פס"ד בעניין תביעה לביטול ולחילופין הפחתת מזונות קטינות

1.עניינו של פסק דין זה הכרעה בתביעה לביטול או לחילופין הפחתת דמי מזונות בנותיהן הקטינות של הצדדים, מזונות שנקבעו בהסכם גירושין שנחתם בין הצדדים ביום 15.3.17 וניתן לו תוקף של פסק דין בתיק י"ס XXXX (להלן: "הסכם הגירושין" ו/או "פסק הדין", לפי העניין).

א.רקע עובדתי

2.גב' XXX (להלן: "האם") ומר XXX (להלן: "האב") נישאו זל"ז ביום XXXX והתגרשו ביום XXXX. מקשר הנישואין נולדו לצדדים שתי בנות: XXX ו- XXXX כיום כבנות 10 ו- 9 בהתאמה (להלן: "הקטינות"). הצדדים התגוררו בXXXX ולאחר הפירוד נותר האב בדירה המשותפת ואילו האם עברה להתגורר עם הקטינות בדירה שכורה בXXXX.

3.בהסכם הגירושין הסכימו הצדדים שגובה המזונות יעמוד ע"ס כולל של 3,200 ₪ לחודש – לפי החישוב הבא: סך של 1,200 ₪ לחודש עבור כל אחת מהקטינות וסך של 800 ₪ בגין מדור ואחזקת המדור עבור שתיהן. בנוסף הוסכם על נטל נשיאה בחלקים שווים של הצדדים בנוגע להוצאות חינוכיות ובריאותיות חריגות של הקטינות, זאת ביחס להוצאות ובתנאים שפורטו בהסכם הגירושין. סכום זה נקבע, בין היתר, על יסוד זמני השהות עליהם הסכימו הצדדים, לפיהם הקטינות ישהו עם האב אחת לשבוע ללא לינה וסופ"ש לסירוגין הכולל לינה בשישי, זאת בנוסף ליתר ההסכמות הרכושיות אשר פורטו בהסכם הגירושין.

4.לאחר שניתן תוקף להסכם הגירושין, הגיש האב בחודש 08/2020 תביעה בעניין הסדר ההורות (ר' תלה"מ XXXXX) וביום 26.12.21 הגיעו הצדדים להסכמות ביניהם, בהמלצת בית המשפט, לפיהן יינתן תוקף של פסק דין להמלצות תסקיר שירותי הרווחה מיום 25.4.21 כך שהקטינות ישהו בהסדר של הורות משותפת, תוך הרחבה של זמני השהות אצל האב, הרחבה שאפרט אותה בהמשך.

5.בחודש 03/2022 הוגש על ידי האב ההליך שלפני שעניינו ביטול ולחילופין הפחתת גובה המזונות המוסכמים, לדבריו בשל קיומו של שינוי נסיבות מהותי. בד בבד הגיש האב בקשה למתן סעד זמני וביום 24.4.22 ניתנה על ידי החלטה, בהיעדר תגובה מטעם האם, בה קבעתי שעל יסוד האמור בבקשה והאסמכתאות החלקיות שהונחו לפני נכון לאותה עת, יש מקום להפחתה זמנית בגובה דמי המזונות והעמדתי את גובה המזונות ע"ס של 1,400 ₪ לחודש עבור שתי הקטינות (להלן: "דמי המזונות הזמניים"). כן קבעתי כי הסך הנ"ל כולל השתתפות האב במרכיב המדור של הקטינות והוא בא במקום הסך של 3,200 ₪ שנקבע בהסכם הגירושין. עוד קבעתי שכל יתר ההסדרים הקבועים בהסכם הגירושין בנושא המזונות, ימשיכו לחול בשינויים המחוייבים.

6.בדיון קד"מ שהתקיים ביום 7.7.22 התנהל דיון בלתי פורמלי מחוץ לפרוטוקול והצדדים הגיעו להסכמה ולפיה תינתן להם שהות להגשת עמדה בעניין אופן בירור ההליך. בחלוף הזמן ובהיעדר הסכמות, קבעתי ההליך לשמיעת ראיות והגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם. ביום 23.11.22 התקיים דיון הוכחות בו נשמעו עדויות הצדדים ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב – מכאן הכרעתי.

ב.טענות הצדדים בתמצית

7.לטענת האב, מאז פסק הדין שנתן תוקף להסכם הגירושין חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק ביטול החיוב במזונות ולחילופין הפחתה של גובה המזונות. לטענת האב השינוי הנטען חל הן ביחס לזמני השהות של הקטינות אצל כל אחד מהצדדים, בהתאם לפסק הדין שניתן בתביעה שהגיש בסוגיה זו, והן ביחס ליכולותיהם הכלכליות – מחד הגידול שחל בהכנסתה של האם ומאידך הפיחות בהכנסותיו שחל לדבריו עם ההרחבה בזמני השהות והמשיך במהלך ניהול הליך זה כאשר האב פוטר מעבודתו.

8.לטענת האב, ההרחבה של זמני השהות, החלה כשנה וחצי לפני הגשת התביעה הנוכחית ובמהלך כל אותה תקופה הוא נשא במלוא דמי המזונות חרף השינוי, בשל כך הוא הגיע למצב של קריסה כלכלית, כך לדבריו. לטענתו, השינוי בזמני השהות וביכולותיהם הכלכליות של הצדדים, לרבות השינוי שחל עקב מעבר המגורים של האם לXXX אשר הצריך עלויות נסיעה רבות, הביא לכך שגדלו הוצאותיו כולל הוצאות אחזקת המדור - כל אלה מהווים שינוי נסיבות מהותי לצורך דיון מחדש בגובה המזונות שנקבעו בפסק הדין. בנוסף טען האב שבהתאם להלכה שנפסקה בבע"מ 919/15 ובשים לב לגילן של הקטינות אשר חצו את גיל 6 השנים, החיוב אינו עוד אבסולוטי המוטל על האב בלבד.

9.בנסיבות האמורות, עתר האב לביטול דמי המזונות ולחילופין הפחתת גובה החיוב לסך של 520 ₪ לחודש בעבור 2 הקטינות, על פי תחשיב שערך בכתב התביעה, כאשר לדבריו מסכום זה יש לקזז את עלות הנסיעות של האב וקצבת המל"ל שמקבלת האם.

10.בכתב ההגנה הפנתה האם להסכם הגירושין וטענה שהוא נחתם במטרה לסיים את המחלוקות בין הצדדים בראיה צופה פני עתיד. לטענתה, על אף שחל שינוי בזמני השהות של הקטינות עם האב, אין מדובר בשינוי משמעותי ולכן הוא אינו אמור להפחית את גובה המזונות באופן ניכר (הפחתה שלדבריה אינה עולה על 500 ₪ לחודש), הגם שלמעט השינוי בזמני השהות לא חל שינוי בפרמטר נוסף כפי שטען האב.

11.האם הוסיפה וטענה שבעת בחינת טענות האב יש לקחת בחשבון שהוא אינו משתתף בעלויות עבור קייטנות ורכישת מתנות לימי הולדת, בהם היא נושאת באופן בלעדי. בהקשר ליכולותיהם הכלכליות של הצדדים טענה האם שהשינויים שחלו בהכנסתה היו צפויים. לצד זאת טענה האם בהקשר לטענות האב בסוגיית הוצאות המדור שלא חל כל שינוי, נהפוך הוא – האם טענה שמאז נישואי האב הוא חולק את עלויות המדור ואחזקתו עם בת זוגתו כך שניתן לייחס דווקא שינוי לטובה בהקשר זה.

ג.המסגרת הנורמטיבית

12. פסק דין למזונות הינו פסק דין שביצועו הולך ונמשך בעתיד, כזה שמלווה את המשפחה עד לבגרותם של הקטינים – לפיכך, ההלכה היא שפסק דין למזונות אינו יוצר מחסום בפני התדיינות חוזרת. בתביעה להפחתת מזונות מחמת שינוי נסיבות, על התובע להוכיח שחל שינוי מהותי בנסיבות בהשוואה למצב שהיה בעבר, עת ניתן פסק הדין בעניין המזונות, כי השינוי בנסיבות צריך להיות מהותי ומתמשך, ולא זמני וכי לא היה ניתן לצפות מראש את השינוי שחל בנסיבות.

בפסיקה נקבע שפסק דין למזונות צופה, מעצם טבעו, פני עתיד ולכן רק שינוי משמעותי יצדיק היזקקות חוזרת של בית המשפט לשאלת גובה המזונות (ר' ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו (3) 187 (1982); ע"א 5478/93 כרמי נ' כרמי (פורסם בדינים); תמ"ש (ת"א) 107782/00 ח.א. נ' מ.ח. (17/05/2006, פורסם בפדאור); ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין (13/6/94, פורסם בפדאור).

13.הלכה היא, כי בתביעה לשינוי חיוב מזונות בגין שינוי נסיבות, אין בית המשפט בודק מחדש מהו סכום המזונות שראוי לפסוק, תוך עיון מחדש בהכנסות הצדדים וצורכי הקטינים - על ביהמ"ש לבחון האם חל שינוי בנסיבות, מהו השינוי שחל והאם יש בו כדי להצדיק שינוי בסכום המזונות שנקבע בעבר (ר' ע"א 473/78 אשתר נ' אשתר, פ"ד לד(1) 57, 60 (1979)).

14.גם במקרה שבו ניתן פסק דין בהסכמה, במסגרת הסכם גירושין, יכול שייווצר הכרח לשנותו, ככל שחל שינוי בנסיבות, שהרי השארת המצב ללא שינוי עלולה לגרום עיוות למי מהצדדים. הסכמה למזונות מכילה בתוכה תנאי מכללא, אשר לפיו שינוי נסיבות מתיר ומאפשר פנייה חוזרת אל בית המשפט, גם כאשר ניתן פסק דין על יסוד הסכמות אלו. משכך, תביעה לשינוי גובה דמי המזונות חייבת להתבסס על השינויים בקריטריונים כגון: יכולת ההורים, צורכי הקטין, זמני השהות של כל אחד מהקטינים עם ההורים (ר' ע"א 511/78 דלהרוזה נ' דלהרוזה, פ"ד לג (1) 449 (1979); ר' ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח (1) 767 (1984); ר' ע"א 51/81 בראור נ' בראור, פ"ד לה (4) 231 (1981).

15.יובהר כי לצד זאת, בכל הקשור לשינוי שיעור מזונות שהוסכם בהסכם גירושין כולל, נדרשת מידה רבה של זהירות בעת התערבות של בית המשפט, גם אם הוכח לכאורה שינוי נסיבות כלשהו, שכן נקודת המוצא היא שבמסגרת הסכם הגירושין נעשה שקלול ואיזון של כלל האינטרסים השונים של הצדדים בכל העניינים ולכן יש לבחון אותו כמקשה אחת ולהקנות לו יציבות ואמינות (ר' ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין (פורסם בנבו, 1994); ר' בג"צ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (פורסם בנבו).

16.בעקבות ההלכה שנקבעה ביום 19.7.17 בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית ואח' (פורסם בנבו), חל שינוי בכל הנוגע לפסיקת מזונות עבור קטינים בגילאים שבין 6-15 שנים לגביהם חל הדין העברי, באופן שבו נקבע שבגילאים הנ"ל חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, כאשר החלוקה בין ההורים תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות של כל אחד מהם מכל המקורות העומדים לרשותם ובשים לב לזמני השהות המתקימים בפועל עם הקטינים.

17.לצד זאת הובהר בבע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני שאין בהלכת בע"מ 919/15 כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות שנקבעו – בין בפסק דין חלוט שאישר הסכם כולל או הסכם קונקרטי, ובין בפסק דין חלוט שניתן לאחר הליך משפטי – טרם שנפסקה הלכה זו. בהמשך נקבע גם שככל וימצא שהתקיים שינוי נסיבות מהותי המצדיק פתיחת תיק המזונות, ביהמ"ש יבחן באופן מתוחם וזהיר את הרכיב שבו חל שינוי הנסיבות המהותי וביחס אליו בלבד יפסוק לפי העקרונות שנקבעו בבע"מ 919/15.

ד.דיון והכרעה

18.לאחר שבחנתי נסיבות העניין והאסמכתאות שהונחו לפני, אני מוצאת לקבוע שהאב הוכיח קיומו של שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות בגובה המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין, אם כי לא עד כדי ביטולם, ואסביר.

שינוי בזמני השהות

19.סוגיית הסדר ההורות וזמני השהות נקבעה בהסכם הגירושין כך:

"11. הצדדים מסכימים כי משמורתן של הבנות תהא בידי האם עד הגיען לגיל 18, עם הסדרי שהייה קבועים בין האב לבנות כמפורט בהסכם זה.

....

31.הצדדים מסכימים כי האב יבוא לקחת את הילדות בשעת סיום מסגרות החינוך ישירות ממוסדות החינוך ובימים שאין לימודים מבית האם בשעה שהיו אמורות להסתיים מסגרות החינוך בכל יום ב' והוא יחזירן לבית האם בשעה 19.30.

32.בנוסף האב יקח את הילדות לביקורים בכל סוף שבוע שני לסירוגין. כך, שהאב יאסוף את הבנות ביום שישי בשעת סיום מסגרות החינוך ישירות מהמוסד החינוכי ובימים שאין לימודים מבית האם בשעה שהיו אמורות להסתיים מסגרות החינוך ויחזירן במוצאי שבת לבית האם בשעה 20.00 ע"פ שעון קיץ ובשעה 19.00 ע"פ שעון חורף".

20.בפסק הדין שאישר הסכמות הצדדים מיום 26.12.21 בתלה"מ XXXX, נקבע לעומת זאת שביחס לקטינות יחול הסדר של הורות משותפת וכי חלוקת זמני השהות ביניהם תהיה בהתאם להמלצות פקידת הסעד מיום 25.4.21 לפיהן הקטינות תהיינה אצל האב בימים שני ורביעי כולל לינה וכן בכל סופ"ש שני לסירוגין, החל מיום שישי ועד ליום ראשון. ההסדר כלל גם חלוקה שווה של זמני השהות בחגים וחופשות, בשונה מהקבוע בהסכם הגירושין אז סוכם שבחופשות ימשיכו לחול זמני השהות הרגילים. עוד הובהר שנטל הסעת הקטינות מהמסגרות ואליהן, בימים בהן הקטינות שוהות עם האב, מוטל על האב.

21.האב טען שמדובר בהרחבה משמעותית הן כאשר נקבע הסדר של הורות משותפת, בשונה בהסדר משמורת אצל האם, והן לעניין הרחבת ימי השהייה של הקטינות אצל האב מ- 2 לילות בחודש ל- 12 בחודש. לעומתו האם טענה שמדובר בתוספת של יום אחד ועוד שני לילות (ביום שני ובמוצ"ש), כך שלשיטתה ההרחבה אינה משפיעה בצורה משמעותית על נשיאת האב בנטל ובוודאי לא מצדיקה הפחתה קיצונית בגובה המזונות כפי הנטען בכתב התביעה. האם הוסיפה וטענה שמכל מקום ההפחתה צריכה לחול משיעור המזונות ללא רכיב המדור, אותו יש להותיר ללא שינוי מעת שלא חל שינוי ברכיב זה אצל האב (ר' סעיף 37 לסיכומיה).

22.לאחר שבחנתי עמדות הצדדים מצאתי לקבוע שבניגוד לעמדת האם, חל שינוי מהותי בזמני השהות – שעה שבמועד אישור הסכם הגירושין עמד יחס זמני השהות על שיעור של 18% אצל האב ו- 82% אצל האם בעוד שכיום היחס עומד על 43% אצל האב ו- 57% אצל האם. מדובר בשינוי שלא היה צפוי במועד חתימת הסכם הגירושין, הסכם הגירושין לא התייחס אליו ולא צפה אותו - והוא מצדיק התערבות בגובה המזונות הפסוקים שכן יש בו כדי להשפיע על נטל הנשיאה בצורכי הקטינות, ולו ביחס לצרכים תלויי השהות.

שינוי ביכולותיהם הכלכליות של הצדדים

23.בחינת טענות הצדדים והאסמכתאות שהונחו לפני מלמדות שגם ביחס לפרמטר הנוגע ליכולותיהם הכלכליות של הצדדים חל שינוי מהותי בהשוואה למועד בו נחתם הסכם הגירושין, ואסביר.

24.האב: במועד הגשת התביעה שלפני האב עבד במפעל בקיבוץ XXXX, שם עבד גם במועד חתימת הסכם הגירושין והטענה היא שחלה הפחתה בהכנסתו עקב ההרחבה בזמני השהות שלו עם הקטינות. על פי הנטען, במועד חתימת הסכם הגירושין עמדה הכנסתו ע"ס של 10,000 ₪ לחודש, אולם במועד הגשת כתב התביעה שלפני הכנסתו פחתה לסך של כ- 8,900 ₪ בחודש. שינוי נוסף אליו הפנה האב, ארע תוך כדי ההליך והוא פיטורי האב וסיום העסקתו ביום 10.8.22 כך שהכנסתו עומדת על סך של כ- 3,400 ₪ מזכאותו לקצבת אבטלה, שיעור נמוך בהרבה מההכנסה שהיתה לו במועד חתימת הסכם הגירושין (ר' נספח 6 לתצהיר האב - אישור המוסד לביטוח לאומי ממנו עולה שבחודש 09/2022 היה זכאי האב לדמי אבטלה בגובה של כ- 3,400 ₪ ובעבור חודש 10/2022 הופקד לחשבונו סך של כ- 2,800 ₪).

25.בכל הנוגע להכנסת האב במועד חתימת הסכם הגירושין, האב טען כי זו עמדה ע"ס של 10,000 ₪ לחודש, אולם לא צירף תלושי שכר לתקופה זו. אלא שמעיון בכתב התביעה שהגישה האם בהליך הקודם בחודש 01/2017 (חודשיים עובר לחתימת הסכם הגירושין) ובו עתרה לפסיקת מזונות עבור הקטינות (תלה"מ XXXXX), האם עצמה הצהירה שהאב משתכר סך של 10,000 ₪ לחודש, כך שהצהרות האם התיישבו עם טענת האב כאן. לכך יש להוסיף שתוך כדי בירור הליך זה הגישה האם ביום 31.8.22 תלושי שכר של האב המתייחסים לחודשים מסוימים בשנת 2016, מהם ניתן היה ללמוד שהכנסתו של האב עמדה אז ע"ס של כ- 11,000 ₪ לחודש, סכום דומה לטענות האב כאן, כך שאני מקבלת גרסתו של האב לעניין גובה השתכרותו במעמד חתימת הסכם הגירושין.

26.באשר להכנסתו הנוכחית של האב, עיון בתלושי השכר שהגיש האב במצורף לכתב התביעה ובהודעה מאוחרת שהגיש, מעלים שבמועד הגשת התביעה הכנסתו של האב ביחס לתקופה מחודש 05/2021 עד חודש 02/2022 (10 חודשים) עמדה ע"ס של כ- 10,400 ₪ לחודש. יצוין שלתצהיר עדותו הראשית של האב שנחתם בחודש 11/2022 האב לא צירף תלושי שכר נוספים ביחס לחודשים 03/22 ועד למועד פיטוריו ביום 10.8.22 (ר' מכתב סיום העסקה שצורף כנספח 4 לתצהירו).

27.האב נשאל בחקירתו לעניין היקף משרתו והכנסתו טרם פיטוריו והשיב שעבד משרה מלאה, עם זאת טען כי מאז השינוי שחל בהיקף זמני השהות הוא נדרש לסיים יום עבודתו בשעה מוקדמת יותר בכדי להוציא את הקטינות ממסגרות החינוך בשעה 14.30 (ר' עדותו בעמוד 4 לפרוטוקול ש' 19-26). אלא שהדבר לא בא לידי ביטוי בתלושי השכר שהוצגו ומכאן שהטענה כי שכרו, ערב פיטוריו, פחת ועמד ע"ס של כ- 8,900 ₪ לחודש לא הוכחה והראיות הצביעו על כך ששכרו של האב במועד נקיטת ההליך שלפני, היה דומה מאוד לשכרו במועד אישור הסכם הגירושין. מהאמור עולה שלא חל כל שינוי מהותי ביחס להכנסתו של האב, עובר לפיטוריו.

28.השינוי שחל בהכנסתו לאחר הגשת התביעה, עקב פיטוריו, אכן מהווה שינוי המקטין באופן משמעותי את הכנסתו הנוכחית של האב, אלא שמדובר בשינוי נסיבות זמני עד למציאת מקום עבודה אחר. אין מדובר בפיטורין על רקע אובדן כושר עבודה או בשינוי שפגע בפוטנציאל השתכרות האב לאורך זמן וגם לא הובאה כל ראיה לכך. לכן לא ניתן לבסס מסקנות לעניין כושר השתכרותו הקבוע של האב, על יסוד הכנסתו הנוכחית מקצבת אבטלה. יש לציין שהאב גם אישר בעקבות טענות האם שהוא היה זכאי לקבל כ- 70,000 ₪ פיצויי פיטורין עם סיום העסקתו, תשלום שנועד להקל עליו עד למציאת מקור תעסוקה אחר, אולם הוא בחר שלא למשוך אותו ולהותיר אותו בקרן הפנסיה המתנהלת על שמו (ר' עדות האב בעמ' 3 לפרוטוקול שורות 21-32).

29.למרות גובה הכנסתו הנוכחית של האב מקצבת אבטלה, האב בעל פוטנציאל הכנסה שאינו פוחת מגובה הכנסתו בפועל ערב פיטוריו בסך של כ- 10,000 ₪ בחודש וכפועל יוצא אני קובעת שלא הוכח קיומו של שינוי נסיבות המצדיק התערבות בגובה המזונות, על יסוד הפרמטר הנוגע להכנסת האב.

30.בהקשר להוצאותיו ומצבו הכלכלי של האב, האב טען שהוא מצוי בקשיים כלכליים מאז ההרחבה בזמני השהות והנשיאה במלוא גובה המזונות, לרבות תשלום החזרי המשכנתא לאחר רכישת חלקה של האם בדירת המגורים המשותפת. האב הציג תדפיס סיכום יתרות בבנק ממנו עולה שיתרת החובה בחשבונו נכון לחודש 03/22 עמדה ע"ס של 13,000 ₪, כ- 470,000 ₪ יתרת הלוואת משכנתא בגינה הוא מחזיר סך של כ- 2,900 ₪ בחודש וכ- 95,000 ₪ הלוואות נוספות שההחזר עבורן עומד ע"ס של כ- 2,000 ₪ לחודש (ר' נספח 17 שצורף לתצהיר עדותו הראשית). אלא שאין די בהצגת היקף התחייבויות האב, בכדי לבסס טענתו. רכישת חלקה של האם בדירה היה מהלך צפוי ומתוכנן והוא נקבע בד בבד עם החיוב במזונות - אלמלא רכישת חלקה של האם בדירה היה האב נושא בהוצאות מדור חליפית דומה אחרת.

באשר להלוואות המקטינות הכנסתו הפנויה של האב, כלל לא ברור מתי נטלו ההלוואות בחשבונו של האב ולאיזו מטרה הן נטלו – ולא הוכח לפני שהגדלת ההתחייבויות בהיקף זה נעוצה דווקא בהרחבת זמני השהות (ר' נספח 16 לתצהיר האב – אישור תשלומי הלוואות).

31.לצד זאת, אין חולק שלאב הוצאות קיומיות, הן בעבור עצמו והן בעבור בנותיו בזמן שהייתן עימו, זמן שהורחב תוך כדי ההליכים ויכול גם הוא להצביע על שינויים מסויימים בהיקף הוצאותיו בהשוואה למצב במועד חתימת הסכם הגירושין. האב אמנם לא הראה באמצעות אסמכתאות מהו הגידול בהוצאותיו בהשוואה למצב עובר לחתימת הסכם הגירושין, גידול שמיוחס לקטינות שכן האב עבר שינויים אישיים נוספים למשל מעת שנישא בשנית. אולם מעצם ההרחבה של זמני השהות של הקטינות עם האב נובע בהכרח שחל גידול בנשיאה בצורכי הקטינות בעין - ולו בעבור הצרכים תלויי השהות, כגון אחזקת מדור וכלכלה וכן בגין נטל הסעת הקטינות, שינוי המשפיע על הכנסתו הפנויה של האב ומקטין אותה.

32האם: עובר לחתימת הסכם הגירושין האם עבדה בחברה בXXXXX ובחודש 02/2017, סמוך לחתימת הסכם הגירושין, XXXX וכפועל יוצא גדלה הכנסתה. ביחס לאם טען האב שהכנסתה במועד חתימת הסכם הגירושין עמדה ע"ס של 5,500 ש"ח לחודש ואילו כיום היא נאמדת בסך של כ- 14,000 ₪ לחודש. אלא שעל פי גרסת האם הכנסתה לא עלתה באופן משמעותי ומכל מקום מהלך זה היה ידוע וצפוי שעה שקיבל ביטוי בהסכם הגירושין כאשר צוין שהאם צפויה לצאת לקורס מקצועי ב (ר' סעיף 33 להסכם הגירושין).

33.בכל הנוגע להכנסת האם במועד חתימת הסכם הגירושין, בהתאם לתלושי השכר שצירף האב כנספח 4 להודעתו מיום 21.8.22, תלושים המתייחסים לתקופה קודמת להסכם הגירושין, עולה שבשנת 2016 הכנסתה של האם עמדה ע"ס של 6,000-5,000 ₪ בחברה בה עבדה אז. מסמכים אלו התיישבו גם עם הצהרתה של האם בכתב התביעה שהגישה בחודש 01/2017 (תלה"מ XXXXX), שלפיה היא משתכרת בסך של כ- 5,000 ₪ בחודש. אלא שלטענת האם כבר בחודש בו נחתם הסכם הגירושין, היא החלה לעבוד בXXX, עובדה שהיתה ידועה וצפויה - והכנסתה בחודש 3/17 עמדה ע"ס של 7900 ₪, כך שלא ניתן להפנות לגובה שכרה טרם XXXX, לשם קביעת הממצאים ביחס להליך המזונות שלפני.

34.בעדותה, כאשר נשאלה האם בהקשר להכנסתה במועד חתימת הסכם הגירושין היא השיבה והוסיפה שהיא XXX בחודש 01/2017, אולם תלוש 02/2017 היה חלקי ולא שיקף משרה מלאה, לעומתו תלוש השכר לחודש 03/2017 עמד ע"ס של כ- 7,500 ₪ (ראה עדותה בעמוד 10 ש' 25-29).

35.באשר להכנסתה הנוכחית של האם, מעיון בתלושי השכר שצירפה האם לכתב הגנתה עולה, שממוצע הכנסתה ביחס לתקופה מחודש 04/2021 עד חודש 03/2022 – עמד על סך של כ- 11,000 ₪ לחודש. לתצהירה צירפה האם תלושי שכר נוספים ביחס לחודשים 09-10/2022 מהם עולה שהכנסתה הממוצעת בתקופה זו עמדה ע"ס של כ- 9,300 ₪ לחודש נטו, אם כי מאחר וצורפו 2 תלושים בלבד היה קושי לגזור מהם הפחתה קבועה בשכרה של האם - וגם בחודשים המקבילים בשנה הקודמת היתה ירידה זמנית בשכרה בתקופה זו (ר' סעיף 23 לסיכומי האב). לכך יש להוסיף שמצאתי לקבל טענות האב ולפיהן חרף השינוי הנטען ברכיבי שכרה של האם, "תוספת XXXX" במקום תוספת "XXXXX", לא מדובר בשינוי מהותי לרעה בשכרה החודשי (ר' סעיף 22 לסיכומי האב). בנוסף, עלה מחקירתה של האם ומן המסמכים שהוצגו, ששכרה נטו של האם הושפע גם מניכויי רשות של הטבות שמומשו ונוצלו על ידי האם בגין חופשה (ר' עדות האם בעמ' 12 שורות 1-8). בהתחשב בכל האמור לעיל אני קובעת כי שכרה של האם ופוטנציאל השתכרותה עומד ע"ס של 10,000 ₪ - 10,500 ₪ לחודש לפחות.

36.מהראיות והעדויות עולה כי השינוי במקום עבודת האם היה ידוע במועד חתימת הסכם הגירושין (ר' סעיף 33 להסכם הגירושין; ר' סעיף 31 לסיכומי האב) ואני מוצאת לקבל גרסת האם שתוספת לשכרה היתה צפויה כבר במועד חתימת הסכם הגירושין. הדברים נאמרים גם בשים לב לאופייה וטבעה של העבודה בXXXX, עבודה שהיא במשמרות וכוללת תוספות והטבות שונות, לצד מהלך טבעי של התקדמות XXXX שהחלה האם לעבור. לצד זאת לא שוכנעתי כלל שגובה התוספת לשכרה של האם באותה עת היה ידוע וברור דיו - ולא מצאתי שיש בו כדי לחסום דרכו של האב כיום מלהוכיח שחל שינוי מהותי בשכרה של האם לאורך השנים מאז חתימת הסכם הגירושין, אפילו ששינוי מסוים בשכרה היה צפוי.

37.יתר על כן, גם אם נקודת המוצא לבחינת שכרה של האם תהיה ביחס לשכרה של האם בXXXX בחודש 3/17, היינו בסך של כ- 7500 ₪ לחודש - ולא 5000 ₪ כפי עבודתה הקודמת, עדיין שכרה של האם עלה באופן משמעותי גם מאז וכיום כאמור הוא עומד ע"ס של כ- 10,000 ₪ - 10,500 ש"ח לחודש. מדובר בתוספת של למעלה מ- 3,000 ₪ ובהשוואה לעבודתה מלפני XXX מדובר בשכר כפול, מה שמביא לתוצאה של הכנסות כמעט זהות כיום. שינוי זה הוא מהותי ומצדיק התערבות בגובה המזונות המוסכמים, בנוסף לשינוי המהותי בזמני השהות.

38.לצד הכנסות האם ויכולותיה הכלכליות, יש לתת הדעת על כך שגם לאם הוצאות קיום בגין צרכיה שלה ובעבור צורכי הקטינות, הוצאות המקטינות הכנסתה הפנויה, כאשר ההוצאה העיקרית בסך של 2,800 ₪ לחודש, נוגעת למדור וזו לא השתנתה בעקבות הרחבת זמני השהות. גם האם נושאת בהחזר הלוואות, לדבריה בגין חובות שלא ברור מקורם - והתשלום החודשי בגינן עומד ע"ס של כ- 1,550 ₪ לחודש (ר' סעיפים 13- ו- 14 לתצהירה).

שינוי בצרכי הקטינות

39.האב לא טען בכתב התביעה שחל שינוי נסיבות ביחס לצרכי הקטינות אולם הובאו מטעמו ראיות לעניין זה והוא הוסיף וטען שבניגוד לגרסת האם הוא נושא בכל ההוצאות בהן הוא מחויב לפי דרישת האם. גם אם לא הועלתה טענה לעניין שינוי בצורכי הקטינות, מעת שמצאתי שחל שינוי מהותי בזמני השהות, יש מקום לבחינת צרכי הקטינות, היבט שיש בו השפעה על נטל הנשיאה בעין ביחס לצרכים תלויי השהות ובכדי לוודא שהתערבות בגובה החיוב לא תביא לקיפוח חלילה של צורכי הקטינות באיזה מבין הבתים.

40.הצדדים לא הניחו לפני אסמכתאות ביחס לצרכי הקטינות במועד בו נחתם הסכם הגירושין ולפני עומדת גרסת האם כפי שפורטה בכתב התביעה למזונות שהוגש על ידה בחודש 01/2017 בה טענה שיש לחייב את האב במזונות הקטינות בסך כולל של 5,100 ₪ לחודש (1,850 ₪ לכל אחת מהן בתוספת 1,400 ₪ לחודש עבור מדור ואחזקת המדור). אלא שהצדדים גילו דעתם במסגרת אישור הסכם הגירושין שסכום מזונות בסך של 1,200 ₪ לכל קטינה, בתוספת סך של 800 ₪ לחודש עבור מדור ואחזקת המדור, נותן מענה לצורכי הקטינות בעת שהותן עם האם, כאשר באותה עת חלקו הארי של הזמן הקטינות שהו בבית האם.

41.האסמכתאות שצורפו על ידי האב לכתב התביעה ולתצהיר עדותו הראשית מעלות שלא הובאו ראיות מספקות לצורכי הקטינות כיום וגם לא לגידול בצרכי הקטינות מאז חתימת הסכם הגירושין. גם האם לא טענה אחרת. יתר על כן כאשר האם נשאלה בעדותה האם המזונות הספיקו לה היא ענתה בחיוב (ראה עדותה בעמוד 9 ש' 33-35) והיא גם אישרה שמאז ההרחבה בזמני השהות, פחתו הוצאותיה (ר' עמוד 10 ש' 1-3). לצד האמור, כן יש ליתן את הדעת על כך שכיום הקטינות שוהות בשני בתים, מה שמגדיל ההוצאות בגינן, ועל פי אמת המידה שנקבעה בפסיקה אלו עומדות כיום ע"ס של כ- 2,250 ₪ בחודש.

עוד עולה מהראיות שהוגשו על ידי האב שהאב נותן מענה גם לצורכי הקטינות שאינם תלויי שהות, כגון רכישת ביגוד והנעלה, אם כי היקף האסמכתאות שהוצג מעיד על כך שמדובר במענה חלקי בלבד (ר' נספח 10 לתצהירו; ר' נספח 6 לתביעה). האם מצידה הציגה במצורף לתצהירה אסמכתאות ביחס לצורכי החינוך של הקטינות (ר' נספח ג' לתצהירה) ולכתב הגנתה צורפו אסמכתאות ביחס לביגוד והנעלה של הקטינות. גרסת האם בדבר נטל מוגבר המוטל עליה ביחס להוצאות החינוך, בהתאם להוראות הסכם הגירושין ואף נשיאה לבדה בהוצאות בגין מתנות וימי הולדת בהן נוטלות הקטינות חלק, לא נסתרה.

42.היבט נוסף בעל חשיבות ביחס להערכת צורכי הקטינות, נוגע להוצאת המדור, הוצאה זו של הצדדים לא הושפעה מהרחבת זמני השהות, היא אינה תלוית שהות - ומדובר בהוצאה משמעותית אצל שני הצדדים. האב כאמור נושא בתשלום בגין החזר הלוואת משכנתא העומד ע"ס של כ- 3,150 ₪ בגין משכנתא וביטוחים ₪ לחודש ואילו האם נדרשת בתשלום דמי שכירות בסך של 2,800 ש"ח לחודש ולדבריה תשלום זה צפוי לעלות לכדי סך של 3,200 ₪ לחודש, אולם טענה זו לא הוכחה. המסרון הנטען מבעל הדירה מחודש 5/22, במצורף לתצהיר מחודש 11/22, לא נתמך בחוזה או תוספת לחוזה, כל זאת למרות שהסכם השכירות שהוצג לימד על תקופת שכירות שהסתיימה עוד בחודש 9/22 (ר' העתק המסרון נספח ו' לתצהירה של האם; השווה להסכם השכירות נספח ז' לכתב ההגנה). אוסיף כי שני הצדדים הציגו לפני אסמכתאות לעניין הוצאות אחזקת מדורם, כאשר מדורו של האב משמש גם את אשתו ומדורה של האם משמש גם את אמה, ולו באופן חלקי שכן היא שוהה מספר ימים בשבוע בביתה של האם לטובת סיוע בטיפול בקטינות.

ה.גובה החיוב

43.לאחר שבחנתי מכלול הנתונים שהובאו בפני, שמעתי טענות הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, בשים לב להלכה הפסוקה בעניין הפחתת מזונות קטינים מחמת שינוי נסיבות מהותי, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש מקום בנסיבות העניין להתערב בגובה המזונות עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסכם הגירושין, אולם לא לבטלו.

44.כפי שציינתי, הוכח לפני שחל שינוי נסיבות מהותי בפרמטר של זמני השהות, שעה שאלה הורחבו כך שמאז ניתן פסק הדין בעניין הסדר ההורות הקטינות שוהות אצל האב הרבה יותר מבעבר והוא נושא בצורכיהן תלויי השהות בעין בזמן שהותן עימו - ואף בחלק מהוצאותיהן שאינן תלויות שהות. בנוסף לשינוי המהותי בזמני השהות, שוכנעתי שחל שינוי מהותי לטובה ביכולותיה הכלכליות של האם, זאת בהשוואה למצב עובר למועד מתן פסק הדין – ולמרות שפוטנציאל השתכרות האב לא השתנה, יש כאמור לקחת בחשבון שהוצאותיו גדלו עקב הרחבת זמני השהות ונשיאה בצורכי הקטינות בהשוואה למה שהיה בעבר.

45.במסגרת השיקולים הנוגעים לגובה ההתערבות, נתתי דעתי על גובה המזונות המוסכמים, אשר נקבעו במסגרת הסכם גירושין כולל, אם כי מבלי שהוכח מצד האם קיומם של ויתורים רכושיים משמעותיים שהשפיעו על גובה המזונות המוסכמים. אמנם האם טענה שוויתרה על זכויות סוציאליות של האב שהשתכר סכום גבוה ממנה, אם כי לא הוכח מה היה היקף הזכויות נכון לאותו מועד, מהו הוויתור הנטען ומנגד מה היו זכויות האם נכון לאותו המועד, כך שלא שוכנעתי בקיומה של זיקה בין גובה המזונות המוסכם, לוויתור משמעותי כלשהו מצד האם וטענות האם נותרו כאמירות כלליות בלבד (ר' סעיף 71 להסכם הגירושין; ר' סעיף 30 לתצהירה);

נתתי דעתי על הפרמטרים הרלוונטיים למזונות הקטינות, ביחס אליהם הוכח לפני שחל שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות בגובה החיוב. לפני הרחבה מהותית של זמני השהות, אם כי עדיין הקטינות שוהות מעט יותר עם אמן. כן לפני תוספת משמעותית לשכרה של האם, אשר מביאה את שני ההורים לרמות שכר ופוטנציאל השתכרות דומה;

שיקול נוסף נגע להוצאות המדור של הצדדים, העובדה שהאב נושא בתשלום החזר משכנתא בעבור דירה בבעלותו, לעומת האם שנושאת בתשלום דמי שכירות חודשיים. בסוגיה זו עולה כי לשני הצדדים הוצאת מדור דומה מאוד וסבירה. גובה ההוצאה מוביל למסקנה שגם אם האב היה נדרש בהוצאה של דמי שכירות, זו היתה דומה בקירוב להוצאתה של האם, כך שלא מצאתי במקרה זה כי ראוי להבחין בין הצדדים. בחנתי גם האסמכתאות לעניין הצרכים שאינם תלויי שהות ושוכנעתי שהאב נושא בהם, אם כי באופן חלקי וזאת גם בזיקה להוראות הסכם הגירושין לעניין הוצאות החינוך;

שקלתי בנוסף את העובדה כי מחד האב נושא בנטל הסעת הקטינות לזמני השהות עימו ובחזרה, ומנגד את העובדה שהאב נישא בשנית כך שהכנסתה של אשתו תורמת לתא המשפחתי של האב ומסייעת לו במימון הוצאותיו השוטפות, במנותק מצורכי הקטינות;

הבאתי במסגרת שיקולי את העובדה שבעת דיון בהליך להפחתת מזונות, בית המשפט אינו בוחן מהו גובה המזונות שהיה מקום לפסוק לו ההליך התברר לפניו לראשונה על יסוד הנתונים העדכניים, אלא בית המשפט מתערב באופן מתוחם בפרמטרים בהם הוברר שיש שינוי.

46.לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת להורות על הפחתת גובה החיוב כך שהאב יישא במזונות כל קטינה בסך של 400 ₪ ובסה"כ 800 ₪ לחודש עבור שתיהן, במקום החיוב בסך של 1,200 ₪ לכל קטינה כפי שנקבע בפסק הדין. בשים לב להסדר ההורות המשותפת, חלוקת זמני השהות הכמעט שווה והעובדה שהוצאת המדור בשני הבתים דומה מאוד וסבירה, ראוי בעיני להחיל את הוראות בע"מ 919/15 כך שכל צד ישא בהוצאותיו ביחס למדורו.

47.סכום זה ישולם לידי האם מדי חודש במועד שנקבע בהסכם הגירושין, הוא יהיה צמוד למדד שפורסם ביום 15.4.23 והוא יעודכן אחד לשלושה חודשים ללא חישובי מדד שלילי. כל יתר הוראות הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין, ימשיכו לחול בשנויים המחויבים, לרבות ההוראות לעניין נטל הנשיאה בהוצאות חינוך ובריאות של הקטינות, שלא מצאתי להתערב בהן.

48. באשר להפחתה רטרואקטיבית, בשים לסעד הזמני שניתן על ידי עוד ביום 24.4.22 זמן קצר לאחר הגשת התביעה - ולכלל בדבר "מזונות שנאכלו" והחשש לפגיעה בצורכי הקטינות בבית האם ככל ותעשה הפחתה נוספת רטרואקטיבית, אני קובעת שסכום הפחתה לפי פסק דין זה יחול החל ממזונות חודש 6/23 ואילך בלבד.

49.למרות שמצאתי לקבל את התביעה, נוכח מכלול הנסיבות ושעה שהיה מקום לדון בגובה ההפחתה והסעד לביטול המזונות נדחה, איני מוצאת לחייב בהוצאות ואני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו ובשכ"ט עו"ד.

50.המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ג אייר תשפ"ג, 14 מאי 2023, בהעדר הצדדים.

פס"ד הותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.