פלוני נ׳ אלמונית

החלטה זו עניינה בקביעת זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מהוריהם.

מאחר ושני הצדדים הגישו תביעות בעניינם של הקטינים, למען הנוחות, יקראו בהחלטה זו, האיש והאשה ו/או האב והאם.

כבר בראשית הדברים יצוין כי בשל מורכבות המקרה החלטה זו, שעניינה אך בקביעת זמני שהות, ארוכה ומפורטת. כך יצוין כי חרף העובדה שמדובר בהליכים שנפתחו לפני כ- 8 חודשים בלבד, הוגשו למעלה מ- 300 מסמכים, ניתנו כ- 100 החלטות, התקיימו 6 דיונים, והופרו מספר רב של החלטות שיפוטיות.

סקירת ההליך המשפטי, בענין הקטינים, עד כה:

בין הצדדים נפתחו 2 הליכים בענין הקטינים, תביעת האיש ותביעת האשה.

האיש הגיש תובענה בענין הקטינים ביום 23.6.22 בה עתר לאחריות הורית משותפת, חלוקת זמנים שווה וסעדים נלווים אחרים. בד בבד עם הגשת התביעה הגיש בקשה דחופה למתן צו מניעה בה עתר לאסור על העתקת מגורי הקטינים מחוץ ליישוב xxx – היישוב בו מתגוררים הקטינים.

האשה הגישה תובענה בענין הקטינים, ביום 13.12.22, בה עתרה להעתקת מקום מגורי הקטינים מxxx לxxx תוך קביעת הסדרי שהייה מותאמים בין האיש לקטינים.

ביום 27.6.2022 ניתן צו מניעה האוסר על האשה להעתיק את מקום מגורי הקטינים וזאת עד החלטה אחרת, כדלהלן: 

ביום 28.6.22 הגישה האשה בקשה לסילוק תביעת האיש מחוסר סמכות עניינית. בענין זה יצוין בתמצית כי הצדדים חלקו על סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בענייני הקטינים, ולאחר בקשות, תגובות, החלטה שיפוטית ראשונה, בקשה לעיון מחדש, טענות בעל פה וסיכומים, קבע בית המשפט ביום 6.12.22, בהחלטה מפורטת, כי הסמכות לדון בענייני הקטינים, כאשר אין שום הליך עומד ותלוי בערכאה אחרת (ההליך בבית הדין הרבני נסגר), היא של בית המשפט.

ביום 10.7.22 הגיש האיש בקשה בהולה ביותר לקיום זמני שהות במתכונת של קינון ביתי.

ביום 8.8.22 הגישה האשה בקשה לביטול צו המניעה שניתן ובית המשפט קבע כי יש להגיש את הבקשה בהליך מתאים, כבקשה חדשה, וככל שיש צורך לשלם אגרה. כבר כאן יצוין כי לא הוגשה בקשה נוספת, בענין זה, מטעם האשה.

ביום 22.8.22 הגיש האיש בקשה בהולה, בהמשך לצו המניעה שניתן, בה טען כי האשה עזבה את הבית בxxx, שכרה דירה בxxx, מנהלת רישום של הבת הבכורה של הצדדים, xxx, במסגרת חינוכית בxxx, וממשיכה בהסתת הקטינים כנגד האיש. לטענתו, פעולותיה של האשה מהוות הפרה בוטה של הצו השיפוטי שניתן ועל כן יש להורות לה לחדול לאלתר מכל פעולות שיש בהם הפרה חמורה של הצו, להימנע מכל פעולה שיש בה כדי לקבוע עובדות בשטח, להימנע מכל פעולה שיש בה יצירה מכוונת של זיקות לכאורה של הקטינים לxxx, לאסור על רישומם של הקטינים למסגרות חינוך בxxx ובפרט רישום הקטינה xxx ולחדול מלהסית את הקטינים ולערבם בסכסוך.

למחרת, ביום 23.8.22, הגיש האיש בקשה נוספת לקביעת זמני שהות מידיים דחופים של כל אחד מההורים עם הקטינים בבית הצדדים בxxx, ובנפרד, עד למועד הדיון שהיה קבוע ליום 30.8.22.

האשה בתגובתה מיום 26.8.22, טענה כי יש לדחות את הבקשה על הסף גם בשל העובדה שהתביעה הוגשה בחוסר סמכות עניינית, אולם גם משום שכבר ניתנה החלטה ביום 27.6.22 האוסרת עליה להעתיק את מקום מגוריה, ובכך די. עוד בתגובתה טענה האשה כי אין להתרות בה ואין צורך להורות לה שלא "ליצור זיקה" בין הקטינים לxxx ו/או לא לרשום את הקטינים למסגרות בxxx, כי ממילא לא בוצע כל רישום ואף אם היה מבוצע אין בכך שום הפרת החלטה, ואף את טענות ההסתה יש לדחות.

בדיון שהתקיים ביום 30.8.22 נקבע כי עד להחלטה אחרת, שתינתן בהליך הקשור בה"ט 52832-08-22 – בקשה לצו הגנה שהגישה האשה, יחלקו הצדדים את שהותם בדירת המגורים, לחלופין, באופן שכל אחד מהם יהיה אחראי על הקטינים, עת הם שוהים עימו.

ביום 19.10.22 הגיש האיש בקשה בהולה, להפעלת נוהל 2-20 מטעם נשיאת ביהמ"ש העליון, בשל הניתוק של הבת xxx ממנו, לטענתו בשל הסתתה ועירובה בהליך המשפטי. במסגרת הבקשה עתר למינוי פקידת סעד והגשת תסקיר לבחינת מצבה הרגשי של הבת xxx, מינוי אפוטרופוס לדין לקטינה, וקיום דיון דחוף.

ביום 23.10.22 מינה בית המשפט אפוטרופוס לדין לקטינה xxx, כדי לשמוע את קולה ולבחון את מצבה בעיניים ניטראליות, ולהגיש עמדה בתוך 3 ימים, במקביל נקבע דיון ליום 30.10.22. האפוטרופסא הגישה את עמדתה המפורטת בה ציינה כי הקטינה xxx מעורבת לא רק בסכסוך, כי אם גם בפרטי ההליך המשפטי, ומבחינתה "אין כל אופציה אחרת מלבד מעברה לxxx".

בין לבין הוגשו בקשות נוספות, הן לענין חלוקת זמני שהות בחגי תשרי והן לגבי בת המצווה של הבת xxx.

ביום 30.10.22 התקיים דיון במעמד הצדדים והאפוטרופסא לדין. כבר אז טענה האפוטרופסא לדיון כי מדובר במצב חירום, כי מצבה של הקטינה xxx חמור ביותר. האפוטרופסא תיארה את רצונה העז של הקטינה xxx לעבור ולהתגורר בxxx, אשר רואה את המעבר כהתחלה חדשה עבורה ויציאה מהמקום בו הרגישה בדידות חברתית. האפוטרופסא לדין הבהירה כי הקטינה xxx אינה מוכנה לפגוש את האב בין היתר כי מבחינתה אביה מונע את המעבר לxxx. הקטינה מעורבת בהליך המשפטי, היא ידעה שהאב הוציא צו מניעה, היא מזדהה עם אימה. בתום העדכון ביקשה האפוטרופסא לדין לערב את ד"ר קיבנסון כגורם טיפולי, בתקווה לחידוש הקשר בין הקטינה לאביה, תוך שציינה שאם לא יחודש ובדחיפות הקשר, התוצאה עלולה להיות הרסנית.

בתום הדיון קבע בית המשפט כי נוכח טענות הצדדים, אשר עלו בפירוט הן על ידי ב"כ והן על ידם באופן ישיר, תוך הטלת אשמה קשה זה על זו, וביקורת חריפה על חוסר מסוגלותו ההורית של ההורה האחר, עולה חובה להפנותם לבדיקה למסוגלות הורית. במסגרת המינוי התבקש המומחה לבצע גם אבחון לקטינה xxx, תוך שפורטו בהחלטה 10 סעיפים עליהם מתבקש המומחה ליתן את הדעת. הצדדים הופנו למכון טריאסט שריג, תוך שנקבע כי בעלויות המומחה יישאו הצדדים בחלקים שווים ועליהם לפנות למומחה בתוך 3 ימים ולשתף פעולה תוך הגעה למפגשים ללא דחיות והגשת כל מסמך שיתבקש.

ביום 6.11.2022 ניתן פסק דין בהליך הקשור בה"ט, בסופו נקבע כי אין מקום להאריך את צו ההגנה שניתן במעמד צד אחד. כבר בפסק דין זה עמד בית המשפט על התנהלות האשה, אשר לא הוכיחה את טענותיה בדבר אלימות לכאורה, וקבע כי קיימת סבירות גבוהה כי מטרת הגשת הבקשה הייתה להרחיק את האיש ממנה, כחלק מהליך הפרידה בין הצדדים.

בית המשפט הציע לצדדים להגיע להסכמות בדבר חלוקת זמני שהות, הפרדת מגורים וקביעת מגורי כל אחד מהם, בהתחשב בטובת הילדים ורצונם ומבלי לחפש מי צודק.

עוד ציין בית המשפט, כבר אז בהחלטתו, כי "מצבם של הילדים בכי רע. הקטינים חווים את מערכת היחסים הקשה בין הצדדים, עד כי טובתם נפגעת. בתם הבכורה של הצדדים מצויה, לפי דבריהם ועל פי דוח האפוטרופסא לדין, במצב לא טוב, חברתית ורגשית. ככל שהצדדים ישכילו לשים את טובת ילדיהם בראש סדר העדיפות ולפעול בשיתוף פעולה ביניהם, תוך הרחקת הקטינים מהסכסוך, מצבם של יתר הקטינים ילך וידרדר".

לצערו של בית המשפט, הצדדים לא רק שלא השכילו לפעול בשיתוף פעולה, מערכת היחסים ביניהם רק הלכה והידרדרה, עצימות הסכסוך גברה וכך גם מצוקתם של ילדיהם.

ביום 5.12.22 הגיש האיש בקשה לחייב את האשה בתשלום חלקה למכון טריאסט שריג.

האשה מנגד, הגישה ביום 6.1.22 בקשה לעיון מחדש בהחלטה, ועתרה לקבוע כי בשלב ראשון יערכו פגישות בין מכון טריאסט שריג לצדדים ולקטינה xxx ובפרט טיפול דיאדי בין האב לקטינה ,וזאת ללא ביצוע אבחון של מסוגלות הורית, ולחלופין שהאיש יישא במלוא עלות הבדיקה כאשר חלקה בתשלום, לאחר שזה יקבע, ישולם מתוך תמורת מכר דירת הצדדים בxxx, כשזו תימכר. האיש התנגד לבקשה ועתר להורות כי על האשה לפעול על פי ההחלטה.

ביום 7.12.2022 הגיש האיש הודעת עדכון לבית המשפט בה ציין כי הקטינה xxx מתגוררת עם האם בxxx, חרף קיומו של צו המניעה, והוא אינו יודע אם היא פוקדת מסגרת חינוכית.

ב- 15.12.22 הגיש האיש בקשה לקיום דיון דחוף בעניינם של הצדדים ובקשה לחייב את האשה בסנקציות חריפות למניעת המשך הנזק העצום שגורמת למשפחה, בטענה כי ביום 14.12.22 האם חטפה את הקטינים לxxx, שהקטינים לא הלכו למסגרות החינוך, לא לגן ולא לבית הספר.

האשה במקביל הגישה, ביום 15.12.22, בקשה למינוי עו"ס ומתן תסקיר דחוף, על מנת ליתן המלצות דחופות, בתוך 20 יום, למסגרת החינוכית אליה תלך הקטינה xxx תוך התייחסות לרישום הקטינה למסגרת חינוכית בxxx. עוד עתרה ליתן המלצות באשר למתווה לחידוש הקשר בין האיש לקטינה כן עתרה למתן המלצה חיובית או שלילית בדבר העתקת מקום המגורים של ארבעת ילדי הצדדים לxxx וכפועל יוצא מכך, ליתן המלצה בדבר הסדרי שהייה בין הקטינים לבין כל אחד מהוריהם.

ביום 20.12.22 הוגשה על ידי האיש הודעת עדכון דחופה נוספת, לפיה חרף קיומו של צו המניעה, בימים 18-19/12/22 הקטינים ישנו בדירת האישה בxxx ולא הלכו למסגרות החינוך, בעוד האישה הלכה לעבודה והם נותרו בדירתה בxxx לבדם, לסדר ולנקות.

ביום 20.12.22 קבע בית המשפט דין במעמד הצדדים והאפוטרופסא לדין, והזכיר לצדדים כי עליהם לפעול על פי החלטות שניתנו, לרבות לענין פנייתם למכון טריאסט שריג.

ביום 22.12.2022 הגיש האיש בקשה נוספת למניעת טרפוד הפגישה של האפוטרופסא לדין עם הקטינים בטענה כי האישה אינה מאפשרת את הפגישה שנקבעה לאב עם האפוטרופסא, בכך שלא משיבה את הקטינים לבית מגוריהם בxxx.

בית המשפט קבע ביום 22.12.2022, בהחלטה ברורה כי מקום מגורי הקטינים לא השתנה ועל כן נאסר על מי מהצדדים שלא לאפשר לקטינים לשהות היכן שגרו עובר לסכסוך. בית המשפט אסר על מי מהצדדים לטרפד את תפקידה של האפוטרופסא לדין והורה כי על האשה לדאוג שהקטינים יהיו בביתם עם האיש במועד שנקבע.

ביום 27.12.2022 הוזמן תסקיר סעד מהלשכה לשירותים חברתיים במועצה המקומית xxx.

ביום 1.1.2023 הוגש עדכון מטעם האפוטרופסא לדיו בה נרשם, בפרק הדיון, כי רמת המעורבות של הקטינים בסכסוך גבוהה מאוד, כי האשה מציגה בפני הילדים עובדה מוגמרת לפיה גם הם אמורים לעבור לxxx וכי מסר זה מבלבל אותם ורק מחדד את תחושת אי היציבות. עוד ציינה האפוטרופסא כי הקטינה xxx נותרה ללא מסגרת חינוכית וכי האם קובעת עובדות בשטח ללא כל התייחסות להחלטות בית המשפט.

ביום 10.1.23 התקיים דיון במעמד הצדדים. בדיון פירטה האפורטופסא לדין את מצבם של הקטינים, לאחר שנפגשה עימם. כך תיארה את הבלבול, את רצונם לדעת איפה יגורו ומה יהיה איתם. את היעדרותה של xxx ממסגרת חינוכית ואת חוסר היכולת לכפות עליה לשוב לxxx. בסיום טענה כי מאחר והאבחון לא יצא לדרך, צו המניעה הופר, ואין לדעת מתי יהיה תסקיר, היא חוזרת על בקשתה להפנות את הצדדים לד"ר קיבנסון לטיפול.

ביום 15.1.2023 הוגש תסקיר במסגרתו התרשמו רשויות הרווחה מהמשפחה והקטינים כדלקמן:

"ההתרשמות הינה כי xxx זקוקה למסגרת לימודית בדחיפות כול זמן שאינה במסגרת קיימת סכנה להמשך התפתחותה הרגשית והנפשית התקינה ועלולה להביא אותה למצבי סיכון, לאור המצב כיום נראה כי xxx היא הסופגת את עיקר ההשלכות של הסכסוך בין הוריה. ניכר כי xxx מוחקת את דמות האב ומזוהה לחלוטין עם האם, אינה מצליחה להיזכר באף חוויה טובה שחוותה עם האב לאורך השנים. אנו מתרשמות כי השתלשלות העניינים והעובדה שנראה כי האם משתפת אותה בכל פרט ופרט, הובילו לכך כי xxx חשה שיש בכוחה לקבל החלטות בעניינים משמעותיים שברור ומובן כי אינם בשליטתה ואינם מותאמים לגילה. מצב זה עלול לפגוע בהתפתחותה הרגשית והנפשית. אנו רואות חשיבות עליונה בכניסתה בדחיפות לטפול רגשי, טיפול דיאדי עם האב בשילוב הדרכת הורים לשני ההורים וכן ליווי של עובד נוער. אנו רואות צורך להפריד בין עניין כניסתה של xxx למסגרת לימודית לבין חידוש הקשר עם האב. שניהם בעלי חשיבות עליונה אך לדעתנו אין לקשור בין נושאים אלה, אלא לדאוג לכל נושא בנפרד. בנוסף לאור ההתנהלות עד כה מול החלטות בית המשפט אשר לא כובדו אנו חוששות מהמסר העובר לקטינה שאף כבר ציינה בפנינו שהיא מתגוררת בxxx למרות החלטת בית המשפט שהורה על אי מעבר לשם. כמו כן, לאור תיאורי האם והבת אודות קשיים חברתיים משמעותיים אנו תוהות מדוע לא נעשתה פניה לאורך השנים לאף גורם טיפולי לסייע לxxx? לגבי שאלת השופטת האם לערב עו"ס לחוק הנוער, מכיוון שהמשפחה נמצאת בעיצומו של הליך סדרי דין, נראה כי יש מקום למצות קודם את עניין המשמורת ומקום המגורים לפני פניה להליך חוק נוער שבמקרה של xxx ידון במקום לימודים בעיקר, דבר שנגזר ממקום מגוריה. לעניין הנתק מהאב, אנו רואים בחומרה רבה את העובדה כי הקטינה מציבה תנאים לחידוש הקשר עם אביה, ומוטרדים כי האם אינה עושה כל שביכולתה לקדם קשר שכזה." (ההדגשות הוספו – ש.ש.).

בהמשך התסקיר ניתנו המלצות כדלהלן:

• כניסתה של xxx לטיפול רגשי בהקדם האפשרי.

• התחלת תהליך דיאדי עם האב לאלתר תחת החלטה שיפוטית.

• ליווי של עובדת נוער שתיצור עימה קשר בלתי פורמלי.

• הדרכת הורים לכל אחד מההורים.

• יש לחייב את האם לפעול לחידוש קשר של הקטינה עם אביה באופן מיידי.

• ביצוע החלטת בית המשפט בדבר הערכת מסוגלות הורית.

לאחר שבית המשפט קיבל את עמדות הצדדים, לרבות נתונים ממסגרות החינוך שהוצעו, הוא קבע בהחלטה מיום 22.1.23, כי טרם מתן החלטה בענין מסגרת החינוך של הקטינה xxx, הוא ישמע אותה בלשכתו. במקביל הורה בית המשפט שהקטינה תחל בטיפול רגשי, לאלתר, אצל ד"ר קיבנסון, שהאב ימשיך בטיפול אצל ד"ר מרסלו בהתאם להמלצות התסקיר, והאם תחל בטיפול באופן מיידי, בלשכת הרווחה וככל שיש זמן המתנה, עליה למצוא טיפול פרטי בהתאם להמלצות. בקשר למכון טריאסט שריג קבע בית המשפט כי על הצדדים לפעול על פי ההחלטה וככל שהאם לא תשתף פעולה בית המשפט ישית עליה קנס.

ביום 31.10.2023 ניתנה החלטה ארוכה ומפורטת של בית המשפט, בקשר למסגרת החינוכית של הקטינה xxx, לאחר שבית המשפט נפגש עימה. בהחלטה נקבע כי הקטינה xxx תירשם למסגרת חינוכית בxxx, וזאת חרף החלטתה החד צדדית של האשה להעתיק את מקום מגוריה. בית המשפט פרש בהחלטתו את השיקולים שהביאו אותו, בסופו של יום, להחלטה זו, ביניהם רצונה של הקטינה והמצב בו היא שרויה, תוך הבעת מורת רוח בקשר להתנהלותה של האם, כפי שיפורט בהמשך החלטה זו.

עוד באותו היום, 31.1.2023, הגיש האיש בקשה נוספת להורות על השבת הקטינים לביתם ולהסדרי השהות עם אביהם. גם בבקשה זו פירט אודות היעדרותם של הקטינים ממסגרת חינוכית בימים 25-26.1.23 נוכח לקיחתם על ידי האם לxxx. האם בתגובתה עתרה לקבוע כי בשלב זה ועד לרגיעת המצב הביטחוני המהווה סכנת נפשות ברורה לקטינים, כך לדבריה, שלושת הקטינים, xxx xxx וxxx יעברו להתגורר עימה בxxx. לטענתה, היא נטלה את הילדים לxxx בשל סיכול ניסיון פיגוע בסמוך ליישוב xxx, וחדירת מחבל חמוש באקדח ליישוב.

ביום 2.2.23 הגיש האיש עדכון נוסף בו ציין כי האישה ממשיכה להפר את החלטות בית המשפט וגם באותו היום (2.2.23) שלושת הילדים לא הגיעו למסגרות החינוך ועודם מצויים בxxx בניגוד להחלטות בית המשפט.

לאחר שבית המשפט נדרש לטענות הצדדים הוא קבע, ביום 2.2.2023, כך:

"האם מצאה לה כנוהג להתעלם מהחלטות שיפוטיות ולכך יש לשים סוף. אף תגובה לא הוגשה מטעמה. שני ההורים יחדיו האם אפוטרופוסים טבעיים של הקטינים אשר חבים יחד בטובתם ושלומם הכוללת גם חינוך חובה. ככל שהאם אכן לא שלחה את הקטינים למסגרות החינוך, לא רק שהיא מבזה את החלטות בית המשפט היא אף פוגעת בטובת הקטינים ובאופן קשה. אשר על כן אני מורה כדלקמן:

• על האם חלה החובה להביא את הקטינים למסגרות החינוכיות בהם התחנכו עד היום, בישוב xxx, באופן שוטף ובכל הימים בהם שוהים עימה הקטינים. ככל שהאם לא תקיים החלטה זו, היא מבזה את החלטת בית המשפט, והיא תחויב בקנס של 500 ₪ לכל ילד על כל יום שבו לא תביא מי מהילדים למסגרות החינוך, לטובת קופת אוצר המדינה.

• ככל שהאם לא תקיים זמני שהות כפי שאלה נקבעו, היא מבזה את החלטת בית המשפט, והיא תחויב בהוצאות בסך של 300 ₪ בעבור כל ילד ובגין כל הפרה של זמני שהות.

• העו"ס מלשכת הרווחה תגיש עמדתה בתוך 7 ימים באשר להתערבות עו"ס לחוק נוער.

• האפוטרופסא לדין תיפגש לאלתר עם הקטינים ותגיש עדכון מטעמה."

האשה הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 2.2.23 וביטולה, בטענה כי מדובר בדיני נפשות ממש.

ביום 5.2.23 הגישה האפוטרופסא לדין בקשה דחופה בה ציינה כי האישה מסרבת להשיב את הילדים לxxx, שהילדים לא ביקרו בבית הספר, גם ביום 3.2.23, ומשיחה שקיימה עימה עולה כי אין בכוונתה להשיב את הילדים. עוד ציינה האפוטרופסא לדין כי בעקבות המצב שנוצר היא קיימה שיחה עם העו"ס והאיש על מנת לקבל עדכון. האפוטרופסא עתרה להורות על השבת הקטינים באופן מיידי לxxx, ככל שיש צורך בליווי משטרת ישראל, וכן עתרה להורות כי האשה תקיים קשר עם הקטינים אך ורק במרכז קשר ובפיקוח.

בית המשפט, בהחלטה מיום 5.2.23 קבע כך:

ביום 6.2.2023 הגישה האפוטרופסא לדין עדכון ממנו עולה כי ביום 5.2.23 האב אסף את הקטינים מxxx והם מצויים עימו. יחד עם זאת ועל מנת למנוע שיחזור הסיטואציה אותה יצרה האישה ומניעת העברת מסרים מבלבלים לקטינים, עומדת על בקשתה להורות על קיום הקשר בין הקטינים לאם, בלבד עם הקטינה xxx, במרכז קשר ובפיקוח.

האישה הגישה 2 תגובות ועתרה לדחות את בקשת האפורטופסא לדין. בתגובותיה הביעה את מחאתה, שתגובתה לעניין החשש הכבד לחיי הקטינים, לא זכה כלל להתייחסות לא מפי האפוטרופסא לדין ולא מצד העו"ס, שאף לא יצרה עימה קשר. האישה מאשרת בתגובתה כי אכן נטלה עמה את הילדים אולם לטענתה לאחר ששלחה הודעת SMS לאב ועשתה זאת לאור הסכנה לחייהם של הקטינים נוכח אירוע חבלני של עשרות מטרים מבתי היישוב xxx. עוד ציינה האשה בתגובתה כי בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 2.3.23 האפוטרופסא לדין לא רק שלא נפגשה כלל עם הקטינים אלא אף התעלמה מהודעת הווטסאפ שלה אליה, באשר לסכנה הרובצת על הקטינים. האם מוסיפה כי אף שיחה שהתקיימה בינה לבין האפוטרופסא לדין ארכה דקה ו-14 שניות בלבד ובלא שניתנה לה אפשרות לדבר.

האשה הדגישה בתגובתה כי לא העתיקה את מקום מגורי הילדים אלא "הבריחה אותם" מהסכנה. עוד ציינה כי אין כל החלטה שיפוטית בעניין זמני שהות ולכן היא יכולה להיות עם הילדים היכן שהיא רוצה, ובפועל הילדים נמצאים איתה לסירוגין – xxx או xxx, כאשר בxxx בפרט בסופי שבוע, וזו התנהלות שמתקיימת תקופה ארוכה. בתגובה עתרה האם לדחות את בקשת האפוטרופסא לדין בדבר קיום קשר בינה לבין לקטינים במרכז קשר ובפיקוח.

האיש הגיש תגובה מטעמו בו ציין כי יש לאמץ את המלצות האפוטרופסא לדין לאור התנהלותה של האם אשר גרמה לאב לא לראות את ילדיו במשך שבוע. עוד עתר האיש במסגרת תגובתו להעביר את החזקת הקטינים אליו תוך קיום זמני שהות בין הקטינים לאם במרכז קשר ובפיקוח.

עו"ס לחוק נוער הגישה תגובתה בו ציינה כי לא מתרשמת ממצב סיכון שמצריך התערבות חוק נוער, ובשלב זה יש להמשיך בהליכים המתקיימים בתחום סדרי הדין, ולאכוף החלטות שיפוטיות על פי הצורך בסיוע המשטרה ומערכת הרווחה.

ביום 7.2.23 הגיש האיש בקשה דחפה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט מיום 31.1.23 – החלטה המורה על רישום הקטינה למסגרת חינוכית בxxx, וזאת עד הגשת בקשת ערעור מטעמו. האישה הגישה תגובה מטעמה והתנגדה לבקשה.

ביום 14.2.2023 דחה בית המשפט את הבקשה לעיכוב ביצוע, תוך שנימק את החלטתו. בתמצית יצוין כי בית המשפט הבהיר כי לא ניתן, בשלב זה, לכפות על הקטינה xxx, לשוב למסגרת החינוכית שבה למדה בxxx, ועל מנת שלא להותירה ללא מסגרת, אין מנוס כי אם לאשר רישומה במסגרת חינוכית בxxx. בית המשפט ציין בהחלטתו כי אין מדובר בפרס על אי קיום החלטות שיפוטיות, כי אם מתוך מתן משקל לרצונה של הקטינה, נוכח גילה, תכונותיה ובהקשר של המורכבות המשפחתית ועצימות הסכסוך. בית המשפט הוסיף וציין כי לאחר מתן משקל לכלל הטענות, עיכוב ההחלטה יפגע בקטינה יותר מאשר יסייע לה, שכן מדובר בקטינה בגיל ההתבגרות, שנעדרה ממסגרת חינוכית זמן לא מועט, שמבחינתה הגורם המעכב את חזרתה ללימודים הינו אביה, וכל יום שעובר רק מגביר את תסכולה.

מיד לאחר מתן ההחלטה, ביום 14.2.23, הגיש האיש הודעת עדכון נוספת לפיה המפגש שנקבע לקטינה עם ד"ר קיבנסון לא התקיים. האישה האריכה בתגובתה, בין היתר העלתה טענות לגבי התנהלותו של האיש (סירובו להתגרש, ניסיון מניעתו את רישום הקטינה למסגרת בxxx, שידולו את הקטין שלא לקים זמני שהות עם אימו, ואף טענות לגבי תשלום חלקי של המזונות), אולם לענין אי התייצבותה של הקטינה אצל ד"ר קיבנסון טענה כי המפגש נקבע עימה, ולא עם הקטינה. לטענתה המפגש עימה לא התקיים בשל העובדה שהייתה חולה, אולם התקיים מפגש לאחר 3 ימים בזום, ומפגש עם הקטינה נקבע ליום 1.3.2023.

ביום 20.2.23 הגיע עדכון מאת ד"ר רות רוזן צבי, אשר הסכימה לקבל את הטיפול במשפחה, חרף לוח זמנים עמוס מאוד. ד"ר רוזן צבי ציינה כי האיש פנה אליה כבר ביום 19.2.23 וביקשה כי האם תיצור עימה קשר בהקדם, בהודעת ווטסאפ. בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 21.2.23 כי על הצדדים לשתף פעולה עם ד"ר רוזן צבי לאלתר.

ביום 22.2.23 התקיים דיון בפניי. הדיון התארך הרבה מעבר לזמן שהוקצב לו, ובית המשפט אפשר לצדדים בעצמם, לב"כ, לאפוטרופסא לדין ולעו"ס לטעון טענותיהם, כמעט ללא הגבלה. בתום הדיון קבע כי החלטה תישלח לצדדים – ומכאן החלטתי זו.

למחרת, ביום 23.2.23 הגיש האיש "הודעת עדכון מהותית" נוספת, לפיה בסיום הדיון לקחה האישה את שלושת הקטינים ללינה בxxx וביום הגשת העדכון – 23.2.23 הקטינים לא הלכו לבית הספר ולגן, וזאת חרף העובדה שבxxx לא הייתה שביתה, המסגרות התנהלו כבשגרה.

ביום 24.2.23, הגיש האב הודעה נוספת "הודעה על הפרת הסדרי שהות והפרת "החלטות שיפוטיות", בה ציין כי סוף השבוע בתאריכים 24-25/2/23 הינו סוף שבוע בו הילדים אמורים לשהות עימו, אולם הוא עודכן כי אין בכוונת האישה להשיבם לxxx ואף באותו היום – 24.2.23 , שוב נעדרו הקטינים ממסגרות החינוך.

דיון והכרעה

כפי שניתן לראות מהפירוט מעלה, מדובר בצדדים שעצימות הסכסוך ביניהם גבוהה וקיצונית. בית המשפט בהחלטותיו השונות, חלקן מצוטטות מעלה וחלקן לא, עמד על הבעייתיות, והבהיר לצדדים כי ככל שימשיכו בדרך זו, טובת ילדיהם הקטינים תמשיך להיפגע. נראה כי דברי בית המשפט נפלו על אוזניים ערלות.

אולם במקרה דנן, לא רק שבין הצדדים סכסוך בעצימות גבוהה, נראה כי בעל כורחם, גם הגורמים הנוספים המעורבים בתיק, לרבות האפוטרופסא לדין, אשר זוכה שוב ושוב לביקורת קשה מאת האישה, העו"ס אשר נטענו לגביה טענות להתנהלות "בניגוד לכללים האלמנטריים של אובייקטיביות של אנשים אמונים", ואף ב"כ האיש, אשר "זכתה" לכינויים מופרכים, לא נעימים ובוודאי מיותרים, נתפסים בעיני האישה כחלק מהסכסוך.

ואם לא די בסכסוך בעצימות גבוהה ובהתנהלות חריגה מול גורמים נוספים, במקרה דנן מדובר בהתנהלות קיצונית גם בקשר לאי קיום החלטות שיפוטיות. במקרה דנן האישה, אימם של הקטינים, אינה מקיימת החלטות שיפוטיות, פעם אחר פעם, עושה ככל העולה על רוחה, לא רואה ואף לא במעט את חלקה בסיטואציה ובעיקר לא מוכנה לקחת אחריות, ולו הקטנה ביותר, תוך פגיעה ישירה של הקטינים.

ההליכים בין הצדדים נפתחו כאמור מעלה, ביוני 22 קרי לפני כ- 8 חודשים בלבד, וכבר מצויים בתיק הנייר, בהליך אחד בלבד (ההליך שבכותרת), 301 מסמכים.

האיש הגיש עשרות בקשות, ולעיתים יום אחרי יום, אולם לא לשווא. רוב רובן של הבקשות הינן בגין הפרות חוזרות ונשנות של האישה, את החלטות בית המשפט. שוב ושוב נאלץ האיש להגיש בקשות, בהן עתר לסיועו של בית המשפט, על מנת להורות לאשה לקיים החלטות שיפוטיות.

לא בכדי סקר בית המשפט, מעלה, את השתלשלות ההליכים מאז פתיחתם, בפירוט יתר. ספירת כמות הבקשות, אשר עניינן הפרות שיפוטיות, מעידה על רמת הקיצוניות. אולם קריאה מהותית של האמור בבקשות עצמן, כמו גם קריאת תגובות האשה, ובעיקר עמדות הגורמים המקצועיים, מעידים כי מדובר בהפרת החלטות שיפוטיות שמשמעותן אחת – פגיעה בטובתם של הקטינים. ואסביר:

• על עירובם של הקטינים בסכסוך ניתן ללמוד מדברי האפוטרופסא לדין: "רמת המעורבות של הילדים בסכסוך גבוהה עד מאוד; זאת ועוד, האם מציגה בפני הילדים עובדה מוגמרת לפיה גם הם אמורים לעבור לxxx; המסר אותו מקבלים הילדים מבלבל אותם ורק מחדד את תחושת היציבות. הקטינה xxx נותרה ללא מסגרת חינוכית; לדידה של האם, הסיבה לכך היא אי הסכמת האב לרישום הקטינה בביה"ס בxxx; האם קובעת עובדות בשטח ללא כל התייחסות להחלטות ביהמ"ש הנכבד." (סעיפים 13-14 לדיווח מטעם אפוט' לדין מיום 1.1.2023)

• גם על עירובם של הקטינים עירובם בהליך המשפטי ניתן ללמוד מאותה עמדה של האפוטרופסא: "הסכסוך בין הצדדים בעוצמה גבוהה; הילדים במצב אכוטי; הם מעורבים בסכסוך; מקבלים מסרים שרק מחמירים את תחושת חוסר וודאות, דבר שפוגע בטובתם ואף בהתפתחותם התקינה שלהם." (סעיף 15 לדיווח מטעם אפוט' לדין מיום 1.1.2023)

• הפרדת הקטינים מאחותם הגדולה – בחירתה של האם לאפשר לבת הבכורה של הצדדים לשהות, לגור וללמוד במסגרת חינוכית בעיר רחוקה עשרות קילומטרים ממקום מגורם, שהייתם ולימודיהם של אחיה, פוגעת בקשר שבין האחים, שלא לדבר גורמת, בסבירות גבוהה, לבעייתיות נוספת.

• לקיחתם של הקטינים, באופן חד צדדי, על ידי אימם, ולא חשוב באיזה יום, ומדוע, מבלי לתאם זאת עם האב, וחרף העובדה שקיימת חלוקת זמנים קבועה, והילדים יודעים, או לכל הפחות אמורים לדעת, את זמני השהות שלהם עם כל אחד מהוריהם, גורמת להם לבלבול, מחזקת את חוסר היציבות, פוגעת בסדר וביכולת הארגון ומעלה שאלות של אמון.

• על הנזק הרב שנגרם לקטינים עם היעדרותם ממסגרות חינוך, גם אם מדובר ביום אחד, בוודאי כאשר מדובר במספר ימים ברצף ובהיעדרות חוזרת מידי שבוע, וההשפעה הרעה שיש להיעדרות כזו, מיותר אפילו לפרט.

כל הגורמים המעורבים בתיק זה רואים עין בעין את העובדה כי התנהלות האישה פוגעת בקטינים, פרט לה.

בית המשפט כבר הבהיר בהחלטתו מיום 31.1.2023 אודות ההשפעה הגדולה, והפחות טובה, שיש לאשה על הקטינה xxx באומרו כי קיימת מערכת יחסים סימביוטית קיצונית בין הקטינה לאימה. הקטינה מזדהה עם אימה, יתר על המידה, ובעניינים שאינם תואמים את גילה, אינם דורשים את מעורבותה ואין לה כל צורך להיות חלק מהם. הקטינה תומכת באם, מצטטת את האם, מסבירה את התנהגות האם, ומטילה את מלוא האשמה, בדיוק כמו האם, על האב.

כיום, קיים צו שיפוטי האוסר על העתקת מגורי הקטינים מxxx. לעניין זה אפנה להחלטות בית המשפט מיום 27.6.202 וגם לתגובת האישה מיום 26.8.22. חרף זאת, בית המשפט קבע בהחלטה מפורטת – ייחודית לגבי הקטינה xxx, בהתבסס על מגוריה עם אמא בxxx, לימודים במסגרת חינוכית בxxx.

אם כך, בפועל, האישה מתגוררת בxxx, הקטינה xxx מתגוררת עימה ופוקדת מסגרת חינוכית בxxx. האיש מתגורר בדירת הצדדים בxxx, וכך גם שלושת ילדיהם הצעירים של הצדדים, כשהם פוקדים מסגרות חינוך בxxx. זמני השהות עם הקטינים, גם של האישה, מתקיימים בדירת הצדדים בxxx.

משהאישה העידה כי שכרה דירה בxxx והיא מתגוררת שם דרך קבע, ואף החלה שם עבודה, אין עוד טעם שאת זמני השהות שלה עם הקטינים תקיים בxxx, כי אם בxxx, בדירתה. כאשר לאשה דירה משלה בxxx, יש לאפשר לאיש לחיות באופן רציף, בדירה אחת, מבלי שיהא עליו לצאת ממנה, ללון בחנות בו עובד, על מנת לאפשר לאישה לקיים בה זמני שהות.

אולם מעבר לכך, הצדדים במקרה דנן הוכיחו כי חלוקת זמני שהות במסגרת של קינון ביתי, אינה מתאימה להם ואף שניהם עתרו לשנותה. טובת הקטינים במתכונת זו נפגעת. כך למשל נמצא כי האם, על מנת להגיע לxxx בבוקר, לאחר שלנה עם הקטינים בxxx, יוצאת מוקדם, והקטינים נאלצים לקום לבד בבוקר ואף לארגן את עצמם, בכוחות עצמם, וללא נוכחות מבוגר, למסגרות החינוך, ולא פעם מאחרים.

לעניין זה אבהיר, כי בין הצדדים עומד ותלוי הליך רכושי, בו עתרה האישה לאיזון משאבים ופירוק השיתוף של דירת המגורים בxxx. אין בהחלטה זו בכדי לקבוע עמדה כזו או אחרת לגבי הבעלות בדירת המגורים, והליך זה יתבהר בפני בית המשפט עד תומו, כאשר דיון בו קבוע לצדדים ביום 16.4.2023. מגורי האיש בדירת הצדדים לא תעלה ולא תוריד לענין ההליך הרכושי.

מפאת המרחק הרב שבין העיר xxx ליישוב xxx, ולטובת הקטינים, בית המשפט לא יכול לקבוע חלוקת זמני שהות בין הצדדים, באופן שיכפה על הילדים לשהות בדרכים שעות רבות, ונסיעה בין xxx לxxx, בוודאי לא בימים בהם קיימת מסגרת חינוכית.

אשר על כן, וכל עוד האשה מתגוררת בxxx, הריני מורה כי הקטינים ימשיכו להתגורר בxxx, עם אביהם, וחלוקת זמני השהות של כל אחד מהצדדים עם שלושת הקטינים יהיו באופן הבא:

• הקטינים ישהו עם האב במהלך הימים א-ו, בכל שבוע.

• הקטינים ישהו עם האם ב- 3 סופי שבוע ברצף, החל מיום שישי מתום המסגרת החינוכית, ועד שעתיים לאחר צאת השבת.

• בעת שהיית הקטינים עם האם, האחריות לאוספם ממסגרות החינוך בימי שישי תהא על האם וכך גם האחריות להשיבם לxxx במוצאי שבת.

• הקטינים ישהו עם האב בכל סוף שבוע רביעי.

• בשבוע הרביעי, שבתומו שוהים הקטינים עם האב, תהא ראשית האם להיפגש עם הקטינים בxxx ובסביבתה, ביום חמישי, החל מהשעה 16:00 ועד השעה 20:00 (לא בדירת המגורים).

למען הסר ספק יובהר כי זמני השהות של האם עם הקטינים, יתקיימו בדירתה בxxx.

העו"ס תגיש המלצות לחלוקת זמני שהות בחגים ובחופשות – ב"כ הצדדים ימסרו החלטה זו לעו"ס, אשר תיפגש עם הצדדים ותגיש המלצותיה בתוך 15 יום.

להלן יבואו עיקרי הנימוקים אשר הובילו את בית המשפט להורות על חלוקת הזמנים המפורטת מעלה:

1. עובר לפתיחת ההליכים המשפטיים התגוררו הצדדים יחדיו, עם ילדיהם, ובמשך כ- 10 שנים ביישוב xxx.

2. האישה בחרה להעתיק באופן חד צדדי את מקום מגוריה לxxx מבלי שניתנה הסכמתו של האיש. בית המשפט ער לטענות האישה כי המעבר לxxx דובר בין הצדדים מזה מספר שנים, יחד עם זאת, ומבלי לקבוע מה דובר בין הצדדים, בפועל הצדדים לא פעלו אקטיבית לשם כך.

3. האישה העתיקה את מקום מגורי הקטינה xxx, לxxx, חרף החלטות שיפוטיות ובניגוד להן.

4. בשל מורכבות המקרה, ומערכת היחסים הבעייתית בין האם לקטינה xxx, והעובדה שלצדדים יש ילדים נוספים, קיים חשש כי גם אלה יגררו לאותה מערכת בעייתית, לא בריאה, פוגענית ובעיקר, מרחיקה מהאב.

5. האישה מערבת את הקטינים בסכסוך ובהליך המשפטי.

6. רצונם של הקטינים, ובמיוחד של הקטין xxx, שבביקור האפוטרופסא אמר לה "רק תגידו שאני גר בxxx, כי אני לא יודע מה יהי מחר, יש לי חברים, כל החיים שלי פה אני לא יודע, אומרים שאני עובר לxxx אני לא רוצה" (מדברי האפוטרופסא לדין, בדיון שהתקיים ביום 22.2.23).

7. האישה לא נתנה שום פתרון לסיטואציה החדשה שנוצרה, בה היא מתגוררת מרחק של שעה וחצי – שעתיים של נסיעה לכל כיוון, לחלוקת זמני שהייה, פרט להעברת האחריות לאיש ובקשה "שהילדים יצאו מxxx... שהילדים יעברו לxxx... הוא יכול לעשות שינוי מגורים"

8. התרשמות האפוטרופסא לדין שכל הילדים מעורבים "וגם xxx בדרך...." והחשש של בית המשפט, כי מדובר בהתרשמות שתתגשם, ככל ויקבעו זמני שהות במתכונת אחרת.

9. המלצות האפוטרופסא לדין לקיום זמני שהות של האם במרכז קשר ובפיקוח כדי שהאם תפסיק להעביר מסרים לא ברורים ומבלבלים לקטינים, מחזקת את החשש הקיים בליבו של בית המשפט בקשר להרחקת הקטינים מאביהם. חרף זאת, בית המשפט לא נעתר, בשלב זה, להמלצות אלה, אולם יש להם משקל בהחלטה.

10. אי שיתוף הפעולה של האישה עם רשויות הרווחה, באופן שהעו"ס העידה כי לא הצליחה לתאם עם האישה מפגש, אף לא בזום.

11. אי שיתוף הפעולה של האם עם יתר הגורמים הטיפוליים, או לכל הפחות, פעולותיה או אי ביצוע פעולות, במטרה לדחותם ו/או לעכבם.

12. היעדרותם של הקטינים ממסגרות חינוך, באחריותה של האשה.

החלטה זו הינה זמנית בלבד ובית המשפט יידרש לה לאחר קבלת דוח ועדת תסקירים, שעתידה, על פי דברי העו"ס, להתכנס ביום 12.3.2023.

עוד יידרש בית המשפט להמלצות ד"ר רוזן צבי, לאחר שיוגשו, לרבות לעניין מקום מגורי הקטינים ומסגרות החינוך שלהם, עם התקדמות הטיפול.

כך גם בית המשפט יתייחס בהמשך לתוצאות אבחון מסוגלותם ההורית של הצדדים, לאחר שהאישה תשתף פעולה עם פנייתה למכון טריאס שריג – כאמור בהחלטות בית המשפט מיום 30.10.22.

עוד במסגרת החלטה זו הריני מורה כדלהלן:

• האישה תציג לבית המשפט פנייה למחלקת הרווחה של עיריית xxx בדבר התחלת טיפול בלשכת הרווחה בxxx, וככל שלא ניתן להתחיל בטיפול לאלתר, תפעל על פי ההחלטה מיום 22.1.23, ותפנה לטיפול במסגרת פרטית.

  המזכירות תקבע ת.פ. לעוד 7 ימים לקבלת האמור מהאישה.

• האיש ימשיך בטיפול אצל מרסלו פונטוביץ.

• הצדדים (כל אחד בהתאמה) יקיימו את החלטות בית המשפט לרבות – ביצוע אבחון במכון טריאסט שריג, הבאת הקטינה לטיפול אצלך ד"ר קיבנסון, שיתוף פעולה מלא עם ד"ר רוזן צבי.

• כל אחד מהצדדים ימנע מעירוב הקטינים, או מי מהם, בהליך המשפטי ובהחלטות משפטיות.

• האפוטרופסא לדין תהיה בקשר עם הקטינים, פעם בשבועיים, ותגיש לבית המשפט עמדה משלימה בתוך 30 יום. המזכירות תקבע ת.פ. לקבלת עמדה משלימה מטעם האפוט' לדין.

בשולי הדברים, יצוין כי האיש, מאז תחילת ההליך המשפטי, טען כי מדובר במקרה בו כל הסימפטומים של ניכור הורי מתקיימים, וככל שלא תהיה פעולה מהירה והחלטות ברורות של בית המשפט, הנתק עם הקטינים יהיה מוחלט.

בית המשפט נהג במשנה זהירות ובסבלנות יתרה, תוך שנתן לאם מספר רב של אפשרויות לתקן דרכיה, להרחיק את הקטינים מהסכסוך, לפנות לטיפול והדרכה, להפעיל את סמכותה ההורית, ולפעול לטובת חידוש הקשר עם הקטינה xxx, אולם תחת לגלות רגישות, בגרות, ולנהוג באחריות, היא הקצינה את מעשיה, הפרה החלטות שיפוטיות ובכך הגדילה את הפגיעה בקטינים.

במצב דברים זה, בו הקטינים כבר מעורבים בסכסוך, על כל ההשלכות שבכך, יש לעשות ככל שניתן על מנת למנוע מהם מעורבות נוספת ופגיעה נוספת. בית המשפט מתרה באם, שלא לנצל את זמני שהות שנקבעו לה ללא פיקוח, בצורה שיש בה בכדי לפגוע בקטינים ו/או לערבם בסכסוך ו/או להסיתם כנגד אביהם, שאחרת לא יהיה מנוס מקביעתם בפיקוח.

לאור המסקנה אליה הגעתי הריני מחייבת את האישה לשלם לאיש הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתנה היום, ה' אדר תשפ"ג, 26 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.