פס"ד בענין התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה מאוחרת בגין צוואה מוקדמת

פסק דין זה יביא לסיומה מחלוקת בין ילדי המנוחה בענין הבקשה לקיום צוואתה.

המשיב שבכותרת הגיש במסגרת ת"ע 49226-05-20 בקשה לצו קיום צוואת המנוחה מיום 29.8.2011.

המתנגדים הגישו במסגרת ת"ע 49312-05-20 התנגדות לבקשה לצו קיום הצוואה שנערכה ביום 29.8.2011 וכן הגישו בקשה מטעמם לקיום צוואה מוקדמת של המנוחה שנערכה לטענתם בשנת 2003.

שעה שעל פי החוק יש לקיים את צוואתו האחרונה של מצווה, יכריע בית המשפט בהתנגדות לבקשה לצו קיום הצוואה המאוחרת משנת 2011 ורק ככל וההתנגדות תדחה, ניתן יהיה לדון בבקשה לקיום הצוואה המוקדמת משנת 2003.

וודאי שמתייתר הצורך להכריע בבקשה לצו קיום הצוואה המוקדמת, מקום בו תקוים הצוואה המאוחרת.

ראשית יובהר כי כתב ההתנגדות במקור הוגש אצל הרשם לענייני ירושה ועל פי החלטתו מיום 19.5.2020 הועבר התיק להתברר בבית משפט זה, בדיון ביום 25.10.2020 טען ב"כ המתנגדים כי ההתנגדות הוגשה לרשם לענייני ירושה "לאחר יד ובמהירות" ועל כן ביקש להגיש התנגדות מתוקנת, אך לא ידע להסביר מדוע המתנגדים לא הגישו בקשה מתאימה להגיש התנגדות מתוקנת במהלך כל החודשים שחלפו ממועד העברת התיק לבית המשפט ועד למועד קדם המשפט.

כבר באותה הזדמנות, טענה ב"כ המשיב אשר מבקש את קיום הצוואה המאוחרת, כי ההתנגדות כפי שנערכה והטיעונים בדיון סובבים סביב אותם צירים שלא מצדיקים את פסילת הצוואה. עוד נטען באותו דיון כי למעשה "התגלה" כי יש צוואה מוקדמת משנת 2003.

בדיון התברר כי הטענה המרכזית כנגד הצוואה משנת 2011 סובבת סביב השאלה האם המנוחה שלטה בשפה העברית, זאת על אף העובדה, שגם הצוואה המוקדמת שאותה ביקשו המתנגדים לקיים, גם היא ערוכה בשפה העברית.

בהחלטתי מיום 25.10.2020 נקבע כי ההתנגדות כפי שהוגשה, נוסחה באופן שאינו מבסס עילות משמעותיות, לא צורפו כל אסמכתאות לתמיכת הטענות ואפילו לא תיאור מסד עובדתי שמבטא אפשרות לדון בטענות.

הדגשתי בהחלטתי כי במיוחד הדברים אמורים לאחר שהוגשה תשובת המשיב להתנגדות והדברים נכתבו שם בצורה ברורה. בנוסף, עלו גם מחדלים טכניים של צירוף בעלי דין בצורה לא תקינה וכן צוין בהחלטה כי התברר בדיון שלכלל האחים היה ידוע כי קיימת צוואה מוקדמת.

שעה שלא ניתן היה לדון בכתב ההתנגדות כפי שהוגש, הובהר כי ככל שמבקשים לדון בהתנגדות, יש להגיש בקשה להגשת כתב התנגדות מתוקן.

ביום 25.2.2021 ניתנה החלטה בבקשה לתיקון כתב ההתנגדות אשר הוגשה רק לאחר מספר תזכורות מצד בית המשפט בענין הגשת הבקשה לתיקון ההתנגדות. ניתנה החלטה המתירה הגשת כתב התנגדות מתוקן בכפוף לתשלום הוצאות וביום 14.3.2021, הוגש כתב ההתנגדות המתוקן.

טענות ההתנגדות לצוואה המאוחרת בתמצית

1. המתנגדים טוענים כי המנוחה נפטרה בחודש ינואר 2020 ובאותה עת המתנגדים כלל לא ידעו על קיומה של הצוואה המאוחרת.

2. המתנגדים טוענים כי המשיב טען בפניהם שיש בידו מעטפה, כי הוא לא יודע מה יש בה וביקש להיפגש איתם.

3. עוד טוענים כי היתל בהם ואמר להם שהוא רוצה לשבת עמם לצרכי פשרה.

4. המתנגדים טוענים כי בדיעבד התברר כי המשיב היה מעורב בעשיית שתי הצוואות של המנוחה וידע על קיומן.

5. המתנגדים טוענים למעורבות המבקש בעריכת הצוואה הן משנת 2011 והן משנת 2003 ומדובר בדבר שיש לו השלכה לגבי כלל התנהגותו השקרית של המשיב.

6. המתנגדים מפרטים בשלל טענות, הנחות שיש להן ביחס למעורבות המשיב גם בעריכת צוואה של אביהם המנוח וטוענים כי המשיב יזם עריכת צוואה בשנת 2003 על מנת למנוע העברת דירה בעיזבון אביו האב המנוח, לאח פלוני.

7. המתנגדים טוענים כי המשיב היה מעורב בעריכת הצוואה משנת 2011, הכתיב את הצוואה, הסיע את המנוחה לנוטריון, יצר קשר עם הנוטריון וכן ניצל מצב בו המנוחה לא מבינה את השפה העברית והכתיב לה צוואה בניגוד לרצונה.

8. המתנגדים מציינים כי ביום 9.8.2011, נערכה פגישה בין כל האחים, לאחר צום תשעה באב, במהלכה הם קיימו דיון בענין הירושה כאשר כולם עמדו על כך שתהיה חלוקה שווה של הירושה אך לטענתם המשיב התעצבן וצעק שהוא רוצה את הדירה לעצמו. עוד הם מציינים כי גם אחותם Y אמרה למשיב שחלוקת הירושה צריכה להיות שווה וטוענים כי המנוחה שהיתה נוכחת בפגישה אמרה לכולם שהיא מחלקת את הירושה שווה בשווה אך לטענתם הוסיפה כי המשיב יכול להמשיך לגור בדירה אך אם ימכור אותה או ירצה לעבור לגור במקום אחר, הדירה תחולק בין ששת האחים, ואם יחליט להישאר בדירה, יכול להמשיך לגור בה ולאחר אחרית ימיו הדירה תחולק בין כל היורשים בחלקים שווים.

9. המתנגדים טוענים כי המשיב התעצבן בפגישה, קילל את המתנגדת H ורק בדיעבד התברר להם כי שבועיים לאחר אותה מריבה, לקח המשיב את המנוחה לערוך את הצוואה.

10. עוד טוענים המתנגדים כי ערכו בירור ביחס לנוטריון שערך את הצוואה, התברר להם כי הוא אדם חולה אשר סגר את משרדו ועוד מוסיפים כי הוא לא פעל כשורה בעניינה של המנוחה.

11. עוד מפרטים המתנגדים שיחות טלפוניות שנעשו לכאורה בחודש נובמבר 2020 בין המשיב לאחות נוספת של הצדדים שאינה בעלת דין כאן, במסגרתם הם טוענים כי המשיב מודה בשיחה שהוקלטה כי לקח את האם המנוחה להכנת צוואה, תוך שהוא מכחיש שלאביהם שנפטר היתה צוואה.

12. המתנגדים טוענים כי המשיב קבע פגישה עם הנוטריון, לקח את המנוחה למשרד הנוטריון באופקים, תוך שהיא לא מבינה כמעט לחלוטין את השפה העברית למעט מילים בודדות ולא יכלה בכלל ליזום את הפגישה או להבין את תוכנה בעברית.

13. המתנגדים טוענים כי המנוחה דיברה אך ורק את השפה ההודית ומצרפים מסמכים רפואיים משנת 2014 במסגרתם הם טוענים כי מפורט ש-H הבת המתנגדת מתרגמת את תוכן המכתב הרפואי לאמה.

14. עוד הם מציינים כי מצוין ע"י רופא מבית החולים כי האם המנוחה דוברת הודית בלבד ומסתייעת בתרגום באמצעות הבת דוברת הודית.

15. המתנגדים טוענים כי אם בשנת 2014 המנוחה לא דיברה עברית, וודאי שכך גם היה בשנת 2011, מועד עריכת הצוואה.

16. המתנגדים טוענים כי המשיב הסתיר את דבר עריכת הצוואה לאורך שנים ונוכח מעורבותו בעריכתה באופן שאינו משקף את רצון המנוחה, יש להורות על חלוקה שווה של העיזבון בין כלל האחים.

17. עוד טוענים המתנגדים כי גם בחלקו של הנוטריון בעשיית הצוואה, נפל פגם חמור, שתומך בפסילת הצוואה.

תמצית טיעוני התשובה להתנגדות

1. התשובה להתנגדות הראשונית הוגשה בשם שלושה מילדיה של המנוחה, אלמוני שהגיש את הבקשה לצו קיום הצוואה משנת 2011, הבת Y והבת R. התשובה להתנגדות המתוקנת הוגשה ע"י המשיב בלבד תוך שמציין ולא נסתר כי שתיים מאחיותיו שותפות לעמדתו הגם שאינן זוכות על פי הצוואה שהוא מבקש לקיים.

2. המשיב דוחה את טענות ההתנגדות, טוען כי מדובר בצוואה נוטריונית שנערכה ע"י המנוחה אשר ידעה עברית וכי לא נפל בצוואה כל פגם.

3. המשיב טוען כי מדובר בניסיון לא ענייני לנקום במשיב 1 אשר הינו יורש של חלקה של האם בדירת העיזבון, זאת לאחר שהתגורר בדירה זו במשך שנים רבות, סעד את המנוחה, עזר לה וטיפל בה.

4. המשיב מציין כי אומנם לאמם המנוחה היתה גם צוואה מוקדמת שנערכה בשנת 2003, עוד כשהיה בעלה בחיים ואולם בחודש אוגוסט 2011 החליטה המנוחה לשנות את הצוואה, לערוך צוואה חדשה וטענת המשיב היא כי בשל העובדה שהמשיב 1 ליווה אותה ודאג לה החליטה זו לתת לו את חלקה בדירה.

5. המשיב טוען כי כלל בני המשפחה ידעו דבר שינוי הצוואה, הדבר לא הוסתר מעולם וכי המנוחה אמרה לכל ילדיה כי זהו רצונה, בשל כך שהמשיב 1 מטפל בה.

6. המשיב מציין כי למרבה הצער לאחר שאמרה זאת לילדיה, המתנגדים ניתקו איתה קשר, עשו עליה חרם, דבר שציער אותה מאוד עוד בחייה.

7. המשיב טוען כי הצוואה מיום 29.8.2011 היא צוואתה האחרונה של המנוחה ויש לקיימה וכי לא לחינם היה זה המשיב שהגיש את הבקשה לצו קיום צוואה, אך שתי אחיותיו שאינן זוכות על פי הצוואה, אך יודעות כי היא משקפת את רצון המנוחה, הצטרפו אליו לצורך הגשת התשובה להתנגדות.

8. המשיב טוען כי בטיעוניהם המתנגדים מבקשים לפגוע בחופש הציווי של המנוחה וכי לא צרפו כל בדל ראיה לתמיכה בטענתם.

9. המשיב צירף מסמך של אדם שהכיר היטב את המנוחה, העיד על כך שהמנוחה רצתה מאוד לתת את הדירה למשיב 1 וידעה היטב את השפה העברית. עוד נטען כי בניגוד לאמור בהתנגדות, המנוחה היתה עצמאית לא היתה תלויה במשיב 1 והיתה בקשר עם יתר משפחתה.

10. המשיב מתייחס לטענה כי יש לקיים צוואה מוקדמת שנערכה בשנת 2003 ומפנה לכך שטענות ההתנגדות לצוואה המאוחרת, נסמכות על הטענה שהמנוחה לא דיברה עברית אלא ששתי הצוואות נערכו בשפה העברית.

11. המשיב טוען כי אכן המנוחה היתה מבוגרת, אך היתה צלולה בדעתה, לא היתה חולנית וידעה עברית היטב.

12. המשיב מציין כי המנוחה עבדה למעלה מ-30 שנה בישראל לאחר שעלתה ארצה מהודו בתחום החקלאות, דיברה עברית עם הפועלים, עם המנהלים, עם ילדיה, עם נכדיה והטענה שלא ידעה עברית כלל היא טענה מגוחכת מיסודה.

13. המשיב מדגיש כי הצוואה הנוטריונית נערכה על פי כלל התקנות הקבועות בחוק ותקנות הנוטריונים וכי לא היה כל צורך בקבלת תעודה רפואית, שכן המנוחה בעת עריכת הצוואה לא היתה בבית חולים ולא היתה מרותקת למיטתה.

14. ביחס לטענה כי המשיב ניהל משא ומתן לצורך פשרה בענין חלוקת העיזבון המשיב מבהיר כי זוהי כלל לא היתה מטרת יצירת הקשר, מטרת יצירת הקשר או לפחות הניסיון לכך היה בשל כך שלאחר השבעה, המתנגדים פשוט ניתקו איתו כל קשר.

15. המשיב טוען כי המתנגדים משתמשים במלים חשש כבד להשפעה בלתי הוגנת, אך מעבר לאמירה הכללית לא מעלים כל טענה ומדובר בטענות רפות ללא כל ביסוס ראייה או עובדה.

16. המשיב טוען כי לא יכולה להיות כל מחלוקת כי כלל הילדים ידעו דבר עריכת הצוואה המאוחרת שכן למרבה הצער זה היה הרקע למריבה ולנתק כמו גם החרם של המתנגדים כנגד המנוחה עוד בחייה.

17. המשיב עותר לקיומה של הצוואה משנת 2011 ודחיית ההתנגדות תוך חיוב בהוצאות.

     

תמצית סיכומי המתנגדים

1. המתנגדים בסיכומיהם טוענים כי המשיב משנה כל הזמן את גרסתו, טוענים כי פעם אחת הכחיש שידע על הצוואה משנת 2011 ופעם אחרת חזר בו מגרסה זו.

2. עוד מפנים לכך שלטענתם ניתן להתרשם מעדותה וחקירתה של גב' Y כי המשיב לקח את אמו לנוטריון והקריא לה את תוכן הצוואה בשפה ההודית.

3. המתנגדים טוענים כי המשיב ניסה להסתיר את מעורבותו בהסעת המנוחה לנוטריון. כמו כן, מכחישים כי עשו חרם על האם המנוחה ואף מפנים לחקירתו של המשיב אשר אישר בחקירתו כי H היתה מגיעה לשמור על האם המנוחה וכן טוענים כי גם Y אישרה שהמתנגדת H לא החרימה את המנוחה. המתנגדים טוענים כי המשיב אישר בתצהירו כי שלט על חשבון הבנק של האמא, ערך עבורה קניות ועל כן בלתי סביר לקבל את הטענה שהיא עצמה שילמה את הכסף לנוטריון עבור עריכת הצוואה.

4. המתנגדים טוענים כי עדותה של האחות Y מאשרת את טענותיהם בענין מעורבות המשיב בעריכת הצוואה וכי בעדותה אישרה כי המשיב סיפר למנוחה בעברית פשוטה את תוכן הצוואה וכך עשה גם בהודית.

5. המתנגדים סבורים כי יש לפרש את התרגום להודית כהכתבה של הצוואה למנוחה.

6. המתנגדים מפנים לעדותה של המתנגדת H שלטענתם מחזקת את גרסתם לרבות בדבר כך H היתה מעורבת בטיפול באם המנוחה וביחס לכך שהאם לא ידעה עברית והיא סייעה לה בתרגום.

7. המתנגדים מתייחסים לעדותו של האח פלמוני, אף הוא מתנגד לצוואה, אשר טוען כי הקליט באופן ספונטני את האחות Y אשר אמרה לו שאלמוני הסביר לאמא בהודית ואז היא נכנסה לערוך את הצוואה.

8. ביחס למתנגד פלוני, הוא חוזר על גרסתו שגר סמוך לאמו ומעולם לא החרים אותה.

9. המתנגדים מתייחסים לתצהיר הנכדה M, אשר לטענתם מחזקת את הטענה כי הסבתא תקשרה במלים בסיסיות בלבד בעברית.

10. ביחס לעדותו של ***, המתנגדים טוענים בעדות שאין בה כל אמת וכי מדובר בחברו הטוב של המשיב, אשר אף לטענתם היה זה אשר ייעץ למשיב לקחת את המנוחה לערוך צוואה חדשה בעקבות המריבה בתחילת חודש אוגוסט.

11. המתנגדים חוזרים בפרק סיכום הסיכומים על תמצית טענותיהם, מציינים כי המשיב היה מעורב בהגעתה של המנוחה לנוטריון, תרגם לה את הצוואה לשפה ההודית ולטענתם הנוטריון כשל בכך שלא דרש אישור רופא ולא הזמין מתורגמן.

12. המתנגדים מסכמים בסיכומיהם ומבקשים כי בית המשפט לא יקיים את הצוואה משנת 2011, אלא את הצוואה משנת 2003 וזאת לטענתם גם אם הצוואה בשנת 2003 נערכה באופן בלתי חוקי, שכן היא תואמת את רצון המנוחה לחלוקה שווה של הזכויות בדירה, תוך מתן זכות מגורים למשיב.

     

תמצית סיכומי המשיב

1. המשיב חוזר על טענותיו שפורטו בכתב התשובה להתנגדות. טוען כי בסיכומים המתנגדים בחרו לעוות את חקירות העדים בצורה חמורה, תוך ניסיון להטעות את בית המשפט.

2. המשיב מפנה להערות בית המשפט לענין פסיקת הוצאות נוכח חקירות סרק שבוצעו בדיון.

3. המשיב טוען כי המתנגדים סתרו עצמם, נפלו בלשונם, טענו טענות אבסורדיות שהעידו על חוסר תום לבם, כאשר ביססו את מרבית טענותיהם על כך שלא ניתן לקיים צוואה בעברית, אך מאידך מבקשים לקיים צוואה אחרת בעברית, רק משום שהיא תואמת את רצונם.

4. המשיב טוען כי למעשה סיכומי המתנגדים לא כללו סיכומים ממש, אלא תמצית טענותיהם כפי שהוצגו בתצהירי העדות הראשית.

5. המשיב מדגיש כי רצון האם היה להעניק את כל הדירה לבן אלמוני ורצונה לא היה להעניק לו רק זכות מגורים.

6. המשיב דוחה את הטענות לענין השפעה בלתי הוגנת, טוען כי למעשה גם המתנגדים ועדיהם אישרו כי המנוחה היתה צלולה בעת עריכת הצוואה ולא הצליחו להראות כל טענה שתגרע בכשירותה לצוות.

7. המשיב טוען כי המתנגדים עצמם הודו כי המשיב היה מביא את המנוחה אליהם כל אימת שנסע לטיול דבר שלטענתם מעיד כי לא היה כל ניסיון לבודד את המנוחה מיתר העולם.

8. בכל הנוגע לשליטת המשיב בחשבון הבנק, מדגיש המשיב כי לא נסתר שאומנם המשיב היה רשאי לפעול בחשבון האם המנוחה אך גם המתנגד פלוני היה שותף באותו חשבון, יכול היה לפקח על כל פעולה שמבוצעת בדיוק באותו מעמד של הבן אלמוני.

9. המשיב מדגיש כי במהלך דיון ההוכחות הוכיחו באמצעות תמונות וסרטונים כי המנוחה יצאה מביתה ביקרה באירועים משפחתיים, ושהתה בחברה, לרבות חברת מי מהמתנגדים או ילדיהם.

10. עוד מפנה המשיב לכך שבעדותו של המתנגד פלמוני (עמ' 48) הכחיש זה את הטענה של השפעה בלתי הוגנת ואף ציין כי כלל לא כתב זאת בבקשה.

11. המשיב אף מפנה לעדותה של הנכדה M (עמ' 61 לפרוטוקול) אשר אישרה כי לא היתה כל מניעה בקשר שלה כנכדה ושל אמה כבת עם המנוחה.

12. המשיב מציין כי אכן שתי צוואות המנוחה נערכו בשפה העברית ולא יעלה על הדעת שלא לקבל את הבקשה לצו קיום צוואה ביחס לצוואה משנת 2011 בנימוק שהמנוחה לא דיברה עברית, תוך העלאת טענה לקיים צוואה משנת 2003, שאף היא נערכה בעברית.

13. המשיב אף מפנה לכך שלמעשה הנימוק להגשת ההתנגדות המתוקנת היה לכאורה לצורך צירוף אסמכתאות, אלא שלמעט שלל תמלולי שיחות לא צורפה כל אסמכתא רלוונטית.

14. המשיב אינו מכחיש כי הסיע את המנוחה לבקשתה לנוטריון, אך מכחיש מעורבות כלשהי בעריכת הצוואה וכן טוען בסיכומיו כי רק לאחר שהגיעו הוא ואמו ליד בנק הפועלים באופקים, הבין כי היא מבקשת להגיע למשרדו של עו"ד מימון.

15. המשיב מדגיש כי הוא עצמו סלד מאותו עורך דין, שכן אותו עו"ד ייצג את גרושתו בהליך הגירושין, אך המנוחה היתה זו שהתעקשה להגיע לעו"ד מימון, שכן הוא זה שערך גם את הצוואה בשנת 2003.

16. המשיב טוען כי המנוחה נכנסה לבד לנוטריון ולא הוכח אחרת וכן טוען ביחס לטענה המרכזית של המתנגדים בענין העברית כי למעשה פלוני הודה בחקירתו (עמ' 53 לפרוטוקול) תוך שהוא תוהה "אני אמרתי שהיא לא יודעת עברית?".

17. המשיב מסכם וטוען כי קיימת צוואה נוטריונית שנערכה בכתב ואין כל עילה שלא לקיים אותה.

     

    דיון והכרעה

    טענות כנגד הנוטריון והצוואה שנערכה בפניו

עסקינן בבקשה לקיים צוואה נוטריונית, כאשר למרבה הצער למרות שההליך מתנהל למעלה מ - 3 שנים, המתנגדים לא הצליחו להוכיח כל טענה שתצדיק דחייתה של הבקשה ולמעשה אפילו לא הצליחו להציג רצף טענות שניתן להידרש אליהן בצורה רציפה ומשמעותית.

לא הוכח כי נפל פגם כלשהו בהליך עריכת הצוואה בפני הנוטריון.

סעיף 19 לחוק הנוטריונים התשל"ו-1976 - "אישורו של נוטריון לפי חוק זה והתקנות על פיו, יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו, הכל כאמור באישור".

בענייננו נראה כי הצוואה נערכה בפני הנוטריון על פי כל הכללים שנקבעו בדין. לא מצאתי כי המתנגדים הניחו כל יסוד להניח כי היה על הנוטריון לדרוש תעודה רפואית ומדובר במצווה שהופיעה במשרדו והיתה מוכרת לו מהליכים קודמים שנערכו על ידו בעניינה.

הטענה של המתנגדים לפיה מדובר בנוטריון ש"חלה וסגר את משרדו" איננה נוגעת לענייננו שכן הדרישה היא לוודא כי המצווה במצב בריאותי שאינו מצריך תעודת רופא ואין כל דרישה לוודא כי הנוטריון יישאר בריא ויפעיל משרדו בשנים שלאחר עריכת הצוואה של האחר/ת בפניו.

תקנה 4 (ה) לתקנות הנוטריונים תשל"ז-1977 קובעת :

"לא ייתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שישמר בידי הנוטריון."

המתנגדים לא זו בלבד שלא סתרו את הטענה בענין מצבה הבריאותי התקין של המנוחה בעת עריכת הצוואה אלא שכאמור בחלקים אחרים של פס"ד זה, בעצמם טענו כי היתה כשירה ובריאה ועמדה על דעתה באותם עניינים ממש, בפניהם, כשבועיים לפני עריכת הצוואה בפני הנוטריון.

לא מצאתי כל הצדקה לחרוג מן ההנחה כי הצוואה נערכה בפני הנוטריון כנדרש ואין כל הצדקה שלא לקיימה.

כשרות לעריכת צוואה

סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 קובע :

"כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו."

סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 קובע:

"כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט".

בענייננו לא נטען ולא הוכח כי יש מקום להטיל ספק בכשרות אימם המנוחה של הצדדים לערוך צוואתה במועד בו ערכה אותה, בהתאם לרצונה החופשי ובהיותה צלולה ומודעת למשמעות המסמך שנערך על ידה.

לא מצאתי בענייננו כי היה מקום להטיל ספק בכשרות המנוחה לצוות, במועד בו נערכה הצוואה שאותה מבקש המשיב לקיים.

המתנגדים מתייחסים לפגישה משפחתית שהתקיימה לטענתם כ - 20 ימים לפני עריכת הצוואה בחודש אוגוסט 2011, שם לטענתם התרחשה מריבה משפחתית בין האחים תוך שהם מבקשים לשכנע את ביהמ"ש כי באותו מועד, המנוחה הבהירה לטענתם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי היא מעוניינת לחלק את ירושתה בחלקים שווים בין כל ילדיה.

בכל הכבוד, הנתון היחיד הרלוונטי מאותו מועד, הוא העובדה שגם לטענת המתנגדים אימם היתה צלולה וידעה להביע את רצונה, 20 ימים לפני מועד עריכת הצוואה. הרי המתנגדים אינם טוענים כי אמם לא היתה כשירה במועד עריכת הצוואה, גם אם היו טוענים כך ממילא לא צרפו כל אסמכתא לתמיכה בטענה זו והם אינם יכולים לטעון כך מכיוון שגם הם מבקשים לבסס את טענתם לחלוקה שווה בין כל ילדיה של המנוחה על הצהרות שלטענתם השמיעה המנוחה בפניהם באותה מריבה משפחתית ביום 9.8.2011.

לו היתה האם בוחרת לערוך צוואה לאחר אותה שיחה ולקבוע באותה צוואה כי היא מורישה את עיזבונה בחלקים שווים לכל ילדיה, אזי ניתן היה להידרש לאפשרות זו של אופן חלוקת העיזבון, אך לא זו בלבד שהמנוחה לא ערכה כזו צוואה, אלא שבמועד אותה מריבה, למעשה המנוחה ידעה כי כבר בשנת 2003 ערכה צוואה כזו ולו היתה המנוחה מעוניינת בתוצאה של חלוקה שוויונית של עיזבונה בין כלל ילדיה, לא היתה צריכה לעשות דבר וחצי דבר, שכן כבר ערכה צוואה כזו. אלא שמתברר שהמנוחה בחרה לשנות מצב דברים זה, והוכח כי אכן יצרה קשר עם עו"ד מימון, ששימש כנוטריון בשנת 2011, ואין זה רלוונטי כלל וכלל האם בחלוף השנים שמאז שנת 2011 ועד העת הזו, חלה הנוטריון או סגר את משרדו, שכן המתנגדים לא הצליחו לא להוכיח ואפילו לא לטעון בצורה סדורה מה הפגם שנפל לטענתם בעבודת הנוטריון. בכל הכבוד המתנגדים לא הזמינו את הנוטריון לחקירה, לא הצליחו לסתור את האמור באישור הנוטריון כי הצוואה נערכה בפניו בצורה תקינה וכן אין כל יסוד לטענה שהיה על הנוטריון לדרוש תעודה רפואית, שכן אין מחלוקת כי באותה תקופה, כלל לא היתה כל סיבה לחשוש כי האם המנוחה אינה צלולה או נזקקת לסיוע רפואי באופן שמצדיק דרישה לתעודה רפואית.

רצון המצווה

הלכה פסוקה היא כי האינטרס היחיד הראוי להגנה בצוואה הוא רצונו של המצווה .

ר' לענין זה ע"א 1900/96 איזבל טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי (פורסם במאגרי פסיקה אלקטרוניים).

כאמור בפסיקה לאורך עשרות שנים, אין אינטרס הסתמכות ראוי להגנה של היורשים על-פי הצוואה, או של כל אדם אחר (ראו: ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין [7], בעמ' 781; ע"א 119/89 טורנר נ' טורנר [8], בעמ' 85; ע"א 1212/91 הנ"ל [4], בעמ' 722).

יתר על כן, בדומה לאשר התרחש בענייננו - המצווה רשאי לשנות בכל עת את צוואתו. אף התחייבות (בחוזה או בצוואה עצמה) שלא לשנותה אינה תופסת (סעיף 27 לחוק הירושה). מטרת דין הצוואה בכלל – ודיני פרשנות הצוואה בפרט – הוא להגשים את רצונו ("אומד דעתו") של המצווה.

ביחס לשאלה האם יש לחפש הגיונן של הוראות חלוקת רכוש בין יורשים בצוואה יש לכבד את הכללים שהונחו בדין ובפסיקה ולפיהם:

" נכבד רצונו של אדם בצוואתו, ויהא רצונו שרירותי, בלתי סביר, מקפח, אף אכזרי ככל שיהיה" 

(ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, פורסם במאגרי פסיקה אלקטרוניים)

המתנגדים מבקשים לשכנע את ביהמ"ש כי הובע בפניהם רצון אחר של המצווה שבא לידי ביטוי בצוואה מוקדמת יותר של המנוחה ואולם לא הצליחו לשכנע את ביהמ"ש כי נפל פגם בתהליך עריכת הצוואה ע"י אימם המנוחה בפני הנוטריון וכי יש מקום לפקפק בכך שרצונה של המנוחה בא לידי ביטוי בצורה חופשית בצוואה שנערכה על ידה, בפני נוטריון.

יתר על כן גם לגישת המתנגדים, אך 20 ימים לפני עריכת הצוואה נשוא פס"ד זה, הייתה המנוחה צלולה לגמרי והביעה עמדתה (לטענתם) בצורה נחושה לפיה נכסי עיזבונה יחולקו באופן שווה בין ילדיה.

שעה שגם לגישתם המנוחה היתה כשירה להביע רצונה לא מצאתי למנוע מהמנוחה את זכותה כי צוואתה כפי שנערכה על ידה וחזקה כי מבטאת את רצונה, לא תקוים אך ורק בשל כך שהוראות הצוואה אינן תואמות את רצון יורשיה על פי דין.

רצון המצווה הוא עקרון על בדיני הירושה במדינת ישראל ובכל הכבוד, לא מוכר עקרון לא משפטי ולא כל עקרון אחר הנוגע לקיום צוואות בהתאם לרצון היורשים על פי דין.

הטיעון בענין ידיעת היורשים דבר קיומן של הצוואות בחיי המנוחה

המתנגדים טענו שלל טענות, רובן בעלמא, כאשר מרבית הטענות כלל לא רלוונטיות.

המתנגדים הקדישו פרקי זמן משמעותיים מכתבי הטענות שלהם, מתצהירי העדות הראשית, מהחקירות שניהלו, ביחס לשאלה האם הם עצמם או המשיב ידעו או לא ידעו דבר קיומן של שתי הצוואות. אין זה רלוונטי האם הזוכים ידעו או לא ידעו דבר קיומן של הצוואות עוד בחיי המנוחה והענין איננו לא שיקול בעת שבית המשפט מכריע בבקשה לצו קיום צוואה ובהתנגדות לה.

בית המשפט התרשם כי המתנגדים לא ידעו כנראה לא בחייה של המנוחה ובוודאי לא אחרי פטירתה, להפריד בין החשיבות שיש לייחס לעמדתם בענין חלוקת העיזבון ובין עמדתה של המנוחה בענין חלוקת העיזבון.

התרשמות בית המשפט היא כי כלל הילדים ידעו דבר קיומה של הצוואה המאוחרת הרבה לפני פטירתה של האם המנוחה.

נראה כי האם המנוחה היתה מספיק ברורה גם בחייה ואולם מטבע הדברים בחייה, לא יכולים הילדים לריב על חלוקת עיזבונה, כפי שהם סבורים בטעות כי הם זכאים לעשות ולכן המתינו לאחר פטירתה על מנת לעורר נימוקים וכחניים ובלתי ענייניים כמו גם בלתי רלוונטיים בענין אופן חלוקת העיזבון.

ידיעת השפה העברית בה נערכה הצוואה

בלתי סביר לקבל את הטענה של המתנגדים כי העברית שהיתה שגורה בפי אמם המנוחה בשנת 2003, היתה טובה יותר מהעברית שהיתה שגורה בפיה לאחר 8 שנים נוספות בהן התגוררה במדינת ישראל ועם נכדיה שדיברו עמה עברית.

שלושת המתנגדים אישרו בחקירותיהם כי אמם היתה צלולה והבינה עברית בסיסית כך שבמובן הזה גם אם אקבל רק את גרסתם ולא את גרסת המשיב אשר טוענים כי העברית מפי האם היתה מעבר לבסיסית, ראוי לדחות את טעמי ההתנגדות בסוגיה זו.

יתר על כן, בסרט שהוצג במסגרת הראיות נצפתה המנוחה בחברת דוברים שכולם מדברים עברית סביבה. סבורני כי הסרטון מהאירוע המשפחתי הוכיח כי לא היתה כל סיבה לדבר בהודית כפי שנטען שכן כלל הנוכחים לרבות המנוחה הבינו ודיברו עברית.

המתנגדים לא הצליחו להציג כל רציונל ראוי לדיון ביחס לטענתם כי יש לבסס את ההתנגדות לצו קיום צוואה שנערכה בשנת 2011 על יסוד הטענה כי הצוואה נערכה בעברית והמנוחה איננה דוברת עברית, תוך דרישה באותה נשימה ממש, לקיים צוואה מוקדמת שאף היא נערכה בפני אותו עורך דין, בשפה העברית לגביה מבחינתם ניתן להתגבר על כשל השפה הלכאורי, אך ורק משום שתוכנה תואם לרצונם.

השפעה בלתי הוגנת

סעיף 30 לחוק הירושה קובע כי: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה."

הלכה פסוקה היא כי הנחת המוצא של חוק הירושה היא שהצוואה כשרה.

הנטל להוכיח שהמצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, וכל ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום.

(ר' לענין זה ע"א 190/68 סוטיצקי נ' קלינברוט פורסם במאגרי פסיקה אלקטרוניים) .

כאשר נסיבות המקרה מלמדות כי התקיימה תלות מקיפה ויסודית של המצווה בנהנה, והוראת הצוואה השנויה במחלוקת היא בעליל לטובת הנהנה, נטל ההוכחה יעבור אל המבקש את קיום הצוואה.

בענייננו לא מצאתי כל הצדקה להעביר הנטל אל המבקש את קיום הצוואה, שכן לא הוכח בפני ולו במעט כי המנוחה היתה תלויה בזוכה על פי הצוואה באופן שיביא לחשש להשפעה בלתי הוגנת.

הבחינה של ביהמ"ש בעת שמיעת הראיות תעשה ביחס לשאלה האם הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של אדם אחד בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החפשי והבלתי-תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו לבין הזולת, כי אז אפשר לאמר שעשיה או פעולה שהיא בעליל לטובתו של זה האחרון היא תוצאה של השפעה בלתי-הוגנת מצדו, אלא אם הוכח היפוכו של דבר.

כדי שהתלות תמלא את התנאי הנדרש להקמת החזקה, עליה להיות "כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי-תלוי". תלות שמבחינת היקפה ועוצמתה עלולה הייתה להשפיע על החלטת המצווה, אך לא לשלול את רצונו החופשי, אינה מקיימת את התנאי להקמת החזקה. שנית נקבע כי התלות עשויה ללמד על השפעה בלתי הוגנת רק בהתקיים התנאי הנוסף והוא, כי הוראת הצוואה היא "בעליל לטובתו" של הנהנה.

כיצד ועל יסוד מה עשוי בית-המשפט לקבוע, שהמצווה היה תלוי בנהנה, וכי תלותו הייתה בעוצמה מספיקה להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת? בפסיקה נעשה שימוש בביטוייה המוכרים של התלות כבאבני-בוחן, שבית-המשפט עשוי להסתייע בהן בבואו להכריע בשאלה זו. ארבעת המבחנים העיקריים הם: מבחן העצמאות; מבחן הסיוע; מבחן הקשר עם בני-אדם אחרים ומבחן נסיבות עריכת הצוואה.

בענייננו התרשמתי כי המנוחה היתה עצמאית וכך גם העידו המתנגדים, היא קיימה קשר עם כלל ילדיה, אף ניהלה עימם (לטענתם) שיחות בענין אופן חלוקת עיזבונה, כולם סייעו לה והמתנגדים אף שללו את טענת המשיב כי היה סכסוך בינם לבין האם המנוחה. לא נסתר כי בכל מקרה אחת המתנגדות הייתה בקשר הדוק עם אימה וטיפלה בה למעשה יחד עם המשיב.

לא מצאתי כל ממש בטענה להשפעה בלתי הוגנת. אמת היא כי הזוכה על פי הצוואה חי עם האמא ואין מחלוקת שטיפל בה, אלא שעל פי גרסת המתנגדים, גם הם עצמם כאמור היו בקשר עם האמא.

המתנגדים דוחים מכל וכל את טענות המשיב כי הטילו חרם על האמא והם טוענים כי היו איתה בקשר שוטף, הם וילדיהם ואף המתנגדת H טוענת כי היא עצמה טיפלה באופן שוטף באמא ודיברה איתה בחופשיות.

יכול ויש ממש בטענה כי אין זה ראוי שהמשיב יטען שהמתנגדים הטילו חרם על האמא אך מאידך אם אכן כפי שהם טוענים לא הטילו חרם ואכן כפי גרסתם היו איתה בקשר שוטף אזי מה להם כי ילינו בענין השפעה בלתי הוגנת שהרי גם לגרסתם היו עם האמא בקשר, ביקרו אותה והמשיב הביא אותה לביקורים אצלם ובכך התאפשר לכל הילדים להיות בקשר עם האמא בצורה תקינה.

עוד יובהר כי למעשה בשום שלב לא עלתה טענה לפגיעה בכשירות האם לצוות ובענין צלילותה. במצב דברים כזה, לא ברורה הטענה בענין השפעה בלתי הוגנת ושוב ייאמר אם ביום 9.8.2011 היתה האם מספיק כשירה ומספיק אסרטיבית כדי להודיע על האופן בו היא רוצה לצוות את חלוקת עיזבונה, מה לנו להתערב 20 ימים לאחר מכן בהחלטתה של אותה אישה צלולה ועצמאית, לפנות לנוטריון שעמו היתה היא בקשר, ובפניו ערכה צוואה 8 שנים קודם לכן ולבקש אותו לערוך עבורה צוואה.

לא מצאתי כי יש סיבה לחשוד או להטיל ספק בכשירותה של האם לצוות. המתנגדים לא הוכיחו דבר וחצי דבר בענין זה, גם לא צרפו אסמכתאות וגם בעצמם בחקירותיהם סתרו את הטיעונים בענין כשירות לצוות או השפעה בלתי הוגנת.

אופן ניהול ההליך

עוד אני מוצאת להתייחס ולהידרש לאופן שבו ניהלו המתנגדים את ההליך. חקירות בעלי הדין והעדים ע"י בא כוחם של המתנגדים היו מסורבלות, בחלקים נרחבים היו לא רלוונטיות תוך עיסוק בהיקף בלתי סביר בסכסוך המשפחתי ללא זיקה ישירה למחלוקת שעומדת להכרעה בפני בית המשפט. הדבר היה בהיקף קיצוני עד כדי כך שבית המשפט נאלץ להתריע כבר במעמד הדיון כי הדבר יבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות בין אם הטענות ידחו ובין אם הטענות יתקבלו וכך ייעשה במסגרת פרק הסיום של פסק דין זה. 

יובהר כי בית המשפט מצא את עדות המשיב והעדים מטעמו כעדות מהימנה ורצינית.

נדמה כי דווקא המתנגדים ועדיהם בחקירות כאשר הם עצמם בחרו מה לומר, לא זו בלבד שחיזקו חלק מטענות המשיב, אלא ממש חזרו בהם מחלק מטענות שהועלו ע"י בא כוחם כך למשל אחד המתנגדים נדהם לגלות בחקירתו, כי טען בכתבי הטענות שאמו לא דוברת עברית. עוד למשל, המתנגדים עצמם הן בכתבי הטענות, הן בסיכומים אינם מכחישים כי על אף הטענה כי לכאורה האם הצהירה בפניהם כי העיזבון יחולק בצורה שווה, טוענים לפתע כי למעשה האם ביקשה שלא לפגוע בזכות המגורים של האח אלמוני לכל ימי חייו ורק אם יצא מהדירה, תחולק הדירה בין האחים. אם אכן היתה המנוחה חפצה להעניק למשיב זכות מגורים עד אחרית ימיו, תוך חלוקת זכויות הבעלות בדירה בצורה אחרת, כפי שלטענת המתנגדים העלתה בפניהם בעל פה 20 ימים לפני עריכת הצוואה הנוטריונית, דבר לא מנע ממנה להביא זאת לידי ביטוי בצוואה שנערכה סופו של יום בפני הנוטריון.

סיכום

סבורני כי דין ההתנגדות להידחות.

אני מוצאת להורות על קיומה של צוואת המנוחה שנערכה בפני נוטריון ביום 29.8.2011. משכך אין מקום לדון בבקשה לצו קיום הצוואה משנת 2003.

המתנגדים ישלמו למשיב הוצאות ההליך בסך 45,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי הפרשה וריבית. הסכום ישולם באמצעות ב"כ המשיב ולידיה.

ב"כ המבקש את קיום הצוואה תגיש בתוך 7 ימים נוסח צו קיום צוואה לחתימתי.

עם הגשתו ייחתם הצו ויישלח לצדדים.

בכך מסתיים בירור שלושת התובענות שבכותרת. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותסגור את שלושת התיקים.

המזכירות תקבע תזכורת מעקב בתיק 49226-05-20 לענין הגשת צו קיום צוואה לחתימתי.

ניתן היום, כ"ב חשוון תשפ"ד, 06 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.

חתימה