פלונית נ' אופטיקה הלפרין בע"מ ואח'

1. התובעת ... הועסקה משך מעט יותר מ - 8 חודשים כמוכרנית בנתבעת 1, רשת אופטיקה בפריסה ארצית, בסניפיה בירושלים. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בהתפטרותה של התובעת בסוף ישיבת שימוע שאליה זומנה. ישיבה שהייתה, לגרסתה, חלק מהתנכלות שחוותה, לאחר שהתלוננה כי הנתבע 2, מר סעיד מחיסן, אשר שימש כמנהל אחד מסניפי הרשת בהם עבדה, הטריד אותה מינית. בתביעה שלפנינו עותרת התובעת לפיצויים על מעשה ההטרדה המינית, פיצויים על כשלי המעסיקה הנטענים בברור תלונתה על ההטרדה המינית, ותשלום זכויות סוציאליות. הנתבעים מצדם כופרים בטענות התובעת מכל וכל.

תשתית עובדתית

2. המסד העובדתי כפי שהתברר בבית הדין עולה מכתבי הטענות שהגישו הצדדים, מהמסמכים והתצהירים שהוגשו בתמיכה לכתבי הטענות ומן העדויות שנשמעו לפנינו:

לתובעת העידו היא עצמה ובן זוגה ... (להלן גם בן הזוג). לנתבעת 1 (להלן: המעסיקה או הנתבעת) העידו מנהלת הרשת, גברת טלי קינג (להלן: טלי), ומנהל אזור ירושלים והמרכז, מר מאמון סנדוקה (להלן: מון). לנתבע 2 (להלן: הנתבע) העיד הוא עצמו ושתי עובדות שעבדו תחתיו בסניף שניהל: גברת סבטלנה פרנקלך וגברת אריז' אבו סעוד.

3. התובעת: היא ילידת 1996. בשנת 2016 עלתה לישראל מצרפת. העברית 'המדוברת' שגורה בפיה, אולם לשיטתה קריאה וכתיבה בעברית קשות לה יותר (עמ' 5, בשורות 23-21). לבן זוגה, יליד הארץ, נישאה בשנת 2018. את עבודתה כמוכרנית אצל המעסיקה, החלה ביום 28.3.2019 (סעיפים 3-2 לתצהיר עדותה הראשית של התובעת). בתקופת עבודתה בנתבעת התגוררה התובעת ב[ישוב סמוך לירושלים], ולעבודה הגיעה בתחבורה ציבורית.

התובעת הייתה עובדת שעתית בהיקף משרה חלקי. שכרה עמד על 30 ₪ לשעה (תלושי שכרה צורפו כנספח 1 לתצהיר עדותה הראשית). שעות עבודתה תועדו אלקטרונית, בשעון נוכחות שרישומיו הוצגו לפנינו, ואשר כולל גם מידע ביחס לסניפים בהם הוצבה התובעת לעבודה: סניף פסגות; סניף בן יהודה; סניף יפו וסניף סנטר 1 (נספח 6 לתצהיר התובעת ונספחים ה-ו לתצהיר גילוי המסמכים מטעם המעסיקה).

4. הנתבע: הוא יליד 1984, אופטומטריסט בהכשרתו, נשוי ואב ל-4 ילדים ומפרנס יחיד במשפחתו. הנתבע מועסק בנתבעת מזה 14 שנים. ב – 4 השנים האחרונות הוא משמש כמנהל סניף (רחוב) יפו (מתוך תצהיר הנתבע). מהעדויות שנשמעו לפנינו ניכר כי המעסיקה שבעת רצון מתפקודו המקצועי של הנתבע, וכי הוא מוערך על ידי הממונים כעובד מסור ושקט (ראו למשל: עמ' 36, בשורות 12-11). מתוקף תפקידו ולצורך מתן שירות ללקוחות נדרש הנתבע לעיתים להתנייד בין סניפי הרשת בירושלים. הנתבע פגש בתובעת קודם לעבודתה בסניף יפו שבניהולו (סעיף 16 לתצהיר הנתבע). אם כי ביחס לתדירות המפגשים הקודמים ניטשת ביניהם מחלוקת.

5. הנתבעת מעידה על עצמה כי היא רשת האופטיקה הגדולה בישראל. בלמעלה מ – 100 סניפיה מועסקים כ – 500 עובדים (עמ' 50, בשורה 4), ובהם אופטומטריסטים, אופטיקאים, מנהלי חנויות, מנהלי אזור, מוכרנים ואנשי שרות ומטה. על פי המעסיקה כל עובד חדש שנקלט לשורותיה מקבל, מלבד חוזה עבודה גם מדריך לעובד החדש (עמ' 49, בשורות 29-27), אשר כולל בחובו תקנון למניעת הטרדה מינית, אך אינם מוחתמים על קבלתו (עמ' 49, בשורות 25-24).

מכאן להשתלשלות האירועים מושא התביעה.

יום 18.11.2019

6. הכל מסכימים כי בהתאם לסידור עבודה שבועי שנשלח לתובעת ביום 13.11.2019, התובעת שובצה לעבודה בימי ב' במשמרת כפולה בסניף יפו. בימי ד' במשמרת בוקר בסניף יפו. בימי ה' במשמרת כפולה בסניף יפו ובסניף סנטר 1, ובימי ו' "לסירוגין סנטר" (נספח 6 לתצהיר התובעת). בהתאם לסידור עבודה זה התייצבה התובעת ביום 18.11.2019, שהיה יום ב' בשבוע, לעבודה במשמרת כפולה בסניף יפו, שבניהולו של הנתבע. במשמרת הבוקר עבדה עם עובדות נוספות שבמשמרת אחר הצהריים הוחלפו בנתבע. לגרסת התובעת סמוך לסגירת הסניף, כלומר, בסוף המשמרת השנייה, הנתבע הטריד אותה מינית. לפרטי האירוע הנטען נחזור בהמשך הדברים.

על פי התובעת מיד בצאתה מהחנות היא שוחחה עם בן זוגה ... בטלפון וסיפרה לו על ההטרדה המינית. בן הזוג אמר לה שמחובתה לידע את הממונים על פרטי האירוע.

בשעה 20:20 שלחה התובעת למנהל אזור ירושלים והמרכז, והממונה העקיף עליה, מון, הודעת ווטסאפ בזו הלשון: "היי ערב טוב מון אני הייתי היום ביפו זה לא כל כך מסתדר לי אני מגיע יותר מאחרת (כך במקור – רב"ה) שאני רגילה לא טוב לי בכלל היה הכי טוב לי בסנטר 1 ובפסגות".

על כך השיב מון, בשעה 20:22: "זה מה שיש". התובעת השיבה מיד "אולי תתן לי רק יום שני להיות כפולות במבסרת (צ"ל מבשרת– רב"ה) אולי". אולם לא נענתה.

בשעה 21:09 הוסיפה התובעת וכתבה למון כך:

"היום במשמרת בערב, סעיד התנהג בצורה לא נכונה

אני בחורה דתיה וצנועה.

אני יכולה לצחוק אבל הוא עבר את הקבול (צ"ל גבול – רב"ה).

אני מקווה שזה לא יקרה שוב.

אבל אני לא יכולה לעבוד איתו יותר....

תודה".

(נספח 2 לתצהיר התובעת).

ההודעה לא זכתה למענה.

יום 19.11.20219

7. בבוקר שלמחרת פנתה התובעת בהודעת ווטאספ לאחת ממנהלות הסניפים שעמה עבדה קודם לכן, גברת שמרית חסון (להלן: שמרית), ושאלה אותה אם היא בעבודה. שמרית השיבה שהיא מצויה במשרדי החברה/המעסיקה "בהדרכות". בשעה 09:56 התובעת ביקשה לשוחח עם שמרית טלפונית. על פי התובעת, בשיחת הטלפון שהתקיימה בן השתיים דקות ספורות לאחר מכן, היא סיפרה לשמרית את מה שארע בינה לבין סעיד ערב קודם לכן בסניף יפו. שמרית המליצה לתובעת לשוחח בעניין עם מנהלת הרשת, גברת טלי קינג.

8. התובעת אימצה את עצתה של שמרית ובשעה 10:17 כתבה לטלי בהודעת ווטסאפ כך: "הי שלום קורים לי ... אני עובדת בהלפרין אני צריכה דחוף לדבר איתך תודה לחזור אלי (כך במקור – רב"ה) (מתוך נספח 3 לתצהיר התובעת). ההודעה לא נענתה.

אולם בסמוך למשלוח ההודעה מון יצר עם התובעת קשר והם שוחחו טלפונית. על פי התובעת היא שיתפה את מון בפרטי האירוע עם סעיד ערב קודם לכן.

9. בשעה 14:15 קיבלה התובעת הודעת ווטסאפ משמרית ולפיה "עדכנתי את טלי מישהו דיבר איתך?". התובעת הודתה לשמרית ועדכנה אותה שמון שוחח עמה ושהוא הבטיח כי לא תצטרך לעבוד יותר עם הנתבע. התובעת ושמרית המשיכו להתכתב כך:

בהמשך ההתכתבות התובעת שיתפה את שמרית בחששה שהנתבע יכעס עליה ואף יעשה מעשה בהיותו "לא יהודי". שמרית הרגיעה את התובעת וחיוותה דעתה שהמעסיקה לא תפטר את הנתבע אלא תסתפק באזהרתו.

עוד נמשכה ההתכתבות כך:

10. בימים 20.11.21 ו – 21.11.2021 (ד' ו - ה' בשבוע) עבדה התובעת בסניף מבשרת. לקראת תחילת שבוע העבודה הבא, דהיינו בערב יום א' 24.11.2019, הודיע מון לתובעת בווטסאפ כי למחרת היא תעבוד משמרת כפולה: בבוקר בסניף תלפיות ואחה"צ בסנטר 1. התובעת סירבה לעבוד בסניף תלפיות, לנוכח המרחק של סניף זה מביתה, והקושי הכרוך בהגעה אליו בתחבורה ציבורית (נספח 8 לתצהיר התובעת). אולם התייצבה לעבודה בסנטר 1. במהלך המשמרת שם קיבלה הודעת דואר אלקטרונית מאת טלי ובה זימון לשיחת שימוע לפני פיטורים "בשל אי התאמה". השיחה נועדה להתקיים ביום 27.11.2019 (נספח 10 לתצהיר התובעת).

11. בו ביום שלח [בן הזוג] "להנהלה הראשית" של המעסיקה, באמצעות פקסימיליה ודואר אלקטרוני, שהתבררו ככאלה ששייכים לשירות הלקוחות של רשת המעסיקה (עמ' 44, בשורות 19-10), מכתב בנושא "הטרדה מינית והרעת תנאים בעקבות תלונה", עליו חתומה התובעת. המכתב נפתח כך:

"אני עובדת במספר סניפים בירושלים, בניהם עבדתי גם בסניף יפו אשר עובד בו המנהל סעיד. לעתים הייתי נתקלת בו גם כאשר היה מסתובב בין הסניפים.

במשך תקופה חשתי חוסר נוחות בגלל פניות, רמיזות ונסיון קרבה מצדו. הקש ששבר את גב הגמל היה בשבוע שעבר, יום שני, 18.11.19 במשמרת ערב, לקראת סוף המשמרת, כאשר היינו לבד, הוא התקרב אליי ושאל אותי שאלות מיניות, גסות וחודרות בצורה גסה בצנעת הפרט, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. הייתי בהלם ונכנסתי לחרדה בגלל שהיינו לבד והרגשתי מאוימת. סיימתי משמרת כאשר אני נסערת".

בהמשך המכתב גוללה התובעת את פניותיה למון ולטלי והלינה על כך שהפכה "לצד המופלה", במובן זה שסידורי העבודה אינם עוד שבועיים וכי היא נשלחת לעבודה בסניפים מרוחקים מביתה. התובעת סיכמה בכך "שהוטרדתי מינית בסביבת עבודתי, הודעתי על העניין ונראה שבמקום לטפל בעניין, נעשתה יד אחד בין המנהלים "לטפל בסוררת". לאחר מספר טרטורים, לא הסכמתי לעניין ובתגובה קבלתי מכתב שימוע".

התובעת דרשה לבטל את ישיבת השימוע ולהשיב אותה לעבודה סדירה בסניף סנטר 1 או בסניפים קרובים אחרים, אותם היא מנתה (נספח 11 לתצהיר התובעת).

12. למחרת, 26.11.2019, התכתב בן הזוג עם טלי. להתכתבות צירף בן הזוג את המכתב האמור וביקש כי לנוכח חומרת הדברים תתקבל התייחסותה המידית אליו. טלי מצידה הבהירה ששיחת השימוע היא בדיוק המקום לברר את "כל הבעיות שקיימות". בן הזוג של התובעת הלין על כך שהזימון לשימוע אינו מפורט, ואינו כולל את העניינים שיידונו במהלך הישיבה והוסיף, בין היתר, ש"במקום שהמנהל האזורי יטפל בתלונה שלי, אני מבין שהוא התלונן על סירובה לטרטור המתמשך ולכן נשלח השימוע". פעם נוספת התבקש ביטול הישיבה ולחילופין, דחייתה למועד אחר שיאפשר די זמן להתכונן אליה (נספח 12 לתצהיר התובעת).

13. בהמשך להתכתבות זו נשלח לתובעת זימון חדש לישיבת שימוע שבו פורטו 4 סיבות לכינוס הישיבה:

"1. סירוב לניידות סניף וזאת בניגוד להסכם עבודתך, סעיף 9 - אפשרות לניידות עובד.

2. יציאה לקניות באמצע משמרת שלא לפי נהלי החברה.

3. חוסר יוזמה ופניה ללקוח, ובהתאם לזאת פדיון מכירות נמוך.

4. אי התקדמות מבחינה מכירתית, וכתוצאה מכך ממוצע מכירה נמוך בסניפים בהם עבדת"

(נספח לכתב התביעה).

לבקשת התובעת ישיבת השימוע נדחתה ליום 2.12.2019. בן זוגה של התובעת התלווה אליה לישיבה שנוהלה על ידי טלי. השיחה הוקלטה הן על ידי התובעת והן על ידי המעסיקה. ההקלטה של התובעת ותמלילי השיחות מטעם שני הצדדים הונחו לפנינו. יוער כי לא ברור עד תום אם לבד מטלי, התובעת ובן זוגה נכח אדם נוסף בישיבה. ובכל אופן אם נכח הרי שלא הזדהה ולא התערב בה.

14. לאחר שהסתיימה ישיבת השימוע חזרו התובעת ובן זוגה לחדרה של טלי והתובעת הודיעה לטלי שלנוכח הדברים שהוטחו בה בישיבה "שהם ממש עשה לי בלב" (כך במקור – רב"ה) (עמ' 2 לקובץ התמלול השני, עמ' 113 לתצהיר התובעת, בשורה 8), ואינם אמת היא מתפטרת מעבודתה בנתבעת.

למחרת, 3.12.2019, שלחה טלי לתובעת הודעת דואר אלקטרונית שכותרתה "קבלת הודעת התפטרות" ובה הודיעה לה שיחסי העבודה בין הצדדים יסתיימו בתום תקופת ההודעה המוקדמת לה היא מחויבת על פי חוק – 10.12.2019 - וכי בהמשך לכך יערך לה גמר חשבון (נספח 24 לתצהיר התובעת). אין מחלוקת כי המשמרת האחרונה שעבדה התובעת בפועל הייתה ביום 28.11.2019. הצדדים חלוקים בשאלה מי הוא שאחראי לכך.

שיחת ברור לסעיד

15. ביום 4.12.2019, במהלך כנס שקיימה המעסיקה בתל-אביב שוחחה טלי עם סעיד, בנוכחות מון, ביחס לתלונות של התובעת. על פי העולה מפרוטוקול קצר המילים של השיחה, סעיד הכחיש מכל וכל את גרסת התובעת וטען שהיא "קצת לא בסדר בראש". טלי מצדה סיכמה כי "הנושא ייבדק לעומק מול העובדת...." וכי "טוב, מאמינה לך יודעת שאתה עובד מסור ושקט, אעדכן אותך בהמשך איך מתקדמים מפה, כרגע אתה ממשיך כרגיל" (נספח ב' לתצהירה של טלי).

ברור 'עומק' לא נעשה עם התובעת. הנתבע המשיך בעבודתו כתמול שלשום.

16. מסיכום דיון בין טלי, הגברת חיה גלסטר הלפרין, משנה למנכ"ל הרשת ומנכ"ל הרשת מר יעקב הלפרין מיום 9.12.2020 (כך במקור – רב"ה) עולה כי טלי הציגה:

"לפני יעקב וחיה, שבתפקידה גם אחראית על הטרדות מיניות בחברה את סיכום שיחת הבירור שלי עם סעיד מחסין, העברתי את ההתרשמות וההמלצה שלי בנושא כי סעיד יכול להמשיך לעבוד כרגיל וזאת לאחר התייעצות עם מנהל האזור שלו, מון.

אנו ממליצים שלא לנקוט שום פעולה בשלב זה מול סעיד זאת משום שנראה לנו שכל "הטרדה" לא היתה, דבריה של המתלוננת, הגב' [התובעת] סותרים עצמם במקומות רבים, אנו מכירים את העובד סעיד העובד בחברה זמן רב ומעולם לא הושמעה טענה ממין זה כלפיו, וזאת להבדיל מפניות אותן קיבלנו בנוגע להתבטאויותיה של העובדת [התובעת] כלפי עובדת אחרת ואשר היו בלתי נאותים.

אנו ממליצים לגנוז את התלונה."

(נספח ג' לתצהירה של טלי)

וכך נעשה. איש לא עסק בתלונה עד להגשת התביעה שלפנינו, בחלוף כ – 3 חודשים.

עד כאן עיקר העובדות.

דיון והכרעה

הלך הדיון

17. דרך הילוכנו תהא זו: תחילה נביא את גרסאות הצדדים ביחס להתרחשות ביום 18.11.2019 ולאחר מכן נכריע בין הגרסאות תוך בחינת מכלול הראיות שהובאו לפנינו, לרבות עדויות הצדדים והעדים מטעמם. או אז נבחן האם התקיימה בענייננו "הטרדה מינית" בהתאם לאחת האפשרויות המנויות בחוק למניעת הטרדה מינית. ככל שנגיע למסקנה חיובית נדון גם בשיעור הפיצוי בגינה. לאחר מכן נבחן האם המעסיקה עמדה בהתחייבויותיה על פי דין, הן בשלב המניעה והן באופן הטיפול בתלונת התובעת, האם התנכלה לתובעת, והאם התובעת זכאית לפיצוי מהמעסיקה. לבסוף נדון בשאלת זכאותה של התובעת לתשלום זכויות סוציאליות.

18. יום 18.11.2019 - גרסאות הצדדים

לגרסת התובעת הנתבע נהג להגיע לסניף בן יהודה שם עבדה מרבית תקופת עבודתה בנתבעת ולהתחכך בה. למשל, להתכופף כדי כביכול לאסוף דבר מה ליד עמדת המחשב שעליה עבדה, מבלי לאפשר לה להתרחק מהעמדה (עמ' 11, בשורות 26-25). בכתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית טענה שהדברים הגיעו לידי שיא לקראת סוף משמרת הערב, ביום 18.11.2019, כאשר היא והנתבע שהו לבד בחנות. אז הנתבע משך אותה אל גופו בניגוד לרצונה – אחז במותניה וחיבק אותה כאשר הוא מנסה להצמיד אותה אל גופו בכוח, וזאת בעת שחלפה ליד כיסא משרדי שעליו ישב. התובעת מיהרה להתנתק מהנתבע אולם אז הוא החל לשאול אותה שאלות גסות וחודרניות בעלות אופי מיני: "יש אצלך מה לתפוס?" "מה זה? חזיה או שזה הציצי שלך?" זאת תוך שהוא מתקרב אל התובעת עם ידיים מושטות אל עבר שדיה ושואל אותה "אני יכול לבדוק"? התובעת שוב ניסתה להיחלץ מהמצב ונכנסה לחדר בדיקות העיניים, אולם הנתבע שב ונצמד אל גופה בניגוד לרצונה (סעיפים 16-11 לכתב התביעה; סעיפים 19-14 לתצהיר התובעת). התובעת מיהרה לעזוב את החנות.

19. הנתבע מכחיש כל מגע נטען בינו לבין התובעת או כי ניהל עמה שיחה בעלת היבטים מיניים (ראו למשל: סעיף 8 לכתב ההגנה). וטוען, למן כתב ההגנה ועד לסיכומיו, כי נפל קורבן לעלילת שווא שרקמה נגדו התובעת בשל רצונה לשפר את תנאי עבודתה. דהיינו, לגרום לנתבעת לשבץ אותה בסניף סנטר 1 שקרוב יותר למקום מגוריה, שהשכר שמשתלם בו גבוה מזה שבסניף יפו וששעות העבודה בו ארוכות יותר. ועל כך מעידות ההודעות ששלחה למון מיד לאחר האירוע הנטען ושבהן, לדידו, לא רק שאין זכר להטרדה מינית אלא שהתובעת כותבת לו שהיא יכולה לצחוק. אלא שברור לכל שצחוק והטרדה מינית אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. בתצהיר עדותו הראשית הדגיש כי משמרת הצהריים שאליה הצטרף ביום 18.11.2019, ואשר החלה בשעה 14:30 והסתיימה בשעה 19:00, הייתה המשמרת הראשונה שעבד עם התובעת. וכי במהלכה התובעת יצאה למשך שעתיים לקניות. כלומר, אין זה הגיוני שבמשמרת הראשונה כבר יטריד את התובעת מינית, ואף ספק אם נותר די זמן לכל מה שהתובעת טוענת שעשה לה. עוד טען שהוא זוכר כי בסוף המשמרת שוחחו הוא והתובעת למשך כמה דקות 'שיחה רגילה', בטרם פנו איש לדרכו – הנתבע באמצעות הרכבת הקלה לביתו. כלומר, גם התנהגות זו אינה מתיישבת עם 'סערה' שלאחר הטרדה מינית. המשיך הנתבע וטען כי עותקים מהחשבוניות שהונפקו ללקוחות הסניף באותו היום, ושאותן צירף לתצהיר עדותו הראשית, מלמדות שהיו באותו היום לקוחות רבים שפקדו את הסניף, וגם מטעם זה אין התכנות לגרסת התובעת. עוד תהה כיצד יתכן שהתובעת שלגרסתה כבר הייתה למודת הטרדות קודמות מצדו הסכימה לעבוד במחיצתו; נשארה במחיצתו עד סוף המשמרת; לא קראה לעזרה של עוברי אורח כשהותקפה, ולא הגישה תלונה במשטרה. כן ביקש לתת משקל לבירור שערכה המעסיקה ולמסקנתה ש'לא היה ולא נברא'.

בסיכומיו הוסיף כי לאחר שנפרשה מסכת הראיות ברור הוא שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל על כתפיה להוכיח את טענותיה הסותרות, ובפרט את הטענה שההטרדה המוכחשת כללה גם מגע פיסי. לדידו כל ענין ההטרדה בא לעולם לאחר שהתובעת הבינה כי אין בדעת מון לשבץ אותה לעבודה על פי בחירתה ונוחותה. על כן שלפה 'קלף מנצח' בדמות טענה להטרדה מינית בסניף יפו – טענה שרקמה עם בן זוגה. פעם נוספת תהה הנתבע כיצד יתכן שהתובעת לא דיווחה על מסכת ההטרדות הקודמות לממונים קודם ליום 18.11.2019 ואף לא לבעלה, ובנוסף הסכימה מרצונה לעבוד בסניף 'מסוכן'. לאחר המעשה הנטען לא פנתה לטיפול רגשי – התנהגות שלטעמו אינה אופיינית לפגיעה מינית. עוד טען כי מעדויות המעסיקה עלה שמדובר בעובדת בעייתית מאד שאף לא אחד ממנהלי הסניפים רצה אותה במצבת כוח האדם שלו. כן ביקש לזקוף לזכותו את המאמץ הכן שעשה לאתר את תוצרי המצלמות המוצבות בסניף, ואשר לא עלה יפה לנוכח חלוף הזמן, ומשהתברר כי אינם נשמרים תקופה ארוכה. לנוכח כל האמור ביקש כי בית הדין ידחה את תביעת התובעת ו'יטהר' את שמו.

20. המעסיקה איתנה בדעתה 'שלא היה ולא נברא'. בראש ובמישור הראייתי טענה כי לפני בית הדין אין כלל גרסה מטעם התובעת. לוז טענותיה בהקשר זה הוא שבסוף הישיבה המקדמית המליצה ראשת המותב כי בנסיבות העניין ישמעו עדויות הצדדים על-פה. אלא שלאחר שניסיונות ההידברות בין הצדדים כשלו, חזרה התובעת וביקשה מבית הדין שיוגשו תצהירי עדות ראשית. זאת על שום מחסום השפה שלה ועל שום הקושי להתמודד עם העניין בכללותו. בית הדין נעתר לבקשתה כדי לא לפגוע ביומה המלא בבית הדין (ראו: החלטה מיום 16.2.2021). אלא שבחקירתה הנגדית התברר שבאת כוח התובעת אינה דוברת צרפתית; התובעת מתקשה בקריאת עברית; תצהיר עדותה הראשית לא תורגם לצרפתית אלא הוקרא והוסבר לתובעת על ידי בן זוגה שגם הוא אינו דובר צרפתית. ועל כן לאו תצהיר הוא.

לגוף הדברים מדגישה הנתבעת כי עמדתה ביחס להטרדות מיניות היא "ברורה ומוחלטת" (עמ' 72, בשורה 1). לעמדתה הסתירות המרובות בגרסת הנתבעת, בפרט בכל הנוגע לכך שהאזכור הראשון למגע פיסי בין התובעת לנתבע הוא בכתב התביעה – מלמדות שאין לתת בגרסתה כל אמון. לדידה קביעה שהנתבע 2 הטריד את התובעת מינית אינה יותר מ'הנדסה מאולצת לאחור' של ויכוח במקום העבודה.

'טענה מקדמית'

21. בטרם נכריע בין גרסאות הצדדים ובראש, נסיר מדרכנו את 'טענתה המקדמית' של המעסיקה ולפיה, למעשה, אין לפנינו גרסה עובדתית מטעם התובעת. דין הטענה דחיה. אמנם נכון הוא שעל פי פסיקת בית הדין הארצי תצהיר עדות ראשית הנו:

"בגדר ראיה לכאורה לאמיתות תוכנו... תופס מקום מרכזי במסגרת הבאת הראיות בהליך המשפטי...נוכח חשיבותו של התצהיר והיותו בגדר עדות ראשית על כל המשתמע מכך...אין להקל ראש בדרישה לפיה על נותן התצהיר להיות מודע לתוכנו, להסכים לו ולחתום עליו לאחר שהוזהר כדין" (ע"ע (ארצי) 24583-06-14 מוחמד – שמש שי אחזקות בע"מ (19.1.2015) והאסמכתאות שם) (להלן: ענין מוחמד).

על כן "ככל שמסתבר כי נותן התצהיר חתם עליו מבלי שידע על מה חתם...אין ערך כלשהו לתצהיר...." (ענין מוחמד). אלא שלא זה מצב הדברים לפנינו כלל ועיקר. אמנם נכון הוא שהתובעת הודתה בכנות בפתח חקירתה הנגדית כי באת כוחה אינה דוברת צרפתית, כי נעזרה בבן זוגה לשם קריאת תצהיר עדותה הראשית וכי הוא לא תורגם לצרפתית (עמ' 5 משורה 23 עד עמ' 6, בשורה 5). אלא שלבד מעובדות אלה (שכשלעצמן אין בהן כל פסול), לא נמצא ולו ענין אחד שנגע לתצהיר עדותה הראשית שלא הייתה מודעת לו, לא הבינה את תוכנו או לא יכלה לאשר שזו עדותה הראשית (ראו לדוגמא: עמ' 6, בשורות 8-6; עמ' 7, בשורות 23-22). מעדות בן הזוג של התובעת עלה כי תצהיר עדותו הראשית ותצהיר רעייתו-התובעת נחתמו לפני עורך דין שהזהירם כדין (עמ' 17, בשורה 33). על כן אין כל מקום לטענת הנתבעת ולפיה תצהיר התובעת נעדר ערך. לא למותר להוסיף כי גם לו היה נמצא שדין תצהירה של התובעת פסילה, ולא היא, אין משמעו כי לא הייתה רשאית להשמיע את גרסתה העובדתית לפני בית הדין בדרך אחרת, דוגמת חקירה ראשית ושמיעת עדות על-פה (ראו והשוו ענין מוחמד). אלא שהנתבעת עצמה לא ביקשה לפסול את תצהיר התובעת, וגם לא במועד המתאים – ישיבת ההוכחות – אז ניתן היה להתיר לה להשמיע את גרסתה על-פה. מכאן יש להסיק שהיא עצמה לא סברה כי נפל בתצהיר פגם כלשהו וזה הוא אכן מצב הדברים הנכון.

מכאן לגוף הדברים.

22. תחילה נזכיר, כפי שטענה גם התובעת בסיכומיה, כי בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי מידת ההוכחה הנדרשת בתביעה שעילתה הטרדה מינית כמוה כהוכחה בהליך אזרחי רגיל. היינו, על פי מאזן ההסתברויות. לאמור:

"נטל ההוכחה במשפט אזרחי שעילתו הטרדה מינית הוא כנטל ההוכחה הדרוש בתביעה אזרחית רגילה, ואין מוטל על התובע נטל מוגבר. עוד נקבע, כי בתביעות על פי החוק למניעת הטרדה מינית, על בית הדין האזורי לבחון את הראיות ראשית, על פי נטל הוכחה ראשוני המוטל על התובע כבמשפט אזרחי. משעמד התובע בנטל הראשוני, מועבר הנטל לסתור את ניצול יחסי המרות לנתבע" (ע"ע (ארצי) 697/09 פלונית נ' אלמוני (30.10.2011) והאסמכתאות שם) (להלן: עניין פלונית).

עוד נאמר כי הקושי בהוכחת תביעה בנושא הטרדה מינית והבאת ראיות שישכנעו את בית הדין נעוצה הן באופי המעשים, שדרך כלל מתרחשים בדל"ת אמות, והן בשל כך שלעתים ראיות תומכות, דוגמת סרטים ממצלמות או מסמכים, מצויות אצל המעסיקה, ובהיותה בעלת המרות קל לה יותר להביא עדים. על כן למהימנות שמיחס בית הדין לבעלי הדין משקל מכריע. כך לראיות חיצוניות שיכולות לתמוך ולו חלקית בטענות הצדדים או לסייע בהקניית סימני אמת לגרסתם נודעת גם כן חשיבות רבה. ובה במידה להעדרן (ראו והשוו דברי כבוד השופטת (כתוארה אז) ורדה וירט-ליבנה בעניין פלונית).

23. נקדים אחרית לראשית ונאמר שלאחר ששקלנו את העולה מהמסכת הראייתית דעתנו היא שעלה בידי התובעת לשכנע כי בסוף המשמרת ביום 18.11.2019 הנתבע התקרב אליה והתבטא כלפיה באופן שטענה. עם זאת לא נצמד אל גופה בכוח ובניגוד לרצונה. למסקנה זו הגענו לנוכח העקביות שבגרסת התובעת בכל הנוגע להתבטאויות של הנתבע (להבדיל ממגע פיסי), עדותה לפנינו שהותירה רושם אמין ולא מאדיר, ושלל 'אותות אמת' חיצוניים לגרסת התובעת ביחס להתבטאויות הפוגעניות מצד הנתבע. זאת לעומת גרסת הנתבע שלא נמצאו בה סימני אמת ונפרט.

סימני אמת 'מזמן אמת'

24. ראש וראשית, כפי שהראנו בפרק העובדתי התובעת שיתפה בדרך ההתבטאות של הנתבע כלפיה מיד בסמוך לאירוע את ... בן זוגה, את מון ואת שמרית. כלומר, לפנינו 'תיעוד' די רחב לאירוע הנטען, פחות או יותר 'בזמן אמת', ונדגיש מיד כי דעתנו היא שגרסתה לשיתוף זה לא נסתרה אלא הוכחה. בתוך כך איננו מקבלים את שלל טענות הנתבעים, בווריאציות שונות, ולפיהן ההתכתבויות שהראתה התובעת אינן מלמדות על אפשרות להטרדה מינית אלא על 'הנדסה לאחור' של, לכל היותר, ויכוח במקום העבודה. ההפך הוא הנכון. למעשה מי שמבקשים לערוך 'הנדסה מאולצת לאחור' במה שארע הם דווקא הנתבעים. כך כבר בהודעה הראשונה של התובעת למון כתבה התובעת ש"לא טוב לי בכלל". ההודעה הנוספת שלא זכתה למענה:

"היום במשמרת בערב, סעיד התנהג בצורה לא נכונה

אני בחורה דתיה וצנועה.

אני יכולה לצחוק אבל הוא עבר את הקבול (צ"ל גבול – רב"ה).

אני מקווה שזה לא יקרה שוב.

אבל אני לא יכולה לעבוד איתו יותר....

תודה".

מלמדת בפירוש ולמצער, על התבטאויות שחרגו מהמותר ושאינן מאפשרות לתובעת לשהות עוד במחיצת הנתבע. הניסיון של הנתבע להתלות 'בצחוק' מוציאה דברים מהקשרם, מתעלמת מקשיי השפה של התובעת ומסיפא למשפט ולפיה הנתבע 'עבר את הגבול' באופן שהיא לא מוכנה יותר לעבוד עמו. בהקשר אחרון זה אף פעלה נמרצות, כפי שהראנו בפרק העובדתי, ענין שאף הוביל לזימונה לשיחת שימוע, ועל כן תומך בגרסתה. כך ואם המעסיקה סברה שבוויכוח בין עובדים מדובר הרי שלא הביאה ולו ראשית ראיה לנסיבותיו או לתכנו. לא הבהירה על שום מה ולמה ניטש, לשיטתה, ויכוח בין התובעת לנתבע. ואפילו לא חקרה את התובעת על גרסה זו. נזכיר כי הנתבע עצמו לא החזיק בקו טיעון זה בתצהיר עדותו הראשית או בסיכומיו. למעשה בתצהיר עדותו הראשית טען כי התובעת יצאה למסע קניות ארוך במהלך המשמרת אך בסופה הם נפרדו 'כידידים'. זאת להוציא עדותו הכבושה בחקירתו הנגדית, שם טען כי העיר לתובעת על התנהלותה במהלך המשמרת (עמ' 54, בשורות 12-9). בעניין אחרון זה נעיר שניים: ראשית, מחקירתו הנגדית של הנתבע עלה כי הטענות שלו כלפי התובעת נמסרו כאשר פגש במון למחרת יום הארוע הנטען בבית הספר (שככל הנראה ילדיהם לומדים בו), וזה עימת אותו עם תלונתה של התובעת. על כן אין זה מפליא שהנתבע בחר דווקא 'בהתקפה' על התנהלות התובעת במהלך המשמרת. שנית, על פי עדותו של מון לפנינו, ובניגוד לגרסת הנתבע, אותה הפסקת קניות נטענת כלל לא הייתה במשמרת אחר הצהריים כי אם במשמרת הבוקר (עמ' 27, בשורה 30) וסעיד רק דיווח לו עליה מתוך דיווח שקיבל מעובדות הבוקר (עמ' 27, בשורה 30). אם כי שניות ספורות קודם כלל לא היה בטוח מתי ארע אותו 'ארוע היציאה לקניות' (עמ' 27, בשורות 21-18).

25. ההתכתבות עם שמרית אינה מותירה כל ספק שעניינה בהתבטאויות מיניות אסורות, וביניהן אלה שבהן נכתב כי אסור היה לנתבע 2 להתבטא כלפי התובעת באופן שהתבטא; המצב הנפשי שאליו נקלעה התובעת בעקבות אותן התבטאויות; הכוח ששמרית נתנה לתובעת לא לפחד להתלונן על מה שנעשה לה, והחובה של נשים לעמוד זו לצד זו בהגנה מפני מעשים אסורים של גברים כלפיהן. דומה שכאן המקום להדגיש כי על אף שבית הדין נעתר לבקשת המעסיקה לזמן את שמרית לעדות (ראו: החלטה מיום 8.8.2021), היא בחרה שלא לעשות כן. כשטלי נשאלה על כך בחקירתה הנגדית השיבה כי צריך לשאול בעניין את שמרית שהייתה חולת קורונה, וגם שלא היה בכך צורך שכן "אני יכולה להוכיח הכל בעצמי" (עמ' 49, בשורות 22-20). מון השיב לאותה שאלה בכך ששמרית "מפחדת מבתי משפט" (עמ' 25, בשורה 11). בנסיבות אלה אין לנו אלא להניח, כפי שחזר ופסק בית המשפט העליון, וגם מפי כבוד השופט כשר בימים אלה, שמקום בו בעל דין נמנע מהבאת ראיות רלוונטיות, הנתונות בהישג ידו, ללא הסבר סביר לכך, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה – היא הייתה פועלת לרעתו (רע"א 6240/22 חיות נ' עטר (10.11.2022) והאסמכתאות שם). לשון אחרת, לו הובאה שמרית לעדות הייתה מאשרת כי התובעת התלוננה על כך שהנתבע אמר לה את מה שטענה שאמר, ואת כל תוכן שיחתה עם התובעת. הדברים יפים גם להימנעות המעסיקה מלהעמיד לעיון בית הדין את התיעוד המצולם של סניף יפו מיום 18.11.2019. לא כל שכן מקום בו עלה מחקירתו הנגדית של הנתבע כי החליטה לא להסתכל בצילומים על שום שסברה ש"...אין צורך רואים שהיא (התובעת – רב"ה) משקרת" (עמ' 55, בשורה 13). צודקת התובעת בטענתה בסיכומיה כי גרסתה של טלי ולפיה ניסתה להשיג את הצילומים נשמעה לראשונה בחקירתה הנגדית ולא נתמכה בדבר (עמ'43, בשורות 19 – 23).

תיאור האירוע בישיבת השימוע – התובעת משיחה לפי תומה וחיזוק בראיות הנתבעים

26. לאלה מצטרפת הגרסה שמסרה התובעת לטלי במהלך ישיבת השימוע, במענה לאיום של טלי שנעמוד עליו בהמשך, ולפיו עליה להיזהר בלשונה בכל הנוגע לתלונתה על הטרדה מינית כך:

"... בקיצור במשמרת ערב אנחנו מדברים ביחד על הספורט וכל מיני, אנחנו היינו במשמרת ערב לבד ולא היה אף אחד המון זמן בסניף שלכם ודיברנו על ספורט וכל מיני ואז פתאום הוא (הנתבע – רב"ה) בשעה 19:40 או משהו כזה, עוד מעט סוף המשמרת אני רציתי לקחת את המעיל שלי בחדר בדיקה ואז אני לוקחת, אני מורידה את החולצה השחורה של העבודה והיה לי את הבגדים שלי בפנים ואז פתאום הוא מסתכל בצורה מוזרה את החזה שלי ואז הוא אומר לי יש לך גם מה לתפוס ואז אני לא הבנתי ואני הייתי בשוק כזה אז אני לא עניתי כלום. ואז אחר כך הוא אמר לי מה זה? חזייה או שזה הציצי שלך? ואני אני ממש הייתי בשוק, אני לא זוכרת מה שעניתי ואז אחר כך הוא אמר לי, ככה הוא התחיל להתקרב יותר ואז הוא אמר לי אני יכול לבדוק? ככה. ואז אני לקחתי מהר את התיק שלי וכמו (כך במקור – רב"ה) היה שמונה אז הלכתי מהסניף..."

(מעמוד 16 לתמליל, בשורה 20 עד עמוד 17, בשורה 13).

גרסה זו מסרה התובעת עוד קודם להיותה מיוצגת, כפי שעולה מהשיח בינה לבין [בן הזוג] לאחר שהתפטרה (עמ' 2 לתמליל (השני), בשורה 20 עד עמוד 3, בשורה 1). על כן אנו מייחסים לה משקל בהיותה 'נקיה וספונטנית', כלומר, שלא באה לעולם לצורך התביעה.

27. יתר על כן היא מוצאת חיזוק גם בראיות הנתבעים. כבר בכתב הגנתו טען הנתבע כי דברים שאמר לתובעת אינם בבחינת הטרדה מינית, וכי דווקא הוא לא שיתף פעולה בשיח שיזמה התובעת ושלא היה מעונין בו (סעיף 34), אלא שנמנע מלפרט בדיוק באיזה שיח לא היה מעונין. כשנשאל בחקירתו הנגדית מה בדיוק אמר לתובעת השיב שהיא "נראית טוב, לא שמנה..." (עמ' 51, בשורה 25). רוצה לומר, שבניגוד לטענה כי 'לא היה ולא נברא' הנתבע מאשר כי היה בין הצדדים שיח שנגע לגופה של התובעת. בחקירתו הנגדית הוסיף כי התובעת הציעה להראות לו מה שרכשה (עמ' 54, בשורות 19-18). הדברים סותרים אפוא את גרסת הנתבע ותומכים בגרסת התובעת. כך ובניגוד לגרסת הנתבע, מון אישר בחקירתו הנגדית כי בשיחת הטלפון שקיים עם התובעת למחרת האירוע היא סיפרה לו שהיא וסעיד "דיברו על ספורט וכל מיני דברים והיא לא אוהבת איך שהוא דיבר איתה..." (עמ' 31, בשורות 9-8). והנה חיזוק נוסף לגרסת התובעת.

יתר על כן, עיון בחשבוניות שצירף הנתבע לתצהיר עדותו הראשית מלמד כי העסקה המתועדת האחרונה במשמרת הערב ביום 18.11.2019 הייתה בשעה 18:12. כלומר, שגרסת התובעת כי משך זמן ארוך איש לא נכנס לסניף, וכי האירוע התרחש סביב 19:40 בהחלט מסתברת. עיון בדו"ח הנוכחות שצירפה המעסיקה מעלה כי התובעת אכן עזבה את הסניף בדיוק בשעה 20:00 כפי גרסתה. בחקירתה הנגדית שבה ואישרה התובעת כי הארוע היה "חצי שעה לפני סוף היום" ו"בסוף המשמרת" (עמ' 14, בשורות 23, 25), וכי לא היה איש אותה עת בחנות (עמ' 16, בשורה 17). כן העידה כי בניגוד לטענת הנתבע מיהרה לעזוב את הסניף ולא שוחחה עמו (15, בשורות 8-7). נוסיף כי ערים אנו לכך שהייתה זו המשמרת הראשונה שבה 'ניהל' הנתבע את התובעת, אלא שכפי שהראנו בפרק העובדתי התובעת והנתבע מסכימים כי הכירו קודם לכן בסניפים אחרים. כלומר, לא היו לחלוטין 'זרים' זה לזו וגם הנתבע מסכים כי התפתחה ביניהם שיחה.

"ארגז כלים" ראייתיים

28. לשלל התהיות שהעלה הנתבע ביחס להתנהגות התובעת נשיב בראש, כי על פי פסיקת בית המשפט העליון בהערכת מהימנות עדות של נפגעת הטרדה מינית יש להחיל כללים ראייתיים ייחודיים. כללים ייחודיים אלה והטעמים שעומדים ביסודם נסקרו בע"א 7426/14 פלונית נ' דניאל (14.3.2016) (להלן: עניין דניאל)). בין היתר נקבע שם כי:

"כבישת העדות, התפתחות הגרסה, קיומן של סתירות מסוימות, והתנהגות 'לא רציונאלית' של נפגעת עבירת מין – כולם מאפיינים מוכרים שיש לבחון אותם בזהירות וברגישות, ולא לזקוף אותם באופן מיידי לחובת המתלונן או המתלוננת. גם קיומו של מניע זר איננו בהכרח שומט את הקרקע תחת מהימנות הגרסה".

עוד נקבע בעניין דניאל שאין פרוש הדברים שמדובר, כפי שהטעים גם בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 64261-10-18 פלונית – חברה אלמונית (7.1.2020):

"..בכללים גורפים שבכוחם לגבור על כל פגם בעדות וליחס מהימנות לכל ... מתלוננת, אלא מדובר בכלים שנוצרו על רקע ההכרה במציאות מורכבת אשר נועדו לסייע בחשיפת האמת העובדתית. וכך נאמר (בענין דניאל – אב"ה): "בהיעדר מהימנות בסיסית לליבת גרסתו של המתלונן בעבירת מין, לא תועיל לו גם הגישה הגמישה ביותר לדיני הראיות... רשימת ההלכות עשויה לאפשר התגברות על מכשולים ראייתיים רבים, אשר במצב הדברים הרגיל יעמדו לרועץ בפני עֵד המשמיע את גרסתו. כל זאת מותנה בכך שבית המשפט מצליח לזהות בדבריו של המתלונן גרסה מגובשת העומדת בפני עצמה. אין בכוחן של ההלכות להקנות למתלונן עדיפות אפריורית על פני הצד השני, ולסייע ביצירת מהימנות בסיסית, יש מאין, במקום שהיא לא עולה מתוך גרסתו של המתלונן עצמו. ההלכות הראייתיות הייחודיות בעבירות מין דומות ל'ארגז כלים' המסייע לשיפוץ, לייצוב ולביצור פגמים במבנה קיים, אך לא ניתן להפוך אותן לחומרי בנייה שמהם מורכב המבנה עצמו".

29. כפי שכבר הראנו בהרחבה, זיהינו בעדות התובעת "גרסה מגובשת העומדת בפני עצמה", גרסה שתועדה היטב 'בזמן אמת', ואשר התובעת חזרה עליה בעקביות למן ההודעה הראשונה שכתבה בהקשר זה ועד לעדותה המהימנה לפנינו. לתהיות השונות של הנתבע ושל המעסיקה השיבה באופן ישיר, הגיוני ודווקא כזה המאפיין היטב נפגעות הטרדה מינית. כך, לא סיפרה לבעלה או לאיש על ההטרדות הקודמות ליום 18.11.2019 "בגלל שאני אוהבת אותו ומתביישת" (עמ' 16, בשורה 15 ועמ' 13, בשורה 28); לא העירה לנתבע עצמו כי פחדה ממנו (עמ' 28, בשורה 30); לא אמרה לאיש שאינה מעוניינת לעבוד בסניף יפו כי פחדה שתפוטר ולא רצתה לאבד את מקור פרנסתה (עמ' 6, בשורה 32); כאשר קיבלה את סידור העבודה הרלוונטי סברה שאין לה ברירה אחרת אלא לעבוד בסניף יפו, וקיוותה שההתנהגות של הנתבע לא תשנה ולא תחמיר (עמ' 6, בשורה 25, עמ' 14, בשורה 10); עוד הוסיפה כי "לא רציתי לעשות בעיות..." (עמ' 14, בשורה 12), ואף את האמירה המצערת, ודומה שמדויקת, כי עובדה היא שבעקבות מה שארע איבדה את פרנסתה, וכי היא משוכנעת שאם הייתה מתלוננת קודם לכן, הייתה מוצאת עצמה מפוטרת כבר אז (עמ' 14, בשורות 18-14); לא קראה לעזרה כאשר הוטרדה כי "הייתי בשוק לא ידעתי מה לעשות", וכי מעצמת הבהלה לא הרגישה טוב (עמ' 13, בשורות 18 ו - 27); לא כתבה למון מיד 'ברחל בתך הקטנה' כי הוטרדה שכן רצתה למצוא פתרון אחר ולא לעשות "בעיות" (עמ' 15, בשורה 17); לא הגישה תלונה במשטרה כי "זו בושה" (עמ' 14, בשורות 33-32); לא פנתה לטיפול נפשי כי החליטה ש"העזרה הנפשית שלי זה שהחוק יעשה את מה שצריך לעשות" (עמ' 14, בשורה 31), כלומר התביעה שלפנינו.

טענת ההטרדה המינית כמנוף לשיפור תנאי העבודה

30. הנתבע, ובמידה לא מבוטלת גם המעסיקה, טענו כי מאחורי גרסת התובעת ניצבים טעמים זרים. על-פי טענות אלה תלונת התובעת על הטרדה מינית באה לעולם כמנוף לשיפור תנאי עבודתה. ומבחינה כרונולוגית, לאחר שהתברר לתובעת כי אין בדעת מון להיענות לדרישותיה להצבתה לעבודה בסניפים אחרים. דין טענות אלה דחיה.

ראשית, הוכח כי השכר השעתי שהשתלם לתובעת בכל הסניפים היה זהה, כפי שעולה גם מהפרק העובדתי, ועמד על 30 ₪ לשעה. כך שהצבה בסניף יפו או בכל סניף אחר לא הייתה מובילה את התובעת להשתכר שכר שעתי שונה. אשר להיקף העבודה, בניגוד לטענת הנתבע בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 15), המשמרת הכפולה בסניף יפו לא הסתימה בשעה 19:00 כי אם בשעה 20:00, כפי שעולה בבירור מדוחות הנוכחות של התובעת (סעיף ה' לתצהיר גילוי המסמכים מטעם המעסיקה). מהסכם העבודה בין התובעת למעסיקה (נספח ד' לתצהיר גילוי המסמכים מטעם המעסיקה) עולה כי הוסכם במפורש שתעבוד יומיים בשבוע בין 09:00 ל – 20:00 (סעיף 9), כך שלא הייתה צריכה 'להתחנן' שכך אכן יהיה ועל היקף עבודתה. מעדותם של מון ושל טלי עלה שלמעשה כל הסניפים בהן עבדה התובעת נפתחו בשעה 09:00 ונסגרו בשעה 20:00, למעט סניף בן יהודה שבחורף נסגר בשעה 19:00 (עמ' 29, בשורות 11-6; עמ' 44, בשורות 8-1). על כן גם מבחינת היקף העבודה לא נמצא כל הבדל בין סניף יפו לכל סניף אחר, וכך מלמדים כאמור גם דוחות הנוכחות.

31. הטענה כי התובעת לא הייתה מעוניינת לעבוד בסניף יפו מפאת המרחק שלו מביתה נסתרה. ראשית, עיון בניתוח דוחות הנוכחות שהגישה המעסיקה (נספח ה' לתצהיר גילוי המסמכים מטעמה) מעלה כי מתוך 98 ימי עבודה בפועל עבדה התובעת בסניף בן יהודה כ – 80 ימים. ידיעת דיינים היא שהמרחק הגאוגרפי בין רחוב בן יהודה לבין רחוב יפו בירושלים אינו גדול. מדובר ברחובות סמוכים במרכז העיר. התובעת עצמה העידה כי אין הבדל בין הסניפים מבחינה גאוגרפית (עמ' 10, בשורה 19), ואף הוכיחה שהגעה בתחבורה ציבורית מביתה לסניף בן יהודה או לסניף יפו יכולה להסתכם בהבדל בן 5 דקות (נספח 5). על כן לו אכן רצתה התובעת לעבוד באזור גאוגרפי אחר מדוע המתינה למעלה מ – 7 חודשים עד אשר הלינה לפני מון? אין זאת אלא שלא רצתה לעבוד במחיצת הנתבע לנוכח התנהגותו. מכאן שסדר הדברים הנכון הוא שקודם התרחש האירוע בין התובעת לנתבע ואחר כך ביקשה התובעת שלא להיות משובצת יותר בסניף יפו או בקרבתו, ולא ההיפך. לא למותר להוסיף, כי מון עצמו אישר בעדותו לפנינו כי קודם ליום 18.11.2019 התובעת מעולם לא סירבה לשיבוץ עבודה כלשהו (עמ' 24, בשורות 8-6). אם כי לאחר שהבין שעדות זו אינה משרתת את האינטרס של המעסיקה ניסה לחזור בו ממנה (עמ' 24, בשורה 15 ואילך). לא למותר להוסיף כי קשה לקבל את גרסת הנתבעים כי שינוי מינורי בתנאי העבודה (מעבר מסניף בן-יהודה 'הקבוע' לסניף יפו), היה גורם לתובעת (או לכל אדם) להעליל עלילה שקרית על הטרדה מינית.

כמו שהראנו בפרק שעסק באותות האמת לגרסת התובעת, ובניגוד לטענת הנתבע, גם בהודעה הראשונה שכתבה התובעת למון יש אזכור למה שחוותה: "לא טוב לי בכלל" גם אם אינו מפורש כמו בהודעה הנוספת.

טענת המעסיקה, שמצאה ביטויה גם בעדותה של טלי ולפיה היה ברור לה בכל הנוגע לטענת ההטרדה המינית שמדובר ב"מישהו שבא לעשות איזה מהלך עלינו...לעשות קופה" (עמ' 45, בשורות 4 ו - 7), הנה מצערת, מופרכת מיסודה ונשוב אליה בהמשך הדברים.

עובדת בעייתית – האמנם?

32. בתצהיריה טענה המעסיקה כי מנהלות הסניפים בהן עבדה התובעת, שמרית ואודליה, סירבו להצבתה לעבודה בסניפים שניהלו (סעיף 17 לתצהירה של טלי). אחת מהן כינתה אותה "מוזרה" ושתיהן הסכימו שהיא עוסקת בכל שעות העבודה בטלפון הנייד, בצפייה בסרטים ובגלישה באתרים, חלף טיפול בלקוחות (סעיף 11 לתצהירה של טלי). עדות שתלך ותקצין במהלך חקירתה הנגדית של טלי לפנינו שם אמרה כי שמרית אמרה לה "אני חושבת שהיא (התובעת – רב"ה) קצת משיגענה" (עמ' 39, בשורה 16), ואף ביארה את דבריה של שמרית ככאלה שנועדו להבהיר שהתובעת "מג'נונה" (עמ' 45, בשורה 22). מון טען בתצהירו דברים דומים (סעיפים 5-4), ובעדותו עשה אף הוא כל מאמץ להשחיר את פניה של התובעת (ראו למשל: עמ' 25, בשורות 5-1, עמ' 26, בשורות 32-31). אלא שצודקת התובעת בסיכומיה כי לא נמצא ולו בדל ראיה לאלו מטענות עדי המעסיקה. כך הדעת נותנת שלו הייתה התובעת עובדת בעייתית שמנהלות הסניפים לא רוצות בה לא הייתה עובדת 80 ימים תמימים (מתוך 98), וכמעט ברציפות מלאה, באותו הסניף; 'המנהלות המתלוננות' או מי מהן לא הובאו לעדות, וגם התכתבויות שטלי טענה שיש לה בהקשר זה עם המנהלות לא הוצגו לפנינו (עמ' 32, בשורה 4); טלי או מון לא יכלו להציג תיעוד כלשהו לדברים שהטיחו בתובעת וגם לא רישום בודד בתיק האישי. זאת על אף שמון טען כי שוחח עם התובעת שיחות נוקבות לא פחות מ – 3 פעמים (עמ' 26, בשורה 31); הטענה כי התובעת עסוקה בטלפון במקום בעבודתה נזכרה לראשונה בתצהירי המעסיקה (חלף בפירוט שניתן לאי שביעות הרצון ממנה קודם לישיבת השימוע), ולא הוכחה כלל; לא הובאה כל אסמכתא להיותה של התובעת כושלת מבחינה יכולת מכירה. טענתה של טלי בעדותה לפנינו כי הדבר לא אפשרי אינה משכנעת כלל ועיקר (עמ' 49, בשורות 18-13). כך גם טענתה שמתוך משמרת בת 6 שעות התובעת יצאה להפסקה של שעתיים. ברור הוא שהמעסיקה לא הייתה מסכימה למצב דברים זה וגם אם לעתים היא נאלצת להעסיק עובדים פחות מוכשרים בשל מחסור בעובדים מיומנים (עמ' 49, בשורות 6-4).

33. מנגד, התובעת הציגה שלל התכתבויות ווטסאפ בינה לבין המנהלות ומון (נספחים 17-14), על פני תקופה ארוכה, שמלמדות את ההפך הגמור. קריאת ההודעות מותירה את הרושם הברור שמדובר בעובדת שמשתלבת היטב במרקם החברתי במקום העבודה, מוערכת ואהודה על חברותיה; נותנת ממרצה ודואגת ליעדי המכירות. דומה שלו היו דברי המעסיקה נכונים לא הייתה שמרית האדם הראשון, במקום העבודה, שהתובעת סיפרה לו בעל-פה את פרטי הארוע מיום 18.11.2019, ולא הייתה באה לעולם ההתכתבות בין השתיים, כאמור בפרק העובדתי. יתכן גם ששמרית הייתה מתייצבת בבית הדין למתן עדות. כך עיון באותה התכתבות מעלה כי ביום 24.11.2019, דהיינו לאחר האירוע בסניף יפו ולאחר שלטענת טלי שמרית שבה והתלוננה על התובעת, שמרית עצמה מתעניינת אם התובעת יכולה לעבוד בסניף שעברה לנהל – סניף גאולה (נספח 3 לתצהיר התובעת). כלומר, אין רגלים לגרסה כי לא הייתה מעוניינת בהצבתה של התובעת אצלה או כל דבר אחר, לא כל שכן כזה שיש בו משום העלבתה של התובעת.

כך נותר רק לתהות מדוע עמדה המעסיקה על מיצוי ימי ההודעה המוקדמת בעבודה בפועל, אם לא נמצאה מנהלת סניף שהייתה מוכנה שהתובעת תעבוד בסניף שבניהולה? וכיצד מתיישבת עדותו של מון לפנינו כי "אני דווקא הייתי שמח לתת לה סידור לימים שנשארו" (לאחר התפטרותה – רב"ה), עם 'כאב הראש' הנטען של למצוא מנהל/ת סניף שיהיה מוכן לקבל את התובעת לעבודה.

כללם של דברים, הטענה כי התובעת הייתה עובדת גרועה באה לעולם לאחר שהתובעת התלוננה על הטרדה מינית ולנפקות הדבר נחזור בהמשך הדברים.

'עדות האופי'

34. כאמור בראשית הפרק העובדתי לנתבע העידו 2 עובדות שעבדו במחיצתו בסניף יפו בתקופות שונות, אלא שדעתנו היא שלא היה בעדותן כדי לסייע לנתבע. גברת אבו סעוד העידה כי מדובר בעניין מאד לא נעים, אך הודתה שכלל לא ניסתה לברר עם הנתבע האם יש רגלים לגרסת התובעת (עמ' 58, בשורה 20). ואף לא יכלה לאשר את גרסת הנתבע כי ביום הארוע התובעת הסתובבה ממושכת מחוץ לחנות (עמ' 58, בשורות 6-5). גברת פרנקלך העידה 'עדות אופי' חיובית כלפי הנתבע (עמ' 61, בשורות 14-1). אלא שהודתה כי ביום 18.11.2019 כלל לא הייתה בסניף (עמ' 61, בשורה 7). עוד הוסיפה שבתקופה הרלוונטית התובעת לא היססה ללבוש חצאיות קצרות ולהשתמש בשפתון אדום (עמ' 60, בשורות 29-27). אלא שאין צורך להזכיר שבין אם כך ובין אם אחרת, צורת לבוש או דרך התנהגות אינן מהוות הסכמה להטרדה מינית ואינן מאיינות את חובתה של המעסיקה להבטיח סביבת עבודה בטוחה. ממילא עדות זו בדבר 'הסכמה' כלשהי להטרדה מינית אינה מתיישבת עם גרסת הנתבעים שלא הייתה הטרדה מינית. זאת ועוד. העובדה שעליה חזר הנתבע ולפיה לא הוגשה כלפיו תלונה כלשהי משך 14 שנות עבודתו וכי 2 העדות אישרו שנעים ובטוח לעבוד במחיצתו אינה מעלה או מורידה. הדבר משול למעסיק הטוען כי העובדה שהוא מעסיק נשים רבות שחלקן יצאו לחופשות לידה ושבו מהן לעבודה סדירה מלמד שלא יכול להיות כי הפלה על רקע הריון או הורות. אלא שלא היא. שאלת קיומה או העדרה של הפליה נבחנת על פי נסיבות כל מקרה ולא 'סטטיסטית', וכך גם טענה להטרדה מינית.

סיכום ביניים

35. טרם חתימת פרק זה ומעבר לפרק שיעסוק בחובות המעסיקה ובברור שטענה שערכה בפרשה נדגיש, כי העובדה שקיבלנו את גרסת התובעת בחלקה אין בה כדי ללמד כי כלל גרסתה אינה אמינה כטענות הנתבעים. כפי שהראנו לעיל, על הערכת מהימנות עדות של נפגעת הטרדה מינית יש להחיל כללים ראייתיים ייחודיים ויכול, כבענייננו, שהתפחות גרסה או סתירות בה לא יובילו לדחיית התביעה. בפרט מקום בו נמצאה גרסת התובעת אמינה ועקבית, ואף נמצאו לתמיכה בה שלל רב של ראיות מחזקות, במיוחד 'מזמן אמת', ושאותן סקרנו לעיל בהרחבה. מנגד עדויות הנתבע לא נמצאו אמינות או משכנעות ולעתים אף תמכו בגרסת התובעת. כך גרסת המעסיקה נמצאה שקרית וכזו שבאה לעולם לצורך הנסיון לפטר את התובעת או לצורך ההליך לפנינו. על כך נוסיף ולא נכחד כי נמצאו אותות אמת אפשריים גם 'לגרסה המלאה' של התובעת, אלא שלנוכח העובדה כי התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי עד לכתב התביעה לא שיתפה איש בטענות שחרגו מהשיח האסור שהתנהל בין הנתבע לבינה (ראו: עמ' 8, בשורות 4 ו – 8, עמ' 16, בשורות 13-2), ולאחר הערכה כוללת של חומר הראיות, הרינו קובעים כי ביום 18.11.2019 הנתבע אמר לתובעת את שטענה תוך שהוא מתקרב אליה בחלק האחרון של הדברים: "אני יכול לבדוק"?

הטרדה מינית על פי החוק

36. על פי החלופה הרביעית של סעיף 3(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק או החוק למניעת הטרדה מינית) הטרדה מינית מתקיימת מקום בו ישנן: "(4) התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות". על פי פסיקת בית הדין הארצי חלופה זו כוללת גם תנועות גוף שאינן כרוכות במגע פיסי. כך סדרת אמירות בעלות אופי מיני מבוהק, כבענייננו, שנאמרות במהלך אירוע אחד בסביבת העבודה מקיימות את רכיב החזרה (ע"ע (ארצי) 432/07 פלוני נ' אלמונית (22.8.2010) (להלן: ענין פלוני); ע"ע (ארצי) 29841-11-20 פלונית – אלמוני ריפר קפה בע"מ (11.7.2021)). על פי הוראות סעיף 3(א)(6)(ג) לחוק הצעות או התייחסויות כאמור בפסקאות (3) או (4), המופנות לעובד במסגרת יחסי עבודה, תוך ניצול מרות ביחסי העבודה הן בגדר הטרדה מינית גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות (ועל אף שחוסר ענין יכול לבוא לידי ביטוי לא רק באופן מילולי אלא בשפת גוף, דוגמת תמהון (ענין פלוני) ובעניננו בדרך של עזיבת מקום העבודה).

אין מחלוקת כי הנתבע היה ממונה על עבודת התובעת, כמנהל הסניף. לפנינו אפוא הטרדה מינית כמובנה בחוק.

בשולי הדברים נעיר כי לא מצאנו לייחד דברים רחבים לעניין ההתנהלות של הנתבע בסניף בן-יהודה שכן לא נתבע סעד הנוגע לעניין (ראו: סעיפים 98-89 לכתב התביעה). עם זאת דעתנו היא שגרסת התובעת ולפיה מדי פעם הנתבע 'התחכך' בה שם הוכחה ולא נסתרה, ולמעשה דבר הוביל לדבר כך שלפנינו 'ארוע מתגלגל'. לאמור, לפנינו מצב דברים בו הטרדתה של התובעת החלה כשהנתבע לא היה ממונה על עבודתה ונמשכה בעת שהיה ממונה. ולכך משנה חומרה.

37. פיצוי: בהתאם להלכה הפסוקה שיעור הפיצוי בגין מעשה הטרדה מינית צריך להיקבע על פי מכלול הנסיבות המיוחדות של המקרה (ענין פלוני). בענייננו מדובר במקרה מובהק של הטרדה מינית. עם זאת קבענו שמדובר בהטרדה מילולית שלא הגיעה לכדי הטרדה פיזית שלה טענה התובעת (אם כי הנתבע כן התקרב אל התובעת אך לא נגע בה). על כן אנו מעמידים את הפיצוי לתובעת מהנתבע בגין המעשה על 20,000 ₪.

בירור תלונת התובעת וחובות המעסיקה

38. רקע נורמטיבי: כפי שחזר ושנה בית הדין הארצי החוק למניעת הטרדה מינית:

"מטיל על מעסיקים חובה לנקוט אמצעים שונים לשם מניעת הטרדה מינית והתנכלות, כחלק מחובתם לספק לעובדיהם סביבת עבודה נאותה ושוויונית השומרת על כבודם ... במסגרת החוק והתקנות שהותקנו מכוחו כלולים הן חובות מהותיות כגון אלה הנוגעות לטיפול במקרים של הטרדה מינית, והן כלים למילוי חובות אלו כגון קביעת תקנון מכוח החוק ופרסומו.

...

במסגרת סעיף 7 לחוק נקבעה חובתו של מעסיק לנקוט אמצעים סבירים, בנסיבות העניין, כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה. לצורך כך, ובין היתר, עליו "לקבוע דרך יעילה להגשת תלונה בשל הטרדה מינית או התנכלות ולבירור התלונה" וכן "לטפל ביעילות במקרה של הטרדה מינית או התנכלות שידע אודותיהם, וכן לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את הישנות המעשים האמורים וכדי לתקן את הפגיעה שנגרמה למתלונן עקב ההטרדה או ההתנכלות"....

סעיף 7 לחוק שוויון ההזדמנויות מוסיף ומדגיש כי מעסיק לא יפגע בעובדו בעניינים המנויים בסעיף 2 לאותו חוק, "או בכל דרך אחרת", כאשר מקור הפגיעה הוא תלונה על הטרדה מינית שנעשתה "בידי המעסיק, בידי הממונה מטעמו או בידי עובד אחר".

הוראות מפורטות ליישום חובות המעסיק מכוח החוק נקבעו בתקנות למניעת הטרדה מינית. כך על פי תקנה 4, מעסיק ימנה אדם מטעמו כאחראי שתפקידיו יכללו "קיום בירור לשם מתן המלצות למעסיק בדבר הטיפול במקרה של הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה". תקנה 6קובעת את האופן שבו יש לפעול במקרה שבו מוגשת תלונה ומורה, בין היתר, כי על האחראית "לשמוע את המתלונן, את הנילון ואת העדים אם ישנם ולבדוק כל מידע שהגיע אליו בעניין התלונה". על הבירור להיעשות ביעילות וללא דיחוי תוך הגנה על פרטיותם של הנוגעים בדבר. בתום הבירור על האחראית להגיש למעסיק סיכום בכתב ובו המלצות מנומקות לגבי המשך הטיפול בתלונה.

תקנה 7 לתקנות קובעת את האופן שבו על המעסיק לפעול לאחר קבלת הסיכום וההמלצות של האחראית, כדלקמן:

(א) קיבל מעסיק את סיכומו והמלצותיו של האחראי לפי תקנה 6(ז), יחליט, בלא דיחוי ובתוך תקופה שלא תעלה על 7 ימי עבודה, על הפעלת הסמכויות שבידיו לגבי כל אחד מאלה:

(1) מתן הוראות לעובדים המעורבים במקרה, לרבות בדבר כללי התנהגות ראויים במסגרת יחסי עבודה והרחקת הנילון מהמתלונן, וכן נקיטת צעדים בעניני עבודה, והכל כדי למנוע את הישנות המעשה של הטרדה מינית או התנכלות, או כדי לתקן את הפגיעה שנגרמה למתלונן עקב ההטרדה או ההתנכלות;

(2) פתיחה בהליכים משמעתיים לפי הוראות הסדר משמעת החלות אצל המעסיק לענין הטרדה מינית או התנכלות;

(3) אי נקיטת צעד כלשהו.

(ב) המעסיק יפעל בלא דיחוי לביצוע החלטתו לפי תקנת משנה (א) וימסור הודעה מנומקת בכתב על החלטתו למתלונן, לנילון ולאחראי; כן יאפשר המעסיק למתלונן ולנילון לעיין בסיכום האחראי ובהמלצותיו".

עוד נקבע בתקנות כי על מעסיק המעסיק למעלה מ-25 עובדים לפרסם במקום בולט לעין את התקנון למניעת הטרדה מינית, שייערך בהתאם למאפייניו של אותו מקום עבודה.

בפועל, ביצוען של החובות המפורטות לעיל, מהותיות וטכניות כאחת, מוטל לרוב על כתפי האחראית - הממונה. זאת, כאשר החוק והתקנות קובעים כלים בסיסיים בלבד באשר לאופן הבירור. התקנות אף לא קובעות מבנה לדו"ח הסיכום שעל הממונה לערוך [ראו את "מציאות מטרידה - 20 שנה לחוק למניעת הטרדה מינית– דוח שנתי 2018 איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית 53 (2018) (להלן: "דו"ח מרכזי הסיוע")]" (ע"ע (ארצי) 40699-02-21 פלוני – אוניברסיטת חיפה (5.7.2022) והאסמכתאות שם; ראו גם: ע"ע (ארצי) 2715-03-17 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ – פלוני ואלמונית (28.4.2019) והאסמכתאות שם).

מן הכלל אל הפרט

39. האמנם ביררה המעסיקה את תלונת התובעת?

כפי שעולה מהפרק העובדתי גם הנתבעת אינה חולקת על כך ששמיעת המתלוננת-התובעת נעשתה במהלך ישיבת השימוע. הברור עמה התמצה בזאת:

"טלי: אני רוצה לשאול אותך שאלה מאד מאד מדויקת ותהיי מדויקת כי גם לי יש הקלטות ודברים מהשטח כולל שיחות שלך עם שמרית שדיברת על החזה שלה וכל מיני דברים, אני לא משתמשת בזה כרגע. אני רוצה לשאול אותך שאלה מאד מדויקת, היה לך איזה סוג של הטרדה מינית באחד ממקומות העבודה שלך אצלנו? כי מה שאת תגידי עכשיו אני אחרי שתגידי את זה, אני לא יכולה להשאיר את זה לסדר היום כי זה הולך מפה ישר למשטרה. זאת אומרת ייקראו לך, את תצטרכי להיחקר, יש לנו ... יש מצלמות, יש הכל, הכל מתועד" (עמ' 15, בשורות 20-11).

אלא שלאו בירור הוא כי אם איום מפורש ובוטה, שלא נועד לברר דבר כי אם להפחיד את התובעת ולרפות את ידיה. כפי שכבר הראנו המעסיקה לא הציגה לא צילומים ולא הקלטות. מכאן שדבריה של טלי בשימוע לא היו אמת, והם רחוקים כמרחק מזרח ממערב מאופן בירור של תלונה על הטרדה מינית. עוד נוסיף כי הנתבעת לא זימנה את שמרית לעדות. לשאלה מדוע לא ביררה את תלונתה של שמרית על הטרדה מינית, כביכול, מצד התובעת השיבה "ששמרית לא הציגה את זה כהטרדה מינית. יותר רצתה להראות לי בשפה שלה כמה [התובעת] מג'נונה" (עמ' 45, בשורה 22). בדומה לא שוחחה טלי עם עובדות אחרות ולא עיינה במצלמות הסניף. למעשה, בחקירתה הנגדית הסבירה טלי כי לא מצאה להמשיך לברר דבר שכן מראש ידעה "שלא היה שום דבר" (עמ' 40, בשורה 8). וכי "יש לי אינטואיציות מצוינות" (עמ' 45, בשורה 7), שהובילו אותה למסקנה כי כל תכליתה של תלונת התובעת היא לסחוט את הנתבעת.

40. אך ברור הוא שדעה מוקדמת, ובוודאי כזו הנסמכת על "אינטואיציות" להבדיל ממידע מבורר ואמין, אינה מאפשרת בירור כהלכתו. כפי שבא לידי ביטוי ברור גם בסיכום השיחה עם סעיד בה נכתב, כפי שהראנו בפרק העובדתי, כי טלי חיוותה במסגרתו את דעתה שהיא מאמינה לנתבע. נוסיף כי משום מה מון נכח באותה פגישה כממונה על הנתבע. אלא שגם זה איננו מתאים לבירור תלונה על פי הוראות התקנות.

יתר על כן, לא ברור כיצד בירור תלונה יכול להיעשות על-פי דין במהלך ישיבת שימוע ועל ידי מי שעורכת את ישיבת השימוע לא 'בכובעה' כאחראית-ממונה. למעשה, לא מן הנמנע שנכון היה להפסיק את ישיבת השימוע ולהפנות את התלונה לבירור אצל האחראית-הממונה הנוספת (ככל שהייתה כזו ולכך נחזור בהמשך הדברים).

41. עוד צודקת התובעת בסיכומיה כי אם טענתה של טלי היא שהתלונה התקבלה במהלך ישיבת השימוע הרי שהיא לא רשמה אותה, לא ביקשה מהתובעת או מבן הזוג לחתום עליה ולא מסרה לה העתק, כפי חובתה בתקנה 5(ד). כפי שהראנו כבר בפרק העובדתי טלי גם לא עדכנה את התובעת באשר לדרכי הטיפול בהטרדה המינית (תקנה 6(א)(1)), ואף ספק אם היו כאלה. לעניין זה נזכיר כי מרגע שנודע למעסיקה על מקרה של הטרדה מינית עליה להעביר את הענין לבירור, בין אם הוגשה תלונה ובין אם לא, ואף אם חזרה בה מתלוננת מתלונתה (תקנה 6(ט)).

42. להגנתה טענה המעסיקה, כפי שבא לידי ביטוי גם בחקירתה הנגדית של טלי, שהפעם הראשונה שנודע לה כי התובעת טוענת שהוטרדה מינית היה בסוף ישיבת השימוע (עמ' 39, בשורה 26), ומכאן גם רצונה למהר ולברר. כך מרגע שהדבר התברר פעלה על פי דין וכפי שהראנו בפרק העובדתי.

דעתנו שונה בתכלית. על העדרו של בירור אמיתי כבר עמדנו לעיל ולא נחזור על הדברים. אשר למועד בו התברר למעסיקה על התלונה נאמר כך: ראשית, הטענה כאילו הפעם הראשונה בה נודע לנתבעת, באמצעות טלי, כי התובעת טוענת שהוטרדה מינית היה במהלך ישיבת השימוע לא עמדה במבחן החקירה הנגדית ואינה אמת. הדברים נלמדים לא רק מראיות התובעת כי אם מראיות הנתבעת עצמה ונפרט.

43. כפי שהראנו בפרק העובדתי, התובעת שיתפה את שמרית במעשה ההטרדה המינית ושמרית אישרה כי סיפרה על כך לטלי וביררה מי יצר עם התובעת קשר בעניין. כלומר, לא נותר ספק שטלי ידעה על תלונתה של שמרית כבר למחרת הארוע. טענותיה של טלי בחקירתה הנגדית כי שמרית שוחחה עמה על המשך הבעיות עם התובעת "שהיא מאחרת, יוצאת לקניות..." וכי מון היה בהתלבטות היכן לשבץ אותה משך שבועיים קודם לשיחה עם שמרית, וכן שמנהלי הסניפים לא רצו בה (עמ' 38, בשורות 29-25), אף הן אינן אמת.

לכך שהתובעת לא הייתה עובדת בעייתית כבר התייחסנו בפירוט, ולא נחזור על הדברים. כפי שכבר הראנו מבחינה כרונולוגית, אי הסכמתה של התובעת לשיבוץ בסניף תלפיות באה רק לאחר ההטרדה המינית ולא לפני כן. כך לא ברור מנין לשמרית שהתובעת יצאה לקניות בסניף יפו, כאשר אותה עת בכלל הייתה מנהלת של סניף גאולה? למעסיקה הפתרונים.

44. מון אישר בחקירתו הנגדית כי טלי "התקשרה אלי למחרת להגיד לי שתבדוק מה קורה יש בלאגן ביפו, תעשה לי סדר. כנראה ש[התובעת] לא רוצה לעבוד שם כי זה רחוק לה ואז אחרי זה התקשרתי ל[תובעת]" (עמ' 31, בשורות 28-27, עמ' 32, בשורה 14). אלא שכפי שכבר קבענו התובעת לא רצתה לעבוד בסניף יפו לא בגלל המרחק מביתה, ואף ונותר רק לתהות איזה "סדר" יש לעשות בסניף יפו, אם לא בקשר לתלונה על הטרדה מינית? ומדוע אישר מון בחקירתו הנגדית כי תשאל את העדות מטעם הנתבע לגבי האפשרות שהנתבע הטריד אותן מינית (עמ' 35, בשורות 12-1). בנוסף אישר מון בחקירתו יותר מפעם אחת כי סיפר לטלי את תוכנה של שיחת הטלפון שהייתה לו עם התובעת ושבה סיפרה לו את פרטי הארוע מיום 18.11.2019 (ראו למשל: עמ' 32, בשורה 19, עמ' 33, בשורה 2). התמונה המצטיירת היא אפוא שטלי שמעה משמרית אודות התלונה של התובעת ולאחר שגם קיבלה ממנה הודעת ווטסאפ שלחה את מון "לעשות סדר".

45. הנתבע אישר בחקירתו הנגדית, כפי שכבר הראנו, כי יום למחרת הארוע מון ביקש את התייחסותו לתלונתה של טלי על התנהגותו "הלא יפה", כאשר נפגשו בבית הספר של ילדיהם. בנוסף אישר הנתבע כי מון אמר לו שקיבל הודעה מהתובעת שבה נכתב כי הוא לא 'התנהג יפה' כלפיה (עמ' 55, בשורה 21). עוד אישר הנתבע כי זימונו לישיבת בירור נעשתה טלפונית לפחות שבוע לפני הכנס שבו נערכה (ביום 4.12.2019). כלומר, כבר ב- 27.11.2019 שהוא היום שבו היה אמור להתקיים השימוע של התובעת ולפני שהתקיים בפועל (ביום 2.12.2019).

עוד נזכיר כי בן הזוג של התובעת, ..., שיגר אל החברה ואל טלי את מכתבה של התובעת בענין ההטרדה המינית מיד לאחר קבלת הזימון הראשון לשימוע. ואף התכתב עם טלי אודות "תלונה" קודם לישיבת השימוע. טענתה של טלי כי לא טרחה לפתוח את הקובץ שנשלח לטלפון שלה מתמיה, ופעם נוספת מעלה תהיות על מידת התאמתה לתפקיד שכביכול לקחה על עצמה.

עוד צודקת התובעת בקו החקירה שהובילה ובסיכומיה כי תמליל שיחת השימוע מלמד שבפעם הראשונה שהועלה ענין ההטרדה המינית במהלכו, על ידי בן הזוג של התובעת, טלי דווקא ידעה היטב במה מדובר (עמ' 12, עמ' 14, בשורות 15-14).

לא למותר להזכיר כי תלונה על הטרדה מינית יכול שתוגש על ידי המתלונן או על ידי אדם אחר מטעמו, ויכול שתוגש בכתב או בעל פה (תקנה 5(א)).

הפרת חובות נוספות על פי החוק והתקנות

46. מי האחראית – הממונה? על פי עדותה של טלי לפנינו עוד בראשית דרכה של הרשת מינה מיסדה, הרב רפאל הלפרין זצ"ל, את בתו גברת חיה הלפרין כאחראית על שמיעת תלונותיהן של נשים בחברה (בכל נושא). מאחר שמדובר ברשת שצמחה מתוך המגזר החרדי ומאחר שביקש לקדם העסקתן של נשים חרדיות בה, העניין היה בראש סדר עדיפויותיו. על פי דרכו של מייסדה ממשיכה החברה להטמיע התנהלות מכבדת וראויה בין עובדיה, לרבות שמירה על כללי מוסר מחמירים ועל צנעת הפרט של כל העובדים (סעיפים 35-33 לתצהיר עדותה הראשית של טלי). עם הצטרפותה של טלי לחברה, לפני 10 שנים, היא צורפה כאחראית לחיה כי חיה "...לפעמים פחות זמינה, אני נתתי גיבוי אליה כי אני יותר זמינה לעובדים" (עמ' 37, בשורות 29-28). את המטריה הקשורה לתפקידה כאחראית למדה טלי לפני 15 שנים במשך 5-4 שעות במסגרת לימודי תעודה במשאבי אנוש (עמ' 37, בשורות 15-14).

נוסיף כי לעיוננו הונחו 3 נוסחים שונים של תקנון למניעת הטרדה מינית אצל הנתבעת. הראשון, הוגש כצרופה לכתב ההגנה של הנתבעת שם מצוין כי טלי וחיה הן הממונות ודרך ההתקשרות עמן היא אך ורק בכתובת הדואר האלקטרונית של טלי. השני, הוגש במסגרת תצהיר גילוי המסמכים המשלים של טלי (מיום 6.6.2021), שם נטען לראשונה כי "התיק לעובד" שנמסר לכל עובד חדש כולל תקנון למניעת הטרדה מינית. עיון בתקנון שצורף לתצהיר גילוי המסמכים כחלק מתיק העובד מלמד שנרשם על גביו בכתב יד כי האחראית על הטרדה מינית במקום העבודה היא: "טלי/חיה" בלי שום פרט נוסף. לא שם משפחה וגם לא דרך התקשרות עם מי מהאחראיות. עיון ברשימת דרכי ההתקשרות עם גורמים שונים ברשת המופיע בסוף תיק העובד מלמד שחיה לא כלולה בו, ואילו טלי מופיעה תחת "מנהלת משאבי אנוש ותפעול הרשת" וללא זכר לתפקידה הנוסף. הנוסח השלישי, נמצא בתיק העובד שצורף לתצהיר עדותה הראשית של טלי, שם מופיע נוסח תקנון שבו שמן המלא של שתי האחראיות מודפס ומופיעים גם מספרי טלפון סלולארי (נספח ג').

47. כשנשאל בחקירתו הנגדית מון, שנזכיר שהוא מנהל אזור האחראי על פי עדותו על כ – 40 סניפים ברשת (עמ' 23, בשורה 16), כלומר, מנהל בכיר, מי היא האחראית על הטרדה מינית בחברה השיב: "טלי לא סליחה, חיה הלפרין" (עמ' 23, בשורה 10). העדות מטעם הנתבע 2 לא ידעו מי הממונה על הטרדה מינית בחברה. גברת אבו סעוד סברה שמדובר "בחברה" אולי מנהל כוח אדם, אולי מנהלי סניפים או מנהל האזור (עמ' 59, בשורה 1). גב' פרנקלך לא ידעה מי הממונה וסברה שאם חס וחלילה תוטרד מינית עליה לפנות למנהל החנות (עמ' 60, בשורות 9-8, 13).

עיון זהיר בסיכום הדיון שנטען שהתקיים בין טלי, הגברת חיה גלסטר הלפרין ומנכ"ל הרשת מר יעקב הלפרין, כפי שכתוב עליו ביום 9.12.2020, ושאותו פירטנו בפרק העובדתי, מלמד שכותרתו היא "עדכון בנושא שיחת בירור עם סעיד מחסין לאור דבריה של העובדת [התובעת] בשיחת השימוע". על פי האמור בגופו טלי הציגה לפני יעקב "וחיה שתפקידה גם אחראית על הטרדות מיניות בחברה את סיכום שיחת הברור שלי עם סעיד..." (ההדגשה שלי – רב"ה). כלומר, טלי אינה מיחסת לעצמה את תפקיד האחראית והממונה היא אף אינה רשומה שם ככזו אלא כמנהלת הרשת. בניגוד להוראות התקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעסיק), התשנ"ח-1998 (להלן: התקנות) התרשמותה של טלי, חלף סיכום בירור הכולל המלצות מנומקות לגבי המשך הטיפול בתלונה, מובאת בעל-פה ולא בכתב, וגם בכך יש כדי ללמד שספק אם באחראית-ממונה מדובר. כאן המקום להדגיש, כי התאריך המתנוסס על גבי אותו סיכום – 9.12.2020 – הוא שנה לאחר המועד הרלוונטי. על כן מותיר ספק ביחס למהימנות המסמך ואת הרושם שנוצר לצורך ההליך.

48. עוד נזכיר כי בעצת שמרית פנתה התובעת, בבוקר יום 19.11.2019, אל טלי בהודעת ווטסאפ וביקשה לשוחח אתה בדחיפות. אך לא נענתה. כאשר נשאלה על כך במהלך חקירתה הנגדית, השיבה טלי שלא נאמר בהודעת התובעת שהיא הוטרדה מינית, ושיש לה 500 עובדים בחברה ולא יתכן שתשיב לכל אחד שמבקש לשוחח עמה בדחיפות. לשם כך יש מנהלי סניפים ומנהלי אזור (עמ' 38, בשורות 23-18). אלא שתשובתה מחזקת את הספק ביחס להיותה אחראית-ממונה וביחס להתאמתה לתפקיד. וגם בשים לב להיותה חלק משדרת הניהול הבכירה. לא למותר להוסיף, כי הציפייה כי נפגעת הטרדה מינית תדע כבר בפנייתה הראשונה להמשיג את פגיעתה אינה סבירה.

כללם של דברים, לא הוכח שבתקופה הרלוונטית לתביעה הייתה בנתבעת ממונה שביצעה באופן מהותי את תפקידה. לא למותר להזכיר כי בהתאם לתקנה 4(א) לתקנות, בהתחשב במספר מקומות העבודה ובפיזורם הגאוגרפי "...ימנה מעסיק, אם יש צורך בכך, יותר ממונה אחד, כדי לאפשר גישה נוחה לאחראי...". אין ספק שהדבר דרוש ברשת בפריסה ארצית ויתכן גם באופן שלא שתי הממונות יהיו חלק 'מהמטה', כך שאכן הגישה אליהן תהיה נוחה.

תקנון מותאם 'ופרסומו'

49. בהתאם לתקנה 8(1) לתקנות. מעסיק המעסיק יותר מ – 25 עובדים, כבעניינו, "יערוך בתקנון לדוגמא את ההתאמות הנדרשות, לרבות התאמה הנובעת מהיקף פעילותו של המעסיק כמעסיק, מסוג פעילותו האמור, ממספר עובדיו, משפתם, מהרכב כוח האדם ומכל תכונה אחרת המייחדת אותו כמעסיק". כאמור לעיל, הנתבעת הציגה 3 נוסחים שונים של תקנון לדוגמא ולא נטען או הוכח כי מי מהם הותאם 'למידותיה' כנדרש. יתר על כן וכפי שקבענו בפרק העובדתי גם המעסיקה מסכימה כי עובדיה אינם מוחתמים על מסירתו של תיק העובד ואף לא אחת מהעובדות שהעידה לפנינו קיבלה לידיה את התקנון. גברת אבו סעוד לא ידעה על איזה תקנון מדובר וחשבה שיש "איזה פתק ליד הקופה" (עמ' 58, בשורות 27, 30-27). גברת פרנקלך חשבה שהתקנון בסניף יפו תלוי "איפה שיש מעבדה". נזכיר כי מדובר בעדות מטעם הנתבע ולא עדות מטעם התובעת על כן יש ליחס יותר משקל לעדותן בהקשר זה.

הנתבע סבר בביטחון מוחלט שבסניף יפו התקנון תלוי דווקא "במטבחון" (עמ' 57, בשורה 3), ואילו מון לא ידע בדיוק היכן התקנון תלוי בסניף יפו אך ידע שבכל הסניפים תלויים תקנונים "בחדר שמשתמשים בו העובדים", ואף לא ידע בדיוק מתי נתלה התקנון אך חשב שלפני הרבה זמן (עמ' 23, בשורות 22, 33-32).

50. בחקירתה הנגדית של התובעת הוביל בא כוח הנתבעת קו חקירה ולפיו התובעת יכלה לצפות בתקנון למניעת הטרדה מינית באפליקציה שבה עושים שימוש עובדי הרשת, וכי עברה הדרכה בנושא מאת טלי באחד מכנסי ההדרכה שבהם נטלה חלק. אלא שהתובעת עמדה איתנה על גרסתה שמעולם לא ראתה תקנון ולא הסבירו לה דבר על הטרדה מינית אלא "איך למכור" (עמ' 8, בשורות 30-19).

בנסיבות אלה דעתנו היא שלא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי עמדה בחובתה להביא לידיעת עובדיה את האיסור על הטרדה מינית והתנכלות לפי החוק; את חובות המעסיק; ואת הדרישה להימנע מהטרדה מינית והתנכלות כלפי כל אדם במסגרת יחסי עבודה ולנקוט כל אמצעי למניעת מעשים כאמור (תקנה 2(א)).

51. לא ברורה תכלית השיחה שנערכה, ככל שנערכה, בין טלי לחיה ומנכ"ל הרשת, והיא אינה ממלאה אחר הוראות התקנות ועל כך כבר עמדנו. נוסיף כי צדקה התובעת בסיכומיה עת טענה כי מנוסח ההחלטה לא ברור של מי ההמלצה שלא לנקוט שום פעולה נוספת. שהרי כפי שהראנו על פי תקנה 7, הסמכות נתונה למעסיקה ולא לאחראית-ממונה. עוד צדקה עת טענה כי ההחלטה לא נמסרה באופן מנומק ובכתב (כהוראת תקנה 7(ד)(1)), לנתבע (עמ' 55, בשורות 15-14), וגם לא לתובעת, כפי שהעידה טלי עצמה (עמ' 47, בשורות 23-22).

התנכלות והפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה

52. על פי התובעת לאחר שהתלוננה על התנהגותו של הנתבע, החלה המעסיקה להתנכל לה. בתוך כך, החלה 'לטרטר' אותה באופן שחלף סידור עבודה שבועי שיבצה אותה לעבודה באופן יומי. חלף בירור תלונתה לגופה זימנה אותה לישיבת שימוע לקראת פיטורים במהלכה טפלה עליה האשמות שווא, פגעה בה בחוסר תום לב וגרמה לה להתפטר מעבודתה. ובכך התנכלה לה והפלתה אותה בניגוד לסעיף 7 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

אשר לדעתנו. בהתאם לדין מרגע שנודע למעסיקה על הטענה בדבר הטרדה מינית היה עליה להגן על התובעת במהלך בירור תלונתה "מפני פגיעה בענייני עבודה כתוצאה מהגשת התלונה או מפני פגיעה אחרת במסגרת יחסי עבודה", ואף לעשות להרחקה בין התובעת לנתבע (תקנה 6(ו)). בתוך כך היה עליה לשקול אם דווקא את התובעת היה צריך לשבץ בסניף אחר כפי שעשתה או שמא את הנתבע.

53. עיון בדוחות הנוכחות של התובעת מלמד כי התובעת צודקת בטענתה שקודם להטרדה המינית מעולם לא שובצה בסניף תלפיות. כך לא נסתרה טענתה כי הגעה בתחבורה ציבורית מביתה לסניף תלפיות, חלף 40 – 50 דקות שנסעה קודם (בתלות בסניף בו עבדה) (ראו: נספח 5 לתצהיר התובעת), היה מאלץ אותה לנסוע למעלה משעה וחצי במספר אוטובוסים. כמו כן הייתה נדרשת לנסיעה ממושכת לצורך ההחלפה בין הסניפים במשמרת כפולה והדבר אכן עולה כדי פגיעה בתנאי העסקתה. נזכיר כי בשבוע שבו אירע מקרה ההטרדה המינית שובצה התובעת להמשך עבודה בסניף מבשרת (שאינו מרוחק מביתה של התובעת בהר-אדר). על כן טענת המעסיקה לצורך לשבץ את התובעת דווקא בסניף מרוחק הרבה יותר מביתה, וכאשר לא נתמך בדבר, מעלה את הרושם שנעשה שלא בתום לב. סמיכות הזמנים בין שיבוץ זה לבין זימון התובעת לישיבת השימוע מותיר אף הוא את הרושם שלא מן הנמנע שהיה מהלך מתוכנן.

54. כך עיון בטעמים שמנתה המעסיקה בזימון לשימוע כטעמים המצדיקים לשקול את המשך העסקתה של התובעת אצלה מלמדים שמרביתם לא הוכחו ואינם אמת. כפי שכבר הראנו לא הובאה ולו בדל ראיה אובייקטיבית לקושי מקצועי כלשהו בתפקודה של התובעת, ההפך הוא הנכון. וגם לא לכך שיצאה לקניות שלא לפי נהלי החברה. נזכיר כי בתצהירי עדותה הראשית טענה המעסיקה כי עסקה בטלפון. אין זאת אלא שהמעסיקה מיהרה לאמץ את דברי 'ההתקפה' של הנתבע, על אף שעבד במחיצת התובעת משך שעות ספורות בלבד, מבלי לבדוק ולברר את נכונות הטענות. הסירוב להתנייד, שהיה חלקי ונגע לסניף תלפיות בלבד, קשור בתלונה על ההטרדה המינית. אין אפוא מנוס מהמסקנה כי המעסיקה ביקשה להרחיק את התובעת בשל התלונה על ההטרדה המינית, ואף נכון הוא, כפי שטענה התובעת לכל אורך הדרך, שהאזנה לישיבת השימוע וקריאת התמלול שלה לא מותירים ספק כי מדובר 'בהתקפה חזיתית', חסרת שחר, שנועדה לפגוע בתובעת ולהפחיד אותה. והיא אשר גרמה לה להתפטר. דומה שמדובר במצב מצער בו הנתבעת הגנה על הפוגע ורדפה אחר הקורבן.

עוד צודקת התובעת בסיכומיה כי לעניין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה הנטל עבר לכתפי המעסיקה להוכיח כי לא פגעה בתובעת על רקע הטרדה מינית (סעיף 9(ב)), והיא לא עמדה בנטל.

55. עוד נעיר כי גם לא היינו מקבלים את הטענה כי אכן נמצא משבר ביחסים המקצועיים בין התובעת למעסיקה, הרי שעל פי 'מודל ההכתמה', שלפיו בעצם נוכחותו של שיקול פסול בהליך קבלת ההחלטה, יש די כדי להכתימה כהחלטה מפלה (ראו והשוו: ע"ע (ארצי) 363/07 ארביב – פואמיקס בע"מ (26.5.2010)). הרי שיש לקבוע שהן בהחלטה לשבץ את התובעת דווקא בסניף תלפיות ועל בסיס יומי, והן בהחלטה לזמן את התובעת לשימוע לקראת פיטורים, ענין שאף גרם להתפטרותה, נוכח שיקול פסול שקשור בתלונתה על הטרדה מינית. אולם כאמור, לא זה המצב בענייננו, שכן לא הוכח משבר ביחסי העבודה שקדם לתלונתה של התובעת על הטרדה מינית.

56. פיצוי: התמונה שהצטיירה לפנינו בכל הנוגע לחוסר ההקפדה של הנתבעת על הוראות החוק למניעת הטרדה מינית והתקנות מכוחו היא עגומה. דומה שעל אף שבקרוב יחלוף חצי יובל מאז חקיקתו של החוק למניעת הטרדה מינית, תכליתו והחובות מכוחו לא היכו שורשים בנתבעת וזאת, למרבה הצער, באופן עמוק ורחב. ועל אף שמדובר בחברה שכאמור בפתח הדברים מעידה על עצמה שהיא הגדולה בתחומה, ומעסיקה מאות רבות של עובדים. הכשלים באו לידי ביטוי בראש, בכך שחלף בירור התלונה לעומקה וכדין בחרה הנתבעת להתנכל לתובעת בדרך של שיבוצה בסניף מרוחק, המשך בזימונה לשימוע על יסוד טענות משוללות יסוד, ובמהלך קיומו חלף שמיעת התובעת בלב פתוח ובנפש חפצה הושמעו כלפיה דברי איום ברורים ובוטים שנועדו לגרום לתובעת לחזור בה מתלונתה. בכך גרמה לה הנתבעת לעגמת נפש רבה שהובילה להתפטרותה. בנוסף הפרה הנתבעת את החוק והתקנות לרוחבם ולאורכם: לא מינתה ממונות מתאימות מבחינת כישורים, כאלה הבקיאות בחוק ובתקנות (דהיינו בעלות ידע עדכני מספיק); נגישות, כמו גם בעלות יחסי אנוש טובים. המשך באי נקיטת אמצעי מנע, ובכלל זה יידוע אפקטיבי (כקבוע בתקנות) של העובדים בדבר האיסור על הטרדה מינית והתנכלות כלפי כל אדם במסגרת יחסי עבודה. ועד לטיפול אמיתי ויעיל (ולא כושל) בתלונה על הטרדה מינית. לא רק מבחינת טווחי זמן הטיפול כי אם לגוף הטיפול, וכך שיהיה דיסקרטי, הוגן ואף קשוב ומכבד את כל הנוגעים בדבר. לבסוף בחרה הנתבעת שלא לנקוט כל צעד למנוע השנות מעשים דוגמת אלה שהוכחו לפנינו.

עוד נעיר כי מטיעוני הנתבעת בסיכומיה השתמע כי לדידה החובות השונות שמנינו לעיל מכוח החוק והתקנות, ושבהן לא עמדה, הן לכל היותר בבחינת 'טכניקה' או 'פורמליסטיקה'. אלא שלא היא, והמקרה שלפנינו מוכיח את ההפך. אותן 'חובות טכניות' כביכול שלובות במהות שהיא למנוע מעשי הטרדה מינית והתכנלות ולהבטיח סביבת עבודה בטוחה, מוגנת ומכבדת. על כן לו קיימה הנתבעת אחר אותן חובות 'טכניות' דוגמת מינוי ממונות-אחראיות שיטפלו מהותית בתלונות על הטרדה מינית, יהיו בקיאות בתחום, נגישות, קשובות ומתאימות לא הייתה באה לידי התנכלות והתנהלות שגויה מן היסוד.

לנוכח כל אלה החלטנו לחייב את הנתבעת בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה והתנכלות בפיצוי בגובה 100,000 ₪. בגין הכשלים בבירור תלונתה של התובעת ובמילוי אחר הוראות החוק והתקנות בפיצוי בגובה 85,000 ₪.

זכויות סוציאליות

57. דמי חגים – על פי התובעת המעסיקה נותרה חייבת לה תשלום בעד 3 ימי חגים (מתוך 5 שמנתה בתצהיר עדותה הראשית, בסעיף 126), ואשר חלו במהלך תקופת עבודתה. התובעת לא נחקרה בסוגיה זו בחקירתה הנגדית, והמעסיקה זנחה טענותיה בסיכומיה. על כן אנו מקבלים את תביעת התובעת ולגופה קובעים כי היא נכונה, ומחייבים את הנתבעת בתשלום דמי חגים בסך 756 ₪ ברוטו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (15.10.2019) ועד למועד התשלום המלא בפועל (להרחבה בנושא פסיקת הפרשי הצמדה וריבית לרכיבים שמועד תשלומם חל במהלך תקופת העבודה ראו: ע"ע (ארצי) 2365-01-15 מוחמד – שורי (23.1.2018)).

58. תמורת הודעה מוקדמת: על פי התובעת לאחר התפטרותה הנתבעת דרשה ממנה לעבוד בתקופת הודעה מוקדמת ועד ליום 10.12.2019. אלא שנמנעה מלשבץ אותה לעבודה בפועל ובכלל זה לא שלחה לה סידור עבודה. על פי הנתבעת התובעת ניתקה מגע מיד לאחר התפטרותה ועל כן מנעה בעצמה את שיבוצה.

התובעת לא נחקרה על גרסתה ואילו מון העיד כי ניסה להתקשר אל התובעת אך היא לא ענתה. כאשר נשאל מדוע לא ניסה להתקשר בשנית ומדוע לא שלח לתובעת סידור עבודה בווטסאפ השיב כי לו הייתה התובעת עונה לו לטלפון היה נותן לה סידור עבודה (עמ' 35, בשורות 26-19). זאת בניגוד לאמור בתצהיר עדותו הראשית ולפיו דווקא שלח לה סידור עבודה ונתן לה הוראות לגבי עבודה אלא שהיא ניתקה מגע (סעיף 20). כפי שהראנו בפרק העובדתי סידורי עבודה תקופתיים או שבועיים דווקא נהגו אצל הנתבעת ואף נמסרו בכתב. על כן העובדה שחדלה לנהוג כך לאחר הודעת ההתפטרות של התובעת ועל אף שבמכתב המקבל את התפטרותה עמדה על מתן הודעה מוקדמת, לא נסתרה טענת התובעת כי עמדה לרשות המעסיקה והיא לא שיבצה אותה לעבודה. על כן מכוח הוראת סעיף 6(ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 התובעת זכאית לפיצוי בסך 1,512 ₪ כפי תביעתה.

59. סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת.

[א] הרינו מחייבים את הנתבע, מר סעיד מחיסן, לשלם לתובעת בתוך 30 ימים פיצוי בגין הטרדתה המינית ביום 18.11.2019 בסך 20,000 ₪. בנוסף יישא הנתבע 1 בשכר טרחת באת כוח התובעת ובהוצאות בסכום כולל של 3,000 ₪. לא ישולמו שכר הטרחה וההוצאות בתוך 30 ימים, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

[ב] הנתבעת, אופטיקה הלפרין בע"מ, תשלם לתובעת בתוך 30 ימים את הסכומים המפורטים מטה:

[1] פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה והתנכלות;

[2] פיצוי בגין הפרת חובותיה על פי החוק להטרדה מינית והתקנות לפיו בסך 85,000 ₪;

[3] דמי חגים בסך 756 ₪ ברוטו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.10.2019 ועד למועד התשלום המלא בפועל;

[4] תמורת הודעה מוקדמת בסך 1,512 ₪.

הנתבעת תוסיף ותישא בשכר טרחת באת כוח התובעת ובהוצאות בסכום כולל של 25,000 ₪. לא ישולמו שכר הטרחה וההוצאות בתוך 30 ימים, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

60. פרסום פסק הדין: סוגית פרסום פסק הדין לא התלבנה במסגרת סיכומי הצדדים. על כן הצדדים יגישו את עמדתם לגבי פרסום פסק הדין, לרבות שמו של הנתבע ושל המעסיקה, ללא שמה וללא פרטים מזהים של התובעת. סדר הגשת העמדות יהיה זה: התובעת תגיש את עמדתה בתוך 10 ימים, הנתבעים יגישו עמדותיהם בתוך 10 ימים נוספים.

61. זכות ערעור: על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצד המבקש לערער.

ניתן היום, י' טבת תשפ"ד, (22 דצמבר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.