פלוני נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

מבוא

1. בפניי בקשת הנאמן לביטול הענקה (להלן: "הבקשה"), אשר הוגשה בהתאם להוראות סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"מ-1980 (להלן: "הפקודה").

   תמצית ההליכים בתיק

2. ביום 24.1.2019 ניתן צו לכינוס נכסי החייב.

3. ביום 16.3.2021 התקיים דיון בתיק, במסגרתו ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים, לפיהן ייקבע מועד דיון נוסף לצורך הכרזתו של החייב פושט רגל, ובמסגרת הדיון תידון בין היתר שאלת זכויותיו של החייב בדירת המגורים המשותפת שלו עם המשיבה, הגב' קרן אמסלם (להלן: "המשיבה").

4. ביום 12.9.2021 התקיים דיון נוסף, בסיומו נקבע כי לאור הסכמות הצדדים החייב יוכרז פושט רגל, ויינתן בנפרד פסק דין מכריז במסגרתו ייקבע צו תשלומים חודשי. במסגרת ההחלטה גם ניתן היתר לנאמן להגיש בקשה לביטול הענקה, לאור נתונים שהתבררו לגבי דירת החייב, שתוגדר להלן.

5. ביום 22.11.2021 ניתן פסק דין במסגרתו הוכרז החייב פושט רגל, ונקבע לו צו תשלומים חודשי בסך של 2,000 ₪ לחודש (להלן: "פסק הדין המכריז").

6. בין לבין, ביום 6.10.2021 הוגשה בקשה להורות על ביטול הענקה (בקשה 17), במסגרתה התבקש בית המשפט להורות כי ההעברה שביצע החייב למשיבה של זכויותיו בדירת המגורים הידועה כגוש 18161 חלקה 203, ברח' הזמיר 12/17 בנהריה (להלן: "הדירה"), וזאת בהסכם יחסי ממון וגירושין שנערך בין החייב והמשיבה בשלהי שנת 2017, הינה בבחינת הענקה פסולה בהתאם להוראות סעיף 96(א) לפקודה.

7. ביום 6.1.2022 התקיים דיון בבקשה, במסגרתו הצדדים חזרו על טענותיהם וכן נחקרו החייב והמשיבה. יצוין עוד כי במסגרת הדיון הועלתה מטעם בית המשפט הצעה לגיבוש תכנית פירעון, ובהמשך להצעה זו הגישו הצדדים ביום 11.1.2022 בקשה מוסכמת לאישור תכנית פירעון. זאת במסגרת בקשה מס' 23 (להלן: "הבקשה לאישור תכנית הפירעון"). לאור ההסכמה, הבקשה אושרה בהחלטה מיום 16.3.2022, כאשר הצדדים הסכימו שאישור תכנית הפירעון אינו מייתר את הצורך בהכרעה בבקשה לביטול הענקה.

8. בסיומו של הדיון ביום 6.1.2022 ניתנה למשיבה שהות להגיש מסמכים נוספים, אשר נטען כי נשמטו מתגובתה לבקשה לביטול הענקה, והצדדים הנוספים הודיעו שיעדכנו את בית המשפט האם, לאור המסמכים שיוגשו, הם עומדים על חקירה נוספת של המשיבה, אם לאו.

9. ביום 9.1.2022 הוגשו מסמכים נוספים מטעם המשיבה. בהודעתה בדבר הגשת המסמכים, עתרה המשיבה לקבלת ארכה נוספת של 30 ימים נוספים להמצאת מסמכים נוספים מחשבון הבנק שלה, בהתייחס להעברות הכספים סמוך למכירת זכויות המשיבה בדירה הנמצאת ברחוב הזמיר 12/3 בנהריה (להלן: "דירת המשיבה") ורכישת הזכויות בדירה, ובהתייחס לכספים שמשך החייב מחסכונות שנוהלו על שם בנותיהם הקטינות של הצדדים, בגינם התחייב החייב לשלם למשיבה בהסכם הגירושין סך נוסף של 105,000 ₪. כן צירפה המשיבה להודעה טיעון משפטי קצר נוסף.

10. בהתאם להחלטה מיום 11.1.2022 ניתנה לצדדים הנוספים שהות להודיע האם הם עומדים על חקירתה הנוספת של המשיבה. בתגובתו הודיע הנאמן כי אינו עומד על חקירה נוספת של המשיבה, אך מתנגד לכך שתינתן למשיבה ארכה נוספת להגשת מסמכים נוספים, מעבר לאלו שהוגשו ביום 9.1.2022 (ולטענתו הוגשו קודם לכן על ידי החייב במסגרת תגובתו לבקשה לביטול הענקה).

11. מעבר לאמור לא הגיש מי מהצדדים הנוספים תגובה למסמכים הנוספים שהוגשו, ולא הודיע כי הוא עומד על חקירה נוספת של המשיבה לאורם של המסמכים שהוגשו.

12. לאחר שבחנתי את טענות המשיבה בהודעתה, אין בדעתי להיעתר לבקשתה לארכה נוספת להמצאת מסמכים נוספים. על המשיבה היה לצרף את כל האסמכתאות אשר לשיטתה מבססות את עמדתה המשפטית והעובדתית לתגובה שהוגשה מטעמה. בשל טענות כי נספחי התגובה נשמטו בטעות מהתגובה שהגישה, הותר למשיבה להגיש את המסמכים לאחר תום הדיון, תוך שמירת זכויות הצדדים הנוספים לעמוד על השלמת חקירתה של המשיבה. המשיבה הגישה מסמכים כאמור מבלי לבקש ארכות מועד, ואין להתיר לה כעת לעשות מקצה שיפורים נוסף בדמות מתן ארכה נוספת. לעניין זה צודק הנאמן בטיעוניו בתגובה שהגיש לבקשה 22, בה עתרה ב"כ המשיבה למתן ארכה נוספת להמצאת מסמכים. ככל ולא צירפה המשיבה מסמכים שמן הראוי היה לצרפם – אין לה להלין אלא על עצמה. לא הובאה כל ראיה מספיקה כי מסמכים אלו אכן קיימים. כן לא הובהר מתי פנתה המשיבה לבנק כאמור בסעיף 2 לבקשה 22, האם הוזמנו המסמכים מהבנק ומתי. לבקשה גם לא צורף תצהיר נדרש, ובפועל עד מועד כתיבת החלטה זו לא הוגשה בקשה נוספת בצירוף המסמכים. מכאן, אין מנוס מן הקביעה שבקשת המשיבה לארכה נוספת להמצאת מסמכים נוספים לא נתמכה בראיות נדרשות ואינה מוצדקת, ולפיכך אני מורה על דחיית הבקשה.

13. משכך הבקשה לביטול הענקה (בקשה 17) תידון ותוכרע על יסוד החומר המצוי בתיק נכון למועד כתיבת ההחלטה.

    העובדות הרלוונטיות לבקשה 

14. החייב והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 2008, ובשנת 2015 רכשו יחדיו את הזכויות בדירה. בבקשה נטען כי במועד הרכישה היה שוויה של הדירה 1,220,000 ₪. הזכויות בדירה נרשמו על שם החייב והמשיבה בחלקים שווים. לצורך רכישת הזכויות בדירה נלקחה על ידי החייב והמשיבה הלוואה מובטחת במשכנתה (להלן: "הלוואת המשכנתה").

15. בשלהי שנת 2017 נערך בין החייב לבין המשיבה הסכם יחסי ממון וגירושין, שקיבל בהמשך תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הרבני האזורי ביום 2.11.2017 (להלן: "הסכם הגירושין"). במסגרת הסכם הגירושין סוכם, בין היתר, כי החייב ישלם למשיבה דמי מזונות בסך של 7,000 ₪ לחודש בעבור שתי בנותיהם הקטינות, וכי זכויות החייב בדירה יועברו במלואן לידי המשיבה, בכפוף לתשלום סך של 105,000 ₪ על ידי החייב על חשבון חוב המשכנתה באותה העת, והכול עד למועד שנקבע בהסכם. בהסכם ניתנה בנוסף זכות לחייב להוסיף להתגורר בדירה גם לאחר העברת זכויותיו בה לידי המשיבה, תוך שהובהר שאין בכך כדי להקנות לחייב זכויות קניין כלשהן בדירה.

16. העברת הזכויות בדירה דווחה לרשויות המס (ישנה מחלוקת באשר למועד הדיווח) אך מוסכם כי במהלך חודש ספטמבר או אוקטובר 2018 הושלמה העברת הזכויות בדירה, כך שמלוא הזכויות בדירה נרשמו על שם המשיבה.

17. ביום 12.12.2018 הוגשה הבקשה העיקרית בתיק דנן וביום 24.1.2019 ניתן צו לכינוס נכסי החייב בבית משפט זה (להלן: "מועד צו הכינוס").

    טענות הצדדים

    בקשת הנאמן

18. במסגרת הבקשה טוען הנאמן כי העברת הזכויות בדירה מהווה הענקה פסולה שדינה בטלות, בהתאם להוראות סעיף 96(א) לפקודה, וזאת בשים לב למועד העברת הזכויות בדירה בשנת 2018, בסמוך למועד צו הכינוס.

19. הנאמן טוען כי במועד חתימת הסכם הגירושין היה החייב שרוי בקשיים כלכליים. לטענת הנאמן, החייב טען במסגרת ההליך כי נסיבות הסתבכותו הכלכלית נובעות מקשיים אליהם נקלעה החברה שהייתה בבעלותו (להלן: "החברה") והוא היה ערב לחובותיה, אשר החלו עוד בשנת 2014 והובילו להפסקת פעילותה בשנת 2018. לטענת הנאמן, מתצהיר ההסתבכות שצירף החייב לבקשתו עולה כי האירוע שהוביל לקריסתה הסופית של החברה, שהחייב בעל הזכויות בה, התרחש בחודש 11/2018 – הוא החודש שבו נחתם הסכם הגירושין.

20. הנאמן מפנה להוראות סעיף 96 לפקודה, שיובא כלשונו להלן:

    "96.(א)העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן.

    (ב)העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פירעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה.

    (ג)"הענקה", לענין סעיף זה – לרבות כל העברה, אך למעט הענקה –

    (1) בשל נישואין ולפניהם;

    (2) לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך;

    (3) לאשת המעניק או לילדו או לטובתם, של נכס שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכות אשתו."

21. לשיטת הנאמן, המועד הקובע במקרה כאן הינו מועד הגשת הבקשה לפשיטת רגל, קרי יום 12.12.2018. דהיינו, יש לבחון את העברת הזכויות בדירה בהתאם להוראות סעיף 96(א) לפקודה, משום שלא חלפו שנתיים ממועד העברת הזכויות בדירה עד מועד צו הכינוס. הנאמן טוען כי במועד העברת הזכויות בדירה היה החייב שרוי בחובות גדולים, וכי במסגרת הסכם הגירושין החייב לא רק הסכים להעברת זכויותיו בדירה ללא תמורה, אלא גם הסכים לשאת בתשלום נוסף בסך של 105,000 ₪ על חשבון חוב המשכנתה בגין הדירה, ועוד הסכים כי אף אם יוסיף להתגורר בדירה לא יהיה בכך כדי להקנות לו זכויות כלשהן בדירה.

22. לטענת הנאמן, העברת הזכויות בדירה למשיבה נגועה בחוסר תום לב מצד החייב וניסיון להבריח את הנכס מנושיו, תוך העדפת משפחתו על פני יתר הנושים. הנאמן מוסיף ובוחן במסגרת בקשתו האם חלים במקרה הנדון אחד מהחריגים המנויים בסעיף 96(ג) לפקודה, ומסיק כי אף אחד מאותם חריגים אינו מתקיים בנסיבות המקרה הנדון, זאת לשיטתו מאחר ומדובר בדירה משותפת שנרכשה על ידי החייב והמשיבה לאחר הנישואין, ולאור קיומה של חזקה לפיה המשיבה הייתה מודעת, במועד העברת הזכויות בדירה אליה, לקשייו הכלכליים של החייב, הרי שלא מתקיימת הדרישה של תום לב המהווה תנאי לקיום החריג. לעניין זה טוען הנאמן עוד כי גם מתצהיר ההסתבכות של החייב עולה כי גירושיו מהמשיבה באו על רקע אותם קשיים כלכליים אליהם נקלע, ולכן יש גם בהצהרה זו כדי להוות תימוכין להעדר תום לב מצד המשיבה ולידיעתה את מצבו הכלכלי של החייב במועד העברת הזכויות בדירה. עוד טוען הנאמן כי התמורה שטוענת המשיבה כי ניתנה לחייב תמורת העברת זכויותיו בדירה אליה, אינה תמורה אמיתית או ממשית.

23. משכך עותר הנאמן לקבל בקשתו ולהורות על ביטול העברת הזכויות בדירה בהיותה הענקה פסולה בהתאם להוראות הפקודה. הנאמן מבקש להשיב מחצית מהזכויות בדירה לידי החייב (והנאמן בנעליו). עוד עותר הנאמן להתיר לו לפעול לפירוק השיתוף בדירה לצורך מימוש זכויות החייב בדירה.

    תגובת החייב

24. בתגובתו טוען החייב כי גם עובר לגירושי הצדדים ניהלו החייב והמשיבה חשבונות נפרדים, וכי המשיבה לא הייתה מעורבת בעסקיו ובענייני החברה שלו. עוד נטען כי במועד נישואי החייב והמשיבה הייתה בבעלות המשיבה דירה ברח' הזמיר 12/3 בנהריה, שהזכויות בה נרכשו רק על ידה עוד בשנת 2006, עובר לנישואיה לחייב (להלן: "דירת המשיבה"), וכי לחייב לא היו נכסים במועד הנישואין, בשים לב לכך שהחברה הוקמה רק לאחר הנישואין, בשנת 2010.

25. החייב טוען כי המשיבה מכרה את הזכויות שלה בדירת המשיבה בשנת 2015, ויתרת התמורה שקיבלה, לאחר פירעון ההלוואה המובטחת במשכנתה שנלקחה על ידי המשיבה, בלבד, לצורך רכישת הזכויות בדירת המשיבה, שימשה כהון עצמי לצורך רכישת הזכויות בדירה. לא נטען ולא הוברר מאלו הכנסות שולמה ההלוואה המובטחת במשכנתה שהייתה על דירת המשיבה בשנים בהם היו בני הזוג נשואים. החייב בטיעוניו שולל את טענות הנאמן כי ויתר על הזכויות בדירה ללא תמורה, וטוען כי במסגרת הסכם הגירושין ויתרה המשיבה מצידה על זכויותיה בחברה, שבמועד עריכת הסכם הגירושין הייתה בעלת שווי לא מבוטל, ועל זכויותיה במוניטין החברה. עניין זה לא ברור, בהתחשב בטענת החייב כי המשיבה כלל לא הייתה מעורבת בעסקי החברה, בהתחשב באמור בתצהיר ההסתבכות ובאמור לעיל לעניין מועד הסתבכות החייב בחובות.

26. החייב מוסיף וטוען כי במועד הסכם הגירושין עמדה יתרת ההלוואה המובטחת במשכנתה על הדירה על סך של 880,000 ₪ לערך, ומכאן שגם אם היו פועלים החייב והמשיבה למכירת הדירה באותה העת, היה ביתרה שהייתה נותרת בידיהם, לאחר פרעון ההלוואה המובטחת במשכנתה, די רק כדי להשיב לידי המשיבה את ההון העצמי שהשקיעה בדירה, ולא הרבה מעבר לכך. לטענת החייב, משיקולי הגינות כלפי המשיבה, כמו גם התחשבות בטובת הקטינות (הילדות המשותפות של הצדדים) ושיקולי עלויות ביצוע הליך פירוק שיתוף ומכר של הדירה בהעדר הסכמה של המשיבה – הסכים החייב למתווה שבהסכם הגירושין, לפיו הוא מעביר לחייבת את מלוא זכויותיו בדירה, והיא מצידה מוותרת על מחצית הזכויות בחברה. באשר לסך של 105,000 ₪ שהחייב חויב בהסכם הגירושין לשלם למשיבה, בנוסף להעברת זכויותיה בדירה אליה, נטען כי הוא נועד לגלם את שווי החסכונות שהיו על שמן של הקטינות, ואשר החייב עשה בהם שימוש לצורכי החברה. בכל הנוגע למועד העברת הזכויות בדירה לידי המשיבה טוען החייב כי לאחר ששולם הסך של 105,000 ₪ בחודש 7/2018 פנתה המשיבה למשרד עורכי הדין שטיפל בעניינם לצורך השלמת העברת הזכויות בדירה, והליך זה הסתיים בחודש 10/2018. עוד נטען כי החייב עזב את הדירה ועבר להתגורר בדירה שכורה כבר בחודש 12/2017.

27. באשר למצב החברה במועד הסכם הגירושין נטען כי במועד חתימת הסכם הגירושין האמין החייב כי החברה תצלח את תקופת המשבר ותמשיך להשיא רווחים. במענה לטענות הנאמן טוען החייב כי אכן בחודש 11/2017 נדרש החייב להעביר את הסחורה של החברה למחסן מפוקח, ואירוע זה התברר בדיעבד כ"קש ששבר את גב הגמל" מבחינת החברה, אך החייב טוען כי נתון זה התברר לו רק קרוב לשנה לאחר מכן, כאשר הוצא לאותו מחסן צו פינוי בשל נסיבות שאינן קשורות בחייב, ולא נותרה בידי החייב אפשרות כלכלית לפעול להצלת החברה, ולכן היא נסגרה. מכאן, טוען החייב, שבמועד חתימת הסכם הגירושין לא היה ידוע לו ולא היה צפוי כי החברה תיסגר, החייב המשיך להשקיע בחברה ולא סבר כי החברה תגיע לחדלות פירעון. החייב מציין כי לראייה במסגרת הסכם הגירושין אף ביקש לבסס את יכולתו להמשיך בניהול עסקי החברה, באופן שההסכם התייחס לצורך של החייב להיעדר בשל נסיעות תכופות לחו"ל לצורך עסקיו. מכאן, שהחייב עצמו לא צפה באותה העת את קריסת החברה, וקל וחומר שאין מקום להעריך שהמשיבה הייתה מודעת או יכלה לצפות את הקריסה של החברה, כשנה לאחר חתימת הסכם הגירושין.

28. בטיעוניו מפנה החייב להוראות סעיף 96 לפקודה, כמו גם להוראות סעיף 5(א)(1)לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, שזו לשונו:

    "5.(א)עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

    (1)נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;"

29. לטענת החייב, בהינתן העובדה שדירת המשיבה לא היוותה חלק ממצבת הנכסים המשותפת של החייב והמשיבה, הרי שהיה מוצדק להגיע להסכמות לפיהן חלקה של המשיבה בדירה יהיה גדול משל החייב, שהרי היא זו שהשקיעה הון עצמי לצורך רכישת הדירה, כשנתיים עובר לגירושי הצדדים. אציין שוב כי לא הובהר מי נשא בפירעון תשלומי ההלוואה המובטחת במשכנתה שהייתה על דירת המשיבה ממועד נישואי בני הזוג ועד למכירת הזכויות בדירה.

30. לאור נתונים אלו טוען החייב כי בנסיבות המקרה הנדון מתקיימים החריגים המנויים בסעיף 96(ג)(2) ובסעיף 96(ג)(3), ומכאן שיש להורות על דחיית בקשת הנאמן.

    תגובת המשיבה

31. המשיבה טוענת כי היא זו שהעבירה את החלק הארי של ההון העצמי שנדרש לצורך רכישת הזכויות בדירה. עוד טוענת המשיבה שבמועד גירושיה מהחייב היא ויתרה הן על כתוּבתה והן על חלקה במוניטין ובשווי של החברה, וזאת כדי לשמור על יחסים תקינים עם החייב ועל טובת הקטינות. נטען כי ויתור זה מהווה תמורה הולמת לוויתור החייב על זכויותיו בדירה. עוד טוענת המשיבה כי במועד החתימה על הסכם הגירושין לא היה ידוע לה כי החברה תגיע לכדי חדלות פירעון, והחייב עשה כל שביכולתו על מנת לשקם את החברה. עוד טוענת המשיבה כי גם אם הדירה הייתה נמכרת במועד הסכם הגירושין, היה נותר בידיה ובידי החייב סכום זעום בלבד לאחר פירעון ההלוואה המובטחת במשכנתה שהייתה על הדירה.

32. יצוין כי תגובתה של המשיבה הוגשה לתיק בית המשפט ללא תצהיר וללא נספחים כלשהם. כאמור, במסגרת הדיון הותר למשיבה להשלים את המסמכים שלטענתה נשמטו מתגובתה, וכאמור, הללו הוגשו ביום 9.1.2022. מסמכים אלו כללו, כמפורט בהודעת המשיבה מיום 9.1.2022, את המסמכים הבאים:

    א.פרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני מיום 2.11.2017 ופסק הדין המאשר את הסכמת הצדדים להתגרש ואת הסכם הגירושין.

    ב.הסכם יחסי ממון וגירושין.

    ג.יתרות משכנתה (כנראה על הדירה) נכון ליום 1/2022.

    ד.פרטי משכנתאות מטעם בנק הפועלים שהוצאו לבקשת המשיבה.

    ה.אישור זכויות מיום 2.10.2018 לגבי ההלוואה המובטחת במשכנתה שנטלו המשיבה והחייב לצורך רכישת הזכויות בדירה.

    ו.בקשת הלוואה לדיור.

    ז.הוראה לחיוב חשבון בו מצוין שם הלווה כשם החייב וההוראה לחיוב חשבון לצורך תשלומי פירעון ההלוואה היא מחשבונו.

    ח.הסכם רכישת זכויות בדירת המשיבה מיום משנת 2006.

    ט.הסכם מכירת זכויות בדירת המשיבה משנת 2015.

    י.הסכם רכישת הזכויות בדירה.

    י"א.הסכמת בנק הפועלים להעברת הזכויות בדירה על שם המשיבה מיום 2.7.2018.

    לא צורפו להודעה, ולא צורפו עד היום, מסמכי בנק המלמדים על זהות משלם ההלוואה המובטחת במשכנתה.

    הדיון מיום 6.1.2022

33. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 6.1.2022 נחקרו החייב והמשיבה. לאחר הדיון, ביום 9.1.2022, הוגשה לתיק הודעה על הוספת ראיות נוספות שתוארו לעיל, ואלו נסרקו כמוצגים.

     

    דיון והכרעה

34. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושמעתי את חקירות החייב והמשיבה בפניי, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל.

35. בכל הנוגע למסגרת הנורמטיבית שבגדרה אנו מצויים, יובאו דבריו הממצים של בית המשפט העליון בע"א 4619/15 עו"ד יניב אינסל - נאמן על נכסי שמואל ינקוביץ נ' שמואל ינקוביץ ואח' (14.8.2017), (להלן: "הלכת ינקוביץ") כדלקמן:

    "תכליתו של סעיף 96 לפקודה היא הגנה על נושי החייב באמצעות הפקעה, בתנאים מסוימים, של נכסים שהעניק ללא תמורה או בתמורה מופחתת לפני תחילת פשיטת הרגל, וזאת משום שהענקות אלה גורעות ממצבת נכסיו של החייב על חשבון נושיו (ע"א 8147/13 גרנות ונצ'ורס בע"מ נ' גיצלטר, פסקה 20 (8.11.2015) [פורסם בנבו] (להלן: עניין גרנות); ש' לוין וא' גרוניס פשיטת רגל 317 (מהדורה שלישית, 2010; להלן: לוין וגרוניס)) ... ברוח הרציונלים הללו הגדיר המחוקק תקופה שאם במהלכה העניק אדם נכס לאחר, תהא ההענקה בתנאים מסוימים בת ביטול. כך, סעיף 96(א) לפקודה קובע כי אם המעניק הפך פושט רגל לפני שחלפו שנתיים מיום ההענקה, יהא דין ההענקה בטלות; וסעיף 96(ב) קובע כי אם המעניק נעשה פושט רגל בין שנתיים לעשר שנים מיום ההענקה, קרי מהזמן שבו נעשה מעשה פשיטת הרגל שבעטיו ניתן צו הכינוס (לוין וגרוניס, בעמוד 319), תהא ההענקה בטלה – אלא אם כן הוכיחו מקבלי הנכס מכוח ההענקה כי בזמן ההענקה היה המעניק כשר פירעון של כל חובותיו מבלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה, וכי הנכס עבר לנהנה מיידית ולא בעתיד. בחינת כושר הפירעון נעשית על בסיס חשבונאי עובדתי, וצריך שתהא נסמכת על נתונים אובייקטיביים (ראו: עניין שילר, בפסקה 22). על הנאמן הנטל הראשוני להוכיח את מהות ההענקה; את מועדה; את טיבו של הנכס; ואת העובדה שהמעניק הפך פושט רגל בתוך פרק הזמן שצוין לעיל. ואולם משעה שעשה כן, הנטל להוכיח שהמעניק היה כשר פירעון בעת ההענקה, מוטל כאמור על המקבלים מכוחה (עניין שילר, בפסקה 21; עניין סדן, בפסקה 10; לוין וגרוניס, בעמוד 325)."

36. במקרה הנדון, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי הנאמן הרים את הנטל המוטל עליו להראות כי המשיב העביר הזכויות בדירה למשיבה וכי עשה כן חודשים ספורים לפני שניתן צו הכינוס לנכסיו, לבקשתו, לה צורף תצהיר המבהיר כי חובותיו מגיעים לסך של 811,500 ₪, וערבויותיו לסך של למעלה מ-10 מיליון ₪, כאשר בשנת 2017 בעיותיו הכלכליות גרמו להתפרקות נישואיו. מבחינת המועדים הרלוונטיים, קרי מועד העברת הזכויות בדירה ומועד צו הכינוס (המהווה מעשה פשיטת רגל) הרי שהמקרה הנדון נכנס בגדריו של סעיף 96(א) לפקודה. עוד לא הורם הנטל להוכיח קיומם במקרה דנן של חריגים המצדיקים דחיית בקשת הנאמן בנסיבות הספציפיות בתיק זה.

    לעניין השאלה על מי מוטל נטל הראיה ראה:

    ע"א 5822/16 ‏שמיר נ' המנהל המיוחד ארז חבר (24.1.2018), להלן: "הלכת שמיר").

    יצוין עוד כי בהלכת ינקוביץ האמורה לעיל נפסק לעניין נטל הוכחת החריגים כי זה מוטל בתחילה על הנאמן, ואולם בפועל, לאחר הרמת נטל ראשוני להוכחת החריגים המוטל על הנאמן, עובר הנטל למקבל ההענקה להוכיח כי הוא עומד באחד החריגים המנויים בסעיף 96ג'. כאמור לטעמי ביצע הנאמן במקרה דנן הנדרש ממנו לצורך הרמת נטל הראיה, ואילו החייב והמשיבה לא השכילו להרים הנטל המוטל עליהם להפריך טיעוניו.

37. לצורך הוכחת קיום החריגים יש לבדוק האם הייתה המשיבה תמת לב במועד ההענקה והאם ניתנה על ידה תמורה בת ערך במועד ההענקה.

    נפסק כי לצורך הוכחת תום לב יש להוכיח כי מקבל ההענקה לא ידע בעת ההענקה כי המעניק (החייב) נמצא בקשיים כלכליים, וגם לא יכול היה להסיק זאת מנסיבות חיצוניות, וכן לא יכול היה להסיק שנושי החייב עלולים להיפגע עקב הוצאות נכסי החייב באמצעות ההענקה ממסת נכסי החייב.

    עוד נפסק כי קרבה משפחתית או עסקית בין המעניק ומקבל ההענקה יוצרת חזקה בדבר ידיעתו של המקבל על הקשיים הכלכליים של המעניק.

    ראה לעניין זה:

    ע"א 6678/93 ראובן נדב נ' מאיר סרגובי פד מט (2) 459.

    בצד החזקה נפסק גם כי בעת שבית משפט נדרש לדון בנפקות ההסכמות אליהן הגיעו בני זוג במסגרת הסכם גירושין או הסכם ממון, יש לדון בכך במשנה זהירות ובכפוף לנסיבות כל מקרה ומקרה, ומתוך הנחה שהסכם הגירושין / ממון עשוי להיות ביטוי לרצון כנה של בני זוג לעבור למשטר של הפרדה רכושית, שעל בית המשפט לתת לו ביטוי.

    ראה לעניין זה:

    פש"ר 21387-06-09 בנק הפועלים נ' כץ ואח', פס"ד מיום 24.8.2011 (להלן: "פס"ד כץ").

    ראה גם האסמכתאות שאוזכרו בפסק הדין המחוזי בפש"ר 1500-12-14 שמיר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי, פס"ד מיום 14.2.2016, שלאחר מכן התוצאה בו נהפכה בהלכת שמיר שאוזכרה לעיל.

    בוודאי נכון הדבר כאשר בית המשפט מתרשם מכנות כוונות הצדדים בעת עריכת הסכם גירושין/ממון ומתרשם כי לא היה ניסיון הברחת נכסים וכי נעשתה חלוקה מאוזנת וסבירה של הנכסים.

    וראה גם פש"ר (תא) 1127/01 נידקו מכשירים אלקטרו מכניים 1986 בע"מ נ' ניר ואח', החלטה מיום 8.4.2003 (להלן: "הלכת נידקו").

38. בהלכת נידקו שאוזכרה לעיל נקבעו מספר מבחני משנה שיש בהם לסייע לבית המשפט להגיע להכרעה במקרה הספציפי הנדון בפניו. מדובר ברשימת עזר שאינה רשימה סגורה, הכוללת מבחני עזר כגון:

    א.הפרשי הזמנים בין עריכת הסכם הפירוד לבין הפירוד בפועל. ככל שפער הזמנים ארוך יותר, הדבר פועל לטובת ביטול ההענקה.

    ב.סוג הנכסים המוענקים, באם מדובר בדירת מגורים סביר שהעברת הזכויות בה היא חלק מפירוד כנה.

    ג.היחס בין מועד ההסכם וההתמוטטות בפועל, ככל שהסמיכות גדולה יותר הדבר פועל לטובת ביטול הענקה.

    ד.מארג ההסכם, האם הוא כולל תנאי קח ותן הוגנים וסבירים.

39. בבוחני את המבחנים שתוארו לעיל ולאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בהסכם גירושין בין בני זוג, שאיני יכולה לקבוע שהוא הסכם למראית עין, ושהעדר כנות הצדדים לו, הוכחה, ולמרות שמדובר בהענקת זכויות בדירת מגורים, אני סבורה כי הוכחו תנאים מספיקים כדי לקבוע העדר תום לב והעדר תמורה ראויה, באופן שבו יש לקבוע כי תנאי ההסכם אינם סבירים והוגנים בנסיבות העניין.

40. לעניין זה די שנפנה לראיות שהובאו בהתייחס למועד חתימת הסכם הגירושין ומועד העברת הזכויות בדירה – וסמיכותם למועד צו הכינוס. כמו כן קיימת הודאה הן של החייב והן של המשיבה, גם בעדותם בפניי, באשר לידיעת המשיבה על קשייו הכלכליים של החייב עובר לחתימת ההסכם והשפעת קשיים אלו על חיי הנישואים. זאת עד כדי כך שבתצהיר שנספח לבקשה העיקרית בהליך ציין החייב את הקשיים הכלכליים כסיבה להתפרקות נישואיו. עוד אפנה לעובדה כי מהוראות הסכם הגירושין ניתן ללמוד שחלוקת הנכסים לא הייתה מאוזנת וסבירה, כמוסבר להלן.

    לא רק שהחייב ויתר על זכויותיו בדירה, הוא אף התחייב לשלם למשיבה סך נוסף של 105,000 ₪ על חשבון חוב המשכנתה, והוסיף ופרע מספר תשלומי משכנתה נוספים עד לסך של כ-26,000 ₪. החייב גם העביר לזכות המשיבה זכויות ברכבו, והוסיף ושילם בעצמו או באמצעות החברה תשלומים שטרם נפרעו עבור רכישת הרכב. כמו כן סכום המזונות שהתחייב החייב לשלמו בהסכם לא היה פרופורציונלי יחסית להכנסותיו באותה עת. משכך, ובשים לב לחזקה בדבר ידיעת המשיבה באשר למצבו הכלכלי של החייב בעת העברת הזכויות בדירה, וידיעתה בפועל על ההלוואות שנטל החייב וכן ידיעתה על מצב החברה משום שעבדה בה, דומה כי במצב דברים זה הרים הנאמן הנטל המוטל עליו להראות כי לא התקיימו החריגים הנדרשים, והחייב והמשיבה לא השכילו לסתור טענותיו של הנאמן.

41. במצב עניינים זה וכאמור לעיל, הנטל עובר לכתפי המשיבה והחייב להראות כי בנסיבות המקרה הנדון כן התקיימו תנאי החריג בסעיף 56(ג)(2).

42. אומר כבר עתה, כי לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהוצג בפניי ושמעתי את חקירות הצדדים, לא מצאתי כי המשיבה והחייב הצליחו להרים את הנטל להראות כי במקרה הנדון התקיימו החריגים האמורים. מצאתי גם קושי לבסס ממצאים עובדתיים על עדותם היחידה של המשיבה והחייב, אלו התקשו לבסס טיעוניהם כי המשיבה לבדה שילמה הן את ההון העצמי שנדרש לצורך רכישת הזכויות בדירה והן את תשלומי ההלוואה המובטחת במשכנתה, הן של דירת המשיבה ממועד הנישואין והן של הדירה ממועד הגירושין.

43. רכיב התמורה בגין העברת הזכויות הדירה – ראשית, ובטרם אדרש לשאלת התמורה, אבהיר כי לא הוכח בפניי כי הסכם הגירושין בין החייב ובין המשיבה לא היה הסכם כן ואמיתי ומטרתו הייתה להבריח נכסים, הגם שנטען כי המשיבה התירה לחייב להמשיך להתגורר בדירה ואף רכשה עבורו ציוד לספורט ימי, ואף העניקה הלוואות לבני משפחה וחברים והמשיכה לעבוד מספר חודשים ללא תמורה בחברה, דומני כי מדובר בחייב ובמשיבה אשר עשו כל שלאל ידם על מנת לסיים את היחסים ביניהם "בדרכי שלום" ותוך התחשבות בטובת הקטינות ושלומן, ויש להעריכם על כך. עם זאת, אין בכך די כדי לסתור את טענות הנאמן שהוכחו שהחייב והמשיבה ניסו כל אחד בדרכו להותיר נכסים בידיהם ולמנוע העברתם לקופת הכינוס.

44. שנית, ולגופם של דברים, טענות המשיבה והחייב, בניגוד לטענת הנאמן, כי במסגרת הסכם הגירושין כן ניתן ביטוי לתמורה שניתנה לחייב בגין העברת הזכויות בדירה, בדמות ויתורה של המשיבה על מחצית משוויה של החברה והמוניטין שלה, וכן ויתורה על כתוּבתה והתוספת לכתוּבה, לא הוכחו ולטעמי אין בהן ממש. הנתונים שהוצגו בפניי אינם מאפשרים לי לקבל את טענות החייב והמשיבה. אינני סבורה כי הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים מהווה חלוקת משאבים מאוזנת ושקולה, פרי משא ומתן של תן וקח בין הצדדים.

    בהסכם הגירושין הסכים החייב לוותר על זכויותיו במחצית הדירה ששוויה היה במועד רכישת הזכויות בה, על פי האמור בדוח בעל תפקיד מיום 29.8.2021, כ-1,220,000 ₪. לא נסתרה הטענה כי עד מועד הגירושין שילמו שני הצדדים יחדיו תשלומי משכנתה, וגם לא נסתרה הטענה שכך עשו ממועד נישואיהם, קרי גם ההלוואה המובטחת במשכנתה שנלקחה לצורך רכישת הזכויות בדירת המשיבה, שולמה מכספי שני בני הזוג.

    בנוסף נטל על עצמו החייב בהסכם הגירושין לשלם סכומים נוספים בגין הצורך לפרוע ההלוואה המובטחת במשכנתה, ובפועל שילם 105,000 ₪ וכן ארבעה תשלומים חודשיים של ההלוואה בסך של כ-26,000 ₪, ראה עדות המשיבה עמ' 19 לפרוטוקול ישיבת יום 6.1.2022.

    בנוסף התחייב החייב לשלם מזונות בסך של 7,000 ₪ עבור שני ילדים, כאשר מדובר בסכום שהחייב עצמו מודה בעדותו (עמ' 15 לפרוטוקול ישיבת יום 6.1.2022) שאינו פרופורציונלי להכנסתו במועד חתימת הסכם הגירושין, עת השכר שמשך לעצמו מהחברה לא עלה על סך של 11,000 ₪, ובהתחשב בעובדה שהחייב לא נדרש לשלם הוצאות מדור לילדיו.

    בנוסף העביר החייב למשיבה זכויות ברכב שכנראה היה רשום על שם החברה, והוא נשא בפירעון התשלומים עבור רכישתו, בין בעצמו ובין באמצעות החברה, ראה עדות המשיבה בעמ' 20 לפרוטוקול ישיבת יום 6.1.2022.

45. בתמורה לכל אלו ויתרה המשיבה לטענתה על כתוּבתה, אשר סכומה לא הוכח, לא הוצגו בעניין זה מסמכים, ולבד מאמירת המשיבה שמדובר ב-500,000 ₪ או 550,000 ₪ (עמ' 16 לפרוטוקול ישיבת יום 6.1.2022) לא הוכח עניין זה.

    כאמור, התקשיתי לקבוע ממצאים עובדתיים רק על סמך עדותה היחידה של המשיבה, בהתחשב בהימנעותה מהצגת מסמכים, שהיא עצמה הבטיחה לספק (כמו דפי חשבון בנק) ובהתחשב בסתירות שהתגלו בעדותה בנוגע לטענתה כי מקור ההון העצמי ששימש לרכישת הזכויות בדירה היו רק כספים שהיא קיבלה ממכירת זכויותיה בדירת המשיבה.

    בנוסף טענה המשיבה כי ויתרה על זכויותיה בחברה ובמוניטין שלה. גם לעניין זה לא מצאתי ממש בטענה. מדובר בחברה שהייתה בחובות. על פי עדות החייב הוא נטל הלוואות רבות במטרה לשקם החברה ובפועל משנת 2013 מצבה של החברה התדרדר. המשיבה עצמה בעדותה בעמ' 16 לפרוטוקול ישיבת יום 6.1.2022 מודה שאינה יודעת באיזה מוניטין מדובר ומה שוויו, ולא צירפה מסמכים כלשהם להוכחת טענותיה לעניין זה. כמו כן בעמ' 19 לפרוטוקול מודה המשיבה שאין לה דרך להסביר הסכומים שנתבעו על ידה כמוניטין.

    בנוסף, בתצהיר שנספח לבקשתו העיקרית טען החייב כי במועד פירוק נישואיו בשנת 2017 החברה והוא היו בקשיים כלכליים עצומים וכבר נטל הלוואות רבות לרבות הלוואות בשוק האפור והיה נתון לאיומים, ומחסן סחורות שנבנה בהשקעה רבה פונה, דבר שגרם לחברה לקשיים כלכליים. בעדותו מוסיף החייב ומודה בעמ' 9 ואילך לפרוטוקול ישיבת יום 6.1.2022 כי החברה הסתבכה כבר משנת 2014, ובעמ' 10 מאשר כי נטל הלוואות רבות ועסקו נוהל בהלוואות מתגלגלות, עד שקרס.

    המשיבה עצמה עבדה בחברה על פי עדותה כצלמת וכגרפיקאית, כעולה מעדותה בישיבת יום 6.1.2022 בעמ' 16, הן לפני הגירושין של בני הזוג והן אחריהם, ומשכך ודאי הייתה לה נגיעה לענייני החברה וידיעה על מצבה או יכולת להוכיח טענותיה לעניין שווי החברה והמוניטין שלה.

    עוד מודה המשיבה בעדותה בעמ' 16 כי המזונות שהתחייב החייב לשלם לה היו גבוהים, ולכן ויתרה על קבלת שכר מהחברה לאחר גירושיה, עבור עבודה שביצעה בחברה במשך מספר חודשים.

    עוד מודה המשיבה בעדותה בעמ' 18 ואילך לפרוטוקול ישיבת יום 6.1.2022 כי הייתה מודעת לקשיים הכלכליים שהיו לחברה, להלוואות שנטל בעלה, ולאיומים שהיה חשוף אליהם, שגרמו לו לשלם כמיליון ₪ לגורמים שאיימו עליו (ראה למשל עדות המשיבה בעמ' 19 לפרוטוקול ישיבת יום 6.1.2022).

46. משכך ובהעדר אינדיקציה כלשהי, גם על פי עדות החייב והמשיבה, המפריכה את הטענה כי במועד עריכת הסכם הגירושין החברה שניהל החייב הייתה בחובות, נוהלה על הלוואות מתגלגלות ובשנת 2017 נתון היה החייב לאיומים, בגינם החזיר הלוואות בסך של כמיליון ₪ והכול בידיעת המשיבה, לא הוכחו טענות המשיבה והחייב בעניין שווי החברה והמוניטין שלה. בנוסף, החברה עצמה קרסה סמוך מאוד למועד החתימה על הסכם הגירושין, כאשר הקשיים הכלכליים שחוו בני הזוג על פי האמור בתצהיר החייב עצמו, הביאו לקריסת חיי הנישואים. משכך אין בידי כל אינדיקציה להניח שהחייב קיבל תמורה כלשהי להטבות החומריות שהעניק למשיבה בהסכם הגירושין, מן העובדה שזו ויתרה על חלקה בשווי החברה ובמוניטין שלה, כאשר על פי העדות מדובר היה בחברה בחובות שקרסה.

47. ואכן ביושר מודה המשיבה בעדותה במענה לשאלה שנשאלה, לאחר שפורטו כל ההטבות שהתחייב החייב להעניק לה בהסכם הגירושין, כי:

    "ש.אז מה התמורה שהייתה כנגד כל הוויתורים האלה?

    ת.ויתרתי על העסק, על הכתובה, לי היה חשוב מזונות גבוהים והבית, והמזונות היו גבוהים, והבית. זה הכול."

48. אני סבורה שצודק הנאמן כי המשיבה לא הוכיחה כי ויתור המשיבה על:

    א.זכויות בעסק שקרס כלכלית והתנהל על הלוואות וחובות;

    ב.ויתור על זכות במוניטין שלא הוכחו;

    ג.ויתור על כתוּבה שסכומה לא הוכח;

    מהווה תמורה סבירה והולמת לחייב שהתחייב בהסכם הגירושין:

    א.לוותר ללא תמורה על זכויותיו בדירה שבמועד רכישת הזכויות בה הייתה שווה כ-1,220,000 ₪.

    ב.ובנוסף ויתר על זכויות ברכב שהוא רכש אותו;

    ג.ובנוסף התחייב לתשלום מזונות גבוהים בסך 7,000 ₪;

    ד.ובנוסף העניק הענקה נוספת של כספים בשווי 105,000 ₪ ועוד 26,000 ₪.

49. עוד יש לדון בטענת החייב כי הזכויות בדירה נרכשו בגין הון עצמי של המשיבה בלבד, שהתקבל ממכירת זכויותיה בדירת המשיבה. גם גרסה זו לא הוכחה.

    כפי שכבר נאמר הזכויות בדירת המשיבה נרכשו גם מהלוואה המובטחת במשכנתה ששולמה ממועד נישואי בני הזוג על ידי שני בני הזוג. לא הוכח אחרת, שהרי דפי חשבון בנק לא הוצגו לי.

    בנוסף, בחקירתה בפניי הודתה המשיבה בעמ' 17 ואילך לפרוטוקול ישיבת יום 6.1.2022 כי אין ביכולתה להראות שהתמורה שהתקבלה ממכירת זכויותיה בדירת המשיבה אכן שימש לרכישת הזכויות בדירה, בין השאר משום שעל פי לוח הזמנים האמור בהסכם רכישת הזכויות בדירה והסכם מכירת הזכויות בדירת המשיבה, לא היו בידי המשיבה במועדים בהם היו צריכים בני הזוג לשלם עבור רכישת הזכויות בדירה, הכספים שהייתה אמורה המשיבה לקבל ממכירת זכויותיה בדירת המשיבה.

    כך מסבירה המשיבה בעמ' 18-17 לפרוטוקול ישיבת יום 6.1.2022:

    "ש.אני מסתכל בהסכם הדירה שרכשתם יחד, 17.5.2015. מפנה לתנאים, במעמד החתימה הייתם צריכים לשלם 122,000 ₪, וביום 20.6.15 244,000 ₪, סך הכול הון עצמי 366,000 ₪. השאלה שלי, איך שילמתם את זה? מהמכירה של הדירה הקודמת?

    ת.ממכירה של הדירה ומשכנתא.

    ש.זה לא הגיוני, התאריכים לא מסתדרים. לפי הסכם מכירת הדירה שלך, ביום שקנית את הדירה השנייה עוד לא היה לך כסף לשלם את ההתחייבות להון עצמי. לפי ההסכם שלך, חתמת עליו ב-28.6.15, את הסכם הרכישה חתמת חודש קודם.

    ת.הסכם, זה לא אומר שכל הכסף עבר ביום של ההסכם.

    ש.בהתאם לתנאי הרכישה של הדירה עוד לא היה לך הכסף מהדירה שנמכרה. לכן הטענה שאת רכשת את הדירה, שהשקעת את כל הכסף שלך, לא נכונה.

    ת.זה לא נכון. הכסף של הבית עבר. גם מבחינת הדברים, זה כספים שכן עברו עם משכנתא, משכנתא זה גם משהו שלוקח זמן. מדברים איתי משפטית.

    ש.לבית משפט: מתי את קיבלת את הכסף של הדירה שמכרת? באיזה תאריך?

    ת.לא יודעת, אני צריכה להסתכל על כל הדברים, אני לא יודעת."

50. כבר הבהרתי כי התרשמותי מעדות המשיבה היא כזו שאני מתקשה לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותה היחידה. המשיבה התקשתה לתמוך טיעוניה לעניין מימון רכישת הזכויות בדירה, המשיבה לא יכלה להסביר הסכומים שנקבעו על ידה כמוניטין החברה, וסתרה עצמה באשר למידת מעורבותה בעסק וידיעותיה על מצב העסק ומצב החובות של בעלה. אפילו מה סכום הכתוּבה התקשתה המשיבה לדעת.

    משכך ובהעדר מסמכים נוספים ובהימנעות המשיבה מלהמציא לפחות דפי חשבון בנק שיעידו כי אכן הייתה זו היא שפרעה לבדה את ההלוואה המובטחת במשכנתה שלקחה לצורך רכישת הזכויות בדירת המשיבה ולאחר מכן פרעה לבדה לאחר הגירושים את ההלוואה המובטחת במשכנתה שניטלה לצורך רכישת הזכויות בדירה, אין בפניי די ראיות כדי לקבל טענות המשיבה.

    תום לב

51. גם כאן אני מתקשה לקבוע כי העברת הזכויות בדירה למשיבה נעשתה בתום לב, משום שהמשיבה עצמה הודתה שעבדה בחברה והייתה מעורה בענייני החברה בכל הנוגע לעיצוב וצילום (עמ' 16 לעדותה), וידעה כי בעלה החייב נטל הלוואות לצורך ניהול העסק ואף היה מאוים, משום שלא פרע ההלוואות במועד.

    המשיבה גם הודתה כי בהסכם נקבעו מזונות גבוהים וכי כל שהיה חשוב לה זה להבטיח הזכויות בבית ומזונות גבוהים.

    בה בשעה הובהר כי יחסי הצדדים לא נותקו לאחר הגירושים, לחייב הותר לשהות בדירה והוא אף עשה כן, המשיבה אף נתנה הלוואות לעסק, למרות שטענה שאינה קשורה אליו (עדות החייב בעמ' 14 לפרוטוקול ישיבת יום 6.1.2022).

    המשיבה אף רכשה ציוד דיג יקר בעבור החייב או שהעמידה את עצמה ואת חשבונותיה לשמש אכסניה לכספים שנדרשו כדי לרכוש ציוד יקר זה.

    משכך אין לקבוע שעסקינן בבני זוג אשר הסכם הגירושין הביא לפרידה סופית ביניהם, תוך עריכת איזון סביר בנכסים, ויש לקבוע כי הענקת הזכויות בדירה נעשתה שלא בתום לב, שעה שהמשיבה יודעת כי מוענקות לה זכויות רכושיות ללא תמורה הולמת מחייב שמצבו הכלכלי רע.

    ויובהר, איני סבורה שהסכם הגירושין נחתם בחוסר תום לב או שבפועל נותרו החייב והמשיבה בני זוג, ואולם לא הוכח לי כי לא היה חוסר תום הלב בנכונות שני הצדדים להעניק למשיבה זכויות עודפות ללא תמורה ובכך להבריח נכסים מנושי החייב.

    סיכום

52. לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל, ויש מקום לבטל הענקת הזכויות של החייב בדירה בהסכם הגירושין למשיבה.

    אולם בהתחשב בעובדה שמדובר בדירת בני זוג בה מתגוררות המשיבה ובנותיה, ולצורך ייעול ההליכים וחיסכון בהוצאות ובצורך לנקוט בהליכים נוספים לרבות הליכי פירוק שיתוף, אני מורה כי היה ותהיה נכונה המשיבה לפדות את זכויות החייב בדירה הרשומה כעת על שמה, ולהפקיד בקופת הכינוס סך נוסף של 400,000 ₪, בתוך אותה תקופת תכנית פירעון שנקבעה לחייב, ייוותרו הזכויות בדירה של המשיבה.

53. זאת אני עושה בהתחשב בטובת ההליך ובכלל הנסיבות, בעובדה שמדובר בדירה המשמשת למגורי המשיבה וילדיהם הקטינים של בני הזוג, וכן מתוך הבנה כי קבלת הבקשה כאן היא תחילת הליך ארוך, שלאחריו יש צורך בשינוי רישום זכויות, בנקיטת הליכי פירוק שיתוף ולאחר מכן ניהול התמחרות או מכירה לצד שלישי, תוך הבנה שעסקינן בנכס תפוס ופירוק שיתוף ייעשה רק לגבי מחצית הזכויות בנכס.

54. המשיבה תודיע בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו על עמדתה בנוגע לאפשרות פדיון הזכויות.

55. הוצאות הבקשה בסך 3,500 ₪ ישולמו על ידי המשיבה, לאור תוצאת ההליך, אלא אם זו תחליט לפדות הזכויות בדירה ואז ישמשו ההוצאות על חשבון הסכומים שישולמו על ידי המשיבה לצורך פדיון זכויות החייב בדירה.

     

     

     

    ניתנה היום, ב' ניסן תשפ"ב, 03 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.