המחלוקת
- התובעת (רשומה ברשות התאגידים כ'קבוצת חיפה קריות נט בע"מ') ייסדה בשנת 2014 אתר אינטרנט, אשר עלה לאוויר בשנת 2015. אתר התובעת עוסק במגוון נושאים לרבות חדשות, ספורט, חברה, בריאות, חינוך, עסקים, צרכנות ועוד, המתרחשים בחיפה והקריות.
לוגו האתר נראה כך:
וזוהי כתובתו המקוונת:
- כשבועות ספורים לפני הגשתו ביום 06.06.18 של כתב התביעה, גילתה התובעת, כי הנתבעת 1 מפעילה אתר אינטרנטי המכונה 'ניוזים' והעוסק בפעילות דומה (סע' 6 לכתב התביעה) וכי בעלי המניות בנתבעת 1, הם לא אחרים מאשר עובדי התובעת לשעבר. הדברים נכונים גם באשר לנתבעת 2, שהועסקה משך תקופה ארוכה אצל התובעת ואף היתה בעלת מניות בה (סע' 14, 18 לכתב התביעה).
לוגו האתר החדש, של הנתבעת 1, אשר עוסק אף הוא בחדשות, בריאות, חינוך, תרבות, עניינים מקומיים ואחרים המתרחשים במחוזות חיפה / קריות / צפון נראה כך:
וכתובתו:
- בגין עובדות אלה הגישה התובעת כתב תביעה ובקשה לצו מניעה קבוע כנגד הנתבעות, וכן בקשה פסיקת פיצויים בגין פגיעה בזכויותיה, במוניטין שלה, פיצויים בגין עשיית עושר ולא במשפט, עוגמת נפש, פיצוי מאת הנתבעת 1 (ללא הוכחת נזק) עפ"י חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, בגין גניבת עין, וכן חיוב הנתבעת 2 בפיצוי התובעות (ללא הוכחת נזק) בגין מעשיה ומחדליה, כמו גם כל סעד אחר שימצא בית המשפט לנכון לפסוק (סע' 69 לכתב התביעה).
- השאלות המרכזיות המתעוררות בענייננו הינן:
- האם שימוש הנתבעות בשם 'ניוזים' מהווה פגיעה ו'הפרה בוטה בזכויותיה של התובעת בשם' (כנטען בסע' 9 לכתב התביעה) באופן המהווה עוולה (גניבת-עין, כפי הנטען בסע' 32 לכתב התביעה) לפי סע' 1(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), שם נקבע כי:
- האם יש בפעילות הנ"ל כדי לפגוע במוניטין אותו רכשה התובעת במשך שנים, באופן שיגרום להטעיית לקוחותיה כך שלא יבדילו בין אתרה הוותיק לבין זה של הנתבעות (סע' 32.8 לכתב התביעה) והאם בסופו של יום 'בלבולים וטעויות' אלה אכן עשויים להגיע במקרה קיצוני עד כדי 'פגיעה אנושה' בתובעת (כפי שנכתב בסע' 44 לכתב התביעה).
רקע דיוני ועובדתי
- בישיבת בית-המשפט, ביום 05.07.18, לאחר שנשמעו טענותיהם בעל-פה, הצהירו באי-כוח בעלות-הדין "כי מוסכם על הצדדים, כי בית-המשפט ידון בנושאים השנויים במחלוקת בין בעלי הדין, בהליך העיקרי, על בסיס טענות בעל פה של עורכי-הדין והתיעוד הכתוב שהוגש עד עתה לתיק בית-המשפט".
התובעת זנחה תביעתה לסעדים כספיים ועמדה על מתן צווים קבועים כמבוקש בסע' 69.2 – 69.1 לכתב התביעה וכן עתרה לפסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הובהר כי אין בהסדר הנ"ל כדי לפגוע בזכויות התובעת והנתבעת 2 לתבוע זו את זו.
- הנתונים הבסיסיים אינם במחלוקת בין בעלי-הדין. התובעת הקימה את האתר שלה לפני מספר שנים ועל עובדיה נמנו, בעבר, בעלי האתר ניוזים כַּיום – אליענה שפר ו-בנימין יזרעאל (שניהם דירקטורים ובעלי מניות בניוזים, שהיו נוכחים בזמן הדיון בע"פ בהליך הנוכחי). בסעיף 11 לכתב התביעה טוענת התובעת כי 'משנת 2015 נחשפו לאתר "ניוז" אותו מפעילה התובעת כ-10000000 איש'.
מכאן נחלקים הצדדים בדעותיהם ובגרסאותיהם.
הטעייה / גניבת עין
- התובעת מוחה בראש וראשונה (סע' 10 לכתב התביעה) כנגד "השימוש הפסול שעושה הנתבעת 1 ב"רכושה של התובעת: השם "ניוז" (בעיוות קל) בו צברה התובעת מוניטין רב, פרסום וזכויות".
הנתבעות, בסע' 32 לכתב הגנתן, מכחישות מכל וכל את טענות התובעת. לשיטתן השם ניוזים – והשם – NEWS חיפה קריות נט. – אינם דומים כהוא זה – לא מהותית ולא צורנית.
בנקודה זו סבורני כי הצדק עם הנתבעות. כפי שניתן לראות בלוגו האתרים, שהובא לעיל אין כל דמיון בין השניים.
האתר ניוזים מתהדר באותיות מרובעות גדולות בעברית, בעוד משנהו מציין את המילה NEWS באותיות לועזיות אליהן צמודות מילים נוספות בעברית.
מבחינת צליל השם ניוזים אכן מכיל בתוכו את המילה NEWS, אך הסיומת העברית והמקורית שלו הופכת אותו לשונה בתכלית ממילת המקור, שבכל מקרה אינה מהווה 'רכוש' של התובעת ולא ברי מכוח מה ניסתה לנכסה לעצמה.
טענת הנתבעת (סע' 41 לכתב הגנתה) לפיה המילה "ניוז שפירושה בעברית 'חדשות' הינה "שם שגרתי וגנרי" נכונה בעיניי, כך גם הדוגמאות הרבות שהביאה בהמשך, בסע' 42, ואם נלך לשיטת התובעת הרי שעליה להודות על כך שלא נתבעה על ידי אתרי חדשות רבים וטובים שהוקמו שָנים לפני אתרהּ שלה, ברחבי תבל בכלל ובישראל בפרט.
יוער כי גם בכתובות האתרים של התובעת והנתבעת באינטרנט:
newshaifakrayot.net
newsim.co.il
איני מוצא שום דמיון בצורה או בצליל, ולפיכך בדוגמה שהובאה על ידי התובעת מן הפסיקה בסע' 36 לכתב התביעה אין משום תועלת.
ההלכה לפיה שמות גנריים אינם זוכים להגנה, הינה הלכה ידועה: רע"א 7836/09 ג.ו.פ. שמש השקעות נ' נעמה מנשה (13.12.2009), שם נדונה הסוגיה בהרחבה, ר' דברי השופט ד"ר א' גרוניס לפיהם:
"4. ההליך שבפנינו מעורר את הסוגיה של היקף ההגנה שיש להעניק לשם של עסק (והוא הדין לגבי שם מוצר או שירות) בגדר דיני הקניין הרוחני. מקובל להבחין, הן לעניין גניבת עין והן לעניין סימני מסחר, בין ארבעה סוגי שמות: שמות גנרים; שמות תיאוריים; שמות מרמזים; ושמות שרירותיים או דמיוניים (ראו, ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ – עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ – עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933 (2001) (להלן - עניין משפחה); ע"א 8981/04 אבי מלכה - "מסעדת אווזי הזהב" נ' אווזי שכונת התקווה (1997) ניהול מסעדות בע"מ, פיסקאות 19-15, 29-27 (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 27.9.06) (להלן - עניין אווזי); ע"א 491/05 אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב נ' חברת הכרם בע"מ פיסקאות 20-19 (לא פורסם, [פורסם בנבו], 17.10.06)). עוצמת ההגנה המוענקת לשמות נגזרת מסיווגם לאחת מן הקטגוריות הנזכרות. יודגש, ההבחנה בין הקטגוריות השונות אינה משליכה רק על השאלה האם זכאי השם להגנה כלשהי, אלא גם על היקף ההגנה לה הוא יזכה (ע"א 4116/06 Gateway Inc נ' פסקול טכנולוגיות מתקדמות בע"מ, פיסקאות 17-13 (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 20.6.07)). ככלל, שמות גנריים אינם בני הגנה". (ההדגשה הוספה).
המבחנים הרלבנטיים לענייננו נדונו גם ב-ע"א 5066/10 שלמה א' אנג'ל נ' י' את א' ברמן [פורסם בנבו] (30.05.13) שם ציין כב' השופט י' עמית (סע' 24-25):
"24. המבחן שקבעה הפסיקה להוכחתה של הטעיה הוא מבחן אובייקטיבי לקיומו של חשש סביר שהמצג של הנתבע יגרום לצרכן להתבלבל ולרכוש מוצר של הנתבע, בעוד שהוא סבור שהוא רוכש מוצר של התובע. לצורך הוכחת יסוד זה, לא נדרשת כוונת הטעייה ולא נדרש להראות קיומה של הטעיה בפועל (ע"א 307/87 מ. וייסברוד ובניו נ' ד.י.ג. ביח"ר למצרכי חשמל בע"מ, פ"ד מד(1) 629, 635 (1990) (להלן: עניין וייסברוד); עניין כהן, בעמ' 363; עניין פרויילנדיך, בעמ' 866; עניין אורט, בפסקה 16). כפי שהזכרנו, ההטעיה קיימת לא רק שעה שהמוצר או השירות נחשבים בטעות למוצר או השירות של התובע, אלא גם כאשר הם נחשבים בטעות לקשורים אליו (סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות; עניין מיגדור, סעיף 52 לפסק הדין).
" 25. קביעת קיומו של חשש סביר להטעיה נעשית באמצעות "המבחן המשולש" (המשמש גם בדיני סימני המסחר) שיסודותיו הם: (א) החזות והצליל; (ב) סוג הסחורה וחוג הלקוחות; (ג) שאר נסיבות העניין (עניין אורט, בפסקה 32; עניין כהן, בעמ' 363). למבחן זה צירפה הפסיקה את מבחן השכל הישר, ...
יצויין, כי ... בהפרת סימן מסחר הבחינה תחומה לדמיון בין הסימנים גופם בלבד, בעוד שבגניבת עין נבדק המוצר בכללותו והאם מכלול מעשיו של העוסק גרמו להטעיה ביחס למקור המוצר (עניין טעם טבע, בעמ' 451-450; רע"א 10804/04 Prefetti Van Melle Benelux B.V נ' אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע"מ, פ"ד נט(4) 461 (2005), סעיף 16 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) גרוניס (להלן: ענין אלפא)). על אף האמור, בהעדר טעם לאבחן ביניהן, ההלכות הנוגעות למבחני ההטעיה בדיני סימני המסחר יפות גם לתחום של גניבת עין. "
על רקע ההלכה הברורה העולה מן הפסיקה, ואף בלי קשר לכך, לא ברור מדוע ומכוח מה, סברה התובעת, כי ביכולתה לנכס לעצמה את הזכויות והמיתוג במילה NEWS. הטענה בדבר זכויות אלה חזרה על עצמה לאורך כל כתב התביעה (כך בתחילת כתב התביעה, ר' סע' 9 בו מייחסת התובעת לנתבעת את הפעלת אתרה 'תוך הפרה בוטה של זכויותיה של התובעת בשם זה', ובהמשך בסע' 10 'השימוש הפסול שעושה הנתבעת 1 ברכושה של התובעת: השם "ניוז" ' ור' סע' 15 'הפרה בוטה של זכויות התובעת בשם "ניוז" ', וכלה בסע' 32.9 בו נטען כי 'התובעת הגתה את רעיון המיתוג והשימוש במילה 'ניוז').
טענות אלה, שעלו שוב ושוב בכתב התביעה, לא זכו לשום הנמקה וניסיון התובעת להיתמך בהלכה שנקבעה בפסיקה, דוגמת ע"א 5792/99 שאוזכר לעיל, (הנזכר בסע' 32.1 לכתב התביעה) אינו מסייע לה כלל ועיקר, שכן סע' 14 לפסק דין זה מבהיר באופן חד-משמעי כי:
".14 חשוב להעיר בהקשר זה, כי גם במקרה בו מוכח לבית-משפט כי מלה שכיחה זכתה למשמעות מישנית המקנה זכות לעוסק פלוני, גם-אז תוגבל ההגנה לשימוש באותה מלה בלבד אך לא לצירופים שונים הכוללים אותה או להטיותיה. ראו, למשל: Office Cleaning Services, LD. v. Westminster Window and General Cleaners, LD. 63 R.P.C. 39, 43. אפשר אפוא שמתחרה יבחר בשם השונה ולו באורח מיזערי, מן השם שהתובע בחר לו, ובכל זאת לא יחוייב בעוולה " (ההדגשות הוספו).
לאור האמור לעיל סבורני כי לא הובאה כל הנמקה לטענות התובעת בעניין זכויותיה בשם "news" ואני דוחה אותן מכל וכל.
יחסי הצדדים וההסכם שנכרת ביניהם
- בית משפט זה אינו נדרש לטענות מתחום דיני העבודה, שמקומן אינו בפניו, על אף זאת מצאתי לנכון להתייחס בקיצור לטענות שהעלתה התובעת כנגד הנתבעת 2 לפיהן נשאה בעלויות בלתי מבוטלות לצורך הכשרתה המקצועית של הנ"ל, וכי במסגרת עבודתה אצל התובעת נחשפה למידע רב וסודות מסחריים (ר' סע' 22.5 - 22.4 לכתב התביעה) בהם היא מזלזלת וכי 'התנהלותה הקלוקלת .. הובילה להפרתה את ההסכמים וההסכמות עם התובעת באופן יסודי'.
מסיבות השמורות עם ב"כ התובעת, לכתב התביעה לא צורף כל הסכם/חוזה ממנו ניתן ללמוד על אודות ההבנות וההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בראשית דרכם ואשר עליהן היתה מושתתת עבודתם המשותפת.
מי שטרחו וצירפו עותק מהחוזה שנחתם בין הצדדים הם ב"כ הנתבעים. עיון ב'הסכם למתן שירותים' שנחתם בין הצדדים מעלה, כי במעשי הנתבעת 2 אין משום הפרה (ר' סע' 8 להסכם – התחייבות לסודיות ואי=תחרות בו נקבע, כי 'התחייבות נותנת השירותים בסעיף זה תהיה תקפה וההגבלות יחולו עליה במשך כל התקופה בה תספק שירותים לחברה' – הדגשה הוספה).
מעבר לכך לא מצאתי בהסכם תניה מפורשת בדבר 'תקופת צינון' לאחר תום העבודה המשותפת ולפיכך איני רואה בפעולת הנתבעת 2, שעליה, כנראה, לעבוד לפרנסתה, משום הפרה של ההסכם.
יתרה מזו – סע' 7 להסכם שכותרתו 'איסור פעולה מתוך ניגוד עניינים' מציין כי בשנה הראשונה להתקשרות הצדדים יכולה הנתבעת לעבוד גם בעבור גופים אחרים. בתת סעיף 7.1.2 מובהר כי שירותים אלה תוכל הנתבעת 2 לספק ל'שירותים הפועלים מחוץ לאיזור חיפה והקריות' – ברם מעבר לשנה זו לא חל כל איסור מפורש בהסכם, וממילא הנתבעת 2 התפטרה מעבודתה אצל התובעת, כך שתקופת עבודתן המשותפת הסתיימה.
לא מצאתי איפוא, גם בנקודה זו, כל תימוכין לטענות התובעת.
מסקנה
- נראה לי שראוי לראות במילה או בסימן NEWS כשייכים למשפחת ה"מילים בעלות 'ניחוח אוניברסלי', אשר נתקשה מאוד לקבוע כי יכול אדם לנכס אותן לעצמו ולשלול אותן מן הציבור" כלשון השופט גרוניס בעניין שמש ובעניין ש א פורמט סחר ושירותים הנ"ל (הדגשה הוספה).
סעד
- בשים-לב לשיקולים דלעיל, אני סבור כי דין התביעה שבפניי, על כל עילותיה, להידחות, וכך אני מחליט. גם בשים-לב לדרך הדיונית היעילה שהוסכמה על באי-כוח בעלי-הדין, אינני עושה צו בדבר הוצאות.
ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ט, 02 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.