האב נטל על עצמו לשאת במזונות הילדים מתוך ידיעה שיוכל לעמוד בהתחייבותו חרף מצבו הבריאותי הנטען ולא הגיש תביעה לביטול ההסכם.
דיון והכרעה
9.תביעת האב נשענת על חמישה אדנים:
א.שינוי בזמני שהות - הבן בחזקתו הבלעדית מאז 5.7.16 ואינו מקיים קשר עם האם;
ב.שינוי לטובה בהכנסת האם - שכרה גדל ל-12,000 ₪ ואין לה הוצאות מדור.
ג.שינוי לרעה במצבו הבריאותי - בשנת 2015 עבר האב אירוע מוחי, עד שנת 2017 לא עבד;
ד.שינוי לרעה במצבו הכלכלי – הכנסותיו פחתו לאחר שאיבד יכולת עבודתו. בשנה טרם הגשת התביעה השתכר 2,800 ₪ בלבד. בנוסף, מקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי בסך כ-1,900 ₪. במועד פסק הדין הכנסותיו עמדו על סך 6,900 ₪;
ה.שינוי בהלכה הפסוקה לאחר בע"מ 919/15.
10.יאמר כבר ויפורט בהרחבה להלן - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הראיות שהוגשו, שמעתי את הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויותיהם, במכלול הנסיבות מסקנתי כי לא עלה בידי האב להוכיח שינוי נסיבות מהותי בכל הנוגע להכנסותיו, הכנסות האם ומצבו הרפואי ממועד מתן פסק הדין מיום 23.8.15.
הלכת בע"מ 919/15 אשר נקבעה ביום 19.7.17, כשלעצמה בלבד, אינה מהווה שינוי בנסיבות לצורך בחינה מחודשת של חלוקת הוצאות ילדים בין ההורים.
תחולתה של ההלכה ביחס לתביעות לשינוי מזונות שנקבעו בפסק דין כפופה לעמידה בנטל להוכיח שינוי נסיבות מהותי, באופן זהיר ומתוחם לרכיב אליו מתייחס השינוי (בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.1.21). וכך נפסק:
"ראשית, ככל שבית המשפט מגיע למסקנה כי התרחש שינוי נסיבות מהותי, כמשמעותו בפסיקה, המצדיק עיון מחודש בגובה המזונות - מן הראוי כי עיון זה יעשה בהתאם להלכת בע"מ 919/15, שהרי מרגע שנגזר לקיים דיון מחודש בגובה המזונות, אין הצדקה לקיימו עוד על פי הדין הישן, שאיננו נוהג עוד.
שנית, על בתי המשפט לשקול בזהירות ובקפדנות את השפעת השינוי המהותי ביחס לסכום המזונות שנקבע בעבר...
שלישית, ראוי לבחון באופן מתוחם את הרכיב הספציפי שבו חל שינוי הנסיבות המהותי, וביחס אליו בלבד להחיל את העקרונות שנקבעו בהלכת בע"מ 919/15, תוך חתירה ככל הניתן, וככל שקיימת הצדקה, לצמצום היקף ההתדיינות. ככל שמדובר בשינוי באחד מרכיבי המזונות, אין מקום להחיל את הלכת 919/15 ביחס לכלל סכום המזונות, ולשנות באופן דרמטי את שיעור המזונות שהיה נהוג לאורך זמן, אלא יש לבחון רק את השינוי שחל בפרמטר הספציפי בהתאם להלכת בע"מ 919/15".
(בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני, פס' 15 לפסק הדין של כב' השופט נ. הנדל (20.1.21)).
בכל הנוגע לבן, אכן חל שינוי נסיבות מהותי מיום 5.7.16 אז עבר להתגורר עם האב ושהה בחזקתו הבלעדית, מבלי לקיים קשר עם האם. משכך אני מוצאת כי יש צורך לבחון את חלוקת הוצאות הילדים בין ההורים תוך שימת לב לנסיבות בהן נותק הקשר בין הבן לאם, הגורמים והשלכות שינוי נסיבות זה.
11.בכל הנוגע לבן
טענת האם לניכור הורי של הבן כלפיה על ידי האב, מתקבלת במלואה בנסיבות שפורטו לעיל בסעיף 4. זו התרשמות גורמי הטיפול אשר היו מעורבים במשפחה וזו גם התרשמותי מתוך היכרות המשפחה במהלך ניהול ההליכים והתנהלות האב כפי שפורטה בהחלטות שניתנו בעניין.
האם לכל אורך הדרך עשתה מאמצים כבירים לצורך חידוש הקשר בינה לבן, הביעה נכונות לקיום כל ההמלצות שניתנו על ידי גורמי הטיפול ועשתה כל שנדרש ממנה לצורך חידוש הקשר.
לאחר שהתרשמתי ושוכנעתי כי הנתק של הבן מהאם נובע מניכור הורי חריף ובהשפעת האב אשר לכל אורך הדרך לא היה מסוגל ליתן לבן את ברכתו לקשר עם האם – על האב לשאת במלוא צרכיו של ל׳, מכל סוג, לרבות הוצאות חינוך ורפואה, לרבות בעת שירותו הצבאי, ולא מצאתי בנסיבות שפורטו לחייב את האם לשאת בהוצאות הבן.
אשר להפסקת חיוב האב בתשלום מזונותיו לידי האם, אני מוצאת לקבוע כי האב לא חב בתשלום מזונותיו לידי האם מהמועד בו עבר הבן לחזקתו הבלעדית ביום 5.7.16.
לשאלת ההשבה אדרש בהמשך.
הגם שזו התוצאה בכל הנוגע לנשיאה בצרכיו של הבן, בהינתן כי נקבע שהאב ישא בצרכיו וכאשר יש בכך כדי להשפיע על הכנסתו הפנויה של האב, מצאתי להוסיף ולבחון את צרכיו.
האב העמיד צרכי הבן לרבות תשלומי החזקת הבית בסך 13,110 ₪ בחודש על פי הפירוט הבא: שכירות - 3,750 ₪, ביגוד והנעלה - 400 ₪, הוצאות הבית - 1,100 ₪ (ארנונה, גז, חשמל, מים וועד הבית), טלפון נייד - 50 ₪, נסיעות - 100 ₪, מזון עבור האב והילדים - 1,700 ₪, אינטרנט וטלוויזיה - 350 ₪, מספרה - 150 ₪ תשלומי בית הספר - 150 ₪.
בתצהיר עדותו הראשית העמיד האב את הסכומים ע"ס 7,750 ₪ לחודש. בחקירתו הנגדית לא ידע ליישב את הפער בסכומים "מישהו התבלבל בסכומים" (פרוט', עמ' 22 שורות 19-22).
מעבר לכך שהאב לא צירף לכתבי טענותיו אסמכתאות למלוא ההוצאות הנטענות על ידו, מרביתן מתייחסות להוצאה חודשית כוללת של האב עצמו ושני הילדים. כך כלכלה, שכ"ד, הוצאות החזקת הבית.
על יסוד שלפני, טענות שני הצדדים בכתבי הטענות, אסמכתאות שכן צורפו, העולה מחקירת האב וכן הפסיקה – אני מעמידה את צרכיו של הבן ע"ס 1,800 ₪ בחודש, לא כולל הוצאות מדור והחזקת בית, חינוך ורפואה.
12.בכל הנוגע לבת
לטענת האב – הבת חולקת זמנה בין שני בתי ההורים באופן שווה. לצד זאת טוען כי בזמני השהות שלה עם האם היא נמצאת בהשגחת משפחת האם או לבדה לנוכח עיסוקי האם, ועוד נטען כי הוא נושא בהוצאותיה כהורה מרכז ללא השתתפות האם כנדרש.
לטענת האם - מאז פסק הדין לא חל שינוי בזמני שהות הקטינה עם ההורים והיא מחלקת זמנה בין בתי ההורים באופן שווה. לטענתה היא נושאת בצרכי הקטינה כפי שנקבע בפסק הדין.
בפועל, לא חל שינוי בנסיבות ממועד פסק הדין בכל הנוגע לחלוקת זמני השהות עם הבת, והוכח כי אלו מתקיימים באופן שווה בין ההורים.
האב בחקירתו אישר כי זמני השהות עם הבת בפועל תואמים את חלוקת זמני השהות שנקבעה בסעיף 4.1 בהסכם (פרוט', עמ' 25 שורות 1-7):
"ש. מתי אתה נפגש היום עם (הבת)?
ת. ראשון עד שלישי אצל אחד ההורים, שלישי עד שישי - הורה שני, שישי שבת אצל ההורה האחר וחוזר חלילה. בחגים יש שינויים".
טענת האב שהאם לא שוהה עם הבת בזמני השהות אתה לא הוכחה. גם אם האם מסתייעת בצד ג' מדי פעם להשגיח על הבת בזמני השהות אתה, אין בכך כדי לשנות מחלוקת צרכיה של הבת בין ההורים. לכל הורה אוטונומיה וזכות להפעיל את שיקול דעתו לגבי אופן שהיית ילדו עמו ללא התערבות ההורה השני, כל עוד שיקול הדעת מופעל באופן סביר ומיטיב עם הילד.
טענת האב כי הוא משמש ההורה העיקרי והמרכז שרוכש עבור הילדים את מלוא צרכיהם, לרבות ספרי לימוד וכו' (סעיף 13 בכתב התביעה) נסתרה בהצהרתו בדיון קדם המשפט מיום 5.5.19 לפיה שני ההורים חולקים את צרכי הילדים ביניהם (פרוט' עמ' 2 שורות 1-2, 4-6, 11): "... הוצאות חינוך לא היו. הילדים בבית ספר. אני קיבלתי מענק מביטוח לאומי לבית ספר וגם היא. קיבלנו מענקים מביטוח לאומי עבור בית ספר. 1,003 ₪ בשנה. זה כיסה את שכר הלימוד. כל אחד מאתנו רוכש את כלי הכתיבה וכל הדברים האלה בנפרד. אנו בשני בתים נפרדים...".
האם הוכיחה באסמכתאות שצורפו לנספח 12 לתצהיר עדותה הראשית, כי נשאה בהוצאות תשלומי בי"ס עבור הבת ובתשלום דמי חברות בקופ"ח עבור שני הילדים, וזאת לא נסתר.
אתייחס לחלוקת צרכיה בין ההורים בהמשך.
13.טענת האב לשינוי נסיבות מהותי במצבו הרפואי -
לטענת האב חל שינוי ניכר במצבו הרפואי לאחר אישור הסכם הגירושין מיום 23.8.15 .
בסעיף 3 בכתב התביעה נכתב: "באמצע שנת 2015 עבר האב אירוע מוחי שבעקבותיו הוכר כנכה לצמיתות ע"י ביטוח לאומי ונאלץ להפסיק לעבוד ועד שנת 2017 לא עבד כלל".
בחינת טענת האב ביחס לציר הזמן הכרונולוגי של האירועים מלמדת שהשינוי במצבו הרפואי באירוע המוחי שנגרם לו אירע קודם להסכם הגירושין ומתן פסק הדין, וכשלוש וחצי שנים עובר להגשת התביעה. האב אישר את הדברים בחקירתו (פרוט', עמ' 15 שורות 3-6):
"ש.מתי היה האירוע המוחי?
ת.2015, חודש יוני.
ש.כלומר לפני שהסכם הגירושין אושר בבימ"ש?
ת.כן".
במועד אישור ההסכם היה האב מיוצג (כמו גם האם). ניתן להניח שההסכם נערך מתוך מחשבה על העתיד לטווח הקצר ולטווח הארוך. טובת הילדים נקבעה בהסכם, כפי שההורים ראו אותה בשעתו ומתוך ששקלו במניין השיקולים גם את מצבו הבריאותי של האב, אשר כאמור היה חלק מנסיבות עריכת ההסכם.
בשום שלב האב לא ביקש לבטל את ההסכם.
האב (כמו גם האם) הצהיר במועד אישור ההסכם כי "אעמוד בהתחייבויותיי על פי ההסכם" (פרוט' שם, עמ' 1 שורה 22, 26).
במסמך שצירף האב ביום 13.5.19 שכותרתו "נספח להסכם גירושין (להסכם יישוב סכסוך בבית משפט לענייני משפחה)" נושא תאריך 10.8.15 נרשם כי תקופת השיקום המוערכת לאב בין שלושה לששה חודשים, ותחילת השיקום 5.8.15, היינו עד חודש 3/16.
האב העיד בחקירתו כי הוא עדיין נמצא בהליך שיקום (פרוט', עמ' 22 שורות 26-27; עמ' 23 שורות 1-2), אך לא תמך זאת באסמכתא רפואית מתאימה.
14.למעט מסמכים בדבר האירוע המוחי בו לקה האב קודם מתן פסק הדין, האב לא צירף כל מסמך רפואי עדכני בדבר מצבו לאחר האירוע המוחי.
מאישור המוסד לביטוח לאומי על אחוזי נכות רפואית שנקבעו לאב בשנים 2014-2018 אשר צורף עלה, כי נקבעו לו 100% נכות רפואית בתקופה 1.6.15-31.12.15 (קודם לאישור ההסכם), מחודש 1/16 הופחתו אחוזי הנכות הרפואית ל-28%, לאחר מכן ל-10% בתקופה 1.10.17-30.11.17, ולאחר מכן 46% מיום 1.12.18 לצמיתות.
מכאן כי האב לא הוכיח שינוי נסיבות מהותי במצבו הרפואי מאז פסק הדין.
המסמכים שצרף האב, אישורים מהמל"ל על זכאות לגמלת הבטחת הכנסה בשנת 2018 ובשנת 2019, אישור על תשלומי קצבאות בגין נכות בשנת 2019, אישור על אחוזי נכות רפואית בשנים 2014-2018 ואישור רו"ח על הכנסות האב כעצמאי בשנת 2018 - לא הניחו את מלוא התמונה בנוגע למצבו הרפואי, ולא עולה מהם שינוי לרעה במצב רפואי ממועד פסק הדין.
טענת האב כי הוא סובל ממגבלות רפואיות בתנועה באופן הפוגע בהכנסותיו בהיבט של סוגי העבודות שמסוגל לבצע לא נתמכה באישור מרופא תעסוקתי או אישור רפואי אחר (פרוט', עמ' 16 שורות 20-29). לשאלת בית המשפט השיב האב, כי ביום 4.12.19 נקבע לו תור לרופא תעסוקתי (פרוט', עמ' 10 שורות 33-35). הגם שכך לא צירף אישור רפואי בעניין בדיקה זו אצל הרופא התעסוקתי. והדבר נזקף לחובתו.
בחקירת האב הוסיף על גרסתו בבחינת הרחבת חזית, ומעבר לכך כזו שלא נתמכה בכל אסמכתא (פרוט', עמ' 47 שורות 23-28):
"ש.המצב הזה שאתה טוען שנקלעת אליו הוא בעקבות אותו אירוע מוחי לו אתה טוען ?
ת.אני טוען שזה בעקבות המצב הרפואי שלי.
ש.אני רוצה להבין מתי חלה ההחמרה במצב הכלכלי שלך?
ת.זה לא רק האירוע המוחי. זה גם הסכרת. הסכרת היא מגיל 30. האירוע המוחי משנת 2015.
ש.בן כמה אתה היום?
ת.47".
על יסוד כל האמור נדחית טענת האב לשינוי נסיבות מהותי במצבו הרפואי ממועד פסק הדין.
15.טענת האב לשינוי נסיבות מהותי לרעה בהכנסותיו
בכל הנוגע לכושר השתכרותו של האב והכנסותיו בפועל בתקופה הרלוונטית לאחר מתן פסק הדין - רב הנסתר על הגלוי.
האב העלה טענות סותרות לגבי גובה השתכרותו בפועל והכנסותיו מכל מקור.
בכתב התביעה (מיום 4.12.18) טען: "האב - איבד את יכולת העבודה שלו ומזה שנה משתכר בסכום של כ-2,800 ₪ בחודש, זאת לאחר שבמשך שנתיים הוא כלל לא עבד עקב אירוע מוחי שעבר"; וכן: "באמצע שנת 2015 עבר האב אירוע מוחי שבעקבותיו הוכר כנכה לצמיתות ע"י ביטוח לאומי ונאלץ להפסיק לעבוד ועד שנת 2017 לא עבד כלל".
בסעיף 13 בתצהירו (מיום 23.2.21) הצהיר: "במשך שנתיים לא יכולתי לעבוד כלל ונכון להיום הכנסתי הינה 2,800 ₪ לחודש מעבודות חשמל מזדמנות, הנני זכאי להשלמת הכנסה וכן 1917 ₪ מהמ.ל.ל עבורי ועבור בני";
בדיון קדם המשפט הראשון מיום 5.5.19 הצהיר האב כי: "חי מקצבת הבטחת הכנסה בסכום של 1,917 ₪ מאוגוסט 2018" אשר הומרה לקצבת נכות + 400 ₪ עבור הבטחת הכנסה + 600 ₪ קצבת ילדים עבור הבן. האב ציין כי לא עבד בשנה האחרונה שקדמה לדיון (פרוט', עמ' 1 שורות 14-25; עמ' 6 שורות 18-23), דבר שהוכח כלא נכון עובדתית מחקירתו ומתצהירו.
האב נמנע מלציין כי הוא עובד במקביל לקבלת הקצבה.
בהמשך, העיד שמשולמת לו קצבת נכות מביטוח לאומי בסך 3,816 ₪ בחודש. כי משנת 2017 הוא מקבל סיוע בשכר דירה בסך 1,170 ₪ בחודש וכן את קצבת הילדים עבור הבן (פרוט', עמ' 21 שורות 19-27). מאישור רו"ח עולה כי הכנסת האב מעבודה הנה בסכומים נמוכים, כ-1,400 ₪ בחודש בממוצע. למרות זאת, בכל הפעמים שציין שעובד ומשתכר טען להכנסות של 2,800 ₪ בחודש, כמעט כפל הסכום באישור רו"ח. יש בכך כדי להעלות ספק בנכונות הנתונים שמסר לרו"ח לצורך הגשת הדיווח.
בדיון מיום 12.9.21 העיד האב (פרוט', עמ' 24 שורות 31-33; עמ' 25 שורות 1-7):
"ש. מה ההכנסות שלך כיום לחודש מכל מקור?
ת.קצבת נכות - 3800, סיוע בשכר דירה - 1170, עבודה - באזור ה-2000 ומשהו לחודש, מענקי קורונה - עצמאים קיבלו עד יוני 21 3000 ₪ לחודש. שני חודשים שילמו קצת יותר.
ש.מה היו ההכנסות שלך בדצמבר 2018 –
ת.בדצמבר 2018 לא קיבלתי עדיין קצבת נכות. היתה לי הבטחת הכנסה - 1900, סיוע בשכ"ד - לא חושב שקיבלתי סיוע בשכר דירה, יכול לבדוק, הכנסותיי מעבודה - 1429 ₪ לחודש".
היינו, על פי הצהרתו הכנסתו החודשית מכל מקור נכון לאותו מועד 6,970 ₪ לחודש, לא כולל מענקי קורונה.
בדיון מיום 6.1.22 העיד האב (פרוט', עמ' 47 שורות 10-16) כי מאז שנת 2020 בשל הכנסות נמוכות הפך לעוסק פטור. הטעם העיקרי בפי האב מדוע לא שינה סיווגו לעוסק פטור כבר בשנת 2018 הוא כי ההחלטה על הסיווג נתונה למע"מ בלבד ובהתאם לגובה ההכנסות (פרוט', עמ' 47 שורות 10-16). תשובה זו של האב אינה מניחה את הדעת נוכח הוראת סעיף 59א לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 המאפשרת גם לעוסק ליזום בקשה למנהל מע"מ לשינוי מעמדו.
16.האב צירף כנספח א'5 לתצהירו אישור על תשלומי קצבאות לפי פרק ביטוח נכות - לשנת 2020 ממנו עולה, כי הכנסת האב מקצבת נכות הנה כ-3,267 ₪ בחודש בממוצע. הדבר תואם את סכומי ההפקדות כפי שעולה מתדפיסי חשבון הבנק שצירף האב לתצהירו. הפקדות בסכומים דומים נמצאו גם בשנת 2021.
17.כעולה מתצהיר גילוי מסמכים שהגיש האב לתיק ביום 25.2.20:
בשנים 2017-2019 עבד כעצמאי בעבודות ... (סע' 1); האב מחזיק בשלושה חשבונות בנק (סע' 5) ובשלושה כרטיסי אשראי פעילים (סע' 6);
כעולה מכרטסת חשבונות לשנת מס 2017 שצורפה לתצהיר (נספח א') הכנסת האב בשנה זו בניכוי מע"מ הייתה 168,986 ₪ לשנה, כ-14,000 ₪ לחודש;
כרטסת חשבונות לשנת 2018 צורפה ללא שורת סיכום, מסכימת התקבולים עולה בממוצע כ-10,400 ₪ לחודש.
לשנת 2019- מ "כרטסת סעיפים (*) טיוטה" לתאריכים 1.1.19-31.12.19 עולה כי סכום התקבולים, בממוצע, 7,800 ₪ לחודש.
דו"ח הכנסות שצרף לשנת 2020 עמד ע"ס כ-8,000 ₪ לחודש, כך גם הצהיר האב בחקירתו (פרוטוקול 12.9.21 עמ' 17 שורות 17-18) , אך מעיון בסכומי זיכויים בחשבונות הבנק של האב עולה כי הסכומים מגיעים לסך 150,300 ₪ בשנה, כ-12,000 ₪ לחודש.
בחקירתו בעניין טען האב כי מדובר בתקבולים על חשבון שנים קודמות, ומכל מקום מדובר בסכומי ברוטו לפני חומרים וציוד , וכן לקח הלוואות (פרוטוקול 12.9.21 עמ' 15).
כל זאת מעבר לקצבת נכות שמקבל כ-3,800 ₪ לחודש וסיוע בשכ"ד 1,170 ₪ לחודש מ2017.
מתעודת בירור פרטים על נוסע שצירפה האם כנספח 4 לתצהירה עלה כי בשנים 2017-2020 טס האב לחו"ל בין פעם בשנה לארבע פעמים בשנה. יש בכך כדי להעיד על חוסן כלכלי.
18.דוח חקירה בדבר הכנסות האב - האם צירפה לתצהירה נספחים 1-2 דוחות חקירה מהשנים 2019-2020 להוכחת טענתה בנוגע להכנסות האב.
מי שנחקר על הדוחות היה מר ה.. מר א. מנכ"ל החברה חתם על דוחות החקירה. כעולה מעדותו של מר ה. הוא זה שביצע בפועל את החקירה והוא התייצב לעדות (פרוט', עמ' 25 שורות 31-35; עמ' 26 שורות 1-2). האב קיבל זאת וכאמור מר ה. נחקר.
יצוין, כי בסיום חקירת מר ה. הודיע ב"כ האם שמנכ"ל חברת החקירות נמצא בבית משפט (פרוט', עמ' 30 שורות 28-29). הגם שכך, לא התבקשה חקירתו על ידי ב"כ האב.
השגותיו של האב בקשר לדוחות החקירה מתייחסות בעיקר לזהות החוקר ולממצאי החקירה. לטענתו, דוחות החקירה לא נחתמו ע"י מר ה. וספק אם מוסמך לשמש חוקר כפרטי ולהעיד על מסמך שלא הוא עצמו חתום עליו. בנוסף, העבודה נושא דוח החקירה משנת 2019 לא בוצעה ולא הוכחה הכנסה כל שהיא מביצוע העבודה שהוזמנה לכאורה.
מר ה. אישר בחקירתו שבינו לבין האב היכרות אישית מימים שהיה הראשון בעלים של מסעדה. על פי הנטען, האב לא אכל אצלו במסעדה ולא ביצע עבורו עבודות ... (פרוט' עמ' 26 שורה 8; עמ' 28 שורות 4-9). גם אם אתעלם מזהותו של מר ה. כחוקר פרטי ואתייחס אליו כעד "רגיל", הרי שאין חולק גם לגרסת האב כי מר ה. הוא שנפגש עמו בנוגע להצעות המחיר ועל שהשיחות התקיימו עמו במועדים הנקובים בדוחות החקירה.
כך, למשל הוכח בדוח החקירה כי "לו מס' לקוחות המתגוררים בשכונת ..." (בלשון הדוח, שיחה מתאריך 5.2.20 בעמ' 1);
כי "הוא מתעסק רק בנושאים הנוגעים ל......" ו"הוא ישמח לבצע את העבודה לקראת סוף החודש..." (בלשון הדוח, שיחה מתאריך 10.2.20 בעמ' 2);
כי "הוא עובד לבד ללא עובדים" (בלשון הדוח, שיחה מתאריך 18.2.20 בעמ' 4).
מן המובא בדוחות החקירה עולה, כי האב עובד (פרוט', עמ' 30 שורות 12-15) ומסוגל לבצע עבודה מהסוג ובהיקף הנטען בחקירה של ארבעה ימים (הכרוכות במאמץ פיזי לא מבוטל). בהיבט הכלכלי נמצא אף לשיטת האב, כי עבור עבודה בהיקף זה הכנסתו בערכי נטו הנה בסך 2,200 ₪ (לפי גרסתו בפרוט', עמ' 20 שורות 24-25) לכל הפחות, ו-4,000 ₪ לכל היותר (לפי גרסתו בפרוט', עמ' 20 שורה 16).
מתוך כל האמור עולה כי האב לא הוכיח שינוי לרעה בהכנסתו המוצהרת במועד פסק הדין. עולה כי כלל הכנסות האב, מעבודה, קצבאות וסיוע בדיור, אף עולות על המוצהר על ידו במועד פסק הדין. משכך נדחית טענת האב לשינוי נסיבות מהותי לרעה בהכנסתו.
19.טענת האב לשינוי נסיבות מהותי לטובת בהכנסות האם -
האם מנהלת ... בחברה משך 20 שנה. לטענתה, הכנסתה כ- 10,000 ₪ בחודש בממוצע וכמעט ולא השתנתה מאז פסק הדין. יש חודשים ששכרה כ-8,000 ₪ ויש חודשים ששכרה כ-10,000 ₪ (סע' 25 בסיכומים; פרוט', עמ' 32 שורות 10-14).
עדות האם עקבית. על גרסתה זו חזרה מראשית ההליך לפני וכך העידה (פרוט' 5.5.19, עמ' 5 שורות 17-19):
"הכנסותי בין 9500 ל-1000, 10500. כשיש לי הבראה פעם בשנה זה יוצא 12000. לא מעבר לזה. הגשנו את כל תלושי המשכורת שלי אחורה.
הדירה שאני גרה בה היא בבעלות הורי".
בחקירתה, העידה האם כי שכרה מבוסס על שכר קבוע אשר נוסף עליו מקבלת בונוס על מכירות, עמידה ביעדים ושעות נוספות. האם חזרה ואישרה בעדותה ששכר הבסיס שלה לא השתנה (פרוט', עמ' 33 שורות 4-7, 17-20, 24-29).
מתלושי שכר שצירפה האם ביום 3.3.20 ביחס לתקופה 12/17-1/19 עלה כי הכנסתה עמדה על סך כ-10,700 ₪ בחודש בממוצע (בניכוי הלוואה בהחזר 222 ₪ בחודש בתקופה 1/19-9/19; החזר הלוואה בסך 222 ₪ בתקופה 4/18-12/18; מקדמה בסך 2,000 ₪ בחודש 1/17; החזר הלוואה בסך 300 ₪ בתקופה 3/17-12/17).
מעיון בתלושי שכר שצירפה כנספח 5 לתצהירה בהתייחס לתקופה 3/20-2/21, עולה כי הכנסתה כ-9,600 ₪ בחודש בממוצע.
האם מתגוררת בדירה בבעלות הוריה ולא נושאת בהוצאות מדור, כך היה גם במועד פסק הדין. בכך למעשה הרי שאין שינוי במצבה כפי שהיה במועד שנחתם ההסכם (ראו סע' 6.1.1 בהסכם).
על יסוד זאת, נדחית טענת האב לשינוי מהותי בנסיבות בהכנסת האם.
20.סיכום ביניים
מהמקובץ עולה:
לא הוכח שינוי נסיבות מהותי במצבו הרפואי של האב ממועד פסק הדין.
לא הוכח שינוי נסיבות מהותי לרעה בהכנסות האב ממועד פסק הדין.
לא הוכח שינוי נסיבות מהותי לטובה בהכנסות האם ממועד פסק הדין.
חל שינוי נסיבות מהותי ממועד פסק הדין בכל הנוגע לבן, אשר עבר לחזקתו הבלעדית של האב.
בהתאם לכללים שהותוו בהלכת בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני לעיל, יש לבחון בזהירות ובקפדנות את השפעת השינוי על פסיקת המזונות.
21.בכל הנוגע להוצאות הבן – נפסק כאמור כי האב ישא בכל צרכיו מכל סוג.
אשר לתשלומים ששולמו לאם עבור הבן על ידי המל"ל או על ידי האב ועתירת האב להשבתם –
אני מוצאת לדחות התביעה בעניין זה.
אין חולק וגם מטענות האב עולה כי חדל לשלם לאם עבור הבן מחודש פברואר 2018, קצבת המל"ל עבור הבן וכן קצבת חינוך בתחילת שנה עבורו שולמו לידי האב החל מחודש ינואר 2018. היינו, מדובר בסכומים ששולמו לאם עד סוף שנת 2017.
התביעה הוגשה בחודש דצמבר 2018, למעלה משנתיים וחצי לאחר מעבר הבן, ללא הסבר או נימוק לשיהוי.
ביתר שאת אמורים הדברים, בנסיבות בהן האב הגיש תביעה בעניין החזקת הבן בחודש 1/2017, בהיותו מיוצג, ולא היתה מניעה כי יגיש תביעה בעניין המזונות כבר במועד זה.
תשובתו של האב לשאלת בית משפט לגבי השיהוי שנקט בהגשת התביעה, לא מניחה את הדעת (פרוט', עמ' 2 שורות 17-26):
"...חיכיתי הרבה עם התביעה הזו כי פסיקת המשמורת אמנם היא רטרואקטיבית מ-2018 אך נקבעה רק בדצמבר 2017 הצדדים ניסו להגיע למו"מ, גם זה לא צלח, הגב' והעו"ד ניסו למשוך את זה עד גיל 18. בדיון האחרון הם אמרו שהם לא מוכנים שזה יהיה רטרואקטיבי כאילו שהילד לא אכל בשנים הללו.
זה נכון שדיברתי על רצוני בהגשת תביעת מזונות כבר קודם כפי שעלה בתסקיר אך לא הגשתי את התביעה כי עו"ד שלי ביקשה סכומים שלא היו לי לשלם".
לנוכח השיהוי הלא מוסבר בהגשת התביעה, על יסוד הפסיקה הקובעת כי מזונות ששולמו לא יוחזרו אלא בנסיבות חריגות אשר לא מתקיימות במקרה שלפני, ובנסיבות בהן נמצא כי האב הוא שגרם לנתק בין האם לבן והוא שסיכל כל אפשרות לחידוש הקשר ביניהם ומטעם זה חוייב במלוא הוצאות הבן – לא מצאתי להורות על השבת הסכומים שנאכלו.
22.בכל הנוגע לחלוקת הוצאות הבת בין הצדדים -
על פניו, בהעדר שינוי נסיבות מהותי בכל הנוגע לחלוקת זמני השהות בעניינה, הכנסות האב והכנסות האם – אין מקום לשנות משנקבע בפסק הדין על יסוד הסכמות הצדדים.
לצד זאת, אני סבורה כי לא ניתן שלא להתחשב בכך כי הבן היה בחזקתו הבלעדית של האב לכל אורך התקופה ובהוצאות נוספות בהם נשא ונושא האב עבורו – מלוא הוצאות הבן.
אינני מתעלמת מכך כי תוצאה זו הנה בעטיו של האב, אשר גרם בהתנהלותו לניכור הבן מהאם. אלא שלא ניתן גם להתעלם מטובתה של הקטינה, החולקת זמנה בין שני בתי ההורים, כי לכל הורה יהיו משאבים לסיפוק מלוא צרכיה אצלו על מנת שלא יחסר לה.
הכנסתו הפנויה של האב כפי שפורטה, בניכוי שכ"ד שמשלם, דומה להכנסתה הפנויה של האם.
במכלול הנסיבות והשיקולים שפורטו אני מוצאת לשנות מפסק הדין בכל הנוגע לחיוב האב לשלם לאם מזונות עבור הבת, וקובעת כי כל אחד מההורים ישא במלוא צרכיה של הבת תלויי השהות, כשהיא עמו.
בכל ההוצאות שאינן תלויות שהות, יחלקו ההורים בחלקים שווים.
סוף דבר
23.על יסוד כל האמור נפסק כדלקמן:
א.נדחית תביעת האב לחיוב האם במזונות הבן;
ב.נדחית תביעת האב להשבת תשלומי מזונות ותשלומי קצבאות המוסד לביטוח לאומי עבור הבן ששולמו לידי האם.
ג.בכל הנוגע לבת –
כל צד ישא במלוא הוצאותיה התלויות שהות כשהיא עמו, לרבות מדור והחזקתו.
בהוצאות שאינן תלויות שהות יחלקו הצדדים בחלקים שווים, וביניהן: טלפון סלולרי והחזקתו, תספורת, מתנות לחברים, תלבושת אחידה לבי"ס.
הוצאות חינוך – צהרון, תשלומי חובה לבי"ס, תל"ן, שיעורים פרטיים (בהסכמת הצדדים ובהעדר הסכמה על פי המלצת הגורם החינוכי הרלוונטי), חוגים וקייטנות; קצבת המל"ל המשולמת עבור חינוך תשמש עבור צרכי החינוך של הקטינה ויתרת ההוצאות תחולק בין הצדדים כאמור.
הוצאות רפואה - עלות ביטוח בריאות ממלכתי והוצאות רפואיות אשר אינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי, לרבות תרופות, אבחונים, טיפולים רגשיים, פסיכולוגיים או אחרים, משקפיים, טיפולי שיניים לרבות אורתודנט וכיו"ב (בהסכמה, ובהעדר הסכמה על פי המלצת הגורם הטיפולי הרלוונטי).
קצבת הקטינה מהמוסד לביטוח לאומי או כל קצבה אחרת שתתקבל עבורה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.
ד.תוקף פסק הדין ממועד הגשת התביעה.
סכומי מזונות ששולמו בהתאם לפסק הדין מיום 23.8.15 ממועד הגשת התביעה על ידי מי מהצדדים מעבר לקבוע בפסק הדין, לא יושבו.
24.משנדחתה תביעת האב בעיקרה – האב ישא בהוצאות האם ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 25,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים וממועד זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיק שבכותרת.
פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ' תשרי תשפ"ג, 15 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.