פס"ד בעניין החזר הלוואה של מיליון שקלים שנתנו הורים של האישה לבני הזוג

פסק דין זה יכריע בתביעה להשבת כספי הלוואה שנטען כי ניתנו לנתבעים ע"י התובעת ובעלה המנוח.

התובעת, אמה של הנתבעת 1, הינה כבת 85 שנים נכון למועד למתן פסק הדין.

הנתבעים הינם בני זוג המצויים בהליכים משפטיים, לרבות תביעת גירושין תלויה ועומדת המתבררת בפני ביה"ד הרבני.

תמצית טענות התביעה

1. התובעת טוענת כי היא ובעלה המנוח נתנו הלוואה לנתבעים לשם רכישת דירה בפתח תקווה, הדירה נמכרה בשנת 2017, אך עד היום טרם הוחזרו כספי ההלוואה לתובעת.

2. התובעת מציינת כי בעלה המנוח הותיר צוואה לגביה ניתן צו קיום צוואה ביום 18.10.2017 וכי היא היורשת היחידה של עזבונו.

3. נטען כי ביום 13.1.2011 נחתם הסכם ההלוואה בין התובעת ובעלה המנוח לנתבעים ובמסגרתו נקבע כי תינתן הלוואה לנתבעים על סך מיליון ₪ לצורך רכישת דירה וכן פורט אופן השבת ההלוואה ונקבע כי היא תוחזר כשהסכום צמוד למדד תשומות הבניה מיום קבלת ההלוואה עד להחזרתה.

4. נטען כי הנתבעים רכשו ביום 12.1.2011 דירה ברח' X בפתח תקווה מכספי ההלוואה, וכי בשנת 2015 מכרו את הדירה בפתח תקווה ורכשו דירה אחרת בבאר שבע מבלי שהשיבו את כספי ההלוואה, כפי שנקבע בהסכם ההלוואה.

5. נטען כי הנתבעים עצמם מנהלים הליכים משפטיים אחד כנגד האחר וכי תלויה ועומדת גם תביעת הנתבע 2 כנגד הנתבעת 1 לפירוק השיתוף בדירה שנרכשה בבאר שבע באמצעות תמורת מכירת הדירה שנרכשה בפתח תקווה וקיים חשש שאם לא תינתן הוראה בעניין השבת כספי ההלוואה, יחולקו כספי התמורה בין הנתבעים ובין הבנק הממשכן.

6. התובעת מציינת כי ביום 28.10.2020 פנתה לכל אחד מבאי כח הנתבעים במכתב דרישה להשבת ההלוואה וכי ב"כ הנתבעת 1 לא התכחש להלוואה אך ביקש כי הכסף יוחזר רק לאחר מכירת הדירה בבאר שבע וקבלת כספי התמורה.

7. התובעת טוענת כי סכום ההלוואה צמוד למדד תשומות הבניה עומד נכון למועד הגשת התביעה על סך 1,173,612 ₪.

תמצית טענות כתב ההגנה מטעם הנתבעת מס' 1

1. הנתבעת למעשה מאשרת את כלל טענות כתב התביעה.

2. הנתבעת מאשרת כי הנתבעים קיבלו ביחד הלוואה כאמור בהסכם ההלוואה ומציינת כי שני הנתבעים חתומים על הסכם ההלוואה, אשר צורף לכתב התביעה.

3. הנתבעת נותנת הסכמתה לכך שחוב ההלוואה יוחזר לתובעת אך מבקשת כי החוב יוחזר רק לאחר מכירת דירתם המשותפת של הנתבעים בבאר שבע ומתוך כספי תמורת מכירת הדירה.

תמצית טענות כתב ההגנה מטעם הנתבע מס' 2

1. הנתבע מאשר את הנטען בענין הקשרים המשפחתיים ומדגיש כי לאורך כל שנות נישואי הנתבעים היה לנתבע קשר מצוין עם הורי הנתבעת, ובמיוחד עם אביה המנוח. צוין כי הנתבע ראה באביה המנוח של הנתבעת מעין אב שני ואפילו קרא לו אבא ועל כן צר לו כי הנתבעת גררה את אמה להגיש תביעה כוזבת לבית המשפט.

2. הנתבע טוען כי עם נישואי הנתבעים הם התגוררו במשך כחצי שנה בבית הורי הנתבעת 1 בפתח תקווה.

3. נטען כי בשנת 1993 שיפץ הנתבע את דירת הורי הנתבעת ברח' Y בפתח תקווה באמצעות כספי קרן השתלמות שלו ובדירה זו, התגוררו הצדדים מאמצע שנת 1993 עד חודש נובמבר 2010 כאשר במהלך כל תקופה זו, לא שילמו ולו שקל עבור דמי השכירות, כאשר המגורים בדירה ניתנו להם במתנה וכי אביה המנוח של הנתבעת אמר לנתבע כי דירה זו תישאר לנתבעת.

4. הנתבע מציין כי בשנת 1997 רכשו הנתבעים דירה ברח' A בבאר שבע, אותה השכירו לצד ג' וכי בשנת 2010 בני הזוג רכשו דירה ברח' X בפתח תקווה, בסכום של 1,515,000 ₪.

5. הנתבע מצין כי את הדירה ברח' X בפתח תקווה רכשו הצדדים תוך שימוש בסכום של 200,000 ₪ שירש הנתבע מעיזבון אמו המנוחה, 300,000 ₪ מתמורת מכירת הדירה בבאר שבע, 480,000 ₪ משכנתא שנטלו מהבנק, 100,000 ₪ כספי הלוואה שהנתבע קיבל ממקום עבודתו ב********* ו 450,000 ₪ שניתנו במתנה ע"י אביה המנוח של הנתבעת.

6. הנתבע טוען כי הסכם ההלוואה שנחתם ביום 13.1.2011 היה הסכם הלוואה לכאורה בין הצדדים, במסגרתו היו אמורים הורי הנתבעת לתת לנתבעים מליון שקלים לצורך רכישת דירה בפתח תקווה ואולם הנתבע טוען כי בפועל הורי הנתבעת מעולם לא קיימו אתה הסכם ולא ביצעו אותו ולא נתנו לבני הזוג מיליון שקלים.

7. הנתבע מדגיש כי כל שארע הוא שאביה של הנתבעת נתן לבני הזוג במתנה ללא תנאי, 450,000 ₪ לרכישת הדירה בפתח תקווה, זאת לאחר שהנתבע הביא עמו כספי ירושה וכספים ממקום העבודה לצורך רכישת אותה דירה.

8. הנתבע מדגיש כי מדובר במתנה אותה הקנה אביה של הנתבעת לבני הזוג, והוא מעולם לא דרש את הכספים בחזרה ולא דרש לרשום הערת אזהרה על הדירה כפי שצוין בהסכם.

9. הנתבע טוען כי בשנת 2015 הצדדים מכרו את הדירה בפתח תקווה ובכספים אלו רכשו את דירתם ברח' P בבאר שבע תמורת סכום של 1,800,000 ₪.

10. הנתבע מציין כי לצורך רכישת הדירה ברח' P, עשו הנתבעים שימוש הן בתמורת מכירת הדירה בפתח תקווה וכן נטלו משכנתא בסך 760,000 ₪ וכן עשו שימוש בפיצויי פרישה שהנתבע קיבל מ********* בסך 500,000 ₪ וכן הלוואות נוספות ממקום עבודתו.

11. הנתבע מדגיש כי הורי הנתבעת מעולם לא דרשו את כספי ההלוואה בחזרה, למרות שאם אכן היתה הלוואה כזו, היה מצופה כי היא תוחזר מיד עם מכירת הדירה בפתח תקווה.

12. עוד מדגיש הנתבע כי הורי הנתבעת מעולם לא נתנו סכום של מיליון ₪ כפי שנחתם בהסכם והסכום היחיד שהתקבל, הוא סכום של 450,000 ₪ שניתן במתנה ע"י אביה של הנתבעת.

13. הנתבע טוען כי הסכם ההלוואה שנחתם מעולם לא בוצע, שכן לא היתה שם הלוואה לא על מיליון וגם לא על חצי מיליון והסכום בגובה 450,000 ₪ ניתן במתנה.

14. הנתבע טוען כי הדרישה לקבל מיליון שקלים בשיהוי של למעלה מ 5 שנים לאחר מכירת הדירה בפתח תקווה, הוא דרישה חסרת תום לב שנועדה לשרת את המאבק המשפטי של הנתבעת כנגד הנתבע.

15. הנתבע אף מבהיר כי גם סעיף 6 להסכם ההלוואה לא בוצע מעולם ובני הזוג לא רשמו הערת אזהרה בטאבו לטובת הורי הנתבעת ולראיה שהדירה אף נמכרה בשנת 2015, בלא צורך לקבל את הסכמתם של הורי הנתבעת.

16. הנתבע מציין כי ביום 14.4.2017 נפטר אביה של הנתבעת, אותו הוא העריך כיבד ואהב ואולם בחייו מעולם לא חזר בו ממתן המתנה, וגם לא הזכיר מעולם את נושא הכסף.

17. עוד מציין הנתבע כי בצוואה שהותיר אחריו אביה המנוח של הנתבעת, אין זכר לחוב של הנתבעים לתובעת ולבעלה המנוח, למרות שהצוואה נחתמה 3 ימים אחרי עריכת הסכם ההלוואה ובפני אותו עורך דין ונוטריון א'.

18. עוד מציין הנתבע כי מדובר בתביעה טורדנית, כאשר הנתבעת עשתה יד אחת עם אמה התובעת כדי להוציא כספים שלא כדין מהנתבע ולהשפיע על ההליך הרכושי שמתנהל בין בני הזוג.

19. הנתבע טוען שאם התובעת טוענת שהועברו מיליון שקלים עליה להתכבד ולצרף אסמכתא.

השתלשלות העניינים במהלך ניהול ההליך

1. בקדם המשפט הראשון שהתקיים ביום 28.6.2021 הציג ב"כ התובעת אסמכתאות ביחס להעברת הכספים המצוינים בהסכם ההלוואה, וזאת לאחר שנטען ע"י הנתבע בכתב ההגנה כי הכספים לא הועברו וכי אי העברת הכספים מהווים ראיה להיעדר תקפותו של הסכם ההלוואה.

2. ב"כ התובעת הבהיר כי רק לאחר עיון בכתב ההגנה, הבין כי למעשה הנתבע מבקש להכחיש את קבלת הכספים ועל כן פעל ופנה לחברה באמצעותה הועברו הכספים ויש בידיו כיום אסמכתאות בענין העברת סכום של 958,099 ₪ וציין כי ידוע לו שב"כ הנתבע אינה מתכחשת לאסמכתאות אלה.

3. במהלך הדיון, לאחר הצגת האסמכתאות אכן הנתבע לא הכחיש כי התקבלו בידי הנתבעים כספים בסכום של 958,099 ₪ וטען משלב זה כי מדובר בתביעה שהוגשה בשיהוי שכן הדירה נשוא הסכם ההלוואה נמכרה 5 שנים טרם הגשת התביעה להחזר ההלוואה.

4. ב"כ התובעת טען מצידו כי אין מדובר בהתיישנות, שכן טרם חלפה תקופת ההתיישנות.

5. לאחר שנשמעו באי כח הצדדים, כמו גם לאחר עיון באסמכתאות שהוגשו, ניתנה בסיום קדם המשפט הראשון החלטתי כמפורט להלן:

   "התובעת הציגה במסגרת כתב תביעתה הסכם עליו חתומים הצדדים ואשר אף אחד מהנתבעים לא כופר בהסכם עצמו, יתר על כן, בדיון היום מאשרת ב"כ הנתבע כי הסכומים התקבלו מהתובעת ובעלה המנוח לטובת רכישת הדירה שנרשמה על שם הנתבעים עצמם, דבר שמעמיד בסימן שאלה את הנחיצות של בירור ההליך ושעה שעל פניו סיכויי התביעה סבירים ומבוססים.

   אכן, יש מקום לדון בפער שבין הסכום הנקוב בהסכם ובין הסכומים שהועברו בפועל כפי העולה מאסמכתאות שכן אין מחלוקת שלא הוצגו אסמכתאות ביחס למלוא הסכום הנקוב בהסכם ההלוואה. מכאן, סבר בית המשפט שאין מקום לגרור את הצדדים להליכים מסובכים של הוכחת עילת הגנה שנכון לעת הזו לא עולה שיש לה תחילתו של בסיס והיא סותרת את כל הראיות בכתב שהוצגו.

   על אף האמור, סבר בית המשפט כי ראוי שהצדדים יקיימו שיח כולל, שכן בין הנתבעים לבין עצמם מתנהל סכסוך רכושי שגם אותו יש להסדיר יחד ובצורה שלובה עם הסכסוך שבין הנתבעים לבין התובעת.

   מצופה כי ב"כ הצדדים ישוחחו בעניין זה, לרבות תוך מעורבות של עו"ד מלכיאלי שמייצג את הנתבעת בהליך אחר, הגם שאיננו מייצג בהליך זה. "

6. כאמור בפרוטוקול הדיון, ב"כ התובע עמדה על המשך ניהול ההליך, הגם שלמעשה כבר בקדם המשפט חזר בו הנתבע מגרסתו בכתב ההגנה לפיה לכאורה כלל לא שולמו הכספים המצוינים בהסכם ההלוואה.

7. מספר חודשים לאחר מכן בחודש פברואר 2022 התייצבו הנתבעים לקדם משפט, אליו לא התייצבה התובעת, במהלכו התברר כי הנתבעים חזרו לניסיון שלום בית ואולם בהליך שבכותרת, עמד כל אחד מהצדדים במסגרת בקשות שהוגשו לאחר הדיון, על זכותו להמשך ניהול ההליך.

8. ביום 13.12.2022 התקיים דיון שמיעת הראיות, הוגשו סיכומים ומכאן פסק דין זה.

    

   סיכומי התובעת

בסיכומיה טענה התובעת כי הצליחה להוכיח העברת סכום של 500,000 ש"ח מהתובעת ובעלה המנוח ישירות לחברת הבניה, לצורך רכישת דירת הנתבעים וכן סכום נוסף של 458,000 ₪ וסה"כ נטען כי התובעת הצליחה להוכיח העברה של 958,000 ₪ לנתבעים בהתאם להסכם ההלוואה.

התובעת הדגישה כי ניסתה להימנע מהליך הוכחות בתיק זה, שהוא למעשה תיק פשוט וזאת גם על אף שהמחלוקת היחידה שנותרה הייתה על ההפרש בין הסכום הנעבר דרך הבנק בין הסכום הנקוב בהלוואה אותו ביקשה התובעת להסדיר באמצעות העברת סכומים נוספים קטנים יותר ששולמו כהוצאות.

התובעת טוענת כי על אף כל ניסיונות ב"כ הנתבע לחלץ ממנה הודאה כי מדובר במתנה, לא הייתה הודאה כזו ועדותה של התובעת תומכת בטענתה כי מדובר בהלוואה המגובה בהסכם הלוואה, ובמסמכי העברות הכספים.

התובעת טוענת כי הנתבע הודה למעשה בדיון ההוכחות בחקירתו כי קיבל 958,000 ₪ מהתובעת ובעלה המנוח, וכן מודה כי חתם על הסכם ההלוואה וכאשר בתשובה על השאלה מדוע לא ציין בכתב ההגנה את הסכום השני שקיבל, בסך 458,000 ₪ השיב כי הדבר "פרח מזיכרונו".

התובעת עותרת לכך שיש לדחות את טענת הנתבע כי היתה זו אחריות התובעת ובעלה המנוח לרשום הערת אזהרה לטובתם מכח הסכם ההלוואה והיא מפנה לכך שעל פי הוראות ההסכם, היתה זו חובתם של הנתבעים לעשות זאת.

התובעת טוענת כי הנתבע לא הצליח להסביר היכן נרשם או הוכח כי מדובר בהסכם הלוואה פיקטיבי ותשובתו היחידה של הנתבע היתה כי מדובר היה ב"הסכם של כבוד בינינו".

התובעת מדגישה כי לנתבעים הפרו הפרה יסודית ומהותית את הסכם ההלוואה, תוך שהם מנצלים ניצול ציני את היותה אישה מבוגרת.

התובעת מדגישה כי למעשה בחקירתו מאשר הנתבע כי בנוסף לסכום בסך 958,000 ₪ שקיבלו הנתבעים מהתובעת ובעלה, הועברו להם 45,000 ₪ עבור רכישת רכב וכן הועבר סכום של 70,000 ₪ לסילוק משכנתא וכי למעשה בסופו של יום למרות הכחשותיו בנקודות זמן אחרות, בדיון ההוכחות (עמ' 35 לפרוטוקול) אישר הנתבע במילותיו כי מדובר בכספים שהועברו והיה מקום להחזירם ואמר "אני רוצה להחזיר, אמרתי שלא ?".

התובעת טוענת כי במסגרת עדותה של הנתבעת, התברר כי כיוון החקירה של הנתבע את הנתבעת מוביל אף הוא לאותה מסקנה שכן הנתבעת נשאלה ע"י ב"כ הנתבע שאלות בעניין הקיזוזים שביצע אביה המנוח במסגרת צוואתו.

התובעת טוענת כי הוכח כי מדובר בהסכם הלוואה, והנתבעים התחייבו להשיב את הכספים.

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים להחזיר את מלוא סכום ההלוואה בהתאם להסכם ההלוואה וכן לחייב בהוצאות משפט ריאליות, תוך שמציינת כי נאלצה לשלם שכר טרחת עורך דין, כאשר הנתבע ניהל כנגדה הליך סרק, למרות שהציגה מסמכים ואסמכתאות. צורף גם הסכם שכר הטרחה לסיכומים.

בסיכומי תשובה שהוגשו מטעמה הפנתה התובעת לכך שיש לדחות את הטענה כאילו התובעת בחקירתה טענה כי ויתרה על החזר הכספים לטובת הילדים ומפנה לעמ' 14 לפרוטוקול הדיון.

סיכומי הנתבע

הנתבע בסיכומיו חוזר על טענות כתב ההגנה, טוען כי הורי הנתבעת לא נתנו מעולם לנתבעים סכום של מיליון שקלים וכי הנתבעים קיבלו מאביה של הנתבעת מתנה בסכום כספי אחר, פחות ממיליון שקלים.

הנתבע טוען כי התובעת טענה כי נתנה לנתבעים מיליון שקלים בתשלום אחד ולא ידעה לפרט מהו המועד בו העבירה סכום זה והמסמכים שצרפה לתיק, מוכיחים שלא העבירה לנתבעים מיליון שקלים בשלמות.

הנתבע טוען כי רק לאחר שהתובעת ראתה שגרסאותיה לא תואמות המציאה גרסה חדשה לפיה העבירה מיליון פחות 42,000 ₪ ורק בדיון ההוכחות, נזכרה כי ההפרש שהיה חסר בסך 42,000 ₪ הפך למתנה לנכדים.

הנתבע טוען כי התובעת שינתה גרסאות גם ביחס לסעיף 4 להסכם, כאשר נטען כי נתנה אישור בכתב למכירת הדירה בפתח תקווה, אך בחקירתה בדיון, העידה שלא היה אישור כזה.

עוד נטען כי התובעת סתרה את עצמה שעה שטענה פעם אחת שהיא ובעלה המנוח לא עשו כלום לצורך פניה לנתבעים להחזרת ההלוואה ובגרסה נוספת טענה שעשתה מעשים אך הנתבע סרב להחזיר לה.

הנתבע טוען כי עצם העובדה שעל פי טענת התובעת היא פנתה ב 2015 ביקשה את הכספים והכספים לא הוחזרו לה, יש בכך כדי להוכיח שמדובר במתנה, שכן אם היו סבורים התובעת ובעלה המנוח שמדובר בהלוואה, היו מגישים כבר אז תביעה להחזר ההלוואה.

עוד מדגיש הנתבע כי אי רישום הערת אזהרה לטובת התובעת ובעלה המנוח, אף בו יש כדי להוכיח שלא היתה כוונה לצדדים לקיים את הסכם ההלוואה.

הנתבע הדגיש בסיכומיו כי אביה של הנתבעת היה אדם דקדקן ומסודר, וכי יש בכך שבחר שלא להקפיד על רישום הערת אזהרה לטובתו כדי להוכיח שלא התכוון להתייחס להסכם כהסכם הלוואה, אלא כמתנה.

עוד טוען הנתבע כי אופן חלוקת העיזבון של המנוח לשלושת ילדיו, מוכיח כי הוא לקח בחשבון את העובדה שמספר ימים קודם לכן הוא נתן מתנה לבתו הנתבעת, כאשר העניק לה פחות ממה שקיבלו אחיה.

הנתבע מדגיש כי בעלה המנוח של התובעת נפטר 6 שנים לאחר עריכת הסכם ההלוואה, ועצם העובדה שהוא מעולם לא חזר בו ממתן המתנה ולא הזכיר את נושא הכסף מוכיח שמדובר היה במתנה.

הנתבע טוען כי התובעת הודתה במהלך הדיון שהיא ויתרה על הכסף ולא ביקשה אותו בגלל הילדים.

הנתבע מדגיש כי גם הנתבעת כמוהו, לא ראתה בכספים כחוב הלוואה וכך למשל בהרצאת הפרטים בהליך שהוגש בבית הדין הרבני, לא ציינה חוב להוריה על סך מיליון שקלים או כל סכום אחר.

הנתבע מדגיש כי מדובר במתנה ולא בהלוואה וטוען כי שעה שהתביעה לא הוגשה מכח סעיף 4 א להסכם כאשר הנתבעת מסרבת עד היום להתגרש, גם בכך יש להדגיש כי מדובר בהסכם מתנה ולא בהסכם הלוואה.

עוד מפנה הנתבע לכך שאי מכירת הדירה בפתח תקווה, אין יותר תוקף להסכם, שכן בזמן אמת לאחר מכירת הדירה בפתח תקווה, לא עתרו התובעת ובעלה המנוח להעברת דרישה כספית להעברת הסכום.

הנתבע מודה בסיכומיו כי אומנם בעניינו התביעה לא התיישנה אולם היא הוגשה כשנה בלבד לפני תום תקופת ההתיישנות ולאחר שהנתבעים שינו מצבם לרעה בעקבות השינוי, הרי שגם מטעם זה, יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

ראשית יובהר כי עסקינן בתביעה להחזר כספי הלוואה שהתנאים להענקתם והחזרתם הוסדרו במסגרת הסכם בכתב שנחתם בין הצדדים ביום 13.1.2011. מנגד יש טענה בעל פה של מקבל ההלוואה כי הכספים, בניגוד לאמור בהסכם שהוא חתום עליו, היו למעשה מתנה שהוענקה לא בלא צורך להשיבה.

כבר עתה ייאמר כי בסוג טענות זה וודאי שנטל ההוכחה מוטל על הנתבע וכי מדובר בנטל הוכחה מוגבר ואולם הנתבע לא הצליח לעמוד במשימה זו וטענותיו לא הוכחו, זאת לעומת טענות התובעת שנתמכו בראיות בכתב, בעדות מהימנה ובגירסת הנתבעת שתמכה בטענותיה.

ביחס להסכם ההלוואה שהעתקו צורף הן לכתב התביעה והן לכתב ההגנה, בתמצית יובא כי במסגרת ההסכם נקבע כי הואיל וה"ה אלמוני ואלמונית (הנתבעים כאן) עומדים לרכוש דירה בפתח תקווה ולשם עזרה במימון רכישת הדירה הסכימו התובעת ובעלה המנוח להלוות להם סכום של 1,000,000 שקלים הוסכם כי הסכום יועבר ללווים מהמלווים כאשר המלווים ישלמו את סכום ההלוואה ישירות למוכרי הדירה ויוחזר כשהוא צמוד לממד תשומות הבנייה.

עוד נקבע בסע' 4 להסכם:

"סכום ההלוואה בצרוף הפרשי ההצמדה יוחזרו למלווה באחד מ-2 המקרים הבאים:

• באם חו"ח יתגרשו יחידי הלווה.

• באם הלווה יבקש למכור את הדירה.

בענייננו אין מחלוקת כי כאשר נמכרה דירת הנתבעים נשוא הסכם ההלוואה, לא הוחזר סכום ההלוואה שכן הנתבעים רכשו במקומה של הדירה בפתח תקווה דירה בבאר שבע.

יודגש כי במועד מכירת הדירה בפתח תקווה היו כלל הצדדים ביחסים משפחתיים תקינים וטובים וכי רק בחלוף מס' שנים לאחר שהתגוררו בבאר שבע, פרץ המשבר הזוגי שהביא הן להליכים בין הנתבעים לבין עצמם והן לתביעת התובעת כנגד הנתבעים.

התרשמתי כי למעשה מבחינת התובעת ובעלה ז"ל, בהצהרת כוונות של רצון שתהיה לבנה"ז דירת מגורים, הרי שבין אם הדירה היתה בפתח תקווה ובין אם בבאר שבע לא היתה דרישה להשבת הכספים גם כאשר נמכרה דירת פתח תקווה ואולם בעת שהתממש גם התנאי הנוסף והוא סיום היחסים הזוגיים בין הנתבעים, אזי עמדה התובעת על זכותה לדרוש בחזרה את כספי ההלוואה בהתאם לתנאי הסכם ההלוואה.

יתר על כן סבורני כי בתוך מערכת יחסים משפחתית יש מקום לציפיה סבירה מהמלווים לגמישות ביחס למועד קיום החיובים, באופן שגם אם נקבע שבעת מכירת הדירה או גירושי הלווים יוחזר הסכום, הרי ששעה שנרכשה דירה חלופית אחד מתנאי הקיום יהיה מכירת הדירה בחלופית שנרכשה מבלי שהדבר יהווה ויתור מוחלט על כספי הלוואה.

עת שבהסכם נקבעו שני תנאים חלופיים, בהחלט זוהי זכותם של המלווים לדרוש את הקיום גם אם מתקיים רק התנאי של גירושי הלווים ובחלוף מס' שנים ממועד התקיימותו של התנאי של מכירת הדירה.

ר' לענין זה סעיף 51 לחוק החוזים (חלק כללי) , תשל"ג -1973.

במובנם המשפחתי של סעיפי הסכם ההלוואה סבורני כי המלווים נהגו בצורה מתחשבת מאד כלפי הלווים וזאת כל עוד חיו יחד כבני זוג וכל עוד לא התקיים מועד הקיום הנוגע לאפשרות גירושין.

שעה שכיום הצדדים בהליך גירושין ופרידה ומתנהלת תובענה בענין פירוק השיתוף באותה דירה וודאי שקמה לתובעת הזכות לדרוש את קיום החוזה שכן שני התנאים מתקיימים גם יחד.

חקירת התובעת

התובעת אישה מבוגרת כבת 85 בעת חקירתה בדיון ההוכחות, אמנם ישבה בחקירתה בכסא גלגלים אך היתה ערנית, צלולה וענתה בצורה רלוונטית ומותאמת.

התובעת בחקירתה טענה והשתכנעתי כי אכן כך היה, כי כל שעשתה יחד עם בעלה היה בשביל ילדיהם של הנתבעים ובשביל בתם.

התרשמתי כי גרסתה של התובעת מהימנה, התובעת לא שיקרה, נצמדה לעובדות שהוצגו על ידה מתחילת הדרך בכתב התביעה שלה.

התרשמתי מעדותה כי למעשה מתן ההלוואה לנתבעים היה מתוך רצון לעזור לבתם באמצעות ההלוואה שתאפשר להם לרכוש את הדירה שהתכוונו לרכוש.

גירסת וחקירת הנתבעת

הנתבעת הציגה לכתחילה גירסה יציבה ורצופה שאף לא נסתרה בחקירתה.

אמנם בחקירתה ניכר כי היתה מוכנה לחקירה וחלק מהתשובות היו מעין דקלום של הטענות, אך לא מצאתי כי הנתבעת סתרה עצמה בגירסאותיה או שיקרה.

גירסת וחקירת הנתבע

קשה להתעלם מכך שהנתבע נהג בחוסר תום לב כאשר תחילה הכחיש את הטענה בדבר העברת מיליון שקלים, הכחשה גורפת ולאחר מכן חזר בו מהכחשה זו כאשר הוצגו אסמכתאות להעברת הכספים וטען כי סכום זה הוענק לו כמתנה. אין מדובר בסכום של מה בכך של מאות או אלפי שקלים שאדם אינו זוכר כי הועברו לו ביחסים פנים משפחתיים, מדובר בסכום של כמעט מיליון שקלים שהועברו לטובת רכישת דירה ולא ברור מה עמד מאחורי הניסיון להסתיר קבלת סכום בהיקף כזה. יכול והנתבע סבר שיקשה על התובעת להוכיח טענותיה בשל חלוף הזמן או פטירתו של בעלה המנוח אבל אין ספק שהנסיון להכחיש קבלת סכום כה משמעותי ובמיוחד שלא נסתר כי אף הועבר ישירות לטובת רכישת הדירה בדיוק כפי שנטען בכתב התביעה הוא נסיון נפסד.

הנתבע לא הצליח להסביר טענתו התמוהה , ביחס לאפשרות כי הסכם ההלוואה היה לכאורי, מדוע בחרו התובעת ובעלה המנוח לערוך הסכם הלוואה, לו התכוונו להעניק את הסכום כמתנה. נוכח טענתו הנחרצת של הנתבע בענין יחסיו החמים עם בעלה המנוח של התובעת, לא בלתי סביר כי לו אכן כטענתו היה מדובר במתנה לא היו צריכים הצדדים לערוך הסכם הלוואה לכאורי.

לא נטען ולא הוכח כי מתנות שניתנו במשפחה זו הוסתרו. ההיפך הוא הנכון, גם לגישת הנתבע חמו המנוח (אביה של אשתו) היה אדם מסודר ודאג להסדיר ענייניו בצורה מסודרת.

ביחס לטענתו של הנתבע כי יש לו עילת הגנה שקמה מכח ההפרש בין הסכום הכללי המצוין בהסכם ההלוואה בסך מיליון שקלים ובין הסכום שהוכח בכתובים כי הועבר (הפרש של כ- 42,000 ₪) אף היא טענה שמוטב שלא היתה נטענת. הרי הנתבע עצמו לא רק שלא הכחיש, אלא טען פוזיטיבית כי הורי אשתו (התובעת כאן ובעלה המנוח) סייעו בכספים ובדרכים נוספות לאורך שנות חייהם המשותפות, מכאן למעשה אישר את גירסת התובעת כי מעבר לסכום הגדול המגיע כמעט לכדי מיליון שקלים, שהועבר בשתי פעימות מרכזיות הועברו גם סכומים נוספים אחרים.

לא יכולה להיות מחלוקת כי הועבר סכום שמגיע כדי כמעט מיליון שקלים, ההפרש בין הסכום שאסמכתאות בכתב מוכיחות על נקלה ובין הסכום המצוין בהסכם ההלוואה, הוא הפרש מינורי שאין בו כדי להביא למסקנה מרחיקת הלכת של הנתבע כי ההסכם היה "לכאורי".

גם ביחס לגירסה המשתנה של הנתבע כי חלק מהסכום פרח מזכרונו, הנתבע לא הצליח להניח כל יסודות או להציג כל הגיון לגרסתו לפיה הורי אשתו בחרו להעניק להם מתנות בסך מיליון שקלים כאשר לפחות מחצית מהסכום "פרח מזכרונו" במועד שערך את כתב ההגנה שלו. במיוחד אמורים הדברים שעה שלכתב התביעה צורף העתק הסכם ההלוואה שבו צוינו הסכומים, התאריכים והנסיבות .

עוד יודגש כי למרות טענת הנתבע כי סוכם בינו ובין בעלה המנוח של התובעת כי מיליון השקלים יועברו "במתנה" לא הצליח להסביר מדוע לא נערכו תצהירי הענקת מתנה תחת אותו הסכם הלוואה שנערך בצורה מסודרת ונחתם ע"י כל הצדדים.

גרסתו של הנתבע היא תמוהה לשון המעטה וטענותיו סותרות זו את זו וכן סותרות מסמך בכתב, הן ביחס להסכם ההלוואה, והן ביחס לאסמכתאות בכתב בענין קבלת הכספים.

הנתבע סתר עצמו פעם אחר פעם מתחילת ההליך ועד סופו.

בלתי סביר לקבל את הטענה כי במועד שערך את כתב ההגנה שלו "פרח מזכרונו" כי מעבר לסכום שהודה בקבלתו מטעם הוריה של הנתבעת הנוספת, התקבל גם סכום נוסף של כחצי מיליון שקלים.

הנתבע למעשה הציג גרסה לא מדויקת, לשון המעטה, ביחס למקורות הכספיים מהם רכשו הצדדים את הדירה בפתח תקווה וזאת בניסיון כנראה להסתיר את היקף הכספים שהיווה למעשה את האפשרות היסודית לרכישת הדירה, באמצעות ההלוואה מהורי הנתבעת.

עוד בלתי סביר לקבל את גרסאותיו השונות של הנתבע, תוך שתחילה טען כי מדובר היה במתנה, בהיקף של חצי מיליון ₪, לאחר מכן כאשר התברר שקיבל מיליון שקלים טען כי היתה זו הלוואה, שהפכה למתנה וטען כי זה היה לגיטימי על מנת לתת הסבר לאחים של הנתבעת. אלא שהנתבע לא הצליח להראות מדוע היה צורך לתת הסבר לאחים של הנתבעת, שכן מעולם התובעת ובעלה המנוח לא הודיעו בשום דרך גם לא במרומז, כי מוותרים על החזר ההלוואה ושעה שלא היתה כל "מתנה" להסתיר אותה מאחיה של הנתבעת, לא היה כל מקום לערוך הסכם הלוואה.

הלוואה בין בני משפחה

לא אחת מתרחש ומתברר בתביעות בין בני משפחה כי הסכמים משפחתיים נערכו בצורה מעורפלת, הוסכמו דברים בעל פה והסכומים שמוענקים לעתים מוענקים בדרכים עקיפות ובלתי ברורות. דבר זה מביא לא אחת לצורך של בתיהמ"ש לפרש את כוונות הצדדים בהעדר מסמך בכתב. לרוב, ביחסים משפחתיים, ההענקה מתרחשת ברקע יחסי קירבה ובפרוץ הסכסוך מתקשים בני משפחה להוכיח כי התכוונו להלוואה ולא למתנה. בענייננו מצב הדברים אחר לגמרי - אין מחלוקת כי נחתם הסכם הלוואה , למרות שבני המשפחה מצהירים על יחסי הקירבה והחיבה העזים שהיו ביניהם במועד הרלוונטי.

יודגש כי גם התובעת וגם הנתבעים מבהירים כי בתקופה הרלוונטית יחסי הצדדים כבני משפחה היו טובים, אלא שהנתבע מבקש למרות קיומו של מסמך בכתב לסתור את כוונת הצדדים שהוצהרה והוסדרה במסמך בכתב כנדרש ולייחס לתובעת ולבעלה המנוח כוונה למתנה למרות עריכתו של הסכם הלוואה.

כאמור בד"כ אנו מצויים במרחב אחר שבו חרף העדרו של מסמך הלוואה מבקש המעביר את הכספים לשכנע כי הצדדים התכוונו להסכם הלוואה.

בענייננו דומה כי הנתבע מבקש לשכנע את עצמו ואת ביהמ"ש כי חרף הצהרת כוונות ברורה ומסודרת של הצדדים בכל זאת יידרש ביהמ"ש לפרשנות וכוונות, אך טעות בידו.

בפני ביהמ"ש מסמך שנערך כנדרש והצדדים אינם מכחישים כי חתמו עליו וכי רכיבי ההתחייבות של המעניקים קויימו והנתבע מבקש לשכנע כי בשל כך שלא השיב את הכסף במועד מוקדם יותר ובשל כך שהמעניקים נהגו בו ובאשתו ביד מתחשבת כהורים דואגים ואוהבים, הוא ישוחרר היום מחובתו להשיב את כספי ההלוואה.

מדובר בטענה שלא ניתן לקבל אותה.

אדם מפר את חלקו בחוזה ברור ומסודר ומבקש לשנות את רכיבי החוזה על יסוד ההפרה מצידו.

יודגש: הנתבע מבקש להשען על כך שבחר לא להשיב לחמותו שתבדל"א וחמו ז"ל סכום של מיליון שקלים וטוען - אני לא השבתי את הכספים ואני רואה בכך ויתור מצידכם.

לא מצאתי כל הגיון משפטי או עובדתי מוצדק בטענה זו מצידו של הנתבע.

הסכם הלוואה או מתנה

יובהר כי בענייננו, להבדיל מהרבה סכסוכים משפחתיים מורכבים בין מקבלי כספים למעניקי כספים, אין ספק ביחס לכוונות הצדדים, שכן הצדדים בחרו לערוך מסמך מסודר ויש אסמכתאות לגבי ביצוע כל שלבי ההסכם למעט שלב החזרת הכספים שטרם התרחש, עקב מחדל מצידם של הנתבעים.

במקרה שבענייננו הדברים התרחשו בצורה ברורה ופשוטה למדיי.

ישבו בני המשפחה, ערכו הסכם בכתב, לאחריו הצד שהתחייב לתת את ההלוואה העביר כספים בהיקף משמעותי ובכך למעשה קוימו השלבים הראשונים שמהווים את הסכם ההלוואה והענקתה ובצד השני של האירוע, לא התרחשה ההתחייבות של הצד השני להשיב את הכספים במועד בו התחייבו להשיבם.

הטענה של התובעת מגובה במסמכים ואומנם גם נתמכת בגרסת הנתבעת, ואולם גם אם נתעלם מגרסת הנתבעת שתומכת בטענות אמה התובעת, הרי שגם לגרסתו של הנתבע לא יכולה להיות מחלוקת כי הוריה של אשתו נתנו לו ולאשתו כספים בהיקפים גדולים, כאשר במועד הענקתם בחרו שלא להשאיר את הדברים בצורה מעורפלת אלא ערכו הסכם הלוואה מסודר שנקבעו בו התנאים להחזר הכספים.

העברת הסכום בפעימה אחת

לא מצאתי אף לקבל את הטענה כי יש לדחות את התביעה בגין הפרש של 42,000 ₪ בין הסכום שצוין בהסכם ההלוואה בסך מיליון שקלים ובין סכום שהוכחה העברתו בסך 958,000 ₪, שכן אף אין מחלוקת כי חוץ מהסכומים הגדולים שהועברו בשתי פעימות של מאות אלפי שקלים הועברו גם סכומים נוספים, בהיקפים של עשרות אלפי שקלים שלמעשה בהיקפם הכולל עולים גם על הסכום שצוין בהסכם ההלוואה.

יתר על כן, אף יש לדחות את הטענה שאם צוין בהסכם שיועבר סכום של מיליון שקלים, אזי יש לדרוש שהסכום יועבר בפעימה אחת. הנתבע למעשה מבקש לשכנע את ביהמ"ש כי אם הסכום לא הועבר בפעימה אחת ההסכם בטל. מדובר בטענה מופרכת לשון המעטה, שכן למעשה הנתבע אינו מכחיש כי קיבל סכום של מיליון שקלים פחות 42,000 ₪ מהתובעת ובעלה המנוח, אלא טוען כי הוא פטור מהשבת הסכום, שכן הסכום הועבר אליו בשתי פעימות.

אין זכר לטענת הנתבע בענין זה בהסכם עצמו. אין כל התייחסות לשאלה האם הסכום של מיליון שקלים יועבר בפעימה אחת או במספר פעימות וממילא אין מחלוקת כי הועבר סכום של למעלה מ 950,000 שקלים בסמוך לחתימת הסכם ההלוואה.

הטענה כי הסכם ההלוואה היה "פיקטיבי"

הנתבע טען לאורך כל הדרך כי הסכם ההלוואה היה הסכם פיקטיבי, אלא שלאורך ניהול הליך לא הצליח להראות שום צידוק או הסבר, אפילו לא לכאורי, מדוע נזקקו הצדדים להסכם הלוואה פיקטיבי.

הסכם ההלוואה נערך מבחינה כרונולוגית יחד עם העברת כספי ההלוואה, הוא לא נערך בדיעבד ולא נערך כל מסמך אחר בין הצדדים לאחר מכן כדי לסתור את האמור בו.

הנתבע הביע רגשות וקשר עמוק לאביה המנוח של הנתבעת, שהיה חמו לאורך עשרות שנים והוא ראה בו אב שני, כך כהגדרתו וככל הנראה, התאווה לכך שחמו יודיע לו שמיליון שקלים שהעביר לו ולאשתו לצורך רכישת הדירה יהפכו להיות מתנה במקום מה שסוכם במסגרת הסכם ההלוואה, אך אין בכך דבר וחצי דבר שיכול להפוך את ההלוואה למתנה ואת הסכם ההלוואה ל"לכאורי".

יש להניח כי הנתבע או כל אדם אחר, לא היה מעלה על דעתו להביע כלפי הבנק הממשכן שאיפה וציפייה כי הלוואת משכנתא תמחק ע"י הבנק, פשוט כי הוא עצמו מעונין שהיא תהפוך להיות מתנה של הבנק כלפיו וכך גם לא יעלה על הדעת לצפות מהמלווים לוותר על כספם ולהפוך הלוואה ע"ס 1,000,000 ₪ למתנה במיוחד שעה שמתמלא התנאי המעציב של גירושי הצדדים כאמור בסע' 4 להסכם ההלוואה.

בוודאי שהדברים נכונים בנסיבות כמו בענייננו כאשר גם כך בן המשפחה המלווה, צריך להמתין מספר שנים תוך הפעלת מניפולציות משפחתיות והתמודדות עם המשמעות ביחס לקשרים המשפחתיים, ככל שבן משפחתו מתמהמה בהשבת כספי ההלוואה ולא יעלה על הדרך כי בשל סבלנותו והאיפוק שהוא מפגין בשל הקשר המשפחתי, יפעל הדבר כנגדו והמלווה יהפוך לנותן מתנה על פי החלטתו החד צדדית של מקבל ההלוואה.

נדמה כי הנתבע מאד היה רוצה כי מישהו יודיע לו כי הסכם ההלוואה בוטל והוא אינו צריך להשיב את הסכומים שקיבל כהלוואה ואולם משעה שהודעה כזו לא התקבלה מצידם של מעבירי הכסף, המקבלים אינם יכולים לקבל כזו החלטה מצידם.

ההתחייבות עפ"י הסכם ההלוואה והעיכוב בהשבת הסכומים שהועברו

הנתבע מבקש לשכנע את ביהמ"ש להיבנות מהעיכוב בהחזרת הכספים ולטעון כי עצם העובדה שלא הוגשה כנגדו תביעה קודם לכן יש בה כדי להוות ויתור על כספי ההלוואה.

ראשית יודגש כי ביחסים משפחתיים לא מן הנמנע כי בטרם נקיטה בהליכים ינסו בני המשפחה לאפשר זה לזה לעמוד בהתחייבות בלא צורך להיגרר להליכים משפטיים ובכל מקרה התביעה כאן הוגשה במסגרת התקופת המותרת בחוק ואין כל התיישנות.

אותו "שיהוי" ממנו מנסה הנתבע להיבנות בהגשת התביעה אכן התרחש ואולם יש בו כדי להעיד על היחסים המשפחתיים הטובים והעובדה שכנראה איש לא סבר שסופו של יום הנתבעים יתחמקו או ינסו לחמוק מחובם להשיב את הכספים.

כספי ההלוואה ניתנו בתוך יחסי אמון וקירבה ואילו ההפרה התרחשה בהעדר יחסי אמון ותוך שבר משפחתי מורכב.

טענת הנתבע כי התובעת ובעלה המנוח לא "רדפו אחריו" ולא נקבעו בהסכם סעיפים הנוגעים לאפשרות כי לא ישיב את הכספים היא דלה מאד. בלתי סביר להניח כי הסכם ההלוואה בו עוסק פסק דין זה או כל הסכם הלוואה אחר יעסוק בדרכים ובשיטות שיגדירו כיצד יהיה על המלווים לרדוף אחרי הלווים לצורך הסדרת החזר ההלוואה.

יש דרכים הקבועות בחוק ובאחת מהן אף בחרה התובעת אשר נאלצה להגיש תביעה כנגד בני משפחתה משום שבחרו שלא לעמוד בהסכם שהתחייבו בו כלפיה.

סיכום

התרשמתי מחקירות הצדדים והאסמכתאות שהוצגו בפניי כי התובעת ובעלה המנוח נהגו בנתבעים בנדיבות ובטוב לב לאורך שנים ולמרבה הצער הנתבע למעשה גומל להם בעת שהוא טוען טענותיו בהליך זה, בניסיון לחמוק מתשלום, בכפיות טובה.

התובעת ובעלה המנוח איפשרו לנתבעים לרכוש דירה באמצעות ההלוואה הנדיבה שנתנו בידם ולא מנעו מהם למכור אותה לצורך רכישת דירה אחרת, תוך שהם יודעים כי הם מחזיקים בהסכם הלוואה שנועד להבטיח את החזר הכספים שהועברו. הסכם ההלוואה שבידיהם היווה בטוחה לקבלת הכספים במועד בו ידרשו אותם ולא מצאתי לזקוף לחובת התובעת את הסבלנות שהפגינה בעת שלא דרשה לקבל את כספי ההלוואה כבר בעת מכירת הדירה בפתח תקווה ורכישת הדירה בבאר שבע.

הנתבע טוען כנגד התובעת כי בעלה המנוח, לא הגיש תביעה כנגד הנתבעים בחייו וטוען כי יש בכך כדי להוכיח שמדובר היה במתנה. לא ברורה טענה זו שכן איזו סיבה היתה לתובעת ובעלה המנוח להגיש תביעה כל עוד סברו שהכספים יוחזרו להם ע"י הנתבעים, הנתבע לא הציג בשום שלב כל הודעה שהעביר לתובעת או לבעלה המנוח במסגרתה הוא מודיע להם כי ההלוואה הפכה למתנה ומשכך הוא רואה עצמו משוחרר מהחזר ההלוואה. לו היה הנתבע מודיע לתובעת ולבעלה המנוח עוד בחיי המנוח, כי הוא רואה בהלוואה מתנה, יכול והתובעת ובעלה המנוח היו מבינים כי יש כוונה לחמוק מהחזר כספי ההלוואה והיו נוקטים בהליך כזה בשלב מוקדם יותר.

בענייננו רק לאחר שפרץ המשבר הזוגי בין הנתבעים, התברר כי יכול והכספים לא יוחזרו כנדרש, או אז פנתה התובעת והגישה תביעתה.

הנתבע נוהג בצורה תמוהה ביחס להפרדה המלאכותית שהוא עושה בין התובעת ובעלה המנוח, הנתבע לא הצליח לסתור כי מקורות כספי ההלוואה ובכלל המתנות שהוענקו בצורה נדיבה לאורך השנים לנתבעים, היו מהתובעת ולבעלה המנוח ביחד. למרות האמור, מנסה הנתבע לצייר תמונה לפיה המתנה הוענקה לו באופן אישי על ידי חמו המנוח, מבלי שיצליח או אפילו ינסה להסביר פשר ההפרדה שהוא עושה בין התובעת לבעלה המנוח ומדוע הדבר לא בא לידי ביטוי בהסכם ההלוואה שנחתם שעליו חתומים שני בני הזוג המעניקים ושני בני הזוג המקבלים.

עוד יש לתמוה על כך שלמעשה הנתבע מצפה מבית המשפט להתעלם ממסמכים בכתב שהוא ויתר הנוגעים בדבר חתומים עליו, חתימה שאינה מוכחשת, על יסוד טענות שלו בעל פה, לפיהן כל המסמכים שנחתמו ונערכו בכתב, דינם להימחק אל מול הציפייה שלו שהלוואה תהפוך להיות מתנה.

ביחס לניסיון הנתבע לטעון כי ה"הלוואה הפכה למתנה" לאחר שאביה המנוח קיפח את חלקה בירושתו על פני אחיה, הרי שמבלי להידרש לשאלה אם הדבר נכון או לא נכון (בכל הכבוד לא נדרשתי במסגרת הליך זה לנתח את כוונותיו של אביה המנוח של הנתבעת בעת שערך צוואתו) ואולם ככל שגירסת הנתבע בענין זה היתה נכונה, הרי שבכך יש רק לשכנע בצורה סופית ומוחלטת את ביהמ"ש שאביה המנוח של הנתבעת היה אדם שקול ומסודר והסכם ההלוואה במקרה כזה לא היה "לכאורי" כפי שניסה הנתבע לטעון לאורך ההליך.

מכל האמור והמקובץ לעיל אני מוצאת לקבל את התביעה על כל רכיביה.

הנתבעים יחד ולחוד יחוייבו לשלם לידי התובעת את חוב ההלוואה שהוסדר בהסכם ההלוואה בסך 1,000,000 ₪ כשהסכום צמוד כאמור בהסכם ההלוואה למדד תשומות הבנייה מיום מתן ההלוואה ועד למועד התשלום בפועל.

שעה שהוטל עיקול על דירת הנתבעים במסגרת ניהול ההליכים שבכותרת, אין מניעה כי הסכום ישולם מתוך תמורת מכירת הדירה לכשתימכר הדירה ולכל המאוחר בתוך 90 ימים ממסירת פס"ד זה בידי ב"כ הצדדים.

נוכח תוצאות ההליך מצאתי לחייב את הנתבע בהוצאות ההליך לטובת התובעת. הנתבע מס' 2 ישלם הוצאות ההליך לתובעת בסך 40,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

לא מצאתי לחייב את הנתבעת בהוצאות ההליך לטובת התובעת, שכן זו מיד עם פתיחתו הבהירה כי אין לה התנגדות להשיב את סכום ההלוואה .

בכך מסתיים בירור התובענה.

המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט' כסלו תשפ"ד, 22 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.

חתימה