פס"ד בעניין קבלת התנגדות לצוואה נוטריונית בשל העדר כשירות והשפעה בלתי הוגנת

לפניי בקשה למתן צו לקיום צוואת המנוחה ש.כ. ז"ל מיום 24.05.18 (להלן: "הצוואה")(ראה: נספח 1 לתצהיר התובעים), שהוגשה ע"י שני ילדיה של המנוחה, והתנגדות לקיום הצוואה שהוגשה ע"י נכדה של המנוחה, בנו של הבן הנוסף של המנוחה שהלך לעולמו טרם פטירת המנוחה.

תמצית רקע עובדתי

1. גב' ש.כ. (להלן: "המנוחה") נפטרה ביום 28.04.19. בעלה של המנוחה, מר שמ.כ ז"ל (להלן: "שמ.") נפטר בשנת 2008.
2. למנוחה ולבעלה המנוח נולדו שלושה ילדים: הגב' ח.ב. (להלן: "ח." ), מר ב.צ.כ. (המכונה: "ב.") ומר מ.כ. (להלן: "מ.") מ. הלך לעולמו ממחלה קשה ביום 13.05.18 בהיותו כבן 55 שנים. בנו של מ. (להלן: "המתנגד") הוא יורשו הבלעדי בהתאם לצו ירושה שניתן ביום 12.11.18 (ראה: נספח א' לתצהיר המתנגד).
3. ב"כ היועמ"ש הודיע על היעדר כוונה להתערב בהליכים.
4. יצוין, כי בתחילה התנהלו ההליכים התלויים ועומדים בפני כבוד השופטת עידית בן-דב ג'וליאן, ובמהלך שנת 2022 הועברו לטיפולי.
5. ב. הגיש תצהיר מטעמו, אולם עקב מצבו הרפואי לא יכול היה להתייצב לעדות ולכן תצהירו על נספחיו הוצא מהתיק בהתאם להחלטה מיום 05.12.22.

טענות המתנגד לקיומה של צוואה

1. ככל הידוע למתנגד, המנוחה ובעלה ערכו צוואות הדדיות, כך שכל אחד מהם מוריש לרעהו את כל הרכוש, ולאחר אריכות ימיהם של בני הזוג, מתחלק הרכוש בין שלושת ילדיהם בחלקים שווים. גם אם לא מדובר בצוואות הדדיות, זו הייתה הכוונה של בני הזוג. לאחר פטירתו של שמ., כל רכושו עבר למנוחה בהתאם לצוואות הדדיות.
2. בין מתנגד ל- מ. אביו המנוח הייתה מערכת יחסים מורכבת לאור זהותו המינית של מתנגד ו"יציאתו מהארון". לאור הנתק בין מתנגד לאביו, נוצר גם נתק בין מתנגד לסבתו המנוחה, שכן מ. התגורר יחד עם המנוחה.
3. כ – 11 ימים בלבד לאחר פטירת מ., שינתה המנוחה את צוואתה והדירה את מתנגד, שהינו יורשו הבלעדי של אביו מ., שהיה עד למועד שינוי הצוואה אחד מיורשיהם של המנוחה ובעלה המנוח.
4. ח. הסבירה למתנגד, כי צוואת המנוחה שונתה לאחר פטירת אביו מאחר והייתה "גרועה מאוד", תוך שהפנתה אותו לעוה"ד א.ש (להלן: "עו"ד ש.") להמשך בירור, אולם האחרון לא השיב לפניותיו.
5. רק לאחר שמתנגד שכר ייצוג משפטי התברר לו, כי ביום 19.05.19 הגישה ח. בקשה לקיום צו צוואת המנוחה וכי פורסמה ידיעה בעיתון ביום 05.06.19, עליה לא ידע. נוסף על כך, ביום 13.05.19 פנה מתנגד לח. בבקשה לקבלת תעודת פטירה של המנוחה על מנת לברר את חלקו בירושה וזו השיבה לו כי תעודת פטירה טרם הופקה וייקח כחודש לקבלה. לשיטתו, סמיכות הזמנים בין ההתכתבות בינו לבין ח. לבין הגשת הבקשה למתן צו קיום צוואה מלמדת על חוסר תום הלב של ח. והרצון "להרדים" את מתנגד כדי למנוע את זכותו להתנגד לצוואה.
6. באת כוחו של מתנגד פנתה לעורך הדין ש. , אשר ערך את הצוואה, על מנת לקבל את המידע הנדרש לבחינת זכויותיו של מתנגד ואמיתות הצוואה, אולם עו"ד ש. סירב להציג מסמכים אודות מצבה הקוגניטיבי של המנוחה בעת עריכת הצוואה ואמר כי יציג מסמכים רק לפניי בית המשפט.
7. לטענת מתנגד, מדובר באישה בת 85 שנים במצב סיעודי, אשר מצבה הרפואי, הנפשי והקוגניטיבי מוטלים בספק ודורשים בחינה מעמיקה, האם שינוי הצוואה נעשה בהבנה מלאה ושיקול דעת ולא כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת של ילדיה. המנוחה הייתה אישה כנועה, מונמכת, ללא השכלה, ואין ספק כי ילדיה ניצלו את יגונה העמוק על לכתו בטרם עת של בנה שנפטר ממחלת הסרטן ואת מבנה אישיותה המציית לצורך שינוי הצוואה.

טענותיה של ח. בתגובה להתנגדות ובתצהיר עדות ראשית

8. המנוחה ובעלה המנוח ערכו ביום 19.11.04 צוואות באותו נוסח, כל אחד בפני עצמו. בעלה של המנוחה ציווה את כל רכושו למנוחה, ללא תנאי או סייג, וציין כי ככל שחו"ח המנוחה לא תהיה בין החיים במועד פטירתו, אזי יעבור כל רכושו לשלושת ילדיהם בחלקים שווים. המנוחה ציוותה אף היא את כל רכושה לבעלה וככל שחו"ח לא יהיה בין החיים במועד פטירתה, יתחלק העיזבון בין שלושת ילדיהם. לפיכך, מעמדם של הילדים בצוואות הוא מעמד של "יורש במקום יורש".
9. צוואות המנוחה ובעלה ז"ל נחתמו ביום 19.11.04, טרם התיקון לחוק הירושה מיום 01.08.05 בעניין צוואות הדדיות, כך שבכל מקרה אין תחולה להוראות התיקון לחוק. מלשון הצוואות ברור כי כל אחד מהצדדים (המנוחה ובעלה ז"ל) העניק את מלוא זכויותיו ללא שום הגבלה רעהו, ורק אם בן הזוג/בת הזוג אינם בחיים, מועבר העיזבון לילדים. המנוחים כלל לא נתנו דעתם לנכדים, ובכלל זה ל-מתנגד. גם אם מ. היה בחיים וזוכה לקבל 1/3 מעיזבון המנוחה על פי צוואתה, לא בטוח שהיה מעביר את חלקו למתנגד לאור הנתק ביניהם.
10. מ. התגורר בבית ההורים המנוחים עד גיל 24 לערך, אז התחתן, עבר לדירה שכורה ובחלוף כשמונה / תשעה חודשים, לאחר לידת בנו, התגרש וחזר לגור בבית הוריו, עד לפטירתו.
11. המנוחה סייעה למ. ז"ל רבות הן במגורים והן כלכלית, שכן מ. עבד בעבודות מזדמנות ונקלע לחובות כספיים. המתנגד התגורר כל השנים בבית אמו ומעת לעת ביקר את אביו בבית המנוחה, לרבות השתתפות בארוחות שבת, עד לנתק שנוצר בינו לבין אביו ובעטיו גם נותק הקשר עם המנוחה, לפני כעשור בסמוך לגיוסו של המתנגד לצה"ל. למיטב ידיעתה של ח., המתנגד סירב לבקשות אביו לסיוע כלכלי, דבר שגרר מריבה קשה עד כי מ. נאלץ לסלק את המתנגד מבית המנוחה. המנוחה כעסה על המתנגד, אשר מתנהג כך כלפי אביו וכלפיה.
12. מ. ז"ל גילה על מחלתו במהלך חודש דצמבר 2017, בחודש אפריל 2018 מצבו החמיר, הוא הורדם והונשם למשך שבועיים וביום 13.05.18 הלך לעולמו. כבר בעת האשפוז הראשון שיתפה ח. את המתנגד בדבר מצב אביו, אולם הוא בחר להתעלם. התנהגות זו גרמה סבל רב למנוחה. בעת פטירת מ., המתנגד הגיע להלוויה באיחור ונותר לעמוד בפתח בית העלמין. טרם חלפו שעתיים מעת תחילת הלוויה, העלה המתנגד פוסט בפייסבוק שיש בו משום הוצאת שם רע לאביו המנוח. המתנגד אף לא הגיע לשבעה, דבר שהוסיף עגמת נפש לסבתו המנוחה. בעקבות כך, עוד בימי השבעה אמרה המנוחה לח., כי ברצונה להיפגש עם עו"ד מיד לאחר האבל לצורך עריכת צוואה חדשה, על מנת להבטיח שהמתנגד לא יירש דבר מעיזבונה. ח. הפנתה את המנוחה לעוה"ד ש. , וביקשה ממנו לפגוש במנוחה. עו"ד ש.  הגיע לבית המנוחה ברעננה, קיים עמה פגישה ביחידות ולאחר ששמעה אותה ובירר את רצונה, ביום 24.05.18 חתמה בפניו המנוחה על צוואה נוטריונית, היא הצוואה מושא המחלוקת בתיק דנן.
13. ח. הייתה בקשר רציף ויומיומי עם המנוחה. המנוחה התייסרה על לכתו של בנה ועל התנהגותו המחפירה של נכדה. המנוחה הייתה צלולה בדעתה עד סמוך למועד פטירתה. הצוואה מיום 24.05.18 היא צוואה שנערכה ואושרה בחתימת נוטריון וחזקה שנעשתה כדין.
14. עוד נטען, כי בחודש ינואר 2018, סמוך לאחר היוודע דבר מחלתו של מ., ח. נטלה הלוואה בנקאית בסך של 150,000 ₪ אותם העבירה לחשבון אחיה, אשר הלך לעולמו מספר חודשים לאחר מכן. לפיכך, המנוחה מצאה לנכון להדגיש בצוואתה כי ראשית לכל חלוקה, ח. תהא זכאית לקבל את הכסף שהלוותה למ..

דיון והכרעה

15. בפתח הדברים יצוין, כי לאחר עיון בחומר שלפניי, לרבות חוות הדעת הרפואית, עדותו של עו"ד ש. , המסמכים שהוגשו מטעמו ועדויות הצדדים, השתכנעתי כי יש לקבל את ההתנגדות לקיום צוואת המנוחה מיום 24.05.18.
16. בסיכומי התובעים נטען, כי במסגרת ההתנגדות הועלתה רק טענה להשפעה בלתי הוגנת, והועלתה השערה בלבד לגבי מצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועד עריכת הצוואה, ולכן כל טענה נוספת היא בבחינת "הרחבת חזית" אסורה.
17. עיון בכתב ההתנגדות מעלה כי נרשם שמצבה הרפואי, הנפשי והקוגניטיבי של המנוחה מוטל בספק ודורש בחינה מעמיקה, וכי מדובר באישה בת 85 שנים במצב סיעודי. המתנגד חזר על טענות אלו גם בתצהיר עדות ראשית מטעמו.
18. בנסיבות אלו, בהן הצורך בבחינת מצבה הקוגניטיבי של המנוחה הועלה במסגרת כתבי הטענות של המתנגד ואף מונה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת כשירותה של המנוחה לערוך צוואה במועד הרלוונטי, איני רואה בכך הרחבת חזית אסורה.
19. סעיף 26 לחוק הירושה התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע:

" צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה

שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה"

על פי הפסיקה, משמעות הדרישה "ידע להבחין בטיבה של הצוואה" היא שעל המצווה להיות

מודע לעובדה שהוא עורך צוואה, מודע להיקף רכושו וליורשיו ומודע לתוצאות עריכת הצוואה

על יורשיו. ראה: ע"א 160/80 בנדל נ' בנדל פ"ד לה (3) 101.

20. הוכחת העדר כשרות היא עניין שברפואה.

חוות הדעת הרפואית

21. בקדם המשפט הראשון שנערך ביום 15.06.20 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יינתן צו לקבלת מסמכים רפואיים בעניינה של המנוחה מחודש ינואר 2017 ועד אפריל 2019, ונחתמה פסיקתא בהתאם. בהמשך התקבלו לתיק מסמכים מטעם המוסד לביטוח לאומי, מסמכים ממרכז רפואי "מאיר" בכפר סבא ומסמכים מטעם קופת החולים "כללית" אליה השתייכה המנוחה.
22. ביום 19.12.20 ניתנה החלטת כב' השופטת בן-דב ג'וליאן בדבר מינויו של פרופ' שלמה נוי כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") למתן חוות דעתו בשאלה האם המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה במועד עריכתה ביום 24.05.18.
23. ביום 05.04.21 הוגשה לתיק חוות הדעת הרפואית (להלן: "חוות הדעת"). במסגרת חוות הדעת נרשם, כי המנוחה סבלה מירידה בשמיעה, כיב קיבה, סוכרת, אי ספיקת כליות, אי ספיקת לב, מצב לאחר אוטם וצנתור לב. עוד נרשם כי היא נטלה טיפול לאי ספיקת לב, נוגדי דיכאון, קנאביס רפואי ונוגד דמנציה. מהחומר הרפואי עולה כי כבר משנת 2013 ישנו דיווח לגבי ירידה קוגניטיבית של המנוחה. במרץ 2018 קיים רישום לירידה קוגניטיבית והתחלת טיפול בקנאביס רפואי עקב כאבים כרוניים, באפריל 2018 צוין כי המנוחה מבולבלת, סגורה בעצמה, מתקשה לאכול בעצמה וזקוקה לטיטולים, כלומר כחודש לפני מועד עריכת הצוואה ישנה אי שליטה בסוגרים. עוד צוין, כי היא זקוקה לעזרה מלאה בתפקודי היום יום והשגחה של 24/7. במאי 2018, בעת אשפוז ב"שלוותא", מצוין כי בעשור האחרון קיימת ירידה קוגניטיבית הולכת וגוברת שיוחסה למרכיבים וסקולריים ולאלצהיימר. בבדיקתה צוין כי היא אינה מתמצאת בזמן, אך מתמצאת בסיטואציה. ביוני 2018 מצוין, כי הבן נפטר לפני חודש וחצי, ומאז המנוחה עצובה מאוד, מבולבלת, מדוכאת ואינה מתפקדת באופן עצמאי. דהיינו, לפי התיעוד הנ"ל, זהו המצב הקיים בעת עריכת הצוואה בחודש מאי 2018 לאחר פטירת הבן. ביולי 2018 במסגרת ועדה של המוסד לביטוח לאומי נרשם, כי היא סובלת מירידה קוגניטיבית ומצב דיכאוני ועקב כך מזניחה את עצמה, לא מתקשרת וזקוקה לעזרה בתפקודי היום יום. באוגוסט 2018 צוין בבדיקה גריאטרית כי המנוחה סובלת מפגיעה בזיכרון ובריכוז, לא מתמצאת בזמן ונמצאת בדיכאון עמוק. ההידרדרות המהירה היא מאז מות בנה. צוין כי מבחן MMSE הדגים תוצאה של 12/30, כאשר המומחה מבהיר כי ציון של 12 מעיד בדרך כלל על מצב קוגניטיבי לקוי במידה קשה. באוקטובר 2018 צוין כי סובלת מירידה קוגניטיבית שאובחנה כדמנציה, וכי בעקבות הטיפול התרופתי חל שיפור במצבה וציון ה-MMSE עמד על 18/30 עם שיפור בהתמצאות בזמן ובריכוז. המומחה מציין כי ציון 18 מעיד בדרך כלל על מצב קוגניטיבי לקוי במידה בינונית. המומחה מציין כי במהלך מאי-יוני 2018 המנוחה התאשפזה שלוש פעמים בבית החולים "מאיר". במסגרת האשפוזים נרשם כי היא תשושה עם ירידה קוגניטיבית ומספר מחלות רקע קשות. עם זאת במסגרת דו"חות סיעודיים משנים 2019-2017 מצוין, כי המנוחה מדברת ויוצרת קשר עם הסביבה, מתמצאת בזמן, במקום ובסיטואציה. לדברי המומחה, לכאורה קיימת סתירה ברשומות, אלא סתירה לכאורה ברשומות רפואיות היא מצב קיים בתיקים מעין אלו, ולכן יש להתמקד במהלך הקליני על ציר הזמן ולא בכל רשומה בנפרד.
24. בסיכומה של חוות הדעת נרשם: "המהלך הקליני שלעיל מתאים למצב של חולה עם מספר רב של מחלות קשות כולל נטילת תרופות כגון: סרוקסט, ממוריט, מירו, וואבן וכאשר מרבית התיעוד הרפואי מדגים ירידה קוגניטיבית מתמשכת משנת 2013, כאשר סביב המועד הנדון הליקוי הקוגניטיבי הוא בדרגת חומרה קשה. כאמור, מצב זה אינו מאפשר כשרות משפטית. לכן, ניתן לקבוע בהסתברות גבוהה ביותר, כי במועד הנדון לא הייתה המנוחה כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות".
25. התובעים לא שלחו שאלות הבהרה למומחה ולא ביקשו לזמנו לחקירה.
26. בסיכומי התובעים נטען לראשונה, כי המומחה לא פעל בהתאם לכתב המינוי ולא בחן את כשירותה של המנוחה לעריכת הצוואה במועד הספציפי בו נחתמה הצוואה, קרי 24.05.18 אלא מדבר במונחים של הסתברות (סטטיסטיקה) ולא במסקנה לנוכח ממצאים. עוד נטען, כי המומחה מדבר במונחים כלליים של כשירות לבצע פעולות משפטיות ולא בחינת כשירות המנוחה לערוך צוואה במועד ספציפי, כפי שנדרש לעשות. נוסף על כך, המומחה מציין כי לא בוצעה הערכה במועדים מדויקים, כי התיעוד הרפואי הוא חלקי וכי קיימת סתירה ברשומות.
27. מנגד, בסיכומי המתנגד נטען כי כאשר צד מבקש להשיג על חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט קיימים תנאים בחוק תנאים לעשות כן באמצעות משלוח שאלות הבהרה, חקירה נגדית, הגשת חוות דעת נגדית ועוד. משלא עשה כן, הרי הוא מושתק מלתקוף את תוצאות חוות הדעת.
28. לאחר עיון בטענות הצדדים, איני מקבלת את השגות התובעים על חוות הדעת שהועלו כאמור רק במסגרת סיכומיהם.
29. על פי הפסיקה, יש ליתן משקל משמעותי לחוות דעת מומחה ורק אם קיים נימוק כבד משקל ובולט, יש לדחות את מסקנות המומחה שמונה ע"י בית המשפט. ראה: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי(פורסם בנבו); ע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל פ"ד נב (4) 563.
30. התובעים היו רשאים לשלוח למומחה שאלות הבהרה או לבקש לחקור אותו בבית המשפט, הן ביחס לסתירות לכאורה בתיעוד הרפואי והן ביחס למסקנתו "הכללית וההסתברותית", אולם הם בחרו שלא לעשות כן.
31. על פי הפסיקה, לאי חקירת מומחה יש משמעות ראייתית, ונטיית בית המשפט לקבל את ממצאי המומחה גוברת כאשר הצדדים נמנעו מלחקור אותו על ממצאיו וקביעותיו בחוות דעתו. ראה: עמ"ש (חיפה) 18465-11-20 ש' נ' ש' (פורסם בנבו, 8.3.21); ת"א (מחוזי ת"א) 1727/02 דיויד ל. מאסי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 2.10.05).
32. יובהר, כי קביעה רטרוספקטיבית של כשירות לבצע פעולות משפטיות נסמכת מטבעה על הערכה כללית של מצבה הקוגניטיבי והנפשי של המנוחה, בהתאם למסמכים הרפואיים המובאים לפניי המומחה ואינה בהכרח מדויקת לתאריך ספציפי, ככל שלא בוצעה הערכת מצבה הקוגניטיבי של המנוחה בזמן אמת במועד מדויק.
33. בהקשר זה יצוין, כי ח., אשר העידה כי היא זו שפנתה לעו"ד ש. על מנת שיערוך צוואה חדשה עבור המנוחה, הייתה יכולה, באותה מידה, לדאוג לביצוע הערכה קוגניטיבית של המנוחה במועד המדויק של עריכת הצוואה, אולם היא בחרה שלא לעשות כן.
34. יתרה מכך, ח. הייתה יכולה לזמן לעדות את הרופאים שטיפלו במנוחה בסמוך למועד עריכת הצוואה והכירו את המנוחה באופן אישי,  כגון רופאת המשפחה מטעם קופת חולים,  אולם אף גורם רפואי רלוונטי שטיפל במנוחה לא הוזמן למתן עדות.
35. המומחה לא התעלם מכך שבדו"חות הסיעודיים לשנים 2019-2017 נרשם כי המנוחה מתקשרת ומתמצאת בזמן במקום ובסיטואציה, אולם הסביר כי אין מקום להתרשם מכל רשומה בנפרד אלא ממהלך הקליני על ציר הזמן. לדברי המומחה, המהלך הקליני מתאים למצב מידרדר משולב של דיכאון קשה ותהליך דמנטי, כאשר מצב זה בדרך כלל אינו מאפשר כשרות משפטית.
36. בנסיבות אלו, האפשרות שבמועד עריכת הצוואה ביום 24.05.18 המנוחה הייתה חסרת כשרות לצוות בגין מצבה הקוגניטיבי מסתברת יותר מהאפשרות שהייתה לה כשרות לצוות, כאשר לדעתו המקצועית של המומחה אף מדובר ב"הסתברות גבוהה ביותר". ראה גם: ת"ע (ב"ש) 52921-12-11 פלונית נ' אלמונית (פורסם בנבו, 11.03.15).
37. על פניו די בכך כדי לקבוע שיש מקום לקבל את ההתנגדות לקיום הצוואה, אולם אני מוצאת לנכון להמשיך ולבחון את הראיות בתיק, ובפרט את עדותו של עו"ד ש. , עורך הצוואה.

עדותו של עו"ד ש.  הנוטריון עורך הצוואה

38. בהתאם לפסיקתא שנחתמה ביום 13.12.21, התבקש עו"ד ש. להמציא לתיק בית המשפט את כל המידע והמסמכים המצויים במשרדו ונוגעים לצוואת המנוחה.
39. ביום 23.03.22 צירף עו"ד ש. לתיק בית המשפט תרשומת שערך בכתב ידו בעת ביקורו בבית המנוחה ביום 21.05.18 וכן צירף תרשומת מודפסת שערך ביום 25.05.18 לאחר החתימה על הצוואה. בתרשומת המודפסת צוין, כי בעת ש ח. הגיעה למשרדו על מנת לומר לו שהמנוחה מבקשת לשנות את צוואתה, ח. מסרה לו העתק של צוואות ההורים משנת 2004. לפיכך, עו"ד ש.  התבקש להבהיר האם הצוואות ש ח. הציגה לפניו במשרדו הן אותן צוואות שצורפו ע"י ח. לתיק ביום 17.02.20 במסגרת התגובה להתנגדות. ביום 30.05.22 אישר עו"ד ש. , כי הצוואות של ההורים המנוחים מיום 19.11.04 הן הצוואות שהוצגו לפניו.
40. מאחר והתרשומת בכתב ידו של עו"ד ש. לא הייתה קריאה דיה, בפתח עדותו עו"ד ש.  הקריא את דבריו לפרוטוקול. ראה: מעמ' 11 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 25 ועד עמ' 12 לפרוטוקול ש' 29.
41. מהתרשומת בכתב יד עולה, כי המנוחה הלכה בעת שעו"ד ש. הגיע לביתה, אמרה את שמה ושם משפחתה, אולם לא זכרה את מספר תעודת הזהות שלה. המנוחה ידעה לספר פרטים על עברה, כגון שעלתה לארץ מאפגניסטן כאבול לפני כ-60 שנה,  שגרה במעברות, שבעלה נפטר ביום כיפור לפני עשר שנים. עוד סיפרה המנוחה שהיו לה שלושה ילדים ועכשיו אחד "הלך", שהוא היה חולה ולא נתנו לה לבקר אותו ושהיא לא ראתה אותו הרבה זמן. המנוחה ציינה, כי היא רוצה לתת

ל- ח. ול ב. בחלקים שווים. כאשר עו"ד ש.  שאל אותה מדוע בצוואה הקודמת נתנה חלק גדול יותר למ., השיבה שהיא לא זוכרת למה והוסיפה: "הוא היה הכי קטן, הוא היה אומר מה פתאום נתנו גם לאחים שלו". המנוחה מציינת: "אני לא מוכנה שהבן של מ. יקבל הכל, אני רוצה לתת רק לח. ול ב., הבן שלו לא כל כך בקשר, כמעט ולא הבן לא היה בקשר עם מ. 4-3 שנים לא יודעת למה, מה קרה".

42. עו"ד ש. מציין, כי הוא מציע למנוחה שלוש אפשרויות: א) לא לעשות כלום ואז הבן של מ. יקבל הכל.  ב)  ב. ו- ח.  . ג) חלוקה שליש ל- ח., שליש ל - ב. ושליש לבן של מ.. עו"ד ש.  מציין כי לגבי האפשרות הראשונה המנוחה משיבה ב"בשום פנים ואופן", ולאחר שהוא מונה את שלושת האפשרויות היא אומרת שלא מגיע לבן של מ. כלום, כי לא רואים אותו כבר כמה שנים.
43. בתרשומת המודפסת מיום 25.05.18 נרשם, כי ביום ראשון האחרון (קרי בתאריך 20.05.18 – מ"ו) פונה אליו הגב' ח.ב., מספרת שאחיה נפטר לפני מספר ימים, הם עכשיו קמו מהשבעה ואמה רוצה להתייעץ בעניין הצוואה. למחרת, עו"ד ש. הגיע לדירה בה שהו באותה עת המנוחה, המטפלת שלה וח.. עו"ד ש.  ביקש מח. לעזוב את הדירה. הוא מציין כי המנוחה ישבה על כורסה וניכר שהיא עצובה מאוד. היא סיפרה שבנה הצעיר מ. נפטר לפני כשבוע, ואין טעם לחיות אחרי שקוברים ילד. עוד סיפרה כי היא כואבת ומרוגזת בגלל המתנגד, בנו של מ., שאינו בקשר עמה שנים ולא בא אליה גם לאחר שאביו נפטר והיא לא רוצה שיקבל דבר. המנוחה הוסיפה וסיפרה, ש ח. נתנה ל מ. הרבה כסף, אולם היא לא יודעת באיזה סכום מדובר והיא רוצה ש ח. תקבל את כספה בחזרה. עו"ד ש.  מציין, כי למחרת הוא שאל את ח. בכמה כסף מדובר והיא אמרה שהלוותה לאחיה 150,000 ₪ ויש לה אסמכתאות לכך. לאחר שעו"ד ש.  עורך את הצוואה, הוא חוזר שוב לביתה של המנוחה על מנת להחתימה. גם הפעם, ח. נמצאת בדירה והוא מבקש מנה לעזוב. עו"ד ש.  מציין כי הפנים של המנוחה היו אבלות, עצב של ממש. היא סיפרה שוב על הכאב על התנהגותו של המתנגד ועל הכסף ש ח. נתנה ל מ.. עו"ד ש.  מציין כי הוא שאל אותה שוב האם היא רצונה לתת גם ל המתנגד והיא השיבה "בשום פנים ואופן לא".
44. עו"ד ש. העיד, כי פעמים רבות הוא מגיע לביתם של לקוחות מבוגרים שאינם ניידים או קשה להם פיזית להגיע למשרדו, ולא נאמר לו שהמנוחה אינה יוצאת מהבית. לדבריו, כאשר הוא מבקר אדם בבית חולים או במקום אשפוז הוא מבקש חוות דעת רפואית, אולם במקרה דנן לא היה לו ספק לגבי ניידותה ויכולותיה של המנוחה. ראה: עמ' 13 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 32-24, עמ' 14 לפרוטוקול ש' 8-4 ועמ' 16 לפרוטוקול ש' 8-3.
45. עו"ד ש. העיד, כי על אף שהמנוחה הייתה כבת 85 שנים בעת עריכת הצוואה, הוא אינו סבור כי היה צורך בבדיקה פסיכיאטרית טרם חתימתה על הצוואה, שכן הוא יודע להתרשם מאנשים ויש לו שכל ישר וניסיון חיים. עו"ד ש.  התרשם כי המנוחה מבינה היטב, צלולה, נותנת הוראות קוהרנטיות, ולכן אין צורך בחוות דעת רפואית.  עם זאת, עו"ד ש.  העיד כי הוא אינו יודע מאילו מחלות סבלה המנוחה, ולא ידע, למשל, שהיא מטופלת בקנאביס רפואי. עו"ד ש.  טען שאינו מודע לכך שמומחה מטעם בית המשפט סבר שהמנוחה לא הייתה כשירה לחתום על צוואה,  אולם לדבריו פסיכיאטר נותן חוות דעת בדיעבד בעוד שהוא התרשם בזמן אמת. ראה: עמ' 18 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 26-6,  עמ' 19 לפרוטוקול ש' 15-1.
46. עם כל הכבוד, איני סבורה שניתן לבסס את טענת כשירותה הקוגניטיבית והנפשית של המנוחה על התרשמות אישית של עו"ד ש. , שהוא נוטריון ואינו מומחה רפואי, ובפרט שהמנוחה הייתה כבת 85 שנים ועו"ד ש. לא שאל מאילו מחלות סובלת המנוחה ולא היה מודע כלל למצבה הרפואי.
47. על פי הפסיקה, טענה של היעדר כשרות היא עניין שברפואה, ולפיכך יש להתייחס לחוות דעת רפואיות ומסמכים רפואיים, ואין ליתן משקל רב להתרשמות של הדיוטות, שאינם בעלי מומחיות בתחום הרלוונטי. יתרה מכך, כאשר קיימת סתירה בין עדותו של הנוטריון עורך הצוואה לבין מומחה רפואי מטעם בית המשפט, יש ליתן עדיפות למומחה הרפואי, במידה וחוות דעתו מנומקת ומבוססת, שכן המומחה אינו בעל עניין, לעומת הנוטריוו אשר ערך את הצוואה ויש לו אינטרס להגן על כשרות הפעולה שביצע, וכן לאור העובדה שהנוטריון הוא משפטן ולא מומחה רפואי. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הנוטריון שערך את הצוואה לא היה מודע לחומר הרפואי הקיים בעניינה של המנוחה, כמו במקרה דנן. ראה: ת"ע (ב"ש) 52921-12-11 פלונית נ' אלמונית.
48. זאת ועוד, על פי תקנה 4 (ה) לתקנות הנוטריונים התשל"ז-1977 (להלן: "תקנות הנוטריונים"), נוטריון לא יתן אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית שהוצאה ביום עשיית הפעולה. כאמור, לטענת עו"ד ש. לא היה כל צורך בתעודה רפואית, שכן המנוחה לא הייתה מרותקת למיטתה והוא צפה בה מתהלכת בביתה. מנגד, ב"כ ההמתנגד מפנה לפסיקה ממנה עולה כי אין לפרש את המונח "מרותק למיטתו" באופן מילולי ומצומצם, אלא הכוונה גם לאדם שאינו יכול להתהלך ללא עזרה או לצאת מביתו כדי להגיע למשרד הנוטריון מחמת קושי פיזי להתהלך.
49. כך למשל נקבע במסגרת ת"ע (ת"א) 55650-05-13 ר' נ' י' (פורסם בנבו, 24.07.14):

"את המילים "מרותק למיטתו" שמצוינות בתקנה אין לפרש באופן המילולי והמצומצם. אין הכוונה שרק אדם שלא יכול לשבת כלל יוגדר כמי שמרותק למיטתו. אדם שלא יכול ללכת בביתו ללא עזרה, או אדם שלא יכול לצאת מביתו למשרד עורך דינו לצורך עריכת צוואה, מחמת שהוא זקוק לעזרה בהליכה ומתקשה בירידת מדרגות, יש להגדירו כמי שמרותק למיטתו".

גם בת"ע (ב"ש) 1390/04 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 10.09.07) נקבע:

       "באשר למונח "מרותק למיטתו" הרחיבה הפסיקה מושג זה וכללה גם אדם אשר קשה

לו להתנייד, אדם מבוגר אשר מחמת גילו או חוליו קשה לו לצאת מביתו ולפיכך אף במקרים כאלה יש צורך בקבלת תעודה רפואית בטרם עריכת הצוואה".

50. במקרה דנן, גם אם המנוחה לא הייתה מרותקת למיטה במובן המילולי, הרי שמהחומר שלפניי עולה כי היא לא הייתה מסוגלת לצאת מביתה כדי להגיע למשרדו של עורך הדין מחמת גילה ומצבה הבריאותי.
51. מהתיעוד הרפואי עולה, כי כבר בחודש אפריל 2018 נרשם כי המנוחה זקוקה לעזרה מלאה בתפקודי היום יום והשגחה של 24 שעות. בתיעוד מבית החולים שלוותא מחודש יוני 2018 נרשם, כי היא נתמכת ע"י הליכון, לפני כחודשיים הייתה נפילה והיא אינה יציבה בהליכתה.
52. במסגרת תצהירה מודה ח., כי המנוחה לא הייתה אישה בריאה פיזית וגופנית. גם בחקירתה העידה ח.: "...אמא מבחינה פיזית היא לא הייתה בסדר. אמא לא הייתה בסדר ואני כתבתי את זה כתבתי את זה בכל מקום. אמא לא הייתה בסדר". ראה: עמ' 64 לפרוטוקול ש' 33-32.

וכן: "היא הייתה עם הראיות והכליות ועם הברכיים היו לה הרבה מחלות כאלה..." "היו לה כאבים, בטח שהיו לה כאבים, מה בת 86". ראה: עמ' 65 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 13-2.

53. עוד נרשם בתצהירה של ח., כי עד פטירתה, המנוחה הייתה יורדת במדרגות באיטיות ותוך הישענות על המעקה. בחקירתה נשאלה ח. מדוע עו"ד ש. היה צריך להגיע לביתה של המנוחה, והשיבה:

"עו"ד פלד:        תגיד למה שיבואו לאמא הביתה אגב?

העדה, גברת בראל: מבחינת אמא זה היה לה יותר קל שיבואו אליה. לי לא היה רכב עכשיו לקחת אותה במונית או באוטובוס בטח שלא.

עו"ד פלד:           למה את צריכה לקחת אותה?

העדה, גברת בראל: מה זאת אומרת?

עו"ד פלד:           למה את צריכה לקחת אותה?

העדה, גברת בראל: אישה בת 86 יורדת לבד למטה לאן היא תלך?

עו"ד פלד:           אז את צריכה לקחת לקחת אותה?

העדה, גברת בראל: הייתי אמורה לקחת אותה כאילו מה איך היא תתנהל לבד?

עו"ד פלד:           או-קיי אז?

העדה, גברת בראל: אז זהו.

עו"ד פלד:           היא לא התנהלה לבד?

העדה, גברת בראל: התנהלה לבד. אבל היא לא נסעה לעיר לבד".

יתרה מכך, ח. העידה כי המנוחה הייתה יורדת לבד במדרגות הבניין רק עד שמ. נפטר, וכי לאחר פטירתו מישהו היה ממתין לה למטה והיא התניידה עם הליכון בשנה האחרונה. עוד העידה, כי על אף שהמנוחה הייתה יכולה ללכת לרופאים, ח. העדיפה שהרופאים יערכו אצלה ביקורי בית. ראה: מעמ' 62 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 14 ועד עמ' 63 לפרוטוקול ש' 15.

54. גם הגב' ר.ק., קרובת משפחה שהעידה מטעם התובעת (להלן: "ר.") ציינה בתצהירה כי המנוחה הייתה יורדת מהדירה באיטיות ובהישענות על המעקה. בעת חקירתה, כאשר נשאלה ר. מדוע עורך הדין היה צריך להגיע לביתה של המנוחה, מיהרה לענות: "קודם כל היא הייתה צלולה", על אף שכלל לא נשאלה על כך, באופן היוצר תחושה של "דף מסרים". ר. העידה כי עד יומה האחרון, המנוחה הייתה יורדת במדרגות ויושבת בחוץ על הספסל. עם זאת ציינה כי המנוחה נעזרה בהליכון ובמעקה של המדרגות וכי לא הייתה הולכת לשום מקום לבדה. ראה: מעמ' 72 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 15 ועד עמ' 73 לפרוטוקול ש' 16.
55. במכתב שנשלח ע"י ב. למוסד לביטוח לאומי בתאריך 28.05.18, קרי ארבעה ימים בלבד לאחר החתימה על הצוואה נרשם:

"מצבה של אימי החמיר מאוד לאחרונה והתדרדר, היא סובלת מדמנציה, חוסר יציבות, ירידה תפקודית, נזקקת לטיטולים, להאכלה ורחצה ולהשגחה צמודה".

"אימי מתגוררת בקומה שלישית ללא מעלית, לפחות 40 מדרגות צרות. כבר נפלה לא פעם".

56. מכל האמור לעיל עולה כי במועד החתימה על הצוואה, המנוחה התקשתה בהליכה ובירידה במדרגות והתקשתה לצאת מהבית, כך שהיה צורך לקבל חוות דעת רפואית טרם עריכת הצוואה.
57. טענה נוספת שעלתה בסיכומי ההמתנגד היא שהנוטריון מחויב לדווח על גבי טופס 13 מהו שכר הטרחה שגבה מהלקוח, בעוד שעו"ד ש. השמיט מידע זה מהאישור הנוטריוני. תקנה 17 (א) לתקנות הנוטריונים קובעת, כי בסוף האישור, על הנוטריון לציין את השכר שגבה בעד האישור. עיון בצוואה מיום 24.05.18 מעלה, כי על גבי האישור הנוטריוני לא צוין דבר לגבי שכר הטרחה שנגבה בגין כך. בסיכומי התובעים נטען, כי המתנגד היה רשאי להתייחס בתצהיר עדות ראשית מטעמו או להגיש בקשות בכל הנוגע לדרכי הפעולה של הנוטריון, ומשלא עשה כן, הוא מושתק מלטעון לעניין זה. עוד נטען, כי גם אם יש מקום לאפשר העלאת טענות כנגד הנוטריון, לכל היותר מדובר בפגם פורמאלי הניתן לתיקון לפי סעיף 25 לחוק הירושה, התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק הירושה").
58. מלבד העובדה שטענה זו נטענה לראשונה בסיכומים, הרי שהוראות סעיף 22 לחוק הירושה אינה דורשת את ציון שכר הנוטריון כדרישה צורנית של הצוואה. ראה גם: ת"ע (י-ם) 12074-03-16

ב' נ' א'. אולם גם אם לא מדובר בדרישה צורנית של הצוואה, קיימת בעייתיות במקרה דנן בנושא אופן תשלום שכר הטרחה של הנוטריון.

59. עו"ד ש. העיד, כי המנוחה שילמה את שכר טרחתו וכי: "מאוד הקפדתי מאוד, שזה יהיה צ'ק של האמא". ראה: עמ' 24 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 33-23. לעומת זאת, בחקירתה של ח. התברר כי היא זו ששילמה לעו"ד ש. , בשמה ובשם אחיה. ראה: עמ' 60 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 16-6. דבר זה משליך הן על מהימנות עדותו של הנוטריון והן על המעורבות הגדולה של ח. בעריכת הצוואה, כפי שיפורט בהמשך.
60. זאת ועוד, על פי הפסיקה, אי עמידה בדרישות תקנות הנוטריונים, כגון עריכת צוואה מבלי שהוצגה לפני הנוטריון תעודה רפואית כנדרש, מהווה פגם הגורם להעברת הנטל לכתפי מבקש קיום הצוואה. ראה: ע"א 36/88 זלוף נ' זלוף פ"ד מו (3) 184.
61. במקרה של העברת הנטל, על מבקש קיום הצוואה לעמוד ב"סטנדרט גבוה" שנקבע בסעיף 25 לחוק הירושה לפיו, אם התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, רשאי בית המשפט לקיים את הצוואה אם לא היה לו ספק "כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה". הפסיקה משתמשת במונחים של "וודאות מוחלטת", "ללא שום ספק" כשהיא מפרשת את הדרישה הקבועה בסעיף 25 לחוק הירושה. ראה: ע"א 564/71 אדלר נ' נשר פ"ד כו (2) 745; ת"ע (ת"א) 55650-05-13 ר' נ' י'.
62. במקרה דנן, התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, אולם לאור מצבה הרפואי של המנוחה וחוות הדעת הרפואית הקובעת כי קיימת הסתברות גבוהה ביותר כי המנוחה לא הייתה כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות במועד חתימת הצוואה, הרי שהתובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי הצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.
63. כאמור, כבר בשלב זה ניתן להורות על פסילת הצוואה, אולם למען הסדר הטוב, אמשיך ואבחן את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת ואת שאר העדויות בתיק.

טענה להשפעה בלתי הוגנת

64. סעיף 30 (א) לחוק הירושה קובע, כי הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה.
65. חוק הירושה עניינו בהשפעה בלתי הוגנת, קרי לא השפעת שיגרה שהיא מעשה שבכל יום, אלא בהשפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות, על פי מושגים של מוסר אישי ומוסר חברתי.

ראה: ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מט (1) 318.

66. נטל ההוכחה לעניין השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה זו. אולם, כאשר הנסיבות האופפת את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של אדם אחד בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים בינו לבין הזולת, אזי מתהפך הנטל, וחובת ההוכחה על אי קיומה של השפעה בלתי הוגנת עוברת לשכמו של מבקש קיום הצוואה. ראה: ע"א 423/75 בן נון בעניין צוואת אסתר אלבכרי נ' ריכטר לא (1) 372.
67. בפסיקה נקבעו מבחני עזר לבחינת הטענה להשפעה בלתי הוגנת, כגון: בחינת מידת עצמאותו של המצווה מבחינה פיזית ומבחינה הכרתית. אם יתברר שהמצווה לא היה עצמאי ועל כן נזקק לסיוע הזולת, יש לבחון האם הקשר בין המצווה לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו, ויש לבחון האם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו או שמא המצווה הסתייע גם באחרים. עוד יש לבחון את היקף ומידת הקשרים שקיים המצווה עם אחרים, זולת הנהנה. מבחן עזר נוסף הוא מבחן נסיבות עריכת הצוואה, כאשר צוין שייתכן שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה. יש לבחון האם זכה המצווה לייעוץ משפטי בלתי תלוי בעת עריכת הצוואה. מעורבות של הנהנה מן הצוואה בבחירת עורך הדין שיערוך את הצוואה מחייבת בחינה זהירה של נסיבות בעניין, על מנת לוודא שאין בהן כדי להשפיע על בשפעה בלתי הוגנת. ראה:ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל נד (2) 215.
68. מידת עצמאותה של המצווה – כפי שפורט לעיל, המנוחה הייתה כבת 85 שנים וסבלה מבעיות בריאותיות רבות, לרבות דמנציה ודיכאון. כבר בחודש אפריל 2018, סבלה המנוחה מאי שליטה בסוגריים ואובחנה כמי שזקוקה לעזרה מלאה בתפקודי היום יום והשגחה של 24/7. לפיכך, ניתן להסיק כי במועד עריכת הצוואה, המנוחה לא הייתה עצמאית בתפקודה.
69. התלות בזולת – במכתבו של ב. למוסד לביטוח לאומי מיום 28.05.18 נרשם, כי עד לתאריך 13.05.18 מ. התגורר עם המנוחה, טיפל בה וסעד אותה ומאז שנפטר היא נותרה לבדה וזקוקה לטיפול והשגחה צמודים.
70. בסעיף 31 לתצהירה של ח. נטען, כי לאחר פטירת מ., נאלץ אחיה לכתוב מכתב למוסד לביטוח לאומי המתאר את מצבה של המנוחה באופן חמור כדי לקבל סיוע בשעות עזרה של מטפל. ח. העידה, כי היא ואחיה שיקרו למוסד לביטוח לאומי, וכי גם היום הייתה נוהגת אותו הדבר. כאשר נשאלה כיצד ניתן לדעת מתי היא דוברת אמת ומתי היא דוברת שקר, השיבה: "אז אולי את לא תדעי". ראה: מעמ' 65 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 14 ועד עמ' 66 לפרוטוקול ש' 7. נשאלת השאלה: כיצד מצופה מבית המשפט ליתן אמון באדם אשר מצהיר בריש גלי כי הוא שיקר למוסד לביטוח לאומי והיה עושה כן גם עתה, על מנת לקבל הטבות בעלות שווי כלכלי?! הרי באותה מידה ניתן להסיק כי גם בהליך שלפניי התובעים מוכנים לשקר כדי לזכות בחלק גדול יותר של עיזבון המנוחה.
71. יתרה מכך, במסגרת "סיכום קבלה לרופא מטפל" משלוותה נרשם:

" בת 85 אלמנה מזה עשור אם לשלושה אחד מהם נפטר לפני כחודש וחצי, מתגוררת ברעננה בגפה, בחודשים האחרונים נמצאת בהשגחת בתה 24 שעות ביממה".

ובהמשך: "נתמכת לחלוטין ע"י בתה הבכורה".

ממסמכים אלו עולה, כי עם פטירתו של מ., אשר התגורר עם המנוחה וטיפל בה, תפסה ח.

את מקומו בטיפול והשגחה צמודה על המנוחה.

72. גם ר. העידה, כי המנוחה לא עשתה דברים בשביל עצמה ולא הלכה לבד לרופאים. עוד העידה, כי מ. נהג לטפל במנוחה, ולאחר פטירתו ח. סייעה למנוחה, הן בפעולות כגון הכנת אוכל והן בהפגת הבדידות. ראה: עמ' 73 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 7-4, עמ' 74 לפרוטוקול ש' 19-1 ועמ' 75 לפרוטוקול ש' 14-2. לפיכך, מתקיים גם מרכיב התלות של המנוחה ב ח., לאחר פטירת מ..
73. מידת הקשרים עם אחרים –איני סבורה כי ח. פעלה על מנת לבודד את המנוחה מהסביבה, שכן ר. העידה שהמנוחה נהגה לרדת במדרגות, לשבת על ספסל בחוץ ואף ללכת לבית הכנסת עם הליכון. עוד העידה ר., כי היא נהגה לבקר את המנוחה ולסייע לה. ראה: מעמ' 72 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 27 ועד עמ' 73 לפרוטוקול ש' 16. עם זאת, פטירתו של מ. והנתק הממושך

מהמתנגד, הובילו למצב שבו למנוחה ממילא לא היה כל קשר למתנגד, ונראה כי מצב זה נוצל ע"י ח. לצורך שינוי הצוואה.

74. נסיבות עריכת הצוואה - בסעיף 14 לתגובת התובעים להתנגדות נרשם, כי המנוחה גמרה אומר מספר חודשים טרם פטירת מ., כי אם מ. הולך לעולמו אין שום סיבה שבנו יזכה בחלק מעיזבונה. אולם, טענה זו לא חזרה על עצמה בתצהיר התובעת, שם נרשם כי המנוחה ביקשה לשנות את צוואתה בתום ימי השבעה. בכל מקרה, אין מחלוקת שכל עוד מ. היה בחיים, ועל אף שהמנוחה הייתה מודעת למחלתו הקשה, המנוחה לא פעלה לשינוי צוואתה.
75. לא ניתן הסבר מספק לבהילות שבה שונתה הצוואה הקודמת של המנוחה, 11 ימים בלבד לאחר פטירת מ. ז"ל וארבעה ימים לאחר הקימה מהשבעה.
76. עו"ד ש. מציין בתרשומת המודפסת שערך, כי המנוחה הייתה אבלה, עצובה מאוד והרגישה שאין טעם לחייה. מעבר לנסיבות הקשות כשלעצמן לפיהן אם נאלצת לקבור את בנה הצעיר, מהתיק הרפואי של המנוחה עולה כי היא סבלה מדיכאון וחרדות, עוד טרם פטירת בנה, דבר המעמיד אותה במצב רגיש במיוחד, בבחינת "גולגולת דקה".
77. גם התובעים היו מודעים היטב למצבה הקשה של אמם בעקבות פטירתו בטרם עת של מ., כמפורט במכתבו של ב. למוסד לביטוח לאומי וכאמור בעדותה של ח. שהעידה כדלקמן:

" אבל אמא שלי התדרדרה מאוד אחרי שאח שלי נפטר, מבחינה גופנית ופיזית. היא הייתה מסכנה, היא הייתה על הפנים. כל מה שכתוב שם זה נכון".

ראה: עמ' 68 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 22-21.

ובהמשך:

       "היא בפירוש אמרה, אני לא יודעת אם אני רוצה לחיות. היא כבר ממש לא רצתה לחיות

       שמ. נפטר. היא כבר התפללה לאלוהים שהוא ייקח אותה. אני חושבת שהיא עשתה

       את מה שהיא עשתה כי היא פחדה, פחדה למות".

ראה: עמ' 38 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 31-29.

עוד הודתה ח., כי הזמן שבו הם קמו מהשבעה והיא פנתה לעו"ד ש.  על מנת שיערוך

צוואה חדשה לאימה היה "זמן הזוי". ראה: עמ' 37 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 13-4.

78. גם ר. ציינה בתצהירה כי לאחר פטירתו של מ., המנוחה הייתה בצער עמוק ואמרה שאינה רואה עוד טעם לחייה.
79. מעורבותה של ח. בעריכת הצוואה - עו"ד ש. העיד, כי הוא ייצג את ח. בהליכי הגירושין מבעלה ולאחר מכן ייצג אותה ואת הגרוש שלה במכירת דירתם. ראה: עמ' 13 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 19-15. כמו כן העיד, כי ח. הגיעה משרדו, מסרה לו את הצוואות הקודמות של ההורים ושאלה אם הוא מוכן להגיע לבית המנוחה לצורך ייעוץ בענייני צוואה. ראה: עמ' 17 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 28-11. נוסף על כך, אישר כי ח. הפנתה אליו את המתנגד לצורך הגשת בקשה לצו ירושה בעניין אביו המנוח. ראה: עמ' 23 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 13-10. המתנגד אישר בעדותו כי הקשר בינו לבין עו"ד ש.  נוצר ע"י ח., וכי היא לקחה אותו למשרדו של עו"ד ש. . ראה: עמ' 95 לפרוטוקול מיום 07.12.22 ש' 12-2.
80. גם ח. העידה, כי עו"ד ש. ייצג אותה בהליך גירושיה, ייצג אותה בהגשת הבקשה לקיום צוואת המנוחה וכן אישרה כי הפנתה את המתנגד לעו"ד ש.  לצורך הוצאת צו ירושה בעניין אביו המנוח, כשהיא מסכימה להגדרתו של עו"ד ש.  כ- "עו"ד הבית". ראה: מעמ' 40 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 15 ועד עמ' 41 לפרוטוקול ש' 21. כזכור, ח. הודתה כי היא ואחיה אף שילמו את שכר טרחתו של עו"ד ש.  בגין עריכת צוואת המנוחה.
81. גם מהתרשומת של עו"ד ש. עולה, כי בפעמיים שבהן הגיע לביתה של המנוחה לצורך שינוי הצוואה, ח. שהתה שם והוא נאלץ לבקש ממנה לצאת מהבית ולהותיר אותם לבד.
82. אגב, עיון באתר הרשם לענייני ירושה מעלה כי עו"ד ש. הגיש בשמה של המנוחה בקשה למתן צו לקיום צוואת בעלה המנוח ביום 27.05.18, קרי שלושה ימים לאחר החתימה על הצוואה. משום מה עובדה זו לא אוזכרה בעדותו של עו"ד ש.  או בעדותה של ח., וזאת על אף ש המתנגד ציין בסעיף 3 לתצהירו כי הוא אפילו לא יודע אם הוצא צו ירושה או צו קיום צוואה בעניין סבו המנוח.
83. יתרה מכך, באופן תמוה ההלוואה ש ח. נתנה ל מ. טרם פטירתו מצאה דרכה לצוואת המנוחה, למרות שלא מדובר בחוב של המנוחה ל ח. אלא בחוב של מ. ז"ל.
84. לא ניתן הסבר מספק מדוע החוב של מ. לח. משולם מתוך עיזבון המנוחה, ובפרט לאור העובדה שיורשו של מ. הודר מהעיזבון של המנוחה. יצוין, כי על מנת ליצור צידוק לכאורה לכך שהחוב משולם מתוך עיזבון המנוחה, נרשם בצוואה כי סכום ההלוואה מקורו בהלוואה שלקחה ח. עבור מ. "לצרכים הקשורים והנוגעים לביתי ברח' ____ , ב ____". אולם, ח. העידה, כי מ. נזקק לכספי ההלוואה לצורך החזר חובות לבנק ולחברים שלו, וכי הוא היה "מכור כפייתי" (הכוונה מכור להימורים – מ"ו"), כך שלא עלתה כל טענה כי הכספים ש מ. לווה מ ח. הושקעו בביתה של המנוחה או שימשו לצרכי המנוחה. ראה: עמ' 29 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 10-1, ומעמ' 31 לפרוטוקול ש' 31 ועד עמ' 32 לפרוטוקול ש' 1. גם ר. העידה כי מ. היה מהמר. ראה: עמ' 71 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 33-32.
85. עו"ד ש. העיד, כי המנוחה ידעה שיש חוב ל ח. אבל כלל לא זכרה מספרים, וכי את המידע לגבי גובה החוב, אותו הוא מכליל בצוואת המנוחה, הוא מקבל ישירות מ ח.. ראה: מעמ' 16 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 9 ועד עמ' 17 לפרוטוקול ש' 2. גם ח. הודתה כי היא זו שאמרה לעו"ד ש.  על ההלוואה והיא זו שנתנה לו פרטים לגבי סכום ההלוואה. ראה: עמ' 44 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 28-17. ראה גם: נספח 3 לתצהירה של ח..
86. ח. העידה, כי הלוותה ל מ. 150,000 ₪, וכי מ. היה אמור להשיב לחשבונה 1,600 ₪ כל חודש, אולם הוא הספיק לשלם רק פעמיים עד שחלה ולא יכול היה להמשיך לשלם. ראה: עמ' 28 לפרוטוקול ש' 31-30, עמ' 30 לפרוטוקול ש' 25-1. ח. העידה, כי המנוחה ידעה ש מ. הפסיק לשלם לה את החזר החוב, ושהיא סיפרה למנוחה שהיא לא יודעת כיצד תוכל להחזיר את ההלוואה ללא התשלומים מצד מ.. ראה: עמ' 31 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 22-20. עוד העידה ח., שהמנוחה דאגה מכך של ח. אין יכולת כלכלית להשיב את ההלוואה לבנק, וכי היא זו ששיתפה את המנוחה בכך שמ. חולה ואינו יכול לשלם את החזר הלוואה. ראה: עמ' 44 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 14-4.
87. ח. העידה, כי בשלב מסוים, מ. רצה למכור את הבית של המנוחה ולחלק מתוך תמורת מכירת הדירה 200,000 ₪ למנוחה ו-200,000 ₪ לכל אחד משלושת ילדיה, וזאת למרות שהמנוחה לא רצתה למכור את הבית והבית היה צפוי לעמוד בפני "פינוי בינוי". ח. העידה כי היא נטלה את ההלוואה עבור מ., כדי למנוע ממנו למכור את הבית. ראה: עמ' 32 לפרוטוקול ש' 26-2. עדות זו מחזקת את טענותיו של המתנגד, הן לעניין הכוחניות הנטענת של מ. (שרצה למכור את הבית של המנוחה על אף שהיא לא רצתה בכך) והן לעניין החשש של ח., כי מ. ימכור את הבית והיא תפסיד את חלקה בבית הנ"ל.
88. המתנגד ציין בתצהירו, כי בשיחה שקיים עם ח. היא ציינה בפניו שצוואת המנוחה שונתה לאחר פטירת אביו מאחר והיא הייתה "גרועה מאוד". ח. הודתה, כי היא קראה את הצוואה הקודמת של ההורים כאשר מ. נפטר, כדי לדעת האם נרשם שם את הסכום של הדירה שמ. רצה לחלק בין הצדדים. ראה: עמ' 36 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 29-16. ח. לא הכחישה כי אמרה למתנגד שהצוואה של המנוחה אינה טובה, אלא רק טענה שאינה זוכרת למה התכוונה. עוד הודתה, כי אלמלא פטירתו של מ., כלל לא היה עולה הצורך בעריכת צוואה חדשה. ראה: עמ' 37 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 30-19.
89. מהאמור לעיל ניתן להסיק כי ח. היא זו שסברה שצוואת המנוחה אינה טובה ומצריכה שינוי. סביר להניח, כי המנוחה שהייתה שרויה באבל עמוק ואיבדה את הטעם לחייה, לא הייתה פועלת מיוזמתה לשינוי הצוואה, בפרט לא בסמיכות כה גדולה לפטירת בנה האהוב.
90. עוד עולה מההתכתבות בין המתנגד ל ח., שצורפה לתצהירו, כי בתאריך 13.05.19 הוא פונה לח. ומבקש את תעודת הפטירה של המנוחה כדי לברר אם יש לו חלק בירושה, וח. משיבה שאין בידיה תעודת פטירה, שכן התעודה מגיעה אחרי כחודש וברגע שהיא תקבל היא תשלח לו. בפועל, ביום 19.05.19, שישה ימים לאחר ההתכתבות האמורה, ח. מגישה את הבקשה למתן צו לקיום צוואת המנוחה (ראה: נ' 2). כאשר נשאלה ח. לעניין זה, השיבה: "טוב, אין לי מה להגיד". ראה: עמ' 43 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 13-6. בהמשך, הגיש ב"כ התובעים את תעודת הפטירה של המנוחה ממנה עולה כי התעודה הונפקה רק בתאריך 15.05.19 (ראה: ת'1), וזאת על מנת להוכיח שתעודת הפטירה לא הייתה בידיה של ח. במועד ההתכתבות עם המתנגד. ראה: מעמ' 99 לפרוטוקול מיום 07.12.22 ש' 24 ועד עמ' 101 לפרוטוקול ש' 9. עם זאת, אין מחלוקת כי במועד ההתכתבות ביניהם, ח. לא מיידעת את המתנגד שאין לו חלק בצוואת המנוחה ושהיא עומדת להגיש בקשה לקיום צוואת המנוחה במסגרתה הוא מודר מעיזבון המנוחה. המתנגד אף העיד כי עד עצם היום הזה, לא קיבל לידיו תעודת פטירה של אביו, על אף שביקש מח. לקבלה. ראה: עמ' 124 לפרוטוקול מיום 07.12.22 ש' 11-8.
91. ח. הכחישה, כי היא זו שאמרה לעו"ד ש. שצריך להדיר את המתנגד מהצוואה, ולטענתה הדברים נאמרו לו רק מפי המנוחה. ראה: עמ' 61 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 32-2. עם זאת, התרשמתי מהחומר שלפניי, כי המנוחה לא הייתה פועלת מיוזמתה להדיר את המתנגד מעיזבונה, אלמלא ח. דאגה להבהיר לה כי למתנגד לא מגיע ליהנות מעיזבונה ואלמלא ח. דאגה לעורך דין שיגיע לביתה של המנוחה ויערוך צוואה חדשה.
92. בסעיף 6 לצוואה מיום 24.05.18 נרשם:

"בני מ. כ. ז"ל ת.ז. _______ הלך לעולמו ואיני מצווה דבר ליורשיו החוקיים,

אלא, לשני ילדי האמורים בסעיף 4 לעיל, כל זאת מתוך מחשבה וכוונה מפורשת".

עם זאת לא מוסבר בצוואה מדוע המנוחה מדירה את "יורשיו החוקיים" של מ. מהצוואה. כמו כן, בסעיף 8 לצוואה נרשם, כי אם חו"ח מי מהיורשים המפורטים בסעיף 4 לעיל לא יהיה בין החיים במועד פטירתה, אזי יעבור חלקו של אותו יורש שנפטר, לילדיו. דהיינו ניתן לראות, כי המנוחה מבטיחה את זכויות נכדיה מילדיה ח. ו ב., במידה ו ח. ו- ב. לא יהיו בחיים במועד פטירתה. אולם מסיבה שאינה מפורטת בצוואה, היא מדירה את חלקו של הנכד מבנה מ. ז"ל. אם לטענת התובעים, המנוחים כלל לא נתנו דעתם לנכדים בצוואה משנת 2004, עולה התהייה מדוע המנוחה בחרה ליתן דעתה בצוואה המאוחרת רק לנכדים מצד התובעים?

93. לא למותר לציין, כי גם הטענה שאילו מ. ז"ל היה יורש את המנוחה, הוא לא היה מעביר את חלקו לבנו אינה טענה שיכולה לעמוד, בהתחשב בעובדה ש מ. לא נפטר בפתאומיות, אלא היה מודע למחלתו הקשה במשך כחמישה חודשים והיה יכול לעשות צוואה בפרק הזמן הנ"ל, אולם בחר שלא לעשות כן. גם ח. העידה ש מ. לא רצה לכתוב צוואה והדבר כלל לא עלה בדעתו. ראה: מעמ' 48 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 26 ועד עמ' 49 לפרוטוקול ש' 6.
94. יתרה מכך, מהתרשומת שערך עו"ד ש. ומעדותו עולה, כי הוא למעשה הטעה את המנוחה, בעת שהציג לפניה מצג לפיו אם היא לא תעשה דבר ולא תשנה את צואתה הקודמת, אזי "הבן של מ. יקבל הכל". עיון בצוואה של המנוחה משנת 2004 מעלה, כי במידה ובעלה של המנוחה אינו בחיים, אזי כל הזכויות בדירה ב_____ יועברו ל מ., ובלבד שישלם לאחיו ח. ו- ב. שווי של 2/3 מהדירה, בהתאם לקביעת שמאי מוסכם. עוד נקבע בצוואה משנת 2004, כי כל המיטלטלין בדירה יועברו למ., ואילו יתרת העיזבון תחולק בחלקים שווים בין שלושת הילדים. עו"ד ש.  נשאל מדוע הציג כך את הדברים לפני המנוחה והשיב כדלקמן:

"עו"ד פלד:         ...למה אתה אמרת למנוחה זה שהשאירה למר לאבא של המתנגד, למ. זכרונו לברכה על פי הצוואה את כל הרכוש.

העד, עו"ד ש. : כוונתי הייתה בדירה כי הוא למעשה נתנה לו את הדירה וקבע שהוא צריך לשלם. ואני רציתי קצת גם.

עו"ד פלד:           מה הוא צריך לשלם?

העד, עו"ד ש. : גם ורציתי להכין שני שליש.

עו"ד פלד:           שני שליש. זאת אומרת.

העד, עו"ד ש. : ואני רציתי והאמת גם רציתי לבחון אותה.

עו"ד פלד:           רגע רגע ורצית לבחון אותה והיא שמה לב לדבר הזה? לבחינה שעשית.

העד, עו"ד ש. : היא אמרה לי שהיא לא זוכרת היא אמרה שהיא לא זוכרת דבר כזה.

עו"ד פלד:           כי לא נשמע שהיא הבינה את הבחינה.

העד, עו"ד ש. : שהיא לא זוכרת דבר כזה והיא לא זוכרת למה.

עו"ד פלד:           כי הטעית אותה.

העד, עו"ד ש. : לא הטעיתי אותה.

עו"ד פלד:           הטעית אותה כי אם לא (לא ברור) דירה להורה וקובעים שכל אחד מהילדים אותו הורה ייתן שליש שווה. שזה שווה בשווה, אם זה היה מתקיים זה שווה בשווה?

העד, עו"ד ש. : עבר גם עברתי איתה בצורה ברורה ומפורשת על 3 תרחישים אפשריים, שהיא החליטה מהו התרחיש שהיא רוצה.

עו"ד פלד:           הטעית אותה לגבי התרחיש הראשון.

העד, עו"ד ש. : יכול להיות יכול להיות שטעיתי והטעיתי יכול להיות".

ראה: עמ' 25 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 23-3.

95. כפי שפורט בסעיף 41 לפסק הדין, מהתרשומת של עו"ד ש. עולה כי המנוחה כלל לא זכרה את נסיבות עריכת הצוואה הקודמת ואף לא זכרה את סיבת הנתק מהמתנגד.
96. ח. הדגישה בתצהירה כי המתנגד התנהג התנהגות מחפירה כלפיו אביו ז"ל וכך כלפי סבתו המנוחה, ולכן המנוחה סברה שנכון וצודק להדירו מהצוואה. עם זאת, גם ח. אינה מפרטת מהי אותה התנהגות מחפירה של המתנגד כלפי המנוחה, למעט עצם הנתק בין המתנגד לאביו שגרר אחריו נתק גם מהמנוחה, כאשר על פי הנטען בתצהיר של ח. מדובר בנתק שארך כ-10 שנים.
97. עוד נטען בתצהירה של ח., כי מ. היה מאושפז בבית חולים כמעט חצי שנה, אך המתנגד המשיך להתעלם ממנו. ח. אף מציינת כי בסמוך לאחר הלוויה, בחר המתנגד להוציא שם רע לאביו בגין הפוסט שהעלה בפייסבוק.
98. בפוסט, אשר צורף כנספח 2 לתצהירה של ח., רושם המתנגד: " חודש מאז שהתבשרתי כי חלה במחלה, חודש שהתלבטתי קשות אם לבקר או שמא לתת לעבר להישאר בעבר, את הרעיון של אבא קברתי רשמית לפני כ-5 שנים, למה? ממש לא משנה, אבל אתם יודעים איך זה – Daddy issues". דהיינו, מהפוסט הנ"ל, שח. מבקשת להסתמך עליו כמוצג מטעמה עולה, כי הנתק בין המתנגד לאביו נמשך כ-5 שנים ולא 10 שנים כנטען, וכי למתנגד נודע על מחלתו הקשה של אביו רק כחודש לפני פטירתו ולא לאחר כמעט חצי שנה של אשפוז בבית חולים כנטען. ח. העידה, כי היא עצמה ידעה על מחלתו של מ. רק בפברואר, כשלושה חודשים טרם פטירתו, שכן מ. לא שיתף אותה מיד עם גילוי המחלה. ראה: עמ' 51 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 6-1 ובעמ' 52 לפרוטוקול ש' 3-2. עוד העידה כי פנתה לראשונה להמתנגד לעניין אשפוזו של אביו רק בחודש מרץ או אפריל 2018. ראה: עמ' 55 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 21-14.
99. אגב, ניתן להניח כי למנוחה לא היה חשבון פייסבוק והיא לא הייתה יכולה להיחשף בעצמה לפוסט שהמתנגד העלה לאחר הלוויה של אביו, אלא אם התובעים או מי מהם דאגו ליידע אותה על הפוסט ולעשות בו שימוש לצרכיהם.
100. המתנגד פירט בתצהירו כי הנתק בינו לבין אביו נוצר על רקע "יציאתו מהארון", כך שבפועל אביו הוא זה שבחר לנתק קשר עמו ולא להפך. חיזוק לכך ניתן למצוא גם בסעיף 9 לתצהירה של ח. שם נרשם, כי מ. הוא זה שסילק את המתנגד מבית המנוחה כתוצאה ממריבה קשה ביניהם. כמו כן, ח. הודתה בעדותה כי למ. היו התפרצויות זעם בשנים האחרונות. ראה: עמ' 28 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 20-19. אגב, בעדותה של ח. היא ציינה כי לא הייתה נוכחת בסיטואציה שבה מ. סילק את המתנגד מבית המנוחה, אלא לטענתה המנוחה שיתפה אותה שהיו צעקות וש-מ. סילק את המתנגד מהבית. ראה: עמ' 52 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 32-26. ח. אף העידה כי עצמה מעולם לא נכחה בסיטואציה שבה מ. ו-המתנגד רבו ביניהם. ראה: עמ' 54 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 15-9.
101. המתנגד העיד, כי הנתק מאביו לא נמשך 10 שנים, אלא חל בשנים האחרונות טרם פטירת אביו (טווח של 5-3 שנים), וכי כתוצאה מכך התנתק הקשר גם עם סבתו, מאחר ואביו גר עם סבתו. עוד העיד, כי המנוחה חוותה אלימות נפשית הן מצד מ. והן מצד בעלה המנוח. ראה: מעמ' 77 לפרוטוקול מיום 07.12.22 ש' 12 ועד עמ' 78 לפרוטוקול ש' 32. לדברי המתנגד, עד לנתק, הוא היה בקשר טוב עם המנוחה והיה מודע לכך שהיא לא בריאה בנפשה, כך שמטבע הדברים מצבה הרפואי הידרדר עם השנים. ראה: מעמ' 83 לפרוטוקול מיום 07.12.22 ש' 12 ועד עמ' 84 לפרוטוקול ש' 5. המתנגד טען כי הוא היה נוכח הן בהלוויה של אביו והן בשבעה וכי ראה שהמנוחה מלווה במטפלת צמודה. ראה: מעמ' 88 לפרוטוקול מיום 07.12.22 ש' 14 ועד עמ' 89 לפרוטוקול ש' 24. לטענתו, הוא לא טרח לציין בתצהירו כי הוא נכח גם בשבעה של אביו, בניגוד למה שנטען בתצהיר של ח., שכן ממילא כל התצהיר של ח. הוא שקרי. ראה: עמ' 91 לפרוטוקול מיום 07.12.22 ש' 29-17. בעת חקירתו של המתנגד, הוצגו לפניו מסמכים רפואיים בהם צוין כי המנוחה בהכרה מלאה, מתמצאת בזמן ובמקום. המתנגד השיב, כי הוא אינו מתווכח עם מסמכים רפואיים, אלא שממסמכים אלו עולה כי המנוחה אושפזה מספר פעמים דבר שמעיד על כך שמצבה הרפואי לא היה יציב. ראה: עמ' 109 לפרוטוקול מיום 07.12.22 ש' 6-2,  וכן מעמ' 110 לפרוטוקול ש' 15 ועד עמ' 111 ש' 2. בכל מקרה, אין מחלוקת כי המתנגד אינו בגדר מומחה רפואי ואינו יכול לחוות דעה מקצועית אודות החומר הרפואי בעניין המנוחה.
102. המתנגד ציין בעדותו, כי הוא סייע לאביו כלכלית ככל יכולתו. ראה: עמ' 112 לפרוטוקול מיום 07.12.22 ש' 12-2. הוא העיד, כי הוא עומד מאחורי כל מילה שרשם בפוסט וכי לא מדובר בהשמצה, אלא בשיתוף ברגשותיו והתמודדות עם נושא כאוב. ראה: עמ' 80 לפרוטוקול מיום 07.12.22 ש' 26-11, וכן מעמ' 115 לפרוטוקול מיום 07.12.22 ש' 29 ועד עמ' 116 לפרוטוקול ש' 21. לדברי המתנגד, הדברים נכתבו מדם ליבו, לאור אירועים רבים שהובילו לניתוק קשר מצד אביו, כגון התנהגות אלימה ובוטה מצד מ. כלפיו, כלפי סביו (קרי, המנוחה ובעלה המנוח) ואף כלפי ח.. ראה: מעמ' 114 לפרוטוקול מיום 07.12.22 ש' 23 ועד עמ' 115 לפרוטוקול ש' 12. המתנגד חידד כי זה לא שהוא לא הכיר באביו, אלא אביו לא הכיר בו. ראה: עמ' 117 לפרוטוקול מיום 07.12.22 ש' 8-6. המתנגד אף העיד, כי ח. הייתה נוכחת בארוחה המשפחתית שבמסגרתה אביו צרח עליו והעיף אותו מהבית, וכי כל בני המשפחה שתקו, לא עשו דבר וקיבלו את ההחלטה של אביו לנתק אותו מהמשפחה. ראה: מעמ' 119 לפרוטוקול מיום 07.12.22 ש' 10 ועד עמ' 120 לפרוטוקול ש' 16. יצוין, כי עדותו של המתנגד לעניין הסיבות לנתק בינו לבין אביו, שגרם לנתק אף משאר בני המשפחה, הייתה אמינה בעיניי וניתן היה לחוש את הכאב שבקולו, כאשר אף ב"כ התובעים ציין כי הוא מבין את הכאב.
103. לכל האמור לעיל אני סבורה, כי התקיימו מרכיבי ההשפעה הבלתי הוגנת מצד ח., לאור מצבה

הבריאותי של המנוחה, העדר עצמאותה, התלות שלה ב ח. לאחר פטירת מ., מועד עריכת הצוואה בסמיכות כה גדולה לפטירת מ., המעורבות של ח. בצוואה באמצעות בחירת עורך הדין, שהיה "עו"ד הבית" של ח., תשלום לעו"ד בגין הכנת הצוואה, הכללת ההלוואה ש -ח. נתנה ל- מ. במסגרת הצוואה, המניע של ח. לשנות את הצוואה שנתפסה כ"לא טובה" בעיניה והצגת המתנגד כמי שהתנהג בצורה מחפירה, על אף שמ. הוא זה שסילק את המתנגד מהבית ועל אף שלא הוכחה התנהגות מחפירה של המתנגד כלפי המנוחה.

עדויות נוספות

104. עדותה של ר.- ר. ציינה בתצהירה כי לא ידעה מאומה בעניין צוואת המנוחה, למעט העובדה שהתבקשה להמתין מחוץ לדירה עד שעורך הדין סיים את עבודתו. מכאן ניתן להסיק, כי ר. הייתה מודעת לכך שעורך הדין הגיע לבית של המנוחה, במקום שהמנוחה תגיע למשרדו, וכן הייתה מודעת לעיתוי בו עורך הדין הגיע לבית המנוחה, בסמוך לפטירתו של מ..
105. ר. ציינה כי המנוחה הייתה צלולה בדעתה, ידעה תמיד מה היא רוצה, קראה ספרים וראתה תוכניות טלוויזיה. עם זאת, אין בעובדה שאדם קורא ספרים וצופה בטלוויזיה כדי להעיד על כשירותו הקוגניטיבית לבצע פעולות משפטיות ולהבין את משמעותן והשלכותיהן. עוד יש לקחת בחשבון כי ר. היא בבחינת הדיוטה, ולא מדובר בעדה בעלת מומחיות בתחום הרפואה, כגון המומחה שמונה ע"י בית המשפט. ראה לעניין זה: ת"ע (ב"ש) 52921-12-11 פלונית נ' אלמונית, בעמ' 11 לפסק הדין.
106. על אף שר. ציינה בתצהירה כי היא מכירה את המשפחה באופן קרוב וכי הם היו כמו משפחה אחת, אחד בביתו של השני, ר. העידה כי היא אינה יודעת מדוע נוצר נתק בין המתנגד לאביו וכי היא לא שאלה את המתנגד מדוע הוא לא בא יותר לבית המנוחה. ראה: עמ' 71 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 26-1.
107. לאור האמור לעיל, אין בעדותה של ר., שכאמור לא ידעה דבר אודות הצוואה, כדי לתמוך בבקשה לקיום הצוואה, בהתחשב בשאר הנסיבות המפורטות לעיל.
108. עדות נוספת שלא הובאה - בדיון מיום 25.11.21 טענה ב"כ המתנגד כי קיימת עדה נוספת שהייתה נוכחת בשבעה של מ. ז"ל ויכולה להעיד על נסיבות עריכת הצוואה. אולם, מדובר באישה מבוגרת שלא מוכנה לתת תצהיר, על מנת שלא תצטרך להעיד בבית המשפט, וב"כ המתנגד תשקול את זימונה לעדות. בדיון מיום 15.06.20 שבה וטענה ב"כ המתנגד, כי קיימת עדה שנכחה בזמן השבעה והיתה עדה ללחץ שהופעל על המנוחה. גם בדיון מיום 03.05.22 טענה ב"כ המתנגד כי יש עדה שלא מעוניינת להתערב בין הצדדים ויישקל זימונה לעדות.
109. בדיון מיום 05.12.22 נשאלה ח. מי זו גב' י.ר, חשבת שכר מ"גיל הזהב", בית אבות בו עבד בזמנו מ., ונטען כי גב' ר. שמעה את התובעים מדברים ביניהם כמה צוואת המנוחה חמורה ויש לשנותה. ח. העידה, כי היא אינה יודעת מי זו גב' ר. ואינה זוכרת סיטואציה מעין זו. ראה: מעמ' 56 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 20 ועד עמ' 57 לפרוטוקול ש' 23. ב"כ ההמתנגד הסבירה, כי מדובר בעדה מבוגרת, שהבת שלה שהיא עו"ד ייעצה לה שלא להיכנס בין הצדדים, ולכן הוחלט לוותר על עדותה. ראה: עמ' 59 לפרוטוקול מיום 05.12.22 ש' 27-16. בנסיבות אלו, שבהן העדה הנטענת לא התייצבה לדיון לא ניתן לייחס משקל לדברים שכביכול נאמרו על ידה. בסיכומי התובעים נטען, כי אי הבאת העדה מקימה חזקה שעדותה הייתה לרעת המתנגד, אלא שהנני  סבורה כי די בחומר שלפניי כדי להוכיח שדין ההתנגדות לצוואה להתקבל.

לסיכום

110. גם אם המנוחה כאבה את הניתוק מהמתנגד (שכלל לא הוכח כי הוא "באשמת" המתנגד), אין בכך כדי לרפא את העובדה שבעת עריכת הצוואה המנוחה לא הייתה כשירה קוגניטיבית ונפשית, בהסתברות גבווהה ביותר, ובפרט לאור אי צירוף תעודה רפואית, שיש בו כדי להביא להיפוך הנטל לכתפי מבקש קיום הצוואה. לכך יש להוסיף את מסקנתי כי ח. הפעילה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה לצורך שינוי הצוואה.
111. לפיכך, הבקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 24.05.18 נדחית.
112. ההתנגדות לקיום הצוואה מתקבלת.
113. מאחר ולא הוגשה לפניי תובענה לקיום הצוואה הקודמת של המנוחה משנת 2004 או תובענה למתן צו ירושה, כל צד רשאי להגיש הליך מתאים לעניין זה לכב' הרשם לענייני ירושה.
114. לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מוצאת לנכון לפסוק לטובת המתנגד הוצאות משפט בסך 50,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים.
115. לאור העובדה שמחד, הבקשה לקיום צוואת המנוחה הוגשה ע"י שני התובעים יחד, ומאידך, התובע מס' 2 לא המשיך לנהל את ההליך עד תומו עקב מצבו הבריאותי, כמו גם התרשמותי כי התובעת הייתה הרוח החיה מאחורי שינוי צוואת המנוחה, התובעת מס' 1 (ח.) תישא ב-80% מהוצאות המשפט שנפסקו לטובת המתנגד, ואילו התובע מס' 2 (ב.) יישא ב-20% מהוצאות אלו.
116. פסק הדין מותר לפרסום בהעדר פרטים מזהים.
117. המזכירות תסגור את התיקים התלויים ועומדים.

ניתן היום,  כ"א כסלו תשפ"ד, 04 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.