התובע עתר בתביעתו זו להורות כי המשמורת והחזקת הקטינות תינתן לו ולקבוע הסדרי ראיה של הקטינות עם הנתבעת.
ארבעה דיונים התקיימו בעתירה.
כעת - התובע עותר להציג ראיותיו ולקיים דיון הוכחות.
רקע:
1.הצדדים הינם בני זוג לשעבר ולהם 2 קטינות, ילידות 2009 ו- 2011.
בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים במהלך כ- 7 השנים האחרונות.
הקטינות, (כיום כבנות 13 ו- 11) מצויות רוב חייהן בתוך קונפליקט רב עצמה בין הוריהן.
(די אם נאמר, כי במערכת נט המשפט קיימים לא פחות מ- 16 תיקים שונים שנפתחו בעניינם של הצדדים).
למרבה הצער, גם כעבור 7 שנים מאז הגירושין, עוצמות הקונפליקט בין ההורים אינן פוחתות ואף מסלימות.
2.קצרה היריעה מלהכיל את פרטי ונבכי הסכסוך בין הצדדים. למצער יאמר כי קונפליקט זה כולל, בין היתר, האשמות הדדיות קשות של כל צד האחד כלפי הצד השני בדבר - פגיעה בקטינות, אי כיבוד מעמדו של ההורה השני, פגיעה בכבוד, חוסר הערכה הורי וביטול סמכותו של הצד השני כהורה, זלזול הדדי ועירוב הקטינות בסכסוך ועוד.
לא זו בלבד, אלא שבהמשך ההליכים החל האב להעלות טענות קשות גם כלפי הגורמים המטפלים בקטינות עצמם. בין היתר, הטיח האב האשמות במטפלת של הקטינה 1, והנוגעות לתוכן הטיפולי במהלך השיחות ביניהם, טען כי האפ' לדין העבירה לביהמ"ש דיווחים חלקיים, עתר לחשיפת המידע ואף להחלפתה של האפ' לדין (ופסילת מותב זה).
אדגיש ! מעורבות הקטינות בהליך הינה מן החמורות בהן נתקל בית המשפט.
הקטינות מיודעות בדבר הליכים משפטיים, חשופות להודעות, למידע, לביקורת מצד ההורים בדבר עמדותיהן, ואף נעשה שימוש במידע מהקטינות כאשר כל צד מנסה לגייס אותן לטובתו בכל הדרכים והאמצעים העומדים לרשותו – והכל, תוך פגיעה משמעותית בנפשן, באמונן,
בבריאותן ובילדותן.
3.התנהלות זו של הצדדים השפיעה ומשפיעה משמעותית על מצבן הרגשי של הקטינות, ההולך ומחריף (הגם הליכים טיפוליים שונים בהן לקחו חלק).
הקטינות הנמצאות מזה שנים בלב הקונפליקט הקשה בין הוריהן, אשר על אף שבטוחני כי הם אוהבים אותן ומבקשים לכאורה להטיב איתן, הרי שבפועל, במשך שנים, פוגעים בהן ובנפשן הרכה, פגיעה קשה וככל הנראה אף בלתי הפיכה.
4.כפי שתואר על ידי הגורמים המקצועיים, התנהלות זו הביאה אף כיום לחוסר אמון של הקטינות בגורמים מקצועיים, אי יכולתן לסמוך על גורמים אלו, בין היתר מחשש שמא דיווחים מטעמם ו/או דברים שיאמרו על ידן לגורמים המטפלים - יובאו לידיעת ההורים ויעשה בהם שימוש, ככלי נוסף במאבק ביניהם. כמו כן, מצויות הקטינות תחת לחץ ו"כנחקרות" באופן תמידי ונעשה שימוש, יש לומר מניפולטיבי לעיתים, בכל הבעת דעה / רצון או בקשה מטעמן.
5.אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי בנסיבות אלו, קיימת פגיעה אנושה! בטובתן של הקטינות.
דיווחי הגורמים המטפלים שהוגשו לבית המשפט העלו לאורך התקופה אינדיקציות רבות לפגיעה בקטינות, בשל מערכת היחסים בין ההורים, המסרים שמועברים לקטינות, קושי בלסמוך וחרדה משיתוף ההורים.
מצבן הקשה של הקטינות בא לידי ביטוי, בין היתר, בעמדת הגורמים המקצועיים, כפי שיפורט להלן, כי לא ניתן כיום להעניק להן טיפול פסיכולוגי / רגשי מיטיב וכי עדיף לחדול מהטיפול מאשר לקיימו (נסיבות חריגות בהליכי טיפול) וכן כי אין מקום להמשך מינוי האפו' לדין מפאת השימוש שנעשה אף בדרך זו כחלק מהמאבק המשפטי.
אין צורך לומר כי המלצה כגון זו הינה חריגה, בלשון המעטה, ומעידה על חומרת מצבן של הקטינות.
6.כעולה מהדוחות הקטינה 1 סובלת ממצוקה קשה אשר באה לידי ביטוי בהתקפי חרדה, האשמה עצמית, התפתחות של קשיי תפקוד יום יומיים וקשיי תקשורת, עד כי הובהר כי הינה נערה בסיכון.
כבר באבחון פסיכו דיאגנוסטי שנערך לקטינה (הוגש ביום 30.6.21), עלה כי :
"הקטינה 1 מתמודדת עם עולם פנימי מציף ביותר. אל מול החוויות הקשות עמן היא מתמודדת קטינה 1 חסרת משאבים מספיקים להתמודדות. העומסים הנפשיים הרבים הינם תוצאה של לחץ מצבי הכולל עוצמת חרדה גבוהה מאוד ועומס מחשבתי טורדני. לצד העומס המצבי ניכר שקיימת גם מצוקה כרונית ועומס רגשות שלילים וכואבים. השילוב בין מתח מצבי קשה לבין אינדיקציה לעומסים כרוניים קשור כנראה לחויות טראומטיות מתמשכות לאורך חייה כך שהעומס המצבי הפך לכרוני.
ניתן לראות שהקטינה 1 מתמודדת עם תחושות של כעס פנימי והכאב נפשי אך יש בקטינה 1 יכולת אמפתיה, חמלה ואהבה לאחר והפנמה של סופר אגו. נראה כי הימצאות של חלקים סותרים אלו זה לצד זה בנפשה הן חלק ממערך הגנתי הפוסט טראומטי של מחשבות חודרניות, חרדה ופיצול בעצמה. האבחון מראה כי טראומות העבר נוכחות ומשפיעות על המבנה הנפשי של קטינה 1 בהווה, וניכרת חודרנות רבה ומציפה של תכנית טראומטיים. נראה כי היסטוריית החיים שלה יצרה פגיעה בהתפתחות העצמי שלה כתוצאה מחוויות שליליות. כתוצאה מחוויות אלה מתמודדת עם חוויות עצמי מפוצלת מאוד: היא נעה בין הזדהות עם התוקפן להזדהות עם הקורבן, בין דימוי עצמי נמוך לבין דימוי עצמי מזויף. על רקע התמונה המתוארת הקטינה 1 הינה הנערה הנמצאת בסיכון. ללא התערבות טיפולית מקיפה קיים חשד לסיכון אובדני והן סיכון להתפתחות האישיות והסתגלותה בהמשך חייה".
7.אף מצבה של הקטינה 2 קשה - עולמה הפנימי פגוע, אינו בטוח לחפש עזרה, היא מתקשה ליצור קשר מבוסס אמון, בוחנת גבולות, מבצעת פיצולים בין ההורים (הליך הכרוך ברגשות אשם קשים שמצטרפים לקשיים רגשיים אותם היא חווה, ואף חוותה התעללות חברתית קשה בביה"ס), היא מתקשה להפנים את תפקידה כילדה בעולם, עסוקה בניסיון להגן על כל הסובבים אותה (לעיתים על חשבון פגיעה בעצמה).
8.הקטינות וההורים טופלו בהליכים טיפוליים שונים, האחרון מביניהם במכון "עוצמות" (במשך כשנה), אשר לכאורה לא הביאו להטבה במצבן בנסיבות המתוארות לעיל (וכאשר כאמור נעשה שימוש אף בהליך הטיפולי לצרכי המאבק, כך לדוגמא כאמור דרישות האב לקבל דוחות, פניות למטפלים ועוד ועוד).
אף מדוחות מכון "עוצמות" עלה מצבן הקשה של הקטינות.
9.הקטינות נשמעו ע"י ביה"מ, כאשר נוכח החשש כי טובתן ואינטרסיהן נזנחו במסגרת המאבק שניטש בין ההורים, כמו גם מפאת חשש לניגוד אינטרסים בין עמדות ההורים לבין טובתן- אף מונתה להן אפו' לדין אשר ליוותה את הקטינות ואת ההליכים השונים.
עמדת עו"ס לסדרי דין
10.בדיון שהתקיים ביום 6.7.22, הבהירה עו"ס לסדרי דין:-
" צר לי מאוד שגם כעבור כל כך הרבה שנים המשפחה הזאת, ההורים, נמצאים בקונפליקט כל כך גבוה, וצר לי גם שגם בשלב הזה עדיין אף אחד מהם לא מוכן לא מסוגל לקחת ולו באופן חלקי אחריות על חלקיחם שהוא תורם לקונפליקט. לצערי מה שאנו עדים בשנה האחרונה שהקונפליקט הבין זוגי שקיבל תוספות, תיקים והתנהלות וטינה אחד כלפי שני וחוסר אמון רק הלך והעמיק עוד ועוד במהלך השנים, היום אנו רואים שהקונפליקט גולש לכל המערכות , זה אגב תופעה שרואים בספרות המקצועית במקרים של קונפליקט בעוצמות שמתמשך הרבה שנים, שעם הזמן גם כל מערכת שמעורבת ומכירה את המשפחה גם היא מתחילה להיות מעורבת בקונפליקט. אנו יודעים פה באופן ברור שלטענות של כל אחד מהצדדים, על פי התפיסה שלהם והמקום שלהם, של מאמץ גדול לשלול מומחים, בית משפט, עובדים סוציאליים, מטפלים, להאשים אותם, להטיל עליהם אחריות, זו תופעה מוכרת גם בספרות המקצועית, שאנו מדברים על משפחות כאלה. לצערי, זה המרחב שגם הבנות היום נמצאות וגם הקשר שלהן עם כל אחד מהאנשי המקצוע והקשר סביב המחלוקות, הילדות חוות את שאר המערכות כעוינות, שאי אפשר לסמוך עליהן, שמזוהות עם הורה כזה או אחר, במצב זה, הילדות היום לא מסוגלות לקבל טיפול באף מקום. לצערי. היו מעט מקרים בקריירה שלי. זה מסר המילולי והתנהגותי, הן לא מסוגלות, ההורים עם המאבק הקשה בניהם שלא צריך לתאר, בית המשפט עד לכך, גם למה שקורה באולם, עוצמות הטינה, חוסר אמון, הרצון לפגוע אחד בשני, להוכיח כל אחד את צדקתו שלו, זה מה שמעסיק אותם, אין התעסקות מה הבנות מרגישות בזמן הזה, מה הן חוות, מה זה עבורן וזה המצב. אני לא חושבת שיש היום מסגרת שיכולה לתת לילדות מרחב שהוא יהיה נקי. כי כל מרחב הן חוות אותו כסיכון, שהדברים יוצאו משם, הדברים אח"כ יובאו לכל העולם, לבית המשפט, להורה השני, הן יקבלו עונש, התייחסות כזו או אחרת מכל אחד מההורים, שהן נדרשות או מצופות על ידי שני ההורים לדבר על ההורה השני, לספר כמה הוא לא בסדר, יש עדויות כאלה בחוות דעת של עוצמות, שם ברור כי שני ההורים במקום הזה. המשבר של לפני מס' חודשים, סביב הידיעה שקטינה 1 רוצה לצאת לפנימייה הביאה להסלמה והתדרדרות , ואני א יודעת היום עם מי הילדות ירגישו נוח לדבר כי מבחינתן היום כל מי שפוגש אותן, יש אינטרס ואסור להן לדבר, ולא בגלל מסר כזה או אחר מהורה אחד, אלא מתוך העדות שלהן שבעצם ההורים משתמשים ומנצלים את הטיפול שלהם להמשיך במאבק. זו החויה של הבנות. פגשתי אותן לפני שבועיים וחצי. הלכתי לביה"ס בלי להודיע לאף אחד, לא להורים, החלטתי שזו הדרך הטובה, בתמיכה של מנהלת האגף וראש הצוות, לפגוש אותן במקום ניטרלי, בלי שיהיו הכנות מהבית, הבנות הגיבו ללראות אותי ברתיעה שמעטים המקרים שבהם אני חוויתי, אחת ברחה, השניה רצתה ללכת, בכתה, אמרו שהן לא רוצות לדבר איתי שכל מה שיספרו לי או לכל אחד אחר, ישמש כנגדן, יגיע לבית המשפט. קטינה 1 אמרה לי חד משמעית אחרי שדיברתי בטיפול ועכשיו את באה, את באה כי אתם רוצים להוציא אותי מהבית. ככה הילדה פירשה את המעורבות שלי, מדוע? אני לא יודעת. לא יודעת מה נאמר בבית. ניסיתי כמה פעמים לומר לה שאין לנו רצון להוציא מהבית בלי רצונה. שאני רוצה לשמוע את עמדתה. היא עדין נרתעה ובכתה. גם המסר המילולי היה ברור, אני לא סומכת על אף אחד, לא רוצה קשר עם אף אחד, אני רוצה שיניחו לי אחרי כל ששנים ולא רוצה להעיד כנגד מי מהורים. גם המסר של קטינה 2 היה אנחנו כל כך הרבה שנים בתוך זה, עם המטפלים, ואנו מעדיפות להתמודד לבד כי כל מערכת שמתערבת מוסיפה לכאב, ולקושי שלנו ולבעיה שלנו מול שני ההורים שלנו והמסר ששני ההורים משמעותיים, הן אוהבות, הן דואגות ורוצות קשר עם שניהם. הן רק מבקשות שיניחו להן בשקט ולא ישתמשו בהן להמשיך להסלים את המאבק.
לשאלת בית המשפט - כמה הילדות נמצאות בסיכון – קיים סיכון רגשי גבוה ביותר.... " (עמ' 26 שורה 8 עד עמ' 27 שורה 11).
...
" כרגע איני שום אפשרות בשלב זה שילדות ילכו לטיפול אלא אם יסגרו הליכים בביהמ"ש, כל המעורבים יצאו מהתמונה, אולי בעוד שנה, ממקום ספונטני חופשי אחרי זמן שהילדות יחוו שקט בבית הורים. אולי עוד שנה, שנתיים אולי זה יבוא. היום הכל מזוהם. מעטים המקרים שרמת הזוהמה הייתה כזו" (עמ' 27 שורה 29 -32).
ובדיון נוסף שהתקיים ביום 17.7.22 הבהירה:
"אני באמת מתייחסת לטובת הבנות נטו. לטובת הבנות והקול שלהן מאוד ברור,
מאוד עוצמתי, מאוד חד משמעי, שכל מה שהן מייחלות שההורים שלהן יפסיקו לנהל
דיונים, ויפסיקו את המאבקים, וייתנו להן לגדול. הן לא מבקשות שום דבר מלבד
הבקשה הזאת. ואני חושבת שכל שאר ההחלטות או אלטרנטיבות הן לא משקפות
את טובת הבנות, כפי שאני רואה אותן שבאמת הגיע הזמן אחרי כל כך הרבה שנים
שהבנות האלה יהיה להן שקט ושלווה וילדות, גם עם אמא, גם עם אבא. הן קשורות,
אוהבות את שני ההורים. הן לא יכולות לוותר על אף אחד מההורה. הן נמצאות
מספיק זמן עם אמא, ומספיק זמן עם אבא, שהקשר שלהם הוא קשר משמעותי,
מבוסס, מאוד מאוד חשוב עבור כל אחת מהן. ובנסיבות האלה אני חושבת שהמשך
ההליכים הוא פוגע בטובת הבנות. כי עוד פעם כל אחד מההורים משתמש גם בביקור
הבנות גם בטיפולים, גם בכל איש מקצוע שמולם, יש נטייה להשתמש בשביל
להוכיח את צדקתו, או להתגונן, ולא לטובת הבנות" (עמ' 3 שורות 25-29).
ומנהלת אגף הרווחה, גב' ...:
"שהילדות ירגישו שהן לא כלי משחק במאבק הזה בין שני ההורים, שמנטרלים אותן
ונותנים להן רגע להתנהל באופן מבוקר....ובאופן טבעי לגיל שלהן. אני חושבת
שהמאבק הזה והקונפליקט שהן נמצאות רק מעיב עליהן והנזק יכול להיות אחר כך
נזק בלתי הפיך. ועל זה אני מדברת "פלוני", על זה אני מדברת "אלמונית".
תתייחסו לבנות ולהשלכות הרגשיות והטיפוליות שיכולות להיות בעקבות
המאבקים. ותתנו לעצמכם רגע הפסקת אש, שלווה, ותנו לילדות שלכם לצמוח
ולגדול. ....
תאפשרו לבנות האלו לצאת מהמאבק הזה ובאמת להיות, הן אוהבות את שניכם
הן רוצות את הקשר עם שניכם, תנו להן להיות ילדות לשני הורים" (ע' 4 ש'5-27).
עמדת האפו' לדין:
11.בתגובת האפ' לדין מיום 12.7.22 , בבקשת האב להחליפה הבהירה האפ' לדין כי :
"הקטינות אוהבות את שני הוריהם ונראה כי ניהול ההליך בו נאלצות להתמודד עם סוגיות לא פשוטות וכדי להיות לויאליות לכל הורה, מכניסות אותן ללחץ מיותר ומונע מהן התפתחות תקינה כבת גילן. הבנות רוצות בקשר בריא עם כל הורה ואינן רוצות להיות חלק מהקונפליקט הקיים.
בנסיבות העניין, משעצם מנויה של הח"מ כאפו' לדין לקטינות הפך להיות סלע מחלוקת נוספת בסכסוך העצום בין ההורים, קיים חשש כי הופעלו לחצים נוספים מצד שני ההורים על הקטינות, סביב הקשר בינן ובין הח"מ, באופן שיחמיר את מצוקתן.
זאת ועוד, על פי חווה"ד של העו"ס לסדרי דין, גב' ..., למצב דברים זה, מעורבותם של גורמים חיצוניים, המערכת המשפחתית לעת הזו- מטפלים, אפו' לדין, ואף עצם ניהול ההליך המשפטי עצמו, מעצימים את הקונפליקט וגורמים לקטינות, לכאב, מצוקה רגשית אקוטית...לאור זאת, נראה כי היכולת לקדם את טובתן של הקטינות הינה בסיום ההליך, כולל ביטול מינוי אפו' לדין לקטינות. מדובר בעמדה חריגה מצד מערך ייצוג קטינים בסיוע המשפטי והדברים נעשים בצער רב, בקושי עצום, ולאחר התייעצויות רבות עם הממונים בסיוע המשפטי ובעיקר מתוך מחשבה כי לקטינות יהיה עדיף כך".
ובדיון מיום 17.7.22:
"אני חושבת שהמשך ניהול ההליכים יהווה עוול משווע לקטינות. הקטינות הן באמת
בשיחה שהייתה לי איתן ב-23/06 הסבירו שדי להן. מאוד מאוד מותשות, כל מילה
שנאמרה כאן זה בדיוק מה שמשקף את המצב של הבנות. המשך ניהול ההליך עלול
לפגוע בהתפתחות התקינה שלהן. אנחנו כבר יודעים מה קורה עם קטינה 1, הדבר
האחרון שאנחנו רוצים לדרדר גם את מצבן הנפשי. אני חושבת שבאמת הן אוהבות
את שני ההורים, גם בשיחה שהייתה לי איתן האחרונה, הן ביקשו להמשיך ולהשאיר
את זמני ה... או המפגשים, כפי שהם, לא לשנות. אם יותר להרחיב או יותר לצמצם
הן ביקשו להשאיר את זה. הן ביקשו "די" במילים שלהן. ואני חושבת שטוב ייעשה
שבאמת יהיה די, כי מה שקורה, לא רק שהן איבדו את האמון היום בכל מבוגר, אני
חוששת מזה שהם יאבדו גם את האמון בדמויות שאמורות להיות עבורן עוגן גם
בנושא החינוכי, גם בנושא של העתיד שלהן. וכאן זה הסיכון להתפתחות שלהן. לצד
זאת אני חושבת שבאמת היום גם אין איזשהו הליך טיפולי שיכול לסייע. כי הגענו
לשוקת שבורה, הם לא רוצים שום הליך, הם לא מאמינים בשום הליך טיפולי. הם
עברו הליכים ולצערי באמת עד שהם התחברו גם ההליך הזה הופסק. רק "הולד"
"פוס" מוחלט גם שלי, בניגוד לדברי חברתי, פשוט "פוס" מוחלט של כל הליך, כי כל
הליך כזה שמביא אותן לשיח עם גורם טיפולי, גורם מקצועי, אפוטרופוס לדין, עובד
סוציאלי, עו"ס משפחה, מנהלת, הוא פשוט מעצים את הכאוס, מעצים את התסכול
שלהן. וצריך לשמוע את הכאב של הבנות וזה לא המקום שאנחנו רוצים להגיע אליו.
טובתן של הבנות באופן מוחלט לטעמי גברתי פשוט לסיים את ההליכים. אני מבינה
את הטענות של האב, אני מבינה ששנים הוא בא וטוען על הנושא שהאם מלינה עליו.
אבל אני חושבת שכרגע זה לא ייטיב לטובת הבנות" (עמ' 4 שורה 30 עד עמ' 5 שורה 15).
12.האם נתנה הסכמתה להמלצות העו"ס והאפ' לדין.
13.האב עמד על בקשתו והבהיר לשאלת בית המשפט במהלך הדיון כי:-
"דיון הוכחות לומר את האמת, המשך ההליך המשפטי, לא אמור לערב את הילדות.
זאת אומרת אני יודע שהאמא מעבירה להם מסרים מאולם בית המשפט, אבל אני לא רואה איך זה מערב את הילדות. לא ייגמר הסכסוך עד שלא תהיה הכרעה חד משמעית. עכשיו אם בסופו של דבר בית משפט יגיד בפסק דין מנומק: האבא לא בסדר כי הוא עושה כך וכך לילדות אני מקבל. אבל כל עוד הדברים נאמרים באוויר וטענות נטענות מבוקר עד ערב, ותלונות מוגשות במשטרה, והבנות מעורבות בהליכים באופן קבוע, ברמה כזאת שמוציאים להם מהתיק נייר מודפס- הנה זה מה שאבא שלכם הגיש לבית המשפט. אז אני לא חושב שעם כל ההערכה לדעתן המקצועית של העובדות הסוציאליות והאפוטרופוס לדין אני לא חושב שזה הזמן לסיים את ההליך" (עמ' 5 שורה 31 עד עמ' 6 שורה 2).
בבקשתו מיום 21.7.22 נימק וטען האב כי בדיון שהתקיים ביום 17.7.22 המליצו עו"ס לסדרי דין והאפ' לדין על סגירת התיק וכי הנתבעת הסכימה לזנוח את כל טענותיה על פגיעה מינית בקטינות כדי להימנע משמיעת ההוכחות בתיק. לטענתו, באותו הערב התקשרה הקטינה 2 לומר לו לילה טוב והדברים שהעלתה בשיחה זו ובהמשכה "מזעזעים"- והם בדיוק הסיבה שהינו דורש קיום דיון הוכחות. לטענתו, מתמלול השיחה עלה כי הנתבעת, כהרגלה, מערבת את הבנות בהליכם באופן בוטה, חוקרת אותן ומאיימת עליהן שאם ימשיכו לספר את מה שהיא מעוללת להן – הן לא יראו אותה יותר. כמו כן, הגיעה הנתבעת לביתה לפני הדיון בביהמ"ש, הראתה לקטינות את צילום ההודעות שהגיש לביה"מ ואז צרחה על הקטינה 2 שהיא "מלכלכת עליה", שהיא "מטומטמת", שכנראה היא לא אוהבת אותה ושאבא שלהן מנסה לקחת אותן ממנה וכנראה היא צריכה לוותר עליהן. הקטינה 1 נכנסה להתקף חרדה, הקטינה 2 ביקשה להרגיע אותה אך הנתבעת הדפה אותה מהחדר בדחיפה ולא נתנה לה לגשת לאחותה. הקטינה 2 הודיעה לנתבעת כי סיפרה לאב ובתגובה ענתה לה הנתבעת כי כנראה אינה אוהבת אותה וכי היא מתכוונת לוותר עליהן וכל הסבריה של הקטינה 2 לנתבעת, כי היא לא מסוגלת לשמור דברים רעים שעוברים עליה, נפלו על אוזן ערלה, בזמן שהנתבעת מטיחה בה האשמות על כך שחשפה את מעשיה. לטענתו, האם חוקרת את הבנות, מערבת אותן בהליכים המשפטיים ומערבת אותן כל הזמן, תוך הצגת פני תם והאשמת האב במעשיה שלה. לטענתו, זו התעללות מובהקת בבנות ממנה מוכנים כל הגורמים, כולל ביה"מ, להעלים עין והיא נמשכת שנים.
בנסיבות אלו, לטענתו, יש למנוע מהנתבעת להמשיך ולפגוע בבנות, אם בצמצום זמני השהות שלה עמן או אף בהעברתן למרכז קשר ועל בית המשפט לוודא שהנתבעת "לא תסגור חשבון" עם הבנות, עקב בקשה זו, כאשר ברור "שעצם קיומו של הליך משפטי לא מרשים אותה".
דיון הכרעה:
14.כבר נפסק כי העיקרון העומד לנגד בית המשפט בתביעות כגון דא הינו עיקרון "טובת הילד" לאורו יכריע בית המשפט:
"בסכסוך הנסב על מעמדו של קטין, טובתו של הקטין היא עמוד האש היא עמוד הענן שיוליכנו הדרך טובתו של הקטין הוא שיקול על והיא שתכריע. התעלמות מטובתו של הקטין; החלטה בניגוד לטובתו או שלא בטובתו של קטין; הכרעה בעניינו של קטין תוך עירובו של שיקול זר; אי מתן משקל ראוי לשיקול טובתו של הקטין- כל אלו יעירו ויעוררו את סמכותנו להתערבות בהכרעות- דין הבאות לפנינו..... כך ככלל, לא-כל-שכן שהכרעה בטובת הילד הינה, על הרוב, שקילת העדיפויות היחסיות בנסיבותיו של עניין פלוני ובחירת הרע במיעוטו. ראו והשוו: בע"א 503/60 וולף נ. וולף פ"ד ט"ו 764 ,760. יחד-עם-זאת, ולמרות שטובתו של ילד
- בנסיבותיו של עניין פלוני - עשויה להיות שנויה במחלוקת בתום-לב, דומה כי נוכל להתאחד כולנו סביב נוסחה כללית ולפיה הליבה של טובת הילד, הלוז של טובת הילד... זו זכות-יסוד הקנויה לכל בוגר - כי לא ייפגע לא בגופו ולא בנפשו - וזו זכותו של הילד שאינו אלא איש קטן".
בג"צ 5227/97 דויד נגד בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה (1) 460.
15.וברי ולא יכולה להיות מחלוקת כי:-
"......טובת הילדים מחייבת הרחקתו מסכסוך בין הוריו. כאשר יש סכסוך גירושין/פרידה בין ההורים, זו שעת מבחן ליכולות ההוריות של הצדדים. אחת התכונות והיכולות ההוריות החשובות ביותר היא יכולת המובחנות ושמירה על הילד (ראו למשל תמ"ש (קר') 9881/07 פלונית נ' פלוני, סעיף 44 בעמ' 26, פורסם בנבו
ניתן ביום 15/11/09). הורים חייבים להפריד בין הסכסוך והצרכים האישיים שלהם בגדר הסכסוך לבין טובת הילד. אסור להם להפוך את הילד לשותף לעמדתם בסכסוך, אסור להם לחשוף אותו לסכסוך, אסור להם לשדר שההורה האחר מסוכן
או פוגע בהם. הם חייבים להבין שטובת הילדים מצריכה שיישארו מחוץ לסכסוך. צירוף ילד לעמדת הורה או למאבק של הורה, הופך את החזית של ההורה המצרף את הילד – לקואליציה בין-דורית. ההורה האחר לעולם לא יוכל לנצח או לקיים הידברות מול קואליציה בין דורית. שילוב של הילד בסכסוך מחייב אותו לנקוט עמדה מכוח נאמנותו להורה עמו הוא מצוי בברית. מדובר במהלך מסוכן מבחינה התפתחותית עבור הילדים, מהלך שרואים כמותו רבים בסכסוכים של ניכור הורי.
19. בדברי הסבר להצעת חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ד – 2014 צויין העיקרון של "המשכיות ביחסי ההורים לאחר הגירושין כשותפים לגידול הילדים ולדאגה לרווחתם הפיזית והנפשית. מנגד קיומה של התדיינות משפטית בסכסוך משפחתי הכוללת הגשת כתבי תביעה שבהם מטיחים הצדדים האשמות זה נגד זה, הבאת עדים, חקירות פרטיות וקיום חקירות נגדיות בין כותלי הערכאות השיפוטיות יוצרת מחסומים ומכשולים חדשים בקשרי המשפחה, מקצינה את עמדות הצדדים ובכך מקשה על האפשרות ליישובו של הסכסוך האישי-רגשי. המחקרים מראים באופן מובהק, שיש השפעות קשות להליכי הגירושין וכן להתדיינויות שבין ההורים לאחר הגירושין, על מצבם הרגשי של הילדים וכי השפעות אלה מחריפות ככל שההליכים מתארכים ומתנהלים באופן לוחמני" (הצעות חוק הממשלה 885, כ"ה בתמוז התשע"ד, 23/7/2014)".
תלהמ (נצ') 10846-01-19 ע.פ נ' ש.ש [פורסם במאגר "נבו"].
16.האם טובת הקטינות בעניינו גוברת על זכויותיו של התובע / האב להוכיח את עתירתו ואת טענותיו וכי בית המשפט יכריע בסעד לו הוא עותר ?
סבורני כי במקרה שבפני התשובה לשאלה זו הינה חיובית.
סבורני כי על אף זכות הגישה לערכאות, והגם החשיבות והמעמד המוקנה לזכויותיו הדיוניות (ומהותיות) של בעל דין כתובע בהליך המשפטי - זכויות אלו אינן מוחלטות.
לעיתים, כבענייננו פה, באיזון בינן ובין זכויות אחרות – ובמקרה דנן, טובת הקטינות וזכותן לחיים ולשמירה על נפשן ואף גופן והפגיעה האפשרית בהן ובאינטרסים שלהן כתוצאה ממימוש זכותו הנטענת של האב - גוברות זכויות הקטינות.
כעולה מבג"צ 5227/97 (לעיל) טובת הילד הינה השיקול הבלעדי המנחה את בית המשפט בתביעות משמורת –ההליך המונח להכרעתו של בית המשפט בעניינם של הצדדים - כאשר לצורך יישומו של עקרון זה נדרש בית המשפט לשקול כל מקרה על פי נסיבותיו, ולהכריע ביחס לטובתו של הילד הספציפי אודותיו נסוב הדיון.
ואולם, נדמה כי בלהט הקונפליקט, הפך האב את הליך המשמורת – למעין "מסע צלב", אשר מטרתו המוצהרת הינה "ניקוי שמו" של האב ו/או "הוכחת צדקתו" אל מול האשמותיה הכוזבות, לטענתו, של האם.
17.דומה הדבר בעיניי, לעקרונות שגובשו בדין ובפסיקה בכל הנוגע לבירור אבהות של מי שנטען להיות כאב לקטין - שם לעיתים הצורך בבירור האמת (וקביעת זכויות אבהות מהותיות ומימוש אבהות) נדחים מפני טובת קטין /קטינה.
ר' לדוגמא כב' הש' ניל הנדל בבע"מ 2685/11 כב' הש' ניל הנדל:
המסקנה בדבר הנזק שעלול להיגרם לקטינה עולה מן החומר הכולל שהיה מונח לפני בתי המשפט שדנו בעניין. אכן, יש מקום להעניק משקל רב עד מכריע לשיקול טובת הקטינה במקרה זה. אין בכך לסלול דרך חדשה. הטעם פשוט הוא. אין לערוך דין שווה בין תביעת בעלות במקרקעין לבין תביעת אבהות. בראשונה, על בית המשפט להכריע כלפי חפץ אשר אין לו מעמד בפני עצמו. לא כן המצב לגבי הקטינה. קיומו של הליך מעין זה משפיע עליה ועל כן יש לשמוע את קולה ולהגן על זכויותיה, דרך השופר של עקרון טובת הילד......
.....הקושי נותר בעינו. הסעד המשפטי אינו יכול תמיד למחוק את המציאות הנגזרת מכך. מחוות דעת המומחים והכרעות בתי המשפט עולה כי טובת הקטינה תיפגע. ניתן להבין את הסתייגויותיו של המבקש מההכרעות שניתנו. לצערי, אין בתיק דנא נוסחת קסם שבכוחה לשלב בין רצונו העז של המבקש לפגוש בקטינה דרך קבע לבין טובתה להימנע מזעזועים בחייה, כמו שנאמר: "אמרתי חכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת, ז, כג). לעיתים, על בית המשפט לנקוט עמדה ולבכר צד, והדין והעובדות אינם מאפשרים פיתרון ביניים. בהתנגשות המתוארת, גוברים צרכי הקטינה לעת
הזאת, כפי שעולה מבדיקה פרטנית של המקרה".
וכב' הנשיאה ש.אייזנברג בתמש (חי') 60265-06-14 ל' א' נ' ט' ה' מ' [פורסם במאגר "נבו"]:
"23. בין אם היה נמצא בסופה של בדיקה, כי התובע הינו האב, חשיפת הקטין להליך
המשפטי, לספקות ולסימני השאלה שמציב האב, בגיל בו מצוי הקטין ובשים לב להיות התובע צרוב בתודעתו כאביו, מסכנת את שלומו הרגשי של הקטין שלא לצורך. הכל לטובת בדיקת ספק לא מבוסס של האב. כל שכן, אם נקלע לתסריט הקשה של בדיקה שתלמד כי התובע אינו האב, הרי שהקטין ישאר מחוסר אב הן בחייו והן ברישומי המדינה ולא ידע מיהו אביו.
בית המשפט אינו יכול לעצום את עיניו מפני התסריט החמור שתואר ע"י העו"ס לסדרי דין כחווית שכול של ממש. בית המשפט הוא אביהם של קטינים ומחוייב בהכרעתו להבטחת שלומם הרגשי.......
לא נעלמו מעיניי בית המשפט שיקולי האב ורצונו להסיר את סימן השאלה סביב אבהותו. חוסר הוודאות האופף את חייו בסוגיית אבהותו לקטין ורצונו להגיע לחקר אמת עובדתית אחת הינם שיקולים לגיטימיים וזכות בסיסית. אולם זכות זו אינה דרה לבדה במכלול השיקולים כי אם לצד זכויות נוספות בראשן עומדת טובת הקטין. בחלוף עשור בו חווה הקטין את התובע כאביו, טובתו של הקטין הספציפי, ל' א', מובילה את בית המשפט לדחות את התביעה, תוך העדפת שלומו והתפתחותו הרגשית של הקטין והתמקדות בעולמו הפנימי ותפיסתו את התובע כאביו".
בדומה, סבורני, כי גם בענייננו, זכותו הדיונית של האב, הגם שהינה בסיסית ולגיטימית –נדחית מפני טובתן של הקטינות.
18.למסקנה דומה ניתן להגיע אף מהיבט של בחינת זכויותיהן של הקטינות (להבדיל מטובתןבלבד) שהרי:-
" לקטין זכויות משלו. הקטין הינו יצור אוטונומי הזכאי להגנת ערכי יסוד חוקתיים הן מפני המדינה והן מפני הוריו. לקטין זכויות ואינטרסים עצמאיים ונפרדים מאלו של הוריו."
....
"לא זו אף זו, יש וזכויות יסוד של הילד יתנגשו עם זכויות יסוד של הורהו זכויות אשר הועלו "על גבי ספר", נקבעו בחוק יסוד, ובענינינו זכות הפניה לבית המשפט הקבועה בחוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו, זכותן של הקטינות מול זכות המבקש והעומד בפני בית המשפט הוא כובד משקלן של זכויות אלה, חומרת הפגיעה בצד מהצדדים, האיזון שבין האינטרסים והזכויות הנוגדים, תוך זהירות שלא לפגוע במרקם העדין הקיים בין ילד להורהו ועל מנת שלא לפגוע בטובתו, בצד שמירה על זכויותיו. אף אם אין מציינים את הילד מפורשות כצד לדיון אין בכך כדי לגרוע מזכויותיו של הילד כצד לדיון."
כב' השופטת מימון, בש"א (י-ם) 1672/98 פלוני נ' אלמונית [פורסם במאגר "נבו"] (22.9.99).
19.סע' 13 (1) לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד (כ"א 1038(31), 221), אשר מדינת ישראל היא צד לה, אף קובע כי טובת הילד הינה שיקול ראשון במעלה בכל פעולות הנוגעות לילדים, ואילו סע' 12 לאמנה, מעגן את זכות הילד להשתתף בקבלת החלטות הנוגעות לו.
הקטינות אמנם צעירות יחסית (13 ו- 11) ויחד עם זאת, הסכסוך בין ההורים אשר מלווה אותן מרבית חייהן – הותיר עליהן את חותמו. הקטינות הביעו בבירור את רצונן החד משמעי בפני הגורמים המטפלים, הן בהותרת ההסדרים כפי שהם, והן בהפסקת מעורבותן בסכסוך ובהפסקת ההליכים.
סבורני, כי יש ליתן לרצון זה משקל לא מבוטל.
20.יוזכר כי ניהול הליך משפטי, והבאת הראיות במסגרתו - הינו אמצעי, ואינו מטרה בפני עצמה.
זאת ועוד בהחלטות רבות שניתנו במהלך ההליכים המשפטיים לאורך השנים (ראה לדוגמא החלטה מיום 15.2.22), בית המשפט שב ופנה להורים על מנת שיחדלו מהסכסוך המתמשך והקשה אשר גורם לפגיעה בקטינות.
כמו כן, ניתנו ע"י בית המשפט שוב ושוב, הוראות שונות בכל הנוגע לקשר בין ההורים, להפסקת המעורבות של הקטינות, בכל הנוגע לקשר בין ההורים ובין המטפלים השונים ועוד ועוד, אך כל אלו לצערי, ללא הועיל.
ולכאורה אך ככל שאלו יינתנו שוב בהליך זה – בנסיבות בעניינם של הצדדים והעדר הנכונות לחדול מההליך ומקיום המאבק - יוסיפו אלו שלא לסייע.
21.ועוד - זמני השהות של הקטינות אצל כל אחד מההורים מתקיימים, בהתאם להסכמות הצדדים בהסכם גירושין שאושר על ידי בית המשפט ביום 10.9.15 (חלוקת זמן אשר קיבלה בהסכמת הצדדים תוקף של פס"ד אף בתמ"ש 23507-11-15) כדלקמן: הקטינות שוהות עם האב בימי שני ורביעי כולל לינה ובכל סופ"ש שני החל מיום שישי ממסגרות החינוך ועד ליום א' (כמו גם שוהות הקטינות בחגים ובחופשות אצל כל אחד מההורים לסירוגין).
כך, לכל אחד מההורים, זכויות הוריות המאפשרות קיום הורותו לרבות שהייה בזמנים נרחבים עם הקטינות.
כן אין מחלוקת אף בין כל הגורמים הטיפוליים, כי יש להמשיך בקיום הקשר של הקטינות עם כל אחד מההורים (וכך אף רצונן של הקטינות), ואין לבצע שינוי בהסדרים הקיימים.
כך שבפועל, אין המדובר ברצונו של בעל דין למצות את ההליך המשפטי, והימשכות ההליכים לא רק שאינה מיטיבה עם מי מהצדדים, אלא ממילא לא תביא לשינוי התוצאה.
22. עוד אציין כי החשש לטובת הקטינות אינו נובע מהיעדר טיפול בקטינות ו/או אי מילוי אחר צרכיהם הפיזיים של הקטינות כאשר שני ההורים הינם הורים דואגים, אכפתיים וטובים לקטינות. אלא מאי ?
שחובתם זו "נשכחת" שעה שהם שוהים תחת הקונפליקט הבלתי פתור ביניהם, וכל עוד הם מנהלים הליכים משפטיים בנסיון להוכיח את "צדקתם" ו"את האשמותיהם זה כלפי זו וזו כלפי זה" ועושים שימוש בקטינות לצורך כך.
אף בעניין זה איפה לא יועיל בירור העתירה שבפני.
סוף דבר
23. מכל הנימוקים שפורטו בפני, ומשום טובת הקטינות הנני מאמצת המלצות עו"ס לסדרי דין ועמדת האפ' לדין ומורה כדלקמן:-
1. על כי אין מקום להמשיך ולדון בתובענה זו .
2.על ביטול מעורבות עו"ס לסדרי דין והסרת סמכויותיה.
3.על ביטול מינוי האפ' לדין.
4.על הפסקת ההליכים הטיפוליים בשלב זה.
הנני שבה ופונה להורים כי ישכילו להגן על בנותיהן הקטינות ויחדלו משפת המאבק.
רבה תקוותי כי כך יעשו.
אתיר פרסום פסה"ד בשינויי עריכה מתאימים וללא פרטים מזהים, בהעדר עמדה אחרת בתוך 10 ימים (ימי פגרה במניין).
המזכירות תמציא החלטתי לצדדים, לאפ' לדין ולעו"ס לסדרי דין ותסגור תיק זה.
ניתן היום, ח' אב תשפ"ב, 05 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.
