בפני תביעה להשבת כספים אותם שילמה התובעת בגין קבורת בעלה המנוח לידי הנתבעת.
התובעת טוענת כי ביום 12/4/10 נפטר בעלה המנוח פלוני ז"ל וכי היא פנתה אל הנתבעת בבקשה לקבור את המנוח בחלקת קבר בחיפה. לטענת התובעת, הנתבעת גבתה ממנה סך של
25,000 ש"ח עבור חלקת הקבר ויסוד למציבה. המנוח ז"ל נקבר בחלקה ל' אזור ז' שורה 24 מס' 4.
לאחר הסתיים טקסי האבלות , טוענת התובעת כי חקרה בדבר וגילתה כי בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה 1995 , המל"ל הינו זה המכסה עלויות הקבורה. התובעת טוענת עוד כי בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי(דמי קבורה) התשל"ו 1976, רק במקרים חריגים רשאית הנתבעת לגבות דמי קבורה ואין המקרה של המנוח ז"ל בכלל המקרים המוזכרים בתקנות.
התובעת טוענת איפה , כי הנתבעת ניצלה מצבה הרגשי בעקבות מות בעלה , על מנת לגבות ממנה סכומים גבוהים בלא כל בסיס חוקי לדרישה.
הנתבעת טוענת כי המנוח ז"ל נקבר בחלקה חריגה וצירפה בקשה מטעם המל"ל לאישור הנתונים של החלקות החריגות בידי חברת קדישא מיום 21/4/09 הבקשה אינה חתומה בידי אי מי מטעמה של חברת קדישא ואינה מאושרת. הנתבעת טוענת כי הוסבר לתובעת כי המנוח ז"ל זכאי לקבורה חינם וכי בגין רכישת חלקת קבר חריגה לא נקבעו תעריפים והדבר נתון לשקול דעתה של הנתבעת.
לפיכך, טוענת הנתבעת כי אין לתובעת עילה לתביעתה והיא אינה חבה בהשבת הכספים אשר שולמו.
הצדדים התייצבו לדיון בפני והביאו עדיהם וראיותיהם.
מטעמה של התובעת העידה היא עצמה והיא עמדה על כך כי במועד עשיית הסידורים לקבורה, לא הוסבר לה מעולם כי ניתן לקבור את המנוח קבורת חינם. התובעת הבהירה בעדותה, כי גם על קבורה בבית הקברות בתל רגב או קבורה בכוכים, נדרשה לשלם ומעולם לא הוסבר לה כי ניתן לקבור את המנוח מבלי לשאת בתשלום שדרשה הנתבעת.
התובעת מציינת כי עת שחתמה על המסמך שצורף לכתב ההגנה כנספח ב' ובו היא מאשרת לכאורה שידוע לה על האפשרות של קבורה ללא תשלום, היה חלק זה בלתי מלא בפרטיה ולא הוסבר לה כלל על מה היא חותמת, תוך ניצול העובדה כי היתה נסערת ממות בעלה המנוח.
התובעת מבהירה כי לא ברור אם גוש ז' בו טוענת הנתבעת כי בעלה המנוח קבור , הוא אכן זהה לאזור ז' המצויין בבקשת המל"ל מחברה קדישא לאישורם, וכי באמת מדובר בחלקה חריגה.
התובעת נותרה איתנה בעדותה אף בחקירתה הנגדית והיא הבהירה כי לא ניתן לה הסבר בדבר האפשרות לקבורה בחינם , כמו גם הבהירה כי חתמה על מסמך המאשר כי הוסבר לה הדבר, כאשר למעשה פרטיה מולאו בו יותר מאוחר ולא על ידה. התובעת הסבירה כי בנה אשר הינו בעל השכלה משפטית , היה שרוי באבל כמוה ומטבע הדברים, לא ייעץ או סייע לה משפטית בעת סידורי הקבורה.
מטעמה של התובעת העיד אף בנה, מר א. פלוני, שבהגינותו הודיע לביהמ"ש כבר בפתח דבריו כי הוסמך לשמש כעו"ד. מר פלוני חיזק עדותה של אימו ותיאר כי בפגישה אשר נערכה עם מר אדלר מטעמה של הנתבעת, הודיע להם מר אדלר על אפשרות קבורה בסכום של 18,000 ש"ח בתל רגב. מר פלוני הוסיף וסיפר כי כאשר ביקשה התובעת לשנות מסלול , הודיע לה מר אדלר כי הדבר יעלה לה 800 ש"ח. לבקשתו של פלוני כי מר אדלר יראה לו היכן מעוגנים אותם תעריפים גבוהים עליהם דיבר, השיב לו מר אדלר כי מדובר בהחלטת ממשלה. מר פלוני העיד כי לא הוסבר לתובעת כי מקום הקבורה המוצע עבור אביו ז"ל הינו חלקה חריגה ולשאלתו באשר לשלט המורה על קבורה חינם במשרד הנתבעת, השיב לו מר אדלר כי קבורה חינם פירושה קבורה היכן שמר אדלר קובע ולא היכן שמבקשת משפחת המנוח.
מר פלוני חזר והדגיש כי לא יעץ משפטית לאימו ואף לא ידע כלל על מה הוחתמה במשרדי הנתבעת, אלא סבר כי מדובר באופן כללי בסידורי הקבורה. מעדותו של מר פלוני עלה כי הסכום בו נקב מר אדלר , עמד תחילה על 30,000 ש"ח , אך לאחר מיקוח (!) ניאות מר אדלר לתשלום של 25,000 ש"ח.
עדותו זו של מר פלוני איששה טענת התובעת כי לא הוסבר לה במעמד סידורי הקבורה , בדבר האפשרות לקבורה ללא תשלום וכי אף לא הוסבר לתובעת על מה היא חותמת וכיצד חושב מחירה של חלקת הקבר אשר רכשה עבור בעלה המנוח.
מטעמה של הנתבעת העיד מר אדלר וכבר בפתח דברים הוא אישר לשאלת בית המשפט, כי אכן המחיר בו נקב באזני התובעת היה 30,000 ש"ח, אך לאחר התייעצות עם הממונים עליו , הוא ניאות להעמיד את מחיר חלקת הקבר ע"ס של 25,000 ש"ח.
אודה כי למשמע הדברים , עולה תחושה קשה של ניצול מעמדה של הנתבעת , על מנת לגבות סכומים גבוהים במיוחד מאלו הנזקקים בלית ברירה ובשעתם הקשה לשירותיה.
לא הוצג לעיוני אישור חתום בידי חברה קדישא כי אכן החלקה בה קבור המנוח ז"ל הינה חלקה חריגה ואף לו היה מוצג אישור שכזה , לא שוכנעתי מעדותו של מר אדלר כי אכן מילא חובת תום הלב במו"מ הנקובה בחוק החוזים (חלק כללי) והסביר לתובעת כי היא זכאית לקבורה בלא תשלום.
ההיפך הוא הנכון, עדויות התובעת ובנה אשר מצאתיהן מהימנות ותומכות זו בזו ואשר לא נסתרו אף בחקירה נגדית, מעלות כי הנתבעת באמצעות עובדיה, מנסה להצניע כמיטב יכולתה את האפשרות לקבורה בלא תשלום וגובה מחירים גבוהים במיוחד שלא לאמר שערוריתיים, בלא כל פיקוח מטעמו של גוף ממשלתי כלשהיא , מעם הזקוקים לשירותיה בשעתם הקשה. לטעמי, מדובר בניצול ציני במיוחד וקשה שלא לתמוה כיצד נותר תחום כה חשוב כפיקוח על מחירי קבורה, בלתי מוסדר ונתון לשקול דעתה הבלעדי של הנתבעת. אוי לאזניים שכך שומעות, כי הבאים לקבור את יקיריהם בקבר ישראל , נאלצים להתמקח, כך ממש, בשעתם הקשה, על מחירה של חלקת קבר.