פס"ד בעניין התנגדות לקיום צוואה

יש להכריע האם לקיים את צוואתו הרביעית של המנוח, או שמא יש להורות על ביטולה מחמת שנערכה בהעדר כשירות המנוח לצוות, או תחת השפעה בלתי הוגנת.

מבוא

1. המנוח א' א' ז"ל הלך לעולמו בתאריך 00.00.2022 (להלן: "המנוח").

2. בחייו המנוח היה נשוי לגברת א' א', היא מבקשת צו קיום הצוואה מושא ההליך (להלן: "המבקשת").

3. לבני הזוג שלושה ילדים: מר ע' א' (להלן: "ע'"), מר ס' א' (להלן: "ס'") ומר ס' א'- הוא המתנגד לקיום הצוואה מושא ההליך (להלן: "המתנגד").

4. בבעלות המנוח בחייו היו בין היתר שלוש דירות:

   דירה מס' 9 ברח' xxx 20 בxxx (להלן: "דירה 20/9");

   דירה מס' 6 ברחוב xxx 9 בxxx (להלן: "דירה 9/6");

   דירה מס' 9 ברחוב xxx 9 בxxx (להלן: "דירה 9/9").

    

5. בשנים האחרונות לחייו של המנוח, ערך הוא סך הכל ארבע צוואות, במסגרתן ציווה על חלוקת עזבונו בין אשתו ושלושת ילדיו, כדלקמן:

   1) צוואה נוטריונית מיום 17.03.19- בה ציווה את דירה 20/9 לע', את דירה 9/6 לס', ואת דירה 9/9 למתנגד.

   2) צוואה נוטריונית מיום 15.07.20- בה ציווה את דירה 20/9 לע', את דירה 9/6 למתנגד, ואת דירה 9/9 לס'.

   3) צוואה נוטריונית מיום 14.10.20- בה ציווה את דירה 20/9 לע', את דירה 9/6 לס', ואת דירה 9/9 למתנגד.

   * יצוין כי בשלוש הצוואות הנ"ל ציווה המנוח כי הרישום והעברת זכויות הבעלות לילדים יבוצע רק לאחר פטירת אשתו-המבקשת, אשר לה זכות מגורים והחזקה בכל הדירות שבבעלותו עד ליום מותה. וכן את כל התכשיטים והכספים בחשבונות הבנקים ציווה לאשתו.

   4) "צוואה הדדית" מיום 18.01.22- הצוואה האחרונה, מושא ההליך (להלן: "הצוואה המאוחרת" או "הצוואה ההדדית").

6. חודשיים לפני מועד עריכת הצוואה האחרונה, חתם המנוח ביום 18.11.21 על מסמך שכותרתו: "ביטול מסמך נוטריוני", ובו המנוח מודיע על ביטול צוואתו השלישית מיום 14.10.20.

7. בצוואה האחרונה שכותרתה: "צוואה הדדית", ציווה המנוח לאשתו-המבקשת את כל רכושו, ולאחר מותה, לשניים מילדיהם באופן הבא: לע'- את מלוא זכויות הבעלות בדירה 20/9; למתנגד- את כל התכשיטים, הכספים והחסכונות בחשבונות של המנוח בכל הבנקים בארץ ובעולם. יצוין כי בצוואה לא נזכר הבן ס', ואף אין זכר לשתי דירותיו הנוספות של המנוח.

8. הסיבה לכך ששתי הדירות (דירה 9/6 ודירה 9/9) לא נזכרו בצוואה, היא שבאותו מועד בה נערכה הצוואה- ביום 18.01.22, חתם המנוח על תצהירי מתנה להעברת שתי הדירות לבן ס' בהעברה ללא תמורה (תוך שמירת זכות מגורים למנוח ואשתו עד לפטירתם). יצוין כי בגין העברה זו הגיש המתנגד תביעה לביטול מתנה, בהליך שהתנהל בפני כב' השופטת מירית פולוס.

9. שלוש הצוואות הנוטריוניות וכן ההודעה על ביטול הצוואה השלישית, נערכו ונחתמו באמצעות עוה"ד והנוטריון ח' ד', אשר העיד לפניי. הצוואה האחרונה וכן תצהירי המתנה, נערכו ונחתמו באמצעות עורכות הדין ר' ג' ול' א', אשר היו גם עדות לצוואה, וגם הן העידו לפניי.

    

    

   טענות הצדדים

   תמצית טענות המתנגד

10. המתנגד ואחיו ס' היו שותפים בחברות של העסק המשפחתי, ועקב חילוקי דעות שנתגלעו ביניהם, החליטו על סיום השותפות בהסכם, בין היתר כי ס' ירכוש את חלקו של המתנגד בחברות בתמורה ל-4 מיליון ₪ נטו, וישחרר את הדירות של המתנגד משעבודים. ואולם ס' סירב לקיים את חלקו בהסכם, על אף שהמתנגד הסכים להפחית את הסכום.

11. תוך כדי מניפולציות והטעיית אביהם החולה, ס' גייס את ההורים לטובתו, ובכלל זה את האב המנוח, אשר היה נתון להשפעה בלתי הוגנת מצד ס' וכך גם המבקשת, אמם של האחים, אשר נקטה צד לטובת ס'.

12. המנוח, במצב בריאותי ירוד, חתם על המסמכים להעברה ללא תמורה של שתיים מדירותיו לטובת ס' (דירת 9/6 ודירת 9/9). באותו היום, הוחתמה הצוואה ההדדית מושא ההליך, בה ציווה המנוח את כל נכסיו לאשתו, תוך התייחסות רק לדירת 20/9, אותה הוריש לע'.

13. המנוח לא היה מודע באופן מלא לטיבה של הצוואה ולא היה מסוגל להבין את משמעותה, בשל מצבו הבריאותי והנפשי הקשה. המנוח היה נתון ללחצים מצידם של אשתו והבן ס', אשר גרמו למנוח לחשוב כי הוא צריך לאזן את המצב הכלכלי בין האחים, המתנגד וס'.

14. הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח, שנעדר כשירות לצוות וכן היה נתון להשפעה בלתי הוגנת מצידם של אשתו והבן ס'. לפיכך מבוקש לדחות את הבקשה לקיום הצוואה ולתת צו ירושה בעניין עזבון המנוח.

     

    תמצית טענות מבקשת צו הקיום

15. הצוואה מושא ההליך נחתמה בצורה תקינה מבחינה צורנית, וטענות המתנגד להשפעה בלתי הוגנת הועלו בעלמא ללא תמיכה עובדתית וראייתית. המתנגד לא עמד בנטל להוכחת טענותיו. מבוקש לדחות את ההתנגדות ולהורות על קיום הצוואה בהתאם לרצון המנוח.

16. בחיי המנוח בני המשפחה לא התייחסו לנכסים המגיעים למי מהילדים באופן ספציפי, ולראיה כי המנוח שינה את צוואתו מספר פעמים. ההתייחסות של כל בני המשפחה לנכסים הייתה כשייכים למנוח ולמבקשת מכוח חזקת השיתוף, על אף רישומם על שם המנוח בלבד. לכן המבקשת והמנוח ערכו צוואה הדדית.

17. בין המתנגד לאחיו ס' פרץ סכסוך על רקע ניהול העסק המשפחתי. המתנגד פעל באופן אלים להרס העסק, בניגוד לאחיו ס' שמטרתו להמשיך את העסק המשפחתי ולמנוע פגיעה בשמה הטוב של המשפחה. לצורך סיום השותפות לא נכרת הסכם מחייב, אלא מזכרי עקרונות בלבד. תביעת המתנגד כנגד אחיו הועברה לבוררות בהתאם להסכם המייסדים של החברה המשפחתית.

18. בני המשפחה ניסו להגיע להסכמות לפירוק השותפות בין האחים בעסק המשפחתי, ובתוך כך חתם המנוח יחד עם ילדיו על מזכר עקרונות לצורך הקטנת הנזקים למשפחה. שתי דירות הוקנו לס' כחלק מהפתרון הכלכלי להחזרת העסק המשפחתי לפעולה.

19. המנוח היה במצב בריאותי קשה, אך לא היו בעיות כשירות קוגניטיבית בעת חתימתו על הצוואה ההדדית ועל המסמכים בעניין פירוק השותפות בין האחים. המנוח היה צלול וחתם על כל המסמכים מרצונו החופשי, בנוכחות צדדי ג' אובייקטיביים.

20. טענת המתנגד להשפעה בלתי הוגנת אינה נתמכת בתשתית עובדתית וראייתית. המנוח היה עצמאי בהחלטותיו והביע את רצונו באופן ברור. טענת המתנגד להעדר כשירות המנוח לחתום על מסמך סיכום הפגישה המשפחתית, אך לא על הצוואה, אינה הגיונית וחסרת תום לב.

     

    דיון והכרעה

    כשירותו של המנוח לצוות

21. נקודת המוצא בכלל ולצורך הדיון שלפנינו, היא כי כל אדם (למעט קטין או חסוי) הוא כשיר לבצע פעולות משפטיות ובהן עשיית צוואה, וחזקה על מצווה, כי בעת עשיית צוואתו ידע להבחין בטיבה של צוואה, אלא אם כן כשרות זו נשללה ממנו כדין.

22. בענייננו לא נטען כי קיים פגם צורני ביחס לצוואה. לפיכך על המתנגד לקיומה של הצוואה מוטל הנטל להוכיח כי המנוח היה בלתי כשיר לערוך צוואה, לא על מבקשת הקיום. על כן, דין טענת המתנגד כי המבקשת לא הוכיחה את כשירות המנוח לצוות, להידחות.

23. רמת ההוכחה לצורך שלילת הכשירות אינה עניין של מה בכך. אין די בהעלאת ספקות בלבד. ניתן להסתייע במסמכים רפואיים אודות המצווה נכון למועד עריכת הצוואה או בסמוך לאותו מועד, בחוות דעת רפואית באשר למצבו של המצווה לעת עשיית הצוואה, בעדויות של מי שערך את הצוואה ו/או מי ששימש כעד לה וכן בעדויות אחרות.

24. בענייננו, צוואת המנוח נערכה ביום 18.01.22 ובהתאם לכך יש לבחון את מצבו של המנוח עת ערך הוא את הצוואה. המתנגד מבסס עיקר טענותיו על מצבו הבריאותי הירוד של המנוח במועד עריכת הצוואה.  מנגד טוענת המבקשת, כי המנוח היה כשיר לחלוטין לצוות, עצמאי וצלול, ועל אף שסבל מבעיות רפואיות שונות, יכולותיו הקוגניטיביות לא נפגעו.

25. כדי להוכיח טענה להעדר כשירות, היה על המתנגד להציג מסמכים רפואיים, דבר שלא נעשה במשך תקופה ארוכה, חרף הזדמנויות שניתנו לו מראשית ההליך.

26. קביעת כשירותו של אדם לערוך צוואה, עקב מצבו המנטלי ו/או הפיזי, היא שאלה רפואית שבמומחיות, אשר נבחנת בעיקר בחוות דעת מומחה רפואי. אולם המתנגד גם לא עתר למינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר יידרש לשאלת כשירות המנוח על פי מסמכים רפואיים.

27. חלף זאת, המתנגד הגיש בקשה, יומיים לפני דיון ההוכחות, להתיר לו לצרף חוות דעת פרטית מטעמו. בקשת המתנגד נדחתה בהחלטה חלוטה לפיה הליך קדם המשפט הסתיים לפני חודשים רבים ולפיכך אין מקום להעתר לבקשה. ואולם, הדבר לא מנע מהמתנגד להתייחס לחוות הדעת הפרטית בסיכומיו. הגשת חוות דעת רפואית בדרך זו אינה עומדת בדרישות החוק ומפרה את כללי ניהול ההליך.

28. המתנגד אף נמנע מלפעול לקבלת מסמכים רפואיים בעניינו של המנוח, למרות שקיבל צווים המאפשרים לו זאת. ולא בכדי.

29. רק במסגרת תצהיר עדות ראשית שהגיש, לאחר כשנתיים מתחילת ההליך, צירף המתנגד לראשונה מסמכים רפואיים בעניינו של המנוח ממוסדות רפואיים שונים (את חלקם צירף לתביעה הרכושית שהגיש כנגד אחיו ס'), אשר לא רק שלא מלמדים על העדר יכולתו הקוגניטיבית של המנוח בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, אלא אף מוכיחים ההיפך. כך בין היתר:

    מסמך רפואי מיום 05.01.21: "מתמצא בזמן במקום ובאנשים ... מדבר ויוצר קשר עם הסביבה ... משתף פעולה"; מסמך רפואי מיום 04.11.21: "בן 75, צלול, מוגבל פיסית בשנה האחרונה"; מסמך רפואי מיום 25.01.22: "בן 75, צלול"; מסמך רפואי מיום 26.01.22: "מטופל בן 75, ברקע צלול וסיעודי. מתגורר עם משפחתו"; מסמך רפואי מיום 27.01.22: "מצב הכרתי-ערני. יכולות תקשורת- תקין. שיתוף פעולה ומוטיבציה- מלא. התמצאות בזמן ובמקום- תקינה". ועוד.

30. כאשר נשאל המתנגד בחקירתו הנגדית מדוע המסמכים הרפואיים לא צורפו לכתב ההתנגדות, לא סיפק הסבר הגיוני, ו"הפנה את האצבע" לעורכי הדין בטענה כי הגיש את זה ו"אולי זה התפקשש להם בהדפסה" (01.10.24, עמ' 29 ש' 11). לאחר מכן הפנה לחוות דעת פסיכוגריאטרית פרטית מטעמו, בניגוד לכל דין כאמור, שכן בקשתו לצרפה נדחתה.

31. מהעדויות שנשמעו בפניי, עלה בבירור כי בעת עריכת הצוואה המנוח היה צלול, דומיננטי ודעתן. כך עורכת הצוואה עו"ד ר' ג' העידה כי המנוח היה צלול, ידע מה הוא רוצה ומה הוא אומר (18.06.24, עמ' 15 ש' 30). גם עו"ד ל' א' שערכה עם עו"ד ג' את הצוואה, העידה כי המנוח היה צלול לגמרי, ותיארה שיחה שהתפתחה בינה לבין המנוח ובה הוא הסביר לה דברים כיאה לאדם צלול ובהכרה מלאה (שם, עמ' 33, ש' 36-27).

32. ד"ר ל' מ', רופא המשפחה שטיפל במנוח, אשר זומן לעדות מטעם המתנגד, העיד על הקשר שלו עם המנוח, אישר את הסיכום הרפואי שהנפיק ביום 10.01.22 (צורף לתגובת המבקשת לבקשת המתנגד לזמן את הד"ר לעדות), וציין וכי באבחנותיו לא עלו ענייני ירידה בזכרון, גריאטריה או פסיכוגריאטריה (01.10.24, עמ' 17 ש' 13-11; עמ' 19 ש' 18-15).

33. מעיון במסמכים הרפואיים וכן משמיעת העדויות, עלה כי המנוח אמנם היה חולה מאד, במצב גופני ירוד ונזקק לעזרה וסיוע בתפקודי היומיום. לקראת מועד פטירתו חלה התדרדרות במצבו, לאחר שנדבק בקורונה, על רקע מחלות קשות אחרות כגון סכרת, מחלת כליות ולב, ועוד. אף החלה ירידה במצב ההכרה בזמן שהיה עם חום וכן החמרה במצבו. ואולם, אין בכל אלה ללמד כי כשירותו הקוגניטיבית במועד עריכת הצוואה או בסמוך לכך, נשללה ממנו.

34. בניגוד לטענת המתנגד, לא ניתן להסיק מתוך דברי הרופא אשר הובאו מפי הבן ס' לכאורה, במסמך רפואי מיום 24.01.22 לפיהם "הבן מתאר ירידה במצב הבסיסי לפני כחודש היה צלול ועצמאי", כאבחנה רפואית על העדר כשירות קוגניטיבית של המנוח, אלא תיאור סובייקטיבי של הבן שאין בו להצביע באופן חד משמעי על פגם ביכולת השיפוט או הקוגניציה של המנוח באופן שמונע את כשירותו הקוגניטיבית או המשפטית. כך בפרט, נוכח קיומם של מסמכים רפואיים אחרים ומאוחרים יותר, המלמדים אחרת.

35. כאמור בענייננו, בשלב מאוחר הגיש המתנגד לתיק בית המשפט מסמכים רפואיים בעניינו של המנוח, אשר מהם ניתן ללמוד כי המנוח היה צלול ועצמאי. לאחר שהתקופה שהועמדה לרשותו חלפה, בחר הוא שלא להגיש בקשה כאמור. מעצם בחירתו שלא לעשות כן יש להסיק, כי לו היה עושה כן, לא היה בממצאי המומחה להוכיח טענותיו, ואף יתכן כי היה בהם להפריכן.

36. בכל הנוגע להתדרדרות במצבו של המנוח לקראת פטירתו - כפי שפורט לעיל, סבל המנוח ממחלות רקע רבות, אולם לא מצאתי כי מצבו הרפואי פגע בצלילות הדעת שלו ובכשרותו המשפטית. כך גם הדין באשר להתדרדרות מצבו בעקבות הדבקות במחלת הקורונה, מספר ימים לאחר עריכת הצוואה מושא ההליך.

37. מכל המפורט לעיל ולאחר בחינת כל הנתונים והשיקולים לעיל, לא עלה בידי המתנגד להרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי בשעת עשיית הצוואה לא היה המנוח כשיר לצוות. משכך וכאמור, טענת המתנגד בדבר העדר כשירותו של המנוח בעת עריכת הצוואה, נדחית.

     

    השפעה בלתי הוגנת

38. טענה כנגד תוקפה של הצוואה עקב השפעה בלתי הוגנת על המצווה, לא יכולה להיטען בעלמא או להסתמך על הנחות או נסיבות בלא שיש להן גיבוי בראיות מהימנות. אין די בחשד בלבד לקיומה של השפעה כזו, וכאשר מיוחסת לנהנה על פי הצוואה התנהגות בעלת אופי פסול, מוטל על המתנגד לקיום הצוואה להציג בפני בית המשפט ראיות שיכולות להרים את הנטל המוטל עליו.

39. כל העדים שהופיעו בפניי העידו באופן עקבי כי המנוח היה אדם דומיננטי, עצמאי בדעותיו, שלא היה נתון להשפעה או מניפולציה מצד מאן דהוא, ולא ניתן היה להכתיב לו מה לעשות.

40. כך, העידה המבקשת כי המנוח היה מתייעץ איתה אבל תמיד קיבל את החלטותיו באופן עצמאי, מבלי שהיא השפיעה עליו (18.06.24, עמ' 70 ש' 10-3). כפי שהפנתה המבקשת בסיכומיה מתוך פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת מרום, אף אם הושפע המצווה על ידי הנהנה על פי צוואתו או על ידי מאן דהוא, לא די בכך על מנת לפסול צוואתו, ולשם כך יש להוכיח באמצעות תשתית ראייתית מוצקה, כי ההשפעה עליו הייתה בלתי הוגנת.

41. עו"ד ח' ד' שערך את שלוש צוואותיו הקודמות של המנוח, העיד כי המנוח היה אישיות דומיננטית במשפחה, איש שידע מה הוא רצה. העד תיאר בהרחבה את רצונו של המנוח כפי שזה בא לידי ביטוי בצוואותיו, אותן שינה במהלך השנים, עד שפנה אליו וביקש לבטל את צוואתו השלישית, לפני האחרונה, עקב הסכסוך בין שני ילדיו- המתנגד וס'. עו"ד ד' העיד כי לא ראה צורך לבקש אישור אודות מצבו הבריאותי והנפשי (03.07.24, עמ' 32-27).

42. הגברת א' כ', חברת המשפחה, העידה כי המנוח היה דומיננטי ולא פראייר (18.06.24, עמ' 61 ש' 11, 18). היא העידה כי הגיעה למפגש שנערך בין המנוח לעורכות הדין שערכו את הצוואה, וצילמה סרטון בו המנוח ביקש לשנות את הצוואה הקודמת. עם זאת, במעמד החתימה על הצוואה היא לא הייתה נוכחת.

43. עורכות הצוואה- עו"ד ר' ג' ועו"ד ל' א' העידו ואישרו את הדברים כהווייתם. עו"ד ג' תיארה בפרוטרוט את נסיבות עריכת הצוואה. לדבריה לא הייתה לה היכרות מוקדמת עם המנוח, אשתו-המבקשת פנתה אליה והיא נפגשה עמו פעמיים לצורך עריכת הצוואה. עוד העידה כי המנוח שילם את שכר הטרחה (18.06.24, עמ' 2-3, 8).

44. כי ביום 11.01.22 התקיימה הפגישה הראשונה של המנוח עם עו"ד ג', ובמהלך הפגישה צולם סרטון על ידי הגברת א' כ', בו המנוח נצפה מתאר באופן ברור ורהוט מדוע החליט לשנות את הצוואות הקודמת, מדוע רוצה להעביר את הדירות לבן ס' ולא למתנגד (למעט דירה אחת-20/9, לטובת ע'). המנוח הסביר כי המתנגד כבר קיבל שלוש דירות. מצפייה בסרטון התרשמתי כי המנוח בעל דעה עצמאית משלו, ידע בדיוק מה הוא רוצה וגם הסביר את רצונו בצורה רהוטה וברורה.

45. ביום 18.01.22- מועד עריכת הצוואה, עו"ד ג' העידה כי לא ראתה צורך לתעד, ותיארה כי הקריאה למנוח ואשתו את הצוואות. העדה הוסיפה כי המנוח קרא את הצוואה בעצמו, והוא אף הבחין בטעות באחד מהסעיפים (היה כתוב "ד' 4" במקום "ד' 2"). לאחר שתיקנה את הטעות בכתב יד, הוא חתם מעל התיקון (18.06.24, עמ' 13 ש' 38-25).

46. זאת ועוד, בסמוך למועד עריכת הצוואה, כך מתארת עו"ד ג', פנה אליה המנוח וביקש להעניק במתנה שתי דירות לבנו ס', וכן הוסיף כי הוא רוצה שלאשתו תהיה זכות להמשיך להתגורר בדירה כמנהג בעלים, גם לאחר שתועבר לבנו (שם, עמ' 14 ש' 18-1).

47. עו"ד ל' א', שהייתה עדה לצוואה, העידה כאמור כי התרשמה שהמנוח היה צלול לחלוטין, ולא ראתה שום דבר שהגביל אותו בכל דרך. העידה כי הבינה שהמנוח החליט להעביר במתנה שתי דירות לבנו. העידה כי המנוח שילם על הצוואה מפנקס שיקים שלו (שם, עמ' 29-32). התרשמתי כי הן עו"ד ג' והן עו"ד א' העידו ברהיטות והיו מאד אמינות.

48. מהחומר הראייתי עולה כי המנוח היה מעורב בהתנהלות בין בניו (המתנגד והבן ס') לרבות בסכסוך ביניהם, והדברים באו לידי ביטוי אף במסמך "סיכום פגישה" מיום 26.10.21 (נספח 5 לכתב ההתנגדות) עליו חתומים גם המנוח ואשתו המבקשת, ממנו עולה כי בני המשפחה ניסו להגיע לפתרון מוסכם בסכסוך המשפחתי, דומה כי תכלית הצוואה להביא לפתרון שלא יקפח את מי מילדיו. יש בכך כדי להוסיף על המסקנה שהמנוח הבין את משמעות מסמך הצוואה וכי תוכנו הועלה בהתאם לרצונו.

49. אשר לשיקולים ולסיבות שהביאו את המנוח לשנות את צוואתו, הדברים פורטו בהרחבה במסגרת העדויות שנשמעו. שוכנעתי כי רצונו של המנוח להביא לאיזון בחלוקת רכושו בין האחים לשיטתו ניכר לעין ומשתקף בבירור בצוואתו. אילו לא היה רוצה לשנות את הצוואה השלישית, לא היה עושה כן. שוכנעתי כי לא רק שרצה בשינוי אלא שאף היה נחוש לבצעו ועל כן, ערך את הצוואה הרביעית.

50. מכל מקום, בית המשפט אינו בוחן שיקולי מוסר בענייני צוואות, ועל כן משהוכח כי המנוח כשיר לערוך צוואה והאמור בצוואה מבטא את רצונו, די בכך.

51. נמצא כי המנוח היה עצמאי מנטלית ונחוש בדעותיו, ומשכך החלת מבחני התלות והעצמאות ומבחני התלות והסיוע אשר נקבעו בהלכת מרום על נסיבות המקרה שלפנינו מובילים למסקנה הברורה, כי נטל השכנוע להוכחת קיומה של השפעה בלתי הוגנת הרובץ לפתחו של המתנגד, לא הורם.

52. התרשמתי כי המנוח היה אדם עצמאי וצלול, בעל דעה איתנה, אשר שיקף היטב את רצונו באופן ברור ומפורש. אמנם מפאת מצבו הרפואי ומחלותיו נזקק המנוח לעזרה פיזית, אולם אין בכך כדי ללמד על העדר תפקוד עצמאי של המנוח עד כדי פיתוח תלות באשתו מבחינה רפואית וכלכלית, כטענת המתנגד.

53. הראיות והעדויות אשר הובאו בפניי וכפי שפורטו לעיל, מלמדות כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה ואף לאחר מכן, המנוח נפגש עם אנשים רבים בביתו ומחוצה לו, וכן עמד בקשר עם כל גורם בו היה מעוניין, לפי רצונו. התרשמתי כי המנוח לא היה מבודד חברתית, לא היה תלוי באשתו לצורך קבלת החלטות, אלא לכל היותר להתניידות ועזרה פיזית.

54. התרשמתי כי המנוח לא הסתייע בבני משפחתו אלא לצרכים פיזיים. בכל עניין הקשור בחשיבה, פעל באופן עצמאי, לפי שיקול דעתו. הגם שהמנוח הסתייע בבני משפחתו, לא היה בכך כדי להשפיע על עמדתו ורצונו.

55. גם אם המבקשת הייתה מעורבת, במישרין או בעקיפין בשלבי התכנון של עריכת הצוואה הרביעית, לא מצאתי בנסיבות המקרה דנן משום השפעה בלתי הוגנת על המנוח מצד המבקשת או מי מילדיו.

56. כאמור, שוכנעתי כי המנוח היה איש דעתן, אשר היה מודע למתרחש סביב, וטענת המתנגד בדבר השפעה בלתי הוגנת של אשתו או בנו באופן ששלל מהמנוח את רצונו החופשי, אינה עולה בקנה אחד עם אישיותו ודמותו של המנוח ויכולתו להביע רצונו כפי שאלו הצטיירו בפניי.

     

    הגיונה של צוואה

57. המתנגד ואחיו ס', שניים מילדי המנוח ואשתו, היו שותפים ובעלי המניות בשלוש חברות של העסק המשפחתי. בעקבות חילוקי דעות שנתגלעו בין האחים בנוגע לניהול החברות, החליטו הם לפרק את השותפות בעסק המשפחתי (בגין אותו סכסוך עסקי משפחתי, התנהלו הליכים משפטיים בפני כב' השופטת מירית פולוס).

58. ביום 26.10.21 (כחודשיים לפני מועד עריכת הצוואה, וכשלושה שבועות לפני ביטול הצוואה השלישית) התכנסו בני המשפחה- המנוח, אשתו ושלושת ילדיהם, יחד עם עו"ד ח' ד', במטרה להגיע לפתרון מוסכם בסכסוך המשפחתי. בסיום הפגישה חתמו כל בני המשפחה על מסמך שכותרתו "סיכום פגישה", בו הוסדר אופן פירוק השותפות, חלוקת והזכויות והכספים בחברות (נספח 5 לכתב ההתנגדות).

59. המתנגד צירף את מסמך "סיכום הפגישה" לכתב ההתנגדות, בטענה כי אחיו ס' לא עמד בהסכם המשפחתי. המתנגד אף העיד על המנוח ביחס לאותו מסמך (שכאמור נחתם כחודשיים לפני עריכת הצוואה): "פה כן, הוא יכול היה לחתום. והבין על מה הוא חותם" (01.10.24, עמ' 30 ש' 29). כך גם עולה מעדותו של אחיו ע', כי המנוח ידע על מה הוא חותם, וזאת בניגוד לטענתו שהמנוח לא היה כשיר מחודש יולי 2021 (שם, עמ' 25 ש' 32-30; עמ' 27 ש' 4).

60. כזכור, בצוואה האחרונה מיום 18.01.22 ציווה המנוח את כל רכושו, לאשתו- המבקשת ולאחר פטירתה, לשניים מילדיהם באופן הבא: לע'- את הדירה 20/9; למתנגד- את כל התכשיטים, הכספים והחסכונות בחשבונות של המנוח בכל הבנקים בארץ ובעולם. בצוואה זו כאמור לא נזכר הבן ס', ואף אין זכר לשתי דירותיו הנוספות של המנוח. זאת, לא בכדי. שכן כאמור, שתי הדירות הנוספות הועברו על ידי המנוח לבן ס' במתנה.

61. אשר לשיקולים ולסיבות שהביאו את המנוח לשנות את צוואתו, הדברים פורטו בהרחבה במסגרת העדויות שנשמעו. שוכנעתי כי רצונו של המנוח לאזן את המצב הכלכלי בין האחים ניכר לעין ומשתקף בבירור בצוואתו, וכי היה בידיו, אלמלא היה שלם עם החלטתו, להחליט שלא לשנות את צוואתו כפי ששינה.

62. תפקידו של בית המשפט הוא לקיים את רצון הנפטר, ולא להעמיד את שיקול דעתו תחת ביקורת מוסרית. שכן, גם אם הצוואה לא נראית סבירה בעיני מי מהיורשים, הרי שחזקה כי היא משקפת את רצון המצווה ואין להחליפה באמות מוסר או בתפיסת עולמו של מי מהיורשים.

    יפים לעניין זה, דבריו של כב' השופט ברק בע"א 851/79 בנדל נ' בנדל: "אין לנו עניין כאן לא בתבונה ובסבירות של מעשי המנוח אף לא במידת ההומאניות שבהם. השאלה היחידה, הניצבת לפנינו, היא, אם יש בהתנהגותו הכוללת של המנוח בשעת החתימה על הצוואה כדי להצביע על כך כי הוא ידע להבחין בטיבה של צוואה".

63. מדובר בהליך לקיום צוואה בלבד, ואין מקום לזלוג להליכים אחרים כפי שמנסה המתנגד לעשות. כך גם בחלק ניכר בסיכומיו, התייחס לסכסוך העסקי בינו לבין אחיו ס', בניסיון לשכנע את בית המשפט כי קיים קשר בין הצוואה לבין הסכסוך העסקי בין האחים, אשר שמטרתם המשותפת לנשל את המתנגד מעזבון המנוח.

64. ראשית, לא מדובר בנתון רלוונטי לעניין קיום רצונו של המנוח בנוגע לחלוקת עזבונו. שנית, נתון זה דווקא מחזק את המסקנה שהצוואה נערכה בהמשך לאותו קו עקבי של המנוח לאופן חלוקת רכושו ועזבונו.

65. בהקשר זה יצוין כי לאורך כל ההליך, המתנגד ניסה לערבב בין הליך ההתנגדות לקיום הצוואה לבין ההליכים שהתנהלו במקביל בינו לבין אחיו ס', אף בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 04.07.23 על כך שהתיקים לא ידונו במאוחד.

66. הנתבע מסרב להשלים עם ההבחנה המשפטית בין תביעה שעניינה תקפות הצוואה (מושא ההליך דנן), לבין תביעה בנוגע להיקף העזבון, שהתבררה בנפרד בפני כב' השופטת מירית פולוס. ערבוב זה בא לידי ביטוי על ידי ע', אחיו של המתנגד, התומך בגרסתו והשמיע טיעונים דומים.

67. מכל מקום, צוואת המנוח קובעת כי כל רכושו יועבר לבעלות אשתו- המבקשת בלבד, ואין נפקות איזה רכוש מוזכר בצוואה או לא. צו קיום צוואה מתייחס רק לזהות היורשים על פי הצוואה, ולא להגדרת היקף הרכוש.

68. התרשמתי כי מטרת המנוח הייתה קודם כל להגן על רווחת אשתו, בכל אחת מצוואותיו. המנוח והמבקשת ראו את עצמם שותפים לרכוש, למרות שנרשם על שם המנוח בלבד. הצוואה מושא ההליך, משקפת רצון, של שני בני הזוג, להביא לחלוקה צודקת בין ילדיהם, לשיטתם. גם אם רצון זה גורם לתחושת אי נוחות בקרב מי מאחים, יש לכבד את הרצון.

     

    סוף דבר

69. נימוקי ההתנגדות לקיום הצוואה מבוססים בעיקר על טענה להעדר כשירות משפטית של המנוח בעת שהוא חתם על הצוואה, וכן על טענה להשפעה בלתי הוגנת מצד אשתו של המנוח או בנו.

70. המתנגד לא הצליח להרים הנטל המוטל עליו להוכיח את נימוקי ההתנגדות, מכל הנימוקים שפורטו. ההיפך הוא הנכון. הוברר לי כי המנוח ידע היטב את טיבה של הצוואה אשר משקפת את רצונו העצמאי, הכן והברור של המנוח, ויש לכבד רצון זה.

71. על כן, אני דוחה בזאת את ההתנגדות לקיומה של הצוואה. צו קיום ייחתם בנפרד.

72. המתנגד יישא בהוצאות המבקשת בסך של 53,100 ₪ בתוך 30 ימים מהיום.

73. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

74. משתמו ההליכים, כל התיקים ייסגרו.

    ניתן היום, כ"ח שבט תשפ"ה, 26 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.