פס"ד בעניין שאלת האחריות והנזק לנזקים שנגרמו מנפילת קולטים של דודי שמש

צד ג' -יעקב בבליאן ע"י ב"כ עו"ד טל בן יוסף

(הדגשות בציטוטים הוספו על ידי בית המשפט, ציטוטים הובאו כפי כתיבתם בפרוטוקול)

 עניינה של תביעה זו בנזקים שנגרמו לרכב התובעת 1, המבוטח על ידי התובעת 2, בעקבות נפילת קולטים של דודי שמש המחוברים, לטענת התובעות, לדירתה של הנתבעת. הקולטים נפלו על רכב התובעת, שחנה בחניית הבניין ברחוב יהודה הלוי בנתניה, וגרמו לו נזקים אשר נתבעים בתביעה זו. 

הצדדים חלוקים בשאלת האחריות והנזק.

רקע עובדתי

1. התובעת 1 הינה הבעלים של רכב מסוג האודי, שנת ייצור 2013 אשר בוטח ע"י תובעת 2.
2. הנתבעת היא הבעלים של דירה XX בבניין XX ברחוב ***** בנתניה, מזה כ-35 שנים. לדירה מחוברים קולטי שמש על הגג.
3. לטענת התובעות יום 8.1.15 היה יום חורפי וסוער אשר התראות ביחס למזג האויר ניתנו מבעוד מועד. ביום זה, עת חנתה התובעת את רכבה בחניית הבית המשותף. נפלו קולטים על רכבה, פגעו בו וגרמו לנזק (להלן: "האירוע").
4. לטענת התובעות, הקולטים שנפלו על הרכב שייכים לדירת הנתבעת והאירוע נגרם עקב רשלנותה.
5. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד מר בבליאן, בעל המקצוע (להלן: "המתקין") שביצע עבודת תיקון בדודי השמש, שנה עובר לאירוע וייחסה לו רשלנות שבעטייה נגרם הנזק.

טענות התובעות

6. לטענת התובעות יש להטיל את האחריות לאירוע על כתפי הנתבעת בגין רשלנות בתיחזוק הקולטים.
7. ביחס לרכיב העובדתי של התביעה, טוענות התובעות כי הגם שהנתבעת הצהירה בתצהירה כי אינה יודעת שהקולט שלה נפל על רכב התובעת, היא אישרה זאת מפורשות בחקירתה ואף בתמליל שיחה שנערך בין התובעת לבין בנה של הנתבעת.
8. לטענת התובעות יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה במועד האירוע התרחש אירוע חריג וסוער שמהווה כוח עליון באופן שלא מאפשר שניתן לצפותו.
9. לעניין נטל ההוכחה, טוענות התובעות כי משעה שהקולט שבבעלות הנתבעת התנתק ונפל הרי שנטל ההוכחה עובר לכתפי הנתבעת להוכיח כי אינה התרשלה מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שעניינו "הדבר מדבר בעד עצמו".
10. כמו כן, התובעות טוענות כי הנתבעת חייבת כבעלת המקרקעין כאשר על פי חוק המקרקעין , תשכ"ט-1969. הקולטים נחשבים כמחוברים למקרקעין, וגם מן הטעם הזה על הנתבעת להוכיח שלא התרשלה.
11. עוד נטען כי טענת הנתבעת לפיה הרכב חנה במקום אסור אינה רלוונטית. כמו כן נטען כי אי הבאת הבן של הנתבעת לעדות עומדת לחובת הנתבעת. הבן לקח אחריות לאחר האירוע ואף הציע פיצוי.
12. עוד טוענות התובעות כי גם אם נטל ההוכחה מוטל על התובעות, הרי שהן עמדו בנטל זה. הוכח כי הנתבעת התרשלה כאשר התעלמה מהתראות שקיבלה טרם הסערה והתעלמה מכך שהיה ברשותה קולטים ישנים. בנה של הנתבעת אשר הכיר באחריות ולא הובא לעדות.

טענות הנתבעת

13. הנתבעת הכחישה כי מדובר בקולטים שלה. עוד טענה כי היא לא התרשלה. בכל מקרה, ככל שיקבע כי אכן התרשלה, הרי שהיא מפנה את האחריות לאירוע כנגד צד ג', העובד שהתקין את הקולטים כשנה לפני האירוע.

 הנתבעת טוענת כי אין מקום להחיל את הכלל הדבר מדבר בעד עצמו.

14. עוד טוענת הנתבעת כי התובעות הן שהיו אמורות להעיד את מר גולן- בנה של הנתבעת ומשעה שלא עשו כן, אין הן יכולות להגיש את תמלילי הקלטה.

כמו כן לטענתה, לא הוכחה רשלנותה. שכן, עד ליום התאונה פעלו קולטי השמש כתקנם ומכאן שהיו מותקנים כראוי. אין ראיות שהקולטים לא היו מותקנים כראוי.

לטענת הנתבעת, היה על התובעות לצרף חוות דעת לחומר הראיות לתמיכה בטענתן לפיה היה על הנתבעת היה לצפות האפשרות לנפילת קולט שמש בכל מזג אוויר וטענה זו יש להוכיח בחות דעת.

15. לטענת הנתבעת, הקביעה לפיה חובה על הנתבעת לבדוק את דוד השמש והקולטים מידי שנה אינה מעוגנת בדין ומובילה לתוצאה שאינה צודקת. כמו כן, למרות הטענה כי מדובר בקולטים ישנים אין הוכחה  על השפעה גיל הקולטים על עמידות חיבורם. הסיבה שצד ג' המליץ לה להחליף קולטים הייתה שילוב של נצילות הולכת ופוחתת וכדאיות כלכלית, לא שיקולי בטיחות.
16. עוד טוענת הנתבעת כי לו היה קיים מעקה גבוה , מה שאינו באחריות הנתבעת, המצב היה נמנע.
17. ביחס לחובת צד ג' - טוענת הנתבעת כי צד ג אישר שנה לפני האירוע כי הדודים היו מותקנים כראוי וכל עוד המים חמים זה מעיד כי הקולט מותקן כראוי. לא היה ניתן להבחין מראש בשום סימן שאמור להעיד על כשל אפשרי בהתקנת הקולטים. לטענתה , למתקין הידע והניסיון להבחין בכשל. האחריות מוטלת עליו שעה שלא התריע בפני הנתבעת על האפשרות שגילם של החיבורים מסוכן באופן כלשהו או שיש לבדוק אותם או שטומנה סכנה בחיבור. בכל מקרה, הנתבעת טוענת כי יש להשית אשם תורם מלא על כתפיה של התובעת 1 שחנתה את רכבה במקום אסור  לחניה.

טענות צד ג'

18. המתקין טוען כי לא הוכח כי התרשל, והנטל מוטל על כתפי הנתבעת. לטענתו, הוא לא התבקש כלל לטפל בקולטים אלא בהחלפת דוד שמש. הנתבעת אישרה את תקינות הדוד ולא ביצעה כל בדיקה לתקינות הקולטים במהלך כל השנה מיום החלפת דוד השמש. עוד לטענתו, מיום החלפת הדוד כשנה לפני האירוע עד למועד האירוע, נותק כל קשר סיבתי בין בקורו אצל הנתבעת לתיקון הדודים, לבין הנזק הנטען.

דיון והכרעה

19. לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים ושמיעת ראיותיהם, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל.

הוכח כי הקולטים המחוברים לדירת הנתבעת נפלו על הרכב

20. הוכח שהקולטים שנפלו על הרכב שייכים לדירת הנתבעת. בעדותה מודה הנתבעת בכך:

ש. את יודעת כי הקולט שלך נפל על הרכב של שלי?

ת. ידוע לי

(שורות 28-29, עמוד 23 לפרוטוקול)

21. כמו כן, בעדותה אישרה כי בנה פנה לתובעת יומיים אחרי האירוע , ובשיחה הוא מודה כי הקולטים שנפלו שייכים לאמו תוך שהוא מנסה ל"סגור את העניין" בתמורה למתן פיצוי בסך השתתפות עצמית לתובעת:

ש. את יודעת כי הבן שלך דיבר עם שלי מספר פעמים בזמן שהוא היה בדירה שלך

ת. לא ידעתי. אחרי הרבה זמן שמעתי שהוא דיבר איתה שהוא הלך ודיבר איתה. לא ידעתי את כל זה. עכשיו אני יודעת.

ש. שאלת אותו על זה ודברת איתו?

ת. כן

(שורות 30-35 עמוד 23 לפרוטוקול).

22. בתמליל, בשיחה בין אב התובעת, התובעת לבן הנתבעת מודה האחרון כי הקולטים של אמו (שורות 12 בעמוד 2 לתמליל):

אבא: תהיה מודע לזה ואתה מודע לזה ואתה לא יורד מהאחריות, זה מאה אחוז. אנחנו...

פרץ: ברור זה, אני לא אומר שזה לא דודים שלי, לא אומר.

בין הצדדים קמה מחלוקת לעניין קבילות התמלילים בשים לב לעובדה כי בן הנתבעת לא הובא להעיד. ואולם, אני סבורה כי יש לקבל את התמלול שצורף. ראשית, התובעת העידה והצהירה כי בן הנתבעת דיבר איתה לאחר האירוע וזה נטל אחריות למעשה ובכך אישרה את תוכן התמלול (שורות 4-12 עמוד 14 לפרוטוקול וסעיפים 10-11 לתצהיר התובעת 2 ). התובעת היתה צד לשיחה הטלפונית שתומללה כדין. גרסתה לא נסתרה.

בנוסף, אף הנתבעת אישרה בעדותה כי בנה דיבר עם התובעת באופן שיש בכך משום הודאת בעל דין לאחריות. טענה זו כי בן התובע לקח אחריות- לא נסתרה. אילו רצתה הנתבעת לסתור טענה זו ולהסביר את נסיבות השיחה כאמור, היה עליה להביא את הבן להעיד ואולם העובדה כי הבן לא זומן על ידה פועלת לחובתה. לפיכך אני קובעת כי יש לקבל את התמליל כראיה, לאומד דעת הצדדים לאחר האירוע.

23. כמו כן, הנתבעת מצהירה כי המתקיהן לאחר האירוע הוזמן לתקן את הדוד ולהתקין קולט חדש. כלומר להחליף את הקולט שלה. (סעיפים 3-4 לתצהיר הנתבעת, שורות 15-19 בעמוד 23 לפרוטוקול, שורות 18-19 בעמוד 24 לפרוטוקול)
24. על כן, אני קובעת כי התובעות הוכיחו כי הקולטים המחוברים לדירת הנתבעת הם שנפלו על רכב התובעת 1.

האם מדובר בכוח עליון שאינו ניתן לצפייה?

25. בכתב הגנה ולאורך ההליך כולו, טענתה העיקרית של הנתבעת הייתה כי מזג האוויר ביום התאונה הינו בגדר "כוח עליון" שאינו ניתן לצפייה- ומשכך לא ניתן לקבוע כי הנתבעת התרשלה.

עיון בסיכומי הנתבעת מעלה כי בסופו של יום, זנחה הנתבעת את טענתה לעניין כוח עליון בלתי צפוי שהעלתה. אשר על כן, כל הדיון שיובא להלן יעשה למען הסר ספק.

26. אני דוחה את הטענה לפיה הסערה שהייתה ביום האירוע עולה בגדר כוח עליון שלא ניתן לצפותו. בחות דעתו של מומחה הנתבעת נכתב: "אני מעריך כי בתאריך 7.1.15 נשבו באזור נתניה רוחות במהירות 36-42 קשר מלוות במשבי רוח בין 54-60 קשר בגובה של 25 מטר מעל פני השטח" , כמו כן צויין שם כי הערכות הינן בזרימת אויר חופשי כאשר בשטח עירוני בנוי עשויה הרוח להיות חזקה או חלשה יותר ב-15%. חוות הדעת לא קובעת כי מהירות זו הינה חריגה וכן לא קובעת כי יש במהירות זו כדי להעיף קולטן תקין, כמו כן דבר בחוות הדעת אינו מצביע על כך כי מדובר באירוע שלא ניתן לצפותו ולהיערך לו.

זאת ועוד, בחקירתו העיד המומחה מטעם הנתבעת (שורות 24-29 עמוד 22 לפרוטוקול)

ש. מהירות הרוח של משב עליון למהירות 25 זה רוח חזקה, אפילו סערה אבל אופייני לחורף?

ת. שכיח, כן

ש. אני שואל אותך ביחס ליום לפני?

ת. משב של 45 אפשר לצפות פעם בשנה בממוצע

ש. אז כל שנה יש משב כזה?

ת. בממוצע

אם כן, עולה מעדותו של מומחה הנתבעת כי משב רוח וסערה בעצמה שהייתה ביום האירוע ניתן לצפייה. גם אם ניתן לצפות בממוצע פעם בשנה הרי שאין המדובר בכח עליון. זאת ועוד המומחה אף אישר כי הסרגל  שבו הוא מבצע את בדיקת הנתונים אינו רלוונטי כיום מבחינה מדעית (שורת 3-11 בעמוד 23 לפרוטוקול) .

27. כמו כן מעדותה עולה כי הנתבעת הייתה מודעת לקיומן של התראות לקיומה של סערה (שורות 1-6 , עמוד 26 לפרוטוקול):

ש. הסערה התחילה יומיים לפני שהקולט נפל

ת. כן

ידעת שהולכת להיות סערה

ת. היתה סערה

ש. גם אם אני לוקח כמה ימים לפני זה היו התראות והודעות בחדשות שהולכת להיות סערה

ש. נכון.

ומכאן, כי הנתבעת מאשרת בעדותה כי צפתה כי תהיה סופה חזקה לאור התחזית.

28. בסיכומים טענה הנתבעת כי משלא הוכיחה את היותו של מזג אוויר קיצוני או חריג, טענת התובעות היא כי על הנתבעת היה לצפות את האפשרות לנפילת קולט השמש בכל מזג אוויר לרבות בתנאי רוח סתמית, חורפית, רגילה (סעיף 20 לסיכומי הנתבעת). לטענת הנתבעת, טענה זו יש להוכיח באמצעות חוות דעת.

29. אני מקבלת את טענת התובעת לפיה מדובר בהרחבת חזית, וזאת לאחר שבכתבי הטענות הנתבעת עמדה על טענתה כי המדובר בארוע חריג, ואף עתרה לדחיית מועד הראיות בתיק לצורך הגשת חוות דעת מטעמה (בקשה שהתקבלה על מנת לאפשר את יומה בבית המשפט).

לעניין הטענה שנטענה בסיכומים לגופה - לפיה ככל שאין המדובר במזג אויר קיצוני-  כיצד ניתן לצפות מהתובעת לנקוט משנה זהירות לעניין הקולטים ? איני מקבלת את הטענה.

הוכח כי מזג האוויר באותו אירוע היה מזג אוויר סוער. על כך אין מחלוקת בין הצדדים. הדבר עולה מחוות דעתו ומחקירתו של מומחה הנתבעת אשר העיד כי ניתן לצפות מזג אוויר סוער וחריג מסוג זה פעם בעונה, ואף הנתבעת אישרה כי ידעה על התראות בעניין זה.

30. סיכומו של חלק זה: הקולטים המחוברים לדירת הנתבעת נתלשו מהגג ביום של מזג אוויר סוער. מזג האויר הסוער אינו מאורע חריג ואינו צפוי בנסיבות הענין , כפי עולה מחקירות המומחים.

על רקע זה כעת נדון בשאלת התרשלות הנתבעת כמי שמחזיקה במקרקעין אליו מחוברים הקולטים.

האם הנתבעת התרשלה?

31. לצורך בחינת שאלת ההתרשלות יש לדון בשאלה האם קמה חובת אחריות של הנתבעת כלפי התובעת.

אין מחלוקת כי קיימת חובה זהירות מושגית לבעלי נכסים כלפי עוברי אורח או רכושם, הנפגעים מן הנכס או חלק ממנו. חובת הזהירות שחב מחזיק במקרקעין כלפי אחרים לאחזקתם, באופן שלא יגרום לאחרים נזק, מעוגנת ומושרשת בהלכה הפסוקה. ראו בעניין זה ת"ק 8891-10-12 הלפרן נ' בלה ואח' שעניינה (תביעה בגין נזק שנגרם לרכב כתוצאה מפגיעה של מנוף שעף ברוח מהמרפסת של הנתבעת בשעת סערה), וכן ראה תא (ת"א) 30050/05 ביטוח ישיר, אי.די.אי. חברה לביטוח נ' רנטה יבלונסקה שעינינו הטלת אחריות בגין נפילת עציץ על הרכב שחנה וגרם לנזקים, וכן עא 750/70‏ ‏ דוד אמזלג נ' סולל בונה בע"מ, פ''ד כו(1) 007 (שם הוכרה אחריות של המפעל ללוחות אסבסט שנפלו מגג המפעל בשעת סערה על המערער)  וכן- תאמ (הרצ') 12326-05-13‏ ‏ שי גוטפריד נ' אופיר אפרים פרומוביץ (שעניינה הטלת אחריות על נזקים שנגרמו לרכב התובע כתוצאה מנפילת פרגולה שהייתה מחוברת לביתו של הנתבע).

32. חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על פי מבחן הצפיות (ע"א 145/80 שלמה ועקנין‎ ‎נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ''ד לז(1) 113 וכן- ע"א 417/81‏ ‎מלון רמדה שלום‎ ‎נ' אליהו אמסלם, פ''ד לח(1) 72).

השאלה היא אם בעל דירה סביר יכול וצריך לצפות את התרחשותו של הנזק, כלומר, את האפשרות שקולט ישן שלא נבדקה תקינותו מזה שנים רבות יעוף ברוח ויפגע ברכוש בנסיבות של מזג אוויר סוער וחורפי ? 

יובהר כי קביעתי בפסק הדין מתייחסת לנסיבות שהוכחו בפני. האם בנסיבות שהוכחו, יש מקום לקבע כי מתקיימת חובת זהירות קונקרטית?

33. אני סבורה כי בהינתן הנסיבות הבאות – יש לקבוע כי מתקיימת חובת זהירות קונקרטית של בעל המקרקעין כלפי צדדי ג':

נסיבות של מזג אוויר סוער אך לא בלתי צפוי כאשר קיימות התראות על מזג האוויר הסוער,  וכאשר המדובר במחוברים ישנים (יותר מ -30 שנים), כאשר אין כל ראיה כי נעשה חיזוק ו/או תיקון ו/או החלפה של הקולטים ביחס לחיבורם לגג משך השנים.

קיומה של חברת זהירות קונקרטית בנסיבות אלה מתחזקת בין היתר לאור העלות הנמוכה של אמצעי הזהירות שניתן לנקוט (של תיקון ו/או חיזוק ו/או החלפת קולטים) כדי למנוע היקף הנזק שעלול להגרם, גם אם וככל שהסתברותו אינה גבוהה בנסיבות אלה (ראו לעניין זה ע"א 5604/94‏ חמד נ' מדינת ישראל, פ''ד נח(2) 498, וכן  עא 1303/09 ‏ מרגלית קדוש נ' בית החולים ביקור חולים (05.03.2012))

34. בנסיבות אשר הוכחו במקרה שבפני, אני סבורה כי יש מקום לקבוע כי מתקיימת חובת זהירות קונקרטית של בעל המקרקעין כלפי צד ג'.

בנסיבות הקונקרטיות שהוכחו, אני סבורה כי היה על הנתבעת לצפות להתרחשות נזק לאדם ולרכוש כתוצאה ממעופם של מחוברים לדירתה עקב מזג האוויר סוער.

35. כעת יש לבחון האם חובה זו הופרה.

לטענת התובעת , המקרה נופל בגדר סעיף 38 וסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], באופן שמעביר את נטל הוכחה לנתבעת להראות כי לא התרשלה.

סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה"

ב- עא 3518/16 ‏ עמוס פוגל נ' עיריית טבריה (ניתן ב-‏25.10.2018) נקבע:

כלל "הדבר מעיד על עצמו", המעוגן בסעיף 41 לפקודה, חל במקרים של "עמימות עובדתית" ומאפשר לתובע להעביר את נטל השכנוע אל כתפי הנתבע כך שזה האחרון יידרש להוכיח כי לא הייתה לגבי מקרה הנזק – התרשלות עליה יחוב. לשם כך, הסעיף קובע כי על התובע לעמוד בשלושה תנאים מצטברים:

התנאי הראשון הוא תנאי אי-הידיעה במסגרתו התובע נדרש להראות כי לא הייתה לו ידיעה או שלא הייתה לו יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה, אשר הביא לנזק לו הוא טוען, כאשר הלכה היא כי המועד המתאים לבחינת קיומו של התנאי הוא המועד בו נדרש התובע להוכיח את יסודות תביעתו (ראו: עניין שטרנברג, בעמ' 558);

התנאי השני הוא תנאי השליטה בנכס, במסגרתו נדרש התובע להוכיח כי הנזק, לו הוא טוען, נגרם על-ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו;

התנאי השלישי והאחרון הוא תנאי ההתרשלות המסתברת, אשר קובע כי על המקרה להתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט באמצעי זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה (עיינו: פורת, 276).

ככל שהוכחו שלושת התנאים הללו, קמה חזקה לפיה הנתבע התרשל והתרשלותו היא שגרמה לנזק, הווה אומר, חזקה שישנו גם קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם (ראו: עניין שטרנברג, בעמ' 556). חזקה זו ניתנת לסתירה, שהרי ככל שמולאו תנאי הסעיף, נטל השכנוע עובר אל כתפי הנתבע להוכיח כי לא התרשל וכי אין קשר סיבתי בין התרשלותו לבין הנזק שנגרם לתובע.

36. להלן אבחן את שלושת התנאים.

37. לעניין התנאי הראשון –

לתובעות לא היתה ידיעה או לא יכלו לדעת מהן הנסיבות שהביאו לפגיעת הרכב ע"י הקולט נפל מהגג.

נקבע כאמור לעיל כי המועד המתאים לבחינת קיומו של התנאי הראשון הוא דווקא המועד שבו נדרש התובע להוכיח את יסודות תביעתו. לתובעת 1 לא הייתה אפשרות לדעת מה גרם לקולט להתנתק ממקומו. כאמור, הנתבעת הזמינה את בעל המקצוע יום למחרת האירוע על מנת להתקין קולטים חדשים, ועל כן לא ניתן היה לבחון את הסיבות לאירוע הנזק בעת הגשת התביעה. אין זה סביר כי התובעת 1 תזמן מומחה לבחון את סיבת נפילתם של הקולטים כבר באותו יום, במיוחד כאשר אז היא לא ידעה כי פניה לכיוון הליך משפטי. במצב זה, לאחר שתוקנו הקולטים התובעת לא יכלה לדעת את הסיבה לנפילתם. בהקשר זה לא די בידיעה לפיה הקולטים נפלו על המכונית כדי לקבע כי לתובע ידיעה מהן הנסיבות שהביאו לפגיעת הרכב. (עניין דומה ר' ע"א 750/70 דוד אמזלג נ' סולל בונה בע"מ, כו(1) 007 (1971) שעינינו נפילת לוחות אסבסט בסערה מגג מפעל על ראש המערער והוחל הכלל בעינינו).

38. לענין התנאי השני -

גרימת הנזק הייתה ע"י נכס שבשליטתו המלאה של הנתבע. הקולטים הם בבעלות הנתבעת, בהחזקתה והשליטה עליהם חלה עליה. הגם שיש גישה לכל השכנים לקולטים שעל הגג עדיין מדובר בקולטים ששייכים לנתבעת ובאחריותה. לתובעת אין שליטה לעניין תקינותם ולא יכלה למנוע את הנזק.

39. לענין התנאי השלישי –

אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת התרשלה מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות סבירה – מתקיים אף הוא. 

בעדותה העידה הנתבעת (שורות 7-11 , עמוד 24 לפרוטוקול):

ש. כמה זמן את גרה בדירה?

ת. יותר מ-35 שנים. לא קניתי אותה חדשה. היא יותר מ-35 שנים

ש. מעולם לא החליפו את הקולטים בדירה. מתי החליפו את הקולטים בדירה

ת. אני לא מכירה לא זוכרת . קיבלתי תמיד מים והכל היה בסדר. תמיד היינו בודקים את הדודים עם ועד הבית. אני לפני 10 שנים הייתי עולה. אבל זה קשה לעלות למעלה.

מכאן, המדובר בדירה שבה לא הוחלפו קולטים 35 שנים ולא נעשתה כל פעולה לתחזוקתם.  הנתבעת אישרה כי בעבר היתה בודקת את הדודים והיתה עולה לגג,  אולם עקב גילה הפסיקה לעשות זאת במשך השנים.

לא נעשתה בדיקה בחורף הרלוונטי ביחס לתקינותם ואף לא ערב הסערה. זאת ועוד, שנה קודם לכן הומלץ לנתבעת להחליפם על ידי צד ג', מאחר שהם ישנים (בכל הנוגע לטענות הנתבעת כלפי צד ג' והמצגים שניתנו על ידו אתייחס בחלק הנוגע לאחריות צד ג'). בנסיבות אלה, היה על הנתבעת לדאוג לבחון את מצבם וחיבורם לגג טרם הסערה, וזאת על אחת כמה וכמה כאשר הוצע לה להחליפם שנה קודם לכן, עקב היותם ישנים. 

בהקשר זה טענה הנתבעת כי היה על התובעת להמציא חוות דעת כי יש קשר בין העובדה כי הקולטים ישנים לתקינותם וניתוקם מהגג.

איני מקבלת טענה זו לאור חקירתו של צד ג'.

בהקשר זה יוער כי צד ג' צורף על ידי הנתבעת כבעל המקצוע שהתקין את הדודים בגג שנה טרם אירוע הנזק, והוזמן להתקין קולטים חדשים לאחר האירוע. הנתבעת טענה כי הסתמכה על מומחיותו, בכל הנוגע להחלפת הקולטים. לצד ג' הוצגה תמונה של הגג לאחר ניתוק הקולטים בחקירתו הנגדית (מוצג נ/1), והוא נשאל ביחס להגעתו לגג לאחר נפילת הקולטים:

ש. כשהגעתם למקום, החוטים היו או לא היו?

ת. קולטים יכולים לעוף רק מתוך זה שהם התפוררו.

...

ש. מפנה אותך לנ/1 (תמונות של הגג – להצ) האם אתה מזהה ?

ת. אני מזהה שהחיבורים של הקולט שבורים. הקולטים ישנים מאוד המחברים T פשוט התנתקו. הם נשברו. מה שמחזיק אותם זה החוטים והדוד שתופס אותם.

ש. זה בלאי של המחברים

ת. כן. הם נעזבו מהחוטים. זה משהו שאני לא יכול לתפוס ומצי ללקוח להחליף ואם הוא אומר לי לא אז לא.

(שורות 5-23 בעמוד 28 לפרוטוקול) .

לאור חקירת צד ג' שיש לו ידיעה אישית כמי שהיה במקום והעיד כי הקולטים נתלשו מהגג מאחר שהיו ישנים ובשל בלאי של המחברים, הרי שיש בכך כדי לחזק את המסקנה בדבר התקיימותו של התנאי השלישי.

מכאן, הנתבעת לא נקטה  באמצעי זהירות טרם עונת החורף של שנת 2014 לא עלתה לגג בין אם בעצמה ו/או באמצעות קרוביה. זאת על אף שעונה קודמת הוצע לה להחליף את הדודים מאחר שהם ישנים. כפי שיפורט בהמשך בחלק המתייחס להודעה לצד שלישי, אני סבורה כי די בכך שהוצע לנתבעת ו/או בנה להחליף את הדודים מאחר שהם ישנים, כדי לדאוג לכך שתבוצע בדיקה של בעל מקצוע טרם עונת החורף ובעיקר טרם צפי לסערה.

לאור האמור, וככל שהנתבעת לא הצביעה על סיבה אחרת לפיה הקולטים נפלו, הנתבעת לא הוכיחה כי נהגה בזהירות סבירה כדי למנוע את הסכנה.  הנתבעת שהנטל הועבר עליה הייתה צריכה להוכיח כי הסיבה לנפילת הקולטים אינה עקב היותם ישנים ואולם היא לא הציגה חוות דעת בעניין.

40. על כן, הנטל עובר לכתפי הנתבעת להוכיח שלא התרשלה. היה על הנתבעת לאור מכלול נסיבות אלה, להמציא חוות דעת מטעמה על מנת להוכיח כי אין קשר בין העובדה כי המדובר בקולטים ישנים לניתוקם בעת מזג האוויר הסוער.

לעניין מהות הנטל נקבע ב-ד"נ 4/69 נוימן נ' כהן :

 " אם הוכח קיומם של שלושת התנאים המוקדמים, אזי עובר לשכם הנתבע הנטל של הבאת עדות שיש בה כדי לשכנע, מכוח עודף ההסתברויות, שאין לייחס את קרות התאונה לרשלנות מצדו"  וכן

"נטל זה משמעו הוא, שעל הנתבע להוכיח הסבר המעלה את הסיבה המדוייקת, שגרמה לתאונה, ושסיבה זו אין בינה לבין רשלנות מצדו ולא כלום; אם אין בכוחו להצביע על הסיבה המדוייקת של התאונה, מכל מקום, מחובת הנתבע להוכיח שהוא נהג בזהירות סבירה, כדי למנוע את הסכנה;" (שם, בעמ' 304).

וכן, בעניין שטרנברג שלעיל נקבע כי "אם בתום המשפט נותרו כפות המאזניים שבהן נשקלת שאלת הרשלנות שקולות, יזכה התובע בתביעתו".  

41. אציין כי נטל השכנוע עובר לכתפי הנתבעת לא רק מתוקף תחולתו של סעיף 41 לפקודה. אלא אף לאור הנזק הראייתי שנגרם לתובעות ע"י הנתבעת שהחליפה את הקולטים מיד לאחר האירוע וכך נמנע מן התובעות האפשרות לבחון את הקולטים לאחר האירוע ומידת תקינותם לאחר מעשה ע"י מומחה שיחווה את דעתו על כך. (ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'ציק , פ"ד נו (1) 539, 552-550(2001)).

42. זאת ועוד, לאור האמור, הנתבעת לא הוכיחה כי לא התרשלה ולא הוכיחה כי היא נקטה בזהירות הראויה למניעת הנזק.

43. לאור האמור לעיל, אני סבורה כי אף ללא הקביעה כי יש להחיל את סעיף 41 לפקודה, התובעות עמדו בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת עוולת הרשלנות.

המדובר בקולטים ישנים, שלא נעשתה פעולה של החלפתם ו/או תחזוקתם במשך השנים, כפי שעולה מחקירת הנתבעת.

כפי שיפורט בחלק המתייחס להודעה לצד ג', הוכח כי שנה לפני האירוע הנתבעת הזמינה בעל מקצוע שיבדוק את תקינות הדודים בו בעת הודיעה לה בעל המקצוע כי הקולטים ישנים ואף הציע לה להחליפם. משהחליטה הנתבעת שלא לברר את העניין ובחרה שלא להחליף את הקולטים מהסיבה שלא התריעו בפניה על הסיכון הבטיחות כטענתה, הרי שיש יש בכך כדי להטיל עליה אחריות. הסתמכותה יכולה הייתה להחשב כפעולה סבירה בעונה בה נעשתה הבדיקה על ידי צד ג' אולם בנסיבות שהוכחו, אני סבורה כי נדרשו אמצעי זהירות נוספים, בעיקר טרם סערה צפויה, ומאחר שהמדובר בקולטים בני 35 שנים.

בנוגע לשאלת הקשר הסיבתי בין אי החלפת הקולטים הישנים לבין האירוע, כאמור, יש בעדותו של צד ג' כדי לתמוך בטענה כי הקולטים נתקו בשל היותם ישנים.  כך העיד המתקין בעדותו, שפורטה לעיל (שורות 5-23 בעמוד 28 לפרוטוקול)

44. מעבר לכך, בן הנתבעת (פרץ) לקח אחריות למעשה. הנתבעת העידה על כך בעדותה ואישרה זאת בעדותה כי בנה דיבר עם התובעת. אין מחלוקת כי בנה של הנתבעת טיפל בענייניה, ולרבות בענין הדודים ( ר' שורות 23 בעמ' 23 ושורות 28-32 בעמ' 25 לפרוטוקול)

על כן, יש בכך משום הודאת בעל דין לאחריות.

לדברי הבן : (עמ' 1 שורה 12 לתמליל)

"אני לא מוריד את עצמי מאחריות זה כן, זה כן, אבל הביטוח, שיבוא אליי הביטוח שיבוא יתבע אותי"

וכן בעמוד 2 שורות 2-3 לתמליל:

"בסדר אבל אין לי בעיה, הכל טוב ויפה אני לא מוריד את עצמי מאחריות, לא מוריד . אבל אני, צריך לראות מה היה קורה עם הביטוח, אני צריך לדבר, אני צריך לראות, אני זה ללא יהיה תוך יום את מבינה?

 ובהמשך בשיחה בין הבן לאב התובעת (שורות 12 בעמוד 2):

אבא: תהיה מודה לזה ואתה מודע לזה ואתה לא יורד מהאחריות, זה מאה אחוז. אנחנו...

פרץ: ברור זה, אני לא אומר שזה לא דודים שלי, לא אומר

ועוד בתמליל בו מציע בן הנתבעת לשאת בדמי השתתפות עצמית: (שורה 3 בעמוד 5 לתמליל)

"את לא יודעת. זה יהיה בסדר, תגמרי את כל (לא ברור) שלך. מילה שלי. אנחנו גרים פה, את לא בורחת, אנחנו לא בורחים, ניתן לך את ההשתתפות עצמית"

לענין קבילות התמליל התייחסתי לעיל. בהקשר לחלק זה אצין כי הנתבעת אישרה בעדותה כי בנה דיבר עם התובעת באופן שיש בכך משום הודאת בעל דין לאחריות. טענה זו כי בן הנתבעת לקח אחריות- לא נסתרה. אילו רצתה הנתבעת לסתור טענה זו ולהסביר את נסיבות השיחה כאמור, היה עליה להביא את הבן להעיד ואולם העובדה כי הבן לא זומן על ידה פועלת לחובתה. לפיכך אני קובעת כי יש לקבל את התמליל כראיה, לאומד דעת הצדדים לאחר האירוע.

45. עוד מספר הערות :

איני מקבלת את הטענה כי אילו היה קיים מעקה בגג התאונה הייתה נמנעת. טענה זו לא הוכחה. 

עלתה טענה מטעם הנתבעת לפיה התובעת חנתה במקום שהינו אסור לחניה ומכאן שיש להשית עליה אשם תורם מלא. איני מוצאת מקום לקבל טענה זו משלא הוכחה הטענה כי הנתבעת חנתה במקום אסור בכל מקרה לא הוכח כי אם הייתה התובעת חונה במקום אחר היא לא הייתה ניזוקה.

46. סיכומו של דבר, הוכח כי הנתבעת אחראית לנפילת הקולטים מהגג כלפי התובעות.

אחרית צד ג'

47. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד בעל המקצוע שהתקין לה את הדודים שנה קודם לאירוע. לטענתה, אילו צד ג' היה מעמיד אותה על הצורך בהחלפת הקולטים מבחינה בטיחותית, היא הייתה מחליפה אותם.

צד ג' טוען כי אין מקום לחייבו, מהטעם שלא הוזמן לצורך בדיקת הקולטים אלא לצורך בדיקת הדודים בלבד, מאחר שהעלה את בנה של הנתבעת לגג והראה לו את מצב הקולטים והדודים, והן לאור פרק הזמן שחלף מאז ביקורו ועד מועד קרות הנזק.

48. בתצהירו העיד צד ג':
49. ביום 02.2.2014 נקראתי להחליף דוד שמש כתובת ***** XX/XX ב****, אוסיף ואטען כי במהלך התקנת דוד השמש הקולטים הומלץ לנתבעת להחליף גם את הקולטים במועד של החלפת דוד השמש. ...
50. ... לאחר סיום ההתקנה עלה בנה של השולחת ההודעה יחד עם עימי על מנת לבדוק את תקינות התקנת דוד השמש ואישר לנתבעת לשלם לצד ג' בגין עבודתו.
51. הוזמנתי להחליף דוד שמש בלבד ולא קולטים על אף התרעתי בפני הנתבעת כי קולטי השמש ישנים ועצמת קליטת השמש והחימום המים אינם במאת האחוזים אך תקינים ומותקנים כהלכה.
52. זאת ועוד, בחלוף שנה ביום החלפת דוד השמש הוזמנתי שוב על ידי הנתבעת ביום 9.1.15 לכתובת ברחוב **** XX/XX ב*** על מנת להחליף את הקולטים וזאת לאור שביעות רצונה מעבודתי בהחלפת דוד השמש. ...

בחקירתו,  העיד המתקין: (שורות 10-17, עמוד 27 לפרוטוקול):

"אני מגיע למערכת כזו אני רואה שהקולטים ישנים בני 20 שנה. מחובתי ליידע את הלקוח שאם הוא קונה דוד בנפרד ודוד עם קולטים יש מחיר שונה לעסקה. אמרתי לגברת שהקולטים שלה בני אותו גיל של הדוד, סביר להניח שהם ישנים ולא יחממו לה דרך השמש באותה צורה כמו שקולטים חדשים שיש להם מעברים פתוחים. היא טענה שהם מחממים והכל בסדר. הקולטים לא נזלו, היה להם קשירות ולכן אין לי מה לגעת בקולטים ולעשות יותר נזק לכן ההחלפה של הדוד נעשתה רק החלפה של דוד. אני לא רוצה להראות ללקוח שאני רוצה עוד כסף.

עוד  העיד צד ג' :

ש. לגבי הקולטים הספציפיים, לא ראית בקולטים שום בעיה, אלא להחליף רק כי הם ישנים.

ת. נכון. הצעתי להחליף רק כי הם ישנים.

(שורות 34-35, עמוד 28 לפרוטוקול)

בחקירתה העידה הנתבעת: (שורות 33-35 בעמוד 24 לפרוטוקול)

ש. אז למה הגשת נגדו תביעה

ת. כי אולי הקולטים לא היו בסדר. אני לא מכירה קולטים. אני תלויה בו אם הוא אומר לא בסדר אני מחליפה קולטים.

ש. את מציינת בסעיף 5 בסוף התצהיר . אם הייתה בעיה בקולטים אני מניחה שיעקב היה אומר לך.

ת. נכון

ש. את מניחה שאם הוא לא פנה אלייך בעניין הקולטים אז אין בעיה

ת. הוא אמר. לא הייתה בעיה בקולטים.

בהמשך, לשאלת בית המשפט העיד המתקין: (שורות 9-14, עמוד 29 לפרוטוקול)

ש. מדוע לא אמרת לה שהחוטים ישנים ויכולים להוות סיכון במישור הבטיחותי?

ת. גב' שושנה לא מבינה בתחום הדודים ולכן החמרתי והעלית את הבן של גב' שושנה שיבוא ויתרשם ויסתכל ויאשר לי את העגינות. העבודה והבטיחות שחלילה לא יהיה מצב שלא אמרתי והתרעתי. לכן העלתי את הבן של גב' שושנה שיסתכל שהכל בסדר ויאשר לי את העבודה ושיראה את הקולטים שלו שהם ישנים. אני לא מכריח לקוח כל עוד הקולטים הם קולטים שלא נוזלים.

בחקירתו החוזרת העיד המתקין (שורות 17-18, עמוד 29 לפרוטוקול)

ש. לא הסברת לא לשושנה ולא לבן שלה שמחבר יכול לעוף פתאום ולהתנתק. אמרת  ישנים וממליץ להחליף.

ת. נכון.

49. ומכאן הוכחו העובדות הבאות :

צד ג' הגיע בינואר 2014, כדי לתקן את הדודים של דירת הנתבעת. הנתבעת ובנה נכחו בעת ביקורו. צד ג' מצא לנכון להציג בפני הנתבעת ובנה כי קימת אופציה להחליף את הדודים בלבד ו/או להחליף את הדודים יחד הקולטים, כאשר ציין כי הקולטים ישנים, בני אותו גיל של הדודים.

צד ג' ציין כי לא מצא פגם בקולטים מבחינת נזילות ו/או בטיחות ויחד עם זאת מצא לנכון לעלות את בנה של הנתבעת לגג להראות לו את מצב הקולטים.

צד ג' לא התריע בפני הנתבעת כי קיימת סכנה בטיחותית ככל שלא תחליף את הקולטים. צד ג' העיד בהקשר זה כי לא ראה פגם באופן שבו הקולטים מותקנים בעת שביקר בגג ובנסיבות אלה כל עוד אין נזילה הוא לא מכריח ו/או מתריע את הלקוח להחליף את הקולטים.

50. הנתבעת טוענת כי הסתמכה על צד ג' וככל שהיה מתריע כי קימת בעיית בטיחות היתה מחליפה את הקולטים. על כן לטענתה הקולטים לא הוחלפו. על כן, ככל שתימצא אחראית לארוע התביעה, יש לראות את צד ג' כאחראי לנזקים שנגרמו.

51. כפי שיפורט להלן, איני מקבלת את טענות הנתבעת ממספר טעמים.

52. ראשית, צד ג' העיד כי במועד שבו הוא ביקר בגג וראה את הקולטים לא מצא כל פגם באופן התקנתם, ואף העלה את בנה של הנתבעת לגג על מנת שיעמוד על מצב הדודים והקולטים. אין כל הוכחה לכך שבפועל באותה העת היה פגם באופן שבו הותקנו. ועל כן, אף לא התריע בפני הנתבעת בדבר בעיית בטיחות כזו או אחרת, אולם ציין כי המדובר בקולטים ישנים, ואף הציע להחליפם. בנסיבות אלה, איני סבורה כי יש לראות את צד ג' כמי שהתרשל מאחר שלא הזהיר מבעוד מועד את הנתבעת ו/או בנה בדבר סיכון בטיחותי שנכון למועד הבדיקה לא נראה על ידו.

53. שנית, צד ג' לא הובא על מנת לבדוק את הקולטים /ואו לתת חוות דעת ביחס להחלפתם. צד ג' הובא על מנת להחליף את הדודים, ותוך כדי כך, הציע לנתבעת להחליף את הדודים מאחר שהם ישנים. אני סבורה כי בנסיבות אלה, לתלות אחריות נזיקית על צד ג' בעקבות אמירה שנאמרה על ידו על מנת לאפשר ללקוח לבחור באופציה להחליף הן את הקולטים והן את הדודים מאחר שמדובר בגופים ישנים, הינה מרחיקת לכת.

בפסק דין 106/54 צבי וינשטיין נ' קדימה אגודה שיתופית  להספקת מים בע"מ, בכפר קדימה ו-2 אח' נדונה השאלה של הטלת אחריות בשל הודעת שווא רשלנית שגרמה לנזק כספי למי שסמך עליה. כמו כן,  נקבעו הסייגים להחלת האחריות. וכך נקבע:

" ...  מן ההכרח הוא לא רק כי בעל המקצוע התכוון כי הניזוק יסמוך על אותה חוות דעת, כי אם גם שלא היה לו, בהתחשב בנסיבות, יסוד הגיוני להניח כי חוות דעתו תיבדק בדיקה נוספת בלתי תלויה, בטרם יפעלו על פיה...  מן הדין לשלול אחריות אזרחית על נזק כספי שנגרם ע"י הודעה רשלנית בשיחה בדרך אקראי שלא במהלך הרגיל של העסקים. אפשר להרחיב כלל זה ולומר כי הודעה רשלנית לא תגרור אחריות אזרחית כאשר לא ניתנה למטרת עסקה מסוימת, אשר כתוצאה ממנה נגרם הנזק הכספי המשמש יסוד לתביעה..."

54. יישום האמור לענייננו:

אין מחלוקת כי צד ג' נידרש להגיע אך לצורך בדיקת הדודים ולא לצורך בדיקת הקולטים ,כפי שאישרה זאת הנתבעת בעדותה (שורה 18-29 בעמוד 24 לפרוטוקול). על כן, איני סבורה כי יש לייחס לו אחריות בכל הנוגע להחלפת קולטים, כאשר ענין זה עלה באופן אגבי ומיוזמתו של צד ג'. לא נעשתה בדיקה ספציפית לענין זה, שאף לא התבקשה על ידי הנתבעת. מטעם זה אני סבורה כי צד ג' אף יכול היה להניח כי מטעם הנתבעת תתבצע אף בדיקה נוספת וכי אין המדובר בהסתמכות בלעדית על הדברים שהוחלפו בין הצדדים, ובעיקר בכל הנוגע לעונת החורף הבאה. צד ג' נתן דעתו בכל אופן להשתקפות של מצב הדברים בשנת 2014 כאשר טרם הסתימה עונת החורף אותו זמן.

55. בנוסף, אף אם נניח כי צד ג' התרשל והיה אמור ליידע את הנתבעת אודות הסיכון הבטיחותי הצפוי העתידי, הרי שהקשר סיבתי בין המחדל הרשלני לנזק נותק.

אני סבורה כי יש בחלוף הזמן כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין מעשה הנזיקי המיוחס לצד ג' לבין הנזק. כאמור, צד ג' מסר לנתבעת כי הקולטים ישנים אך עובדים היטב. זו חוות דעתו בנקודת הזמן הזו. עברה תקופה של כשנה מאז החלפת הדודים על ידי צד ג' בשנת 2014  ועד למועד קרות הנזק.  החלפת הדודים נעשתה בפברואר 2014, במועד שבו תקופת הגשמים של שנת 2014 טרם הסתיימה.

על  התובעת הנטל להוכיח את עילתה כלפי צד ג'. על כן,  יש לקבל את טענת צד ג' כי במשך התקופה של שנה יכולים להתרחש ארועים ו/או גורמים שהרעו את מצב חיבור הקולטים הישנים, וזאת מעבר לבלאי צפוי שיכול היה לגרום להתנתקות הדודים. 

כפי שציינתי קודם לכן לענין התביעה העיקרית – היה על הנתבעת לקבל חוות דעתו של איש מקצוע ביחס לדודים, תקינותם, התקלה שארעה והאם יכולה היתה להיות צפויה שנה קודם לכן. משעה שלא עשתה כן מתנתק הקשר הסיבתי שבין אי מתן המידע בדבר הסיכון הבטיחותי מצד צד ג' , לבין קרות האירוע.

56. לאור האמור, יש לדחות את ההודעה לצד שלישי.

שאלת הנזק

1. התובעת 2 עותרת לפיצויים בסך של 65,356 ש"ח הכוללים את תשלום הנזק לתובעת 1 כמבוטחת (לאחר ניכויים), ירידת ערך, שכ"ט שמאי וריבית והצמדה מיום 10.3.15. תובעת 1 עותרת לפיצוים בסך של 4,268 ש"ח בגין השתתפות עצמית והנחת העדר תביעות. סה"כ 69,624 ₪.

התובעות צירפו חוות דעת שמאי, מר אורן יעקב, שבדק את הרכב וליווה את התיקון (שורה 29 עמוד 13 לפרוטוקול) . השמאי נחקר. עדותו לא נסתרה.

2. להלן אתייחס לטענות הנתבעת לעניין הנזק.

3. הנתבעת טענה בסיכומיה כי למרות עדותה של התובעת, לפיה לא היו נזקים לרכב לפני האירוע, יש להסיק לאור נסיבות הנפילה כי לא יתכן כי נגרמו נזקים גם לדלתות הרכב וכי מדובר בנזקים קיימים.

איני מקבלת טענה זו.

ראשית, הנתבעת לא הביאה חוות דעת מומחה מטעמה ביחס לכך. 

שנית, התובעת העידה כי מדובר ברכב חדש, בן שנה שלא עבר תאונה (שורה 20 עמוד 12 לפרוטוקול). עדותה לא נסתרה.

שלישית, המומחה מטעם התובעות העיד כי הנזק עולה בקנה אחד עם האירוע התאונתי:

 ש: האם בדקת שכל הנזקים הם תולדה של אותו אירוע? אם היתה לך דרך לבדוק.

ת: ... לא ראיתי חריגה בנזקים. מאחר וכל החלקים מתאימים לסוג נזק שמשהו נפל על הרכב, אני מעריך שפה הנזקים נגרמו באותו אירוע .."

(בעמ' 14 שורות 23-25).

ש.  אני מציג לך תמונה שהמבוטחת אישרה שמשקפת את מצב הרכב והקולטים בבוקר האירוע, תאשר שאם היית רואה את הדברים האלה בשטח, היית יותר סקפטי לגבי התיקונים בדלת בצד ימין

ת. יש פה אירוע לא סטנדרטי. יש כנראה חלק שנפל על חלקו הקדמי ומהלחץ קפץ והגיע לאן שהגיע. אני לא הייתי שם. לפי התמונות, הנזקים חופפים למה שאני צילמתי

ש. כשאתה מסתכל על התמונות, האם אתה מסכים שקשה מאוד להבין מה המנגנון של הפגיעה בדלת ימין כאשר הקולטים בצד האחורי  שמאלי של הרכב

ת. הפגיעה בדלת ימני היא קוסמטית. זה שריטות ולא מעיכה. גם התיקון של הפחח הוא קוסמטי. יכול להיות משברי זכוכית ומשהו שהתנפץ. הפגיעה המאסיבית היא בחלק קדמי ימני של הרכב ששם יש את המעיכה. הדלת תוקנה ולא הוחלפה.

(שורות 3-12 בעמוד 15 לפרוטוקול)

אצין גם כי על אף טענות הנתבעת בסיכומיה, השמאי העיד כי הוא בדק את הרכב תוך כדי התיקון (בעמ' 13 שורות 25-30).

לפיכך, יש לדחות את טענת הנתבעת בענין זה. 

4. ביחס לירידת ערך  - טען ב"כ הנתבעת כי לא ידוע היה לשמאי על תאונות קודמות. כמו כן לפי עדותו של השמאי ירידת הערך נקבעת במועד המכירה, ולא צורפה כל אסמכתא  לעניין מחיר המכירה בפועל. 

איני מקבלת את טענות הנתבעת.

לענין תאונות קודמות – ר' התייחסותי לעיל. בנוסף, בהקשר זה אני אף מקבלת את טענת בא כח התובעת 2 לפיה נציג התובעת 2 לא נחקר בהקשר זה .

לענין  ירידת הערך –

הפסיקה קובעת כי על ירידת ערך להיקבע במועד קרות האירוע התאונתי ואין ממתינים עד למכירת הרכב כדי לקבוע מה הייתה ירידת הערך בפועל של הרכב (ראו רע"א 3577/93 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ. מוריאנו ,פ"ד מח(4),70,; תאמ (אש') 50462-06-17‏ ‏ קווים תחבורה ציבורית בע"מ נ' ישראלה שבתאי (פורסם 29.3.18); תא (אשקלון) 22837-05-11 אלכסנדר פורטנוי ואח' נגד מ.ק חברה לעובודת חול ונמלים בע"מ (16/8/16) והאסמכתאות שהובאו שם, וכן ת"צ (חיפה) 31869-04-12 גוטרמן נגד מגדל ואח' (26/6/14)).

בכל מקרה, אכן בעדותו השמאי העיד כי ירידת הערך נקבעת בהתאם למבחן טכני, והנזק הממשי הוא במכירה בפועל, אולם, מעדותו עוד עולה כי הקביעה לעניין ירידת ערך נעשית על פי "מבחן ששון" שזו קביעה מינימאלית שעושה חסד עם חברות הביטוח ועוול למבוטחים. ולכן לשיטתו  העיד ביחס לירידת הערך כי "לשיטתי הנזק בירידת ערך יהיה יותר גבוה". (שורות 8-10 ו- 14-19 בעמוד 17 לפרוטוקול). בהקשר זה יצוין כי התובעת העידה כי הרכב נמכר בהפסד גדול  (בעמ' 12, שורות 26-27).

בכל אופן, לא מצאתי כי העדר הנתונים בדבר מכירה מאיין את המסקנה לפיה הנזק הוכח לאור חוות הדעת השמאית והפסיקה הנוהגת לענין קביעת ירידת ערך.

5. עוד טוענת הנתבעת כי נגרם לה נזק ראייתי כתוצאה מכך שהפניה אליה היתה לראשונה רק לאחר שהרכב תוקן, ובכך נמנעה ממנה האפשרות לבחון את הנזקים הנטענים ע"י מומחה מטעמה. איני מקבלת טענה זו.

הוכח כי התובעת פנתה לנתבעת (באמצעות בנה) בענין הנזק שנגרם לרכב (ר' התמליל שצורף כנספח תצהיר התובעת). הנתבעת לא הסכימה לקחת אחריות אלא לענין ההשתתפות העצמית. מהשיחה עולה כי התובעת מיידעת את בנה של התובע כי היא פונה לחברת הביטוח ביחס לנזקי הרכב (ר' בעמ' 27 לתמליל שורות 12-16). מכאן, הרי שהנתבעת מנועה מלטעון כי לא היתה אליה פניה קודם לכן, כאשר היא העדיפה להתנער מאחריות ו/או לא דאגה להקטין נזקיה בהקשר זה.

6. ביחס לנזקי התובעת הכוללים הפסד הנחת תביעות והשתתפות עצמית בסך כולל של 4,268 ₪ אלה לא נסתרו. התובעת צירפה כנספח לכתב  התביעה אישור מחברת הביטוח על כך.

סוף דבר

• אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעת.
• הנתבעת תשלם לתובעת 1 סך של 65,356 ש"ח ולתובעת 2 סך של 4,268  ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום. כמו כן הנתבעת תישא בהוצאות משפט התובעות ושכר עדים בסך  של 5000 ₪ , ושכ"ט עו"ד בסך של 8,500 ₪ בגין התביעה.
• התביעה כנגד צד ג' נידחת, הנתבעת תשלם לצד ג' הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪  

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית.

המזכירות תשלח העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  ט"ז כסלו תשע"ט, 24 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.