פלוני נ' בר הצעצוע

מבוא

1. בפניי תביעה בסכום של 33,000 ₪, אשר הוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות, בגין תקיפה במהלך ביקור במועדון הנתבע (להלן- "המועדון").

2. לאחר שנציג המועדון לא התייצב לדיון הראשון שנקבע, ניתן פסק דין במעמד צד אחד, שבגדרו התקבלה התביעה במלואה. פסק הדין בוטל בעקבות הגשת בקשה לביטולו מטעם המועדון. בדיון שהתקיים נשמעו גרסאות הצדדים באריכות.

3. אקדים ואציין כי לאחר שמיעת הצדדים מצאתי שיש לקבל את התביעה.

4. בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ינומק פסק-דין באופן תמציתי.

    

   גרסת התובע

5. בכתב התביעה פירט התובע כי ביום 12.2.13 יצא לחגוג במועדון את שחרורו מצה"ל שהיה באותו היום, ביחד עם חברו יובל. במהלך הבילוי הגיע מאבטח של המועדון אל יובל, וביקש ממנו לכבות את הסיגריה שעישן. יובל לקח שאיפה אחרונה נוספת לפני שכיבה את הסיגריה, או אז הגיע המאבטח, מתוגבר במאבטח נוסף, והשניים החלו לגרור את יובל אל מחוץ למועדון. התובע ביקש מהמאבטחים לאפשר לשניים לצאת מהמקום בכוחות עצמם, מחוץ למועדון החלו עובדי המטבח והמאבטחים להכות את השניים. התובע פירט כי אף שהצליח להתרחק מהמועדון, רדף אחריו אחד מהמאבטחים עד הסמטה הסמוכה, ושם הכה אותו בפניו, למרות שהיה רחוק מהמועדון, ולמרות שהוא עצמו לא עשה דבר. בעקבות החבטה בפניו איבד התובע את הכרתו, והתעורר על הרצפה כשהוא מדמם.

6. התובע פירט כי בעקבות האירוע הוא סבל מכאבי ראש במשך שבועות, דבר שהקשה על לימודיו לבחינה הפסיכומטרית, והשפיע על הציון שקיבל. בעקבות הפציעה נאלץ לחבוש את ידו למשך שלושה חודשים, ועד היום הוא סובל מכאבים בשורש כף יד ימין.

7. כיון שהשתחרר מצה"ל באותו היום, לא הספיק להצטרף לקופת חולים, ועל כן ניגש לטיפול רפואי כעבור מספר ימים.

8. לכתב התביעה צירף התובע אישור על תלונה שהגיש למשטרת ישראל ביום 13.2.13 בגין תקיפה במועדון. עוד צירף הודעה מטעם המשטרה על החלטה שלא להוסיף לחקור או שלא להעמיד לדין, מיום 3.7.14, שבה צוינו שמות החשודים, וכן צוין כי לאחר בדיקת התלונה הוחלט שלא להעמיד לדין את הנילונים, כיון "שנסיבות העניין בכללותן אינן מצדיקות פתיחה בחקירה, שכן מדובר באירוע אשר ההליך הפלילי איננו מהווה מסגרת מתאימה לבירורו".

9. במהלך הדיון שהתקיים בפני פירט התובע כי ביום האירוע הוא השתחרר משירות בצה"ל כקצין ביחידה מובחרת בתותחנים, והגיע לחגוג במועדון עם חברו. השניים ירדו לרחבת הריקודים, וחברו עישן סיגריה כיון שלא היה ידוע לו שהעישון בקומה התחתונה (בניגוד לקומה העליונה) אסור. גם שאר החוגגים עישנו במקום. דבר האיסור נודע לשניים רק לאחר שהמאבטח של המועדון העיר לחברו על כך. החבר לקח שאיפה נוספת, והמאבטח נעלב מכך, ועלה למעלה מבלי שאמר לשניים לצאת. במהרה חזר המאבטח למקום מלווה במאבטח נוסף, ועל פי תיאורו של התובע, החל מיד לנקוט באלימות ותפס בראשו של החבר. איתמר, מנהל המשמרת, יצא לבר ובדק עם המאבטחים מה אירע, והתובע השיב כי הם יוצאים. בשעה ששני המאבטחים גררו את חברו של התובע החוצה, נטל התובע את מעילו שהיה בקומה העליונה, ויצא. מחוץ למועדון ראה בקבוק שנזרק לעבר חברו. במקום היו שני עובדי מטבח ושני מאבטחים אשר קיללו את חברו, שהשיב להם בקללות. באותה שעה היה המרחק בין התובע וחברו לבין אנשי המועדון כ- 10 מטר, ואולם בסמוך לכך הלם המאבטח בחברו. השניים עזבו את המקום ואולם אנשי המועדון רדפו אחריהם לרחוב הסמוך. התובע התפצל מחברו, ואולם המאבטח המשיך לרדוף אחריו, והיכה אותו בפניו. כתוצאה מהמכה בפניו איבד התובע את הכרתו ונפל על הרצפה. כשהתעורר מצא את עצמו על הרצפה שוכב על הבטן, עם כאבים חזקים בכפות ידיו. התובע שיער כי הוא ניסה לבלום את נפילתו באמצעות ידיו ועל כן נחבל. התובע וחברו ברחו מהמקום והגיעו למגרש הרוסים, ואולם שם נאמר להם כי לא ניתן להגיש תלונה באותו שעה (02:00).

10. התובע הוסיף כי על פי צילומי מצלמות אבטחה שראה מאוחר יותר, כ- 10 דקות לאחר שהוא וחברו ברחו מהמקום הגיעו למקום לוחמי מג"ב ואמבולנס.

11. למחרת התעוררו התובע וחברו כל אחד בביתו, והרגישו פצועים וחבולים, ופנו לטר"מ. לאחר שהגיע לטר"מ, נאמר לתובע שעליו לשלם 690 ₪ עבור הטיפול, מאחר שטרם עלה בידו להסדיר את חברותו בקופת חולים לאחר שחרורו מצה"ל. כיון שהרופא אמר לו שאין לו זעזוע מוח והחבלות הן חבלות יבשות, העדיף התובע להימנע מהתשלום ולהמתין עם קבלת הטיפול הרפואי עד סידור חברותו בקופת חולים, ועל כן ניגש לטיפול רפואי כעבור כ- 4 ימים, לאחר שחברותו הוסדרה.

12. התובע פירט כי חברו קיבל מכות באותה תקיפה, ואולם הוא בחר להתקדם הלאה ולא להגיש תביעה.

13. בתגובה לעדותו של נציג המועדון הוסיף התובע במהלך הדיון כי מדובר באירוע מתגלגל ומתפתח שתחילתו במועדון, וכי המאבטחים רדפו אחריו והיכו אותו. מי שהחל במכות היו עובדי המטבח הערבים, ואולם מי שהיכה את התובע עצמו היה אחד מהמאבטחים. הוא וחברו לא היו שתויים, ועד האירוע בקושי הספיקו לגמור את כוס המשקה הראשונה. אשר למשטרה הוסיף כי המשטרה עובדת על פי סדר עדיפויות משלה, וככל שלא מדובר באירוע טרור או דקירה אין היא מתעסקת בכך. התובע הדגיש כי הוא לא ידע את שמות המאבטחים, ורק מהודעת המשטרה בעקבות ההחלטה על סגירת התיק למד מה היו שמותיהם.

14. התובע עצמו הדגיש כי הוא עצמו עובד כמאבטח בבית מלון (לצד עבודה באגף תקציבים במשרד ממשלתי), ויודע מהן סמכויות המאבטחים: להוציא החוצה ולהזמין את המשטרה, בעוד שהוא עצמו קיבל גם מכות בעקבות אירוע שהחל במועדון.

15. התובע הגיש במהלך הדיון שורה של מסמכים רפואיים, אפרט אחדים מהם:

    1. מסמך מקופת חולים מאוחדת מיום 17.2.13 שבו נכתב כי התובע השתחרר לפני שבוע מצה"ל בפרופיל 97. אשר לאירוע נכתב "בשבוע שעבר הותקף לדבריו ע"י 3 ערבים וקיבל מכות בכל הגוף. מאז לא ישן בלילות וסובל מכאבים בכל הגוף". בממצאי הבדיקה הגופנית נכתב, בין היתר, כי קיימת רגישות מעל שורש כף יד ימין, כי קיימת רגישות מעל שרירי גב עליון מימין מעל כתף ימנית, כי קיימת רגישות מעל מרפק שמאלי, קיימת רגישות קלה מעל שורש כף יד שמאל. בעקבות הממצאים הפנה ד"ר יואב אפרת את התובע למרפאת טראומה.

    2. סיכום ביקור אצל מומחה כף יד, ד"ר גיל אלמוג, מיום 19.2.13, שבו נכתב כי לפני שבוע "היה מעורב בקטטה, חבלות מרובות, מאז כאבים ביד ימין, מתקשה בהפעלה, כאבי שכמה ימין. כאבי ראש". אשר לבדיקה צוין "ללא רגישות או סימני חבלה, בכתף, שכמה ימין- מעט רגישות, טווח מלא צווארי, שו[ר]ש כף יד ימין- ללא רגישות, טווסון שלילי, טווח מלא". עוד צוין באישור הרפואי כי בצילום נמצא ששורש כף יד ימין ללא שבר או תזוזה".

    3. בבדיקה גופנית של רופא אורתופד, ד"ר קטנוב אמנר, מיום 6.3.16, כמו גם באולטראסאונד של שורש כף היד מאותו היום, נמצאה נפיחות ורגישות בשורשי כפות הידיים והתעבות בחלק מגידי כפות הידיים.

16. התובע הגיש במהלך הדיון כתבה עיתונאית שבה מתועד האירוע שאירע בסמוך למועדון, תוך ציון שמו של המועדון. בכתבה הובאו עמדות שני הצדדים באשר לנסיבות האירוע, וצוין כי שני הצדדים, לרבות המועדון, הגישו תלונה במשטרה. בכתבה פורסמו שני תצלומים לכאורה ממצלמות האבטחה, המתעדים "תגרה אלימה".

     

    גרסת המועדון

17. בכתב ההגנה הכחיש המועדון את כל הטענות שנטענו נגדו בכתב התביעה, לרבות את אירוע האלימות. נטען כי העובדה שאין ראיות לאירוע מעידה על כך שאין ממש בטענות התובע. עוד נטען כי הראיה היחידה שצורפה, היא ההודעה על סגירת התלונה במשטרה, ויש בה כדי לפגוע בטענותיו של התובע. נטען כי סגירת התיק מלמדת על כך שהאירוע לא אירע, "ו/או" ככל שהיה אירוע שכזה, רחוקות עובדותיו מהמתואר בכתב התביעה.

18. במהלך הדיון שהתקיים בפני העיד מר עדי טלמור מבעלי המועדון (להלן- "טלמור"), כי מדובר במועדון בעל כל הרישיונות הנדרשים, הפועל כ- 10 שנים, והמיועד בין היתר לסטודנטים, לגופים עירוניים ולגופים כגון 'תגלית' ו'החוויה הישראלית'. בסופי שבוע מארח המועדון עשרות ומאות מבלים.

19. טלמור העיד כי הוא אינו מכיר את התובע, אף לא את האירוע, ועל כן אין הוא יודע גם מי המעורבים.

20. לטענת טלמור, מלמדים האישורים שהוגשו על ידי המשטרה על כך שהמשטרה דחתה את טענותיו של התובע, והתובע לא הגיש ערעור על כך. טלמור הדגיש כי מניסיונו בן 20 השנה בחיי הלילה והבילויים, המשטרה אינה מפספסת אירועים שכאלו ואינה סוגרת תיקים. בעקבות בעיות אלימות סגרה המשטרה מועדונים ומקומות בילוי רבים, ובקושי נשארו מקומות בילוי פתוחים. לטענתו של טלמור לא הייתה המשטרה סוגרת את התיק מבלי לזמן את הבעלים, המאבטחים ומנהל המשמרת לשם גביית עדותם.

21. טלמור חזר וטען כי האירוע אינו מוכר לו, וכי לתובע אין כל ראיה זולת כתבה בעיתון, שאין להאמין לה. עוד טען כי על פי גרסתו של התובע, הוא הלך להביא את מעילו, ועל כן אינו יודע מה אירע לחברו.

22. טלמור הדגיש כי במקום מוצבים שלטים המורים על איסור העישון, וכי עיריית ירושלים אוכפת את איסור העישון באמצעות הטלת קנסות על המעשנים ועל המקום כאחד.

23. טלמור הפנה לכך שעל פי האישורים הרפואיים מדובר לכל היותר בקטטה, ולא בתקיפה, וכי גם לשיטתו של התובע מדובר במכות יבשות.

24. גם אם היה אירוע, אין כל קשר בין האירוע לבין המועדון, שכן גם לגרסתו של התובע לא אירע האירוע במועדון, אלא ברחוב סמוך. עוד הפנה לכך שככל שהטענה היא נגד המאבטחים, רשאי התובע לתבוע אותם או את חברת האבטחה. עוד הוסיף כי לדעתו מי שהזמין את המשטרה והאמבולנס היו אנשי המועדון.

25. טלמור שלל את האפשרות שבגלל סיגריה גררו את התובע או את חברו החוצה, או שבד בבד עם הבקשה להפסיק את העישון היכו את התובע או את חברו. מדובר לטענתו במאבטחים נשואים, העובדים כמאבטחים לשם הבטחת הכנסה. אשר לעובדי המטבח, הדגיש טלמור כי יש להם הוראה חד משמעית שלא להתערב בשום אירוע.

     

     

    דיון והכרעה

26. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש להעדיף את גרסתו של התובע, שלפיה לאחר שהורחק עם חברו מהמועדון, הותקף בידי אחד מהמאבטחים ובעקבות החבלה בראשו נפל ונפגע בשורשי כף היד, על פני גרסתו של נציג המועדון, שלפיה ככל שהאירוע המתואר התרחש, לא היה כל קשר בינו לבין המועדון.

27. עדותו של התובע הייתה עדות אמינה ומהימנה, ונתתי אמון מלא בדבריו, הן באשר לעצם התקיפה, הן באשר לזהות התוקפים, כמאבטחים וכעובדי המועדון. גרסתו של התובע באשר לפגיעתו בתקיפה נתמכה הן בתלונה שהוגשה למשטרה ביום המחרת, והן בממצאים המפורטים באישורים הרפואיים שהציג. אמנם מועד האישור הראשון היה בחלוף 4 ימים לאחר האירוע, ואולם התובע נתן הסבר סביר לכך- העדר ביטוח רפואי בשל שחרורו מצה"ל באותו היום. הממצאים המפורטים באישור הרפואי אמנם מעידים על חבלות יבשות, ואולם הם תומכים בגרסתו של התובע, ומתיישבים עם אופי התקיפה המתואר.

28. אשר לקשר בין המועדון לבין התוקפים, פירט התובע את השתלשלות האירוע, שתחילתו בבילוי במועדון, המשכו במרדף של המאבטחים ועובדי המטבח והניקיון אחר התובע ואחר חברו, וסופו בתקיפתו של התובע. אף שהתובע לא ידע מה שמם של המאבטחים ועובדי המטבח ומה זהותם, כפי שהעיד הוא סבר בתחילה שמוצאו של המאבטח היה ערבי, ניכר היה בעדותו שהוא זיהה את המאבטח התוקף מהמפגש עמו בתחילת האירוע במועדון עצמו.

29. אמנם חברו של התובע שהיה מעורב באירוע לא זומן לעדות, כפי הנראה בשל אותן סיבות שבשלן לא הגיש הוא עצמו תביעה, ואולם נוכח התרשמותי מעדות התובע ומהמסמכים שהגיש, לא מצאתי שיש בכך כדי לפגוע במשקל עדותו.

30. המועדון ונציגו לא כפרו בעצם הטענה שהתובע נחבל, אלא כפרו בראש ובראשונה בקשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין המועדון ואנשיו. כמו כן טען נציגו של המועדון כי לכאורה דובר בתגרה, ולא בתקיפה, כמתואר באישור הרפואי שהוצג.

31. בכתב ההגנה, כמו גם בטיעוניו של טלמור בפני, הוכחש האירוע הכחשה גורפת, ואולם הטענה העיקרית הייתה להעדר הוכחה ולקשיים ראייתיים. בשום מקום לא נטען או הוצהר כי נערכה בדיקה על ידי מנהלי המועדון, בין לפני הגשת התביעה, בין לאחריה, וכי בעקבות תחקיר שנערך נמצא כי אירוע שכזה לא התרחש. טלמור חזר וטען בעדותו כי למועדון לא היה ידוע על האירוע, בין היתר כיון שהתובע מעולם לא הגיע למועדון ולא התלונן על האירוע.

32. אף שטלמור חזר והדגיש כי האירוע אינו מוכר למועדון ולאנשיו, לא נתתי אמון בגרסתו. התרשמתי מעדותו של טלמור כי חרף ההכחשה הגורפת היה האירוע מוכר לו, זמן רב לפני הגשת התביעה, וללא קשר להגשתה. כמו כן התרשמתי שזהותו של חברו של התובע מוכרת לטלמור, וכי ידוע לו מדוע ויתר החבר על תביעה ולאן התקדם מאז האירוע. בין היתר ציין טלמור בדבריו כי החבר אינו מצוי כאן כיון שהוא דמות ציבורית, וכי תמוה שלא הגיש תצהיר בזמן אמת, כיון שאז לא ידע שהוא עתיד להיות דמות ציבורית בתוך 3 שנים (עמ' 5, שורות 18-19).

33. התרשמותי זו בדבר היכרות עם האירוע למרות ההכחשה, נתמכה במספר נקודות נוספות. ראשית, התובע הציג כאמור כתבה מהעיתונות, שבה תיאור האירוע בדומה לתיאורו של התובע בפני, קשירתו של האירוע למועדון, ותגובה מפורשת של המועדון, המעלה גרסה אחרת, שלפיה דווקא התובע וחברו הם אלו שתקפו את אנשי הצוות כאשר התבקשו לעזוב את המקום בעקבות עישון סיגריה. בכתבה התפרסמו גם צילומי אבטחה לכאורה. סביר להניח כי מועדון שלגביו מתפרסמים דברים כה חמורים, תוך ציון שמו המפורש, ותוך כדי פרסום תגובתו של המועדון עצמו, לא יעבור בשתיקה על הפרסום ככל שאין לו כל יסוד, מבלי לפרסם הכחשה, אולי אף להגיש תביעה, בשל ההשלכות שיש לפרסום שכזה על המוניטין של המועדון, במיוחד נוכח מיתוגו כמועדון המופנה לסטודנטים ולמוסדות.

34. לכל הפחות סביר היה להניח ולצפות כי מיד לאחר העלאת טענות כה חמורות בעיתונות יערך תחקיר מקיף באשר לאירוע ולנסיבותיו, לפחות לשם הפקת לקחים ומניעת אירועים דומים בעתיד. ואולם טלמור לא הציג בפני כל תחקיר שראוי היה שיערך נוכח האשמות לאירוע כה חמור, אלא כאמור הסתפק בטענה שהאירוע לא הוכח.

35. שנית, גם לגרסתו של טלמור בעדותו בפני, אין להניח כי המשטרה לא ביצעה חקירה כלשהי בעקבות תלונה על אירוע אלים במועדון. מאישור המשטרה עולה כי אכן בוצעה חקירה ראשונית, כפי ששיער טלמור, שכן שמות שני הנילונים מופיעים במסמך. שמם לא היה ידוע לתובע, אלא תפקידם כמאבטחים, ועל כן סביר להניח כי שמם עלה בחקירה המשטרתית. המועדון לא הכחיש כי השניים היו מאבטחים, אף לא בדיון שהתקיים בפני, וסביר להניח כי לכל המאוחר ייוודע למועדון דבר האירוע במהלך החקירה המשטרתית.

36. שלישית, עצם החלטתה של המשטרה שלא להגיש כתב אישום, או שאין לטפל באירוע באמצעים פליליים, אינה מעידה על כך שהאירוע לא התרחש, אלא לכל היותר על כך שלדעת גורם כלשהו במשטרה לא ראוי לטפל באירוע בהליך פלילי. יחד עם זאת, אין באישור כל אמירה המעידה על כך שהאירוע לא אירע, או אמירה שיש בה כדי לחסום דיון באירוע בהליך אזרחי כגון בתביעה שבפני.

37. רביעית, טלמור טען במהלך הדיון שאנשי המועדון הם אלו שהזעיקו את האמבולנס ואת משטרת ישראל למקום, דבר המעיד על ידיעה אודות האירוע בזמן אמת.

38. כאמור הרושם המתעורר מגרסת המועדון הוא כי המועדון ידע אף ידע על האירוע, ובחר בקו הגנה של הכחשה גורפת ובטענה של העדר ראיות. כפי שציינתי, ביכרתי את גרסתו של התובע על פני גרסת המועדון.

39. טלמור הוסיף וטען כי ככל שיש לתובע טענות נגד המאבטח, היה עליו לתבוע את חברת האבטחה או את המאבטחים עצמם. לא מצאתי שיש בכך כדי לנקות את המועדון מאחריותו. בהינתן העובדה שהתובע הגיע למועדון, היה לקוח של המועדון, ולא של חברת האבטחה, לא הייתה לו כל היכרות עם המאבטחים ועם עובדי המטבח שנטלו חלק באירוע, רשאי הוא לתבוע המועדון שבמסגרתו ניתן שירות האבטחה על ידי המאבטח התוקף. בין שאר החבויות המוטלות על מועדון, מוטלת עליו חובה למנוע מעובדיו, לרבות מהמאבטחים, לתקוף לקוחות, בין במועדון עצמו, ובין מחוץ למועדון, גם אם הדבר נעשה תוך כדי מטרה חשובה של מניעת העישון במקומות ציבוריים, וגם אם הלקוחות עוררו רוגז רב אצל המאבטחים אשר ביקשו לפנותם מהמקום. עולה מהנסיבות כי המועדון לא עמד בחובתו זו, ועל כן הוא חייב בנזקיו של התובע.

     

    הנזק

40. התובע ביכר להגיש את תביעתו בבית המשפט לתביעות קטנות, מבלי להגיש חוות דעת רפואית, ועל כן ניתן להניח כי לא נותרה לו נכות רפואית צמיתה בעקבות האירוע, אף שלטענתו עד היום הוא סובל מתוצאות הפגיעה. המועדון טען מנגד כי ככל שהיה נזק, מדובר בנזק קטן, והתובע עצמו העיד על עצמו כאדם שעובד כמאבטח.

41. באירוע תקיפה, מעבר לנזקים הרפואיים, אשר בענייננו לא הותירו נכות צמיתה, קיים נזק רב הנגרם מהעלבון וההשפלה הכרוכים בתקיפה. במהלך הדיון ניכר היה רושמו של האירוע על התובע, העלבון שחש, שאינו מרפה מהתובע עד היום, וזאת מעבר לנזקים הרפואיים, אשר כאמור לא הותירו נכות צמיתה.

42. בשים לב לנסיבות ולנזקים הנטענים, מצאתי שיש לחייב את המועדון לשלם לתובע פיצוי בסכום של 20,000 ₪. כמו כן ישלם המועדון לתובע הוצאות בסכום של 500 ₪, מעבר להוצאות שבהן חויב בגדרה של ההחלטה על ביטול פסק הדין, בשל אי התייצבותו לדיון הקודם.

43. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד יום התשלום בפועל.

     

     

    ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

     

    ניתן היום, י' שבט תשע"ז, 06 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.