פלונית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

לפניי תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים כמשמעות מושג זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות. על כן, בפסק דין זה אתייחס לסוגית הנזק והפיצוי בלבד.

התובעת, נפגעה ביום 02.04.2015 בתאונת דרכים בעת שנהגה ברכבה כאשר בנה הקטין עמה ברכב, כאשר אוטובוס פגה ברכבה; כריות האוויר לא נפתחו.

לטענת התובעת, התאונה גרמה לה נזק גוף המקשה על תפקודה. לטענת הנתבעת, מדובר בתאונה קלה בלבד, והתובעת לא נפגעה כלל בעת ו/או כתוצאה מהתאונה.

השאלות המרכזיות ששנויות במחלוקת בתביעה הנדונה הינן:

• מהי הנכות הרפואית שיש לייחס לתובעת בגין התאונה.

• מהי הנכות התפקודית שיש לייחס לתובעת בגין התאונה.

• מהו שיעור הפיצוי המגיע לתובעת בשל נזקיה בגין התאונה.

  הנכות הרפואית

  1. התובעת, ילידת שנת 1975, הייתה כבת 40 במועד התאונה. בעקבות התאונה, שארעה בשעה 8:23 ביום 2.4.2015 [ת/2], התייצבה התובעת בקופת החולים והתלוננה על כאבי ראש, כאבי צוואר וכאבים בגב עם החמרה בכאבים לקראת הערב, והופנתה למיון אורתופדי [מסמך 20 ל-ת/6].

  2. למחרת, ביום 3.4.2015 בצהריים, התייצבה התובעת במיון אורתופדי, שם לאחר בדיקה נרשם: ״בצוואר ללא רגישות בקו האמצע, ללא סימני חבלה, תנועתיות תקינה, ממקמת כאב לאזור פאראורטברלי, גב תחתון ללא רגישות בקו האמצע, ללא סימני חבלה, תנועתיות תקינה, ממקמת כאב לאזור פאראורטברלי, גפיים כוח גס תקין בכל התחנות, תחושה שמורה בכל התחנות. ללא עדות לסימני חבלה נוספים״ [מסמך 17 ל-ת/6]. נערך צילום עמ״ש צווארי, ונרשם: ״ללא עדות לשבר או פריקה״. סוכם: "רושם לחבלה קהה ללא שבר", והיא שוחררה לביתה עם הנחייה למנוחה יומיים, פיזיותרפיה, משככי כאבים ולמעקב רופא בקופ״ח [עמ' 17 ב-ת/6].

  3. ביום 05.04.2015, בהפניה שקיבלה התובעת למכון פיזיותרפיה של קופת החולים, נרשם על ידי רופא משפחה: ״נראית סובלת מכאבים, רגישות דיפוזית בשרירי צואר וגב, מצב כללי טוב, ללא כח״צ ללא קוצר נשימה רגישות בשרירי צואר וגב תחתון ללא חוסר נוירולוגי גס בגפיים״ - [עמ' 20 ל-ת/6].

  4. לתובעת נקבעה רשימת תורים לפיזיותרפיה, כשבעה מפגשים, כאשר הראשון - ליום 14.04.2015, והאחרון - ליום 01.06.2015 [עמ' 22 ל-ת/6].

  5. בסה"כ אושרו לתובעת על ידי רופא קופת החולים 25 ימי מחלה, מיום 02.04.2015 עד ליום 26.04.2015 [עמ' 39, 40 ו-41 ב-ת/9].

  6. בסיכום טיפולי הפיזיותרפיה מתאריך 18.06.2015 נרשם; ״במדידה תפקודית (בטווח של 0-100), ציון בקבלה- 35, ציון בביקור אחרון- 42. ברמת כאב (בטווח של 0 עד 10) ציון בקבלה- 8, ציון בביקור אחרון- 7, פחד מחזרה לפעילות גופנית; ציון בקבלה- גבוה, ציון בביקור אחרון- נמוך״. נרשם כי המטרות הושגו באופן חלקי, נרשם כי התובעת התמידה להגיע לטיפולים במידה מרובה, וכמו כן תירגלה תרגול עצמי במידה מרובה. בסיכום ביקור נרשם; ״הגיעה לאחר חודש מסיום הקבוצה. חמישה חודשים לאחר התאונה. עדיין כאובה בגב תחתון ובצוואר. קושי בכיפוף לפנים, וקושי בהזדקפות לאחר הכיפוף. בסיום של יום- יש כאב חזק בצוואר. מנסה להתמיד בהליכות אך הכאב מופיע לה בגב תחתון אחר כמה דקות של הליכה. טווחי תנועה סבירים בצוואר- מלווים בכאב. הגבלה עיקרית בהרמת הראש. לא חזרה לעבודה כקוסמטיקאית. טופלה במכון שתי סדרות של פיזיותרפיה, עם הענות נמוכה לתרגול, כרגע הטיפול מוצה, יש לבחון חלופות לטיפול כמו...״ [עמ' 31 ל-ת/7]. 

  7. ביום 25.10.2016, עברה התובעת בדיקת CT ע״ש מותני. צויין כי הבדיקה נערכה ללא חומר ניגוד וכי אין בדיקות קודמות להשוואה. ממצאי הבדיקה הראו ״לורדוזיס שמורה. עמדה וגובה גופי החוליות תקינה. אין לזהות ספונדילוליזיס או ספונדילוליסזים. תעלה ספינלית גרמית ברוחב תקין״ [עמ' 25 ל-ת/6].

  8. במסמך רפואי מיום 03.05.2017, נרשם כי התובעת הופנתה לשלושה טיפולי פיזיותרפיה נוספים [עמ' 33 ל-ת/7].

  9. מעיון במכלול הראיות שלפניי עולה כי לא הוצגו מטעם התובעת בנדון מסמכים רפואיים מאוחרים למאי 2017.

  10. לבקשתה של התובעת, על אף התנגדותה של הנתבעת, מונה ד״ר אלישע אופירם כמומחה רפואי לבדיקת התובעת בתחום האורתופדיה (להלן: "המומחה"). בממצאי בדיקת התובעת (מיום 15.10.2017) שבחוות הדעת שנתן המומחה (מיום 10.03.2018) מציין המומחה כי ״שנתיים וחצי אחרי התאונה, עדיין סובלת מכאבים צווארים ובעיקר מכאבים מותניים, עם הקרנה לרגל ימין. מתקשה בישיבה והליכה. נוטלת לעיתים משככי כאב. לדבריה, בעטיה של התאונה השתכרותה נפגעה במידה משמעותית. שוללת תלונות צוואריות ו/או מותניות, קודם לתאונה. שוללת תאונות קודמות״ [עמ' 2 לחוות דעתו; נספח ג׳ למוצגי התובעת]. בבדיקה שערך מציין המומחה ״הליכה ויציבה תקינות. להרמיט, שפרלינג ודוידסון שליליים. יד ימין דומיננטית.״ בבדיקת טווח תנועת עמוד שדרה צוארי נרשם; ״כיפוף 35 מעלות (טווח נורמלי 35-45 מעלות), יישור 15- מעלות (טווח נורמלי עד 35-45 מעלות). כיפוף לצדדים 25 מעלות לימין ו 35 מעלות לשמאל (טווח נורמל 35-45 מעלות לכל צד). רוטציה לימין 60 מעלות, ולשמאל בת 70 מעלות (טווח נורמלי 70-80 מעלות). כוח גס תחושה והחזרים שמורים בארבע גפיים. ללא סימנים פירמידיליים. טווח תנועת כתפיים שמור״. בבדיקת טווחי תנועת עמוד שדרה מותני נרשם; ״כיפוף לפנים של 60 מעלות (טווח נורמלי של 60-70 מעלות) ישור 20- מעלות (טווח נורמלי עד 30- מעלות), LATERAL BENDING של 35 מעלות לימין ולשמאל (טווח נורמלי 30-40 מעלות). רוטציה של 30 מעלות לכל צד (ערך נורמלי 30 מעלות). SLR ו FABER שליליים. פרקי ירכיים חופשיים. דפקים פריפריים נמושו״.

  11. המומחה התייחס לצילום ה- CT מותני מיום 25.10.16 ולצילומי ע״ש צווארי שכולל צילומים דינמיים מתאריך 23.10.17. נרשם; ״תקינים. ללא עדות לאי יציבות״.

  12. בפרק 'דיון ומסקנות' מסכם המומחה: ״...שנתיים אחרי ת״ד במנגנון צליפת שוט. תלונותיה: כאבים צווארים ומותניים והקרנה לרגל ימין. בבדיקתה: הגבלה קלה בחלק מטווח תנועות ע״ש צווארי. הגבלה קלה ביישור ע״ש מותני״.

  13. המומחה קבע בהסתמך על תקנות הביטוח הלאומי; ״תקנה 37 (5) א, הדנה בהגבלה בטווח תנועות עמוד השדרה הצווארי, אני קובע לתובעת 6% (שישה), אחוזי נכות צמיתים, ולפי תקנה 37 (7) א, הדנה בהגבלה בטווח תנועות ע״ש מותני, אני קובע לתובעת 2% (שני) אחוזי נכות נוספים. סך אחוזי הנכות הצמיתים והמצטברים, שאני קובע לתובעת בעטיה של התאונה נשוא התביעה, הם בשיעור של 7.88% (שבעה אחוזים ושמונים ושמונה מאיות האחוז)״.

  14. המומחה הוסיף כי; ״כוון שחלפו שנתיים וחצי ממועד התאונה, סביר להניח שלא יחול שינוי במצבה של התובעת. בהסתמך על בדיקתי, נשארו לגברת התובעת, מגבלות כפי שציינתי בחוות הדעת. אם אחד הטיפולים אותה עברה, גורמים לה להטבה, יש לאפשר לה לבצעם. בית המשפט יקבע מה הטווח הסביר אחרי התאונה, שיש להמשיך בטיפולים״.

  15. באשר לקשר הסיבתי מצא המומחה כי; ״ישנו קשר בין ההגבלות הקלות בטווח תנועת עמוד השדרה הצווארי והמותני של התובעת, לבין התאונה נשוא התביעה״.

  16. מעיון בסיכומי הצדדים עולה כי, בעצם, בכל הקשור לנכות הרפואית האורתופדית, הם מקבלים ששיעורה של הנכות הרפואית לצמיתות הינו 7.88% כפי שקבע המומחה.

  17. עם זאת, כפי שנראה להלן, חלוקים הצדדים בדבר הנכות התפקודית, השתכרותה של התובעת וגריעת שכרה בגין התאונה.

  18. בשל האמור, אינני מוצא כי יהיה נכון לשנות מקביעת המומחה הרפואי בתחום האורתופדיה באשר לנכות הרפואית אשר קבע בענייננו, ועל כן אני קובע כי הנכות הרפואית המשוקללת שנגרמה לתובעת בתאונה עומדת על 7.88%. 

      השתכרות התובעת והנכות התפקודית

      1. התובעת היא עובדת עצמאית בתחום הקוסמטיקה, אם לשניים, גרושה.

      2. הכנסתה החודשית הממוצעת עובר לתאונה (לפי ממוצע שנת 2014) עומדת על סך 5,550 ש״ח, כטענת התובעת. כאמור, בעקבות התאונה, שהתה התובעת 25 ימים בחופשת מחלה.

      3. לגרסתה של התובעת, לאחר חופשת המחלה, על אף שהמשיכה בעבודתה, בשל קשייה התפקודיים חלה ירידה ניכרת בשכרה השנתי.

      4. התובעת מצהירה, כי לפני התאונה הייתה בריאה ״בגופה ונפשה״, כאשר לא עמד בפניה כל מכשול למלא את תפקידה כראוי.

      5. בתצהירה התובעת מצהירה לגבי תפקודה לאחר התאונה; ״בצד הנכות הרפואית הצמיתה אשר נקבעה לי ע״י המומחה מטעם ביהמ״ש, ד״ר אופירם הנ״ל, ברצוני לציין כי, כתוצאה מהתאונה, אין בידי לתפקד כפי שהיה לפני התאונה- שכן, כיום, הנני עדיין סובלת מכאבים בגב תחתון ובצוואר, בליווי מגבלות בטווח תנועה... בסיום של יום- יש כאב חזק בצוואר- וכן, כאבים בגב התחתון לאחר דקות ספורות של הליכה״.

      6. התובעת גורסת בתצהירה כי מתקשה בביצוע פעולות יומיומיות פשוטות, סובלת מהתקפי כאב ומתקשה לבצע כל פעולה אשר דורשת מאמץ בעקבות התאונה, אשר משפיעה רבות על מהלך עבודתה התקין, אשר נפגע כאמור.

      7. עוד מציינת התובעת, כי בתקופת ההחלמה מהתאונה, מצבה הכלכלי היה קשה, ראשית בשל היותה גרושה ואם לשני ילדים, ושנית, מכיוון שנזקי התאונה מנעו ממנה לחזור לעבוד בתדירות מלאה כפי שעבדה לפני כן, וכי נאלצה להוריד בכמות שעות העבודה. כתוצאה מכך, חלה ירידה משמעותית בהכנסותיה.

      8. התובעת היא עובדת עצמאית, פטורה ממס החל משנת 2002 [ת/10]. עיון בדוחות רווח והפסד שהציגה התובעת [ת/12] מלמד כי לאורך השנים - מאז 2011 ועד מחצית 2019 באופן כללי היתה עליה עד לשנת התאונה, ומשם קיימת ירידה מסוימת. בשנים טרם התאונה, השנים 2011 עד 2014, ניכר קו של עליה ברווחיה של התובעת, מסך של כ-17,000 ₪ ב-2011 לסך של כ-67,000 ₪ בשנת 2014 (שנה שבה עצמה יש עליה של מעל ל-100%). בשנת התאונה עצמה (2015) ניכרת ירידה ברורה ברווחים - לסך של כ-36,000 ₪. ובהמשך - בשנת 2016 הרווחים נותרו ללא שינוי, בשנת 2017 הרווחים ירדו לסך של כ-20,000 ₪, ושוב ניכרת עליה ברווחים בשנת 2018 לסך של כ-32,000 ₪. לגבי שנת 2019, נמסרו נתונים לגבי המחצית הראשונה בלבד – סך רווח של פחות מ-10,000 ₪.

      9. הנתבעת מצביעה על הקושי שקיים לטעמה ללמוד פרטים מהראיות שבחרה התובעת להציג מטעמה בנדון הנשענים על "עדות בעל דין יחידה" בלבד, ועל כך שמסמכי ההכנסה שהתובעת צירפה מלמדים על סכימה של ההכנסה המדווחת והרווח בגינה, אך אינם מאפשרים ללמוד שאכן ירדה במספר השעות שהיא עובדת (כטענתה) לפי חודשים ותקופות מסוימים, כדי לשייך את הירידה דווקא לתאונה.

      10. התובעת נחקרה מטעם הנתבעת ארוכות לגבי שעות עבודתה. מעדותה עולה כי היא עובדת מביתה באופן לא רציף, כאשר מעת לעת מגיעה לקוחה לטיפול כזה או אחר, ואף ננקבו סכומי עלות הטיפולים, שנעים בין כ-75 ל-150 ₪ לשעה, לפי סוג הטיפול. התובעת אישרה שיש הפוגות גדולות בין הטיפולים בלקוחות, באשר היא גם מטפלת בילדיה ובעבודות הבית.

      11. מצאתי אצל התובעת נטיה מסוימת להאדרה. התובעת נשאלה: "גם בימים שבהם עבדת במלוא הגז, בסדר? כמה שעות בערך ביום במקסימום את מנחשת שעבדת? או משערת?", והשיבה: "5 שעות. 4 שעות. אמרתי לך. זה אינדיבידואלי לכל יום. זה לא משהו שאני," [עמ' 12 לפרו']. ואז עומתה מול העובדה שבתשובות לשאלון הצהירה שטרם התאונה עבדה בין 8 ל-10 שעות ביום, והתברר לאחר חקירה כי בעצם התכוונה בתשובה "8 עד 10 שעות" - לטווח השעות שבהם היתה פנויה בכל יום לקבל לקוחות; אותו טווח שבו היא מבצעת הפסקות לעיסוקים אחרים, כאמור.

      12. עוד מפנה הנתבעת שהתובעת לא ציינה בתצהיר הבריאות שנתנה בנדון תאונה שארעה לה בשנת 2009 (כשש שנים טרם התאונה בענייננו) שבה נפלה ונחבלה ושברה את עצם הזנב.

      13. הנתבעת טוענת כי יש להחזיק נגד התובעת שלא הציגה ראיות שיכולות לכאורה לשמש לה סיוע ל"עדות בעל דין יחידה" בה הסתפקה. כך, התובעת לא פעלה להציג את יומן הפגישות שהיא אישרה בחקירתה שהיא מנהלת, ממנו ניתן היה לראות את המרווחים בין טיפול לטיפול - לתמיכה בטענתה כי כמות העבודה ירדה, לרבות – ביטול תורים וכו' [עמ' 11 לפרו']; כך, גם נעדרו מראיותיה פנקסי קבלות שהיא מנהלת, בהיותה פטורה ממס, כאמור [עמ' 17 לפרו'].

      14. הצדדים חלוקים בענין ניתוח הנתונים לעיל. התובעת טוענת, כי בשל אופי עבודתה של התובעת כשהיא רכונה לכיוון הלקוחות, שיעור הנכות התפקודית גבוה בכמה מן הנכות התפקודית שנקבעה ע״י המומחה, 15% לכל הפחות, ומציעה לכל הפחות לחשב את נזקי התובעת על בסיס נכות תפקודית בשיעור 12%.

      15. הנתבעת טוענת, כי התובעת נמנעה מלצרף דוחות שומה קודמים לשנים 2012-2013, שבהם הייתה גם כן עצמאית, וכי לא ניתן להתייחס להכנסותיה בשנת 2014 כבסיס להשתכרותה, שבה הכנסה חריגה - בהשוואה ליתרת השנים.

      16. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת לא צירפה הוכחות מספקות להפסדי שכר בתקופה הרלוונטית ולקשירתן לתאונה, וכי בנסיבות העניין אין מקום לפיצוי, לא בגין הפסד שכר ולא כפיצוי חלקי מאז תום תקופת אי-הכושר ועד היום.

      17. אזכיר, על פי הדין כפי שהוא מקבל ביטוי בפסיקה, ככלל, אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית, ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן. המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות; וקביעתה נסמכת על מכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תפקודו ועל השתכרותו וכושר השתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון: גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד [ר' פסיקת כב' השופט יצחק עמית ב-ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (החלטה מיום 11.1.15); וכן - ר' אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, 636-633 (מהדורה רביעית, 2012)].

      18. עוד אפנה, לענין ת"א (י-ם) 9131/07 קן אליעזר נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, עמ' 3 (פורסם; 22.7.2011); וגם ב- ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית (2003), עמ' 207, שמבהירים כי חזרתו של הנפגע למעגל העבודה לאחר פגיעה אינה מהווה סיבה לשלול ממנו את הפיצוי בשל הפסד כושר השתכרות, שכן גישה כזאת תהווה תמריץ שלילי לנפגעים המבקשים לשוב לעבודה.

      19. אזכיר כי ככלל, קיימים מצבים בהם הנכות התפקודית שיש לקבוע לתובע אף עולה על הנכות הרפואית שנקבעה לו, כפי שמובהר שוב ב-ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ. רמזי ואח' פ"ד נב (3) 792, בסעיף 7:

          "נכות רפואית בשיעור מסוים יכולה להשפיע על יכולת התפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר על תובע אלמוני, הן בהתחשב במקצועו, והן משום שלתובע האחד מובטח מקום עבודה שבו יוכל להתמיד בעבודתו, על-אף נכותו, ולתובע האחר – אין מובטח מקום עבודה. יש חשיבות למצב התעסוקה בשוק, וכן לגורמים נוספים אשר יכולים להשפיע על כושר השתכרותו של התובע בנכותו" (ההדגשה בקו - הוספה).

      20. בענייננו עובדת עצמאית, שאף שלקתה בתאונה בשתי נכויות לא גדולות, הרי שבשל טיבן ואופי מקצועה - יש להן השפעה אפשרית על תפקודה. כללית נראה כי רווחיה של התובעת ירדו, וכאשר מדובר במספר שנים, אני מתרשם שיש כאן מגמה, שכל מסמך נוסף שהיה מוצג מטעמה לא היה משנה ממצא בסיסי זה. אכן – בשל העדות שלה שהיא "עדות בעל דין יחידה" נותרות השאלות: כמה מירידה זו יש לייחס לתאונה בענייננו, ועד כמה פעלה התובעת בפועל להקטנת נזקה – ללא מענה מלא.

      21. הואיל ואחוזי הנכות לא גבוהים, והירידה שנרשמה ברווחים משמעותית, לרבות – שינוי המגמה, אינני מוצא כסביר לשלול קשר בין התאונה לירידה בשכרה של התובעת.

      22. לאור כל האמור לעיל, בנסיבותיו של תיק זה, אני מוצא לנכון לקבוע על פי נתוניו הפרטניים של התובע כי, יש להעמיד את שיעור נכותה התפקודית של התובעת בגין התאונה על שיעור זהה לזה של נכותה הרפואית - 7.88%.

          הנזק והפיצוי

          1. סיכום ביניים של נתוני היסוד בעניינו של התובעת טרם קביעת שיעור הפיצוי בגין ראשי הנזק הנטענים:

             • ילידת: 12.04.1975;

             • מועד התאונה: 02.04.2015;

             • גיל ביום התאונה: 40;

             • גיל כיום: 46;

             • שיעור הנכות הרפואית בגין התאונה – 7.88%;

             • שיעור הנכות התפקודית בגין התאונה – 7.88%.

          2. התובעת מבקשת לפסוק לה פיצויים בראשי הנזק הבאים: הפסד שכר לעבר, אובדן שכר לעתיד, הפסד תנאים סוציאליים, עזרת הזולת (לעבר ולעתיד), כאב וסבל והוצאות רפואיות ונסיעות (לעבר ולעתיד).

             בסיס השכר

          3. טרם דיון בראשי הנזק, יש לקבוע את בסיס השכר שישמש בחישוב הפיצוי בענייננו.

          4. בשל העובדה שהתאונה ארעה באפריל 2015, אני מוצא כי ניתן להתבסס על הממוצע החודשי להכנסתה של התובעת משנת 2014, שנת ההשתכרות האחרונה עובר לתאונה. גם אם מדובר בשנה בה ההכנסה גבוהה משמעותית, אנו נמצאים בטווח שהוא קרוב לשכר מינימום, ועל כן יהיה נכון לחשב את הפסדיה של התובעת תוך ייחוס הפוטנציאל המיטבי שגילתה טרם התאונה.

          5. לפי דוחות השומה שהגישה התובעת [ת/12], סך רווחיה של התובעת לשנת 2014, אחרי מס, הוא סך נטו של 66,581 ש״ח. ממוצע שכרה לשנה זו הוא 5,550 (5,548 ₪ - בעיגול), כפי שצויין בסיכומיה.

          6. אשר על כן, אני קובע כי בסיס שכרה לצורך הערכת הנזק בתיק זה - יועמד על סך של 5,550 ₪.

             הפסדי שכר בעבר

          7. בעקבות התאונה, יצאה התובעת ל-25 ימי מחלה; מיום התאונה, 02.04.2015, ועד ליום 26.04.2015.

          8. עבור תקופה זו נייחס לתובעת הפסד שכר בסך של 4,625 ₪ [5,550 לחלק ל-30 , כפול 25 ימים].

          9. עבור התקופה שלאחר ימי המחלה, מיום 27.04.2015 ועד היום – משך 71 חודשים, נייחס לתובעת הפסד שכר בסך 31,051 ₪ [5,550X7.88%X71].

          10. הסכום הכולל 35,676 ₪ [31,051 + 4,625], בתוספת ריבית כדין מאמצע התקופה (15.3.18), מגיע לסך 36,785 ₪.

          11. כעצמאית אין התובעת זכאית להפסדי הפרשות לפנסיה, שכן הפרשותיה, ככל שפעלה להפריש, הם ממילא - מתוך הסכום המפוצה.

          12. העולה מן המקובץ, שאני קובע כי בגין הפסד שכר לעבר בגין התאונה זכאית התובעת לפיצוי בסך של 37,000 ₪ (בעיגול).

              אובדן כושר השתכרות לעתיד

          13. הצדדים חלוקים לגבי הצפי לעתיד. התובעת טוענת כי בשל היותה אם חד הורית, נתונה היא בקשיים כלכליים. עם זאת, המשיכה לעבוד על אף מגבלותיה, אך חלה ירידה משמעותית בשכרה בשל תפקודה שנפגם. לטענת התובעת, אלמלא נפגעה בתאונת הדרכים, הייתה משתכרת כיום בשיעור דומה לשכר הבסיס (5,550) ש״ח, ואף הייתה משביחה את שכרה. משכך, טוענת התובעת, כי הפגיעה הותירה אותה עם פגיעה בהשתכרות עתידית, בסך 137,294 ש״ח.

          14. לטענת הנתבעת, התובעת נעדרה לכל היותר 25 ימים, אם בכלל, ובנוסף לא הוכח כי נגרם הפסד לשכרה בעבר, ומשכך יש להניח כי הדבר מעיד גם על העתיד.

          15. התובעת, ילידת 12.4.1975, הינה כיום בת קרוב ל-46; וכאמור, מצאתי לקבל לצורך הערכת הפסדיה בעתיד את בסיס שכר בסך 5,550 ₪ לחודש; זאת - עד גיל 70 (עצמאית), היינו - משך 24 שנים, שהם 288 חודשים; לפי בסיס היוון של 3% - 205.124.

          16. תחשיב הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרותה של התובעת לעתיד, לפני קביעת גריעת שכרו לעתיד - בגין התאונה, מעמיד את הפיצוי על סך 89,709 ₪ [5,550 ש"ח X 7.88% X 205.124= 89,709 ₪ ]. 

          17. לענין חישוב אובדן כושר ההשתכרות וכימות גריעת השכר בגינו, אפנה לכך שבענייננו מקרה שנתוניו חריגים, באשר מדובר בתביעה שדרגת הנכות בה היא 7.88% בלבד, שהוא, כידוע, אחוז שלגביו (כמצוטט רבות בפסיקה) מקובל לפסוק פיצויי גלובאלי תחת חישוב אקטוארי; כפי שסיכם המלומד דוד קציר, בספרו פיצויים בשל נזקי גוף, מהדורה רביעית, כדלקמן:

              "נכויות בשיעור נמוך, של 5%, או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה. מובן, שאין בכך משום קביעת כלל גדול, שכן תלוי הדבר בטיבו של הנפגע ובמהות עיסוקו. אולם, כדבר שבנוהג, ניתן להצביע על המקרים שבהם סירבו בתי המשפט להיזקק, ביחס לנכויות כאלו, לחישוב אקטוארי המבוסס על אחוז הנכות." (קציר, 259) (ההדגשה הוספה).

          18. נקבע בפסיקה, כי בעת שבאים אנו לפסוק פיצוי גלובאלי יש להעמידו בסדרי גודל של כ-70% מהחישוב האריתמטי, ואף בשיעור נמוך יותר [ע"א (ת"א) 1893/99 מילשטיין נ' צייטלין (31.5.2000)]. מאידך, נפסק במקרה שבית המשפט מצא להעמיד את הפיצוי על רבע מהחישוב האריתמטי (המהוון), שבית המשפט חרג מגדר הסביר [ע"א 778/83 עזבון סעידי נ' פור, פ"ד מ(4) 628, 634 (1986) – אמנם בנכות רפואית של 15%].

          19. בנסיבות העניין, כעולה מהדין במקרה שבו הנכות נמוכה כבענייננו ומורכבת משתי נכויות קטנות יותר, בשים לב לגילה של התובעת, נתוני שכרה וההיוון הנדרש, אני מעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סכום גלובלי של 60,000 ₪ (סכום המתיישב עם פיצוי בשיעור של קרוב ל-67% אקטוארי, בהתאם לבסיס השכר שקבעתי).

          20. אם כן, אני קובע את סך הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד בענייננו על סך 60,000 ₪.

              עזרת הזולת

          21. התובעת טוענת לפיצוי בסך של 100,000 ₪ עבור הוצאות עזרת הזולת [לעבר ולעתיד]. התובעת טוענת כי זכאית לפיצוי מלא עבור הכספים שהוציאה, ושעתידה להוציא לצורך שכירת עזרה, כשווי הטבת בני משפחתה, שכן לטענתה ככל שתתבגר, הפגיעה תהווה השפעה מוגברת על יכולת תפקודה.

          22. התובעת טוענת בתצהיר שצורף כי בעקבות התאונה, התקשתה לתפקד באופן עצמאי, בין היתר התקשתה לבצע פעולות קיום בסיסיות וכל מאמץ אשר הפעיל לחץ ומעמסה על הצוואר והגב התחתון. לשם מילוי צרכיה, נעזרה באחיותיה ובאימה בעזרה חריגה.

          23. הנתבעת טוענת כי התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין עזרה, שכן הנכות אשר נקבעה הינה נכות רפואית, וכי התובעת לא הוכיחה את אופי והיקף העזרה, ולא הוכיחה כי נגרם הפסד כלשהו לקרוביה אשר סייעו לה. יתרה מכך, טוענת הנתבעת כי התובעת חזרה לעבוד במהרה, וכי יש להניח שלא נזקקה לעזרה מיוחדת החורגת מן העזרה אשר מקובלת בין בני משפחה.

          24. הנתבעת טוענת כי כשם שלא נזדקקה התובעת לעזרה בעבר, יש להניח כי לא תזדקק לעזרת הזולת גם בעתיד. עוד מפנה הנתבעת לכך שלא הובאה עדות או מסמכים לסיוע לטענת עזרת הזולת.  

          25. אפנה לכך שההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה או עזרה שלא היה בידו להוכיחה כפי שארע בענייננו, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק [דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח 1997, בעמ' 424, ראה גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’, פ"ד כח (1) 277]. לכן השאלה איננה אם התובע קיבל בפועל עזרת מהזולת, אלא אם היה זכאי לקבלת עזרה כזאת, ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.

          26. בהעדר ראיות בעין, ולאור האמור לעיל, על דרך אומדנא דדיינא, אני קובע כי סך הפיצויים הכולל בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד לתובע הוא 10,000 ₪.

              הוצאות רפואיות והוצאות ניידות

          27. התובעת מבקשת שיפסק לה פיצוי בשל הוצאות רפואיות שהוציאה ושתוציא בסכום של 18,000 ₪. וכן מבקשת התובעת סך של 30,000 ₪ נוספים עבור נסיעות לעבר ולעתיד, לשם קבלת טיפול ואבחון רפואי.

          28. הנתבעת מציינת כי התובעת לא הוכיחה את שיעור ההוצאות שנגרמו בגין נסיעות לקבלת טיפול רפואי והוצאות רפואיות, ומשכך אין מקום לפצות בנסיבות העניין (הוצגה קבלה אחת על זכום זעום).

          29. בנוסף מציינת התובעת, כי התובעת זכאית לקבלת המענים הרפואיים להם היא נזקקת או שתיזדקק בעתיד במסגרת קופת החולים בה היא חברה, וכי אינה נדרשת לשאת בהשתתפות עצמית גם כיום בכל הנוגע לפגיעתה בתאונת הדרכים.

          30. ראיתי לקבוע בראש נזק של הוצאות רפואיות ונסיעות פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 2,000 ₪; זאת, מהנימוקים הבאים:

              • לעבר - לא הובאו בזיקה לתאונה ראיות לטיפולים רפואיים מיוחדים שחורגים מסל הבריאות או שהוכח שבעלותם נשאה התובעת.

              • לעתיד - לא הוכח לי כי נדרשים טיפולים מיוחדים או הוצאות רפואיות מיוחדות להן תידרש התובעת בזיקה לתאונה בעתיד.

              • עם זאת, מדובר בנכות רפואית של 7.88% שלפי ההתוויות דורשת טיפולים פיזיותרפיים ולעיתים משככי כאבים, ויכול שתדרוש, לעתים נדירות, טיפול משלים כזה או אחר, שאיננו מכוסה בסל הבריאות.

              • אף שלא הוכח בחשבוניות, יש לייחס הוצאות נסיעה מוגברות בתקופה היותר סמוכה לתאונה.

                כאב וסבל

          31. התובעת מבקשת כי יפסקו לה בשיעור נזק זה כ- 10% ״מהסכום המקסימלי הקבוע בתקנות״. לטענתה, אופי ומיקום הפציעה מעידים על תקופת שיקום ארוכה אשר הותירה אותה עם פגיעות רפואיות, ומשכך זכאית לפיצוי המקסימלי. מטעם הנתבעת, מוצע לפצות בהתאם לנכות רפואית של 7.88%.

          32. אזכיר, כי על פי הפלת"ד שומת הנזק הלא ממוני נעשית על-פי שיטה תעריפית, ולא אינדיווידואלית [ר' גם: תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון); ע"א 184/80 אייגלר נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 17.6.1981)]. זהו השובר, הבא בצד השטר של הסדר האחריות המחמיר שמציע הפלת"ד.

          33. בהתאם לנסיבות תיק זה: מועד התאונה, גילה של התובעת, שיעור הנכות הרפואית 7.88% ללא אשפוז - סך הפיצוי בגין כאב וסבל בענייננו, על פי שיקול דעתי הוא 16,000 ₪ [הפיצוי בגין 10% הוא 16,873 ₪ ].

              סך הפיצויים

          34. כעולה מהמפורט בפסק דין זה, מצאתי לקבל את התביעה, כשהסכום לפיצוי לתובע הוא סך כולל של 125,000 ₪, כפי שעולה מסיכומם של הפיצויים שקצבתי בגין כל ראש נזק, כדלקמן:

              • הפסד שכר לעבר – 37,000 ₪

              • אובדן כושר השתכרות לעתיד - 60,000 ₪

              • עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) – 10,000 ₪

              • הוצאות רפואיות ונסיעות (לעבר ולעתיד) – 2,000 ₪

              • כאב וסבל – 16,000 ₪

                 

                סה"כ: 125,000 ₪

                 

                סוף דבר

                לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן:

                 

                • התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סכום של 125,000 ₪.

                • בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת החזר שכר טרחת עורך דין בסך 19,013 ₪, וכן - החזר האגרה ששילמה התובעת בנדון.

                • סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

                   

                  זכות ערעור – כדין.

                   

                  המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים כמקובל.

                   

                   

                  ניתן היום, ג' ניסן תשפ"א, 16 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.