פלונית ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

צדדי ג'

1. ויקטור גוליאט
2. ג.ב. מהנדסים יועצים בע"מ
3. איילון חברה לביטוח בע"מ 
4. משה קישלנסקי 
5. בית החולים קריית צאנז ע"ש לניאדו
6. שירביט חברה לביטוח בע"מ
7. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
8. ח.ש.ק.ל (עבודות חשמל) בע"מ

עו"ד ב"כ צדדי ג' 1-3: עו"ד יורם קמין

פסק דין

\לפניי תביעת נזקי גוף בעקבות תאונה מצערת שהתרחשה ביום 14.1.2015 ושכתוצאה ממנה נפגע המנוח א.ל ז"ל מקשת חשמלית שפרצה מארון חשמל, בו היה אמור לבצע עבודת התקנת מפסקים חדשים. המנוח נכווה קשות, בין היתר בריאותיו ובקנה הנשימה וביום 24.1.2015 נפטר.

הצדדים

1. התובעים הם בת הזוג של המנוח ויורשתו, אחיו של המנוח שאף הוא אחד מיורשיו והמוסד לביטוח לאומי שתובע החזר התשלומים ששילם וישלם לאלמנת המנוח בעקבות התאונה המהווה תאונת עבודה.

   התובעת 1 והמנוח לא היו נשואים אך ניהלו חיים משותפים במשך שנים רבות וההתייחסות אליהם היא כבני זוג לכל דבר ולתובעת 1 ההתייחסות בפסק הדין היא כאלמנת המנוח.

2. נתבעות 1-2 הן מעסיקתו של המנוח והמבטחת אותה בביטוח חבות מעבידים.

3. נתבעות 3-4 הן מזמינת העבודה והמבטחת אותה בביטוח אחריות כלפי צד ג'.

4. נתבעות 1-2 הגישו הודעה לצדדים שלישיים כנגד:

   • ויקטור גוליאט [צד ג' 1] שהיה מי שתכנן את עבודות החשמל ומי שלטענתן אמור היה לפקח על ביצוען.

   • ג.ב מהנדסים יועצים בע"מ [צד ג' 2] – חברה במסגרתה פעל מר ויקטור גוליאט.

   • משה קישלנסקי [צד ג' 3], כלפיו נטען שהיה מנהל פרויקטים ואחראי בטיחות חיצוני של נתבעת 4, בין היתר בפרויקט נשוא התביעה.

   • כנגד נתבעות 3-4 שלטענת נתבעות 1-2 נושאות באחריות להתרחשות האירוע.

5. נתבעות 3-4 הגישו אף הן הודעה לצדדים שלישיים כנגד:

   • נתבעות 1-2.

   • ג.ב מהנדסים יועצים בע"מ.

   • איילון חברה לביטוח בע"מ כמבטחת של ג.ב מהנדסים יועצים בע"מ.

6. תביעת המוסד לביטוח לאומי הוגשה כנגד נתבעות 3-4 בלבד, הואיל ואין לו זכות חזרה אל נתבעת 2 שהייתה מעסיקתו של המנוח.

    

    

   אירוע התאונה והמחלוקת

7. במסגרת פרויקט להקמת אגף חדש בבית החולים לניאדו, היה צורך בהקמת קו אספקת חשמל חדש. לצורך כך, שכר בית החולים את שירותיה של הנתבעת 2 לצורך ביצוע עבודות החשמל, שכללו, בין היתר, התקנת מפסקים חדשים בלוח החשמל הראשי של בית החולים.

8. את עבודת התקנת המפסקים אמור היה המנוח וצוותו לבצע ביום בו נפגע.

9. המנוח נכנס עם צוותו לחדר החשמל, ניגש אל לוח החשמל בו אמורה הייתה להתבצע העבודה, מבלי שזרם החשמל אל הלוח הופסק. בעת שהמנוח היה בקרבת לוח החשמל החי, פרצה לפתע קשת חשמלית, פגעה בו וגרמה לו לכוויות קשות שהביאו בסופו של דבר למותו.

10. אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה הייתה נמנעת אילו היה מופסק זרם החשמל אל הלוח בטרם ניגש אליו המנוח. אף אין מחלוקת, כי העבודה לא אמורה הייתה להתבצע על "לוח חי".

11. בין הצדדים מחלוקות רבות בנוגע לנסיבות התאונה, ביחס לאחריות לניתוק הלוח מזרם החשמל, ביחס לאחריות להיבטי הבטיחות במסגרת ביצוע העבודה ועוד.

12. אולם, לטעמי, לשאלת האחריות לניתוק הזרם בפועל והאחריות לתיאום פעולת הניתוק אל מול מחלקות בית החולים, אין השפעה על קביעת האחריות במקרה זה ואסביר:

    • כאמור לעיל, אין מחלוקת כי העבודה אמורה הייתה להתבצע כאשר זרם החשמל אל הלוח מנותק.

    • למנוח, חשמלאי מנוסה, היכולת לדעת כי לוח החשמל טרם נותק מן הזרם בעת שנכנס אל החדר בו היה מצוי, לא רק מעצם היותו חשמלאי מנוסה, אלא מכך שניתוק החשמל אמור היה להיות מתואם מול הגורמים המוסמכים בבית החולים והדבר לא נעשה.

    • מכיוון שלא ניתן היה לטעות במצב לוח החשמל בעת התרחשות התאונה, אין רלוונטיות לשאלה מדוע לא נותק החשמל ללוח. העובדה שלוח החשמל היה "חי" הוא מצב נתון שכל הגורמים היו מודעים לו.

    • לכל הגורמים היה ברור שיש לנתק את הזרם ללוח בטרם ביצוע העבודה.

    • לכן, התאונה לא נגרמה משום שלוח החשמל לא נותק בניגוד להנחיות אלא משום שהתאפשר למנוח לגשת אל לוח החשמל החי.

13. מן האמור לעיל עולה, כי השאלות היחידות הדורשות הכרעה לצורך קביעת האחריות לתאונה הן:

    • האם הייתה תקלה כלשהי בלוח החשמל שגרמה להתפרצות הקשת החשמלית ומי אחראי לה?

    • על מי הייתה מוטל החובה לוודא שהמנוח וצוותו לא ניגשים ללוח החשמל בטרם הופסק הזרם?

      הראיות שהובאו

14. התובעים 1-2 העידו בעצמם והגישו את חוות דעתו של מהנדס החשמל וחוקר שריפות, מר אילן אבני.

15. נתבעות 1-2 העידו את מר ישראל לפלר – הבעלים והמנהל של נתבעת 2, מר נגה שפראו – שהיה עובד בצוות של המנוח ומר שמואל אשכנזי – עובד נוסף בצוותו של המנוח. כמו כן, הוגשה חוות דעתו של מהנדס החשמל חיים קראוסהר.

16. מטעם נתבעות 3-4 העיד מר משה קליין – המהנדס הראשי של נתבעת 3.

17. מטעם צדדי ג' 1-3 העיד מר ויקטור גוליאט.

    הסיבה שגרמה למות המנוח

18. כאמור לעיל, אין מחלוקת וכל העדים והמומחים העידו על כך – שהעבודה על לוח החשמל אמורה הייתה להתבצע רק לאחר ניתוק זרם החשמל:

    • המהנדס אילן אבני:

      "ת. החשמלאים היו אמורים לחבר שני מפסקים שמזינים מתקן אמ.אר.איי ועוד אחד, בתחתית הלוח, זהו.

      ש. לצורך זה צריך להפסיק את הזרם בלוח, כשמחברים אותו

      ת. בלוח הספציפי הזה חייבים היו להוריד את הזרם, לנתק את המפסק לפני עבודה בחשמל חי, אלא אם כן הלוח עצמו תומך בחיים ואסור לנתקו

      ש. מי יודע את זה

      ת. בית החולים וכמובן מי שמעסיק את החשמלאי

      ש. המתכנן של הפרויקט יודע את זה

      ת. צריך לדעת את זה

      ש. המנוח ידע את זה, היה אמור לדעת את זה?

      ת. המנוח היה אמור לדעת את זה"

      [עמ' 14 שורות 3-13 לפרוטוקול]

       

    • מר שמואל אשכנזי:

      "ש. יום התאונה היה היום הראשון שלך במקום

      ת. אפשר להגיד

      ש. לא נכנסת לחדר

      ת. לא, אין לנו גם אישור להיכנס לשם

      ש. כשאתם הגעתם למקום, האם ידעתם מראש אם העבודה תיעשה עם לוח חי

      ת. אנחנו ידענו מה אנחנו הולכים לעשות כפוף לאלכס

      ש. זה התקנת שני מפסקים חדשים בלוח ראשי

      ת. נכון

      ש. הלוח הראשי היה טעון בחשמל חי כשהגעתם

      ת. נכון

      ש. לא ידעתם אם אתם אמורים לעבוד בחשמל חי או בלוח כבוי

      ת. אנחנו לא נכנסים ללוח כל זמן שהוא מחושמל, להיכנס ללוח זה רק מתי שהוא מכובה, בכפוף למנהל העבודה שאומר לנו בדיוק מה לעשות, מעבר לזה אנחנו סטטיסטיים"

      [עמ' 26 שורות 16-28 לפרוטוקול]

       

    • מר נגה שפראו:

      "ש. לא אמרו לכם אם תעבדו עם חשמל חי או לוח כבוי

      ת. לא עובדים עם חשמל חי

      ש. אבל האם ידעתם שתעבדו עם חשמל חי או לא, כשיצאתם למקום מראש

      ת. לא, לא ידענו וגם לא אמורים לעבוד עם חשמל חי באף מקום"

      [עמ' 32 שורות 27-30 לפרוטוקול]

       

    • מר ישראל לפלר:

      "ש. ואם אומר לך שבמפגשים האלה בכלל לא עלתה השאלה אם העבודה תבוצע בלוח חי או מת

      ת. חד משמעית לוח מת, אין דבר כזה לוח חי

      ש. הנתבעת 2 אף פעם לא עושה עבודות בלוח חי

      ת. לא, נקודה וזה חד משמעית , לא עושים עבודות בלוח חי"

      [עמ' 37 שורות 21-24 לפרוטוקול]

       

    • המהנדס חיים קראוסהר:

      "ש. אתה יכול להסביר לי מה פירוש הצדקה טכנית טיפולית, כלומר שאסור היה לו לעבוד תחת מתח חי

      ת. נכון. אני אסביר, סוג העבודה הזה שנעשה פה לא ניתן בכלל לעשות אותו בלי הפסקת מתח כי צריך להתחבר לפסי צבירה חיים, זה כתוב אצלי בחוות הדעת, הפסים האלה נמצאים בחלק התחתון של הלוח, צריך כמעט לשכב על הרצפה כדי להתחבר אליהם ותחת מתח לא ניתן להתחבר אליהם, צריך להפסיק את החשמל"

      [עמ' 50 שורות 17-22 לפרוטוקול]

       

       

    • מר משה קליין:

      "ש. מה נאמר בפגישה לגבי השאלה מי יכבה את הלוח ומתי יכבו את הלוח

      ת. אמרתי שאני רוצה להבהיר את התשובה. הפגישה הזאת היתה מחולקת לשניים – היתה פגישה בשטח והיתה פגישה בחדר ישיבות. אני הייתי בפגישה בחדר ישיבות, בשטח לא הייתי

      ש. אני חוזר על השאלה

      ת. את הלוח הראשי אמור לכבות הקבלן בסופו של דבר, באישור של מהנדס בית החולים לניאדו, שזה אני

      ש. מתי?

      ת. זמן הכיבוי לא תוכנן בפגישה הזו"

      [עמ' 57 שורות 8-15 לפרוטוקול]

    • מר ויקטור גוליאט:

      "ש. אתה זוכר אם היה רשום בו לגבי זה שאפשר לבצע את העבודה בלוח חי או לה וריד את הזרם

      ת. לא נראה לי שבכלל היה צורך לבצע, לא נשמע סביר, לא מבצעים עבודה בלוח חי"

      [עמ' 68 שורות 9-10 לפרוטוקול]

       

19. על פי עדותו של מר שפראו, בעת התאונה היה המנוח בתנוחת כריעה אל עבר לוח החשמל, כאשר דלת הלוח [הפנל] פתוחה חלקית:

    "ש. אתה לא נגעת בלוח ואלכס לא נגע

    ת. אני לא נגעתי בלוח

    ש. ואלכס גם לא נגע

    ת. לפני כן אמרתי לך שהוא היה בחצי כריעה אל הלוח

    ש. אבל הוא לא נגע בלוח, לא ראית אותו מפרק משהו, שם את המפסקים או מסיר כיסוים

    ת. הוא אמר לי ללכת להתקשר לאולג, הלכתי והתקשרתי וכשחזרתי הוא היה בחצי כריעה על הלוח

    ש.ב. והפאנלים פתוחים והוא עובד

    ת. אני לא יודע מה הוא עשה בדיוק, זה עניין של שניות. ראיתי אותו עם חצי דלת פתוחה של הלוח ואז אמרתי לו שאולג אמר שהציוד נמצא אצלו באוטו והוא אמר לי בסדר, שאלתי אותו אם הוא צריך אותי לעוד משהו והוא אמר לי שלא ובאתי להסתובב לכיוון שמוליק ופתאום היה פיצוץ, ממה זה נבע וממה זה קרה אין לי מושג."

    [עמ' 34 משורה 30 ואילך]

20. מלבד עדותו של מר שפראו, אין כל עדות נוספת על מה שהתרחש בעת התפרצות הקשת החשמלית. העובד הנוסף שהיה במקום, מר אשכנזי, העיד כי היה ממוקם בחלקו האחורי של לוח החשמל:

    "ש. ואלכס אמר לכם שהוא מחכה שינתקו את החשמל

    ת. לא, הוא אמר לנו, תשבו פה ותחכו

    ש. מבחינתך כשפרצה השריפה, האש, אלכס לא עבד על הלוח

    ת. אני לא יודע, לא הייתי שם. הייתי בחדר, אבל לא שם, הייתי מאחורי הלוח ולא ראיתי מה הוא עשה"

    [עמ' 27 שורות 25-29 לפרוטוקול]

21. מן העדויות הנ"ל ניתן להבין כי למרות שהחשמל ללוח טרם נותק, נכנס המנוח עם צוותו אל חדר החשמל והחל בביצוע פעולה כלשהי בסמוך ללוח וייתכן שאף בלוח עצמו.

22. האם ייתכן שהמנוח לא היה מודע לכך שטרם הופסק החשמל ללוח? התשובה לכך שלילית.

    ראשית – אין כל קושי לזהות האם לוח החשמל "חי" או "מת". העיד על כך מר לפלר:

    "ש. מה אלכס צריך לעשות כשהוא בא למקום ויש חשמל חי

    ת. הוא לא היה צריך להיכנס לתוך החדר כשיש חשמל חי, אין לו מה לחפש שם. אחרי שמודיעים לו שהחשמל מופסק, רואים שהנורות לא דולקות, יש כל מיני אינדיקציות שברגע שהחשמל חי יש 3 מנורות שהן אר.אס.טי, קיום חשמל במתקן"

    [עמ' 38 שורות 6-9 לפרוטוקול]

    שנית – ניתוק החשמל מהלוח הוא פרוצדורה שיש לבצעה בתיאום מול בית החולים, על מנת שלא לנתק את החשמל ממערכות חיוניות או ממערכות תומכות חיים. העידו על כך מר משה קליין:

    "ש. בהנחה שבאותו יום היו אמורים לבצע את התקנת המפסקים, אתה היית אמור להיות נוכח במקום

    ת. כן, חד וחלק. אני אמור להיות נוכח בקטע של לראות שכל המחלקות בבית החולים מוזנות בחשמל חלופי, לראות מתי מנתקים, להסתובב במחלקות ולראות שהכל כשורה, לפני שמחזירים. מה קורה בחדר עצמו – זה אתם.

    ש. וזו למעשה הסיבה שביקשת שיחכו לך, כי ידעת שהולכים להתקין את המפסקים

    ת. אני לא הייתי אמור להיות בתוך החדר בביצוע העבודה, אלא אמור לראות שיש הזנות חילופיות"

    [עמ' 65 שורות 4-9 לפרוטוקול]

     

    העיד על כך גם מר ישראל לפלר:

    "ש. ואם אני אגיד לך שאלכס לא עבר הדרכה בעבודה הספציפית הזאת

    ת. אין לי בכל עבודה הדרכה ספציפית, בית החולים היה צריך להפסיק את החשמל, זה מה שסוכם והוא היה צריך להתחיל לעבוד, לוודא שהחשמל מנותק ולהתחיל לעבוד

    ש. לאלכס היתה סמכות לנתק את החשמל בעצמו

    ת. לא, בבית החולים לא מנתקים חשמל כי יש חדרי ניתוח, רק אנשי האחזקה של בית החולים עצמו"

    [עמ' 37 שורות 27 – 32 לפרוטוקול]

     

23. מסקנת ביניים ראשונה ניתן לקבוע כבר עתה והיא, כי הסיבה להתרחשות התאונה היא שהמנוח ניגש לטפל בלוח החשמל בטרם נותק מהזרם.

     

    האם הייתה תקלה או ליקוי כלשהו בלוח החשמל?

24. המהנדס מטעם התובעים, מר אבני, מציין בסעיפים 4.7 ו- 5.2 בחוות דעתו, כי הגורם לקצר בעקבותיו פרצה הקשת החשמלית, הוא השתחררות מוליך החשמל המחבר בין פס הצבירה בחלקו העליון של הלוח למפסק שבתחתית הלוח. השתחררות המוליך, גרמה לשיטתו ליצירת מגע בין המוליך לבין גוף לוח החשמל ולקצר שיצר את הקשת החשמלית.

25. למסקנה זו הגיע המומחה מעיון בדו"ח של מהנדס אחר, מר אייל לוי שהעלה מספר אפשרויות לגורם לקצר, אחת מהן הייתה כי המנוח נגע בפס הצבירה הנ"ל, שנראה משוחרר ממקומו, וכתוצאה מהלחץ שהופעל עליו, הוא ניתק ממקומו ונגע בגוף הלוח [סעיף 3.2.5 לחוות דעתו של מר אבני].

26. את מסקנה זו של מר אבני אני דוחה מכמה טעמים:

    הטעם הראשון – לא הובאה כל ראיה לכך שפס הצבירה אכן ניתק ממקומו בטרם פרצה הקשת החשמלית.

    הטעם השני – מר אבני בדק את המקרה שנים לאחר התרחשות האירוע וגם לדבריו:

    "ש. מה קרה שם

    ת. להבין בדיוק מה שקרה במערכת זה צריך באמת לבצע חקירה מול המקום.

    ש. אתה לא היית במקום

    ת. אני באתי מאוחר יותר

    ש. אתה לא היית שם ואתה בעצם לא יודע

    ת. הייתי שם, לא בזמן האירוע, כ-3 וחצי שנים לאחר האירוע"

    [עמ' 12 שורות 10-15 לפרוטוקול]

    הטעם השלישי –משום שגם מר אבני לא ראה פס צבירה רופף אלא סימני חריכה בלבד:

    "ש. במסמכים שהועברו בפניך האם נכון שאין שום אינדיקציה שהיה כשל בארון החשמל

    ת. לא כתוב, אבל ראיתי את הכשל במו עיניי כשהייתי בזירה ועדיין יש את הכשל, זה צולם בדו"ח, רואים את הכשל בפירוש

    ש. לא הבנתי בחוות דעתך למה התכוונת

    ת. בחוות הדעת שלי הלכתי לבדוק את המתקן ולראות היכן קרה האירוע וליצור תרחיש. כאשר בדקתי את המתקן ראיתי תבניות כשל חשמלי שצולמו על ידי, כשל כזה יכול לקרות רק לאחר התרופפות מגעים, דבר שהיה נמנע אם הלוח היה מכובה או ללא מתח חי

    ש. אתה באת 3 שנים אחרי

    ת. ועדיין היו את סימני הכשל

    ש. מאז האירוע לא נגעו בארון

    ת. נגעו בארון, אבל סימנים עדיין נשארים

    ש. הסימנים של אז

    ת. בהחלט, נשארו

    ש. אתה יכול להראות לי את זה בתמונה

    ת. בוודאי – מפנה לתמונות, סעיף 4.7, עמ' 10"

    [עמ' 19 שורות 12-26 לפרוטוקול]

27. לא ניתן כל הסבר וגם לא באופן תיאורטי, כיצד פס צבירה מסיבי כפי שהיה מותקן בלוח החשמל יכול להינתק ממקומו באופן ספונטני ללא כל פעולה חיצונית המבוצעת עליו.

28. לכן, כמסקנת ביניים נוספת אני קובע לא הוכח קיומו של כשל או ליקוי בלוח החשמל שגרם להתפרצות הקשת החשמלית בדיוק ברגע בו המנוח התכופף אל לוח החשמל.

    הגורמים שיכולים וצריכים היו למנוע את האירוע

29. הנתבעת 2, מעבידתו של המנוח:

    • נתבעת 2 היא קבלן חיצוני של נתבעת 4. נתבעת 2 העסיקה את המנוח כראש צוות שביצע את עבודות החשמל בבית החולים.

    • המהנדס, מר אבני טען בחוות דעתו, כי המנוח לא היה מוסמך לטפל בלוח החשמל בשל ההספק הגבוה של אותו לוח. אינני מקבל טענה זו.

    • תקנה 15 לתקנות החשמל (רשיונות), תשמ"ה – 1985, קובעת כי חשמלאי מוסמך [כפי שהיה המנוח] רשאי לבצע כל עבודה בלוח חשמל במתח נמוך, למעט עריכת תוכניות למיתקן בעל עצמת זרם העולה על 3X250 אמפר:

      15.בעל רשיון חשמלאי-ראשי רשאי –

      (1)לעסוק בביצוע העבודות שבעל רשיון חשמלאי-מוסמך רשאי לבצען;

      (2)במיתקן חשמלי בעל מתח נמוך, לעסוק בביצוע עבודות חשמל –

      (א) לרבות עריכת תכניות – במיתקן חשמלי בעל עצמת זרם עד 250X3 אמפר;

      (ב) למעט עריכת תכניות, במיתקן בעל עצמת זרם העולה על 250X3 אמפר, ובלבד שהעבודות יבוצעו על פי תכנית שאישר בעל רשיון הרשאי לערוך תכניות כאמור

       

    • המנוח לא ביצע את התוכנית על בסיסה אמורה הייתה להתבצע העבודה, כך שלא הייתה כל מניעה מטעם הנתבעת 2, לשלוח אותו לביצוע עבודת התקנת המפסקים.

    • כאמור, המנוח היה חשמלאי מוסמך, מנוסה בעבודתו ובתפקידו היה ראש הצוות שאמור היה לבצע את העבודה.

    • כפי שהעידו כל העדים והמומחים, הסכנה בעבודה על לוח חי, הייתה ידעה לכל העוסקים בדבר ולכולם היה ברור כי תנאי לתחילת העבודה היה ניתוק הלוח מזרם החשמל.

    • גם המנוח ידע על כך וגם צוותו.

    • המנוח היה הגורם הבכיר מטעם נתבעת 2 באתר הפרויקט והוא זה שהיה אחראי לתדרך את חברי הצוות, לרבות בענייני בטיחות.

    • על כך, אינני רואה כל תרומה של הנתבעת 2 עצמה בכך שהמנוח מצא את עצמו מבצע פעולות כלשהן בסמוך ללוח החשמל בטרם נותק מהזרם.

    • לא הוכח כי פעולה סבירה כלשהי שיכולה הייתה הנתבעת 2 לבצע, אם באופן מעשי בשטח ואם בהיבט של הדרכה מתאימה, יכולה הייתה למנוע את התרחשות האירוע.

    • לכן, אינני מוצא כל התרשלות מצד נתבעת 2 שגרמה לנזק ודין התביעה כנגדה להידחות.

30. הנתבעת 4, בית החולים:

    • כפי שעולה מן העדויות, ניתוק זרם החשמל ללוח היה צריך להתבצע בתיאום מול הגורמים המוסמכים בבית החולים, על מנת למנוע ניתוק זרם החשמל לאזורים חיוניים. ראו לעניין זה את עדותו של מר משה קלין בעמ' 57 שורות 8-15 לפרוטוקול שצוטטה לעיל.

    • מי שפתח את דלת חדר החשמל היה אדם בשם אלבז מטעם נתבעת 4. כך לפי עדותו של מר אשכנזי:

      "ש. אתה מכיר בחור בשם אלבז

      ת. לא

      ש. והוא פתח לכם את הדלת

      ת. לא לי, הוא פתח למנהל העבודה, לאלכס, אלכס קרא לנו שנבוא להיכנס ולשים את הציוד בפנים, מעבר לזה לא עשינו שום דבר"

      [עמ' 27 לפרוטוקול משורה 7 ואילך]

    • מר אלבז לא הובא להעיד מטעם נתבעת 4 ולא ניתן הסבר מניח את הדעת, מדוע מר אלבז פתח למנוח וצוותו את חדר החשמל בטרם נותק הזרם ללוח.

    • לגורמים המוסמכים אצל נתבעת 4 היה ברור שאין לבצע כל פעולה בלוח החשמל בטרם ינותק הזרם. לנתבעת 4 שליטה בלעדית על האפשרות לגשת אל לוח החשמל והיה עליה למנוע מהמנוח גישה ללוח החשמל בטרם ינותק.

    • בכך שלא מנעה גישה זו, התרשלה הנתבעת 4 וגרמה בכך להתרחשות התאונה.

       

31. המנוח בעצמו:

    • כאמור לעיל, המנוח היה חשמלאי מוסמך, מנוסה מאוד ועמד בראש הצוות שאמור היה לבצע את העבודה.

    • למנוח היה ברור, כפי שהיה ברור לכל יתר הגורמים, שאין לבצע כל פעולה בלוח החשמל החי. כאמור לעיל, המנוח לא יכול היה לטעות במצבו של לוח החשמל והיה ברור לו שמדובר בלוח חי.

    • למרות זאת, המנוח נכנס לחדר החשמל והחל לבצע פעולות שטיבן אינו ידוע, בלוח החשמל עצמו או בסמוך מאוד אליו, כשהוא כפוף עם פניו אל הלוח.

    • במעשיו של המנוח היה כדי לתרום להתרחשות התאונה ולכן יש לייחס לו אשם תורם בשיעור ראוי.

    • את האשם התורם של המנוח, בנסיבות המקרה כפי שהובהרו ופורטו לעיל, אני קובע בשיעור של 20%.

32. מכיוון שאין מחלוקת שלא נמצא כל פגם בתכנון לוח החשמל, ולא הוכח כי מי מהגורמים המתכננים יכול היה למנוע מהמנוח מלהיכנס לחדר ולטפל בלוח – אינני מוצא כל התרשלות מצד צדדי ג' 1-2.

    סיכום שאלת האחריות

33. מן האמור לעיל, מסקנתי היא כי האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על נתבעת 4.

34. בנוסף, יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 20%.

35. ליתר הצדדים, אין אחריות להתרחשות התאונה.

    הנזק

36. נתוני היסוד:

    • המנוח יליד 1.11.1958. הכנסות המנוח עובר לתאונה – 16,284 ₪.

    • התובעת 1 ילידת 11.12.1938. הכנסותיה עובר לתאונה – 7,650 ₪.

    • הקופה המשותפת עובר לתאונה – 23,934 ₪.

    • שווי כל ידה בתביעת העיזבון, לפי 4 ידות – 5,983 ₪. הפסד חודשי – 10,301 ₪.

    • שווי כל ידה בתביעת התלויים, לפי 3 ידות – 7,978 ₪. הפסד חודשי – 8,306 ₪.

37. חישוב תביעת העיזבון:

    הפסדי הכנסה בשנים האבודות

    • תקופה ראשונה, מיום הפטירה ועד היום:

      מאז התאונה חלפו 79 חודשים, כפול 10,301 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע תקופה – 842,463 ₪.

    • תקופה שניה, מהיום ועד גיל הפרישה של המנוח:

      לפי מקדם היוון של 47.82 – 492,593 ₪.

    • הפסדי פנסיה לעיזבון:

      לפי 12.5% מהפסדי ההכנסה – 166,882 ₪.

      הוצאות קבורה ואבל

    • הפיצוי המגיע בגין ראש נזק זה הוא 10,000 ₪.

      נזק לא ממוני

    • הנזק הלא ממוני בא לידי ביטוי בכאב והסבל שהיו מנת חלקו של המנוח ממועד הפגיעה ועד למותו. בנוסף, יש לקחת בחשבון את קיצור תוחלת החיים של המנוח שהיה בן 56 במותו.

      הפיצוי המגיע בגין ראש נזק זה הוא בסך 500,000 ₪.

    • סך כל הנזק לעיזבון - 2,011,938 ₪.

       

38. חישוב תביעת התלויה ביחס לאובדת תמיכת המנוח בשנים האבודות, לפי שיטת הידות נותן תוצאה נמוכה מתוצאת החישוב בתביעת העיזבון - 1,211,056 ₪ ולאחר ניכוי אשם תורם – 968,844 ש"ח.

39. התובעת 1 זכאית, בנוסף לתביעת העיזבון, לפיצוי בגין אובדן שירותי בעל.

40. בהתחשב בגיל התובעת 1, בכך שהמנוח היה צעיר ממנה ב – 20 שנים והיה יכול להיות לה לעזר רב בשנים שנותרו להם לולא התאונה, הפיצוי המגיע בגין ראש נזק זה הוא בסך 80,000 ₪ [לפני ניכוי אשם תורם].

41. כאמור לעיל, מהסכומים הנ"ל יש לנכות אשם תורם בשיעור של 20% כך שהנזק לעיזבון לאחר ניכוי אשם תורם הוא 1,609,550 ₪. סכום הפיצוי בגין אובדן שירותי בעל הוא 64,000 ₪.

    הפיצוי המגיע לכל אחד מהתובעים:

42. התובעת 1:

    לתובעת 1, כיורשת של 2/3 מהעיזבון מגיע סך של 1,073,038 ₪ מתביעת העיזבון ובנוסף 64,000 ₪ בגין אובדן שירותי בעל ובסה"כ 1,137,038 ₪ [לפני ניכויים].

    גובה אובדן התמיכה של התובעת 1 בתביעת התלויים לאחר ניכוי אשם תורם הוא - 968,844 ₪.

    כמוסכם בין התובעים 1-2 [כמפורט בסיכומיהם] התובעת 1 זכאית לחלקה כתלויה [968,844 ₪] ובנוסף ל 2/3 מהיתרה מתביעת העיזבון [427,139 ₪] וכן לפיצוי בגין אובדן שירותי בעל כאמור לעיל [64,000 ₪].

    הפיצוי המגיע לתובעת 1 לפני ניכויים – 1,459,983 ₪.

    מחלקה של התובעת 1 יש לנכות את תגמולי המל"ל שקיבלה ושתקבל בעקבות התאונה בסך של 783,730 ₪ כמפורט בהמשך הדברים.

    סך כל הפיצוי המגיע לתובעת 1 כתוצאה מהתאונה הוא בסך 676,253 ₪.

    שאלת ניכויי הפנסיה תידון בהמשך הדברים.

     

43. התובע 2:

    לתובע 2, כיורש של 1/3 מהעיזבון, מגיע 1/3 מההפרש בין תביעת העיזבון לתביעת התלויה, כאמור לעיל וסה"כ - 213,567 ₪.

    מחלקו של התובע 2 אין לנכות סכומים כלשהם הואיל ואינו זכאי לתגמולי מל"ל או תשלומי פנסיה.

44. התובע 3, המוסד לביטוח לאומי:

    תביעת המוסד לביטוח לאומי היא בסכום של 964,991 ₪ על בסיס גמלה נוכחית שמקבלת התובעת 1 בסך 7,054 ₪.

    אך בתביעת המוסד לביטוח לאומי לא נלקחה בחשבון העובדה שלאחר פטירת המנוח, הופחתה קצבת הזקנה של התובעת 1 ולמעשה, בסכום הנ"ל גלום סך של 1,325 ₪ שהוא מחצית מקצבת הזקנה שהתובעת 1 הייתה זכאית לה ללא קשר לתאונה.

    על כן, לאחר תיקון הסכומים כמפורט לעיל, תביעת המוסד לביטוח לאומי עומדת על סך של 783,730 ₪.

    ניכוי תשלומי פנסיה

45. המחלוקת בעניין זה היא ביחס לניכוי סכום של 445,932 ₪ שקיבלה התובעת 1 מקרן הפנסיה מבטחים הישנה.

    אציין, כי אין חולק כי כספים שהתקבלו במסגרת פוליסת ביטוח לא מנוכים מהפיצוי המגיע ובהתאם לפסק הדין ברע"א 7946/09 מקפת החדשה נ' אנוך, קרנות הפנסיה החדשות מסווגות כפוליסות ביטוח ועל כן אין לנכות תגמולים שהתקבלו במסגרתן.

    לעניין קרן מבטחים הישנה, המצב שונה. בפרשת אנוך הנ"ל התייחס בית המשפט העליון להלכה קודמת שנקבעה בע"א 154/70 בידה נ' רובין, פ"ד כה(2) 43 (1971). בעניין בידה עמד בית המשפט העליון על כך שקיימים שיקולים נכבדים המצדיקים הכרה בקרנות הפנסיה [אז היו רק הקרנות הוותיקות], כפוליסות ביטוח. למרות זאת, נקבע בסופו של דבר כי קרנות הפנסיה לא יסווגו כפוליסות ביטוח ולכן יש לנכות את הכספים שהתקבלו במסגרתן.

    גם בפרשת אנוך הנ"ל, היה בית המשפט ער לקשיים שמעוררת הלכת בידה, אך בפסק הדין לא שונתה ההלכה ביחס לקרנות הוותיקות הואיל ובאותו דיון עמדה על הפרק שאלת סיווג קרנות הפנסיה החדשות.

    מכאן, שעל אף הקשיים שהדבר מעורר, ההלכה המחייבת היא כי יש לנכות מהפיצוי את הסכום שמתקבל במסגרת קרן מבטחים הישנה.

    על כן, מחלקה של התובעת 1 יש לנכות סכום נוסף בסך 445,932 ₪ שקיבלה מקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה.

    התוצאה

46. התוצאה היא כי התביעה מתקבלת ביחס לנתבעות 3-4 ונדחית ביחס לנתבעות 1-2 בהיעדר אחריות מצד נתבעת 2 לתאונה.

47. מכיוון שהגורם שנמצא אחראי לתאונה [מלבד המנוח בעצמו] היא נתבעת 4, ההודעות לצדדי ג' נדחות כולן.

48. לאור מסקנותיי כאמור לעיל, לא מצאתי מקום לדון ביתר טענות הצדדים שאין בהן כדי לשנות את התוצאה, כגון הטענות בדבר תכנון ביצוע העבודות ואופן תיאום הפסקת הזרם ללוח החשמל אשר לא השפיעו על התרחשות התאונה.

    אף לא מצאתי מקום לדון בטענות הביטוחיות שהעלו הנתבעות 3-4, הואיל ולא קבעתי אחריות הנופלת לפתחה של נתבעת 2. פוליסת הביטוח שהוציאה נתבעת 1 נותנת כיסוי ביטוחי למקרים בהם תימצא אחריות של נתבעת 2, אך אחריות כזו לא נקבעה.

49. הנתבעות 3-4 תשלמנה את הסכומים הבאים:

    • לתובעת 1, 230,321 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 54,000 ₪ כולל מע"מ.

    • לתובע 2, 213,567 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ כולל מע"מ.

    • לתובע 3, 783,730 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 91,500 ₪.

    • לצדדי ג' 1-3 הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ כולל מע"מ.

    • לנתבעות 1-2 הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ כולל מע"מ.

50. את סכומי ההוצאות ושכה"ט קבעתי, בין היתר, תוך התחשבות בהיקף ההליך ומשכו, הליכי הביניים שנוהלו, מעורבות כל אחד מהתובעים בניהול ההליך ובסכומים שנפסקו.

51. לאור התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום לחייב בהוצאות נוספות לחובת או לזכות יתר הצדדים.

52. התשלומים יבוצעו בתוך 30 ימים מהיום.

     

     

     

    ניתן היום, י"ט אלול תשפ"א, 27 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.