הראיות:
תצהיר המערער מיום 22.02.22 (הוגש ביום 22.02.22):
לדברי המערער, הוא התגייס ביום 21.11.17 לשירות חובה עם פרופיל 82 בשל ליקוי ראיה, ללא כל ליקוי נוסף או עדות מעבדתית או קלינית למחלת הסוכרת ושובץ כלוחם בגבעתי. לאור תפקודו החיובי נשלח לקורס חובשים קרביים, עם סיום הקורס חזר ליחידה ושובץ כחובש בחטיבת גבעתי. בשל מחסור בחובשים ביחידת ביסלמ"ח 906 שובץ כחובש באותה יחידה, שם נקלט על ידי מפקד המרפאה, שהיה מרוצה מתפקודו ושיבח אותו לעיתים קרובות. הקשר ההדוק שלו עם המפקד עורר את קנאתם של חבריו ליחידה. השירות ביחידה היה עמוס ודרש עבודה אינטנסיבית תמידית ומצבו הנפשי ותפקודו היו תקינים. תשעה חודשים לאחר גיוסו נבדק בבדיקת סוכר שהציגה ערך תקין של 94 מ"ג ולא הייתה כל עדות למחלת הסוכרת. החל בחודש ספטמבר 2018 נעדר הרופא מהיחידה לתקופה שאינה ידועה בשל חופשת לידה, ובמקומו מילא את תפקידו החובש הגדודי ששימש כמפקדו הישיר מאותה עת. ממלא המקום האמור התייחס אליו באופן משפיל והתעמר בו נפשית ופיזית. לדבריו, הוא הלבין את פניו ברבים באמירות פוגעניות כלפיו, כמו: "נגמר הבית זונות", הציב אותו בכל המשימות מחוץ לשטח התאג"ד, מנע ממנו יציאות בסופי שבוע ונתן לו משימות תכופות בשעות לא שגרתיות. בשל ההתעמרות האמורה, החל לסבול מהתקפי חרדה, כעס, מחשבות אובדניות, נדודי שינה ותחושת חוסר אונים על כך שנותר ללא מענה. בשל התחושות הקשות הללו פנה לקב"ן היחידה בטענה שהוא חש התמוטטות נפשית ופיזית. כמו כן, פנה למפקדו שהיה מצוי בחופשת לידה כאמור, ואמר לו שהוא חש רדוף ומצבו הבריאותי רעוע נוכח התעמרותו של המפקד שמילא את מקומו. באותה עת הוא סבל מירידה משמעותית במשקל, טשטוש ראיה, צמא, שתן מרובה, סחרחורות, יובש בפה וקושי בהירדמות. תסמינים אלו מעידים על מצוקה נפשית ומלמדים על התרשלות הגורמים הצבאיים בזיהוי התפרצות המחלה. לאור כל אלו ובהמלצת מפקדו הרופא פנה לקב"ן היחידה והחל להיפגש איתו באופן סדיר. כמו כן שמר אתו על קשר רציף בהתכתבויות ווטסאפ המעידות על מצבו הנפשי ועל הקשיים איתם התמודד באותה עת. ביום 08.01.19 סבל מחולשה חריגה שהחמירה ופונה למיון, שם אובחן עם רמת סוכר בדם הגבוהה מהערך התקין. עם חזרתו ליחידה, קבע רופא היחידה כי מדובר באבחנה שגויה ורשלנית, ולטענתו המערער סבל באותה עת מסינוסיטיס. בימים שלאחר מכן פנה לקצין בריאות הנפש והעלה בפניו את המצוקה בה הוא נמצא, ואמר שכל מפקדיו היו עדים למצבו הפיזי והנפשי ותלונותיו החוזרות. חודש לאחר מכן אובחן כסובל מסוכרת סוג 1. טרם גיוסו לא סבל משום בעיה רפואית הקשורה בתלונותיו ובסוכרת, ולדבריו הוא סבור שמחלת הסוכרת והמגבלה הנפשית התפתחו עקב נסיבות שירותו הצבאי.
בחקירתו הנגדית אמר שביחס לזיקתו השלילית לשירות כחובש קרבי ובקשתו לשינוי שיבוץ שהוא פנה לקב"ן כדי לשנות מסלול לעתודה, לא ידע שהדבר לא אפשרי לאחר הגיוס ולכן חזר לתפקידו בקורס חובשים קרביים שאותו אהב מאוד (פרוט' עמ' 33 ש' 13-30). ביחס למסמכים הרפואיים שהוצגו לו מתיק בריאות הנפש (עמ' 58 לתיק) אמר שלא התקשה עם מאפייני התפקיד הצבאי המיועד ובקשתו לשינוי שיבוץ הגיעה מתוך רצונו ללמוד רפואה ולהשתבץ בחיל הרפואה (פרוט' עמ' 35 ש' 10-33 ועמ' 36 ש' 1-32). בהתאם למסמכי קליטה ות"ש מתיקו הרפואי (עמ' 330,331) המצב הכלכלי בבית לא תקין (פרוט' עמ' 44 ש' 19-33) ובהתאם לעמ' 58 לת"ר, הקשר עם הוריו חיובי ותומך (פרוט' עמ' 45 ש' 1-4). בעמ' 335 לת"ר יש בקשה לסיוע כלכלי מיום 16.04.18 עקב מגורים עם סבתו שזקוקה לעזרתו על רקע מצבה הבריאותי (פרוט' עמ' 45 ש' 10-15). שירת תחת פיקודו של הרופא במשך ארבעה חודשים בין אפריל 18 עד אוגוסט 18 , עד יציאתו לחופשת לידה (פרוט' עמ' 45 ש' 22-32). בביקור בית שנעשה חודש וחצי אחר כניסתו לביסל"ח (עמ' 337 לת"ר) כשהיה תחת פיקודו של הרופא, נאמר שהוא מתגורר עם סבתו ושקיימת תמיכה מהוריו (פרוט' עמ' 46 ש' 1-7), בעמ' 339 לת"ר נאמר שניכר כי אין חובות מבחינה כלכלית ושהחייל והוריו משלמים עבור קניות וסידורים לסבתא (פרוט' עמ' 46 ש' 13-25). בשאלון ת"ש מאוחר יותר (עמ' 345 לת"ר) נאמר שאינו בקשר עם הוריו, והוא אומר שמאז שמפקדו הרופא עזב, הוא לא רצה לראות אף אחד ולכן ניתק קשר עם הוריו (פרוט' עמ' 48 ש' 6-24, עמ' 49 ש' 1-11). בעמ' 344 לת"ר מצוינת בקשת שינוי שיבוץ, הוא אמר שניסה להגדיל את הת"ש מ-2 ל-5 ובכך לעבור יחידה (פרוט' עמ' 49 ש' 26-32). הרגיש מושפל ומופלה ביחידה, לדבריו עשה את כל השמירות וסגר שבתות (פרוט' עמ' 54 ש' 5-8). כשנאמר לו שאין בתיק הרפואי אזכור לקשיים חברתיים ולהתנכלות אלא בקשות שינוי שיבוץ והקלה בת"ש על רקע הסיוע לסבתא, אמר שהוא סיפר על כך לקב"ן והוא (הקב"ן) לא תיעד את הדברים. (פרוט' עמ' 55 ו- 56 ש' 1-20). בהתכתבויות הווטסאפ עם הקב"ן נכתב על ידיו שעושה לו רע לדבר עם המפקדים (פרוט' עמ' 66 ש' 1-9) והציג תכתובת נוספת לפיה הוא לא רוצה לדבר איתם והם לא רוצים לדבר אתו "אני איקס בשבילם והם איקס בשבילי, זאת אומרת הם בכלל לא מקשיבים לי, זה לא נקרא חרם? זה לא נקרא חרם?" על כך התבקש לא לצעוק והוא השיב שהוא באמת מנסה להיכנס לראש. (פרוט' עמ' 73 ש' 1-3). כשנאמר לו שאין בתצהירו כל תלונה על השמטת דבר כלשהו על ידי הקב"ן, אמר שאין לו הסבר לכך שהקב"ן לא רשם את הדברים ואין תלונה על כך (פרוט' עמ' 77 ש' 4-9).
תצהיר עד המשיב ד"ר (רס"ן) ניקולאי חיימן, קצין רפואי חטיבתי, מיום 10.05.22 (הוגש ביום 11.05.22):
בחודשים אוגוסט 2018 עד אוגוסט 2020 הוא שימש כקרפ"ח (קצין רפואה חטיבתי) בחטיבה 828 בביסל"ח בתפקיד ניהולי תובעני מאוד הדורש בניית תכניות רפואיות לכ- 2500 חיילי החטיבה וישיבות מטה רבות וממושכות. רק 25% מהגדרת תפקידו היו במתן שירותי רפואה לחיילים בשגרה. באותה עת המערער שימש כחובש קרבי בגדוד שבחטיבה תחת פיקודו של הרופא. בשל תפקידו העמוס כקרפ"ח הייתה זמינותו נמוכה יחסית במרפאת החטיבה, אך תמיד הקפיד לתת מענה לחיילים שפנו אליו.
בעת היעדרותו של הרופא שהיה מפקדו הישיר של המערער היה תמיד רופא משפחה בחטיבה שנתן שירות לחיילים והיה סבב של רופאים וגם הוא היה מקיים מסדרי חולים כדי לתת מענה לחיילים של הגדוד. בתקופה זאת פנה אליו המערער והתכתב אתו במשך תקופה של כחודשיים, והוא זכה תמיד להתייחסות ותשובות, אף שהוא לא היה בתקופה זאת מפקדו הישיר. המערער הופנה לגורמים מקצועיים וניתנה לו האפשרות להגיע אליו, הוא אף פעם לא נותר ללא מענה כלל. כמו כן היה בחטיבה רופא באופן קבוע שנתן מענה רציף ומהיר לחיילים (ד"ר ולדלן גרינברג) לצד רופאים שהסתובבו בין הבסיסים שטיפלו בחיילים. הוא לא ידע על טיב היחסים של המערער עם החיילים האחרים בגדוד מאחר ומעולם לא שימש כמפקדו הישיר או המקצועי. במשך תקופה שארכה חודשיים התכתב אתו המערער, פנה אליו עשרות פעמים וקיבל תמיד מענה והתייחסות. מכאן לא ברור לו למה טען המערער שהוא נדחה על ידיו ולא קיבל התייחסות או מענה. כמו כן, אמר שמההתכתבויות שצורפו עולה כי המערער בחר להתעלם מהמלצותיו והפניותיו לגורמים השונים ותיקו הרפואי מעיד על כך.
בחקירתו הנגדית אמר שבתפקידו, אין מדובר במערכת יחסים ישירה עם המערער מאחר והוא לא היה פקוד שלו. הוא שימש כקצין רפואה חטיבתי, תפקיד שדורש בניית תכניות אופרטיביות ואימונים של החטיבה ומערך הרפואה בחטיבה והיה אחראי בעיקר על הרופאים שהיו תחתיו (פרוט' עמ' 93 ש' 22-31). הוא הסביר שלא תמיד חייב להיות רופא שיהיה מפקד תאג"ד ובמצב כזה החוג"ד ממלא את התפקיד הפיקודי וליין רופאים קבוע ממלאים את התפקיד הרפואי (פרוט' עמ' 95 ש' 1-33). במקרה בו יש בעיה בין חובש בתאג"ד לחוג"ד שממלא את מקום המפקד בהיעדרו של הרופא המפקד, החובש יכול לפנות לנגד המרפאה שאחראי על הפיתוח המקצועי של החובשים ביחידה (פרוט' עמ' 96 ש' 11-18). הוא לא מסכים שפניותיו הישירות של המערער אליו מהוות התנהלות חריגה, הוא היה זמין לכל החיילים והיו לו שיחות ארוכות עם החיילים על בסיס יומיומי (פרוט' עמ' 98 ש' 1-3).
תצהיר עד המשיב מנהל המרפאה המחליף מיום 29.03.23 (הוגש ביום 30.03.23):
המערער שירת כחובש קרבי תחת פיקודו של הרופא שהיה קצין רפואי גדודי בתאג"ד, בהיעדרו עקב חופשת לידה שימש העד כמחליף מנהל המרפאה לצד אחראי המרפאה ומפקד המרפאה אליה היה כפוף התאג"ד. כל הקצינים התכנסו לישיבה מקצועית שבועית בה היו מועלות בקשות החופשה והמשימות שמוטלות על כל מחלקה למשך השבוע, ובהתאם לאילוצים, ניהל וביקר מפקד המרפאה את מגוון הבקשות. העד זוכר היטב את המערער שפנה אליו רבות בבקשות יציאה תכופות, את בקשותיו העביר למפקדו והוא היה בעל הסמכות לאשרן או לדחותן. תחילה הבקשות אושרו וכשעלו קשיים במצבת כוח אדם לצד ריבוי בקשות, בקשותיו נדחו. הוא חולק על דברי המערער בסעיף 8 לכתב הערעור ביחס למצוקותיו החברתיות בתאג"ד. לדבריו, החיילים מכל המחלקות היו חברים, תמיד ישבו יחד לאכול ונהגו לקיים ערבי גיבוש רבים בהם לקח המערער חלק. הוא אינו זוכר אף מקרה בו המערער ישב לאכול לבדו, ובאופן כללי האווירה במחלקה הייתה משפחתית ואוהבת. כמו כן, הוא וחובשים רבים מהיחידה שמרו על קשר עד היום. אינו זוכר שהמערער סבל משיח או יחס לא מכבד, מעולם הוא לא התייחס למערער או לכל פקוד אחר באופן משפיל או מבזה. הוא מתנגד לטענות המערער שזכה ליחס לא ראוי או להתנכלות מצדו. המערער לא הוכר כזכאי לתנאי שירות באופן רשמי ובכל זאת הועלו כל בקשותיו למפקד. כאמור במקרים בהם כוח האדם היה מצומצם, גם החיילים שהיה להם ת"ש 2 רשמי נדחו בהתאם לאילוצי המערכת. כלל חובשי היחידה הוצבו בשטח בהתאם למצבת כוח האדם ולדרישות המפקדים, כולל הוא עצמו. כשהמערער אובחן במחלת הסוכרת הוא עצמו נסע לביתו של המערער וביקר אותו. כמו כן, הוא ליווה אותו כשהלך לעשות קניות לבקשת משפחתו, הם חזרו לביתו של המערער והמשיכו לשוחח עד שהביקור הסתיים והמערער ליווה אותו לתחנת הרכבת. הוא זוכר שמפקדו הרופא שוחח איתו בעניין מצבו הרפואי של המערער. במסגרת מילוי המקום הוא חילק את נטל המשימות באופן שווה בין כולם, ללא קשר לוותק החיילים ולא התקיימה הפליה משום סיבה.
בחקירתו הנגדית אמר ששימש כחובש פלוגתי ולא עבר כל קורס פיקודי אך שימש כמפקד לכל דבר וכך התייחסו אליו החובשים (פרוט' עמ' 117). ביחס לביקור בביתו של המערער אמר שעשה זאת בשל הוראה שקיבל ממפקד מעליו (פרוט' עמ' 119 ש' 11-19), אינו זוכר בעיה חריגה אצל המערער ולדבריו המערער לא היה מוכר בת"ש (פרוט' עמ' 121 ש' 1-8), לדבריו, הפעם הראשונה שהוא שומע על טענות המערער ביחס למצבו הנפשי ותחושותיו הינה בדיון הנוכחי בפני הוועדה, ואילו היה מודע לכך בזמן השירות היה מסייע לו (פרוט' עמ' 122 ש' 17-32). כמו כן, אמר שהוא אף פעם לא פנה אל המערער בחוסר כבוד כפי שהעיד המערער (פרוט' עמ' 121 ש' 14-18). כמו כן אישר בעדותו שהוא היה אחראי על אופן ניהול המשימות במרפאה (פרוט' עמ' 123 ש' 23-28).