פלונית נ' פלוני

1. מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.4.2020 (עמ"ש 47204-03-20; סגן הנשיא ש' שוחט, השופטת ע' רביד והשופט נ' שילה) – בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בעיר מיום 22.3.3030 (תמ"ש 39885-03-2020; השופט א' שני), אשר קיבל את תביעת המשיב, לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: חוק אמנת האג), והורה למבקשת להחזיר את בנם הקטין של הצדדים לצרפת.

           פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפורט ומנומק, והבקשה דנן מתמקדת בסוגיה אחת – קיום החריג הקבוע בסעיף 13(ב) לתוספת לחוק אמנת האג. לטענת המבקשת, נוכח היקף התפרצות נגיף הקורונה בצרפת קיים חשש חמור שהחזרת הקטין למדינה זו תחשוף אותו לנזק בריאותי חמור, בהשוואה לסכנה הנשקפת לו בישראל. זאת, גם על רקע מחלות הריאה מהן הוא סובל, לדבריה; הסיכון הייחודי הכרוך בטיסות ובמעבר בנמלי תעופה בעידן הקורונה; התנהלות המשיב; ושיקולים קשורים נוספים. לשיטת המבקשת, יש לבחון את הסיכון הנשקף לקטין על יסוד הנתונים העדכניים – ובהקשר זה, היא מבקשת להתיר לה להביא ראיות שונות, לרבות תכתובות דוא"ל בינה ובין המשיב; תוצאות "מחקר עומק" המאשר את הטענה בדבר הסיכון העודף הנשקף לקטין בצרפת; וכן תיעוד רפואי (מן השנים 2014-2016), והמלצה רפואית עדכנית לדחות את טיסת הקטין "עד לאחר שיווצר מצב המאפשר טיסה בטוחה מבחינה בריאותית". לצד ההשגות המהותיות, המבקשת מלינה על מתן פסק הדין בערכאה הראשונה "ללא קבלת כתב הגנה, ללא שמיעת ראיות וללא שמיעת האם עצמה" – וטוענת שלא היה מקום לבוא עמה חשבון על כך שלא התייצבה לדיון שנקבע. בנוסף, היא משיגה על החלטת ערכאת הערעור לדון בערעורה על דרך של סיכומים בכתב. המבקשת סבורה כי טענותיה מעוררות שאלות משפטיות עקרוניות, המצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

2. דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה. בפסק דינו, ציין בית המשפט לענייני משפחה כי המבקשת אמנם הודיעה למשיב שהיא מסרבת להחזיר את הקטין לצרפת בגין משבר הקורונה, אך –

"אין עורר, לאור דברי באת כוחה של האם כיום, כי למשבר הקורונה השורר גם בצרפת וגם בישראל ונראה כי מטופל בצורה זהה כמעט, אין דבר וחצי דבר עם טענותיה של האם כיום, ובצדק אמרה באת כוחה כי לא על משבר הקורונה בדעת מרשתה 'להישען' כדי להצדיק את מעשיה" (עמ' 9, שורות 25-28).

יתר על כן, גם בשלב הערעור המבקשת ביססה את טענותיה לגבי תחולת סעיף 13(ב) לחוק אמנת האג על נימוקים אחרים (ובלתי רלוונטיים, כפי שהובהר בפסק הדין) – ואין בכתבי בי-הדין שהגישה כל התייחסות להשלכותיו של נגיף הקורונה בהקשר זה. ודוקו, "הנטל הרובץ על הטוען לקיומו של חריג הנזק הינו מעל לספק סביר, שהוא כמובן נטל הוכחה כבד מאוד" (בע"ם 741/11 פלונית נ' פלוני, פסקאות 15 ו-25 (17.5.2011); בע"ם 1855/08 פלונית נ' פלוני, פסקה 33 לחוות דעתה של השופטת פרוקצ'יה (8.4.2008) [בדעת מיעוט לעניין אחד מרכיבי התוצאה]). בהתאם, הובהר כי "בית המשפט לא נדרש, בדרך כלל, לעורר את הגנת החריג מיוזמתו, ולפעול בכוחו הוא להמצאת ראיות לביסוסו" (שם, פסקה 32). שעה שהמבקשת לא טענה – ועל אחת כמה וכמה לא הוכיחה – שנשקפת לקטין סכנה חמורה יותר בצרפת עקב נגיף הקורונה, הרי שלא נפל כל פגם בתוצאה אליה הגיעו הערכאות הקודמות.

           נוכח אופיין העובדתי המובהק של טענות המבקשת בעניין הקורונה, אין מקום להידרש אליהן לראשונה בגלגול שלישי – מה גם שהמבקשת נשענת על התפתחויות שאירעו לאחר מתן פסק הדין בערכאה המבררת, מיום 22.3.2020, כך שספק רב אם יש להן מקום בהליך ערעורי (והשוו, דנ"א 1892/11 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פסקה 5 לחוות דעתי (22.5.2011)). העיקר בענייננו, כי המבקשת לא העלתה טענות אלה לפני מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, הגם שניתן היה לעשות זאת.

3. אשר למישור הדיוני – הערכאות הקודמות פעלו במסגרת סמכויותיהן (ראו תקנות 295יג(א) ו-448(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ולא מצאתי כי נפל בשיקול דעתן פגם המצדיק התערבות בגלגול שלישי.

4. מטעמים אלה, בקשת רשות הערעור נדחית – ועמה הבקשה להבאת ראיות.

           יצוין כי בקשת רשות הערעור הוגשה היום. לנוכח הנסיבות ניתנה עדיפות לטיפול בה, והחלטה זו ניתנת שעות ספורות לאחר הגשת הבקשה, בשעה 18:00. משנדחתה הבקשה, אין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין במסגרת זו. אין בכך כדי להביע כל עמדה, לכאן או לכאן, בדבר האפשרות להגיש בקשה לערכאה המוסמכת לעיכוב הביצוע. אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏כ"ב בניסן התש"ף (‏16.4.2020).

_________________________

   20025290_Z01.docx   מא

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,  http://supreme.court.gov.il