אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בעניין תביעה להפחתת מזונות

פס"ד בעניין תביעה להפחתת מזונות

תאריך פרסום : 20/02/2023 | גרסת הדפסה

תלה"מ
בית משפט לעניני משפחה קריות
8029-02-21
18/11/2022
בפני השופטת:
גילה ספרא-ברנע

- נגד -
תובע:
XXX
עו"ד טליה כהן
נתבעת:
XXX
עו"ד איילת דקל (מינוי הלשכה לסיוע משפטי)
פסק דין
 

 

מבוא

  1. הצדדים נישאו כדמו"י בשנת 2000, התגרשו ביום 5.6.19 והינם הורים לארבעה ילדים, שלושה מהם קטינים. נישואיהם ידעו מהמורות ופרידות עד לפרידתם הסופית וגירושיהם כאמור. כך, בשנת 2010 הגישה התובעת תביעת מזונות קטינים נגד הנתבע וניתן בה פסק דין בהעדר ביום 9.3.11. אין חולק שהצדדים שבו לחיות יחדיו עד לפרידתם הסופית, ואף הביאו לעולם את בן הזקונים, והנתבעת לא ביקשה לממש את פסק הדין האמור עד לשנת 2019 בעקבות הסכסוך האחרון בין הצדדים. על רקע הסכסוך האחרון ופתיחת תיק ההוצל"פ נגדו ע"י הנתבעת, פתח התובע בבקשה לישוב סכסוך (י"ס 51911-09-20), במסגרתה הגיעו הצדדים לכדי הסכם גירושין בו נקבעו מזונות הקטינים מושא הליך זה. בתביעתו דנן עותר התובע לביטול המזונות או להפחתתם, ועומד על שינוי נסיבות מאז החתימה על הסכם הגירושין. בקליפת אגוז, עומד התובע על הרעה במצבו הכלכלי לעומת שיפור במצבה הכלכלי של הנתבעת; על סרבנות קשר מצד הילדה ---, פרי ניכור הורי קשה מצד הנתבעת לטענתו; ועל הרחבת זמני השהות שלו עם בן הזקונים ---.

     

     

    ההסכם מושא התביעה

  2. ההסכם נחתם ביום 1.4.19 במסגרת תיק י"ס כאמור, ואושר כדין על ידי כבוד סגנית הנשיא (כתוארה אז) שלי אייזנברג ביום 17.4.19 (להלן: "ההסכם"), ואלו הן הוראותיו העיקריות הרלוונטיות לענייננו:

     

    • האחריות ההורית כלפי הקטינים נתונה לנתבעת;

      • הקטינים ישהו עם התובע בימים ב' ו-ד', היישר ממוסדות החינוך ועד למחרת בבוקר, אל מוסדות החינוך. כמו כן, ומידי סופ"ש לסירוגין, מתום הלימודים ביום ו', ועד ליום א' בבוקר, אל המוסדות.

      • התובע ישלם לידי הנתבעת 5,000 ₪ מידי חודש "למזונות הקטינים, דמי מדור וסיפוק צורכיהם השונים". בנוסף הוסכם על הפחתת שיעור המזונות באופן מודולרי ובהתאם למועדי הגיוס של הקטינים לשירות סדיר.

      • פיצויי הפיטורין להם זכאי התובע ישמשו לסילוק הלוואות משותפות בשיעור כולל של 83,000 ₪.

      • הרכב המשותף והמיטלטלין המשותפים יינתנו בידי הנתבעת. יש להוסיף שבמעמד אישור ההסכם ציינו הצדדים שזמני השהות הנקובים בהסכם יכנסו לתוקפם משעה שהתובע יעבור להתגורר בדירת מגורים משלו, שכן בעת אישור ההסכם התגורר התובע בבית הוריו.

         

        טענות התובע

  3. לטענתו יחסי הצדדים ידעו מהמורות וסכסוכים, ובחודש 12/2018 עזב את בית הצדדים לבית הוריו. בחודש ינואר 2019 הגישה הנתבעת את פסק הדין הישן משנת 2011 לביצוע בלשכת ההוצל"פ. רצונו לסגור את תיק ההוצל"פ נוצל על ידי הנתבעת לשם קצירת הישגים במסגרת ההסכם.

  4. ההסכם נערך ע"י בא-כוחה של הנתבעת, לפי דרישותיה, והתובע לא היה מיוצג מפאת חוסר אמצעים כלכליים לטענתו.

  5. התובע "אולץ לחתום" על ההסכם לדבריו, מתוך חשש ו"מבלי להבין את משמעות ההסכם". הנתבעת אף התחייבה בפניו שלא תדרוש יותר מ 3,500 ₪ עברו מזונות הקטינים והוא בטח בה.

  6. הנתבע לא הבין את משמעות הסכם והוראותיו בהעדר ייצוג משפטי כאמור.

  7. שינוי במצבם הכלכלי של הצדדים. התובע פוטר מעבודתו ביום 20.7.20 בעקבות משבר הקורונה, אותו לא ניתן היה לצפות מראש. במועד החתימה על ההסכם השתכר התובע מעבודתו 9,000 ₪ בממוצע, והנתבעת השתכרה כ – 8,000 ₪. נכון למועד הגשת תצהירו שולמו לתובע דמי אבטלה בשיעור כ 6,000 ₪, ומרבית הסכום עוקל לדבריו באמצעות תיק ההוצל"פ. התובע הוסיף בתצהירו שמחודש אוגוסט 2020 אין בידיו אגורה שחוקה למחייתו או לשם תשלום מזונות. התובע בוגר 11 שנות לימוד, אין לו תואר אקדמאי או מקצוע כלשהו.

  8. בעקבות עיקול שהטילה הנתבעת על קצבת האבטלה, אין באפשרותו לשלם מזונות מתוקף ההסכם. עוד הוסיף התובע שנפתח נגדו תיק הוצל"פ על ידי המל"ל, לגביית מזונות הקטינים המשולמים לנתבעת כגמלה ע"י המל"ל.

  9. שיעור המזונות בסך 5,000 ₪ גבוה ואין הוא יכול לעמוד בו בשים לב לשיעור הקצבה. הוא מתגורר אצל הוריו, קשי-יום שמתקיימים מקצבאות זקנה ואינם יכולים לסייע בידיו. בסיכומיו הוסיף שגם אם היה משתכר כבעבר, כ-9,000 ₪, לא יוכל לעמוד בדמי המזונות ואף לספק את צרכיו הבסיסיים ולהשתקם מגירושיו.

  10. מנגד, הנתבעת חיה ברמה גבוהה ומתגוררת בדירה מרווחת בת 5 חדרים. היא משתכרת כ-8,000 ₪ מעבודתה. בנוסף לדבריו, הנתבעת "בעלים ומנהלת של [עסק] '---'", ומשתכרת ממקור זה להערכתו כ-20,000 ₪. כמו כן, הנתבעת מוכרת באמצעות הרשת החברתית "פייסבוק" ----. בנוסף לאלה, לטענתו לנתבעת יש בן זוג המתגורר עמה ועם הקטינים.

  11. סרבנות קשר מצד הקטינה ---. לאורך השנים שימש התובע אב אוהב ומעורב, ויחסיו שלו ושל הוריו עם הקטינים היה טוב. לאחר הגירושין שכר התובע דירה, אך לא עמד בהוצאות שכר הדירה, ושב לבית הוריו לאחר מספר חודשים.

  12. הנתבעת הסיתה את הקטינה נגד התובע ואף נגד הוריו, מכפישה ומקללת אותו בפניי הקטינים כולם. הוא מחזר אחר ילדיו, אך הבת --- אינה נעתרת ומסרבת לעמוד עמו בקשר. כך מזה שנתיים טרם הגשת התביעה. הבת ---, בהשפעת הבת הבגירה, מדברת אל האב בצורה משפילה ומעליבה, כפי שעולה מההודעות שהן שולחות למכשירו. עוד לטענתו הבת --- חסמה אותו מלהתקשר למכשירה. לטענתו הדין מכיר בהפחתת המזונות לקטין המורד באביו ומסרב לעמוד עמו בקשר.

  13. הרחבת זמני השהות עם הבן ---. במועד עריכת ההסכם, הבן --- טרם הגיע לגיל 6 ונכון למועד הגשת התביעה מלאו לו 7 וחצי. הבן --- שוהה עם התובע בהתאם לזמני השהות הנקובים בהסכם, ובנוסף בימים נוספים ומשתנים. במצטבר הקטין שוהה עמו כמחצית מהזמן ואף יותר. עוד לטענתו, יש לבחון את מזונות הקטין --- בהתאם לעקרונות שנקובים בהלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, 19.7.17, להלן: "בע"מ 919/15").

     

    טענות הנתבעת

  14. לטענתה ההסכם אושר לאחר שהצדדים קבלו הסבר מבית המשפט והבינו את תוכנו. כבוד השופטת אייזנברג עברה עם הצדדים על ההסכם סעיף-סעיף. עוד בדקה כבוד השופטת אייזנברג עם התובע מספר פעמים, האם ערך את כל הבדיקות הנדרשות והאם הוא סמוך ובטוח שיעמוד בשיעור המזונות בו התחייב. התובע השיב בחיוב ואף החליט על דעת עצמו לוותר על ייצוג משפטי.

  15. מצבו הכלכלי של התובע לא הורע, אלא באופן מלאכותי, והתובע אינו מממש את פוטנציאל ההשתכרות שלו.

  16. לא זו בלבד שלא הורחבו זמני השהות עם הבן ---, אלא שזמני השהות צומצמו. גם את זמני השהות עם שתי הבנות התובע לא מיצה.

  17. שיעור המזונות סביר, בהינתן שהסכום כולל גם את דמי המדור. כמו כן, הנתבעת לא התחייבה בפניי התובע שסכום המזונות יעמוד ע"ס כ 3,500 ₪. ההסכם היטיב עם התובע, שכן סכום המזונות כולל דמי מדור והוצאות חריגות.

  18. הנתבעת שוכרת דירה בשכר חודשי של 4,000 ₪. כמו כן היא נושאת בהוצאות החריגות עבור בריאות וחינוך לקטינים. היא גובה את המזונות מן המל"ל וזוכה לסך של 3,200 ₪ בלבד מתוך 5,000 ₪, והתובע אינו משלם את ההפרש.

  19. בכתב ההגנה הנתבעת הכחישה שיש לה הכנסה נוספת, וציינה שהפרסומים מטעמה למכירת מוצרים באמצעות ה"פייסבוק", אינם עבורה, אלא עבור חברה שלה.

    לדבריה בתצהירה, בחודש 3/2020 הוצאה לחל"ת על רקע משבר הקורונה. בניגוד לאמור בכתב ההגנה, הנתבעת מציינת שבעקבות הפסקת עבודתה ניסתה למצוא דרכים חלופיות להתפרנס באמצעות מכירת --- באינטרנט, אך לדבריה יוזמה זו לא צלחה. עוד לדבריה היא "בתחילתו של הליך חדלות פרעון וכי אין בבעלותי [עסק] ---".

  20. לטענת הנתבעת, הקטינה --- אינה מסרבת לפגוש בתובע, אלא שהתובע אינו משקם את יחסיו עמה ואינו מתעניין בה. היא אינה מערבת את הקטינים בסכסוך המשפטי בין הצדדים.

     

    דיון והכרעה

    חוסנו של ההסכם

  21. בקדם המשפט במעמד הצדדים ביום 10.10.21 ולאחר שמיעת הצדדים באריכות, חידדתי והתוויתי את דרך הבירור של ההליך דנן, כתביעה להפחתת מזונות, שבבסיסה שינוי נסיבות. ההסכם ופסק הדין המאשר עומדים בתוקפם והסעד הנתבע אינו גורע מתוקף זה. מכאן שאין נפקות לטענות התובע בדבר פגם, שנפל בהבנתו או הסכמתו, כפי שהובעה בפניי בית המשפט במעמד אישור ההסכם, ובכלל אלה הנסיבות שהביאו להסכמות הצדדים ולהתחייבויות שנטל על עצמו.

     

  22. אף על פי כן הוסיף התובע לעמוד על טענות מסוג זה תוך חריגה מהסעד הנתבע והרחבת החזית. מקומן של טענות אלה אינו בהליך זה, ואין לייחס להן משקל. יחד עם זאת, למען שלמות התמונה, אתייחס בקצרה לטענות אלה, שגם אם היו נטענות באכסניה המתאימה, התובע לא הניח להן בסיס.

     

  23. מן המפורסמות הוא שהסכם המאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה, הוא בעל שני רבדים – הרובד ההסכמי, הוא ההסכם שנכרת בין הצדדים, והרובד השיפוטי, הוא פסק הדין המאשר. במידה וסבר התובע שנפל פגם בהסכם ודינו להתבטל, יכול היה לבחור ולפעול באחת משתי דרכים: לערער אחר פסק הדין המאשר, בתוך מניין הימים הנתון לשם כך על פי דין. לחילופין, להגיש לבית המשפט לענייני משפחה, שאישר את ההסכם, תובענה לביטולו. התובע לא פעל באחת משתי דרכים אלה (השוו עמ"ש (חיפה) 18566-06-21‏ ‏ א' נ' ב'‏, 1.12.2021).

     

  24. ככל והתובע היה מגיש תביעה לביטול ההסכם, נדרש היה התובע לעמוד על פגמים ברצון שהיה בהם לסכל את גמירת דעתו, בהתאם לעילות הבטלות הנקובות בדיני החוזים – טעות, הטעיה, כפיה ועושק (ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי, פ"ד לו(3) 179 (1982)). בהקשר זה נקבע כי "לא בנקל תתקבלנה טענות הנוגעות להתקיימותן של העילות הקבועות בפרק ב' לחוק החוזים – טעות, הטעייה, עושק כנגד ההחלטה המעניקה תוקף של פסק דין להסכם גירושין, לאחר שבית המשפט התרשם כי שני הצדדים הבינו את התנאים של ההסכם עליו הם חתמו, את החובות והזכויות הנובעות ממנו ונתנו הסכמתם לכך. זאת בייחוד כאשר בטרם אישור ההסכם שוכנע בית המשפט כי הסכם הגירושין נעשה מתוך רצון חופשי של הצדדים, תוך שכל צד מבין את ההשלכות מאישור הסכם הממון" (עמ"ש (חיפה) 42055-01-17‏ ‏ח.ר נ' ל.ר, פורסם ב"נבו", מיום 6.6.2018).

     

  25. קושי נוסף בפניו היה עומד התובע הוא היותו של ההסכם מעשה "כלים שלובים" של חלקיו השונים, ולצד הסכמות הצדדים בהקשר למזונות הקטינים, קיימות הסכמות נוספות, הנוגעות ליתר המחלוקות בין הצדדים, לעניין האחריות ההורית, חלוקת הרכוש וסילוק החובות, סידור הגט והכתובה וכיוצ"ב. מטבעו של הסכם גירושין שהצדדים לו לקחו על עצמם חיובים והתחייבויות השלובים אלה באלה, ולא ניתן להפריד בין חלקיו (ע"א 105/83 מנשה נ' מנשה, פ"ד לח(4) 635 (1985)).

     

  26. בענייננו התובע לא הגיש תביעה מתאימה, וממילא לא העמיד עילות בטלות הנובעות מטענותיו כביכול. אין חולק עוד שהצדדים הקפידו לקיים את חלקיו האחרים של ההסכם. הגט סודר, והנתבעת ויתרה על כתובתה ועל מזונותיה. התובע אישר עוד שהצדדים פעלו בהתאם להסכם לשם סילוק החובות המשותפים באמצעות פיצויי הפיטורין שלו, והכל בהתאם להסכם (פרוטוקול, ע' 13, ש' 2). נזכיר שלפי טענתו חתם על ההסכם על רקע פתיחת תיק ההוצל"פ על ידי הנתבעת. לדבריו ההסכם נערך על ידי בא-כוחה של הנתבעת בעוד ידו לא היתה משגת קבלת ייעוץ משפטי. לדבריו עוד "אולץ לחתום" על ההסכם מתוך חשש ו"מבלי להבין את משמעות ההסכם".

     

  27. אניח לשם הדיון שטענות אלה מתייחסות לעילת ה'עושק' הקבועה בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

     

  28. היסוד העובדתי המצומצם שהניח התובע רחוק מלהלום את דרישות הדין לקיומה של עילה זו, והתובע התייחס באופן רפה לתנאי ההסכם בלבד. התובע לא עמד על כל חולשה, ליקוי או מצוקה שחווה, כל שכן הוכיחם, ואף לא הצביע על האופן בו נוצלה חולשתו לשיטתו. בהקשר זה נקבע:

     

    "הלכה היא, כי ביטולו של הסכם, או תנאי בו, מחמת שההתקשרות בהסכם הייתה נגועה בעושק, מותנה בקיומם של שלושה: 'חולשתו' של אחד המתקשרים - הבאה לכלל ביטוי במצוקה, בחולשה שכלית או גופנית, או בחוסר ניסיון; מודעותו של המתקשר ל'חולשה' זו, וניצולה לצורך קביעת תנאים בהסכם הגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל [...] עילת הביטול קמה בהצטרפותם יחד של שלושת היסודות האלה. יסודותיה של עילת העושק אינם רק יסודות מצטברים, הם גם 'שלובים זה בזה ככלים שלובים'" (בע"מ 2526/13 פלוני נ' פלונית, 26.5.2013).

     

  29. התובע לא עמד אפוא במבחנים הקבועים בחוק ובפסיקה. תשובותיו בחקירה הנגדית לא הקרינו מהימנות ולא התיישבו עם השכל הישר. גם מצוקה לא השתקפה מדברי התובע. מתשובותיו עלה שלא ביקש לעצמו ייצוג משפטי, ולא פנה ללשכה לסיוע משפטי (ע' 9, ש' 22). עוד הרחיב התובע את חזית המחלוקת, וטען בעל פה שאת ההסכם ראה לראשונה ביום אישור ההסכם מידי ב"כ הנתבעת, אז אף פגש בו לראשונה. כפועל יוצא מכך עמד התובע בתוקף על כך שב"כ הנתבעת נכח בדיון, בעוד אין לכך זכר בפרוטוקול הדיון מיום 17.4.19 (ע' 10, ש' 1). תשובותיו של התובע לא הניחו את הדעת, והוא השיב "אין לי מושג" לשאלה הכיצד נוכחותו של ב"כ הנתבעת דאז אינה מצוינת בפרוטוקול הדיון (ע' 11, ש' 9). לא מצאתי גם בסיס לטענת התובע, שעלתה לראשונה בחקירתו הנגדית, לפיה במעמד אישור ההסכם, אמרה לו כבוד ס"נ אייזנברג, לדבריו: "שאמרה לי לא לחתום ולהתייעץ עם עו"ד, אתה לא תעמוד בזה" (ע' 10, ש' 7). לא למותר להוסיף כי "הכלל הוא כי חזקה על הפרוטוקול הדיון כי הוא משקף את הדברים שנאמרו בדיון. על הטוען אחרת, מוטל הנטל להוכיח זאת" (הפ"ב (תל-אביב-יפו) 24395-01-14‏ יפתח אלחלל נ' דביר יונה, 18.2.2014).

     

  30. יתירה מכך, מפרוטוקול אישור ההסכם עולה שהתובע אישר כי יעמוד בחיוביו, ובמיוחד בזיקה למזונות הקטינים, ולדבריו שם – "בית משפט שואל אותי אם עשית את כל הבדיקות ואני אוכל לעמוד בחיובים. אני אומר שאני מקווה שאני אעמוד בזה, אני אעבוד בעבודה נוספת" (שם, ע' 2, ש' 4). שני הצדדים הצהירו ש"שמענו שוב את עיקרי ההסכם שהוקראו לנו כעת בבית המשפט ואנו מצהירים כי חתמנו על ההסכם מרצון והסכמה חופשית, ואנו מבינים את תוכנו, מהותו ואת התוצאות הנובעות ממנו" (שם, ש' 20). ראוי לציון שבית המשפט ציין במעמד האישור כי "נוכח כי הצדדים עשו את ההסכם [...] מרצונם הטוב והחופשי, ללא שום כפייה או לחץ ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו ולאחר שנתנו לצדדים הסברים נאותים אודותיו" (שם, ש' 26). עוד הוסיף בית המשפט ש"נחה דעתי שהסדרי המשמורת, הראיה והמזונות נאותים בנסיבות העניין".

     

  31. לסיכום יודגש, כי כל טענות התובע בקשר עם תנאי ההסכם, נסיבות כריתתו, הבנתו את הוראותיו והסכמתו החופשית, הן בבחינת הרחבת חזית, והתובע שב וחזר עליהן על אף הנחייתו הברורה של בית המשפט. למעלה מן הצורך, ולגופו של עניין, התובע לא הניח כל בסיס עובדתי להתקיימות פגמים ברצון. במישור העובדתי ניכר שהצדדים פעלו לפי הוראות ההסכם, שהתובע הבין היטב את הוראותיו, ולא ראה כל צורך בקבלת ייעוץ משפטי עצמאי. במישור המשפטי התובע לא הניח כל תשתית משפטית לקיומם של פגמים ברצון כביכול.

     

    צירוף מסמכים לאחר דיון ההוכחות

  32. בתום דיון ההוכחות חייבתי את הנתבעת להמציא מסמכים, שלפי הטענה הוגשו לתיק אך לא נסרקו: "אישור מרואה חשבון על פעילות העסק"; ודפי חשבון מהחשבון העסקי ע"ש "---" לכל תקופת ניהול החשבון. התובעת צרפה את המסמכים האמורים לתיק בית המשפט, ואלה עמדו לנגד עיני התובע בסיכומיו ולנגד עיני בעת כתיבת פסק הדין.

     

    המסגרת המשפטית

  33. ההלכה הנוגעת לשינוי מזונות קטינים הינה ותיקה, ובמרכזה שינוי נסיבות מהותי שהתרחש לאחר פסק דין או בהסכם. הכוונה לשינוי נסיבות משמעותי ובלתי צפוי (ר' ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו (3) 187 (1982)); שינוי נסיבות שולי, שאינו מהותי, "צריך להיספג על ידי הצדדים" (ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי לעיל). הלכת "פייגה" עודנה מחייבת ובית המשפט העליון שב על עקרונותיה, לאמור ש"בבסיס הלכה זו עומד עיקרון הצדק. כאשר שינוי הנסיבות הופך את המשך אכיפת פסק הדין לבלתי צודקת, על בית המשפט להתערב. נכון להכיר, בהקשר זה, כי עסקינן אף בזכויות ילדים, ודרכו של עולם כי חיי המשפחה עשויים להשתנות. מן הצד האחר, אין לאפשר דיונים נוספים ללא בקרה בעניין שכבר הוכרע ונפסק. על מנת לאזן בין עיקרון הצדק ובין עיקרון סופיות הדיון, נקבע כי על שינוי הנסיבות להיות מהותי [...]" (בע"מ 7670/18 ‏ פלונית נ' פלוני, מיום 20.1.2021).

     

    מן הכלל אל הפרט

    הרעה במצבו הכלכלי של התובע

  34. לטענת התובע, הוא השתכר במועד כריתת הסכם כ-9,000 ₪, אך פוטר מעבודתו ביום 20.7.20 בעקבות משבר הקורונה. מנגד, במועד הגשת התביעה, הכנסתו היחידה היתה מדמי אבטלה בשיעור 6,000 ₪. בסיכומיו ציין שדמי האבטלה עוקלו כנגד חוב מזונות הקטינים וכי עד לחודש יוני 2021 (אז נסגר התיק) לא היתה לו הכנסה. לגבי הכנסתו הנוכחית, בתצהירו וסיכומיו מסתפק התובע בטענה לפיה הוא מתקשה למצוא עבודה, בעל 11 שנות לימוד וללא מקצוע או תואר. לדבריו עוד גם מצבו הנפשי מקשה עליו למצוא עבודה.

     

  35. מצאתי שהתובע לא הוכיח שינוי נסיבות בהקשר להכנסתו. ההסכם נחתם בחודש אפריל 2019, בעוד התובע צירף לתצהירו תלושי שכר, חלקיים, עבור חודשים 1 – 7 לשנת 2020. המוקדם מביניהם, הוא מחודש 1/2020 כאמור – תקופה המאוחרת ב – 8 חודשים למועד כריתת ההסכם. יתירה מכך, תלושי השכר המוקדמים יותר, וקרובים יותר למועד ההסכם, מלמדים על שיעור הכנסה נמוך מ – 9,000 ₪ (בחודש 1/2020 השתכר 8,037 ₪ ובחודש 2/2020 6,705 ₪). ועוד – במעמד אישור ההסכם הצהיר התובע בפניי בית המשפט שהוא "משתכר בין 7,500 ל – 8,500" (שם, ע' 2, ש' 2). יוצא אפוא שהתובע לא הוכיח שהשתכר כ 9,000 ₪ במועד אישור ההסכם, והעובדה שצירף תלושי שכר חלקיים, ושאינם מתייחסים לתקופת הרלוונטית, עומדת לחובתו.

     

  36. בחקירתו הנגדית אישר התובע שכיום הוא כן עובד ב"---" ועולה שאף לשיטתו, שיעור שכרו משתווה לשיעור השכר שקיבל במועד חתימת ההסכם. לדבריו "זה תלוי במשמרות, אם אני עובד רוב החודש לילות אני יכול להגיע ל-9,000, אם אני עובד בקרים וצהריים זה 8,000-8,500" (ע' 14, ש' 35; ע' 15, ש' 3). למעלה מן הצורך אציין, שעיון בתלושי השכר האמורים שצירף התובע, מעלה שגם לעת ההיא חלק ניכר משיעור שכרו נבע מעבודה במשמרות. בכך אפוא נסתם הגולל על טענת התובע לירידה בשכרו ולשינוי נסיבות בהקשר זה.

     

    שיפור במצבה הכלכלי של הנתבעת

  37. לטענת התובע, במועד אישור ההסכם הנתבעת השתכרה מעבודתה כ--- 7,500 ₪ - 8,000 ₪. כיום לדבריו הנתבעת "בעלים ומנהלת של [עסק]'", ומשתכרת מכך להערכתו כ – 20,000 ₪. כמו כן, מוכרת באמצעות הרשת החברתית "פייסבוק" ---. בנוסף, לנתבעת יש בן זוג המתגורר עמה ועם הקטינים.

     

  38. הנתבעת לא הכחישה בתצהירה את טענת התובע בנוגע לשיעור השתכרותה במועד כריתת ההסכם, אך לטענתה הוצאה לחל"ת בעקבות משבר הקורונה בחודש 3/2020. מכיוון שמזונות הקטינים שולמו באמצעות המל"ל, היא זכתה לקצבת אבטלה נמוכה, בסך 4,800 ₪, וזאת עד לחודש 7/2021 (צורפו אישורים מאת המל"ל). עוד הצהירה שאין בבעלותה [עסק], שניסתה למכור --- במרשתת אך יוזמה זו לא צלחה, וכי פנתה להליך חדלות פרעון. מחקירתה הנגדית של הנתבעת עלה כי לא הצהירה אמת לגבי העסק שבבעלותה. גרסתה התפתחה עד כדי הודאה בטענה זו.

     

  39. תחילה טענה בחקירתה, בניגוד לאמור בתצהירהּ, ש"היה לי כמה חודשים שניהלתי [עסק], שלושה חודשים" (ע' 16, ש' 31). לאחר אמירה זו, הודתה שהעסק היה בבעלותה (ע' 17, ש' 13), ופעל תקופה קצרה מחודש מרץ 2021 עד יולי 2021, עד לקריסתו. בהמשך הדברים ידעה להסביר באופן חלקי בלבד מספר פרסומים עדכניים של העסק, תחת שמות שונים, המובילים כולם למספר הטלפון שלה (ע' 17 – 18). עוד עלה מחקירתה שהשמיטה מתצהירהּ דפי חשבון מהחשבון העסקי, ואף אישרה שהעבירה מחשבונה העסקי אל חשבונה הפרטי, סך כולל של כ – 207,000 ₪. יחד עם זאת ציינה שמדובר בהכנסות ולא ברווחים (ע' 22, ש' 16). במקום אחר הסבירה שצברה חובות בעקבות פעילות העסק, ו"פתחתי עסק שהוא גם [עסק] וגם --- ההתחייבויות היו גדולות לספקים לשכירויות לארנונה, כל מה שעסק צריך" (ע' 23, ש' 28).

     

  40. חקירתה הנגדית של הנתבעת לימדה אפוא שלא היתה גלויה לגבי התנהלותה הכלכלית, וסיבותיה עמה. היא הסתירה מבית המשפט את הכנסותיה מעסק שפתחה או שרכשה, ואף הכחישה בתצהירה באופן מפורש את טענת התובע בהקשר זה, שאף נקב בשם העסק בשמו. בעקבות מחדל זה הוריתי לנתבעת בתום דיון ההוכחות להגיש את דפי החשבון העסקי, והן אישור רו"ח לתמיכה בטענתה שהעסק סגור, ואין לו הכנסות.

     

  41. יחד עם זאת, לא מצאתי שיש במחדליה של הנתבעת בכדי לרפא את מחדלו של התובע להוכיח שינוי נסיבות מהותי בזיקה להכנסתה של הנתבעת. בסיכומיו מתייחס התובע לדפי החשבונות הפרטי והעסקי בבנק "---", ומוצא כי בחודש 5/21 הועברו מחשבונה העסקי לחשבון הפרטי כ 207,000 ₪, ובחודש 6/211 הועברו כ 103,000 ₪. הנתבעת אישרה בחקירתה את שיעור ההפקדות המתואר (ע' 22, ש' 7). מכך מסיק התובע שלנתבעת השתכרות בשיעור עתק – מבלי שנוקב בשיעורה. אין בידי לקבל את טענות התובע או את מסקנותיו.

     

  42. בכל הנוגע להכנסת הנתבעת, ולאחר שעיינתי ארוכות בסימוכין מטעם הצדדים ובחקירתם הנגדית, אין מקום לקבל את טענות התובע כאמור. המסקנות שהתובע מבקש ללמוד מדפי החשבון השונים היא פשטנית מידי, והוא נמנע מלהיכנס לעובי הקורה. מובן למדי הפיתוי להתייחס לשיעור הכנסות הנתבעת, אך נתון זה כשלעצמו אינו מלמד על חוסנה הכלכלי של הנתבעת או על שיעור השתכרותה. ברי הוא שלא שיעור ההכנסות לבדו יכריע את הכף כי אם שיעורו של הרווח בהינתן ההוצאות העסקיות. אף אין חולק שהנתבעת עירבה באופן פסול את פעילותה העסקית עם פעילותה הכלכלית האישית, ועדיין עיון עמוק בדפי החשבון אינו מעלה תימוכין לטענות התובע.

     

  43. עיון בדפי החשבון האישיים כנגד עיון בדפי החשבון העסקיים, מלמד בערבו של יום על איזון בין הכנסות העסק לבין הוצאותיו. מחד גיסא, חשבון הנתבעת בבנק ---- (עבור אוגוסט 2021 עד נובמבר 2021) מראה פעילות מתונה, והיתרה בו מגיעה לשיא של כ 7,000 ₪, ממנו "נוגסות" הוצאות מתונות אף הן. דפי החשבון הפרטי מ"---" מלמד על פעילות יותר משמעותית, בסכומים גבוהים יחסית, באמצעות העברות והפקדות מזומן בעיקר. לחשבון זה הועברו העברות משמעותיות בעיקר מחשבון "---" - שהתברר בדיעבד כחשבונה העסקי של הנתבעת והנתבעת אישרה בחקירתה העברות אלו (ע' 21, ש' 14). דפי החשבון האישי ב"---" מלמדים עוד הפקדות קטנות יחסית של מספר מאות שקלים, מאנשים שונים.

     

  44. יחד עם זאת, החל מחודש יולי 2021 ניכרת הרעה בפעילות הכלכלית בדמות החזרות רבות של המחאות שנמשכו מהחשבון העסקי אל החשבון הפרטי, מסיבת "א.כ.מ.", ולצידן עמלות בגין החזרים וביטול של המחאות. לצד זאת צמחו בחשבון העסקי החל מחודש יולי 2021 כאמור חיובי ריבית על משיכת יתר, עמלות ביטול על סדרות של המחאות. לא נצפה שיפור ממצב זה עד תום תקופת דפי החשבון (חודש 11/21). דפי החשבון העסקי הם בבחינת "תמונת מראה" של החשבון האישי ומצביעים על פעילות עסקית שוטפת (הכנסות מול משיכת המחאות) החל מחודש 5/21 בדמות הפקדות מזומן והעברות לגורמים שונים, לרבות לעצמה. אך כבר בחודש יוני 2021 מזהים עוד בדפי החשבון העסקי החזרות של הוראות קבע, עמלות התראה על חריגה, עמלת מכתב מעו"ד, ועמלות הודעה לפי חוק שיקים ללא כיסוי. בחודש אוגוסט עצימות הפעילות העסקית מצטמצמת, ואף לא ניתן להצביע על יתרות זכות או פיקדונות. כמו כן, עיון בדפי החשבון מלמד על מתאם בין שיעור ההפקדות לחשבון הפרטי לבין יתרת החובה אותה העת בחשבון האישי, באופן שמתיישב עם טענות הנתבעת לפיהן משכה אל החשבון הפרטי כספים מהחשבון העסקי כדי לסלק יתרות חובה.

     

  45. נתונים אלה מתיישבים עוד עם טענת הנתבעת לפיה העסק נסגר בחודש יולי 2021 (ע' 16, ש' 32). לטענתה נכנסה להליכי חדלות פרעון, בעקבות חבות עסקיים בשיעור כ – 45,000 ₪ (ע' 18, ש' 29). הנתונים מתיישבים עוד עם הסבריה של הנתבעת בחקירתה הנגדית:

     

    ש.מה היו ההכנסות שלך לחודשים שניהלת את ---?

    ת.אני לא זוכרת בע"פ, חודשיים ראשונים היו הכנסות די יפות, בחודש השלישי בקושי היו הכנסות היו יותר הוצאות.

    ש.כשאת אומרת חודשיים ראשונים את מתייחסת?

    ת.לאפריל ומאי אז היו ההכנסות הטובות.

    ש.אם אני אגיד לך שעברתי על דפי החשבון וב 5/21 יש הפקדות של למעלה מ- 207,000 ₪?

    ת.אומר לך שאת צודקת (ע' 22, ש' 2).

     

  46. התובעת לא צרפה סימוכין להליכי חדלות הפרעון, בהם היא מצויה, אך אין קושי לאמת זאת במרשם. לצד דפי החשבון העסקיים, צרפה הנתבעת אישור מרואה חשבון שהעסק סגור החל מחודש יולי 2021 (מצוין כי נסגר על ידי המשטרה) ונותר סגור עד היום. מוסיף רו"ח ומציין שאין לנתבעת כל הכנסה מהעסק. לא עלה בידי התובע לסתור אסמכתאות אלה.

     

  47. מכל המקובץ עולה שהתובע לא הצביע על שינוי נסיבות מהותי בהקשר להכנסת הנתבעת. התובע השליך יהבו על שיעור ההפקדות לחשבון העסקי, וממנו לחשבון האישי, אך באלה לא די כאמור. גם אם אקבל את טענת התובע לפיה במועד כריתת ההסכם השתכרה הנתבעת 7,500 ₪ - 8,000 ₪ - והנחה זו לא הוכחה – התובע לא הוכיח עליה בשיעור השכר, כל שכן לשיעור שכר של 20,000 ₪ בחודש אותו ייחס לנתבעת בתצהירו. בית המשפט הוא שטרח והעמיד את דפי החשבון זה לצד זה, יגע ולא מצא תימוכין לטענות התובע. לא למותר להוסיף שלתובע עמדה האפשרות לבקש גילוי מסמכים שילמדו על שיעור השתכרות התובעת, אך הוא לא עתר לקבלת מידע מצדדים שלישיים.

     

  48. לא נעלמה מעיני טענת התובע לפיה הנתבעת זוכה להכנסה ממכירות מוצרים ברשתות החברתיות. התובע צירף מעט פרסומים במרשתת מצד הנתבעת לכאורה (5 בלבד במספר). גם אם אניח שאלה הניבו מכירות בפועל, לא התרשמתי שמדובר בעיסוק קבוע שהניב לנתבעת הכנסות של ממש. כאמור לעיל, גם בחשבון האישי ניתן לאתר מספר הפקדות אקראיות מאנשים פרטיים, בשיעורים של כמה מאות שקלים. יתכן שאפשר לייחס הפקדות אלה לאותן מכירות – והתובע לא הוכיח זאת. אין בכך כדי להוות מסה קריטית, שתהווה ראיה לעיסוק שמניב רווחים בכלל, ובאופן שוטף בפרט. ההפקדות מתרכזות בעיקר בחודש 5/2021 ולאחריו הן פוסקות, לצד החזרת המחאות וחיובים בקצב מתגבר.

     

  49. לא ניתן לשלול את האפשרות שלנתבעת נשאר קשר מסויים לעסק המדובר או עסק דומה לו או תחת שמות אחרים. תשובותיה בהקשר זה ונוכח הפרטים שהוטחו בה בחקירתה הנגדית, היו חלקיות כאמור (ע' 17, ש' 18). נדמה שבפרסומים מטעם 2-3 [עסקים], מופיע מספר הטלפון של הנתבעת. יחד עם זאת, התרשמתי שככל שלנתבעת יש זיקה לעסקים אלה, זו מתקיימת רק בהקשר ל--- כאלה ואחרים, ואת הסבריה של הנתבעת מצאתי מתקבלים על הדעת (ע' 18, ש' 17). פרסומים אלה אינם מלמדים על בעלות או רווחים, כל שכן על שינוי נסיבות מהותי ביחס לעבר.

     

  50. לא נעלמה עוד מעיני טענת התובע לפיה התובעת מתגוררת עם בן זוג. טענה זו עלתה באופן רפה, והנתבעת לא נשאלה על כך בחקירתה הנגדית. התובעת הזכירה באופן עקיף שיש לה בן זוג (ע' 23, ש' 13) בהקשר לרכב בו היא עושה שימוש, אך ב"כ התובע לא הוסיפה וחקרה אותה בהקשר זה. למותר לציין שאין ראיה לכך שהתובעת חולקת מגורים עם בן זוג, או שיש לזוגיות נפקות למצבה הכלכלי של הנתבעת.

     

  51. מכל הטעמים הללו, אני קובעת שהתובע לא הוכיח שיפור במצבה הכלכלי של הנתבעת, או עליה בשיעור השתכרותה, ולא הוכיח שינוי נסיבות מהותי בהקשר זה. מכאן שדינה של הטענה לשינוי נסיבות במישור הכלכלי – להידחות.

     

    סרבנות קשר מצד הקטינה ---

  52. התובע טוען להסתת הקטינה --- כלפיו, על ידי הנתבעת. לדבריו הקטינה אינה נענית לחיזוריו, ואינה בקשר עמו כשנתיים טרם הגשת התביעה, גם בהשפעת אחותה, בתם הבגירה של הצדדים. השתיים מדברות אליו בצורה משפילה ומעליבה, והקטינה חסמה אותו ממכשירה. לפיכך יש לראות בבת --- "מורדת" ואותו כפטור ממזונותיה.

     

  53. דין טענות אלה להדחות. התובע לא העמיד כל בסיס עובדתי, או משפטי, לעילה נטענת זו. אטעים, בתמצית בלבד, שהדין העברי מכיר באפשרות, העקרונית, לצמצם מזונותיו של קטין המסרב לקשר עם אביו, אך הלכה למעשה "שלילת המזונות היא צעד קיצוני וחריף אשר יש להימנע ממנו אלא אם כן קיימות נסיבות יוצאות דופן" (ע"א 1741/93 אזולאי נ' אזולאי, 13.7.1994). הקושי העיקרי בפניו ניצב עקרון זה הוא ששלילת המזונות לא תביא בהכרח, או בכלל, לחידוש הקשר בין הקטין ובין אביו – "האם ילד שמזונותיו קוצצו יאהב את אביו יותר, והאם הכנעתו בשוט הצמצום באמצעיו הכלכליים, אף אם תביא אותו לשינוי גישתו, תיצור יחסי אמון ואהבה אמיתיים?" (ע"א 1880/94‏ קטן ‎‎נ' קטן, פ"ד מט(1) 215 (1995)). לפיכך השימוש בסעד זה שמור ל"מקרים של מרדנות בעלת ביטויים בולטים, גסים ועולבים" (שם). ההלכות הרלוונטיות הקפידו עוד לקבוע שטובת הילד מוסיפה לעמוד כעקרון-על גם בסוגיה זו, ו"תחולתו של עיקרון זה מחייבת לבחון האם הפסקת המזונות תפעל - בסופו של יום - לטובת הילד, ולטובת הקשר עם הוריו. במקרים חריגים וקיצוניים יותר, בהם מדובר בהתנהגות מחפירה, בקשר שלא נראית תקוה לשקמו ובמצב דברים בו אין זה הוגן לחייב את האב לפרנס את בנו ('כספומט') תוך התעלמות מהיחס המוענק לו - מחייב עקרון טובת הילד לוודא, לפחות, שאין פגיעה בצרכיו הבסיסיים. דברים אלה צריך שייעשו באיזמל עדין" (רע"א 3761/10 ‏פלוני נ' פלונית, 15.7.2010).

     

  54. במישור המעשי הפחתת המזונות או ביטולם משום סרבנות קשר תיתכן רק במקרים בהם השתכנע בית המשפט שסירובו של הילד עצמאי, ואינו פרי השפעת אמו או אחר, ובנסיבות בהן האב עושה כל שלאל ידו לחידוש הקשר. במקרים כגון אלה בתי המשפט התרשמו עוד שקלושים הסיכויים לחידוש הקשר בין הילד ובין האב (ר' תלה"מ (אשדוד) 40374-10-17‏‏ פלוני נ' פלונית, 17.1.2021; תלה"מ (קריות) 43680-09-19‏ פלוני נ' פלונית, מיום 10.10.2021). מקום בו סרבנות הילד היא פרי השפעת אמו או אחרים, או משום תגובה להתנהגות האב, לא תימצא העילה להפחתת המזונות (ר' תמ"ש (ת"א) 7364-12-16‏ ‏ט.ת נ' ר.ל, 14.6.2017; תמ"ש (ת"א) 29349-09-17‏ ר.ה נ' ד.ל, 18.1.2020).

     

  55. בענייננו, טענות התובע עלו באופן רפה. לכתחילה שומט התובע את הקרקע תחת עתירתו, שעה שמייחס את סרבנות הקטינה להסתה מצד אימה ואחותה הבגירה. לאמור שסירובה של הקטינה להיות בקשר עם האב, מה שלא הוכח, אינו עצמאי ואינו פרי "רצונה" האמיתי אלא תוצאה של "שטיפת מוח" מצד הנתבעת (פר', ע' 14, ש' 8). מחקירתו הנגדית של התובע עלה קושי ממשי לקבל את טענתו לפיה הוא "מחזר" אחר ילדיו, או למצער אחר הקטינה. בחקירתו אישר שלא פתח מעולם בהליך לחידוש הקשר עם --- (ע' 14, ש' 10); שלא הגיע ללשכת הגיוס ביום גיוסה של הבת הבכורה --- (שם, ש' 13); ואף אישר שהוזמן לחגיגת בת-המצווה של הבת ---, ועל אף שאמו ואחיותיו הוזמנו והגיעו לאירוע, הוא לא השתתף באירוע (שם, ש' 18).

     

  56. התמונה המסתמנת מהראיות רחוקה מלהלום את הבקשה לקביעה כי --- היא בבחינת "מורדת", והתובע נמנע כאמור אף מלבסס את טענתו במישור המשפטי. מכל הטעמים הללו, דין טענה זו להידחות.

     

    הרחבת זמני השהות עם הבן --- והחלת ההלכה בבע"מ 919/15

  57. בהסכם נקבע שהקטין ישהה ברשות התובע בימים ב' ו-ד', ממועד סיום הלימודים ועד למחרת בבוקר. בנוסף, מידי סופ"ש לסירוגין, מיום ו' בתום יום הלימודים ועד ליום א' בבוקר. יש מקום לציין שבמעמד אישור ההסכם, הוסכם שמתכונת זו תחל לפעול רק עם מעבר האב לדירת מגורים משלו (שם, ע' 1, ש' 25). לטענת התובע, חלוקה זו מוסיפה להתקיים (אך בימים א' ו-ג'), אלא שהקטין --- מצוי ברשותו מעבר לחלוקה האמורה, בימים נוספים ומשתנים. התובע הוסיף, שבניגוד למועד כריתת ההסכם, הקטין עבר את גיל 6, ומטעמים אלה יש מקום להחיל על מזונותיו את העקרונות שנקבעו בבע"מ 919/15.

     

  58. דין טענה זו, על שני חלקיה, להידחות. ראשית, במישור העובדתי התובע לא הוכיח שינוי נסיבות כלשהו, כל שכן שינוי מהותי מן הנסיבות, ששררו במועד כריתת ההסכם. קביעה זו נכונה ביתר שאת שעה שהתובע טוען לתוספת לא קבועה של ימים או שעות, כטענה כללית ללא פירוט. יתירה מכך, בחקירתו הנגדית העמיד התובע שתי גרסאות, שלא בהכרח מתיישבות האחת עם רעותה. לפי הגרסה האחת זמני השהות כיום מצומצמים מבעבר – "בעבר הוא היה אצלי הרבה יותר, אצל ההורים שלי יותר נכון" (ע' 14, ש' 2). גרסה זו סותרת כל טענה להרחבת זמני השהות, כל שכן לשינוי נסיבות בהקשר זה; ולפי גרסה שניה, "עכשיו לפי ההסכם. ראשון ושלישי וכל שבת שניה, אני לוקח אותו מבית ספר" (שם, ש' 5). גם גרסה זו סותרת את הטענה לשינוי נסיבות, ועומדת בניגוד לטענה שזמני השהות הורחבו. אין צורך להכריע בין שתי הגרסאות הואיל ולפי כל אחת מהן, לא הצביע התובע על שינוי נסיבות. ואבהיר, ככל שמתכונת המפגשים מצומצמת מבעבר, הרי שאין בסיס לטענה לפיה זמני השהות הורחבו. מהצד האחר, אם זמני השהות הורחבו והינם כפי שנקבע בהסכם, גם אז אין שינוי נסיבות.

     

  59. שנית, יש לדחות את טענת התובע לתחולת ההלכה בבע"מ 919/15. נזכיר שהלכה זו הביאה לשינוי האופן בו יחושבו מזונות קטינים שמלאו להם 6 שנים לפי הדין העברי. נקבע כי לשם חישוב שיעור המזונות בנסיבות אלה, ישקול בית המשפט את הכנסת שני הצדדים והפער הכלכלי בין השניים, כמו גם את חלוקת זמני השהות בין ההורים לצד בחינת נסיבות העניין בכללותן. בענייננו, הגם שגילו של הקטין כיום מעל גיל 6, בעוד שבעת אישור ההסכם היה בן פחות משש - אין בכך להביא להחלת ההלכה בבע"מ 919/15 על נסיבות המקרה.

     

  60. בית המשפט העליון פסק בסוגיה זו באופן ברור (בבע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני, דלעיל), והלכה היא שפסק הדין בבע"מ 919/15 אינו מהווה שינוי נסיבות כשלעצמו, ואינו מייתר את המבחן לשינוי נסיבות מהותי כתנאי לקבלת תביעה לשינוי מזונות (פס' 12 לפסק הדין). כמו כן, אין נפקא מינה אם מזונות הקטינים נקבעו בפסק דין או בהסכם (פס' 14). כנקוב בפסק הדין, "[...] הלכת בע"מ 919/15 [...] אינה מהווה עילה לפתיחת הליכי מזונות חלוטים. זאת ועוד, אין בהלכת 919/15 כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות שנקבעו – בין בפסק דין חלוט שאישר הסכם כולל או הסכם קונקרטי, ובין בפסק דין חלוט שניתן לאחר הליך משפטי – טרם שנפסקה הלכה זו" (שם).

     

  61. הפנייה לעקרונות בע"מ 919/15 תיתכן רק מקום בו בית המשפט שוכנע שבנסיבות שלפניו התרחש שינוי נסיבות מהותי, שמצדיק את שינוי המזונות, וזאת לפי הדין וההלכות הקיימים בסוגיה זו. בלשונו של בית המשפט העליון: "ככל שבית המשפט מגיע למסקנה כי התרחש שינוי נסיבות מהותי, כמשמעותו בפסיקה, המצדיק עיון מחודש בגובה המזונות – מן הראוי כי עיון זה יעשה בהתאם להלכת בע"מ 919/15, [....] שהרי מרגע שנגזר לקיים דיון מחודש בגובה המזונות, אין הצדקה לקיימו על פי דין ישן, שאיננו נוהג עוד" (ס' 15). ומכלל ההן אתה שומע את הלאו, לאמור שכל עוד אין שינוי נסיבות, אין מקום לפנות להחלת עקרונות בע"מ 919/15. מעבר לצורך יצויין כי בע"מ 919/15 פורסם ביום 19.7.2017, והיה עובדה ידועה בעת חתימת ההסכם ואישורו בשנת 2019.

     

    מישור תום הלב

  62. כעת, משנדחו טענות התובע לגופו של עניין, יש מקום להתייחס לרקע שהוביל להגשת התביעה. אין חולק שהסכסוך הנוכחי בין הצדדים נולד בעקבות אי-תשלום המזונות על ידי הנתבע, כפי שהתחייב בהסכם. אין חולק עוד שהנתבעת גובה את המזונות, באופן חלקי, באמצעות המל"ל בדמות קבלת גמלת מזונות – בסכום נמוך מסכום המזונות לפי ההסכם, וכשהזכות לקבלת גמלה נתונה לסייגים וקיזוזים שונים. לא התרשמתי כי התובע עשה כל שלאל ידו על מנת לעמוד בחיוביו, אך מנגד ניכר שמצא את הנחישות והממון להגיש את התביעה דנן. יש טעם לפגם בעובדה שהנתבעת נדרשת מחד גיסא להסתפק בשיעור מזונות נמוך מהסכום הנקוב בהסכם ועליו הסתמכה, וזאת בעקבות מעשה חד-צדדי של התובע, ומאידך גיסא נדרשת בד בבד להתגונן מפני תביעתו של התובע (השוו לתלה"מ (באר שבע) 43962-07-18‏ ‏א.ג נ' אי.ג, 23.12.2019). סבורני שהתנהלות זו מעידה על העדר תום הלב הנדרש מבעל דין, כל שכן תום הלב הנדרש מאב העותר להפחתת מזונות ילדיו (ר' עמ"ש (ת"א) 33956-02-20‏ ‏פלוני נ' פלונית, 8.10.2020; עמ"ש (תל-אביב-יפו) 17590-01-20‏ ‏פלונית נ' פלוני, 3.12.2020; תלה"מ (ת"א) 8895-03-20‏ ‏פלוני נ' פלונית, מיום 2.8.2022).

    סיכום

  63. לאחר שאושר תוקף של ההסכם בין הצדדים, והובהר כי התביעה הינה לסעד היחיד של הפחתת מזונות, בחנתי את העילות עליהן הצביע התובע. מצאתי כי התובע כשל בהוכחתן ונדחו טענותיו לשינוי נסיבות מהותי. כך במישור הכלכלי, לא עמד התובע ברף השכנוע להרעה במצבו או לשיפור בחוסנה הכלכלי של הנתבעת; טענות התובע בנוגע לסירובה של הבת --- לשהות עמו או להיות עמו בקשר, לא התגבשו לכדי עילה לביטול המזונות או לכדי אפיון הקטינה כ"מורדת" לפי הדין העברי; טענות התובע בנוגע להרחבת זמני השהות עם הבן --- נסתרו על ידי תשובותיו בחקירתו הנגדית. נדחתה עוד טענתו להחלת העקרונות שנקבעו בבע"מ 919/15 על נסיבות המקרה דנן. לבסוף מצאתי מידה של חוסר תום לב בהגשת התביעה בנסיבות המקרה.

     

    סוף דבר

    הוצאות משפט

  64. כפי שצוין לעיל, הנתבעת נקטה בסחבת בניהול ההליך והסתירה עובדות מהותיות מבית המשפט. איני מקבלת את טענתה לשגיאה טכנית. בפסק הדין קבעתי שאין בהתנהלותה על מנת למלא את החסר בראיות התובע. יחד עם זאת, אין בית המשפט יכול להשלים עם ההתנהלות, ומורת רוחו של בית המשפט תמצא ביטוייה בפסיקת הוצאות המשפט. מכח שיקול דעתו הרחב של בית משפט זה, וחרף דחיית התביעה, לא אעשה צו להוצאות.

     

    התוצאה

  65. על בסיס כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:

     

    • התביעה להפחתת המזונות נדחית.

       

    • אין צו להוצאות.

       

      פסק הדין יהיה מותר בפרסום, לא לפני 10 ימים מהיום, בכפוף להשמטת פרטים מזהים ותיקוני הגהה.

       

      המזכירות תדוור את פסק הדין לב"כ הצדדים, ותסגור את התיק.

       

      ניתן היום, כ"ד חשוון תשפ"ג, 18 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים. 

      תמונה 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ