בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת איריס ארבל אסל, בתמ"ש 34750-08-22), שדחתה את בקשת המבקש לקביעת זמני שהות זמניים עם כלב הנמצא בחזקת המשיבה ולטענת המבקש הוא כלבם המשותף של הצדדים.
העובדות הצריכות לעניין
הצדדים נישאו בשנת 2012. בחודש מאי 2022 נפרדו השניים. המבקש עזב עת הדירה המשותפת והותיר בה את המשיבה יחד עם כלב שנרכש בשנת 2018, במהלך החיים המשותפים (להלן: הכלב).
בחודש אוגוסט 2022 הגיש המבקש לביהמ"ש קמא תביעה במסגרתה עתר להצהרה כי הכלב משותף לשני הצדדים, חרף רישומו במשרד החקלאות על שם המשיבה בלבד, וכן לקבוע הסדרי שהות שלו עם הכלב במחצית מימי השבוע.
בחודש ספטמבר 2022 הגיש המבקש גם בקשה לסעד זמני לקביעת זמני שהות זמניים עם הכלב, במסגרתה עתר כי הכלב ישהה מחצית מימות השבוע במחיצתו.
ביום 9.11.22, לאחר קבלת תשובת המשיבה לבקשה ותגובת המבקש לתשובת המשיבה , הכריע ביהמ"ש קמא בבקשה.
ביהמ"ש קמא דחה את בקשת המבקש בנימוקים הבאים: "הצדדים נפרדו לפני כשישה חודשים ומאז שוהה הכלב באופן בלעדי עם המשיבה. נוסף על כך ועל אף שהדבר איננו חזות הכל, הכלב רשום על שם המשיבה ומאישורים שצורפו עולה כי המשיבה היא שנושאת בהוצאות החזקתו, לרבות טיפולים וטרינריים וחיסונים. נוכח האמור, בשלב זה אין בפניי די ראיות לכאורה התומכות בטענה לפיה מדובר בכלב משותף ועל כן, לא ניתן להורות בשלב זה כי הצדדים התכוונו לחלוק ביניהם את הזמן בו ישהו עם הכלב. נוכח האמור, הבקשה לקביעת זמני שהות זמניים נדחית."
על החלטה זו מלין המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי. עיקר טענות המבקש: ביהמ"ש שגה משנתן משקל לעובדה שהכלב שוהה באופן בלעדי עם המשיבה, שעה שהמבקש הסביר כי הסיבה לכך נעוצה בכך שהמשיבה מונעת ממנו כל קשר עם הכלב ומנכסת אותו לעצמה; במאגר בעלי חיים במשרד החקלאות מופיע מספר הטלפון של המבקש כמספר טלפון נוסף להתקשרות; שגה ביהמ"ש קמא כשקבע כי המשיבה נושאת בהוצאות ובטיפולים של הכלב שכן גם הוא השתתף בהוצאותיו והדבר עולה מחלק מהאישורים שצירפה המשיבה; מההודעות שנשלחו בין הצדדים עולה כי הצדדים התייחסו לכלב כמשותף; ביהמ"ש קמא התעלם מהתקופה הארוכה בה חיו המבקש והכלב זה לצד זה; כי הכלב הוא בן המשפחה של המבקש לכל דבר ועניין והמבקש כמו גם הכלב חווים קושי מן הנתק שנכפה עליהם; ביהמ"ש התעלם ממצבו הרפואי-נפשי של המבקש .
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה מצאתי לדחותה ללא צורך בקבלת תשובה.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות זאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה. הלכה היא כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ומשכך התערבות ערכאת הערעור בהחלטות בעניין זה שמורה למקרים חריגים (רע"א 7840/21א.ד אחים אדרי בע"מ נ' חברה כלכלית ראשון לציון, פסקה 7 [פורסם בנבו] (17.11.2021); רע"א 215/22פלינטשטיין נ' לוין, פסקה 9 [פורסם בנבו] (7.2.2022)). המקרה שלפניי אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.
הפסיקה הקיימת, מגלה שלוש גישות בעת ההכרעה על גורלו של בעל חיים לאחר פרידת בני זוג: גישה הרואה את טובת בעל החיים כאבן בוחן להכרעה, גישה אשר שמה דגש על המישור הקנייני לצורך ההכרעה וגישה אשר מתמקדת בנסיבות, בהתעלם משאלת הרישום והבעלות (ראו בהרחבה בפס"ד המקיף של כב' השופט גורודצקי בתלה"מ (י-ם) 57065-04-19 ע.י. נ' צ.י , 25.6.20, פורסם בנבו).
במקרה דנן, בשלב זה אין צורך להכריע באשר לגישה הנכונה יותר מבין הגישות, זאת משום שהנימוקים שהובאו בהחלטת ביהמ"ש קמא, בהם לא מצאתי להתערב, תומכיםבתוצאה לה הגיע ביהמ"ש קמא, תהא הגישה הנבחרת אשר תהא.
אבהיר.
בפן של טובת הכלב - עתירת המבקש במסגרת הסעד הזמני היא לשינוי המצב הקיים וקבלת הסעד הסופי שבתביעה עד שזו תתברר. לאור העובדה שהכלב שוהה כבר תקופה ממושכת עם המשיבה, בשלב זה אין לי כל אינדיקציה לכך שטובת הכלב, לטווח הקרוב או הרחוק, היא בקביעת זמני שהות זמניים עם המבקש, שעה שלא ניתן לפסול מכלל אפשרות כי ייתכן ותביעת המבקש תידחה ואז שוב ייעלם המבקש מעולמו של הכלב.
בפן הקנייני – במשרד החקלאות רשום הכלב בבעלות המשיבה בלבד. בפרטי המשיבה כבעלים מופיע מספר טלפון נוסף (מעבר לטלפון של המשיבה) שלטענת המבקש הוא מספר הטלפון שלו. המשיבה טענה בתגובתה שהייתה לפני ביהמ"ש קמא כי עת אומץ הכלב (לטענתה על ידה בלבד) רישום הכלב על שמה בלבד (למרות שקיימת אפשרות לרישומו בבעלות משותפת) היה בהסכמת המבקש ויש בכך כדי להעיד על כוונת הצדדים באשר לבעלות בו. בנוסף המשיבה צירפה לתגובתה קבלות רבות בגין הוצאות שהוציאה בגין הכלב, כשרוב החשבוניות הוצאו על שמה בלבד. המבקש צודק בטענתו בבר"ע כי חלק מאותן חשבוניות הוצאו על שם הצדדים שניהם, ברם עיון מדוקדק מגלה שגם ברוב אלו התשלום בוצע באותו כרטיס אשראי שמפורט כאמצעי התשלום בקבלות שהוצאו על שמה של המשיבה בלבד (שמספרו מסתיים בספרות 0097). יצוין כי המשיבה טענה בתגובתה בביהמ"ש קמא כי מאז עזיבת המבקש את הדירה המשותפת היא נשאה לבדה בכל הוצאותיו החודשיות של הכלב כשהמבקש לא הציע להשתתף בעלויות ולא נשא בהם בפועל מיום עזיבתו.
ובאשר ליתר הנסיבות – התכתובות בין הצדדים מגלות כי התקיימה חיבה עמוקה בין המבקש לכלב. איני מטיל ספק בכך ומוכן אני גם לקבל בשלב זה את גרסת המבקש לפיה בשעה שהצדדים התגוררו יחדיו המבקש טיפל בכלב במסירות, שמר עליו, יצא עמו להליכות ועוד. המבקש אף טוען כי ביהמ"ש קמא התעלם ממצבו הרגשי-נפשי, כסובל מפוסט טראומה בעקבות שירותו הצבאי, כשהכלב שימש לו ככלב רגשי והיה חלק משמעותי בחייו. אלא שבשלב זה לא ניתן לקבוע כי חיבתו של המבקש לכלב עמוקה יותר מזו של המשיבה וכי הכלב לא מהווה והיווה תמיד חלק משמעותי יותר בחייה. גם המשיבה סובלת ממצב רפואי מורכב ונמצאת רוב היום בבית (במסגרת הטענות בבקשת רשות הערעור טוען המבקש שלאור מחלתה של המשיבה לא יכלה המשיבה להוציא את הכלב לטיולים ולהליכות והוא עשה זאת). גם המשיבה טוענת שמדובר בכלבה הטיפולי. בעקבות היכרותה של המשיבה את המבקש היא עלתה ארצה, ללא משפחה, עם כלב קודם שהיה לה. לטענת המשיבה, מאז שנת 2015 ביקשה לאמץ כלב נוסף והמבקש סירב לכך ורק בשנת 2018 עלה בידה לשכנע אותו לאפשר לה לאמץ את הכלב מושא דיוננו, כשחודש לאחר הגעתו נפטר כלבה הקודם עמו עלתה ארצה. לטענתה, מאז נפרדה מהמבקש, הכלב הוא משפחתה היחידה וכל עולמה.
בנסיבות העניין, על רקע הראיות שהוצגו בשלב זה וכאשר המחלוקות העובדתיות בין הצדדים טרם התבררו ( ביהמ"ש קמא טרם קיים דיון מקדמי בהליך ואף לא התקיימו חקירות בבקשה לסעד הזמני) לא מצאתי כי נפלה בהחלטת ביהמ"ש קמא שגגה שמצדיקה התערבות בית משפט זה. אין בדבר כדי לשלול את האפשרות כי במסגרת הבירור העובדתי ושמיעת הוכחות ימצא ביהמ"ש קמא לקבל את גרסת המבקש בנושאים השנויים במחלוקת ולקבל את תביעתו.
עיון במערכת נט המשפט מלמד כי התיק קבוע לישיבת קד"מ ראשונה בעוד כשבועיים ימים ( 5.2.23). הצדדים לא בורכו בילדים וניכר מכתבי הטענות כי אהבתם לכלב דומה לאהבת הורים את ילדיהם. במשפחות רבות זוכים ילדים שאינם משותפים לשני הוריהם לאהבה זהה לזו לה זוכים ילדים משותפים. ראוי כי הצדדים ינצלו את פרק הזמן הקרוב עד לקדם המשפט לניסיון הידברות במטרה למצוא פשרה מסוימת שתעלה בקנה אחד עם טובת הכלב. ככל שהדבר לא יעלה בידיהם, משאורך חייו של כלב אינו כאורך חיי אדם (וההנחה המקובלת היא ש"זמן כלב" רץ פי 7 מהר יותר) יש לקוות שבית משפט קמא ימצא ליתן קדימות בקביעת התיק להוכחות.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.
משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
ההחלטה ניתנת לפרסום במתכונת בה נחתמה ללא פרסום שמות הצדדים או פרטים מזהים אחרים.
העירבון, על פירותיו, יושב למבקש באמצעות באת כוחו.
ניתנה היום, כ"ו טבת תשפ"ג, 19 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.
