פלוני נ׳ פלונית

בפני תגובה מטעם האשה לבקשת האיש לסעד דחוף אגב בקשה ליישוב סכסוך.

עניינה של בקשת האיש: אכיפת הסכם גירושין בדבר ההסכמה הכרותה בהסכם – להימנע מהכנסת גברים זרים לבית האם, לצורך שמירה על המסגרת החינוכית של הקטינות (בבית ספר 'בית יעקב') ועל אופי החינוך לקטינות (חרדי – שמרני).

בבקשתו, האיש עותר לשמירת המצב הקיים, לאחר שלדבריו האשה הכניסה לביתה גבר זר שהכירה, המגיע לביתה מידי יום ואף לן בבית, תוך שההנהגות שבין האשה ואותו גבר למול הקטינות אינה הולמת ואינה צנועה.

לצדדים שתי בנות קטינות ומשמורתן משותפת. אורח חיי הקטינות שעליו חונכו טרם פרידת הצדדים ושאליו הורגלו, הינו חרדי שמרני, כפי העולה מהבקשה ומהסכם גירושי הצדדים אותו בית הדין אישר ביום 03.06.21.

להלן ציטוטים מתוך הסכם גירושי הצדדים -

סעיף 5 להסכם קובע:

סעיף 7 לאותו הסכם מוסיף וקובע כי:

לנוכח חשיבותן של הסכמות הצדדים הכרותות בהסכם וגילוי דאגתם ההדדית לשמירת טובת הקטינות, המפרשות ומפרטות את אורח חייהן של הקטינות אותו הצדדים ביקשו לשמר לאחר פרידתם, נוסיף ונעתיק מתוך ההסכם.

סעיף 17 להסכם קובע כי -

ואם לא די מפורש ומפורט בכך, הרי שבא סעיף 18 להסכם, ומבהיר:

מתוך המובא עולה הסכמתם החד משמעית של הצדדים – שניהם כאחד – לפיה טובת הקטינות דורשת את שמירת אורח חייהן החרדי-שמרני, כפי שהורגלו לו טרם פרידת הצדדים, ולפיה הסכמת הצדדים ניתנה לכך שמי מהצדדים אשר יבקש לשנות מהמנהגים שהיו נהוגים עת חיו יחדיו, לרבות בעניין אורח חייהן החרדי, ינהג כרצונו בינו לבין עצמו, אך ימנע מלערב בכך את הקטינות. עוד עלתה התחייבותם הכתובה של הצדדים – "שלא לחשוף את הבנות לתכנים שאינם מקובלים...".

חשיבות עליונה נתנו הצדדים להסכמות ולהתחייבויות אלה, עד אשר הוסיפו וקבעו כי – "באי שמירה על הבנות באורח חיים חרדי", יהיה משום עילה לשינוי משמורתן.

אין ספק שמבלי להרחיק לכת לאכיפת הסכמת הצדדים לשינוי המשמורת יש בהתחייבויות הצדדים די כדי לצוות על אכיפת השמירה על המצב הקיים – השמירה על אורח החיים ומנהגיו אליהם הקטינות הורגלו.

לטענת המבקש, נוסף לסכנה החינוכית והרוחנית הנשקפת לקטינות מהשינוי שהאם הכניסה אל תוך שגרת חייהן קיים גם חשש ממשי לכך שהקטינות תאלצנה לעזוב את המסגרת החינוכית בה הן לומדות.

כך לדבריו, התקבל מכתב התראה מבית הספר 'בית יעקב' ג' בו הקטינות לומדות לפיו ככל והאם לא תשנה את התנהלותה הנטענת, הרי שבית הספר יפסיק את לימודי הקטינות בין כתליו.

נוכח הנטען, האיש מבקש להורות לאשה לשמור על המצב הקיים ולהורות לה להימנע מהכנסת גבר זר לביתה בעת שהות הקטינות בו.

עוד הוא מבקש (בטופס הבקשה הכתוב בכתב יד) להורות לאשה – "לא להכיר גברים לילדות מחוץ לבית".

הבקשה הועברה לתגובת האשה.

בתגובתה, האשה טוענת כי לאחר שלדברי האיש היא הכניסה גבר לביתה, הרי שבהיעתרות לבקשה למתן צו למניעתה יהיה משום בקשת סעד לשינוי מצב קיים – לא לשמירה עליו, בבחינת מתן 'צו עשה זמני'. משתמע מטיעונה שאין לבית הדין הסמכות לדון בדבר.

עוד היא מוסיפה, כי אין לראות בטענתה האמורה – "כדי להתפרש כהודאה או חצי הודאה בטיעון העובדתי שהעלה המבקש בבקשתו".

לאמור, לדברי האשה גבר זר אינו מבקר בביתה מידי יום ואינו לן בו. נדגיש כבר עתה, שבהתאם לכך, הרי שלא יהיה בהיעתרות לבקשת האיש למתן הצו כדי לשנות דבר משגרת יומה וחייה של האשה, ואין מקום להתנגדות לסמכות.

לגופן של טענות האשה, בית הדין דוחה אותן, בתרתי.

ראשית, לא ניתן להחליף את היוצרות. המצב הקיים, שהיה נהוג וקיים לאורך השנים הוא שהקטינות גדלות ומתחנכות בהתאם לקודים ולמנהגים הרווחים בקהילה החרדית שמרנית ולפיהם אין מכניסים גבר זר לבית ולא חושפים את הקטינות לקשר אמן עם גבר זר.

על כן, אין ספק שיש בבקשת האיש למתן סעד כמבוקש למניעת האמור, כדי לשמר את המצב הקיים, ואין ספק כי אף במסגרת מתן סעד זמני אגב בקשה ליישוב סכסוך, הסמכות לדון בה נתונה לבית הדין.

בנוסף לכך, הסכמות הצדדים שבהסכם המובאות מעלה קיבלו תוקף של פסק דין בבית הדין, והאיש עותר למימושן במסגרת בקשתו לאכיפת הסכם הגירושין ככל פסק דין אחר של בית הדין הרי שגם במקרה שלפנינו לבית הדין הסמכות הטבועה והחוקית לכוף את האישה שהיא צד להסכם לציית לפסק-דין שנתן תוקף להסדר שהושג בין הצדדים וליתן כל סעד אחר הנדרש למימוש הוראותיו. זאת, אף ללא צורך ב"סמכות נמשכת", שכן פסק-הדין המאשר הסכם גירושין כאילו הוא עצמו מורה על עשיית מעשים המפורטים בהסכם הגירושין או אוסר את עשייתם, אף שמעשים אלה אינם מפורטים בפסק-הדין.

לפיכך בית הדין קובע כי עומדת לו הסמכות להיעתר לבקשת הסעד המבוקש.

יוער, כי היה מקום להוסיף וליתן אף צו מניעה מכוון ישירות כנגד הגבר הזר, וזאת אף בהעדר בקשה מתאימה לכך.

לעניין זה, נציין לאמור בסעיף 14 לפסק הדין רמ"ש (חיפה) 37077-01-14:

גם אם נגרוס אחרת, והתנהגותו של המבקש לא עלתה כדי הטרדה או אלימות המקימה עילה למתן צו הרחקה, הרי שבחינה של החלטת בית משפט בראי של טובת הקטינים, חייבה הרחקתו של המבקש מן הדירה. בית משפט קמא היה מוסמך להיזקק לעילות אחרות, שלא על פי חוק למניעת אלימות במשפחה או מניעת הטרדה מאיימת, בין אם על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות המסמיך את בית המשפט על פי סעיף 68 לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין, של פסול דין ושל חסוי, לא רק על דרך מינוי אפוטרופוס זמני אלא גם בכל דרך אחרת, ובין אם, על פי אמנת זכויות הילד, המהווה חלק מהמשפט הישראלי משאושרה ביום 4.8.1991 ונכנסה לתוקף ביום 2.9.1991, ובין אם על פי מבחן "טובת הילד". יישומם של אלה על המקרה דנן, הייתה מחייבת הרחקת המבקש דווקא מהדירה, הן משום שבשלב זה, ובעת משבר קשה דוגמת זה שפקד את חיי בני הזוג – הצדדים, הם נחשפים לצדדיו המכוערים של הסכסוך כשההורים אינם מצליחים לנהוג בכבוד ובאיפוק אחד כלפי השני, והבית המשמש למגורי המשפחה והילדים הופך לזירת התגוששות, ולכך תהיינה בהכרח השלכות מזיקות על הקטינים. בעניין זה לא ראיתי להכביר מילים והדברים ידועים, כאשר די בתיאורי האלימות המילולית, שלא נסתרו, כדי ללמדנו כי לקטינים נגרם נזק רב ויש למנוע כל נזק נוסף שעלול להיגרם להם בעטיו של אותו סכסוך בין ההורים.

כך שמכוח סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, רשאי בית הדין לנקוט כל אמצעי, זמניים או קבוע אשר יש בו לדעתו צורך לשמירת ענייניו של קטין.

כן ראו האמור בעמוד 6-7 לפסק הדין – תלה"מ (י-ם) 38233-07-18:

בראש ובראשונה יש לדחות את טענת האב כי בית המשפט אינו יכול להעניק סעד שלא נתבקש בכתב התביעה. על אף שזה הדין במקרים הרגילים, לבית המשפט לענייני משפחה סמכות להעניק סעדים מכוח סעיף 8 (א) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה תשנ"ה 1995 (להלן-"סעיף 8 (א)") לפיו:

"בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק; אין בהוראה זו כדי לגרוע מכללי חסיונות עדים או כללי ראיות חסויות".

כידוע, סעיף זה מעניק לבית המשפט לענייני משפחה שיקול דעת רחב בכל הנוגע לסדרי הדין ודיני הראיות ראו: בע"מ 2764/16 מיום 6.7.16 (פורסם בנבו) ומכוחו, רשאי בית המשפט בין היתר, להעניק סעד שלא נתבקש בכתב התביעה ראו: תמ"ש 6495-11-11 מיום 11.01.16 (פורסם בנבו).

באופן דומה, אין לקבל את טענת האב כי בית המשפט רשאי להרחיק אדם מביתו רק במסגרת תביעה למזונות על דרך של מתן צו של מדור שלו ושקט.

סעיף 68 (א) קובע כך:

"בית המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו או לבקשת צד מעוניין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת עניניו של קטין, ושל אדם שמונה לו אפוטרופוס, אם על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס-לדין, ואם בדרך אחרת; וכן רשאי בית המשפט לעשות, אם הקטין או האדם שמונה לו אפוטרופוס פנה אליו בעצמו".

בבע"מ 421-17 [פורסם בנבו] מיום 21.03.17 הבהיר בית המשפט העליון כי:

"על פניו, סעיף זה (אף לגביו אין דברי הסבר) נועד לשמש "סעיף סל", לעניינים החורגים מדרך המלך ה"שגרתית"; כך למשל, עשו בתי המשפט שימוש בסעיף זה לשם מתן טיפול רפואי לקטין, בניגוד לעמדת הוריו (רע"א 5587/97‏ היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני‏, פ"ד נא(4) 830 (1997)); למנוע עריכתה של בדיקת רקמות לקטין, בניגוד לעמדת אמו ובן זוגה (ע"א 1354/92 היועץ המשפטי‎‎ לממשלה נ' פלונית, פ"ד מח(1) 711 (1994); למתן טיפול פסיכולוגי לקטין, לבקשת האם ובניגוד לרצון האב (בע"מ 5710/05‏ פלוני נ' פלוני, פ"ד סא(2) 663 (2006)); ואף לעריכת ברית מילה לקטין, לבקשת אחד מהוריו ובהתנגדות ההורה האחר (ראו בג"ץ 8533/13 ‏פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, [פורסם בנבו] פסקה 18 לפסק דינה של המשנה לנשיאה – כתארה אז – מ' נאור (2014), המפנה ל- תמ"ש (ת"א) 39553-09-10 ט.ל. נ' ע.ה.ס. [פורסם בנבו] (2010); לעמדה שונה ראו א' טבקה וא' סדן "הסמכה למילה: בית הדין הרבני, ברית מילה וסמכות שיפוט עניינית – ניתוח דיוני"  המשפט ברשת – זכויות אדם, מבזק 20 (ינואר 2014)). קיומה של סמכות אינו סופה של דרך, ויש לבחון אם השימוש בה הכרחי".

אין ספק שבנסיבות הבקשה, לאחר שבטובת הקטינות וברווחתן עסקינן, ואף בשמירת על מקום לימודיהן בבית ספר בו למדו עד עתה וברצף אופי חינוכן, עשיית שימוש בסעיף 68 (א) מובנת מאליה ואף הכרחית.

בשלב זה ומשסעד מכוון כנגד הגבר הזר לא התבקש, בית הדין ימנע מלתתו ויסתפק במתן צו מניעה מכוון כנגד האם, כמבוקש.

לפיכך בית הדין קובע כי עומדת לו הסמכות להיעתר לבקשת הסעד המבוקש.

מסקנה

לאור האמור, אני מורה בצו זמני ואוסר על אשה כדלהלן:

• להכניס גבר זר לביקור בביתה, קל וחומר לשהייה או לינה בבית, בעת הימצאות הקטינות עמה.

• להפגיש או להכיר גבר זר לקטינות, אף חוץ לביתה.

• מובהר כי הפרת הוראה מהוראות צו זה יעלה כדי בזיון בית הדין לפי סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 וכי בית הדין יהיה רשאי לנקוט בצעדים המתאימים (קנס או מאסר) כדי להביא לביצוען וייושמן של הוראות הסכם הגירושין.

   

  ההחלטה מותרת בפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

  ניתן ביום י"ד בשבט התשפ"ג (05/02/2023).

  הרב מאיר קאהן

  מסמך זה עלול להכיל שינויי עריכה והגהה