פלונית ואח' נ' נאוה קולאז קוסמטיקס בע"מ ואח'

צדדי ג':

1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יצחק שפרבר

2. גולדנפלד אברהם  (ניתן פס"ד)

3. סבג חיים 

ע"י ב"כ עוה"ד ניר ענבי ואח' 

צד ד':

הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יצחק שפרבר

לפני תביעה בגין נזקי גוף.

1.במועדים הרלבנטיים לתובענה, התובעת ילידת 1984, למדה בקורס קוסמטיקה מקצועית בסניף חיפה של הנתבעת 1- "נאווה קולאז' קוסמטיקס בע"מ". במועדים הרלבנטיים הנתבעת 2 "הכשרת היישוב- חברה לביטוח בע"מ", ביטחה את הנתבעת 1 בביטוח אחריות לנזקי צד שלישי או בביטוח אחריות אחר. הנתבעת 3 "דורלן בע"מ" עוסקת במכירה וייצור של רהיטים והיא שייצרה את הארון נשוא התביעה. הנתבעת 4 "אברהם גולדנפלד זכוכית 2100 בע"מ" עוסקת בין היתר בייצור זכוכית והיא שייצרה את דלתות הזכוכית של הארון נשוא התביעה.

2.לטענת התובעת, ביום 6/2/11, במהלך שיעור אצל הנתבעת 1, כאשר פתחה את דלת הזכוכית של הארון על מנת להוציא ממנו דברי קוסמטיקה, התפרקה דלת הזכוכית ממקומה ונפלה על ידה הימנית וכתוצאה מכך נחבלה התובעת (להלן: "התאונה"). ממקום התאונה הובהלה התובעת אל מרכז רפואי "לין" בחיפה שם נבדקה ואובחן פצע אלכסוני באורך 4 ס"מ בגב פרק יד ימין. התובעת טופלה באמצעות תפירה בהרדמה מקומית, חוסנה ושוחררה לביתה עם המלצות להחלפת חבישה כל יומיים והוצאת תפרים כעבור 10 ימים. צילומים שעברה התובעת הדגימו התעבות ונפיחות של הרקמות הרכות באורך כ 17 מ"מ ובעובי עד 4 מ"מ. בדיקה שעברה ביום 13/12/11 הדגימה נזק של העצב באזור שורש כף היד. לטענת התובעת כתוצאה מהתאונה התפתחה אצלה תסמונת כאב- CPRS, אודם, הזעת יתר, בצקת, הגבלה בכף היד ובאצבעות יד ימין. לטענתה היא הייתה במעקב ממושך במרפאת כאב בביה"ח רמב"ם ואובחנה כסובלת ממצבי חרדה. כן הופנתה התובעת להערכה פסיכולוגית, אולם לטענתה, מחמת הבושה, היא נמנעה מכך.

3.התובעת טוענת כי בחודש 7/12 היא החלה לעבוד בחברת "לייפ קוסמטיקס בע"מ" במשרה חלקית בהיקף מצומצם של כ 3 שעות ביום וזאת לטענתה בשל מגבלותיה כתוצאה מהתאונה. לטענתה, היא עובדת כמוכרת מאחר ומגבלותיה מונעות ממנה לעבוד כקוסמטיקאית. לטענתה, כתוצאה מהתאונה היא סובלת מחרדות, עצבנות, לחצים, הפרעות שינה וקשיי הסתגלות.

4.התובעת טוענת כי יש להחיל על התובענה את ס' 41 ("הדבר מדבר בעדו") וס' 38 ("דבר מסוכן") לפקודת הנזיקין. לטענתה, הנתבעות התרשלו כלפיה והפרו חובות חקוקות המוטלות לפתחן. לחלופין, טוענת התובעת כי על הנתבעת 3 כיצרנית הארון והנתבעת 4 כמי שייצרה את זכוכית הארון, חלה חבות כלפיה מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים. התובעת עותרת לפיצוי בגין הפסדי שכר, פנסיה, תנאים סוציאליים, עזרת צד ג', הוצאות, נסיעות ונזק ללא ממוני.

5.הנתבעות 1-2 מכחישות את עצם האירוע הנטען ונסיבותיו. לטענתן, לא התמלאו התנאים להעברת נטל הראיה, הן לא התרשלו כלפי התובעת ולא הפרו חובות חקוקות המוטלות לפתחן. לטענתן, הן נהגו בזהירות ובסבירות בנסיבות העניין. לטענת הנתבעות 1-2, האירוע אינו מקים חבות משפטית כלשהי ולחלופין ככל וקמה חבות משפטית, הרי שהיא רובצת על גורמים מעורבים. לטענתן, התאונה ארעה בשל רשלנותה התורמת המכרעת של התובעת. לטענתן, התאונה והנזקים הנטענים היו בלתי נמנעים מבחינתן ולא היה בידן ולא בידי גורם סביר במקומן למנוע את התאונה ותוצאותיה ולו בזהירות הסבירה ביותר.

6.הנתבעות טוענות כי הנזקים הנתבעים מופרזים וחסרי אחיזה במציאות והתובעת לא עשתה די להקטנת נזקיה. לטענתן, התובעת החלימה לחלוטין מהתאונה ושבה לתפקוד מלא בסמוך לאחריה. לטענת הנתבעות 1-2, נכות התובעת נעדרת ביטוי תפקודי.

7.הנתבעת 3 ייצרה וסיפקה לנתבעת 1 ריהוט מסוגים שונים, על פי הזמנות שבצעה הנתבעת 1 לבית ספרה החדש, בשד' ההסתדרות בחיפה ובין היתר סיפקה לה 25 ארוניות, על פי דגם שסיפקה כבר לנתבעת 1 בעבר, לבית ספרה בנהריה. לטענתה, הארון נושא התביעה הותקן על ידי פועלים ומתקינים מקצועיים ומנוסים מטעמה. לטענתה, בדיקה של דלת הארונית שבוצעה על ידה מיד לאחר שהאירוע דווח לה על ידי הנתבעת 1, העלתה כי התובעת פתחה את הדלת בפראות מעבר למהלכם הטבעי של הצירים ובכך גרמה ליצירת סדקים סביב הצירים התחתונים ולהתנתקות הזכוכית. לטענתה, היא נקטה בזהירות סבירה וראויה בהתקנת הארונית ולראיה מלבד דלת ארון זו, מאז ועד היום, לא התפרקה כל דלת מייצורה של הנתבעת 3.

8.לטענת הנתבעת 3, לא מתקיימים התנאים להעברת נטל הראיה, היא לא התרשלה כלפי התובעת ולא הפרה כל חובה חקוקה. לטענתה, האחריות לתאונה רובצת על כתפי הנתבעת 1 אשר מרגע התקנת המוצר, האחריות לגביו חלה עליה לרבות חובתה להסביר לתלמידים כיצד לעשות שימוש זהיר ואחראי בארונית. לטענתה, רשלנותה התורמת של התובעת עולה כדי רשלנות חמורה כהגדרתה בחוק האחריות למוצרים פגומים, זאת בשל השימוש הבלתי אחראי שעשתה בארונית. לטענתה, הארונית עברה בקרת איכות בטרם הותקנה אצל הנתבעת 1 והמוצר תואם את התקן הישראלי.

9.הנתבעת 3 טוענת כי זכוכית דלת הארון ממנו נפגעה התובעת הוא רכיב אשר לא יוצר על ידה אלא הוזמן מספק זכוכיות בהתאם לדרישות הנתבעת 1. לטענת הנתבעת 3, בטרם ביצוע הזמנת הארונית, הוצע לנתבעת 1 לרכוש זכוכית מחוסמת לדלתות הארוניות אך זו העדיפה לוותר על כך מטעמי חיסכון. לפיכך, לטענתה יש לראותה כמי שנקטה באמצעים סבירים להזהרת הנתבעת 1 ויש לראות בנתבעת 1 כמי שהתרשלה ונהגה בפזיזות ועצימת עיניים לנוכח הסיכון שהיה קיים בשימוש בארונית.

10.הנתבעת 4 טוענת כי חלה התיישנות של תביעת התובעת כלפיה בהתאם לחוק האחריות למוצרים פגומים. לטענתה, היא מעולם לא הייתה היצרן של הארון או בעליו ואין ולא הייתה לה בשום שלב שליטה על הארון כמו גם על אופן היצור שלו. לטענתה היא אינה "יצרן זכוכית" או "יצרן דלתות זכוכית" אלא מפעל הנותן שירות לחיתוך זכוכיות בלבד, ע"פ דרישת המזמין. לטענתה, דלת הזכוכית של הארון נחתכה במפעלה, בהתאם להוראות ודרישות הנתבעת 3. לטענתה, דלת הזכוכית יצאה ממפעלה ללא כל פגם או דופי ונמסרה לנתבעת 3 כשהיא תקינה לחלוטין. הנתבעת 4 טוענת כי דלתות הזכוכית של הארוניות, חוברו על ידי הנתבעת 3 בצורה לא מקצועית ובאופן כזה שהחליש את צירי הדלתות. לחלופין, לטענתה היא עשתה את המוטל עליה בצורה הטובה ביותר.

11.הנתבעת 3 הגישה הודעה לצדדים שלישיים כנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ, אשר לטענתה במועדים הרלבנטיים ביטחה אותה בביטוח אחריות מקצועית, כנגד אברהם גולדנפלד זכוכית 2000 בע"מ, לגביו נטען כי הוא היצרן ומשווק הזכוכית וכנגד מר סבג חיים מי שלטענתה שימש במועדים הרלבנטיים כסוכן הביטוח מטעם חב' הפניקס. לטענתה, הביטוח שרכשה מחברת הפניקס היה בר תוקף במועד התאונה והיה אמור לכסות אירועים כגון האירוע נשוא התביעה. לטענתה דחיית הפניקס את תביעתה בגין האירוע בטענה כי הביטוח אינו בתוקף, נעשתה בניגוד להוראות הפוליסה ולסייגיה. ביחס לאברהם גולדנפלד, טוענת הנתבעת 3 כי המוצר שסיפק לה (הזכוכית) היה פגום ועל כן הוא חב כלפיה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים בגין כל סכום בו תחויב לשפות את התובעת. ביחס לחיים סבג, סוכן הביטוח, טוענת הנתבעת 3 כי זה הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו ופעל כלפיה בחוסר תום לב כאשר במועד בו ביקשה לבטל את פוליסת ביטוח האחריות לארונית נשוא התביעה, לא יידע אותה על הסיכונים הטמונים בביטול הפוליסה וככל והיה עושה כן, היא לא הייתה מבטלת את הפוליסה.

12.צד ג' 1 – הפניקס, טוענת כי פוליסת הביטוח שהוצאה על ידה למודיעה פקעה ולא הייתה בתוקף במועד קבלת התביעה ולפיכך לא היה למודיעה כיסוי ביטוחי. לטענתה, פוליסת "חבות המוצר" שרכשה המודיעה נסתיימה ביום 31/12/12 ולא חודשה על ידי המודיעה על פי בקשתה המפורשת. לטענתה, תחולת הפוליסה מותנית בכך שהתביעה כנגד המבוטח הוגשה לראשונה בתוך תקופת הביטוח ונמסרה למבטח בתוך תקופת הביטוח, דבר אשר לא אירע. לטענתה, התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 10/3/13 ומסירת התביעה למבטח נעשתה עת התקבלה התביעה אצלה ביום 21/4/13, מבלי שהתקבלה כל הודעה קודמת במהלך תקופת הביטוח. לפיכך טוענת צד ג' 1 כי דחיית תביעת המודיעה בגין האירוע, נעשתה כדין. לטענתה, המודיעה משיקוליה החליטה שלא לחדש את הפוליסה, תוך מודעות מלאה לסיכונים הכרוכים בכך.

13.צד ג' 2 – אברהם גולדנפלד, הכחיש את כל הנטען כנגדו ושב על טענותיו כפי שפורטו במסגרת כתב ההגנה מטעמו לכתב התביעה המתוקן.

14.צד ג' 3 – סוכן הביטוח חיים סבג, טוען כי פוליסת חבות המוצר שרכשה המודיעה בוטלה לפי דרישתה המפורשת. לטענתו, הוא קיים את חובותיו כלפי המודיעה במלואן וטענותיה כנגדו משוללת כל בסיס. לטענתו, הוא משמש כסוכן הביטוח של המודיעה מאז הקמתה לפי כ 20 שנים. לטענתו, בכל שנה בעת שהגיע המועד לחדש את ביטוחי העסק, הוא היה נפגש עם נציגי המודיעה לצורך קבלת החלטות לעניין חידושי ביטוח העסק והכנסת שינויים ככל שנדרש. במהלך פגישה שקיים בחודש 12/12 עם נציגי המודיעה לצורך חידוש הביטוחים הוא התבקש על ידם שלא לחדש את ביטוח חבות המוצר זאת החל מחודש 1/13. לטענתו, הוא הסביר לנציגי המודיעה את הסיכון הטמון באי חידוש הביטוח ואף ניסה לשכנע את נציגי המודיעה, אולם אלה סירבו לחדש את הביטוח מטעמי חיסכון וככל הנראה על רקע של הסתבכות עסקית. לטענתו, על אף האמור לעיל, במעמד אותה פגישה ומתוך דאגה למודיעה הוא שכנע את נציגיה לחתום על בקשה לחידוש פוליסת חבות המוצר. לטענתו, המודיעה אכן חתמה על הבקשה ובהמשך הוצאה בפועל פוליסת חבות מוצר לשנת 2013 ובתאריך 23/1/13 או בסמוך לכך הוא אף המציא פיזית למודיעה את הפוליסה, אלא שבאותו מעמד הוא התבקש על ידי נציגי המודיעה לבטל את הפוליסה וזו אף הוציאה בקשה בכתב שלא לחדש את הפוליסה. לטענתו, לאחר התאונה נשוא התביעה הוא קיים בעניין זה מספר פגישות עם נציגי המודיעה אשר לא הכחישו כי ביטול הפוליסה נעשה לבקשתם, אולם סרבו לחזור בהם מתביעתם כנגדו. לטענתו, בשום שלב המודיעה לא יידעה אותו על האירוע נשוא התביעה זאת על אף שביצעה פניה בעניין ישירות אל המבטחת. לטענתו ובלי לפגוע באמור לעיל, במועדים הרלבנטיים הוא שימש כשלוח של צד ג' 1 וגם אם במידה וייקבע כי הייתה רשלנות כלשהי מצדו, הרי שהחבות בגין כך מוטלת על צד ג' 1.

15.ה"ה חיים סבג הגיש הודעה לצד רביעי כלפי חב' הפניקס, במסגרתה שב על טענותיו לפיהן ככל ויקבע כי אכן התרשל, הרי שהאחריות רובצת על חברת הפניקס בהיותו שלוח שלה.

16.בכתב הגנתה להודעה לצד רביעי כנגדה, טענה חב' הפניקס כי מר סבג לא שימש כשלוח שלה לא לפי חוק חוזה ביטוח ולא לפי כל חוק אחר.

17.במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 20/11/17, בהסכמת הצדדים, נדחתה התביעה כנגד הנתבעת 4 וכן ההודעה כנגדה כצד שלישי ועל כן פסק דין זה מתייחס למערכת היחסים בין התובעת לבין הנתבעות 1-3, בין הנתבעת 3/המודיעה לבין צדדים שלישיים 1 ו- 3 ובין צד שלישי מס' 3/המודיע לבין הצד הרביעי.

דיון:

נסיבות קרות התאונה:

18.התובעת תיארה את האירוע נשוא התובענה כדלקמן: "ביום 6/2/11, בשעה 9:30 או בסמוך לכך במהלך שעור קוסמטיקה אצל הנתבעת 1, עמדה התובעת מול ארון (להלן: "הארון") כדי להוציא ממנו דברי קוסמטיקה, ותוך כדי פתיחת דלת הארון העליונה העשויה מזכוכית התפרקה הדלת ונפלה על ידה הימנית". גרסת התובעת נותרה זהה במסגרת התצהיר מטעמה (ס'4 לת/1) ובמסגרת עדותה לפני (עמ' 10 שורות 8-24, עמ' 11 שורות 21-22, עמ' 13 שורות 13-35, עמ' 14 שורות 1-5 לפרוטוקול מיום 8/5/17). אף עדות הגב' רחל קריספל (ת/2) מחזקת את האמור. בהתאם לאותה עדות, ביום התאונה במהלך שיעור קוסמטיקה בשלב מסוים שמעה הגב' קריספל את התובעת צורחת מכאבים והיא וכל מי שנכח באותה העת בכיתה ניגשו אל התובעת והבחינו בחתך עמוק מאוד בידה ובדלת הזכוכית שבורה על הרצפה. "פתאום הייתה צעקה של התובעת וראינו שהארון שבור והיא הייתה פצועה ובהיסטריה.. אני זוכרת שהיו זכוכיות על רצפה. הבנו מהר מאוד שהדלת נשברה ונפלה וחתכה לה את היד.. (עמ' 17 שורות 29-35 לפרוטוקול מיום 8/5/17).

לבית המשפט הוצג טופס סיכום ביקור בקופ"ח כללית מיום התאונה שם נרשם בפרק "תלונות" כי התובעת "היום בלימודים נפצעה מזכוכית בידה הימנית". (נספח א לת/1).

גרסת התובעת לא נסתרה ומשכך אני מקבלת את גרסתה לעניין אופן התרחשות התאונה וקובעת כי התובעת אכן נחבלה כמתואר לעיל.

נטל השכנוע:

19.התובעת טוענת לתחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין המשית את הנטל על כתפי הנתבעות. הלכה פסוקה בעניין זה היא כי תחולת הכלל המעביר את נטל השכנוע אל הנתבע, מותנית בהוכחת שלושה תנאים מצטברים: כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק; כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו; נראה לבית המשפט, כי מסתבר יותר שאירוע המקרה שגרם לנזק, נגרם בשל רשלנות הנתבע מאשר שהמקרה אירע בהיעדר כל התרשלות מצדו. נטל השכנוע לקיומם של התנאים רובץ על שכם התובע, טוען הטענה, ועליו להרימו עפ"י המבחן של מאזן ההסתברויות. הכלל הראשון אינו מתמלא בענייננו. התובעת טענה כאמור בכתב התביעה המתוקן כי התאונה ארעה כאשר עמדה מול הארון על מנת להוציא ממנו דברי קוסמטיקה ותוך כדי פתיחת דלת הארון העשויה מזכוכית התפרקה הדלת ונפלה על ידה הימנית, כך שאין היא יכול לטעון כי היא אינה יודעת או לא יכולה הייתה לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק. משקבעתי כי התנאי הראשון אינו מתמלא ומאחר ומדובר בתנאים מצטברים, ניתן כבר בשלב זה לדחות את הטענה בדבר חלותו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

20.אין בידי לקבל את טענת התובעת לתחולת סעיף 38 לפקודת הנזיקין. על מנת להיכנס לגדרו של סעיף זה יש לעמוד בשלושה יסודות: אירוע נזק; הנזק נגרם על-ידי דבר מסוכן או על-ידי הימלטות דבר שעלול לגרום נזק בהימלטו; הנתבע היה בעליו של הדבר, או ממונה עליו, או תופש הנכס שממנו נמלט. בכתב התביעה כל שנטען לעניין זה בס' 8 הוא כי ".. עסקינן בגרימת נזק על ידי דבר מסוכן ואשר לנתבעות הייתה שליטה עליו ולפיכך על הנתבעות הראיה שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן רשלנות שיחובו בגינה". דלת זכוכית של ארון כשלעצמה אינה יכולה להוות "דבר מסוכן" כהגדרת סעיף 38 הנ"ל. הטענה נטענה ללא בסיס עובדתי. לפיכך אני קובעת כי סעיף 38 לפקודת הנזיקין אינו מתקיים בענייננו ונטל השכנוע היה ונותר על כתפי התובעת.

אחריות הנתבעת 1:

רשלנות:

21.על מנת שיסודות עוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין יתמלאו, יש להוכיח קיומן של חובת זהירות מושגית וקונקרטית מצד המזיק כלפי הניזוק, הפרת החובה על ידי המזיק, ונזק שנגרם לניזוק כתוצאה מן ההפרה. ראה בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(3) 113.

חובת זהירות מושגית וקונקרטית :

22.חובת זהירות מושגית, פירושה כי במקום שהנזק צפוי מבחינה פיזית, חובה לצפותו מבחינה נורמטיבית. ראה בע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון, פד לט(1), 113. במסגרת חובת הזהירות הקונקרטית, על בית המשפט לבחון האם בין המזיק לניזוק התקיימו יחסי קירבה שבעטיים היה על המזיק לצפות את קרות הנזק הן במישור הפיסי והן במישור הנורמטיבי, בכפוף לקיומם של שיקולי מדיניות משפטית המצדיקים, בנסיבות המקרה, את צמצום היקף האחריות הנזיקית. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת לעניין מניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר קמה חובת זהירות קונקרטית. הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו.

23.בענייננו, על הנתבעת 1 כמחזיקה במקרקעין אליו מגיעים באופן קבוע ותדיר תלמידים ללמוד בבית ספרה, קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית למנוע מכשול או ליקוי במקרקעין העלול לגרום לנזקי גוף לבאים בשעריו. השאלה היא האם הפרה הנתבעת 1 את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובעת והאם מתקיים קשר סיבתי בין הפרת החובה הנטענת לבין הנזק שנגרם לתובעת, לטענתה, עקב כך. התובעת העידה כי במועד התאונה, בהנחיית מדריכת הקורס, פנו כל התלמידות בכיתה לארון הקוסמטיקה על מנת לקחת מוצרים ולהיערך לתחילת השיעור (עמ' 9 שורות 27-32 לפרוטוקול מיום 8/5/17). לטענתה, לא ניתנו לה כמו גם ליתר התלמידות בקורס, כל הוראות ביחס לשימוש בארוניות (עמ' 12 שורות 14-16 לפרוטוקול מיום 8/5/17). גברת קריספל העידה אף היא כי למיטב זיכרונה לא ניתנו לתלמידים בקורס הוראות בטיחות (ע' 20 שורות 15-16 לפרוטוקול מיום 8/5/17). עדות התובעת לפיה בשום שלב לא ניתנו כל הוראות ביחס לשימוש בארוניות או בכלל, לא הוכחשה על ידי מנהלת הנתבעת 1 אשר העידה, כי מלבד הסבר שניתן לתלמידות לגבי יציאות החירום בכיתה, לא ניתנו להן כל הנחיות לרבות בנוגע לשימוש בארונית. עוד טענה הגב' נאוה קולאג' כי בהיותה נעדרת כל ניסיון טכני, היא סמכה באופן מלא על דורלן בכל הנוגע לאופן בניית הארונית והרכיבים שיותקנו בה, ולא היה לה מושג או עניין באשר לסוג הזכוכית שתותקן בארוניות או האם הותקן בה מנגנון האטה לדלתות. כן, הכחישה בתוקף את טענת הנתבעת 3 לפיה התקנת המנעולים בארוניות נועדה על מנת להגביל את השימוש בהן על ידי מורשים בלבד וטענה כי התקנתם נועדה להפחית את מכת הגניבות בכיתות.

24.הארונית נשוא התובענה היא ארונית חדשה שהותקנה בסמוך למועד אירוע התאונה, כאשר עד למועד זה נעשה בה שימוש מועט, אם בכלל. הארונית בעלת דלתות העשויות זכוכית רגילה שמטבע הדברים עלולה להישבר ומותקנת בגובה. כעולה מהעדויות, הארונית יועדה לשימוש תדיר ולא מבוקר על ידי הנוכחים בכיתה. אין מחלוקת על כך כי במועד האירוע, הארונית לא הייתה נעולה ולא היה כל פיקוח על השימוש שנעשה בה על ידי הנוכחים בכיתה. לעניין זה, העידה מנהלת הנתבעת 1 כי במהלך כל שיעור קוסמטיקה נוכחות בכיתה כ 14 תלמידות, כאשר בכל רגע נתון מחצית מהתלמידות מטפלות במחצית האחרת. התובעת העידה כאמור, כי בתחילת השיעור מגיעה כל תלמידה אל הארונית, על מנת לקחת את מוצרי הקוסמטיקה לקראת תחילת השיעור.

25.מכאן, כי היה על הנתבעת 1 או מי מטעמה לצפות גרימת נזקי גוף כתוצאה מהתפרקות דלת הארונית והתנפצות הזכוכית כפי שארע לתובעת, בין אם כתוצאה משימוש לא נכון ובין אם מכל סיבה אחרת. ככל והנתבעת 1 הייתה מקפידה על שימוש מבוקר בארונית על ידי נעילת הארונית או בכל דרך אחרת, יכול שהתאונה והנזק היו נמנעים. ככל והנתבעת 1 או מי מטעמה היו מתרים לפני התלמידים על הסיכון הטמון בארונית ובכלל זאת הסיכון להתנפצות הזכוכית מכל סיבה שהיא, יש להניח כי הנזק היה נמנע. טענת הנתבעת 1 כי לא היה לה כל עניין באשר לרכיבי הארונית וכי היא סמכה בעניין זה באופן מלא על הנתבעת 3, לא יכולה לעמוד ואין בה כדי לפטור את הנתבעת 1 לחלוטין מאחריותה, זאת בשים לב לכך שכבעלת המקרקעין מוטלת עליה חובת זהירות למנוע מכשול או ליקוי במקרקעין, העלול לגרום לנזקי גוף לבאים בשעריו. אשר על כן נוכח האמור לעיל אני קובעת כי הנתבעת 1 הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה כלפי התובעת.

קשר סיבתי :

26.בעילה של רשלנות יש להוכיח בין השאר את הקשר הסיבתי בין התרשלות המזיק לנזק. יש להוכיח שההתרשלות היא זו אשר גרמה לנזק, כלומר שלו הייתה נמנעת ההתרשלות, היה נמנע גם הנזק. ראה בע"א 278/93 עלי דעקה נ. בי"ח כרמל פ"ד נג(4) 526. את הקשר הסיבתי העובדתי יש לבחון עפ"י מבחן הצפיות, כלומר אשמו של המזיק הוא גורם מכריע לנזקיו של הניזוק, אם המזיק כאדם סביר צריך היה לצפות כי אשמו יביא לנזקו של הניזוק. קשר סיבתי משפטי לעומת זאת, ניתן לעגן בלשון החוק הרלבנטי עצמו, וההכרעה היא על פי שיקולי מדיניות ושכל ישר. אם בהשתלשלות העניינים התערב גורם זר (הניזוק או אחר) אזי יש בכך כדי להפסיק את הקשר הסיבתי המשפטי, ככל שהתערבותו של אותו גורם זר אינה בגדר הצפיות הסבירה (ע"א 358/83 שולמן נ. ציון חברה לביטוח בע"מ פ"ד מב(2) 844).

27.גרסת התובעת לא נסתרה והוכח כי התאונה ארעה לתובעת כתוצאה מהתפרקות דלת הארונית והתנפצות הזכוכית. מכאן שהוכח הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות הקונקרטית והמושגית, לבין הנזק אשר נגרם לתובעת. לשם ניתוק הקשר הסיבתי נדרשת התנהגות חריגה מן הניזוק. ראה בע"א 7021/99 עיזבון המנוח שלומי ויצמן ז"ל נ' בן ציון סלע פ"ד נו(1) 822. הטענה לפיה התפרקות דלת הארונית ארעה כתוצאה משימוש אגרסיבי שעשתה התובעת בארונית באופן כזה שהסיטה את דלת הארונית מעבר לטווח התנועה של הצירים, לא הוכחה. גם אם הייתי מקבלת טענה זו, היה כאמור על הנתבעת 1 לצפות כי הצבת ארונית בעלת דלתות זכוכית, שאינה נעולה, ללא מנגנוני בטיחות וללא כל פיקוח על השימוש שנעשה בה, עשויה לגרום לנזקי גוף למשתמשים בארונית, ככל שהזכוכית תתנפץ. לא מצאתי בנסיבות אלו כי היה גורם זר מתערב או כי התנהגות חריגה של התובעת ניתקה את הקשר הסיבתי. לפיכך, לא מצאתי כי היה בהתנהלות התובעת משום ניתוק הקשר הסיבתי ומכאן כי הנזק הוא תוצאת הפרת חובת הזהירות של הנתבעת 1 ולפיכך מוטלת עליה ועל המבטחת מטעמה, האחריות לנזקי התובעת כתוצאה מהתאונה.

אשם תורם/רשלנות תורמת

28.נטל הראיה לגבי קיומו של אשם תורם מונח על כתפי הנתבע. ראה בע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה ואח', פד מב(1), 415. המבחן לקביעת אשם תורם הוא מבחן האדם הסביר. ראה בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', אשר אוזכר לעיל. בענייננו לא מצאתי לנכון להטיל על התובעת כל אשם תורם לתאונה. לא הוכח כי התובעת עשתה שימוש לא סביר בארונית או בניגוד להנחיה כלשהי שניתנה לה. ככל והיה פגם כלשהו בארונית ברי כי הדבר אינו באחריותה. מדובר על ארונית חדשה שהוזמנה על ידי נתבעת 1 מהנתבעת 3 במיוחד לצורך אחסון מוצרי קוסמטיקה ולשימושם של תלמידי הנתבעת 1 במהלך שיעורי הקוסמטיקה. לא היה על התובעת כאדם סביר לצפות כי פעולה פשוטה של פתיחת דלת ארונית במהלך שיעור תגרום להתפרקות דלת הארונית, להתנפצות הזכוכית ולפציעת התובעת.

אחריות הנתבעת 3 - חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980

29.חוק האחריות למוצרים פגומים מטיל אחריות חמורה ללא אשם על יצרן. ע"א 140/82 תרכובות ברום בעמ נ' קבוץ פרוד, פד מ(1), 763. האחריות החמורה מתאפיינת בכך שהיא פוטרת את הניזוק מהדרישה להוכיח שהיצרן התרשל בייצור המוצר באופן כזה, כך שאין זה משנה אם הפגם במוצר נגרם עקב התרשלות היצרן ואם לאו. כל עוד מוכח שהמוצר היה פגום שעה שיצא מרשות היצרן ושהנזק נגרם בגין פגם זה, היצרן חייב בתשלום נזקו של התובע. על ניזוק המבקש לתבוע פיצויים מהיצרן לפי חוק האחריות למוצרים פגומים להוכיח שני יסודות מצטברים: קיומו של פגם במוצר וקשר סיבתי בין הפגם ובין הנזק. מוצר ייחשב "פגום" אם מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום לנזק גוף או אם היצרן לא נתן אזהרות או הוראות טיפול ושימוש ראוי בהתחשב בסכנה הכרוכה בשימוש במוצר. קמה חזקה כי המוצר היה פגום, אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום, מאשר עם המסקנה שהיה תקין. ראה ע"א 166/88 פניציה בע"מ ואח' נ' ארמונד עמר ואח', פד מה(2), 457. לשם הוכחת יסוד הקשר הסיבתי, על התובע להראות קשר סיבתי עובדתי בין הפגם שקיים במוצר לבין הנזק שנגרם לו כך שאין מוטלת על היצרן אחריות מוחלטת ללא גבולות.

30.סעיף 1 לחוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980 מגדיר "יצרן" כ – "אדם העוסק למטרות מסחריות בייצור מוצרים או בהרכבתם, לרבות - (1) המציג עצמו כיצרן של מוצר במתן שמו או סימנו המסחרי או בכל דרך אחרת;" בענייננו הנתבעת 3 היא מי שייצרה את הארון וסיפקה אותו לנתבעת 1 ולפיכך היא נחשבת "יצרן" כהגדרתו בחוק. "מוצר" מוגדר בס' 1 לחוק, בין היתר, כ "..רכיב ואריזה של מוצר.." ומכאן שהארון נשוא התביעה הוא "מוצר" כהגדרתו בחוק. ס' 2(א) לחוק, "אחריות היצרן", קובע כי "יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר (להלן - הנפגע), ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן. ". סעיף 3 (א) לחוק מגדיר מוצר פגום כאשר "(1) מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף. (2) בנסיבות הענין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר". ס' 3(ב) מקים חזקה לפיה "מוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין".

31.הארונית נשוא התביעה, אשר הורכבה והותקנה על ידי מי מטעמה של הנתבעת 3 ואשר דלת הזכוכית שבה התפרקה ממקומה מספר ימים לאחר התקנתה, מהווה "מוצר פגום" כהגדרתו בחוק. מדובר במקרה בו הנסיבות מתיישבות יותר עם המסקנה שהמוצר היה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין. מומחה הבטיחות מטעם הנתבעות 1-2 אינג' אריק יודלא קבע בחוות דעתו (נ/15) כי ככל והנתבעת 3 הייתה עושה שימוש בזכוכית בטיחות מחוסמת, התאונה הייתה נמנעת. המומחה קבע כי הגם שאין כל תקן מחייב בנוגע לדלתות הזכוכית שבנדון, קיים תקן ישראלי ת"י 1099 החל על רכיבים בבניינים, ממנו ניתן בהחלט ללמוד על הצורך בשימוש בזכוכית בטיחות לדלתות, כדוגמת דלת הארונית נשוא התביעה. המומחה קבע כי בבדיקתו מצא פגמים נוספים במבנה ובאביזרי דלת הזכוכית שהיה בהם כדי לתרום להתרחשות התאונה. המומחה קבע כי סוג הצירים בהם עשתה הנתבעת 3 שימוש חייבו חירור של הזכוכית והחלשתה כתוצאה מכך. זאת בעוד שבשוק קיימים צירים הניתנים להתקנה ללא חירור כגון צירים בהדבקה או בחביקה. כן קבע המומחה כי מיקום הידיות בחלק התחתון של כל דלת מול הציר התחתון מגדיל את המאמץ המופעל על דלת הזכוכית בעת פתיחתה. המומחה קבע כי ככל והידית הייתה מותקנת במרכז הגבוה של דלת הארונית, חלוקת הכוחות הייתה טובה יותר, גם במקרה של עומס יתר כתוצאה מפתיחת יתר. המומחה נחקר על חוות דעתו ומסקנותיו לא הופרכו.

32.מומחה הבטיחות מטעם הנתבעת 3, מר אשר אסבן, קבע בחוות דעתו מיום 15/6/14 (נ/8) כי הריהוט שסיפקה הנתבעת 3 לנאוה קולאז' עמד בכל הסטנדרטים הנדרשים, כי אביזרי הפרזול הם ממיטב תוצרת היצרנים העולמיים וכי צירי הדלת הותקנו במקום בכמות ובאופן המקצועי ביותר. עוד קבע כי החורים בדלת נקדחו על ידי יצרן הזכוכיות ובמידה והיה בהם כשל הוא האחראי לכך וכי אדריכל הפרויקט מטעם הנתבעת 1 לא הגביל את יצרן הזכוכית ואת יצרן הארון בכל מגבלה בנוגע לזכוכית עצמה, לצירים ולאופן התקנתם והוא אף אישר את ההזמנה. המומחה קבע כי לא ניתן למנוע תאונה שעה שמשתמשת בוגרת דוחפת דלת זכוכית בכוח רב אל מעבר לזווית הפתיחה המקסימאלית מה גם שהאירוע היה מתרחש גם במידה והיו מותקנים בדלת צירים בעלי זווית פתיחה גדולה יותר. המומחה קבע כי תקן 1099 אינו רלבנטי ביחס לדלת נשוא התביעה וכי הציר שהיה בשימוש בדלת הנו הציר הנפוץ ביותר והמומלץ ביותר על ידי יצרני הצירים השונים. אף מומחה זה נחקר על חוות דעתו ועמד על מסקנותיו. "אם אתה שואל אותי הזכוכית התאימה, המפתח התאים והציר התאים.. ש. אין שום פסול בציר שנפחת ב- 90 מעלות? ת. אין שום פסול" (עמ' 12 שורות 10-14 לפרוטוקול מיום 20/11/17). עם זאת אישר המומחה כי הגם שהתקן אינו דורש הצבת זכוכית מחוסמת, ככל שהייתה מותקנת זכוכית מסוג זה יכול והנזק שנגרם לתובעת היה נמנע (עמ' 10 שורות 1-2, 33-34לפרוטוקול מיום 20/11/17).

33.סבורני כי מסקנות המומחה מטעם הנתבעות 1-2 , עדיפות על פני מסקנות המומחה מטעם הנתבעת 3. לאחר עיון מעמיק בשתי חוות הדעת ושמיעת המומחים בחקירתם, אני סבורה כי כאשר מדובר בארונית בעלת דלתות זכוכית, המותקנת בגובה ללא מנגנוני בטיחות והמיועדת לשימוש תדיר ולא מפוקח של התלמידים בכיתה, יש צורך בהתקנת זכוכית מחוסמת. זכוכית זו כאמור בחוות דעת מומחה הנתבעות 1-2, במקרה של כשל, מתנפצת לרסיסים קטנים בעלי פאות שאינן חדות, הנושרים מטה ואינם יכולים לגרום לחתכים בגוף האדם. אף המומחה מטעם הנתבעת 3 אישר כי ככל הייתה מותקנת זכוכיות מסוג זה יכול והנזק שנגרם לתובעת היה נמנע. נראה, לאור מסקנות המומחים, כי היה מקום לעשות שימוש בצירים הניתנים להתקנה בהדבקה או חביקה במקום חירור של הזכוכית והחלשתה כתוצאה מכך.

34.אכן, ת"י 1099 אינו מתייחס באופן מפורש לארוניות מסוג הארונית נשוא התביעה כי אם לשמשות המיועדות לזיגוג רכיבים בבניינים (כגון חלונות, דלתות, מחיצות, גגות ותקרות מזוגגים, מחסומים ומעקים, קירות מסך וזיגוג פיר מעליות), אך בהחלט ניתן ללמוד ממנו על החשיבות בהתקנת זכוכית מחוסמת בארוניות כגון הארונית נשוא התביעה, בשים לב לסעיפים 2.2.1.2. ו -3.2 לתקן הקובע בין היתר כי "..כל שמשה שמחובר אליה אביזר המעביר אליו עומס כלשהו כגון ציר דלת, אביזר חיבור לשמשה אחרת, ידית דלת, תהיה עשוי זכוכית בטיחות. מחוסמת מסוג C לפחות...". בהקשר זה יודגש כי מר דורון לוי, מנהל הנתבעת 2 – דורלן, מתקינת הדלתות, אישר כי התקנת דלת זכוכית בארונית מסוג זה "הופך את הדלת למשהו קצת יותר מסוכן" (עמ' 42 שורות 10-13 לפרוטוקול מיום 20/11/17) וכי הוא עצמו היה מודע לסיכון הכרוך בשימוש בארונית מסוג זה (עמ' 44 שורות 5-7 לפרוטוקול מיום 20/11/17). "כאשר הדלת היא דלת זכוכית היא עלולה גם לפצוע אותך כי היא חדה מצד שני היא עלולה להישבר ולגרום נזק כזה או אחר..." (עמ' 49 שורות 25-27 לפרוטוקול 20/11/17).

35.מר דורון לוי מטעמה של הנתבעת 3 טען כי מטעמים כלכליים סירבה הנתבעת 1 להצעתו להתקין בארוניות זכוכית מחוסמת בעלות נוספת (עמ' 40 שורות 13-19 לפרוטוקול מיום 20/11/17). מנהלת הנתבעת 1 הבהירה כי בשום שלב, אף אחד מנציגי הנתבעת 3 לא הציע לה להתקין זכוכית מחוסמת בדלתות הארוניות. לא ניתן לקבל טענת הנתבעת 3 כי העובדה שבעת אספקת והרכבת המוצרים לא נשמעה כל טענה מצד מי מטעמה של הנתבעת 1, מעידה כי המוצרים היו תקינים בעת התקנתם. תכנון הארונית והתאמה לייעודה מצוי בתחום המומחיות של הנתבעת 3. לעניין זה העידה כאמור מנהלת הנתבעת 1 כי בהעדר כל ניסיון מקצועי מצידה היא סמכה על הנתבעת 3 כי תספק לה ארוניות תקינות ולא התעניינה ברכיבי המוצר לרבות סוג הזכוכית שתתוקן בה. לכל זאת יש להוסיף כי מדובר בארונית חדשה אשר הורכבה והותקנה בבית הספר של הנתבעת 1 על ידי נציגי הנתבעת 3 וכי עד למועד התאונה כמעט ולא נעשה בה שימוש, אם בכלל.

36.הנתבעת 3 אינה יכולה ליהנות מן ההגנות המנויות בס' 4 לחוק האחריות למוצרים פגומים. לא הוכח כי הפגם שגרם לנזק נוצר לאחר שהארונית יצאה משליטת דורלן, כי הארונית יצאה משליטתה של דורלן שלא מרצונה, כי נקטה באמצעים סבירים למניעת יציאת הארונית משליטתה וכי הזהירה מפני הסיכון הכרוך במוצר. לא הוכח כי הנתבעת 1 הייתה מודעת לפגם וחשפה עצמה מרצון לסיכון. לא מצאתי כי התובעת פעלה ברשלנות חמורה ומשכך, אין בהגנות המנויות בס. 4, על מנת להוות הגנה לנתבעת 3. משכך ונוכח כל האמור לעיל ובהתאם לחוק האחריות למוצרים פגמים, הנתבעת 3 אשר ייצרה וסיפקה לנתבעת 1 את הארונית נשוא התביעה, חבה אף היא כלפי התובעת בגין התאונה.

הודעה לצדדים השלישיים :

37.לטענת דורלן (הנתבעת 3/המודיעה), הביטוח שרכשה מהפניקס חברה לביטוח בע"מ (צד ג' 1) היה בר תוקף במועד התאונה ובנסיבות אלה דחיית צד ג' 1 את תביעתה בגין האירוע נעשתה בניגוד להוראות הפוליסה ולסייגיה. לטענתה, הפוליסה כוללת תניה המאריכה את תקופת הגילוי ב- 180 ימים נוספים בכל מקרה של ביטול הפוליסה ובמכתבה מיום 3/6/13 הודתה "הפניקס" כי קיבלה את כתב התביעה כנגד הנתבעת 3 כבר ביום 21/4/13, דהיינו במסגרת פרק הזמן של 180 ימים. לטענתה מאחר ובפוליסת שנת 2012 מופיע תאריך רטרואקטיבי ליום 23/5/00 ממילא מכסה הפוליסה כל מקרה ביטוחי עד לתאריך הרטרואקטיבי. עוד טענה כי התנאים בפוליסה, על בסיסם דחתה הפניקס את תביעת דורלן, אינם מודגשים ומובלטים ואינם מופיעים בפרק הסייגים כי אם מתחת לכותרת "תוכן עניינים".

38.אשר לצד ג' 3, סוכן הביטוח מר סבג חיים, טוענת דורלן כי הוא הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפיה כאשר במועד בו ביקשה לבטל את פוליסת ביטוח האחריות לארונית נושא התביעה, לא יידע אותה מר סבג על הסיכונים הטמונים בביטול הפוליסה ואף נמנע מלהציע לה דרכים חלופיות כגון הקטנת היקף הפוליסה. לטענתה, מר סבג התרשל כלפיה כאשר לא מסר לה את תנאי הפוליסות, לא במועד חידושן ולא במועד בו שונו התנאים והשתנתה מהדורת הפוליסה. לטענתה, בדיעבד נודע לה כי תנאי פוליסת שנת 2011 אינה זהים לתנאי פוליסת שנת 2012. לטענתה, העובדה כי לאחר קבלת הודעת הדחיה פנה מר סבג ביוזמתו אל "הפניקס" בבקשה כי תעניק לדורלן את הכיסוי הביטוחי, מעידה כי מר סבג סבר כי היא זכאית לקבלת הכיסוי הביטוחי.

39.ביטול פוליסת חבות המוצר של דורלן אצל "הפניקס" נעשה לבקשתה המפורשת של דורלן. מר אילן לוי מטעמה של דורלן, אישר בעדותו כי ההחלטה שלא לחדש את פוליסת חבות המוצר התקבלה על ידי דורלן מטעמים כלכליים. (עמ' 25 שורות 8-18 לפרוטוקול מיום 20/11/17). "אני באמת זוכר שישבנו ואמרנו לו , את הפוליסה הזאת אני לא יכול לשלם, היא כבדה לי... ולכן אני מבקש לבטל אותה.. וזה מה שהוא עשה". (עמ' 25 שורות 32-37 לפרוטוקול מיום 20/11/17). לתיק בית המשפט הוגש מכתבו מיום 23/1/13 של מר אילן לוי המופנה אל מר סבג ואל חב' הפניקס, אשר נכתב לבקשתו של מר סבג, שם נרשם בין היתר "2. ביטוח חבות המוצר "חידוש" אבקש שלא לחדש פוליסה זו עד להודעה חדשה מצד דורלן בע"מ" (ראה נספח ג' לתצהירו של מר סבג- נ/13). הוגשה אף הודעת דוא"ל מיום 23/1/13 ששלח מר סבג אל גב' אורלי אזולאי מחברת הפניקס שם נכתב בין היתר: ".. מבקש לא לחדש את פוליסת חבות המוצר 13/006/034/1000572". (נספח ב' לכתב ההגנה מטעם צד ג' 1).

40. מר אמנון אריאלי מטעמה של צד ג' 1 , העיד (נ/12) כי הוא משמש מאז שנת 2005 כיועץ מקצועי מומחה בפניקס ולפני כן שימש כמנהל מחלקת חיתום וכאחראי על מדיניות החיתום של "הדר" חברה לביטוח (חברת בת של הפניקס). מר אריאלי העיד כי פוליסת חבות המוצר שרכשה דורלן חלה רק בהתקיימם של שני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא "התביעה כנגד המבוטח הוגשה נגדו לראשונה ונמסרה למבטח בתוך תקופת הביטוח". תנאי שני הוא כי "מקרה הביטוח ארע בתוך תקופת הביטוח או אם מצוין ברשימה תאריך רטרואקטיבי, בכל תקופה הקודמת לתקפות הביטוח, אך לא לפני התאריך הרטרואקטיבי". מר אריאלי הסביר כי מדובר בפוליסה מסוג "claims made basis" כאשר המועד הקובע לתחולתה אינו בהכרח יום אירוע הנזק אלא המועד בו הוגשה התביעה לראשונה כנגד מבוטח.

41.בענייננו התנאי הראשון אינו מתקיים. פוליסת חבות המוצר הסתיימה ביום 31/12/12 ולבקשת דורלן לא חודשה לשנת 2013. הודעה על התביעה שלפני, התקבלה במענה של הפניקס ביום 21/4/13, זאת ללא שהתקבלה אצלה כל הודעה קודמת במהלך תקופת הביטוח. לפיכך, משההודעה על התביעה לא נמסרה לפניקס בתוך תקופת הביטוח, הרי שהתנאי הראשון אינו מתקיים ועל כן דחיית התביעה לכיסוי ביטוחי, נעשתה בידי "הפניקס" בהתאם לתנאי הפוליסה.

42.דורלן טענה לחריג בדבר תקופת הגילוי , כאשר הוראה זו מופיעה ברשימה של הפוליסה (נספח ב' לנ/13) כלהלן: "מוצהר ומוסכם בזה כי בהתאם לבקשת המבוטח ותמורת פרמיה נוספת של 10% הפוליסה מורחבת לכסות את הביטוח במשך תקופה של 180 ימים לאחר תום הביטוח ובכפוף לתנאים הבאים: מוצהר ומוסכם כי בכל מקרה של ביטול הפוליסה בידי המבטח למעט במקרה של אי תשלום פרמיה ו/או מקרה מרמה ו/או אי גילוי עובדה מהותית או בכל מקרה של סירוב המבטח להיענות לבקשת חידוש של המבוטח, אזי מבלי להגדיל בכך את גבולות אחריות המבטח הנקובים ברשימה, תורחב הפוליסה לשפות את המבוטח בגין דרישה או תובענה אשר הוגשה נגדו במשך תקופת גילוי הנקובה לעיל לאחר מועד ביטוח הביטוח או תום תקופת הביטוח (בהתאם למקרה), עקב הפר חובה מקצועית כאמור במקרה הביטוח שנעשה במשך תקופת הביטוח בתנאי מפורש וקודם לאחריות המבטח על פי הרחבה זו כי לא נערך כל ביטוח אחר שנועד לכסות את החבות המבוטחת לפי פוליסה זו".

43. העד, מר אריאלי, הסביר כי ההיגיון מאחורי ההוראה לעניין תקופת הגילוי הוא להותיר בידי המבוטח "רשת ביטחון" ולא להותירו ללא כיסוי במצבים בהם יוזמת הביטול באה מאת המבטחת או שהמבטחת מסרבת להאריך לו את הביטוח הקודם שנסתיים, זאת להבדיל ממקרה בו המבוטח הוא זה שמבקש לבטל את הפוליסה. עוד הסביר כי אין כל הגיון לפרש את הפוליסה כחלה במצבים בהם המבוטח הוא זה שמבקש לא לחדש את הפוליסה או לבטלה שכן במצבים כאלה אין את אלמנט "הסירוב" מצד המבטח המעמיד את המבוטח בסיכון כשהוא עצמו מבקש להמשיך להיות מבוטח, אך המבטחת מסרבת להמשיך לבטחו. בעניינה של הנתבעת 3 הסביר מר אריאלי, כי הבחירה לא להיות מבוטח היא של המבוטח ואין המדובר בסוג של "אילוץ" שנכפה עליו המצדיק הענקת "רשת ביטחון" במצב בו הפוליסה לא חלה מטעמים. עוד הסביר כי אין כל הגיון בפרשנות שמעניקה הנתבעת 3 לחריג זה שכן לא יעלה על הדעת כי במצב דברים בו המבוטח הוא זה שמבקש לא להיות מבוטח, ייהנה המבוטח מכיסוי ביטוחי מלא למשך חצי שנה כנגד תוספת פרמיה של 10% בלבד. לו אכן היה כך, אזי כל מבוטח בר דעת, כלכלית, יעדיף לרכוש ביטוח לחצי שנה כנגד תשלום 10% מן הפרמיה כתוספת, דבר הנוגד כל הגיון ביטוחי.

44.התנאים האמורים מופיעים ב"ז'קט" של הפוליסה (ראה בעמ' 59 שורות 15-25 לפרוטוקול מיום 20/11/17). לשאלה האם לא ראוי שתנאים אלו יופיעו ברשימה הסביר מר אריאלי כי המשמעות היא העתקת כל הפוליסה לתוך הרשימה. לשאלה אם לא ראוי שתנאים אלו יהיו מודגשים, השיב "החוק לא מחייב אותי כל דבר להגדיש אחרת כל הפוליסה הייתה מודגשת והאדם הולך לאיבוד ביער" (עמ' 60 שורות 8-11 לפרוטוקול מיום 20/11/17). לכן העיד מר אריאלי כי בנסיבות בהן פג תוקפה של הפוליסה לא היה כל מקום מצד "הפניקס" לערוך בירור של החבות "..כאשר מגיעה הודעה בתקופה שלאחר פג תוקפה של הפוליסה אז ההתייחסות היא כי אין כיסוי ביטוחי" (עמ' 62 שורות 11-17 לפרוטוקול מיום 20/11/17) ".. אין כיסוי ביטוחי אז כל טענה בדבר איחור או אי קיום, היא לא רלבנטית" (עמ' 64 שורות 3-4 לפרוטוקול מיום 20/11/17).

45.החריג לעניין תקופת הגילוי מתקיים רק כאשר הפוליסה בוטלה בידי המבטחת והטעם לכך ברור, שכן אחרת נמצאנו מחטיאים את מטרת החריג שתכליתה להיטיב ולכסות את המבוטח, ככל שהמבטח מסרב לבטחו. בענייננו לא יכולה להיות מחלוקת כי ביטול הפוליסה נעשה ביוזמתה ולבקשתה של דורלן ולכן אין תחולה לחריג זה. יש בכך על מנת לדחות את טענת דורלן בכל הנוגע לתחולת החריג.

46. מאחר והתנאים לתחולת הפוליסה הם מצטברים והתנאי הראשון אינו מתמלא, אף לא בהתאם לחריג לעניין תקופת הגילוי, הרי שיש לדחות טענת דורלן בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי לאירוע נשוא התובענה מטעמה של חב' "הפניקס".

טענות דורלן כנגד סוכן הביטוח מר סבג:

47.בעדותו (נ/7), אישר מר אילן לוי כי ביום 23/1/13, ביקש ממר סבג לבטל את פוליסת חבות המוצר ולא לחדשה לשנת 2013 וזאת כחלק מניסיון של דורלן לקצץ בעלויות התפעול השוטפות. לטענתו, הגם שדורלן היא שהורתה למר סבג לבטל את הפוליסה, מר סבג הפר חובותיו כלפיה. לטענתו היה על מר סבג, בטרם הסכים לבקשת דורלן לבטל את הפוליסה, "לנקוט בפעולה פוזיטיבית" ולוודא עם נציגי דורלן, האם ידוע להם על מקרה ביטוח כלשהו שארע כתוצאה משימוש במוצרי דורלן מאז שנת 2000 ואילך. לטענתו, לו היה נשאל על כך, בידי מר סבג הוא היה מזכיר את המקרה שארע לתובעת. לטענת מר לוי, הסוכן מר סבג לא הסביר כי ביטוחי חבות המוצר שברשות דורלן כפופים לתניה בדבר מסירת הודעה למבטחת, בתוך תקופת הביטוח, לא הציע לדורלן לנקוט בדרכים חלופיות , אך פנה אל חברת הביטוח כי תסייע בידי דורלן. מר לוי העיד כי לא נעשה די מאמץ מצד מר סבג להציג לפני המבטחת תנאים בפוליסה אשר היו עשויים לסייע לדורלן לקבל את הכיסוי הביטוחי.

48. מר לוי אישר בעדותו בבית המשפט, כי בעבר האירועים הביטוחים שכן דווחו על ידי דורלן לסוכן הביטוח טופלו באופן מיטבי (עמ' 18 שורות 15-26 לפרוטוקול מיום 20/11/17). עוד אישר כי דורלן ידעה על האירוע בסמוך לאחר התרחשותו (עמ' 19 שורות 6-15 לפרוטוקול מיום 20/11/17) וכי היה ידוע להם שעליהם לדווח לסוכן הביטוח על כל מקרה ביטוחי (עמ' 31 שורות 29-37 לפרוטוקול מיום 20/11/17). בהתאם לעדותו, דורלן לא מצאה לנכון לדווח למר סבג או לפניקס על האירוע מאחר ומבחינתם לא דובר באירוע משמעותי המצריך דיווח. " לא עשינו שום דבר .. כי לא הייתה שום הודעה שהצריכה את זה. ת. אז לא שלחת הודעה לחברת הביטוח, ת. נכון מאוד.". (עמ' 15 שורות 30-32 לפרוטוקול מיום 20/11/17). כן אישר מר לוי כי הוא מעולם לא דיווח על האירוע למר סבג ובטופסי חידוש ביטוח חבות המוצר משנת 2011 ו- 2012 הוא השיב בשלילה לשאלה האם ידוע למבוטח על אירוע כלשהו העלול להקים תביעה, זאת מהסיבה שלא העריך כי מדובר במקרה משמעותי שיש לדווח עליו (עמ' 21 שורות 28-37, עמ' 22 שורות 1-22, 28-36, עמ' 23 שורות 1-3 לפרוטוקול מיום 20/11/17) "הדבר הזה לא עלה כדבר שיכול להוות, איזשהו עילה, בעתיד, למצב שמישהו נפגע באמת וזה מתפתח לאיזו שהיא תביעה. ש. אוקי ולא אמרת למר סבג תשמע, היה משהו אבל זה נראה לי שטותי קטן כזה, נראה לי שבכלל לא צריך להצהיר. זה פשוט לא עלה על השולחן בכלל. ת. נכון" (עמ' 23 שורות 11-15 לפרוטוקול מיום 20/11/17). מר לוי העיד כי הוא היה מודע לכך שהפוליסה מכסה בכל מקרה של פגם במוצר (עמ' 26 שורות 21-37, עמ' 27 שורות 1-13, עמ' 31 שורות 1-11 לפרוטוקול מיום 20/11/17).

49.מר לוי העיד כי בטרם מילא את טפסי החידוש במסגרתם כאמור, השיב בשלילה לשאלה האם ידוע לדורלן על מקרה ביטוחי כלשהו היכול להוות תביעה כנגדם, היה על מר סבג להסביר לו את משמעות השאלה "...שואלים אותך שם בשאלה, האם ידוע למבוטח, שזה דורלן על מקרה שיכול להוות עלית תביעה כנגדו,.. ואתה אומר לא. ת. נכון. ש. אז מה אתה מצפה שהוא (מר סבג- מ.ק.נ) ינחש אולי בכל זאת יש משהו? ת. לא בכלל לא, אני מצפה.. שידריך אותי וינחה אותי.. " (עמ' 29 שורות 5-32 לפרוטוקול מיום 20/11/17).

50.כאשר מר לוי נשאל האם הוא היה מודע לסיכון הטמון בביטול הפוליסה, תשובתו הייתה מתחמקת "הידע היחיד שהיה לי זה שלא ידעתי, או שלא ידעתי את הדברים שאני יודע היום. היום אני יודע ובדיעבד עשיתי שוב, למרות שאני כבר לא כל כך צריך לגופים כאלה ואחרים... ש. עשית כי נכווית ואז הבנת ואז עשית שוב ת. לא.. כי הבנתי את המשמעות, את המשמעות הזאת לא ידענו לפני זה" (עמ' 38 שורות 32-37, עמ' 39 שורות 1-2 לפרוטוקול מיום 20/11/17).

51.סוכן הביטוח מר סבג העיד (נ/13) כי הוא סוכן ביטוח ותיק אשר שימש כסוכן הביטוח של דורלן מאז הקמתה וכי בעת הגיע המועד לחידוש ביטוח העסק הוא היה נפגש עם נציגי דורלן לצורך קבלת החלטות לעניין חידוש ביטוחי העסק ושינויים ככל שנדרש. לטענתו, לאורך השנים נציגי דורלן היו מעורבים מאוד בכל הנוגע לעריכת וחידוש ביטוחים. בפגישה שהתקיימה בחודש 12/12 בינו לבין מר אילן לוי, ביקש ממנו מר אילן שלא לחדש את ביטוח חבות המוצר, זאת החל מחודש ינואר 2013. מר סבג העיד כי באותו המעמד הוא הסביר למר אילן, הסבר היטב, כי ככל ולא יחודש הביטוח לא יהיה לדורלן כיסוי ביטוחי וכי ככל ובהמשך תרצה דורלן לרכוש ביטוח חבות מוצר חדש, לא תינתן לה אותה תקופה רטרואקטיבית בפוליסת הפניקס. כן הבהיר כי על מנת שיהיה לדורלן כיסוי ביטוחי בתוקף צריך שתהיה פוליסה במועד קבלת התביעה ויש צורך גם למסור הודעה מתאימה לחברת הביטוח. באותו המעמד, שאל מר סבג את נציגי דורלן האם ידוע להם על תביעה או מקרה שיכול להקים תביעה כנגד דורלן ונענה בשלילה. חרף זאת במעמד אותה הפגישה שכנע מר סבג בסופו של דבר את נציגי דורלן לחתום על בקשה לחידוש פוליסת חבות המוצר. בטופס בקשת החידוש שנחתם ביום 18/12/12, עליו חתום מר אילן לוי, הוא השיב בשלילה לשאלה האם ידוע למבוטח על אירוע כלשהו היכול להוות עילת תביעה כנגד דורלן. בתאריך 23/1/13 או בסמוך לכך המציא מר סבג פיזית למר דורון לוי את פוליסת הביטוח לשנת 2013 ונדרש היה להסדיר את התשלום, אלא שאז התבקש מר סבג על ידי מר אילן לוי לבטל את הפוליסה. בשל כך, לבקשת הסוכן מר סבג, המציא לידיו מר אילן את הבקשה מיום 23/1/13 שלא לחדש את הביטוח (נספח ג' לנ/3). לטענת מר סבג גם בשלב זה הוא התריע לפני דורון ועובדיה לוי, בעלי תפקיד בדורלן, כי הם עושים טעות איומה אולם אלו הסבירו לו שאין להם אפשרות להשפיע על אילן לוי בעניין זה. בעקבות זאת העביר מר סבג את הבקשה אל הפניקס והפוליסה בוטלה. מר סבג מדגיש כי בשום שלב לא הביאה לידיעתו חב' דורלן את האירוע נשוא התביעה. לטענתו, הוא עשה ככל שביכולתו לשכנע את דורלן להמשיך ולחדש את ביטוח חבות המוצר ופעל מעל ומעבר לכל סוכן סביר והגון. לטענתו, לאחר הגשת התביעה כנגד דורלן, מאחר ומדובר בלקוחות ותיקים אשר ערכו ביטוחים לאורך שנים בחב' הפניקס, הוא ניסה לשכנע את חב' הפניקס להכיר בתביעה ואף הפנה לכך שהפוליסה מורחבת לכסות את המבוטח גם למשך תקופה של 180 ימים נוספים לאחר תום הכיסוי, אולם נענה בשלילה כאשר הפניקס טענה כי האמור לעיל לא רלבנטי כאשר המבוטח הוא שביטל את הפוליסה ולא המבטחת. בהמשך, בטרם הגשת כתב ההגנה על ידי דורלן, במהלך פגישה שהתקיימה במשרדו של עו"ד גורי בנוכחות עו"ד גורי, מר סבג, אילן ודורון לוי, שאל מר סבג את אילן ודורון לוי כיצד לא דיווחו לו על המקרה נשוא התביעה ודורון טען כי הדבר פרח מזיכרונו ואף אישר כי אי חידוש הפוליסה לשנת 2013 נעשה לבקשת דורלן. עוד מעיד מר סבג כי לאחר דחיית התביעה, קיבלה דורלן המלצתו לחדש את ביטוח חבות המוצר וביטוח כזה אכן נערך בחברת הפניקס החל מיום 3/9/13, לאחר שדורון לוי אישר את הפקת הפוליסה.

52. מר סבג נחקר לעניין זה בבית המשפט (עמ' 76 שורות 25-37, עמ' 77 שורות 32-37 לפרוטוקול מיום 20/11/17) והוא שב והעיד כי בניגוד לטענות דורלן לעניין זה, הוא כן הציע לדורלן לרכוש פוליסה בפרמיה מופחתת אולם הם סרבו גם לכך. "גם את זה הצעתי לו, אמרתי לו יש לכם בעיה כלכלית קשה, תפחית את סכומי הביטוח, אבל תשאיר את הפוליסה.. .. והם לא רצו כי הם רצו לחסוך כסף." (עמ' 77 שורות 20-30 לפרוטוקול מיום 20/11/17). כאשר נשאל מר סבג האם כטענת דורלן, גם הוא סבר שמתקיים החריג בפוליסה לעניין תקופת הגילוי הוא השיב: "ממש לא. כתוב מפורש שמה, רק ביטוח על ידי המבטח. שחור על גבי לבן, איך אני יכולתי לחשוב אחרת" (עמ' 80 שורות 17-18 לפרוטוקול מיום 20/11/17). סוכן הביטוח הבהיר כי פנייתו אל המבטחת בבקשה כי תכיר בתביעה, נעשתה ביוזמתו, לפנים משורת הדין בניסיון לסייע לדורלן (עמ' 80 שורות 26-3 לפרוטוקול מיום 20/11/17).

53.בשים לב לכלל האמור לעיל לא מצאתי כי מר סבג הפר כל חובה המוטלת עליו כלפי דורלן כסוכן הביטוח שלה במועדים הרלבנטיים לתביעה שלפני. אני סבורה כי ההיפך הוא הנכון. בהתאם לעדותו של מר סבג, סוכן הביטוח, בה נתתי אמון, ביטול הפוליסה נעשה לבקשתה המפורשת של דורלן מטעמים כלכליים, זאת בניגוד להמלצותיו המפורשות של מר סבג ועל אף שהתריע לפני נציגי דורלן על הסכנות הכרוכות בכך. מר סבג אף תמך את עדותו במסמכים המאשרים כי על אף סירובם של נציגי דורלן, הוא הצליח בסופו של דבר לשכנע את מר אילן לוי, לחתום על בקשת חידוש לשנת 2013 וכזו אכן נחתמה, אלא שכאשר הגיע המועד לביצוע התשלום כנדרש, לא הסכימה דורלן לשאת בתשלום ובהתאם בוטלה הפוליסה. נציגי דורלן משיקוליהם שלהם לא מצאו לנכון לדווח על האירוע - לא למר סבג ולא לחברת הפניקס ועל כן לא אוכל לקבל טענתם לפיה בטרם מילא מר אילן לוי את טפסי החידוש היה על מר סבג להסביר לו את משמעות השאלה האם ידוע לדורלן על מקרה כלשהו היכול להקים תביעה כנגדה. מדובר בשאלה פשוטה וברורה שאין כל צורך לתת הסבר לגביה. ממילא, כאשר נציגי דורלן טוענים כי על אף שהיו מודעים לאירוע מיד לאחר התרחשותו, הם לא מצאו לנכון לדווח על האירוע אם מאחר וחשבו כי הוא חסר משמעות ואם מאחר והדבר פרח מזכרונם, לא נראה כי הסבר נוסף מצד מר סבג לגבי שאלה ברורה המופיעה על גבי טפסי החידוש, היה משנה את התוצאה.

54.לא ניתן לקבל אף את טענת דורלן כי תנאי הפוליסות לא נמסרו לה מעולם וכי בדיעבד התברר לה לטענתה, כי תנאי פוליסת שנת 2011 אינם זהים לתנאי פוליסת 2012. מעבר לכך שלא הובהר אלו שינויים בוצעו בפוליסה, הרי שגם אם בוצעו אי אלו שינויים במהדורת הפוליסה לאורך השנים לא הובהר על ידי דורלן, כיצד אלו השפיעו עליה בכל הנוגע לתחולת הפוליסה במקרה נשוא התביעה שלפני.

55.לא נסתרה עדותם של מר סבג ומר אריאלי לפיה, גם אם בוצעו שינויים במהדורות לאורך השנים, התנאים הבסיסיים של הפוליסה ומהות הכיסוי הביטוחי לא השתנו (עמ' 67 שורות 19-27 לפרוטוקול, עמ' 73 שורות 9-10 לפרוטוקול מיום 20/11/17). בעדותו כאשר נתבקש מר אילן לוי לפרט את השינויים שבוצעו במהדורות הפוליסה לאורך שנים הוא השיב " ת. זה היה בהמלצתו של עורך דיני.. שהזמנים שמה השתנו, אני לא זוכר מה היה שמה, שזמן ההודעה או תקופת ההודעה השתנתה, תוך כדי.. אני לא זוכר מה היה שמה.." (עמ' 36 שורות 27-37, עמ' 37 שורות 1-12 לפרוטוקול מיום 20/11/17). בא כוחה של דורלן אף הוא לא ידע להפנות לשינויים שלטענת דולרן בוצעו וטען כי אין זה מתפקידו להציגם (עמ' 72 שורות 29-37, עמ' 73 שורות 1-8 לפרוטוקול מיום 20/11/17). ניתן לקבוע איפוא כי לא הוכח שינוי מהותי בפוליסות, כזה אשר ישפיע על המבוטחת דורלן ואשר אי מתן הסבר לגביו יוביל להפרת חובת הזהירות הקונקרטית החלה על סוכן הביטוח ועל חברת הביטוח.

56.כלל האמור, מוביל למסקנה כי לא הופרה חובת הזהירות של סוכן הביטוח מר סבג ואף לא חב' הפניקס ובהעדר הפרת חובת הזהירות, אין לקבוע כי התרשלו ויש לדחות את ההודעה לצדדים שלישיים וממילא נדחית ההודעה לצד רביעי שהגיש מר סבג כנגד חב' הפניקס.

חלוקת האחריות:

57.סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], קובע כי חלוקת האחריות בין המעוולים לבין עצמם נעשית "על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו" של כל אחד מהם. חלוקה זו תיעשה לפי מידת האשם המוסרי שיש לייחס לכל אחד מהמעוולים, או על פי מבחן האשמה ההדדית הכולל את רכיב הסיבתיות ואת רכיב האשמה המוסרית (ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסבאח עבד אל קאדר (7/9/10). בשים לב לאחריותם המשותפת של הנתבעות 1 ו- 3 לתאונה ובשקלול מכלול הנסיבות הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנתבעים באופן כזה שהנתבעת 1 (והמבטחת מטעמה – הנתבעת 2) כבעלי בית הספר מקום התאונה, תישא ב 25% מהנזק והנתבעת 3 כיצרנית הארונית נשוא התובענה, תישא ב 75% מהנזק. לקחתי בחשבון את העובדה כי הארונית נשוא התביעה תוכננה, הורכבה והותקנה על ידי הנתבעת 3 אשר שימשה כגורם המקצועי בכל הנוגע לרכיבי הארונית והתאמתה לייעודה, זאת בעוד שהנתבעת 1 וסמכה בעניין זה על הנתבעת 3 שתספק לה מוצר בטיחות המתאים לייעודו. הגם שאין בכך כדי לפטור את הנתבעת 1 כליל מאחריותה, יש בכך כדי להטיל את עיקר האחריות על הנתבעת 3. כן לקחתי בחשבון כי הנתבעת 3 הייתה מודעת לסכנות הטמונות בשימוש לא מבוקר בארונית, כפי שאף מר דורון לוי אישר כאמור בעדותו.

שאלת הנזק - נכות רפואית:

58.מומחה מטעם התובעת בתחום האורתופדי ד"ר אנגל, קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות בשיעור 60% בגין תסמונת כאב מורכבת – CPRS – ביד ימין לפי ס' 40(14) מותאם. מומחה מטעם התובעת בתחום הנפשי ד"ר קרקארה קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות נפשית בשיעור 20% בגין תסמונת פוסט טראומה לפי ס' 34(ב)3. המומחה בתחום האורתופדי מטעם הנתבעות 1-2, ד"ר מרדכי קליגמן, קבע כי כתוצאה מתאונה לא נותרה לתובעת נכות. המומחה מטעם הנתבעות והצדדים השלישיים בתחום הנפשי, ד"ר אמיר בן אפרים, קבע כי כתוצאה מהתאונה לא נותרה לתובעת נכות בתחום הנפשי.

59.המומחה מטעם בית המשפט בתחום הכאב ו- CRPS ד"ר וטין ז'אן ז'ק, קבע בחוות דעתו מיום 8/7/14 כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות בשיעור 20% לפי ס' 31(3)א(6)(1) "גב' ריחאני נפגעה ביום 6.2.11 מזכוכית באמה הימנית. היא פיתחה תסמונת כאב כרוני שאינה CPRS. הכאב הנו כאב נוירופתי כנראה על רקע של פגיעה חלקית של עצב הרדיאליס. הרחבה של שטח ההפרעה התחושתית הנה תוצאת הימנעות משימוש בידה. להערכתי הימנעות זו הנה בעיקר כקושי בהסתגלות לפגיעה במצבה האסתטי ולנוכחות הכאב. קיימת הגזמה או קסטרופיזציה של ההפרעה התפקודית המוצגת יתכן גם על רקע נפשי. על רופא פסיכיאטר להעריך את הסוגיות הנ"ל. היא תפקדה בצורה תקינה עד יום הפגיעה ולא סבלה בעבר מהפרעה כלשהי בגפה עליונה מימין הדומיננטית. אי לכך הפציעה היא שגרמה להפרעת כאב נוירופתי וחלק מההשלכות התפקודיות".

60.המומחית מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, ד"ר עדינה נעון, קבעה בחוות דעתה מיום 3/8/15 כי כתוצאה מהתאונה, נותרה לתובעת נכות בשיעור 10% לפי ס' 34(א). "מדובר באישה בעלת פנים יפות ומבנה גוף עדין. מציינת שכבר בגיל צעיר אמרו לה שהיא יפה. יש הבדל של כ 6-7 שנים בין אחותה המבוגרת ממנה והצעירה ממנה. מגיל צעיר מתואר תופעות של עלפון ללא גורם אורגני. גודלה על ידי אמה ואחיותיה המבוגרות ממנה, מתארת קשיי פרידה מהבית כאשר הלכה לגן. בהמשך הייתה ילדה ממושמעת ותלמידה טובה. בעלת אופי מסודר וקפדני וחשוב לה טיפוחה העצמי. "התלבשתי יפה הייתי מתלבשת מאוד יפה עם ג'ינסים צמודים גופיות ונעליים על עקבים גבוהים" בולטות תכונות נרקיסיסטיות באישיותה. בעקבות הפגיעה בזרועה פתחה תגובת הסתגלות מלווה בירידה בסף הגירוי, מצב רוח משתנה, אבדן העניין, תחושת ערך עצמי ירוד, ירידה בביטחון העצמי, המאפיינים פגיעה נרקיסיסטית אצל אישה שמראה החיצוני היה חשוב לה מאוד ובעקבות התאונה הנדונה נפגם. ללא עדות לתסמונת פוסט טראומטית. לא פנתה לקבל כל טיפול נפשי וגם לא השלימה טיפולים רפואיים כגון פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק אשר יתכן והיו משפרים את מצבה. כיום 4 שנים לאחר התאונה המצב מקובע".

61.הלכה פסוקה היא כי הקביעה הסופית בדבר מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה מסורה בידי בית המשפט. חוות דעתו של מומחה רפואי, בדומה לכל חוות דעת של מומחה המוגשת לבית המשפט, אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט, ואשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, בהתאם לשיקול דעתו. (ע"א 2541/02 צבי לנגר נ' ששון יחזקאל, פ"ד נח(2) 583, ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרוזי עקרם, פ"ד כב(2) 164.

יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא כי הידע הרפואי הוא נחלת המומחה הרפואי וכי ככל שאין בחוות דעת המומחה מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת וראיות אחרות שבפניו, בית המשפט לא יטה להתערב במסקנותיו של המומחה (ע"א 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאץ, פ"ד מז(5) 170).

62.המומחית מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, השיבה לשאלות הבהרה מטעם הנתבעת 3 ומסקנותיה בחוות הדעת נותרו בעינן. מומחי בית המשפט לא נדרשו להתייצב לחקירה על חוות דעתם ואני סבורה כי אלו הגיעו למסקנותיהם בצורה מקצועית ושקולה, תוך התייחסות לנתוני התובעת ולמסמכים השונים אשר עמדו לפניהם. לפיכך מצאתי לקבל את מסקנותיהם במלואן ואני קובעת כי נכותה הרפואית של התובעת כתוצאה מהתאונה היא כדלקמן:

כאב- נכות בשיעור 20%.

נפשי - נכות בשיעור 10%.

סה"כ נכות רפואית משוקללת 28%.

נכות תפקודית:

63.המונח "נכות תפקודית" מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו יכול שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת השפעתה של הנכות על התפקוד בכלל. דהיינו, מידת הפגיעה בכושר התפקוד בתחומי החיים השונים (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 792). קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או נופלת משיעור הנכות התפקודית, בהתחשב במקצועו ויתר נתוניו של הנפגע, בזיקה לעיסוקו, לעבודתו, לגילו, ולמצבו הרפואי בכללותו, ללא קשר לתאונה. הנכות התפקודית אמורה לשקף את הגריעה מכושר ההשתכרות אלא אם הוכח אחרת (ע"א 722/86 יונס המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג 875). לטענת התובעת, נכותה התפקודית עולה על נכותה הרפואית ויש להעמידה על 40%. לטענתה, כתוצאה מהתאונה היא עדיין סובלת מכאבים עזים, הגבלה ותחושת נימול ביד ימין הדומיננטית. התובעת טוענת כי היא נוטלת באופן קבוע משככי כאבים ונזקקת להמשך טיפול במרפאת כאב ובנוסף היא סובלת מדיכאון, חרדות, קשיי שינה והסתגלות, ירידה בביטחון העצמי, עצבנות, בושה במראה היד והרגשה כללית של פגיעה בלתי הפיכה באיכות חייה.

64.בחינת חומר הראיות ובכללן העדויות אשר נשמעו לפני מובילות למסקנה כי נכותה התפקודית כתוצאה מהתאונה, היא כשיעור הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה לה על ידי מומחי בית המשפט. זאת עולה מקביעת מומחה מטעם בית המשפט בתחום הכאב ותסמונת CRPS אשר קבע כי כתוצאה מהתאונה התפתחה אצל התובעת תסמונת נוירופתית שאינה CPRS וכי ההרחבה של שטח ההפרעה התחושתית היא תוצאה של הימנעות התובעת משימוש בידה, בשל קושי של התובעת להסתגל לפגיעה במצבה האסתטי ולנוכחות הכאב. המומחה קבע כי קיימת הגזמה או קסטרופיזציה של ההפרעה התפקודית המוצגת על ידי התובעת וכי קיימת אי התאמה בין ההפרעה התפקודית הקשה כפי שדווחה על ידי התובעת במסגרת שאלון שהופנה אליה, לבין תשובותיה לשאלותיו של המומחה. בהתאם קבע המומחה כי קיים חוסר הגיון וחוסר עקביות בכל הנוגע לכושר התלבשותה של התובעת כאשר זו טענה כי זקוקה לעזרה בכדי ללבוש מעיל, בכיפתור וסגירת רוכסן, אולם טענה כי היא מסוגלת ללבוש חולצה. עוד ציין המומחה כי התובעת הגיעה לבדיקה כשהיא מטופחת ומאופרת, דיווחה למומחה כי הדבר חשוב לה וכי היא מתאפרת בעצמה ושבה לעבוד כמוכרת בקוסמטיקה.

המומחית מטעם בית המשפט בתחום הנפשי ציינה כי בולטות תכונות נרקיסיסטיות באישיותה של התובעת, כי אין תסמונת פוסט טראומטית וכי התובעת לא פנתה לקבלת טיפול נפשי וגם לא השלימה טיפולים רפואיים כגון פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק אשר יתכן והיו משפרים את מצבה.

65.מומחי בית המשפט לא קבעו בחוות דעתם כי נכותה של התובעת מונעת ממנה לעבוד במקצועה כקוסמטיקאית או בכלל או כי מגבלותיה של התובעת כתוצאה מהתאונה מונעות ממנה מלעבוד בהיקף של משרה מלאה והתובעת אף לא צרפה לעיוני כל אסמכתא רפואית או אחרת אשר תעיד על מניעה כאמור ועל כן על בסיס מכלול נתונים אלו, מצאתי לנכון לקבוע כי לתובעת נכות תפקודית בשיעור של 28% כשיעור הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה לה על ידי המומחים מטעם בית המשפט.

שכר לצורך חישוב הנזק:

66.לטענת התובעת בעקבות התאונה וכתוצאה מהתאונה, נבצר ממנה לעבוד כקוסמטיקאית. עם זאת חרף מגבלותיה ובמטרה להקטין נזקיה, כך לטענתה, החל מחודש 7/12 שבה התובעת לעבוד כמוכרת במשרה חלקית בהיקף של כ 3-4 שעות ביום תמורת שכר של כ- 1,200 ₪ לחודש והיא עובדת שם עד היום. בחודש 7/11 סיימה התובעת בהצלחה את לימודי הקוסמטיקה ולטענתה אלמלא התאונה היא הייתה מגשימה את חלומה ומתחילה לעבוד כקוסמטיקאית, מתקדמת בעבודתה ובשכרה ופותחת עסק פרטי. לטענתה, אלמלא התאונה היא הייתה צפויה להשתכר כקוסמטיקאית, סך של 7,200 ₪ לא כולל הפרשות מעביד, הכנסות ממכירת מוצרי טיפוח וכדומה. התובעת הגישה חוו"ד אקטואר מטעמה ד"ר תמיר לוי (ת/4) לפיה פוטנציאל ההשתכרות של קוסמטיקאית, עומד על סך של סך של 7,200 ₪.

67.ד"ר לוי אישר בעדותו בבית המשפט כי חוות דעתו מתייחסת לפוטנציאל השתכרות של קוסמטיקאית ללא קשר לנתוניה האישיים של התובעת (עמ' 25 שורות 14-18 לפרוטוקול מיום 8/5/17) וכן אישר כי לא הוצגה לעיונו כל אסמכתא אשר תעיד על מניעה של התובעת לעבוד בתחום הקוסמטיקה (עמ' 27 שורות 3-4 לפרוטוקול מיום 8/5/17). כאמור הנתונים האישיים לא נבדקו ובהתאם יש להתייחס למסקנות חוות הדעת.

68.הנתבעות טוענות כי עברה התעסוקתי של התובעת שאיננו רציף, אינו תומך בטענותיה ויש לחשב נזקיה על בסיס אותו עבר תעסוקתי המהווה אינדיקציה לפוטנציאל השתכרותה. לטענתן, העובדה שדווקא לאחר התאונה נשוא התובענה, התובעת מתמידה בעבודה, מעידה על העדר גריעה תפקודית. לטענתן, אין לייחס לתובעת השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק שכן הדבר אינו נכון ואף אינו ריאלי. יודגש כי מומחי בית המשפט לא קבעו בחוות דעתם כי מצבה הרפואי של התובעת, כבת 33 כיום, כתוצאה מהתאונה, מונע ממנה מלעבוד כקוסמטיקאית או בכל מקצוע אחר או כי זו מוגבלת בהיקף משרתה כקוסמטיקאית או בכל עבודה אחרת.

69.הוצג לפני דו"ח הרציפות של התובעת בעבודה (נ/1) המעיד על פוטנציאל השתכרות נמוך של התובעת ובוודאי לא כזה המגיע כדי השכר הממוצע במשק. מהדו"ח עולה כי בשנת 2002, מועד כניסתה של התובעת לשוק העבודה, בתקופה של 3 חודשים (10-12/12) עבדה התובעת כשכירה בספריה בנצרת בסך חודשי של כ- 1,910 ₪ לחודש. במהלך שנת 2013 השתכרה באותה עבודה סך של כ 2,100 לחודש. במהלך שנת 2004 ורוב שנת 2005 היא לא עבדה כלל. החל מחודש 10/15 ועד לחודש 9/06 למדה התובעת במכללה ולא עבדה. במהלך חודש 11/06 עבדה השתכרה התובעת סך של 86 ₪ בלבד וממועד זה ועד למועד התאונה (6/2/11) היא לא עבדה כלל. בחודשים 1-5/12 עבדה התובעת אצל "אליאסמין לייבוא ושיווק" ובחודש 7/12 החלה לעבוד במקום עבודתה הנוכחי "לייף קוסמטיקס" בהיקף של כ 3 שעות ליום בלבד בשכר קבוע של כ 1,200 ₪ לחודש.

70.התובעת העידה כי לא הייתה כל סיבה לכך שהחל ממועד סיום עבודתה בספריה בשנת 2005 היא לא עבדה. "... ש. עבדת שנתיים בספריה? ת. נכון. ש. ואחרי הספריה לא עבדת? ת. נכון. ש. הפסקת לעבוד בספריה בשנת 2004 ומאז לא עבדת בשום מקום, יש סיבה לכך? ת. לא." (עמ' 8 שורות 2-9 לפרוטוקול מיום 8/5/17). על אף שהעידה לפני כי אין לה שום בעיה לעשות כן, לא המציאה התובעת כל אסמכתא אשר תעיד כי אי פעם עבדה יותר מ-4 שעות ביום. "ש. את יכולה להראות בתלושי שכר אם אי פעם עבדת יותר מארבע שעות ביום באיזה עבודה?.. ת. יש לי תלושים, בשנת 2004 אני לא יודעת אם אפשר להביא. אני אביא אין לי בעיה." (עמ' 15 שורות 11-13 לפרוטוקול מיום 8/5/17). "ש. תראי לי מסמך רפואי אחד שכתוב בו שאת לא יכולה לעבוד שש או שמונה שעות ביום? ת. אני שואלת את עורך הדין שלי אם יש כזה מסמך? אני היום לא יכולה לעבוד, אני בקושי עובדת שלוש שעות או ארבע. אני מסיימת את ארבע שעות שאני עובדת. ש. תראי לי מסמך רפואי שרופא כותב זאת? ת. פונה לעורך הדין שלי ושואלת אותו אם יש מסמך כזה? אין מסמך אמרתי שאני לא יכולה." (עמ' 15 שורה 34, עמ' 16 שורות 1-4 לפרוטוקול מיום 8/5/17).

71.כלל הנתונים ובהם עברה התעסוקתי של התובעת והעדר כל אסמכתא רפואית או אחרת אשר תעיד על מניעה מצדה לעבוד במקצועה או בכל עבודה אחרת בהיקף של משרה מלאה, מובילים למסקנה כי לצורך חישוב הפיצוי ביחס לעבר, יש להעמיד את שכרה של התובעת על סך של 2,100 ₪- השכר החודשי של התובעת בשנת 2003, השנה האחרונה בה עבדה עובר לתאונה משנת 2011.

72.ביחס לעתיד, בשים לב לנסיבותיה של התובעת, בהעדר מניעה מוכחת מצדה לעבוד כקוסמטיקאית או בכל מקצוע אחר ולעבוד בהיקף של משרה מלאה בשים לב להיקף עבודתה כיום (3,4 שעות ביום) ולגובה שכרה (1,200 ₪) מצאתי לנכון להעמיד את שכרה לעתיד על סך של 5000 ₪, סכום אשר יש בו כדי לשקף התקדמות מסוימת בעתיד של התובעת בעבודתה ובשכרה, זאת על אף שבעבודתה הנוכחית משנת 2012 ועד היום היא נותרה באותו היקף משרה ואותה רמת שכר מצומצמת. בשים לב לנתוניה של התובעת אינני סבורה כי יש הצדקה לחשב את הפסדיה לעתיד לפי השכר הממוצע במשק.

הנזק:

73.הפסדי שכר ופנסיה

הפסדי שכר לעבר:

תקופה א - אי כושר מלא ממועד התאונה (6/2/11) למשך שלושה חודשים, בצירוף שכר מוצמד וריבית מאמצע התקופה, כאשר בסיס השכר הוא 2,100 ₪.

תקופה ב - מתום תקופת אי הכושר המלא (6/5/11) ועד למועד מתן פסק הדין, לפי 28% נכות תפקודית משוקללת ובסיס שכר 2,100 ₪ מוצמד וריבית מאמצע התקופה.

ובסה"כ בגין שתי התקופות, הפסדי שכר לעבר בסך 63,300 ₪ במעוגל.

הפסדי השתכרות לעתיד:

חישוב הפסדי השתכרות לעתיד הוא לפי 28% נכות תפקודית מתוך בסיס השכר בגובה 5,000 ₪, בחישוב עד גיל 67 (גיל הפנסיה), ובשיעור היוון של 3%,

28% * 5,000 ₪ בחישוב לפי התקופה עד לגיל הפנסיה ובשיעור היוון 3% = 347,456 ₪.

בסה"כ הפסדי ההשתכרות לעתיד בסך 347,400 במעוגל.

הפסד פנסיה:

נוכח הפגיעה בשכר, הפיצוי בגין הפסד הפנסיה הוא כדלקמן:

(63,300 ₪* 12%) + (347,400 ₪ * 10%) = 42,300 ₪ במעוגל.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

74.לטענת התובעת כתוצאה מהתאונה והפגיעה בידה הימנית הדומיננטית, היא נזקקה לעזרת בני משפחתה, בעיקר של בעלה, באופן מלא לתקופה ארוכה וממושכת הן בטיפול הבסיסי בעצמה והן בטיפול בילדיה ובמטלות הבית. לטענתה, נוכח מגבלותיה גם בעתיד היא תזדקק לעזרה בחלק ניכר מהפעולות היומיומיות אותם ביצעה בעבר בעצמה ללא כל מגבלה. התובעת העידה כי בעבר ניהל בעלה עסק עצמאי ולאחר התאונה בשל הצורך לסייע לה, הוא סגר את עסקו והחל לעבוד מהבית כסוכן נסיעות עצמאי והוא קובע לעצמו את סדר היום שלו. בהתאם לעדותה, בעלה הוא שמכין את הילדים לבית הספר מסיע אותם ומחזיר אותם, עוזר לה להתארגן ומסיע אותה לעבודתה וגם מחזיר אותה מאחר ואין לה רישיון נהיגה. כשהיא חוזרת מהעבודה, הם הולכים לאכול אצל אמה או אצל חמותה וחוזרים הביתה. כן העידה כי עובר לתאונה היא ביצעה את עבודות הבית ולאחר התאונה בעלה, אמה או חמתה מטפלים במטלות הבית (עמ' 13 שורות 1-9 לפרוטוקול מיום 8/5/17).

75.בעלה, מר ריחאני ריחאן, הצהיר כי נוכח פגיעתה הפיזית והנפשית של התובעת הוא נאלץ לסייע לה בפעולות בסיסיות של רחצה, הלבשה, הנעלה וכו', ללוות את התובעת לבדיקות ולטיפולים ולטפל בילדים ובמטלות הבית. לטענתו, עובר לתאונה הוא ניהל עסק פרטי של בית קליה ובעקבות היעדרותו הממושכת, נגרמה לו פגיעה קשה בהכנסות. בעדותו בבית המשפט, כאשר התבקש מר ריחאני להציג מסמכים אשר יתמכו בטענתו להפסדי שכר בשל הצורך לסייע לאשתו לאחר התאונה הוא השיב "אם הייתם מבקשים להביא מסמכים הייתי מביא, דווקא היה לי עסק רווחי" (עמ' 21 שורה 3 לפרוטוקול מיום 8/5/17). כן העיד כי החל מהשנה הנוכחית הוא עובד מהבית כסוכן נסיעות בחברה גדולה במעמד של "שכיר פלוס" ומשתכר שכר חודשי קבוע בנוסף לבונוסים על מכירה. מר ריחאני התבקש לתאר יום טיפוסי של המשפחה וכך העיד "אני קם בבוקר, מעיר את הילדים, ברוך השם בשנה האחרונה הם נהיו עצמאים יותר ומתלבשים לבד. אבל לפני כן הייתי מטפל בהם, מלביש אותם, מכין להם כריכים לבית הספר ומסיע אותם לבית הספר. אחרי זה אני לוקח את אשתי לעבודה ויוצא לעבודה שלי. אני קובע פגישה בשעות מסוימות, לפעמים אני מסיע את הילדים וחוזר הביתה. אני מחכה לפגישות שקבעתי יש מזכירה בחברה שמתכננת את הדברים, ואם באותה שעה יש פגישה אני יוצא וחוזר. חוץ מהפגישות בחוץ אני כל היום בבית" (עמ' 23 שורות 6-11 לפרוטוקול מיום 8/5/17). מר ריחאני העיד כי לפני התאונה עמדה התובעת להוציא רישיון נהיגה "עצם הפגיעה מנעה ממנה ללמוד נהיגה. ..היא הספיקה ללמוד הרבה שיעורים והייתה לה תאוריה והיא הייתה אמורה להיכנס לטסט. זה היה לפני התאונה ואני לא זוכר... " (עמ' 22 שורות 23-27 לפרוטוקול מיום 8/5/17). מר ריחאני התבקש להציג אסמכתא כלשהי אשר תעיד על כך כי יש לתובעת מניעה רפואית או אחרת מלהוציא רישיון נהיגה הוא השיב: "אני לא רואה שהיא מסוגלת ללמוד, אני כאחראי על משפחתי לא יכול לתת לאשתי במצבה הנוכחי לנהוג ברכב" (עמ' 22 שורות 32-33 לפרוטוקול מיום 8/5/17).

76.הלכה פסוקה היא כי משעסקינן בעזרת בני משפחה, אין מקום לפסיקת פיצוי ככל שמדובר בסיוע סביר אשר ניתן לצפות כי יוענק לנפגע על ידי בן משפחה (ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי, פ"ד לט(1) 477). בענייננו, הסיוע שניתן לתובעת על ידי בני משפחתה ובעיקר בעלה הוא סיוע סביר שאינו בר פיצוי. המדובר בראש נזק אותו יש להוכיח באמצעות ראיות מתאימות. לא הוצגו אסמכתאות אשר יעידו על הפסדי שכר כתוצאה מהתאונה של מי מבני משפחתה של התובעת. הטענה לפיה ההחלטה של בעלה של התובעת לסגור את עסקו היא כתוצאה מהתאונה, נטענה בכלליות ללא אסמכתאות מתאימות. כלל לא ברור כמה השתכר בעלה בעסקו העצמאי ולא הוצגו ראיות אשר יעידו ויתמכו בטענתו, לפיה כתוצאה מהתאונה הוא נעדר ממושכות מעבודתו ובשל כך נגרמו לו הפסדי שכר.

הפסיקה קבעה כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול לערוך אומדנא ובלבד שהשתכנע כי העזרה שהושטה לנפגע ניתנה לו מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז, פ"ד כח(1) 277; ע"א 587/87 מלכה נ' אטקין, פ"ד מ"ד(4) 168). בנסיבות אלו, ראיתי לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' לעבר בסך של 4,000 ₪. בסכום זה לקחתי בחשבון עזרה שניתנה לתובעת על יד בני המשפחה ובייחוד בעלה בתקופה שבסמוך לאחר התאונה אשר יכול וחרגה מהעזרה שבני משפחה מושיטים זה לזה ברגיל. אשר לעזרת צד ג' לעתיד - על אף שהטענה לא נתמכה באסמכתאות מצאתי לנכון לפסוק לתובעת בגין ראש נזק זה לעתיד סך של 4,000 ₪.

סה"כ לעבר ולעתיד 8,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות:

77.לטענת התובעת כתוצאה מהתאונה נגרמו לה הוצאות רבות עבור טיפולים, נסיעות, תרופות וכלי עזר שונים לרבות תשלום שכ"ט מומחים. הוצאות שהוציא ניזוק עד למועד מתן פסק הדין, הן בגדר "נזק מיוחד", המחייב פירוט והוכחה (ד. קציר "פיצויים בשל נזק גוף", מהדורה רביעית, התשנ"ח-1997, עמוד 486). לזאת יש להוסיף את העובדה כי לאור ההלכה שנפסקה בעא 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 724, זכאי התובע לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש במסגרת קופת החולים בה הוא חבר. בענייננו, מלבד קבלות על תשלום שכ"ט המומחים מטעמה וחלקה בשכ"ט המומחים מטעם בית המשפט, צרפה התובעת קבלות בודדות בסך כולל של מאות שקלים לכל היותר עבור תשלום לשירותים רפואיים ורכישת תרופות בקופת החולים בה היא חברה. אשר על כן, בהעדר ראיות מתאימות, מצאתי לנכון לפצות את התובע בגין ראש נזק לעבר זה על בסיס הערכה גלובלית בסך של 3,000 ₪. ביחס לעתיד, התובעת לא הציגה חוות דעת או אסמכתה רפואית שתאשר את טענתה לפיה תזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד ולא שוכנעתי כי נכותה של התובעת בעקבות התאונה תצריך הוצאות בגין טיפולים בעתיד ולפיכך אינני מוצאת לנכון לפצותה בגין ראש נזק זה.

סה"כ 3,000 ₪.

כאב וסבל:

78.אני פוסקת לתובעת פיצוי בסכום של 60,000 ₪ על הנזק הלא ממוני שנגרם לה.

סך הנזק

79.נוכח האמור לעיל אני פוסקת לתובעת פיצוי בראשי הנזק הבאים:

הפסדי שכר לעבר, סך של 63,300 ₪;

הפסדי שכר לעתיד, סך של 347,400 ₪;

הפסדי פנסיה, סך של 42,300 ₪;

עזרת צד ג' לעבר ועתיד, סך של 8,000 ₪;

הוצאות לעבר ועתיד, סך של 3,000 ₪;

כאב וסבל (נזק לא ממוני), סך של 60,000 ₪;

סה"כ: 524,000 ₪.

80.סוף דבר,

התביעה מתקבלת כמפורט לעיל.

ההודעה לצדדים שלישיים 1 ו- 3 וכן ההודעה לצד רביעי, נדחות.

הנתבעות 1-3 ישלמו לתובעת סך כולל של 524,000 ₪ בהתאם לחלוקת האחריות ביניהן כפי שנקבעה לעיל, כך שהנתבעות 1-2 תשלמנה ביחד ולחוד 25% מהסך הכולל ואילו הנתבעת 3 תשלם 75% ממנו. כן יישאו הנתבעים 1-3 בשכר טרחת עו"ד בשיעור 17.55%, וכן הוצאות המשפט בסך 14,000 ₪ באותו היחס.

הנתבעת 3 או המודיעה תישא בהוצאות ושכ"ט הצדדים שלישיים 1 ו- 3 והצד הרביעי בסך כולל של 10,000 ₪ לכל אחד מהצדדים (סה"כ 20,000 ₪).

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.