פלונית נ' פלונית ואח'

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד שניתן ביום 10.8.2020 ברמ"ש 7472-07-20 (השופטת ו' פלאוט) (להלן: בית המשפט המחוזי), בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה 1 על החלטתו של בית משפט לענייני משפחה פתח תקווה (להלן: בית המשפט לענייני משפחה) שניתנה ביום 17.6.2020 בתמ"ש 18125-10-16 על ידי השופט ב' יזרעאלי במסגרת בירור הסכסוך הרכושי בין המשיבה 1 לבין בן זוגה לשעבר, המשיב 2 (להלן: ההליך העיקרי).

העובדות

2. העובדות הנדרשות לענייננו אינן במחלוקת, ואלה הן:

• א. בידי המשיבה 1 1% ממניות המשיבה 3, חברת נ', ואילו המשיב 2 מחזיק ב-99% ממניות חברת נ'.

• ב. חברת נ' מחזיקה ב-50% ממניות המבקשת, חברת ר'. המניות הנותרות (50%) מצויות בשליטת שותפו העסקי של המשיב 2.

• ג. חברת ר' עוסקת בתכנון ובביצוע פרויקטים בתחום הבנייה בהיקף נרחב.

• ד. המשיב 2 משמש כמנכ"ל משותף בחברת ר' לצד שותפו העסקי.

• ה. הווה אומר: המשיב 2 והמשיבה 1 מחזיקים, בשרשור, במחצית ממניותיה של חברת ר'. לאור חלוקת מניותיהם בחברת נ', האינטרס הכלכלי של המשיב 2 בחברת ר' מגיע כדי 49.5%, בעוד שהאינטרס הכלכלי של המשיבה 1 בחברת ר' הינו 0.5% בלבד.

הליכים קודמים

3. כדי להבטיח את האינטרס שלה בחברת ר' ואת זכויותיה מכוח איזון המשאבים בגדרי הסכסוך הרכושי מושא ההליך העיקרי, ביקשה המשיבה 1 צו מניעה זמני שיחסום פעולות אשר עלולות לפגוע באינטרס זה, ומבוקשה ניתן לה. כמו כן, ביקשה המשיבה 1 לצרף את חברת ר' כצד להליך העיקרי ולמנות לחברה זו מנהל מיוחד. ביום 23.5.2017, דחה בית המשפט לענייני משפחה בקשות אלה, תוך שהוא מאריך, בהסכמת חברת ר', את צו המניעה אשר קובע כדלקמן:

"[חברת ר'] על כל מרכיביה, לרבות חברת נ', חברות ה"בת" וחברות ה"אחות", לא תבצע כל פעולה של הקצאת או העברת מניות, ולא תבצע כל מכירת נכסים, שלא במהלך הרגיל של עסקיה, אלא באישור מוקדם של ביהמ"ש." (להלן: צו המניעה).

           לצד זאת, ציין בית המשפט בהחלטתו את כוונתו למנות מומחה לצורך הערכת נכסיהם של המשיבים 1 ו-2 בהתאמה למועד הקרע המוסכם ביניהם.

4. כמותווה בצו המניעה המוסכם, ביום 1.3.2020 הגישה חברת ר' לבית המשפט לענייני משפחה "בקשה דחופה לאישור ביצוע הנפקה לבורסה". במסגרת הבקשה, ביקשה חברת ר' כי בית המשפט יחריג מצו המניעה את תוכניתה לגייס כספים מהציבור באמצעות הנפקת ניירות ערך (מניות ואגרות חוב) ומכירתם באמצעות הבורסה לניירות ערך. לדברי חברת ר', מימושה של תוכנית זו עתיד להוריד את מפלס חובותיה הכספיים. באופן ספציפי יותר, ביקשה חברת ר' לגייס מהציבור השקעות עד לתקרה של 90,000,000 ₪ לצורך פירעון הלוואותיה בסך כולל של 72,000,000 ₪, ובהן הלוואת בעלים בסך של 15,000,000 ₪. ביתרת הכספים, לכשיגויסו, ביקשה חברת ר' להשתמש לצרכי ניהולה השוטף. במסגרת התוכנית, אם תמומש בהצלחה, היתרה המרבית אשר תישאר בידי חברת ר' עתידה אפוא להגיע לסכום של 18,000,000 ₪ (להלן: הכסף הפנוי). הליך הנפקה זה אמור להתבצע תחת פיקוחה של הרשות לניירות ערך, כמקובל. במסגרת זו, וכתנאי להנפקת אגרות החוב, נדרשה חברת ר' על ידי הרשות לניירות ערך לפעול להגדלת הונה העצמי, וזו בחרה לעשות כן בדרך של הנפקת מניות. הנפקת מניות – להבדיל מגיוס חוב, כדוגמת הנפקת אגרות חוב – איננה פעולה אשר מצויה במהלך העסקים הרגיל של חברת ר'. לפיכך, מהלך זה מחייב את חברת ר' באישורו של בית המשפט לענייני משפחה, כאמור בצו המניעה.

5. המשיבה 1 התנגדה לבקשה תוך שהיא מתנה את הסכמתה למהלכה של חברת ר' בהפקדת בטוחה שתגן על האינטרס שלה בחברה ותמנע מהמשיב 2 מלנכס לעצמו, במישרין או בעקיפין, כל חלק מהכסף הפנוי.

החלטת בית המשפט לענייני משפחה

6. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את כל טענותיה של חברת ר' ודחה את טענות המשיבה 1. בהחלטתו זו הדגיש בית המשפט כי חברת ר' איננה צד לסכסוך הרכושי מושא ההליך העיקרי וכי הצו אשר ניתן בעניינה לא נועד להגביל את פעילותה העסקית מעבר למצוין בו.

           ואלה היו דבריו של בית המשפט:

"ברור כי לא ניתן להשבית את פעילות המבקשת [חברת ר' – א.ש.] או להגביל אותה, במידה העולה על הנדרש, שכן מדובר בישות משפטית נפרדת, בפרט כאשר מדובר בחברה בעלת היקף פעילות נרחב ביותר, כולל החלטות עסקיות וכלכליות רבות המתקבלות במהלך פעילותה. אין כמובן להתעלם מזכותה של [המשיבה 1 – א.ש.] להבטיח את האפשרות לממש את פסק הדין, ככל שיינתן, וזאת בנוגע לזכויותיו של המשיב [המשיב 2 – א.ש.] אך מאידך גיסא, יש לבחון זכות זו מול זכותה של החברה לנהל פעילותה בדרך שתועיל לה ביותר."

7. בית המשפט לענייני משפחה הדגיש כי רצונה של המשיבה 1 לקבל לידיה בטוחה, אין בו כשלעצמו כדי לחסום את ההנפקה. לדברי בית המשפט, רצון זה אמור להיבחן במסגרת אחרת, המתאימה לכך, וכן בזמן המתאים, ולא כתנאי מוקדם לאישור ההנפקה. בית המשפט ציין גם כי הבטוחות שנדרשו על ידי המשיבה 1 מכוונות אל זכויות עתידיות שטרם הבשילו ואל כספים שטרם התקבלו.

8. כמו כן קבע בית המשפט לענייני משפחה כי ההנפקה עשויה להטיב עם חברת ר' ועם בעלי מניותיה, ובכלל זה המשיבה 1 עצמה, וכי מדובר בהליך מבוקר אשר עתיד להתבצע בהתאם להוראות הדין תחת פיקוח רגולטורי של הרשות לניירות ערך. לבסוף, דחה בית המשפט לענייני משפחה את טענת המשיבה 1 כי המשיב 2 זומם לרוקן את קופתה של חברת ר', בין היתר, תוך ניצולו של הליך ההנפקה. טענת המשיבה 1 אשר הלינה על אי-הגשת תשקיף ההנפקה לבית המשפט נדחתה אף היא. בהקשרה של טענה זו, בית המשפט ציין כי התשקיף הוא מסמך פומבי הפתוח לעיון הציבור כולו. בתוך כך, דחה בית המשפט טענה אחרת של המשיבה 1 אשר ביקשה לייחס לחברת ר' שיתוף פעולה עם המשיב 2 שמטרתו דילול האינטרס הכלכלי שלה בחברה.

9. לא זו אף זו: בית המשפט לענייני משפחה קבע כי גם מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר היענות לבקשת חברת ר', אשר עלולה לספוג הפסד כספי משמעותי אם בקשתה תסורב – זאת, בשעה שאי-היענות לבקשה ממילא לא תועיל למשיבה 1 ואף עלולה להרע את מצבה.

10. בית המשפט קיבל אפוא את בקשתה של חברת ר' וחייב את המשיבה 1 לשלם לחברת ר' ולמשיב 2, בהתאמה, הוצאות בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ ושל 7,500 ₪ בתוספת מע"מ.

11. לאור המתואר לעיל, עתרה המשיבה 1 לבית המשפט המחוזי וביקשה ממנו רשות לערער על החלטה זו.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

12. בית המשפט המחוזי החליט לדון בבקשת המשיבה 1 כבערעור וקיבל את הערעור.

13. בפתח פסק-דינו, צמצם בית המשפט המחוזי את המחלוקת בין בעלי הדין לשאלה אחת ויחידה: שאלת הבטוחות אשר היה על בית המשפט לענייני משפחה לקבוע כתנאי מוקדם להיענותו לבקשת ההנפקה.

14. במסגרת זו, קבע בית המשפט המחוזי כי בית המשפט לענייני משפחה טעה בהחליטו שלא להתנות את אישור ההנפקה בהפקדת בטוחות לטובת המשיבה 1 על ידי חברת ר'. במסגרת זו, נקבע כי בקשתה של חברת ר' כמוה כבקשה למתן סעד זמני, שככלל אין לתתו אלא בכפוף להפקדת בטוחות על ידי מבקש הסעד אשר תספקנה הגנה ראויה על האינטרסים של בעל הדין שכנגד, אשר עלול להיפגע ממתן הסעד. לשיטת בית המשפט המחוזי, מן הדין היה אפוא לחייב את חברת ר' בהפקדת ערבות והתחייבות עצמית שתבטחנה את זכויותיה של המשיבה 1 – זאת, כתנאי לאישור ההנפקה.

15. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי חברת ר' לא סיפקה הסבר מפורט דיו באשר לשימושה העתידי בכסף הפנוי ולא הפיגה את חששה של המשיבה 1 כי המשיב 2 ושותפו העסקי יפעלו לריקון החברה מנכסיה באמצעות הגדלת דמי-הניהול שיימשכו על ידיהם מקופתה של חברת ר' אחרי ביצוע ההנפקה.

16. מטעמים אלו, קבע בית המשפט המחוזי כי יש להבטיח את חלקה של המשיבה 1 בכסף הפנוי (18,000,000 ₪) בהתאמה לזכויותיה הנטענות בחברת ר', בשיעור של 25%. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי יש לחייב את חברת ר' בהפקדת סך של 4,500,000 ₪ בנאמנות בידי בא-כוחה בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. עוד נקבע, כי חברת ר' תוכל לעשות שימוש בכספים המופקדים, ככל ששימוש זה ייעשה למטרה מוצדקת – והכל תחת אישורו של בית המשפט לענייני משפחה. בתוך כך, דחה בית המשפט המחוזי את טענתה של חברת ר' כי המשיב 2 הוא זה שיש לחייבו בהפקדת בטוחה, אם בכלל.

17. בית המשפט המחוזי החליט שלא ליתן צו להוצאות בעקבות קבלת ערעורה של המשיבה 1, וכן ביטל את ההוצאות אשר הושתו עליה על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

18. בסמוך לאחר מתן פסק-דין זה, הגישה חברת ר' בקשה לעיון מחדש, אשר נדחתה.

19. מכאן בקשת רשות הערעור אשר הונחה על שולחני בד-בבד עם הבקשה לעכב את ביצועו של פסק הדין אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי.

טענות הצדדים

20. לטענת חברת ר', פסק דינו של בית המשפט המחוזי חותר תחת עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ופוגע בזכויות הקניין של צדדים שלישיים, מקום בו חברת ר' איננה צד להליך או לסכסוך, וממילא איננה חברה משפחתית. לטענת חברת ר', בית המשפט לענייני משפחה צדק בצמצמו את החלטתו לשאלה האם ההנפקה עלולה לפגוע באינטרס של המשיבה 1 בחברת ר' והגיע בעניין זה לכלל מסקנה נכונה, שלא היה כל מקום להתערב בה.

21. כמו כן טוענת חברת ר', כי בית המשפט המחוזי שגה בסווגו את בקשתה כבקשה לסעד זמני – קביעה שכלל לא היתה אפשרית, מאחר שחברת ר' איננה צד להליך העיקרי. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי שגה גם בהחליטו לחייב את חברת ר' בהפקדת בטוחה לטובת המשיבה 1. במסגרת זו, טוענת חברת ר' כי בינה לבין המשיבה 1 אין כל יריבות; וכי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אף העניק למשיבה 1, שלא כדין, קדימות נשייה על פני נושים אחרים של החברה. חברת ר' מוסיפה וטוענת, כי גם אילו היה מקום להעניק למשיבה 1 בטוחה, הרי שבטוחה זו מקורה בחוב המיוחס למשיב 2 – חוב שלחברת ר' אין עמו דבר או חצי דבר.

22. עוד טוענת חברת ר', כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו לחייבה בהפקדת בטוחה בסך 4,500,000 ₪ בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין – וזאת, כתנאי מוקדם לביצוע ההנפקה, כאשר כלל אין זה ברור אם ההנפקה תצא מן הכוח אל הפועל; מה יהא הסכום שיגויס במסגרתה; ומה יהא סכומו, אם בכלל, של הכסף הפנוי. כמו כן, נטען כי הסעד שהעניק בית המשפט המחוזי כלל לא נתבקש על ידי המשיבה 1 וכי לא היה מקום לביטול ההוצאות אשר הושתו על המשיבה 1 על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

23. המשיב 2 וחברת נ' מצטרפים לטענותיה של חברת ר', תוך שהם מוסיפים וטוענים כי בידי המשיבה 1 כבר יש די בטוחות – בדמות עיקולים וצווי מניעה – להבטחת זכויותיה במסגרת ההליך העיקרי. במסגרת זו, טוענים המשיב 2 וחברת נ' כי המשיבה 1 מחזיקה, בין היתר, במחצית הזכויות בבית המגורים שלה ושל המשיב 2 ובעיקול על יתרת הזכויות בבית אשר רשומות על שם המשיב 2; בבעלות על רכבה שלה ובעיקול על מלוא זכויות המשיב 2 בכלי הרכב שבבעלותו; בבעלות על נכסי מקרקעין בישראל ומחוץ לישראל; ובחברת עורכי דין הרשומה על שמה – כל זה, לצידם של צו מניעה ואיסור דיספוזיציה החולשים על מחצית ממניותיו של המשיב 2 בחברת נ'. כמו כן טוענים המשיב 2 וחברת נ' כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה ניתנה בהסתמכו על היכרותו המעמיקה עם בעלי הדין ועל קביעתו הברורה כי אין באישור ההנפקה המבוקש כדי לשנות את מצב הבטוחות שבידי המשיבה 1, שכאמור יכולה תמיד לבקש – ובמקרה המתאים לכך, גם לקבל – עיקול זמני על כספי המשיב 2. מטעמים אלו, סבורים המשיב 2 וחברת נ' כי לא היה מקום להתערב בהחלטה זו, הנכונה לגופה.

24. מנגד, סומכת המשיבה 1 את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל טעמיו. לעמדתה, החלטת בית המשפט לענייני משפחה רוקנה מתוכן את צו המניעה מבלי לקבוע עבורה בטוחה חלופית להבטחת זכויותיה. המשיבה 1 מפרטת וטוענת, כי עיון בתשקיף ההנפקה מגלה שההנפקה עלולה לפגוע באופן מהותי בזכויותיה – זאת, בשל ניסיונו של המשיב 2 לפעול לריקון החברה באמצעות החזר הלוואת הבעלים ועל ידי גביית דמי-ניהול מופלגים והטבות אישיות אחרות שהלה עתיד לקבל בעקבות ההנפקה. עוד נטען כי מהלך ההנפקה עתיד להפוך את המשיבה 1 לאחרונה שבנושים – אחרי מחזיקי אגרות החוב שתונפקנה ואחרי המשיב 2 ושותפו בחברה. לפיכך, טוענת המשיבה 1 כי הבטוחה שחברת ר' חוייבה להפקיד הינה מידתית וראויה וכלל איננה פוגעת בניהולה השוטף של החברה.

25. בתוך כך, טוענת המשיבה 1 כי אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור שלפניי מאחר שמדובר בבקשה לערער על פסק דין ב"גלגול שלישי". בהקשר זה, מפרטת המשיבה 1 וטוענת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי נטוע בפרטיו של מקרה ייחודי ואיננו מעלה שום שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית אשר חורגת מעניינם הספציפי של בעלי הדין.

דיון והכרעה

26. לאחר שעיינתי בכתובים שבעלי הדין הניחו לפניי, החלטתי להפעיל את סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) ולפי סעיף 26(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולדון בבקשתה של חברת ר' כבערעור. זאת, לאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין זה ושוכנעתי כי לא תיפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור. לא נעלמה מעיניי התנגדותם של המשיב 2 ושל חברת נ' להפעלת סמכותי מכוח תקנה 448 לתקנות, אך לנוכח התוצאה אליה הגעתי, עניין זה מתייתר; ועמו מתייתרת גם בקשתה של חברת ר' לעיכוב ביצוע.

27. חברת ר' מבקשת כי אתיר לה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ב"גלגול שלישי". רשות כאמור יכול שתינתן רק במקרים מיוחדים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית אשר חורגת מעניינם האישי של הצדדים (ראו: תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי; וכן ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה)).

28. בצדו של כלל יסודי זה, ניצב חריג אשר פותח את שעריו של בית המשפט העליון, כערכאת ערעור "בגלגול שלישי", בפני ערעורים ששמיעתם נדרשת כדי למנוע עיוות דין מהותי (ראו: תקנה 407א(2) לתקנות סדר הדין האזרחי) וכן כדי לתקן טעות מהותית הגלויה על פני הפסק והיורדת לשורש העניין (ראו והשוו, למשל: רע"א 3577/11 אלון החזקות בריבוע כחול-ישראל בע"מ נ' נציגות הבית המשותף, פסקה 6 (30.6.2011)). כפי שאפרט להלן, נסיבות כאמור התקיימו במקרה דנן. לפיכך, החלטתי לדון בבקשה שלפניי כבערעור, וכן לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר על כנה את החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 17.6.2020, על כל רכיביה.

29. סבורני כי בית המשפט המחוזי נקלע לכלל טעות בקבעו כי חברת ר' עתרה לבית המשפט לענייני משפחה לקבלת סעד זמני. חברת ר' איננה צד להליך העיקרי אשר הוא, ורק הוא, יכול לעתור לקבלת סעד זמני בגדרי אותו הליך. בעניין זה, קובעת תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי כי בקשה למתן סעד זמני יכול שתוגש "במסגרת תובענה" – לענייננו: במסגרת ההתדיינות בין המשיבים 1 ו-2 בהליך העיקרי, כאשר חברת ר' מצויה מחוץ לאותה מסגרת (ראו למשל: דודי שוורץ "סעדים זמניים – קווים מנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי" מחקרי משפט יג(2) 441, 442-441 (1996)). בקשתה של חברת ר' הוגשה במסגרת המתווה שכאמור נקבע בצו המניעה, אשר ניתן בהסכמת בעלי הדין במטרה ברורה: למנוע דילול נכסי החברה והברחתם. במסגרת זו, ביקשה חברת ר' את החרגת ההנפקה המתוכננת ומבוקשה ניתן לה לאחר שבית המשפט לענייני משפחה וידא כי מדובר בהליך מבוקר ומפוקח אשר, אם יצליח, יטיב עם החברה וכפועל יוצא מכך גם ישביח את ערכן של מניות המשיבה 1 בחברת נ'. בהחלטה זו לא היה כל מקום להתערב.

30. כמו כן, טעה בית המשפט המחוזי בחייבו את חברת ר' במתן בטוחה להבטחת זכויותיה של המשיבה 1 כלפי בן זוגה לשעבר, המשיב 2. ברי הוא, כי בין חברת ר' לבין המשיבה 1 אין כל יריבות משפטית, וכי אין זו חובתו של תאגיד לדאוג לכך שמנהלו יקיים את חובותיו הממוניות כלפי בת זוגו לשעבר במסגרת איזון המשאבים הזוגיים וחלוקת הרכוש בין השניים. הטלת חובה כאמור עומדת בניגוד להיותה של חברת ר' ישות משפטית עצמאית, הנפרדת מכל אלו שמפעילים אותה ומחזיקים במניותיה (ראו: סעיפים 4 ו-6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999; וכן, שרון חנס "עיון מחודש באישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד בדין הישראלי" עיוני משפט כח(1) 5 (2004)).

31. הבטוחה שחברת ר' נדרשה להפקיד על ידי בית המשפט המחוזי אף עלולה לפגוע במחזיקי אגרות החוב, אשר עתידים להשקיע את כספם בחברה במסגרת ההנפקה. כספים שחברה מגייסת כנגד הנפקת אגרות חוב הם בגדר חוב שאמור להיות מוחזר במלואו למחזיקי איגרות החוב. נשייתם של אלה קודמת לזאת של בעלי המניות כדוגמת המשיבה 1 – זאת, בין אם ההנפקה תצא לפועל ובין אם לאו (ראו: אירית חביב-סגל דיני חברות ב 52-49 (2007)). חיובה של חברת ר' בהפקדת הבטוחה לטובת המשיבה 1 איננו עולה אפוא בקנה אחד עם כלל בסיסי זה של דיני התאגידים. כמו כן אציין, כי חיוב כאמור טעון דיווח בתשקיף ההנפקה ועלול להקשות על תוכנית ההנפקה שלא לצורך, ואף להכשילה, מפאת השאלות שעלולות להתעורר אצל משקיעים פוטנציאליים ויועציהם.

32. בית המשפט המחוזי טעה גם בהחליטו לגזור את סכום הבטוחה – 4,500,000 ₪ – מהשקעות שטרם הושקעו, מסכום הכסף הפנוי שטרם נתקבל, ומזכויות שטרם הבשילו. כמו כן, אין זה ברור כלל ועיקר מה היה הבסיס להערכתו של בית המשפט המחוזי כי האינטרס הכלכלי של המשיבה 1 בחברת ר' – 0.5%, ותו לא, בזכות 1% ממניות חברת נ' שבידה – מגיע כדי 25% מהכסף הפנוי – 18,000,000 ₪ – אשר קיים רק על הנייר ואיש עדיין לא ראהו. נראה כי אחוז זה נסמך על הנחתו של בית המשפט המחוזי בדבר זכאותה של המשיבה 1 למחצית מזכויות המשיב 2 בחברת ר', מכוח איזון המשאבים אשר עתיד להיקבע בהליך העיקרי (זאת, לצד האינטרס הישיר של המשיבה 1 – 0.5% במניות חברת ר').

33. כך או אחרת, למשיבה 1 יש אינטרס לגיטימי להבטיח את חלקה בכסף שיש, ולא בכסף שאין. ההנפקה טרם אושרה ומן הסתם טרם יצאה אל הדרך. הרווח שהיא עתידה להשיא לחברת ר', וכפועל יוצא מכך למשיב 2, הוא בגדר תקווה אשר יכול שתתממש ויכול שלא תתממש; והכסף הפנוי שבו מדובר – 18,000,000 ₪, ממנו גזר בית המשפט המחוזי את סכום הבטוחה – קיים, כאמור, רק על הנייר. למשיבה 1 ייתכן ויש אינטרס להבטיח את חלקה בכסף הפנוי, אם וכאשר ייכנס לקופתה של חברת ר', וכאשר חלק ממנו יזרום לחשבון הבנק של המשיב 2. דא עקא, כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה, המשיבה 1 תוכל להגן על אינטרס זה, בהנחה שהוא איננו מוגן דיו כבר עכשיו, על ידי הגשת בקשה להטלת עיקול זמני על כספיו ועל רכושו של המשיב 2; ובקשה כאמור יכול שתוגש גם ביחס לזכות עתידית לקבלת כספים, להבדיל מתקוות שאותן לא ניתן לעקל (ראו למשל: רע"א 8622/13 המוסד לביטוח לאומי נ' שחר, פסקה 14 (7.9.2016)). המשיבה 1 הינה עורכת דין המיוצגת בהליך העיקרי על ידי עורכי דין אשר פועלים נמרצות כדי להגן על זכויותיה. חזקה על עורכי דין אלו כי יידעו להגיש בקשות מתאימות שתגנה על האינטרס של מרשתם בחברת ר', לכשתעשיר בעקבות ההנפקה. כמו כן, יהא זה נכון להניח כי גם בית המשפט לענייני משפחה יידע להגיב בחומרה על כל ניסיון מצדו של המשיב 2 לנצל לרעה את מעמדו בחברת ר' כדי להעשיר את עצמו על חשבונה של המשיבה 1 – זהו חלק חשוב מתפקידם של בתי המשפט לענייני משפחה.

34. למותר להוסיף ולציין, כי המשיב בכל הליך כאמור יהא המשיב 2, בן זוגה לשעבר של המשיבה 1, ולא חברת ר', שכאמור כלל איננה צד להליך העיקרי ואין בינה לבין המשיבה 1 שום יריבות. לכל היותר, מעמדה של חברת ר' יכול שיהא זה של "מחזיק" בבקשת המשיבה 1 לעקל כספים שחברה זו תחזיק לטובתו של המשיב 2, אם וכאשר תוגש, וככל שתימצא לכך הצדקה (ראו: תקנה 376 לתקנות סדר הדין האזרחי).

35. באשר להנפקה גופא, זו צריכה לצאת אל הדרך בתנאים שקבע בית המשפט לענייני משפחה – מבלי לחייב את חברת ר' בהפקדת בטוחה לטובת המשיבה 1, ומבלי שתהא התערבות בניהולה השוטף של חברה זו מצד ערכאות שבפניהן מתברר סכסוך משפחה בין המשיבים 1 ו-2 (ראו והשוו: רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337, 347 (2000); וכן, בע"מ 9948/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד ס(3) 176, 193-192 (2006)).

36. מטעמים אלה, לא ראיתי מנוס מלהתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי "בגלגול שלישי", כמותווה בחריג לכלל הקבוע בתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי ובהלכת חניון חיפה. הטעויות שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מחייבות את ביטולו ואת החזרת ההחלטה אשר ניתנה ביום 17.6.2020 על ידי בית המשפט לענייני משפחה על כנה.

37. בטרם אסיים את מלאכתי, אביע תקווה כי המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה כדי להעריך את שווי נכסיהם של בעלי הדין יסיים את עבודתו במהרה, וכי הדבר יביא עימו פתרון מהיר וצודק של הסכסוך מושא ההליך העיקרי.

38. סוף דבר: הערעור מתקבל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד אשר ניתן ביום 10.8.2020 ברמ"ש 7472-07-20 מבוטל בזאת, והנני מחזיר על כנה את החלטתו של בית משפט לענייני משפחה פתח תקווה אשר ניתנה ביום 17.6.2020 בתמ"ש 18125-10-16, על כל רכיביה, לרבות ההוצאות שהושתו על המשיבה 1.

39. בגין ההליך הנוכחי, תישא המשיבה 1 בהוצאות המבקשת והמשיב 2, כדלקמן: המשיבה 1 תשלם למבקשת סך של 7,000 ₪ ולמשיב 2 סך של 3,000 ₪ – הכל בתוספת מע"מ כחוק.

           ניתן היום, ‏כ"ו בתשרי התשפ"א (‏14.10.2020).