פס"ד בעניין החלטת פקיד הדייג להתיר דייג (מוגבל בזמן, בשיטות ובכמות) בתקופת הרבייה האסורה בדייג

בפניי עתירה מינהלית שהוגשה ע"י החברה להגנת הטבע (ע"ר) כנגד פקיד הדיג הראשי במשרד החקלאות ופיתוח הכפר ואחרים.

הצדדים לעתירה

החברה להגנת הטבע – ("העותרת")

פקיד הדיג הראשי במשרד החקלאות- מר ניר פרוימן ("פקיד הדיג הראשי" או "המשיב 1")

המשרד להגנת הסביבה – ("המשיב 2")

רשות הטבע והגנים ("הרשות" "המשיבה 3"). 

איגוד ארצי לדיג חופי ומים עליונים – אגודה שיתופית חקלאית- ("המשיב 4")

י.ע.ד – העמותה לקידום הדיג הספורטיבי ושמירת הסביבה הימית ע"ר 580681484 ("המשיבה 5")

עיקרי טענות הצדדים

עיקרי טענות העותרת

1. העותרת עתרה ביום 22.3.21 לבית המשפט כי יורה על ביטול החלטת פקיד הדיג שפורסמה ברשומות ביום 21.3.2021, בנוגע להיתרי הדיג בעונת הרבייה 2021. כך שעד לקבלת החלטה אחרת על-ידי פקיד הדיג, בהתאם לפרמטרים שייקבעו בפסק הדין, תחול השבתת דיג מלאה (עבור כל שיטות הדיג למעט דיג מכמורת ודיג בחכה מהחוף המותרות בתקנות) בעונת הרבייה שנקבעה על ידו, בהתאם לקבוע בתקנה 8א לתקנות הדיג.
2. לחילופין, ביקשה העותרת כי ביהמ"ש יורה על ביטול החלטת פקיד הדיג האמורה באופן חלקי, כך שעד תחום חוף הים (מעומק 30 מ' ומעלה), תחול השבתת דיג מלאה כמפורט לעיל, ואילו היתרי הדיג שקבע עבור עונת הרבייה יחולו מעומק 30 מ' ומעלה בלבד. זאת, בהתאם להוראות חוק השמירה על הסביבה החופית התשס"ד-2004 ("חוק הסביבה החופית"), המחייב הגנה על תהליכי רבייה בתחום חוף הים, ובהתאם לעמדת הרשויות המוסמכות.
3. עוד התבקש בית המשפט לקבוע אמות מידה מחייבות להחלטות הבאות של פקיד הדיג, לגבי אופן הפעלת סמכות פקיד הדיג להעניק היתרי דיג בעונת הרבייה, לרבות מתן משקל מכריע לעמדת הרשויות המוסמכות לעניינים הסביבתיים (רשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה), בעקבות הליך בו היו שותפות לגיבוש ההחלטה, ורק לאחר ששוכנע כי אין בהתרת הדיג כדי לפגוע בתהליכי רבייה (בכלל, ובפרט בחוף הים ושל ערכי טבע מוגנים).
4. העותרת טענה כי דין החלטת פקיד הדיג להתבטל בשל חריגה מסמכות. נטען כי פקיד הדיג קבע היתרים לדיג בעונת הרבייה הנוכחית, הסותרים לחלוטין את תכלית הכלל הראשי של השבתת הדיג שנקבע בתקנות. עניין זה מובהר בראש התנגדות רשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה לטיוטת היתרי הדיג.

המשמעות של ההחרגות הרחבות שקבע פקיד הדיג היא שבמהלך התקופה הראשונה לעונת הרבייה (26 ימים), כל צי הדיג, מסחרי ודיג פנאי כאחד, פועל במים והרוב המכריע של המינים בעלי הערך המסחרי (89%) מותרים בדיג. אין מדובר בהחרגה ממוקדת אלא בהיפוך של היוצרות שקבעו התקנות. היתר הדיג מהווה הפעלה של הסמכות באופן בלתי סביר באופן קיצוני המגיע לכדי חריגה מסמכות.  מחוקק המשנה קבע לפרטי פרטים את ההסדר, ועל פקיד הדיג ליישם את מצוות המחוקק, שקבע כלל של השבתת דיג בעונת הרבייה, ולא קבע כלל של התרת דיג חלקי.

5. הפעלת הסמכות סותרת את תכלית החקיקה האקולוגית – זאת לאור עמדת הרגולטורים המוסמכים על ההיבטים הסביבתיים, ללא שיתופם בתהליכי קבלת ההחלטה, תוך פגיעה בחוף הים ובערכי טבע מוגנים לתכלית תקנות הדיג ומנוגדים לחוק הסביבה החופית ולחוק גנים לאומים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח- 1998 ("חוק גנים לאומיים").