא הוחמרה או נגרמה כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה.
-
כן קבע המומחה כי הצלקת הניתוחית בכתפו של התובע אינה מקנה נכות.
-
המומחה קבע נכויות זמניות כמפורט להן:
-
100% עד 6 שבועות לאחר הניתוח.
-
50% למשך 3 חודשים נוספים.
-
30% למשך 6 חודשים נוספים.
-
20% לאחר מכן.
-
הצדדים לא מצאו לנכון לחקור את מומחה בית המשפט. בסיכומיו טוען התובע כי קופח על ידי המומחה הן באשר לשיעור הנכות שנקבע בגין הגבלת התנועה בכתף והן באשר לצלקת הניתוחית. עם זאת ב"כ התובע לא מצא לנכון להפנות למומחה שאלות הבהרה או לזמנו לחקירה. קביעותיו של המומחה בחוות הדעת נסמכות על בדיקה מדוקדקת שתוצאותיה מפורטות בהרחבה ובפירוט, ועל התרשמותו של המומחה מצפייה בתובע. טענות ב"כ התובע לעניין נכותו הרפואית של התובע נותרו, בלתי מבוססות, ולפיכך אני קובעת כי בנסיבות אלו אין מקום להתערב בחוות דעתו, ונכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה עומדת על 20% כמפורט לעיל.
הפגיעה התפקודית שנגרמה לתובע
-
לדברי התובע בתצהירו מצבו הרפואי הולך ומתדרדר מאז התרחשות התאונה, וחלה ירידה משמעותית בתפקודו.
-
התובע טוען כי בשל כאבי הגב שיש לו עקב התאונה ומאחר שיד ימין שלו אינה מתפקדת הוא מתנייד באמצעות רולטור ואינו יכול ללכת בלעדיו. לדברי התובע, הוא ממעט לצאת מהבית בשל הכאבים ומוגבל בכל הפעולות היומיומיות שביצע לפני התאונה. בעוד שלפני התאונה היה עצמאי, הרי שכיום הוא זקוק לעזרת הזולת ובעיקר לעזרת בנו.
-
בנו של התובע הצטרף להצהרות אביו. על פי תצהירו, קודם לתאונה היה אביו עצמאי ופעיל לחלוטין, התנדב, עשה הליכות וביקר את נכדיו בתדירות גבוהה. התאונה הייתה נקודת שבר עבור התובע ומשפחתו. בנו של התובע המשיך והצהיר כי התובע נדרש לטיפולי פיזיותרפיה מרובים לאחר התאונה, ולאחר תום הטיפולים שניתנו במסגרת הקופה, נדרש לטיפולים פרטיים.
-
לדברי בנו של התובע אביו סובל עד היום מכאבים מייסרים ביד ובכתף ימין ואינו יכול לדאוג בעצמו לתחזוקת הבית. ניסיונותיו למצוא לאביו מטפלת לא צלחו ולפיכך נפל הנטל בעיקר עליו.
-
בתצהירו פירט התובע את ההוצאות הרבות שנאלץ להוציא לצורך שיקומו. בין היתר בגין אשפוז בפאלאס למשך כארבעה חודשים, הוצאות הידרותרפיה ופיזיותרפיה וכיו"ב.
-
התובע מבקש לטעון כי נכותו התפקודית עומדת על 50% לפחות. לדבריו, התאונה דרדרה את מצבו של התובע ומאדם עצמאי בעל עיסוקים מגוונים הפך לאדם הנזקק לעזרת הזולת וממעט בפעילויות.
-
הנתבעת טוענת לעומת זאת כי ההשפעה התפקודית של הנכות הרפואית ממנה סובל התובע הינה מזערית נוכח הקביעות בחוות הדעת ולאור בעיותיו הרפואיות של התובע שאינן קשורות לתאונה.
-
הלכה היא, כי הפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים.
-
חוות דעתו של מומחה בית המשפט מתייחסת לאופי ההגבלות הרפואיות שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה. מומחה בית המשפט קובע מפורשות כי ההגבלה באה לביטוי באותן פעולות המתבצעות עם היד מאחורי הגב או מעבר לגובה הכתפיים (עמוד 5 לחוות הדעת). יתר על כן, המומחה אף מציין מפורשות בחוות הדעת כי "התובע משתמש יפה ביד ימין הן כשמתלבש, הן כשמתפשט וכן נשעו עליה בעליות ובירידה ממיטת הבדיקה" (עמוד 4 לחוות הדעת). בנסיבות אלו ובהעדר חקירה של המומחה על קביעותיו, קיים קושי לקבל את הטענה כי נכותו התפקודית של התובע גבוהה מזו שנקבעה לו על ידי המומחה.
-
בזמן התאונה היה התובע בן 85, וכפי שאף העיד בהגינותו הרבה, עם התבגרותו סבל מבעיות רפואיות נוספות (ראו דבריו בעמוד 4 לפרוטוקול הדיון מיום 23.5.21). בין היתר ניתן למצוא בתיק המוצגים של הנתבעת (נ/3) תלונות מרובות על כאבי גב, על כי התובע מתהלך באיטיות, כי הוא סובל מכפיפות גב עליון לפנים, וכי הוא נזקק והופנה לפיזיותרפיה ולמשככי כאבים (ראו סיכומי טיפול מיום 25.2.16, 27.10.16, 25,7,12 לדוגמה). גם המומחה מטעם בית המשפט התייחס למגבלות אלו וקבע כי התובע סובל מקיפוזיס קשה בעמוד השגרה הגבי ומשינויים ניוניים עם היצרות ואוסטאופיטים קדמיים ב C5-6 ו C6-7 וכן מספונדילוליסטיז דגנרטיבי של C3-4. תלונותיו של התובע בפני המומחה התייחסו גם לכאבי גב "לכל ארכו".
-
מכאן שהתובע סובל ממגבלות משמעותיות בתנועת עמוד השדרה, המשפיעות על הליכתו ויציבתו ומסבות לו כאבים. אלו באו לידי ביטוי גם לפני התאונה, ובכל מקרה, כעולה מחוות הדעת של מומחה בית המשפט, הן אינן קשורות לתאונה. יובהר לעניין זה כי גם חוות הדעת שהוגשה מטעם התובע עצמו אינה מייחסת לאירוע נשוא התביעה את תלונותיו של התובע באשר לכאבי גב וקשיים בהליכה וביציבה.
-
בנסיבות אלו טענות התובע כי יש לייחס לתאונה לבדה את היזקקותו של התובע להליכון ואת הפיכתו של התובע מעצמאי לתלוי בזולת, לא הוכחו ואין הן נתמכות בחוות הדעת הרפואיות שבתיק.
-
מאידך גיסא, אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה בשיעור ניכר מנכותו הרפואית. התובע נפגע בכתפו הימנית והוא מוגבל על פי חוות הדעת בפעולות בסיסיות המערבות הרמה של הזרוע מעבר לכתפיים ומאחורי הגב. יתר על כן, התובע הצהיר והעיד כי בעקבות התאונה נפגעה עצמאותו ומאדם שנהג לעסוק בפעילות גופנית ובפעילויות שונות נוספות, נאלץ לשהות יותר בביתו, ולהיעזר בזולת למלאכות שונות כגון עבודות בית, קניות וכיו"ב. עדותו של התובע נתמכה בעדות בנו שלא נסתרה בחקירתו הנגדית. אכן, כאמור לעיל, ניתן ליחס חלק ניכר מקשייו התפקודיים של התובע לבעיותיו הרפואיות השונות, אולם לא ניתן להתעלם מכך שתפקודיותו ועצמאותו של התובע נפגעו בעקבות התאונה.
-
לאחר ששקלתי את כל המפורט לעיל, אני קובעת כי הנכות הרפואית שנקבעה לתובע משקפת גם את נכותו התפקודית, ולפיכך היא עומדת על 20%.
שיעור הנזק
-
למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:
התובע יליד: 2.5.1931
מועד התאונה: 18.12.16
גיל התובע בעת התאונה: 85 ו- 7 חודשים
גיל התובע כיום: 90
שיעור נכות רפואית: 20%
שיעור נכות תפקודית: 20%
הוצאותיו הרפואיות של התובע
-
התובע עותר להחזר בגין סכומים משמעותיים שהוצאו על ידו בעקבות התאונה.
-
בראש ובראשונה הוא עותר להחזר הוצאות אשפוזו בפאלאס אמריקה במשך כארבעה חודשים בסך של 132,606 ₪ (ת/5). כן עותר התובע לתשלום השתתפותו העצמית בניתוח שערך בהרצליה מדיקל סנטר בסך של 2,380 ₪(ת/6).
-
בתצהירו ציין התובע כי שוחרר מבית החולים לאחר שסירב לעבור ניתוח בשל חששו. במהלך הלילה סבל מכאבי תופת ולפיכך התקשר בבוקר לבנו. התובע ציין כי בנו הציע לו להתאשפז בפאלאס אמריקה אותו הכירו במסגרת בירורים שערכו בעבר על מנת לשקול את אשפוזה של רעייתו המנוחה של התובע. על פי התצהיר, בשל ההתראה הקצרה לא יכלו לברר לגבי מקומות אחרים ולברר לגבי זכאות לאשפוז במוסד ציבורי.
-
בנו של התובע הצהיר בתצהירו, כי לאחר שאביו התקשר אליו הוא פעל לבדוק מול קופת חולים אם יש מוסד רפואי שיכול לקבל את אביו לצורך שיקום. לדבריו, המוסד הרפואי אליו הופנה על ידי קופת חולים כללית לא איתר מקום פנוי (סעיפים 11-12 לתצהיר בנו של התובע). על נסיבות פנייתו לפאלאס מצהיר בנו של התובע: "אני נזכרתי שבזמנו התעניינתי במוסד שיקומי עבור אמי ז"ל בטרם נפטרה ואז המליצו לי על פאלאס מוסד שיקומי הצמוד לבית חולים איכילוב ובזמנו ביקרתי שם והתרשמתי שניתן שם טיפול מעולה למטופלים שם, ולאחר שקיבלתי תשובה שלילית מן המוסד שנתנו לי את השם שלו בקופ"ח התקשרתי לפאלאס וסיפרתי מה קרה לאבי והם אמרו שיש מקום עבורו וניתן להתאשפז עוד באותו היום ואני שמחתי מאד כי זה היה דחוף מאד למצוא לאבי מקום להתאשפז כי פשוט אי אפשר היה להשאיר אותו לבד אפילו עוד יום אחד ועוד שעה אחת. ובמקום שנתנו לי פרטים לגביו בקופח לא היה מקום ולא היה לי שם של מקום אחר , והייתי ממש אובד עצות מאחר ולא יכולתי בהתראה כל כך קצרה לברר לגבי מקומות אחרים ולא ידעתי בכלל איפה לברר... כשאביך סובל ובוכה לך בטלפון אתה לא חושב בכלל על כסף ועלויות ואני חושב שכל בן היה נוהג כמוני, ולמרות שהעלויות בפאלאס הייתה גבוהה אמרתי להם שאנחנו באים עוד באותו היום ". (סעיף 13 לתצהיר בנו של התובע).
-
אין ספק שבנו של התובע ביקש עבור אביו את הטיפול הרפואי הטוב ביותר שניתן להשיג בנסיבות העניין. הן התובע והן בנו העידו על כי התובע היה כאוב ומוגבל ביותר בסמוך לאחר התאונה, וכי נדרש לסיוע ועזרה תכופים ואינטנסיביים. עדויותיהם של התובע ובנו היו מהימנות וניכר מהן כי בנו של התובע כאב את כאבו של אביו, ועשה כל שבאפשרותו על מנת לסייע לו ולהקל על מכאוביו ועל מצבו.
-
עם זאת, רצונו הטוב של בנו של התובע לאפשר לתובע טיפול רפואי המצריך אשפוז והליך שיקומי במשך ארבעה חודשים אינו יכול לבדו להצדיק את החזר ההוצאות שהוצאו על ידי התובע במסגרת זו.
-
כידוע, הערכת הנזק וקביעת שיעור הפיצויים בנזיקין מושתתת על הגישה האינדיבידואליסטית. על בית המשפט לבחון את הנזק האינדיבידואלי שנגרם לניזוק והמזיק אחראי לו, במגמה להחזיר, ככל הניתן, את מצבו של הניזוק לקדמותו (ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762). מסגרת קביעת הפיצויים, לרבות קביעת שיעור הפיצויים בגין עזרת צד ג', יש להכיר רק בהוצאות הנחוצות באופן סביר לשם החזרת המצב לקדמותו. גובהן של הוצאות אלה צריך להיות סביר גם הוא. כאמור בע"א 375/80 שהוזכר לעיל: "בקביעת נחיצותן של ההוצאות מתמזגים דיני הערכת הנזק עם כללי הסיבתיות, שכן הוצאה לא נחוצה היא הוצאה, שלא הוסבה עלידי מעשה הנזק. בקביעת סבירותה של ההוצאה מתמזגת הערכת הנזק עם העיקרון, כי על הניזוק מוטל הנטל להקטין את נזקו ... כך, למשל, אם ניתן לקבל טיפול רפואי מתאים בישראל, אין זה סביר לקבל אותו טיפול עצמו או טיפול העולה עליו אך במקצת מחוץ לישראל. לעומת זאת, אם הטיפול הרפואי מחוץ לישראל עדיף באופן מהותי מבחינת החזרת המצב לקדמותו על פני הטיפול הרפואי בישראל, חייב המזיק לשאת בהוצאה זו, שכן היא סבירה בנסיבות הענין ... על-כן, אם הטיפול הרפואי, הניתן לניזוק על-ידי רופאים פרטיים, זהה בטיבו לטיפול הרפואי, שהניזוק יקבל אם יטופל במוסדות ממשלתיים, על הניזוק לקבל אותו טיפול, שגורם הוצאה כספית קטנה יותר למזיק, דהיינו, טיפול רפואי במוסדות ציבוריים. נראה לי, כי על-פי עקרונות כלליים של הפחתת הנזק, אם עומדת לרשות הניזוק האפשרות לקבל טיפול רפואי ברמה נאותה בשירות הציבורי, עליו לבחור באפשרות זו, שהיא החסכונית ביותר למזיק, ואל לו לפנות לטיפול רפואי אחר, שאינו עדיף ברמתו, ובכך לגרום הוצאה מיותרת למזיק. הניזוק בוודאי לא היה פונה למקור היקר יותר, אילו כיסה הוא את ההוצאות מכיסו שלו, ואל לו להתנהג אחרת, שעה שמישהו אחר מכסה את הוצאותיו." (ראו בהקשר זה גם את האמור בעא 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי, 1.10.03).
-
בנו של התובע מודה בהגינותו כי מלבד מוסד רפואי אחד אליו הופנה על ידי קופת החולים, הוא לא ערך בירורים נוספים ולא בחן חלופות נוספות (יוער כי בחקירתו ציין בנו של התובע כי קיבל שמותיהם של שני מוסדות מקופת החולים ולא מקום אחד כפי שנכתב בתצהיר- עמוד 30 שורה 15 לפרוטוקול הדיון מיום 24.12.20).
-
יתר על כן, בנו של התובע מודה בחקירתו כי לא ניסה לפנות לחברות סיעוד או למסגרות טיפוליות אחרות :
"ש. עכשיו תראה, האם ניסית למשל לפנות לחברות הסיעוד כדי להביא לכמה חודשים מטפלת זרה הביתה?
ת. באותה נקודה שהוא?
ש. כן
ת. לא. באותה הנקודה, כל ענייני היה לפתור המצוקה שלו באופן מיידי כי הוא היה תחת לחץ וכאב קשה, זה הכל.
ש. זאת אומרת לפי מה שאתה אומר, בכל מחיר שהיה אני חייב לפתור עכשיו את המצוקה שלו, ואם לא היה מקום בפאלאס והיה מקום ב- 100,000 שקל לחודש זה היה הולך.
ת. אני לא יודע אם אבי היה יכול לעמוד בהוצאה של 100,000 ₪, אבל מה שאתה אומר זה פחות או יותר מדויק...". (ראו עמודים 31 שורות 7-17 לפרוטוקול מיום 24.12.20)
-
חשוב מכך - כעולה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו, התובע לא הופנה לשיקום בתנאי אשפוז - – לא לאחר שהיה בחדר המיון בבית החולים איכילוב ביום התאונה, אזי שוחרר לביתו ללא המלצות לשיקום, ולא לאחר הניתוח שעבר. גם עדותו של בנו של התובע תומכת באמור לעיל, דהיינו כי אין בתיעוד הרפואי המלצות או התוויות לתהליך שיקומי המבוצע בתנאי אשפוז. כך למשל בעמוד 32 שורות 6-7:
"ש. בשלב הראשון כשהוא שוחרר מאיכילוב, לא ראיתי שום המלצה בטח לא למוסד ולא לשיקום ולא שום דבר. לא ראיתי. האם יש לך מסמך.
ת. לא. בית החולים לא המליץ"
וכך בעמוד 32 שורות 21-28 שם נחקר בנו של התובע באשר להמלצות הטיפול בתובע לאחר הניתוח:
"ש. יש גם בתכתובות של ד"ר מוזס, מנתח הכתף, הוא נתן את כל ההמלצות לפיזיותרפיה, הידרותרפיה וכולי וגם נתן המלצות למוסד לפאלאס. ומעבר לזה גם לפאלאס הייתה לו את התכנית שלו, שזה ממוסד שמתמחה בפעולות שיקום שאחרי ניתוח.
ש. אבל מוזס, ראיתי את מוזס, מוזס בשום מקום לא אומר שהוא צריך לעשות כשהוא מאושפז במוסד סיעודי. הוא לא אומר אתה צריך לאשפז אותו במוסד סיעודי, אלא הוא אומר נדרש לפיזיותרפיה וכולי, נכון?
ת. זה נכון. "
-
מכאן, שאשפוזו של התובע בפאלאס אמריקה, הן לפני הניתוח, והן לאחריו, כלל לא התחייב על פי רופאיו המטפלים של התובע בסמוך לאחר התאונה ולאחר הניתוח שנדרש לעבור. למצער - אין כל אינדיקציה לצורך באשפוז ממושך עד ליום 10.4.21.
-
ודוקו- מעבר להיעדרן של המלצות לאשפוז שיקומי בתיעוד הרפואי שהומצא על ידי התובע, אין התייחסות גם בחוות הדעת שהוגשו לצורך זה. כך- בחוות הדעת שהוגשה על ידי המומחה מטעם בית המשפט, אין כל התייחסות לצורך בהליך שיקומי ארוך בתנאי אשפוז כפי שעבר התובע בפאלאס אמריקה. למעשה בחוות הדעת של ד"ר פריטש הועמדה נכותו הזמנית של התובע על 100% רק לתקופה של עד 6 שבועות ממועד הניתוח. יתרה על כן, גם בחוות הדעת שהוגשה על ידי התובע עצמו אין התייחסות לצורך בתהליך שיקומי בתנאי אשפוז.
-
בנסיבות אלו, אינני מקבלת את טענת התובע כי הוא זכאי לקבלת החזר מלא על הוצאות האשפוז שלו ב"פאלאס אמריקה". גם אם אצא מנקודת הנחה כי אשפוזו של התובע במתקן היה מוצדק בתקופה הסמוכה לאחר הניתוח (ונוכח התיעוד הרפואי וחוות דעת המומחים ספק אם הדבר הוכח), הרי שחובת הקטנת הנזק מחייבת את התובע לבחון את האפשרות לצמצם את ההוצאות בחלוף הזמן, ולהצביע על ההכרח באשפוז הממושך.
-
לאור מצבו הרפואי של התובע לאחר התאונה, המגבלות מהן סבל, הניתוח שעבר וגילו המתקדם, מצאתי לנכון להעמיד את סכום הפיצוי בגין ארבעת החודשים הראשונים שלאחר הפגיעה על 45,000 ₪ בלבד. סכום זה משקף כשליש מהוצאות האשפוז שלו במדיקל פאלאס ולוקח בחשבון הוצאות של למעלה 10,000 ₪ לחודש בגין עזרת צד ג' והוצאות רפואיות בסמוך לאחר התאונה. סכום זה לוקח בחשבון את מצבו הרפואי של התובע בסמוך לאחר התאונה ולאחר הניתוח שעבר ומשקלל את קביעות מומחה בית המשפט באשר לנכויות הזמניות ואת חובתו של התובע להקטין את נזקיו.
-
אשר להוצאותיו הרפואיות של התובע מעבר להוצאות אשפוזו. התובע הציג קבלה על סך 2,380 בגין השתתפות עצמית בהוצאות התשלום לניתוח (ת/6), קבלות על סך 3,372 ₪ בגין טיפולי הידרותרפיה בשנת 2017 בסמוך לאחר התאונה (קבלה מיום 25.9.17, 17.7.17, 14.8.17, 24.5.17) וכן קבלות על סך 3,278 שח בגין התייעצות עם מומחים בתחום כירורגיה האורתופדית. מסמכים אלו הינם מסמכים שנערכו בסמוך לאחר התאונה והקשר שלהם לתאונה ולמצבו הרפואי והתפקודי של התובע בסמוך לאחריה ברור.
-
מעבר לקבלות שהוצגו על ידי התובע, הוא מצהיר בתצהירו כי הוא מבצע עד היום טיפולי פזיותרפיה אינטנסיביים על ידי פיזיותרפיסט המגיע אליו הביתה באופן פרטי, עבור תשלום של 250 ₪ לכל ביקור. לטענת התובע, הוא נדרש לטיפולים פרטיים לאחר שתם סדרת הטיפולים שאליהם הופנה על ידי קופת החולים.
-
התובע לא צירף קבלות על טיפולי הפיזיותרפיה שעבר באופן פרטי ולא הגיש תצהיר מטעם המטפל. יתר על כן, התובע לא הציג מסמך מקופת החולים הדוחה בקשתו לטיפולי פיזיותרפיה נוספים. עסקינן ב'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה, הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו (ראו לדוגמא: ע"א 4986/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (22/3/1994). עם זאת, מקום שנמצא שהתובת נזקקה לטיפולים ומעקב רפואיים ואף להוצאות נסיעות כתוצאה מכך, נכון לפסוק הוצאות סבירות על דרך אומדנה לשם שמירה על האיזון הראוי (ראו - ת"א 394/98 אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס [פורסם בנבו] (2/2/06); ת"א 1616/04 שרף נ' אסותא - מרכזים רפואיים בע"מ (23/8/09); ת"א 1515/96 יהושוע נ' הסתדרות (25/8/99)).
-
במכתב השחרור מפאלאס אמריקה מיום 10.4.17 (נספח לתצהיר התובע) נכתב: "מצבו השתפר, מרגיש יותר טוב, ללא תלונות מיוחדות, ללא ממצא חריג בבדיקה פיזיקלית". כן מצוין: "עדיין חלש מאד ומוגבל התנועות בגפה העליונה ימנית ולכן לאור מחלת רקע, מצב קוגנטיבי _יש לציין הפרעות בזיכרון לתווך קצר (כך נכתב במקור-ע.ק), מצב תפקודי בשלב זה הוגדר כסיעודי וזקוק לעזרה בכל ה- ADL והשגחה צמודה למשך 24 שעות. כמו כן זקוק לפיזיותרפיה אינטנסיבית ביתית".
-
נוכח מצבו הרפואי של התובע לאחר שחרורו מפאלאס אמריקה, ותוך שאני לוקחת בחשבון כי נזקק לטיפולי פיזיותרפיה נוספים על אלו שניתנו לו על ידי קופת החולים, ולאור העובדה כי נדרש לנסיעות לצורך קבלת טיפולים רפואיים, בהינתן מצבו הרפואי של התובע לאחר הניתוח, אני מעמידה את סכום הוצאותיו הרפואיות של התובע לעבר על 20,000 ₪- סכום הכולל את הקבלות שהוצגו וסכום גלובלי נוסף הלוקח בחשבון טיפולים פיזיותרפיים נוספים, הוצאות רפואיות נוספות בגין תרופות ומשככי כאבים וכן הוצאות בגין נסיעות.
-
אשר להוצאות לעתיד- התובע טוען כי הוא ממשיך לערוך טיפולים פיזיותרפיים וכי בכוונתו לעבור טיפולי הידרותרפיה. עם זאת, מומחה בית המשפט קבע בחוות הדעת כי "אינני סבור כי יש מקום לטיפולים רפואיים בעתיד. פרט ליתכן טיפול תרופתי/אנלגטי/אנטי אינפלמטורי", (עמוד 6 לחוות הדעת). בנסיבות אלו אני מעמידה את הפיצוי על 5,000 ₪ בלבד – סכום הלוקח בחשבון הוצאות נסיעות לטיפולים ובדיקות רפואיות הקשורות לתאונה בלבד.
-
סך הכול אני קובעת כי פיצוי התובע בגין הוצאות לעבר ולעתיד עומד על 70,000 ₪.
עזרת צד ג'
-
התובע טוען בסיכומיו כי יש לפצות אותו על עזרת הזולת בעבר בסך של 108,000 ₪ וזאת הן בגין העזרה האינטנסיבית שהעניק לו בנו בתקופת האשפוז ולאחריה, והן בשל עזרה בשכר שניתנה לו בסמוך לאחר התאונה. בנו של התובע הצהיר בתצהירו כי לאחר שחרורו של התובע מפאלאס הוא העסיק את אחת המטפלות בפאלאס באופן פרטי. על פי התצהיר, המטפלת הגיעה לבית התובע 2-3 פעמים בשבוע לכמה שעות כדי לסייע לו (סעיף 17 לתצהיר הבן). התובע לא הציג קבלות או ראיות אחרות לעזרה בשכר . על פי הנטען בתצהיר בנו של התובע, המטפלת לא הייתה מעוניינת להצהיר על שכר שקיבלה מאביו. אין זה ברור מהתצהיר כמה פעמים הגיעה המטפלת לתובע, מה היה היקף השעות ומה היה השכר ששולם לה.
-
בנוסף לכך עותר התובע להחזר התשלום ששילם לחברת "רגעי זהב" המספקת מטפל שמלווה ומסיע לטיפולים רפואיים. התובע הציג קבלות (ת/9) המצטברות לסכום של 5,870 ₪. בנו של התובע הצהיר כי החליף את "רגעי זהב" ב"נטלי" המעניקה שירותי דיון מוגן בבית. התובע הציג תדפיס שירותים (ת/10) המעיד על כי מדובר בעלות של כ- 1,650 ש"ח בחודש. על פי התצהיר של בנו של התובע, "לאחרונה" נמצאה מטפלת המגיעה לביתו של התובע 3-4 פעמים ביום לפי הצורך למשך 3 שעות. בגין עבודתה היא משתכרת 100 ₪ לשעה (סעיף 26 לתצהיר הבן). בנו של התובע מצהיר כי התשלום נעשה ללא חשבוניות.
-
לעתיד עותר התובע לתשלום סך של 166,957 ₪ המבוסס על מחצית עלות של מטפלת סיעודית בסך 3,000 ₪ לחודש ל- 5 השנים הבאות.
-
כמפורט לעיל, לא הוצגו ראיות באשר להעסקתן של המטפלות בסמוך לאחר התאונה ונכון להיום. הטענות באשר להיקף העסקתן והשתכרותן נטענו בכלליות ללא פירוט מינימלי. ההוצאות היחידות שנמצאה להן אסמכתא הינן לחברת "רגעי זהב" (ת/9) על סך 5,632 ₪ - חשבונית שהופקה ב- 8.9.2019 וחשבונית נוספת על סך 247 ₪ שהופקה ב-12.10.2019. כן הוצג פירוט תשלומים מחודש 5/2020 לחברת נטלי בך 3,180 ₪. אין כל אינדיקציה להמשך השימוש השירותיהן של "רגעי זהב" או "נטלי" מעבר לאסמכתאות אלו.
-
מהו הפיצוי הראוי בגין עזרת צד ג' בנסיבות המפורטות? כפי שנפסק לא פעם, הפיצוי בגין העזרה של צד שלישי נועד לשפות את הנפגע עבור עזרה הנחוצה לו לטיפול בעצמו, בגלל מומו ולשם ביצוע פעולותיו השגרתיות והיומיומיות. בפסיקה נקבע שכאשר בני משפחה מעניקים שירותים לנפגע ומשקיעים בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני(6/1/15)).
-
לעניין שיעורו של הפיצוי, נקבע שראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’ [פורסם בנבו] (27/12/73)) ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראו ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח’ (26/2/85)) על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.
-
התובע שוחרר כאמור מפאלאס אמריקה ב- 10.4.17. במכתב השחרור צוין : "עדיין חלש מאד ומוגבל בתנועות בכפה עליונית ימנית. לכן לאור מחלוקת רקע, מצב קוגנטיבי...ומצב תפקודי בשלב זה הוגדר כסיעודי וזקוק לעזרה בכל ה ADL והשגחה צמודה למשך 24 שעות". בשים לב למצבו הרפואי של התובע עקב התאונה תוך שאני לוקחת בחשבון כי מחלות הרקע שלו השפיעו אף הן על היזקקותו לסיוע, אני אומדת את עזרת צד ג' לה נזקק התובע לעבר בסך של 40,000 ₪. סכום זה לוקח בחשבון עזרת צד ג' בסך של כ- 5,000₪ לחודש לאחר שחרורו של התובע מפאלאס אמריקה למשך כשלושה חודשים (כאמור לעיל עזרת צד ג' לתקופת האשפוז נכללת בפיצוי שניתן בגין הוצאות רפואיות) ולאחר מכן הוצאות בסך של כ - 500 ₪ לחודש עד היום. בקביעת הסכום שקללתי את העובדה כי העזרה בשכר לא הוענקה לתובע באופן רצוף, ואת העובדה כי לתובע בעיות רפואיות ומגבלות אורטופדיות משמעותיות נוספות אשר בגינן הוא נדרש לסיוע ועזרת צד ג' מעבר לבעיותיו תוצאת התאונה נשוא התביעה.
-
על פי טבלת לוח התמותה השלם של הלמ"ס מוערכת תוחלת חייו של התובע בעוד 4.6 שנים (בתקווה כמובן כי יאריך עוד שנים רבות מעבר כך). לפי הוצאות של 500 ₪ לחודש עד תום תוחלת החיים עומד הפיצוי לעתיד על 25,225 ₪.
-
סה"כ עומדת סכום הפיצוי של התובע בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד על 65,225 ₪.
נזק לא ממוני
-
התובע משבר של ארבעה חלקים בכתפו. הוא נדרש לניתוח שלאחריו נדרש לתקופת החלמה. על פי מומחה בית המשפט לתובע נקבעו נכויות זמניות ממושכות – 100% ל- 6 שבועות לאחר הניתוח, 50% למשך שלושה חודשים נוספים ו- 30% למשך 6 חודשים נוספים.
-
בראי המפורט לעיל ונוכח נכותו הצמיתה של התובע, גילו ומגבלותיו התפקודיות, אני מעמידה את הפיצוי בגין נזק לא ממוני על 80,000 ₪.
-
סוף דבר
סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן:
עזרת הזולת בעבר ובעתיד -
|
65,225 ₪
|
הוצאות רפואיות, נסיעה והוצאות אחרות
נזק לא ממוני
|
70,000 ₪.
80,000 ₪.
-------------
|
סה"כ פיצוי
|
215,225 ₪
|
ניכויי אשם תורם – 10%
|
21,522 ₪ -
|
סה"כ פיצוי בניכויי אשם תורם
|
193,703 ₪.
|
|
|
-
אחר כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעות לתובע סך של 193,703 ₪ בצירוף שכר טרחה בשיעור של 23.4%, החזר אגרה כפי ששולמה, החזר שכר העדים כפי שנפסק והחזר הוצאות למומחים הכל בכפוף להצגת חשבוניות ובתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.
5129371 הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ויישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.
54678313זכות ערעור לבית המשפט המחוזי על פי הדין.
ניתן היום, כ"ח אייר תשפ"א, 10 מאי 2021, בהעדר הצדדים.