פלוני נ' אלמונית

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 26.3.19 (כב' השופט ליאור ברינגר), שבמסגרתו התקבל ערעור המשיבה על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, שדחה את בקשת המשיבה לחייב את המבקש לשלם מחצית משכר הלימוד ששולם לגן פרטי שבו למד בנם של הצדדים.

• רקע עובדתי

1. ביום 3.2.16 ניתן פסק דין שבו חויב המבקש (להלן גם: "האב"), לשלם מזונות לידי המשיבה (להלן גם: "האם") עבור בנם של הצדדים (להלן: "הקטין"). בין היתר נקבע בפסק הדין (להלן: "פסה"ד למזונות"), כי האב יישא גם במחצית:

"התשלומים לגן וצהרון. החל מהמועד הראשון בו ניתן לשלב את הקטין בגן עירייה, יעמוד החיוב על מחצית סכום החיוב בגן עירייה. החבות בגין צהרון היא עד סיום לימודיו של הקטין בכיתה ג', לכל היותר".

2. האם רשמה את הקטין לגן עירוני לשנה"ל 2017-2018. אולם, לאחר שהמרפאה בעיסוק של הקטין המליצה שהקטין ישהה עוד שנה בגן פרטי עקב העדר בשלות וקשיים התפתחותיים, וכן בעקבות המלצת מנהלת המשפחתון, היא ביטלה את הרישום לגן עירייה ורשמה את הקטין לגן פרטי.

3. האם הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לחייב את האב לשלם מחצית מעלות גן פרטי. האב הגיש בקשה בטענת פרעתי וטען כי לאור גילו של הקטין, ניתן היה לרשום אותו לגן עירוני ולכן בהתאם לפסה"ד למזונות, הוא פטור מלשלם מחצית מעלות גן פרטי. האם טענה בתשובה, כי פרשנות פסה"ד למזונות היא, שרק כשיגיע המועד הראשון שבו הקטין יוכל להשתתף בגן עירוני מבחינה פיזית והתפתחותית, האב ישלם מחצית מעלות גן עירוני. ברם, משאנשי מקצוע המליצו שהקטין יישאר עוד שנה בגן פרטי, טרם הגיע המועד שבו יכול הקטין ללמוד בגן עירוני ולכן על האב לשלם מחצית מעלות גן פרטי.

4. כב' רשם ההוצאה לפועל איתי פליקר קיבל את בקשת האב. בין היתר נקבע בהחלטתו (להלן: "ההחלטה") כי:

"לשונו של פסק הדין ברורה ואינה מצריכה כל הבהרה... פסק הדין אינו מבחין בין אפשרות רישום על פי גיל ובין מוכנות הקטין מכל בחינה אחרת. פרשנות כאמור חורגת ממתחם סמכותו של רשם ההוצאה לפועל. אין חולק כי לקטין קשיים התפתחותיים, אלא שאף על פי כן הזוכה אינה יכולה לעשות דין לעצמה ובהעדר הסכמת החייב או אישורו של בית המשפט, לרשום הקטין לגן פרטי ולבקש לחייב החייב במחציתו... ככל שבחרה הזוכה לרשום הקטין לגן פרטי, עליה לשאת בהפרש עבור רכיב זה".

5. האם לא השלימה עם ההחלטה והגישה ערעור לבהמ"ש קמא. בהמ"ש קמא קיבל את טענות האם (להלן: "פסה"ד") וקבע בין היתר כי:

"אשר לטענת "פרעתי" אינני סבור כי ר' ההוצאה לפועל טעה. סמכותו של ר' ההוצאה לפועל היא לפעול בצורה דווקנית על פי הכתוב בפסק הדין וכך הוא עשה. לפיכך, אין מקום לקבוע כי ר' ההוצאה לפועל טעה. עם זאת, אני סבור כי יש לפרש את פסק הדין למזונות באופן מהותי ולא באופן דווקני, אלא שכאמור הסמכות לעשות זאת אינה נתונה לר' ההוצאה לפועל אלא לבית המשפט למשפחה שהוא זה שנתן את פסק הדין...אני קובע כי טובתו של הקטין לשהות שנה נוספת בגן פרטי...דעתי היא שיש לפרשו באופן מהותי ולא באופן טכני, כך שהמילים "החל מהמועד הראשון" אינן מכוונות למבחן טכני הקובע שמגיל מסוים של הקטין ניתן בעיקרון לרושמו לגן עירוני, אלא הכוונה היא למועד שניתן לשלב את הקטין בגן מבחינת התאמתו של הקטין לגן, התאמתו מבחינת מבנה אישיותו ולא מבחינת הגיל הפורמלי".

6. האב לא השלים עם פסק הדין והגיש בקשת רשות ערעור. לאחר עיון בבקשה, הוריתי למשיבה להשיב לבקשה. המשיבה הודיעה במסגרת תשובתה, כי היא מסכימה שכתב תשובתה ישמש כסיכומים בכתב.

• תמצית טענות המבקש

1. בהמ"ש קמא לא היה מוסמך "לצקת תוכן או מהות אחרים מהקבוע בפסק דין חלוט".

2. האם לא יכולה היתה לעשות דין לעצמה, ליטול את הקטין לאבחונים ולרשום אותו על דעתה בלבד וללא הסכמת האב, לגן פרטי.

3. בהמ"ש קמא חרג מסמכותו, כאשר לא דרש מהאם קבלת חוות דעת מקצועית והסתפק בשני מכתבים "מוזמנים" על ידה.

4. בפסה"ד למזונות נקבע כי המועד שבו יחדל האב לשלם מחצית מעלות גן פרטי, הוא המועד בו "ניתן לשלב את הקטין בגן עירייה" ולא המועד שבו הוא ישולב בפועל.

5. משמעות פסק הדין היא, מסירת סמכות לאם לקבוע בעצמה ללא קבלת עמדת האב את זהות המוסד החינוכי של הקטין. קביעה זו פוגעת מהותית בסמכותו ההורית של האב ומנוגדת להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ח - 1968.

6. משקבע בהמ"ש קמא כי ההחלטה אינה שגויה, הוא לא יכול היה לשנותה באמצעות פרשנות לפסק הדין.

ג.          תמצית טענות המשיבה

1. מדובר בבקשת רשות ערעור שעניינה סך של 13,000 ₪ בלבד והמבקש מגיש כנגדה עשרות תובענות ובקשות סרק על מנת להתישה.

2. לא נפל כל פגם דיוני היורד לשורש העניין והמצדיק ערעור בגלגול נוסף.

3. בפסק הדין למזונות נקבע כי החיוב לפי תעריף גן עירוני יחול רק מהמועד שבו ניתן לשלב את הקטין בגן עירוני. מדובר במבחן סובייקטיבי ולא קשיח, בניגוד למה שנקבע בפסה"ד למזונות, ביחס לחיוב בצהרונים. ביחס לצהרונים נקבע מועד קשיח של סיום כיתה ג'. בפסה"ד למזונות בהמ"ש "הותיר בידי המשיבה, כהורה המשמורן שמגדלת לבדה את הקטין, את המנדט המלא לפעול בהתאם לטובת הקטין ובהתאם לעמדת אנשי המקצוע המטפלים בקטין, באשר למועד הראשון בו ניתן לשלבו בגן עירייה".

4. הגורמים המקצועיים סברו שלא בשלה העת לשלב את הקטין בגן עירייה והמליצו להשאירו שנה נוספת בגן פרטי. ברם, בשנת הלימודים הנוכחית, הקטין כבר שולב בגן עירוני ולכן מדובר בסך הכול בשנה אחת.

5. בהמ"ש קמא יישם בפסה"ד את הרציונל שעמד בבסיס פסה"ד למזונות והגשים את טובת הקטין. בכל מקרה, התשלום עבור הגן הפרטי כלל גם רכיב של צהרון, שמחצית ממנו על האב לשלם.

6. לכן, יש לדחות את הבקשה.

ד.         דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטענות הצדדים, ובהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984, אני מחליט כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל, יש לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור מהנימוקים שיפורטו להלן:

2. ברע"א 8476/12 עזבון המנוחה כהן עדינה ז"ל נ' בנק הפועלים בע"מ (29.1.13) נקבע כי:

"כיום, לאחר הפרדת מערכת ההוצאה לפועל ממערכת בתי המשפט, אפשר שראוי לקבוע רף מקל יותר לקבלת בקשות רשות ערעור על החלטות רשמי ההוצאה לפועל... זאת, שכן בשונה מבעבר, אין מדובר בערכאה שיפוטית רגילה, כי אם גוף "מעין שיפוטי" בלבד".

3. ברע"א 411/13 מפעלי מתכת ש. כהן בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח' (20.5.13) נקבע כי:

"אכן, נוכח השינוי במבנה ההוצאה לפועל, והפרדת מערך הגבייה והאכיפה ממערכת המשפט, נדרש בית המשפט לבחינה מחודשת של אמות המידה לדיון בבקשת רשות ערעור בהליכי הוצאה לפועל... במצבים אלו, שבית משפט השלום יושב כערכאת ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, הוא למעשה הגורם השיפוטי הראשון המכריע בסוגיות המשפטיות המתעוררות במסגרת ההליך. במילים אחרות, בעוד שבשאלות עובדתיות מובהקות הנוגעות ליישום פסיקתו של בית המשפט ותשלום החוב, עיקר הנטל לביצוע הבירור העובדתי מצוי בידי רשם ההוצאה לפועל, ותפקידו של בית משפט השלום במסגרת הערעור היא לבקר את החלטת הרשם כגוף ערעורי, הרי שבהחלטות שדורשות פרשנות של הדין המהותי, אף שלרשם ההוצאה לפועל יש הסמכות לדון בסוגיה, יושב בית משפט שלום כערכאה שיפוטית ראשונה המבררת את הסוגיה".

4. 4. לכן נקבע שם כי:

"בכל הנוגע לבירור העובדתי הנדרש לשם קיום הליכי הוצאה לפועל, יושב בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור שנייה. במסגרת זו, אף אם אמת המידה להתערבותו של בית המשפט המחוזי תהיה מעט מקלה יותר, נוכח העובדה שאין עסקינן ב"גלגול שלישי" בפני ערכאות שיפוטיות, הרי שככלל יחול מבחן הלכת חניון חיפה, אף אם במתכונת מרוככת. בכל הנוגע לשאלה משפטית, ראוי להחיל אמת מידה מקלה מעט יותר. במצבים אלו, בהם בית משפט השלום הוא הערכאה העורכת בירור משפטי מקיף, ראוי שבית המשפט המחוזי יבחן האם יושם הדין בנסיבות הפרטניות של המקרה, אף אם אין ההליך מעורר שאלה כללית החורגת מנסיבותיו של ההליך".

5. במקרה דנן, המחלוקת בין הצדדים היא משפטית בעיקרה ועניינה, האם היה מוסמך בהמ"ש קמא, במסגרת ערעור שהוגש על החלטת רשם ההוצאה לפועל, לקבוע כי למרות שהחלטתו נכונה, יש לפרש את פסק הדין למזונות בצורה שתביא למעשה לקבלת הערעור על ההחלטה.

6. אני סבור כי לא ניתן היה במסגרת הליך שעסק בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ, להכריע גם בשאלה, האם היתה נחיצות שהקטין ישהה עוד שנה בגן פרטי. הכרעה זו נעשתה תוך קיפוח זכותו הדיונית של המבקש. היה צריך לברר שאלה זו במסגרת הליך נפרד ועצמאי, שבמסגרתו יכול היה המבקש להביא טיעוניו וראיותיו ביחס לנחיצות המשך לימוד הקטין בגן פרטי.

7. צדק בהמ"ש קמא כשקבע שלא נפלה כל טעות בהחלטה. כב' הרשם צדק שעה שקבע כי הפרשנות של המשיבה לפסה"ד למזונות, "חורגת ממתחם סמכותו של רשם ההוצאה לפועל". כפי שנקבע בע"א 509/93 ישראל הר זהב נ' ברית פיקוח לקואופרציה חקלאית בע"מ, פ"מ תשנ"ד (2), 247 (1993) בעמ' 248:

          "על פי ההלכה הפסוקה, ראש ההוצאה לפועל אינה רשאית להרהר אחר מידת תבונתו או צדקתו של המעשה השיפוטי, היא אינה מוסמכת להציץ מאחורי הפרגוד של פסק הדין ולחקור ... מה חשב או לא חשב בית המשפט בעת שנתן את הפסק... עליה לבצע את פסק הדין כפי שניתן ואין לה להרהר אחריו".

8. לכן, משהגיע בהמ"ש קמא למסקנה כי ההחלטה ניתנה כדין ואין כל סיבה להתערב בה, היה עליו לסיים את מלאכתו בשלב זה ולא להכריע בשאלה האם טובת הקטין חייבה את המשך לימודיו בגן פרטי.

9. המשיבה יכולה היתה להגיש תובענה נפרדת, שבמסגרתה היה נתבע האב לשלם מחצית משכר הלימוד באותה שנת לימוד לפי תעריף גן פרטי, לאור מצבו ההתפתחותי של הקטין. במסגרת הליך זה, יכול היה האב להתגונן ולטעון שמצבו של הקטין לא הצדיק המשך לימוד בגן פרטי. זכותו של האב היתה לחקור את האם ואת העדים שהיא היתה מביאה להוכחת טענותיה אלו.

10. ברם, לא ניתן היה להכריע בשאלה זו במסגרת הערעור בבהמ"ש קמא, שבו חזית המחלוקת היחידה היא האם ההחלטה מוטעית או לא. לא ניתן היה לעקוף בירור עובדתי ביחס לשאלה האם היתה הצדקה להשארת הקטין שנה נוספת בגן פרטי.

11. בצדק טוען האב, כי בנושא קביעת מקום החינוך של הקטין, לא יכולה היתה האם להחליט לבדה. האב הוא אפוטרופוס בדיוק כמו האם וכל החלטה ביחס לזהות מוסד הלימוד צריכה להתקבל בהסכמה או על פי הכרעת בית המשפט. קל וחומר, שעה שיש להחלטה זו השלכות כספיות לא מבוטלות.

12. לכן, יש לדחות את טענת המשיבה שפסה"ד למזונות העניק לאם "מנדט מלא" לפעול על דעת עצמה בנושא זה. אין מחלוקת שהאם לא התייעצה עם האב לפני שהחליטה על רישום הקטין לגן פרטי וכפי שציין בצדק כב' רשם ההוצל"פ: "הזוכה אינה יכולה לעשות דין לעצמה ובהעדר הסכמת החייב או אישורו של בהמ"ש, לרשום את הקטין לגן פרטי ולחייב החייב במחציתו".

13. בהמ"ש קמא לא יכול היה לקבוע כי: "טובת הקטין לשהות שנה נוספת בגן בפרטי", מבלי שהתאפשר לאב לקבל את יומו בבהמ"ש, לקיים דיון מסודר בנושא, לטעון את טענותיו ולהביא את ראיותיו. למותר לציין כי איני קובע דבר לגופה של שאלה זו. ייתכן בהחלט שטובת הקטין חייבה את רישומו לגן פרטי. ברם, סוגיה זו הצריכה ניהול הליך נפרד, שבו לכל צד ניתנת האפשרות להביא ראיותיו ולא ניתן היה להכריע בנושא במסגרת ערעור על ההחלטה.

          כפי שנקבע בע"א 2194/03 יצחקי חפירות ומבנים בע"מ ואח' נ' צמנטכל קרקע ומבנים בע"מ ואח' (10.1.06):

          "מקום שקם צורך בפירוש מהותי של פסק דין... הרי שעל הטוען לקיומה של זכות לפנות לקבלת סעד מבית המשפט המוסמך".

14. סיכומו של דבר: הערעור מתקבל ופסק דינו של בהמ"ש קמא מבוטל. המשיבה רשאית כמובן לפתוח בהליך המתאים בבהמ"ש קמא ולבקש לחייב את האב במחצית מעלות גן פרטי בגין שנה זו.

15. למותר לציין כי האב צריך לשלם מחצית מעלות צהרון, בהתאם לפסה"ד למזונות.

16. משהערעור התקבל, המשיבה תשלם למבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪. הערובה שהפקיד המבקש, תושב לו באמצעות בא כוחו.

17. פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.        

ניתן היום,  ט"ו סיוון תשע"ט, 18 יוני 2019, בהעדר הצדדים.