פלונית נ' פלוני

בפניי תביעה לפירוק שיתוף בדירת המגורים המשותפת של הצדדים, ברחוב XXX (להלן: "הדירה" או "דירת המגורים") שהגישה התובעת נגד הנתבע.

הצדדים, בני זוג נשואים לשעבר, התגרשו זמ"ז כדמו"י, על פי הסכם גירושין שקיבל תוקף של פס"ד בביה"ד הרבני האזורי באשדוד ביום 29.9.2016.

בעניינם של הצדדים התנהל בפניי הליך נוסף, הממתין למתן פס"ד ושעניינו תביעת אחות הנתבע להשבת כספי הלוואה שניתנו להם לצורך רכישת הדירה.

על פי הסכם הגירושין, יש לבצע פירוק שיתוף דחוי בדירה, עת יגיע בנם הקטן של הצדדים לגיל 18 שנה.

העובדות שאינן במחלוקת:

1. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 16.8.2001 והתגרשו, כאמור, ביום 29.9.2016.

    

2. כתוצאה מנישואי הצדדים, נולדו להם שלושה ילדים, כולם קטינים במועד הגשת התובענה, כאשר בחודש 11.2020, בגר הגדול שבהם והקטן שבהם עתיד להגיע לבגרות בחודש 3.2029.

    

3. ביום 25.6.2008 רכשו הצדדים את הדירה.

4. צורך רכישת הדירה, נעזרו הצדדים בכספים שניתנו להם על ידי אחות הנתבע (בסכום של 400,000 ₪, אליו התווספו סכומים נוספים, כמפורט בפסק הדין בהליך הקשור) וכן בכספי משכנתא על סך של 500,000 ₪.

    

5. ביום 20.9.2016 נחתם הסכם גירושין בין הצדדים, במסגרתו הוסכם על פירוק שיתוף דחוי בדירה. להסכם נספח, לפיו הדירה ודירה נוספת שהתובעת עתידה לקבל בירושה, תחולקנה בין הצדדים בחלקים שווים, בעת שבנם הצעיר של הצדדים יגיע לגיל 18 שנה (קרי, בחודש 3.2029).

    

6. יוער כי הסכם הגירושין שותק ביחס לכספים שהתקבלו מידי אחות הנתבע ואינו מסדיר או קובע את הצורך בהשבתם, או את האופן בו צריך להשיבם ונדרשתי לכך במסגרת תביעת אחות הנתבע, שפס"ד בעניינה יינתן בסמוך למתן פס"ד בתובענה שבפני.

    

7. עוד הוסכם במסגרת הסכם הגירושין כי דמי מזונות הקטינים יעמדו על סך של 6,000 ₪ לחודש, מהם יופחת סך של 3,000 ₪, שהוגדרו כדמי שכירות עבור השימוש שעושים התובעת והקטינים בדירת המגורים.

    

8. ביום 7.6.2020 נישאה התובעת בשנית.

    

9. על אף ההסכמה לפירוק שיתוף דחוי בדירה, ביום 29.9.2020 הגישה התובעת את התביעה שבפני לפירוק שיתוף מיידי בדירת הצדדים.

    

10. ביום 19.1.2021, הגישה אחות הנתבע תביעה להשבת ההלוואה שניתנה לצדדים לצורך רכישת הדירה (תמ"ש 36035-01-21) ופס"ד בעניינה יינתן בנפרד.

     

11. ביום 13.1.2021 הגיש הנתבע תביעה להפחתת דמי המזונות (תלה"מ 25061-01-21). ביום 28.7.2021 ניתן תוקף של פס"ד להסכמות הצדדים, במסגרתן הופחתו דמי המזונות לסך של 2,300 ₪ וביום 9.11.2021 הבהרתי כי הסכמת הצדדים בעניין גובה דמי המזונות הייתה לתשלום הסך האמור בערכי נטו (לאחר הפחתת דמי השכירות).

     

12. ערעור שהוגש בהתייחס להבהרתי מיום 9.11.2021 ולהחלטתי מיום 22.12.2021 בבקשה נוספת באותו עניין נמחק לבקשת הנתבע ובהמלצת ביהמ"ש המחוזי (עמ"ש 26117-12-21).

    טענות התובעת:

     

13. לטענת התובעת, הנתבע נוהג להתערב בחייה בצורה דרסטית ופוגענית, מאיים עליה, שלא תארח את בעלה הנוכחי בדירה המשותפת ובנוסף, מאיים עליה שככל שתארח בדירה מי מבני משפחתה בחג, הוא יזמין משטרה על מנת להוציאם ממנה בכוח.

     

14. לדבריה, בסמוך לנישואיה בשנית, דרש הנתבע (בנוכחות הקטינים) ללון בדירת הצדדים ובתגובה לסירוב התובעת, הודיע לתובעת כי הוא אינו מסכים שבעלה הנוכחי ילון בדירה.

     

15. עוד הוסיפה התובעת, כי בני משפחת הנתבע מטרידים אותה אף הם, מקללים אותה ומשמיצים אותה ואף איימו עליה שככל שלא תחתום על הסכם חדש, המשנה את הסכם הגירושין עליו חתמו הצדדים, הם יפנו לביה"ד הרבני על מנת לבטל נישואיה הנוכחיים של התובעת.

     

16. לדברי התובעת, הנתבע משמיץ אותה באזני ילדיהם המשותפים (לרבות הקטינים שבהם) ומעביר דרכם מסרים מאיימים, לרבות בדבר הוצאתה של התובעת מהדירה המשותפת, תוך שהוא מציין כי מעמדה בדירה הינו של "אורחת בלבד".

     

17. כתוצאה מכך, לדברי התובעת, אושפז בנם של הצדדים בשל התקפי חרדה.

     

18. אחות הנתבע אף פרסמה ברשומה בפייסבוק אמירות פוגעניות, שכללה האשמות בדבר הזנחת ילדיה הקטינים של התובעת, קשרים מפוקפקים עם גברים, וערעור כנות הליך החזרה בתשובה שעשתה, תוך האשמת התובעת בגזל (העתק הרשומה כפי שנשלחה לתובעת צורף כנספח ג' לכתב התביעה).

     

19. עוד הוסיפה התובעת, כי בניגוד להוראות ההסכם, הנתבע נמנע מלשלם את מזונותיהם של הקטינים ולחובתו נצבר חוב על סך 55,000 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה). לדבריה, על אף הצורך לשאת בכל הוצאות הקטינים ממקורותיה, היא נאלצת לשאת לבדה גם במלוא תשלומי המשכנתא המשותפת עבור הדירה.

     

20. התובעת הוסיפה כי היא חשה כבת ערובה בדירת הצדדים בשל מעורבותו המאסיבית של הנתבע בחייה ותחת הטרדותיו הבלתי פוסקות.

21. לנוכח האמור ומשלשיטת התובעת לא ניתן להמשיך ולקיים כל שיתוף בין הצדדים, על אף הסכמות הצדדים לפירוק שיתוף דחוי, היא עותרת לפירוק שיתוף בדירת הצדדים כבר עתה.

     

    טענות הנתבע:

     

22. הנתבע טוען כי פירוק השיתוף בעת הזאת מנוגד לכוונת הצדדים ולהוראות הסכם הגירושין, שקיבל תוקף של פס"ד.

     

23. לדברי הנתבע מאחורי מנגנון פירוק השיתוף שנקבע בהסכם הגירושין, עומדים 2 רציונאלים- האחד, שמירה על טובתם של הקטינים בראי ההבנה שככל שדירת הצדדים תימכר כבר עכשיו, לא יוותר לאף אחד מהצדדים די כסף על מנת לקנות דירה באותו סדר גודל ובאותם תנאים, אליהם התרגלו הקטינים והשני, הוא הציפיה כי בעת פירוק השיתוף הדחוי תוכל התובעת למכור את אחת הדירות שקיבלה בירושה ולהתחלק בתמורתה עם הנתבע בד בבד עם פירוק השיתוף בדירת הצדדים.

     

24. לדבריו, תביעת התובעת הינה ניסיון לפרק את השיתוף במועד מוקדם מהמוסכם, תוך שלילת יתר הזכויות המגיעות לנתבע, ע"פ הוראות הסכם הגירושין.

     

25. עוד הוסיף הנתבע כי פירוק השיתוף בעת הזאת מנוגד לטובתם של הקטינים, המתגוררים בדירה ויפגע ביציבותם ובביטחונם.

     

26. לדידו של הנתבע, מטרת התביעה למכור את הדירה תוך ניסיון לחמוק מתשלום החובות הרובצים עליה ובכלל זה הלוואה שניתנה לצדדים ע"י אחות הנתבע לצורך רכישת הדירה (שבגינה כאמור, מתנהל הליך נוסף ואדרש לכך במסגרתו).

     

27. מלבד האמור, לתביעה מניע נוסף והוא מניעת המשך המגורים של אחד מילדי הצדדים בשל נטיותיו המיניות, שאינן לרוחה של התובעת, ששבה בתשובה.

     

28. עוד הוסיף הנתבע כי בעקבות תאונה שעבר ביום 4.8.2018, שבעקבותיה הוא סובל מנכות קשה, אובדן כושר השתכרות, מגבלת ניידות, מבעיות רפואיות רבות ועוד, חל שינוי נסיבות מהותי במצבו הבריאותי והכלכלי.

     

29. לדידו של הנתבע, בשעה שהתובענה הקדימה את זמנה וטרם התקיימו התנאים המאפשרים את מכירת הדירה, יש להורות על מחיקתה אף מחוסר עילה.

     

30. לנוכח כל האמור, לדברי הנתבע, פירוק השיתוף בעת הזאת, מנוגד לאינטרס ההסתמכות שלו.

     

31. לבסוף, הוסיף הנתבע כי לא ניתן לעתור לפירוק שיתוף מכוח חוק המקרקעין כאשר יש הסכם גירושין שקיבל תוקף של פס"ד שקובע אחרת.

     

32. הנתבע הכחיש את טענות התובעת ביחס להתנהלותו שלו, שבגינן טוענת התובעת שלא ניתן לקיים שיתוף בנכס.

     

33. אציין בעניין זה כי עיון בדברי ב"כ הנתבע בדיון מיום 20.7.2021 (עמ' 2, ש' 1-2) ובעדותו של הנתבע מיום 11.11.2021 (עמ' 15, ש' 29-31) מלמד שהנתבע סבור כי על אף נישואיה של התובעת בשנית, אסור לה להכניס את בעלה לבית הצדדים.

     

34. הנתבע הכחיש מכל וכל כי הוא מערב את הקטינים בסכסוך שבין הצדדים, אולם בהתייחס לסע' 25 לכתב התביעה, אישר הנתבע כי "יתכן כי נאמרו דברים בלהט הרגע" אך הכחיש את האמירות המצוטטות ע"י התובעת (השוו: עדותו מיום 11.11.2021).

     

35. ביחס לאיום להזמין משטרה, שנועד למנוע מהתובעת להכניס אורחים לביתה, טען הנתבע כי הדבר נעשה על מנת לקיים את הוראות משרד הבריאות שאסרו לקיים ארוחות חג משותפות באותה עת (בעקבות נגיף הקורונה).

     

36. הנתבע הכחיש כי ידע מפרסומיה של אחותו ברשת האינטרנט אודות התובעת וטען כי לא ברורה הרלוונטיות של אותם פרסומים נטענים לתובענה (אציין כי טענה זו התבררה כלא מדויקת, לנוכח העולה מעדות הנתבע, בה אישר כי הוא ידע על הפרסומים (ראו: עמ' 14, ש' 29 לפרוטוקול מיום 11.11.2021) ולנוכח ההקלטה שהוגשה בהליך הקשור (וסומנה שם ת/1) בה נשמעה האחות מאיימת על התובעת שככל שלא תחתום על הסכם המשנה את הסכם הגירושין היא תפנה לעובדת סוציאלית, דומה כי יש בסיס לטענת התובעת בעניין הקשר שבין אותם איומים או פרסומים לבין המחלוקת בעניין דירת הצדדים.

     

37. הנתבע הכחיש כי לא שילם את דמי המזונות במלואם, אך לא הכחיש כי הלכה למעשה, התובעת נושאת לבדה בכל תשלומי המשכנתא המשותפת עבור דירת הצדדים, אך נימק זאת בהתחשבנות ובהסכמה לכאורית (שלא באו לידי ביטוי בהסכם הגירושין).

     

38. אציין כי לא מצאתי להתייחס לטענות הצדדים בעניין חוקיותה או אי חוקיותה של התחייבות להעניק מחצית מזכויותיה של התובעת בדירה שתקבל בירושה. לא מצאתי כל רלוונטיות לטענות בעניין זה לתובענה המונחת בפניי.

     

    כך או כך, התובעת אינה מתכחשת לחובתה להענקת מחצית הזכויות בדירה ב XXX שעתידה להתקבל בירושה ואציין במאמר מוסגר כי גם בראי התחייבות זו, הוסקו מסקנותיי בתביעת אחות הנתבע, שבגינה יינתן פס"ד בסמוך למתן פסק הדין בתובענה זו.

     

    למעלה מן הצורך אבהיר, כי מסקנותיי (בפסק הדין בעניינה של אחות הנתבע ובפסק דין זה) מסתמכות על התחייבות התובעת להעביר לנתבע את מחצית מהדירה שהיא עתידה להתקבל בירושה. על כל האמור והמשתמע מכך.

     

39. לסיום סקירת טענות הצדדים, אציין שהצדדים (והנתבע באופן מיוחד, שכתב הגנתו מתפרס על פני 15 עמודים ו- 125 סעיפים) האריכו בטענותיהם מעבר לצורך ובניגוד לתקנות וביהמ"ש נדרש לעמול על מנת "לבור מוץ מבר", באופן שגרם לבזבוז זמן שיפוטי שלא לצורך ובאופן החורג מההכרח לברר את הטענות העובדתיות והמשפטיות המצויות על המדוכה.

     

    דיון והכרעה:

     

40. לאחר שבחנתי את כתבי הטענות ואת כל אשר מונח בפני, לרבות עדויות הצדדים ועדיהם, מצאתי לקבל את התובענה ולהורות על פירוק השיתוף בדירת הצדדים, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן;

     

    הזכות לפירוק שיתוף מידי על אף הוראות ההסכם

41. אין חולק כי בהסכם הגירושין הסכימו הצדדים לבצע פירוק שיתוף דחוי בדירה.

     

    בסע' 10ג' להסכם הגירושין של הצדדים נקבע כדלהלן:

     

    "... חלוקת הרכוש תהה ע"פ המצוין בנספח הרצ"ב ויאושר ע"י בית הדין גם הוא כחלק בלתי נפרד מההסכם.

     

    ...במהלך השנים ומקסימום עד שהבן הקטן,... יגיע לגיל 18, יקבל הבעל מחצית מהרכוש ע"פ הנספח להסכם על מנת לקנות דירה עבורו..."

     

42. בנספח שצורף להסכם הגירושין ובהתייחס לדירה נכתב:

     

    "הדירות שבבעלות / ירושת הצדדים שהן:

    דירה משותפת ברחוב XXX

    ודירה אחת שתקבל האם בירושה ב XXX 

    יחולקו שווה בשווה בין הבעל לאישה כאשר הילד הקטן ... יגיע לגיל 18..."

     

43. יצוין כי בנוסח המקורי (שתוקן בכתב יד לניסוח האמור לעיל) נכתב:

     

    "... יחולקו שווה בשווה בין הבעל לאישה עד להגעת הילד הקטן ... לגיל 18..."

     

44. הגם הסתירות בין ההסכם לבין הנספח ובשעה שהתיקון בוצע בנספח להסכם, שהצדדים הסכימו כי החלוקה תתבצע על פיו, אין חולק שהמועד הנקוב בו טרם חלף, שכן הבן ... י׳ עתיד להיות בן 18 רק בשנת 2029.

     

45. מלשון הסכם הגירושין עולה שרצון וכוונת הצדדים בעת החתימה על ההסכם היו שלא למכור את הדירה באופן מיידי, אלא לשמור עליה לטובת הבטחת עתידם הכלכלי של ילדיהם (ראו גם ההתחייבות להעביר בירושה את הדירות לילדי הצדדים).

     

46. אל מול הסכמותיהם החוזיות של הצדדים, ניצבת הזכות לפירוק שיתוף במקרקעין, כפי הקבוע בסעיף 37 (א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") לפיו לכל שותף הזכות לדרוש את פירוק השיתוף במקרקעין בכל עת. בהמשך נקבע בסעיף 37 (ב) לחוק המקרקעין לעניין הוראות חוזיות המגבילות את הזכות לפירוק שיתוף כי:

     

    "היתה בהסכם שיתוף תניה השוללת או מגבילה את הזכות לדרוש פירוק השיתוף לתקופה העולה על שלוש שנים, רשאי בית המשפט, כעבור שלוש שנים, לצוות על פירוק השיתוף, על אף התניה, אם נראה לו הדבר צודק בנסיבות הענין."

47. הוראה חוקית זו מלמדת כי בעלות משותפת במקרקעין הינה מצב זמני, שאינו מאפשר ניצול מקסימאלי של הנכס על ידי כל אחד מהשותפים ועל כן קיימת אפשרות להורות על פירוק שיתוף במקרקעין על אף תניה השוללת או מגבילה זכות זו.

     

48. הדבר מקבל משנה תוקף עת שוכנעתי שהתביעה הוגשה על רקע מצוקה וקושי להמשיך ולשאת את השיתוף בשעה שהנתבע, הגיע באופן עקבי לבית הצדדים, תוך כדי שהוא מבקר את מצב תחזוקת הבית, את רמת האוכל שמבשלת התובעת ואף מנע ממנה שימוש חופשי בנכס, הכולל אירוח של בני משפחתה ואף למעלה מכך, את האפשרות לחיות בו חיים סבירים עם בעלה הנוכחי, זאת הגם שמאז הגשת התביעה, חדל הנתבע לעשות כן.

     

49. הנתבע אישר בעדותו כי נהג לפתוח את המקרר על מנת לעקוב אחר רמת האוכל שמבשלת התובעת (עמ' 16, ש' 5 לפרוטוקול מיום 11.11.2021) והבהיר את דעתו ביחס לסוג וכמות האוכל שהתובעת צריכה להכין מידי יום "היא אמרה שיש במקרר פסטרמה וגבינה וטונה ובשבילי זה לא אוכל. דיברתי עם א' (התובעת. א.מ.)... שתעמיד לפחות סיר חם אחד" (שם, ש' 8-9).

     

50. הנתבע לא הכחיש כי איים על הנתבעת בסילוקה מהבית בשעה שלדבריו היא רק אורחת בו (מבלי להתעלם מההסברים שנתן לאמירותיו) כשחלק מהם נאמרו לדבריו "רק" בלהט הדברים: "אמרתי ואני מתנצל וזה נאמר בלהט הדברים" (ראו: עמ' 15, ש' 10 וכן שם, ש' 17).

     

51. הנתבע אישר כי העביר מסרים דרך בנם של הצדדים שמשמעותם כי בכל רגע נתון התובעת עלולה להימצא מחוץ לבית המגורים "כשאני אמרתי לב' ש"זה בית שלך אמא אורחת"" (הגם שתלה זאת במצבו הנפשי הקשה של הבן והבהיר שהדבר נאמר כתגובה לרצונה הלכאורי של התובעת לסלקו מהבית בגלל נטיותיו המיניות) (עמ' 15, ש' 22-25).

     

52. הנתבע כאמור אישר שאחיה של התובעת אינו יכול להגיע לבקר "בבית שלו" (עמ' 15, ש' 30).

     

53. אין חולק כי התנהלות זו או מעין זו (ראו עדותה של התובעת שלא נסתרה בעניין זה, לרבות בדבר האיסור להלין את בעלה הנוכחי בדירה), מצרה, או למצער הצרה, את צעדיה של התובעת ומנעה ממנה ניצול מקסימאלי של המקרקעין באופן המצדיק הקדמת הפירוק על אף הקבוע בהוראות ההסכם.

54. באשר לדרך ביצוע פירוק השיתוף, קובע סעיף 38(א) לחוק שפירוק השיתוף יעשה על פי הסכם בין השותפים ובאין הסכם על פי צו בית המשפט.

     

55. בהתאם לסע' 40א(א) לחוק, כאשר מדובר בפירוק שיתוף בין בני זוג "המכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם".

     

56. בענייננו, מצאתי לקבל את טענת התובעת לפיה בעת פירוק השיתוף בדירת המגורים, ששוויה מוערך על סך של 2,000,000 ₪ לפחות, ייוותר לצדדים די כסף על מנת לרכוש דירה חלופית.

     

57. העובדה כי הנתבע מתגורר בעת הזאת בדירה השייכת לאחיותיו (שלתנאיה ולנגזר מהם ביחס לטובת הקטינים אתייחס להלן) מחזקים את ההבנה כי מציאות בה יקבל הנתבע סכום כסף גדול (שיוכל לאפשר לו, כפי הנראה, לרכוש דירה להשקעה, אשר למצער, תניב עבורו פירות, שבעזרתם יוכל לשכור דירה חלופית) עדיפה מבחינה כלכלית גם לנתבע.

     

58. בנסיבות אלה מצאתי כי התנאי הקבוע בסעיף 40א(א) לחוק מתקיים וכי על אף מכירת הדירה, יימצא הסדר מגורים אחר, המתאים לצרכי הקטינים.

     

    טובת הקטינים

59. מעבר לקבוע בעניין פירוק שיתוף במקרקעין בכלל, בשעה שעסקינן בתביעה בין בני זוג, כבענייננו, "רשאי בית המשפט להורות על ביצועם בדרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין" (סע' 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995).

     

60. בעניין זה אציין, כי על אף שהצדדים חלוקים בדבר חובתו של הנתבע לשאת במחצית תשלומי המשכנתא (ראו בעניין זה סע' 59-62 לסיכומי ב"כ הנתבע), העובדה שהנתבע אינו משלם את חלקו במשכנתא אינה במחלוקת ומשכך נהיר כי על כתפי התובעת מוטל נטל כבד, הכולל את הצורך לשאת לבדה במלוא תשלומי המשכנתא, כאשר דמי המזונות אף לא משולמים לה במלואם.

     

61. אם לא די באמור, הרי שלשיטת הנתבע, התובעת היא זו שצריכה לשלם לו כסף, שכן מלבד כך שהיא צריכה לשאת במלוא הוצאות המשכנתא לבדה, היא גם צריכה להמשיך לשלם לו דמי שימוש ראויים בסך 3,000 ₪ (ראו סע' 29 לסיכומיו), כך שלאחר קיזוז תשלום זה מדמי המזונות (שהופחתו בהסכמה לסך של 2,300 ₪) נדרשת התובעת להעביר לנתבע, כך לשיטתו, סך של 700 ₪ מידי חודש, כאילו ילדי הצדדים הינם דור המדבר- אוכלי המן, שמזונותיהם מסופקים להם משמיים (ראו טענות הנתבע בעניין זה בערעורו על ההחלטה שנתנה תוקף להסכמות הצדדים להפחית את דמי המזונות).

     

62. בנסיבות אלה, נהיר כי לצד הנטל וההכבדה המוטלים על כתפי התובעת, נפגעת גם טובתם של הקטינים, מעצם הצורך של התובעת לשאת בתשלומי משכנתא גבוהים ובעת שנותר לה פחות כסף על מנת לספק את צרכיהם (אם בכלל).

     

63. בל נשכח כי הסדרי השהות של הקטינים עם הנתבע מצומצמים עד מאוד והתובעת נושאת בכל הוצאותיהם מכוח מגוריהם, דרך קבע, בביתה.

     

64. מלבד האמור, אציין כי העובדה שהנתבע אינו עושה כבר כעת שימוש בכספים שהוא זכאי להם בגין חלקו בדירה, מונעת ממנו לקיים זכותו וחובתו לקיום הסדרי שהות רחבים הכוללים לינה עם ילדיו בביתו. נהיר כי עובדה זו אינה מתיישבת עם טובת הקטינים ומשכך, התכלית של דאגה לטובת הקטינים דווקא מחזקת את הצורך בביצוע פירוק השיתוף בדירה ללא דיחוי.

     

65. בעניין זה העיד הנתבע: "זה נכון שלא נוח להם לישון אצלי בסלון. זה נכון ש... אומר שהוא לא רוצה לישון איתי בסלון ולילדים עדיין לא נוח לישון אצלי" (עמ' ש' 17-18) ומשכך, בראי טובת הקטינים עצמם, לא מצאתי כי ההסדר הנוכחי עדיף על פני האפשרות שבה כל אחד מהצדדים יוכל לפתוח דף חדש בחייו, באמצעות שימוש בכספי התמורה שיתקבלו ממכירת הדירה לצורך רכישת דירה חלופית.

     

66. אציין כי טענת הנתבע לפיה האינטרס של שמירה טובת הקטינים, מחייב פירוק שיתוף דחוי- אינה נהירה. שכן מי מונע בעת הזאת מהתובעת לצאת למגורים בדירה שכורה ולהשכיר את הדירה, בעת שהסכם הגירושין אינו מגביל זכותה לעשות כן? הרי לא ניתן להכריח את התובעת להמשיך ולשלם משכנתא ולחיות בנכס שאינה חפצה לגור בו. בנסיבות אלה, בשעה שהתובעת יכולה לעבור כבר עתה להתגורר בדירה שכורה אחרת ואגב כך לשנות את תנאי המגורים של הקטינים, הותרת השיתוף על כנו אינה מעלה ואינה מורידה.

     

67. אשר על כן מצאתי, בנסיבות העניין, כי ביצוע פירוק השיתוף, כבר כעת, בדרך שתיקבע להלן הינה יעילה וצודקת יותר מהותרת השיתוף הכפוי על כנו.

    אינטרס ההסתמכות של הנתבע

68. מלבד העובדה כי אני סבור שיש בביצוע פירוק השיתוף כבר כעת על מנת להיטיב לנתבע מבחינה כלכלית (כפי שהובהר לעיל) לא מצאתי שיש בטענותיו בדבר הסתמכותו על ההסכמה לפירוק שיתוף דחוי, כדי להביא לשינוי התוצאה אליה הגעתי בדבר הקדמת מועד פירוק השיתוף.

     

69. לא מצאתי היגיון רב בסירובו של הנתבע לפרק השיתוף כעת. הרי ככל שהנתבע מבקש להמתין על מנת לרכוש דירה חלופית, תוך שימוש בכספי מכירת הדירה המשותפת בתוספת מחצית הדירה שתתקבל בירושה, הרי שבינתיים, יכול הנתבע להשקיע את כספי התמורה באפיק השקעה כלשהו, ובעתיד יוכל לצרף פירות השקעתו לכספים שיתקבלו מדירת הירושה שתביא התובעת על מנת לרכוש, בבוא העת, דירה כלבבו.

     

70. אציין כי אף אחד מהצדדים לא הביע רצונו לרכוש את חלקו של האחר בנכס ולא טען כי עובדה זו מצדיקה או מונעת פירוק השיתוף בעת הזאת ומשכך לא מצאתי כל טעם להשהות את פירוק השיתוף, שהשהייתו נועדה אך על מנת לעשות שימוש בכספים שיתקבלו בעתיד ממקורות שאינם כספי הדירה עצמה.

     

71. אוסיף שגם אם פירוק השיתוף פוגע במידת מה באינטרס ההסתמכות של הנתבע (וכאמור לעיל, אף לא השתכנעתי בכך), אינטרס זה נגף אל מול זכות הקניין של התובעת, שהינה במעמד חוקתי (בהתאם לסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו) שנפגעת כתוצאה מהשיתוף הכפוי.

     

72. אציין כי לא מצאתי סימוכין לטענתו של הנתבע לפיה הסכמות הצדדים בהסכם הגירושין מכניסות למסת הנכסים הנוכחית גם את הדירה שעתידה להתקבל בירושה ומשכך ככל שיפורק השיתוף בדירת המגורים, יש להורות על פירוק השיתוף בדירת הירושה כבר כעת. מלבד העובדה שעניינה של דירה זו אינו מתברר בפני, הרי שאין חולק כי הסכמת הנתבעת הייתה לחלוקת תמורתה בעתיד (ראו: לשונו הברורה של ההסכם שהתייחסה לדירה זו כדירה שעתידה להתקבל בעתיד). כך גם לא מצאתי שהעובדה שלתובעת זכויות לקבל את דמי השכירות כבר בעת הזאת מאפשרים לה למכור אותה כבר עתה, שכן, כפי הנראה, הדירה הנוספת רשומה על שם מי מהוריה של התובעת וזכות הבעלות בה תתגבש רק בעתיד.

     

     

     

    סיכום

73. בנסיבות האמורות, בשים לב לגרסתה של התובעת אשר לא נסתרה והמסמכים שהונחו לפני, לא מצאתי שדבק חוסר תום לב בתביעתה של התובעת להקדמת מועד פירוק השיתוף בזכויות בדירה. שוכנעתי שהתביעה נועדה לאפשר לתובעת לממש את חלקה בדירה לצורך רכישת מדור עצמאי, בבחינת "אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו" (ראו: תלמוד בבלי, לח, א).

     

74. הוי ידוע, כי בעת פירוק שיתוף בין בני זוג, קיימת שאיפה לבצע חלוקה המביאה לניתוק הקשר הכלכלי בין הצדדים, בסמוך ככל הניתן למועד הפרידה ומשכך יש להעדיף תוצאה של פירוק השיתוף על פני אכיפת המשך השיתוף בנכס לפרקי זמן ממושכים, שלא נועד בהכרח לטובת הבטחת צרכים חיוניים (כדוגמת מגורים למי מבני הזוג ולילדיהם הקטינים) והכל בהתבסס על שיקולי צדק והסתמכות.

     

75. בנסיבות האמורות, מצאתי כי על אף הוראות הסכם הגירושין, קיימת עילה לפירוק השיתוף בדירה וכי מכלול הנסיבות מטה את הכף לטובת הקדמת עיתוי פירוק השיתוף לעת הזאת.

     

76. נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי לתובעת הזכות לעתור לפירוק השיתוף בזכויות בדירה אף בטרם התקיימו התנאים הנקובים בהסכם הגירושין.

     

77. משהגעתי לכלל מסקנה זו, אני נעתר לתובענה ומורה על פירוק שיתוף מיידי בדירת הצדדים, כמפורט להלן:

     

    • בשעה שלא ניתן לבצע חלוקה בעין של הנכסים, אני מורה על פירוק השיתוף בזכויות הצדדים בדירה, כפנויה, לכל המרבה במחיר בשוק החופשי, כשלכל אחד מהצדדים הזכות להשוות להצעת הרכישה הגבוהה ביותר;

       

    • התמורה, לאחר ניכוי הוצאות המכר, סילוק חובות המשכנתא הרובצים על הדירה, תחולק בין הצדדים, בחלקים שווים.

       

    • ככל שלא יעלה בידי הצדדים לבצע את פירוק השיתוף בהסכמה בכוחות עצמם, ו/או בהגשת בקשה מתאימה, ימונו ב"כ הצדדים ככונסי נכסים לביצוע פירוק השיתוף;

       

      משהגעתי לכלל מסקנה זו, מורה על חיוב הנתבע בהוצאות התובעת בסכום של 10,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

       

      בכך מסתיים בירור התובענה. המזכירות מתבקשת לסגור את התיק.

       

      פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת פרטים מזהים ושמות הצדדים.

       

      ניתן היום, י"ח אב תשפ"ב, 15 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.