פס"ד בערעור על מחלוקות כספיות בין אחים לשימוש בחנויות

לפנינו שני ערעורים שנדונו במאוחד על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת חנה ריש-רוטשילד) מיום 7.1.08, בתמ"ש 5493/98 ובתמ"ש 5493.1/98 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין התקבלה בחלקה תביעה כספית (מתוקנת) שהגיש המערער בע"מ 1038/08, הוא המשיב בע"מ 1040/08 (להלן: "יוסף" או "המערער") נגד המשיב בע"מ 1038/08, הוא המערער בע"מ 1040/08 (להלן: "יצחק" או "המשיב"). כמו כן התקבלה בחלקה תביעה שכנגד שהגיש יצחק נגד יוסף לתשלום סכומי כסף שונים.

למען הנוחות בלבד יכונו הצדדים ככינויים בע"מ 1038/08.

השופט מאיר יפרח :

רקע והליכים קודמים

ואלה תולדות

1.            יוסף ויצחק הינם אחים. בין השניים התגלעו מחלוקות כספיות הקשורות, בעיקרן, לשימוש שעשו בארבע חנויות הידועות כחנויות 3, 4, 5 ו-6, (להלן, בהתאמה: "החנויות"; "הבניין").

במועדים הרלבנטיים לתובענות כלל הבניין קומת קרקע, בה היו שש חנויות (ובכללן ארבע החנויות העומדות במוקד הערעורים דנן), ושתי קומות מגורים.

2.            בעבר היה הבניין בבעלות משותפת של יוסף, יצחק, אחותם הגב' שרי פ' (להלן: "שרי") ושני אחים נוספים, אליהו ג' ז"ל והגב' מלכה ל' תבדל"א. בשנת 1992 מכרו יורשי המנוח אליהו ג' ז"ל והגב' מלכה ל' את חלקם בבעלות בבניין ליוסף ויצחק (באמצעות שרי, כנאמנה עבורם), במסגרת הליך של כינוס נכסים (ה"פ (ת"א) 6807/74; המ' (ת"א) 9761/92; מוצג מע/4 למוצגי יצחק). בחודש מרץ שנת 1993 אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב את חוזה המכר, וממועד זה ועד למכירת הבניין בחודש מאי שנת 2005, היה יוסף בעלים של 40% מהזכויות בבניין, יצחק היה הבעלים של 40% מהזכויות בבניין ושרי הייתה הבעלים של 20% מהזכויות בו.

3.            במשך שנים רבות הוזנח הבניין עקב סכסוכים קשים בין הבעלים המשותפים שהולידו שורה של הליכים משפטיים. להלן אסקור את ציוני הדרך העיקריים בסכסוך שבין בעלי הדין, ככל הניתן, בסדר כרונולוגי של התרחשותם:

(א)  בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת התנהל הליך בוררות ממושך, בין יוסף, יצחק ושרי מצד אחד, לבין הגב' מלכה ל' ויורשי המנוח אליהו ג' ז"ל מצד שני, בפני הבורר עו"ד יהודה צמח (להלן:" הבורר"). במסגרת הליך בוררות זה נדונה, בין היתר, שאלת הזכויות בשתיים מהחנויות בבניין, חנות מספר 3 וחנות מספר 4. ביום 28.7.89 נתן הבורר פסק בוררות חלקי (להלן:" פסק הבוררות"), אשר בו נקבע, בין השאר, כדלקמן:

(1)    יוסף הינו דייר מוגן בחנות מספר 4 בבניין (פסקה 7 לפסק הבוררות. להלן: "חנות 4").

(2)    החל מיום 1.1.76 על יוסף לשלם לגב' מלכה ל' וליורשי המנוח אליהו ג' ז"ל חלק יחסי משכר דירה בגין חנות 4 בסך של 101 ש"ח לחודש, נכון ליום 1.8.89, בהתאם לחלקם בבעלות בבניין. החל מיום 1.8.89 שכר הדירה יהיה בסך 101 ש"ח לחודש וישתנה בהתאם לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב - 1972 (פסקה 8 לפסק הבוררות. להלן: "חוק הגנת הדייר").

(3)    אותו חלק מהחצר אשר נטען כי יוסף משתמש בו, אינו מהווה חלק מהשכירות המוגנת, למעט החלק השייך באופן טבעי לחנות 4 (פסקה 8 לפסק הבוררות). מפאת חשיבות הדברים להמשך הדיון, אביאם כלשונם:

"אשר לאותו חלק מהחצר שנטען לגביו שיוסף משתמש בה - לא מצאתי סימוכין שהוא מהווה חלק מהשכירות; גם לא התברר לי ממתי, עד כמה ובאיזה חלק מהחצר הוא השתמש או משתמש, אשר על כן עליו לחדול מלהשתמש באותו חלק מהחצר (למעט באותו חלק ממנה השייך באופן טבעי לחנותו). לעומת זאת מחוסר פרטים ברורים, איני מחייבו בתשלום עבור השימוש שנעשה במידה ונעשה עד היום".

(4)   יצחק אינו דייר מוגן בחנות מספר 3 בבניין. יצחק מחזיק בחנות זו כבר רשות (פסקאות 1 ו- 2(א) לפסק הבוררות. להלן: " חנות 3").

(5)    אם וכאשר יעזוב יצחק את חנות 3 לא יהא הוא זכאי לפיצוי כלשהו (פסקה 2(א) לפסק הבוררות).

(6)    יצחק זכאי להשתמש בחנות 3 כנגד תשלום דמי שימוש ראויים לגב' מלכה ל' וליורשי המנוח אליהו ג' ז"ל (פסקה 2(ב) לפסק הבוררות). שיעור דמי השימוש הראויים השנתיים שעל יצחק לשלם לגב' מלכה ל' וליורשי המנוח אליהו ג' ז"ל בגין חנות 3 נקבע בפסקה 2(ג) לפסק הבוררות. בפסקה 2(ה) לפסק הבוררות ערך הבורר תחשיב של דמי השימוש הראויים עבור העבר (1.1.76 - 1.8.89). בפסקה 2(ו) לפסק הבוררות התייחס הבורר לדמי השימוש העתידיים בגין חנות 3, בציינו:

"דמי השימוש העתידיים ישולמו לכל אחד משני אלה (מלכה והעיזבון של אליהו) בשיעור 28.41 ש"ח לחודש כאשר סכום זה צמוד למדד אשר יתפרסם ב- 15.8.89".

בית המשפט המחוזי בתל-אביב אישר את פסק הבוררות בת"א (ת"א) 1586/90.