כמו כן, מבוקש לקבוע כי התובעים הפרו את הסכם המכר ולפיכך מחויבים בתשלום הפיצוי המוסכם בגין הפרת הסכם המכר כמפורט בהסכם.
דיון והכרעה
35.טענתם העיקרית של התובעים הייתה כי הנתבעת הטעתה אותם ביחס להסכם המכר וכי עקב טעות זו הם התקשרו בהסכם, מבלי שקיבלו ייעוץ משפטי ומבלי שתוצאותיו ברורות להם ועל כן דין ההסכם להתבטל.
36.אומר כבר עתה, כי טענה זו אין בידי לקבל. התובעים לא הרימו את הנטל המוגבר המוטל עליהם להוכיח כי לא הבינו את תוכן ההסכם עליו חתמו, ולא הוכח בפניי כי הם טעו, או הוטעו על ידי הנתבעת ובתה, ובוודאי שלא הוכחה עילת העושק. הנתבע האחיין, שלו 5% מהזכויות בנחלה, היה מיוצג בכל הליכי המכר של הנחלה ובא כוחו אישר באופן מלא את הסכמתו לתנאי העסקה. אישור זה ניתן בכתב וניתן לראות בו כמי שעונה על דרישת הכתב בעסקת מקרקעין, ומכל מקום התנהלותו של האחיין בסירובו לחתום על ההסכם לאחר שהתובעים, ולא הוא עצמו, ביקשו לבטלו, מהווה התנהגות שיש בה משום חוסר תום לב גמור שאין מקום לבטל את ההסכם בגינו.
המסגרת הנורמטיבית
37.התובעים מבססים תביעתם לביטול הסכם המכר על עילות עושק, טעות והטעיה. כן נטען כי הסכם המכר חסר תוקף בהיותו פגום מבחינה צורנית. אדון בעילות אלה להלן.
עילת העושק
38.סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, קובע כי: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה"
39.יסודות עילת העושק הם קיום חוזה, קשר סיבתי, התנהגות העושק, מצב העשוק והיות תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל (ג'שלו, דיני החוזים- חלק כללילקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ה), עמ' 344).
40.עפ"י הפסיקה, מקום שלא התקיימו באופן מצטבר ושלוב היסודות "מצוקה", "ניצול" ו"תנאי חוזה גרועים" לא תשתכלל עילת העושק, כאשר היסוד המרכזי הוא מצב הנעשק – מצוקתו, חולשה גופנית או שכלית או חוסר הניסיון שלו.
41.לטענת התובעים החתמתם על ההסכם, תוך ניצול העובדה שהם אינם בעלי השכלה משפטית ומבלי שהבינו כי עליהם לשאת גם בחובות המשק, עולה לכדי עושק. אינני מקבל טענות אלה. אקדים ואומר, כי לא הוכח בפניי, ולמעשה אף לא נטען, כי התובעים לא היו כשירים מבחינה גופנית או נפשית להתקשר בהסכם. בנוסף, לא שוכנעתי כי הנתבעת ובתה ניצלו את חוסר ניסיונם של התובעים לטובתן. לא שוכנעתי כי התובעים לא היו מודעים להוראות ההסכם, המו"מ בינם לבין הנתבעת על מכירת המשק התנהל שנים רבות טרם הושלמה העסקה, עבור העניין נפתחה, כאמור, קבוצת וואטסאפ ייעודית במסגרתה עודכנו הצדדים בהתקדמות התהליך. התובעים 1 ו-2 שהם התובעים העיקריים, הם בעלי משקים וחזקה עליהם כי הם יודעים ידוע היטב מהו שווי המשקים במושב בו הם עצמם בעלי משק.
42.לתובעים הוצע להיות מיוצגים על ידי עו"ד מטעמם והם בחרו שלא ליטול ייצוג. ברם, העובדה שהתובעים לא היו מיוצגים אין בה כדי לאיין את ההסכם והיא לכשעצמה אינה מולידה עילת עושק. התובעים מרבים לחזור על הטענה כי בתה של הנתבעת, האחיינית, עו"ד במקצועה בתחום דיני העבודה, היא שהייתה "הרוח החיה" מאחורי העסקה, הם סמכו עליה כבת משפחה והיא הוליכה אותם שולל. מדובר בטענה חסרת כל יסוד עובדתי. לצדדים כולם הייתה קבוצת ווטסאפ, שעניינה היחיד היה מכירת הנחלה, ובה התכתבויות מרובות ביחס לעסקה, שהמו"מ בעניינה נמשך כשנתיים. בכל נקודת זמן יכלו התובעים להפסיק את המו"מ או להעלות כל דרישה ביחס למכר. יצוין כי הסכם המכר, שנחתם בסופו של יום, נחתם על יסוד זכרון דברים שנחתם כמעט 3 שנים קודם לחתימה על הסכם המכר עצמו.
43.התובעים לא היו הצד "החלש" בעסקה, שניהם כאמור בעלי משקים במושב מזה עשרות שנים ומודעים היטב לשווי הנחלות, לעלויות ולמיסוי הכרוך במכירת נחלה. איש לא ניצל את מצוקתם או חולשתם, לא הפיזית ולא השכלית מהטעם הפשוט שהתובעים לא סובלים מחולשות כאלה.
44.עוד ייאמר, כי הטענה לביטול ההסכם מחמת העושק חותרת תחת הטענה הבסיסית של התובעים כי ההסכם לא נחתם, או כי לא ידעו שהם חותמים על הסכם. אם לא ידעו הצדדים כי הם חותמים על הסכם, כיצד יכולה להיוולד עילת עושק לביטול הסכם שלשיטתם כלל לא נחתם.
הטעיה
45.סעיף 15 לחוק החוזים קובע כך "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."
46.לשיטת התובעים, הנתבעת ובתה הונו אותם, שכן הם נתנו בהן אמון מלא ומוחלט, אך לאחר החתימה התברר להם כי הנתבעת ובתה האחיינית הוסיפו מבלי ידיעתם סעיפים המשיתים את חובות המשק על המוכרים ולו ידעו על כך לא היו מסכימים לתנאי החוזה.
47.עיקר טענתם של התובעים הייתה כי הם סברו שהם חותמים על מסמכים לקבלת "אישור עקרוני למשכנתא" (סעיף 7 לכתב התביעה עמ' 7 ש' 12 לפרוטוקול). רק בחלוף חודש, בעת שקיבלו את קובץ ההסכם, "חשכו עיניהם" והתברר להם כי חתמו על הסכם מכר (סע' 10 לכתב התביעה).
48.אין דרך להגדיר גרסה זו של התובעים זולת גרסת בדים שאין לתת בה כל אמון. ראשית, כבר ביום 24.6.21, כחודש לפני חתימת הסכם המכר, רשמה בתה של הנתבעת, בקבוצת הווטסאפ הייעודית, כי "בנוסף מעדכנת שהתקבל אישור משכנתא ושאנחנו בישורת האחרונה". התובע 1, טרח והשיב "בשעה טובה".
49.כיצד ניתן ליישב את הסתירה ? כיצד התובע 1 יכול להעיד כי הוא סבר שהוא עולה לחתום על מסמכים לאישור עקרוני למשכנתא, כאשר חודש לפני החתימה הוא יודע בוודאות כי אישור עקרוני למשכנתא כבר התקבל, והוא אף מברך את הנתבעת ? לשאלות נוקבות אלה גם התובע 1 עצמו לא יכול היה להשיב והוא השיב בפשטות "אין לי תשובה לשאלה" (עמ' 7 ש' 7).
50.גם עדותו של התובע 2, בענין הטענה כי התובעים סברו שהם עולים לחתום על "אישור עקרוני למשכנתא" היא עדות, שבזהירות המתבקשת, ניתן לומר כי היא חוטאת לאמת. לשיטתו של התובע 2, אם היא כבר קיבלה משכנתא למה לא שילמה במועד החתימה ועוד הוסיף כי אם היא כבר קיבלה אישור למשכנתא למה היא באה להחתים אותנו על מסמכים לקבלת משכנתא (עמ' 10 ש' 27-29). והרי משאלותיו של התובע 2 עולה התשובה הברורה, אישור עקרוני למשכנתא ניתן כבר חודש לפני החתימה, והעובדה שניתן אישור, ששני התובעים יודעים כי ניתן האישור בהיותם חברת קבוצת הווטסאפ הייעודית, מלמדת כי שני התובעים ידעו היטב שהם לא חותמים על מסמכים לקבלת אישור עקרוני למשכנתא, אלא על הסכם מכר ועוד שורה של מסמכים הקשורים בהסכם המכר ונלווים אליו, כפי שפירט עו"ד ע' בעדותו.
51.עו"ד ע', שהוא גם נוטריון, העיד כי התובעים ידעו היטב שהם חותמים על הסכם מכר ושלא היה שום ספק בענין (עמ' 3 ש' 33). עוד העיד עו"ד ע' כי הצדדים חתמו על יפוי כח בלתי חוזר, על טופס נכונות פרטים ועל טופס 7009 למיסוי (עמ' 3 ש' 23). עו"ד ע' העיד כי הסביר לתובעים שבכל נושא המיסוי הוא ממליץ להם לפנות לבעל מקצוע לצורך עשיית החישוב, והטופס עליו חתמו הוא טופס הצהרה בלבד על קיום העסקה מבלי חישוב המס המגיע. טענת התובעים כי סברו שחתמו על בקשה לאישור עקרוני למשכנתא אינה יכולה להתקבל לאור עדותו של עו"ד ע', עדות של עד חיצוני שאין לו כל ענין בתוצאות ההליך ושעדותו הייתה אמינה וקוהרנטית.
52.עו"ד ע' העיד חד משמעית שהיה ברור שמדובר בעסקה בעניין נכס שהיה שייך להורים וכי אחד מהצדדים קונה את הנכס משאר היורשים, וכן כי הצדדים ידעו מה הם עושים ועל מה חותמים (עמ' 4, ש' 30, 32 – 35, עמ' 5, ש' 16).
53.לאור האמור אני סבור כי התובעים ידעו ידוע היטב על מה הם חותמים. ההסכם, שקדמו לו שנים של מו"מ, נחתם בהכרה ברורה ומתוך גמירות דעת מוחלטת של התובעים.
54.טענה נוספת של התובעים נגעה לחובות הרובצים על המשק וחבויות המס בגין העסקה. ייאמר כבר כעת, כי הטענה בדבר חבות המס היא טענה ששני התובעים חזרו בהם ממנה, ובעדותו של התובע 2 הצהיר כי אין לו כל התנגדות שהמס החייב ישולם על ידו ויקוזז מסכום המכר (עמ' 11 ש' 1).
55.גם בסיכומים זנחו התובעים את הטענה בדבר "סכום נטו" של הנחלה ותשלומי מיסים והסתפקו בטענה ביחס לחובות הרובצים על המשק (סעיפים 11+12 לסיכומי התובעים). ביחס לחובות הרובצים על המשק, התובעים טענו כי גובה החובות המורכבים מתשלומים לאגודה וחובות ארנונה, מלבד חבויות המס, עומדים על 150,000 ₪ (סעיף 21ג לכתב התביעה). אציין, כי מניסוח הסעיף לא ברור האם סכום זה מורכב מחובות ארנונה ותשלומים לאגודה בלבד או גם מחבויות מס אחרות. מכל מקום, התובעים לא הציגו ולו מסמך אחד המעיד על קיומם של חובות אלה או על גובה החוב. ובכל אופן גם אם מדובר בחובות בגובה הנטען הרי שהתובעים, שחתמו על ההסכם, ידעו היטב מהו גובה החוב ומעולם לא נטען על ידם אחרת. על כן העובדה כי החובות הרובצים על המשק יקוזזו משווי המכר המוסכם אינה מלמדת כי מדובר בטעות או הטעיה. כאשר העובדות כולן, ללא יוצא מן הכלל, עומדות בפני הצדדים וידועות להם, הרי שהטעות, אם בכלל ישנה כזו, היא לכל היותר טעות בכדאיות העסקה, וטעות כזו אינה עילה לביטולו של הסכם (סעיף 14 (ד) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973).
זיכרון הדברים משנת 2018
56.בסיכומיהם העלו התובעים טענה, שזכרה לא בא בכתב התביעה, והיא הועלתה לראשונה בסיכומים. לטענת התובעים ההסכם המחייב בין הצדדים הוא לא הסכם המכר שנחתם ביום 20.7.2021, אלא זיכרון הדברים שנחתם לכאורה בין הצדדים בחודש 9/2018.
57.טענה זו אינה יכולה להתקבל. ראשית, מדובר בהרחבת חזית אסורה ובפרט שזו עלתה לראשונה בסיכומי התובעים. שנית, מדובר בלי כל ספק בזיכרון דברים ראשוני, שנכתב בכתב יד, חסרים בו פרטים בסיסיים כגון מועדי תשלום ומועדי מסירת חזקה וכל שיש בו הם עקרונות לצורך חתימת הסכם מפורט.
58.שלישית, ואולי החשוב מכל, הסכם המכר שנחתם בסופו של יום על ידי הצדדים מבוסס על אותם עקרונות עליהם הסכימו הצדדים לרבות מחיר הנחלה 2 מיליון ₪, והעובדה כי סכום זה אינו סכום נטו אלא סכום ברוטו לפני תשלומי מיסים. זכרון הדברים "שותק" ביחס לחובות הרובצים על הנחלה, אך בהסכם המכר עצמו, נרשם בסעיף 4.8 כי התובעים מצהירים שהנחלה נקייה מכל חוב, הערה, צו, שיעבוד, עיקול, משכנתא, התחייבות ו/או זכות צד ג' כלשהם בזכויותיהם בנחלה. עוד התחייבו התובעים כי במקרה וישנו חוב המונע העברה הזכויות, עליהם לסלקו בתוך 45 יום. כמו כן, צוין כי התחייבות זו של התובעים שרירה וקיימת עד להעברת הזכויות על שם הנתבעת.
59.לאור האמור, טענת התובעים, שכאמור עלתה לראשונה בסיכומיהם, כי זיכרון הדברים משנת 2018 הוא המחייב היא טענת שאינה יכולה להתקבל, וגם אם הייתה מתקבלת לא ברור כיצד היא הייתה מועילה לצדדים, שכן זיכרון הדברים אינו תומך כלל בטענותיהם כי על הנתבעת לשלם להם סכום של 2 מיליון במונחי נטו.
60.אין לי שום ספק כי טענה כבושה זו הועלתה על ידי התובעים רק לאחר שהבינו כי טענותיהם כנגד הסכם המכר עליו חתמו, לרבות מסמכים נלווים להסכם המכר, נותרו תלויות על בלימה.
האחיין
61.האחיין מחזיק ב- 5% מהזכויות במשק, מתוקף היותו יורש אמו, אחותם של הצדדים, שהלכה לעולמה טרם חתימה על ההסכם. לטענת התובעים האחיין לא סמך על האחיינית בעיניים עצומות כפי שעשו הם עצמם, ובחר להביא את ההסכם לבחינת עורך דינו, ומשזה הסביר לו את תוכן ההסכם, בחר האחיין שלא להתקשר בעסקה זו. ראייה לכך שמדובר בהסכם דרקוני ומקפח, שלו היו התובעים מיוצגים אף הם לא היו חותמים עליו.
62.לפיכך נטען על ידי התובעים כי בהיעדר חתימתו של האחיין, אחד מיורשי המשק, על הסכם המכר, לא מתקיימת דרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין ולא ניתן לאכוף את ההסכם הפגום טכנית וצורנית בשל כך.
63.הנתבעת טענה מצדה, כי אמנם האחיין לא חתם על ההסכם אך זאת נוכח העובדה שנאלץ לשהות בבידוד עקב חשיפתו לחולה קורונה, ואולם, אין כל ספק שהאחיין היה מודע לחלוטין למו"מ ותנאי ההסכם, אישר את תנאיו ונתן הסכמתו בכתב.
64.לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים, אני סבור כי חרף העדר חתימתו של האחיין על הסכם המכר עצמו, הוכחה בפני כי הייתה לו גמירות הדעת הנדרשת להתקשר בהסכם ואין כל ספק שההסכם שיקף את רצונו והסכמתו. פסיקת בית המשפט העליון קבעה כבר לפני שנים כי היעדרה של חתימה אינו מעיד על היעדר רצון או התחייבות.
"העדרה של חתימה אינו מעיד בהכרח על כוונת הצדדים שלא להתחייב בחוזה (ע"א 692/86 בוטקובסקי נ' גת, פ"ד מד(1) 57, 70; וכן ראו, ד"נ 40/86 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701, 725-724). על החֶסֶר הראייתי שנגרם עקב העדרה של חתימה ניתן להתגבר בדרכים שונות, תוך בחינה של כלל נסיבות המקרה"
(ע"א 565/79 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' לויס, פ"ד לד(4) 591 (1980)), )ע"א 1514/04 שיכון השקעות בע"מ נ' יון חנית נכסים בע"מ (פורסם במאגרים 14.12.2006))
65.בענייננו, מבחינת כל הנסיבות עולה כי החתימה על ההסכם הייתה רק פעולה פורמלית שהיה על האחיין להשלים, לאחר שנתן את הסכמתו המלאה לכל תנאי ההסכם באמצעות ב"כ עוה"ד א'.
66.בחקירתו טען האחיין בתחילה כי כלל לא התנהל מולו מו"מ לרכישת המשק (עמ' 13, ש' 17 -19). ברם, מהר מאד התברר כי עדות זאת אינה מתיישבת עם יתר עדותו של האחיין, שלא לומר סותרת אותה חזיתית.
67.בכתב הגנתו התייחס האחיין מפורשות כי התנהל מו"מ בין הצדדים (סעיף 5 לכתב ההגנה). כשנשאל על כך טען, כי הכוונה במילים "בין הצדדים" אינו כולל אותו כי הוא לא היה צד. אלא שבהמשך כתב ההגנה טען האחיין, כי אותו מו"מ שהתנהל בין הצדדים לא התגבש לכדי הסכם מכר, אך הוא לא התגבש לכדי הסכם מכר, לא בגלל שהאחיין לא היה צד למו"מ, אלא כי הוא לא חתם על הסכם המכר, על אף שניתן על ידו אישור בכתב באמצעות ב"כ.
68.עדותו של האחיין התאפיינה בהתחכמות והתחמקות ולא מצאתי כי יש לתת בה אמון. האחיין קיבל לידיו את כל מסמכי ההסכם, לרבות השמאות, הכל לפי דרישתו ולפי דרישת ב"כ. לא זו אף זו, תחילה נשלחו המסמכים, לפי בקשתו של האחיין, לב"כ הראשון, ורק לאחר שזה טען כי אינו עוסק בתחום, פנה האחיין לב"כ א' עוה"ד השני של האחיין. לפי דרישתו נשלחו כל המסמכים כולל השמאות לעוה"ד א'. האחיין אישר פרטים אלה בעדותו (עמ' ש' 10-20).
69.בשלב זה עומת האחיין עם הודעת דוא"ל שנשלחה על ידי ב"כ עוה"ד א' ביום 5.9.2021. כזכור עוה"ד א' הוא עוה"ד השני של האחיין שמתמחה בתחום, ושקיבל לידיו את כל מסמכי החוזה לרבות השמאות. וזהו נוסח הדוא"ל שנשלח לאחיינית:
"XXXX שלום
XXXX החליט לחתום על ההסכם והוא רוצה שהחתימה תיעשה במשרדי בבת ים.
נא העבירי אלי את ההסכם והמסמכים הנלווים ניתן לקבוע מועד לחתימה"
70.האחיין טען בעדותו כי ההסכמה שלו ניתנה עקרונית על ביצוע עסקה אך לא בהכרח ספציפית לתנאי ההסכם הנוכחי. מדובר בגרסה שניתן להגדירה תמוהה ואף זאת בלשון המעטה. לשון הדוא"ל של עו"ד א' ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. כשנכתב כי האחיין החליט לחתום על "ההסכם", ברור כי מדובר בהסכם שנשלח לעו"ד א' ולא בהסכמה עקרונית וערטילאית לבצע עסקה שפרטיה טרם סוכמו. והרי עוה"ד א' מוסיף ומבקש להעביר אליו את "ההסכם" והמסמכים הנלווים. אם אין הסכם כיצד מבקש ב"כ של האחיין להעביר אליו את ההסכם שלא קיים ?
71.האחיין בחר שלא לזמן את עוה"ד א' לעדות על מנת להבהיר את הדוא"ל שיצא תחת ידיו בעודו מייצג את האחיין, ועל פניו סותר את גרסתו של האחיין באופן שהכתוב אינו יכול לדור עם העדות בעל פה בכפיפה אחת. בענין זה ההלכה הפסוקה ידועה ומוכרת: הימנעות מזימונו של עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו. ההנחה היא כי אילו היה מוזמן לעדות הוא היה סותר את גרסתו של האחיין ועל כן לא זומן. (לענין הימנעות מזימון עד רלוונטי ראה למשל ע"א 465/88 מיום 12.9.91, פורסם במאגרים).
72.האחיין נשאל בהתייחס לאיזה הסכם כתב עורך דינו שהוא מסכים לחתום על ההסכם, האם לא על זה שהתובעים חתומים עליו? והשיב: "לא ההסכם הזה. אני מוכן לחתום על ההסכם אבל שתעביר לי לראות אותו. אני מסכים לחתום אבל על מה? התכוונתי שאני מסכים למכור את הנכס. זו הסכמה עקרונית בלבד שאני מסכים למכור אבל רוצה לדעת ולראות את ההסכם".
(עמ' 14, ש' 30 – 36)
ש.אתה סיפרת לבית המשפט שיש לך את ההסכם כבר ביד
ת.כן אבל אני לא מבין בזה.
ש.אז יש לך כבר את ההסכם ביד. כשאתה אומר שאתה מוכן לחתום על ההסכם אז אנו כבר יודעים שיש הסכם ולכן כשכותב עו"ד א' שאתה החלטת לחתום על ההסכם הוא מתכוון, אני מניח שאתה מתכוון לחתום על ההסכם שיש כבר בידך. נכון
ת.אני לא מבין בהסכמים. אני דיברתי עם עורך הדין ואמרתי לו שבת משפחה רוצה לקנות את הנכס ושיעבור בבקשה על ההסכם. הוא ביקש שהיא תשלח לו אותו והיא שלחה לו אותו. עורך הדין כתב שהסכמתי לחתום על המסמך הזה אחרי שהוא קיבל אותו אצלו ועבר עליו.
73.בשלב זה, שגרסתו של האחיין קרסה ונסתרה על ידו, הוא נאלץ להודות שייתכן ועדותו אינה משקפת את העובדות כהוויתן ובמילותיו של האחיין:
ת.יכול להיות שאני מתבלבל.
(עמ' 15, ש' 1 – 10)
74.מכל האמור עולה מסקנה ברורה וחדה. האחיין הסכים לכל תנאי ההסכם באמצעות ב"כ עוה"ד א' שקיבל את ההסכם וכל המסמכים הנלווים לידיו. הסיבה היחידה שהאחיין לא הגיע למעמד החתימה על ההסכם הייתה כי הוא שהה באותה עד בבידוד בשל חשיפה לחולה קורונה (ע' 14 ש' 2). האחיין היה אמור להשלים את חתימתו על ההסכם שנשלח לב"כ, אלא שאז התובעים (שהאחיין לא היה ביניהם), ביקשו לבטל את ההסכם וניסו להשתמש בעובדה שהאחיין לא חתם באופן פיזי על ההסכם, ומאז סרב האחיין לחתום, כשהוא למעשה חובר לתובעים בניסיון, חסר כל תום לב, לסכל את ההסכם.
75.כפי שכבר נזכר לעיל, היעדרה של חתימה על ההסכם אינה מאיינת אותו ואינה מלמדת כי לצדדים לא הייתה אותה הכוונה ואותה גמירות הדעת הנדרשת להתקשרות בהסכם.
"כידוע, דרישת הכתב בהסכמי מכר מקרקעין היא דרישה מהותית. יחד עם זאת, החתימה על הסכם מכר מקרקעין היא דרישה ראייתית בלבד בשונה ממהותית (בטקובסקי, עמ' 66). הלכה היא, כי היעדר חתימה בהסכם, אינה מאיינת קיומו של הסכם מחייב אלא היא מהווה נדבך ראייתי להיעדר גמירות דעת להתקשר בהסכם" (ת"א (מחוזי ת"א) 8967-07-18בועז גרוס נ' אריה גוטליב(נבו 28.07.2019) וההפניה לע"א 565/79 רובינשטיין ושות' (.
76.גם המלומדים גבריאלה שלו ואפי צמח בספרם דיני חוזים (מהדורה רביעית, תשע"ט-2019) מציינים כי "הקביעה בדבר גמירות הדעת טעונה התבוננות רחבה ומקיפה על כל הנסיבות; זהו מבחן מהותי של הכוונה, המעדיף את מכלול נסיבות הענין על פני ביטויים טכניים דוגמת חתימה, כותרת או הצהרה" (עמ' 165).
77.הראיות שהובאו בפני מלמדות כי הצדדים כולם, לרבות האחיין, התקשרו בהסכם מתוך רצון חופשי וגמירות דעת מוחלטת. ניסיונם של התובעים, אליהם הצטרף האחיין, לחזור בהם מההסכם המחייב אותם נבע מסיבה אחת בלבד, שמלמדת על חוסר תום לב, ולא על היעדר גמירות דעת.
78.התובעים ניסו לעכב את יישום ההסכם, לשנות את סיווג העסקה ממכירה להעברת זכויות במטרה להימנע מתשלומי מיסים, ומשלא הצליחו להימנע מתשלום מס, אף שאין חולק שידעו כי התחייבו לכך, חדלו לשתף פעולה עם הנתבעת ודרשו את ביטול ההסכם.
79.העברת זכויות בנחלה היא עסקה הגוררת עמה חיובי מס נכבדים, הן לרשות המיסוי בדמות מס שבח והן לרמ"י בדמות דמי הסכמה. התובעים סברו כי יוכלו להימנע מתשלום המיסים המושתים על כל מי שמוכר נחלה, באמצעות סיווגה של העסקה כהעברת זכויות בין בני משפחה בקשר עם נכס עזבוני, ברם, משהתברר כי העסקה כוללת תשלומי מס, פעלו התובעים לסכל את העסקה בטענות כי "הוטעו", "טעו" ו"נעשקו". אף לא אחת מהטענות הללו הצליחו התובעים להוכיח. כאמור לעיל, גם היעדר חתימה של האחיין על ההסכם אינה מאיינת אותו ואינה פוגעת בתוקפו לאחר שהוכח כי האחיין נתן הסכמתו המלאה להסכם, ולאחר שבא כוחו בחן את ההסכם והמסמכים הנלווים ואישר את הסכמתו של האחיין.
סיכום
80.התביעה לביטול הסכם המכר נדחית.
81.התביעה שהוגשה על ידי הנתבעת לאכיפת הסכם המכר מתקבלת. יחד עם זאת, בנסיבות בהן הנתבעת עצמה לא הגישה תביעה לאכיפת ההסכם אלא רק לאחר שהתובעים הגישו תביעה לביטולו, אינני סבור כי יש להפעיל את סעיפי הפיצוי המוסכם (סעיפים 17.1-17.3 להסכם), אלא אם יסכלו התובעים והאחיין את יישומו של ההסכם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. ביחס לסעיף הפיצוי המופיע בסעיף 17.4 להסכם, הרי שסעיף זה יקויים במלואו, התובעים העידו כי המשיכו להשתמש בקרקעות גם לאחר שהחזקה הייתה אמורה להימסר לנתבעת.
82.אשר להוצאות המשפט: כבר בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 24.10.22 העמיד בית המשפט בפני התובעים את הקשיים העולים מהתביעה והם התבקשו לשקול את המשך ניהול ההליך. התובעים בחרו בהמשך ניהול ההליך וזו כמובן זכותם. ברם, כאשר אדם מגיש תביעה המנוגדת למסמכים שהוא עצמו חתם עליהם, כאשר מסרונים טלפוניים מלמדים על ידיעתו והבנתו המובהקת ביחס לאותם מסמכים עליהם חתם, עד שהוא נאלץ להודות על דוכן העדים כי "אין לו תשובה לשאלה", צריך לדעת ולקחת בחשבון כי ההליך המשפטי גורר אחריו בהכרח הוצאות משפט משמעותיות וריאליות. אדם שמתגונן כנגד תביעה וטוען טענות המנוגדות למסמך בכתב שנשלח על ידי ב"כ, ובנוסף בוחר שלא לזמן את ב"כ לעדות, חייב לדעת שלהתנהלות הדיונית יש מחיר ויש תוצאה.
83.לאור האמור, ולאחר ששקלתי את מורכבות ההליכים, הדרך בה ניהלו בעלי הדין את הדיונים, השקעת המשאבים בהכנתם ובניהולם ולאחר שקבעתי כי תביעה שהוגשה על ידי התובעים נדחית ואילו התביעה שהוגשה על ידי הנתבעת מתקבלת אני פוסק כדלקמן:
התובע 1 ישלם לנתבעת הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.
התובע 2 ישלם לנתבעת הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.
הנתבע 3 (בתביעת הנתבעת תמ"ש 3617109-22) –האחיין – ישלם לנתבעת הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.
התובעים והנתבע 3 האחיין, ישלמו לנתבעת, ביחד ו/או לחוד, הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.
פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה.
ניתן היום, י"ט אדר א' תשפ"ד, 28 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.
