פלונית נ' דור אלון בע"מ ואח'

בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, לטענתה, עקב אירוע מיום 12.12.10, עת החליקה בתחומי תחנת דלק ב*****, במהלך הליכתה חזרה ממתחם חנות הנוחות "אלונית" לעבר משטח התדלוק, ועקב כך נחבלה בזרוע ימין (להלן: "האירוע").

בעלי הדין

התובעת, ילידת XX.X.68, מנהלת חשבונות במקצועה, אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה, הגיעה עם בעלה ברכבם לתחנת הדלק, על מנת לבצע תדלוק. נתבעת 1, חברת "דור אלון בע"מ" (להלן: "דור אלון"), הינה חברה בע"מ, העוסקת, בין היתר, במכירה ושיווק דלקים ושמנים, אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה הייתה, בין היתר, הבעלים ו/או המפעילה ו/או המחזיקה באמצעות מי מעובדיה את תחנת הדלק "דור אלון" שמענה  **** (להלן: "תחנת הדלק"). נתבעת מס' 2- "כלל חברה לביטוח בע"מ", הינה חברת ביטוח מאוגדת כדין בישראל אשר הנפיקה פוליסת ביטוח בת תוקף המכסה את האירוע נשוא התביעה (להלן: "כלל" או "חברת הביטוח").

נסיבות האירוע

עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 12.12.10 שעה 22:47 לערך, הגיעה התובעת עם בעלה לתחנת הדלק בכדי לבצע תדלוק. רכב התובעת עצר ליד אחת ממשאבות הדלק והתובעת ניגשה לעובד התחנה היושב בחנות הנוחות והציגה בפניו כרטיס הנחה לפני תחילת התדלוק. במהלך חזרתה לכיוון משאבת התדלוק החליקה התובעת מעל שמנים ורצפה רטובה, איבדה את שווי משקלה, נפלה ארצה, ונחבלה בזרועה הימנית (הנסיבות המתוארות לעיל יקראו להלן: "האירוע").

הנזק הנטען

ממקום האירוע הובהלה התובעת באמבולנס לבי"ח נהריה שם עברה סדרת בדיקות רפואיות, ואובחנה כסובלת משבר בזרוע ימין עם תזוזה, נפיחות בשליש אמצעי, כאבים חזקים ורגישות למישוש והגבלה בתנועות. בוצע HANGING CAST, והתובעת אושפזה במחלקה אורתופדית. בוצע קיבוע השבר, והתובעת טופלה בתרופות משככי כאבים, מנוחה והשגחה. התובעת אושפזה מיום 12.12.10 ועד 14.12.10 (3 ימים) ושוחררה עם המלצות למנוחה בבית, אנלגטיקה נגד כאבים והמשך מעקב רפואי. בנוסף עברה התובעת סדרה של טיפולים פיזיותרפיים.

עילות התביעה

התובעת טוענת כי בנסיבות העניין יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו". לחלופין נטען כי הפגיעה נגרמה עקב רשלנות ו/או הפרת חובות חקוקות מצד דור אלון ו/או עקב אחריותה השילוחית למעשיהם ו/או מחדליהם של עובדיה ו/או מנהליה, שהתבטאו, בין היתר, במעשים ו/או המחדלים הבאים: לא התקינה שילוט אזהרה ליד אותו שטח מסוכן. לא דאגה שמתחם התחנה יהיה בטוח לשימוש הלקוחות וללא מפגעים בטיחותיים. לא פיקחה על הנעשה בתחומי תחנת הדלק. לא דאגה לניקיון שמנים בשטח תחנת הדלק. לא הדריכה את צוות עובדיה כיצד לפעול על מנת למנוע את אירוע התאונה ובכלל.

טענות ההגנה

מנגד מכחישות הנתבעות את האירוע ונסיבותיו הנטענות וטוענות כי התובעת נפלה בנסיבות שאין בהן כדי להטיל עליהן חבות כלשהי. הנתבעות מכחישות את הטענה כי יש להחיל את הכלל הראייתי הנטען לעיל וטוענות כי בנסיבות העניין אין מקום להיפוך נטל הראיה, וזה מוטל במלואו על התובעת. מוכחש כי הייתה רשלנות כלשהי מצד דור אלון ו/או מי מעובדיה. מוכחשת תוכנה וקבילותה של חוות דעת המומחה הרפואי מטעם התובעת. כל הסכומים וראשי הנזק הנטענים בכתב התביעה הם מוגזמים ו/או מופרכים, מה גם שאין להם כל קשר לאירוע והשלכותיו הממשיות. התובעת נפגעה, אם בכלל, בנסיבות שאין בהן להטיל עליהן חבות כלשהי.

כטענה חלופית נטען כי התאונה אירעה בשל אשמה התורם של התובעת, המגיע עד כדי 100% שהתבטא, בין היתר, במעשים ו/או במחדלים הבאים: הלכה בחוסר זהירות, לא נתנה דעתה לדרך, לא נעלה נעליים מתאימות, לא עשתה דבר למניעת התאונה. הנתבעות מכחישות את פגיעותיה הנטענות של התובעת וטוענות שאין להן כל קשר לאירוע נשוא התביעה, המוכחש כשלעצמו. מכל פיצוי שייפסק לתובעת (אם בכלל), יש לנכות את כל הסכומים ו/או הגמלאות ו/או טובות ההנאה האחרות שהתובעת קיבלה ותקבל ו/או זכאית הייתה לקבל אילו פנתה בתביעה לכל גורם ו/או מיטיב כלשהו לרבות המוסד לביטוח לאומי.

הנכות הרפואית

התובעת הגישה חוות דעת רפואית מטעמה מיום 4.1.12 ערוכה ע"י ד"ר אלכסנדר לרנר לפיה נגרמה לתובעת נכות צמיתה עקב האירוע בשיעור 20% בגין חיבור גרוע של עצם הזרוע של יד ימין, וכן קיומה של זווית עם הגבלה בתנועות כתף ימין (אבדוקציה, סיבוב פנימי, וסיבוב חיצוני).

הנתבעות הגישו חוות דעת רפואית נגדית מטעמן מיום 5.3.13 ערוכה ע"י ד"ר קליגמן מרדכי, לפיה בהתחשב בתקנה 40(1) לתקנות המל"ל המתארת מצב של איחוי גרוע של עצם ההומרוס עם הגבלה קלה או בינונית בטווח התנועות (דבר שלא הודגם בבדיקתו), הוא מעריך את נכותה הצמיתה של התובעת עקב האירוע בשיעור של 13%.

במחלוקת זו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תועמד הנכות הרפואית על שיעור של 15%.

ראיות הצדדים

מטעם התביעה העידו שני עדים: אשר אסבן, מומחה בטיחות וחוקר תאונות, אשר ערך חוות דעת מומחה מטעם התובעת מיום 10.4.15 (להלן: "המומחה אסבן"), והתובעת בעצמה. יצוין כי במסגרת ראיות התביעה, הוגש תצהיר עדות ראשית גם מטעם בעל התובעת, אך בפתח חקירתו הנגדית, הצהיר ב"כ התובעת לפרוטוקול כי הוא מוותר על העדתו.

מטעם ההגנה, העידו שני עדים: משה טובי, מנהל תחנת הדלק, במועדים הרלבנטיים לתביעה (להלן: "טובי" או "מנהל התחנה"), ואריק יודלה, מומחה בתחום בטיחות והערכת סיכונים, אשר ערך חוות דעת מומחה מטעם ההגנה, מיום 22.3.16 (להלן: "המומחה יודלה").

הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפניי לצורך מתן פסק דין.

שלוש הן השאלות העומדות להכרעה

• מה הן הנסיבות בהן נפגעה התובעת? שאלה זו הינה שאלה שבעובדה אשר תוכרע על סמך הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש.

• האם נסיבות האירוע, כפי שהוכחו ע"י התובעת, מקימות חבות נזיקית כלפי דור אלון? שאלה זו הינה שאלה שבחוק.

• היה והתשובה לשאלה ב' חיובית, מהו גובה הפיצוי הכספי לו זכאית התובעת בעקבות האירוע?

   

   

  נסיבות האירוע - דיון

מחומר הראיות בתיק (הכולל, בין היתר, דיסק המכיל שלושה סרטונים שנקלטו במצלמות האבטחה בתחנת הדלק המתעדים את השתלשלות האירוע נשוא התביעה), עולה כי אין מחלוקת שהתובעת החליקה במועד הנטען בשטח תחנת הדלק עת הלכה מכיוון מתחם חנות הנוחות 'אלונית' הממוקמת מצפון לאזור משאבות התדלוק לכיוון משטח הדלק (שבסמוך לו חנה רכבה למטרת תדלוק), וכתוצאה מכך, נפלה על הקרקע ונחבלה בזרועה הימנית.

צפיתי בסרטונים בדיסק (מוצג ת/3). עולה כי האירוע אירע בשעות החשכה (שעה 22:45 בלילה לערך) ובעת שירד גשם שוטף. התובעת לבשה בעת האירוע ***** (הוגשו כראיה וסומנו ת/1) ונעלה ****** (הוגשו כראיה וסומנו ת/2). התובעת נקלטה במצלמות האבטחה באופן חלקי (בקצה השמאלי של הסרטון) ונראית חוזרת מכיוון חנות הנוחות לעבר רכבה, מחליקה לפתע לאחור, מאבדת את שווי משקלה, ונופלת ארצה. מקום ההחלקה אינו ממוקם באזור משאבת התדלוק שבסמוך לה חנה רכבה אלא כ- 1 -1.5 מ' צפונית לקצה המדרכה שליד משאבת התדלוק וכ- 3 – 4 מ' לכיוון מזרח (ראו: תצלום נ/2 עליו סומנה האות "A " ומסביבה עיגול (מסמן את מקום עצירת רכב התובעת) ואת הסימון "X " המסמן את מיקום החלקת התובעת.

אין גם חולק כי חלק מהשטח שבין אזור משאבות התדלוק לבין חנות הנוחות אינו מקורה בגג כך שמי גשמים היורדים באזור זה או בסמוך לו מרטיבים את רצפת התחנה מתחת.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתמקדת בשאלת הסיבה להחלקת התובעת? וליתר דיוק, אם המשטח עליו החליקה התובעת כלל חומר שמנוני אשר (ביחד עם מי הגשם או בנפרד מהם) גרמו לו להיות חלקלק במיוחד או שמא מדובר במשטח רטוב ממי גשמים בלבד?

בכתב התביעה טענה התובעת כי החליקה "... מעל שמנים וריצפה רטובה..." (ס' 4). במסגרת תצהיר עדותה הראשית חזרה התובעת על גרסתה הנ"ל ביתר פירוט (סע' 3ג' – 3ו',3 יג'- 3יד'):

"ג. השטח שבין המשאבה לבין המשרדים/החנות הינו בלתי מקורה ובאותו הלילה ירדו גשמים ורצפת התחנה הייתה רטובה, ובעלי אפילו הזהיר אותי שלא אחליק. ובדרכי למשרדים נזהרתי מאד שלא אחליק.

ד. בדרכי חזרה לכיוון משאבת התדלוק דרכתי על קטע חלקלק של הרצפה מחמת שמנים ומי גשמים, ועקב כך איבדתי את שווי משקלי ונפלתי (להלן: "התאונה".

....

ה. כפי שרואים בתמונה רצפת התחנה הינה ריצפה חלקה מטבעה, ואני החלקתי על קטע חלקלק במיוחד מחמת שמנים ומי גשמים שחדרו מהפתח הבלתי מקורה של הגג..., והתערבבו בשמנים אשר היו על הרצפה.

ו. ברצוני להדגיש שבאותה העת אני נעלתי ***** שעשויות מחומר וצורה שמגנים מפני החלקה, אשר אותן אני נועלת במיוחד בבריכה, כך שטענת הנתבעת, שכביכול מעדתי עקב נעילת "כפכפים" הינה בפירוש לא נכונה.

....

יג. אין זה נכון כפי שטוענת הנתבעת שאני כביכול החלקתי סתם ממי גשמים, אני דווקא נזהרתי עקב מי הגשמים, אבל השטח עליו החלקתי היה חלקלק במיוחד מרצפה שמנונית ומי גשמים שהתערבבו.

יד. יתירה מזו, המים הספוגים בשמן נשארו על הבגדים עקב הנפילה, אני הרגשתי השמן בידי על הבגדים, וגם הרחתי אותו, ברצוני לציין כי החולצה שלבשתי גזרו בחדר מיון כדי לצלם את היד".

בפתח הדברים, וללא קשר להכרעה בסוגיית הגורם להחלקת התובעת, אציין בתמצית כי מצפיה בסרטונים ע"ג הדיסק (ת/3) עולה כי גרסת התובעת בתצהירה הנ"ל לפיה בעת האירוע נעלה נעליים מתוצרת חברת **** אינה נכונה בעליל, וניתן לראות בבירור כי בעת האירוע נעלה התובעת כפכפים ולא נעליים כנטען (הכפכפים מיום האירוע אף הוגשו בהסכמה וסומנו ת/2). עוד אוסיף ואציין כי בכתב תביעתה טענה התובעת (ס' 4 ב') כי עצרה את רכבה ליד אחת ממשאבות התדלוק (קרי, לכאורה היא זו שנהגה ברכב וללא שאזכרה כלל בתביעתה את בעלה), בעוד שבמסגרת תצהיר עדותה הראשית, הוצהר על ידה כי בעלה נכח עמה בתחנת הדלק בעת האירוע והוא זה שנהג ברכב (ס' 3 ב' לתצהיר עדות ראשית התובעת). מצפיה באחד מהסרטונים בדיסק עולה כי בעל התובעת הוא זה שנהג ברכב עובר לכניסתם לתחנת הדלק ואילו התובעת נראית יוצאת לעבר חנות הנוחות ממושב הנוסע הקדמי.

במהלך חקירתה הנגדית של התובעת היא סימנה ב- "X" על גבי אחת מהתמונות שצירפה לתצהיר עדותה הראשית (נספח א') את מקום החלקתה (התמונה סומנה כמוצג נ/2). עיון בנ/2 מעלה כי ליד משאבת התדלוק שלצידה עצר רכב התובעת ביום האירוע ישנם כתמים הנראים ככתמי שמן. התובעת העידה בחקירתה הנגדית כי מדובר בתמונות שצולמו על ידי בעלה לאחר שהייתה בבית החולים "אולי שבוע שבועיים שלוש אחרי התאונה" (פ' עמ' 14 ש' 17-19).

עוד העידה התובעת בחקירתה הנגדית כי בעת החלקתה, העובד שהיה בתחנת הדלק לא ראה את אירוע הנפילה ואין היא יודעת עם בעלה ראה את אירוע ההחלקה כי הייתה בהלם מהנפילה (פ' עמ' 15 ש' 3-6). בשלב זה עומתה התובעת עם האמור בס' 3 י' לתצהיר עדותה הראשית לפיו במס' ביקורים שערכה בתחנת הדלק לפני האירוע ולאחריו הבחינה כי "...הרצפה בתחנה תמיד חלקה וספוגה בשמנים...", אך התשובות שסיפקה התובעת לא היו משכנעות ואף תמכו בגרסת הנתבעות לפיה התובעת החליקה על משטח הרטוב ממי גשם בלבד (פ' עמ' 15 ש' 7-16):

"ש. בתצהירך בסעיף י' את אומרת שהרצפה ספוגה בשמנים. איפה רואים בתמונה את השמנים?

ת. אני לא צריכה לצלם כל פעם שבאים לתחנה.

ש. למה לא צילמת?

ת. היה חושך ולא היה אור.

ש. גיששת את דרכך באפיל?

ת. לא. אח"כ הרגשתי על הבגדים שלי את השמן. אין תקרה שם והגשם יורד. הלכתי בזהירות".

במהלך חקירתו הנגדית של המומחה אסבן בביהמ"ש הוא נשאל האם ניתן להבחין בסרטון מיום האירוע בהימצאות כתמי שמן במקום האירוע, והשיב כי בסרטון לא רואים שמן על הרצפה אלא שלולית (שנקוותה כתוצאה ממי הגשמים שירדו באותה עת), אך מבדיקת המכנסים שלבשה התובעת בעת האירוע, ניתן לראות עד היום סימני שמן על מכנסי התובעת (פ' עמ' 6 ש' 2-12):

"ש. ראינו את הסרט וגם בית המשפט ראה את הסרט. תסכים איתי שרואים תחנה רטובה, גשם יורד, חשוך ולא רואים שם שמן. נכון?

ת. ראשית, זה שאת אומרת שרואים שזה חשוך זה כבר כשל. אני לא מתייחס לרטוב של הגשם אלא של השלולית. בסרט רואים שלולית שמים נופלים מהגג על השלולית. בתחנת דלק אסור שתהיה שלולית. אי אפשר לראות שמן על השלולית למעלה. שמן תמיד צף. הדבר היחיד שאפשר לראות זה אם רואים הבדלים בגוונים. למה אני צריך לראות בסרט כשיש לי את המכנסיים שלה ואני רואה את השמן על המכנסיים. אני מחזיק בידיי את המכנסים שהתובעת לבשה ביום האירוע ועל המכנסיים עד היום רואים את השמן ואף מריחים את השמן. אני נותן לך לראות ולהריח.

ש. אלה המכנסיים ממועד האירוע?

ת. כן".

בהקשר לאמור, אציין כי בחנתי את המכנסיים היטב (מוצג ת/1) ואני יכול לציין כי עפ"י התרשמותי לא מצאתי תימוכין לטענת התובעת לעניין הימצאות שמן ו/או ריח שנטען כי נודף מהם, שיש בהם כדי לתמוך בטענתה כי החליקה בשטח התחנה על רצפה שמנונית וחלקלקה במיוחד.

בהמשך חקירתו הנגדית אישר המומחה אסבן כי לא הוצגו בפניו תמונות מזמן אמת ממקום האירוע המעידות על קיומם של כתמי שמן במקום הנפילה (פ' עמ' 6 ש' 25-27):

"ש. תסכים איתי שאין תמונות מזמן אמת או קרוב אליו של המקום שבו היא נפלה שמעידות על כתמי שמן ?

ת. ממצלמות האבטחה לא ניתן לראות אם יש שמן על הרצפה.

ש. תסכים איתי שלא הוצגו בפנייך (צ.ל בפניך ג'.נ) תמונות בסמוך לאחר האירוע שמעידות על כתמי שמן במקום שבו היא נפלה?

ת. מסכים".

בשלב זה נשאל המומחה אסבן לגבי אימוצו בחוות הדעת את גרסת התובעת לפיה היא הלכה רגיל ובזהירות, ולשיטתו מהאופן שבו החליקה התובעת (החלקה עם שני הרגליים קדימה) ניתן להסיק שמדובר בהחלקה על "שלולית שמן" (פ' עמ' 6 ש' 28-31 ועמ' 7 ש' 1-7):

"ש. התובעת אמרה לך שהיא הלכה בזהירות?

ת. שאלתי אותה אם היא רצה והיא אמרה שלא וכי הלכה רגיל.

ש. כאדם (צ.ל כשאדם ג'.נ) הולך רגיל רואים אותו הולך רגיל, רגל אחר רגל, אצלה רואים שהיא מחליקה תוך כדי הליכה מאוד מהירה או אפילו ריצה. כמו ריצה.

ת. דעתי הפוכה לחלוטין. כשבן אדם הולך בהליכה רגילה ורגל אחת מחליקה בנקודת שמן, אז רואים בתמונה שהרגל שלו מחליקה. כאן רואים בסרט שפתאום שני הרגליים מחליקות קדימה והיא עפה קדימה. זה תיאור מדויק של החלקה על שלולית שמן.

ש. כשאדם הולך בהליכה זהירה הוא מחליק עם רגל אחת קדימה. היא מיהרה אל האוטו חזרה כיוון שירד גשם. הסרט מחזק את זה שהיא רצה או הלכה מאוד מהר.

ת. רואים בסרט שהיא לא רצה. לגבי הליכה טיפה יותר מהירה, אם יורד גשם, אז מה מצפים מבן אדם?"

בהקשר לאמור, אציין כי לטעמי האופן בו התרחש אירוע ההחלקה מלמד על אירוע פתאומי ובלתי צפוי מבחינתה של התובעת (שאפשר והאיצה מעט את קצב הליכתה עקב ירידת הגשם בחלק הבלתי מקורה) אך לא בהכרח מלמד על סיבת ההחלקה (למשל קיום שמן על המשטח דווקא), אלא על איבוד פתאומי של שווי משקלה, דבר שיש בו כדי להסביר את החלקת שתי רגלי התובעת קדימה, תוך ניסיון לבלום את נפילתה באמצעות ידיה.

בהמשך חקירתו הנגדית אישר המומחה אסבן כי מקום החלקת התובעת אינו בסמוך למשטח התדלוק אלא לקראת "... שלושת רבעי הדרך בין איפה שמשלמים לתדלוק ..." (פ' עמ' 8 ש' 12-14), וכי התמונה שצירף לחוות דעתו המדגימה כתמי שמן, צולמה קרוב למשטח התדלוק ולמשאבת הדלק ולא במקום החלקת התובעת (פ' עמ' 8 ש' 15-18):

"ש. התמונות שצילמת הן התמונות שצירפת?

ת. כן.

ש. תאשר שגם התמונה האחרונה שבה רואים רק רצפה, צולמה קרוב למשטח התדלוק? 

ת. אני מאשר. ליד המשאבה".

בשלב זה התבקש המומחה אסבן להתייחס למצוין בחוות דעתו בדבר הימצאות שלוליות שמנוניות (המורכבות ממי גשמים ושמן) בכל רחבי תחנת הדלק, אך ההסבר שסיפק לא היה משכנע, מעבר לכך שלא הוכח בפניי שהאירוע הנטען אירע לאחר "גשם ראשון" (פ' עמ' 8 ש' 19-25):

"ש. אתה מדבר בחוות דעתך שבכל התחנה יש שלוליות של שמן וכו'. אלו כל התמונות שהצלחת להביא של תחנה מלאה בשלוליות שמן ?

ת. גם מה שאתה רואה בתמונה כמשהו יבש והוא לא שלולית ולא כלום, ביום שיש גשם הופך להיות מחליק ושללותי (צ.ל ושמנוני ג'.נ). הוא צף על פני המים. מה שצירפתי זה מה שצילמתי באותו יום. הלקונה של תחנות הדלק הן שזה לא מחלחל פנימה ובגשם הראשון זה צף.

ש. היו לך תמונות כאלה מזמן אמת שהתובעת אולי צילמה?

ת. לא".

עוד בהמשך חקירתו הנגדית נשאל המומחה אסבן לגבי אי ביצוע בדיקת החלקה על ידו ("בדיקת מטוטלת"), ולדבריו, הוא נמנע מביצוע בדיקה כזו מאחר והגיע למקום האירוע בחלוף כמה שנים, ולא יכול היה לשחזר את הזירה כפי שהייתה, לרבות מצב השמן ומקור הנזילות (פ' עמ' 10 ש' 6-10):

"ש. בדיקת מטוטלת – בדיקת החלקה בשטח, עולה בסביבות 2000 ₪?

ת. פלוס מינוס.

ש. הזמנת בדיקה כזו?

ת. לא. מהטעם הפשוט, הגעתי כמה שנים אחרי האירוע למקום. לא יכולתי לשחזר את הזירה כמו שהייתה בזמן האירוע. לא יודע מה היה מצב השמן ומאיפה הנזילות".

במהלך חקירתו הנגדית של טובי מנהל התחנה הוא העיד כי לא נכח כלל בתחנה בעת האירוע וקיבל את הדיווח על האירוע מעובד התחנה רק למחרת (פ' עמ' 17 ש' 19-22, 30-32). בהמשך חקירתו הנגדית העיד טובי כי האמור בתצהיר עדותו הראשית בדבר קיומה של שלולית מים במקום האירוע, נובע מכך שהוא עובד בתחנה כ- שבע וחצי שנים ומדי חורף ישנה "שלולית מים לאורך כל המשטח. זה נטו מי גשמים" (פ' עמ' 21 ש' 1-2), גרסה שנתמכה בסרטון האירוע (2) המופיע על גבי הדיסק (ת/3).

שקלול כל הנתונים שפורטו לעיל בכל הקשור לקביעת התשתית העובדתית של האירוע נשוא התביעה, מוביל למסקנה כי התובעת, אשר נטל הראיה רובץ לפתחה, לא הוכיחה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי (עפ"י מאזן הסתברויות) כי בעת חזרתה לעבר רכבה מחנות הנוחות "החליקה מעל שמנים וריצפה רטובה".

על בסיס הראיות שהוצגו שוכנעתי כי התובעת החליקה על שלולית מים שנקוותה באזור האירוע כתוצאה מגשמים שירדו באותה עת וחדרו דרך הפתח הבלתי מקורה של הגג (הבנוי מעל שטח ההפרדה בין חנות הנוחות לאזור משאבות התדלוק).

שאלת האחריות הנזיקית

ב"כ התובעת ציין בסיכומיו כי לאחר שמיעת הראיות טוענת התובעת כי הוכח בפני ביהמ"ש שהיא החליקה על "שלולית מים" שנקוותה על משטח התדלוק בתחנת הדלק כתוצאה ממי גשמים, וכי מדובר בשלולית מים הנוצרת מידי חורף בתחנת הדלק במשך שנים, אשר דור אלון לא עשתה מאום למניעת היווצרותה (ס' 2 א'- 2 ג' לסיכומי התובעת).

מנגד טוענות הנתבעות בסיכומיהן כי התובעת החליקה בזמן שהלכה במהירות, על גבי "רטיבות" שמקורה במי גשם שירדו באותה עת, בהיותה נועלת כפכפי גומי שסולייתם שחוקה לגמרי. בהינתן האמור, נטען, שפגיעת התובעת, הגם שמצערת היא, אינה אלא ביטוי ל- 'סיכון טבעי' שהתממש ואשר אין מקום בגינו להטלת חבות.

עוולת הרשלנות מציבה מספר תנאים/יסודות מצטברים שעל התובעת להוכיח כתנאי לזכייה בתביעתה: קיומה של חובת זהירות (על שני היבטיה: מושגית וקונקרטית), הפרתה, גרימת נזק, וקשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין הפרת החובה לבין הנזק.

חובת זהירות מושגית עוסקת בשאלה, האם סוג המזיקים שאליו משתייך המזיק חב חובת זהירות כלפי סוג הניזוקים שאליו משתייך הניזוק, בגין סוג הנזק שאירע. בע"א 145/80 וקנין נגד המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, עמ' 125 (להלן: "עניין וקנין"), נקבע כי שאלה זו:

"היא אבסטרקטית. היא עוסקת בקטגוריות שלמות של מזיקים (יצרנים, מעבידים, נהגים, מורים) ושל ניזוקים (צרכנים, עובדים, הולכי רגל, תלמידים), של נזקים (פיסי, כספי) ושל פעולות (מעשה, מחדל). הבחינה מנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי...".

בעניינו, כשמדובר ביחסים שבין בעל/מנהל/מחזיק מקרקעין בתחומם מופעלת תחנת דלק לבין לקוח, דומה כי אין חולק, שמוטלת על בעל/מנהל התחנה חובת זהירות מושגית, כלפי ציבור הלקוחות המגיע לתחנת הדלק על מנת לבצע תדלוק או לקבל שרות אחר בתחום התחנה.

לעניין שאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית, אף היא נקבעת על פי מבחן הצפיות:

"השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות- בנסיבותיו המיוחדות של המקרה- את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק" (עניין וקנין, עמ' 125-126).

קיומה של חובת זהירות קונקרטית נקבעת עפ"י מבחן הצפיות. כלומר, האם האדם הסביר (בנעלי המזיק) יכול היה לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הקונקרטי את התרחשות הנזק. בפסיקה נקבע כי רק כאשר מדובר בסכנה "בלתי רגילה" לגבי הניזוק, מוטלת על המזיק חובת זהירות קונקרטית. לעומת זאת, אין הדבר כך כאשר מדובר בסכנה "רגילה" (עניין וקנין, עמ' 126):

"... אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק. נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים (השופטת מ' בן פורת בת"א (י-ם) 277/59, בע"מ 108). אלה הם סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי- היום- יום. ההולך לבית מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה...".

התובעת טוענת בסיכומיה כי תחנת דלק היא מקום "מועד לפורענות", מבחינה זו שנעשה בה שימוש תדיר בדלקים ושמנים באופן שהסיכון שיישפך שמן או דלק לרצפת התחנה הוא סיכון מוגבר, ולפיכך על בעלי תחנות דלק (או מי מטעמו) חלה החובה לדאוג לבדוק את רצפת התחנה בתדירות גבוהה, לטפל בכל כתם שמן או דלק ולקיים נוהלי בטיחות וניקיון מוקפדים, וכן מפנה לשורה של פסקי דין. מנגד טוענות הנתבעות בסיכומיהן, כי הפסיקה שצוטטה בסיכומי התובעת, אין לה דבר ולא חצי דבר עם הנסיבות הקונקרטיות בעניינו. ואכן, לעניין אפיונו של גורם ההחלקה נקבע כי ההלכה מבחינה בין חומר המצוי באורח "טבעי" במקום ההחלקה לבין חומר שמציאותו "אינה טבעית" באורח טבעי במקום ההחלקה, אך יש שגם חומר שהימצאותו במקום טבעית (כמו לדוגמא שמן על רצפת מטבח או שומן על רצפת איטליז), יחויב בנקיטת אמצעים מיוחדים (ע"א 371/90 חמוד סובחי נגד רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345, 350:

"ההלכה מבחינה, לעיתים, בין שני אלה: בין נוזל או חומר אחר המצויים באורח "טבעי" במקום ההחלקה, לבין חומר שמציאותו "אינה טבעית" במקום ההחלקה, וכמוהו חומר שמציאותו הינה, אמנם "טבעית" במקום ההחלקה, אך טיבו הוא כזה שההלכה רואה צורך להטיל בעניינו חובה לנקוט אמצעים מיוחדים לשם הקטנת סכנתה של החלקה. במקום שמדובר בחומר שהוא "טבעי" במקום ההחלקה, נטיית ההליכה לסווגו כ"סכנה רגילה" ("סכנה סבירה", "סכנה צפויה")- לאמור: סכנה שאדם סביר עומד עליה מעצמו גם אם אין הוא מוזהר עליה- ולהקנות פטור בגינה למעביד (לבעלי החצרים). כך למשל, דין מים או אף מי סבון בבית מרחץ: ...ואשר לחומר ש"אינו טבעי", או חומר שחייבים לנקוט בעניינו אמצעים מיוחדים: כך דינו של שמן על רצפת מטבח..., או שומן על רצפת אטליז..., וכך דינם של סבון, שמנים וחומרים דומים אחרים על רצפת אולם ייצור בבית חרושת ...".

בעניינו, כפי שנקבע לעיל, לא הוכח ע"י התובעת, כעניין שבעובדה, כי החליקה על "שמנים" (או על רצפה רטובה ממי גשם שהכילה חומר שמנוני) אלא על רצפה רטובה כתוצאה ממי גשמים בלבד שירדו באותה עת במקום האירוע (באזור הבלתי מקורה של המסלול בו פסעה).

כפי שצוטט מהפסיקה לעיל, קיומה של חובת זהירות קונקרטית נקבע עפ"י מבחן הצפיות. קרי, צפיית האדם הסביר בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק. מבחן זה כפוף לאבחנה בין "סכנה רגילה" לסכנה "בלתי רגילה". אומנם מבחינה טכנית, היה באפשרות דור אלון (או מי מטעמה) לצפות כי לקוח תחנת הדלק ההולך מתחנת הנוחות בתחנה בעת ירידת גשמים בדרכו לאזור עמדות התדלוק עלול להחליק על רצפה רטובה כתוצאה ממי גשמים שירדו במקום ויחדרו את התקרה הבלתי מקורה (בשטח המפריד בין חנות הנוחות לבין עמדות התדלוק), אך השאלה בנסיבות המקרה דנן הינה האם מדובר "בסכנה בלתי סבירה", שרק אז צריכה הייתה דור אלון (ולא רק יכולה) כעניין שבמדיניות משפטית, לצפות את אפשרות התרחשות אירוע ההחלקה ולהידרש לנקוט אמצעים סבירים למניעתו.

במהלך חקירתו הנגדית של מנהל התחנה, הוא העיד כי שטחי התדלוק בתחנה נמצאים "פחות או יותר באזור המקורה", ואילו בין שטחי התדלוק לחנות הנוחות יש שטח הפרדה העשוי אספלט (פ' עמ' 18 ש' 28-29, 30-32, עמ' 19 ש' 1). בהמשך חקירתו הנגדית נשאל מנהל התחנה לגבי האמור בתצהיר עדותו הראשית בדבר קיומה של שלולית מים באזור האירוע, כאשר לגרסתו הנ"ל הוא כלל לא נכח בעת האירוע בתחנת הדלק (פ' עמ' 20 ש' 30-32 ועמ' 21 ש' 1-4):

"ש. ציינת בתצהירך שהייתה שלולית מים.

ת. נכון.

ש. איך אתה יודע שהייתה שלולית? 

ת. אני כבר 7.5 שנים במתחם ועברתי כמה חורפים. אני מכיר את ההתנהלות בימי גשמים. שלולית המים היא לאורך כל המשטח. זה נטו מי גשמים.

ש. על שטח התדלוק?

ת. גם".

מצפייה בסרטונים ע"ג הדיסק מעלה כי בעת האירוע ירד גשם שוטף (אם כי לא בעוצמה גבוהה), כאשר על רצפת שטח ההפרדה בין חנות הנוחות לבין משטחי התדלוק ניתן להבחין בקיומה של מעין "שלולית" של מי גשמים לכל אורך רצפת האספלט, אשר בחלקה "גלשה" לכיוון דרום לעבר עמדות התדלוק והרטיבה את רצפת משטחי התדלוק.

לטעמי, בנסיבות העניין, החלקה על "רצפה רטובה" ממי גשם באזור הבלתי מקורה של תחנת הדלק (בהינתן שלא הוכחה חובת קירוי של כל שטח התחנה) היא בבחינת "סכנה רגילה", ועל כן, בבחינת סכנה שאדם סביר (בנעלי התובעת) היה אמור לעמוד עליה מעצמו גם אם אין הוא מוזהר מפניה.

עם זאת, החלקה על "שלולית" מי גשמים (אשר כפי שהעיד מנהל התחנה בעצמו נקווית מדי חורף על הרצפה באזור הבלתי מקורה בתחנה (אשר אף גולשת לכיוון משטחי התדלוק, ויוצרת סיכון מוגבר להתרחשות אירוע החלקה כלפי לקוחות התחנה), מהווה "סכנה בלתי סבירה". בנסיבות אלה, היה על דור אלון לא רק לצפות (כעניין טכני) את אפשרות התרחשות אירוע ההחלקה, אלא היא גם הייתה צריכה כעניין שבמדיניות משפטית לצפות את אירוע ההחלקה על שלולית מי הגשמים (בהיותה "סכנה בלתי סבירה"), ולנקוט באמצעים סבירים כבעל מקרקעין סביר למניעתה.

האם דור אלון נקטה אמצעים סבירים למניעת האירוע?

במהלך חקירתו הנגדית של מנהל התחנה הוא העיד כי לא ננקטו פעולות על מנת שלא ייווצרו שלוליות מי גשמים וכי "ממים לא אמורים להחליק" (פ' עמ' 21 ש' 5-18):

"ש. אתם עשיתם משהו שלא ייווצרו שלוליות?

ת. מה יש לעשות? זה מים.

ש. אפשר להוסיף תקרה.

ת. זו לא חובתי.

ש. אנשים מחלקים (צ.ל מחליקים ג'.נ) בשלוליות, נכון?

ת. נכון. גם בבית.

ש. שמתם שלט אזהרה שמזהיר מפני החלקה בעקבות שלוליות?

ת. לא. אין צורך בשילוט. זה סה"כ מים.

ש. אבל זה לא תמיד מים. אמרת שלוליות.

ת. ממים לא אמורים להחליק. 7.5 שנים חוץ מהמקרה של התובעת, אף אחד לא החליק בתחנה.

ש. מה מטרת השיפוע?

ת. כדי שבמידה ויש נוזל שילך לכיוון שאני מעוניין שילך, גם כדי שלא ייוצרו שלוליות. אנו מדברים על קטע של איכות הסביבה. התכלית של השיפוע שילך לכיוון שביקשתי".

בשלב זה נשאל מנהל התחנה שאלות ע"י ביהמ"ש (פ' עמ' 21 ש' 21-32):

"ש. עשיתם דבר דומה באותם שלוליות מים שמידי חורף הצטברו באותו מקום?

ת. השיפוע הוא מתחילת המשטח עד סופו. בסופו יש תעלה שמפריד (צ.ל מפרידה ג'.נ) מים ושמנים.

ש. אם כך למה נוצרו שלוליות מים בחורפים ?

ת. אלו מים זורמים.

ש. הכוונה לשלולית מים סטטית עומדת במקומה.

ת. אמור להיות שם שיפוע. אני יודע שיש שם שיפוע. לא עושה בדיקות בעצמי.

ש. מותר להסיק מכך שזה שנוצרו שלוליות מים מידי חורף, לפחות ב- 7 חורפים שציינת, שלא היה שם שיפוע ואם היה שיפוע, אולי לא היה מספיק?

ת. בתמונות ניתן לראות שיש שיפוע והמים מחלחלים לכיוון. אי אפשר לעשות מדרון תלול.

ש. מה הסיבה של השלולית?

ת. בגלל הפתח שיש, המים נופלים בין אלונית לרחבת התדלוק והמים מגיעים גם לאספלט וגם לתחילת הרחבה ולאט לאט זזים ולכן נוצרות שלוליות".

צפייה בסרטון האירוע מעלה כי התובעת החליקה על רצפה רטובה ממי גשמים המהווה חלק ממשטחי התדלוק ולא על רצועת האספלט הרטובה שבין חנות הנוחות לעמדות התדלוק.

כעולה מממצאי חוות דעתו של המומחה אסבן, ריצפת התחנה נבנתה באופן לקוי כך שהתאפשרה היקוות שלוליות (במעורבות שמנים, דלקים ומים) ברחבת התחנה. אלא שבמהלך חקירתו הנגדית הוא אישר כי לא ערך כלל בדיקה של השיפועים וגם לא בדק האם היו שינויים בשיפועים בפרק הזמן שחלף מהאירוע ועד למועד עריכת חוות דעתו (פ' עמ' 11 ש' 21-24). עוד עולה מממצאי חוות דעת המומחה אסבן כי תחנת הדלק נבנתה בניגוד לנדרש בתקן ישראלי 2279 (חיכוך והחלקה), אך אין התייחסות לנתון לפיו התקן הנ"ל פורסם בשנת 2005 (והפך להיות תקן רשמי (מחייב) רק בשנת 2009 (פ' עמ' 9 ש' 14-17) ואילו תחנת הדלק נשוא התביעה נפתחה לציבור בשנת 2004, ונבנתה אף קודם לכן (ראו: פ' עמ' 8 ש' 26-32).

במהלך חקירתו הנגדית של המומחה אסבן הוא אישר כי לא ערך כלל בדיקה של החומר ממנו עשוי משטח התדלוק (לפי חוות דעתו נדרשת דרגת התנגדות להחלקה R11 לפחות) ו/או את התאמתו לתנאי היתר הבניה של תחנת הדלק, מאחר ולטענתו ביקש מב"כ התובעת את תיק התחנה ולא קיבל (פ' עמ' 7 ש' 28-32). בהמשך חקירתו הנגדית של המומחה אסבן הוא אישר שוב כי לא נעשתה על ידו בדיקה כי המשטח נשוא התביעה בעל דרגת התנגדות להחלקה R11 וכן כי לא ערך בדיקת החלקה בשטח ("בדיקת מטוטלת", פ' עמ' 10 ש' 8-10). בהמשך חקירתו הנגדית אף הודה המומחה אסבן כי על סמך ניסיון של 30 שנים הוא מעריך שרצפת משטחי התדלוק עומדת בתקן 2279 (פ' עמ' 11 ש' 11-14).

מנגד עולה מממצאי חוות דעת המומחה יודלה כי משטח התדלוק עשוי בהתאמה לנדרש ע"י המשרד לאיכות הסביבה וכי הוא יצוק בשיפועים המנקזים נוזלים אל תעלות הניקוז המותקנות בשוליו ממזרח ומדרום, לרבות רצועת האספלט המקשרת בין משטח התדלוק לבין חנות הנוחות, העשויה אף היא בשיפועים המנקזים מי גשם לכיוונים מזרח וצפון ומרחיקים אותם ממשטח התדלוק. אין בידי לקבל ממצא זה בכל הקשור לתקינות השיפועים, במיוחד לאור העובדה כי לא נעשתה השוואה אל מול תקן רלוונטי שהמומחה אמור היה לבדוק. זאת ועוד, אומנם כעולה מחוות דעת המומחה יודלה הוא ערך בדיקת שיפועי הניקוז במיקומים שונים בתחנה, אולם צפייה בסרטון האירוע מעלה כי הלכה למעשה, השיפועים שנטען כי בוצעו ברצועת האספלט אינם מנקזים כנדרש/מנקזים באופן איטי, את מי הגשמים היורדים מבעד הגג (בחלקו הבלתי מקורה) ואף גולשים לעבר משטח התדלוק, ובכך יוצרים שטח רטוב גדול יותר.

כעולה מעדותו של מנהל התחנה בביהמ"ש, דור אלון הייתה מודעת כי קיימת תופעה של היקוות שלולית מים רדודה שמקורה במי גשמים באזור זה של התחנה מדי חורף (אזור בו הולכים לקוחות הלוך ושוב מחנות הנוחות לעבר משטחי התדלוק), אך לטעמי היא לא נקטה בבעל מקרקעין סביר בפעולות למניעת היווצרותה, ובכך התרשלה. "מודעות" זו להישנות תופעה של שלולית מי גשמים באותו מיקום ובמשך מספר שנים לא מבוטל מקים חובת זהירות קונקרטית על דור אלון להקדים רפואה למכה ולנקוט באמצעי זהירות סבירים על מנת להסיר את המפגע הנ"ל ובכך למנוע/לצמצם את הסיכון לפגיעת ברי רשות כתוצאה ממנו.

אין חולק כי נגרמו לתובעת נזקי גוף כתוצאה מאירוע ההחלקה (ואף קיימת הסכמה לעניין גובה הנכות הרפואית), ואין חולק כי פגיעת התובעת קשורה בסיבתיות בין הנזק לבין הפרת חובת הזהירות ע"י דור אלון, ומכאן המסקנה כי הוכחה עילת התביעה.

שאלת האשם התורם

מכאן לשאלת האשם התורם. מהי תרומת התנהגות התובעת להתרחשות התאונה? ראשית, מגרסת התובעת עולה כי בעת יציאתה מהרכב לעבר חנות הנוחות היא הוזהרה ע"י בעלה לעניין סכנת ההחלקה ועל הצורך בנקיטת משנה זהירות (ס' 3 ג' לתצהיר עדותה הראשית). שנית, לאור העובדה כי בעת האירוע ירד גשם שוטף ורצפת התחנה בחלק הצפוני של משטחי התדלוק עד לאזור חנות הנוחות הייתה רטובה ואף כללה שלולית מי גשמים לכל רוחב רצועת האספלט, שגלשה בחלקה לעבר משטחי התדלוק, ברי כי התובעת הייתה מודעת היטב כי קיימת סכנת החלקה בעת הליכתה על פני הרצפה הרטובה. שלישית, יש לצרף את הנתון (שאינו במחלוקת) לפיו התובעת נעלה בעת האירוע כפכפי גומי אשר כפי שניתן להיווכח מבחינתם, הינם בעלי סוליה שחוקה לחלוטין, דבר שיש בו כדי להגדיל את הסיכוי להתרחשות אירוע ההחלקה, כפי שאכן אירע בפועל. בנתונים אלה, אני סבור כי יש מקום לייחס לתובעת אשם תורם משמעותי, אותו אני מעמיד על 40%.

הנזק והפיצויים

התובעת הינה ילידת XX/X/1968, וביום אירוע התאונה הייתה בת 42.5 שנים. כיום הינה בת 48 שנים. בעקבות התאונה נגרם לתובעת שבר עם תזוזה בעצם זרוע יד ימין. היד גובסה למשך כ – 6 שבועות ולאחר מכן נזקקה לסדרת טיפולים במסגרת מרפאות קופ"ח לרבות טיפולים פיזיותרפיים.

אין מחלוקת כי נותרה לתובעת נכות צמיתה. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הנכות הרפואית בגין חיבור גרוע של עצם הזרוע ביד ימין עם הגבלה בתנועות, תעמוד על 15%.

עובר לאירוע התאונה עבדה התובעת כמנהלת חשבונות ומזכירה ב**** והשתכרה נומינלית סכום ששוויו להיום כ – 6,750 ₪.

בעקבות התאונה התובעת נעדרה מעבודתה משך 3 חודשים רצופים בגינם קיבלה דמי מחלה מהמעביד ולאחר מכן שבה לעבודה חלקית.

להלן אתייחס לראשי הנזק השונים ואפסוק בהם.

42.כאב וסבל

ב"כ התובעת עותר לפיצוי בסך 65,000 ₪ ואילו ב"כ הנתבעות מציעה סך של 40,000 ₪. במכלול נסיבות של פגיעת התובעת, הטיפולים הרפואיים, גילה והנכות הרפואית שנותרה, אני פוסק לה פיצוי בסך 50,000 ₪.

הפסד שכר בעבר

מוסכם על הצדדים כי מאחר ולתובעת שולמו דמי מחלה בגין שלושת החודשים בהם נעדרה באופן מלא מגיע לה שליש מהחישוב האריתמטי. דהיינו מגיע לתובעת פיצוי בסך 6,750 ₪.

הפסד שכר חלקי בעבר

ב"כ התובעת מבקש לפסוק לתובעת פיצוי המחושב לפי 15% מהשכר החודשי ולמשך מלוא התקופה עד היום ומגיע לסך של 65,000 ₪. ב"כ הנתבעות טוענת כי מדובר בנזק ממשי שלא הוכח ואין לפסוק מאומה בגינו.

לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים שהובאו בפניי נחה דעתי לפסוק פיצוי על דרך האומדנה בסך 10,000 ₪.

הפסד השתכרות בעתיד

שני הצדדים תמימי דעים כי ניתן לערוך חישוב אריתמטי של הפסד השתכרות לעתיד, אם כי הם חלוקים לגבי הסכום בפועל שיש לפסוק לזכות התובעת. ב"כ התובעת סבור כי יש לפסוק 70% לכל הפחות מהסכום האריתמטי המתקבל לפי 15% נכות תפקודית ואילו ב"כ הנתבעות סבורה כי יש לפסוק רק 50% מהחישוב המתקבל בדרך האריתמטית.

לדעתי מוצדק לפסוק לתובעת פיצוי בשיעור 65% מהסכום המתקבל בדרך האריתמטית לפיה החישוב הבא: 6,750 ₪ כפול 15% כפול מקדם היוון עד הגיע התובעת לגיל 65 (159.6) כפול 65%, והתוצאה הינה: 105,000 ₪ (עם עיגול קל).

הפסד פנסיה

על פי המקובל בפסיקה יש לפסוק מהפסד השכר פיצוי בשיעור 12%. אי לכך אני פוסק לתובעת סך 13,000 ₪ (עם עיגול קל).

עזרת צד ג' בעבר ובעתיד

ב"כ התובעת עותר לפיצוי בסך 80000 ₪ ואילו ב"כ הנתבעות מציעה 15,000 ₪ לכל היותר. לדעתי במכלול הנסיבות מוצדק לאשר לתובעת פיצוי בסך 25,000 ₪.

סה"כ הפיצויים שנפסקו הם: 209,750 ₪. מהסכום הנ"ל יש לנכות 40% אשם תורם והיתרה הינה: 125,850 ₪.

סוף דבר

43.אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות הדדית לשלם לתובעת את הסך 125,850 ₪ בצירוף החזר אגרת משפט וכן החזר עלות חוות הדעת מטעם התובעת וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום. הנתבעת מס' 2 תישא ביתרת אגרה שתחול בתיק.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום, ז' חשוון תשע"ז, 08 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.