פס"ד בעניין אי הסכמת בני זוג על רישום קטינות למסגרות חינוך לשנת הלימודים הנוכחית

1. החלטה זו מתייחסת לסוגיית רישום בנותיהן הקטינות של הצדדים למסגרות חינוך בשנת הלימודים הבאה.

2. הצדדים, בני זוג לשעבר, חתמו על הסכם גירושין בחודש דצמבר 2020 במסגרתו נקבע כי המשמורת על הקטינות תהיה אצל המבקשת והסדרי ראיה יתקיימו פעם בשבוע ובכל סוף שבוע שני. כבר בדיון שהתקיים לאישור ההסכם הבהיר המשיב כי הוא אינו מסכים לתת גט למבקשת, ולטענתה עד היום הוא מתנה זאת בתנאים שונים.

3. הצדדים התגוררו בעיר פלונית, ובחודש ינואר 2021 הופנתה המבקשת למקלט לנשים נפגעות אלימות בעיר אלמונית, ומאז נמצאות הקטינות במסגרות חינוך באותה העיר. ביום 15.6.21 הגישה המבקשת את הבקשה הנוכחית בגדרה עתרה לרישום הקטינות למסגרות חינוך בעיר אלמונית גם בשנת הלימודים הבאה.

4. נטען, כי המבקשת עדיין שוהה במקלט וכי היא מתכוונת לעזוב אותו בחודשים הקרובים אך להישאר בקרבת המקלט (בין היתר על מנת "לשמור מרחק" מהנתבע; ראו סעיף 4 לתשובה מיום 29.6.21). נטען, כי המבקשת היא המשמורנית, כי מזה תקופה ארוכה המשיב אינו פוגש את הקטינות באמצע שבוע, אלא רק בכל סוף שבוע שני (וגם אז מסרב להחזירן למסגרות ביום ראשון בבוקר), כך שהמשך הלימודים בעיר אלמונית לא יפגע בהסדרי הראיה המתקיימים ויהיה לטובת הקטינות.

5. המשיב טען, כי המבקשת "בחרה להתגורר במעון לנפגעות אלימות רק בכדי לנסות ולאלץ את המשיב להיכנע לדרישותיה", כשהיא כלל לא מפחדת מהמשיב ואף הסכימה לפגוש אותו בצימר ובתחנה המרכזית. נטען, כי "אין סיבה שהמבקשת לא תעזוב את המעון לנשים מוכות בעיר אלמונית ותחדל מלהתקיים על חשבון משלם המסים". נטען, כי המשיב כבר רשם את הקטינות למסגרות בעיר פלונית בהן יקבלו מענה לכל צרכיהן, ואין סיבה לנתק את הקטינות מסביבתן הטבעית. נטען, כי ככל שהסדרי הראיה לא מתקיימים כסדרם הרי שהדבר נובע מכך שהמשיב "אינו יודע היכן המעון לנשים מוכות נמצא, וכך ברצותה של המבקשת היא מביאה את הקטינות למשיב וברצותה מונעת מהקטינות להיפגש עם אביהן".

6. בתשובתה טענה המבקשת, כי הופנתה למקלט על ידי גורמי הרווחה בעקבות מספר אירועי אלימות כלפיה, לרבות אחרי שהצדדים נפרדו וכבר לא גרו יחדיו, וכי למשיב מספר תיקים במשטרה, הן בעקבות תלונות שהגישה המבקשת והן בעקבות תלונות של צדדים אחרים, והוא אף הורשע בעבר בעבירת איומים כלפי המבקשת ויתכן שגם בעבירות כלפי צדדים שלישיים. הודגש, כי אף שלפי הסכם הגירושין המשיב צריך להחזיר את הקטינות למסגרות החינוך בימי ראשון בבוקר (לאחר שבת בה שהו עמו) הוא מסרב לעשות כן, כך שאין מבחינתו השלכה מעשית לגבי מיקום המסגרות. נטען, כי המשיב עדיין מגלה יחס אובססיבי כלפי המבקשת, ובין היתר מתנה את מתן הגט בכך שתחזור "להתגורר בסמוך אליו בעיר פלונית על מנת להמשיך את השליטה בחייה כפי שהיה לאורך השנים האחרונות".

7. לאחר העיון בבקשה, בתגובה, בתשובה ובמכלול החומר בתיק זה ובתיקים הקשורים, סבורני כי יש להיעתר לבקשה ולאפשר למבקשת לרשום את הקטינות למסגרות חינוך בעיר אלמונית.

8. מצב הדברים כיום הוא, שהמבקשת שוהה (מזה כחצי שנה) במקלט לנשים נפגעות אלימות בעיר אלמונית, והקטינות כבר משולבות במסגרות בעיר זו. במובן זה ההחלטה הנוכחית משמרת את המצב הקיים, ולא למותר לציין, כי חרף טענותיו השונות לגבי כנות המעבר למקלט (טענות שספק אם הוצג בסיס לקבלן) המשיב לא הגיש עד היום הליך כלשהו להורות על השבת הקטינות לעיר פלונית, לאכיפת הסדרי הראיה (שלשיטתו נמנעים ממנו) או להעברת הקטינות למסגרות חינוך בעיר זו.

9. המבקשת היא ההורה המשמורן, כיום היא נמצאת במקלט לנשים נפגעות אלימות, ובהמשך - לאחר עזיבת המקלט - היא מעוניינת להמשיך להתגורר בעיר אלמונית. על פני הדברים לא יתכן חולק, שלא יהיה זה לטובת הקטינות להתגורר עם המבקשת (ההורה המשמורן) בעיר אלמונית, אך ללמוד במסגרות חינוך בעיר פלונית; וגם המשיב לא הסביר מדוע הדבר יהיה לטובתן, ומסתבר כי ביסוד התנגדותו לרישום למסגרות בעיר אלמונית עומד רצונו לכפות על המבקשת לחזור להתגורר בעיר פלונית. כאמור, לא הוגש הליך כלשהו עד היום למניעת המעבר לעיר אלמונית או ללימודים (שכבר החלו) בעיר זו, ולא ניתן לעשות שימוש בהתנגדות לרישום הקטינות למסגרות חינוך לשנת הלימודים הבאה - כשהן כבר לומדות בעיר אלמונית והמבקשת עדיין שוהה במקלט - כתחליף לניהול הליך כאמור.

10. אף לגופם של דברים, בהתחשב במרחק בין שתי הערים ובהיקף הסדרי הראיה שנקבעו בהסכם (אפילו נניח שיתקיימו כסדרם), ספק רב אם היה מקום למנוע מהמבקשת להעתיק את מקום מגוריה - כמו גם את מסגרות החינוך של הקטינות - לעיר אלמונית. כידוע, הפסיקה מורה כי זכותו של ההורה המשמורן "לקבוע את מהלך חייו, להמשיך בחייו ולפתוח בדרך חדשה" (דנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית (5.4.09)), ולא בנקל יורה בית המשפט להורה משמורן להימנע מפתיחת פרק חדש בחייו, לרבות מקום מגורים חדש. בית המשפט יגביל זכות זאת בעיקר במקרים בהם המעבר לא יאפשר את קיום הסדרי הראיה הקיימים ויחייב צמצום משמעותי של הקשר עם ההורה הלא משמורן. למעשה, בית המשפט אף קבע באחד המקרים, כי: "בפסקי הדין בהם נדחתה בקשת אם להעתיק מקום מגוריה עם הקטינים הבסיס להחלטה היה כבר קיומם של הסדרי ראייה רחבים הכוללים לינות באמצע השבוע" (תמ"ש (משפחה תל אביב) 45034-02-16 ס.ש נ' א.ש (7.8.16); ראו גם תמ"ש (משפחה באר שבע) 23255-01-16 פלונית נ' אלמוני (13.10.16)). בענייננו בהתחשב במרחק בין שתי הערים, ובהיקף הסדרי הראיה שנהגו עד היום (אפילו נניח לינה פעם בשבוע באמצע השבוע), ספק אם היה מקום למנוע את המעבר. הדברים יפים בקל וחומר שעה שהמעבר הוא למעשה פנייה למקלט לנשים נפגעות אלימות לאחר שגורמי הרווחה אכן מצאו שהתנהלות המשיב מקימה עילה  לכך.

11. מכל מקום, האמור בפסקה הקודמת נאמר מעבר לצורך. כיום המבקשת שוהה במקלט לנשים נפגעות אלימות בעיר אלמונית, והקטינות כבר שולבו במסגרות בעיר זו. מעבר לכך שהחלטה זו "משמרת את המצב הקיים" לא יתכן חולק שלא תהא זו טובתן של הקטינות להתגורר בעיר אלמונית וללמוד בעיר פלונית. המשיב לא הגיש הליך כלשהו עד היום בעניין מקום המגורים, הסדרי הראיה וכדומה, והתנגדות גורפת לרישום למסגרות בעיר אלמונית לא יכולה להוות תחליף לכך, מה גם שהמרחק בין הערים הוא ביסוד הדברים סביר ומאפשר שימור קשר משמעותי בין המשיב והקטינות.

12. בהינתן הייצוג באמצעות הסיוע המשפטי, ויתכן שבמידה מסוימת לפנים משורת הדין לטובת המשיב, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"ה תמוז תשפ"א, 05 יולי 2021, בהעדר הצדדים.