הנדרש לנדון
- המנוח מ. י. ז"ל (להלן- המנוח), היה נשוי לגב' מ. י. ז"ל, אשר הלכה לבית עולמה ביום 6.08. למנוחים שתי בנות – הגב' ח. נ. (להלן – ח.) והמשיבה.
לח. ולבעלה שלשה ילדים, נכדיו של המנוח - הם המערערים דכאן.
ביום 14.6.18, בגיל 91, הלך אף המנוח לבית עולמו.
- המנוח חתם בחייו על שתי צוואות –
הראשונה – צוואה בעדים מיום 7.1.14 ובה הוריש את עזבונו, אשר כלל דירת מגורים שהוערכה על ידי הצדדים בשווי של כ – 1.1 מיליון ₪, מחצית למשיבה ומחצית למערערים, ילדיה של בתו ח., בחלקים שווים בניהם (להלן – הצוואה מ 2014).
השנייה - צוואה בפני רשות (נוטריון) מיום 3.3.15 ובה שינה המנוח טעמו וציווה את כל עזבונו למערערים תוך הדרתה המוחלטת של המשיבה (להלן- הצוואה מ 2015).
המנוח אף ציין את הטעם להדרת בתו המשיבה מצוואתו בשל היותה של בתו האחרת - ח. נתונה בקשיים כלכליים, ובלשון סע' 3 לצוואה מ 2015 –
"ברצוני להבהיר כי ביתי א. ושלושת בנותיה לא הוכנסה (הטעות במקור – ה.ש) לצוואתי זו, באשר בתי ח. בקשיים כלכליים והנני מעוניין להבטיח כי ילדיה של ח. (יורשי לעיל) יוכלו לתמוך בה כלכלית".
הצוואות דומות מאד צורנית (כיתוב, עימוד, גופנים, פסקאות וכיו"ב) ואין חולק כי השינויים המעטים בצוואה משנת 2015 נעשו על גבי אותו קובץ וורד (WORD) של הצוואה משנת 2014. השינויים הם – השמטת שמה של המשיבה כזוכה, הוספת סע' 3 לצוואה כמפורט לעיל, וכן תיקון גוש/ חלקה ביחס לדירת העזבון.
- המשיבה הגישה תביעה לבית משפט קמא ובה התנגדה לקיום הצוואה מ 2015 בשל טענתה למעורבות בעריכתה מצד ח. והמערערים, השפעה בלתי הוגנת מצדם על המנוח והעדר כשרותו לחתום על צוואה באותה עת בשל מחלותיו הרבות. כך נטען כי האישור הרפואי שצורף על ידי הנוטריון בנוגע לכשירותו של המנוח נערך כחודש קודם לעריכת הצוואה. עוד טענה המשיבה כי הצוואה פסולה שכן היא אינה עונה לדרישת מרכיבי היסוד הנדרשים בצוואה בפני רשות שנקבעו בחוק הירושה התשכ"ה – 1965 (להלן- חוק הירושה), כיוון שלא הוקראה או הוגשה על ידי המנוח עצמו.
מתוך שכך התנגדה המשיבה לצוואת 2015 ועתרה לקיום הצוואה מ 2014.
- המערערים, מאידך, טענו לקיום הצוואה מ 2015 והתנגדו לקיומה של הצוואה מ 2014 שכן היא אינה צוואתו האחרונה של המנוח. ויושם על לב – לא נטענה כל טענה נוספת כנגד קיומה של הצוואה מ 2014 זולת לטיעון הנזכר.
לטענת המערערים אין כל ממש בטענות העדר הכשירות של המנוח, קיומה של השפעה בלתי הוגנת ונטילת חלק בעריכת הצוואה שנטענו על ידי המשיבה. כך נטען על ידי המערערים כי הקשר בין המנוח לאמם היה קרוב ביותר, שכן היא היחידה שטיפלה במנוח וכי המשיבה נמנעה מלטפל בו ומלבקרו, וכי השינוי בצוואתו נועד, כפי שצוין אף בצוואה גופה, לסייע לאמם בפן הכלכלי ומכיוון שנוצרה התרחקות בין המנוח למשיבה.
- במסגרת ההליך שהתקיים לפניו, מינה בית משפט קמא כמומחה רפואי מטעמו את פר' שלמה נוי, על מנת לעמוד על כשירותו של המנוח במועד עריכת הצוואות. המומחה מצא בחוות דעתו מיום 14.8.20 כי על אף קשייו התפקודיים של המנוח הוא לא סבל מליקוי משמעותי קוגניטיבי או נפשי במועד עריכת הצוואות וכי ניתן לקבוע כי היה בעל כשרות משפטית לבצע פעולות משפטיות אותה עת.
פסק דינו של בית משפט קמא
- באופן לא שיגרתי מצא בית משפט קמא לפסול את שתי הצוואות גם יחד, הן זו האחרונה מ 2015 והן זו שקדמה לה מ 2014, וזאת אחר ששוכנע כי שתי הצוואות נערכו ונעשו במעורבות חריגה של הנהנים ממנה ובעיקר מעורבותו של הנכד א. ותחת השפעה בלתי הוגנת מצד המערערים. כפי שיובהר להלן אנו לא נדרש לסוגיית פסילת הצוואה מ 2014 שכן אין מי מהצדדים המערער על כך, ככלות הכול הוצאת צו ירושה אחר המנוח מביאה לתוצאה מעשית הדומה לתוכנה של צוואת 2014.
- בית המשפט קבע בפסק דינו כי דין הצוואה מ-2015 להיפסל מחמת השפעה בלתי הוגנת ולמצער מכוח הלכת "החוטים השזורים" וכן בשל פגם יסודי בצורתה.
בית המשפט מצא לקבוע את העובדות הבאות – המערערים היו מעורבים בעריכת שתי הצוואות גם יחד. כך נקבע כי בעלה של ח., אביהם של המערערים, נקלע לקשיים כלכליים ואף החל בהליכי פש"ר. אחד המערערים – א., העיד כי נוכח קשייו הכלכליים של אביו הוא פנה למנוח ושכנע אותו לערוך צוואה, בה יוריש את החלק שייעד לבתו ח. ישירות לילדיה, המערערים והוא בכללם. בית המשפט קבע, בהתבסס על האמור בהתנגדות המערערים, כי א., כעורך דין, ערך למנוח את הצוואה מ 2014 (ראו סע' 24 לתגובת המערערים להתנגדות המשיבה). בית משפט קמא סבר כי די בכך להביא לפסילת הצוואה מ 2014 מכוח הוראת סע' 35 לחוק הירושה המורה על פסילת צוואה שנערכה על ידי נהנה. בית המשפט קבע, אפוא, כי "כבר בשלב זה נזרעו ... הזרעים הראשונים של ההתנהלות הבלתי תקינה מצד נכדי המנוח".
- בכל הקשור לצוואה מ 2015 שנערכה לפני הנוטריון, עו"ד י. צ., מצא בית המשפט כי הצוואה לא הוכנה ע"י הנוטריון אלא נשלחה אליו במייל מא., צוואה זו כללה שלושה שינויים ביחס לצוואה הראשונה מ 2014 – (1) השמטת שמה של המשיבה כיורשת (2) סעיף המנמק את השמטת המשיבה, נוכח מצב הכלכלי של ח. ו-(3) שינוי טעות סופר בגוש ובחלקה של דירת המגורים. בית המשפט קבע כי שינויים אלו נעשו על ידי המערערים ו/או מי מטעמם. בית המשפט קבע כי המערערים ואמם 'דחפו' את המנוח לשינוי הצוואה וכי הצוואה אינה פרי רצונו החופשי. בית המשפט קבע כי המשיבה הורחקה מהמנוח, שהיה אותה עת כבן 88, עת איבד חלק ניכר מיכולותיו הגופניות והאחרות, על ידי המערערים. אומנם בית המשפט מצא כי המשיבה במודע הותירה את עיקר הטיפול הפיסי במנוח לאחותה ח., בטענה כי "היא נרתעת מטיפול פיסי ודם" וכי התנהלותה זו ראויה לביקורת, ואולם בצד זה נקבע, כי אין בכך לשנות מהמסקנות באשר למעורבות גסה ונטילת חלק בעריכת הצוואה על ידי המערערים.
- כך נקבע גם כי עדותה של ח. כי לא הייתה מעורבת כלל בהכנת הצוואה ולא התעניינה בתוכנה אינה מהימנה ואף נסתרה ע"י בנה א., שטען כי היא ידעה על תוכנו של השינוי בצוואה משנת 2015. בית המשפט סבר כי אין זה סביר שהכל התנהל סביב ח.. כל ילדיה ידעו אודות השינוי, היא הייתה נוכחת בבדיקת הרופא שנערכה לקראת הכנת הצוואה ובכל זאת – לטענתה "לא ידעה דבר".
בית המשפט אף לא קיבל את טענת המערערים כי הנוטריון הוא שביקש את קובץ הוורד של הצוואה מ 2014 על מנת לערוך באמצעותו את הצוואה מ 2015. בית המשפט קבע כי הקובץ נשלח לנוטריון ביוזמתו של א. שערך אותו מלכתחילה. בית המשפט סבר כי מעורבות המערערים במציאת נוטריון עבור המנוח, איתור רופא פסיכוגריאטרי לצורך בדיקתו, נוכחותם בבדיקה, לקיחת המנוח למשרד הנוטריון ומשלוח קובץ הוורד של הצוואה הקודמת, עולים כדי מעורבות בעריכת צוואה ברמתה הגבוהה שכן יוצא מהאמור כי המנוח לא עשה למעשה דבר לבדו.
- אף עדותו של הנוטריון לא הייתה מהימנה על בית משפט קמא. הנוטריון העיד כי לא זכר אם ערך התיקונים לפני הפגישה עם המנוח או במהלכה, יתר על כן, הוא לא זכר אם הוא ביצע את השינויים בקובץ הוורד של הצוואה הראשונה או שמי מטעמו של המנוח ביקש ממנו לבצע את השינויים לפני הפגישה או הכינם מראש עבורו (עמ' 10 שורה 11 לפר' מיום 7.6.2021). בית המשפט קבע כי לא הוכח שהמנוח הקריא או הגיש את הצוואה לנוטריון, וכן לא נתן אמון בגרסתו של א. באשר לטענתו כי לא ביצע את השינויים על גבי קובץ הוורד שנשלח לנוטריון, בהבהירו –
" איני נותן אמון מלא בגרסתו של א. גרסתו מתחמקת מאד וללא אותות אמת. ניכר היה כי ככל שהחקירה מתארכת, גובר בו הביטחון לשנות גרסתו ולומר דברים שאינם האמת המלאה"
בית המשפט מצא כי – א. "הוא שביצע השינויים (טרם משלוח המייל) למצער במספרי הגוש והחלקה, ואף יכול כי ניסוח של סע' 3 בא מפיו, בין בשינוי קובץ הוורד טרם המשלוח ובין במתן הוראות לעו"ד צ. בדרך זו או אחרת".
כך נקבע כי מכיוון שא. ערך את הצוואה מ 2014 הרי שזו היוותה את הבסיס לצוואה מ 2015 למעט שלושת השינויים הנזכרים, אשר אף הם נעשו ע"י המערערים או מי מטעמם. מכאן מסקנתו של בית המשפט כי המערערים, הנהנים, ערכו הצוואה, או, למצער, היו מעורבים התערבות ברף גבוה ופסול בעריכתה.
- עוד הוסיף בית המשפט וקבע כי עסקינן בצוואה שחסרים בה מרכיבי היסוד הנדרשים על פי דין. כך מניגוד לנדרש בסע' 22 (א) ו – 25 (ב) (3) אין מדובר בצוואה שנאמרה או הוגשה על ידי המצווה. המנוח לא הגיע עם צוואה מוכנה אלא היא נשלחה על ידי אחר ואף נערכו בה שינויים על ידי אחר, אשר נקבע כי הוא הנהנה או מי מטעמו, וכן המנוח לא אמר את דבר הצוואה לנוטריון אלא זה הקריא לו אותה וטען כי המנוח אישר אותה. מכאן שעסקינן בצוואה פסולה.
- לבסוף הוסיף בית המשפט וקבע את קיומה של השפעה בלתי הוגנת בנדון. בית המשפט מצא כי מתקיימים בנסיבות הנדון עיקר המבחנים שנקבעו בפרשת מרום לקביעתה של השפעה בלתי הוגנת (בית המשפט קמא הפנה לע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום (1995)) כך בכל הקשור למבחן התלות והעצמאות נקבע כי על אף שהמנוח היה צלול קוגנטיבית הוא סבל מאובדן זיכרון לזמן קצר והיה מוגבל פיסית. הוא לא יכול היה לעלות לקומה העליונה במשרדו של הנוטריון, נעזר בעובדת זרה בביתו, סבל מקשיי ראייה ושמיעה ועוד. מתוך שכך התלות והקשיים הפיסיים גרעו במקצת מעצמאותו. בדומה במבחן התלות והסיוע מדובר במנוח שנזקק אותה עת לעזרת הזולת, ובכלל זה לטיפולה של עובדת זרה ולטיפולה של ח. דבר שחיזק את תלותו בה, הוסף לכך את מבחן נסיבות עריכתה, נוכח המעורבות הרבה של המערערים עליה הצביע בית המשפט כמפורט לעיל, כל אלו הביאו את בית המשפט למסקנה כי המנוח היה נתון להשפעה בלתי הוגנת מצד ח. בתו וילדיה המערערים.
- לחלופין קבע בית המשפט, כי בנסיבות האמורות מתקיימות הנסיבות המצדיקות ביטולה של הצוואה מ 2015 נוכח "דוקטרינת החוטים השזורים" לפיה גם אם אין די בכל אחד מהגורמים לעיל (עריכת הצוואה, מעורבות אחרת בעריכתה, הפגם בצוואה, היעדר אישור רפואי והשפעה בלתי הוגנת) כדי להביא לפסילתה בפני עצמו הרי שהצטברותם יחדיו מצדיקה את פסילתה.
מכלל האמור נקבע כי יש לפסול את שתי צוואות המנוח וכי על הצדדים לעתור לצו ירושה עפ"י דין. בית המשפט הוסיף וחייב את המערערים בהוצאות משפט בסך של 20,000 ₪.
תמצית טענות המערערים
- בית משפט קמא התעלם מהנסיבות שהביאו לשינוי הצוואה מ 2014 ובכללן התדרדרות במערכת היחסים בין המנוח למשיבה, היחלשות הקשר ביניהם בשל מיעוט ביקוריה ושיחותיה של המשיבה עם המנוח, עניין שהיה למורת רוחו, והעובדה שמצבה הכלכלי של המשיבה היה טוב לאין ערוך ממצבה של בתו ח. . המנוח הוא זה שפנה לבעלה של המערערת 2 לצורך איתור עו"ד לעריכת צוואה מתוקנת. המנוח היה כשיר לערוך צוואתו על פי חוות דעת פסיכוגריאטר, ד"ר אמיר אשדות, שנערכה ביום 4.2.15 כחודש טרם עריכת צוואתו.
- שגה בית המשפט בקביעתו שהצוואה מ 2015 נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת – המנוח היה כשיר לערוך צוואתו, הבין את תוכנה ומשמעותה, חתם ואישר את צוואתו בפני רשות והביע את רצונו המפורש כי המערערים ירשו את עזבונו מטעמים לגיטימיים. חוות הדעת הרפואית של מומחה בית המשפט, פר' שלמה נוי מאשרת את כשירותו של המנוח לערוך צוואתו. זאת ועוד – סיוע בסיסי טכני אינו בגדר השפעה בלתי הוגנת. לא הוכח כל לחץ או השפעה מצד המערערים לשינוי הצוואה מ 2014. המנוח לא נותק מסביבתו ולמעשה אף היה בעל רשיון נהיגה באותה עת.
- שגה בית משפט קמא בקביעתו כי המערערים היו מעורבים בעריכת הצוואה מ 2015, גם אם היה המערער 1, א., מעורב בעריכת הצוואה הרי שהיה מקום לבטל את חלק הצוואה המזכה אותו ולא את ההוראות המזכות את מערערים האחרים. יתר על כן – הובהר בפסיקה כי מעורבותו של נהנה נבחנת על פי הנסיבות וכי העובדה שנהנה הזמין את עורך הדין עורך הצוואה ושילם את שכר טרחתו ואף מסר לו את תוכנה, אין בהן בהכרח להוביל למסקנה כי נעשתה מעורבות בעריכת הצוואה המצדיקה את ביטולה.
- שגה בית המשפט בכך שדחה את עדות הנוטריון באשר לאופן עריכת הצוואה ואישורו של המנוח לתוכנה. כשם ששגה בהעבירו את נטל השכנוע לכשירותה של הצוואה על כתפי המערערים.
תמצית טענות המשיבה
- פסק הדין מבוסס בעיקרו על התרשמות בית משפט קמא ממהימנות העדים שהעידו לפניו ומהימנות הצדדים בתיק – אין מקום להתערבות בהתרשמותו זו של בית המשפט. התרשמותו העמוקה של בית המשפט ממעורבותם הבוטה של המערערים בעריכת הצוואות הביאה אותו לפסילת שתי הצוואות גם יחד למרות שעם פסילת הצוואה המאוחרת לא הייתה כל טענה מצד מי מהצדדים כנגד הצוואה מ 2014.
- בדין קבע בית משפט קמא, כי צוואת 2015 נערכה על ידי המערערים או מי מטעמם. אחר שנקבע שצוואת 2014 נערכה על ידי המערערים והוכח כי שלושת השינויים שנערכו בה נעשו אף הם על ידי המערערים או מי מטעמם.
- המערערים סותרים עצמם בטענתם כי היוזמה לעריכת הצוואה מ 2014 הייתה של המנוח, בשעה שא. עצמו העיד כי הוא זה שיזם והציע למנוח עריכת צוואה המעבירה את חלקה ח. אמו לידי ילדיה – המערערים.
- בדין נקבע כי דין הצוואה מ 2015 בהעדר קיומם של רכיבי היסוד הנדרשים בה כצוואתה בפני רשות על פי הוראת סע' 22 (א) ו25 ב (3) לחוק הירושה כיוון שלא הוקראה או הוגשה על ידי המצווה.
*****
- אחר שבחנו בחון היטב את טענות הצדדים מצאנו כי דין הערעור להידחות.
נקדים ונאמר כי בנדון לא מצאנו כל מקום לחרוג מההלכה לפיה ערכאת הערעור תטה שלא להתערב בממצאים עובדתיים ובקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית אשר נחשפה באופן ישיר לעדויות הצדדים (ע"א 3952/18 מוחמד נאג'ר נ. נאג'י תופיק (2021); ע"א 8949/17 שוקר נ. אינספקס בע"מ (2021)). עיון בפרוטוקולי חקירות העדים בבית משפט קמא אינו מעלה נסיבה המצדיקה לחרוג מכללו של דבר. בית המשפט נימק היטב מדוע אינו מאמין לעדותה של הבת ח. עת ביקשה להרחיק עצמה ואת המערערת 2 מידיעתה באשר לתכלית בדיקתו של המנוח על ידי רופא (עמ' 15 ש' 27 לפר'), שעמדה לכאורה בניגוד לעדותו של א. שהעיד כי אמו ידעה על השינוי בצוואה בסמוך לאחר עריכתה (עמ' 30 ש' 16 ואילך לפר'). כך לא קיבל כמהימנה את עדות הנוטריון, אשר נמצא כי במהלך עדותו עִלְעֵל בכתבי בי דין שנשלחו לו על ידי המערערים. כך גם התייחס בית המשפט לעדותו של א. במסגרתה העיד כי אינו זוכר האם הוא זה שתיקן את קובץ הWORD או שאמר לגיסו לתקן את פרטי הגוש/ חלקה. כך איננו מוצאים להתערב במסקנתו של בית המשפט כי השינויים בקובץ WORD ביחס לצוואת 2014 בוצעו על ידי א. ובכלל זה ניסוחו של סע' 3, שהוא, למעשה, השינוי המהותי בין שתי הצוואות. קביעות עובדתיות אלו עולות באופן ברור מהתרשמות חד משמעית של בית משפט קמא באשר לחוסר מהימנות העדים מטעם המערערים.
מכלל האמור לא מצאנו להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. על בסיס עובדות אלו נבחן האם היה מקום להורות על ביטול צוואת 2015.
עריכת הצוואה או התערבות בעריכתה על ידי נהנה
- כעולה מקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, צוואת 2014 נערכה ונוסחה מראשית ועד כלה לרבות הדפסתה - על ידי א. . קובץ ה- WORD של צוואת 2014 הועבר לנוטריון, אשר אותר אף הוא על ידי מי מטעם המערערים (בעלה של המערערת 2) כך גם נקבע כי השינויים בקובץ לצרכי של צוואת 2015 נעשו על ידי א. ו/או מי מטעמו. מילים אחרות- לנוטריון הועברה צוואה שנערכה על א. אפשר עם סיוע של מי מהמערערים.
עיון בהוראות החוק, כפי שאף פורשו בפסיקה, יש בו להביא למסקנה חד משמעית, לסברתנו, כי א. ערך את צוואת 2015 והמערערים בכללותם היו מעורבים בעריכתה.
- סע' 35 לחוק הירושה מורה –
"הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה — בטלה."
הוראת סע' 35 לחוק הירושה קובעת חזקה חלוטה לפיה מעת שנהנה ערך את הצוואה בה הוא נהנה או היה מעורב בדרך אחרת בעריכתה הרי שמתקיימת השפעה בלתי הוגנת על המצווה (ע"א 433/77 הררי נ. הררי (1979), ע"א 99/86 זיידה נ. זיידה (1986), ע"א 2098/97 בוסקילה נ. בוסקילה (2001) ועוד רבים אחרים). ודוק, ההוראה מניחה ללא כל אפשרות ערעור את קיומה של השפעה בלתי הוגנת, לפיכך גם אם הוכח הלכה למעשה כי לא הייתה כל השפעה בלתי הוגנת אין בכך ולא כלום (עניין הררי הנ"ל, ע"א 234/86 אמונה תנועת האישה דתית לאומית נ. בלר (1988), בע"מ 6349/08 פלוני נ. פלוני (2009)' ש. שוחט, דיני ירושה ועזבון, 2005, בעמ' 109).
עורך הצוואה הוא מי שעסק בניסוחו של המסמך המתקרא "צוואה" או בכתיבתו. העריכה היא הפעולה הלשונית של הכנת המסמך, יצירתו מבחינת התוכן או הצורה, ובפרט ניסוחו המילולי והלשוני (עניין זיידה הנ"ל, עניין אמונה הנ"ל, ע"א 576/72 שפיר נ. שפיר (1973)).
בצד זה ונוכח נוקשותו של הסעיף היו שביקשו לפרשו באופן דווקני ומצמצם. כך, כדוגמה, נקבע כי שיחות מקדימות אינן חלק מעריכת הצוואה ובדומה גם ביצוע שליחות מטעם המצווה אשר ביקש כי עורך הדין יסור אליו לשם עשיית צוואה (ע"א 6496/98 בוטו נ. בוטו (2000)).
- בכל הקשור לדיבור "לקח חלק בעריכתה" הובהר בפסיקה כי פנים רבות לו וכי תוכנו יקבע בהתאם לנסיבות המקרה, כאשר המבחן האם אכן לקח פלוני חלק בעריכתה של צוואה הוא בסופו של דבר מבחן השכל הישר (ע"א 851/79 בנדל נ. בנדל (1981), ע"א 1099/90 שרוני נ. שרוני (1991), ע"א 1079/92 גדליה נ. אלי (1993() ואולם הודגש כי זו למעשה עילה שיורית, היינו כזו שאינה נופלת לגדרו של מי ש"ערך את הצוואה" או "היה עד לה" (ע"א 148/96 בקשי נ. סלמן (1998)).
גם בכל הקשור לדיבור "לקח חלק בעריכת צוואה" קיימות שתי גישות זו המרחיבה וזו המצמצמת. לפי הגישה המצמצמת, כדוגמה, מי שהדפיס את מילות ההקדמה לצוואה להבדיל מהוראותיה התוכניות לא יביא לפסילת הצוואה (ע"א 196/85 רוזנפלד נ. סלנט (1987)).
- אלא שבנדון לא עסקינן בהדפסת חלק טכני של הצוואה אלא בהדפסתה ועריכתה של הצוואה כולה והגשתה לנוטריון על ידי הנהנה שערכה או מי טעמו. וישאל השואל - וכי יש לך ביטוי ברור ופשוט יותר לדיבור "מי שערך אותה" ? ככלות הכול, אם תאמר כי מי שהדפיס את הצוואה מראשית עד כלה ומסרה לעורך הדין כפי שהיא אינו זה שיקרא "עורך הצוואה" הרי שנמצאת משים את סע' 35 לחוק הירושה ריק מכל תוכן – חספא בעלמא.
ודוק, שיאה של הגישה המצמצמת מתבטא בקביעה כי גם נהנה שמסר לעורך דין את עקרונות הצוואה – היינו למי יחולק העזבון ומה חלקו של כל אחד אינו בא בגדר "עורך צוואה" שכן עדיין נותר לעורך דין, עורך הצוואה, גדר להתגדר בה – לנסחה, לנמקה ולהוסיף בה דברים מרוחו ודעתו של המצווה עצמו אחר בירור עמו (ע"א 760/86 רוזן נ. שולמן (1988)) לא כן כאשר עסקינן בצוואה שתוכנה ותבניתה מהחל עד כלה הובאו על ידי הנהנה ואושרו ככאלה על ידי המצווה. כאמור, אם לא תאמר כן, נמצאת מרוקן את סע' 35 לחוק הירושה מכל תוכן ונמצא המחוקק משחית מילותיו לריק וחקיקתו חסרת כל משמעות מעשית.
- זאת ועוד - ראוי לציין כי לפי הגישה המרחיבה אף מי שהדריך את המנוח באשר לדפוסים המשפטיים - טכניים שיש להיזקק להם כדי ליצור את המסגרת אשר לתוכה יוצק המצווה את ההוראות האופרטיביות בצוואה יחשב כמי "שנוטל חלק בעריכת הצוואה" (עניין הררי הנ"ל) ולמעשה נטילת חלק בעריכת צוואה היא גם נטילת חלק בהכנת הצוואה ותכנונה להבדיל משותפות בניסוחה הנופלת בגדר "מי שערך את הצוואה" (עניין בוטו הנ"ל, ע"א 148/96 בקשי נ. סלמן (1998)).
עיננו הרואות, בין אם נכוון עיננו לגישה המצמצמת ובין אם לזו המרחיבה – פשוט וברור כי זה אשר הכין את קובץ הוורד של מלוא תוכן הצוואה, הדפיסו ומסרו לעורך הדין או לרשות, נחשב לעורך הצוואה, ולמצער כמי שנטל חלק בעריכתה, חלק משמעותי ועיקרי.
בנדון נוכח קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא – א. ערך את הצוואה ובהיותו נהנה יש בדבר להביא לבטלות הצוואה.
- המערערים הוסיפו וטענו כי יש בדבר להביא לביטול הזכייה בחלקו בלבד ולא לפסילת הצוואה בכללותה, אך טענה זו דינה להידחות מכמה וכמה טעמים.
ראשית – טעם אותו סיפקו למעשה המערערים עצמם, א. הודה כי המנוח התכוון להעביר חלק מעזבונו לאמו ח. וכי קודם לעריכת הצוואה הראשונה מ 2014 הוא פנה אליו, בהסכמת אמו, שיעביר את חלקה של אמו אל ילדיה - המערערים, על מנת שנושי ההורים לא יתנו עינם בזכיית האם. ואם כן עסקינן במנה מעזבון השייכת למעשה לבתו של המנוח, אשר נכדיה ביוזמתם שלהם, באים כחליפיה ומעת שמצאנו כי הצוואה נערכה על ידי מי מהם יש לבטלה בכללותה.
שנית, על פי קביעותיו ושל בית משפט קמא עסקינן למעשה "בטבחים המבשלים בקדירה אחת". בית המשפט עמד על שיתוף הפעולה בין האם ח. לבין ילדיה המערערים, כאשר מי מהם טרח בזימון הנוטריון, מי מהם בזימון הרופא לבדיקת המצווה, מי מהם העביר את נוסח הצוואה הקודם ומי מהם ערך בו שינויים, כולם עבור אחד - אחד עבור כולם. בנסיבות כאלה בהן המערערים ורק הם הזוכים בצוואה יש מקום לפסול הצוואה בכללותה ולא רק את חלקה המתייחס למערער א.
קיומה של השפעה בלתי הוגנת או חלותה של דוקטרינת שזירת חוטים
- מעת שקבענו כי צוואת 2015 נערכה על ידי הנהנה הרי שקבענו, למעשה כי היא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת, זוהי כאמור חזקה חלוטה ואיננו נדרשים לתוספת ראייה באשר להשפעה גופה.
ואולם בית משפט קמא מצא, הרבה מעבר לנחוץ, לאושש ולחזק את פסק דינו אף בנסיבות כאלו ואחרות המלמדות על השפעה בלתי הוגנת. בית המשפט הראה כי מתקיימים בנדון עיקר מבחני פסק הדין בעניין מרום ובכללם מבחן התלות והעצמאות – נוכח תיפקודיו הלקויים של המנוח בפן הפיזי (להבדיל מהפן הקוגניטיבי בו לא נמצאה פגיעה ממשית), מבחן התלות והסיוע – נוכח היותו של המנוח תלוי בטיפולה של בתו ח. והעובדה כי העתיק את מקום מגוריו (שהיה משך שנים בצפון הארץ בסמוך למשיבה), למרכז הארץ בסמוך לח., ומבחן הנסיבות עריכת הצוואה אליו יש לצרף את כלל הנסיבות המפורטות מעלה באשר למעורבות בעריכתה תוך הדרת בתו האחרת אשר לא הוכח לבית המשפט כי יחסיו עמה לא היו תקינים. עמידה בעיקר המבחנים המפורטים בעניין מרום להם נוספה העדר אמינותם של המערערים ועדיהם, הביאה את בית המשפט למסקנה באשר לקיומה של השפעה בלתי הוגנת.
בית משפט קמא לא הסתפק בכך והבהיר כי גם אם יסבור הסובר כי גם אם לא הובאה ראיה ישירה לאותה השפעה בלתי הוגנת הרי שהיא עולה מצירופן של הנסיבות העובדות הכרוכות באירועי הכנת הצוואה - עניין אשר נהוג לכנותו בפסיקה המאוחרת כדוקטרינת "החוטים השזורים" - רוצה לומר, גם אם אינך יכול להצביע על מעשה חד משמעי של אילוץ, לחץ או איום על המצווה שפגמו מרצונו, יכול אתה להסיק על קיומה של ההשפעה הבלתי הוגנת מצירופן של עובדות שונות ורבות העולות ומצטרפות יחדיו עד כדי הצבעה על מעשה לא תקין של השפעה. כך הגדיר את הדברים כב' הש' הנדל בעניין בע"מ 4459/14 פלונית נ. פלונית (2015) -
"...חוטים שונים של עילות שונות - הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית - יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה" (וראו לעניין זה גם תע (תל אביב) 42187-11-19 - א.א.ג. נ' י.א, (2022); תע (תל אביב) 62835-08-19 - נ.א נ' ר.א., (2022))
אנו מאמצים אף קביעותיו ומסקנותיו אלו של בית משפט קמא אף שאין בהן צורך נוכח קביעה הנזכרת באשר לעריכת הצוואה על ידי הנהנה, ובלשונו (עמ' 6 לפסק הדין) –
"יוצא כי מעורבות הנכדים (או בעלה של הנכדה) בעריכת הצוואה מתבטאת במציאה של נוטריון עבור המנוח, מציאה של רופא פסיכוגריאטרי לצורך בדיקה (עפ"י בקשת הנוטריון) ונוכחות בבדיקה, לקיחת המנוח למשרד הנוטריון (וללא כניסה אליו) ומשלוח קובץ הוורד של הצוואה הקודמת. מדובר לטעמי במעורבות ברף הגבוה מאד. יוצא כי המנוח לא עשה דבר לבדו" (הדגשה במקור).
בטלותה של הצוואה בהעדר רכיבי היסוד הנדרשים לה
- סע' 22 (א) לחוק הירושה מבהיר את דרך עשייתה של צוואה בפני רשות –
"צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית משפט, רשם לעניני ירושה או חבר בית דין דתי כאמור"
לפנינו, אפוא, דרישה חלופית – או הקראת הצוואה על ידי המצווה לפני הרשות או הגשתה על ידי המצווה לפני רשות.
ואם יסבור הסובר כי ככל והצוואה לא הוגשה על ידי המצווה אלא על ידי אחר די בכך שהיא תיקרא לפני המצווה, מבהירה הוראת סע' 22 (ב) לחוק הירושה כי הקראת הצוואה אינה אלא דרישה נוספת מעבר להבאתה על ידי המצווה לפני הרשות בין בע"פ ובין בכתב. וזו לשון סע' 22 (ב) לחוק –
דברי הצוואה כפי שנרשמו על ידי השופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לעניני ירושה או חבר בית הדין הדתי או כפי שהוגשו לידו, ייקראו בפני המצווה, הוא יצהיר שזו צוואתו, והשופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לעניני ירושה או חבר בית הדין הדתי יאשר בחתימתו על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור.
מילים אחרות, טקס הקראת הצוואה על ידי הרשות ואישורו של המצווה בא בנוסף לדרישת הגשתה לרשות על ידי המצווה, ודוק - המחוקק מדגיש כי הגשת הצוואה תעשה על ידי המצווה עצמו ולא על ידי מי מטעמו. הדברים מפורטים ביתר הדגשה בסע' 25 (ב) (3) לחוק המפרט את מרכיבי היסוד של צוואה בפני רשות -
"בסעיף זה "מרכיבי היסוד בצוואה" הם –
...
(3) בצוואה בפני רשות כאמור בסעיף 22 – הצוואה נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות, על ידי המצווה עצמו" (הדגשה שלנו)
"המצווה בעצמו" ולא מי מטעמו, שהרי אם לא כך היה המחוקק כותב "על ידי המצווה" ולא מוסיף תיבת "בעצמו" והרי ציינו שאין המחוקק משחית מילותיו לריק.
כך עולה, לכאורה, אף מפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 594/99 אוח. נ. אליעזר (2001) ובלשונו –
"סעיף 22(א) לחוק הירושה קובע שתי דרכים להבאת דבר המצווה בפני הנוטריון: הדרך האחת היא "באמירת דברי הצוואה בעל-פה"; הדרך השנייה היא "בהגשת דברי הצוואה בכתב". הוראות אלה מתקיימות אם המצווה מוסר את הוראותיו לנוטריון בטלפון, הן מועלות על-ידי הנוטריון על הכתב ומוקראות על-ידיו למצווה"
- בנדון נקבע על ידי בית משפט קמא כי הצוואה נערכה והועברה לידי הנוטריון על ידי א. ו/או מי מטעמו. הנוטריון הבהיר כי המצווה לא קרא אותה לפניו, כל שטען הנוטריון הוא כי הוא ביצע את הוראת סע' 22 (ב) לחוק והקריא את הצוואה לפני המצווה, אך בכך לא סגי כי עדיין אנו חסרים את רכיבי היסוד של צוואה זו שהיא הבאת הצוואה בפני רשות על ידי המצווה, וזאת מעת שהסתבר כי בנדון הצוואה לא הוכנה לא הוקראה ולא הוגשה על ידי המצווה עצמו.
ייחודה של צוואה לפני רשות שהיא נעשית בין שניים בלבד – בין המצווה לרשות, לפיכך באה דרישה דווקנית שעניינה להבטיח כי הנוסח המאושר הוא הנוסח בו חפץ המצווה ולא נוסח שהוכתב לו או נכפה עליו ללא ידיעת הרשות. מתוך שכך נקבע כי הצוואה תוגש לרשות בין פיזית ובין בהקראתה על ידי המצווה עצמו על מנת שלרשות לא יהא כל ספק מי הוא העומד מאחוריה ומאחורי הוראותיה. אין די בהקראתה לפני המצווה – היפוכם של דברים, הקראתה של הצוואה לפני המצווה אינה חלק מרכיבי היסוד, כך שניתן לרפא את העדר ההקראה אם יוכח, כדוגמה, שהמצווה קרא בעצמו את דבר הצוואה והבינם. מאידך, לעולם אנו נדרשים למרכיב היסוד של הבאתה לפני הרשות על ידי המצווה עצמו – דבר שנעדר בנדון.
לפיכך אנו מוצאים אף את קביעתו של בית משפט קמא לפיה אין לקיים הצוואה מכיוון שלא התקיימו בה מרכיבי היסוד הנדרשים כנכונה.
- סוף דבר - הערעור נדחה.
המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 20,000 ₪ הערובה שהופקדה בתיק בית המשפט תועבר למשיבה באמצעות בא כוחה על חשבון הוצאות המשפט.
ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים .
ניתן היום, כ"ד כסלו תשפ"ג, 18 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.
| |
|
|
|
צבי ויצמן, שופט
אב"ד
|
יעל מושקוביץ, שופטת
|
צבייה גרדשטיין פפקין, שופטת
|