פלוני נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז חיפה והצפון ואח'

הנאמן

סעדי איהאב, עו"ד

פסק דין

1. ביום 30.1.20 הגיש היחיד בקשה למתן צו לפתיחת הליכים, בה הצהיר על חובות בסך 3,170,001 ₪ ל-14 נושים.

2. אין זה הליך חדלות פירעון ראשון המתנהל בעניין היחיד.

   הליך קודם בעניין היחיד התנהל בתיק פש"ר (חי') 13690-11-08 בו נדונה בקשת נושה להכרזת היחיד כפושט רגל. ההליך נסגר ביום 20.12.09 בשל חוסר תועלת לנושים.

   בנוסף, התנהל תיק פירוק 416-00-04 בעניין חברת XXXXXXX בע"מ בה היה היחיד בעל מניות.

3. ביום 25.3.20 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניין היחיד.

   במסגרת הצו נקבע תשלום חודשי על סך 800 ₪ ומונה נאמן לניהול ההליך.

   בהליך הוגשו 9 תביעות חוב בסכום כולל של 2,867,271 ₪.

4. היחיד פנה לממונה בבקשה להקטין את גובה התשלום החודשי ובקשתו נדונה והתקבלה באופן חלקי על ידי הממונה באופן שהתשלום הופחת והועמד על 600 ₪ החל מחודש יולי 2020 .

   בנוסף, נדונו בקשות נוספות שהוגשו על ידי צדדים שלישיים שביקשו אישור להמשיך ולנהל נגד היחיד תביעות תלויות ועומדות בבית המשפט בקריות, בקשות שהתקבלו בתנאים.

5. ביום 12.3.21 הוגשה המלצת הממונה בתיק זה, אליה נלווה גם דו"ח ממצאי הנאמן מיום 7.3.21. במסגרת המלצותיהם מציעים בעלי התפקיד להורות על ביטול ההליך.

   מנתוני ההמלצה ניתן ללמוד כי לאחר בדיקת תביעות החוב שהוגשו בתיק, הנאמן אישר 8 תביעות חוב בסך 836,411 ₪ בדין רגיל.

    

6. ההמלצה להורות על ביטול ההליך נשענת על העמדה בסיסית לפיה היחיד יצר את החובות בחוסר תום לב ומאז יצירתם ועד כה, גם תוך כדי ניהול ההליך, אינו מתנהל בתום לב ובשקיפות המתחייבת.

   בעלי התפקיד מפנים להליכים שונים שנוהלו כנגד היחיד, בהם קבעו בתי משפט שונים קביעות מפורשות על היות היחיד מנהל של חברות בהן לכאורה עבד כשכיר. הנאמן ציין כי קביעות בתי המשפט עומדות בסתירה לגרסאות שמסר היחיד בהליך זה והדבר מוכיח כי היחיד עשה שימוש בתאגידים ובאנשים שעבדו עימו 'ככיסוי' להסתרת התנהלותו האמיתית, קרי המשך הפעלת עסק עצמאי לבנייה. בנסיבות אלה מדובר ביצירת חובות בחוסר תום לב באופן אשר מצדיק את ביטולם של הליכי חדלות פירעון בעניינו של היחיד.

7. בהקשר זה לא מקבלים בעלי התפקיד את הצהרת היחיד בדבר הכנסותיו וטוענים כי אינו חושף את האמת בנושא ואינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו נוכח התפקיד אותו הוא מבצע, לכאורה, בחברות בהן הינו מועסק מעת לעת. מן הנתונים שאסף הנאמן עולה כי הכנסות היחיד עומדות על סך 5,120 ₪ בממוצע לחודש. בעלי התפקיד העריכו את כושר השתכרות היחיד בסכום 15,000 ₪ לחודש. לטעמם, היחיד ניהל ומנהל חברות בניה, תוך יצירת מצג של שכיר באותם עסקים, כך שאין לקבל את תלושי השכר שהציג היחיד ואין לקבל את עמדתו לפיה תלוש השכר משקף את הכנסתו האמיתית של היחיד.

8. בדיון שהתקיים ביום 15.3.21 עמדו בעלי התפקיד על עמדתם כי דינו של הליך זה לביטול.

9. היחיד ובא כוחו התנגדו להמלצה וטענו כנגד הסקת המסקנות של בעלי התפקיד. לטענתם, עיקר החובות בהליך נובעים מקריסת עסקיו של היחיד בשנת 2004, כפי שטען היחיד בבקשתו. כמו כן, הם עומדים על הטענה כי היחיד משמש כשכיר בלבד בעבודתו בשנים האחרונות. במידה ויש חשש כי חובות מסוימים נוצרו בחוסר תום לב, ניתן להחריגם מההליך ואין בכך בכדי להצדיק את ביטולו. בנוגע לטענה בדבר אי מיצוי כושר ההשתכרות, טען היחיד כי לנוכח גילו (67), מצבו הרפואי, הכשרתו ועברו, הרי שאין לו אפשרות למצוא עבודה אחרת. לכן, הוא דוחה את הטענה שהעלו בעלי התפקיד לעניין זה ועותר לקביעת תכנית שיקום בעניינו. לאחר הדיון, היחיד הגיש תגובה משלימה בכתב החוזרת למעשה על הטענות דלעיל.

    

   דיון והכרעה 

    

10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את הנתונים שהובאו בפניי, אני סבורה כי יש לבטל את ההליך. לטעמי, נוכח התנהלות היחיד עובר לנקיטת ההליך ובשנים שחלפו מאז יצירת החובות ועד כה, אין מקום לעריכת תכנית שיקום בעניינו, שכן לא יהא בה כדי לענות על האינטרסים הגלומים ביסוד חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי תשע"ח – 2018.

     

    מטרות הליכי חדלות הפירעון

     

11. פתח הדברים נזכיר את המטרות ביסוד הליכי חדלות פירעון, על פיהן בתי המשפט בוחנים את התנהלות היחידים בהליך. מטרות אלה הוגדרו בסעיף 1 לחוק –

    "מטרת החוק

    1. חוק זה נועד להסדיר את פירעון חובותיו של חייב שהוא יחיד או תאגיד, הנמצא או העלול להימצא במצב של חדלות פירעון, במטרה –

    (1) להביא ככל האפשר לשיקומו הכלכלי של החייב;

    (2) להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים;

    (3) לקדם את שילובו מחדש של חייב שהוא יחיד במרקם החיים הכלכליים."

12. מטרות אלה קיבלו פירוט נרחב בדברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח הממשלה 1027, בעמ' 595-594 –

    "לחוק המוצע שלוש מטרות עיקריות.

    המטרה הראשונה היא להביא לשיקומו הכלכלי של החייב. שיקומו הכלכלי של החייב משרת את טובת הנושים אך נועד גם למימוש תכליות רחבות יותר. לשיקומו הכלכלי של החייב תועלת משקית כללית והוא מקדם גם ערכים חברתיים נוספים. כך לדוגמה, שיקום התאגיד והמשך פעילותו במשק עשוי לשמר מקומות עבודה רבים ולספק מקור פרנסה לעובדיו ולספקים שהתקשרו אתו וכך להביא תועלת גדולה למשק ולחברה.

    ...

    המטרה השנייה של החוק המוצע היא הגדלת שיעור החוב שייפרע לנושים. הנושים הם הנפגעים העיקריים בהליכי חדלות הפירעון. לפיכך תכליתם של הליכים אלה היא להשיא את ערך נכסי החייב ולהקטין ככל האפשר את הפגיעה שתיגרם לנושים כתוצאה מחדלות הפירעון.

    המטרה השלישית היא הגברת הוודאות והיציבות של הדין, קיצור הליכים והפחתת הנטל  הבירוקרטי.

    ...

    החוק המוצע מבקש לתקן מצב דברים זה ולהסדיר באופן ברור וכרונולוגי את כל הליך חדלות הפירעון. זאת במטרה לעגן בחקיקה הסדרים ברורים שיעניקו לשוק יציבות ויאפשרו את התפתחותו בתוך מסגרת חקיקתית יציבה."

     

     

    עיגונן של מטרות אלה קדם לחקיקת החוק, והן הונהגו בפסיקת בתי המשפט גם בתקופה בה נוהלו הליכים אלה על פי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] –

    "הליך פשיטת הרגל נועד לשרת שלוש תכליות שלובות: מתן אפשרות לאדם שנקלע בתום לב לחובות לפתוח דף חדש בחייו (טובת החייב); הגנה על זכות הקניין של הנושים והבטחת חלוקה יעילה ושוויונית של נכסי החייב ביניהם (טובת הנושים); ולשתי אלה מצטרף האינטרס הציבורי, בעיקר בנוגע לשמירה על הליכי מסחר תקינים (טובת הציבור)" (ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן (פורסם במאגרים, 26.9.16) בס' 14 וראו גם  ע"א 8488/18 משקל נ' עו"ד בצלאל (נאמן) (פורסם במאגרים, 17.06.2019) בס' 10).

    ראו גם בספרם של עודד מאור ואסף דגני הפטר (התשע"ט-2019; להלן – ספרם של מאור ודגני) בעמ' 72-69.

13. מבין מטרות אלה, הובהר עם חקיקת החוק כי את 'מעמד הבכורה' מקבלת המטרה של שיקום היחיד. הדבר הובהר בהצעת החוק הנזכרת לעיל בעמ' 594 –

    "החוק המוצע מבקש להציב את שיקומו הכלכלי של היחיד, חייב שהוא אישיות משפטית טבעית, כערך מרכזי בהליכי חדלות הפירעון של יחידים. הוא אף מבקש לצייד אותו, אם יש צורך בכך, בכלים שימנעו ממנו להיקלע פעם נוספת למצב של חדלות פירעון, באמצעות הכשרה כלכלית. לשיקום הכלכלי של היחיד יתרונות כלכליים רבים ולצדם הגשמת עקרונות חברתיים של מתן הזדמנות נוספת. שיקום כלכלי מאפשר לחייב לזקוף את גבו ותורם במגוון מעגלים - לחייב, לקרובים לו, לסביבתו האישית והכלכלית וגם לחברה כולה."

    נראה כי גם ההלכה הפסוקה קיבלה את התכלית של שיקום היחיד כמטרה העליונה בסדר החשיבות של מטרות ההליך (ראו  ע"א 6455/19 ירוחימוביץ נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים, 28.01.2020) בס' 14, רע"א 4067/18 פיינשטיין נ' עו"ד יצחק (פורסם במאגרים, 30.6.2019) בס' 19 וע"א 8263/16 אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור בע"מ נ' עו"ד ארז (פורסם במאגרים, 19.03.2018) בס' 47).

    מכאן שעלינו להמשיך ולבחון את נתוני ההליך דנן ואת עמדות הצדדים באספקלריה של מטרות ההליך כאמור.

     

    יצירת חובות בחוסר תום לב

14. הליכי חדלות פירעון הוגדרו לא אחת כ 'חסד המחוקק'.

    סעיפים 183(א) ו-163(ג)(1) לחוק קובעים את הנורמות במישור זה. מהם עולה בבירור כי התנהלות יחיד בחוסר תום לב במסגרת ניהול הליכי חדלות פירעון מהווה הצדקה לביטול ההליך ולביטול צו לפתיחת הליכים שניתן בעניין היחיד (ראו ע"א 7375/18 גל נ' בן ארצי (עו"ד) (פורסם במאגרים, 02.10.2019), בס' 13).

15. בהליכים לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], נקבע כי חובת תום הלב של החייב נבחנת על פני שתי תקופות – התקופה בה נוצרו חובותיו והתקופה בה מתנהל הליך פשיטת הרגל בעניינו, וכי חוסר תום לב בכל אחת מהן יכול להוביל לביטול ההליכים בעניינו (ע"א 3382/17 צימבר נ' סמט (פורסם במאגרים, 29.08.2018) בס' 15-14).

    אמנם, סעיף 183(א) לחוק אינו מתייחס לתקופת היווצרות החובות כעילה לביטול צו לפתיחת הליכים, אולם אין משמעות הדבר כי אין מקום לבחון את תום ליבו של היחיד ביצירת החובות. בע"א 6892/18 רפאל נ' זיסמן - מנהל מיוחד (פורסם במאגרים, 18.12.2019) נקבע כי "באותו אופן כיום כמו בעבר, כניסה להליך חדלות פירעון באמצעות יצירת חובות שלא בתום לב, בנסיבות של זלזול בנושים או בהפרת ההגינות כלפיהם, תצדיק דחיית בקשתו של יחיד להיכנס להליך חדלות הפירעון ותצדיק גם ביטולו של ההליך כולו, אם נתברר למפרע שכך נהג" (שם בס' 9).

16. בענייננו, הוכח לטעמי כי חלק מחובות היחיד העומדים ביסוד הליך זה נוצרו שלא בתום לב. טענות שונות בנוגע לעיסוקו של היחיד בתחום הבניה הובאו לא אחת לפתחם של בתי משפט שונים. במסגרת הליכים אלה, מספר בתי משפט קבעו כי היחיד הינו למעשה 'הרוח החיה' של עסק ועושה שימוש בגורמים שונים בכסות של מעסיקים, כאשר הוא מציג עצמו כשכיר בעסק בלבד. במקרים שהוצגו לפניי ברור כי קיים דיסוננס בין האופן בו מציג עצמו היחיד מול לקוחות (או לקוחות פוטנציאליים) בתור הקבלן האחראי והמנוסה לבין האופן בו הוא מציג עצמו מול בתי המשפט, לרבות בהליך זה, כשכיר בלבד.

    הנאמן הפנה לפסק דינו של בית המשפט בת"ק (חי') 23341-09-19 שביט נ' פלוני (פורסם במאגרים, 16.02.2020) שם קבע בית המשפט כי היחיד הציג עצמו לפני התובעים כקבלן האחראי, ורק לאחר שגילו כי החוזה נחתם למעשה מול עואד, הציג את עואד לפניהם כשותף שלו. זאת בעוד שלפני בית המשפט הציג עצמו כשכיר של עואד בלבד.

    גם הבקשות שהוגשו בהליך דנן להמשך ניהול הליכים מול היחיד (בקשות מס' 2 ו-7) מעלות טענות דומות כנגד היחיד.

17. הנאמן מוסיף ומראה כי לאחר שעואד נכנס להליך חדלות פירעון, המשיך היחיד לפעול באותו עיסוק באמצעות חברות שונות – נ.א. בכחוס יזמות והשקעות בע"מ (החל מחודש 03/19) ונ.א. ממד חיפה בע"מ (החל מחודש 10/20, כבר שהיה במסגרת הליך זה).

    הנאמן זימן את מעסיקו של היחיד (מר אייל כהן) לבירור, אך זה לא הופיע.

    הנאמן למד גם מהקרבה בין שמות העסקים בהם פעל היחיד ומנתונים שונים בתלושי שכרו של היחיד, כי גם חברות אלה אינן מעסיקות של היחיד, אלא חברות שנמצאות בפועל בשליטתו.

18. לא מצאתי בנימוקי היחיד לעניין זה הסבר המניח את הדעת לנתונים דלעיל.

    לכן, אני מקבלת את הטענה כי החובות של היחיד בשנים האחרונות נוצרו בחוסר תום לב.

    עם זאת, מעיון בתביעות החוב שהוגשו בהליך זה ניתן לראות כי היחיד צודק בטענתו שהחלק הארי של החובות מקורו בקריסת עסקיו בשנת 2004. לכאורה, חובות אלו אינם נגועים באותו חוסר תום לב מתואר. כך שלטענת היחיד, אם אכן חלק קטן מאותם חובות נגוע בחוסר תום לב, ניתן להחריג חובות אלה מן ההליך ולא לבטל את ההליך כולו.

    אין בידי לקבל את טענת היחיד לעניין זה.

    אמנם, ניתן להסתמך על יצירת חובות בחוסר תום לב או במרמה לצורך הארכת תקופת התשלום בתכנית השיקום (לפי סעיף 163(ג)(2) לחוק) או לצורך החרגת חוב מן ההליך (לפי סעיף 175(א)(2) לחוק). אולם חוסר תום הלב המתואר אינו חל רק לגבי חובות חדשים שנוצרו בתקופה בה התנהל בצורה המתוארת, אלא משפיעים גם על חובותיו הקודמים. ואסביר.

    העובדה שבמשך למעלה מעשר שנים התנהל היחיד באמצעות אחרים לצורך ניהול עסקיו, תוך יצירת מצג שווא של הכנסות נמוכות שאינן מבטאות את הכנסותיו בפועל, יצרה מצב בו נושים של היחיד, שלהם חובות הקודמים לאותה תקופה, לא יכולים היו לפעול לגבייתם. כך, היחיד המשיך להפעיל עסקיו בשוויון נפש כלפי אותם נושים אשר פועלים מול היחיד כבר משנת 2003 או 2004.

    התנהלות זו יצרה מצב בו חובות אלו המשיכו לתפוח ואילו היחיד המשיך בשגרת יומו והמשיך לייצר את הכנסותיו בחשאי.

    התנהלות זו, שנמשכת על פני תקופה כה ממושכת, מעידה על קו מתוכנן ורציף של הונאה וחוסר תום לב באופן החולש על חובותיו של היחיד לעבר ואף לאלה שיצר בשנים האחרונות. התנהלות זו אינה מעידה על תכלית שיקומית. ההיפך מכך. היחיד 'מתגבר' על ההסתבכות הכלכלית אליה נקלע בדרך העוקפת את נושיו 'הישנים' ואף יוצרת חובות חדשים תחת הסוואה המרחיקה חובות אלה מהיחיד עצמו. לכך יש לצרף את התנהלות היחיד ממועד מתן צו לפתיחת הליכים בעניינו, כפי שתוצג בהמשך.

     

    התנהלות היחיד לאחר מתן צו לפתיחת הליכים בעניינו ושיקולי השיקום

19. נראה כי היחיד לא השכיל להפנים שהתנהלותו חסרת תום הלב היא זו שהובילה אותו להליך זה. היחיד בתגובתו נתלה על הפסיקה העדכנית בהליכי חדלות פירעון ועל העובדה שהחוק שם דגש על שיקומו של היחיד כמטרה העיקרית של הליכים אלו. אולם שיקומו של היחיד אפשרי רק כאשר היחיד מתנהל בתום לב במסגרת ההליך ומראה נכונות לשיקום.

20. הסקירה המובאת בדו"ח הנאמן והתייחסותו לאופן בו התנהל היחיד במסגרת ההליך, מראה כי היחיד ממשיך באותה התנהלות, אינו מצליח להפנים את הדופי שבה ובוודאי שאינו מנסה לפתוח דף חדש. מן הנתונים שהביא הנאמן עולה כי היחיד ממשיך להפעיל את עסקיו באמצעות חברות בהן הוא שולט, תוך יצירת מצג כאילו הוא שכיר בשכר נמוך ותו לא.

    התנהלות זו מלמדת כי לא ניתן לשקם את היחיד במסגרת הליך זה ומהווה הצדקה לביטול ההליך לפי סעיפים 183(א) ו-163(ג)(1),(2) לחוק.

21. כאמור, הליכי חדלות פירעון מונעים במטרה לשיקום היחיד כמטרה עליונה בחשיבותה. לכאורה, נראה כי ביטול הליך מחמת חוסר תום לב בהתנהלות היחיד סותרת מטרה זו.

    גם במסגרת הליכי חקיקת החוק הבהיר המחוקק כי שיקום היחיד אינה חזות הכל, ואינה מאיינת את יתר מטרות ההליך. ראו לעניין זה בעמ' 594 לדברי ההסבר בהצעת החוק–

    " אכן, ייתכנו מקרים שבהם חדלות הפירעון נובעת מהתנהלות פסולה, כמו גם חייבים המבקשים לנצל לרעה את הליכי חדלות הפירעון. באלה יש לטפל באופן ממוקד ולשם כך כולל החוק המוצע כלי אכיפה חדשים שאינם קיימים בדין הקיים..."

    ראו לעניין זה גם בספרם של מאור ודגני בעמ' 73 –

    "במקרה שהנסיבות הספציפיות של המקרה מביאות להתנגשות בין התכליות שבחוק לבין העקרונות הכלליים של השיטה המשפטית, אפשר שיהיה מקום להעניק פרשנות שאינה הולמת את התכליות הקבועות בחוק, בייחוד כשהדבר נלמד מדברי החקיקה והכנסת. [...] כך למשל, אין טעם לשקם יחיד אשר הנסיבות מראות כי אינו יכול בשלב זה להשתקם, ולחלופין אינו מעוניין בשיקום. למשל: יחיד המצוי בבית הסוהר, יחיד שמגיש הצהרות כוזבות וסותרות, יחיד אשר חובותיו נוצרו במרמה או בחוסר תום לב קיצוני, ועוד. במצבים אלה, אפשר שיוכרע כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי ואינטרס הנושים על פני האינטרס המבטא שיקום, עד אשר יבשילו הנסיבות שבהן יתאפשר להעלות את האינטרס השיקומי כתכלית בעלת משקל עודף."

22. התנהלות בחוסר תום לב, כמו זה המיוחסת ליחיד כאן, הוגדרה בפסיקה כמצדיקה את ביטולו של ההליך. ראו בע"א 6892/18 רפאל נ' זיסמן - מנהל מיוחד (פורסם במאגרים, 18.12.2019) בס' 9 –

    "אמנם, במסגרת חוק חדלות פירעון ניתן משקל משמעותי לשיקומו הכלכלי של חייב [...]. עם זאת, אין משמעות הדבר כי נפרצו שערי הליכי חדלות פירעון, וכל הרוצה ליטול בהם חלק – ייטול, תהא אשר תהא ההתנהלות אשר קדמה לפתיחת ההליכים. גם לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון, ניצול ההליך לרעה שלא בתום לב שומט את הקרקע תחת ההצדקה לסייע למי אשר מבקש ליהנות מחסדי המחוקק ומהגנות ההליך. באותו אופן כיום כמו בעבר, כניסה להליך חדלות פירעון באמצעות יצירת חובות שלא בתום לב, בנסיבות של זלזול בנושים או בהפרת ההגינות כלפיהם, תצדיק דחיית בקשתו של יחיד להיכנס להליך חדלות הפירעון ותצדיק גם ביטולו של ההליך כולו, אם נתברר למפרע שכך נהג." (בהשמטת האסמכתאות – אה"ט).

    בענייננו, התנהלותו המתוארת של היחיד חותרת תחת האפשרות של שיקום. לכן, מקום בו נראה כי השיקום אינו אפשרי, יש להעדיף את יתר האינטרסים הגלומים בהליך ולבטלו, תוך שמירת זכות היחיד לחדשו כאשר יראה נכונות לשיקום והתנהלות בתום לב.

     

    סוף דבר

     

    אני מורה על ביטול צו פתיחת ההליכים שניתן בעניין היחיד ומוחקת את הבקשה מטעמו, על כל ההשלכות הנובעות מכך.

    בנסיבות אלה, ההגבלות שהושתו במסגרת הצו לפתיחת ההליכים מבוטלות.

    צו עיכוב יציאה מן הארץ יעמוד בתוקפו למשך 90 ימים נוספים.

     

    הגשת בקשה עיקרית חדשה תהא בהתאם להלכת אלקצאצי (ע"א 8673/13 אלקצאצי נגד כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים,2.4.14)) ובכפוף להפקדת סך של 6,000 ₪ לקופת הממונה, ואליה ידאג היחיד לצרף פסק דין זה.

     

    הוצאות ההליך ישולמו בהתאם לתקנות ולחלופין, לפי הנחיות הממונה לעניין תעריפים מינימאליים לפי הגבוה מביניהם. היתרה תועבר לנושים בכפוף לכל דין תקף.

     

     

    המזכירות תסגור את התיק.

     

    ניתן היום, ט"ז אייר תשפ"א, 28 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.