פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים ואח'

הנשיאה א' חיות:

           דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה מיום 18.11.2018, בבג"ץ 4602/13 ובבג"ץ 9780/17, אשר דחה, בדעת רוב (השופטים ד' מינץ ו-א' שטיין, כנגד דעתו החולקת של השופט י' עמית), עתירות על פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול.

פתח דבר

1. לאחר שלושים שנות נישואין מוגשת לבית הדין הרבני תביעת גירושין, בין היתר, בשל טענת הבעל כי אשתו היא "אישה נואפת מזה מספר חודשים". בית המגורים של בני הזוג נבנה לאחר הנישואין, על מגרש שקיבל הבעל בירושה חודשים אחדים טרם נישואי בני הזוג, והוא נרשם על שמו בלבד.

           האם זכאית האישה לחלק מהזכויות בבית המגורים?

2. חוק יחסי ממון, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון) קובע כי על הרכוש הזוגי של מי שנישאו לאחר מועד תחילתו של החוק (יום 1.1.1974) יחול "הסדר איזון משאבים". על פי הסדר זה, במועד סיום הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג (סעיף 5(א) לחוק; להלן: נכסים בני-איזון), למעט נכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין (סעיף 5(א)(1) לחוק; להלן: נכסים חיצוניים). על נכסים חיצוניים חל ההסדר הכללי שמעוגן בסעיף 4 לחוק, ולפיו "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקנינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני". עם זאת, בהתאם להלכה אשר התפתחה בפסיקה לאחר חקיקתו של חוק יחסי ממון, אין להוציא מכלל אפשרות יצירת שיתוף בנכס חיצוני מסוים מכוח הדין האזרחי הכללי (להלן: הלכת השיתוף הספציפי). על פי הלכת השיתוף הספציפי, יכול שיתגבש בין בני זוג שיתוף בנכס חיצוני בהתקיים נסיבות מסוימות – המכונות בפסיקה "דבר מה נוסף" שמעבר לעצם קיומם של חיי הנישואים.

           הלכת השיתוף הספציפי, והשפעתה של בגידה נטענת על תחולתה, הן העומדות במוקד הדיון הנוסף שקיימנו ביום 4.8.2020 בפני הרכב מורחב של תשעה שופטים.

3. ואלה תחנות הדיון שבהן נעבור: תחילה נעמוד על מהותה של הלכת השיתוף הספציפי ועל פסקי הדין שעיגנו אותה ופירשו את היקף התפרשותה. לאחר מכן נבחן אם, על בסיס התנאים שנקבעו עד כה בפסיקה, צדק בית הדין הרבני הגדול בקבעו כי לא התגבש בין בני הזוג בענייננו שיתוף בנכס נושא ההליך. לבסוף, נתייחס לשאלה מהי הנפקות שיש לייחס – אם בכלל – לאי-נאמנות מינית של אחד מבני הזוג על עצם התגבשותו של שיתוף בנכס ספציפי, ולשאלה אם יש אפשרות לשלול עקב כך שיתוף שהתגבש בנכס.