פס"ד בעניין בקשה להקניית זכויות במקרקעין לאחר פטירת הבעלים

הנתבעים הפורמליים בשתי התובענות:             שלושה אחים

פסק דין

עניינו של פסק דין זה בשתי תובענות לגבי דירה אחת. הדירה רשומה בבעלות משותפת של ההורים המנוחים ושל אחת הבנות ובעלה. הבת ובעלה עותרים לפירוק שיתוף בדירה על יסוד הבעלות המשותפת, בעוד שני בנים נוספים טוענים כי ההורים המנוחים העבירו להם חלקם בעודם בחיים, על יסוד מסמך השנוי במחלוקת בין הצדדים. עם מי מהם הדין?

רקע והליכים:

1. הוריהם המנוחים של הצדדים, הביאו לעולם שישה ילדים. עד לשנת 2015 חיו ההורים בדירה ברח' הראשונים באשדוד ובשלב מסויים החליטו לרכוש בית גדול יותר.

    

2. לשם כך, מכרו דירתם ורכשו מגרש יחד עם אחת הבנות ובעלה, עליו בנו בית מידות (וילה). ביום 9/12/15 ערכו הסכם שיתוף, לפיו 40% מהבית בבעלות הורים המנוחים, בעוד 60% מהבית בבעלות הבת ובעלה. עוד הוסכם כי תירשם הערת אזהרה על הימנעות מעשיית עסקה בנכס, כי הבית יעמוד למכירה רק בהסכמת שני הצדדים וכי התמורה שתתקבל ממכירתו תתחלק בין הצדדים בחלקים הנקובים בהסכם, לאחר ניכוי המשכנתא כולה מחלקם של הבת ובעלה.

    

   בהתאם לאמור בהסכם, ביום 24/12/15 נרשמה הערת אזהרה על איסור דיספוזיציה, כמוסכם, לטובתם של ההורים המנוחים , בציון שמותיהם ומספרי הזהות של ההורים המנוחים.

    

3. למרבה הצער, ביום 1/10/16 נפטרה אימם של הצדדים. חלפו כשלוש שנים וחצי וביום 27/2/20 נפטר גם אביהם של הצדדים. בשנים האחרונות לחייהם התגוררו בביתם שניים מהבנים אשר קודם לכן התגורר בארה"ב.

    

4. ביום 6/7/20 ניתן צו ירושה אחר עזבון האם וביום 29/6/20 ניתן צו ירושה אחר עזבון האב. על פי צווים אלה מתחלק כלל עזבונם של ההורים שווה בשווה בין ששת הילדים.

    

5. ביום 2/7/20 עתרו הבת ובעלה להורות על פירוק השיתוף בבית הרשום בבעלותם ובבעלות ההורים המנוחים, על פי המוסכם, כך שהם יקבלו 60%, בעוד ששת האחים יחלקו ביניהם שווה בשווה את ה 40% הנותרים. בגין תביעה זו נפתח תמ"ש 4440-07-20.

    

6. ביום 6/9/20 הגיש הנתבע 2 כתב הגנה וביום 22/10/20 הגיש הנתבע 1 כתב הגנה, כאשר טענתם המרכזית היא כי חלקם של ההורים (בשיעור 40%) הוענק לשניהם על ידי ההורים, על יסוד מכתב מיום 1/11/15 עליו חתומים ההורים המנוחים לטענתם.

    

7. ביום 14/12/20 עתרו שני האחים הללו למתן פסק דין הצהרתי, לפיו ההורים המנוחים העניקו להם את הדירה ביום 1/11/15, וזאת על יסוד מכתב שלטענתם נושא את חתימת המנוחים. הנתבעים הם ארבעת אחיהם. לטענתם, זכאים לקבל 40% מהנכס. בגין תביעה זו נפתח תמ"ש 30324-10-20.

    

8. ביום 18/1/21 הגישו הבת ובעלה כתב הגנה, בו טענו כי ההורים מעולם לא העניקו דבר למי מילדיהם. לכן יש להניח כי המכתב כלל לא נחתם על ידי ההורים ולכן יש לדחות התובענה.

    

9. ביום 19/1/21 הגישו שלושת האחים הנוספים כתב הגנה, בו טענו כי אין כל יסוד לטענות התובעים המנסים לנשל את יתר האחים מירושת ההורים. מדובר בשניים שהתגוררו בארה"ב משך מרבית חייהם, הגיעו ארצה רק לעת זקנת הוריהם, התנחלו בביתם וכעת מבקשים גם לרשת אותם. זאת, חרף העובדה שההורים הצהירו מאז ומעולם כי יחלקו כלל נכסיהם לששת ילדיהם שווה בשווה.

    

10. ביום 20/1/21 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה, בה עתרו הבת ובעלה לפירוק שיתוף מיידי. בהחלטה שניתנה בתום הדיון נקבע כי קיימת מחלוקת עובדתית בקשר למכתב הענקת הזכויות ונקבע כי רק לאחר הכרעה בה יהיה מקום למתן הוראות קונקרטיות בעניין פירוק השיתוף בנכס. בר"ע 40457-02-21 שהוגשה בעניין זה, נדחתה ביום 5/4/21.

     

11. ביום 18/4/21 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם שני הבנים;

    וביום 22/4/21 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הבת ובן נוסף.

     

12. ביום 9/9/21 התקיימה ישיבת קדם משפט שניה מורחבת, בה הוסכם כי דיוני ההוכחות יתקיימו רק בעניין התביעה לפסק דין הצהרתי, לאחריה יוגשו סיכומים לגבי שתי התובענות.

     

     

13. ביום 3/4/22 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה, בה העידו שני הבנים, הבת ובן נוסף.

    ביום 7/4/22 התקיימה ישיבת הוכחות שניה, העידו בעלה של הבת, בת נוספת, בעלה של הבת הנוספת, שוכרת בחלקם של הבת ובעלה ואף גננת שניהלה משפחתון במקום.

    ביום 13/4/22 התקיימה ישיבת הוכחות אחרונה, בה העיד עוה"ד אשר ערך ההסכם בין ההורים המנוחים לבין הבת ובעלה. בנוסף העידה העובדת הזרה אשר טיפלה במנוח. יצויין כי הואיל ועוה"ד שמייצג את הבת ובעלה בתביעה לפירוק שיתוף הוא שערך ההסכם בינם לבין ההורים המנוחים, מסר עורך הדין עדותו לאחר קבלת אישור מטעם לשכת עורכי הדין, כאשר במועד חקירת בעלי הדין המתין מחוץ לאולם הדיונים.

     

14. במקביל, מונה שמאי מטעם בית המשפט על מנת לחוות דעתו לגבי שווי הנכס, על מנת לבחון אפשרות לקדם הסכמה. ביום 17/7/22 הוגשה חוות דעת השמאי לפיה שוויו של הנכס בשוק החופשי הוא בגבולות 6,200,000 ₪. בהעדר הסכמה נקבעו מועדים להגשת סיכומים ואלה אכן הוגשו. להלן יובאו עיקרי טענות הצדדים, לאחריהם המצב המשפטי, בהמשך ניתוח הראיות ולבסוף המסקנות.

     

    עיקרי טענות שני הבנים:

     

15. לטענתם ביום 1/11/15 ההורים המנוחים העבירו אליהם את כל הזכויות השייכות להם בבית בשיעור 40%, בהתאם להסכם עם ביתם ובעלה, על פי המסמך שנחתם בעניין זה.

     

16. עוד לטענתם, הבת ובעלה הם אלה ששכנעו את ההורים המנוחים למכור דירתם הקודמת תמורת 87,000 $. באמצעות סכום זה רכשו מגרש שעלותו 58,000 $, כאשר ביתרה בגובה כ- 30,000 $ מימינו את בניית השלד של הבית החדש. בנוסף, טוענים כי ההורים המנוחים הוסיפו כספים נוספים מעבר לתמורה שקיבלו עד כה עבור דירתם.

     

17. הבנים אף טוענים כי בסיוע עוה"ד שערך את ההסכם הגיעו ההורים המנוחים להסכמה עם ביתם ובעלה לפיה ההורים יקבלו בעלות ב 40% מהבית, בעוד הבת ובעלה יקבלו 60% ממנו.

     

18. עוד טוענים כי הבת ובעלה היו מודעים למכתב ההענקה, הואיל והנושא דובר עוד בחיי האב, וכל המשפחה ידעה עליו. אח נוסף ראה את המכתב בחיי האב, אחר הגיסים נחשף אליו בשבעת ימי האבל ועוה"ד שערך את ההסכם קיבל אותו מיד בהתכתבות ראשונה עם ב"כ שנינהאחים.

     

19. לטענתם, הנתבעים לא התכחשו למכתב הענקה עליו חתמו ההורים המנוחים ולא העלו כל טענה לגבי מהימנות המכתב, חתימת ההורים והמקוריות שלו.

     

20. עוד לטענתם, הענקה זו לא היתה חייבת דיווח לרשויות המס, בשונה מההסכם שנחתם בין ההורים לבין הבת (אחותם) ובעלה, חרף העובדה שמדובר באותה מהות.

     

21. עוד טוענים כי על ההסכם חל חוק המתנה, מדובר במתנה לאלתר לפי סעיף 2 לחוק, אשר הוקנתה להם עם קבלת המכתב מההורים, לפי סעיף 6 לחוק. ההורים המנוחים לא חזרו בהם מהענקת המתנה ולכן המכתב הוא בר תוקף.

     

22. לפיכך טוענים כי חלקם של ההורים בשיעור 40%, שייך לשניהם בלבד.

     

23. באשר לפירוק השיתוף מול אחותם ובעלה, טוענים כי אין מקום למכור את הבית למרבה במחיר, הואיל ועל פי המסמך שנערך ביניהם, מכירת הבית תיעשה רק בהסכמת הצדדים. לטענתם הדבר לגיטימי לאור סעיף 37 לחוק המקרקעין בדבר הגבלות על פירוק השיתוף. הם עצמם אינם מעוניינים במכירת הבית, ומשעה שהם באים בנעלי ההורים המנוחים, אין מקום לחכור את הבית.

     

    עיקרי טענות הבת ובעלה:

     

24. לטענתם, שני הבנים מפעילים לחץ על מנת לנשל את כלל האחים מירושת הוריהם המנוחים.

     

25. מציינים כי ביום 24/12/15 נרשמה הערת אזהרה להימנעות מעשיית עסקה לטובת המנוחים בעקבות ההסכם עימם, דבר המלמד על רצינותו להבדיל מהמכתב בו אוחזים שני הבנים.

     

26. טוענים כי המועד המצויין במכתב אליו מפנים הבנים קודם למועד ההסכם עם הבת ובעלה, דבר שאין בו כל הגיון. הילדים הנוספים היו קרובים ביותר להוריהם המנוחים ויודעים בוודאות כי האב לא ערך צוואה מאחר ורצה לחלק את עזבונו בין כל ילדיו באופן שווה. מעולם לא הוזכר הסכם הענקה כלשהו.

     

27. עוד מציינים כי הבנים התובעים לא עמדו בקשר קרוב עם ההורים, אלא בערוב ימיהם בלבד. הבן האחד התגורר בלוס אנג'לס משך 25 שנה, הבן השני התגורר במיאמי כ- 15 שנה ושניהם מעולם לא תמכו בהורים. רק לפני מספר שנים שבו ארצה, התנחלו בבית ההורים ומאז פטירתם של ההורים אינם מוכנים לפנות הדירה.

     

28. בנוסף מציינים כי הבנים לא הגישו התנגדות לצו ירושת ההורים המנוחים ואף משכו מחשבון האב המנוח סך של 18,000 ₪ כל אחד מבנק דיסקונט מכוח צו ירושה בחודש 10/20.

     

29. עוד טוענים לשיהוי, שכן הבנים לא הגישו תביעתם אלא לאחר שבמשך חודשים רבים ניסו לשכנע את הנתבעים בכל דרך להעביר אליהם את כל כספי העזבון .

     

30. בנוסף טוענים כי אופן רכישת הנכס היה שונה לחלוטין, שכן הבת ובעלה רכשו את המגרש וההורים המנוחים סייעו בבניית הבית, אך הבת ובעלה מחוייבים בפירעון ההלוואה המובטחת במשכנתא בגובה כ- 950,000 ₪, כפי שמצויין בהסכם השיתוף.

     

31. לטענתם אין מקום לטענה כי הנכס הועבר לבנים במתנה. מאחר ומדובר במקרקעין חלה חובת הכתב בהתאם לסעיף 8 לחוק המקרקעין, כאשר העברת נכס במתנה מאדם לקרובו דורשת חתימה על המסמכים המתאימים, לרבות תצהירים מאומתים כדין, כאשר חובת המאמת הינה בין היתר להסביר לחותמים ולאשר כי הסביר לצדדים אודות ההשלכות המשפטיות והאחרות הנובעות מביצוע הפעולה.

     

32. עוד טוענים כי כאשר מדובר במתנה במקרקעין, על מקבל המתנה לחתום על תצהיר מאומת המאשר קבלת המתנה, אך הבנים התובעים לא עשו כן.

     

33. טוענים כי בכל מקרה מדובר בעסקה שלא הסתיימה ברישום. סע' 7(ב) לחוק המקרקעין קובע כי עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה.

     

34. בנוסף, טוענים כי ההסכם נוגד תוכן הערת האזהרה שנרשמה קודם לכן ודינו להתבטל, שכן לפי הערת האזהרה ההורים המנוחים לא יכולים לבצע כל פעולה בנכס, ובכלל זה העברתו לבעלות בנים אחרים.

     

35. עוד טוענים כי גם אם נחתם מכתב זה או אחר, יש להניח כי נחתם תחת לחץ, נוכח התנהגותו האגרסיבית של אותו בן, כפי שנצפתה גם בדיונים.

     

36. עוד מוסיפים כי העסקה הנטענת לא דווחה לרשויות. מכאן כי המכתב אינו יכול להוות מתנה כהגדרתה בחוק. לכל היותר מדובר בכוונה ליתן מתנה. בנוסף טוענים שיש ליתן אמון בגרסתו של עוה"ד כי לא הוא ערך המכתב.

     

37. מציינים כי ההסכם בין ההורים לבת ולבעלה נעשה באופן גלוי וידוע לכלל בני המשפחה, לרבות הערת האזהרה, בניגוד להסכם הנטען עם שני הבנים אשר לא קיבל כל ביטוי ונשמר במחשכים.

     

38. נוכח דברים אלה, טוענים כי יש לאפשר פירוק השיתוף בבית באופן מיידי.

     

39. לטענתם, יש לדחות טענת שני הבנים לפיהן נוכח ההוראה בהסכם לפיה המכירה תיעשה בהסכמת הצדדים ונוכח העובדה שהם עצמם אינם מסכימים, אין מקום לבצע פירוק שיתוף או מכירה הואיל והם באים בנעלי ההורים המנוחים. התניות בהסכם מתייחסות לצדדים להסכם עצמם ולא לבאים בנעליהם. אשר לסעיף 37 לחוק המקרקעין, לפי ס"ק (ב) גם זכות המגבילה את פירוק השיתוף כוחה יפה לשלוש שנים לכל היותר, תקופה שחלפה.

     

    גדר המחלוקת

     

40. השאלה המרכזית היא מה משמעות המכתב לו טוענים הבנים, שבשל חשיבותו יובא כלשונו

    (נספח ד' לכתב התביעה בתמ"ש 30324-12-20):

     

    1 בנובמבר 2015

    לכבוד:

    (שני הבנים)

     

    העברת זכויות בנכס הידוע כחלקה A בגוש  B (להלן: "הנכס")

    אני הח"מ ____ (האב) ת.ז ____ ו____ (האם) ת"ז ____ מעבירים בזאת אליכם את כל הזכויות השייכות לנו עפ"י ההסכם בינינו לבין ______ (הבל ובעלה) מ 1.11.15 ותוכלו לנהוג בזכויות אלה מנהג בעלים לכל דבר ועניין.

     

    בכבוד רב

    האב האם

    (חתימה בכתב יד) (חתימה בכתב יד)

     

     

41. שאלה נוספת היא מה הזיקה בין המכתב האמור לבין הסכם השיתוף בין ההורים המנוחים לבת ובעלה, (נספח ב' לכתב התביעה בתמ"ש 4440-07-20) אשר אף הוא יובא כלשונו:

     

    הסכם

    שנערך באשדוד ביום 09 לחודש דצמבר שנת 2015

     

    בין:____ (הבת) ת.ז. _____

    ____ (בעלה) ת.ז. _____

    מצד אחד

     

    לבין:____ (האם) ת.ז. _____

    ____ (האב) ת.ז. _____

    מצד שני

     

    הואיל ו:בחודש מרץ 1993, או במועד סמוך לכך, רכשו ___ (הבת והחתן) מגרש הממוקם ברח' ___ והידוע גם כחלקה __ בגוש ___ (להלן: "המגרש") וכי המגרש רשום על שמם של ___ (הבת ובעלה) בלשכת רישום המקרקעין;

     

    והואיל ו:_____ (הבת ובעלה), בעזרת _____ (ההורים) (פיננסית ופיסית) הקים בית מגורים (להלן: "הבית") כשהוא מחולק לשתי יחידות, יחידה אחת גדולה למגורי ___ (הבת ובעלה) שאליה מצורף מחסן/חניה (להלן: "הבית הגדול" וליחידה נוספת קטנה למגורי _____ (ההורים) שאליה מצורף מחסן נוסף קטן (להלן: "הבית הקטן");

     

    והואיל ו:המימון הכספי להקמת הבית הובא ע"י שני הצדדים ביחס לנזכר בסעיף 2.1 להלן;

     

    והואיל ו:על המגרש רובצת משכנתא בסך של כ- 950,000 ₪ לטובת בנק __ (להלן: "המשכנתא")

     

    והואיל ו:הצדדים מעוניינים להסדיר באופן פורמלי ורשמי את שיעורי בעלותם במגרש באופן כפי שיפורט להלן בהסכם זה;

     

    לפיכך, הותנה הוסכם והוצהר בין הצדדים כדלקמן:

     

    1. המבוא להסכם זה על כל האמור בו, הצהרות הצדדים והנספחים להסכם מהווים חלק בלתי נפרד הימנו.

    2. מוסכם בין הצדדים כי חלקם של _____ (הבת ובעלה) במגרש הינו בשיעור של 60% כאשר הבית הגדול בחזקתו הבלעדית ואילו חלקם של _____ (ההורים) במגרש הינו בשיעור של 50% כאשר הבית הקטן בחזקתם הבלעדית של ___ (ההורים).

    3. להבטחת האמור בהסכם זה יחתמו הצדדים על בקשה לרישום הערת אזהרה והם מסמיכים בזאת את עוה"ד ___ לפעול לרישום הערת אזהרה על הימנעות מעשיית עסקה בלשכת רישום המקרקעין.

    4. מוסכם כי הבית יועמד למכירה רק בהסכמת שני הצדדים והתמורה שתתקבל ממכירתו תתחלק בין הצדדים בחלקים הנקובים בסעיף 2 לעיל לאחר ניכוי המשכנתא כולה מחלקם של ___ (הבת ובעלה).

    5. הסכם זה משקף את הסכמות הצדדים בלא כפייה או אילוץ ומתוך הבנה כי בהיותם קרובים זל"ז כל ייטב להם וכי החתימה עליו מהווה משום הצהרה על העדר תביעה ו/או טענה כלשהיא מצד אחד למשנהו.

    6. הצדדים מצהירים בזאת כי קראו את ההסכם, הבינו את תכנו והינם חותמים עליו מרצונם החופשי והטוב.

        

       ולראיה באו הצדדים על החתום:

        

       (חתימה בכתב יד) (חתימה בכתב יד)

       ____________________________________

       _____ (הבת ובעלה) ______ (ההורים)

        

        

        

       המצב המשפטי:

        

42. טענתם המרכזית של שני הבנים היא כי מדובר במתנה אשר הוקנתה עם מסירת המכתב לידם, בעוד הבת ובעלה טוענים כי מדובר בעסקה במקרקעין אשר לא נסתיימה ברישום ולכן אינה בת תוקף. בהעדר צוואה, אין עוד כל דרך להקנות הנכס לגורם כלשהוא. לגוף העניין, ולאור ההלכה הפסוקה לגבי מתנות שעניינן מקרקעין, להלן עיקרי הדברים.

     

43. סעיף 2 לחוק המתנה, התשכ"ח – 1968, אשר לו טוענים שני הבנים, קובע:

     

    "מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל

    תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה".

     

    הלכה פסוקה היא לפנינו כי לאור הוראת סעיף 7 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969, כאשר המתנה היא זכות במקרקעין, הקנייתה תמה עם רק עם רישום המקרקעין על שם המקבל, ואין די במסירת מסמך למקבל. כל עוד הזכות לא הועברה, מדובר בהתחייבות לתת מתנה, שאז יחול סעיף 5 לחוק המתנה. ר' ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2)477.

     

44. עוד נקבע כי הדרך היחידה בה ניתן להעניק נכס לאחר פטירתו של אדם היא באמצעות צוואה, כפי שקובע קובע סעיף 8 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965:

     

    (א)הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים.

    (ב)מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה.

     

    באשר לתחולתו של סעיף זה על התחייבות לתת מתנה, נפסק כי יש לבחון נסיבותיו של כל מקרה לגופם של דברים. ר' ע"א 879/14 ‏ נחשון נ' נחשון (נבו, 5.5.16). בעניין זה אמנם נקבע כי מדובר היה במתנה גמורה נוכח קיומו של הסכם חתום על ידי שני הצדדים ואף יפוי כח המיועד לרישום הזכויות. עם זאת, נדונה רעיונית שאלת העברת זכויות בנכס לאחר פטירתו של אדם, כאשר הכלל הוא כי לא ניתן לעשות כן אלא באמצעות צוואה והחריג הוא על יסוד התחייבות ליתן מתנה, בשים לב לכוונת הצדדים כפי שנלמדת מהנסיבות.

     

45. הלכה פסוקה היא לפנינו כי בכל מכתב שעניינו מתנה נדרשת רמת הוכחה גבוהה יותר של גמירות דעת מאשר בהסכם רגיל, וזאת כדי לוודא שהמתנה ניתנה ברצון חופשי ומתוך הבנה מלאה לגביה. ר' ע"א 3354/18 פלונית נ' פלוני (נבו, 23/3/20) זאת, בין השאר, שעה שמדובר בהסכם חד צדדי הדורש

    "חופש מצפון והחלטה מלאים ושלמים יותר מאלו הדרושים בחוזים דו צדדיים".

    ר' ראבילו, חוק המתנה, התשכ"ח-1986 פירוש לחוקי החוזים (מהדורה שנייה, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשנ"ז-1996, עמ' 37-38).

     

     

    מן הכלל את הפרט:

     

46. בעניין שלפנינו, בחינת העדויות מעוררת ספק משמעותי באשר לנסיבות עריכתו של המכתב בכלל ובאשר לגמירות הדעת בפרט, והכל מהטעמים שיפורטו להלן.

     

47. ראשית, מדובר בעניין שמעולם לא נעשה לגביו רישום במרשם כלשהוא, מעולם לא הוכנו לגביו מסמכים המיועדים לרישום כגון תצהירי העברה ללא תמורה, לא הוכן יפוי כח לשם העברת בהזויות ולא נרשמה הערת אזהרה. די באלה כדי לשלול את הדרישה הראשונה בסעיף 2 לחוק, לפיו המתנה נגמרת באמצעות הקניית המתנה למקבל. ההקניה לא התבצעה כאן ומכאן כי הנכס לא עבר במתנה לשני הבנים, היינו אין מדובר במתנה גמורה, בניגוד לנטען בסיכומים.

     

     

48. שנית, המועדים המצויינים על גבי המסמכים אינם מתיישבים עם טענת שני הבנים לגבי תכנם של המסמכים הללו, ובמה דברים אמורים? במכתב לו טוענים שני הבנים, אשר בכותרתו נרשם "1 בנובמבר 2015" מצויין כי ההורים מעבירים לשניים מהבנים את כלל הזכויות השייכות להם על פי ההסכם עם הבת ובעלה מיום 1/11/15. ואולם, במועד האמור לא היה כל הסכם עם הבת ובעלה. הסכם השיתוף ביניהם נחתם רק ביום 9/12/15, היינו כחודש ושבוע לאחר עריכת המכתב האמור. הכיצד יכולים היו ההורים להפנות להסכם אשר טרם נחתם? לתובעים הפתרונים. אמנם, בשולי ההסכם צויין באותיות זעירות " הסכם גרסה 25-10-15" ועל כן אפשר כי ההכנות להסכם זה החלו במועד מוקדם יותר. עדיין, ההסכם עצמו נערך והשתכלל רק ביום 09/12/2015, ואליו לא מתייחס המכתב לו טוענים שני הבנים. מה כתוב היה במכתב מיום 1/11/15? לא ברור ושני הבנים אף לא המציאו כל מסמך בעניין זה.

     

49. בנוסף, אם אכן החליטו ההורים להעניק את חלקם בשיעור 40% לשני הבנים, כאשר הבנים הללו העידו כי היו מעורבים במו"מ מול הבת XXX ובעלה, מדוע לא צויין הדבר בהסכם בין ההורים לבת ובעלה? הדבר אינו הגיוני ותומך במסקנה לפיה ההורים המנוחים לא גמרו בדעתם לבצע הענקה זו. עוד בנוסף, על פי סעיף 3 להסכם עצמו לא ניתן לבצע כל דיספוזיציה בזכויותיו של מי מהצדדים. עניין זה נמצא בליבת ההסכם ועל מנת להבטיחו נרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין (נספח "ג" לכתב התביעה בתמ"ש 4440-07-20). מכאן כי באמצעות הסכם השיתוף ההורים עצמם מנעו את האפשרות לבצע העברת זכויות כלשהיא.

     

50. שלישית, המסמך הנטען על ידי שני הבנים מנוסח כמכתב ולא כהסכם, חרף העובדה שהסכם מתנה הוא חוזה לכל דבר ועניין האמור לפרט את זהות הצדדים, מיהו נותן המתנה מיהו מקבל המתנה, האם יש לאותה מתנה תנאים או חיובים המוטלים על המקבל ומתי מועברת המתנה לידי מקבל המתנה, כאשר הוא חתום ע"י שני הצדדים. כל אלה אינם מופיעים במכתב לו טוענים שני הבנים, עליו מופיעות חתימות ההורים בלבד. עניין זה בולט במיוחד באמצעות השוואתו של מכתב זה להסכם מול הבת ובעלה המשתרע על פני עמוד וחצי, מכיל חמש פסקאות מבוא ועוד שישה סעיפים, תוך ציון אופן רכישת הנכס ואופן אכיפתו של ההסכם עצמו. הניסוח הכוללני בצירוף הקושי בעניין לוח הזמנים, מלמדים על חוסר גמירות דעת.

     

51. רביעית, האופן בו מודפסים ההסכמים הללו שונה לחלוטין, כאשר המכתב לו טוענים הבנים אינו מנוסח בלשון משפטית, דבר שאינו מתיישב עם טענת הבנים לפיה ההסכם נערך במשרדו של אותו עורך דין. גם עדותו של עורך הדין בעניין זה מלמדת כי מדובר אין מדובר במסמך שנערך במשרדו.

     

52. חמישית, התנהלות הצדדים לאחר חתימת ההסכם אינה מתיישבת עם גמירות הדעת הנטענת. ההסכם מול הבת ובעלה שנערך ביום 9/12/15, קיבל ביטוי ברישום הערת אזהרה שבוצע כבר ביום 24/12/15, היינו שבועיים בסמוך לחתימתו. המכתב מול הבנים, לעומת זאת, לא זכה לכל רישום, חרף העובדה שמדובר ברישום שניתן היה לבצע בנקל.

     

    לא נערכו תצהירי העברה ללא תמורה, לשם רישום בספרי החברה המשכנת או בלשכת רישום המקרקעין. גם עניין זה מלמד על העדר גמירות דעת.

     

53. שישית, מידת הידיעה של שאר בני המשפחה אינה תואמת את טענות הבנים לפיהן הדבר היה ידוע לכל. הדעת נותנת כי אם אכן התחייבו והתכוונו המנוח ורעייתו להעניק חלקם בנכס לשניים מתוך ששת הבנים, היו מעדכנים בעניין זה את ילדיהם הנוספים ואת עורך הדין. הטענה כי אחד האחים ידע על הדברים לאור מחילופי המסרונים בינו לבין אחד משני הבנים (ת/2), מרחיקת לכת. מדובר בחילופי מסרונים מיום 17/2/20, כעשרה ימים טרם פטירתו של האב המנוח, אשר חלק ניכר מהם נמחק, מסיבה שאינה ברורה. מחילופי המסרונים ניתן ללמוד כי אותו בן שהגיע מארה"ב מנסה לברר בימיו האחרונים של האב המנוח מה יקבלו הוא והאח הנוסף שהגיע מארה"ב לאחר פטירת האב המנוח (עניין אשר לכשעצמו מלמד על ראיה חומרנית, בלשון המעטה), כאשר הציפיה העומדת על הפרק היא לקבל 50% או 42.5%. בתכתובת זו לא נמצא כל אזכור למכתב שעליו מנסים שני הבנים לבסס טענתם.

     

54. שביעית, אילו אכן רצה המנוח להעניק הדירה לשנים מתוך ששת בניו, יכול היה להגיע לתוצאה דומה באמצעות עריכת צוואה בה מורה למי יועברו נכסיו. ואולם, המנוח בחר שלא לעשות כן ולא הותיר אחריו כל צוואה. יש להניח כי ידע משמעותם של דברים ואכן התכוון להעניק מלוא עזבונו לכל ששת ילדיו, בחלקים שווים ביניהם.

     

55. שמינית, מן העדויות עולה כי המנוח היה אדם רציני וחד, חוקר בכיר במשטרה, אשר ידע לעמוד על דעתו, ומכאן כי יכול היה לדאוג לרישום הזכויות על פי ההסכם אילו רצה בכך.

     

    אחד משני הבנים מודה בעדותו כי אביו היה אדם שידע היטב לעמוד על זכויותיו וידע היטב על מה חותם (עמ' 20 לפרוטוקול). כך גם ידע להחתים את חתנו על הכספים שהעביר לטובת הבית עוד טרם עריכת ההסכם (עמ' 22 ש' 20-21) וכך גם ידע לעמוד על רישומה של הערת אזהרה לאחר ההסכם מול הבת ובעלה (עמ' 23 ש' 29). אף הבן השני הודה כי המנוח דן בדברים מול עוה"ד ואף תיקן טיוטת ההסכם לשביעות רצונו (עמ' 23 ש' 20).

     

    חתנו של המנוח מבת אחרת העיד כדלקמן: עמ' 63

    "אני הכרתי את המנוח, זה בן אדם אינטליגנט הוא לא יחתום ככה באוויר. את אמא שלו אני מכיר היא הייתה חמתי, היא הייתה כ"כ טובה ואישה ישרה, אני יודע מה אני אומר, האמא לא תעזוב את הילדים ככה, היא תחלק את הירושה בין כל הילדים. אם המנוח היה רוצה לחתום אמיתי הוא היה שם חותמת ויותר מזה הוא היה אומר לכל הילדים".

     

    העובדה שהאמור בהסכם לא קיבל כל ביטוי בפועל, כאשר האב המנוח היה אדם כה חד, מעוררת תמיהה לגבי המכתב עצמו ומכל מקום מלמדת על חוסר גמירות דעת.

     

    כאן המקום לציין כי האם המנוחה היתה חולת אלצהיימר למרבה הצער (עובדה שאינה שנויה במחלוקת), כך שכלל לא ניתן לייחס לה הבנה לגבי האמור באותו מכתב.

     

56. טענת שני הבנים לפיה ההסכם נערך על ידי עוה"ד ובידיעתו, לא קיבלה כל תימוכין בעדויות אובייקטיביות והוכחשה נמרצות על ידי עוה"ד בעדותו ( עמ' 77 ש' 17-16):

     

    ש.נשאלת ע"י ביהמ"ש לגבי אותו מסמך הענקה מיום 01.11.2015. האמר על ידי ____ שמי שערך את המסמך והדפיס אותו וכתב אותו זה אתה במשרד שלך. מה יש לך לומר?

    ת.יש לי לומר אך ורק משפט אחד. אם קראת את הרפתקאות הרוזן מינכהאוזן, מה שכתוב שם פחות הזוי מהטענה זו ובמילים פשוטות, לא היה ולא נברא ולא ארחיב יותר.

     

    ובהמשך העיד עוה"ד (בעמ' 80):

    ש.אם אומר לך שביום 01.11 התקיימה ישיבה במשרד שלך שבמסגרתה נערך הסכם מסמך הענקה ?

    ת.זה השקר הגדול ביותר שאי פעם נאמר בחדר הזה.

    (ההדגשות הן שלי, ע.א.)

     

57. זאת ועוד, בעדותו הספונטנית של אחד הבנים בישיבת קדם המשפט הראשונה , הודה כי מדובר במכתב שהבן עצמו הכין, ואלה דבריו (עמ' 7) העיד:

     

    " שהייתי אצל עהו"ד במשרד, קיומו של המסמך שהכנתי עם אבא שלי

    היה ידוע לכולם..".

     

58. טענת שני הבנים לפיה ההורים המנוחים ביקשו ליתן להם חלקם בבית על מנת שיהיה להם היכן לגור, בהיותם חסרי כל, אינה מתיישבת עם העובדה שהבן הבן השני שב ארצה רק בחודש 8/16 כפי שהודה בעדותו (עמ' 18 לפרוטוקול), היינו כתשעה חדשים לאחר חתימת המסמך הנטען על ידם. אין חולק כי השניים התגוררו מרבית חייהם בארה"ב והגיעו ארצה רק בערוב ימיהם של ההורים המנוחים, תוך השתלטות על דירתם.

     

59. טענת שני הבנים לגבי יחסי האמון שבינם לבין הוריהם, אינה מתיישבת עם העובדה שהאב בחר בבן אחר (ולא בתובעים) כמיופה כח בחשבונו, כפי שעולה מעדותו שלא נסתרה (עמ' 33). יש להניח כי אילו היה מתכוון האב להעניק נכס כלשהוא לבני הבנים, היה משוחח על כך עם הבן הקרוב לו.

     

60. טענת שני הבנים לגבי הטיפול שהעיקו להורים המנוחים עומדות בסתירה לעדויות אחרות לפיהם מערכת היחסים בינם לבין האב היתה ערוכה ורוויית מתחים. כך למשל עדותו של אחד החתנים (בעמ' 64):

     

    "אני מכיר את ...(אחד הבנים) ואני מכיר את ההורים. האבא היה קורא ל... (אותו בן) עבריין, הוא היה בן אדם אלים.... (הבן השני) לא היה 28 שנים בארץ, לא היה פה. אולי אני יכול לספור על האצבעות כמה פעמים הוא התקשר להורים. הוא לא אהב את אבא שלו, היינו יושבים איתם והאבא היה אומר לי הוא עושה לי גב. איפה ... (הבן השני) היה יושן צהריים? בגן. כי הוא לא סבל את אבא שלו. היה ישן על הספסל"

    (ההדגשות הן שלי, ע.א.)

     

     

     

    ובעדותה של בת אחרת (בעמ' 60):

    "כשהייתי באה לבקר אותם ומביאה אותם, אבא שלי תמיד היה מתלונן שרע לו ו... (אחד ההנים) תמיד מאיים עליו, וכשרציתי לקחת אותו לדיור מוגן, ... (אותו בן) רצה להרוג אותי, צרחות. הם לא דאגו לו בכלל, כשהייתי באה היא הייתה יושבת מהגב ולא היו מסתכלים עליו. הם היו מסוכסכים שנים. האחרון שאבא היה מביא לו ירושה זה היה ... (הבן השני). כשאמא שלי גססה ... (הבן השני) לא רצה לבוא לראות אותה, רציתי לקנות לו כרטיס בשביל שהוא יבוא, הוא לא מסכן הוא פשוט מהמר".

     

    גם המטפלת האב המנוח העידה (בעמ' 88):

    "בבית ____ (אחד הבנים) עשה בלגן ו... (הבת) לא נכנסה לבית. ... (המנוח) ו... (אחד הבנים) היו פעם קצת רבים וקצת בסדר. ... (המנוח) פאפי אהב את ..... (שני הבנים)",

     

    העובדה שנשאלה על אחד הבנים אך הוסיפה גם את הבן השני מלמדת כי ניסתה להגן על שניהם, ככל הנראה מפני שתודרכה לעשות כן, בין היתר מפני שאותו בן טרם שילם לה מלוא שכרה כעובדת זרה.

     

    כאן המקום לציין כי גם במהלך הדיונים הפגין אותו בן התנהגות אגרסיבית ביותר, דבר אשר גרר הרחקתו מאולם הדיונים מספר פעמים, לעיתים בסיוע אנשי משמר המשפט.

     

    באשר לעדות מנהלת הגן ששכרה את דירתם של הבת ובעלה, מדובר בעדות משנית, שאין בה כדי ללמד על דבר, מה גם שברור כי מדובר בעדה אשר תודרכה להעיד לטובת הבנים, שכניה.

     

61. עוד התברר כי האב המנוח היה מעוניין לעבור לדירה קטנה יותר, אך שני הבנים שהתנחלו בביתו מנעו ממנו לעשות כן. כך העידה הבת (בעמ' 29):

     

    "אבא שלי רצה למכור את הבית , אמר לי ..., אני מתחנן אליך, אני רוצה בית לבד עם חדר אחד, אני לא רוצה שהילד הזה יגור איתי. אבא שלי פוחד ממנו, הוא חנק את אבא שלי על הרצפה עם מגהץ, אני מוכנה לשים ספר תורה. אני בן אדם שומר מצוות"

     

    דברים אלה, מתיישבים היטב עם עדות המטפלת (בעמ' 89 שורות 22-23):

    "אני אמרתי לה שאמרו לי לבוא להגיד מה היה עם ... (המנוח) 

    ו... (המנוח) אמר שהוא לא מוכר את הבית בגלל ... (שני הבנים)"

     

62. המסקנה העולה מכל אלה היא כי שאלת האותנטיות של המכתב הנטען שנויה במחלוקת. ככל שמכתב זה אכן נחתם על ידי ההורים המנוחים, נראה כי נאלצו לעשות כן על מנת להפיס דעתם של הבנים אשר השתכנו בביתם וסירבו לאפשר לאב המנוח לעבור לדירה קטנה יותר עבור עצמו. זאת, ללא כל הקניה של הזכויות, בהעדר רישום כלשהוא, ובהעדר גמירות דעת לגבי הכוונה להעניק זכויות, כפי שעולה מאופן ניסוח המסמך, בדרך השונה באופן קיצוני מהסכם חלוקת הזכויות בין ההורים המנוחים לבין הבת ובעלה. נמצא כי אין מדובר בהתחייבות ליתן מתנה, אלא לכל היותר במכתב אשר ההורים המנוחים לא התכוונו לממש. ככל שאכן כתבו מכתב זה, גילו דעתם כי אינם מעוניינים להעביר הזכויות, וזאת במסגרת הסכם השיתוף המאוחר לו.

     

63. באשר לפירוק השיתוף, סעיף 37 לחוק המקרקעין, התשכ"ט קובע:

     

    • כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף.

    • היתה בהסכם שיתוף תניה השוללת או מגבילה את הזכות לדרוש פירוק השיתוף לתקופה העולה על שלוש שנים, רשאי בית המשפט, כעבור שלוש שנים, לצוות על פירוק השיתוף, על אף התניה, אם נראה לו הדבר צודק בנסיבות העניין.

       

64. בעניין שלפנינו, על פי ההסכם בין ההורים לבין הבת ובעלה, המגבלה היחידה מתייחסת למכירת הנכס, כאשר בסעיף 4 נקבע כי המכירה תיעשה רק בהסכמת שני הצדדים. ברור כי מדובר במגבלה "in personam" המתייחסת לצדדים להסכם בלבד. הדעת נותנת כי הדבר נעשה על מנת להגן על זכותם של ההורים המבוגרים להתגורר בביתם עד אריכות ימיהם ושנותיהם, כמקובל, כפי שהעיד גם עורך הדין שערך את המסמך (עמ' 78 לפרוטוקול). משעה שנפטרו ההורים, המגבלה אינה קיימת עוד.

     

65. לאור ס"ק (ב), גם אם מדובר במגבלה זו או אחרת, תקפה חולף לאחר 3 שנים, אשר חלפו לפני זמון רב בהתייחס למועד עריכת ההסכם, בשנת 2015.

     

    לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן:

     

    1. התביעה בתמ"ש 30324-10-20 לסעד הצהרתי בעניין הזכויות בבית – נדחית בזאת.

    2. התביעה בתמ"ש 4440-07-20 לפירוק שיתוף בנכס – מתקבלת בזאת.

        

       השיתוף יפורק על דרך של מכירה למרבה במחיר וחלוקת התמורה באופן בו הבת ובעלה יקבלו יחדיו 60% בהפחתת תשלומי המשכנתא, בעוד ששת האחים יקבלו 40% אשר יחולקו שווה בשווה בין שישתם, כל שכל אחד מהם יקבל 6.7% משווי הנכס.

       הואיל ומדובר בחלוקת עזבון בין היורשים, תתבצע תחילה התמחרות פנימית בין ששת היורשים, כאשר מי מהם שיציע לרכוש הנכס בתנאים הטובים ביותר (סכום, מועד תשלום

       ובטוחות) הוא אשר יזכה בהתמחרות.

        

       היה והדבר לא יעלה יפה תוך 90 יום, ב"כ הצדדים ימונו כמנהלי עזבון ולחלופין יוכלו לעתור למינוי מנהל עזבון חיצוני, במסגרת הליך נפרד של מתן הוראות למנהל עזבון.

        

    3. לצד דברים אלה ומתוך ראיה משפחתית רחבה יותר, טוב יעשו הצדדים אם ישכילו להניח המחלוקות ביניהם, לחיות כאחים ובכך לספק לילדיהם מודל של קשר משפחתי בריא.

        

    4. המזכירות מתבקשת לנתב פסק הדין גם להליך הקשור, להמציאנו לב"כ הצדדים ולאחר מכן לסגור שני התיקים.

        

        

       ניתן היום, י"ב אב תשפ"ג, 30 יולי 2023, בהעדר הצדדים.