בפני תביעת התובע כנגד הנתבעת לאכיפת הסכם הגירושין בין הצדדים ולחלופין לפיצוי בגין הפרתו.
הרקע לתובענה
- התובעת והנתבעת נישאו זה לזו בשנת XXX והתגרשו בשנת XX.
התובע, היה איש כוחות הביטחון, התגייס לשירות קבע בשנת XX ויצא לפנסיה בשנת XX טרם גירושי הצדדים ואילו הנתבעת יצאה לפנסיה בדצמבר XX.
- ערב גירושיהם ערכו הצדדים ביניהם הסכם גירושין כולל אשר קיבל ביום XXX תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה (להלן "ההסכם").
- ההוראות הרלוונטיות בהסכם להליך זה הינן:
- "29. הכספים והזכויות שנצברו לבעל במסגרת הפנסיה הצבאית שלו במשרד הביטחון (להלן: הפנסיה הצבאית") יתחלקו בין הצדדים שווה בשווה. מוסכם כי הכנסה זו של הבעל תחושב כ"משכורת ראשונה" לצורך חלוקת נטל המס, ככל שיש לבעל הכנסה נוספת.
א. החל מיום אישור הסכם זה, יעביר הבעל לידי האישה, מידי חודש, מחצית מהסכום שיקבל מהפנסיה הצבאית לחשבון הבנק של אישה מיד לכשיקבלה.
ב. כמו כן יעביר הבעל לאישה בכל חודש, העתק מתלוש השכר של הפנסיה הצבאית שלו באמצעות מכשיר הפקסימיליה למס' הפקס אותו תתן לו האישה.
ג. מיד לכשהדבר יתאפשר, ייתנו הצדדים הוראה למחלקת התשלומים במשרד הביטחון להעביר, מדי חודש, את מחצית הפנסיה הצבאית של הבעל, ישירות לחשבון הבנק של האישה.
ד. חתימתו של הבעל על ההסכם זה, מהווה הוראה בלתי חוזרת מטעם הבעל למחלק התשלומים במשרד הביטחון לביצוע האמור בס"ק ג' לעיל.
- לכשתצא האישה לגמלאות ממקום עבודתה, יקבל הבעל 35% מפיצויי הפרישה של האישה, ככל שיתקבלו, ו – 40% מתשלומי הפנסיה החודשית של האישה ישירות לחשבון הבנק שלו, מדי חודש, מיד לכשיתקבלו. כן תעביר האישה לבעל בכל חודש, העתק מתלוש השכר של הפנסיה...
- הכנסתה של האישה מתשלומי הפנסיה תחושב "כמשכורת ראשונה" לצורך חלוקת נטל המס..."
טענות התובע בתמצית
- ההסכם בין הצדדים נחתם עת הייתה הנתבעת בת כ – XX שנים. בהתאם להסכם, החל ממועד יציאתה של הנתבעת לפנסיה, 40% מגמלתה החודשית של הנתבעת תועבר לידי התובע.
- במועד חתימת ההסכם סבר התובע וכך הסכימו הצדדים כי הנתבעת תצא לגמלאות בגיל xx (כך בלשונו של התובע).
הנחת העבודה של התובע הייתה כי הנתבעת תצבור את מלוא זכויותיה הפנסיוניות בגיל xx (70% פנסיה) ולאחר 34 שנות עבודה. עם זאת, מאחר וחלק מזכויות אלו עתידה הייתה הנתבעת לצבור לאחר גירושי הצדדים, ומשהצדדים העדיפו שלא להזדקק לשירותי אקטואר לצורך ביצוע ההתחשבנות ביניהם, ביצע התובע, חישוב לפיו הוא זכאי ל 41% מגמלתה של האישה.
- הנתבעת מנגד ביקשה להעמיד את חלקו של התובע בגמלתה על סך של 40% ואת חלקו בפיצויי הפרישה על סך של 35% והתובע הסכים לכך מטוב ליבו בלבד.
התובע הסכים מרצונו הטוב לשלם לנתבעת 3 שנים מהפנסיה שלו ואף לוותר על 10% מחלקו בזכויותיה הפנסיוניות של הנתבעת. כל זאת, מתוך ההנחה כי הנתבעת תצא לגמלאות בגיל xx והתובע יחל לקבל את חלקו בגמלתה ממועד זה.
לו היה התובע יודע כי הנתבעת תצא לפנסיה בגיל 67 לא היה מסכים למצב זה ולחלוקה המתוארת לעיל לפיה יקבל סך של 41% בלבד מגמלתה החודשית של הנתבעת ורק 35% מפיצויי הפרישה של הנתבעת.
- הנתבעת בחרה לצאת לגמלאות בגיל 67 תוך שהיא גורמת נזק כלכלי כבד לתובע. לו הייתה הנתבעת יוצאת לפנסיה בגיל XX היה התובע מקבל עוד ממועד זה 40% מגמלתה. אולם משבחרה הנתבעת לצאת לפנסיה X שנים מאוחר יותר, נותר התובע ללא חלקו בהכנסת הנתבעת משך כ X שנים.
לפיכך, התובע זכאי לקבל את חלקו בגמלת הנתבעת, כאילו יצאה לפנסיה בגיל xx, גיל בו יכולה הייתה הנתבעת לצאת לגמלאות ובסך הכל 160,000 ₪.
- בנוסף, על פי ההסכם בין הצדדים זכאי התובע ל 35% מפיצויי הפרישה של הנתבעת.
הנתבעת קיבלה סך של 281,000 ₪ פיצויי פרישה אולם שילמה לתובע סך של 40,000 ₪ בלבד. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע את יתרת חלקו ובסך הכל 50,000 ₪.
- זאת ועוד. במהלך השנים שילם התובע לנתבעת תשלומים ביתר. לאחר גירושי הצדדים קיבל התובע נקודות זיכוי ממס הכנסה בגין ילדים שנולדו לו וכן בגין מקום מגוריו. בנסיבות אלו גמלת הנטו של התובע גבוהה יותר. לטענת התובע חלקה של הנתבעת בגמלתו הינה בניכוי נקודות הזיכוי להם זכאי התובע ולפיכך עליה להשיב לו את החלק העודף שקבלה.
- בנוסף טוען התובע כי לאחר פרידת הצדדים קיבלה הנתבעת לחשבונה החזרי מס מרשות המיסים שלמעשה שייכים לתובע ועליה להשיבם לו.
טענות הנתבעת בתמצית
- לשון ההסכם בין הצדדים ברורה וחד משמעית. בהתאם ללשון ההסכם התובע זכאי ל 40% מגמלתה של הנתבעת, וזאת החל ממועד יציאתה של הנתבעת לפנסיה.
- מקום שלשון החוזה ברורה אין צורך להיזקק לפרשנות חיצונית לחוזה או להשלמתו על ידי תניות שלא קיימות בו. בכל מקרה לשון החוזה במקרה דנן מצביעה בבירור על אומר דעתם של הצדדים.
- ההסכם, שקיבל תוקף של פסק דין מגלם בתוכו את מלוא הסכמות הצדדים, נחתם לאחר ניהול מו"מ ממושך ולאחר שהנתבעת ויתרה על חלק מדרישותיה ועמדה על אחרות ולבסוף גובשו ההסכמות ויש לקיימן כלשונן.
זאת ועוד, בהתאם להלכה, לא ניתן לסתור מסמך בכתב באמצעות טענות בעל פה.
- בנוסף, התובע, שהינו מהנדס תעשיה וניהול, ועוסק בניהול פרויקטים וכן בליווי וייעוץ לעסקים היה הרוח החיה בניסוח ההסכם. כך, חזקה על התובע שקרא את ההסכם טרם חתם עליו וכי הבין את ההסכם ומשמעויותיו.
- למעלה מכך, התובע אינו יכול לכפות על הנתבעת לצאת לפנסיה בגיל XX.
- אשר לטענות התובע לעניין פיצויי הפרישה, הוסכם בין הצדדים כי התובע זכאי ל35% מפיצויי הפרישה של הנתבעת הא ותו לא. התובע אינו זכאי לכל תשלום נוסף מרכיבי שכר אחרים אותם קיבלה הנתבעת בסיום עבודתה לרבות מפדיון ימי המחלה.
הנתבעת קיבלה פיצויי פרישה בסך של 135,837 ₪ מתוכם העבירה לתובע סך של 43,301 ₪ המהווים את חלקו של התובע, דהיינו 35% בקיזוז סכומים שהתובע חייב לנתבעת.
- עוד הוסיפה הנתבעת כי הוסכם בין הצדדים שהתובע יקבל 40% מגמלתה משום שצברה זכויות עוד טרם נישואיה לנתבע ואולם היות והנתבעת צברה זכויות לגמלה טרם נישואיה עם התובע ואף לאחר מועד הקרע הלכה למעשה אין התובע זכאי ל 40% מסכום הגמלה המשולמת לנתבעת אלא אך למחצית זכויותיה בגמלה שנצברו בתקופת החיים המשותפים. היות ולאורך כל התקופה העבירה לתובע 40% מסך כל גמלתה הרי שסכומים אלו שולמו לתובע ביתר.
לפיכך עותרת הנתבעת להחזר הסכומים ששולמו לתובע ביתר ובסך הכל 23,800 ₪.
- אשר לטענות התובע ביחס לנקודות הזיכוי להן הוא זכאי - בהתאם לסעיף 29(א) להסכם זכאית הנתבעת למחצית מהסכום הפנסיה החודשית המתקבלת בפועל אצל התובע ללא כל סייג.
באותה מידה אין התובע זכאי לחלק מהחזרי המס שקיבלה הנתבעת לאחר פרישתה.
- קיזוז – במהלך השנים לא שילם התובע לנתבעת את מלוא חלקה בגמלתו הצבאית. התובעת ערכה רישום מדויק של כל ההפרשים אותם חייב לה התובע וקיזזה חלק מהם מחלקו של התובע בפיצויי הפרישה. התובע נותר חייב לנתבעת סך של 5,082 ש"ח.
דיון והכרעה
- בין הצדדים מספר מחלוקות הדורשות הכרעה:
- מועד יציאת הנתבעת לפנסיה
- זכות התובע ל 35% מכלל התשלומים ששולמו לנתבעת לאחר פרישתה
- תביעת התובע להשבת החזרי מס ששולמו לידי הנתבעת
- טענות הקיזוז של הנתבעת
אדון בטענות אלו אחת לאחת.
- כאמור, התובע טוען כי עובר לחתימת ההסכם, הצדדים הסכימו שהנתבעת תצא לגמלאות בגיל XX. אלא, שטענה זו של התובע זו לא הוכחה והסכמה זו לא באה לידי ביטוי בהסכם או בכל מסמך אחר.
סעיף 30 להסכם קובע כדלקמן: "לכשתצא האישה לגמלאות ממקום עבודתה, יקבל הבעל 35% מפיצויי הפרישה ו – 40% מתשלומי הפנסיה החודשית".
הנה כי כן, בהתאם ללשון ההסכם, התובע זכאי ל 40% מתשלומי הפנסיה החודשית של הנתבעת, "לכשתצא" הנתבעת לגמלאות. במקרה דנן לשון ההסכם ברורה וחד משמעית ביחס לשיעור זכויותיו של התובע בגמלתה החודשית של הנתבעת וכן למועד זכאותו של התובע לקבלת חלקו בגמלה (עם יציאתה של הנתבעת לגמלאות). לשון ההסכם אינה קובעת ואף אינה מתייחסת למועד יציאתה של הנתבעת לגמלאות ולגילה בעת פרישתה לגמלאות.
- על פי הדין שהיה קיים במועד ההסכם ואף קיים היום, הנתבעת יכולה לפרוש לגמלאות בכל עת החל מגיל xx וחייבת לצאת לגמלאות בגיל 67. ומשההסכם אינו מתייחס למועד פרישתה של הנתבעת לא ניתן לקרוא לתוך ההסכם הסכמת הנתבעת לצאת לגמלאות בגיל xx.
- כפי שיוסבר להלן, לא מצאתי לקבל גרסת התובע לפיה הצדדים הגיעו להסכמה כי הנתבעת תצא לגמלאות בגיל xx, הגם שהסכמה זו לא באה לידי ביטוי בהסכם. התובע העיד בתצהירו כך:
"9. מטבע הדברים סברתי, וכך הסכמנו בינינו שהנתבעת תצא לגימלאות משמעו כל מצב בו תצא הנתבעת לפנסיה מוקדמת ועד למועד של גיל הפרישה לנשים (גיל xx).
- הסכמתנו במועד חתימת ההסכם הייתה שהנתבעת תצא לגמלאות בגיל xx. להלן ההסבר לטיעון זה:..."
ראשית אציין כי קיימת סתירה פנימית בתצהירו של התובע בגרסת התובע לעניין הסכמה זו בין הצדדים. מחד גורס התובע כי בעת החתימה על ההסכם סבר שהנתבעת תצא לפנסיה בגיל xx או אף קודם לכן ומאידך גורס כי הצדדים הסכימו שהנתבעת תצא לפנסיה בגיל xx. ברי כי סברה אינה בבחינת הסכמה וצמד מונחים אלו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. ברי כי לו הייתה הסכמה שכזו בין הצדדים, הייתה זו באה לידי ביטוי בהסכם, ולא היה מדובר ב"סברה" של התובע אלא בהסכמת הצדדים.
בנוסף גורס התובע מחד כי הצדדים הסכימו שהנתבעת תצא לגמלאות בכל עת ועד לגיל xx ובאותה נשימה מעיד כי הצדדים הסכימו כי הנתבעת תצא לגמלאות בגיל xx.
- התובע העיד לעניין זה:
"ש. סעיף 9 לתצהירך, (מצטט), "סברתי" ואז "הסכמנו". אז סברת לעצמך או שהעלית והחלטתם והסכמתם שהיא תפרוש בגיל xx, מה הטענה שלך?
ת. גם וגם
ש. נספח ז' לתצהירך, תחלופת מיילים שהעברתם בניכם קודם החתימה. איפה שם כתוב, או שהעלית, שהיא צריכה לפרוש בגיל xx?
ת. לא כתוב, כתוב שסברתי וסיכמנו, לא סיכמנו בכתב.
ש. גם לא בהחלפות מיילים בניכם
ת. נכון"
(עמ' 20 ש' 12-19)
הנה כי כן גרסת התובע עצמו לעניין הסכמת הצדדים אינה חד משמעית.
- גם מעדותו של התובע עולה כי לא הייתה כל הסכמה בין הצדדים אשר לגיל בו תצא הנתבעת לגמלאות. בעדותו בפני העיד התובע כך:
"כשהצדדים עושים הסכם ויוצאים מנקודת הנחה שבגיל xx היא יוצאת לפנסיה ואז אני מקבל 40% מהתאריך שהיא פורשת, וזה גיל xx, ואז ממשיכים את מנגנון התקזזות, שאני מקבל 40% מהפנסיה שלה מאותו מועד והיא מקבלת 50% מהפנסיה שלי, אך ברגע שהיא הפרה את העניין וממשיכה לעבוד ואני ממשיך לשלם לה 50% אז לא יעלה על הדעת שבגיל 67 היא תגיד "בוא נחזור לגיל xx", סליחה, בגיל xx אני לא צריך לשלם.. תחזירי את הכספים שאני שילמתי לך. אני טוען שלא ניתן לאחוז את המקל מ 2 קצותיו. לכן הסכמתי עבור ה X שנים לעשות חשבון שלא מגיע לי 50% אלא רק 40%, אך ההנחה שלי הייתה שאני אממן X שנים. היא קיבלה 50% מהפנסיה שלי ואני לא קיבלתי כלום. היא צריכה לשלם לי 40% ממועד יציאתה לפנסיה כפי שניסחנו את זה יחד, וההנחה שלי היא שמועד יציאתה בגיל xx, לכן, קבענו את ה 40% ולא 50%. כשצד אחד מפר את העניין הזה, את ההסכם, ולא יוצא בגיל xx לפנסיה, ואני ממשיך לשלם פנסיה ולא מקבל שקל אחד, אז יש הפרה. אי אפשר לומר שאני אמשיך לשלם והיא תצא מתי שהיא רוצה, כי הנחת הייסוד שלי לא התקיימה..."
(עמ' 18 ש' 23-34)
היינו – אף לגרסת התובע, היה מדובר בהנחת העבודה שלו בלבד ולא בהסכמה עם הנתבעת.
- די באמור לעיל על מנת לדחות את טענות התובע בעניין זה. אולם להנחת דעתו של התובע אמשיך ואבחן יתר טענותיו בסוגיה זו.
- התובע בתצהירו ציין כי קיימים כמה הסברים לכך שהוא סבר והצדדים הסכימו כי הנתבעת תצא לגמלאות בגיל xx.
כפי שיפורט להלן, אף לא אחד מהסברי התובע המפורטים בתצהירו, מצביע על הסכמה בין הצדדים לכך שהנתבעת תצא לגמלאות בגיל xx.
- כך למשל העובדה כי הצדדים ניהלו את המו"מ בעצמם וברוח טובה וכן ניסחו את הטיוטות הראשונות בעצמם ואף העובדה כי התובע עשה את החישוב האריתמטי בעצמו – אינם הוכחה לכך שהייתה הסכמה בין הצדדים כי הנתבעת תצא לפנסיה בגיל xx או כי הנתבעת התחייבה לצאת לגמלאות בגין xx.
- במועד חתימת ההסכם הייתה הנתבעת זכאית לפרוש בכל גיל החל מגיל פרישה לעובדת ועד גיל פרישה לעובד (60-65 נכון לאותו מועד) ולא כטענת התובע (סעיף 10.3. לתצהיר).
- כמו כן, טענת התובע לפיה סבר כי הנתבעת תצא לגמלאות בגיל xx שכן תצבור מלוא זכויותיה (70%) לאחר 34 שנות עבודה אינה מדויקת שכן, הצבירה בקרנות הפנסיה הוותיקות הינה 2% לשנה או 420 חודשי ביטוח:
35 שנים * 2% שיעור הפנסיה לשנה = 70% שיעור צבירה.
35 שנים * 12 חודשים בשנה = 420 חודשי ביטוח.
בכל מקרה, גם אם היה היגיון בסברה זו של התובע, הרי שמדובר בסברה בלבד ולא בהסכמה ואין התובע זכאי לסעד כלשהו בגין הנחת העבודה שלו עצמו וטעות בכדאיות העסקה אינה מקנה כל סעד.
- גם יתר טענות התובע המסבירות לכאורה את החישוב שעשו הצדדים אשר לשיעור חלוקת הזכויות ביניהם אינן מלמדות על הסכמת הצדדים בהתייחס לגיל בו תצא הנתבעת לגמלאות.
- אף טענת התובע לפיה "הסתפק" ב 40% מגמלתה של הנתבעת (במקום 50% לגרסתו) אינה מוכיחה כי הוסכם בין הצדדים שהנתבעת תצא לפנסיה בגיל xx. על כך יש להוסיף כי ממילא התובע אינו זכאי לחלק בזכויות שצברה הנתבעת בקרן הפנסיה, הן לפני הנישואין לתובע והן לאחריהם וממילא על פי הדין זכאי התובע רק למחצית הזכויות שצברה הנתבעת בתקופת החיים המשותפים כך שלכתחילה התובע אינו זכאי למחצית מגמלתה של הנתבעת אלא רק למחצית הגמלה שנצברה במהלך החיים המשותפים (הווה אומר בין השנים 1980-2009 – כלומר, בתקופת החיים המשותפים צברה הנתבעת 59% לפנסיה מהן זכאי הנתבע ל 29.5% בלבד) ומכאן "הסתפקותו" של התובע ב 40% מגמלתה של הנתבעת אינה בהכרח מלמדת על וויתור כלשהו מצדו של התובע, בתמורה לכך שהנתבעת תצא לגמלאות בגיל xx אלא מצביעה על כך שהתובע הבין, כפי שהעיד שהוא אינו זכאי לזכויות שהנתבעת תצבור לאחר גירושי הצדדים ולכן הוסכם בין הצדדים כי הוא יקבל 40% מגמלתה של הנתבעת.
"במועד הגירושין היה מגיע לי 50% מהפנסיה שלה כמו שהסכמתי לתת לה 50% מפנסיה שלי. היות והסכמתי לדחות את יציאתה לפנסיה בX שנים היה לי ברור שה Xשנים האלו לא מגיע לי בגינן פנסיה. לכן, גילמתי את זה מראש באותו היום ואמרתי שיש לה עוד Xשנים, 3%, וכל השאר כתוב בתצהיר"
(עמ' 18 ש' 10-13)
- עוד אציין כי מכוח הדין זכאית הנתבעת למחצית מגמלתו של התובע שכן התובע צבר את מלוא זכויות הגמלה הצבאית בתקופת החיים המשותפים כך שבין אם התובע הסכים ובין אם לאו, מדובר בזכות המוקנית לנתבעת מכוח החוק, והתובע לא "נתן" לנתבעת יותר ממה שהייתה זכאית לו ממילא על פי דין. עוד מצאתי לציין לעניין זה כי זכויותיו של התובע לגמלה בגין תקופת שירות החובה הצבאי התגבשו לאחר שהתובע שירת עשר שנים רציפות בשירות הביטחון, עשר שנים בהן היה נשוי לנתבעת, כל זאת במהלך חייו יחד עם הנתבעת וטרם פרידתם.
- לפיכך, משזכאותו של התובע לגמלה בגין תקופת שירות צבא החובה התגבשה במהלך החיים המשותפים זכאית הנתבעת לחלקה בגמלה שנצברה בתקופת שירותו של התובע ומשולמת כיום לתובע. (ראה לעניין זה גם בע"מ 2038/07 פלונית נ' פלוני, ניתן ביום 2.9.2007).
- הנה כי כן, בכל הסבריו של התובע בסעיף 10 לתצהירו ובכלל, לא נמצאה ראיה לכך כי הוסכם בין הצדדים שהנתבעת תצא לפנסיה בגיל xx.
לכל היותר ניתן להניח על יסוד הסברים אלו כי התובע סבר, או הניח, שהנתבעת תצא לפנסיה בגיל xx.
עם זאת, אין מחלוקת כי הדבר לא בא לידי ביטוי במילות ההסכם ולשון ההסכם אינה קובעת את מועד יציאתה של הנתבעת לגמלאות, ברי כי אין בסברה זו של התובע לחייב את הנתבעת לצאת לגמלאות בגיל xx.
- התובע מוסיף וטוען כי עוה"ד של הנתבעת הוא זה אשר ניסח את ההסכם בהתאם להסכמות הצדדים ולפיכך יש לפרש את ההסכם כנגד המנסח. לא מצאתי לקבל טענה זו של התובע.
כך, בדיון הראשון שהתקיים בפני אמר התובע "אני ניסחתי את ההסכם עם עו"ד" (עמ' 5 ש' 14-15).
בדיון השני שהתקיים בפני העיד התובע:
"המשא ומתן שנטען בכתב ההגנה שהיה מתיש וארוך הוא כלל 2 טיוטות, אחת שהעברתי אליה והיא החזירה אליי ואני תיקנתי, וזה היה המשא ומתן ה"ארוך". לכן אני העדפתי לוותר על לא מעט דברים.
הדבר הזה לא נאמר על ידנו אלא נחתם על ידנו, עוד לפני שהעורך דין כתב את זה..."
(עמ' 9 ש' 22-25, דגש שלי א.ו)
במועד אישור ההסכם הצהיר התובע בפני המותב שאישר את ההסכם "שכרנו את עו"ד ZZ לצורך עניינים פורצדורליים בלבד. למרות שבית המשפט מציע לי להתייעץ עם עו"ד אני חושב שזה מיותר".
- זאת ועוד. גם לו היה בידי לקבל את טענת התובע, לפיה ב"כ הנתבעת הוא אשר ניסח את הסכמות הצדדים, לא נטען וממילא לא הוכח כי נמנעה מהתובע האפשרות לקבל ייעוץ משפטי טרם החתימה על ההסכם ולבדיקתו.
- התובע הינו XXX משך עשרות שנים וחרף ניסיונו להמעיט בהבנתו המשפטית התרשמתי כי לא בכדי בחר התובע שלא להיעזר בייעוץ משפטי ואף לא בייעוץ אקטוארי, עובר לניסוח ההסכם. התרשמתי כי התובע סבר אז כי יש לו את הידע והכישורים הנדרשים לעשות הסכם כזה ללא ייעוץ מאנשי מקצוע מומחים הן בתחום המשפטי והן בתחום האקטוארי. התובע בחר לנסח את הטיוטות הראשונות של ההסכם ואף לקח חלק בניסוח ההסכם גם לאחר שפנו לעו"ד וספק בעיני, לאור הכשרתו וניסיונו המקצועי כי התובע לא הבין את משמעות ההסכם בכלל וסעיפי המחלוקת בפרט.
- יתירה מכך, ההסכם בין הצדדים אושר בבית המשפט וניתן לו תוקף של פסק דין, זאת לאחר שהתובע אישר כי קרא את ההסכם וחתם עליו לאחר שהבין אותו.
- לא זו אף זו, תביעה זו הוגשה ששה חודשים לאחר שהנתבעת פרשה ממקום העבודה, בגיל 67. היינו, יותר מXX שנים לאחר המועד, בו לטענת התובע הייתה אמורה לפרוש. אין כל מחלוקת כי במשך כל התקופה ועד לאחר פרישתה של הנתבעת, לא פעל התובע לאכיפת ההסכם.
- מהראיות שהוצגו בפני עולה כי במהלך השנים פנה התובע מספר פעמים לנתבעת בשאלה למועד פרישתה. בכל פעם השיבה לו הנתבעת כי אין לה כוונה לפרוש בגיל xx ואף לא בגיל XX. אף על פי כן לא עשה התובע דבר בעניין זה ולמעלה מכך, התובע אף לא טען בפניותיו לנתבעת כי הייתה בין הצדדים הסכמה לפיה הנתבעת תצא לגמלאות בגיל xx. שורת ההיגיון נותנת כי לו הייתה הסכמה כזו בין הצדדים היה הדבר בא לידי ביטוי בפניותיו אלו של התובע אל הנתבעת והנתבע היה פועל לאכיפת ההסכמות בשלב מוקדם הרבה יותר (בסמיכות לאחר מלאת לנתבעת גיל xx) ולא ממתין זמן כה רב.
לא זו אף זו, אף תשובתו של התובע לדבריה של הנתבעת כי אין בכוונתה לפרוש בגיל xx לה השיב התובע "אולי לא שמעת אבל יש חוק לגיל פרישה והוא xx" מלמדת כי לא הייתה כל הסכמה בין הצדדים כי התובעת תפרוש בגיל xx אלא לכל היותר הנחה או ציפייה של התובע לבדו.
- לאור כל האמור מצאתי לדחות את טענת התובע להפרת הסכם ואת הטענה כי על הנתבעת היה לפרוש בגיל xx ומכך מצאתי לדחות את תביעתו לכספים המגיעים לו לטענתו ולפיצוי בגין כך לרבות בגין הפרת ההסכם, אשר לא הופר בעניין זה.
- ערה אני לפסקי הדין אליהם התייחס התובע בסיכומי התשובה אולם אין הדבר דומה לנדון.
בהליך 5635-10-13 הכריע בית המשפט בטענות הצדדים בהתאם לדין אולם במקרה דנן בין הצדדים הסכם גירושין ולפיכך על בית המשפט להכריע במחלוקות שבין הצדדים להליך זה בהתאם להסכם ביניהם ולא בהתאם לדין הכללי.
כך גם ביחס ליתר פסקי הדין אליהם הפנה התובע בסיכומי התשובה.
- זכאות התובע לחלק ממענקי הפרישה של הנתבעת
- סעיף 30 להסכם בין הצדדים קובע כי "לכשתצא האישה לגמלאות ממקום עבודתה, יקבל הבעל 35% מפיצויי הפרישה של האישה". בהתאם ללשון ההסכם התובע זכאי ל 35% מפיצויי הפרישה של התובעת בלבד.
- התובע טוען כאמור כי בהתאם להסכם הוא זכאי לסך של 35% מכל הסכומים שקיבלה הנתבעת ממעסיקה עם פרישתה לגמלאות ולא רק מפיצויי הפיטורים.
- עם פרישתו של אדם לגמלאות ממקום עבודתו, זכאי הוא לתשלומים שונים כגון פיצויי פיטורים, מענק פרישה, פדיון ימי חופשה ופדיון ימי הבראה. בסקטורים מסוימים זכאים העובדים הפורשים, בהתקיים תנאים מסוימים, אף לפדיון ימי מחלה, מענקי הסתגלות ועוד תשלומים חד פעמיים שונים המשולמים בעת פרישה (בהתאם למקום העבודה ומשך העבודה). עם זאת, אין תשלומים אלו, הגם שכולם משולמים בסיום העבודה, זהים במהותם, במטרתם ובדינים החלים עליהם.
- מענק פרישה מקורו בחוק פיצויי פיטורים והוא אינו שם כולל ליתר התקבולים להם זכאים עובדים עם פרישתם לגמלאות אלא מתייחס לפיצויי פיטורים המכונים לעתים פיצויי פרישה בלבד. הן בחוקי העבודה והן בפקודת מס הכנסה קיימת אבחנה מהותית (וכפועל יוצא גם בתלושי השכר וגמר החשבון) בין מענק פרישה/פיצויי פיטורין לבין מענק הסתגלות, הודעה מוקדמת, ימי מחלה או זכויות אחרות המגיעות לעובד בפרישתו מהעבודה מכוח חוקים אחרים. כך לדוגמא בעוד בגין פיצויי פיטורים קיים פטור ממס הכנסה, אין הדבר כך ביחס לתשלומים האחרים אותם מקבל עובד ממעסיקו עם פרישתו לגמלאות.
המושג פיצויי פרישה אינו כולל רכיבים אחרים המגיעים לעובד עם פרישתו מעבודתו.
- במקרה דנן קיבלה הנתבעת עם פרישתה השלמת פיצויי פיטורים בסך של 135,837 ₪, (הגם שרכיב זה כונה "מענק" בטיוטת חישוב המענקים) וכן פדיון דמי מחלה (מענק מחלה) בסך של 145,822 ₪.
- פדיון ימי מחלה הינה זכות שמתגבשת לעובד בשירות הציבורי בלבד, ובהתקיים תנאים מסוימים ולא בכל מקרה של פרישת עובד מעבודתו בשירות הציבורי מקבל עובד מענק ימי מחלה או פדיון ימי מחלה. פדיון ימי מחלה כמו גם פדיון חופשה הינו רכיב שכר נפרד מפיצויי פיטורין פיצויי פרישה או מענק פרישה.
- על פי הדין, לכאורה אכן זכאי היה התובע למחצית מענק דמי המחלה שצברה הנתבעת בתקופת החיים המשותפים. עם זאת, הצדדים ערכו הסכם ולשון ההסכם מתייחסת לפיצויי פרישה בלבד ולא לרכיבים אחרים המשולמים לעובד הפורש לגמלאות, כגון פדיון ימי חופשה או מחלה, או תקבולים או תשלומים אחרים. ההסכם אף אינו כולל התייחסות ליתר התקבולים שעשויה הנתבעת לקבל בסיום עבודתה כפי שנמצא בהסכמים אחרים מסוג זה. בנסיבות אלו, לשונו של ההסכם הינה ברורה, התובע זכאי ל – 35% מפיצויי הפרישה בלבד.
- לא מצאתי לקבל טענת התובע כי הצדדים הסכימו על תשלום גלובלי מסך כל תשלומי הפרישה של הנתבעת וכי יש לפרש את ההסכם ככולל את כל הרכיבים החד פעמיים שקיבלה הנתבעת עם פרישתה לגמלאות.
כאמור, לשון ההסכם מתייחסת לפיצויי פרישה. לו היה מדובר בכלל התשלומים הרי ודאי שהיה ההסכם מנוסח באופן מתאים המלמד על כך שהתובע זכאי ל 35% מכלל תשלומי הפרישה שתקבל הנתבעת.
- בעדותו בפני העיד התובע:
"ש. כל התביעה לך היא ניסיון להתנער מהסכם הגירושין. תחילה, לכשתצא לגיל פנסיה אתה מנסה להסביר שזה גיל xx, עכשיו, בסעיף 30 להסכם, כתוב שם שאתה זכאי ל 35% מפיצויי האישה, למה בסעיף 21 לתצהירך אתה מנסה להטעות ולשרבב טיעונים ואומר שמגיע לך 35% מתקבולים מעבר לפיצוי הפרישה
ת. 'פיצוי פרישה' ו'תקבולים' זה אותו דבר. אחד משלים את השני.
ש. זה אחד משלים את השני או שזה אותו דבר?
ת. אחד משלים את השני
ש. מגיע לך לטענתך 35% מ 2 רכיבים שונים, פיצויים ותקבולים
ת. מגיע לי מפיצויי פרישה ומתקבולים, אחד בא לחזק את השני
ש. איפה בהסכם כתוב שמגיע לך 35% מתקבולים כלשהם מעבר לפיצויי פרישה
ת. לא כתוב
ש. האם אתה טוען שיש להוסיף להסכם את המילה "תקבולים"
ת. לא
ש. אני אומר לך שאתה מבקש 35% מסכום של 281,660 ש"ח. אני אומר לך שהסכום מורכב מפיצוי פרישה ופדיון ימי מחלה כאשר פיצוי הפרישה הם בסכום של 135,837 ש"ח בלבד ופדיון ימי המחלה זה ההפרש. מאיפה אתה מביא את הזכות לקבל 35% מפדיון ימי המחלה?
ת. בשעה האחרונה מדברים על הדיוט משפטי ועל אנשים נורמטיביים. אנשים נורמטיביים, פיצוי פרישה, כל אדם שיוצא לפנסיה מקבל סכום חד פעמי, ואז כל חודש. זה אצל כל הדיוט. גם כשהחלפנו 2 טיוטות הסכם אזי כתבתי שאני מציע שאקבל 40% מהסכום החד פעמי שתקבל במועד פרישתה ו 40% מהקצבה. בניסוח המשפטי שהעו"ד שלה ניסח הוא כתב פיצויי פיטורין, סליחה, פיצויי פרישה, ואני להבנתי לא ראיתי שום הבדל בין סכום חד פעמי בין פיצויי פרישה."
(עמ' 31 ש' 17-35; עמ' 32 ש' 1-9, דגש שלי א.ו)
- הנה כי כן, גם לדברי התובע, ההסכם מתייחס לפיצויי פרישה/פיטורין בלבד. לא מצאתי לקבל גרסת התובע לפיה לא הבין או לא הבדל בין סכום חד פעמי לפיצויי פיטורין. כאמור התובע הינו איש משכיל ורב ניסיון, שאף פרש לגמלאות לפני חתימת ההסכם עם הנתבעת וספק בעיני כי התובע לא ידע להבחין בין פיצויי פיטורים לבין רכיבי שכר אחרים המשתלמים לעובדים עם פרישתם לגמלאות.
- גם אם אקבל גרסת התובע, כי בטיוטת ההסכם הראשונה נרשם כי התובע זכאי לסך של 35% מכל סכום חד פעמי שתקבל הנתבעת עם פרישתה מעבודתה, הרי שדווקא העובדה שנוסח זה לא קיים בהסכם החתום והמאושר מלמדת על כך שהצדדים זנחו מתווה זה וכי לא הייתה הסכמה בין הצדדים שהתובע יקבל 35% מכל סכום חד פעמי שתקבל הנתבעת אלא מפיצויי הפרישה בלבד, כפי שנכתב בהסכם (ר' גם עדות הנתבעת עמ' 31 ש' 1-2). טענה זו של התובע מחלישה את תביעתו שהרי מכלל ההן שהיה בטיוטא ניתן ללמוד על בלאו בנוסח הסופי שנחתם וקיבל תוקף של פסק דין.
- זאת ועוד, ההסכם קובע במפורש בסעיף 36 כי:
דהיינו, ככל שלא נרשם במפורש בהסכם כי מי מהצדדים זכאי לזכות כלשהי (כמפורט לעיל) הרי שהמשמעות היא שוויתר על זכות זו. מכך שעל מנת שתתקבל טענת התובע כי הוא זכאי לזכות כלשהי מזכויותיה של הנתבעת, היה על הנתבע להראות כי זכאותו לזכות זו מצוינת במפורש בהסכם. לא כך הוא הדבר אשר לפדיון המחלה ולכל זכות אחרת מעבר לפיצויי הפיטורין/מענק הפרישה.
- לא נעלמה מעיני טענת התובע לפיה בתחילה, כאשר קיבלה הנתבעת את פיצויי הפיטורין ודמי המחלה העבירה לתובע סך של 35% מסכום הנטו שנותר בידה לאחר ניכוי מס הכנסה בשיעור 47% ומכאן למדים אנו כי כוונת הצדדים הייתה שהתובע יקבל 35% מכלל הסכומים שתקבל הנתבעת עם פרישתה לגמלאות וכי גרסתה של הנתבעת לעניין זה אינה סדורה ומלאת סתירות.
חרף זאת, לא מצאתי לשנות ממסקנתי לעיל. להלן נימוקי.
כך הסבירה הנתבעת בעדותה בפני:
ש. בכתב ההגנה הראשון שלך לא כתבתם את הטענות לגבי רכיב פיצויים, הבראה, ימי מחלה. מדוע?
ת. אני חושבת שבהתחלה עוד לא נכנסנו לעובי הקורה ולא למדנו את הנושא מספיק טוב כדי לדעת לענות עליו. הם גם הגישו כתב תביעה מתוקן, אז בהתאם לזה הגשנו כתב הגנה מתוקן
ובהמשך העידה:
ש. אם החשבון הוא 281,660 ש"ח, ונכנס לך לבנק 140,800 ש"ח, כלומר, לא כל הסכום נכנס אלא רק בערך 50%.
ת. 47%
ש. ומהאחוז שנכנס לך לחשבון את מכפילה ב 35% ומעביר לXX
ת. נכון
ש. עשית את זה כי הבנת שXX עפ"י ההסכם מגיע כפי שעשית 35% מהסכום שנכנס לך לחשבון (140,800 ש"ח)
ת. התבלבלתי, לא שמתי לב שבתוך ה 140,800 יש רכיב ימי מחלה. ושילמתי את זה. אח"כ שמתי לב..
(עמ' 36 ש' 13-21)
- הגם שגרסת הנתבעת אינה נקיה מספקות מצאתי לקבל את טענתה לפיה בתחילה אכן סברה שכל הסכום הינו מענק פרישה ורק לאחר מכן הבינה את טעותה כי מדובר במענק פרישה ובפדיון דמי מחלה גם יחד.
- בהתאם להסכם זכאי התובע ל 35% מפיצויי הפרישה נטו שקיבלה הנתבעת, הא ותו לא. לפיכך על הנתבעת להמציא לתובע בתוך 30 ימים אסמכתא מהמעסיק או מרשויות המס אשר לשיעור פיצויי הפיטורין/פרישה נטו שהתקבל אצלה. ככל שקיים הפרש בין הסכום שקיבל התובע לבין הסכום שזכאי התובע לקבל ישולם ההפרש בתוך 30 ימים.
- אבהיר כי בסוגיה זו נתפסה הנתבעת לכלל טעות. החזר מס אינו בבחינת הטבת מס ואינו בהכרח זכות עתידית. הנתבעת לא הבהירה מהו המקור להחזר המס שקיבלה ובגין מה נתקבל. לפיכך ככל שהנתבעת קיבלה החזר מס בגין תשלום המס ששילמה בגין פיצויי הפרישה בהתאם לחוק, הרי שיש לבצע חישוב מחדש של סכום הנטו שהתקבל בידי הנתבעת ולשלם לתובע סך 35% מהסכום נטו שהתקבל אצל הנתבעת בניכוי מה שכבר שולם לתובע בגין חלקו בפיצויי הפיטורין.
(קביעה זו אינה מתייחסת לקיזוזים שביצעה הנתבעת כאמור בסעיף 71 לתצהירה אלא אך להסכמות הצדדים על פי ההסכם).
מענק שנים עודפות
- עמיתים בקרן פנסיה ותיקה, אשר עבדו מעל ל – 35 שנים עשויים לצבור כספים עודפים משני סוגים – פיצויי פיטורים ותגמולים.
מענק שנים עודפות והחזר דמי גמולים משולמים לפורשים לגמלאות במסגרת התשלום הראשון של הגמלה החודשית. מדובר בהחזר כספים עודפים של רכיב הפיצויים ורכיב התגמולים.
זכויות אלו מתגבשות למעשה לאחר שהעמית בקרן הפנסיה השלים 35 שנות חברות בקרן. במקרה דנן, זכויותיה של הנתבעת למענק שנים עודפות התגבשו לאחר גירושי הצדדים ובנסיבות אלו אין התובע זכאי לחלק ממענק השנים העודפות שקיבלה הנתבעת.
- המועד הקובע במקרה דנן הינו מועד התגבשות הזכות למענק. נכון כי הנתבעת צברה כ- 30 שנים בקרן הפנסיה במהלך החיים המשותפים, ואלמלא הייתה התובעת חברה בקרן הפנסיה במהלך החיים משותפים ייתכן ולא הייתה זכאית למענק שנים עודפות. אולם, משהשנים העודפות היו לאחר גירושי הצדדים ורק אז התגבשה זכותה של הנתבעת למענק שנים עודפות, אין התובע זכאי לחלוק עם הנתבעת מענק זה, קל וחומר שרכיב זה אינו נכלל בהסכם שבין הצדדים, ולעניין זה, אפנה לאמור בסעיף 51 לעיל, אשר האמור בו יפה אף לעניין מענק "שנים עודפות".
- לא נעלמה מעיני טענת התובע כי באותה מידה שהנתבעת סוברת שהיא זכאית לחלק בזכויות שצבר התובע בגין שירות החובה הצבאי אשר קדם לנישואי הצדדים, הרי שהוא זכאי לחלק מזכויות הנתבעת שנצברו לאחר גירושיהם. עם זאת כאן נתפס התובע לכלל טעות. כמפורט לעיל, זכויות התובע לגמלה בעד שירות החובה הצבאי התגבשו במהלך חיי הנישואין של התובע עם הנתבעת ולכן זכאית הנתבעת לחלקה בזכויות שנצברו עבור התובע בגין שירות החובה הצבאי ואילו זכויותיה של הנתבעת למענק שנים עודפות התגבשו רק לאחר גירושי הצדדים וזאת עבור תקופת עבודה שהתבצעה לאחר גירושי הצדדים. לא זו אף זו, ההסכם בין הצדדים קובע כי הנתבעת זכאית ל 50% מגמלתו הצבאית של התובע ללא כל סייג.
בנסיבות אלו מצאתי לדחות טענת התובע לקבלת 35% ממענק השנים העודפות.
נקודות זיכוי
- לטענת התובע, לאחר שהצדדים התגרשו, נישא התובע בשנית ונולדו לו XXילדים. בנוסף עבר התובע להתגורר באזור המקנה לו נקודות זיכוי נוספות במס הכנסה. כתוצאה מאירועים אלו גדלה הכנסת הנטו של התובע בגמלה הצבאית אולם, מאחר והפער הינו בגין נקודות זיכוי ממס הכנסה להן זכאי התובע מכוח אירועים שאירעו לאחר פרידת הצדדים, הרי שאין הנתבעת זכאית למחצית מסכומים אלו.
- הנתבעת טוענת מנגד כי בהתאם לסעיף 29(א) להסכם קובע כי היא זכאית למחצית מהסכום הפנסיה החודשית המתקבלת אצל התובע ללא כל סייג.
התובע לא הצביע על כל מקור נורמטיבי או הסכמי הקובע כי הוא זכאי לקזז הטבות מס או נקודות זיכוי מחלקה של הנתבעת.
התובע לא כימת את הסכומים שהוא תובע מכוח טענתו על נקודות הזיכוי ולא הציג כל אסמכתא אשר לשיעור המס בהם היה מחויב אלמלא נקודות הזיכוי. המסמך שצירף התובע מרו"ח הינו רעיוני בלבד ולא כולל אסמכתא לשיעורי מס בפועל בעניינו של התובע.
- בסוגיה זו הדין עם התובע. נקודות הזיכוי ממס הכנסה אותן מקבל התובע בגין ילדיו הקטינים וכן בגין מקום מגוריו הינן הטבה שמקבל התובע מהמדינה ואינן חלק מהגמלה החודשית. אין מדובר בסכום המשולם לתובע על ידי משלם הגמלה אלא ב"הנחה" שמקבל התובע בתשלום מס הכנסה. לנתבעת איפה אין כל זכויות בהנחה זו שמקבל התובע מהמדינה והמגדילה את סכום הנטו של הגמלה. מכאן שבחישוב חלקה של הנתבעת בגמלתו של התובע אין לקחת בחשבון את הנטו שמתקבל לאחר תוספת נקודות הזיכוי בגין ילדים ומקום מגורים אלא יש לקחת בחשבון רק את הנטו המתקבל לאחר תשלום מס לפני 2.25 נקודות זיכוי.
- התובע לא הציג פירוט ברור דיו ומספק אשר לסכומים שנתבעו על ידו ברכיב זה.
לפיכך, ככל ונקודות הזיכוי להם זכאי התובע באו לידי ביטוי במסגרת תשלום הגמלה הצבאית, ימציא התובע לנתבעת חישוב מדויק לכל התקופה מאושר על ידי רואה חשבון בצירוף תלושי הגמלה ואישור מס הכנסה על שיעור נקודות הזיכוי וסכומן ביחס לכל שנה ושנה, המבהיר ברחל בתך הקטנה מהו סכום הנטו שהיה משולם לתובע אלמלא נקודות הזיכוי הנוספות (מעבר ל 2.25 נקודות זיכוי) ומהו סכום הנטו ששולם לתובע והצדדים ייערכו חישוב מתאים ועל הנתבעת להשיב לתובע את כל הסכומים ששולמו ביתר, ככל ששולמו.
תוך 30 ימים לאחר קבלת התחשיב תשיב הנתבעת לתובע את הסכומים שקיבלה ביתר בגין נקודות הזיכוי.
החזרי מס
- לטענת התובע, לאחר גירושי הצדדים העבירו רשויות המס לחשבון הבנק של הנתבעת החזרי מס השייכים לתובע, ועל הנתבעת להשיב לידיו סכומים אלו.
התובע מתייחס להחזר מס לשנת 2010 בסך של 14,616 ₪ והחזר מס לשנת 2013 בסך של 2,916 ₪.
הנתבעת טוענת כי סכומים אלו הושבו לתובע כפי שעולה מהאסמכתאות אשר צירפה לתצהירה (נספחים 12-13) והתובע לא הציג ראיה הסותרת זאת.
לעניין החזרי המס, הדין הוא עם התובע ומשהחזרי המס שהיה זכאי להם ואשר שולמו (בטעות) לנתבעת הן בגין שנים שלאחר גירושי הצדדים הרי שהתובע זכאי לקבלם.
- לתצהיר הנתבעת צורפה אסמכתא המלמדת כי הנתבעת השיבה לתובע סך של 9,580 ₪ בלבד. מכאן שעל הנתבעת להשיב לתובע את יתרת הסכום, דהיינו ההפרש בין 9,580 לבין 17,532 ₪ (14,616+2,916) שהינו 7,682 ₪ .
קיזוז
- לא מצאתי לקבל את טענות התובע כי אין לנתבעת זכות לקזז את הטעון קיזוז לדעתה. בעניין זה הצדק עם הנתבעת בטענותיה במסגרת סיכומיה ומשיש לה תביעות כנגד התובע זכותה לקזז סכומים אשר ייקבע כי מגיעים לה.
הנתבעת טענה כי לאורך השנים לא העביר לה התובע את מלוא חלקה בגמלתו הצבאית. הנתבעת ערכה בזמן אמת טבלת אקסל ובה רישום מדויק של כל הסכומים שהתובע החסיר וקיזזה חלק מסכום זה מהסכום שהגיע לתובע מפיצויי הפרישה שלה אולם התובע עדיין נותר חייב לנתבעת סך של 5,082 ₪, התובע לא כפר בכך וכאמור להלן אף העיד כי לעניין זה מסכים הוא עם טענת הנתבעת ועליו להשיב לה סכומים אלו (ראו ציטוט מדבריו בהמשך הסעיף).
ביטוחי בריאות – התובע רוכש ביטוחי בריאות מורחבים עבורו ועבור משפחתו כאשר תשלום הפרמיה בעבור ביטוחים אלו מבוצע באמצעות ניכוי מגמלתו של התובע ובכך מופחת סכום הנטו המשולם לתובע וכפועל יוצא קטן חלקה של הנתבעת.
הנתבעת עותרת לקיזוז סך של 26,748 ₪ שנוכה מחלקה שלא כדין בגין ביטוחי הבריאות שרוכש התובע באמצעות ניכוי מגמלתו.
התובע לא התייחס לכך בסיכומיו אולם התייחס לכך בדיון קדם המשפט שהתקיים בפני:
"לגבי הקיזוזים, אני מודה שחלק מהתשלומים שירדו מכספי הפנסיה שלי הם תשלומים וולונטריים שלא היו אמורים לרדת והגב' לא הייתה אמורה לשאת בהם. זה לא נעשה כדי לפגוע, ואני מקבל את זה שצריך להחזיר את זה."
(עמ' 10 ש' 11-13)
- בדיון ההוכחות העיד התובע:
"ש. אתה חושב שאתה רשאי לממן מהמחצית שלה את ביטוחי הבריאות שלה ושל בת זוגתך
ת. לא
ש. אתה מסכים שאתה צריך להשיב את הסכומים האלו?
ת. כן
ש. נספח 10 לתצהיר שלנו, יש סכומים ששילמת לביטוחי הבריאות. אתה מסכים שמחצית מהסכום מגיעה כהחזר לנתבעת?
ת. כן"
(עמ' 25 ש' 19-25).
- לא יכולה להיות מחלוקת כי חלקה של הנתבעת בגמלתו של התובע הינו הגמלה נטו לאחר ניכויי חובה בלבד. בנסיבות אלו אני קובעת כי ככל שחלקה של הנתבעת שולם לה בחסר הנתבעת זכאית לקזז מכל סכום המגיע לתובע ושעליה להעביר לו בהתאם לפסק הדין את הסכומים שחייב לה התובע בגין אי תשלום מלוא חלקה בגמלתו.
כמו כן, ככל והתובע לא העביר לנתבעת את מלוא חלקה בגמלתו מסיבות אחרות ונוספות, הרי שהנתבעת רשאית לקזז סכומים אלו מכל סכום שמגיע לתובע ממנה.
קיזוז גמלה ששולמה ביתר
- הנתבעת טוענת כי ממועד פרישתה שילמה הנתבעת לתובע 40% ממלא גמלתה תוך שהיא נצמדת ללשון ההסכם אולם משהגיש התובע תביעה זו, עומדת הנתבעת על זכותה לקזז סכומים שהתובע קיבל ביתר.
התובע זכאי רק ל 40% מזכויות הפנסיה שצברה הנתבעת במהלך החיים המשותפים אולם הנתבעת משלמת לתובע 40% ממלוא הפנסיה שהיא מקבלת ובסך הכל 700 ₪ לחודש ביתר.
- לא מצאתי לקבל טענה זו של הנתבעת. ההסכם בין הצדדים קובע כי התובע זכאי ל – 40% מגמלתה של הנתבעת. ההסכם אינו מגביל את חלקו של התובע לזכויות הגמלה שנצברו במהלך החיים המשותפים ואי לכך על פי לשון ההסכם התובע זכאי ל 40% ממלוא הגמלה שמקבלת הנתבעת.
לא זו אף זו, יש להניח כי הצדדים הסכימו כי התובע זכאי ל - 40% מהגמלה ולא ל - 50% מהגמלה בהתחשב בכך שחלק מזכויותיה של הנתבעת לגמלה נצברו שלא במסגרת החיים המשותפים ולכן מקבל התובע 40% מגמלתה של הנתבעת.
סוף דבר
- לאור כל האמור לעיל התביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן:
- תביעת התובע לפיצוי בגין הפרת הסכם נדחית.
- תביעת התובע לקבלת 35% מדמי המחלה וממענק שנים עודפות נדחית.
- תביעת התובע להחזר בגין החזרי מס מתקבלת.
- טענת התובעת לקיזוז בגין ביטוחי הבריאות וגמלה ששולמה בחסר (חלקה בגמלת התובע) מתקבלת.
- טענת התובעת לקיזוז גמלה ששילמה לטענתה לתובע ביתר – נדחית.
- בשים לב לסכום הנתבע בכתב התביעה ולתוצאותיה ישלם התובע הוצאות הנתבעת בסך של 15,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים.
פסק הדין ניתן לפרסום בהיעדר פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ה אייר תשפ"ג, 16 מאי 2023, בהעדר הצדדים.