פלוני נ' חאתם אסדי ואח'

לפניי תביעתו של מר פלוני (להלן: "התובע") לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, שעל פי הנטען נגרמו לו כתוצאה מפגיעתו בתאונת עבודה מיום 20/7/2008 (להלן: "התאונה").

רקע

1. התובע יליד 1981, ובזמנים הרלוונטיים לתאונה הוא עבד כפועל בתחום הצנרת והאינסטלציה בעבור הנתבע מס' 1, קבלן בניין בשם חאתם אסדי (להלן: "הנתבע 1" או "המעביד").

2. התביעה הוגשה לבית המשפט במהלך שנת 2010, ובהתחלה הוגשה זו כנגד המעביד שהינו קבלן משנה, וכנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ - בתור מבטחת של המעביד בפוליסת ביטוח חבות מעבידים (להלן: "הנתבעת 2").

3. בהמשך, התובע ביקש לתקן את כתב תביעתו ע"י הוספת הנתבעות מס' 3 ו-4: רום חן עבודות בניין ופיתוח (1988) בע"מ – בתור קבלן ראשי באתר העבודה בו אירעה התאונה (להלן: "הנתבעת 3" או "רום חן"); רום גבס חיפוי וקירוי (1997) בע"מ – בתור מבצעת של עבודות גמר בפרויקט נשוא אתר העבודה בו אירעה התאונה (להלן: "הנתבעת 3" או "רום חן").

4. בהמשך, המוסד לביטוח לאומי הצטרף לתיק כתובע מס' 2 (להלן: "התובע 2" או "המל"ל"), ועתר לקבל החזר ו/או שיפוי ו/או פיצוי בגין הגמלאות שהוא שילם ועתיד לשלם לתובע כתוצאה מהתאונה.

5. בתביעתו טוען התובע, כי ביום התאונה עת עבד בשירות הנתבע 1 באתר בניה הנמצא בקיסריה, וכאשר עסק בהתקנת צנרת העשויה מתכת עם עובד אחר בשם אחמד מוחמד דבאח (להלן: "מר דבאח"), הוא נתבקש ע"י הנתבע 1, או מי מטעמו, להזיז במעט צינור אחד באורך של 15 מטר, המחובר באופן אנכי באמצעות תופסנים (בנדים) לקיר קיים, ולצורך ביצוע העבודה, התובע והעובד דבאח שיחררו את התופסנים, התובע החזיק בצדו העליון של הצינור והעובד דבאח בצדו התחתון, ותוך כדי ניסיון הזזת הצינור, נשמט זה מידיו של העובד דבאח, ועקב כך נפל הצינור בעוצמה, וזווית T של הצינור פגעה בכף ידו השמאלית של התובע (להלן: "האירוע" או "התאונה").

לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה הוא סובל מפגיעה באצבעות ידו השמאלית, והוא נותר עם נכות צמיתה. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וקבע כי התובע נותר עם נכות צמיתה בשיעור 38% בגין ההגבלה באצבעות 2,3,4 ו-5 של יד השמאל, כתוצאה מהתאונה.

6. במהלך ניהול התביעה, הנתבעים 1-2 יוצגו ביחד, והם התגוננו מפני התביעה, כך גם הנתבעת 4 התגוננה מפני התביעה, ובתיק התנהלו לא מעט דיוני קדם משפט, שבמהלכם בית המשפט בחן את חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם הצדדים, ולאור הפערים בין הצדדים הורה על מינויו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, ד"ר מיכה רינות (להלן: "ד"ר רינות" ו/או "המומחה"), לשם הערכת נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה.

7. ד"ר רינות בדק את התובע, עיין בחומר הרפואי הקיים בתיקו הרפואי, ונתן את דעתו לחוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם הצדדים. לאחר שעשה הגיע המומחה הגיע למסקנה כי התובע נותר עם נכות צמיתה באצבעות 2 ו-5 של יד שמאל: 10% ע"פ סעיף 44(1) מעביר לסעיף 43(2) ב' – בנוגע לאצבע 2; ועוד 8% ע"פ סעיף 44(4) ב'- בנוגע לאצבע 5. בנוסף הגיע ד"ר רינות למסקנה כי יש לקבוע את נכותו הצמיתה של התובע בהתאם לסיכום של הנכויות ולא בהתאם לשיקלול הנכויות, ולכן קבע כי התובע נותר עם נכות צמיתה בשיעור 18%. בנוסף, קבע ד"ר רינות את שיעור נכויותיו הזמניות של התובע כלהלן: 100% למשך 3 חודשים לאחר התאונה; 50% למשך 3 חודשים נוספים; ובהמשך לאחר שענה ד"ר רינות על שאלות הבהרה ששיגר לו התובע, הוסיף המומחה וקבע כי התובע נותר עם נכות זמנית בשיעור 30% למשך עוד 3 חודשים נוספים.

8. לאור ממצאי חוות הדעת, בית המשפט עשה ניסיון להביא את הצדדים לפשרה בתיק (אז התיק התנהל בפני כב' השופטת עירית הוד), אך הניסיון הזה לא צלח, ובית המשפט הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, ובהמשך ניתן פסק-דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבעת 3 (אז התיק עבר לטיפולה של כב' השופטת דחלה-שרקאוי).

מאוחר יותר, ולאחר שהוגשו ראיות מטעמם של התובעים והנתבעת 4, הוגשה בקשה מוסכמת לביטול פסק-הדין שניתן כנגד הנתבעת 3, או אז עבר הטיפול בתיק אלי, ובהסכמת הצדדים כאמור הוריתי הוריתי על ביטול פסק- הדין כנגד הנתבעת ., ייצוגה של הנתבעת 3 הועבר לבא כוחם של הנתבעים 1-2, כך שהנתבעים 1-3 יוצגו יחדיו, ואלה בחרו שלא להגיש ראיות מטעמם.

9. בין הצדדים אין מחלוקת לעניין עצם אירוע התאונה ונסיבותיה, ואילו עיקר המחלוקת נסובה סביב שאלת האחריות, וחלוקת האחריות בין המעוולים, בנוסף למחלוקת בשאלת הזנק.

10. להלן אסקור תמצית סיכומי הצדדים וטיעוניהם, ולאחר מכן אכריע במחלוקות העולות ביניהם.

תמצית סיכומי הצדדים 

11. התובע: לטענת התובע, התאונה התרחשה במהלך עבודתו, ובהתאם לנסיבות האירוע המתואר לעיל (ראו סעיף 5 לעיל), כאשר הוא שמר על אחידות ועקביות במסירת הגרסה, ואותה גרסה עולה גם מהמסמכים הרפואיים והמסמכים שהוגשו למל"ל, לרבות בטופס 250 עליו חתום המעביד. בנוסף, העובד מר דבאח העיד מטעמו וחזר על אותה גרסה עובדתית.

לטענתו, הוא נפגע בעת ששני הקבלנים הראשיים עבדו באתר העבודה, הנתבעת 3 הייתה הקבלן הראשי והאחראית על את העבודה ואילו הנתבעת 4 הייתה הקבלן הראשי אשר זכתה במכרז של עבודות בינוי וגמר, כאשר הנתבעת 3 עבדה בתור "קבלן יוצא" ואילו הנתבעת 4 בתור "קבלן נכנס", ולשיטתו שתיהן אחראיות על תיאום הנושא של פיקוח וניהול באתר העבודה שבו התרחשה התאונה. לטענת התובע יש להטיל אחריות לקרות התאונה על שכמי הנתבעים, ביחד ולחוד, וכמעוולים במשותף: על הנתבע 1 בתור מעביד אשר הנהיג שיטת עבודה מסוכנת, לא סיפק אמצעי עבודה מתאימים (לא כלי הרמה ולא כפפות), לא הנהיג נהלים כלשהם הנוגעים לבטיחות העובדים, ולא דאג להעסקת מנהלי עבודה ו/או מפקחים באתר. על הנתבעות 3 ו-4 בתור קבלנים ראשיים שביצעו עבודות באתר בעת שקרתה התאונה ולא דאגו לפיקוח על האתר ולא דאגו לאמצעי בטיחות נאותים, והתרשלו בבחירת קבלן משנה שאינו מיומן. לשיטת התובע אחריותן של הנתבעות 3 ו-4 לגרימת הנזק מסתכמת ב- 2/3, בעוד שאחריות הנתבע 1 הינה 1/3.

עוד טוען התובע כי אין להטיל עליו אשם תורם כלשהו לקרות התאונה.

באשר לקביעת המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, טוען התובע כי המומחה נתפס לכלל טעות עת לא ביטא באחוזי הנכות שנקבעו על ידו לתובע את הגבלתו ופגיעתו של התובע באצבעות 3 ו-4 של יד שמאל, והסתפק לקבוע נכות רק לגבי ההגבלה באצבעות 2 ו-5 של יד שמאל, ובכך היה עליו לקבוע דרגת נכות רפואית יותר גבוה. יחד עם זאת התובע טוען כי ממלא נכותו התפקודית של התובע גבוהה בהרבה מנכותו הרפואית, ומגבלות התובע יחד עם הירידה בשכר יכולים ללמד על כך. משכך,  התובע עתר לחשב את נזקיו לפי נכות תפקודית בשיעור 50%.

באשר לגובה הנזק, התובע עתר לקבלת פיצויים לפי בסיס שכר 5,253 ₪ (משוערך) לעבר, ו- 8,000 ₪ לעתיד, ולפי נכות תפקודית שהוערכה על ידו ב- 50%, בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הפסדי פנסיה, כאב וסבל , עזרת צד ג' בעבר ובעתיד, והוצאות עבור נסיעות וטיפולים רפואיים לעבר ולעתיד, נזק שהוערך על ידו בסך של 2,219,796 ₪.

12. התובע 2 / המל"ל: טוען כי בעקבות התאונה הוא שילם לתובע גמלאות כדלקמן: א) דמי פגיעה בסך של 12,324 ₪, סכום המגיע ל- 14,392 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית; ב) תשלומים חד פעמיים בסך של 54,577 ₪, סכום המגיע ל- 62,735 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית; ג) היוון קצבת נכות נפגעי עבודה – סך של 357,452 ₪. לטענת התובע 2, הינו זכאי לפיצוי ו/או לשיפוי על מלוא הגמלאות ששילם והוא עתיד לשלם לתובע כתוצאה מהתאונה המסתכמות בסך של 435,579 ₪, זאת בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח לאומי"), ו/או בהתאם לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד – 1964, ו/או על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ו/או על פי כל דין. בנוסף, עותר התובע 2 לחייב את הנתבעות 3 ו-4 לשלם לתובע את הסכום הנ"ל כאשר הוא מצטרף לטענות ההגנה של הנתבעים 1-2.

13. הנתבעים 1-3 : מכחישים כל קשר ו/או אחריות לתאונה, וטוענים הנתבע 1 היה מעסיקו של התובע, וכי הנתבעת 3 שימשה כקבלן ראשי טרם קרות התאונה והוחלפה בהמשך ע"י הנתבעת 4 – אשר הייתה הקבלן הראשי במועד הרלוונטי לתאונה. לשיטתם, התאונה נגרמה בשל חוסר תיאום בין התובע לעובד הנוסף, אך ככל שתקום חבות משפטית, הרי שזו רובצת לפתחה של הנתבעת 4 משמנהל העבודה מטעמה היה אמור לדאוג לביטחונם של העובדים באתר הבניה. עוד טוענים הנתבעים 1-3 כי למרות שהנתבע 1 הינו מעביד, הרי שאין להטיל עליו אחריות כלשהי, שכן לא היתה לו נגיעה ו/או זיקה כלשהי למאורע הנטען, וזאת מן הטעם כי הוא לא היה בשטח בזמן האירוע, והאחריות עוברת לנתבעת 4 שכן הייתה בשטח, ולכן החבות המשפטית מתחלקת בין התובע והנתבעת 4 בלבד. לחילופין טוענים הנתבעים 1-3 כי אחריותו של המעביד הינה בשיעור צנוע ביותר ואינה עולה על 10%.

באשר לשאלת הנזק, הצטרפו הנתבעים 1-3 לסיכומי הנתבעת 4. 

14. הנתבעת 4: טוענת כי לא יכולה להיות מחלוקת על אחריותו הראשונה במעלה של הנתבע 1 בתור מעסיקו של התובע, ואשר לא טרח למסור הנחיות עבודה קונקרטיות לתובע ולעובד דבאח, כלל לא נכח בזמן ביצוע העבודה על ידי עובדיו, ולא סיפק לתובע וליתר עובדיו שום אמצעי בטיחות למניעת התאונה כמתחייב מכל מעביד אחראי במקומו. לשיטת הנתבעת 4, המחלוקת המהותית בין הצדדים נוגעת לשאלה העובדתית האם קמה אחריות למעוול נוסף מן המעגל השני כלפי התובע, ומי מבין הנתבעות 3 או 4 הייתה מעורבת בעבודה נשוא התביעה בתור קבלן ראשי? ובתשובה לשאלה, טוענת הנתבעת 4 כי אין לה כל קשר עם הנתבע 1 וכי הנתבעת 3 היא זו שהזמינה את הנתבע 1 בתור קבלן משנה (מעבידו של התובע), כדי לבצע עבורה עבודות גמר ופיתוח מחוץ למבנה – לרבות עבודות אינסטלציה. עוד טוענת הנתבעת 4 כי לא היה לה שום מידע על אירוע התאונה, ועל קרות התאונה נודע לה רק עם הגשת כתב התביעה נגדה, כאשר מבחינתה היא לא הייתה צריכה לדעת על התאונה הואיל וזו לא קרתה בעבודה כלשהי שהיא היתה מעורבת בה. בנוסף, טוענת הנתבעת 4 כי התובע ומעסיקו (הנתבע 1) כלל אינם מוכרים לה, ולכן אין להטיל עליה אחריות כלשהי.

הנתבעת 4 מוסיפה וטוענת כי הנתבעים 1-3 כלל לא הגישו ראיות מטעמם, ובעצם לא התגוננו מפני התביעה ולא הציגו את גרסתם העובדתית, דבר שפועל לחובתם, כאשר הנתבעת 4 הגישה ראיה בכתב שיכולה ללמד על כך שהעבודות הוזמנו ע"י הנתבעת 3, ונחתם חוזה בין הנתבעת 3 לנתבע 1 לצורך ביצוע העבודות, ומכאן שיש לראות בנתבעת 3 כמבצעת הבנייה הרלוונטית לעניינה של תובענה זו. לחילופין, טוענת הנתבעת 4 כי כל טענות התביעה נגדה מתייחסות להיעדר פיקוח מספיק על העבודות, כאשר התובע לא סיפק תשתית ראייתית כלשהי שיכולה ללמד שהנתבעת 4 או מי מטעמה היו יכולים ו/או אמורים לעשות דבר שלא נעשה על ידם, בכדי למנוע את התאונה.

במישור הנזק, טוענת הנתבעת 4 כי יש להעמיד את נכותו הרפואית של התובע על 14.5% כקביעת המומחה מטעמה, ולכל היותר על 18% כקביעת המומחה מטעם ביהמ"ש. עם זאת, טוענת הנתבעת 4 כי אין לנכותו הרפואית של התובע השלכה תפקודית כלשהי. הנתבעת 4 מבקשת להעמיד את  בסיס שכרו של התובע לצורך החישוב על סך 3,760 ₪, ולפי חישוביה, ככל שתדחינה טענותיה במישור החבות, יהא מקום לפצות את התובע בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, ובגין כאב וסבל בסך של 111,920 ₪, כאשר מהסכום הזה יש לנכות את תגמולי המל"ל בסך של 525,839 ₪ (לשיטתה - לפי הראיות שהוגשו ע"י התובע 2), ובכך התביעה נבלעת. לחילופין, טוענת הנתבעת כי יש להפחית מכל סכום שייפסק לתובע 20% בגין אשם תורם.

העדים

15. עדויותיהם הראשיות והנגדיות של הצדדים נשמעו לפניי ביום 19/2/2017, כאשר מטעם התובע העידו: התובע בעצמו (הגיש תצהיר ובתחילת הדיון נערכה לו חקירה ראשית משלימה), מר דבאח – העובד שהחזיק את הצינור יחד עם התובע, ומר חאתם אסדי (הנתבע 1) - מעבידו של התובע; מטעם הנתבעים 1-3 לא הוגשו ראיות ולא העיד איש; ואילו מטעם הנתבעת 4 העיד העוזר של מנהל העבודה בפרויקט, מר מרדכי אנטייב (להלן: "מר מרדכי").

דיון והכרעה

16. לאחר עיון בכתובים, שמיעת טיעוני הצדדים ושקילת הראיות שהובאו מטעם, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה כנגד הנתבע 1 ומבטחתו (הנתבעת 2), וכן כנגד הנתבעת 3, וכי דין התביעה כנגד הנתבעת 4 להידחות במלואה, כפי שיובא בפירוט להלן.

נסיבות התאונה

17. כפי העולה מטיעוני הצדדים, הרי שאין מחלוקת ביניהם לגבי עצם קרות התאונה ונסיבותיה, ולמען הסדר הטוב, ראוי להבהיר כי עלה בידי התובע לשכנעני כי התאונה התרחשה בנסיבות המתוארות בסעיף 4 לכתב התביעה, נסיבות שהתובע חזר עליהן בעקביות במסגרת תצהירו וכן במסגרת עדותו לפניי. בעניין זה, יש לציין, כי לתמיכה בגרסתו העובדתית בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה, העיד לפניי העובד מר דבאח מטעמו של התובע וחזר על אותו תיאור [ראו עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 8-12]. נוסף על כך, גרסת התביעה קיבלה תימוכין גם במסמכים הרפואיים שתועדו סמוך לאחר התאונה, כך שבמסמך חדר מיון של המרכז הרפואי הלל יפה- חדרה מיום התאונה, צוין בתום בדיקתו הרפואית של התובע הממצא" "חבלת יד שמאל בעת עבודה" [נספח ב' לתצהיר התובע]. עוד תימוכין אפשר לראות בטופס 250 שמולא ונחתם ע"י הנתבע 1, ובטופס ההודעה על פגיעה בעבודה שהוגשו למל"ל ע"י התובע [נספח א' לתצהיר התובע].

מכאן אני קובעת כי נסיבות התאונה התרחשו כפי המתואר בסעיף 5 לעיל, עת עבד התובע ברשותו של הנתבע 1 (המעביד), ועת נתבקש להזיז צינור שהיה תלוי על קיר, התובע והעובד דבאח שיחררו את הבנדים שתפסו את הצינור, התובע תפס את הצינור מלמעלה ומר דבאח תפס את הצינור מלמטה, ותוך כדי ניסיון להזיז את הצינור, נשמט זה מידו של מר דבאח, ועקב כך הצינור נפל בעוצמה, וזווית T של הצינור פגעה בכף ידו השמאלית של התובע.

שאלת האחריות

18. אקדים אחרית לראשית ואציין כי כאן אני מקבלת את טענות הנתבעת 4 במלואן על כך שלא יכולה להיות מחלוקת בדבר אחריותו של הנתבע 1- מעבידו של התובע- לקרות התאונה (כפי שיבואר להלן), וכי עיקר המחלוקת היא בנוגע להטלת אחריות על הקבלן הראשי שהזמין את העבודות, ולעניין זהותו של אותו קבלן ראשי, קרי באם מדובר בנתבעת 3 או שמא בנתבעת 4.

19. כאן המקום להעיר, כי איני מקבלת את טענת התובע ששתי הנתבעות 3 ו-4 היו קבלנים ראשיים שהזמינו את אותה עבודה מאת הנתבע 1, אחת בתור קבלן יוצא והשנייה בתור קבלן נכנס, שכן, מדובר בראש ובראשונה בטענה שעלתה לראשונה רק בסיכומי התביעה מבלי שקיבלה ביטוי בטיעוני התובע ובראיותיו, אך בנוסף לכך – המדובר בטענה שאינה מתיישבת עם ההיגיון הפשוט והסביר, שכן גם במידה ושתי הנתבעות 3 ו-4 היו קבלנים ראשיים שעבדו יחדיו באתר העבודה שבו נפגע התובע במועד התאונה, הרי עדיין אין אפשרות לתבוע את כל הקבלנים שהיו ו/או עבדו באתר העבודה, וצריך להפנות אצבע מאשימה לקבלן הראשי שהזמין את שירותי הנתבע 1 כדי לבצע את העבודה הקונקרטית שבמסגרתה נפגע התובע. במובן זה, אני מוכנה לקבל את האסטרטגיה של התובע עת תבע את שתי הנתבעות 3 ו-4 מאחר ולא ידע את זהות הקבלן הראשי שהזמין בפועל את שירותי הנתבע 1, נקודה שלאורך כל ההליך הייתה שנויה במחלוקת, אך איני מוכנה לקבל את הטענה ששתי הנתבעות 3 ו-4 אחראיות בתור קבלנים ראשיים כאילו שתיהן הזמינו את הנתבע 1 כדי לבצע את העבודה, שכן ידוע כי קבלן ראשי הוא זה שאמור לבצע את העבודה בפרויקט אך ככלל הוא מביא מטעמו קבלני משנה כדי לבצע את העבודה במקומו, ובענייננו לא שוכנעתי כי הסיטואציה הייתה שונה ולא שוכנעתי ששני קבלנים ראשיים שהיו מופקדים יחדיו על ביצוע אותה עבודה, וכפי שיובהר להלן, הגעתי למסקנה כי הנתבעת 3 היא זו שהייתה בקשר חוזי עם הנתבע 1, והיא זו שהזמינה את הנתבע 1 כקבלן משנה בכדי לבצע את העבודות עבורה ובמקומה, כך שהנתבעת 3 היא זו שהייתה קבלן ראשי.       

20. בנקודה זו, ראוי לזכור כי במסגרת כתב התביעה, התובע הגדיר את הנתבעת 3 כקבלן ראשי באתר העבודה בה אירעה התאונה, ואת הנתבעת 4 כמבצעת עבודות גמר בפרויקט ואחראית על הבטיחות באתר. אך בהמשך, בשלב הבאת הראיות, התובע לא הצליח להעמיד תשתית ראייתית, ולא סיפק ראיה כלשהי שיכולה ללמד על הקשר בין מי מהנתבעת 3 ו-4 לבין הנתבע 1. אף במהלך שמיעת הראיות, התובע נשאל האם הוא יודע להבדיל בין "רום חן" ל- "רום גבס" (הנתבעות 3 ו-4), והוא השיב בשלילה, כיוון שהוא עבד אצל הנתבע 1 [ראו עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 7-8], וכשנשאל מה זה "רום גבס" (הנתבעת 4), השיב התובע כי מדובר בחברה אבל הוא עבד עם הנתבע 1 בלבד ואין לו שום קשר עם הנתבעת 4 [ראו עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 22-25], ובהמשך נשאל באם קיבל הדרכות, והשיב שהוא קיבל הדרכות מהנתבע 1 וממנהלי העבודה של החברות, אך לא זכר שמות של מנהלי עבודה, ולא ידע מטעם מי היו מנהלי העבודה באתר כיוון שהוא עבד רק עם הנתבע 1 [ראו עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 30-33; ועמ' 21, שורות 3-4], ובהמשך הסביר התובע בחקירתו כי הנתבע 1 הגיע בבוקר לאתר וביקש ממר דבאח לעשות את העבודה ולהזיז את הצינור, והתובע עזר למר דבאח בביצוע העבודה [ראו עמ' 21 לפרוטוקול, שורה 23]. מכאן שהתובע בעצמו לא הצליח להצביע על הקשר בין מעבידו (הנתבע 1) לבין מי מהנתבעות 3 ו- 4.

21. בנתוני התיק דנן, נראה כי מי שכן יכול היה להצביע על הקשר בין הנתבע 1 לבין הנתבעות 3 ו-4, הוא לא אחר מאשר הנתבע 1 בעצמו. נתבע זה ככל שהיה מגיש ראיות מטעמו וחושף את כל מה שיש באמתחתו, היה עשוי להקל על מלאכתו של בית המשפט בתורו אחר האמת, אך משלא עשה כן, הרי שדינו כדין מי שלא התייצב למשפט, ואין לו אלא להלין על עצמו.

22. מה כן עשה הנתבע 1 ? הוא בחר שלא להעיד מטעמו ולהגנתו, והינה זה פלא הוא בחר דווקא להעיד מטעם התובע - כעד תביעה, ובעדותו נעשה על ידו ניסיון לקשור את הנתבעת 4 לעבודות שבמסגרתן נפגע התובע. בתוך כך הוא ניסה לתאר את הנתבעת 4 כקבלן הראשי אשר הזמין את שירותיו כקבלן משנה לצורך ביצוע העבודה, ובעשותו כן הוא ביקש למעשה לפטור את עצמו ואת הנתבעת 3 מכל אחריות, כל זה בשעה שהוא מיוצג בהליך זה בידי אותו משרד עורכי דין אשר מייצג את הנתבעת 3, ובשעה שהשניים קיבלו ייעוץ משפטי מאותו גורם, על כל המשתמע מכך.

במה דברים אמורים? במהלך חקירתו של הנתבע 1 כעד תביעה, הוא הסביר כי בשלב א', טרם התאונה, הוא ביצע את העבודות באתר מטעמה של הנתבעת 3, אך בהמשך מי שזכתה במכרז לצורך השלמת ביצוע העבודות הייתה הנתבעת 4, וביום התאונה הנתבעת 4 ו/או מי מטעמה הם אלה שביקשו מעובדיו להזיז את הצינור שבו נפגע התובע [ראו עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 30-32; ועמ' 29, שורות 1-2], ובהמשך נשאל אם הוא הכיר את אנשי הנתבעת 4 והשיב כי אינו מכיר אותם מכיוון שהעבודה הייתה אמורה להסתיים ביום אחד אך באותו יום קרתה התאונה [עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 3-4], ואילו בחקירתו הנגדית השיב הנתבע 1 לשאלות ב"כ הנתבעת 4 בזו הלשון:

"ש: עם מי ברום גבס אתה דיברת

ת:   אני לא זוכר

ש:   אז איך אתה יודע שזה רום גבס

ת:   כי אני יודע בוודאות, ואמרו לי כשסיימנו שמי שזכה במכרז זה רום גבס, וכשבאתי לעבודה רום גבס היו כבר עובדים

ש:   עורך הדין שלך שלח את חוזה ההתקשרות שלך עם רום חן, שם נמצאות כל העבודות שאתה מדבר עליהן. היום פעם ראשונה אנו שומעים בבית המשפט על מעורבות כלשהי של רום גבס. את הכסף וההתחייבויות שלך עשית עם רום גבס

ת:   נכון, אבל בשביל כל הכסף ביקשו ממני להוריד את המגופים

ש:   מי ביקש

ת:   מנהל העבודה או מנהל פרויקט, לא זוכר מי. אחרי 8 שנים אתם באים לשאול אותי, אני לא עבדתי איתם, אני לא מכיר. אם היית שואל אותי באותה תקופה הייתי יודע מי זה " [ההדגשות אינן במקור, א.א.א.]

                                                    [עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 15-26]

עיננו הרואות, כי הנתבע 1 הצליח לזכור (אחרי 8 שנים) פרטים מדויקים מיום התאונה, ובין היתר את הנתון שלפיו הנתבעת 4 היא זו שביקשה מעובדיו להזיז את "המגופים" באותו יום, בתואנה שלפיה באותו יום הנתבעת 3 כבר סיימה את עבודתה באתר, יחד עם זאת זכרונו של הנתבע 1 לא עזר לו לזכור שם של איש כלשהו מטעמה של הנתבעת 4  ו/או שם של מנהל העבודה שנתן את ההוראה לעובדיו כדבריו, אך בסוף חקירתו, הוא נתן תשובה אחת כנה ואמתית, גם אם בטעות, אך הודה שהוא לא עבד עם הנתבעת 4 ולא מכיר את האנשים מטעמה [ראו ההדגשה לעיל].

בהקשר הזה, יש להעיר כי הנתבע 1 אישר בחקירתו כי היו לו התחייבויות מול הנתבעת 4 וכי הוא קיבל בגין עבודתו כסף. עם כל הכבוד, לא היה על הנתבע 1 להסתפק באמרה סתמית כזו במהלך חקירתו כעד תביעה, ומצופה היה ממנו בתור בעל דין הנתבע בתיק זה, להציג ראיות שיכולות ללמד על כך שהיו התחייבויות וקשרים בינו לבין הנתבעת 4, אם אכן כך היה. למעשה, די היה בהצגת הסכם עבודה בינו לבין הנתבעת 4, או אפילו הוכחת תשלום כלשהי,  מאת הנתבעת 4. דא עקא, משלא עשה כן, הרי שיש לזקוף מחדל זה לחובתו, ולאור התרשמותי השלילית מעדותו החלטתי שלא לתת משקל כלשהו לעדותו בעניין זה.  

23. ואם לא די באמור, הרי שניסיונו האמור של הנתבע 1 לקשור את הנתבעת 4 לביצוע העבודות שבמסגרתן נפגע התובע, קיבל תימוכין בגרסתו של מר דבאח העובד ברשותו, ועל זה אנו למדים מהתיאום המובהק בין גרסתו של הנתבע 1 לבין גרסתו של מר דבאח שגם הוא העיד מטעם התביעה. למותר לציין כי של מר דבאח לא הסתיימה עם תיאור נסיבות התאונה שהוא היה עד להן, והוא הרשה לעצמו לעשות יד יחד עם מעסיקו (הנתבע 1), בניסיון לפטר את הנתבע 1 והנתבעת 3 מכל אחריות ו/או קשר לתאונה, ובעשותו כן הוא הצביע על הנתבעת 4 כמי שהייתה קבלן ראשי באתר, כאשר מנהל העבודה מטעמה, לדבריו,  נתן הוראות לביצוע העבודה שבמהלכה התובע נחבל. ואת זאת הנ"ל עשה מבלי לזכור את שמו של מנהל העבודה שלפי גרסתו נתן הוראה מטעם הנתבעת 4 לביצוע העבודה, לאור חלוף הזמן מיום התאונה, ותוך שזכרונו דווקא התעורר ואפשר לו לזכור פרטי פרטים לגבי שמות של החברות שעימם התקשר מעסיקו, כביכול, לצורך ביצוע העבודה, ובין היתר זכר שמעסיקו עשה את העבודה בהתחלה מטעם "רום חן" (הנתבעת 3) ובהמשך מטעם "רום גבס" (הנתבעת 4)!

24. במה דברים אמורים? במהלך חקירתו הראשית העיד מר דבאח כי העבודה באתר הסתיימה מספר ימים לפני מועד התרחשות התאונה, ואולי שבוע או עשרה ימים (העד לא זכר בדיוק), אך ביום התאונה הוא חזר יחד עם התובע כדי להזיז את הצינור, זאת לבקשת הנתבע 1 ולבקשת הנתבעת 4 [עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 21-26]. בהמשך, עת נשאל על זהותו של נותן ההוראה לביצוע העבודה, השיב כי הנתבע 1 הוא זה שהיה נותן הוראות לעובדים, ובניהם התובע, לצורך ביצוע העבודה, ובזמן שהנתבע 1 לא היה נוכח, אז "רום חן" (הנתבעת 3) היא זו שנתנה להם הוראות עבודה, מיד לאחר מכן,  תיקן מר דבאח את עצמו ואמר ש"רום גבס" (הנתבעת 4), היא זו שנתנה להם הוראות בזמן שהנתבע 1 לא נמצא באתר העבודה [עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 27-31]. בהמשך נשאל מר דבאח על ההוראות שניתנו להם ביום התאונה, והסביר כי העובדים הגיעו לאתר העבודה ולאחר מכן בחור מטעם "רום גבס" (הנתבעת 4) נתן להם הוראות להזיז את הצינור שבו נפגע התובע [ ראו עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 4-8], ובהמשך הסביר כי הנתבע 1 הביא את עובדיו לאתר העבודה, והגיע בחור של "רום חן" (הנתבעת 3) ונתן להם הוראות ונתוני גובה לצורך הזזת הצינור, אך מהר מאוד תיקן מר דבאח את עצמו שוב ואמר כי הבחור שנתן הוראות הוא מטעם "רום גבס" (הנתבעת 4 )! [עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 11-13].

25. עיננו הרואות, כי העד מר דבאח כל הזמן התבלבל בשמות של הנתבעות 3 ו-4, לא מסר גרסה מהימנה, ולא עלה בידו להתאים את גרסתו לגרסת מעסיקו הנתבע 1. משכך הם פני הדברים, החלטתי שלא לייחס לעדותו של מר דבאח משקל כלשהו, שכן המשך חקירתו של מר דבאח לא הייתה יותר משכנעת, שכן בתשובה לשאלות ב"כ הנתבעים 1-3, השיב מר דבאח כי אינו זוכר אף אחד מ"רום חן" (הנתבעת 3) כיוון שלא קיבל הוראה כלשהי ממנה, ולמרבה הפלא זכרונו עזר לו לזכור את שמה של "רום חן" (הנתבעת 3) שהקשר שלה היה מול מעסיקו הנתבע 1 ולא מולו כעובד זוטר ברשותו של הנתבע 1.

בהמשך ישיר לעדותו המגמתית של מר דבאח, להלן תשובותיו לשאלות ב"כ הנתבעת 4, ושתוכנן מדבר על עצמן:

"ש: אני מספר לך שחאתם חתם על חזוה עם רום חן ולא עם רום גבס, לרום גבס אין שום קשר. מאיפה הבאת את רום גבס

ת:    כשחזרנו לעשות את התיקון אחרי כמה ימים, אנחנו סיימנו את העבודה עם רום חן וחזרנו לעשות את התיקון עם רום גבס.

ש:   ביחס לתאונה עבדתם עם רום חן?

ת:    עם רום גבס עבדנו

ש:   אז מתי התחלתם עם רום חן

ת:    לפני כמה זמן התחלנו לעבוד עם רום חן, מה ששמעתי שרום גבס לקחה להשלים את העבודה מטעמם של רום חן. קיבלנו הנחיה מרום גבס להנמיך את הכבל

ש:   מי מרום גבס נתן לך את ההנחיה הזו

ת:    אתה שואל אותי על משהו שהתרחש לפני 8 שנים? אני לא ידוע שמות

ש:   אז איך אתה יודע שזה רום גבס ולא רום חן

ת:    איך אני יודע שאתה עורך דין?

ש:   את מי אני מייצג?

ת:    אותו דבר.

ש:   על סמך מה החלטת שמי שנתן לך את ההנחיות זה רום גבס

ת:    כי החברה שהייתה שם היא רום גבס. עם רום חן סיימנו את העבודה. ביקשו ממנו להנמיך את הקו רום גבס ולא רום חן

ש:   איך אתה יודע שזה רום גבס ולא רום חן

ת:    כי שאלתי את חאתם למה אנחנו חוזרים לשם, והוא אמר לי שרום חן סיימו את העבודה, ורום גבס קיבלה, ואז היא ביקשה להנמיך את הכבל" [ההדגשות הוספו, א.א.א.]  

[עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 1-21]    

הנה כי כן,   עדותו של מר דבאח לעניין זהות הקבלן הראשי שהזמין את הנתבע 1 כדי לבצע את העבודות נסמכת על דברים שהוא שמע מאת הנתבע 1 ולא על סמך ידיעה אישית שלו, ועדותו בהקשר הזה הינה בבחינת עדות מפי השמועה, שממילא אין מקום ליתן לה משקל כלשהו, על אחת כמה וכמה עת גרסתו של מר דבאח עומדת בסתירה לדברי התובע שהעיד כי עבדו מטעם הנתבע 1 באתר ברצף ומבלי שהיו הפסקות כלשהן [ראו עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 4-13], כאשר התרשמותי מעדותו של התובע היתה חיובית למדי, ועדותו השאירה עלי דופי אמין ומהימן, בניגוד לעדותו המגמתית של מר דבאח.

לאור כל המקובץ, אינני מקבלת את הטענה שהועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעים 1-3 ושלפיה עובדי הנתבע 1 סיימו את העבודות עם הנתבעת 3, ולאחר הפסקה לתקופת זמן הם חזרו לבצע עבודות בהתאם לדרישתה של הנתבעת 4, טענה שלא נמצאה לה תמיכה כלשהי, לא בראיות התביעה וממילא לא בראיות ההגנה מטעם הנתבעים 1-3, שכלל לא הוגשו.    

26. במקביל, הנתבעת 4 הצליחה להציג ראיות שמהן ניתן ללמוד על הקשר החוזי בין הנתבע 1 לנתבעת 3, והגישה לעיוני עותק של הסכם העבודה שנחתם בין הנתבע 1 לנתבעת 3 ביום 27/2/2008 [ראו מוצג נ/2] (להלן: "ההסכם"), כאשר במסגרת ההסכם התחייב הנתבע 1 לבצע עבור הנתבעת 3 את עבודות האינסטלציה, לרבות התקנת צינורות ומערכת ספרינקלרים בהתאם לכמויות ולמחירים המוסכמים בהסכם. מנגד לא הוצג לפניי הסכם כלשהי שיכול להעיד על טיב היחסים בין הנתבע 1 והנתבעת 4, ככל ואלה היו, ואף לא הוצגה בדל ראייה שיכולה ללמד על כך שהנתבעת 4 הזמינה עבודות כלשהן מאת הנתבע 1 ו/או עובדיו, ומלבד גרסתם המתואמת והמגמתית של הנתבע 1 ומר דבאח כעדי תביעה (עדויות שלא האמנתי להן ולא מצאתי לייחס להן משקל כלשהו), לא מצאתי שום קשר בין הנתבעת 4 לבין העבודות שבמהלך ביצוע נפגע התובע, והדברים נאמרים ביתר שאת, עת נפגע התובע מצינור שהותקן ע"י הנתבעת 3, ומטבע הדברים כל פעולה הקשורה לתיקון ו/או שינוי של עבודות שבוצעו ע"י הנתבעת 3 ו/או מי מטעמה, הרי ברור שתיקון כזה אמור להתבצע בידי אותו גורם שביצע את העבודה מלכתחילה (הנתבעת 3 ומטעמה הנתבע 1 יחד עם עובדיו).

27. ערה אני לכך שבמהלך עדותו של מר מרדכי מטעמה של הנתבעת 4 הוא העיד שלא ראה את הנספחים שצורפו לתצהירו [ראו עמ' 38 לפרוטוקול, שורות 4-9], יחד עם זאת, עדותו של מר מרדכי הייתה עקבית ומהימנה, וניסיונם של ב"כ התובע והנתבעים 1-3 לקעקע את גרסתו, לרבות על ידי הצגת שאלות מטעות, לא צלחו, ומר מרדכי עמד על כך שלנתבעת 4 אין שום קשר לעבודות האינסטלציה, וכי הנתבעת 4 עשתה עבודות גמר בפרויקט בפנים המבנה, ולא היה לה שום קשר עם עבודות החוץ שביצעו עובדי הנתבע 1 מטעמה של הנתבעת 3. טול למשל את השאלה של ב"כ התובע למר מרדכי עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 19-27 :

"ש: אתה אומר שהתובע עסק בעבודות אינסטלציה. מפנה אותך לסעיף 5 לתצהירך. איך אתה יודע?

ת:   יש מקלחות ושירותים. את הדברים האלה אולי עשו אנשים של רום גבס. אני לא יודע.

ש:   אז מה שאמור בסעיף 5 שלך לא נכון

ת:   אולי כתבו לא נכון, אבל אני אומר לא היה עבודות של צנרת וספרינקלרים.

ש:   כתב מי שכתב פה, ואתה לא בדיוק קורא עברית, כתבו פה ככה. אתה קורא עברית בכלל

ת:   בקושי 

ש:   אתה אומר שקראת והבנת שהוא עבד באינסטלציה. זה לא נכון?

ת:   ממש לא."

עיון בסעיף 5 לתצהירו של מר מרדכי, מלמד כי מר מרדכי בכלל לא הצהיר כי התובע עסק בעבודות אינסטלציה, ולא אמר שהוא הבין כי התובע עובד בעבודות אינסטלציה, אלא שהוא הצהיר כי : "קראתי את תצהירו של התובע, בו הוא מתאר כי במועד האירוע הנטען הוא עסק בביצוע עבודות אינסטלציה [...]", מכאן שמר מרדכי חזר על דברים שהתובע בעצמו אמר, ולא הצהיר שהתובע עבד בעבודות אינסטלציה כפי שהשאלה הוצגה לו, כך שאין מקום לזקוף את חוסר בקיאותו של מר מרדכי בשפה העברית לחובתו, ואין לראות בו כמי שלא ידע את תוכן תצהירו, זאת מאחר ועדותו לפניי הותירה רושם חיובי למדי, והחלטתי לתת אמון בגרסתו, שבמסגרתה הדגיש כי הנתבעת 4 לא מתעסקת בצינורות כדוגמת הצינור שבו נפגע התובע, ואינה מתעסקת במערכות אלה [ראו עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 9 ו- 18], וכי הנתבעת 4 הייתה קבלן שביצע עבודות גמר פנימיות בלבד [עמ' 38 לפרוטוקול, שורה 3].

28. לאור המקובץ לעיל, הגעתי למסקנה כי הנתבעת 4 כלל אינה קשורה לעבודות שבמסגרתן נפגע התובע, ובכלל לא הייתה בקשר עם הנתבע 1, אלא שהנתבע 1 ועובדיו הוזמנו כדי לבצע את העבודות בפרויקט ע"י הנתבעת 3 – בתור קבלן ראשי, ובמהלך ביצוע העבודות נפגע התובע.

החבות

29. מכאן אני עוברת לשלב בירור החבות של כל המעורבים בעבודות שבמסגרתן נפגע התובע, ובענייננו אין מחלוקת כי התובע ביצע את העבודה של הזזת הצינור שבו נפגע בתור עובד של הנתבע 1 – כקבלן משנה, ועל כך שהנתבע 1 ביצע את העבודות מטעמה של הנתבעת 3 בתור קבלן ראשי.

30. בנסיבות המקרה, סבורני שלא יכולה להיות מחלוקת בדבר אחריותם של הנתבע 1 והנתבעת 3 על קרות התאונה, ועל הפרם חובות חקוקות, ועל כך שהיה בידי הנתבע 1 והנתבעת 3 למנוע את התאונה ע"י נקיטת אמצעי זהירות סבירים. בהקשר הזה ראוי להבהיר כי הנתבע 1 והנתבעת 3 לא הגישו ראיות מטעמם ולא התגוננו מפני התביעה כדבעי, ולא סיפקו תשתית ראייתית שיכולה ללמד על קיום חובותיהם כלפי התובע, ודי בזה כדי לחייבם באחריות כלפי התובע.

31. אך מעבר לאמור, הוכח לפניי כי הנתבע 1 והנתבעת 3 הפרו חובות חקוקות כלפי התובע, ולא נקטו בשום פעולה בכדי למנוע את התאונה, כמפורט להלן:

• אחריותו של הנתבע 1 קמה מתוקף היותו מעסיקו של התובע, אשר חובת הזהירות המושגית המוטלת עליו במסגרת היחסים שבין מעביד לעובדו, היא חובה ידועה ומושרשת היטב בהלכה הפסוקה. מתוקף היותו מעסיקו של התובע נושא הנתבע 1, באחריות ראשונית ועיקרית להבטיח תנאי עבודה הולמים ובטיחותיים לעובדיו, להדריך את העובדים, לספק להם כלי עבודה הולמים, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע העבודה ולפקח על נקיטה באמצעי זהירות נדרשים (ראו ע"א (נצ') 28888-06-16 מ.ש.א. פגודה בע"מ נ' מור-בורמילסקי קבלני בניין (פורסם במאגרים המשפטיים, 5/12/2016) (להלן: עניין "פגודה")), בפרט קמה חובת הזהרות על הנתבע 1 בנסיבות הקונקרטיות מאחר ולא פיקח על עובדיו ולא נתן להם הדרכות איך להתנהג במצב דברים בו אינם יכולים להרים משא כבד ביד, ושעה שדרש מהתובע להזיז ולשאת צינור כבד משקל מבלי לספק לו כלי עזר- כגון כלי הרמה או כפפות לכל הפחות [ראו חקירת הנתבע 1 עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 4-11], דבר שאילץ את התובע להרים את הצינור בידיו, ובהמשך החליק הצינור מידי מר דבאח וגרם לתאונה.

• ואילו אחריותה של הנתבעת 3 קמה מתוקף היותה הקבלן הראשי באתר הבניה, מי שנחשבת כ"מבצע הבניה" בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה, כאשר בהלכה הפסוקה נקבע כי מינויים של קבלני משנה אינו גורע מאחריותו של הקבלן הראשי שיוסיף וייחשב מבצע בניה (ראו ע"א 1062/15 והבי והבי נ' חאלג כמאל נזאל (פורסם במאגרים המשפטיים, 10/5/2016). על הנתבעת 3 כמבצעת הבניה מוטלות חובות סטטוטוריות הקבועות בתקנות הבטיחות בעבודה, ובכלל זה החובה למנות מנהל עבודה באתר הבניה, אשר העבודה באתר הבניה תתנהל בהנהלתו הישירה והמתמדת, ואשר תפקידו לדאוג לכך שכל עובד ימלא אחר התקנות הנוגעות לעבודתו (תקנות 2 ו – 5) (ראו לעיל עניין פגודה). בענייננו, איש לא העיד מטעם הנתבעת 3, וזו לא הביאה ראיות שיכולות ללמד על מינויו של מנהל עבודה, ועל מתן הדרכות לעובדים בביצוע העבודה הספציפית לצורך הזזת הצינור, ובכך גם הנתבעת 3 הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע.

חלוקת האחריות

32. במסגרת חלוקת האחריות בין הנתבע 1 כמעסיק וכקבלן משנה לבין הנתבעת 3כמבצעת עבודה וכקבלן ראשי, יש לבחון את מידת האשמה של כל אחד מהצדדים, תוך ששוקלים את מידת הרשלנות של כל אחד מהם (ראה ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פד"י מב (1988) 415 (1) (פסקה 11 לפסק הדין)).

חלוקת האחריות הינה דבר הנתון לשיקול דעתו של היושב בדין, המתרשם  מחומר הראיות שמובא לפניו וקובע את החלוקה לפי מידת האשמה המוסרית של כל אחד מהנתבעים.

33. בעניינו, מי מטעם הנתבע 1 ו/או הנתבעת 3 לא טרח להצביע על קיומם של נהלי עבודה האמורים לדאוג לביטחונם של העובדים, ובכללם התובע, במצב דברים ספציפי בו הם נדרשים להרים ו/או להזיז משא כבד, אך חמור מכל זה, הנתבע 1 לא ראה כל צורך לפקח על עובדיו מאחר ולשיטתו מדובר בעובדים וותיקים ומנוסים בבוצע העבודות, ולא ראה לנכון לספק לעובדיו כפפות לצורך ביצוע העבודה מאחר ולשיטתו שימוש בכפפות לא היה מונע את התאונה! מוזרה בעיני העובדה כי בראשו של זה לא עלתה האפשרות ולפיה כפפות היו יכולים למנוע החלקת הצינור מידי העובדים ובכך למנוע התאונה, ולכל הפחות כפפות היו מגנים על ידו של התובע מפני פגיעה קשה מהצינור, ולכל הפחות נזקו ופגיעתו של התובע היה פוחת. כפי שהובא בהרחבה לעיל, האחראית העיקרית והאשם העיקרי בהקשר הנדון הינו הנתבע 1 בתור מעסיקו של התובע, ולכן אני סבורה כי על הנתבע 1 לשאת בחלק הגדול מהאחריות, ומנגד יש להטיל אחריות על הנתבעת 3 במידה פחותה, זאת מאחר ולא ניתן לפטור את הנתבעת 3 מאחריותה מכוח חובות סטטוטוריות אשר חלות עליה באופן ישיר בתקנות הבטיחות בעבודה (ראו לעיל עניין פגודה, פסקה 26).

34. לאור האמור, הנני סבורה כי יש לחלק את האחריות הנזיקית בין המעוולים באופן שהנתבע 1 יחד עם מבטחתו (הנתבעת 2) יישאו ב- 75%, ואילו הנתבעת 3 תישא ב- 25%.

אשם תורם

35. בנסיבות העניין, אינני מוצאת כי יש להטיל על התובע אשם תורם כלשהו בגין אירוע התאונה. ככלל, הנטיה בהלכה הפסוקה לעניין פגיעת עובד בתאונת עבודה, הינה להקל עם העובד ולדקדק עם המעסיק בכל הנוגע לשמירה על אמצעי בטיחות הולמים בעבודה. לעניין זה נפסק כי "קיימת נטייה במדיניות השיפוטית שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל 'אשם תורם', אלא במקרים ברורים, בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין" (ראו ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז (3) 232).

כן נפסק כי "ראוי להטיל אחריות בגין רשלנות תורמת על עובד, רק אם הוא נטל סיכון בלתי מחושב וממשי, כתוצאה מהחלטתו החופשית, ואותו סיכון הוא אשר גרם לנזק [...] מקום שנמצא כי העובד סטה באופן ממשי מרמת הזהירות הנדרשת, כך שחטא ברשלנות של ממש, כי אז תוטל עליו אחריות בגין רשלנות תורמת" (ע"א 7895/08 קלינה אליעזר טבניו הנדסה תכנון וביצוע עבודות חשמל בע"מ ואח' נ' יאסין ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, 31.08.2011).

36. בחינת הנסיבות הקונקרטיות מלמדת כי אין זה המקרה להטיל על התובע אשם תורם, מאחר ומדובר בעובד שנענה לכל הדרישות של מעסיקו, ועזר בביצוע העבודות, מבלי שהוכח כי הוא תודרך כיצד לבצע את העבודה הספציפית הזו בבטחה, ולא הוכח כי סופקו לו כלי עבודה מינימאליים שיכלו למנוע את הסיכון אליו נחשף, ומכאן החלטתי שלא להטיל על הובע אחריות כלשהי.

37. לסיכום פרק זה, הוכח לפניי כי התובע נפגע כתוצאה מסיכון שהנתבע 1 והנתבעת 3 היו יכולים למנוע אותו בנקיטת אמצעים סבירים, וכי הנתבע 1 והנתבעת 3 הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם כלפי התובע, והם אחראים לקרות התאונה כל אחד לפי חלקו/ה כמפורט לעיל, מה גם ששוכנעתי ממכלול הראיות בקיומו של קשר סיבתי בין פעולות התובע באותו יום לגרימת הנזק, ותימוכין לכך ניתן לראות בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש אשר לא נחקר על הדברים שהוא ציין בחוות דעתו, ומכאן שכל יסודות עוולת הרשלנות מתקיימים, וכל שנותר עתה זה להתייחס לשאלת הנזק.

שאלת הנזק

38. בטרם אתן את דעתי לעניין הפיצוי המגיע לתובע בנסיבות המקרה דנא, להלן אביא סקירה קצרה לחבלתו של התובע ולמעקב הרפואי שהוא עבר בעקבות התאונה, דבר שיש לו השלכה ישירה וחשיבות רבה בבואי לאמוד את מהות ושיעור נזקיו, ובנוסף יש לו חשיבות לצורך ההכרעה בשאלות השנויות במחלוקת.

39. כפי העולה מהתיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה ולתצהיר התובע [נספח ב' לתצהיר התובע], לאחר התאונה התובע פונה במיידית לביה"ח הלל יפה בחדרה, שם טופל ואובחן כסובל מפגיעות ביד שמאל : קטיעה של קצה גליל דיסטלי של אצבע 5, פצע קרוע באצבע 2 ושבר מרוסק של אצבע 2. התובע טופל בבי"ח הלל יפה, בוצעה לו השלמת קטיעה, הטריה תפירה וקיבוע. לאחר מכן התובע התחיל  לקבל טיפול אנטיביוטי במסגרת ביה"ח לגליל המערבי  בנהריה, שם אושפז למשך 5 ימים במסגרתם טופל בטיפול מקומי ואנטיביוטי דרך הוריד, ולאחר מכן שוחרר ביום 25/7/2008 עם המלצות למעקב במרפאה האורתופדית, החלפת חבישה עם סופרטול כל יום, חופש מחלה למשך 20 יום, והוצאת תפרים תוך שבועיים ממועד הניתוח.

בהמשך, התובע המשיך בקבלת טיפולים במסגרת בי"ח נהריה ובמסגרת קופ"ח, ובין היתר הוא עבר סדרת טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, כאשר בתום סדרת טיפולי פיזיותרפיה ראשונה נכתב כי קיימים הגבלה וכאבים בתנועות האצבעות, ואילו בדו"ח המכון לריפוי בעיסוק נכתב כי קיים קושי בכיפוף אצבע 2 ויש קונטרקט ורה באצבע 5.

בעקבות התאונה התובע היה באי כושר מוחלט למשך תקופה ממושכת, מיום 20/7/2008 עד 20/10/2008 (ראו תעודות אי כושר, צורפו כחלק מנספח ב' לתצהיר התובע], וסה"כ התובע היה באי כושר משך 93 ימים. בנוסף התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל, אשר שילם לתובע בגין דמי פגיעה החל מיום 20/7/2008 עד 19/10/2008, ולאחר מכן קבע לתובע את הנכויות הזמניות שלהלן: מ- 20/10/2008 עד 31/1/2009 בשיעור 50%; מ- 1/2/2009 עד 31/5/2009 בשיעור 30%. לאחר מכן (החל מיום 1/6/2009), המל"ל קבע כי התובע נותר עם נכות צמיתה בשיעור 38% באצבעות יד שמאל [ראו נספח ה' לתצהיר התובע].

בנוסף לאמור, התובע הוכר על ידי המל"ל כנכה נזקק בתקופה שבין 20/10/2008 ועד ליום 30/4/2009.  

40. באשר להערכת נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בעקבות התאונה, כאמור מונה ד"ר רינות כמומחה מטעם בית המשפט, כאשר המומחה קבע כי התובע נותר עם נכות צמיתה בשיעור של 18% כתוצאה מהתאונה, וקבע לתובע את הנכויות הזמניות שלהלן: 100% למשך 3 חודשים מיום התאנה, 50% למשך עוד 3 חודשים, ו- 30% למשך עוד 3 חודשים. איש מהצדדים לא חלק על קביעת המומחה בדרכים המקובלות. התובע שיגר למומחה שאלות הבהרה וקיבל מענה בהתאם, ובהמשך לא ביקש לחקור את המומחה על קביעתו. משכך, לא מצאתי מקום לסטות מקביעתו של המומחה ד"ר רינות, ולא מצאתי סיבה המצדיקה התערבות בקביעת המומחה, זאת גם לאור המגמה הידועה בהלכה הפסוקה ושלפיה צריכים להיות נימוקים כבדי משקל להתערבות ולסטייה של בית המשפט מחוות דעת המומחה מטעמו (ראו והשוו: ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו (2) 949, 936; ע"א 3212/03‏‏ יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח (פורסם במאגרים המשפטיים, 24/11/05().

כאן המקום לציין כי לא נעלמו מעיני טענות התובע בסיכומי טענותיו כנגד ממצאי חוות הדעת, עם זאת לא שוכנעתי כי יש בנימוקים אלה המשלבים עניינים מובהקים שבמומחיות, כדי להצדיק סטייה ממסקנות המומחה בחוות דעתו. אשר על כן, הנני קובעת כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע עומדת על 18% באצבעות יד שמאל, כקביעת המומחה מטעם ביהמ"ש.

41. באשר להגבלה התפקודית, מושכלות יסוד הן, כי הנכות הרפואית מהווה תרגום של הפגיעה הגופנית לאחוזים. אך בצד קביעת נכות זו הנעשית על ידי מומחה רפואי, נדרש בית המשפט גם להצביע על מידת ההגבלה שהנכות הרפואית גרמה לתובע, מידת הפגיעה בתפקוד, זוהי הנכות התפקודית, היא עשויה להיות לעזר כאשר בית המשפט יבוא לחשב את הפסד כושר השתכרותו של נפגע, אשר מושפע מהנכות הרפואית, ממקצועו של הנפגע וממקום עבודתו.

הלכה היא, כי הפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. בבוא בית המשפט לקבוע את דרגת נכותו התפקודית של תובע, מתבסס הוא על הנכות הרפואית כנקודת מוצא, ומתייחס למהותה של הנכות, בנוסף לראיות קונקרטיות הנוגעות לתובע הספציפי העומד לפניו, ובכללן גיל התובע, תפקודו, כישוריו, השכלתו, ותחומי עיסוקו (ראו ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 792 (1995) (להלן: עניין "רמזי")). בפסקי דין אחדים ניתן למצוא, לעיתים, ניסיון לייצר מעין חזקה הניתנת לסתירה ולפיה הנכות הרפואית האורתופדית משקפת גם את הנכות התפקודית (ראו והשוו: ע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אסרף (פורסם במאגרים המשפטיים, 30.01.2008); עניין "רמזי" בעמ' 779). בפסיקה אחרת, מאוחרת יותר, הובעה עמדה שונה המזהירה מפני קביעת חזקה שכזו, בעניינם של נפגעים בגירים.

בענייננו, המדובר בנפגע שביום התאונה היה כבן 26 והיום כבן 35, לפני התאונה עבד כפועל בעבודות אינסטלציה, והשתכר סך של 3,866 ₪ בממוצע. לאחר התאונה ובעקבותיה, התובע היה מצוי באי כושר מוחלט לתקופה ממושכת, ולטענתו הוא נאלץ לחזור לעבודה בחודש 5/2012, כאשר לטענתו הוא היה מוגבל מאוד בתפקודו מאחר והוא לא היה  מסוגל להפעיל את כף ידו השמאלית, ולכן הוא חזר לעבודה חלקית בלבד, ושכרו נפגע באופן משמעותי כך שממוצע שכרו בשנים 2012 – 2014 עמד ע"ס כ- 1600 ₪, אך לאחר מכן הוא לא הצליח לעמוד בתנאי העבודה לאור המגבלה בידו השמאלית ולכן הוא נפלט משוק העבודה, ונתקל בקשיים למצוא מקום עבודה שיקבל אותו עם מגבלתו בידו השמאלית. משכך, עתר התובע לחשב את נזקיו על בסיס נכות תפקודית בשיעור 50%.

לשם הוכחת הירידה המשמעותית בשכרו ובתפקודו התובע צירף את תלושי השכר שלו מלפני התאונה ואחריה [נספח ו' לתצהיר התובע], ובתחילת חקירתו לפניי, התובע השלים את עדותו הראשית תוך שהוא מדגיש כי היום הוא אינו עובד יותר [עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 27-30].

ואילו בחוות הדעת הרפואית של המומחה מטעם ביהמ"ש, סקר ד"ר רינות את המגבלות באצבעות ידו השמאלית של התובע, ומצא בבדיקה הגופנית הגבלה ניכרת בתנועתיות אצבע 2; הגבלה קלה מאוד בכפיפות אצבעות 3-4 ; ואילו באצבע 5 מצא ד"ר רינות כי מבנה הגדם תקין לאחר קטיעת הגליל הסופי דרך המפרק הבין גלילי מרוחק, וכי קיימת הגבלה ניכרת בתנועות המפרק הבין גלילי המקורב. כן קבע ד"ר רינות כי הממצאים מתאימים לקשיון לא נוח של אצבע 2 הכולל גם הפרעה לפעולות האצבעות הסמוכות, ולכן החליט כי ההגבלה הקלה באצבעות 3-4 (שאינה מגיעה לכדי קשיון) נכללת בנכות אשר קבע לאצבע 2.

לאחר עיון בחומר הרפואי שהוצג לפניי, ושקילת ממצאי חוות דעתו של ד"ר רינות, וכן לאחר ששמעתי את עדותו של התובע לעניין הפסדי השכר, התרשמתי כי התובע ניסה להאדיר את נזקו, זאת למרות ששוכנעתי כי התובע סובל מפגיעה לא מבוטלת בידו השמאלית, אך איני מקבלת את טענתו כי אינו עובד כלל בעקבות התאונה וכי יש להעריך את נכותו התפקודית ב- 50%. התובע לא הוכיח כי ניסה להשתלב במעגל העבודה בעבודות כלשהן והדבר לא צלח בשל מגבלותיו, אדרבא, במהלך חקירתו לפניי התרשמתי כי התובע עובד היום עם אחיו בעבודות שאינן מצריכות עבודות ידיים ומשתכר בין 1,500 – 1,700 ₪ [ראו עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 24-31; וכן עמ' 19, שורות 7-13]. לאור האמור, אני סבורה כי גם התובע אינו יכול לחזור לעבודתו כאינסטלטור, הרי עדיין הוא יכול להשתלב במגוון עבודות פשוטות ועיסוקים שאינם דורשים השכלה ו/או הכשרה מיוחדת ושאינם דורשים הפעלה מוגברת של הידיים. דא עקא, נוכח הקביעות בחוות הדעת הרפואית של ד"ר רינות, עולה כי הפגיעה של התובע הינה בעלת השלכה תפקודית, ונוכח גילו הצעיר של התובע, והעובדה שהינו חסר השכלה, ומקצועו בעבר שדרש הפעלת ידיים, ובשים לב כי הפגיעות באצבעות ידו מהוות מכשול עבורו בביצוע עבודות הכרוכות בהפעלת ידו השמאלית, ובהתחשב בכך שההגבלות הקלות בתנועות האצבעות 3-4 לא השתקפו באופן עצמאי בנכות הרפואית, סבורני כי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות של התובע גבוה משיעור הנכות הרפואית, ובנסיבות העניין אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 25%.

42. בסיס השכר: עיון בתלושי השכר של התובע מלפני התאונה [צורפו כנספח ו' לתצהיר התובע], מעלה כי התובע השתכר בשלושת החודשים שלפני התאונה כלהלן: בחודש 5/2008 סך של 3,647 ₪; בחודש 6/2008 סך של 3,813 ₪; בחודש 7/2008 עבד 16 ימים בלבד (במקום 23 ימים) והשתכר סך של 2,880 ₪, כאשר בחישוב אריתמטי לסכום שהתובע אמור היה לקבל בחודש זה אילו עבד מלא, מתקבל הסך 4,140 ₪. ממוצע שכרו של התובע בשלושת החודשים האלה עומד על סך 11,600/3 = 3,866 ₪, כאשר הסכום הזה מוצמד להיום עומד על סך 4,400 ₪ (מעוגל), ולפי בסיס שכר זה, להלן ייעשה חישוב הפסדי השכר של התובע.

הפסדי שכר

43. הפסד שכר לעבר: התובע צירף תעודות אי כושר המעידות על שהייתו באי כושר מוחלט מיום התאונה ועד יום 20/10/2008 [ראו נספח ב' לתצהיר התובע], משך כ- 3 חודשים, ובנוסף התובע צירף חומר רפואי המעיד שהוא היה במעקב רפואי ממושך, וכי קיבל שתי סדרות של טיפולי פיזיותרפיה בנוסף לטיפולי ריפוי בעיסוק. עיון בתיק המל"ל מראה כי התובע הוכר כנכה נזקק עד יום 30/4/2009 (למשך כ- 9 חודשים לאחר התאונה), ואילו המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש קבע לתובע נכויות זמניות גבוהות לגבי 9 החודשים הראשונים שלאחר התאונה (100% למשך 3 חודשים, 50% למשך עוד 3 חודשים, ו- 30% למשך עוד 3 חודשים).

• משכך הנני רואה מקום לפסוק לתובע פיצוי  בגין אובדן שכר מלא לעבר בתקופה שמיום התאונה (20/7/2008) עד 30/4/2009, דהיינו כ- 9 חודשים, לפי בסיס השכר שקבעתי לעיל (4,400 ₪), ולפי חישוב אריתמטי סכום הפיצוי עומד על סך 39,600 ₪.

• בנוסף, הנני רואה מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין אובדן שכר חלקי לעבר החל מיום 1/5/2009 עד היום (כ- 97 חודשים), לפי בסיס השכר ואחוז הנכות הרפואית והתפקודית שקבעתי לעיל, ולפי חישוב אריתמטי סכום הפיצוי עמוד על סך 106,700 ₪.

• סה"כ הפסדי שכר לעבר בצירוף ריבית מאמצע התקופה עומד על סך 160,900 ₪ (מעוגל).

44. הפסדי שכר לעתיד: בהתאם לנתונים שקבעתי לעיל, בסיס שכר 4,400 ₪, נכות תפקודית בשיעור 25%, ולתוחלת שנות עבודתו של התובע עד לגיל 67 (כ- 32 שנים), ומקדם היוון 244.43, הפסדי השכר לעתיד עומדים על סך 268,900 ₪ (מעוגל).

הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים 

45. בהתאם לחישוב המקובל כיום בפסיקה בנוגע לראש נזק זה, ישנו מקום לחשב את הפסדי התובע בגין הפגיעה בפנסיה ובתנאים הסוציאליים בשיעור 12%% מסך הפגיעה  בשכרו. בנסיבות תיק זה ובהתחשב בסכומים שנפסקו לתובע בגין הפסדים אלה, עומדים הפסדיו של התובע בגין אב נזק זה ע"ס 51,570 ₪ (מעוגל).

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד

46. התובע עתר במסגרת סיכומיו לפסיקת פיצויים בגין ראש נזק זה בסך של 20,000 ₪, וטען כי לא שמר על קבלות ולא הציג לפניי ראיות כלשהן להוכחת הפסדיו בגין אב נזק זה.

כידוע, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר הן בגדר ראש נזק מיוחד שיש להוכיחו בראיות, ואלו בענייננו לא הוגשו, אם כי ברור שצריך להתחשב בהוצאותיו בגין נסיעות לבתי חולים ולטיפולים, זאת גם בהתחשב בכך שהתובע אושפז למשך 5 ימים, נזקק למעקב וטיפולים רבים ובניהם סדרות טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. בנוסף, יש להעיר, כי לא הוגשה תשתית ראייתית לתמיכה בטענה בדבר צורך בטיפולים רפואיים כלשהם בעתיד.

עם זאת נוכח מהות הפגיעה, סביר להניח כי התובע נדרש להוצאות מוגברות בחודשים הראשונים שלאחר הפגיעה, ויכול שיידרש להוצאות נוספות, גם בעתיד, ולרבות לצורך נסיעות.

בנסיבות אלה, אני רואה לפסוק לו פיצוי גלובלי, על דרך האומדנה, בסכום כולל של 10,000 ₪.

עזרת הזולת לעבר ועתיד

47. לשיטת התובע יש להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 413,785 ₪, זאת מן הטעם כי בתקופה שבסמוך לאחר התאונה התובע נזקק להשגחה ועזרה מוגברת בביצוע חלק ניכר מפעולותיו היומיומיות וצרכיו הבסיסיים, אותם קיבל בעיקר מבני משפחתו, ומאז הפגיעה בידו השמאלית הוא מתקשה בניהול אורח חיים תקין. עם זאת, התובע לא העיד איש מבני משפחתו כדי לתמוך בטיעוניו, ולא הראה כי נגרם לבני משפחתו הפסד כלשהו כתוצאה מתמיכתם בו.

יחד עם זאת, בנסיבות המקרה אין חולק כי התובע שהה באי כושר לתקופה ממושכת, וכי לתובע נקבעו נכויות זמניות למשך 9 חודשים, במהלכם התובע היה מוגבל במשך 6חודשים עם נכויות בשיעור גבוה. בהינתן האמור ולאור מהות הפגיעה הנני סבורה כי התובע נזקק לעזרת בני משפחתו בתקופה מסוימת לאחר התאונה, ויכול כי בעתיד יזדקק לעזרה כזו או אחרת בביצוע פעולות מסוימות, לרבות ליווי לבדיקות. 

משכך, הנני פוסקת לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, סכום כולל של 20,000 ₪ וזאת על דרך האומדנה.

כאב וסבל

48. בהתחשב בגילו של התובע, במהות הפגיעה והנכויות הזמניות, בשיעור הנכות הצמיתה (הרפואית והתפקודית), בתקופת האשפוז (5 ימי אשפוז), במשך התקופה שבה התובע היה נתון באי כושר, ובשים לב לטיפולים הרפואיים ומעקב הרפואי שבו היה נתון התובע לאחר התאונה, וגם בשים לב למגמה הברורה בפסיקה המחייבת העלאת הרף באשר לפיצוי בראש נזק זה (ראו: ע"א 14/08 מנסור כמאל עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, 2/12/2009)), מצאתי כי ראוי לפצות את התובע בגין אב נזק זה בסך של 80,000 ₪.

49. עולה אם כן, כי הפיצוי לו זכאי התובע בעקבות נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה הינו כדלקמן:

• הפסדי שכר לעבר 160,900 ₪
• הפסדי שכר לעתיד 268,900 ₪
• הפסדי פנסיה 51,580 ₪
• הוצאות רפואיות ונסיעות 10,000 ₪
• עזרת צד ג' 20,000 ₪ 
• כאב וסבל 80,000 ₪

---------------------------------------------------

סה"כ :                                                 591,380 ₪ 

ניכוי תגמולי מל"ל

50. כאמור התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, ובעקבותיה שולמו לתובע דמי פגיעה, ואף נקבעו לתובע נכויות זמניות ובסוף גם נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 38%, ובשל כך התובע קיבל תגמולי מל"ל אותם יש לנכות מהסכום לו זכאי התובע. בנוסף, המל"ל הצטרף לתובענה ודרש לקבל שיפוי מן הנתבעות 3 ו-4 בגין הסכומים שהוא שילם וצפוי לשלם לתובע בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח לאומי.

בסיכומיו, עותר התובע 2 (המל"ל) לקבל שיפוי על מלוא הגמלאות ששילם וישלם לתובע, והסביר כי התובע קיבל את הסכומים שלהלן: א) דמי פגיעה בסך 12,324 ₪, כאשר הסכום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עומד על סך 14,392 ₪ ; ב) תשלומים חד פעמיים בסך 54,577 ₪, כאשר הסכום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עומד על סך 62,735 ₪; ג) היוון קצבת נכות נפגעי עבודה- סך של 357,452 ₪. סה"כ עותר המל"ל לקבל שיפוי בסך של 435,579 ₪.

מנגד הנתבעים 1-3 הגישו ראיה אחת ויחידה מטעמם ביום 6/2/2017, והיא חוות דעת אקטוארית, וממנה עולה כי היוון הקצבאות בעתיד עומד על סך 358,791 ₪, ואילו שיערוך תשלומי העבר בגין סכומים וקצבאות ששלומו לתובע עומדים על סך 161,543 ₪, סה"כ שיערוך והיוון קצבאות נכות מעבודה עומד על סך 520,334 ₪, ואת הסכום הזה עותרים הנתבעים 1-3 לנכותו מכל סכום שייפסק לתובע.

לאור הפערים בחישוב בין הצדדים, החלטתי לבצע את ניכוי תשלומי המל"ל מהסכום לו זכאי התובע, ולבחון את תביעת התובע 2, בהתאם לחומר הראיות שהוצג לפני. התובע צירף מטעמו את מסמכי המל"ל ואישורי התשלום כנספח ה' לתצהירו, ואילו התובע 2 הגיש את ראיותיו ביום 5/5/2016 אליהם צירף את כל אישורי התשלום בגין קצבאות ותגמולים ששולמו לתובע בגין התאונה.  על פי חומר הראיות שהוצג לפניי עולה כי התובע קיבל דמי פגיעה בשנת 2008 בסך 7,841 ₪; תגמולים בשנת 2009 בסך 42,534 ₪; תגמולים בשנת 2010 בסך 24,590 ₪ ; תגמולים בשנת 2011 בסך 17,390 ₪; תגמולים בשנת 2012 בסך 17,104 ₪ ; תגמולים בשנת 2013 בסך 16,728 ₪ ; תגמולים בשנת 2014 בסך 17,052 ₪; תגמולים בשנת 2015 בסך 17,192 ₪; ותגמולים עד ליום 20/4/2016 בסך של 5,684 ₪. סה"כ סכומי התגמולים אשר התקבלו עד למועד הזה- 20/4/2016 עמדו על סך 166,115 ₪, כאשר לאחר הורדת הסכומים בגין ניכויי חובה עומד הסכום על 156,833 ₪, כאשר הסכום מוצמד להיום עמוד על סך 161,500 ₪ (מעוגל). בנוסף לסכום הגמלאות שקיבל התובע בעבר, הציג המל"ל חישוב אקטוארי הכולל היוון לקצבת נכות מעבודה, ושלפיה סה"כ סכום ההיוון לתוחלת החיים עומד על סך 359,229 ₪. סה"כ תגמולי המל"ל עומדים על סך 520,729 ₪.

51. לאור האמור לעיל, הוכח לפניי כי התובע קיבל ויקבל תגמולי מל"ל בגין הפגיעה בסך כולל של 520,729 ₪, ניכוי סכום זה מהפיצוי לו זכאי התובע כתוצאה מהתאונה, משאיר בידי התובע סך של 70,651 ₪, כאשר לאור החלוקה בין המעוולים לעיל (הנתבע 1 ומבטחתו, והנתבעת 3), על הנתבע 1 ומבטחתו (הנתבעת 2) לפצות את התובע בסך של 52,988 ₪, ואילו על הנתבעת 3 לפצות את התובע ביתרה - בסך של 17,663 ₪.

52. בנוסף, תביעתו של המל"ל מתקבלת כנגד הנתבעת 3 בלבד, זאת מאחר וקבעתי כי הנתבעת 4 אינה אחראית על קרות התאונה, ולכן על הנתבעת 3 לשפות את התובע 2 (המל"ל) בהתאם לאחוז בו היא חבה באחריות על התאונה, קרי 25% מסך כל הגמלאות ששולמו וישולמו לתובע (סך 520,729 ₪), ובהתאם לחישוב אריתמטי על הנתבעת 3 לפצות ו/או לשפות את התובע 2 בסך של 130,182 ₪.

סוף דבר

53. על יסוד האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה של התובע, ומחייבת את הנתבע 1, באמצעות מבטחתו הנתבעת 2, לשלם לתובע פיצויים בסך של 52,988 ₪, ואת הנתבעת 3 לשלם לתובע פיצוי בסך 17,663 ₪.

כמו כן, הריני מחייבת את הנתבעות 1-3  ביחד, לשלם לתובע את הוצאות המשפט בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי הנ"ל בתוספת מע"מ.

54. התביעה כנגד הנתבעת 4 נדחית, ובנסיבות העניין הריני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת 4 סך כולל של 7,000 ₪ בגין הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

55. בנוסף, אני מקבלת את התביעה של התובע 2 (המל"ל) באופן חלקי, ואני מחייבת את הנתבעת 3 לפצות ו/או לשפות את המל"ל בסך של 130,182 ₪, ולסכום הזה יתווסף שכ"ט ב"כ התובע 2 בשיעור 20% בתוספת מע"מ.

56. כל הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא עותק של פסק-דין זה לצדדים.

ניתן היום,  י"ב תמוז תשע"ז, 06 יולי 2017, בהעדר הצדדים.